שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד חלק ז' | הרב אמנון יצחק שליט"א

 (הדברים ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי' (עמודים 39-48) באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! להורדת החוברת החדשה - לחץ כאן )

נציבי יום:  יאיר בן יעל - יזכה להיות תלמיד חכם צדיק ירא שמים אמיתי בעל מידות טובות – אמן, ונזכה לגאולה השלמה ברחמים והקב"ה יגיד: 'די!' לצרותנו! יִבנה בית מקדשנו במהרה בימינו - אמן! והתורמים יִנצלו מכל רע - אמן! אמן!! 

אנחנו ממשיכים לבטוח בהשי"ת, ובמצב הזה שיש דאגה וחששות ופחדים לאנשים מסוימים - יועילו השיעורים האלה 'שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד!' 

'בטח באחד ואל תפחד!' 

אז חלק מהדברים אני חוזר עליהם כי טוב לשנן אותם כדי שיחזרו לעומק ההכרה שלנו, ונגיע באמת למצב של: 'בטחון בה' בכל מצב בקיווי בה' בכל מצב!'.

רמח"ל בדרוש הַקִּוּוּי

רבנו הרמח"ל יש לו דרוש על הקיווי הוא אומר: 'הבוטח בה' - תפילתו עולה בלי אמצעי ונותנת לו חיים!'. 

זאת אומרת אין מקטרגים מעכבים, אין סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (איכה ג, מד) אלא, חודרים את הכל ומגיעים עד כיסא הכבוד, ונותנת לו חיים!

'הבוטח בה' - תפילתו עולה בלי אמצעי והוא תמיד בשמחה, וגם כשישועתו מתמהמהת - הוא ממשיך לקוות!'.

אַה! איזה דוגמא נפלאה היתה לנו הבוקר (חלק ו') משרה אמנו – תשעים (90) שנה היא מקווה, היא "עֲקָרָה" (בראשית יא, ל) ואין לה בית רחם. תשעים שנה! ומה שייך אחרי ארבעים (40) שנה לקוות?! הרי אשה שלא ילדה עד גיל ארבעים ע"פ טבע זה כבר כמו שאומרים: 'אֵחרת את המועד...' וצריך נסים! אחרי ארבעים שנה... אם היא לא ילדה אף פעם. והיא ממשיכה חמישים וחמש (55) שישים (60) שבעים וחמש (75) שמונים (80) - תשעים!! ממשיכה לקוות!! 

והקב"ה אומר: 'אם את לא מאבדת את התקווה - אז אני אתן לך! "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא, א) 

איי... איזה דבר, איזה שיעור בטחון! זה משהו-משהו!! 

אומר הרמח"ל הקדוש: 'הבוטח בה' - תפילתו עולה בלי אמצעי, והוא תמיד בשמחה, וגם אם הישועה מתמהמהת - הוא ממשיך לקוות! וזה נותן לו חיים כיון שהתקווה מחיה אותו'.

הניצולים באירועי שמחת תורה – בזכות הבטחון!

יש הרבה שנצלו עכשיו בזכות זה! 

ששמענו אשה אחת (הרצאה, בני ברק, 18.10.2023 נקודת זמן (01:28:54)) אומרת: 'אתה מגן עלי! אני מוגנת... אני מוגנת...' 

על מה היא סמכה? - על ה'! חילונית... לא יאומן, לא יאומן כמה ה' טוב למי שמאמין בו ובוטח בו.

ואפילו נכנס לגיהנם - יוצא ממנו. 

 הרמח"ל הקדוש: 'אדם שבגין מעשיו - נכנס לגיהנם...'

כי זה המקום שהוא צריך להתנקות, כי הוא לא יכול להיכנס לגן עדן אם הוא לא מתנקה קודם מכל מה שעשה, אי אפשר להיכנס לגן עדן עם לכלוך של עוונות... 

אז הוא אומר: 'ואפילו נכנס לגיהנם - יוצא ממנו! איך, בזכות מה? 

אומר: 'ותקוותו היא טהרתו' - בגלל שהיה לו תקווה מה' וקיוה לה' למרות שהוא היה בעל עבירות! אבל הוא בטח בה' – 'תקוותו היא טהרתו' זה הכפרה שלו וזה יכפר עליו... הוא יעלה ויצא מן הגיהנם! 

