מעשה אסתר והשידה

מי שישמע את ההרצאה שלי מאתמול, יבין מה זה, "וקרת אתכם הרעה באחרית הימים" שהקב"ה קורא לרעה שהיא תבוא על אלה שהיו בדורות קודמים, מביאים אותם בגלגול בשביל להפרע מהם, לכן "וקרת" קרת לשון קריאה, לא תקרה, קרת, ואמרנו אתמול דוגמא, שבפורטוגל, מלך פורטוגל גזר שכל היהודים שלא ישתחוו לצלמים ישרפו באש, והיו מיעוט יהודים ששאלו איפה בית השריפה והלכו בשמחה וברצון ובתופים ובמחולות עם הנשים והילדים, ולמה הם עשו זאת? הם היו גלגול של דור השופטים שכתוב "וזנו אחרי הבעלים והאשתרות", והם באו בגלגול לתקן את זה והיו צריכים להשרף, ולכן מסרו את נפשם על קידוש ה'. זה נקרא "וקרת אתכם הרעה באחרית הימים". אז כהנה זה בכל הדברים והפוגרומים שהיו במשך כל הדורות, ככה הם פני הדברים.

מכל מקום כתוב פה "ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים", ופה כתוב "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל", אז התורה הזאת היא עדות לעם ישראל שכל מה שה' אמר מראש הכל התקיים.

עכשיו שימו לב, כתוב אסתר מן התורה מנין שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני מכם", ז"א ההסתר פנים שיהיה בזמן אסתר זה רמוז פה מהפסוק. עכשיו בואו נראה דברים מדהימים שרמוזים בעצם בתורה, וגם בתהילים, ונראה דברים שלא היינו חולמים שאכן הם מרומזים בתוך התורה הקדושה.

"ואנכי אסתר אסתיר", בספר עץ החיים בשער דרוש הקליפות בפרק שישי זה לשונו: זהו ענין "ואנכי אסתר אסתיר", זהו ענין אסתר שהיתה מנחת שידה במקומה עם אחשוורוש, אחשוורוש רצה להתייחד עם אסתר, והיא לא רצה להתחבר לרשע הזה, אז היא פשוט הניחה שדה במקומה, שהיתה בצורתה בדיוק, כמו שכתוב בפרשת כי תצא בזוהר הקדוש, ומי היא השדה הזאת? זוהי קליפת נוגה שלה שהיא נקראת שד, והיתה יודעת היא - אסתר המלכה ומרדכי, להשביע את השד בשם הקדוש והשד הזה הוא היצר הרע שלה והיא השביעה אותו ע"י שם המפורש שהתלבש בדמות גוף והלך אצל אחשוורוש, כמו שיש מלאך נקבה שנקרא ל"י לי"ת שבא בלילות לפעמים להחטיא את הגברים, יש בכל אדם את הבחינה הזאת של שד, תיכף נבאר. ומשם נולד דרייווש הבן של אסתר, מצד השדה שלה, והוא נחשב הבן של אסתר ממש, לכן היה חציו טוב וחציו רע, וגם הוא בנה את בית המקדש, והוא נתן רשות בתחילה קודם שמלך כורש, והנראה למחבר כאן, שאשמדאי המלך של השדים הוא שד יהודי, והוא סוד קליפת נוגה ואשתו זה הל"י לי"ת הקטנה.

בספר עמודי השבעה מובא כך: שכאן רמזה הגמרא בחולין את הגזרה של "ואסתר אסתיר פני" את ההסתר פנים שהיה בזמן אסתר, ודרשו אסתר מלשון אסתיר, מה היה ההסתר? שכיסה הקב"ה והסתיר את אסתר מאחשוורוש ונתן שדה במקומה.

וקשה, מה ענין הנס הזה לכאן? למה זה כתוב כל הנס הזה של אסתר פה כשמשה נפטר מן העולם טרם הסתלקותו מגלים את הסוד הגדול הזה? ולמה לא גילתה התורה את הנס העיקרי בפורים שה' פדה את נפשם של ישראל ממוות?

הזוהר חדש והתיקונים בתיקון כ', אומרים כך, שימו לב, ענין הגזירה שהיה בימי אסתר שהמלאך השטן התלבש בהמן לעשות נקמה בישראל, אז לא מספיק המן, בהמן נכנס המלאך השטן בעצמו בכבודו, לעשות נקמה בישראל, למה? בשביל הקנאה שכיסה הקב"ה את אסתר, דהיינו הסתיר אותה, ומסר שדה בדיוקן שלה במקומה, ואחשוורוש לא טימא את אסתר המלכה. מה הטעם שהיה לו רע בזה? כיון שכל ענינו של השטן זה לערבב קודש בחול, וכשראה שהקב"ה כיסה את אסתר נתלבש השטן בגופו של המן וגזר גזירות. מטעם זה אמרו ז"ל, שהמן עשה עצמו לאלוה, למה - כיון שהמלאך עצמו נכנס בגופו תפס אומנותו והוא הרגיש שהוא יותר מסתם בן אדם. הוא הרגיש את הכח המלאכי וחשב שהוא אלוה.

