קווינס - ביסורין קונים את העולם הבא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הרב דסלר, זכר צדיק לברכה, בספרו מכתב מאליהו אומר שהעולם הזה הוא מלון יקר.

מה זה מלון יקר? בואו ניכנס למלון הכי יקר שיש ונבקש שם עוגת גבינה.

למה יכול לעלות?

אלף דולר.

תלך לדובאי, אתה הולך שמה,

המגדל הגדול, ואתה נכנס עוגת גבינה.

חמש אלף דולר, נגיד, לא, אומר המופתע מלון,

עוגת גבינה בעולם הזה עולה לך

עולם הבא.

בזמן שאתה ישבת ואכלת את העוגת גבינה,

היית יכול ללמוד תורה שהיית קונה, וזה עולם הבא. שילמת,

שילמת בעולם הבא תמורת העוגה.

זה עולם יקר מאוד, זה עולה,

הפסדים איומים ונוראים.

הרי כל מילה שאנחנו אומרים כרגע זה תרייג מצוות. כל מילה זה תרייג מצוות.

אז כל בן אדם שיכול לעשות יותר ויותר ויותר ויותר מילים,

יותר ויותר תרייג מצוות.

ומה זה עולם הזה?

הרי אם ייתנו לנו את כל חללו של עולם,

עם הכל, כל היבשות והאנשים והכסף והזב והכול, ייתנו לנו על מצווה אחת,

לא שילמו לנו.

כי בהיה עלמא ליקא אגרא,

אין בכל העולם כולו לשלם על מצפה אחת הכי קלה,

שלא לשמוע.

אי אפשר, אי אפשר.

זאת אומרת, אדם שרוצה גם זה וגם זה,

אין דבר כזה, הוא מפסיד, אין דבר כזה.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואה שלמה וברוך בן חנה לאה.

הצלחה לדוב ושושנה טראום,

הבנות אילנה וגבריאלה,

לעילוי נשמת אבנר חביב בן חדווה,

ולעילוי נשמת צהריים וחמים, מנוחתם עד.

התורה אומרת, והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה,

ושמרתם ועשיתם אותם,

ושמר אדוני אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.

כותב הרמב״ן,

מה שכתוב פה, את המשפטים האלה,

הזהיר מאוד בעניין המשפטים.

רק בעניין משפטים אפשר להעמיד את התורה.

משפט

היא אחת מהמידות של הקדוש ברוך הוא.

כשם שיש לקדוש ברוך הוא מידות שאנחנו מייחסים לו חסד, אמת,

יש את המידה שנקראת משפט,

והיא המכריחה משפט.

מה זה היסוד של המשפט?

זה לברר את הדברים בחושן המשפט,

כמו שהיה חושן על ליבו של אהרון,

חושן המשפט, שבו היו מתבררים הדברים,

כתוב ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו.

כותב רש״י,

דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא.

על ידי חושן המשפט

היו שואלים את אהרון הכהן, והוא היה אומר להם האם לעשות דבר או לא לעשות אותו.

זאת אומרת, כשהולכים לעשות משהו זה נקרא משפט.

כתוב במשכן, כמשפטו אשר הוראת בהר.

זאת אומרת,

צריך לעשות את הדברים בדקדוק גדול,

וצריך לדקדק כחוט השערה.

כשמלבנים ומבררים את הדברים, זה נקרא משפט.

בענייני משפט נאמר הרבה פעמים, ובערת הרע בישראל.

העניין של משפט זה לבער את הרע.

יסוד המשפט כולו זה ביעור הרע.

צריך שכל דבר יהיה נקי וזך מכל פסולת,

ולא להשאיר שמץ של רע בדבר.

וזהו גם היסוד של עונש.

הקדוש ברוך הוא, כשמייסר את ישראל,

היסורים הם לא מכת אויב ולא מכה של מתנקם,

אלא הקדוש ברוך הוא מאהבתו את ישראל.

כמו שאבא מייסר את הבן שלו,

כך הקדוש ברוך הוא מייסר אותנו כדי לנקותנו לכל העוונות והחטאים.

כל העונשים והמשפטים נמסרו לדיינים,

והם ידונו,

והם לא מתכוונים לנקום או לנטור במשפט,

אלא להוציא את הדין כפי שהוא באמת,

עד כדי כך שחייבו

את הקרובים של מי שיוצא להורג על פי בית דין,

חייבו לשאול בשלום הדיינים

ולהראות שאין להם שום טינה ושנאה לדיינים.

המשפחה הולכת,

שואלת בשלומם.

אבל אלה הדיינים שפסקו שהבן שלהם ייהרג.

חייבים לשאול בשלומם.

למה? שאין פה לא נקימה ולא נטירה, אלא מקיימים מצוות התורה.

משום שבמשפטי התורה פסק הדין שיוצא תמיד זה מאהבה,

ומרחמים.

בלי נטייה לכאן או לכאן.

המטרה היא לכלות את הרע מישראל.

והתורה כופלת הרבה פעמים את עניין המשפטים,

ומזהירה עליהם בתורה הרבה.

אבל יש אנשים שהם רקי לבב,

קשה להם לראות משפטים כשהאדם יוצא להורג.

הם אומרים, מה התועלת להרוג גם את הרוצח?

את המת כבר אי אפשר להשיב, אז למה להרוג עוד אחד?

הוא הרג אחד, תשאיר את זה, תן לו עונש אחר. למה להרוג אותו?

משום שהם לא יודעים מה זה יסוד של משפט.

הרמב״ן מכנה אותם טיפשים ושותים.

אם היו יודעים מהות של משפט, מהות של עונש,

היו יודעים שאין מקום לוויתורים במשפט.

אין מקום לרחמים ואין מקום לחמלה.

כל עניין המשפט זה לבער את הרע.

מה אתה רוצה להשאיר אותו?

לכן אומרים שהקדוש ברוך הוא, כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן,

יוותרו בני מי העם.

אומות העולם לא יודעים סוד המשפט, לכן הם יכולים לרחם, להקל.

מכניסים רגשות,

ולכן התליין נחשב אצלם רוצח,

יותר גרוע מהרוצח בעצמו.

לכן יש התנגדויות בארצות הברית להוציא להורג אנשים במדינות מסוימות וכו' וכו'.

העולם התרבותי כביכול משתדל לעשות ויתורים.

יש אנשים שעושים דברים קשים ואיומים וחוזרים עליהם כמה פעמים ועדיין מרחמים עליהם.

בגלל הרחמים הם יוצאים עוד פעם וממשיכים.

בלי תורה קדושה אי אפשר לדעת כלל מעניין המשפט.

והשם נתן לנו את זה בשביל לבער את הרע,

בלי ויתורים, בלי חמלה, בלי חנינה.

כל עניין לימוד התורה שאנחנו לומדים זה משפט.

אנחנו לומדים משפטים של התורה.

אנחנו מחויבים לדעת משפטי התורה,

מה מותר, מה אסור, מה פתור, מה חייב,

מה טמא, מה טהור.

הכול צריך לדעת בדיוק, לברר את הדברים ולדעת בדיוק.

חכמים אומרים, כולם אחוזי חרב.

מה זה כולם אחוזי חרב?

שכולם שונים את ההלכה כמו חרב.

איך חרב חותכת בדיוק?

ככה צריך בהלכה בדיוק.

אין פשרות במשפטים.

שום מצב בינוני.

עכשיו, השכל שלנו,

הוא גם כן הולך על פי דין.

השכל יודע מה נכון ומה לא נכון.

הרגשות,

הרצונות, לא הולכים תמיד ישר.

זה נטיות של הלב, לאן הלב רוצה ללכת. הוא לא שואל את השכל תמיד.

אבל השכל, אם שואלים אותו, הוא יודע להגיד את האמת.

השכל הוא גם כן דין.

עם שכל מבררים דברים ומגיעים לבירור הדין.

ואפשר לקיים את ביעור הרע בעזרת השכל.

הרמב״ן כתב שהמקלל שכתוב בתורה שקילל כלפי שמיים הדין שלו היה סקלה והוציאו את זה להורג הוציאו אותו העם להורג

לא היה שם נקמה לא היה שם טינה

מה כתוב בפסוק? כאשר ציווה אדוני את משה הם עשו בדיוק מה שציווה השם את משה

בלי חשבונות

לדדים.

עכשיו, המשפט לא מסור רק לדיינים.

דיינים הם יותר מומחים במשפט כי הם מתעסקים בו כל הזמן,

אבל המשפט מסור גם לנו.

לדוגמה, מתי משתמשים בדיינים, נגיד,

אבא חייב למול את הבן שלו,

ואם הוא לא מול את הבן שלו,

מצווה על בית דין,

שהם ימולו את הבן שלו.

זאת אומרת, אם היחיד לא עושה

את המשפט, מה שצריך,

הציבור, מוטל עליו לעשות את המשפט.

עכשיו, כל דיין בשעה שהוא יושב בדין, הוא צריך להרגיש

כאילו חרב מונחת לו בין הירי חיים והגיהינום פתוחה מלמטה. אם הוא דן לא דין צדק,

מחכה לו הגיהינום.

הוא חייב לעשות את זה כהוגן.

רבי ישראל סלנטר אומר לנו שכל אחד מאיתנו הוא גם דיין.

אפילו אם לא למדת חושן משפט,

ואפילו אם לא למדת בכלל,

אתה דיין, העבודה שלך כל היום זה דיינות.

למה?

אדם חייב להיזהר כל תנועה ותנועה שהוא עושה, לשקול מותר או אסור, נכון או לא.

אז צריך לזכור שגם לך יש כמו חרב מוטלת בין הירי חיים וגיהינום פעורה למטה.

אם אתה לא תעשה דבר נכון,

אז על פי משפט ידונו אותך.

לא עשית נכון.

אתם רואים היום תופסים אנשים ברחוב עם מסכה.

אם המסכה מתחת לאף קצת,

מקבלים קנס.

מעל האף קצת לא מקבלים קנס. כמה זה? קחו את הסערה.

סערה של השפם. קחו את הסערה של השפם.

אז כבר מקבלים קנס.

אתם רואים? לא מוותרים לאנשים.

אז זאת אומרת,

כל דבר אדם צריך לדון כמו דיין.

אפילו אם הוא לא למד, אז כדאי לו ללמוד, שהוא לא ייכשל.

בואו נראה דיין.

אחד הדיינים שהתפרסמו קראו לו נחום איש גמזו.

הוא לא ישב בבית דין.

הוא היה צדיק גדול.

הוא לימד את רבי עקיבא עשרים ושתיים שנה.

חום איש גמזו. צדיק גדול.

פעם אחת הוא רכב על חמור,

ועבר עני לידו,

וביקש ממנו לאכול, כי הוא אמר לו שהוא כבר לא אכל כמה ימים.

אז הוא אמר לו, תן לי שאני ארד מהחמור.

עד שהוא ירד מהחמור, מת עני.

והוא עשה דין בעצמו.

איזה דין יכול לעשות? טענית, אני יודע, יומיים, שלושה, ארבעים יום.

הוא יתפלל לקדוש ברוך הוא,

שיוריד לו את הידיים,

יוריד לו את הרגליים,

יסמל לו את העיניים,

ושכל הגוף שלו ימלא שחין. שחין זה חולי פלתי שכל הזמן מגרדים.

השם שמע לו.

אין ידיים, אין רגליים, רק בטן וראש.

בלי עיניים וכל הגוף שלו פצעים.

הוא לא יכול לגרד.

אין ידיים.

לא יכול לגרד.

וככה הוא סבל עד שהוא מת.

למה הוא עשה את זה?

כי הוא ידע מה זה דין.

הוא ידע מה זה משפט.

התלמידים שלו שראו אותו במצב כזה אמרו לו, אוי לנו שראינו אותך במצב כזה.

אמר להם, אוי לי אם לא הייתם רואים אותי במצב כזה.

אם לא הייתי מעניש את עצמי בעולם הזה,

מה היה מחכה לי לעולם הבא?

עכשיו נברר לנו רגע, מה קרה פה?

הוא אמר שהוא לא נותן לעני?

הוא אמר שהוא נותן לעני. הוא אמר להם, תן רגע, רק שאני יורד מהחמור.

אז על מה הוא שפט את עצמו במשפט כל כך קשה?

המשפט היה,

למה לא הלכתי עם מזון מוכן,

שמי החמור אני יכול לתת לעני אם יבקש ממני.

למה לא חשבתי מראש?

יש אחד מהאמוראים שמסופר בגמרא שהוא הולך תמיד עם מטבעות ביד.

למה?

אם יבוא אליו עני שהוא היה פעם עשיר ומכובד,

אז שלא ימתין עד שהוא מוציא מהכיס, וכולם רואים שהוא מתעכב ומוציא מהכיס, והוא יתבייש.

אז הוא מושיט לו את היד כאילו שלום,

ותוקע לו את המטבעות או את השטר ביד בלי שאף אחד ירגיש.

ככה היה הולך.

החומש גם זו תנא קדוש.

בטח שהיה צריך לחשוב על דבר כזה.

אתה הולך עם החמור, יש לך שקים בצדדים,

תכין סנדוויצ'ים,

אם יעבור איזה עני בדרך,

תבקש, צ'יק אתה נותן לו. לא צריך לחכות עד שתרד, ותפרוק את השקים, ותוציא משם.

ובינתיים מת העני.