'ובכח התקוה יוצא מן הצרה'

 - ובכח התקוה יוצא מן הצרה... "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מט, יח), "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'", "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" אדם צריך להשריש בעצמו כל הזמן את ישועת ה', "אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם" אומר דוד מלכנו (תהלים כה, ה) "אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם" כָּל הַיּוֹם... לא פעם ביום - כָּל הַיּוֹם -  אוֹתְךָ קִוִּיתִי, בכל דבר שאנחנו עושים - צריך לקוות לה' שיצליח בעדנו, שישמור עלינו וכו' וכו' וכו'... 

'וכל המקווה - תפילתו עולה בלי אמצעי'. 

זאת אומרת הוא לא צריך מלאך מליץ, ומישהו שיעביר לו את התפילה, הוא עולה עם התפילה שלו בלי אמצעים 'וכל המקווה תפילתו עולה בלי אמצעי לא ע"י מלאך אלא "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי"! לִישׁוּעָתְךָ! לפנַי, אתה לפנַי... ריבונו של עולם אתה לפנַי! לִישׁוּעָתְךָ... אני מדבר אתך... "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי"! כמו שמדבר לְנֹכֵחַ. 

ולא ע"י שליח כי "קִוִּיתִי" זה כמו קו הבוקע עד ה' ממש! 

אמרנו: "קַוֵּה" ("קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז, יד)) קו עד למעלה חיבור לקב"ה. וזה ע"י בטחון 

'גם זו לטובה'!

כגון; כשאומר: 'גם זו לטובה!' 

אבל לא אומר סתם כמו שביבי (ראש ממשלת מדינת ישראל) אומר: 'בעזרת ה'...' 

אלא מתכוון באמת! כשאומר: 'גם זו לטובה' ומתכוון באמת שברור גם זו טובה, מה שהקב"ה מביא על האדם - גם זו... 'גם זו לטובה.' 

מתי אומרים 'גם זו לטובה' כשזה טובה באמת?! ברור שזה טובה... מה אני צריך להגיד 'גם זו לטובה'? 

אומרים גם זו לטובה - כי המצב לא נראה טוב, ואז בשעה כזאת צריך להגיד: 'גם זו לטובה' לא להיכנס ללחץ לא לחרדה – כלום, ה' יודע למה הוא מביא אותי למצב הזה וברור: שגם זו לטובה! למה? כי הכל מן השמים זה לטובה, הכל מן השמים לטובה. 

כשאדם אומר: 'גם זו לטובה' ומתכוון באמת, הקב"ה יכול להפוך את המצב הגרוע ביותר - למצב הטוב ביותר! מגרוע ביותר - לטוב ביותר. 

זה ציורים שקשה לנו להבין! - נכון? 

רחב – משפל לרום המדרגה!

אבל אני אתן לכם דוגמא: 'רחב' ידוע במה עסקה ארבעים (40) שנה... וכשהיא ידעה:  שה' הושיע את עם ישראל: "ושמענו, שמענו...!" רק משמועה מה עשה לכם ה' איך הציל אתכם...! ואיך קרע לכם את הים... ומה עשה... ומה עשה! ומה עשה..." זהו! החליטה להשתנות, לקחת סיכון, 

והיא לא היתה בצרה, והיא הכניסה את עצמה לצרה... לטובת האנשים האלה שהציל אותם הקב"ה - את המרגלים, והסתירה אותם בביתה תוך סכנת נפשות!! והבריחה אותם אחרי ההצלה, והיא ניצלה! 

למרות שהיתה גזרה מן השמים: "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ, טז) אז התהפכה הגזרה לגמרי למצב של חיים! ממוות!! בגזרת הבורא! וחיים.

ולא עוד, אלא שהיא הגיעה לשיא השיאים שממנה יצאו שמונה (8) נביאים! - לא יאומן כי יסופר! 

זאת אומרת אדם יכול מהמקום הנמוך ביותר ברגע אחד (1) לעלות למקום הגבוה ביותר. 

ואומר הרמח"ל הקדוש: 'הקב"ה יכול להפוך את המצב הגרוע ביותר - למצב הטוב ביותר!' 

ע"י זה שאתה מקבל ומאמין שגם זו לטובה באמת! לא אומר את זה כאילו ששמעת שטוב להגיד את זה, אתה מפנים את זה אתה משריש את זה. 

המקוה מגיעה תפילתו עד כסא הכבוד!

לפעמים יש הרבה מקטרגים שגורמים לעכב את התפילות מלהעלות, שנאמר: "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" - זאת אומרת יש סיכוך כמו ענן שלא נותן לתפילות לעלות, כי אתה לא ראוי והם לא עוברות! 

