נתניה - נתניה - מי השוטר ומי הבלש?

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמו ירוויח. הערב הזה יהיה לרפואה שלמה לדוד בן אורית. הצלחה ובריאות למשפחת הכט. חזרה בתשובה למיטל בת אורית ולעילוי נשמת הוריי וחמי היקרים.

פרשת קורח אומר רש"י, פרשה זו יפה נדרשת. מי לא יודע מה שמספרים על אותו דרשן שלא שינן אלא דרשה אחת על פרשת קורח. ולכאורה, אין כוחה יפה אלא שבוע אחד בשנה, בדרך-כלל כל פרשה מדברים על הפרשה. אבל לא בשאר הימים. אבל הוא רק שינן פרשה אחת. מה היה עושה? עולה לבימה , שולף את המטפחת,, מקנח את המצח, המטפחת כרגיל נופלת מידו. הוא מתקצף ורוטן :"יהיה רצון שתבלעי כקורח ועדתו". גוחן ומרים, מקנח את המצח ואומר: נו, רבותי, מכיוון שהזכרנו את קורח ועדתו, נאמר משהו בעניין. ואז הדרשה גולשת למישרים. זה מה שהוא יודע. אבל למה זקוקים לפטנט כזה? למטפחת ולרטון? הרי כתוב במפורש בפסוק שבני קורח לא מתו. עד עכשיו חיים. יש בני קורח עד היום. ופירש בה 'אגרא דכלה' בפרשת פינחס, בשם הרב הצדיק  רבי מנחם מנדל מרימנוב זצ"ל, שתלמידים הרי הם כבנים. זאת אומרת, בני קורח לא מתו, הכוונה תלמידים של קורח לא מתו. כי תלמידים נקראים בנים. ובכל מקום ובכל זמן קמים בני קורח וגורמים לכך שהפרשה הזו יפה נדרשת. בכל זמן וזמן.

מה היה שם? קורח חלק על משה רבנו ועל אהרון קדוש ה'. מה הוא רצה? הוא רצה שררה. והוא טען שהם משתררים. הוא רוצה שררה והוא אומר שמשתררים. ותמיד נמצאים כאלה החולקים. על עמודי התורה ועל עבודה שבדור בבחינת התפשטות משה בכל דור ודור וכל צדיק וצדיק. וכיצד נלחמים במחלוקת בין נשק הליצנות כמו קורח. קורח יכול היה להתווכח עם משה רבנו? הוא פחד מעימות איתו. הוא לא הסכים להתקרב אליו, להיפגש איתו. הוא רצה להתלוצץ, הוא ידע שכח הליצנות הוא גדול, וכח הליצנות, ליצנות אחת, דוחה אלף תוכחות. זאת אומרת , אם תביא הוכחה שאי אפשר לפרוח אותה ועוד הוכחה אחרת שלא ניתן לפרוח אותה, ועוד אחת, ועוד אחת, אלף! יבוא אחד עם ליצנות אחת ומוריד את כל הוכחות, את כל התוכחות לגמרי. אז לכן, קורח השתמש בשיטה הזו וחיבר אליו 250 ראשי סנהדראות. אתם מאמינים שראש סנהדרין, שזה אדם גדול וחשוב, צדיק גדול מאוד, תלמיד חכם עצום, מתפתה אחרי ליצנות בלי לשמוע עובדות, בלי כלום, בלי לבדוק, בלי שום דבר. ומי? מי? ממשה רבנו! אחרי כל האותות והמפותים במצרים ואחרי כל מה שעשה והכל, יכול לבוא בן-אדם ולספר כמה סיפורים וכמה בדיות ולהציג את הדברים באור שלילי והנה נמשכים אחריו 250. ומה הפיתוי? הפיתוי שהם רוצים להיות כוהנים גדולים. כמה יכולים להיות כוהנים גדולים? אחד. אז איך 250 רוצים את אותו תפקיד. יכול רק אחד. וכל אחד חושב שזה הוא. לא יאומן כי יסופר. כמה הכבוד והשררה מעוורים את עיניהם ל האנשים. טוב, אז משתמשים בנשק הליצנות כמו קורח ורבים וטובים נופלים ברשת כדרך שנתפסו ברשתו של קורח. אבל אל לנו להתפעל לא מהם ולא מהמונם. פרשה זו נדרשת יפה, בכל זמן, בכל דור. לא משתנה הדבר, תלמידים לקורח יש בלי סוף.

מכל מקום, קורח הצליח לסחוף 250 ראשי סנהדראות. לאן? לגיהינום? "ותפתח הארץ את פיה ותבלע את קורח ואת כל עדתו". זה מה שהוא הצליח. הצליח יפה מאוד, גרר את כל כולם, חיבר את כולם והפיל את כולם לשאול תחתית. מה היה חסר לו? היה חסר לו משהו? לא חסר לו כלום. היה עשיר כקורח. שליש מאוצרות העולם, היה בידו. ובכל אופן, לא הספיק לו.

כתוב: "ויקהל עליהם קורח את כל העדה", עד שהקב"ה אמר למשה ולאהרון "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" . זאת אומרת, 250 ראשי סנהדראות, כולם התחברו יחדיו על משה ואהרון. ואז ה' אומר אין מה לעדות איתם. לא יעזור שום דבר, שום שכנוע. ואז "הבדלו מעל העדה ואכלה אותם כרגע". המרד של קורח פרץ בין הערביים. משה רבנו דוחה אותם לבוקר. למה? "בוקר ויודע ה' את אשר לו". מה הפטנט? למה לא לחרוץ את המצב הרגע? אומר משה רבנו אולי ילכו לישון, יתעשתו בלילה, יחשבו, יבדקו את עצמם אם זה נכון מה שהם עושים. קמים למחרת 250 ראשי סנהדראות מגיעים לפתח אוהל מועד עם מחתות וקטורת וסביבם כל העדה שהתפתו בליצנות של קורח כל אותו הלילה והם סברו שהצדק עם קורח כנגד משה ואהרון. 

והרב גלינסקי זצ"ל שואל שאלה: הגמרא אומרת והמן תזרע גד, המן ירד ממרום והיה מגיד ומגלה עם מי הצדק. תזרע הגז- מגיד. המן היה מגלה. המן היה יורד אצל הצדיקים בפתח ביתם. לבינוניים בקצה המחנה. לרשעים "שתו ולקטו רחוק,רחוק מן המחנה". זאת אומרת, אפשר היה לראות איפה יורד המן. אם יורד ליד אוהל של קורח, אז הוא צדיק. אבל אם לא היה יורד לידו, אז הוא רשע או בינוני. ואם יורד ליד משה ואהרון, אז הם צדיקים. אפשר לראות, מה הבעיה לבדוק? והוכיחו הכתובים שהצדיקים ירד להם מן בפתח ביתם, לבינוניים ירד במחנה והרשעים "שתו ולקטו". מי היו הרשעים בדור המדבר, דור דעה? הרי על עדת קורח נאמר בפירוש: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". אז הפסוק קורא להם רשעים.

צריך להבין שקורח היה פיקח. מה ראה לשטות זו, הוא היה בעל רוח הקודש. ממנו יצא שמואל הנביא. וראשי סנהדראות לא צריך להסביר זה אנשים הכי מעולים שיש בעם ישראל. וקורא להם התורה- רשעים. למה? כי הם חולקים על האמת!. אם כן, מה המקום היה לבני ישראל להסתפק? להתלבט, האם הצדק אם קורח או משה רבנו. הרי עין בעין רואים שהמן ירד על הפתח של  האוהל של משה ואהרון. וקורח היה צריך לנדוד רחוק, בשביל להביא את המן.

והשאלה הטרידה את הרב גלינסקי. הוא שאל אדם. אדם גדול. ולא הבין מאמתי אנחנו פוסקים, על סמך מופתים. כמה צדק! ממתי פוסקים? על סמך מופתים. זה מופת שהמן יורד אצל הצדיקים ליד הדלת, לבינוניים המחנה ולרשעים זה מופת. אבל ממתי פוסקים על פי מופת. אליעזר, עבד אברהם לדוגמה, נשלח לקחת אישה ליצחק. אז הוא עמד ליד הבאר וראה שרבקה מגיע והמים עולים לקראתה, כדי לא להטריח אותה. מעשי ניסים. וזה עדות שהיא צדיקה. כל מי שנגש לבאר, המים לא עלו לקראתו. והיא ילדה בת 3, מגיעה והמים עולים לקראתה, לא להטריח אותה. הוא רץ לקראתה ועדיין לא משוכנע. עושה לה מבחן של החסד. האם תשקה אותו וגם את הגמלים וכו'. זאת אומרת, הוא לא סומך ולא פוסק על-פי המופת.

הגמרא מספרת מעשה. גמרא בשבת ק"ח, ששמואל, אחד מן החכמים, ישב עם קרנה תלמידו על שפת נהר המלך. ראו ספינה מתקרבת ובלא שתהיה רוח סערה, נערמו המים וניצבו כמו חומה לפני הספינה. פתאום הם רואים גל אדיר עולה ומסתיר את הספינה כלפי החוף. אמר שמואל לתלמידו קרנה, אדם גדול מגיע בספינה הזו והוא חלה במחלת ים, עלה עכשיו לסיפון להקיא, חוץ מכבודכם, וממרום חסו על כבודו שלא יראו אותו מהרציף מקיא והסתירו אותו על ידי הגל. לך, תהה על קנקנו. עגנה הספינה, הלך קרנה ומצא את רב ושאל אתו שאלות בהלכה. והודיע לשמואל שתלמיד חכם הוא. הזמין אותו לביתו שמואל וריפא אותו. מה לומדים מפה? שהוא לא התפעל מהמופת, שגל עלה כדי להסתירו. אלא, הוא הלך לבדוק אם הוא תלמיד חכם באמת. לא רק כשנביא שקר מעמיד חמה ברקיע לשכנע בשקרים שלו אין להתפעל. אלא שגם רבי אליעזר הגדול, הסית את המים לאחוריהם והעתיק את החרוב ממקומו ואפילו שיצאה בת קול וצידדה בדעתו, לא התפעל רבי יהושע. קם על רגליו ואמר: "תורה לא בשמים היא". פוסקים פה! לא עם מופתים. רבי אליעזר הייתה מחלוקת בתנורו של עכנאי. הוא אמר דעה, חכמים חלקו עליו. כדי להוכיח שדעתו צודקת הוא עשה מופתים. רבי יהושע לא התפעל שהבת קול הכריזה 'הלכה כרבי אליעזר בכל מקום', אמר לא בשמיים היא. זהו. אחרי רבים להטות וזהו, ככה נפסק.