כל זה גילה הקב"ה בתורה, כאשר בא לגלות לנו את הגזירה שתהיה בזמן אסתר, גילה לנו גם את ענינה ואת טעמה. ואמר הכתוב "אשר הוא בא שמה בקרבו", אותו פסוק שאמרנו שמשה רבינו התגלגל שמה - אותיות משה, בקרבו- בעיבור בכל דור ודור, אז היה פה עוד כניסה של השטן בתוך המן שנאמר "אשר הוא בא שמה בקרבו", הוא יכנס בתוכו. ז"א האל האחר שהוא נקרא השטן, נכנס בקרבו של המן לעשות נקמה בישראל. ואז "ומצאוהו רעות רבות וצרות" ואז נגזרה הגזירה של השמדת כל היהודים ביום אחד. וכל זה למה? "ואנכי אסתר אסתיר", הסתרתי לאסתר מאחשוורוש ונתתי שדה במקומה.

עכשיו יובן למה הקב"ה גילה את הגזירה הזאת למשה בזמן פטירתו. מתי נפטר משה רבינו? בחודש אדר בז' באדר, ואמרו רבותינו ז"ל בגמרא כשהפיל המן גורלות, הוא רצה לדעת מתי יהיה הזמן הכי טוב שלא תעמוד זכות לעם ישראל, והוא יוכל לגזור את הגזירה עליהם. אז נפל הגורל על חודש אדר, והוא שמח שמחה גדולה, למה? כי הוא אמר נפל הגורל בחודש שמת בו משה, אז אם בחודש הזה מת משה לא יהיה להם תוקף וחוזק להתגונן מפני הגזירה, לפיכך כשהגיע זמנו של משה להפטר בחודש אדר, גילה לו הקב"ה את הדבר טרם פטירתו, מה יהיה בחודש הזה בחודש אדר שיתלו שהצרות והגזרות והרעות יבואו על ישראל בגלל שהוא נפטר, ה' הודיע לו בדיוק הפוך.

והארי ז"ל הקשה על זה, איך יתכן שנתן הקב"ה שדה במקום אסתר, ואחשורוש לא נגע באסתר, והלא דריווש המלך הוא בן של אחשוורוש והוא בן של אסתר? ותירץ ז"ל על פי מה שנאמר בזוהר בפרשת תצא עמוד תקל"ג, ואלה לשונותיו, שימו לב זה נוגע אליכם, לכולנו: כל אדם ואדם הוא מורכב מצד טוב ורע, אנחנו מעורבים מטוב ורע ושניהם מתלבשים זה בזה והם ממש כשני צורות של בני אדם, ודומים זה לזה, ונכללים כאחד, אלא שחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא בגד. מלשון "ובגד בוגדים בגדו", בגד זה החלק הרע, לבוש זה חלק הטוב. והחלק הטוב הוא היצר הטוב שבאדם, שמרגיל את האדם בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, ובשביל אותו הרע נקנסה מיתה על הבריות כיון שיש באדם גם את החלק הרע, כיון שאדם הראשון אכל מעץ הדעת טוב ורע אז נכנס בו הרע גם, מה שלא היה בו קודם, ואז כדי לברור את הרע מן הטוב נקנסה מיתה על הבריות שאם לא היה חוטא אדם הראשון הוא היה נשאר טוב, טוב גמור, ועל ידי הקבר שאדם נכנס לקבר ומתפורר עפרו בעפר נרקב הרע, והטוב מונח במקומו. ז"א כל מה שנקרב, מה שמתבטל זה החלק הרע ולא החלק הטוב. וכידוע שהרע הוא מצד החומר והטוב הוא מצד הנשמה. אז אנחנו נמצאים טוב ורע מעורבים בדמות אחת, ונבאר את זה טיפה יותר. אבל צריך לדעת את הדברים האלה, ומרדכי ואסתר היו  יודעים להשתמש בשם המפורש כדי לסלק את החלק הרע מן הטוב, להפריד את זה, וכן עשו והפרידו את החלק הרע שנקרא בגד, והוא השד מאסתר, והיה נראה כמו אסתר ממש ובצורתה, ועם אותו חלק הרע היה מתייחד אחשוורוש, ויש דוגמא לזה כבר בתורה מלפני כן, שיוסף כאשר ראה אשת אדוניו כתוב "ותתפסהו בבגדו", לא בלבושו, לבוש זה הצד הטוב, בבגדו - זה החלק הרע. כי מצד אותו חלק היתה לה יכולת לתפוס אותו, אבל לא בחלק שנקרא לבוש "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". מה עשה יוסף? "ויעזוב בגדו בידה",  מה זה בגדו אמרנו? החלק הרע. ע"י פעולת השמות, כמו שאחיו ידעו להשתמש בשמות עפ"י ספר יצירה, גם הוא ידע, והוא השאיר את בגדו בידה, דהיינו שהפריד את החלק הרע ממנו, ואת החלק הטוב הלבוש לא נתן לה, "וינוס ויצא החוצה". אז ז"א יוסף גם השתמש בשמות קדושים לאותה סיבה. לפיכך נקרא דריווש הבן של אסתר, אע"פ שהוא נולד מן השדה, כי אותה השדה היא חלק הרע של אסתר, ואמרנו שהחלק הרע והטוב מעורבים יחד.

