הייתי שם במצרים - חלק מב' והלאה - קריעת ים סוף | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: נינה בת מילקו - תזכה לסיעתא דשמיא, תשובה שלמה ושלום בית, נחת מהילדים, פרנסה בשפע, הצלחה במשפט וישועות בכל העניינים – אמן.

הקהל: אמן!

'אני הייתי במצרים' פרק מב' והלאה... 

בקול רעש גדול נהם הים נהמה אימתנית שנשמעה בכל עולם! הלא יאומן התרחש מול עיניהם הפקוחות של רבבות "רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לו) מי הים הגועשים זעו לפתע אנה ואנה, חושׂפים קרקעית ספונה בתהומות למעלה מאלפים וחמש מאות (2,500) שנה! מיּחלת מאז בריאת העולם ליום שתקיים את נדרהּ: 'לסלול את הדרך לבניו של בורא עולם בתוככי מצולותיה!' "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" (שמות יד, כז) – 'לתנאו הראשון'.

שנים עשר (12) נתיבים פלאיים הותוו בלב המים ההומים, נפרשִׂים לרווחה ברוחב של קילומטר וחצי (1.5) לכל מסלול! עומד אכן לקלוט שבט שלם על נשיו וילדיו ועדרי בהמותיו הרבים.

לצדי השבילים נערמו המים הרבים זה על זה יוצרים חומות אדירות! המזדקרות לגובה עצום כמתנשאות לשחקים. 

היהודים צופים בפלא העצום המתרחש לעיניהם! בעוד המים מאחוריהם נשארו רוגשים, הים שלפניהם הפך ליבשה!!

בטרם הספיקו לעכל את הנס הגדול ולהבין את משמעות האש שהופיעה מאי שם מלחכת בין הגזרים, ראו את ראשי חומות המים שמשני צדי השבילים מתקרבים זה לעומת זה, נפגשים בדייקנות סימטרית בקימור מושלם, היוצר כיפת מים מרהיבה מעל כל שביל.

 - כמו אפריון...!

היהודים עמדו מהוססים: 'האם עליהם להיכנס למנהרות המים? להיכנס בין שני (2) קירות מים אדירים?! שנראים כעומדים להתמוטט כל רגע!' זה לא מקנה הרגשה של שלוה וביטחון... 

תפילה נוספת של משה רבנו - ומי הים קפאו לקרח מוצק! גלידי הקרח צפו על פני המים שתחתיהן בצבצו והזדקרו לתוך חלל המנהרה, מטפסים עד מרומי חומות המים, אוטמים לגמרי את החלל הענק! אלא, שאז נבקע בתוך גוש הקרח מרחב גדול שיצר שוב כעין מנהרה מרווחת בתוך הקרח.

הקירות הקפואים עם הכיפה שלראשם הפכו לגבישי קריסטל שקופים! גזורים כאריחי לבנים מסודרים אחד (1) על גב שנים (2) במבנה ארכיטקטוני מרהיב ביופיו!! מדרון הים המשופע על הבורות הגדולים - נעלם לגמרי! קרקעית המנהרות נמתחה בקו ישר מאוזן לשפת הים, מרוצפות פסיפס מרהיב עין של גבישים משתלבים זה בזה בסימטרייה מושלמת מעשה אומן. 

משתאים לגודל הנס המתרחש מול עיניהם! ומתוך התפעלות אדירה נעו כל ישראל לעבר המנהרות המרווחות ונכנסו לתוכם באופן מסודר להפליא. 

- אפשר להגיד שאולי זה היה 'מסלול ההחלקה הראשון בעולם על הקרח!'...'

שבט יהודה בראשות נחשון נכנס למנהרה הראשונה, אחריהם שבט יששכר וזבולון ואחריהם שאר השבטים, כשלמנהרה הקיצונית הארוכה מכולן - נכנס שבט דן.

מיד לאחר כניסתם, שבו גלי הים לשטוף בחוזקה את רחבת הכניסה שלפני המנהרות - כדי למנוע מהמצרים כניסה לתוכם בשלב מוקדם כזה. 

בצל העלטה הכבדה ששררה במחנה המצרים, חמקו בַּלט שתי (2) דמויות פרשים עלומות, עושים דרכם בחשאי מזרחה לכיוון הים. לאחר שיצאו ממתחם המחנה, דִרבנו השנַים את סוסיהם בדהרה מאומצת נחפזים להדביק את מחנה ישראל. 

מי? - דתן ואבירם...! הם הבינו ברגע האחרון: 'כי אכן זו היא הגאולה המקווה!' ערקו ממחנה מצרים ובקשו: להתאחד עם עמם.

בהגיעם אל החוף - התאכזבו קשות! ביניהם ובין אחיהם שנבלעו במנהרות הפרידו גלי ים סוערים השוטפים את רחבת הכניסה למנהרות ומונעים את הגישה אליהם. 

בעודם נבוכים בחוסר אונים, נראתה לאור הלבנה דמות עצם ארוך וגלילי הבא מכיון צפון המשייט ברקיע השמים, בהגיעו מעל מימי הים הרכין את חרטומו - צלל כלפי מטה לים הסוער ונחת בין גליו השוטפים וכעת זוהה בברור: היה זה גליל עץ ענק באורך שלושים וחמש (35) מטר! 

נסר זה נחצב מאילן האשל שנטע אברהם אבינו, מלאכי מרום נטלו מבאר שבע והנחיתו אותו בים, מגליל עץ זה נעשה אח"כ הבריח התיכון של קרשי המשכן. 

בצר להם, נאחזו דתן ואבירם בלוח עץ שהזדמן להם וחתרו עמו בחוזקה פנימה ובזכות מסירותם להצטרף לכלל ישראל - נעשה להם נס פרטי! גלי הים נקרעו ונחשפה לפניהם היבשה. 

בשארית כוחותיהם נחפזו לרוץ אל מנהרות הפלא! והתמזגו בקרב אחיהם שבט ראובן שקיבלום בסבר פנים יפות!!

למרבה הנס! הגם שכל שבט נכנס למנהרה המיוחדת לו - אך מבעת לקירות הקרח השקופים ראו כל השבטים זה את זה...!

אהליאב התהלך בתוך המנהרה שלו כחולם! ככל אחיו היהודים לא הפסיק להתפעל מהנס הגדול שעושה להם הקב"ה להצילם מכף פרעה בצורה מפליאה כל כך. 

יופי המנהרה שׂבה את לבו, המרחב העצום היה מורחב דיו לכל מיליוני האנשים על הבהמות הרבות ולמרבה הפלא! - צמחו שם עשבים רבים למאכל המקנה.

קירות המנהרה הקריסטליים, דמו למעין אקווריום ענק שבין קירותיו משייטים דגי ים יפיפיים! מבין אריחי פסיפס הקרח אשר לרגליהם הזדקרו מטמוני כסף וזהב שירדו למצולות במשך דורות, אוצרות הים העלומים התגלו לפניהם! גושי זהב, אבני דולח, יהלומים נצצו כמזמינים...

אהליאב חש בצימאון ובלבו תהה: 'היכן הוא יכול להשיג מים לשתות...?' 

- מי קרח! 

הוא לא צריך לחפש הרבה! עיניו צדו מעין מים מפכה יוצא מתוך חומת הקרח שמימיו מתוקים נעימים להפליא! 

- המקרר הראשון עם קוביות קרח...!