ואם הצליח קורח לשכנע בטיעוניו ובליצנותו, לא ישכנע מופת? כמה שזה נכון! אז עכשיו תשמעו איך התפתו רבים אחרי קורח. הלא ראו שהמן ירד בבוקר על הפתח של משה ואהרון וקורח נודד למרחקים, אחרי המן שלו. בספר שבט מוסר, פרק ל"ז, האריך שם להסביר מה הרעה של המחלוקת. וכתב: תדע כמה קשה מחלוקת לפני הקב"ה. שבמעשה העגל שהיו בשלום לא נפסק המן. כל יום ירד מן אפילו שעשו עגל. בגלל שהיו בשלום. עד כדי כך שהקריבו מהמן לפני העגל. מן נתנו לו. אבל במחלוקת של קורח, באותו יום לא ירד מן. מדוע לא ירד מן? ידוע שהמן ירד בזכותו של משה רבנו. ועל שם זה נקרא אחד משמותיו של משה 'ירד'. שירד בישראל מן בימיו. אבל שחלקו על משה, נמנע המן מלרדת. עכשיו חייהם תלויים במן. ופחדו מההפסקה של המן. ואותתו להם מן השמיים, אם תמשכו ללכת אחרי קורח אתם צפויים למות ברעב. ואיך הם המרו על חייהם והלכו אחרי קורח? אתם חושבים זה שאלה קשה? לליצנים זה שאלה קלה. קורח הסיט אותם ואמר: אתם רואים, מקפידים ממרום על משה שהוא בעל מחלוקת. הוא מהפך! הוא חלוק ואומר שהוא בעל מחלוקת שמעתם דבר כזה? זה הראייה. למה לא יורד המן? נגמרה לו הזכות, אין לו זכות יותר שירד לו מן, כיהוא בעל מחלוקת.

נו, אז נשמע לנו קצת מופקע, לא? אבל בואו נזכר קצת. אתם שמעת על אחאב, מלך ישראל? הוא העביד את כל ישראל  עבודה זרה והוא שלעג לאזהרה של משה רבנו שהמטר יתכלה בעיתה. כתוב, אנחנו אומרים כל יום בשמע ישראל: "וחרה אף ה' בהם ועצר את השמים ולא יהיה מטר". מתי? שעובדים עבודה זרה. אז הוא לגלג על זה אחאב. הוא אומר אנחנו רצים מרוב גשם, להתחבא מהגשם. אנחנו עובדים עבודה זרה, יורד גשם למכביר ואנחנו צריכים לברוח מהגשם מרוב גשם. אז איפה מתקיימת ההבטחה" וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים"? קצף עליו אליהו הנביא. והחיל את העונש הקצוב. אמר שלא ירד טל ומטר, כי אם לפי דברי. מעכשיו אני שולט. יש לי מפתח של גדמים, אני סוגר את השמים אין גשם יותר! אתה תראה עכשיו. אני התלמיד של משה רבנו ותראה מה אני עושה. אחרי 3 שנים כבר מתים הבקר, הצאן, בלאגן. אין גשם. בארץ ישראל אין גשם. אין. בא אליהו בא לתת מטר בדבר ה'. האם הוא מצא את אחאב מכה על חטא? שהוא התרברב ואמר הנה משה רבנו הבטיח ולא מתקיים שום דבר. הוא הכה על חטא ששלוש שנים הם היו במצב של צמא ורעב? לא ולא! כתוב בפסוק: "ויראה כראות אחאב את אליהו ויאמר אליו האתה זה עוקר ישראל". אתם שומעים, אחאב הרשע מחטיא את כל ישראל, קורא לאליהו הנביא עוקר ישראל. ואם אחאב מאשים את אליהו הנביא בבצורת. אז קורח מאשים את משה רבנו שהמן לא ירד. אחאב לא אומר שבגלל העבודה זרה לא ירד גשם, הוא מאשים את אליהו. ככה  מאשים קורח את משה רבנו שלא יוד מן. לא בגללו, בגלל משה רבנו. אז זה לא מופקע, אתם רואים הרשעים יודעים להפך קערה על פיה.

וזה מזכיר לרב גלינסקי סיפור: הסבא הקדישא מרדושיץ זצ"ל, שהיה אברך היה עני מרוד. והוא עשה את הדרך רגלי להקביל את פני רבו, החוזה מלובלין זצ"ל. ועוברת על פניו עגלה, בתוך העגלה חולה מסוכן שהמחלה הלכה וכבדה. והרוקח המקומי נואש מרפואתו והורה לו לנסוע לעיר הגדולה, לפנות לפרופסור שיעסוק ברפואתו. העלו אותו לעגלה. ושני בניו הסיעו אותו ללובלין. ראו אברך מסרח דרכו והציעו לקחתו. אז לקחו אותו טרמפ, את הסבא הקדישא מרדושיץ בהיותו אברך צעיר. אסיר תודה עלה לעגלה, הצטנף למרגלות החולה המתייסר וצערו נגע ללבו והשתפך באמירת תהילים נרגשת. והנה מרגע לרגע הוטב לחולה, פקח עיניו ותמה לאן לוקחים אותי? מדוע? אני לא חולה, תחזירו אותי הביתה. נתרפא! ראו הבנים והתפלאו ואמרו זה לזה: כמה נכון הפתגם שאומר "לרופא קטן מתלווה מלאך קטן ורופא גדול מתלווה המלאך רפאל בעצמו". תראו כמה גדול כוחו של הפרופסור שרק אנחנו נוסעים אליו, כבר מבריא. שמעתם? פנו אל הנוסע ואמרו לו : רד מהעגלה כי אנחנו חוזרים לעיירה. כשהרב הזה , הרב מרדושיץ, הסבא קדישא, היה מספר זאת היה מושך בכתפיו: איני יודע אם אמירת תהילים שלי פעלה. אבל למה לא תלו את זה במצוות החסד שהעלו עובר אורח לעגלה? הרי הם העלו אותי לעגלה, זה חסד גדול. אז אם אתם לא תולים בתהילים שאני אמרתי, אז לפחות בחסד. ואז לא היו משליכים אותו שהמצווה תגמלה. אבל זו הייתה נקודת המבט שלהם. וכל אדם מתרגם את המאורעות לאור נקודת מבטו. ככה אנחנו חיים. כל אחד איפה שהוא מונח, ככה הוא רואה או רוצה לראות את מה שהוא רואה. זאת הבעיה. אחאב חושב שהוא צודק, אז לכם הוא יכול להאשים את אליהו. קורח בטוח שהוא צדיק, לכם הוא מאשים שאין מן את משה רבנו. כל אחד לפי נקודת מבטו.  

הגמרא ביומה אומרת: בשעה שנכנסו שונאים להיכל, ראו את הקרובים בקודש הקודשים חבוקים. אתם יודעים היו שני כרובים מעל הכפורת, מעל הארון העדות והיה נס, תמיד איתם. שישראל היו עושים רצון ה', הם היו דבוקים כמו מחובקים, ואם לא, הם היו מצדדים פניהם. זה נס! כי הם היו מזהב. זה לא חי, זה היה כמו פנים של נער. שניהם, שני הכרובים, "כרביה" 24:27, כמו נער. והם נכנסו להיכל ומצאו אותם מחובקים. הוציאו אותם השונאים, הגויים, לשוק ואמרו : "ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה יעסקו בדברים הללו?" כזה דבר הם שמים בתוך ההיכל? מחובקים? מיד הזילום ונעשו ישראל מזולזלים בעיניהם. מזה, מהפרט 25:04  הזה שהם ראו זלזלו בעם ישראל. איזה טיפשות איזה אטימות. הרי הם בעצם אמרו והודו שישראל ברכתם ברכה וקללתם קללה. זאת אומרת, הם אומה רוחנית שבהבל פיהם הם יכולים לברך והם יכולים לקלל. אם כן, תבינו שהכרובים מהווים משל ליחס בין ישראל לקב"ה. והכרובים עמדו שפניהם לבית ובמעשה ניסים נחבקו. להראות לעמים, לשונאים שנכנסים שהקב"ה אוהב את ישראל. כמו שרואים את הכרובים מחובקים, כך הקב,ה אוהב את ישראל, גם בעת החורבן. ככה אנחנו יודעים ומבינים, אבל הם הבינו לפי המבט שלהם. כי כל אחד רוצה לראות מה שהוא רוצה לראות.

ואמר : "אי אלהימו צור חסיו בו" זה טיטוס הרשע שחרף וגידף כלפי מעלה. נטל סעיף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויצא מן הפרוכת. היה סבור שחס ושלום הוא הרג את עצמו. כביכול הוא חושב שהקב"ה מתחבא מאחרי הפרוכת, אז הוא גידר את הפרוכת ויצא דם, אז הוא חשב שהוא הרג חס ושלום את עצמו. על זה נאמר בתהילים: "שאגו צוררייך בקרב מועדייך". בבית שאתה מתוועד בו, ריבנו של עולם, שמו את אותם אותות. הם חשבו שהם ניצחו אותך. שוטה שבעולם! לא היה פה שום נס. היה פה הפסקה של נס. מה פירוש? כותב השל"ה הקדוש: שהכהן הגדול היה מזה  כמה וכמה הזות כנגד הפרוכת. לוקח מן הדם ומזה, על הפרוכת."אחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש..."אתם זוכרים את זה? ובמשך השנים נספגו בה, בפרוכת, כמות של דמים ונעשה בהן נס ונבלעו בפרוכת. לא נשפכו ולא כלום. נבלעו! זה נס שנבלעו הדמים בפרוכת. ועתה באו הפריצים וחילוליה, אז פצה הכנס ואז בצבצו הדמי שהיו בלואים בנס. אז מה קרה בעצם? נפסק הנס שהיה. אבל זאת אנחנו יודעים ומבינים שטיטוס, כמובן שבוי במבטו וחושב שהוא ניצח חס ושלום את הקב"ה.