אני עוצר רגע ומסביר לכם סיפור שהיה ומובא בספר רוחות מספרות של המקובל הצדיק הרב טעיה זצ"ל, מתלמידיו של הבן איש חי זצ"ל, שהוא מספר את המעשה הידוע מהארי הקדוש, שפעם אחת היה שר תורכי, לא יודע אם קראו לו ארדואן, אבל שר תורכי, ששמע את שמעו של הארי הקדוש והוא נדהם, שאמרו שהארי הקדוש רואה בני אדם, והוא יודע את כל הגלגולים שלהם ואת כל המעשים שלהם, יכול להגיד להם את הכל, מה היה קודם ועתידות, הכל, אז הוא שמע את זה אבל הוא זלזל, צחק מזה, אבל הסקרנות חייבה אותו לנסוע לראות במו עיניו את הארי הקדוש. אז ביום פלוני הוא עם כל השרים שמה החבר'ה, מה שנקרא, הרימו לחיים, סיפר להם את הסיפור שיש איזה יהודי כזה שאמרו לו שהוא נמצא בארץ ישראל והוא הולך לבדוק מה הסיפור שלו, אז הוא אמר לחיים לחיים ביום פלוני אלמוני אני אהיה בארץ ישראל ואני אלך לארי הקדוש. הוא הגיע לצפת והתחיל לשאול איפה נמצא הארי, אמרו לו שנמצא בסוף בקצה העיר, פותח לו אדם צעיר יחסית, הרי הארי הקדוש נפטר בן 38, פותח את הדלת ואומר לו סליחה, איפה נמצא הארי הקדוש? אז הוא אומר לו אתה השר התורכי, לא? איך אתה יודע? אמר אתה ביום פלוני השטת כוסות ואמרת שאתה נוסע לארי הקדוש ביום פלוני אלמוני, נכון? אומר לו כן, מה זה אתה? אומר לו יכנס. אני יודע למה באת, ואני אגיד לך עכשיו את כל המעשים שלך שאתה עושה אחד לאחד. והתחיל לפרוט לו, והוא נדהם ואומר נכון נכון נכון, בסוף הוא אמר לו עוד מעשה שהתורכי לא רצה לקבל, אמר זה לא נכון. אמר לו אתה היית עם השפחה שלך ביחד. לא נכון אמר לו. למה שר תורכי עם שפחה זה בזיון בשבילהם, אמר לו כך היה המעשה, אמר לו לא נכון, על מה הוא סמך? איך הוא יוכיח? אמר לו אם תתעקש להגיד עוד פעם לא נכון אני אוציא אותה מתוכך. אמר לו בבקשה. אמר מה שאמר הארי הקדוש, ובבואתה של האשה השפחה יצאה מתוך גופו ועמדה לידו, הוא ראה אותה נתעלף. על זה אומר הרב טיה, זה מה שאמרו חכמים ז"ל, שעבירה קשורה בו ככלב. אם מישהו חושב שהוא עשה עבירה אז בשמים כותבים וי ומינוס הוא טועה, כל עבירה שאדם עושה - רישומה טבוע בו, לכן החטאים שאדם עושה צריכים יסורים בגוף ובנשמה למרק אותם, כדי להפריד את הטומאה שנדבקה באדם חייב לעבור צירוף ומירוק ויסורים בשביל להוציא את זה. והתשובה זה כלי המירוק הכי טוב. על זה הביא את המעשה הרב טעיה, אבל לפני שנמשיך את המעשה, אני רק אתן לכם ציור מה זה אומר.

כתוב שעבירה קשורה בו ככלב, ז"א אם אדם עושה עבירה יש לו מלאך שד בדמות כלב, שנברא מהמעשה. עושה עוד עבירה, יש לו עוד כלב. עושה כמה יש לו כלביה. עושה עוד ועוד יש לו עדרים. עכשיו תארו לכם אם היו משחררים אותם מתוכו ופתאום הם היו סביבו ופוקחים את עיניו לראות אותם, כי כרגע הם רוחניים. אתם מתארים לכם בן אדם שרוצה ללכת לחתונה פתאום כלב מלווה אותו והולך איתו לידו כל הזמן ונכנס, אומרים לו סליחה, מה קרה פה, מה אתה מביא כלבים לחתונה? אומר לא יודע נדבק בי, אומרים אז טוב, תצא החוצה, מה אתה לא יכול להכנס כך. הולך למכולת הכלב בא איתו, הולך לבית כנסת הכלב בא איתו, אז זה אחד, ואם יש לו חמישה, ואם יש לו עדר, וכל מה שהוא הולך זה שמה, כשהאדם יגיע לעולם האמת עדרים עדרים כאלה ילוו אותו. איפה הוא יתחבא? אין אפשרות. רק אם הוא יבטל אותם פה בתשובה. תקשיבו טוב.