אז הוא עשה משפט לעצמו כזה נורא ואיום, הוא אומר, אוי,

אם לא הייתי עושה את זה, מה יהיה מחכה לי למעלה?

זאת אומרת, אדם צריך לחיות במצב של משפט ולדון את עצמו כל הזמן, לראות מה נכון ומה לא,

איך לכלכל את מעשיו שלא יהיה לו מכשול.

אברהם אבינו, קדוש עליון,

רגל ראשונה במרכבה,

כל העולם חי בזכותו.

אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם.

אל תקרא בהיברעם, אלא באברהם, בזכותו נברא העולם.

ואברהם אבינו אמר ארבע מילים שהן היו מיותרות,

והוא נענה שזרעו ארבע מאות שנה יהיו בגלות.

רמה אדע כי שנה, אמר לו הקדוש ברוך הוא,

ידוע תדע,

יריע זרעך בארץ לא להם. ארבע מאות שנה.

משה רבנו,

אהרן הכהן,

במי מריבה.

מה קרה?

המטרה הייתה להוציא מים מהסלע.

השם אמר ודיברתם.

אז הם לא דיברו, הם נתנו מכה, נו.

נו, מה זה משנה, בסוף יצא מים.

לא,

יען מיאנתם להקדישני.

אם הייתם מדברים לסלע, היה קידוש השם.

את זה מנעתם.

למה איזה קידוש השם יש?

סלע יש לו אוזניים.

לא.

אז איך הוא שומע למשה רבנו?

אז ישראל,

יש להם אוזניים, ודאי שצריכים לשמוע.

סלע, יש לו עונש אם הוא לא שומע לו. לא רוצה לשמוע לו.

מגיע לו עונש? לא מגיע לו עונש. אין עונש לזה.

אז אם הוא שומע לו,

אז ישראל שיש להם עונש אם לא שומעים,

ודאי שצריכים לשמוע לו.

זה נמנע.

אז השם החניש אותם בעונש חמור וכתב עליהם דברים קשים, יען לא האמנתם בי, מעלתם בי, דברים קשים קשים,

על מי?

על משה שהוא איש האלוהים.

אז רואים,

אשריהם שקיבלו עונש בעולם הזה, אשריהם.

זאת אומרת, העולם הזה זה דין,

ומשפטים,

וכל הזמן, ואין רגע בלי משפט.

אז לכן כל בן אדם צריך לדעת שעם השכל שלו צריך לבחון מה מותר, מה אסור, כל דבר לדעת.

ואם הוא לא יודע, צריך שיהיה לו איזה רב שהוא שואל אותו מייד לדעת.

כל הראשונים הגדולים והקדושים הם היו דיינים אמיתיים, אוהבים משפט,

והם דקדקו על עצמם כחוט הסערה.

אנחנו לא במצב הזה.

לכן אנחנו צריכים ללמוד הרבה הרבה מוסר.

ללמד הרבה מוסר,

נוכל להגיע להכרה של מה שדיברנו עכשיו בקצרה.

אז בואו נמשיך בכיוון ונבין.

כתוב ששלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל,

ואת כולם הוא נתן על ידי איסורים, רק על ידי איסורים.

אחד מהם זה עולם הבא.

אי אפשר להשיג את העולם הבא,

בלי איסורים.

כמה שנעבור יותר איסורים בעולם הזה,

ככה יהיה לנו עולם הבא גדול יותר.

שמעתם?

העולם הבא תלוי כמה איסורים נעבור יותר.

אם אדם יעבור את החיים בניחותא, אין עולם הבא.

אין.

כמה זמן צריך להיות בניחותא,

בלי שום איסורים, בשביל להפסיד את העולם הבא?

ארבעים יום.

אם עברו על בן אדם ארבעים יום ולא היה לו שום איסורים, שום דבר,

פתח את הסידור בדיוק במקום.

לבש בגדים,

בדיוק לא היה הפוך.

הוא נסתייד לכיס, הוציא בדיוק את השטרות שרצה, לא צריך להכניס עוד פעם.

הכל הלך לו 100% בדיוק כמו שהוא רצה. אם עברו 40 יום,

אכל את כל השכר של העולם הבא.

תראו באיזה קלות אפשר להפסיד שכר של עולמות לנצח.

ב-40 יום של הנאות.

עכשיו תארו לכם כל אלה שמחפשים רק הנאות בעולם.

רק הנאות.

ונגיד שמצליח להם.

הם איבדו את העולם הבא.

זה גמרא.

כדי לזכות בעולם הבא צריך לעבור את כל הסוד של העולם הזה.

בלי העולם הזה אי אפשר לזכות בעולם הבא.

ומה הסוד של העולם הזה? מידת הדין.

עמל, הגיעה, קושי, איסורים, ניסיונות.

זה העולם הזה.

כל מה שאנחנו עוברים בחיים זה ניסיונות לאדם.

בין אם זה דברים טובים,

בין אם זה דברים לא טובים.

הכל זה ניסיונות.

אדם לא יכול לזכות לעולם הבא בלי העולם הזה.

והעולם הזה בלי איסורים זה לא העולם הזה.

חייב לעבור בדרך של מידת הדין,

היא מדקדקת על האדם כל הזמן.

כמה שאתה עובר יותר ייסורים, אני חוזר עוד פעם, ככה אתה זוכה לעולם הבא.

אז מי שרוצה לזכות לעולם הבא בשלמות,

ב-top of the top,

הוא רוצה הכי הכי הכי הרבה,

מוכרח לעבור דרך העולם הזה,

מלא ייסורים ועמל כל הזמן.

רק אז הוא יוכל לזכות כך.

היסוד של הדברים הוא כל כך גדול ונורא עד שכתוב, תשב אנוש עד דקה.

הקדוש ברוך הוא לוקח את הבן אדם ומדכדך לו את הנפש לגמרי, עד שבן אדם בקושי יכול לחיות.

ואז אומר לו, שבו בני אדם.

למה אני עושה לך את זה?

למה אני מדכא אותך בייסורים?

למה לא הולך לך בחיים?

למה אתה לא מצליח?

למה יש לך צרות?

למה יש לך בעיות?

למה לא הולך חלק? למה? למה?

שתשוב בתשובה.

כל זה בא לכוון את הבן אדם לתשובה.

לא תשוב עוד יותר ייסורים, לא תשוב עוד יותר.

חייב לשוב בתשובה.

וזה הסוד של העולם הזה.

הוא הפרוזדור לפני העולם הבא,

ואי אפשר לזכות בעולם הבא בלי זה.

פה ממרקים אותנו, פה מנקים אותנו שנגיע נקיים למעלה.

עכשיו,

אם אנחנו נדון את עצמנו לבד,

אנחנו נחיה.

אל תחכה עד שיביאו לך מכות משמיים וייסורים.

תעשה אתה לבד.

איך תעשה?

כתוב של דוד המלך עליו השלום,

אך טוב בחסד ירדפו לי כל ימי חיי,

ושבתי בבית השם לאורך ימי.

מה הוא אמר?

אך טוב ירדפו לי.

המילה ירדפו לי,

לא, לא.

רדיפה,

יש בתורה דין רודף.

אחד רודף להרוג את חברו, זה רודף.

זה נקרא רדיפה.

אז למה הוא אומר,

דוד המלך,

שרק טוב וחסד ירדפוני?

תגיד, יבואוני,

ייצאוני?

אלא הוא אומר, אם צריכים לבוא עליי ייסורים,

אז שהייסורים יהיו של טוב וחסד.

מה זה טוב וחסד?

שיבואו כל הזמן אנשים,

ידרשו ממני,

תעשה לי טובה, אין לי כסף, אני צריך זה. תעשה לי טובה, חסר לי זה.

תעשה לי טובה.

תיקח לי את זה, תעשה לי את זה.

כשזה יבוא מטוב וחסד, אני גם אעבור את הייסורים. כן, צריך לטרוח בשניהם.

אבל אני אקבל גם שכר.

שכר אני אקבל, לא עונש.

שכר אני אקבל.

כן, אומר החפץ חיים,

ללמוד מדוד המלך.

כל שנה קצוב לאדם כמה ייסורים יהיה לו השנה. כמו שקצוב לו כמה מזונות יהיה לו השנה. קצוב.

כמה ייסורים, כמה מחלות, כמה קורונות.

כמה דברים יהיה לו, כמה פחד, הכל קצוב. קצוב.

אי אפשר להימלט מזה. קצוב.

אי אפשר. זה כבר נחתם, גמר לו.

אבל אם בן אדם מקדים לקבל על עצמו ייסורים, איזה ייסורים? של מצוות.

צריכה לעזור לאנשים, ללכת לזה, להתייגע,

להביא להם סלים, לעשות כל מיני דברים.

זה יורד מהכמות שהיית צריך לקבל.

עכשיו, אתה בחרת ייסורים שאתה יכול לעמוד בהם.

אתה גם תקבל עליהם שכר.

זה לא יהיה העונש.

ואתה תגמור את השנה בלי היסורים.

אז זאת אומרת, ייסורים חייבים לעבור.

עדיף לעבור ייסורים של מצוות.

בשביל המצוות, להתייגע יותר ויותר, ללמוד תורה ועמל, לא ללמוד כמה וכמה וכמה נו.

לשבת לעמול, לפתוח ספרים,

לעיין, לדקדק, צריך לקנות ספר, חסר ספר.

לא לנוח, לעשות כל העמל שאתה עושה, כי אדם לעמל יולד,

כל מה שאתה עושה,

נאמר לך שכר נצחי, ואתה מוריד מהייסורים.

אז אם אנחנו נדון את עצמנו, אנחנו נחיה.

עד כמה מגיע עומק הייסורים? אתם יודעים עד כמה?

עד שסרקו את רבי עקיבא במסרקות של ברזל.

למה?

זה מגיע לצדיק כזה גדול, שכל התורה שבעל פה שלנו זה שלו?

שכל התלמידים הכי גדולים הוא העמיד? רבי שמעון, רבי מאיר ואחרים?

כל זה מגיע לאדם קדוש כזה שמסר את נפשו לתורה 80 שנה?

כל זה?

איך יכול להיות כזה דבר?

נסרוק את דשרו?

אנחנו שמים לנו סיכה איי.

אם יגרדו לנו את הבשר עם מפתח, אנחנו אמרו, וואו, איזה צעקות.

הול הבשר,

אחר כך חתכו אותו חתיכות כמו בקצביה, חתיכות, חתיכות.

ככה עשו עם רבי עקיבא.

והוא היה מבסוט.

הוא היה מבסוט.

הוא אמר, שמע ישראל השם,

אני אשמח אותך.

אז הוא התחבר עם הקדוש ברוך הוא, מת בנשיאות.

כי הוא ידע מה זה ייסורים.

משה רבנו הזדעזע.

בשמיים הוא היה, והוא ראה את רבי עקיבא,

ראה לו הקדוש ברוך הוא מה עתיד להיות.

הוא ראה את רבי עקיבא, ראה אדם כזה גדול,

יודע יותר ממנו.

אז הוא אמר לו, מה זה?

אז למה לא נתת את התורה על ידו?

הוא אמר לו, כך עלתה לי במחשבה.

הוא אמר לו, תראה לי מה קרה איתו בסוף.

תראה לו את הסוף, איך תורעים אותו.

אמר לו, זה תורה וזה סחרה?

אמר לו, כך עלתה לי במחשבה.

מה זה כך עלתה לי במחשבה?

עד מה הסברים?

כך

זה ארבעים, כך זה עשרים ועוד עשרים.

ארבעים שנה שהוא היה עם הארץ.

על זה צריך לשלם.

יש מסבירים, כך עלתה לי במחשבה.

איך עלה במחשבה לברוא את העולם?

במידת הדין, נכון?

פראשית ברא אלוהים את השמיים ואת העולם. מה זה אלוהים?

שם דין.

אז כך עלה לי במחשבה.

אחר כך שיתף הקדוש ברוך הוא מידת הרחמים.

אבל בגלל שכך עלה לי במחשבה והוא רצה לעבוד אותי במידת הדין,

אז על פי דין זה הדין איתו.

אתם שומעים? כי מי יעמוד לפניך בדין?

גם אברהם, יצחק ויעקב.

אם הקדוש ברוך הוא ידקדק איתם בדיוק,

גם הם לא יכולים לעמוד בדין.

לכן משה נענש, אברהם נענש, יצחק נענה, כולם נענשו.

כולם נענשו.

למה?

כי אם הדין מנקים את הבן אדם, מנקים אותו,

שיצא מפה נקי, נקי.

לכן רוב הצדיקים בסוף ימיהם סובלים ייסורים.

למה?

לצאת מהעולם נקי.

הגמרא בברכות אומרת, אמר רבא, כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו,

מדכאו בייסורים.

מי שהוא אוהב אותו, הקדוש ברוך הוא וחפץ בו,

דווקא אותו מדכא בייסורים.

אמר רבא, אם רואה אדם שייסורים באים עליו,

אז צריך לפשפש במעשיו, מה לא בסדר?

באים לעורר אותי.

ונאמר, כי את אשר יאהב אדוני יוכיח.

רשי אומר, זה ייסורים של אהבה.

הקדוש ברוך הוא מייסר את האדם בלי עוון.

בשביל להרבות לו שכר לעולם הבא יותר מהזכויות שלו.

הקדוש ברוך הוא רואה שהצדיק הזה יש לו הרבה זכויות, אבל לא מספיק.

אפשר לתת לו עוד.