הכלל הוא שהאדם שופט הכל לפי הכרתו. והנביא ישעיהו אומר: "האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם". אדם חכם בעיניו ומהפך את היצרות ובטוח שהוא צודק. ולא יודע לא ראשית ולא אחרית. אם אתה מחובר לאמת באמת, לא תטעה במבט שלך. אבל אתה חי בשקר, בדרך של נוחות, מה שמתאים ל אתה מאמץ, לפי אשתך, לפי החברה שלך, לפי הלחצים, לפי זה... לעולם לא תדע את האמת. תמיד תראה את השקר כאמת. איך אומר הרמב"ם: "יש כאלה הולכים משכל אמו לשכל אשתו". אין לו שכל שלו. אימא אמרה, אשתי אמרה, אימא אמרה, אשתי אמרה. משמה ההוא עושה את כל מעשיו. אז לכן, הנה אנחנו רואים מכות דם וצפרדע. רואה פרעה כישוף בלבד. למרות שאם היה מעיין היה רואה שאין בכח כישוף לחולל שום דבר. אבל במכת כינים, כבר נואשו החרטומים והודו "אצבע אלוקים היא". פה הם כבר אמרו נכון זה לא כישוף, פה זה לא כישוף. למה? בשיעור קטן של כינה, לא שולט הכישוף. מה אמר פרעה? מכת טבע! אין עליו, על פרעה! פרעה אלוף המחרטים. הוא יכול להמציא תירוצים לכל דבר. אם 250 ניסים שהיו על היום והים נגזר ל-12 גזרים, 12 מנהרות עוד לפני הפלסטינים, והוא תולה את כל זה ברוח קדים. כי הקב"ה רצה לבלבל אותו והוציא גם רוח קדים. אבל רוח קדים, רוח מזרחית, מה היא יכולה בדיוק, יודעת בדיוק כמה שבטים יש? ויודעת בדיוק לסדר לכולם, לכל אחד שביל בפני עצמו? ומה עם כל הפירות שצמחו שמה? ומה עם המים שהפכן להיות זכוכית? ומה עם כל הלמטה שהיה הכל בוץ הפך להיות כמו השיש? 250 ניסים! כל זה אתה תולה ברוח קדם? כאילו זה דבר טבעי. מה זה כל שבוע היה ביום סוף ככה. אם נביאי האמת והצדק הזהירו השקם וערב, מפני החורבן ולא שהו לאזהרותיהם ולא חדלו לעבוד עבודה זרה והחורבן הגיע על כל מאורעותיו ובואו אל אליהו הנביא בתלונה. אתם שומעים??

שנתיים ושלוש לפני החורבן, חורבן בית המקדש, ירמיה הנביא מקונן. איכה, כל מגילת איכה הוא אמר להם את הכל מראש. זה לא נכתב אחרי. זה נאמר ונכתב לפני. כל מגילת איכה. ואחרי שזה קרה, הגיע עם כל המאורעות שלו, באים לירמיה הנביא ומה אומרים לו? אתם לא מאמינים! ירמיה מ"ד: "ומאין אז חדש לנו לקטר למלאת השמים והשכל לנכסים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו". אתם שומעים? הם אומרים כל מה שבא לנו בחורבן כל המתים וכל הרעב וכל מה שרה, כל זה בגל שהפסקנו להקטיר קטורת למלאכת השמים וכבר לא הבאנו לנסכים, מאז חסרנו כל. בגלל זה בחרב וברעב תמנו. אתם שומעם דבר כזה? אתם מאמינים? עם ישראל יש להם נביא ירמיה, ישעיה, יש להם גדולי עולם! אמרו מראש. שואלים למה הקב"ה מנבא נביא? מה המטרה שהנביא הולך ואומר נבואה? בשביל שעם ישראל מה הולך להיות ויחזרו בתשובה. אבל במקום שהקב"ה יודע שגם אם הוא יבוא עם הנבואה לא ישמעו לו, אז בשביל מה הוא שולח אותו? מה יועיל? הם לא יחזרו. לא! כי כשיבוא לא יכלו להגיד מקרה לנו. כי הוא פירט להם בדיוק מה יהיה. והם למרות זאת, תולים את זה שהפסיקו לקטר ולנסך לעבודה זרה. אתם שומעים איפה בן-אדם יכול להגיע, לאיזה שפלות כשלא רוצים לראות את האמת? ויש בזה משהו. תלוי איך מסתכלים על זה.

הסמ"ג , במצווה עשה י"ז, מצוות עשה לצדק הדין על כל מאורע. יש מצווה כזו שאנחנו מחויבים לצדק את השים. אנחנו שנפטר לנו מישהו מה אנחנו אומרים? "ברוך דיין האמת". שהוא דן דין אמת. אז זה מצוות עשה, לצדק את השין. מאיפה לומדים? מהפסוק: "וידעת עם ללבך כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך". כמו שאתה אבא טוב, לפעמיים אתה מייסר אתה בן   לטובתו, כל ה' מייסר גם אותנו לטובתנו. וכמו שאתה צריך להצדיק את אבא במה שעה לך לטובתך, ככה אתה צריך לצדק את הדין, מה שעשה לך אלוקייך.

ודרשתי את המעשה הזה לרבים, אומר הרב גלינסקי. "אם אחד שעשה תשובה לא יבוא עניינו בטוב כאשר בתחילה, מצוות עשה לחשב בלבו כי לטובתו נשתנו ענייניו". אחד חוזר בתשובה, עכשיו הוא מצפה, אם הייתי רשע והיה לי טוב, אם אני אחזור בתשובה ,יהיה לי עוד יותר טוב. כי קודם הייתי רחוק מה' והיה לי טוב, עכשיו שאני אתקרב אליו, ודאי שיהיה לי טוב. אבל לא הלך ככה. חזר בתשובה, נהיה לו יותר גרוע. פתאום הוא מפסיד, פתאום מחלות, פתאום צרות... חייב לצדק את הדין! וזאת למה? קודם שעשה תשובה היה הקב"ה משלם לו שכר מצווה שעשה בעולם הזה, כדי להטרידו מן העולם הבא. אתה לא מאמין בעולם הבא, אתה מאמין בעולם הזה. אני אתן לך שכר איפה שאתה מאמין. מה אני אביא לך שכר איפה שאתה לא רוצה? אתה לא מאמין? לתת לך פה. אז נתן לו שהיה רשע ולא חזר בתשובה פה. שנאמר: "ומשלם לשונאיו אל פניו, להאבידו לא יאחר לשונאו". נותן לו עכשיו, עכשיו. עכשיו אל פניו ישלם לו. עכשיו משלם לו עונש העבירות שעשה כדי שיהיה זכאי וקיים לחיי העולם הבא. מתי? שהוא חוזר בתשובה. מה עושה עכשיו הקב"ה? חזרת בתשובה?יש לך הרבה חובות אצלך, אז בוא ננקה אותם, שתגיע אליי נקים את האור לעולם הבא. אוי ואבוי אם תגיע עם עוונות, נצטרך להכניס אותך לגיהנום להתכבס. עכשיו אתה מתקרב אליי, אני לא רוצה להרע לך, אז אני רוצה לגמור איתך את החשבון, חייבים לנקות את העבר, אז לכן נשתנה המצב לטובתו. כי יש עבירות שלא מספיק התשובה, אלא צריך לקבל עליהם ייסורים. כגון, עבירות שאדם עבר ויש בהם מיתות בית דין. כמו חילול שבת, כרת, חי עם אישה נידה או דברים כאלה.. יש גם שחוזר בתשובה צריך לקבל ייסורים למרק. אז עכשיו, כל אדם צדיק או בעל תשובה שמהרהר על המאורעות שאינם לטובתו, עליו הכתוב אומר: "ואני יסרתי חיזקתי זרועתם ואליי יחשבו רע". אומר הושע הנביא: אומר הקב"ה אני שלחתי להם ייסורים בעולם הזה, כדי לחזק את הזרועות שלכם לעולם הבא, ואליי יחשבו רע. אתם חשובים שאני עושה לרעתכם. אין אני עושה אלא לטובתכם, "כי את אשר ה' יאהב יוכיח, וכאב את בן ירצה". כמו שאבא רוצה בבנו לטובתו ככה אני. אז מה שאני מוכיח אתכם פה, בעולם הזה, זה רק לטובתכם. אדרבא, מי שרואה שייסורים באים עליו, צריך לשמוח. למה? ודאי שה' אוהב אותו. מי שה' מתייאש ממנו, הוא מניח אותו, יתפקר יעשה מה שהוא רוצה. אבל מי שהוא אוהב אותו , הוא מקפיד עליו על כל דבר. כל זמן שבבית רואים שהילד עוד בר תיקון, משתדלים לכוון אותו. אבל אם הוא מקלקל  את הבית, מפריע בבית, משגע את הבית, משלחין אותו. אז זאת אומרת, אם ה' שילח אותך מעל פניו ואתה הולך חופשי ועושה מה שאתה רוצה, אתה צריך להיות מודאג מאוד. הרי ברור לך שאתה לא צדיק, אז על מה את המקבל את כל הטוב? לא בגלל שהשתחררת ממנו. ואז אתה חופשי. הפוך! בגלל שהוא לא רוצה בך כבר. לא לגמרי, אבל כל זמן שאתה לא תחזור מעצמך הוא לא יקרב אותך אליו.

טוב, עכשיו בואו נראה דבר מדהים ונסגור את הפאזל. כתוב: "וייקח קורח בן יצהר" מה ייקח? לא כתוב מה הוא לקח. מה לקח? אלא, אומרים חכמים שלקח אותו ליבו. "וייקח קורח", כמו שאומר הכתוב באיוב: "מה ייקח אכל ליבך". הלב של האדם, יכול לקחת את האדם. מקח רע.

הסבא מנובהרדוק מביא משל נוקב. ואחרי זה נשמע מעשה שהרב גלינסקי אומר. מעשה בגנה שהחליט לשדוד בנק. תשמעו, זה סיפור ממש, המשל הזה זה סיפור מהחיים. מי שיבין את המשל הזה על מה שקורה בתקופות האחרונות , אשריו! 