לאחר שהוא הוציא אותה, את בבואתה של אותה שפחה, הקיץ אותו הארי הקדוש והתורכי הזה התחיל למלמל שדת ישראל אמת והוא לא חוזר לתורכיה, הוא רוצה להתגייר, והוא מוכן לקבל את העונש שמגיע לו. אז הארי אמר לו שהוא צריך לעבור שריפה, אז הוא אמר הנה נותן כסף תקנה עצים ואש ותשרוף אותי באש אני  מוכן. אמר לו הארי הקדוש אצלנו שריפה זה לא כמו אצל הגויים, אלא אתה תצטרך לשכב פה על המיטה ואני ארתיח עופרת יצוקה ואני שופך את זה לתוך גרונך וזה השריפה. אמר לו אני מוכן. שכב, אמר לו פשוט רגלך, קפל ידיך, עצום עיניך פתח פיך אני שופך, אמר לו שפוך, ושפך לו דבש לפה. אז הוא אומר מה קרה? אמר לו כיון שקיבלת על עצמך מיתה, נחשב לך כאילו עברת אותה. ועכשיו לך לחיים טובים ולשלום, השר התורכי הזה לא חזר לתורכיה והיה אחד מגרי הצדק בדורו של הארי הקדוש.

אבל את המעשה לא הבאתי בשביל זה אלא בשביל מה שאמר הרב טעיה זצ"ל, זה מה שאמרו חכמים שעבירה קשורה בו ככלב. ז"א אנחנו, אומר הארי הקדוש, מעורבים מטוב ורע, כמו שהסברנו שתי בבואות האלה נמצאות יחדיו וניתן להפריד אותם מחיים ע"י שמות הקודש. וכך עשה גם יוסף הצדיק שהפריד את בגדו והניח אותו בידה של המרשעת זלייכה אשת פוטיפר.

לפי זה גם נבין מה שאמרו חז"ל, פרשת וישב, "ותנח בגדו אצלה עד בוא אדוניו", ורבי עמי אומר שהיתה מחבקת אותו ומנשקת אותו, על הפסוק "ותנח בגדו אצלה עד בוא אדוניו", אומר רבי עמי שהיא היתה מנשקת ומחבקת אותו, וזה קשה, מה היא לקחה את הבגד ונשקה בגד? אלא לא, על פי הסוד היא לקחה את בגדו - את החלק השדי שזה נקרא בגדדו - החלק הרע, ואיתו היא חשבה שהיא נמצאת ולכן היא חבקה ונשקה את החלק הזה, וכשהגיע אדונה אז היא הניחה אותו.

אמרו חז"ל, תשמעו עוד דבר, בגמרא בחולין בפרק כל הבשר, מים אם יש גלויים צריך לשפוך קצת מן המים טרם שישתה, מים גלויים, למה? מפני מים הרעים. ופירש רש"י, שמא שתה מהן שד, כשמניחים מים גלוים יכול לבוא שד ולשתות מהם, למה - כי השדים הם כמו בני אדם, הם שותים ואוכלים, יש להם גם דם. וכאשר שופך מהם קודם השתיה זוהי התקנה שמסתלקים המים הרעים. זה מה שאמרה אסתר ברוח הקודש.

עכשיו אני מקריא לכם את המזמור שאנחנו אומרים בפורים, שיש בו סודות גדולים ועצומים, והמזמור אומר כך: "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד", אסתר אומרת "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי, אלה אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו, אליך זעקו ונמלטו, בך בטחו ולא בושו, ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, כל רואי ילעיגו לי, יפטירו בשפה יניעו ראש", וכו' וכו'. אח"כ היא אומרת "כמים נשפכתי והתפרדו כל עצמותי, היה ליבי כדונג נמס בתוך מעי, יבש כחרס כוחי ולשוני מודבק מלקוחי ולעפר מוות תשפטני. כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כאשר ידי ורגלי, אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי, יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל, ואתה ה' אל  תרחק איילותי לעזרתי חושה, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, הושיעני מפי אריה ומקרני ראמים עניתני, אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך, יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל". יש פה סודות חבל על הזמן במזמור הזה, ואני מגל הלכם אותם עכשיו, לפי מה שכתוב תקשיבו טוב. אם לא תתפסו את הכל לא נורא, יש שידור חוזר, אז תוכלו לראות את זה בשופר . טי וי, אבל נריח פה דברים גדולים ביותר. תשמעו מה היא אמרה.