מה עושה? נותן לו איסורים.

אם הוא עובד השם מתוך איסורים,

מקבל פי מאה, פי מאה, פי מאה,

מקבל שכר יותר גדול.

והקדוש ברוך הוא רוצה להגדיל לו את השכר,

נותן לו איסורים.

אז זאת אומרת,

עיקר האיסורים זה להרבות שכר.

גם אם אין חטא וגם אם אין עוון,

זה להרבות שכר.

ומי שמוצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא, מרוב אהבה הקדוש ברוך הוא מרבה לו איסורים כדי שיהיה לו שכר.

החזון איש, זכר צדיק וברכה,

העיד על עצמו שמאז שהוא מכיר את עצמו כל ימיו היו איסורים.

היה לו את כל הסיבות לא ללמוד.

כל הסיבות בעולם, על פי דין, על פי דין, לא להתחמק.

הוא המשיך עם האיסורים והרגיל את הגוף שלו לסבול אותם, וכל ימיו הוא מעיד,

היה איסורים.

אז טייפלר, אבא של הרב קנייבסקי, אותו דבר.

כל החיים היה איסורים.

והם לא הפסיקו.

ומה פוסק הרמב״ם?

שכולנו חייבים בתלמוד תורה אפילו בעל ייסורים.

הלכה.

אפילו ביום האחרון

חייב ללמוד תורה.

בייסורים.

אתה לא יכול להגיד, כואב לי, אני לא יכול ללמוד.

אין דבר כזה.

היום בכלל יותר קל. אתה לא יכול לשבת, אתה לא יכול לעמוד, אתה לא יכול...

יש אוזניות היום, אפשר לשמוע.

אפשר לשמוע שיעורי תורה,

היום כבר לאנשים עשה קל.

אבל אדם צריך לדעת, הקדוש ברוך הוא, אם מייסר אותו, צריך לבדוק על מה.

אם לא מוצא כלום, הוא יודע באמת שאין כלום,

זה איסורים של אהבה.

הוא צריך לשמוח שהקדוש ברוך הוא מדקדק איתו.

עכשיו,

עוד דבר מדהים שאתם לא מאמינים בו, פירוש.

כתוב שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים, חוט הסערה.

רק עם הצדיקים, גם הוא אוהב אותם, הוא אוהב אותם את הצדיקים.

זה מרגליות, מרגליות, אוהב אותם.

אז זה מקפיד עליהם, הקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט הסערה.

אנחנו מבינים פשוט שאם אחד מהצדיקים עשה איזה משהו קטן, לא בסדר,

אז הקדוש ברוך הוא תופס אותו אפילו על כחוט הסערה, והופ!

נותן לו עונש.

קוראים.

לא.

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים.

כחוט הסערה זה שלא יחזר להם שכר בעולם הבא אפילו כחוט הסערה.

זאת אומרת, אם יש להם

100% וחסר להם 0.001% יאללה, 100% זה חוט הסערה?

הקדוש ברוך הוא לא מוותר, רוצה שיהיה להם 100% מלא, 100% מלא.

אז לכן הוא מדקדק איתם כחוט הסערה להשלים את שכרם מושלם.

ככה הוא אוהב אותם.

אבל אחרים שלא אוהבים לעשות מצוות והכל, מה שאיך לדקדק איתם, הם בעצמם לא רוצים מצוות והם לא רוצים שכר, הם רוצים עולם הזה.

ועכשיו, אם נזכור את דברי הרמחל במסילת ישרים,

אומר, עיקר מציאות האדם בעולם הזה זה רק לקיים מצוות ולעבוד את השם ולעמוד בניסיון.

אז מה הפירוש?

כל החיים זה ניסיונות. קדימה, אחורה, ימינה, למעלה, למטה.

איפה שאתה לא פונה זה ניסיון.

אין רגע בלי ניסיונות.

אין שום דבר חלק, אין דבר כזה.

זה עולם של דין, ודת הדין מתוחה.

הכל זה ניסיונות, צריך לעמוד בהן. עמדת, הרווחת. לא עמדת, ידקדקו איתך ויתרונו לך עונש.

ייסרו אותך בשביל להוביל אותך ישירות אל הדרך ואל המטרה.

עכשיו, אדם רוצה, אומר, לשלב את העולם הזה גם, הוא רוצה הנאות.

אז הנאות העולם,

לא ראוי שיהיו לו רק אם זה לעזר ולסיוע בלבד.

כי הנאות אין ניטול מן העולם הבא. אם אתה נותן הנאות בעולם הזה,

זה על חשבון העולם הבא.

הרב דסלר, זכר צדיק לברכה, בספרו מכתב מאליהו,

אומר שהעולם הזה הוא מלון יקר.

מלון יקר.

מה זה מלון יקר? בואו ניכנס למלון הכי יקר שיש ונבקש שם עוגת גבינה.

משהו מיוחד.

כמה יכול לעלות?

1,000 דולר?

2,000 דולר? כמה יכולים לבקש על עוגת גבינה? תלך לדובאי.

אתה הולך שם למגדל הגדול ואתה נכנס עוגת גבינה.

5,000 דולר?

10,000 דולר? נגיד.

לא, אומר המכתב מלון.

עוגת גבינה בעולם הזה עולה לך

עולם הבא.

בזמן שאתה ישבת ואכלת את העוגת גבינה.

5 דקות.

והיית יכול ללמוד תורה שהיית קונה, וזה העולם הבא.

שילמת,

שילמת בעולם הבא תמורת העוגה.

זה עולם יקר מאוד.

נאות

זה עולה הפסדים איומים ונוראים.

הרי כל מילה שאנחנו אומרים כרגע זה תרייג מצוות. כל מילה זה תרייג מצוות.

אז כל בן אדם שיכול לעשות יותר ויותר ויותר ויותר מילים,

יותר ויותר תרייג מצוות.

ומה זה העולם הזה?

הרי אם ייתנו לנו את כל חללו של עולם,

אם הכל, כל היבשות והנשים והכסף והזב והכל, ייתנו לנו על מצווה אחת,

לא שילמו לנו.

כי בהיה עלמא ליקא אגרא,

אין בכל העולם כולו לשלם על מצווה אחת הכי קלה,

שלא לשמה.

אי אפשר, אי אפשר לשלם.

אי אפשר.

זאת אומרת,

אדם שרוצה גם זה וגם זה, אין דבר כזה. הוא מפסיד. אין דבר כזה.

אין דבר כזה. רק אם כל ההנאות הן לצורך ועזר וסיוע לעבודת השם, כמו נשים,

ראשי ישיבות וחכמים גדולים שכל השנה מתמסרים לתלמידים,

וכל הזמן עובדים את השם, ואין להם רגע פנוי, מהבוקר עד הלילה,

הרי חצוץ, ובקושי ישנים שלוש-ארבע שעות.

אם הם הולכים ל...

שבוע, שבועיים, שלוש,

להתאוורר, לא שהם לא לומדים שם, לא שהם עוזבים את התורה, אבל להתאוורר, כי

אפשר לקבל כוחות נוספים לעבודת השם, זה מותר.

אבל סתם ללכת לפן וכל הדברים.

איפה זה?

זאת אומרת, אתה מוותר על העולם הבא בשביל העולם הזה.

לכן אמרו חכמים, היום לעשותיו ומחר לקבל שכרם.

היום זה עולם העשייה, העולם הזה זה עולם העשייה.

אבל אנחנו צריכים לדעת, שכר יהיה, אין סופי,

אבל לא פה,

שם.

עכשיו בואו נראה איך זה עובד במציאות, ומה אנחנו באמת יודעים, מה קורה במציאות.

תראו איזה ניסיון, אחד מהניסיונות.

האם אנחנו יודעים את מה שאני הולך להגיד כרגע,

או שלא יודעים?

כתוב, ויענך וירעיבך ויאכילך את המל אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך,

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם,

כי על כל מוצא פי ה' יחיה.

הפירוש הוא שהכוח של הלחם לזון אותנו ולחיות אותנו,

זה לא נמצא בעצמו של הלחם.

וזה שאתה אוכל את החיטים האלה,

ואתה אפית אותם עכשיו בתנור, זה לא נותן לך לחיות.

אתה יכול לאכול טונה מזה,

זה לא נותן לחיות.

מה נותן לחיות?

מה שנותן לחיות זה מוצא פי ה'

שנמצא בלחם.

מה זה אומר?

הפילוסופים התחבטו בכל העולם,

מה קשורה נשמה לגוף?

איך היא קשורה?

מה קשורה?

אם אני אוכל, הנשמה נשארת.

אם אני אפסיק לאכול,

שבועיים הנשמה תצא.

מה קשורה הנשמה ללחם, לאוכל? מה זה קשור?

למה אם אני לא אוכל אז אני מת, הנשמה יוצאת? למה? איפה זה קשור? במה הם מחוברים?

וכי הנשמה נהנית מהביסים שאני נותן בלחם?

קל הנשמה מזה.

לא ידעו לענות.

לא ידעו, אף אחד לא יודע לענות.

עד שבא ארי הקדוש ולימד את הסוד.

הוא אמר

שהפסוק הזה מגלה לנו את הסוד.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. הלחם עצמו, קונים במאפייה,

לא מזה אתה חי,

אלא על כל מוצא פי השם שנמצא בלחם

ובזה אתה חי.

כשאני אוכל לחם,

הגוף שלי מקבל את הלחם, הולך לקיבה,

ושם עובר את התהליך.

אבל מוצא פי השם שהיה בתוך הלחם,

הנשמה שלי ניזונה ממנו.

אני חי עם מוצא פי השם שנמצא במזון,

לא מהמזון.

אין דבר בעולם שאין בו כוח רוחני.

הכוח הרוחני מחזיק את הגשמי.

אין דבר.

אין ירק, אין עלה, שאין לו מלאך שאומר לו גדל. מה זה המלאך?

זה כוח רוחני שנותן חיות בכל דבר שקיים, גם בדומם, גם בסלע.

בכל דבר שקיים יש כוח רוחני.

זה הקדוש ברוך הוא, המחיה את כולם, ואתה מחיה את כולם.

מה זה מחיה עכשיו? כל רגע, כל רגע, כל רגע, כל רגע.

מחיה את כולם.

המחדש בכל יום, תמיד, מחדש בראשים.

זאת אומרת, אם אין את החיות של הקדוש ברוך הוא בכל הדברים, אין חיות.

עכשיו, נס המן היה מחודש באותה שעה, לא היה עד אז, לא היה מן כזה, לא היה דבר כזה.

לקחת עם שלם, להוציא אותם למדבר,

אין שם אפשרות לזרוע,

שום דבר לא גודל במדבר.

מדבר צחיח, שמם, אין מים גם, רק במקומות נדירים, אי שם.

לקחת מיליונים,

מאיפה תביא להם אוכל?

אז הקדוש ברוך הוא יכול לעשות נס, שהמדבר יהיה,

וסוסו מדבר, וציה, ותגל תגל, ערבה.

ואפשר היה לעשות את כל המדבר עם עצים כמו בבריאת העולם.

הקדוש ברוך הוא החליט לא.

המקום הכי פחות הגיוני שיבוא משם הלחם זה מהשמיים.

אין שם קרקע,

אין השקיה להשקות שם את הזרעים, אין מקום שיתפסו הזרעים.

איך יכול?

והקדוש ברוך הוא מחליט להוציא

לחם מהשמיים למטה.

הפוך, הפוך.

זה נס או לא נס?

זה נס, נכון? לא רגיל, זה לא טבע, נכון? הטבע של האדמה היא מצמיחה.

אז הקדוש ברוך הוא, מה רוצה בעצם להראות?

שאני מחיה ללחם שבא מהארץ.

אני, אני, אני, אני יכול לחיות אתכם ממן.

אתם יודעים איך היה נראה המן?

איך הוא היה נראה?

זרעונים של כוסברה.

חבר סעדיה גאון פרש בטיפסטיר, יש לו פירוש בערבית,

הוא אומר שזה היה כזרעונים קטנים עגולים כמו של כוסברה.

זה היה נערם, נערם, נערם,

ואנשים היו לוקחים כל אחד.

היה ניסים, ניסים.

מיש לוקח יותר,

לא נשאר לו.

מיש לוקח מעט, מספיק לו.

מיש משאיר,

יעלה תולעים.

אסור להשאיר עד הבוקר. יום שבת,

לא יורד. יום שישי, יורד כפול. למה עושים לחם משנה בשבת? זכר למן, לא יורד כפול.

אז זאת אומרת, היו הרבה ניסים

בשביל להראות שמי שמאכיל וזן זה הקדוש ברוך הוא.

עכשיו, תשמעו מה אומר הגאון מווילנא, הוא מגלה לנו סוד.

כל מה שאמרתי עכשיו,

לוקח אותנו הגאון מווילנא לפרשת בראשית,

ומגלה לנו סוד.

איפה רמוז שמוצא פי ה'

במזון במזון?

איפה רמוז שזה מאמר פי ה' ומוצא פיו ומחיה את האדם?

ולא המזון. איפה זה כתוב?

אומר לנו הגאון מווילנא,

הארי הקדוש גילה לנו הפסוק הזה,

כי לא על הלחם לבדו,

כי על מוצא פי ה' יחיה האדם. פעמיים אדם יש בפסוק.

יש אדם שזה הגוף, יש אדם זה הנשמה.

אומר לנו את זה הגאון מווילנא, ביומר אלוהים,

הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ,

ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע,

לכם יהיה לאוכלה.