מעשה בגנב שהחליט לשדוד בנק. אבל איך אפשר? בפתח יש מאבטח, הוא לא מרשה להיכנס עם כלי נשק ועורך בדיקה קפדנית. אז הוא מצא עצה. התחפש לשוטר. עכשיו המאבטחים הרוסיים, הייתה להם חרדה מפני לובש מדים. רק ראו אותו והנחו אותו לעבור, בלי לבדוק. פסה מעדנות, עקף את התור, שלך את האקדח "זה שוד, את כל הכסף שבקופה". הפקידה כבר קיבלה נחייה מראש שאין לסכן חיים. ערמה לפני את כל הכסף והשטרות שבמגירה, פנתה לפתוח את הכספת ולפתע ננעץ קנה אקדח בצלעותיו וקול סינן "שמוט את האקדח וידיים למעלה". מאיפה הוא צץ? שמט את האקדח, הרים את ידיו, לכסן מבט והוא רואה אזרח רגיל. החליק אקדח לכיסו, הוציא זוג אזיקים, אזק אחד וסגר בנקישה על ידו של השודד ואת השני ליד של הלוכד. ואמר לו בוא איתי. לאן? לתחנת המשטרה כמובן. מי אתה? אומר לו: אני בלש. לבוש אזרחי. ונקראתי פה באקראי, ראיתי את השוד וסיכלתי אותו. השודד השלים עם המצב. סיכול מקצועי, מה לשעות. זה לא פעם ראשונה שתפסו אותו. טוב, הנוכחים פינו להם את הדרך, הם יוצאים מהבנק ופוסעים ברחוב העיר. אנשים מביטים בסקרנות אדישה, לא בכל יום רואים אזרח אזוק לשוטר. לפתע בא לקראתם אדם, נעצר מולם ולוטש את פניו ופוער את פיו בתדהמה ואומר: אתה, אתה. זה היה השכן של הבלש מהקומה העליונה. ומה הוא רואה? הוא רואה דבר שכל השכונה תבער! מר כהן, מר כהן, מהקומה מלמטה מובל אזוק בידי שוטר, ברחוב העיר, כאחרון הפושעים. דווקא הוא נראה הגון. משפחה שקטה, בעל למופת, אב מסור.לך תדע מי היה מאמין? מי היה מאמין? העניים של הבלש חשכו. מכיר את השכן. רכלן,פטפטן בלתי  נלאה, הוא ממש תחנת ממסר. חייבים לכבות את האש באיבה, לפני שאי אפשר יהיה להשתלט על הלהבות. עצר ואמר לו: אל תראה אותי ככה. האמת זה היה סוד. אני בלש בלבוש אזרחי ועצרתי את השודד שהתחזה לשוטר. מתי עצרתי אותו? בעיצומו של שוד ואני מוביל אותו כעת לתחנת המשטרה. אהה, אורו עיניו של השכן מהקומה העליונה. עכשיו יהיה מה לספר בשכונה, מר כהן שנראה כזה אפור, הוא למעשה בלש מהולל. תפס שודד באמצע המעשה. גיבור ישראל! מי היה מאמין, השכן שלי גיבור ישראל. אבל השודד לא היה פראייר. הוא קלט מיד את המצב שמר כהן הבלש מפחד מהשכן. מה עשה? אמר לו: תשמע, עכשיו.. איזה נקמה מתוקה עכשיו! אמר לו: אל תאמין לו. אתה רואה שאני השוטר ואני תפסתי אותו בשעת הגנבה והתקשרו למוקד של המשטרה ואני הייתי בסביבה ובאתי לבנק ותפסתי אותו. אתה רואה איך הוא קשור אליי? השכן מבולבל, מעביר את המבט מאחד לשני, אין להכחיש מראה עיניים- שוטר מוביל אזרח אזוק. אז הכל מבנים מי הפושע ומי החוק. אוי, מסכן, אבל יש לו ילדים חמודים, כבר התחלף עוד פעם בדעתו. והבלש מבין לאן הרוח נושבת ומיהר להתערב בטרם תלבה את האש עוד פעם. אומר לו: תשמע, אני טוען שאני בלש לבוש אזרחי והוא שוטר מתחזה ואני אזקתי אותו. הוא טוען שהוא שוטר ואני גנב והוא אזק אותי. איך ידע השכן מי צודק? אצל מי המפתח!!! אמר לו מר כהן, תבקש ממנו את המפתח, נראה. אין, המפתח אצלי, הנה אתה רואה? אז מי השוטר? מי הבלש? הוציא את המפתח מהכיס ונפנף ואמר לו: מי שהמפתח בידו הוא האוזק והשני הוא האסיר. נכון, שזה ברור כשמש? נכון? אז אפשר תמיד לפתור את הבעיה, גם אם נראים הדברים אחרת ממה שנראים, כי ככה אנחנו רוצים להבין. אבל אם יבדקו באמת אצל מי העובדות, אצל מי ההוכחות, אצל מי המפתח, אפשר להבין בדיוק מי הקורח ועדתו ומי לא!

כלפי מה הדברים אמורים? עכשיו בוא תשמעו, זה נוגע אלנו. אנחנו ויצר הרע, אנחנו כבר הולכים אזוקים ביחד מזמן, מזמן אנחנו הולכים אזוקים. כי "יצר לב האדם רע מנעוריו", כבר אנחנו הולכים ביחד. מי שננער לצאת ממעיי אמו, כבר יצא הרע מלוה אותנו צמוד. ואנחנו קשורים למידות שלנו, למאהיבים, לחמדות, לתשוקות. השאלה היא אצל מי המפתחות? מי שולט על מי? עכשיו המבחן הוא אתה יכול להראות שאתה יכול עם המפתח משתחרר ומתנתק מהיצר הרע, אם את יכול להשתחרר ממנו, להתנתק, אתה חביבי הבלש, אתה השוטר והוא האזור, הוא האסיר שלך. עכשיו תבדקו אם אתם מובלים או מובלים.

ואלה דברי המדרש בדיוק לשון הכתובים. הסבא מקלם זצ"ל כתב שדקדוק לשון עמוק זה מוכיח שהתורה מן השמים, וכדי לעמוד עליו זקוקים לרוח הקודש. תשמעו מה כתוב. חכמים זיכרונם לברכה אמרו לנו כזה דבר: "הרשעים הם ברשות ליבם", זאת אומרת יצר הרע קשר אותם אליו, אבל "הצדיקים ליבם ברשותם". מה יש בלב? את כל התאוות, את כל התאוות, כל התשוקות, כל החמדות. הכל לב. כל המידות נמצאות בלב. אז עכשיו מי קשור? אתה קשור ללב או הלב קשור אילך? מי שולט על מי? אז בואו תראו מה כתוב בפסוקים. הרשעים הם ברשות ליבם. הפסוק באומר בתהילים: "אמר נבל בליבו". מה זה אמר נבל בליבו? הוא אסור במאסר של הלב שלו. זה בתהילים י"ד. בבראשית כ"ז כתוב: "ויאמר עשיו בלבו". הוא אסור על ידי ליבו. במלאכים  א, י"ב כתוב: "ויאמר ירבעם  בליבו". אז מה הוא? מסור ביד ליבו ואסור שם. "ויאמר המן בליבו", באסתר ו', ו'.כל הרשעים כתוב שמסורים ביד הלב שלהם. אבל הצדיקים ליבם ברשותם. כתוב "וחנה היא מדברת על ליבה", היא מעל הלב שלה ולא  הפוך. "ויאמר דוד אל ליבו", הוא שולט על הלב שלו ולא הפוך. "ויעש דניאל על ליבו". כל הצדיקים שולטים על הלב שלהם ולא הפוך.

עכשיו נצטט את דבר המדרש. המדרש אומר: "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים ,הכל הבל..". מה הוא אמר? שבעה הבלים: "הבל" זה 1, "הבלים" זה 2, ושוב "הבל הבלים" זה 6. "הכל הבל" זה 7. שבעה הבלים, כנגד שבע עולמות שהאדם רואה. "בן שנה דומה למלך.." כולם מחבקים, מנשקים את התינוק. נתון בעריסה, כולם מחבקים ומנשקים אותו. "בן שנתיים ושלוש דומה לחזיר שפושט את ידיו בביבין". מה אתה עושה??? תגיד מה אתה עושה?? תראה מה עושה! מכיס את הידיים לזה, לזה לכל דבר.. "בן עשר קופץ כמו גדי. בן עשרים כסוס" צונף, מתיפייף, מסדר את זה, ג'לים וזה.. "נשא אישה הרי הוא כחמור למשא". למה אתה הולך ככה? וועלק חובות, אני אומר לך, לא יוצא מזה. "הוליד בנים נהיה עז כמו כלב". להביא את המזונות שלהם. "והזקין הרי הוא כקוף" כל הנכדים באים מלגלגים... כל זאת, אבל מדובר בעמי הארץ. אלה שהם עמי ארץ. מה פירוש?  לא תלמידי חכמים, לא שוקדים על התורה, מתעסקים בענייני העולם. אבל בבני תורה כתוב "והמלך דוד זקן". אף על פי שהוא זקן, מלך! כמו תינוק בן שנה, כולם מחבקים ואוהבים אותו, מנשקים אותו. "ודאי משנה היא". משנה בסוף כינים כתוב: "זקני עמי הארץ, כל זמן שמזקנים, דעתם מטרפת עליהם". מה זה מטרפת? כמו ביצה טרופה מבולבלת. בלבה יש להם. שנאמר:"מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים ייקח". אבל זקני תורה אינם כן. אלא שכל זמן שהם מזקנים, דעתם מתיישבת עליהם, שנאמר:"בשישים חוכמה ואורך ימים תבונה". תראו גדולי ישראל מאריכים ימים, מפליגים שנותם וכל העולם תלוי בהם, כולם באים להתייעץ איתם. אבל מה? "וכי בני תורה בצעירותם הם כסוס, כחמור, ככלב? ודאי שלא! אלה מה היא? כל מי שעמי הארץ כגדים, כסוסים, חמורים וכלבים, זה בגלל שהם נמצאים ברשות יצרם. אז היצר עושה להם את זה. אומר להם עשיו תקפוץ כמו גדי, עכשיו תסתרק כמו זה, עכשיו תעשה ככה ועכשיו תדהר כמו סוס. אתם רואים את כל הספורט? כן? חלק רוצים להיות כמו קנגורו, חלק רוצים להיות כמו דגים, חלק רוצים להיות כמו.., כל אחד להיות כמו בעל חי אחר, זה התחרויות. אבל בני תורה מלאכים הם. מאן מלאכי? רבנן! שהתורה  נותנת לו מלכות וממשלה על עצמו ועל יצריו. לא מה שבא לי. שאדם אומר "בא לי", "אתה יודע מה בא לי", מה זה בא לי? מאיפה זה בא? לאאא , זה מהלב! "ויקח קורח", לקח אותו הלב שלו. בא לו להיות כהן גדול! בא לו! הוא רוצה גם כן שררה, הוא רוצה גם כן עוד ג'וב ועוד תפקיד, עוד ועוד, בא לו! זה הבעיה "מסור ביד יצרו". ויקח קורח"- לקחו ליבו. מה חשב? שהוא יתגבר על משה רבנו ועל הבורא ששלח אותו? אבל הוא היה אזוק. הוא נתקנא בנשיאותו של אליצפן וקנאתו הוציאה אותו מן העולם. הוא לא יכול לסבול שמשהו אחר יקבל תפקיד. למה לא פנו אליו? לעומתו משה רבנו, שאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה. הם אומרים שאתה מת ואהרון מת  ויהושע בן נון מכניס אותם לארץ שיראל. כלב... אומרים עצות לכלות אותם. מה זה? הם רוצים לתפוס מנהיגות? מה זה?? מה אומר להם שמה רבנו? הלוואי כל העם אשר נביאים, אדרבא "מיני ומינך יתקלס עילאה", מה הבעיה? יש עוד מישהו שרוצה להיות מנהיג למה לא? זה ענו! אבל מה לעשות,הוא, קורח לא רוצה, רק אני! מה פתאום אליצפן! אני קודם! נו.. וככה לוקח אותו הלב שלו וגורר איתו, ויצר הרע אומר:  מה רק אחד אני אקח? מה פתאום! אני אתן לו ליצנות והוא ייקח עוד 250 , חבורת הפשע! חבורת הזבל! ניקח את כולם ביחד! שיכנסו כולם לגהנום. עד שאחד מהם אפילו אומר: ריבנו של עולם, שים לב מה אני מודיע לך עכשיו, אני נשאר בגהנום עד שאחרון היהודים יוצא משם!פשש, איזה צדיקים! בדור שלנו יש כאלה צדיקים? לא יאומן כי יסופר! ועוד אינסטלאטורים!