לאחר ששתה לרוויה, שבו מן המעין הנוזלי והפכו לפתיתי שלג הנושרים ברכות על הקרקע. 

- עוד לפני שווייץ...!

מלפניו נשמע קול תינוק מיילל, אמו הושיטה ידהּ לים ושלפה לו משם תפוח! והוא נרגע. 

בין שלל זרועות הצבא בלטה קבוצת חיילים גאים ומרשימים בחוזקם מסתודדים סביב מפקדיהם האליטה שנבררה בקפידה מתוך הצבא הגדול, חיילים חסונים שעברו אימונים מפרכים! 

- כח ארדואן... 

מבחני הישרדות קשוחים ביותר! כולם בעלי יכולות תחבולתיות מרשימות, תושיּה וערמומיות ובראשם הוצבו טובי המפקדים, ניכר: כי הפיקוד העליון מייחס לפלוגה הזאת חשיבות רבה! 

'סיירת מאה ואחד (101)...

וכי המלך מכיר בערכהּ הרם - הקצה להם משאבים מיוחדים!

התפקיד שלהם היה: להתמזג ולהיטמע בשטח סמוך לשדה הקרב! לארוב חיילי אויב להגיח בהפתעה ולהשמידם. עקב משימתם כיחידה עצמאית מנותקת מהמלך ומשאר הצבא, נדרשו לעמוד בראשהּ קציני שלישות מוכשרים ביותר! עטירי ניסיון קרבי, בעלי תחבולות ועורמה שיוכלו לתת מענה לכל התפתחות דרמטית ככל שתהיה. 

הם כבר בחרו את היעד בו התמקמו. הסוּף הרב שגדל בין יובלי המים הנשפכים אל הים, יצר סְבך צמחיה צפוף וגבוה, אשר על שמו כונה קטע חוף זה: 'ים סוף!'. המיקום היה מצוין! מלבד המקור המושלם שהעניק להם הסוּף היה זה המקום המוצלח לארוב ליהודים. 

מובן מאליו, שכל יהודי אשר יצליח להימלט ממתקפת הצבא הראשי – יחיש את פעמיו אל הסוּף הרם להסתתר בין שְׂבכיו בטרם יבין לאיזה מלכודת נכנס - הם כבר ישסעוהו לגזרים! התוכנית נראתה מושלמת ברת מאה אחוזי (100%) הצלחה 

- 'אַהּ! איש מהיהודונים לא ימלט מידינו...' הצהירו המפקדים בהנאה שטנית: 'נשמיד אותם עד גמירה!' 

החיילים המנוסים מיהרו להסתתר בצמחיה, פעולה שתורגלה פעמים רבות, כל חייל תפס עמדה והמתין בדממה להתפתחויות. 

המצרים עמדו כל הלילה בחשכה מוחלטת! כשעמוד הענן והאש חוצצים בינם לבין מחנה ישראל, קיוו: שעם אור היום יתאפשר להם לעקוף את העננים ולהסתער על היהודים! בינתיים, שקדו על צמצום המרחק, הקפידו להזדנב בצמידות למחנה ישראל, ע"פ מראה עמוד האש שנשקף להם בעמימות מבעד לעמוד הענן, לא היה קשה למצרים להיצמד למטרה שכן מחנה ישראל האט את קצב מהירותו מאחר ועמוד האש האמור להנחותם קדימה התמקם מאחריהם. 

עם שחר, התמלאה צפיּתם של המצרים, עמוד האש ועמוד ענן שחצצו בינם לבין מחנה ישראל - הסתלקו ממקומם! וכך נסללה לדעתם הדרך להתנפל על היהודים.

הצבא הענק התפרס לעמדת התקפה, כל חייל עמד הכן במקומו המדויק ומצפה לאיתות ההתקפה מאת הגמד המצביא העליון. 

מיד, עם אשמורת הבוקר, בעוד פלוגת המארבים מתמקמת ביעדהּ הנעלם - נתנה פקודת ההסתערות: 'נוע! נוע!!' - הפרשים נעצו את הדורבנות בצלעות הסוסים ופרצו בשעטה מהירה מזרחה לכיוון הים.

מרכבות הפיקוד נעו בנסיעה מהירה ומתואמת להפליא! הצבא על שלושת (3) מחלקותיו דהר כולו כגוש אחד (1) לעבר המקום בו חנו בני ישראל ולמרבה התמיהה - היהודים נעלמו משם...! איש מהם לא נראה באופק...

הדבר היה מביך! איפה נעלמו כל היהודים?! במהרה קלטו בעיניהם את הלא יאומן! לאורך שפת החוף בשטח המתפרס על כעשרים (20) קילומטר, נִצְפוּ תוך הים שתים עשרה (12) מנהרות קרח ענקיות! פוערות את לוען לרווחה כמזמינות אותם להיכנס...

המפקדים עמדו מהוססים ממתינים להוראות, גם הגמד הרוכב על סוסו האביר בראש חייליו נראה נבוך לרגע חוכך בדעתו: 'אם כדאי להיכנס למנהרות הפלאיות האלו שצצו פתאום באמצע הים?!'. 

הסוס המלכותי פתר את הלבטים! בלי לחכות להוראות בעליו זקף את ראשו עטור הכתר ופתח בדהרת אבירים היְשר אל לוע המנהרה הפעור מולו: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה" (שיר השירים א, ט) - הסוסים הנחו את המפקדים... 

- טוב, המצרים נמשלו לחמורים - לסוס עדיף...

למראה פרעה הנכנס ללא חת! אזרו שאר החיילים אומץ והדהירו אף הם את סוסיהם בעקות מלכם, סוסי שש מאות (600) מרכבות הפיקוד העליון שעטו אחריהם פנימה מאין יכולת לעוצרם.

מי היה שם? - עבדול כרים! הוא דרבן את סוסו האביר שנענה ללא היסוס ודהר לתוך המים בשמחה רבה, משל היה זה שׂדה האחו האהוב עליו... המצרים הסתערו פנימה במלוא העוצמה בטוחים: 'כי מה שטוב ליהודים - טוב גם להם!' 

באופן תמוה למדַי שכחו את גבורות א-לקי ישראל! והתעלמו לגמרי מן המסקנה המתבקשת: 'שאת הנס הזה עושה הקב"ה רק ליהודים! כמו במכות הקודמות...'

השנאה המפעפעת - לא הניחה להם לחשוב במתינות ראויה!

תשוקתם: 'להרוג את היהודים!' העבירה אותם על דעתם! והם הניחו במחשבה אווילית! מחרידה בשטחיותה: 'שהרוח העזה שנשבה כל הלילה - היא שגרמה למצב הלא מציאותי לקרוע את הים לשנים עשר גזרים...' 

- כמו בספר של המפגר ההולנדי 'מרכבות האלים'...

ההסבר הזה: 'שהרוח היא הגורמת!' סיפק את המצרים וגרם להם להתעלם מכל שיקול הגיוני לדהור פנימה בשמחה! כאילו: 'אין כאן ים...!' כאילו: 'אין כאן נס!'... כאילו: 'זה שדה קרב רגיל! שהם תורגלו להילחם...'

מרכבות המחץ מאוישות צלפי קשתים שעטו פנימה בראשונה, אחריהם דהרו ביעף הפרשים המאומנים נושאים בגאון את הרומחים המחודדים מקפידים על קשר עין עם המרכבות שלפניהם, מיד אחריהם היו אמורים להיכנס כל רבבות חיילי הרַגלים חגורי הסייף, הכל מתוכנן ומתנהל כראוי! המערך האדיר נכנס במבנה התקפי שאומנו במשך שנים רבות...! 