אמרנו שהגמרא בחולין אומרת שצריך לפני ששותים את המים לשפוך את המים הרעים, למה אומר רש"י, שמא שתה מהם שד. וזאת התקנה שמסלקים את המים הרעים. אסתר אמרה על אותו משקל, אותו דבר. אמרה אסתר ברוח הקודש, כמים נשפכתי, כמו שבמים מפרידים את המים הרעים מהמים הטובים בגלל השד, שמא שתה שד, אז היא אמרה כמים נשפכתי, כשהיא הפרידה את השדה ממנה, דהיינו הפרידה את הבגד מן הלבוש, והתפרדו כל עצמותי, רוצה לומר כמו שהמים נשפכים לארץ, כפי שהסברנו וזה התקנה, כך עצמותי ממש נפרדו ונחלקו ממני בגלל החלק הרע שהיה בי שנדבק בהם השד, והיה לו תקנה בזה. מה ההמשך היא אומרת, היה ליבי כדונג, פירוש החלק הרע והטוב מעורבים יחד כמו בדונג, ועל ידי שהוא נמס נפרד כל חלק בפני עצמו. ולעפר מוות תשפטני, כמו ששמים מת בקבר שלמדנו בשביל לברור את הרע מן הטוב, ומתכלה הרע והטוב נשאר במקומו, אז היא אמרה אותו דבר "ולעפר מוות" כמו שבעפר מוות תשפטני תשימני, ככה בדיוק היה איתה, ועל כן סבבוני כלבים, כי סבבוני כלבים, אתם כבר יודעים מה זה כלבים, נכון? אותו מלאך שכל המגמה שלו היתה לטמא אותי במשכב עם אחשוורוש, הם סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני לחטוא, לכן אני עשיתי את זה להפריד את הלבוש מהבגד ולא לחטוא. לכן אספר כל עצמותי, אני אספר את הכאב של כל העצמות שלי, מה הכאב? המה יביטו יראו בי, המלאך הזה השטן שהתלבש בהמן וכל המלאכים חבריו יביטו שעשיתי את הפעולה הזאת והפרדתי את השדה ממני, וזה רע להם כי הם רצו לטמא ולערבב את הטוב והרע, לכן יחלקו בגדי להם - ז"א רע להם שהיה חלוקה בין הבגד ללבוש, הבגד זה השדה לבין אסתר המלכה שזה הלבוש, והם רצו לחלקם את החלק הזה שנקרא לבוש, ז"א הם לא קיבלו את מה שהם רצו ולכן "על לבושי יפילו גורל" בגלל שאת הלבוש הם לא הצליחו להחטיא אז הם הפילו גורל שעשה המן, הוא הגורל שדיברנו להרוג את כל היהודים באיזה יום ובאיזה חודש. כי כל המגמה שלהם היה על הלבוש ולא עלתה בידם, לכן הפילו גורלות לכלות את עם ישראל מעל פני האדמה.

מה ההמשך כתוב "ועתה ה' אל תרחק ממני" כי הכוונה שלי היתה לטובה, נכון שאסור להשתמש בשמות קדושים ומי שמשתמש נענש, אבל אני עשיתי את זה  לטובה לכבוד שמים עשיתי, לכן השתמשתי בשמות הקדושים להפריד ממני את הרע, שאחשוורוש יהיה עם השדה ולא איתי. ולכן "הצילה מחרב נפשי", היא ממשיכה ואומרת במזמור, "הצילה מחרב נפשי" - ראשי תיבות המן, תציל אותי, ומיד כלב יחידתי, מי זה הכלב שרוצה את יחידתי, את הנשמה - זה המלאך השטן שנקרא כלב רע. אח"כ היא אומרת "הושיעני מפי אריה", מי זה אריה? כידוע אחשוורוש נקרא אריה, ומלך הוא כארי, אבל יש עוד סוד עם זה, תקשיבו טוב, הארי הקדוש תלמידים שלו שהיו משתמשים בשמות קדוש, מה שנקרא קבלה מעשית באיסור, שלא לצורך גבוה ונדיר, הוא היה אומר להם שלתקן את עצמם הם צריכים לצאת למדבר. אתם יודעים למה? כדי שיאכלו אותם אריות שזה התיקון היחידי למי שמשתמש בשמות הקודש. אז היא התכוונה גם "הושיעני מפי אריה" - אריה ממש, שזה הגזירה למי שמשתמש בשמות הקודש. אח"כ היא אמרה "אספרה שמך לאחי", אניא ספר אחרי שאתה תושיע אותי אני אגלה לכל אחי שאני השתמשתי בשמך - בשמות הקדוש, "אספרה שמך לאחי" ולפיכך "יראי ה' הללוהו" אלה שהם יראים את ה' ולא משתמשים בשמות הקדוש, הם יהללו את הקב"ה על הטובה שעשה לאסתר והושיע אותה ולא פגע בה. ואח"כ היא אמרה, "כל זה יעקב כבודוהו" זרע יעקב דווקא, הם יכבדוהו, מי זה זרע יעקב? יעקב היה לו בן יוסף שהיה שקול כנגד כל השבטים, ויוסף השתמש בשמות הקודש. והשבטים השתמשו בשמות הקודש. ישראל כבר לא השתמשו בשמות הקודש, לכן "כל זרע יעקב כבדוהו", אבל "וגורו ממנו כל זרע ישראל", כל זרע ישראל היוצאים מהם, לא ללמוד מיוסף הצדיק ומאחריו להשתמש בשמות, כיון שהוא השתמש רק בשעה הראויה לכך בלבד.