נמשיך.

ולכל חיית השדה ולכל עוף השמיים ולכל רומס על הארץ אשר בו נפש חיה,

את כל ירק עשב, לאוכלה.

ויהי כן,

אומר הגאון מווילנא,

היו עשרה מאמרות, בעשרה מאמרות נברא העולם.

המאמר העשירי,

בעשרה מאמרות, זה זה.

ופה הקדוש ברוך הוא הכניס

את האפשרות שהמזון יזון אותנו במאמר.

ויאמר אלוהים,

הנה נתתי לכם, זה, זה, זה, זה, לאוכלה.

ויאמר אלוהים, לאוכלה.

מה זה? זה כבר היה?

מדובר שהוא אומר את הדברים, מתי?

אחרי שכבר היה את העצים, היה את העשבים,

היה הכול. הנה נתתי לכם כבר.

עכשיו אני אומר מאמר,

זה יהיה לאוכלה.

שתאכלו,

זה יזון אתכם.

אבל המאמר שלי שאמרתי עכשיו הוא שיזון אתכם.

זאת אומרת,

המזון לא זן,

אלא הקדוש ברוך הוא זן את הכול.

ועל זה היה מאמר מיוחד מאת השם בבריאה החדשה,

שכל הפירות וכל הזרעים יזונו ויסעדו את לב האדם,

זהו על כל מוצא פי השם יחיה האדם,

כי הכול בא על ידי דיבור מיוחד מאת השם לצורך זה.

ועכשיו יש לנו בעיה נוספת.

הרי כל הניסיון שהשם עשה, וברור לכולם שזה נס, וברור שהשם מוריד מהשמיים.

אף אחד לא מוריד מהשמיים, מי נמצא בשמיים?

השם מוריד מהשמיים, את המזון,

וכל יום, בזמן, כמו שהובטיח ואמר עם כל הניסיון,

עדיין זה לא מספיק לקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה גם ביענך,

בירעיבך.

למה? למען הודיעך.

על הודיעך.

לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

טוב, זה הבנתי.

הנה, אני רואה.

יורד לי מן מן השמיים, הכול ברור.

מה צריך עוד? למה צריך לענות אותי?

למה צריך להרעיב אותי עד שאני אבין, כאילו? אני מבין.

שאל אותי, אני מבין? מבין.

למה אתה צריך לחנות אותי?

הקדוש ברוך הוא מבין, לא, לא מספיק.

חייבים להיות מעונים מרעבים,

ורק אחרי זה אתה תבין.

לפני זה לא תבין.

אמרתם כזה דבר.

ובכן, אנחנו צריכים להבין למה זה ככה.

הקדוש ברוך הוא מרעיב אותם,

והם כבר יודעים שלא על הלחם לבדו.

בכל אופן, הוא רוצה להרעיב אותם.

עכשיו,

כדי להבין את זה, תתפסו ראש עכשיו, שימו לב מה אני אומר.

מוכרח מזה שאם השם רוצה דווקא לענות ולהרעיב כדי שידעו למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו,

כדי שתהיה הידיעה הזאת

כמו שהשם רוצה,

חייבים להיות מעונים ורעבים.

הם ציפו לנס כל יום, כי זה כל יום מחדש.

כל יום מחדש. אתה לא יודע אם מחר יהיה.

אתה יכול להאמין, אבל אתה לא יודע, אתה לא בטוח.

הם היו מצפים לנס

כדי להשקיט את רעבונם,

וכאשר יש ציפייה, ציפייה עד שאתה די, די.

עדיין מחכה כבר ברגעים, מתי זה יהיה?

רק אז הידיעה עודרת כראוי.

אם לא,

זה לא עובד.

אפילו שברור שגם בלי הרעבון, גם בלי הרעבון, הם יודעים שהלחם יורד מהשמיים וזה מאת השם והכול, לא מספיק עדיין.

והנה שואלים התלמידים,

את רבי שמעון בר יוחאי, שאלה,

למה לא ירד מן

לעם ישראל פעם אחת בשנה?

למה צריך כל יום לצאת וללקוט, כל יום לצאת וללקוט, כל יום לצאת וללקוט? תן פעם אחת לשנה.

אלה שטסים בחלליות למעלה נותנים להם כדור קטן, וזה מספיק, ארוחת חרב בבוקר וצהריים והכול,

וכדור קטן, כל הוויטמינים בפנים, יאללה.

אם הם יקחו לחם, ופיתות, וזה, וסלוף, וקובאנה,

היי, צריך כמה חלליות רק בשביל האוכל.

אז נותנים להם קפסולות קטנות, וזה מספיק.

מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע לעשות יותר מצומצם?

מה הבעיה? הוא יכול לתת טיפה אחת של טל, יעשו ככה, והופ,

שנה.

מה הבעיה?

אז שאלו את רבי שמעון בר יוחאי, מה הרעיון? למה הקדוש ברוך הוא לא נתן פעם בשנה?

אמר להם, אני אמשול לכם משל,

למשל, למלך בשר ודב, יש לו בן אחד.

פסק לו מזונות,

כמו שאתם אומרים, פעם בשנה.

ולא היה רואה את פני אביו פעם בשנה.

היה בא לקחת, אבא שלו נותן לו מזון לשנה, הוא בא פעם אחת לשנה.

ועמד,

הפסיק,

ופסק לו מזונות בכל יום.

והיה מקבל פני אביו כל יום. עכשיו אין לו ברירה,

אבא שלו אמר יותר,

אין פעם לשנה. כל יום תבוא תקבל.

אתה לא בא לא תקבל, תבוא ומקבל.

אז היה בא כל יום.

אמר להם ככה ישראל,

מי שהיה לו אז ארבעה ילדים, חמישה ילדים,

היה דואג, אולי מחר לא ירד המן.

אולי לא ירד מחר, אם נעשה נגיד עבירות, אולי לא ירד המן.

הרי היה שם המן לצדיקים בפתח, לבינונים במחנה,

ולרשועים מחוץ למחנה.

אז אולי פתאום יחליטו בשמיים,

יותר גם לא נותנים. בינונים לא מקבלים, רשועים ודאי שלא.

מה יהיה מחר, יש לי ילדים, מה קרה?

אז כולם בלחץ.

אז מה עושים?

אין להם ברירה, כולם מכוונים את עצמם לשמיים.

יודעים שהמזון תלוי רק בשמיים. לעבודה, אתה לא יכול לצאת לעבודה,

נעשה ביזנס, נעשה תיווך, נעשה נדלן.

אין!

אין!

או שיש או שאין. במה זה תלוי?

אם אתה מכוון את לבך לשמיים,

אז מה גרם להם הקדוש ברוך הוא?

איך היו מסתכלים עליו פעם בשנה, כל השנה, היו הולכים מה שרוצים.

עכשיו הם חייבים כל יום לדאוג דאגת המחר.

מכל מקום,

אם לא היו מצטערים בעינוי, ברעבון,

לא הייתה נקבעת בלב שלהם בחוזק האמונה,

והידיעה שכל מה שהם אוכלים זה רק בגלל מוצא פי ה'.

ומאיפה אנחנו יודעים את זה?

יש לנו כלל פשוט.

כל ידיעה,

אפילו הכי פשוטה,

הכי מוכרחת,

מתי אנחנו נשיג אותה באמת?

רק אם נתפעל ממנה מאוד מאוד.

וזה תלוי כמה ציפייה תהיה לנו לפניך.

ככה זה ייקבע אצלנו בנפש.

דבר שאדם לא ציפה אליו ולא כלום, הוא גם עובר.

דבר שהוא מצפה ומחכה והכול, וזה מגיע,

אז זה נקבע אצלו בנפש.

אני אתן לכם מעשה.

אליהו הנביא בא לגלג עליו אחאב ואמר לו,

תשמע, איפה כל מה שאמר משהו רבנו הרב שלך אמר וחרף השם ועצרת השמיים?

טוב,

אם עובדים עבודה זרה, אין מטר. ואנחנו מרוב,

מרוב שאנחנו עובדים עבודה זרה,

יש כל כך הרבה גשמים שאנחנו לא יכולים אפילו ללכת לעבודה זרה מרוב הגשם. המטריות נשברות, לא?

מרוב ברכה.

אז איפה, איפה, איפה כל מה שהוא אמר?

אמר לו, ככה אתה אומר, אז עכשיו אני גוזר. אני, התלמיד הקטן, הרחוק,

אני עכשיו הקטנצ'יק, גוזר,

שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.

אז עכשיו, יאללה, אני מייבש לך עכשיו את השמיים,

אין גשם וגם טל לא יהיה. טל, טל שיורד תמיד, לא יהיה גם כלום.

כמה זמן? שלוש שנים.

עד שהקדוש ברוך הוא ריחם על עם ישראל.

אמר לי אליהו, מה קורה איתך?

שחרר, שחרר את הרצועה, מה קורה?

לא.

אומר, קינאתי לה'

מה זה?

ככה עושים? ככה מזלזלים? ככה, ככה, ככה?

טוב.

ואז מה היה?

מעשה אליהו בהר הכרמל.

טוב, הוא בא, חיפש אותו אחאב, חיפש אותו בנרות,

עד שמצא, אמר לו, אחאב אתה רוצה? אמר לו אליהו, אתה רוצה, בתנאי.

עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

השם הוא האלוקים, לכו אחריו, ואם הבעל, לכו אחריו.

בוא,

תביא את 900 הנביאים שלך של השקר, של הבלופים,

שהם יורידו אש מהשמיים, נראה,

אם הם יורידו, ואני אבוא.

למי שתרד האש,

הוא האלוהים שלו.

ידוע בסוף, ירדה אש לאליהו,

אדוני הוא האלוהים, אדוני האלוהים, כן?

שחטו את כל 900 הנביאים,

שחטרו אותם ועבדו עליהם בבית כל השם.

ויתברר שאליהו נביא.

קודם קראו לו קיצוני, קיצוני יותר מדי, אתה מחמיר עלינו, זה.

והבעל מרשים לנו גם את הטלוויזיה וגם זה, ואתה לא מרשה, וזה הכל קיצוניות.

קיצור,

שאלת השאלה, אם אליהו הנביא

יכול לעשות כזה מופת שתרד אש מן השמיים,

ותאכל את הקורבן.

למה הוא לא עשה את זה מיד? למה צריך בעוד שלוש שנים?

תעשה מיד, אז כבר היו עובדים את השם שלוש שנים כבר לפני כן.

היו אומרים, השם הוא אלוהים, שלוש שנים קודם,

והיו הרגים את הנביאים, השקרנים,

ושואלים, היה טוב לכולם. לא היה צער, ולא היה עינוי, ולא היה כלום.

הוא ידע.

כי אם זה לא יבוא אחרי שם, די, די, די, די, אני רוצה לראות את האמת, רוצה.

אני אעשה הכול, אם זו האמת, אני עושה את הכול.

זה לא יהיה רק אחרי,

אחרי שאתה מעונה ורעב ואין לך כלום.

עכשיו, אם תראה, זה ייכנס לך בתוך הלב ולא יצא.

אבל אם זה יהיה בחפיף דליל,

כשאתה בא אחרי ארוחה וסטי קנטריקוט,

אתה בא להר הכרמל, ואתה אומר, וואו,

וואלה, תראה מה עשה. כל הכבוד, אליהו.

לא גמרנו את השיחים, בוא נחזור.

זה לא היה עובד, זה לא היה עובד.

זה רק אחרי ביענך וירעיבך.

אז,

זה למען הודיעך,

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצאו.

רק אז זה יכול להיות.

אז זאת אומרת, ככה זה עובד, רק אחרי דברים כאלה.

עכשיו, בואו נראה כמה קשה להשיג ידיעה נכונה בלי סיוע של החושים והמושכלות.

זאת אומרת,

להשיג ידיעה בלי שהשתמשתי בחושים שלי, שאני רואה במשוכנע וכולי,

עם השכל, קשה מאוד.

למה צריך לטרוח לקנות?

ובעצם,

באמת גם עצם ההשגה והידיעה שאדם משיג זה רק על צער שמצטער אדם ומשתוקט

לדעת ולהבין.

כמה שמידת הרצון יותר גדולה,

ככה תתחזק הידיעה.

אם אדם לומד, נגיד, דפא יומי,

כמה הוא יזכור מזה?

בוא נחזור שבועיים אחורה. מה למדנו? לא זוכר.

שבוע קודם? לא זוכר. למה? השקעת?

פתחת ספרים על כל שורה.

עיינת בזה ועיינת בזה, וחזרת וחזרת על השורה ועוד שורה, והסתכלת פה והסתכלת שם וזה.

לא עמלת, לא קנית כלום. כלום לא תקנה.

רק הצער והעמל והחושים והיגיעה.

רק זה יכול להקנות ידיעות. בלי זה אין ידיעות.

אדם לעמל יולד.

והיה עקב תשמעון.

מה זה עקב?

שתהיו עמלים בתורה. בלי עמל אין כלום. אין כלום. לא רק בתורה, בכל דבר.

אין כלום. לא נשאר שום דבר.

לא נשאר שום דבר.

אמרו אין שמחה כעתרת הספרים.

ספקות, נכון? יש לאדם ספקות, ספק,

ומה השמחה הכי גדולה שלו? שמתירים לו את הספק, והוא יודע מה עכשיו,

הייתי בהרצאה בליכוד לפני יומיים,

הייתה שם אישה אומרת, אני כבר שנים שואלת רבנים מאחורי ישיבה כל שאלה מהסידור,

לא יכלו לענות לי.