- אך לא הפעם... אך לא הפעם...!!

שיבוש בלתי צפוי בלם את חיל הרגלים! קרקעית הים המוצקה שעליה דהרו - התמוססה והפכה להיות ביצה טובענית!! רגלי החיילים נלכדו בטיט הסמיך, תוך דשדוש בבוץ הכובל מנסים להתקדם הלאה בתקוה: 'שיּחלצו מהמלכודת הבוצנית!' אך לעת עתה הם מתנהלים בעצלתיים... שוקעים ומבוססים חליפות, מנסים להדביק את חיל הפרשים שנעלם מטווח ראיּתם.

הבוץ הבוגדני משך אותם פנימה יותר ויותר! איש לא אזר כח להיחלץ מהמעטפת הבלולה הזו ולא היה סיכוי להיחלץ ממנה!! 

- מה שנקרא: 'ביצה טובענית!'...

החיילים הבינו: 'שגורלם נחרץ!' הפחד אחז בהם, נתן אותותיו, המשמעת הצבאית הנוקשה - התנדפה, לא נותר מאומה מהביטחון העצמי והגאווה המתנשאת. 

לפתע! נפערו פירים – לבד! 

- כמו בעזה...

והם נבלעו לתוכם... 

צעקות שבר עלו מכל עבר! לא היתה זאת התנהלות צבאית מגובשת אלא תערובת אנשים מפוחדים כעלי נידף, הרעש מסביב היה נורא! מעל הכל התנשאו זעקות האימה של הקצינים הבכירים!! הגיבורים החזקים שבחיִּל, מבחר השלישים - נשמעו מייללים ברמה, מנופפים נואשות בידים בוציות, צורחים בכל לב, מבקשים: 'עזרה דחופה!' מפיקודיהם... 

- כמובן, שהצלב האדום לא עזר... 

אך לשווא! איש מהחיילים לא שת ליבו אליהם, כולם עסוקים במילוט נפשם והאומללים שוקעים בטיט יותר ויותר עד צוואר! הרגלים מקרקעות בתוך קרקע צמיגית.

היה זה עונש! ליהירים שבּעיתות שלום היו יועצי ושרי פרעה... הם יעצו: 'לשעבד את בני ישראל בטיט ובלבנים!' עכשיו, הגיע מועד התשלום. 

באותהּ נחישות אופיינית ששעבדו ביהודים והכניסו הם את עצמם במו רגליהם היְשר אל הטיט הסמיך 'מידה כנגד מידה!'. 

בה בשעה הבחינו גם חיילי פלוגת המארבים המסתתרים בסבך: איך האדמה שוקעת תחת סוליות נעליהם! בתחילה, לא יִחסו לכך חשיבות רבה, אך הרגישו: שהרגלים נמשכות מטה-מטה! ועכשיו הם הבינו: שהם עומדים על ביצה מסוכנת...!!

במאמץ - ניסו לשלוף רגליהם מהאדמה הטובענית אך עם כל משיכת רגל אחת (1)! השניה (2) שקעה יותר. כל ניסיון להיחלץ - השקיע אותם יותר... 

רגלי הזדים נמשכו פנימה עוד ועוד שוקעים ונבלעים בבטן האדמה טפח אחר טפח, עד מהרה התכסו הכתפַים והזרועות ואחריהן נעלמה לה קציצת קסדת הפלדה שעל הראש... מסע הגלישה - היה ארוך ביותר! נדמה היה: שאין לה תחתית לאותה ביצה, רק בתהומות המצולה נסתיימה הצלילה המוזרה, לשם נסחפו גופותיהם בזרמי המים התת קרקעיים ונפלטו אל תוך הים הגועש ממנו הושלכו כעבור זמן גוססים ושבורים על החוף. 

בעוד חיל הרגלים שוקע בתהומות הביצה ונמוק במרחב, המשיכו הפרשים והמרכבות בשעטה קדימה מבלי לדעת את מה שהתחולל מאחוריהם, לתומם סברו: 'כי הכל מתנהל למישרין! וחיל הרגלים צמוד להם מאחור, כמו בכל מלחמה' לפיכך, דרבנו את הסוסים נכנסו במעבי מנהרות הקרח שואפים ליצור מגע זריז עם האויב ולהכריעו כהרגלם במהירות הבזק. 

אך מהר מאוד נוכחו בטעותם המרה, הפתעה קשה ציפתה להם בפנים!

משנכנסו לתוך מבנה מנהרות הקרח - חזר עמוד הענן לאחור, נעמד לפני מחנה מצרים, המֵס את קרקעית המנהרות הקפואה והחזיר אותם כבראשונה למי ים! שהתערבבו מיד עם האדמה שמתחתיהם והתגבלו עמהּ עד שהפכו לטיט טובעני.

עמוד האש שעבר שם - הרתיח את התערובת! הדיסה הבלולה פעפעה מהחום העז, אך הסוסים כאילו לא חשו בכלום! והמשיכו בדהרה המטורפת קדימה אל תוך העיסה המבעבעת: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה". 

התוצאות לא איחרו לבוא! פרסות הסוסים נמסו בחום העצום, המים הרותחים השילו את הפרסות ממקומם והותירו את רגלי הבהמות חשׂופות לתופת הרותחת...!

הסוסים השתוללו מעוצמת הכאב! והרוכבים נאלצו להחזיק בהם בכוח לא ליפול ולהיות מרמס תחת רגליהם! 

גם יושבי המרכבות - לא שפר מזלם! הסוסים השתוללו וגרמו לרכבים להיטלטל מצד אל צד אחוזי תזזית, יושביהם נחבטו במהלומות תכופות בלתי צפויות! 

- כמו בהאמרים... 

הרכּבים ניסו לסובב את רכביהם להפנותם לכיוון החוף ולנוס החוצה! אך ריבוי הרכבים העצום גרם לאנדרלמוסיה נוראה!! לחסימת דרכים ולהתנגשויות הרות אסון. 

- כמו שתארתי בזמנו: מה יקרה אם יהיו טילים עם החיזבאללה בהַאיי ווֵאיי... 

וכאילו לא די בכך, עמוד האש שׂרף את האופנים מצד אחד! כך שכולם נותרו עם גלגל אחד (1) בלבד!! דבר שגרם למרכבה לנטות על צידה בזווית חדה והיושבים בה מוטים באלכסון חד, הסוסים כאילו לא חשים בכלום! ממשיכים בדהרה המטורפת כאילו ללא כיוון מוגדר, גוררים את המרכבות שרופות האופן, מקפצות ומקרטעות על פני המהמורות הרבות והחיילים נאלצים לאחוז היטב בדופני המרכבה פן ישמטו ממנה ויהיו למרמס תחת גאון הפלדה!!

המסע כשלעצמו – מסייט! וכאילו לא די בכך, חשו החיילים: בגלי חום תכופים מלווים בדקירות חדות כסכינים הקודחים בבשרם! לחרדתם גילו: כי פריחת השחין שחוו במצרים - חזרה שוב לנגוס בבשרם! 

- השחין התעורר... 

הפחד חלחל! ליבם פרפר בעוז, אבל לא היה להם פנאי להרהר כי הם טרודים מידי בלפיתת זיזי הרכב ובשפשוף ראשם הנחבט ללא רחמים בדפנות המרכבה החסונה...!