טוב, אז אני אספר לכם סיפור בסיום, אומר הרב גלינסקי: כיתתי את רגלי ל-East side. East side, לצד מזרח. להתרים גביר נודע להחזקת התורה. הוא הלך להתרים לישיבה, הייתה לו ישיבה בחדרה והוא רצה להתרים לישיבה. אז הודיעו לו שבעל הבית איננו. זה דבר נפוץ, כל גביר שאתה מגיע הוא לא בבית, הוא לא בבית. ואם הוא לא בבית, הוא לא זמין, הוא עסוק... מתי יהיה? אמרו לו עוד כמה שעות. טוב, הרב גלינסקי אומר היו לי עוד כמה כתובות הלכתי לשם. שבתי עוד פעם לביתו. בעל הבית התאחר, הוא לא נמצא אומרים לו. מתי יהיה? מושכים בכתפיים, לא יודעים. טוב, מצאתי טלפון וטלפנתי לביתו. אמרתי יש לי הודעה קצרה לבעל הבית. פלא פלאות!  הוא עונה: "הלו". נמצאה האבדה! הוא בבית! אמרתי על פי דין, הרב גלינסקי היה יודע לעקוץ.. אמר לו על פי דין אני חייב לבקש מכם מחילה, תסלח לי. שואל אותו למה מחילה? על מה עלי למחול? אז הוא אומר, הסברתי לו שהבנתי שאמרתם לבני הבית להודיע לי שאתם לא בבית, חשדתי שאתם משקרים. שמעתם מההוא אומר לו? הוא אומר לי שאני הבנתי שאתם אמרתי לבני הבית להודיע לי שאתם לא בבית, חשדתי אותך בדבר שקר. עכשיו הבנתי שטעיתי, חשדתי בקשרים. כי בעל הבית באמת לא בבית. אתה לא בעל הבית! לא אתה קובע ולא אתה מחליט. לדאבון לב  אתה מאלו שהם ברשות ליבם. יצר הרע קובע בבית הזה, לא אתה! והוא הבעלים האמיתיים ואני מבקש מחילה שחשדתי ששיקרת.

כן, אבל זאת האמת העגומה והיא מדברת עלינו. זה לא סיפורים של פעם, זה הכל מסופר עלינו. אנחנו הולכים אזוקים עם יצר הרע, תמיד. אנחנו חושבים שאנחנו מחליטים ואני בא לי, לא אתה ולא כלום אתה נגרר! אומנם אתה נראה כמו שוטר אבל אתה שודד! זאת אומרת, כל אחד צריך להתעורר ולראות, פרשתה עקומה, פרשת קורח. אחד מגדולי ישראל שיכל להיות.. איזה מדרגות עליונות ואיזה שכר היה מקבל בגן עדן, בשביל טיפה כבוד הפסיד את הכל וגרר איתו רבים וטובים למטה, לשאול. וכל זה בכוחה של ליצנות, בלי הוכחות, בלי עובדות, בלי ראיות, בלי שום דבר! חוזרים כמו מנטרה על אותם דברים. הוא ביזה, הוא לא ביזה, הוא אמר, הוא לא אמר, הוא רצה להנהיג, הוא לא רצה להנהיג. הכל זה בלבולים ופטפוטים של יצר הרע. "רשעים מסורים ביד ליבם". מעטים הם הצדיקים שהם שולטים על הלב שלהם ויודעים איך לשלוט על רגשותיהם, על תאוותיהם, חמדתם וכו'. עכשיו כל אחד יעשה חשבון עד כמה באמת הוא שליט ברצונותיו. כמה הוא מסוגל למשוך ידו מצלחת שהוא מתאווה. כמה הוא יכול לדחוק את עצמו שלא לשתות או לאכול בשעה מסוימת? שלא להכניס עוד פעם את היד ולקחת סיגריה, כמה אתה גיבור? כמה פעמים אתה יכול להסיט את העיניים מלראות מראה אסור? בוא, תבדוק כמה אתה שווה! אם תראה שאתה לא מסוגל, שזה קשה ואתה נזכר שבעצם אתה לא רוצה ושאתה בסוף כן עושה, אז תדע שאתה אזוק ע"י יצר הרע והוא מוביל אותך לתחנת המשטרה. לא אתה מוביל אותו, אתה מובל ולא מוביל.

עד כאן הדברים, רבותיי למי שיש שאלות בבקשה..

שואל: ערב טוב לרב

הרב: ערב טוב

שואל: יש לי שאלה פשוטה מאוד. אני מקווה שהרב יענה לי,כי שאלתי הרבה בבית מדרש ולא כל- כך ענו לי את התשובה הנכונה, ככה נראה לי. כתוב: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים", אבל מצאנו אצל פרעה שהקב"ה שלט על ליבו, זה אחד. בלעם אותו הדבר, ידע דעת עליון וגם פה היה איזה עניין , אם הרב יכול להשיב לי על זה. אחר כך יש לי עוד שאלה אם אפשר.

הרב: שבא נא. כתוב אצל פרעה: "ויכבד ה' את ליבו". מה זה ויכבד ה' את ליבו? כשהוא נתן לו מכה, אז הוא נכנע. עכשיו במצב כזה הוא אנוס, אז אין לו בחירה. כי אם בן אדם מצמידים לו אקדח לרקה, והוא לא עושה מרצון, בלי רצון. לכן, הוא אומר :"טוב, טוב, דיי, דיי". עכשיו אם הוא יישאר במצב כזה, אז לא ניתן לו בחירה, מה עושה ה'? – מכביד את ליבו עוד פעם. כמו משקל . אם ירד המשקל פה, תשאיר את הקילו פה חזק, ופה יהיה פחות, אז זה ירד. אבל אם אתה רוצה שיהיה לו שוב פעם בחירה , אז אתה צריך להכביד את ליבו עוד פעם, שיהיה איזון עוד פעם. ואז הבחירה תחזור עוד פעם. אז הקב"ה נתן לו תמיד עוד פעם מצב של באלנס, איזון. זה נקרא שהקב"ה הכביד את ליבו. למה? חמש פעמים ראשונות פרעה הכביד את ליבו מעצמו. לא רצה לשמוע. מה פירוש הכביד? מלשון כבד. כמו כבד. ככל שצולים אותו יותר הוא מתקשה יותר, ככה הכביד את ליבו. אמר ה' חמש לך , חמש לי. חמש אחרונות אני אעשה לך את זה. אבל הקב"ה נתן לו תמיד את האיזון כדי שיוכל. עובדה שבפעם האחרונה הוא התעשת והחליט לשחרר מרצון את עם ישראל. ועובדה שאחר כך הוא גם רדף אחריהם למרות שהוא שילח אותם. אז רואים  שכל הזמן היה לו בחירה וכל פעם הוא יה עושה, כי הלב שלו שלט עליו. כתוב שהוא לא שת אל ליבו "ויחפן", למה? "לא שת אל ליבו". לא נתן על ליבו את המכות ואת הכוחות של ה' ויכולות שלו, כי הגאווה שלו לא נתנה לו להיכנע. יש מקרים כאלה רבים בהיסטוריה. אחד מהם זה יחיאל בת האלי שמתו לו שבעה בנים, למרות שהוא הוזהר. וכל הספד וכל שבעה היו באים,  היה בא אליהו והיה אומר לו אתה רואה זה בגלל שעברת על דברי יהושע בן-נון שלא תבנה את החומות. זה לא עזר. ובסוף הוא עוד התחבא מתחת למזבח של אליהו וניסה להדליק מלמטה את האש, כשהוא ידע שזה חארטה והאש לא יורדת מהשמים והוא רצה להדליק מלמטה, עד שהביאו לו נחש שיכיש אותו. אז יש אנשים שבעקשנות שלהם יכולים ללכת ראש ובראש עד הקבר הם אומרים ואפילו מתחת לקבר. ככה. והם מקבלים טביעות, 200 אלף, עוד 200, עוד 100, ככה... עכשיו זה לגבי השאלה הראשונה. לגבי השאלה השנייה לבלעם. בלעם כתוב "בדרך שאדם רוצה ללך בה מוליכן אותו". בתחילה ה' אמר לו "לא תלך עמיהם". אחר-כך אמר לן ע"י המלאך "לך איתם". איך? אם בהתחלה אתה אומר לא תלך, אבל ה' ראה שהוא רוצה ללכת. רוצה ללכת, אז "בדרך שהאדם רוצה ללך בה מוליכים אותן". אז לך איתם. ותאכל אותה, כמו שאומרים. עוד ניסה לעזור לו הקב"ה ושלך לו מלאך שעומד בפניו. ואומר לו מה אתה רוצה, שאני אחזור? אין בעיה אני אחזור ובסוף הוא ממשיך. זאת אומרת, כל מה שאתה מלמד אותו והכל, הוא  רוצה לראות מנקודת מבט של התאווה שלו. "אם ייתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'". מחריט! תראה איפה הראש שלו. בית מלא כסף וזהב זה הוא חושב? המינימום של השכר שמגיע לו. זה מה שמשך אותו. וגם לפני שהוא הלך, הוא ביקש את הכסף שמגיע לו. ונתן גם עצה להחטיא את ישראל בעריות אז רואים שהאדם רוצה  ללכת בדרך מקולקלת, אפילו שהוא יודע על דעת עליון, אבל התאוות זה תאוות, מי שאזוק עם יצר הרע, הוא יוביל אותו לשאול תחתית. ככה הוא לקח את דואג האדומי, ככה הוא לקח ירבעם, ככה הוא לקח את אחיתופל, ככה הוא לקח רבים וטובים שהיו גדולים, גדולים. אתה יודע מה כתוב על השבטים? על נשאי ישראל, ראשי בני ישראל המה מרגלים. המדרש תנחומא מביא שכל השמות שלהם, נכבי בן...וכל אלה, גדי בן סוסי וכל אלה, זה שמות שהשמות שלהם מראה את סופם, שכל זה מראה שמעשיהם כעורים. התנחומא מביא: "אמר רבי יצחק: המרגלים נקראו על שם סופם". מה פירוש? זה שהם היו צדיקים, עד לניסיון זה לא אומר שהם היו צדיקים באמת. כל זמן שלא יה להם ניסיון מה הבעיה? אתה נשיא, מקבל כבוד, מקבל משכורת, הכל בסדר, אין שום בעיה, אתה יכול להישאר נשיא, צדיק בעיניי כלום. אבל עניין ניסיון, יכול להיות שיהיה בחירות עכשיו בארץ, נכנסים לארץ, והנשיאים שהיו 40 שנה במדבר יצטרכו להתחלף , ככה אומר הזוהר הקדוש. אז הם לא הרגישו כל כך בנגיעה הזו וזה הכריע שיראו הכל הפוך. "ארץ אוכלת יושביה". עשו  לכם את זה לטוב, שכל הזמן מקברים מתים. למה מקברים מתים? שלא יבחנו בכם! אתם 12 איש, לפי הירושלמי 24  איש. אז אתם מסתובבים כמות כזאת, 40 יום ולא יזהו אתכם, לא יראו אתכם? איך אפשר? שולחם שני מרגלים. כמו שיהושע שלח את כלב ואת פינחס לטור את הארץ. וכל זה נעשה לכבודתכם, להציל אותם.שתחזרו ותגידו שהארץ טובה ואתם מנצלים את זה לרעה ואומרים "ארץ אוכלת יושביה" ? אתם מביאים אשכול שסוחבים אותו שמונה אנשים, ואתם מביאים זה היה לפי מאן דאמר 5 טון, לפי מאן דאמר 10 טון, ואתם מביאים את זה ואתם אומרים, ואתם רואים כמו שפירותיה משונים, ככה אנשיה משונים. כולם ענקיים, ארץ אוכלת יושביה, ועושים דיבת ארץ רעה וגרמו למותם של600 אלף איש בגלל דיבה על עצים ואבנים. המוציא לשון הרע על האדם ובפרט עם הוא כשר.... ואם הוא מזכה הרבים? מה מחכה לו!!! אתה מבין?