והנה הפעולה הזו שעשו מרדכי ואסתר מלאך שבא בהמן בשביל הפעולה הזו שעשו מרדכי ואסתר, הם חשבו - מרדכי ואסתר שלא עשו כהוגן, הם פחדו, למה - כיון שהם פחדו אולי לא היינו צריכים להטריח את הקב"ה ע"י השימוש בשמות הקודש, וזה רמוז במגילה, מגילה אסתר. כתוב "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע  מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר", מה זה "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה"? הוא ידע למה נגזרה הגזירה, כיון שהשטן נכנס בהמן להפיל גורל על ישראל בגלל שהוא ואסתר הפרידו את הבגד מהלבוש ומסרו לאחשוורוש את השדה והשטן לא הצליח לטמא את אסתר ולערבב טוב ורע, כיון שהם ידעו שהם היו הגורמים לכן כתוב "ויקרע מרדכי את בגדיו", דווקא את בגדיו. כי הבגדים שהוא הפריד מאסתר זה החלק הרע השדה, הם שגרמו, וזה נקרא בגדיו כי הוא היה נשוי לאסתר, ואם כן זה נקרא בגדיו של שניהם. ולפי שראה שיצאה תקלה לישראל על ידם, "וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר".

גם אסתר חשבה לעשות כן, כי היא חשבה שהיא חטאה והחטא שלה גרם לכל זה, לפי שהיא היתה נתונה בחיקו של אחשוורוש, ואע"פ שהיא הפרידה את החלק הרע לבד, מכל מקום היה לה חלק בהנאת העבירה, כי החלק הרע שהיא הפרידה ממנה הוא גם חלקה, כמו שלמדנו. אבל אח"כ היא ראתה ברוח הקודש שאין לה חטא, התברר לה שהיא לא חטאה, ואע"פ שהיא הטריחה את הקב"ה בשימוש בשמות הקודש, נחשב לה למצוה גדולה. מאיפה היא למדה זאת? מיוסף הצדיק שגם הוא פעל כזאת, ומה נתן לו הקב"ה בשכר זה שהוא נס והניח את בגדו בידה שהים נס מפני ארונו, "וינוס הים מפני הנס", כשמשה לקח את ארונו של יוסף עליו, עד אז הים לא רצה להבקע, אבל כשראה את ארונו של יוסף נס. אמרו חכמים למה? כיון שהוא נס מפני הנס, למה שהוא ינוס מפני הנס? כיון שיוסף הצדיק שבר את הטבע שלו, בחור צעיר שאשה יפהפיה מפתה אותו שנה שלמה, שחרית מנחה וערבית, מחליפה בגדים ומתבשמת ומפצירה בו, והוא לא מתפתה, בחור צעיר זה שבירת הטבע לחלוטין. אמר הים, אני גם שובר את הטבע שלי, הטבע שלי זה לא לחלוק את המים, אבל אני שובר את הטבע שלי מפני שהוא שבר את הטבע שלו, לכן הוא נס מפני הנס. אז מה למדה אסתר? אם נעשה נס לעם ישראל בזכות יוסף שמה עשה, שהניח בגדו בידה של אשת פוטיפר, וזה נעשה ע"י שמות הקודש, כמו שלמדנו, אז זה נחשב לו לזכות ומצוה, ולא עונש, אז גם היא מה שעשתה מאותו טעם, שלא להטמא לאותו רשע, אז אין לה עבירה.

ומה עם זה שהיא בכל אופן נהנתה מהעבירה ע"י השדה, אולי היא ראויה לעונש? גם זה לא. מאיפה היא למדה? מיעל עם סיסרא. ואמר רבי יוחנן, שאותו רשע סיסרא היה עם יעל, ושואלת הגמרא, והרי היא נהנתה מהעבירה, אמר רבי יוחנן משמו של רבי שמעון בר יוחאי, כל טובתם של רשעים היא רעה אצל הצדיקים. אצל הרשע הזה סיסרא מה שהוא הולך לעשות בשבילו זה טובה, בשביל הצדקת רעה זה היה רעה. רעה. למה - כיון שהוא הטיל בה זוהמה.

ואומרת הגמרא, ישראל שעמדו בהר סיני פסקה מהם הזוהמה, אומות העולם שלא עמדו בהר סיני לא פסקה מהם הזוהמה. למי שלא יודע, בהר סיני עם ישראל התבטל מהם מלאך המוות, רק כשהם חטאו בעגל חזר עוד פעם. ולמה נהייתה מיתה בעולם? בגלל שכתוב שהנחש הטיל זוהמה בחוה, ולכן היא חטאה ונהיה מוות בעולם. כשעם ישראל הגיעו למדרגה הגבוהה של קבלת התורה בלב אחד, אז פסקה הזוהמה מהם, זוהמת הנחש. אומות העולם שלא עמדו במעמד הר סיני לא פסקה זוהמתם.