אז לפעמים יש הרבה מקטרגים כאלה שהם גורמים לעכב את התפילות מלעלות. 

מה זה לעכב? אתם זוכרים: שגם אם יש  תפילות שלא עלו אבל כשתבוא תפילה אחת (1) כראוי - היא תעלה  את כל אלו שנתקעו שמה בענן ההוא! 

אבל הם מעכבים, אתה רוצה עכשיו להיוושע ולא נענה... אז מה מועיל שיום אחד זה כן יעלה?! 

ואומר הרמח"ל הקדוש: 'אבל המקווים אל ה' באמת אלה שמקווים לה' - עושים נתיב וסדק בתוך העננים עד כסא הכבוד!' 

אז הקב"ה כביכול לא רק זה, 'אלא יורד לשמוע את התפילה מפיו של המקווה! כמו שכתוב "קַוֹּה קִוִּיתִי ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" (תהלים מ, ב) וזהו "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי"!   בזה שאני מקווה - אני פועל שתבוא הישועה על ידי השי"ת! בלי שתתעכב על ידי המקטרגים. 

אז לא רק זה אלא "וַיֵּט" - הקב"ה מטה אלי ושומע את שַׁוְעָתִי אם אני מקווה "קַוֹּה קִוִּיתִי ה'" אני גורם "וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי" בזה שאני מקווה אני פועל שתבוא ישועה מידי השי"ת מבלי שתתעכב ע"י המקטרגים. 

נו, מה אתם צריכים יותר טוב מזה?! 

עכשיו תגידו לי: מי צריך לפחד בכלל ומי צריך לחשוש כשיש לו את הכלי הזה שהוא יכול לקוות לה' באמת! - ויש הבטחה: שה' שומע לו. לא רק זה אלא מטה עצמו כביכול כלפיו... אז מה יש לדאוג?! 

נכון, שיש לנו רגש טבעי שאנחנו פוחדים, זה טוב! אם לאדם לא היה מצב כזה שהוא יפחד - הוא היה נכנס למקום סכנה ומסתכן. 

הנאצים השתמשו בסמים!

איך הם באמת לא פחדו המשוגעים הרוצחים הנאצים האלה שנכנסו? פשוט מאוד! - נתנו להם סמים, כמו שאמרתי לכם בהתחלה, עכשיו זה התברר: מצאו אצלם סמים שהסורים נותנים לחיילים שלהם, ואז בן אדם בכלל לא מודע לסכנה שעלול להיהרג והם כולם נהרגו! אבל הם נכנסים כאילו הולכים ל'חאפלה'... זה לא שיש להם 'אומץ!' הם תחת השפעה של סמים! הקריבו אותם 'קורבן'...

אבל אדם נורמאלי מן הישוב בלי סמים - יש לו חוש של פחד, זה טוב! שאדם יהיה מודאג לסכנות הצפויות.

אתה מפחד? הנה הנשק!

נו, אבל אתה יודע שיש סכנה מה עושים? אז מה, להמשיך לפחד? - זה לא טוב! תכף נראה למה זה לא טוב. אלא מאי? - יש לך כלי נשק! לא M16, ולא בלוק 8, יש לך כלי נשק מה הנשק? - "קַוֵּה אֶל ה'", "קַוֹּה קִוִּיתִי אל ה' וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי"! יש לך כלי נשק אדיר! אפילו אם אין לך שום נשק להתגונן "קַוֹּה קִוִּיתִי" באמת! - רק אתה ה' יכול להושיע! רק מידך להציל! "אֲנִי מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב, לט) 'רק אני!' - אומר ה', "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיה מד, ו) אתה רוצה? - תפני אלי... מי ששיגר אליך את הבעיה, את החשש, את הפחד - רצה לעורר אותך: 'תדבר איתי!'

תצלצל למוקד שיעודדו אותך...

ופה אמרים: 'תצלצל למוקד למספר כך וכך - שיעודדו אותך...' 

הנה אני נותן שרות חינם לציבור! מהרמח"ל הקדוש שכבר מגיל עשרים (20)! הוא זכה שמלאכים יורדים אליו ומלמדים אותו תורה וכו' וכו'... אדם שהיה נמצא כמו שאומרים "פה ושם" בשני (2) עולמות! וכולנו יודעים מי זה הרמח"ל הקדוש... 