צניפות הסוסים המיוסרים, שעטת הפרסות האדירה, השקשוק במרכבות הנחבטות, הרוח החזקה שנשבה עדין בעוצמה, תוך שאגות יִלֵל מרעידות מלוּוה בקולות רעמים אדירים מחרידי לב, בלולות הבזקי ברק מסמאי עינים וגדושות באבני ברד ואש מתלקחת! מתמזגים עם נאקות הכאב וצרחות האימה של החיילים המבועתים! די היה בקולות האלה - להטריף את הדעת! להכניס חלחלה ללבבות המפרפרים בעוז החידלון. 

אל תוך הטירוף הנוראי ובליל הקולות האיום הזה, לפתע הצטרף רעש אימתני אדיר וחזק שבא מעל הראש! המצרים המבוהלים נשאו עיניהם למעלה תקרת המנהרה ונאלמו דום! כיפת המנהרה היצוקה החלה לפתע לנוע ולהיסדק...!!

ואז... לחרדתם! צַפו בעיניהם איך מתוך חומות הקיפאון היצוקות נושרים בלוקים של קרח ענקיִם! התקרה שהיתה מוצקה לפני רגע - החלה להתמוטט על ראשם בקול רעש אדיר! ההלם היה מוחלט, איש לא ידע מה לעשות, המכשפים נִסו במוחם הקדחתני למצוא איזה כישוף שיציל אותם ממוות בטוח... 

- 'עליהם לפעול בטרם יגיעו אליהם המים...! אח"כ כבר אי אפשר להפעיל כשפים! כי המים מנטרלים כל כישוף...' 

העינים תרות אחר דבר בטוח, לעמוד בסערת זרמי הים אולי יוביל אותם לחוף מבטחים? ואז, נצנץ רעיון גאוני!

בטן הסוס... הסוס יודע לשׂחות במים, הוא יכול לסבול מהלומות גלים, אין יותר טוב מלתפוס מחסה בין קרביו, בכישוף קטן הם יכולים להיכנס לתוך הבטן של הסוס ועליהם לנצל את השניות האחרונות שנותרו עדין יְבשות.

במהירות הבזק צנחו ממרומי הסוס אל הקרקע, כעת כשרגליהם נוגעות באדמה יכלו לבצע את זממם, מילות קסם נלחשו במהירות וחיש נבלעו מאות מכשפים בבטן הסוסים! 

- 'כאן אנחנו בטוחים!'... 

איש מהם לא העלה בדעתו: שבבטן הסוסים שוכנים הנשמות של אבותיהם המתים! הנשמות, שבגאווה חשבו: 'שהסתלקו מן העולם מבלי לשלם על רשעותם!' אלה שמתו כבר במצרים... שוכְּנו בקרבי הסוסים בצפיּה לעונש המר שגם הם ינחלו עם בניהם ובני בניהם - על מה שהשליכו את היהודים ליאור!

מכשפים אחרים ניסו דרך שונה, מי הים כושפו: שלא יקרבו אליהם! ואכן מי הים התרחקו, אבל אז - עלו מי התהום ושטפו אותם!

שני (2) מכשפי העל; יוחני וממרא, היתה להם תוכנית יומרנית! הם המאגים הגדולים בעולם, הם בקיאים ברזי הקסם הכישוף לעומק ולרוחב, זה לא מכבודם להסתתר בבטן של סוס... יש להם מוצא טוב יותר! מלמולי לחש מסתוריִם, הזניקו אותם למעלה לשמי רום! והם נתלו באוויר הרקיע משקיפים ממעוף הציפור על כל המתרחש...

שאר החיילים בהו במחזה בעינים קמות חסרי אונים מול הצפי הנורא הבלתי נמנע! טונות הררי קרח נפלו עליהם, הולמים בחלקי גופם, פצפצו את עצמותיהם והטיחו אותם ארצה במהלומות איתנים! בשארית הכוחות הזדחלו על משטח הקרח בניסיון נואש להימלט ממדרס פרסות הסוסים והמרכבות שדהרו ללא רסן...!

אך גם קרקעית הקרח שהיתה עד כה יציבה - נשברה תחת רגליהם! פוערת תחתיה תהום עמוקה!! מנערת אותם למעמקים, כשאבני הקרח הכבדים הזולגים משְׂפת פתחהּ נוחתים ישר על ראשיהם...!

טרם מצליחים להבין המתרחש עמם כבר פרצו מבין קירות הקרח השבורים זרמי הים האדירים, מתנפלים עליהם מחמת זעם! חובטים במרכבות המתהפכות על פניהם תוך השלכת תכולתם האנושית היְשר למימי הים הסוערים המאיימים להטביעם בחניקת מוות!!

המכשפים שהיו בתוך הכּרס של הסוסים - התבדו מהרה! נסיקות הסוסים בזווית חדה לגובהי מרומים ונחיתתם הקשה לתהומות הים - הבהירו למכשפים הנכבדים: שהפעם לא תועיל להם חכמתם! וגורלם נחרץ עם גורל הסוסים!! שנאמר: "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, א). 

יוחני וממרא, צפו במחזה מלמעלה ולפתע! חשו כמין יד נעלמת מושכת בשערות ראשם ומטילה אותם מטה-מטה אל מצולות הים ואל הפלַטות של הקרח. 

- איזה ביזיון! לתפוס אותם בשׂערות ושלאק! ולזרוק אותם למטה... 

על פני המים צפו מיליונים של גוויות! איי... אייאיי... והיו שמה גם מלא-מלא שרצים...! 

אתם יודעים מה היה שמה? פתאום צפו כל... כל... כל מה? - מה נתקע בים סוף? – הארבה! כל הגופות של הארבה, כל זה... כל הארבה שנמלח ע"י המצרים ונכבש בסירים ובחביות ובסיום המכה התעופף באופן פלאי עד שנתקעו בים סוף! הם המתינו שמה בים... עד שהגיעו לשם המצרים ועכשיו חזרה רוחם ושבו לחיים...!! והתנפלו עליהם! ותקפו את אלה שאכלו אותם לשעבר ונעצו בהם מלטעות חדות ופצחו בזלילה ימית חסרת תקדים. 

במקביל לדרמה העצומה שמתחוללת בים סוף, התרחשה תופת איומה נוספת שהגיחה מכיון צפון! בד בבד עם קריעת מימי ים סוף, נקרעו באופן פלאי גם שאר המימות בבתים ובחצרות! ועמם נקרעו כל הימים בעולם תוך שהם מורידים למצולות ציֵּי ספינות המשייטות בהן! 

משגרות שדר רב משמעות לעתיד: לעוד אלפי שנים קדימה בעת שיגיעו באחרית הימים! שייטות ענק מֵנִמלי לַמְבּרֵנְיה ואיטליה אין ספור ספינות מלחמה אדירות! שיפלחו את גלי הים בגאווה בוטה גדושות כלי קרב מאוישות גדודי ענק משייטות במלא המהירות מזרחה לעבר חופי ארץ ישראל: להשמיד את יושביה! משוכנעים: שאת מה שלא הצליחו לעשות במלחמה יבשתית - יצליחו לעשות בים... 

- 'הפעם נשמד העם הזה באופן סופי!' הם יצהירו 'גוג ומגוג' בביטחון רב.