לפיכך, כשבאה אסתר, תקשיבו טוב, לבית עבודת כוכבים ומזלות, כשהיא נכנסה אל אחשוורוש ובדרך יש צלמים, הסתלקה ממנה השכינה. הסתלקה ממנה השכינה, אז היא פחדה פחד, ואז היא אמרה, "אלי אלי למה עזבתני", מה היא אומרת? היא אומרת אלי בים, אלי בסיני אמרו חכמים. מה זה אלי בים אלי בסיני למה עזבתני, לפי מה שנגיד בפשט של המדרש, אנחנו נגיד, אתה היית האל שלי כוחי בים ואתה היית האל שלי כוחי בסיני, מה פירוש? יש לך כח לקרוע את הים, יש לך כח להביא תורה לעם ישראל ולרדת על הר סיני ולעשות כל הנפלאות, אז למה עזבתני, אתה לא יכול להציל אותי? זה הפשט. אבל על פי הסוד מה שלמדנו, אלי בים, מה זה אלי בים? כמו שעזרת בים לעם ישראל בזכות מה? בזכות יוסף שהוא השתמש בשמות הקדושים וקרעת להם את הים למרות זאת, אז תהיה גם אלי, כמו בים, למה עזבתני? למה עזבתני? אני כמו בים, הים נס מפני יוסף ואני עשיתי מעשה יוסף, אז למה עזבתני?

דבר שני, אלי בסיני, מה זה אלי בסיני? אמרנו שכל הנשמות שהיו בסיני נפסקה הזוהמה, וגויים שהיו שם שלא היו שם לא פסקה הזוהמה, ובודאי מה שעשה סיסרא עם יעל, ומה שעשתה השדה שזה החלק הרע שלי עם אחשוורוש, אין לי מזה שום הנאה, כי טובתם של רעים רעה היא אצל הצדיקים, וזה משום שהוא הטיל זוהמה, ואם הוא ה טיל זוהמה במי שאין לו זוהמה כי עמדנו בהר סיני, אז לא נהניתי מהעבירה, אז ממילא למה עזבתני?? זה מדהים מה שכתוב פה. ולפי שמרדכי ואסתר עשו פעולה זו, והפעולה היתה נצרכת וחשובה ברצון ה', ואתם זוכרים שהתחלנו "ואנכי אסתר אסתיר פני" זה מנין לאסתר מן התורה, מפה מהפסוק הזה, ופה גילה הקב"ה למשה רבינו איך הוא יציל את עם ישראל בחודש אדר, וה' עזר לה להסתיר את עצמה ע"י השמות הקדושים, בזכות זה כתוב, שימו לב, "ותלבש אסתר מלכות" "ומרדכי יצא בלבוש מלכות", נראה מי מכם כבר תפס מה כתוב פה, מה כתוב פה? בזכות שהם עשו את השימוש בשמות על פי דין וכראוי, כתוב "ותלבש אסתר מלכות" וכתוב "ומרדכי יצא בלבוש מלכות", מה לומדים מפה? נו תגיד, מה כתוב פה בפסוק? שמה? עם הלבוש, ותלבש זה הלבוש החלק הטוב, ותלבש אסתר מלכות, בזכות שהיא נשארה רק עם הלבוש, והיא הפרידה ממנה את הבגד הלא טוב, היא זכתה למלכות ששכינה תשרה עליה, ואותו דבר כתוב אצל מרדכי, "ומרדכי יצא בלבוש מלכות", בלבוש - רק לבוש, בלי בגד, כי את הבגד הם הפרידו, אז לכן הם זכו למלכות. ישתבח הבורא כפתור ופרח, התורה הקדושה תראו מה זה. כי במידה שאדם מודד בה מודדים לו, ולפי שאותו מלאך התלבש בהמן להרע לישראל הוא השטן, לכך נאמר אצלו "איש צר ואויב המן הרע הזה", מה זה איש צר ואויב? המלאך נקרא איש צר ואויב זה המן, כי היו שניים, בתוך המן היה גם השטן, אז אחד נקרא צר ואחד נקרא אויב, אבל עתה הוא היה ביחד אז נקרא איש צר ואויב. ולמה? הרע הזה, מה זה הרע הזה? למה הם התחברו ביחד? בגלל הרע הזה - החלק שהם רצו לקחת אותו לערבב אותו עם הטוב, זה הבגד עם הלבוש, בגלל הרע הזה היה כל זה. כיון שהיתה הכוונה שלו לטמא את החלק הטוב.

ואתם חושבים שזה נגמר? פסוק שכולם קוראים במגילה ולא יודעים מה טיבו, אח"כ כתוב "והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה", הרשע הזה המן עוד רוצה עוד פעם בענין המיטה להפיל את אסתר, וע"י זה ובגלל זה בא גמולו על ראשו שאחשוורוש נכנס, ותפס אותו על חם, מה שנקרא, "ויתלו את המן", ומה כתוב בסוף על מרדכי בסוף המגילה? שהוא רצוי לרוב אחיו ודורש טוב לעמו, טוב וודאי, הוא ביקש את הטוב בלי חיבור של הרע, כן הפרידו את הרע את השדה ונשארו עם הטוב, והוא ביקש טוב לעמו, וככה נפלה הגזירה על האויבים והצרים של עם ישראל ועם ישראל נגאלו. יפה או לא יפה?