שאלה את השאלה, עניתי לה, וכל כך בקלות וזה,

ענית לי וזה, ואיך הייתה מאושרת רואים על הפנים שלה,

שנים היא מחפשת.

שנים.

אתם מחפשים שנים, פירוש על משהו?

אישה היא שם,

מפריע לה בסידור, למה כתוב? בברכת המזון כך,

ואף אחד לא מסביר לה, היא שואלת, שואלת, לא עונים לה, אף אחד לא עונה לה.

היא הולכת עם השאלה הזאת שנים, היא מגיעה להרצאה בשביל שאלה, יותר טוב מאחלה,

תלמיד חכם.

מי לוקח שנים קושייה ורץ בכל מקום לשאול רבנים וכל מי שיודע רק שיש לו זקן? מי עושה כזה דבר?

ואתה רואה איזה שמחה יש לה,

איך היא התפעלה,

וואו, כאילו היא הרוויחה עכשיו משהו ששווה ערך גדול.

אדם רק שעמד ומשתוקק ויגע, ותגיע אליו הידיעה,

היא תיקנא בו בפנים קניין גמור.

אין שמחה כתרת הספקות.

וזה משום שאדם מצטער שהוא לא יודע,

וכשהוא זוכה להבנה,

זה כבר דרגה אחרת בהבנה. זה לא סתם תשובה.

זה לא אדם שלמד והבין מייד ושכח אחרי כמה זמן.

כי לא הייתה לו הגיעה, הוא לא חיפש משהו מיוחד. זה בא לו בהזדמן.

זה לא נקרא הגיעה.

עכשיו, בני האדם יכולים לדעת שני דברים,

אבל ההכרה שלהם הן בדרגות שונות לגמרי, לגמרי,

לגמרי.

נגיד, יש בן אדם למד, ולמד שאסור לטלטל בשבת.

השני למד איתו חברותא.

ובסוף זה יוצא עם שעון וזה יוצא בלי שעון.

מה קרה? מה ההבדל ביניהם? שניהם למדו אותו דבר, שניהם אמרו שאסור לטלטל. למה אתה מוציא?

כן, הוא למד, אבל הוא לא שם לב. מה, שעון? ראיתי הרבה אנשים עושים שעון, אז אני גם הולך עם שעון.

אבל מה למדת?

מה אתה מסתכל על אנשים? למדת או לא למדת? אם למדת, למה אתה רוצה משהו שלמדת?

לא נקבע בדעתו.

כי הלימוד בלי עמל, בלי כלום, בלי להבין.

אם הוא היה לומד את זה,

מייד היה צריך לצעוק, ואני עד היום הלכתי עם שעון.

כן, ואני הלכתי עם זה.

אבל כתוב שאסור.

יואו, אז מה יהיה עכשיו? צריך לברר. אז מה, אז על מה הם סומכים? אז איך זה ככה?

היה צריך להתחיל לחפור.

אבל זה לא עניין אותו.

זה עוד ידיעה, ככה קוראים את זה. צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק. ממשיכים, גמרנו את הדף, הולכים הביתה.

זה לא ייקבע לו בנשמה, זה לא יהיה. לא יהיה.

אז אמרנו שיש דרגות שונות אפילו באנשים שיש להם אותן ידיעות.

ולכן,

אם רוצים שהידיעה תהיה ידיעה קבועה, זה צריך לבוא בהשתוקקות,

בעמל, ביגיעה וכו'.

אמרו חכמים, אם שמוע תשמע.

למה פעמיים שמיעה?

איך?

שמעת בישן, שמעת חדש. יפה מאוד. מה זה אומר?

אם שמוע בישן, תשמע בחדש.

ואם אני לא שמעתי שום ישן,

שמעתי ישר חדש. אז מה, אני לא מבין? אני לא שומע?

למה כתוב?

אם שמוע בישן, תשמע בחדש.

נו, אני נותן 200 דולר מי שאומר את הפירוש.

מה שאלה?

השאלה היא, ב-200 דולר,

אם שמוע בישן,

תשמע בחדש. למה הא בהא טליא?

למה הא בהא טליא? למה זה תלוי בזה?

אם שמוע בישן, תשמע בחדש.

הרווחתי 200 דולר.

מה זה לחזור?

מה זה אומר? מה אתה אומר לי?

נו, תלוי בזה בחדש.

נו.

זה לפועל כמה פעמים. אז מה, אז מה, רגע, אז מה, חזר? זה ייקבע. זה ייקבע. זה ייקבע. אתה אומר ככה.

טוב.

רגע, הוא אומר ככה, בסדר. רגע, נראה. נראה. מה?

תכף נראה.

עכשיו נשמע מה כתוב.

לשמוע בישן, לא אמרת שזה קשה יותר.

לשמוע בישן קשה ביותר. אנשים אוהבים ללמוד דברים חדשים.

לא ישנים. זה כבר למדתי. בוא נעבור. זה כבר בא. מה אתה חוזר לי? כבר למדנו לפני יומיים. מה אתה חוזר לי?

אבל זה קשה בישן.

אז מי שילמד עוד פעם את הישן, מה הוא מראה?

שיש לו חביבות ותשוקה.

נחזור על אותו דבר שכבר רעסת אותו?

יש אוכל שאתה אוהב ללעוס פעמיים?

לאסתא גמרנו, חלאס בלעתא. נגמר.

לא. חוזר עוד פעם כאילו מעלה גרעה.

עוד פעם.

עוד פעם משתוקק להבין. עוד פעם. עוד פעם.

שיהיה מונח בקיסטה. שיהיה לו את זה בפנים.

זה מראה את גודל החביבות והתשוקה שלו.

לכן, תשמע בחדש, פירושו, אתה תשיג יותר.

למה?

כי אצלך זה נובע הכול מהשתוקקות. זה לא לימוד בעלמא ידיעות. אני רוצה לדעת עוד דבר שלא ידעתי.

לא.

אם בישן אתה ככה,

שאתה יכול לחזור ולחזור על הישן למרות שזה קשה הרבה יותר.

כי אין בזה שום מתיקות כבר, כאילו. אין את החידוש.

אין את ההתפעלות.

אין. זה כבר תלועס. דבר לעוס.

אז מה אתה חוזר עוד פעם? אני משתוקק. אני אוהב. אני אוהב את התורה.

אני חוזר עליה כאילו מצאתי מחדש.

אז מחדש,

בחדש ודאי גם יתחדשו לך דברים,

והכול יהיה,

ובישן עוד עצמו יתחדשו לך דברים,

כי אין בית מדרש ללא חידוש.

אפילו אם תשמע את אותו דבר,

יכול להיות שפתאום תהיה לך הערה אחרת.

ובגלל שאתה למדת עוד כמה דברים בהמשך, פתאום מתחבר לך מה שאתה לומד עכשיו עם הקודם.

ואז אתה חוזר עוד פעם ואומר, וואו, זה לא שמתי לב.

אז גם זה מקופל בתוך זה, ואז אתה מוסיף עוד.

הרי אין גבול כמה שיש.

אתם יודעים, אמר הגאון מווילנא לילדים שלו, הילד שלו, היה לו ילד בשם יהודה לייב,

אז הוא אמר לו שיש לו פירוש על פסוק בשיר השירים,

150 פירושים,

ואין מי שיכול לכתוב את המהירות של הפירושים שהוא יכול להגיד. בגיל 40,

בגיל 40, הוא כתב פירוש על שיר השירים, זה היה הפירוש האחרון שלו שהוא כתב,

זה היה בגיל 40. בגיל 40 הוא אמר שהוא כבר לא יכול לכתוב ספרים בכלל,

בגלל מהירות המעיין המתגבר אצלו בראש הוא לא יכול לעצור.

הוא לא יכול לעצור.

אז אפילו אם הוא היה אומר לאנשים דברים,

הם לא היו מספיקים לכתוב.

לא היו הקלטות. אם היו הקלטות פעם,

הייתה לנו ספרייה של הגאון מפה עד להודעה חדשה. אבל לא יכולים, לא יכול, הוא לא יכול.

הגאון מווילדה היה יכול לכתוב שני מאמרים בלימוד בשתי ידיים,

בימין ובשמאל, את שניהם.

אתם מתארים לכם את זה? שני עניינים שונים, לא לכתוב, אבא, אימא, גדי, דוד, לא.

לכתוב בלימוד.

היה יכול לכתוב.

והוא חזר, חזר, חזר, חזר, כמה הוא חזר, כמה הוא חזר, כמה הוא חזר.

אתם יודעים, מספרים על הרב פיינשטיין,

זכר צדיק וברכה,

שפעם אחת הוא יצא מבית הכנסת,

ובדרך מלווים אותו אנשים,

וכל אחד ניגש עם שאלות וכל מיני דברים. היה מישהו ששאל אותו איזה דין מאוד שצריך להעמיק מאוד בשביל לדעת לענות עליו.

והוא ענה לו ככה, צ'ק-צ'אט.

היה שם איזה מישהו שהוא גם תלמיד חכם,

והוא העיז פניו והעיר לו.

אמר לו, כבוד הרב,

שאלות כאלה לא פוסקים ברחוב.

זה צריך לעיין בספרים אפילו אם יודעים,

ולהתבונן ולהגיד מתוך הספר.

מה ענה לו הרב פיינשטיין?

אמר לו, מי שלמד

את השולחן ערוך 700 פעם יכול גם לפסוק ברחוב.

700 פעם הוא לא קרא את השולחן הערוך.

הוא למד אותו עם כל נושאי כליו 700 פעם.

פעם הייתה דרשה שהיו כמה חכמים, הוא היה שם והיה עוד חכם,

החכם עמד ודרש, ואמר, גמורה בפסוחים בדף כך וכך, אמרה כך וכך.

אז הוא לידו ישב, לחש לו בדף כך וכך.

לא באותו דף, דף אחר.

הוא התעקש ואמר בקול, במיקרופון,

לא, זה בדף כך וכך, כמו שהוא אמר.

טוב.

אחרי זה ראו התלמידים שהרב פיינשטיין הולך.

לספרייה, מוציא ספר, מסתכל, סוגר, מהזיר.

שאלו אותו, מה, מה, מה נכון?

אז הוא אמר להם, מה שאני אמרתי נכון.

אמרו, אז אם אתה יודע שזה נכון, למה הסתכלת בספר?

אז הוא אמר, אני הסתכלתי בספר כי

הוא הכניס ספק במה שהוא אמר כל כך ככה,

אבל אני אמרתי, אם אני מסתכל בספר

ומתברר שהוא צדק,

אני מפסיק לפסוק הלכות.

זאת אומרת,

ידיעה זה לא ידיעה סתם, אלא את המקור במיקום המדויק.

ברור. זאת אומרת, אם זה לא, כתוב שהגאון מווילנה,

הגאון מווילנה היה יכול להגיד בעל פה את כל הגמרא,

ישר והפוך.

מה זה ישר והפוך?

אני אגיד פסוק,

תגידו לי אותו הפוך.

אשרי יושבי ביתך עוד יעללוך סלע.

תחזרו אחורה, מהר, נו.

אתם אומרים כל הזמן את הפסוק,

ולא יכולים להגיד פסוק אחד שאתם אומרים כל הזמן אחורה.

הוא את כל הגמרא ברוורס,

הוא יכול להגיד.

איך זה יכול להיות?

מה זה, זיכרון פנומנלי? מה זה?

הגמרא מול העיניים שלו היא כמו, זה כאילו הוא הולך עם מחשב מול הפרצוף שלו והוא רואה הכל, הוא רואה את הדפים, הוא רואה הכל, הוא רואה.

זה נחקק כבר אצלו, נחקק, נחקק, נחקק.

אני, מה כתוב? יכול לחזור רוויזיה.

אבל בלי זה אני לא יכול לחזור רוויזיה.

זה נקרא ללמוד, זה השתוקקות, זה ידיעה אחרי עינוי ועמל וייסורים,

אה!

זה כבר נקבע בלב, תעיר אותו באמצע השינה,

הוא אומר לך,

אין שכחה, אין כלום, אין. אתם יודעים, אלה שהם באמת למדו תורה באמת באמת, אפילו יש להם אלצהיימר?

תגיד להם פסוקים, תגיד להם תפילות, הם יודעים להגיד. תגיד לו עם מי אתה מדבר, הוא לא יודע עם מי הוא מדבר.

מה שנקבע, אפילו אלצהיימר לא משגיח.

זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת, תלוי איך קנית את הדברים. אם אתה קונה אותם בעמל, זה נשאר לנצח.

עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים את הדברים האלה,

אז בואו נראה.

כל ההשגות שהיו ביציאת מצרים, תקשיבו עכשיו, זה דבר לא יאומן כי יסופר.

כל ההשגות של יציאת מצרים, הרי היו להם השגות ליהודים, נכון?

בני ישראל היו שם, והם ראו השגות, מכות, הכול, אחד אחרי השני.

מה שנאמר, הכול התקיים במפתים, באותות.

וכל זה למה היה צריך להיות?

הכנה לקבלת התורה.

הכנה.

כל זה הכנה,

שעבוד הגוף, עינוי הגוף,

ואותות ומפתים, שהקדוש ברוך הוא גדול ומסוגל לעשות מעשה בראשית בכל יום.