ולא קולטים: כי הם שבים בדיקנות מופתית על הטעות המצרית הטראגית! שלא השכילו להבין: 'שיש מנהיג לעולם! ששומר על בניו ושׂוחק לתכניות של 'גוג ומגוג''.

איש לא ידמיין! כי אותם ענקיות הים האיומות שע"י מומחה ספנות הוגדרו: 'כבלתי ניתנות לטביעה!' ירדו למצולות ים באופן פלאי! ממש כחיל פרעה האדיר.

גם הים הגדול הים התיכון, לא יצא מכלל נס הקריעה, ים מרכזי זה שמקשר בין מדינות רבות השוכנות לחופיו - נקרע לגזרים! כשהקרעים זה מזה חושפים את קרקעיתו העמוקה ומתנשאים מעליה לגובה רב!!

אחר שנטה משה ידו על הים, התמוטטו גם חומות המים הענקיות של הים הזה ונפלו ארצה בתזזית אימים שועטים קדימה כשואפים לבלוע את העולם בהצפה רבתית.

בהסתערות עוצמתית הגיח שטף המים האיום מתוך אגן הים בו היה כלוא, חצה ביעף את חלקו הדרומי והחל במסע אימים שותף דרומה לעבר ים סוף! אל תוך מערבולת המים האדירה הזאת התמוטט הפסל הענק "בעל צפון"! האליל האחרון ששרד למצרים ועליו בטחו שיושיעם... 

המים סחפו את בסיסו האיתן והטילו אותו מטה במהלומות איתנים כיתתוהו לשבבים לפיסות מתכת חסרות צורה! 

- כמו הפסלים של סדאם חוסיין... 

דמות העגל המתנשאת שנראתה כה בוטחת ומשרה ביטחון מזויף - הפכה לגרוטאה עלובה!

בתוך כך, נמשכה סערת המים במלא עוזה, מציפה את אדמת המדבר הצחיחה, מגלגלת עמה סלעים ענקיים, סוחפת את כל הנקרה בדרכה התפרצה תופת נוראה זו בפראות אימתנית לתוך לשון המים של ים סוף צונאמי ענק שלא נראה כדמותו! ושם התנגשה בהלמות אדירים בזרמי ענק המשתוללים סערת זעף שוצפת. לכודים משלושת רוחותיהם במצוק יבשתי עז! הַמּוֹנֵעַ מן האנרגיה האדירה הזו להשתחרר מעבר לגבולות הים הצרים, נאלצו המים לגעוש ולהסתחרר סביב עצמם במחוג אימים!! [מערבולת]. 

הזרמים העזים חגו לתוך המפרץ הצר במהירות קטלנית! כאילו נורו מתוך זרנוק רב עוצמה. התוצאה היתה - מחזה נורא! של איתני טבע מתגוששים זה עם זה בשצף קצף רוגש, נאנקים בהלמות אדירים כדי לעשות את רצון בוראם.

המצרים - נלכדו כעכברושים במלכודת מים גועשת זו! מתגלגלים בתוכה, נחבטים שוב ושוב במטחי מים ההולמים בגופם כהלמות אבנים, פוצעים את כל גופם החשׂוף בין שברי המרכבות וכלי נשק המשוננים הנסחפים בזרמי הים לכל עבר, הגופות הפצועות צללו מטה במהירות כעופרת כבדה! כאילו ירו אותה מבליסטרה, מגיעים לקרקעית הים הבוצית, שוקעים וטובעים בה בחוסר נשימה משווע עד סחיטת ריאותיהם המעוקות מטיפת האוויר האחרונה! 

ואז, לפני שתפח נשמתם - הם נזרקים למעלה בכח עליון! בשארית אונם שואפים אוויר ושוב חוזרים ונופלים אל תוך הים הסוער נחנקים ונשנקים - באותם המים עצמם אליהם השליכו את ילדי ישראל למוות בחניקת מי היאור...!

הם שכחו כבר מזה! לדידם, מי הנילוס זרמו מזמן הלאה ואבד זכרם! כי כך דרכם של רשעים לא נותנים אל ליבם: כי 'זוכר כל הנשכחות!' ו: 'יש דין ויש דין!' ויש חשבון. 

אך אותם המים שבהם זממו המצרים: 'לחנוק את ילדי ישראל!' הם זרמו צפונה במורד הנחל במשך כל אותן שנות אכזריות, הם לא פסו מן העולם, הם נשפכו לים הגדול נאגרו באותן כל אותם שלוש (3) השנים המרות עד עת הפקודה. ועתה הגיע העת, בהתנפלות חורמה כיסו מי הים הגדול הבלולים במימי הנילוס את ראשי הרשעים הללו, משיבים לזדים כרוע מעלליהם 'מידה כנגד מידה!' להשליכם לתהומות ולזורקם לגבהים. 

- זה פעם ראשונה בהיסטוריה: שהים הפך להיות 'טרמפולינה!'...

המים השוצפים חגו סביבם כמין קרוסלה ענקית המסחררת כל אשר בה! 

- ממש 'יריד הנוער'...

המצרים ההמומים נשאבו למרכז הקונוס של מערבולת האימים! צללו מטה לקרקעית הים וחושך המצולות סוגר עליהם, תורם את חלקו להרגשה הנוראה: שהם פסע אחד לטביעה סופית!

המצרי כבר התכונן למוות, כדי שיציל אותו מהתופת של היִּסורין! אבל אז, פורץ ממעמקי הים נחשול מים אדיר, לופת את הפרש הקשור עדין לסוס ולא יכול להיפרד ממנו ומעִמקי התהום, תוך כדי זרימה חזקה כלפי מעלה - מרים את המצרי עם הסוס כקליפת שום וסוחף אותו קדימה בכוח בלתי נשלט עד שנתקל בזרם אדירים אחר שבא נכחו!

התנגשות אתנית זו - גרמה למפץ ענק של זרם מטורף! בשצף קצף, העיף את הסוס עם רוכבו לרום מעלה לשמים! גבוה-גבוה מעל לכל גלי הים הנישאים. הפרש המבוהל נושא למעלה כתוהה: 'האם בזה מסתיימת סאת יִסוריו?!' 

אך גם שם בגובהי רום לא היתה הפוגה למכותיו! תוך כדי מעוף בין השמים לארץ נפלו על ראשו מטולי קרח ענקיים והלמו בו בעוז! כשבמקביל פרצו מתוכן להבות אש לוהטות אופפות את גופו הדאוב וחורכות את בשרו כאוּד עשֵׁן כשראיו משתנקות מהאוויר הרווי אֵדי גופרית רעילים! 

המצרי המפוחד מבולבל לגמרי! טרם הבין את הנעשה עמו וכבר מוצא את עצמו עושה סלטות באוויר וצולל בחזרה כלפי מטה רק באופן הפוך! שהראש כלפי המים וכשהפעם הסוס ממוקם מעליו!! – כשארבעת (4) כרעיו מקרטעים כלפי השמים יורקי אבני הברד להטות באש. 

רגלי הפרש התנועעו בחזקה בניסיון נואש להיפרד מן הסוס... אך לשווא! לא ניתן להתנתק ממנו, מחובר לסוס כאילו דבוק בו. מבט מיואש! מביט כלפי מטה מנסה לאמוד את המרחק שנותר... 

- 'צלילה חופשית!' מה שנקרא...