 זאת אומרת, מתברר שיכולים להגיע לרום פסגת עם ישראל גדולים שיקראו נשיאי ישראל בדור המדבר, והשם שלהם על שם סופן שהם היו רשעים מעיקרם. אומנם כתוב ברש"י : באותה שעה היו כשרים. אבל אחר כך כתוב גם שראו מה שנעשה למרים ולא לקחו מוסר רשעים קורא להם רש"י, רשעים! איך אתה אומר לצדיקים שמשה בחר אותם, שישראל הסכימו והקב"ה הסכים עליהם. איך אתה אומר שהם רשעים? כן, ברגע אחד, אם שינתם מדבר ה' ולו דבר אחד. הוא אמר שהארץ טובה ואתם רואים את זה הפוך, אם אתם עושים הפך מרצון ה', כל שכן אם עוברים עבירה, כל שכן אם  עבירה היא לא פרטית אלא ציבורית! ומחטיאים את הרבים בעבירה, עמה עונש! אתה יוכל להיות הכי גדול בעולם ואתה תקרא רשע גמור. אתה מבין? אז הכל זה תלוי בלב. איפה הלב. כן...

כן, שאלה נוספת אמרת...

שואל: חזק וברוך! כן..

הרב: כן.. אם רק אפשר למסור לו את  זה... הבאתי לכאן את הוריי, שניהם לא כך-כך מרגישים טוב, בוחרים לקבל עליהם כל מה  שהרב ..

הרב: שומרים תורה ומצוות?

שואל: אבא פה...

הרב: מה יש להם?

שואל:יש פה פתק. שהרב יקרא, זה חסוי.. אימא פה גם.

הרב: יפה, מודפס. בדיוק מה שכתבת! האבא ילמד שעתיים בתענית דיבור, האימא חצי שעה שערי תשובה של רבנו יונה והשמות זכריה בן סלם וסעידה וחנה בת זוהרה רפואה שלמה ומהירה!

שואל: ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

שואל: יש לי כמה שאלות שאלה ראשונה לגבי השיעור. דיברת על נושא של הלב. לגבי שלמה נאמר שנשיו הטו את לבבו ואתה אמרת באחד השיעורים שלמרות זאת... אבל נשי... ליבו לא הוטה. אז מה לגביו הוא רשע או לא רשע?     

הרב: חלילה! אמרנו שהן ניסו להטות, אבל הוא לא נטה.

שואל: אבל עדיין היצר הרע .. כאלו יכול להיות שזה...

הרב: לא! הגנאי של זה שעצם שהן העיזו לנסות להטות את לבבו, זה היה הגנאי. אבל לא שהן הצליחו להטות את לבו. זה כמו.. נתנו דוגמה, שאחד יבוא לרב קנייבסקי וילחש לו יש לי ידיעות מתי אפשר לשדוד בנק, אתה רוצה להיות שותף? אז ברור שאם ניגשים לרב קנייבסקי עם אופציה שאפשר שהוא יסכים, זה גנאי שאין כדוגמתו. כמובן שהוא ידחה את זה על הסף. אותו הדבר נאמר על שלמה. שנשיו הטו את לבבו, דהיינו, ניסו להניאו, להטוטו וכו', אבל הוא לא נטה.

שואל: עוד כמה שאלות, אפ אפשר. כמה שאלות שלי כמה שאלות של חברים. רציתי לדעת לגבי שלחי ציבור. שליח ציבור שהוא לא כשר, כנראה גם לא שומר שבת כראוי אוכל טרפות ונבלות וכו', מה הדין לגביו ולגביו. זאת אומרת אנחנו יכולים להגיד אמן על קדשי , על קדשוה..

הרב: שליח ציבור שהוא לא כשר, כמו שכתוב בסימן נ"ג בשולחן ערוך, הוא לא ראוי להיות שליח ציבור, אין עונים עליו אמן בקדיש וקדושה. מה כן אפשר? להתפלל במקומו. שהוא לא יהיה שליח ציבור. אם צריך לדבר עם הגבאי או האחרים, דבר. אם לא, ואתה נקלעת לבית כנסת כזה, אתה יכול להשתתף בלחש ואחרי זה אתה לא עונה איתם. רק על קדיש יתום אתה יכול לענות.

שואל: רק על קדיש יתום?

הרב: כן.

שואל: ו"ברכו"?

הרב: לא.

שואל: גם אם מישהו אחר אומר "ברכו"?

הרב: מי זה מישהו אחר? יש קהילות, אני יודע אצל מרוקאים שהם אומרים גם כן "ברכו"?

שואל: כן.

הרב:  אם מישהו אחר אומר ואתה עונה, לו אפשר. לא מדין שליח ציבור.

שואל: למרות שהוא גם לא כשר..

הרב: מדין שליח ציבור, זה  נתקנה תקנה בשביל העילגים והדין הזה אומר שרק ראוי שבתור ריקן מעבירות וכו', יש כללים בזה. אם הוא עומד בקריטריונים הנה מה טוב, אם לא, לא. כמו שאומרים " אין קטגור נעשה סנגור. אתה לא יכול לקחת עבריין שייצג אותך בית משפט.  

שואל: אז זאת אומרת...

הרב: אז זאת אומרת שעוברים לשאלה הבאה

שואל: אוקי... טוב, לגבי הנושא של לפני 15 שנה , מה שדיברת עם כל הנושא של הרב מחפוד וכו'. למה אז לא יצרת כבר, למרות שאז דיברת עם הרב עובדיה והרב עובדיה אמר לך לא לצאת...

הרב: יצאתי חצי שנה על הנשוא והתרעתי והזהרתי בהוראת מורי ורבי שיש בדיקות שנעשות וצריכים לשים לב. עד שהוא אמר לי תודיע יום אחד שאתה מסיר את האחריות ובזה אתה סיימת את התפקיד. כך עשיתי וגם כשאמר לי הר עובדיה, כן. כך זה היה . עד שלפני שנה בערך, קצת יותר, הוא התחיל לדבר עליי שוב פעם בנושא של כשרות שדיברת ואז לא הייתה ברירה, הייתי צריך לחשוף את מעשיו המקולקלים.

שואל:  הבנתי. עכשיו לגבי עוד איזה שאלה אחרונה. בדרשות הר"ן כתוב, בחלק יא, כתוב שבסופו שלדבר שאם רב עכשיו מורה שאתה כן יכול לעשות, לאכול או דבר כזה או אחר, אתה מקשיב לו , אז אתה פטור כביכול. זה מה שהבנתי.

הרב: לא. אין דבר כזה, אם אתה יודע ואם הודיעו ואם יש עדים וכו'. אתה לא יכול לסמוך על רב שלא יודע או שהוא אומר באופן גורף שהכל בסדר. זה ודאי לא רב אחראי. כי בשביל להגיד שהכל בסדר, צריך לדעת באמת מה מתרחש בכל בית המטבחיים. אי אפשר להגיד .. אני יכול להגיד שכל סופרי סתם בארץ ישראל הם כשרים, מצוינים, המזוזות שלהם מהודרות? על סמך מה אני יכול להגיד כזה דבר?  זאת אומרת, בשביל להגיד היתר גורף, אתה צריך להיות חסר אחריות. להגיד שאסור על פי בדיקות, זה ודאי שאפשר. כי מי שהיה נוכח, בדק, בירר, שמע עדויות ועוד, ועוד, ועוד... בהצטבר כל הדברים, ודאי שהוא יכול להעיד על מה שהוא יודע. עכשיו שבא אחד ואומר שהוא יודע והוא ראה ויש עדים ושמע ויש הוכחות, יש פרוטוקולים ויש, ויש, ויש, ובא מולו אפילו גאון הגאונים ואומר הכל בסדר, אין שומעים לו!  מה זה הכל בסדר? מה זה הכל בסדר? על סמך מה? התורה מבקשת ראיות והוכחות. ועכשיו אפילו אם אתה בספק, נגיד שאחד אמר קח והשני אמר קח, אתה בספק. ובדאורייתא מה אנחנו אומרים "ספק דאורייתא לחומרה" אז אתה לא יוכל לאכול.

שואל: אפשר ברכה הרב.

הרב: תזכה לעלות בתורה, ביראת שמים וכל למילי דמייטב

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום. פעם שאלת אותי שאלה, נכון?

שואל: כן.. כמה פעמים.  

הרב: רק השתנית קצת.. גידלת זקן...

שואל: כן..ברוך ה'..

הרב: ועשית תסרוקת גרמנית.

שואל: למה???

הרב: מה זה למה?

שואל: יש שיער, יש..

הרב: עשית פטרייה. אפשר לקרוא לך פטרוס אל תוריד פה פחות ממספר 3, מספר 3, פה, מעל האוזן, אתה יודע, הפאה, צריך להיזהר.

שואל: גם דוד שלי אמר לי.

הרב: יופי! טובים השינים מן האחד.

שואל: בעזרת ה' בקרוב אמן, בלי נדר.רציתי לשאול שאלה. היא שאלה כביכול מכשילה אבל אני לא רוצה להכשיל אני רוצה להבין. פעם אמרת..שמעתי את ההרצאות שלך ופעם אמרת שבן אדם נקצב לו זמן ברגע שהוא מגיע עד מתי שהוא ילך.

הרב: כן. יום המוות מיום היוולדו.

שואל:כן.. ובאותו נשימה, בן אדם עד שלא מגיע לו הצער , שיצטער שהוא יאבד מישהו קרוב, אז הוא לא מאבד מישהו קרוב. נכון? זה מה שאמרת.

הרב: אני בחיים לא אמרתי כזה דבר.