כל זה הם עוברים,

אבל הם היו צריכים להרגיש גם בגוף,

בגוף בעצמם, הם היו צריכים להיות מעונים בעינוי ושעבוד.

מעונים.

אם זה לא היה נוגע להם,

שהם היו מעונים בבשר ובגוף ומדכאים אותם ומשעבדים אותם,

והיו רואים רק בנבואה,

שכל מה שמשה רבנו אומר מתקיים ובאים אותות ומופתים,

אבל לא היה מצב שהם היו כבר בקטסטרופה,

ושבעה דם עלתה אל האלוהים עד שהם לא יכלו כבר יותר לסבול, וציפו, ציפו, ציפו מתי תהיה הגאולה.

אם זה לא היה ככה,

הם לא היו משיגים את הידיעה הברורה ואת ההכנה לתורה.

בשביל להיות במתן תורה היו צריכים גם את המופתים,

אבל אחרי כל העינוי ואחרי כל השעבוד,

ורק אחרי זה,

ולא די היה לראות את המופתים שנעשים במצרים,

מאיפה אנחנו יודעים?

מאיפה אנחנו יודעים שזה לא מספיך?

משום שאנחנו יודעים שנמוגו כל יושבי כנען,

תפול עליהם מטה, בפחד,

אז הם התפעלו,

כל אומות העולם התפעלו ממה שהיה במצרים.

כולם האמינו, שמעו, חלק ראו, חלק נכחו, חלק,

אנשים סיפרו שהיו עדים.

כל העולם מזדעזע.

נו, אז למה הם לא עזבו את העבודה הזרה?

למה הם לא באו להתגייר?

כי אם זה לא עובר לך דרך הגוף,

כמו ישראל שקיבלו שעבוד ועינוי ועינוי,

אז אתה אפילו יציעו לך את התורה ויגידו לך, בוא תיקח. נתנו להם בחינם, בלי שעבוד, בלי עינוי.

נתנו להם בלי שעבוד, בלי עינוי. בואו, קחו את התורה ראשונים, לא רצו.

מתי זה יכול לקבע בך תורה? רק אחרי עינוי. רק ביענך וירעיבך.

אחרי זה הקליטה היא בהירה, היא ברורה.

בלי זה, בלי שיקדם, שום דבר לא עובד.

אתם שומעים עד כדי כך?

כתוב, אין אדם עומד על דבר, אלא אם כן נכשל בו.

נגיד, פעם אתה הולך עם מסכה ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה.

פעם ככה קיבלת רפורט. מעכשיו זה רק ככה, ככה, ככה, ככה.

למה?

אין אדם עומד על רפורט, אלא אם כן נכשל בו.

כל זמן שהוא לא נכשל בו, הוא אומר, לא, לא, לא, שוטר, לא יירא אני הרי מהר, פתאום בא לו, דופק לו מאחורה,

הוא אומר לו, הופ, הופ, תן את הכסף.

אז זאת אומרת,

רק כשאדם עובר עינוי ושעבוד וניסיון וכל הדברים האלה, רק אז יכול לקבע אצלו דבר.

עכשיו, הרמב״ם

אומר שדרך בריאתו של אדם,

ככה אנחנו נבראנו.

כשאדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי רעיו וחבריו,

ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

אתם לא ישראלים,

אתם אמריקאים.

אתם לא יכולים להיות כמו הישראלים, כי אתם פה באמריקה,

ואתם הולכים אחרי מנהג המדינה.

אתם, ברוב ההתנהגות שלכם אמריקאים,

לא יהודים.

אמריקאים-יהודים,

אבל קודם אמריקאים, לא קודם יהודים.

כי ההתנהגות, התרבות,

הכל זה של אמריקאים.

זהו, אמריקאים.

אמרו זיכרונם לברכה

במסכת שבועות לאמן,

לא יושב תלמיד בור לפני הדיין.

למה?

מפני שהוא עלול להטעות אותו.

מה הפירוש? דיין בקיא בדינים, יושב לידו תלמיד בור במשא ומתן,

דנים, משא ומתן, הוא יכול להטעות אותו.

אז רואים שאפילו אדם שהוא בקיא בדינים, אם יושב לידו אדם בור, בור, לא תגיד חכם, חצי חכם, רבע חכם,

בור, יכול לבלבל אותו עד שהוא יעבד משפט.

ונשאלת השאלה מה כוחו של תלמיד בור להשפיע על ריבו עד כדי להטעותו.

רואים כמה קל ליפול ברשת של טעות בהשפעה מאחר,

ואם זה מייחיד, כל שכן מרבים.

עכשיו נגיד אתה אומר משהו ואתה בטוח שמה שאתה אומר נכון.

ויש כמה מסביבך ששוללים את מה שאתה אומר. עזוב אותך, זה שטויות, מה אתה מאמין?

זה סתם, פרסמו את זה, כן, אני יודע, זה אומר לך, כן, כן, חבר שלי אמר, אתה כבר משתבש, אתה כבר חוזר בך,

וזהו, כבר הברור שלך נהיה לא ברור,

ואתה יכול, זהו, ולהחליט אחר כך בסוף כמו כולם, וזהו.

למה? זה הכוח השפעה של אנשים, כוח השפעה.

אז כמה צריך להתרחק מדעות ששולטות באוויר העולם?

כמה מאמינים שיש New World Order?

אה, שמעו על זה, אבל לא מאמינים.

כמה מאמינים שכל הווקסין מטרתם לדלל אוכלוסין?

שמענו, אבל למה אתה מאמין?

כמה אנשים מאמינים שטראמפ יפעיל את הצבא לעשות חיסונים?

אה, הוא אמר, כמו תמיד.

כמה אנשים מאמינים שיש Deep State שמנהל את העולם ולא ממשלת ארצות הברית?

אה,

וכן הלאה.

למה?

כי מסתכלים על הרוב.

ומה הרוב אומר על המיעוט? קונספירטורים.

מדביקים מילים, קונספירציה.

ואז כאילו, זהו, מבטלים את כל מה שאמרו,

קונספיריישן, וזהו, שלום.

כמה שאדם שומע יותר אנשים,

הוא מתבטל.

היה אחד שלא התבטל.

אחד שלא התבטל.

רק אחד.

לא התבטל.

כל העולם אמר משהו, והוא אמר אחרת.

אברהם אבינו.

הוא ידע מה הוא מדבר,

הוא חקר ובדק, הגיע למסקנה,

עד כדי כך שהיה מוכן להקריב את הבן שלו

לרוב הביטחון שלו באלוקים, שמה שהשם אומר צריך לעשות,

אפילו ששמעתי ממנו, כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו הוא אומר עליהו לעולה,

מה שהוא אומר צריך לעשות בלי שינוי,

בדיוק, ובלי להרהר.

כל העולם אומרים לו, מכחישים אותו, תגיד מה, אתה נורמלי? אתה היחיד המבין?

רק אתה, רק אתה.

לא מעניין אותו.

אברהם העברי, מצד אחד כולם בעבר השני,

בסוף הוא שכנע את כולם.

מי שחוקר, מי שמברר באמת, מי שהוא לא שטחי,

מי שהוא עקרוני וענייני,

אז הוא יכול להגיע לחקר האמת, אבל אם יש אדם חפיף דליל, הכל אצלו זה בסדר,

שמעתי וזה וזה,

מתאים לי, לא מתאים לי, מקובל עליי, לא מקובל, והוא זורק ככה דברים.

אדם כזה נמשך אחרי הדעות בקלי קלות, אין לו דעה עצמית אמיתית,

ואפשר לעשות ממנו קרקס, קרקס.

אז לכן צריך לראות כמה אנחנו צריכים להתרחק מדעות ששולטות באוויר העולם,

ולהתרחק גם מאלה שחושבים שהם ידענים, כן? אתם מכירים,

יש לכם, כולכם, כולכם, יש לכם דוקטורים,

רופאים פרטיים או רופאים בקופת חולים או רופאים, יש לכם רופאים. אתם מאמינים לזה, אין לכם ברירה.

אין לכם ברירה, הם הרופאים.

אתם יודעים שהרופאים עצמם שקרנים ורמאים,

והם מקבלים כסף על התרופות שהם נותנים לכם?

הם יכולים לתת לכם תרופה יותר יקרה והם נותנים לכם אחרת, כי אם זה מקופה,

אצלכם זה לא בדיוק כמו אצלנו, אבל נגיד, אם זה מקופה אז נותנים תמיד את התרופות הזולות,

שלא לבזבז על האנשים כסף.

ולא אומרים להם את התרופות הזה.

בוויטמין D בישראל נותנים אותו מדולל במים, לא נותנים אותו בכמות הזאת.

פה בארצות הברית נותנים יותר טוב, יותר טוב ויטמין D. צריך ויטמין D נגד קורונה.

אבל בכל מקרה הם בעצמם משקרים. הם גם סותמים את הפה. הם יודעים שהקורונה זה חרטא, והם יודעים שהורגים אנשים אצלכם פה בארצות הברית, חונקים אותם עם המכונות.

למה? כי מכונת הנשמה, מי שמת מקורונה מכונת הנשמה מקבל 40,000 דולר.

ואם זה בלי מכונה זה 18,000 דולר. זה שיעמוד כבר, אבל שיעמוד עם מכונה, שנקבל כסף. וככה עושים, ככה עושים.

והדברים האלה כבר נאמרו בטלוויזיה אצלכם, אצלנו ובכל מיני מקומות.

אז זאת אומרת, אי אפשר לסמוך על אף אחד, ואז שומעים לי דעות ומאמינים.

למה מאמינים?

היית צריך לעשות כמו שאתה עושה הצעות מחיר. אתה רוצה לקנות משהו, אתה לוקח הצעה מזה, מזה, מזה, אנשים שלא מכירים אחד את השני,

ומברר.

ואז אתה מחליט מה כדאי, מה לא, איזה איכות נותנים לך של חומרים וכל הדברים.

גם אצל רופאים צריך לעשות ככה.

ואם אתה נמצא בידיים שלהם, תיקח רופא פרטי,

שהוא יבדוק את מה שהם עושים ומה שהם כותבים ומה שהם אומרים, כי הוא מבין ואתה לא מבין. ואם אתה משלם לו כסף, בשביל כסף הוא יגיד לך את האמת.

אבל אם הוא מהמערכת, הוא לא יגיד לך את האמת.

אז לכן צריך להיות חכם,

ולא להאמין לדעות של אנשים שהם אומרים לך ככה וככה. זה התפקיד שלהם.

מה זה עורך דין?

תשלם כסף הוא יגיד זכאי, תשלם כסף הוא יגיד שאתה חייב.

תלוי מי משלם.

וגם, הוא יכול למכור אותך.

הוא יכול למכור אותך בשביל תיק אחר. הוא אומר לפרקליטות, תשמעו, אני נותן לך את הראש של זה,

תן לי את ההוא.

למה אצל ההוא מקבל יותר כסף ממה שהוא מקבל אצלך, אז הוא מוכר אותך.

אסור להיות טמבל, צריך להיות חכם,

צריך להיות פיקח,

צריך להתבונן. מי מלמד אותך את כל זה? התורה.

התורה אומרת שהשוחד יעבר, הנה חכמים של התורה.

חכמים שהשם קורא להם חכמים. לא אני קורא להם חכמים, הוא קורא להם חכמים.

הוא אומר שוחד קטן,

עושה אותו עגר.

שיהיה לו זקן ארוך עד הברכיים,

שיהיה לו מגבעת עד השמיים,

מחליפה פורסת כנפיים.

זה לא משנה.

אדם צריך לדעת

שהתורה מגלה לנו בדיוק מי זה האדם, מה כוחו.

ורק לפי זה אפשר להנצל.

אז כמה צריך להתרחק מאנשים שהדעות שלהם כוזבות? לא להתחבר עם גויים.

התרבות שלהם לא התרבות שלך. אתה מתרגל אליהם,

אתה מתרגל לתרבות שלהם, אתה נהיה לאט-לאט כמותם,

אתה מדבר כמוהם, אתה הכול. אחר כך הם מזמינים אותך, זה, זה, זה. והרחיקו חכמים,

הרחיקו חכמים,

לא לשתות איתם, ולא לאכול איתם, ולא, לא, לא, ולא, לא, לא. למה?

בסוף תתחתן איתם.

וזה מה שקורה פה, התבוללות גדולה מאוד.

וכל מי שיש לו השקפה שהיא זרה לתורה,

ולא הולך באמת בדרך השם בדיוק,

אל תתחבר איתו. אל תתחבר לראשו, אמרה התורה,

אפילו לדבר מצווה.

אפילו יש מצווה, מצווה. אל תתחבר איתו אפילו לדבר מצווה.

אז כמה צריך להתרחק במקום שיושבים בבית כנסת, מדברים שטויות, מדברים זה, מדברים לשון ערן, מדברים כל זה וזה.

כמה צריך להיזהם מספרים שהם לא מתוקנים,

מה שנקרא ספרים חיצוניים. ספרים חיצוניים זה עיתונים,

זה חברות,

זה בתאונים.

ספרים חיצוניים זה ספרי מדע,

ספרי היסטוריה שלהם.

ספרים חיצוניים, דברי הוואי והבל.

אסור לשמוע את הדעות שלהם, את ההשקפות שלהם. הם מזיקים וממעטים לך ומחים את הידיעות שלך ברוחניות.

הקדושה שלך אוטומטית יורדת ונופלת ואין לך כבר משיכה.