עד לחבטת ראשו במים. לגודל חרדתו: נבטו בינות משברי הגלים והקרח עשרות זוגות עינים רעבתניות! עוקבות אחריו במבט רצחני כשמתחת לגובה עיניהם בקו המים הגואים מלבינות שיני טורי שינים משוננות כסכיני פיפיות! ההבנה הפתאומית הרעידה את גֵוו: להקות כרישים! ברקודות ושאר דגי הים הטורפים המתינו לו שם מצפים לנפילתו... מתכננים: לנגוס בו בשיניהם הרעבות! שבתנועות סנפיר מדויקות מכוונות את עצמם למקום נחיתתו המשוער... 

הוא ממשיך בנחיתה מטה-מטה מצפה לפגיעת ראשו במים הרכים, אך גוש קרח הסמוך הנע עם זרמי המים - טאך! סטה לפתע ממסלולו והתמקם לו בדיוק בנקודת המפגש הצפויה, הראש של המצרי...! 

- נהיה כמו מטקה... 

נחבט בחוזקה על גוש הקרח הקשוח כסלע! עוצמת המכה היתה איומה!! כי הסוס הצמוד אליו הוסיף משקל לחבטה. 

עודנו מתאושש מהנפילה המסחררת וכבר דגי הטרף משייטים לעברו... למרבית הפלא! בחרו דווקא להתנפל דווקא על אזורי הגוף הפחות רגישים, משגיחים בקפידה שלא תצא נשמתו - בטרם ירצה את מלוא עונשו! הגוף מטלטל בין זרמי המים העזים כלשונות אש הצפות באופן מוזר על פני המים, מתעלמות לחלוטין מחוקי הטבע חורכות בבשרו מידי פעם.

גם פרעה וחרטומיו - נראו נזרקים מידי פעם באוויר! 

אולי זה הזכיר להם: כיצד העיפו באכזריות נוראה את התינוקות היהודים אל על אל מימי הנילוס השוצפים! ועתה, הגיע תורם: לחוות בעצמם את החרדה הזו 'מידה כנגד מידה' להבין: כי 'יש דין ויש דין' בעולם!

בכל הכוחות ניסו לבצע עוד כישוף: שיחזיר אותם לחוף הים הבטוח... או ישאיר אותם תלוים יַשר במרומים - אך שום כישוף כבר לא הצליח...!

הם צללו לתוך המים - כדי שיזרקו משם שנית! שוב ושוב, ככדור משחק.

תוך כדי קפצוצים בשמי הים, הביטו המצרים על פרעה בכעס רב! זועמים בעליל על האיש הגמד שגרר אותם להרפתקה הנוראה הזו.

מרוב יְאוש - נשכו בשרם! תלשו שְׂערותיהם, פעם ראשונה בחייהם העזו לקלל את מלכם ואת אלוהיהם בחריפות רבה!!

החיילים הקרובים לפרעה חרקו שיני זעם מתוך יְאוש ניסו להתקרב אליו לחנוק אותו בידים! ולהרוג אותו, אך כשהתקרבו אליו ניערו אותם זרמי מים והרחיקום ממנו. 

עתה, באיחור רב! החלו להבין: את הטעות רבת השנים שיִּחסו בטיפשותם: כח אלוהי לפרעה ולאלוהים הכוזבים...! 

הקב"ה לא נתן להם למות! לא נתן להם למות!! עד שהם יכירו: 'שהוא הא-לקים!'. אם היו מתים בבת אחת תיק תק - הם היו מתים בלי לדעת: 'שיש א-לקים'... 

ה' אמר: 'לא!! עד שתדעו: 'שיש א-לקים!' רק אחרי זה תמותו. אבל אתם חייבים לדעת! 

זה היה 'סדרת חינוך' שכולם עברו אותה בהצלחה! כולם הכירו את הא-לקים. 

השׂחיינים המעולים ניסו לחתור אל החוף בתנועות ידים חזקות ומהירות, ניסו לפלח את גלי הים הגועשים כשהגיעו סמוך ליבשה - לפתה אותם מערבולת, הניפה רגליהם למעלה ומשכה את ראשם למטה ונצבו כנד הפוך נסחפים בחזרה ללב הים...

- איזה תעתועים! איזה סתלבט...! מאז יצאה המילה: 'סתלבט'...

ורק בודדים הצליחו להגיע ליבשה, גונחים בעוויתות שיעול עמוק רוקקים דם מהול בימי ים, אוזרים את שארית כוחם להישלף מן המים להתייצב על הקרקע המוצקה. אך כשהגיעו אל החוף ופלטו אנחת רווחה - בא לקראתם מכיוון הים נחשול מים ענק שהגיח ואיגף אותם מהצד ותוך זרימה סיבובית - סחב אותם: 'חבר'ה! לחזור פנימה חזרה אל הים הגועש!...'

נדמה היה שיש למים חכמה משלהם! לדעת איך להתעלל ברשעים האלה ולהשיב להם כגמולם. 

- אני לא חושב שהיה מישהו שטבל כל כך הרבה טבילות כמו המצרים... אפילו המקובלים לא זכו לזה.

הטבילות החוזרות והנשנות במי הים הקרים כקרח בצירוף הרוח המקפיאה חודרת העצמות שנשבה כל אותה העת בעוצמה רבה! גרמה לדלקות ריאות חריפות מלוות בעוויתות והקאות קשות, ריח מליחות המים תרם גם להרגשה נוראה של חנק עז שגרם לעלפון חושים. 

היה זה נס ברור! שהמצרים לא נופחים את נשמתם בתופת הנוראה של מים, אש וקרח שהלמו בגופם שוב ושוב!!

- אפשר לקרא להם: 'מצרים פלסטלינה'...

בעוד הזדים הנתונים בים נאנקים ונאבקים ללא הצלחה על חייהם, כשהגלים וזרמי השטף גומלים את רוע... על רוע מעלליהם הרבים, לא פסחה מידת הדין גם על הרשעים שנותרו בארצם;

בד בבד עם התנפלות הסחף האדיר של מימי הים הגדול לעבר ים סוף, פלש הים השוצף בזעף אדיר לעבר מצרים! חודר לתוך מרחבהּ הפנימי, תוך שהוא משקיע בקרקעיתהּ דגי ים וקונכיות שברוב השנים הפכו לחידה עלומה עבור חוקרי טבע... ופורץ בשאגה אל תוך אפיק הנילוֹס ומזרים בגאון שפעת מי העבים, תוך כדי הדיפת מימיו הרבים אחור, גרם לגאות אדירה משתי גדות הנהר ההופכת לסחף אדיר ממדים אדיר! מתנפל על ערי הגדה היושבות לבטח... מסחרר אותם במבול מים קטלני! וגורף אותן על יושביהן בחיבוק עז אל זרמי מימיו השוצפים - מצרים הוצפה במים גואים שהרסו כל חלקה טובה!!!

אך לא היה די בזאת! מיד אחרי ירידת מפלס המים, הותקפה מצרים ללא רחמים ע"י צבאות אויביה המרים! שניצלו הזדמנות זו בה נשארה הממלכה מרוקנת מכל מגיניה ומכלי זֵינה ואפילו סוסי מלחמה לא נותרו בה!

באין מפריע, פלשו לתחומה של הממלכה הגאוותנית, ממיתים הרס וחורבן! בוזזים ושובים את דלת העם עם הילדים והנשים היהירות על מנת להופכם לעבדים ולשפחות, כדי שיטעמו את טעם העבדות המרה - שהשתעבדו בבנות ישראל!