שואל: לא, לא.. התכוונתי לזה שכביכול נגיד עכשיו אם מגיע לי עצב של איבוד של מישהו קרוב, עד שלא מגיע לי מידת צער, אז מישהו שקרוב לאליי, אני לא אחווה את מידת הצער שמגיע לי.

הרב: יו! איך ערבבת את זה! תשמע מה אני אמרתי. אני אמרתי הצור תמים פעלו ככל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול". צדיק וישר הוא" שואלים מה הדבח של הקב"ה שהוא לא עושה עוול? גם שופט נורמאלי לא עושה עוול. למה לשבח את הבורא בדבר פשוט שהוא לא עושה עוול? אז אמרתנו גם שופט הכי טוב בארץ מוכרח לעשות עוול. למה? כי הנה עכשיו דנו את אלי שליסל למאסר עולם פלוס 31 שנה. אבל דנו גם אימא שלו, את אבא שלו, את אחיותיו, אני לא יודע אם הוא נשוי או לא, אבל מכל מקום זה פוגע גם בקרובים. נכון? אז אי אפשר שלא עושים עוול. אבל הקב"ה לא כך. לא עושה עוול. מה הפירוש? הוא מחכה עד שמי שנידון לדוגמה למוות. כל הסובבים אותו יהיו ראויים לקבל את רמת הצער שיגרם להם ממותו. אם לא יגיעו לזה הוא יעכב את מיתתו כדי שלא יגרם להם עוול שלא מגיע להם.

שואל: פה השאלה שלי.  נגיד לפלוני מגיע מידת הצער...

הרב: לא צער. מוות דיברנו.

שואל: לא. מגיע לו.. מישהו קרוב שלו, נגיד בן שמפחה קרוב הוא הגיע לגיל שהוא צריך להיפטר מן העולם. אבל לאח שלו, לאבא שלו או מישהו שהוא קרוב אליו לא מגיע מידת הצער..

הרב: אין דבר כזה! הכל  מחושבן עוד לפני שנולדו.

שואל: אבל זה כאלו סותר.

הרב: זה לא סותר.

שואל: הכוונה שלי... אני אקח את הדוגמה עליי..

הרב: הבנתי שאתה מסובך עם זה אבל אני מסביר לך...

שואל: הבנת למה אני מתכוון?

הרב: בטח שהבנתי! אתה הבנת מה שאתה אומר.

שואל: כן!

הרב: אז גם אני!

שואל: אני כאילו נגיד...

הרב: הנה אני עונה לך...

שואל: נגיד אני צדיק והכל, צדיק גמור ועכשיו אח או אימא או לא יודע, חס ושלום מגיע להם.. הגיעו לגיל שהם צריכים להיפטר מן העולם, אבל לי לא מגיע מידת הצער.

הרב: אתה קובע! אני אומר ל שזה לא כך. שהקב"ה מתחילה כשברא את כל הברואים תכננן שכל אחד יחיה כך או כך עם החשבון. הבנת? איך אתה זריז מבין מהר?

שואל: זה לא לקחתי בחשבון.

הרב: זה לא לקחת בחשבון! טוב..

שואל: הבנתי... אני רוצה ברכה לאשתי שלא נמצאת פה. שתתחזק בעזרת ה' ושיהיה לה תקופה קלה.

הרב: אמן!

שואל: שנייה.. שנייה.. עכשיו באמת, באמת ברצינות. אתה נותן לי ברכה מכל הלב?

הרב: מה זה מכל הלב? מאיפה זה היה?

שואל: אני לא בירכתי אבל.

הרב: אתה אמרתי שאתה מבקש בשביל אשתך..

שואל: אני לוקח על עצמי מספר 3..

הרב: תגיד בבית-כנסת אתה עונה אמן?

שואל: כן.

הרב: למה אתה חוזר על מה שהוא אומר?

שואל: אבל אני רציתי ברכה ממך, לא ברכה ממני.

הרב: לא הבנת.  מה זה משנה? הוא אומר משהו ואנחנו עונים אמן. אז אנחנו מסכימים על מה שהוא אמר. לא אומרים ככה יענו דברי...

שואל: אני רוצה להסכים איתך, לא רוצה שתסכים איתי.

הרב: אתה רוצה להסכים איתי?

שואל: כן!

הרב: בסדר גמור!

שואל: אמרתי לך אני לוקח על עצמי מספר 3.

הרב: מה השם שלה?

שואל: דניאלה בת רותי.

הרב: דניאלה בת רותי, תקופה יפה, נפלאה, קלה, בריאות, לידה קלה, כל מילי דמיטב.

שואל: ושתתחזק ב..

הרב: ושתתחזק בתורה וביראת שמים! תהיה בריא!

שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב!

שואל: איך מקבלים ייסורים קשים אחרי שאיבדתי יראת שמים?  

הרב: קודם כל, אם אתה מקבל או לא הם באים.

שואל: כן...

הרב: עכשיו, איך לקבל אותם בהבנה? הבנה לא צריך יראת שמים. יראת שמים זה יותר קל. אבל גם בלי יראת שמים אפשר להבין שהקב"ה מביא על האדם מה שהוא לא רוצה. עכשיו, מי שאין לו יראת שמים אולי קל לו יותר להבין. כי הוא מבין שבגלל שאין לו יראת שמים מגיע לו ייסורים. יהיה לו יותר קשה למי שישי לו יראת שמים, שישאל למה אני מקבל ייסורים. אבל ירא שמים אמיתי לא שואל שאלות כאלה. אבל השאלה תהיה דווקא למה צדיקים מתייסרים ורשעים שלווים. אבל אם רשעים מקבלים עונש אז זה ברור שבגלל שהם רחוקים מה', אז ה' עדיין רוצה אותם ורוצה לקרב אותם, כמו שאמרנו, לכן הוא מביא עליהם ייסורים לקרב אותם. כשאתה מקבל לפעמים פתק ורוד או אדום מחברת חשמל, הם מתכוונים לאיים, להפחיד או לתת התראה לפני ניתוק?

אתה לא מכיר את הפתקים עוד.. אתה תכיר אותם. אבל מכל מקום הם שולחים מידי פעם, אתה מבין, התראה. אתה לא שילמת אז שולחים לך פתק אדום שעומדים לנתק את המים אם תוך שבועיים לא תשלם. אז גם הייסורים באים ואומרים לבן אדם: תשמע, הייסורים באים, התראה לפני שחלילה תקבל מחלה או חלילה תסתלק. אז כדאי לשים לב לייסורים. זה כמו במכונית שיש לפעמים, אתה יודע, צפצוף מלוח המכוונים שמשמה אתה שומע תמיד צפצוף, אם אתה מסתכל אז אתה רואה שחסר שמן או שישי בעיה עם הברקסים או שאין אוויר, תלוי , כל רכב מגלה לך  מה הבעיה שיש. אז הייסורים, הצפצופים, באים להגיד לך תזהר, מלא שמן. הבנת? כדאי שיהיה לך יראת שמים.

שואל: אני מתכוון, אני רוצה!

הרב: מה זה רוצה? רוצה זה צריך להיכנס למקום שלומדים תורה. אז תקבל, תלמד ספרי מוסר.

שואל: אני מתפלל שלוש תפילות ביום..

הרב: שלוש תפילות ביום זה נפלא, אבל צריך ללמוד מוסר כי במוסר מקבלים יראת שמים. אם לומדים מוסר, מקבלים יראת שמים.

שואל: כמה ביום?

הרב: שעה ביום.

שואל: שעה ביום מספיק ללמוד?

הרב: מוסר. חוץ מהלכות ושאר דברים, אבל מוסר שעה ביום.

שואל: בעזרת ה'...

הרב: אמן! אתה רוצה ציצית להתחיל?

שואל: יש לי..

הרב: יש לך כבר? זריז!

שואל: אני רוצה ברכה לאימא שלי.

הרב: מה שלמה?

שואל: סיגל בת דליה.

הרב: סיגל בת דליה, ה' יזכה אותה לנחמה גדולה!

שואל: וגם האבא.

הרב: וגם האבא!

שואל: שלום  כבוד הרב.

הרב: שלום  וברכה.

שואל: אני ציון.

הרב: איזה יופי!

שואל: קוראים לי ציון. ככה, אני הלכתי להרבה רבנים ומתברר שיש לי עין הרעה מאוד חזקה, מנשים ומגברים. אני בן 28 ולא מצליח למצוא זיווג, ולא מצליח למצוא שום דבר, גם להתפרנס. הייתי בתשובה חזרתי, ירדתי, עליתי, לא מוצא  את עצמי.

הרב: מי אמר לך שיש עלייך לך עין רעה? מי חירטט עלייך?

שואל: מה?

הרב: מי חירטט עלייך שיש  לך עין רעה?

שואל: הלכתי לרב עמוס, רבי עמוס בנתניה.

הרב: והוא אמר לך שיש לך עין הרע...

שואל: הוא אמר שישי לי עין הרע.

הה: אין אחד בעולם שאין עליו עין רעה. אם ראו עלייך, אפילו עגיל. ויש אחד מקנא בך אומר איזה עגיל יפה, ראית? יש אחד אומר, לא עגיל יפה, איזה אוזן! כל אחד מסתכל על מה שישי לשני ויכול לקנא בו וכו'. אבל אני אגלה לך סוד. מי שלא מאמין בעין הרעה, לא פוגעת בוץ. אז מהרגע תחליט שאתה לא מתייחס מעין הרעה והיא לא תפגע בך. עד לפה ברור?

שואל: עכשיו לגבי זיווג..

הרב: רגע! עד לפה ברור?

שואל: כן!

הרב: יופי!

שואל: עכשיו לגבי זיווג,  אני לא מצליח למצוא, אני היום בן 28 ולא מוצא שום דבר, אני לא יודע מה משפיע על זה...

הרב: יפה. תשמע עוד לא שיחררו אותה מהבית. אתה צריך להבין, זה לא..הנשים לא הולכות ברחוב ואתה מבין, כמו מגנט, פתאום היא עברת לידך, תק נדבקת! זה ל הולך ככה. להקב"ה יש סיבי סיבות למה לא ולמה לא עכשיו ומה קורה אצלה בבית ומה עובר לה בראש ויכול שכרגע היא לא מתחזקת ובעוד שבועיים היא תתחזק ואז זה יתאים לך בדיוק, כי היא לא מתחזקת זה לא טוב לך, לך תדע! יכול להיות היא צעירה מידי, יכול שלא עלה בדעתה להתחתן. אבל המזומנת לך, היא כבר קצובה לך בשמים. "בת פלוני לפלוני" זה בטוח.

שואל: אז יענו אתה אומר זה בא  הכל משמים?

הרב: אז מאיפה זה בא? מהארץ? הכל בא משמים! "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".

שואל: תודה רבה!