הגאון מווילנה אמר עליו: 'שהוא ידע את הסוד והקבלה מאה אחוז (100%), כמו האר"י הקדוש!' 

הגאון מווילנה הסתפק על המהרח"ו (ר' חיים ויטאל) שהיה תלמיד של האר"י הקדוש, על הרמח"ל הוא לא הסתפק. על המהרח"ו הוא הסתפק, עד שהוא ראה איזה ביאור שלו ב'ספרא דצניעותא' ואז הוא הבין: שהוא יודע את הכל כמו שצריך. 

תארו לכם מה זה! 

והרמח"ל אומר לנו את זה, ולא רק סתם הוא אומר, הוא אומר את זה ע"פ פסוקים, ע"פ דוד מלכנו, איך ניצל דוד מלכנו כל ימי חייו שרודפים אחריו להורגו ממש? לא אחד (1) ולא שנים (2), לא מחבלים... מלכות שלמה! 

אז זאת אומרת יש לנו כלי הגנה יותר מכל דבר אחר בעולם! מכל נשק מכל צבא והכל. 

מה קורה לצבא ביום פקודה?

ואתם ראיתם מה זה צבא, הצבא יכול להיות מצויד הכל פיקס פוקס, אבל אם הקב"ה מחליט: שהם יהיו 'בתרדמת' - לא משנה מאיזה סיבות - כולם! כולם!! היו שלבי הגנה, ויש בזה שיטות להתגונן, ועשו שלוש (3) גדרות, ועשו ועשו... ותצפיתניות והכל! וזה וזה... - והכל חריט 'ביום פקודה', כשהקב"ה מחליט: 'שהפעם זה לא יעבוד!' - לא יעבוד. 

וכשהוא מחליט: 'שאדם ינצל!' אפילו שזה לא... אז אדם ינצל. 

ניצלה בתוך שיח במשך 4 שעות!

אשה אחת (1) התחבאה בתוך השיחים ארבע  (4) שעות! היא אמרה, בקושי היא נושמת שלא יזוז השיח, היה לה מזל שהיא היתה עם בגד שחור! פיג'מה שחורה והכל והשער שלה שחור והיא התכופפה ולא הבחינו בה. והכל לידה נעשה ויורים יורים יורים... והם כל הזמן סביבה - והיא בתוך השיחים ואף אחד לא רואה! איך אפשר להחזיק ארבע שעות?! בלי לזוז? בקושי לנשום? אם ה' מחליט - אז בן אדם ישרוד, אם לא - לא. 

בעל הקרון שניצל בזכות השבת!  (הסיפור המלא)

דיברתי עם בעל הקרון: 'קרון של שבת' קודם שמעתי את זה מכלי שני-שלישי (2-3), עכשיו שמעתי מפיהו. 

הוא היה אחד (1) ממארגני המסיבות, ומה שאמרתי לכם זה נכון אבא שלו ביקש ממנו: 'שהוא יבוא ולא יִשאר שם', 

אבל מה היה? 

הוא מספר לי ככה: 'הוא לא התכוון להישאר כי מאז שאמא שלו נפטרה הוא קיבל עליו 'שבת', הוא לא התכוון להישאר שמה, ביום חמישי הוא התכוון כבר לקום מאחרי המסיבה וללכת הביתה. 

אבל החברים הפצירו בו: 'תשאר! תשאר...' 

והוא לא רצה להישאר, אמר: 'אני לא! אני זה וזה...' 

הפצירו-הפצירו בסוף אמר: 'אם תביאו את הקרון שלי לפה שיש בו את כל התנאים לשמור שבת והכל הפלטה והכל - אז אני אשאר'. 

הביאו לו, הלכו והביאו לו, הביאו לו את הקרון, הביאו את הקרון והוא התכוון להשאר.

ואבא שלו מצלצל אליו בשעה שלוש (15:00) אחר הצהרים, אומר לו: 'איפה אתה?' 

אומר לו: 'אני החלטתי להישאר' וזה... 

- 'לא!'

ופה ושם... 

בקיצור הוא אומר לו: 'לא! לא-לא תבוא אתה לא נשאר וזה...' 

בקיצור, 'אני אחזיר לך תשובה' לא אחזיר לך תשובה... בקיצור, השעה כבר חמש (17:00) בערך. 

הוא אומר לו: 'תבוא',

 הוא אומר לו: 'לפי הווייז אני רואה שאני אגיע אחרי שבת! בעשרים וחמש (25) דקות! אני יגיע בשש ועשרים (18:20) והשבת נכנסת כבר בחמישים וחמש (17:55)'. 