אם עדין היתה תקוה לאותן שבויות: 'כי מיד לאחר שיסיימו בעליהן את השמדת היהודים - ישיבו להצילן מיד שוביהן!' - התוחלת התבדתה מהרה: כאם סיסרא! 

שכן עם יציאתן אל השבי צפו בבעליהן המושלכים אל על! ע"י זרמי המים האדירים וידעו: שלא יראו אותם יותר לעולם... 

החיילים עצמם התבוננו גם הם בשבר הנוראי הזה! תוך כדי מעופם באוויר גבוה מעל גלי הים והבינו: שהכול אבוד ולא נשארה להם שום תקוה! לא מולדת, לא משפחה, את הכל איבדו ברוב כסילותם וגאוותם, נדמה להם: שארץ מכורתם עולה באש להבות ואינה מותירה שריד!

מצרים דמתה לארץ רפאים, אחרוני המצרים, דלת העם שלא יצאו עם פרעה למלחמה ונשארו בארצם, אלה ששרדו את שטפונות המים ואת התקפות האויב - יצאו מהמחבוא מתוך תקוה לשקם... 

- את עזה אֶה... 

את הממלכה ההרוסה! אך אז נפלו ביניהם סכסוכים קשים שבעקבותיהם פרצה 'מלחמת אחים' מרה!! 

- בין החמאס לבין הפתאח... 

ובה טבחו המצרים זה בזה! באכזריות אופיינית עד אבדנם הכמעט מוחלט.

בפרט, חבטה מידת הדין במשפחות החיילים שיצאו לטבוח ביהודים - לא נשאר מהם שריד ופליט! לא מהם ומכל זרעם, הם הוכחדו עד האחרון שבהם. 

- ממש כמו שביבי אומר שיעשה לחמס, אני ממתין לראות...

במדינה עצמה לא נותרו כמעט אזרחים מצריִּם, הארץ המרוקנת מיושביה, משכה מהגרים זרים שמצאו הזדמנות פז להתישב בחבל ארץ ענק מבלי שיזדקק למעמד שישפיל את הגרים.

כך סיבב דיין העולם: שמהאימפריה הענקית, הגאה והכפרנית שהתאכזרה על כל אורחיה ובוניה - לא שׂרד דבר! ארבע מאות וארבעים וחמש (445) שנה לאחר יסודהּ - חרבה הממלכה הכפרנית עד היסוד!

זה מה שכתוב: 'מאריך אפיהּ וגבי דיליהּ!' הקב"ה 'ארך אפיִם' יש לו סבלנות! הוא ממתין - אבל הוא גובה בסוף! זה לקח ארבע מאות וארבעים וחמש שנים.

מנגד, עמדו עם ישראל, העם שעשרות שנים נתון ללעג! לקלס מרמס תחת רגלי המצרים האכזריִּם, ניצב שם עומד נצחי כתמיד! צופה במתרחש במהפך שבו נהפכו הרודפים לנרדפים והלועגים לנלעגים. 

מנסים להבין: את עומק הנס! את התגשמות התקוות שתלו בבורא עולם - שלא אִכזב! את האמונה הנצחית שהוכיחה שוב ושוב את עצמהּ, הם ראו במו עיניהם: תוצאות מהלומות המים האדירים שׁשׂחקו בחיילים האדירים - להשיב להם כגמולם כרצון אדיר האדירים!

ב: 'גוג ומגוג' - לא צריך טילים, לא צריך טנקים, לא צריך שום דבר, הקב"ה יזרוק: "...וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית" (יחזקאל לח, כב) מלמעלה 'בול קליעה!' בום טראך! בום טראך... לפחות כמו פה, תתכוננו! זה לא רחוק היום... 

הגלים פלטו את המצרים ליבשה בשצף קצף! בצירוף הרוח הצפונית שנשבה בעוז הטיחו אותם בעִזוז רב בין שיני הסלעים המשוננים הפזורים בחוף שוברים את שרידי העצמות ומגלגלים אותם על חולות הים. 

נס על נס היה כאן! על אף שהמצרים חבוטים כהוגן, למרות התלאות, למרות הקודקודים המרוצצים, כל מה שזה - נשארו בחיים! ה' השאיר אותם בחיים.

היהודים קרבו אליהם משתאים לגודל הנס, בוחנים את המראה הלא יאומן. ועתה הבינו: כי עוד בהיותם במים במסלול היציאה - שבו המים וכיסו את חֵיל פרעה בעודו במסלול הכניסה. 

אהליאב, קרב גם הוא אליהם, היה זה מדהים לראות את המהפך! את הגיבורים המפחידים מטילי האימה האכזריִּם בעלי השררה והיהירות המתנשאת שְׂרועים על החול, חסרי ישע! חדלי אונים, גוססים ונופחים את נשמתם לעיני אותם אלה שבזו להם עד כה ורדו בהם עד מוות! 

- כמו החמאס עם תחתונים... 

מבטם המתנשא והאכזרי הקבוע, הפך למבט זגוגי של אנשים מיואשים! שטעו לאורך כל הדרך.

אהליאב סוקר אותם אחד-אחד ולפתע הוא רואה פנים מוכרות! קריאת הפתעה נפלטה מפיו: 'בצלאל! הנה עבדול כרים! הנה עבדול כרים!!' 

בצלאל ניגש מפוחד קמעה, כי הוא מפחד תמיד מעבדול כרים, מהרגלים הארוכות שלו... מרכין מבטו לעבר האיש השׂרוע חסר אונים, דקה ארוכה עמד כך משתאה! רואה את האיש החסון, האימתני, שהתאכזר עליו - שוכב למרגלותיו מוכה ומובס! 

- 'הבט!' אמר אהליאב: 'הבט! איך הקב"ה מעניש את הרשעים...! סוף דבר משלם לרשע כרשעותו!'. 

- 'תמיד אמרנו לך...' אמר אהליאב לעבדול כרים: 'הא-לקים האמיתי - הוא בשמים! והאלילים שלכם - הכל הבלים!! אין בהם ממש...'

עבדול פקח את עיניו והביט בהם בשתיקה ואח"כ פתח את פיו ורצה לומר דבר מה... 

התכופפו לשמוע מה הוא אומר מילים אחרונות: 'צדקתם...! צדקתם לאורך כל הדרך, עכשיו נוכחתי: שא-לקיכם הוא הא-לק האמיתי! ואני הטמבל העדפתי להאמין: 'שאני גיבור! וחכם וגורלי נתון בידי...' ואני רואה: שטעיתי כל חיי! חבל שהבנתי זאת מאוחר מידי...!! 

עבדול עזיז כרים אל רחמן עצם את עיניו לנצח. 

- מענין, איפה המצבה שלו...?

בצלאל הביט סביב במבט מתפעם! והוסיף בלחישה ביְשנית: 'אודה על האמת! הייתי קטנוני מאוד כשנכנסנו לים שׂמחתי שאנחנו חוצים את הים לעברו האחר! ולא נראה יותר את המצרים, אז כאשר המסלול הימי התעקל שוב ויצאנו לכיון הגדה ממנה נכנסנו - סמרו שערותַי! חששתי: 'שמא המצרים אורבים לנו בחוף כאשר נגיח אליו...'

הם נכנסו ככה לים או... והסתובבו בחזרה ככה כמו כיפה, לכן שבט דן היה לו את המסלול היותר גדול. 