הרב: תהיה בריא! בהצלחה!

שואל: אפשר לקבל ברכה ממך?

הרב: כן! שתזכה לזיווג הגון ושלא תפגע בך עין רע!

שואל: אמן!

שואל: שאלה קטנה שכחתי לשאול אותך. כל הזמן שואלים אותי שאלות לגבי שבת. ואני עונה מה שאתה אומר. כל הזמן אני רואה הרצאות שלך ואני מגיע כשאני יכול.. ושואלים אותי שאלה שאני לא יודע מה לענות להם. זה על פניו שאלה, כאילו שאלה פשוטה כביכול, שאני בטוח שהרבה יענו פה ואני לא יודע מה לענות. לגבי כל הדברים שעושים בשבת, שכאילו אמרת לא חשוב  הפעולה העיקר  התוצאה. התוצאה היא שקובעת ולא הפעולה. ואז אומרים לי : אוקי, ואם אני אדליק טלוויזיה בשבת, לפני שבת אני מדליק טלוויזיה ואני לא מעביר ערוצים. בא לי בן אדם שואל אותי אני רוצה להדליק טלוויזיה לפני שבת ואני לא נוגע בטלוויזיה, אני יכול להשאיר אותה דלוקה?

הרב: בוא נתחיל ככה...

שואל: אני לא עושה את זה אני שומר שבת, אני לא יודע מה לענות לאנשים.

הרב: בוא נתחיל ככה: להתחיל טמבלוויזיה בבית זה עבירה. "לא תביא תאווה אל ביתך". זהו, זה קודם כל. דבר שני, לראות טמבלוויזיה בשבת אפילו שהדליקו מראש, זה "עובדין דחול", זה מעשה של חול וחילול שבת. בלי לעשות מלאכה. עצם זה שאתה יושב מול זה וכו'

שואל: כאילו מראית עין?

הרב: אין! שבת! איפה זה? זה מעשים של חול, אתה מכניס את החול לקודש. אתה יכול לעשות הבדלה כבר.  "הבדיל בין קודש לחול". זהו נגמר. מה אתה..

שואל: לא, זה לא בשבילי...

הרב: אז לכן אני אומר לא רק העניין שלאיסור שבת, גם דברים שהם מעשה חול, אסורים בשבת.

שואל: תודה!

הרב: תהיה בריא!

שואל: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: שאלה לגבי המצב שקורה היום בעולם. אז בטוח שכבוד הרב אנגליה הצביעו לצאת מהאיחוד האירופאי..

הרב: כן, וסקוטלנד רוצים גם כן, והולנד גם וצרפת גם ועוד כמה חברה.

שואל: כן... נראה כאילו שזה איזה שהוא גלגל שהתחיל כמין קטליזאטור לתחילת איזה שהיא מלחמה, נראה לי, אישית, שזה איזה שהיא מלחמה שתתחיל בעקבות נפילת האיחוד האירופי. נראה שזה שלב של משיח. רציתי לדעת מה כבוד הרב חושב?

הרב: תראה אנחנו  בתקפה גם בלי האיחוד האירופי. אז ממילא, מה זה משנה אם זה יאיץ את התהליך, ישנה משהו? יעשה משהו? מאי נפקא מינה בשבילו? אנחנו צריכים להתחזק באמונה, בתורה, במצוות ואנחנו דואגים לגורלנו. גורלנו תלוי בנוי ולא באיחוד האירופאי. אז לכן, הם  יתפצלו, ייפרדו, המוסלמים ישלטו בהם, הבטיחו שישלטו בהם, הבטיחו שיגרשו אותם, הבטיחו הרבה הבטחות, מה זה עניינו? אתה רואה שכל העולם נלחם בכל העולם, ובינתיים, אנחנו ככה בתוך הקליפה של הבטון שטים לנו בתוך המזרח התיכון. בינתיים אנחנו בשקט, בינתיים.

שואל: אם אפשר ברכה לפרנסה, כבוד הרב.

הרב: ה' יפתח לך שערי פרנסה טובה בזכות לימוד התורה.

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: שלום, שלום.

שואל: יש לי שאלה, שאני לא יודע אם יש עליה הסבר בשכל, אם השכל יכול לקלוט ולהבין. אבל אמרתי אין לי מה להפסיד.

הרב: כן. בחירה?

שואל: כן.

הרב: הבחירה ושהקב"ה יודע מראש ולמרות זאת, הרשות נתונה, הכל צפוי והרשות נתונה. נכון?

שואל: כן.

הרב: יופי! אז תדע לך  שיש לזה תשובה פשוטה. הקב"ה יודע מראש כל מה שיקרה בעולם, עם כל אדם עד סוף הדורות. אבל הוא לא קובע. הוא לא החליט להם. הוא ודע! כמו שנביא יודע מה יהיה, אבל הוא לא קבע מה יעשו העם, ככה ה' מודיע לנביא וגם הוא יודע אבל לא קובע. אז קודם כל , אתה צריך להבין שכך מוכרח להיות, כי אחרת אין מקום לתורה שתצווה "לא תרצח". כי הרוצח יכול להגיד ה' קבע שאני ארצח. אז רגע, מה הטעם של המצווה "לא תרצח", אם כולם מראש , הרוצחים, הגנבים והשודדים וכולם ,כולם נקבע להם, והצדיקים יהיו צדיקים, ואלה יהיו רשעים ואלה ככה ואלה ככה, אז מה יש פה? איך זה עובד אני אביר לך: אתה בוחר מה אתה רוצה לעשות בכל רגע נתון. כמו שאני, אתה רואה, לא חשבתי שאני אעשה את זה קודם, רק בגללך עכשיו.. תראה.. תראה מה אני עושה? ראית? ראית?

שואל: אבל הכל מידי שמים.

הרב: רגע, ראית מה עשיתי? זה ה' עשה או אני עשיתי?

שואל: ...לחויחי1:40:39 זה ה' עשה.

הרב: הוא עשה?

שואל: כן.

הרב: לא רוצה לעשות!

שואל: אין.. גם את זה הוא עשה.

הרב: גם את זה הוא עשה?

שואל: כן.

הרב: אז אני לא פה הכלל, אני בובה על חוטים!

שואל: חוץ מיראת שמים.

הרב: לא הבנתי, גם השאלה שלך היא שאלה שלו?

שואל: כן.

הרב: אז הוא שואל על עצמו?

שואל: לא!

הרב: כן! הוא שואל, הוא לא יודע את התשובה. הוא יודע את התשובה?

שואל: זה לשעשועים...

הרב: הוא יודע את התשובה? הרבה, הוא רוצה להשתעשע?

שואל: כן.

הרב: אז הוא ברא את כולנו כדי להשתעשע?

שואל:  לכבודו , לשעשוע.

הרב: הבנתי. אז זאת אומרת, כל העולם זה רק משחק תיאטרון.

שואל: בעיני הבורא.

הרב: בעיניי הבורא? לכן הוא נתן תורה? וברא גן עדן וגיהנום והוא משתעשע מזה , אתה אומר?

שואל: הכל בא לכבודו.

הרב: כן, אנשים נשרפים והכל, איך הוא מבסוט. משהו!

שואל: לכבודו!

הרב: משהו! מה זה?! אוהב את זה! אז למה הוא עשה גן עדן? זה פצלה! אז תחליט. אתה משתעשע משריפת אנשים, מה אתה נהנה מזה שהם בגן עדן.

שואל: אין לנו תפיסה...

הרב: לא הבנת.... אהה פתאום אתה יודע את המילה אין לנו תפיסה!

שואל: אמרתי בהתחלה ש...

הרב: למה אין לנו תפיסה? זה הוא התופס לא אנחנו, שחכת שאתה בובה??

שואל: לא, לא...

הרב: מה לא? מה לא? מה זה אין לנו תפיסה? בטח שאין לנו תפיסה! זה הוא אומר את מה שאתה אומר והוא עונה מה אני עונה, זה לא אני ואתה, אנחנו בובות. זה מה שאתה אומר.

שואל: לפי הכל בידי שמים..

הרב: לפי מה שאתה אומר!

שואל: לפי מה שאני אומר...

הרב: זה לא אתה אומר, זה הוא אומר! אז לפי מה שהוא אומר, הוא סותר את עצמו! והוא משתעשע מזה שהוא סותר את עצמו. 

שואל: בוא אני אתן לך דוגמה.

הרב: בוא תיתן לי דוגמה. אתה נותן או  הוא נותן?

שואל: אני נותן ומפרש..

הרב: לא, לא, אם אתה נותן אני לא מוכן, כי זה סותר את מה שאתה אמרת.

שואל: אני כבר איבדתי את מה שאמרתי.

הרב: אה, הבנת?

שואל: אני איבדתי.

הרב: איבדת! אז אני אסביר לך: בורא עולם לא מדבר בשמך ולא מדבר בשמי, אני ואתה מדברים, יש לנו את הבחירה להגיד מה שאנחנו רוצים. טוב ורע, להתהפך בין רגע, אין שום בעיה. אתה יכול להיות אילן, אתה יכול להיות דייזי, אתה יכול להיות קרייזי, אתה יכול להיות אהבל, אתה יכול להיות הכל, מה שאתה רוצה! כל רגע להחליף כובע, להחליף זה, לשים עניבה, לשים גרביים, אתה יכול הכל לעשות, אין שום בעיה. אבל אתה צריך להבין דבר אחד: שהבורא יודע ולא קובע! אני יודע שאתם תלכו הביתה אבל אני לא קובע. אני יכול  עכשיו לצאת ואני לא אגיד לכם מילה, אני בטוח שאני בעוד שעה לא אמצא פה אף אחד ויהיה סגור. אז אני קבעתי? אני ידעתי. אז מה הידיעה שלי קובעת? לא! גם הידיעה של הבורא לא קובעת. הוא לא רוצה לקבוע? אם הוא היה רוצה לקבוע, הוא יכול היה לקבוע, אבל הוא לא רוצה. למה? כי הוא נתן בחירה! "ובחרת בחיים". אני נותן לך שתי אופציות לפנייך, תבחר בזה או בזה. אני לא רוצה  שיהיה לך רע, רק טוב, אבל תבחר.

שואל: שנייה. כתוב שבורא העולם ברא את העולם לפי התורה, נכון? קודם עיין בתורה ועשה ממנה "בלופרינט". כאילו תרשימים. אז אם כתוב שאדם ראשון אכל מעץ  הדעת, חטא, עשה את החט, אז איפה הבחירה שלו?

הרב: אז ה' ידע, האדם לא ידע מה ה' ידע והאדם בחר לבחור לאכול.

שואל: טוב. בסדר. אפשר ברכה?

הרב: תזכה לעלות בתורה ויראת שמים עם כל הקהל לשמור שבת...

ואני אתן לכם ציציות, כיסויי ראש.

מודה לכם שבאתם, ברוכים תהיו לה'.