אמר לו: 'תבוא הכל יהיה בסדר! אתה לא נשאר שם!' 

בקיצור, הוא אומר לחבר'ה שלו: 'אני משאיר לכם את המפתחות הכל את הזה... אני נוסע אבא שלי, לא הצלחתי, אני חייב ללכת ושלום'. 

בקיצור, הוא נוסע - פתאום 'קפיצת הדרך' נהיה לו! הוא הגיע בחמש ארבעים וחמש (17:45) ונכנס לבית אצל אבא שלו בשש ושלו דקות (18:03) דקות, 

טוב, והחברים שלו לא היו עשרה (10), שבעה (7). השבעה האלה היו שמה בתוך הקרון וזהו. עכשיו התחיל הבלאגן, אז הם סגרו את הדלת של הקרון. 

עכשיו הוא אומר לי: 'אתה יודע מה זה דלת של קרון? אתה מכיר דלת של קרון? - זה קשקוש בגרוש! אתה נותן בוקס - וזה נפתח זה לא פלדלת... זה דלת של קרון'. 

הוא אומר: 'ניגש לשמה אחד (1) מהמחבלים ומנסה לפתוח את הדלת - ולא מצליח! לא מצליח, עוזב אותה אחרי כרבע שעה (15 דקות) חוזר הביא פטיש, מתחיל לכסח את הדלת עם הפטיש - לא מצליח! לא מצליח... עוד פעם בינתיים הוא יורה ויורים. 

והם ראו דרך חרכים שהיו שמה בתריס, היו רואים איך יורים באנשים וצורפים והורגים אותם. 

בקיצור, עוד פעם התפנה אליהם בחזרה עוד פעם מנסה לשבור את הדלת והכל – לא עוזר! ממשיך לירות על אלה שמסביב, ואחרי זה לקח את הנשק וקצר את הקרון טררררר... מבחוץ טרררר... זהו. 

אחרי כמה זמן הוא חזר עוד פעם, הוא לא ידע אם יש אנשים או לא אבל הוא לא עוזב את הקרון! החליט: להדליק אותו, ושפך שם חומר והתחיל להדליק - ולא נדלק הקרון! ולא נדלק הקרון!! ובינתיים הוא הלך וזה... עד שהגיעו חיילי צה"ל ואף אחד מהם - שבעה לא נפגע!' 

שאלתי אותו: 'תגיד לי, מה איתם? הם קיבלו עליהם תשובה משהו...' 

אומר: 'לא, הם לא חושבים שזה 'נס', 

אמרתי לו: 'תביא אותם אלי אני אדבר איתם', 

הוא אמר: 'שהוא ישתדל'.

הוא אומר: 'אני ניצלתי בזכות 'כיבוד אב ואם' והם בזכות... ככה הוא אומר: 'שהביאו לי את הקרון שאני אשמור שבת!'.

אני אמרתי: 'שזה בגלל שהקרון הוא של שמירת שבת - עצם זה שהם היו בתוך הקרון הזה שתמיד שמרו בו שבת - זה הציל אותם!'. 

אבל הם אומרים: 'זה לא נס!', 

הם אתאיסטים הוא אומר: החבר'ה שלו, אתאיסטים... 

איך אפשר שבן אדם יגיד: "לא נס"?! הרי לא השאירו שמה כמעט בן אדם שהיה בסביבה, והם ווידאו הריגה, וירו אר פי ג'י (RPG) ועשו... הרי היו יכולים לפוצץ את זה! עם אר פי ג'י - כן, היה להם את כל הכלים... מה הבעיה לירות לתוך המנעול טרררר... ולפתוח את הדלת? מה, מה, מה?? 

אבל מן השמים הראו: שכל מה שהוא מנסה, והוא מנסה בדרכים - שלא יצליח! כל זה להראות את גודל הנס, נס אחרי נס ואחרי נס ואחרי נס... ואנשים מחליטים: 'להישאר אתאיסטים' - זה לא יאומן כי יסופר. 

ספק אם יִנתן להם צ'אנס נוסף... אם יקרה חלילה משהו... - למה לבזבז נסים על אנשים שלא מעריכים את הנס?! לא יאומן כי יסופר! 

אבל אם יבואו - אולי נציל אותם מזה. 

בכל אופן, מי שהקב"ה רוצה שישאר, אפילו על מנת לספר את הנס ואפילו אם הוא אהבל! ולא מבין את גודל הנס שנעשה בו - אחרים יבינו. 

אז רואים אפילו 'כלי שרת' קרון של שבת - יכול להציל! כל שכן השומר שבת!! וכל שכן מי שזה... 

יש דברים שלא מובנים כאן בעוה"ז!

למעט, מי שנגזרה עליו גזרה בדם! ואיננו יודעים מאיזה סיבה בין בגלל העולם הזה, בין בגלל גלגול קודם, בין... בין... בין כל מיני דברים... אז אנחנו לא יכולים לדעת על כל אחד ואחד באופן פרטי... 

אפילו דוד מלכנו אמר: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" (תהלים עג, יז) יש דברים שאני לא מבין פה בעולם: איך הולך החשבון עם כל אחד ואחד? אבל אני בטוח: כשאני אגיע למעלה "אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל" - "אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" שמה אני אבין. 

זה לא כמו אצל הקב"ה שכל הפרטים מונחים אצלנו כדי שנוכל לדעת על מה ומה, לקב"ה יש את כל המאגר של מעשיו, מחשבותיו של האדם, בין בגלגול זה בין בגלגולים קודמים, ולכן הוא יודע לכלכל אותם ולהגיע לתוצאה הנדרשת. 

אנחנו לא יודעים! אבל כללית - אנחנו כן יודעים מה זה 'מידה כנגד מידה' ולכן נתן הקב"ה! למה הוא נתן את המהלך הזה של מידה כנגד מידה? כדי שנוכל לבחון את מעשנו ולהכיר על מה ולמה בא לנו... וע"ז נתנו שיעורים רבים וכו'... (ראה למשל הרצאה 'מידה כנגד מידה'  פלורידה 05.01.2023 https://shofar.tv/lectures/1498 )

2 המפגרים בערוץ 12

יש שני (2) ליצנים בטמבלוויזיה בערוץ 12 אחד קוראים לו... מפגר!  בשם: 'ארז טל' אני חושב, תכף אני אגיד לכם מי שני הטמבלים האלה, בוא נראה מי אלה? כן אחד ארז טל והשני ידוע ומפורסם: 'אברי גלעד' שני טמבלים. 

בכל הזדמנות שיש להם להגיד עלי משהו אז אומרים: "שאני מנצל את המצב ואני אומר בגלל שלא היה 'הקפות' אז היה התקפות...!" 

טמבלים, אני קורא לכם: 'טמבלים!' ארז טל, אברי גלעד אתם טמבלים, תשמעו הרבה הרצאות בשביל להבין מה זה: 'שכר ועונש' מה זה 'מידה כנגד מידה' ואז תבינו, אבל ממתי אתם רוצים להבין?! אתם רוצים רק לקלקל. אז בסדר, אז אני מודיע לציבור מי אתם. 

'פסוקי הקיווי'

בכל אופן... 'פסוקי קיווי' שאמרנו כבר בהתחלת השיעורים האלה, הנאמרים בימים א-ה, מובאים מרבנו הרמח"ל זצוק"ל, והקראתי אותם כבר והקראתי, הם מכוונים על פי שמות הקודש, וכמו שאמרנו את החוברת הזאת ('בטחוני בצורי הוא אוצרי') אנחנו מוציאים כרגע בעשרת אלפים (10,000) ראשונים לחלק אותם ללוחמים! להצילם מכל צרה וצוקה, 

וברוב הפסוקים יש לשון בטחון או לשון של קיווי או לשון של ייחול או לשון של ציפיה או לשון של חסיון, וגם ענין אמת ואהבה אליו יתברך או יחוד השי"ת. 

כל הפסוקים האלה שנאמרים בימים א' עד ה' - הביא אותם רבנו הרמח"ל ואומר: 'ששישה (6) פסוקים ראשונים הם ראשי תיבות א-ל הוי"ה ויש לחזור לקרוא את קבוצת הפסוקים הראשונים בכל יום מימי השבוע.

למרות שכבר אמרתי את זה בדרשה קודמת, אני לא מאמין שיש פה מישהו שכבר נהג להגיד את השישה פסוקים האלה באופן קבוע, כמדומני שאמרתי למישהו להדפיס אותם שיהיה לפנינו. 

והתקוה והתועלת הוא דבר הכרחי כדי שימשך אליו החסד הנמשך אל הבטחון' ('ספר העיקרים' חלק ד'.) 