בצלאל הרים את עיניו לעבר אהליאב: 'אתה יודע? כעת אני חש: שהושלמה בי האמונה! שאכן "ה' הוא הא-לקים!" ומשה רבנו - הוא עבדו!!' 

הנס היה אדיר! לא ניתן לתיאור, קו החוף היה זרוע מיליונים מצרים שגם אחרי התלאות שהם עברו בתוך זרמי הים העזים לא הושחתו תווי פניהם, כל יהודי זיהה בנקל את המצרי שהשתעבד בו והושלך לרגליו וראה במו עיניו את העונש של כל אחד מהצוררים.

כלבים עזים שוטטו בין הגופות – 'אַההההךְ...!' נוגסים בבשר הרשעים!! היתה זו הוכחה ניצחת: לאפסיותה של תורת האלילות וכל המאמינים. 

בזה לא תמה שרשרת הניסים! כי: 'אין הקב"ה מקפח שכר כל בריּה!' גמול טוב שמור אפילו לרשעים אלה, בשכר הכבוד שהם נתנו בזמנו לקבורתו של יעקב אבינו - ה' זיכה אותם גם כן לקבורה בו ביום!

מי הים גאו שוב, צפו על פני המצרים המוטלים על החול, זרמי מים עדינים חתרו תחת גופותיהם, יצרו מחפורת באדמה ושיקעום בגומות שנוצרו! וחזרה האדמה החולית וסגרה עליהם מתחת המים. 

היהודים שצפו בכל המחזות המפליאים - נאחזו בהתפעלות אין קץ! הם ראו בעיניהם את נפלאות הבורא!! והם נוכחו: 'שיש דין ויש דין! ואין העולם הפקר!!'

השמחה נובעת משלימות האמונה גאתה מאוד! כולם הבינו: 'שרק יד ה' יכלה לעשות זאת!' בלב כולם נקבעה בבירור גמור: האמונה בה' ובמשה עבדו! ואז, בדרך פלא! ניתנה בלב כולם ההכרה לומר 'שירת הלל' לבורא עולם! ובדרך נבואית יצא מפי כולם אותם מילים ממש! מילה במילה: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, א).

מרחוק, על אחת מגבעות החול המשקיפות על הים, עמד איש בודד, ניצול יחידי! שׁשׂרד באופן פלאי את המבולקה האדירה! ההשגחה העליונה הותירה אותו חי, גופו נשלף החוצה, ממיליוני גוויות חייליו, לא היה כאן וויתור על הרעות הרבות, העונש עדין מצפה לו! אֵי שם בעתיד הרחוק, תעלם גופתו במרחבי הענן בין ממלכות נינווה אשור בבל וגלגולתו תצוף במימי נהרות הפרת והחידקל כמו שנאמר: 'עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן' (אבות ב, ו).

לעת עתה הוא נשאר בחיים - כדי לספר את גבורות ה' בכל העולם! הניצול היחיד מתוך תשע מאות מיליון (900,000,000) איש! הביט במעשה ה' וגבורתו, גלמוד עמד שם, ללא כתר! ללא אדרת המלכות... 

- עם תחתונים... 

משלח מבטים בוחנים אל הים הפולט את מבחר גיבוריו גוססים! וחליפות אל בני ישראל שעומדים על החוף - חיים וקיימים על אף הכל!!

גם לא נעלמו מעיניו מראות הגלים הפולטים כמויות אדירות מזהבו ומיהלומיו שנגרפו מצבאו האדיר, נשפכים ממש לרגלי היהודים כמתחננים: 'אנא! אספונו אליכם...' 

כי ה' הבטיח: 'שיצאו גם בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל!' (בראשית טו, יד). 

עתה התחוורה לו הסיבה: בעטיה נתקף ברוח נדיבות מוזרה לחלק לחיילים את האוצרות האגדים הספונים מזה דורות.

בכובד ראש התבונן גם במצב האישי, לפני מספר שעות עמד בראש חיילים גאה ובוטח בגבורתו. כעת, שׂריד יחיד! מנסה לעכל את גודל ההפסד, את ההבנה: שהוא אינו אדון לעולם ולא לו ולא לגיבוריו הכח והשלטון.

ארץ מולדתו הגאה, גבירת העמים - נותרה שוממה חריבה ושרופת אש! תולדת הגאווה המתנשאת הכפרנית והבלתי מתפשרת. 

- זה מה שיהיה עם אדום! עוד מעט... 

את כל זאת כבר ראה כשהיה בים מושלך אל על ע"י הגלים העזים וחודרת לליבו התובנה: כי עתה הוא מלך ללא עם ואין לו לאן לחזור...

לא! איננו חושש שיאשימו אותו: 'בכישלון ניהול הקרב!' 

- כמו שמבקשים מביבי... 

אלא, אלפי עדים צפו במאורעות המסחררים, כל אותם סוחרי העבדים שהשׂתרכו אחרי הצבא - הם לא טבעו בים, הם ישובו לארצות מוצאם, הם יספרו את שרשרת הניסים שראו בעיניהם! הם יעידו: 'כי אין מצביא בעולם שיעמוד נגד גבורות ה'!'.

כעת, הוא מלך מושפל! צריך לחפש מזלו בארץ ניכר, אולי אחד הסוחרים יואיל לקחת אותו בעגלה כפליט אומלל! שאיבד מלכות!! את עמו ואת ארץ מכורתו ממלכת הסבא שלו נמרוד, בארץ שְׁנער, שם בנינוה השכנה אולי יכבדו אותו כיאה למלך...

הרהורים רבים חלפו בו, שיחזר מאורעות מסחררים של השנה האחרונה, את הוויכוחים הפילוסופים עם משה, את העמידה העקשנית, ששלל את ההשגחה העליונה, את האמונה בכוחו, את המכשפים הרבים, את הצבא האדיר - הכל נמוג כעשן!

תאוריות רבות שנים שגובו באנשי מדע 'קרן וקסנר' כישוף, קסם ואוב! קרסו במפץ גדול! התבררו: כבועת סבון!! כאשליה שקרית מכוונת של אלה שרצו להאמין: במה שנוח להם להאמין ובנו סביב התאוות הבהמיות מעטפת פילוסופית בלולה בעבודת אלילים מטופשת! רוויה אמונת הבל חסרת כיסוי.

מרחוק, הוא שומע את שירת בני ישראל: "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות טו, ט). 

המילים האלה - הממו אותו! מדויקות להפליא, חושפות את רחשי ליבו הכמוסים. 

הוא תמה: 'איך הם קלעו למחשבותיו? מנין הם ידעו את מסתרי ליבו?! אין זה אלא שרוח נבואה שורה על עם קדוש זה!' הוא לא יכול היה שלא להתפעל, מזה שאותם מיליונים מוציאים מילים בדיוק מילה אחר מילה, כאילו מלאכי מרום אומרים איתם שירה!!

ואז, בהכרה צלולה וביראה, אחוז התפעלות אדירה! פצה את פיו בלשון אמו בשפה המצרית והכריז בהכנעה! "מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו, יא). 

עד כאן. 

להתראות, פרעה ועבדול כרים - עד לסיבוב הבא ב: 'גוג ומגוג'...

שבת שלום!

הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו בשיעור ערב שבת: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, שְׁבִיעִי שַׁבָּת'. 

שבת שלום ושמח!!