מה זה נוגע אלינו עכשיו? עכשיו אנחנו נמצאים יום אחד לפני ראש השנה, ואני מסיים תוך עשר דקות ואני חייב לטוס, אבל תשמעו. אנחנו חייבים היום להפריד בין הטוב לרע ע"י תשובה כדי לגאול את עצמנו מכל הצרות והרעות שעתידות לבוא חס ושלום על הפרט ועל הכלל, חייבים להפריד את הרע מן הטוב. ז"א התשובה שאדם עושה על ידה הוא מפריד לחלוטין בין הטוב לרע, הוא נשאר בבחינת לבוש, ו"הבגד בוגדים בגדו" הולך לחלקו. אנחנו רוצים להפריד את הטוב והרע, דהיינו להפריד את היצר הרע מיצר הטוב, העבודה הזאת נעשית ע"י  תשובה, כיצד? אנחנו מתחרטים על כל מה שעשינו עד היום בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים, אנחנו מקבלים מהיום והלאה לא לחטוא לפני הקב"ה ולהיות עבדים נאמנים לפניו לעשות רצונו כרצונו, ואנחנו מתודים ואומרים "אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי", ופורטים את החטאים כפי שאנחנו זוכרים, ואם לא אומרים אשמנו בגדנו גזלנו לפי א' ב', ובזה עושים תשובה שלמה ולא חוזרים יותר למה שהיינו כלל. עם הפרדה כזאת הקב"ה מודד מידה כנגד מידה, איך לבשה אסתר ומרדכי מלכות? ע"י שנשארו רק עם הלבוש, אם נשאר עם הלבוש נלבש מלכות, שכינה תשרה עלינו, ס"ד, הצלחה, ברכה, ישועה, כל טובה שכתובה בתורה תחול על ראשינו. אבל אם נשאיר את השטן איתנו, את היצר הרע, את השד או השדה ביחד, אז מי שמכיר את ההרצאה שלי שאמרתי שפעם אחת היה מפגש בכלא, הכניסו את הח"ח לכלא ואיפה הכניסו אותו לאיזה תא? עם אלקפונה, והוא היה עם אלקפונה בתא אחד, תארו לכם אלקפונה והח"ח ביחד, אלקפונה מספר לו על הרציחות מה שהוא היה עושה, והוא מדבר איתו על לשון הרע. מה אתם אומרים, במאבק כזה בתוך הכלא, יושב אדם זקן החפץ חיים זצ"ל, מולו אל-קפונה גברתן כזה, ועכשיו ביניהם זה קובע את נוהל השיחה וזה עונה לו, מי מנצח? מה? הח"ח? איך הוא מנצח? מה? תשמעו יהודים יקרים. בכל אחד מכם יש את החפץ חיים ויש אלקפונה. היצר הטוב ויצר הרע. היצר הטוב שלכם רוצה להיות החפץ חיים, קדוש, האלקפונה שלכם זה היצר הרע רוצה שתהיו ממש הרוצחים הכי נתעבים, שתי קיצוניות, אתם רואים, בן מסתכל באינטרנט איך רוצחים את ההורים, איך מוצאים אליבי, רוצח את ההורים שלו בגלל שהוא מהמר, קם לאבא, האבא יושב מנמנם בטמבלויזיה, זה גם אחת הסיבות לא לראות טמבלויזיה כי מנמנמים והבן יכול לבוא מאחורה, והוא שחט אותו, שחט את האבא, והאמא ירדה לקול הצעקות, והוא דקר את האמא, והרג את שני ההורים, אלקפונה או לא אלקפונה? אבל הוא בן אדם מן הישוב. הוא לא פוטנציאל בכלל להיות רוצח, אף אחד לא חלם, האחים שלו לא האמינו, לא יכול להיות. אבל בכל בן אדם יש אלקפונה כזה, בכל בן אדם. זה גילו לנו חכמים. אבל יש דבר נוסף, החפץ חיים גם יש בפנים, אם תטפח אותו, אם תעשה מה שצריך, תקרא שיעורי מוסר תלמד שיעורים קבועים והכל, אתה תוכל להוציא את הפוטנציאל הזה, אז תחליט, שניהם ביחד לא יסתדרו, אי אפשר, זה מדבר משהו אחר וזה מדבר משהו אחר. לרוב האלקפונה מצליח, לא תמיד אלקפונה רוצח, כי לפעמים הוא מצליח לאיים על אנשים גם בלי להרוג אותם, אז יצר הרע מצליח הרבה פעמים בלי להביא אותנו לקטסטרופות, הוא גם מעדן את זה, הוא אומר שהוא שומר על החוק, הוא שומר שרוכלים לא יונו, הוא לוקח פרוטקשן קצת, הוא יודע איך להגיד מעבירות שזה גם מצוות, יצר הרע מומחה, הוא אלקפונה. אבל אנחנו צריכים להחליט ערב לפני, האם אנחנו חוזרים בתשובה ומקבלים עלינו עול מצוות לאבינו שבשמים. אין לחכות, זה היום האחרון, מה שיגזר בראש השנה, מי יחיה מי ימות, מי יהיה בריא מי יהיה חולה, מי יהיה עשיר מי יהיה עני, זה מחר. אין יותר זמן, בשום בית משפט לא היו נותנים לבן אדם צ'אנס