אבל יש חובה להידבק בטובים, חובה.

אומר הראש באורחות חיים,

חבר טוב יהיה ליראי ה' ולהיות איתם בדיבוק חברים,

ולקבל חיזוק מהחבורה בין בתורה בין במוסר.

זאת החברה שצריכה להיות ליהודים.

עד ששנינו שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה,

הרי זה מושב לצים.

מה כן צריך?

כי אם בתורת אדוני חפצו.

אז מה מדובר?

יושבים שני תלמידי חכמים,

שותקים,

לא אומרים כלום,

לא מדברים חטאים.

רק מה?

אין ביניהם דברי תורה. אין.

מה זה נקרא? מושב לצים.

שני לצים יושבים פה.

שני תלמידי חכמים יושבים.

לא מדברים.

לא לשון נורא, לא כלום. לא מדברים.

זה נקרא מושב לצים.

נעמה? כי אין ביניהם דברי תורה.

ומה זה לץ?

ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות.

אתה יודע מה זה? ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות.

אם יבוא עכשיו מישהו ויוכיח לנו בהוכחה של מאה אחוז

שיש את הבורא יתברך,

ובא עוד אחד

והביא הוכחה אחרת שהיא מוכיחה מאה אחוז שהבורא יתברך.

באו מאה, כל אחד הביא הוכחה אחרת. מאה הוכחות שונות שכולן מאה אחוז לא ניתנות להפרחה.

יבוא ליצן אחד,

יעשה איזה פרצוף, או ישמיע איזה קול, או משהו כזה,

מפרק את כל ההוכחות.

זה כוחה של ליצנות.

מה זה ליצנות?

זה כמו תריס,

מגן משוח בשמן,

יורים עליו חץ, חץ חודר.

אבל בגלל השמן, פססט, מחליק.

פוגע, פססט, מחליק.

ככה.

הוכחה זה כמו חץ מפלח את הלב ונכנס.

אבל אם יש שמן, שמן זה הליצנות, פססט, מחליק.

לא נקלט.

אז כמה צריך להיזהר? ואומרים על שני התלמידי החכמים האלה שישבו בשקט ולא דיברו דברי תורה, שני ליצנים, מושב ליצים.

אתם יודעים מה זה מושב ליצים? אתם לא תאמינו.

מושב ליצים זה,

נגיד עכשיו ישב לץ פה בכיסא הזה. ישב לץ.

ישב.

הלך.

בא מישהו, תיישב במקום שלו.

זה נקרא מושב ליצים. הוא יכול לשבת, אני עושה ציור בכוונה, בשביל שתבינו.

יושב פתאום אחד, יושב לבד, פתאום.

צוחק לבד.

מה קרה לך?

מה הצחיק אותך? אין פה אף אחד.

הוא לא יודע אפילו למה הוא ישב במקום שהלץ ישב.

זה מדביק.

מדביק. מושב ליצים.

המושב עצמו.

אז אם בן אדם אינו בן תורה,

עוד יותר גרוע אם אתה יושב עם אחד שהוא לא בן תורה,

עוד יותר גרוע. אם ישבת עם תלמיד חכם, זה מושב ליצים. אם אתה יושב עם אחד שהוא לא בן תורה, אז מה זה?

ואם בן אדם עוד מקולקל בדעות שלו, ואתה יושב ומשוחח איתו, אז כמה הוא ישפיע עליך? אפילו במילה אחת.

אפילו מילה אחת תחדור. מכל מה שהוא דיבר, מילה אחת חדרה.

מה הרווחת? זה נזק שאין כדוגמתו, מזהיר אותנו הרמב״ם, תיזהר, אדם נוטה מ...

בריאתו, אחרי רעיו וחבריו, תיזהר.

ואם בן אדם גר בסביבה שכל הסביבה היא ככה, הנה אנחנו עכשיו נמצאים בדירה,

לידינו יש פורטוריקנים,

ופתאום אתה שומע באמצע הלילה, פאם בום בום בום בום בום בום בום.

מה זה?

סלסה, סלסה.

לא עם טחינה, סלסה, לוקדים, ג'ננה.

איך בן אדם לא יהיה נושבע?

המוזיקה מקפיצה את הבן אדם, כאילו הידיים שלך ברגליים מתחילות לרקוד לבד.

זה משפיע, כל דבר משפיע.

אז כמה אדם צריך להיזהר?

אז לכן צריך להיזהר מאוד.

בסוף אני אומר לכם מה שאמר ישעיה הנביא.

שמעו אליי רודפי צדק,

מבקשי השם,

הביטו אל צור חוצבתם ואל מכבת בור נוקרתם.

הביטו אל אברהם אביכם כי אחד כרטיב.

כמו שאני אחד בשמיים,

יש אחד למטה בארץ שקוראים לו אברהם.

כמו שאני אחד,

הוא אחד.

אתם שומעים?

הנביא פונה לעם ישראל ואומר,

אל תתפעלו ואל תושפעו בגלל שאתם מעטים.

אפילו אתם בין הגויים.

United States of America,

אפילו שאתם רואים אותם שיש להם גורדי שחקים ויש להם ויש ויש ויש ויש להם את דונלנד טראמפ,

שיודע לדבר מה שהוא רוצה להגיד ולשנות כל רגע את דעתו,

אל תביטו ואל תתפעלו.

הביטו אל אברהם שהיה אחד בעולם והאחד הזה הפך את הלב של כולם לקדוש ברוך הוא ועל ידו קם עם ישראל העם הנבחר בעולם.

אנחנו צאצאיו וצריכים ללכת בדרכו.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב.

לכן פונה הנביא במיוחד לאלה שהם רודפי צדק ומבקשי השם ואומר להם,

אחרי שתרדפו את הצדק ותבקשו את דבר השם,

אז תהיה השגה שלכם בשלמות ידיעה אמיתית ונכונה אחרי הביקוש וההשתוקקות,

כי אז הדברים יהיו מושגים באמת.

ואין לכם להתפעל מדעות העולם ומה שהם אומרים,

ולא יהיה לכם שום ניסיון שאתם תפנו אליו,

כי אם אתם מבקשים את האמת והצדק בתורה הקדושה,

תוכלו להשיג. אז גם בתקופות האפלות האלה בהיסטוריה האנושית, לא הייתה תקופה יותר גרועה מזאת.

לא הייתה.

היה בהתחלה בונים החופשיים,

אז בוני המגדל התחילו אז,

שרצו לעקור חלילה את האלוקים מן העולם ולעבוד לשטן.

הם נופיעים עכשיו בסוף ההיסטוריה, דאילומנטי,

והם עכשיו רוצים לעשות את זה, והתוכנית שלהם כבר 300 שנה,

ועכשיו הם עובדים על זה בפועל,

להוציא את התוכנית לפועל. ממשלה אחת תהיה, מבטלים את הממשלות,

ייקחו לכם את המזומנים, לא יהיו לכם יותר מזומנים,

הכול כרטיסי אשראי דיגיטליים,

שדרכם יודעים עליכם הכול, יהיה 5G בכל מקום,

משם יקרינו עליכם קרינה אלקטרומגנטית, יזהו אתכם בכל מקום,

את לחץ הדם, את מה שאתם עוברים, מה שאתם חושבים,

יקראו את המחשבות שלכם,

ואתם בדרך להיות סייבורגים,

חצי מכונה, חצי בן אדם.

כמו שאמר מאסק,

טסלה,

מכוניות רובוטיות IOT,

אינטרנט אוף ת'ינקס,

ואתם תהיו מקושרים, והם מקושרים אליהם,

והם ישבו במעבדות החלל שלהם ויפעילו אתכם.

והם יכולים להגיד לבנימינו, תן סטירה לאחיך, והוא ייתן סטירה ולא יודע למה.

למה? ככה הם יחליטו.

והם יעשו הפגנות מתי שהם רוצים, יוציאו אנשים מוזעמים, והם יכולים לשתק אותם ופתאום הם יהיו אפתיים.

הם עושים את הכול, הם עושים סכסוכים בעולם, הם עושים מלחמות בעולם,

הם עושים הכול, וזה הכול בשביל לפרנס את הביג פארמה,

את כל החיסונים ואת כל התרופות.

זה הפטנט, זה ה-deep state.

מי עומד בראש?

האפיפיור הוותיקן,

המלכה מווינזור,

הרוקפלרים והרוטשילדים.

אלה מנהלי העולם. מתחתיהם זה בילי אדה בילי, ביל גייטס ומלינדה,

סורוס וכל המשוגעים האחרים,

ומתחתיהם יש את הפקידונים שלהם וראשי ממשלות ונשיאים שבאים לדבוס לפורום הכלכלי השנתי כל שנה,

שם הם מטקסים עצה,

ויש להם את השולחן של הבילדרברג,

של העצמות והגולגולות הסודי, 130 אנשים, מנהיגים בעולם,

בעלי כוח ושליטה,

ויש להם עוד כמה כל מיני שולחנות ושולחן עגול, יש להם כל מיני שמות,

הכול סביב אותו דבר,

ויש סדר עולמי חדש.

הם אומרים, אתם לא תחזרו יותר לחיות כמו שהיה פעם,

לא תוכלו להיות יותר אנשים פרטיים.

הם יחסלו את כל העסקים הפרטיים והם ישלטו בכל העסקים, והעסקים יהיו ציבוריים,

והם ימנו את האנשים הראויים בעיניהם,

שהם בעצם יתפעלו את הדברים.

הם ישללו מכם את הפירות בירקות,

הכול יהיה מהונדס על ידי ביליה דה בילי,

שהוא משתמש בהנדוס הפירות להוריד מהן ויטמינים,

כדי שתהיו חלשים ויהיה דילול אוכלוסין.

זה בקצרה.

מי שיהיה מחובר לתורה ויחזיק בשם באמת,

ויהיה עם עיניים פקוחות, אבל להיזהר,

כי יש מצבים שתצטרכו לעוף מפה ומהר,

אני כבר אמרתי את זה מזמן,

אבל אתם לא שומעים,

כי הוא יעשה לכם חיסונים בכוח. מהחיסונים שעשו עכשיו,

מתוך 13 מתו חמש.

הוא אמר בעצמו, ביליה דה בילי,

ש-700,000 ודאי ימותו מהחיסונים,

כי זה חיסון של תוך כמה חודשים.

חיסון לוקח 15 שנה מינימום להכין אותו, ואף פעם הוא לא 100%. קודם מעבדה,

אחר כך על בעלי חיים,

ובסוף על בני אדם מתנדבים. פה רוצים לחייב בכוח, בהכרח,

על ידי הצבא, את כולם להתחסן.

מי שלא יתחסן ויברח, יכניסו אותו למחנות פימה. יש לכם פה 600-800 מחנות שמאכליסים 50 מיליון אמריקאים,

שיהיו מורדים ויטפלו בהם שם.

ומי שלא יחסן, ילד שיבוא בלי תעודה דיגיטלית של חיסון,

יעשו לכם ברגוטים על התיקים,

לא ייכנס ללמוד. אין ללמוד.

אם לא יהיה לך כרטיס דיגיטלי, לא תוכל לקנות בשום מקום.

הפרצוף שלך חשוף, כמו שרואים בסרטים או בטלוויזיה,

שרואים מרובע על הפנים שלך, רודף אחריך לכל מקום,

וקולטים אותך בכל זה.

למה עושים מרחק שתי מטר?

כי אם שני אנשים דבוקים,

אז זה מתחרבש להם כל הקליטה.

צריך הפרדה בין האנשים,

בשביל שיוכלו לקלוט כל אחד בנפרד.

הבנתם?

בקיצור, אמרתי לכם על קצה המזלג, מה שאני אומר, כל ערב חצי שעה בחדשות וירוס TV. אני כבר אמרתי 70 פעם חדשות של חצי שעה לפחות על וירוס TV, שכל זה קנוניה, בלוף אחד גדול וכו'.

באוסטרליה הודיעו אתמול שאף אחד לא מתה שנה משפעת.

אין, אין שפעת, נעלמה.

למה? קוראים לה היום קורונה.

שהקורונה, הכול חרטא,

הכול חרטא, מספר הנפטרים עם כל מה שהם מעמיסים,

שגם מי שנהרג בתאונת דרכים זה גם קורונה.

כל מי שזה, זה קורונה, קורונה, קורונה. אין מי שמת ממשהו אחר, כולם מתים מקורונה.

עם כל המספרים,

זה לא שונה משנים שעברו.

אז מה הבעיה? אז למה השקר הזה? זהו, סדר עולמי חדש, להרגיל את כולם להיות משועבדים,

צייתנים,

ועושים את רצונם. זהו, זו המטרה, מרגילים אתכם, וזהו. ואתם שותקים, זה בסדר, מבחינתם זה בסדר.

היו כמה התקוממויות בכמה מדינות,

אבל זה דרך.

כל זמן שהציבור לא יעמוד ויגיד, אנחנו הריבון, לא אתם. אנחנו שמנו אתכם, אנחנו נוריד אתכם,

אז אתם תהיו באמת עבדים.

נחמדים.

אבל ימכרו לכם שה-5G זה בשבילכם, תוכלו להוריד סרטים מהר, תוכלו זה, יקרינו אתכם, יקרינו אתכם.

אתם יודעים מה זה הקרינה הזאת?

מה שיש לכם במיקרוגל.

מה שיש לכם במיקרוגל זה הקרינה שיש ב-5G.