הבוטח בה' תפילתו עולה בלי אמצעים ונותנת לו חיים

"הבוטח בה' תפילתו עולה בלי אמצעי, והוא תמיד בשמחה, וגם שישועתו מתמהמהת, הוא ממשיך לקוות, וזה נותן לו חיים כיוון שהתקווה מחייה אותו, ואפילו נכנס לגהינם יוצא ממנו ותקותו היא טהרתו, ובכח התקוה יוצא מן הצרה. 

וכל המקווה תפילתו עולה בלי אמצעי, לא ע"י מלאך, אלא, "לישועתך" קיויתי כמו שמדבר לנוכח, ולא ע"י שליח כי הוא קו הבוקע עד ה' ממש, ע"י ביטחון כגון שאומר גם זו לטובה ומתכוון באמת, הקב"ה יכול להפוך המצב הגרוע ביותר למצב הטוב ביותר. לפעמים יש הרבה מקטרגים שגורמים לעכב את התפילות מלהעלות, שנאמר "סכותה בענן לך מעבור תפילה" איוב ג מד. אבל המקווים אל ה' עושים נתיב וסדק בתוך העננים עד כסא הכבוד, אז הקדוש ברוך הוא כביכול יורד לשמוע את התפילה מפיו של המקווה, כמו שכתוב "קוה קיוותי ה' ויט אלי וישמע שועתי", וזהו לישועתך קיויתי" – בזה שאני מקווה אני פועל שתבוא הישועה על ידי השי"ת בלי שתתעכב על ידי המקטרגים. אוצרות הרמח"ל דרוש הקיווי.

פסוקי קיווי אלו שנאמרים בימים א-ה, מובאים מרבינו הרמח"ל זצוק"ל, מכוונים על פי שמות הקודש, ברוב הפסוקים יש לשון ביטחון או קיווי או ייחול או ציפיה או חסיון, גם ענין אמת ואהבה אליו יתברך או יחוד השם.

ששה פסוקים ראשונים הם ר"ת א-ל הווי-ה. יש לחזור לקרוא את קבוצת הפסוקים ראשונים בכל יום מימי השבוע.

התקוה והתועלת הוא דבר הכרחי כדי שימשך אליו החסד הנמשך אל הביטחון, ספר העיקרים חלק ד' פרק מ"ז.

ספר החינוך מצוה תקי"ב "הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בשם ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק"

לפני אמירת הפסוקים בכל יום יכוין:

הריני מכוין לקיים את מצותו יתברך שציונו שנתפלל אליו בעת צרותנו להורות שהוא אלוקינו ואנחנו עמו ועבדיו ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם ואני יודע שאין לי עזר רק ממך השם יתברך, ועליך בלבד אני שם בטחוני כיוון שאני סומך על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים כי חפץ חסד ומרבה להיטיב אתה, ע"פ האר"י ז"ל בן איש חי פ' בשלח ד'.

6 פסוקי ביטחון לומר בכל יום

הביא אותם רבנו הרמח"ל זצוק"ל: 6 פסוקים שהם ראשי תיבות "א'ל הוי'ה" ויש לקרוא את קבוצת הפסוקים בכל יום מימי השבוע.

והתקווה והתועלת הוא דבר הכרחי כדי שימשך אליו החסד הנמשך אל הביטחון. (ספר העיקרים חלק ד')

אז זאת אומרת כשאנחנו מקווים לה' יש בזה תועלת וזה דבר הכרחי למשוך אלינו חסד שהוא נמשך ע"י הביטחון.

ולפני שאומרים פסוקים בכל יום יש לכוון: "הריני מכוון לקיים מצוותו יתברך שציוונו שנתפלל אליו בעת צרותינו. להורות שהוא א-לוקינו ואנחנו עמו ועבדיו, ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם. ואני יודע שאין לי עזר רק ממך השי"ת ועליך בלבד אני שם בטחוני כיוון שאני סומך על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים כי חפץ חסד ומרבה להיטיב אתה" (עפ"י האר"י הקדוש).

1. "אֱ‍-לֹקַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי" (תהלים כה ב)

זאת אומרת 'אֱ‍-לֹקַי' זה לשון דין, אפילו אם יש דין – 'בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה'. אני בטוח שאני לא אבוש. וגם 'אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי': הם לא יזכו לשמוח בתכניות שלהם לעשות מה שהם רוצים.

2. לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי ובה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד" (תהלים כו א)

אז דוד מלכנו מבקש מהקב"ה שישפוט אותו לפי הנהגתו 'כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי': אני הולך איתך בשלמות, ואני בוטח רק בך ולכן אני בטוח ש'לֹא אֶמְעָד'.

3. "יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ" (תהלים לג כב)

אז מה שומעים פה? איך שאתה מיחל לה' – ככה אתה זוכה לחסד. אתה מיחל קצת? חסד קצת. אתה מיחל הרבה? חסד הרבה. אתה מיחל מאוד? מאוד-מאוד.

'יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ', איך? 'כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ'. אז אם אתה לא מקבל הרבה חסדים – היחול שלך מעט.

4. "הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא ה' א-לוקינו וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה" (מ"ג ירמיהו יד כב)

יש מישהו מכל ההבלים, מכל עבודה זרה, מכל הטמבלים שבעולם, שיכולים להוריד גשמים ולתת רביבים? הלא כל זה אַתָּה עושה ה' א-לוקינו, לכן 'נְקַוֶּה לָּךְ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה'. אין למי לפנות, רק למי שעשה הכל. תקיף, בעל היכולת, בעל הכוחות כולם. אדון הכל, היה, הווה, ויהיה.

5. "וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' אָמַרְתִּי א-לוקי אָתָּה" (תהילים לא, טו)

אז אני בוטח בך ה' – שם של רחמים, ו- 'אָמַרְתִּי א-לוקי אָתָּה'; אפילו שאתה לפעמים מביא עלי דינים – 'א-לוקי אָתָּה' – בכל אופן וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי ה' – כי אתה גם רחמים. גם דין וגם רחמים. אבל אני בוטח בך ברחמים, למרות שאני 'אָמַרְתִּי א-לוקי אָתָּה', כי אתה מביא עלי לפעמים דינים. אז מה אני עושה? אני בוטח, במי? בבעל הרחמים.

6. "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה' וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (ישעיהו יב ב)

וואי וואי וואי איזה פסוק. הנה 'אֵ-ל יְשׁוּעָתִי'. 'הִנֵּה' זה לפני, עכשיו, עתה. הנה, הנה, הנה, 'הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי'! מתי? מתי 'יְשׁוּעָתִי'? 'אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד'. אם אני בוטח בה' במאה אחוז ולא פוחד, לא לערבב גם ביטחון עם פחד – 'אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד'. אם אני בוטח 'וְלֹא אֶפְחָד' – 'הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי'. איך אני עושה את זה? איך אני מוכיח לעצמי שאני באמת בוטח? 'כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה''; אני ישר משורר לה'! מרוב ביטחון אני כבר משורר 'עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה''. ואז מה? 'וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה'. ה-'וַיְהִי לִי' – 'לִישׁוּעָה'. 'וַיְהִי' זה לשון צער 'וַיְ – הִי'. ולמרות זה ה-'וַיְהִי לִי' – יהיה 'ישׁוּעָה'. יכול להיפך מן הקצה אל הקצה.

אלה ששת הפסוקים שצריך לאומרם בכל יום ולהגיד את ההקדמה שאמרנו. ויש גם בסוף מה אומרים. בסוף אומרים גם כן, אחרי אמירת הפסוקים:

"ריבון העולמים א-ל אחד יחיד ומיוחד ידענו עם לבבנו כי הכל בידך ובידך לשנות הטבעים ולהחליף המזל ואין לך מעצור מלהושיע ברב או במעט, וגם כי צרה קרובה ישועתך לבוא קרובה כי אתה כל יכול, ולא יבצר ממך מאומה, ואתה רב להושיע מכל צרה וישעותך כהרף עין. על כן נקווה לישועתך כל היום, ולא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת נשעננו. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה. לישועתך קיוויתי ה'."

ויפרט את בקשותיו וידע ויכיר האדם כי אין מי שיכול לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו אלא הוא יתברך. כי הוא ברא את העולם ולו נתכנו עלילות, וכי הוא מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם, ואומר ועושה וגוזר ומקיים, ובידיו נפש כל חי, זה אומר (ה'מביט', שער התפילה, פרק שני, בית אלוקים).

אז אם כן, אנחנו רואים ישתבח הבורא, שיש לנו כלי הגנה יותר מכיפת ברזל, יותר מכיפה מבד: יש לנו כיפה א-לוקית! ושמירה הכי גדולה על האדם שהוא מקווה ובוטח בה' באמת ובתמים ואפילו יכול לשיר!