זה.

תראו כמה עופות מתים מיד ה-5G. תראו כמה עופות.

תראו את העצים.

מי שנמצא ליד האנטנה, עץ שנמצא ליד האנטנה,

כל העץ מקולף מהצד של הקרינה,

בצד השני לא. אין עלים בצד הזה, יש עלים בצד ההוא.

תראו את זה בפועל.

וזה הם חייבים בכול, כי ככה יש להם שליטה על כל העולם. אף אחד לא יכול לברוח מהם.

אף אחד.

היום אתה חושב שאתה רוצה לקנות כיסאות, אתה פותח את הטלפון ואתה רואה כיסאות.

אתה.

ראית מה זה?

בדיוק רצית כיסאות.

איך השתבח הבורא, איך הקדוש ברוך הוא עשה את זה?

זה גוגל עשה לך.

הם מנתחים את המחשבות שלך, הם רואים איפה אתה מחפש דברים, הם רואים זה, הם רואים לאן אתה הולך.

הכל הם יודעים עליך, והם כל הזמן עושים תמצותים עליך, ויודעים בדיוק מה המהלכים הבאים שלך,

ומכינים אותך לקראת מה שהם רוצים שתיקח.

ואתם לא שמים לב, ואתם כבר חיים בתוך זה, ולא שמים לב.

אז אני אמרתי לכם כמה דברים נחמדים,

ואם אתם תיקחו משהו קטן, אפילו חמישה אחוז ממה שאני אמרתי,

אני חושב שאתם תצליחו יותר בחיים,

ובעזרת השם לא תהיו משעבדים לאף אחד,

תהיו עצמאים,

וכל מה שתלמדו תשכילו ותבינו,

ותעשו ותקיימו, ותבינו שהייסורים לטובה,

והכל מאת השם, ואין העולם הבא נקנה אלא בייסורים,

ואין מה לעשות,

אבל כדאי שאנחנו נבחר אותם על ידי תורה ומצוות.

אך טוב החסד ירדפוני, ואז ושבתי בבית השם לאורך ימים.

תודה על ההגזמה.

שלום, הרב. שלום.

זה יהיה רק פה באמריקה, או גם בארץ כל העולם? בכל העולם, ובארץ ביבי משתף פעולה עם ביליאד דה ביבי.

תודה רבה. כן, שאלה נוספת.

מר ערן, אתה חושב שמגיע לך 200 דולרים?

אני 100 דולרים. אז אני אתן לך 100, בסדר.

כן, נו, הלאה.

שלום עליכם, כבוד הרב.

אחזק וברוך שהרב הגיע לפה.

קודם כל, מה עם ישראל יכול לעשות? רק לצעוק לקדוש ברוך הוא? לא יכולים לצאת לרחובות. קודם כל, זה חשוב מאוד לצעוק, כי אז יודעים לפחות שיש הקדוש ברוך הוא.

כי כל הזמן חושבים שיש ביבי.

צריך לדעת שיש הקדוש ברוך הוא. לא תמיד זוכרים אותו.

מתי זוכרים אותו? כשכבר הגיעו מים עד נפש, וחבל. למה לחכות עד אז?

אפשר לפני.

נגיד עכשיו אני יצאתי לחוץ לארץ,

יש לנו ישיבה,

ברוך השם,

של עשרים וכמה בחורים,

ויש לנו אברכים וזה פה ושם, והם קיבלו על עצמם ארבעים יום תענית.

גם להצלחתי, כשאני נוסע לפה להשפיע קצת על יהודים,

וגם בשביל המצב של הקורונה והשקרונה. כל העשרים האברכים?

כן, כולם. וואו. ארבעים יום. ארבעים יום, וואו.

כוח גדול.

אריות.

לא, כי יש מאמר של הזוהר.

הזוהר אומר שכמו שהגאולה של מצרים הייתה על ידי זעקתם לקדוש ברוך הוא, אז ככה הגאולה האחרונה תהיה. נכון, אמרתי. ורואים את כל הנקודה הזאת, שזה מצטרף. אמרתי, ולכן אמרתי שכדאי לחכות, לא לחכות עד הסוף, אלא לפני כן. מה היה לצעוק לפני? אם היו צועקים קודם, גם היה שומע אותם.

כל העניין זה לצעוק. למה אמר רבי שמעון בר יוחאי,

שלא נתן להם את המן פעם ראשונה, נתן להם כל יום, בשביל שיכמנו את ליבם להביא משמיים,

שידעו שהכל זה על פי מוצא ה'. אם נבין שהכל על פי מוצא ה', וזה בא לחנוק אותנו,

חונקים את האנשים, פשוט שמים להם מסכות של כלבים על הפנים.

לאן זה?

זה עורר אותנו, אתה מבין? זה לא יאומן. הרי אם היו אומרים לאדם,

תחזור בתשובה, הוא הסכים.

הסכים. בסוף אומרים לו, אבל יש עוד תנאי אחד, צריך ללכת עם מסכה כל הזמן.

הוא היה זורק הכול.

זורק הכול. משוגע, מה, אני אחזור בתשובה ואני אלך עם מסכה?

מה קרה לך?

מילא זקן, אני מוכן, פאות, אבל מסכה? כשאני אלך עם מסכה ברחוב, מה קרה?

אומרים לו, חייבים, חייבים.

יש שטן, קוראים לו שטן, הוא צריך לשים מסכה נגד השטן.

הוא לא היה שם.

ופה אומרים לאנשים, בלי מצוות, בלי כלום, שים מסכה שם.

ולא רק זה, גם מקפיד על אחרים.

מקפיד.

יא מייסר, מייסר.

למקיים מצוות תוכיח, תוכיח את עמיתך?

מה זה בדקדוק?

מגרש בן אדם מבית כנסת, אומר לו, אתה לא תיכנס.

לא תתפלל, בלי מסכה. זה יותר חשוב מכל דבר.

בלי מסכה להתפלל? השתגעת?

אבל בארץ רואים שאפילו נותנים קנסות. פה לא נותנים לנו קנסות.

מה? בארץ זה, זאת אומרת, לקחו את זה מהלך יותר מדי קדימה,

שבארץ נותנים קנסות. בובי הוא משרת נאמן של הסדר העולמי החדש. הוא אמר במפורש, העולם לא יחזור אחורה יותר. פה לא מחייבים.

אני יודע שלא מחייבים.

אז יש לכם מזל שטראמפ לא רוצה לשים מסכה בעצמו.

בגלל זה אתם מרוויחים.

אם לא הייתה לכם מסכה, כולכם הייתם חנוקים.

זה המזל שלכם.

רב, שאלה. לגבי בתי ספר, מה רב אומר שהילדים,

לשלוח אותם לבתי ספר? לא לשלוח לבתי ספר. כל זמן שלא מחייבים אותם, לשלוח והם מחייבים, לשים אותם במקום שלא מחייבים.

שמה? לגבי מה?

לגבי חיסונים.

זהו, מזה הנקודה. זה מה שאני אומר.

אז לא לשלוח בכלל? לא לשלוח.

כי שמא אולי יחייבו אותם בחיסונים? החיסונים האלה מסוכנים מאוד. לא, יש אנשים שאומרים שבלי לשאול את ההורים, יכניסו לילדים בתוך בתי ספר. הם מכניסים. אצלנו בישראל לא שואלים את ההורים. לא נותנים להורים להיכנס לגנים ולא לבתי ספר,

ועושים מה שהם רוצים. יש חברה שנקראת נטלי, ממומנת על ידי הסינים,

והם מכרו להם את הפרויקט הזה, והם עושים את זה. הם מרוויחים כסף. לא מעניין אותם הילדים.

אסור לילדים בלי לשאול את ההורים? בלי לשאול את ההורים.

הרב יודע מקומות בארץ? עדיין, פרסמנו את זה כבר בחדשות.

יש עורך דין שפרסם דפים מדויקים מה מותר ומה אסור לשלטונות,

לבתי הספר והכול,

והגישו עכשיו לבית משפט את הדרישה למנוע את הדבר הזה.

מה זה יעזור אם כל זה באותה מחלקה כולה? לא, זה עדיין לא בתי המשפט אמרו, זה הפוליטיקאים אמרו.

וגם, עצם זה שביבי מסתיר ל-30 שנה חיסיון את כל הישיבות של הקורונה, זה חשוד ביותר.

מה יש לך להסתיר?

תגיד, אדרבה, אתה גיבור לאומי, אתה הצלת את כל העם, לא? כמו שהסתירו על התימנים.

כן.

ובסוף התברר ששחטו את התימנים האלה, שחטו אותם. מה זה שחטו?

הרגו אותם בשביל לקחת הלב, הלכו אותם מחוץ לארץ. כן, ולמכור את זה בשביל ניסיונות.

כן?

זה מדינת ישראל.

שאלה.

אז עוד פעם, בשנה הקרובה לא לשלוח לבתי ספר? לא, לא, לא.

בכלל, אוקיי. אפשר ללמד, כמו בתי מון. בתי מון למדו בבית. גם בפולניה למדו בבית בהתחלה. אחר כך היה חדורים, אחר כך היה ככה. לא, כי הם אומרים שיסגרו את ה... מישהו אומר שיסגרו את ה... הם יגידו כאילו שאנשים נדבקו בתוך הבתי ספר, ויסגרו את הבתי ספר, וייתנו לילדים לצאת החוצה.

ולא רק שלא יצאו החוצה,

גם יפרידו את הילדים מההורים ויקחו אותם למחנות.

כן? יש מחנות איפה שאני נמצא עכשיו. בלונג איילנד. איפה זה? זה, מה הכתובת שם? בפרקוויי. בפרקוויי. יש שם באמצע הרחוב

כמה בלוקים מגודרים בגדרות ממש. יושבים שם חיילים ושוטרים ושומרים על אנשים שיש להם קורונה בתוך ביתנים שהם לא יכולים לצאת.

עד שיגידו להם אם הם יכולים לצאת או שימותו שם.

בפרקויי, לא תגיד עכשיו במדבר.

ששומעים אותם בגלל הקורונה? קורונה. כתוב, כתוב שלטים, כתוב, יש סרטון.

שלחתי את זה בקבוצות.

כן? מזעזע.

התוכנית היא סדורה, תקרא בגוגל אג'נדה 2030 של האו״ם,

תדע את כל מה שאמרתי בקצרה ואמרתי לך אפס קצה. כן, אני קראתי את זה.

זהו, זה המצב.

כן, שאלה נוספת באחרונה.

יחיא, יחיאת תהמוני.

רגעו שיר, וואו רגעו שיר.

כן, תן לבחור פה.

סליחה, כבוד הרב, העברית שלי זה לא מאוד טוב.

יש חבר בבית עכשיו שקצת חולה וצריך ברכה.

דתי או לא?

דתי,

אבל עכשיו בדיפרשן, בדיכאון. אבל לפני כן? איזה דתי, איזה דתי? דתי, שלושה ימים תפילה, לומד תורה. או, או, או, אשום מאוד. היה בעל הבית שלנו. מה השם שלו?

יונתן בן איכתרם.

מה יש לו?

דיכאון.

יונתן בן איכתרם.

השם ירפא אותו ברפואת הנפש והגוף מהרה.

תגיד לו שישמע את הדיסקים שלי.

יש לי פה, הנה, בוא אני אתן לך מתנה. זה שווה הרבה כסף. בוא,

תיתן לו את זה. יש פה דיסק און קי, 580 שעות,

ויש פה 2,000 תשובות לשאלות.

2,000. יש בפנים דיסק און קי.

אתה רוצה לתת צדקה? ברוך תהיה.

בסדר.

תהיה בריא. בריאות והצלחה.

מי שרוצה את ה... אם אתם זוכרים, בפעם הקודמת נדמה לי שדיברנו פה,

כן, כן, הנה זה הגיע, זה הגיע. הנה, פה נמצא מי שאחראי.

יש את הדיסק און קי סוף סוף שהזמנו בבוהאן,

איפה שיצאה הקורונה,

ובסוף הם לא עמדו במילה שלהם והם העלו את המחיר. בסוף הדפסנו את זה בישראל, ברוך השם.

ויש פה חוברת עם אלפיים שאלות,

ויש עליהן אלפיים תשובות מוקלטות בתוך דיסק און קיש ששמים אותו במחזיק מפתחות,

ואתה הולך באוטו, במחשב, בכל מקום,

כל שאלה תשובה.

ואם אתה רוצה לתת את זה למישהו אחר, חילוני, שלא יודע, קרוב משפחה או משהו, אתה מציל אותו פשוט.

אז יש את זה פה,

ומי שרוצה להיות שותף גם כן במניות בדבר הזה,

יש לכם את הדבים האלה.

תסתכלו, יכולים לספור בעולם הזה הרבה מאוד ספיפים.

אני מודה לכם על ההגשבה,

תודה רבה לכם שמעתם,

ערב טוב.

תודה רבה.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10, בני ברק,

או לטלפון

036-77779-mail.שופר מיין שטרודלשופר.tv

תורתנו באינטרנט שופר.tv בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים בחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם,

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא,

וכן ניתן לרכוש במשרדי שופר dvd לצפייה mp3 לשמיעה,

ניתן להוריד הרצאות לנגן mp3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר בשופר קול,

גם בקומה הכשרה,

לשמיעת שידורים חיים 073-337-6900 ובשידור חוזר בטלפון

023724787.וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם,

זכותו תגן עלינו אמן, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים.