אשדוד - אשדוד - למה חייב להשתכר בפורים?

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

אנחנו עוד באווירה של פורים, ויש לנו עוד הרבה ללמוד מזה.

ידועים דברי רש"י בשילוח המרגלים, שהכתב מעיד בהם: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה".  וכל ה"אנשים" שבמקרא זה לשון חשיבות. ואותה שעה כשרים היו. רק שאנחנו רואים את הלשון "אנשים" זה אנשים חשובים.

הערב יהיה להצלחת תומר בן אילנה, ה' ימשיך לתת לו כח ואפשרות לזכות את הרבים. ויזכה אותו בבריאות, שפע, פרנסה טובה וכל טוב. הצלחה לכל המסייעים והתומכים בארגון שופר. ולעילוי נשמת כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהם "קדיש". הערב יהיה גם לעילוי הורי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

אז כמו שאמרנו כולם אנשים לשון חשיבות. ויש פסוק במגילה: "והשתיה חדת אין אונס כי כך יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש". ודרשו בגמרא: מה זה לעשות כרצון איש ואיש? כרצון מרדכי והמן.

מרדכי כתוב: "איש יהודי היה". והמן כתוב: "איש צר ואויב". ולמה מוכתר המן בלשון "איש"? מה חשיבתו של המן הרע הזה? לא ראי לקרוא אותו איש. "איש". זה לשון חשיבות. ומה משווים אותו למרדכי? זה איש וזה איש.

כשדרש נובכדנצר מחנניה משאל ועזריה להשתחוות לצלם, הם ענו לו: "אתה והכלב שווים בעיננו". אז עוד לפני הנצרות הפרוטסטנטית כבר חנניה משאל ועזריה, כבר אמרו שהאדם והחיה שווים. אצל הגויים. הנצרות הפרוטסטנטית שהחיה והאדם שווים. אז הוא עדו לפני שהיא קמה, ידעו היהודים מי הגויים ומה הם שווים.

אמרו לו: "אתה והכלב שווים". גם המן חשוב ככלב. כמו שאמרה אסתר: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי". וכתב המהרש"א: "הצילה מחרב נפשי": ראשי תיבות "המן". "הצילה מחרב נפשי"- המן, שהוא דומה לכלב. לכן, המשך הפסוק: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי". אז אם היא משווה אותו לכלב, למה כינתה אותו בשם "איש"? למה במגילה נכתב שהוא "איש"? איש זה לשון חשיבות.

בהודעה על הניסים בחנוכה אנחנו אומרים: "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך".  

ויש פה תמיה: "גיבורים ביד חלשים", שחלשים מנצחים את הגיבורים זה נס. בפרט שזה מעטים מול המונים. אחר כך: "רבים ביד מעטים", נס! גם גיבורים וגם רבים, מול חלשים ומעטים. אל מה עניין להגיד שלמסור את הטמאים, הרשעים והזדים ביד טהורים, צדיקים ועוסקי תורה? למה להחשיב את זה לנס? הרי אם הכוחות הם שווים, מדוע שלא ינצחו הטובים? מה פה ההתפעלות שצריך לציין פה שהרשעים נוצחו ע"י צדיקים. מילא, רבים מטל מטעים, גיבורים מול חלשים, זה מובן. אבל למה שצדיקים לא יכלו לנצח רשעים? למה שזדים לא יפסידו אצל עוסקי תורתך?

אבל ידועים דברי הרא"ש, רבנו אשר אומר בבא מציעא בהתחלה: עניין כל דאלים גבר, משום שמי שהדין עמו, מור נפשו להעמיד את שלו בידו, יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול. אתה בעל הבית ויש גזלן שברא להוציא מידך בגזלה את הרכוש שלך. אז הוא אומר: "כל דאלים גבר". מה פירוש?

מי שהדין עמו, אם אתה הבעלים של החפץ, אתה תמסור את נפשך כדי להעמיד את שלך בידך, יותר ממה שימסור הגזלן את נפשו על החפץ. כי אם הוא יראה שלא הולך, אז הוא יברח יעזור וילך. אבל אחד שזה שלו, הוא לא יוותר! הוא יחזיק.

והדברים שלו צריכם ביאור: פה לא מדובר שאחד חלש והשני גיבור. אלא שהחלש מוסר נפשו והוא יגבר על הגיבור, שהוא רפה רוח. למה? בגלל שהוא נלחם על שלו.  

והגמרא בסוכה נ"ב אומרת: שהיצר הרע מניח את אומות העולם ומתגרה בישראל. ובמי בישראל ביותר? בתלמידי חכמים עוד יותר הוא מתגרה. כי גדולת שנאת הרע לטוב. וככל שהטוב גדול, כך גדולה שנאת הרע אליו. זאת אומרת, כמה שתהיה יותר צדיק ויותר קדוש, תהיה בלתי נסבל. קיצוני. יגידו עלייך דברים וזה שנאת הרע את הטוב. וככל שאתה טוב יותר, הרע שונא אותך יותר.

כאין זה אמרו בגמרא בפסחים מ"ט: גדולה שנאה ששונאים עמי ארץ לתלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים עובדי כוכבים את ישראל. עמי הארץ, יהודים, הם יכולים להיות דתיים עם כיפה שמתפללים שלוש תפילות ולומדים גם, אבל הם עמי ארץ. הם שונאים תלמיד חכמים יותר ממה שהגויים שעובדים עבודת כוכבים שונאים את ישראל. והם אומרים: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".  לא כמו כלב, אלא כחמור, ששובר גם את העצם. ככה השנאה.

וכבר נשאל הגאון רבי עקיבא איגר, זצ"ל: לא הכתוב הוא אומר: "כמים הפנים לפנים", כפי שהמים משקפים את הבבואה של האדם שנשקף בהם, כן לב האדם לאדם. אם כן, כמו שאני מסתכל למים ומשקפת בבואתי, ככה לב ללב. מרגיש כל אחד מרגיש את השני. אם כן, היינו צריכים לשנוא את הגויים כמו שהם שונאים אותנו. כי "כמים הפנים לפנים כלב האדם לאדם".אבל עינינו רואות שהגויים מוכנים להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והיהודים אינם שונאים אותם כך.

מה הוא השיב על זה הגאון רבי עקיבא איגר? בכל יהודי יש איזו נקודה של השלמה עם הגוי. ובאותה נקודה הוא מזדהה עמו ולא שונא אותו. זה לא הכי טוב. לכן מי ששמע את הדרשה אתמול על הנצרות הפרוטסטנטית שחלחלה כבר בישראל מאוד, והיא תוספת בכל אושיות הממשל והציבור, ותשמעו את זה באתר שופר, אז יבין שיש השלמה של היהודי עם הגוי. אבל בגוי אין אפילו פינטלאיד 10:57! הוא שונא אותנו באופן מוחלט ומושלם. עכשיו האו"ם הודיע שאנחנו מדינה אפרטהייד. אנחנו מבצעים רצח עם. אנחנו יותר גרועים מהנאצים. הם אומרים עלינו דברים שלא היו ולא נבראו. אבל ככה הם רוצים לראות אותנו. בין אם זה היה או לא היה , זה לא משנה.

וכך אמר החפץ חיים זצ"ל: שבכל מקום בו יהיו יחסי הכוחות בין הדתיים והחילונים שווים, ינצחו החילונים. החפץ חיים אומר מפורש: מקום שיהיו כוחות שווים בין דתיים לבין חילונים, החילונים ינצחו. למה. כי בין הדתיים יש פשרנים וסבלנים  למחצה, לשליש ולרבעיה. אבל החילונים, אלה שנאמר עליהם שהם שונאים תלמידי חכמים וכו' אפילו יותר מגויים, יוקדים במסתמתם 12:14 ופעם התבטא ואמר, החפץ חיים אמר: "אנחנו נלחמים עבור האמת ברפיון והם נלחמים עבור השקר ובלהט! כאילו זה אמת". אז אני אגיד במילים שלי: אנחנו נלחמים עבור האמת בשקר, והם נלחמים עבור השקר, באמת. 

ופה אני מכניס לכם עכשיו משהו מהחדשות של עכשיו: ליברמן שר הבטחון של "פקה, פקה", שאמר תוך 48 שעות הוא מתיז את ראשו של היינה, וכבר סופרים לו את ה-48 שעות כבר כמה מאות פעמים עברו התאריכים. אז אותו מר "פקה פקה", אמר עכשיו לרב בשם יגאל לוינטשיין שאמר שנים שישמשו בחיילות קרביים בגדודים מעורבים, זה לא ראוי ולא הגון וגם על פי הצבא זה לא בדר, וגם מורידים את הרמה של החיילים בגלל החיילות, כי הן לא יכולות לעמוס במעמסה של חיילים. הכל זה בשביל להכניס את הנצרות הפרוטסטנטית לכ ל מקום, כמו שהיה בשיחה אתמול. אז הוא אמר לו, לרב הזה: "תשמע חביבי, אם אתה לא מתפטר מהמכינה עלי, שהיא מכינה את כל התלמידים להיות חיילים וקצינים הכי טובים! שמשם יצאו ארבעה גיבורים, לפי המושגים שלהם. אם אתה לא מתפטר, אני בתור שר "הפקה פקה", מבטל את התקציב למכינה ולישיבת ההסדר ולא נותן יותר כיסוי לכם. למה? איך אתה פוגע בנשים? ואתה אומר שהן לא שוות. מבעיניי הוא אומר נשים שוות לגברים. בדיוק.

נו, נראה ששרת, יש שרה. לא יודע, שרת התרבות או שרת החינוך או שרת, אני יודע ספורט, מה יש שמה... שהיא תגיד שאם לא יהיה קבוצת כדורגל מעורבת, אני מבטלת את כל המשחקים. הם שווים לפי שר הביטחון. אם הם יכולים להיות בטנקים, יכולים להיות במגרש. מה הבעיה?! אבל אני רוצה לראות את שר הבטחון, מר "פקה פקה", אם אתה תשלח את אותו מכתב ששלחת ליגאל הרב גם לאקדמיה, גם לאוניברסיטאות, שהם אומרים לא לשרת בצה"ל בכלל! לא חיילים ולא חיילות. והיא תבטל להם את התקציב. ששמה מלמדים בכלל שאנחנו אויבים של העם היהודי. שאנחנו פוגעים, כי אנחנו כיבוש, ואנחנו כך... והם מוסרים את חיילי צה"ל להאג, ומלשינים בכל מקום וכו', אתה תמנע מהם תקציבים? בוא נראה! אותו מכתב תכתבו לאחד הדיקנים או לאיזה פרופסור ותגיד. אני רוצה לראות אותך מר פקה, פקה". אני לא מצדד באלה ולא באלה, אבל אני לא אהיה  "פקה פקה".

הוא אומר לבנט שמצדד, זה גם נדיר, שמצדד ברב הזה, יגאל לוינשטין, מצדד בו, בדר"כ הוא לא כזה דתי כל כך, כיפהל'ה שלו לא יודע מה עושה שם, אבל הוא אומר לו: "אתה רוצה להפוך אותנו לאירן". זאת אומרת, אם יהיה הצבע ביחידות הלוחמות, הרי הדתיים האלה הסכימו כבר שחיילות וחיילים יהיו ביחד. רק לא בגדוד מעורב. מקלחות ביחד, אוהלים ביחד, בטנק אחד ביחד, שמירות בלילה ביחד. אז הם מסכימים. הם מסכימים. אבל זה לא. זה לא. זה כבר לא! הוא אומר זה אירן. אז זה מלחמת דת. זה לא אתה נלחם על איזה עקרונות וכו'. אתה נלחם נגד הדת.

אבל אם יש בדואים שהם מאמינים ככה? ויש אחרים ככה? הם מכבדים את הדתות. אוי ואוי! אל תיגע בדתות. אם הוא רוצה חמש פעמים להתכופף, אף אחד לא יגיד לו כלום. מה פירוש? זה הדת שלו! אסור, אסור לפגוע בדתות. רק בדת היהודית. כי גדולה שנאת עמי ארצות של "פקה פקה", יותר מהגויים ששונאים את ישראל. והרבנים "הפרווה", של המזרחי עכשיו, יצאו בקריאה שאסור לשרת ביחידות כאלה. הפרווה! לא הקיצונים, כאילו שלהם, שהם פרווה בעצמם. זאת אומרת אלה שמתירים שחיילות וחיילים יהיו. התורה אוסרת, אומרת "לא יהיה כלי גבר על אישה". אסור לאישה להיות במלחמה. אבל לא משנה, זה דתיים מיוחדים. יש להם תורה משלהם, מצונזרת. והם מרשים. אבל גם זה כבר אומרים "גוזמה". אתם יודעים כמה קצינים בחירים בצה"ל יצאו נגד שזה לא הגיוני, זה לא... אתה מוריד את הצבא לגמרי. אבל השיטה היא נצרות פרוטסטנטית. תשמעו את הדרשה מאתמול, שופר נקודה טי-וי, ותבינו לאן מוליכים אותנו. שוויון. שוויון בין חייל לחיילת, שוויון בין אדם לחיה. ועכשיו יש כבר התפתחות חדשה מהיום, אחרי 160 שנה של מלחמה, שוויון בין אדם לנהר.

בניו- זילנד, היום עבר חוק שהנהר יש לו ישות חיה! דנים אותו כמו אדם. הוא יכול לתבוע אדם בבית משפט. הנהר יכול לתבוע אותך. אם תיכנס לנהר תעשה שמה מה שצריך לעשות באפס אפס, הוא יכול לתבוע אותך בבית משפט, כי העכרת את מימיו. אמיתי! ניו- זילנד. הנה, אתה רואים זה הנהר וזה הכתבה. רבותיי, אז גם נהר שווה.

טוב, אלה שאומרים שבאנו מהקופים, בשבילם זה לא בעיה. אבל אנחנו לא הסכמנו שבאנו מהקופים, אבל רוצים להכניס לנו את זה בכח. הכל שווה. מה זה הכל שווה? פירושו שאין אלוקים, הכל שווה, גם הוא, גם הוא. הכל שווה. הכל! אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, תגיד מה שאתה רוצה, הכל בסדר.

נחזור לעניינו:

אז למה קראה לו אסתר המלכה להמן הרשע "איש"? למה היא קראה לו איש? אז תשמעו למה: בנס חנוכה לא זו בלבד שמעטים גברו על רבים וחלשים על גיבורים, אלה שהטהורים גברו על הטמאים. זה פלא! זה בניסים. "על הניסים ועל הנפלאות...". למה זה נס? למה זה נס טהורים גברו על טמאים? למה זה נס? כי בנוהג שבעולם הטהורים נלחמים ברפיון! והטמאים נלחמים בלהט. ואם הפסידו הטמאים במערכה, זה נס ופלא!

עכשיו יש לנו תשובה שהוצבה קודם, מדוע קראה אסתר להמן בשם "איש". כי "איש" זה חשיבות. "איש" זה מי שממצה את כוחותיו. כמו שאמר דוד המלך לבנו שלמה טרם פטירתו: "וחזקת והיית לאיש". שניים מיצו את כוחותיהם. האיש מרדכי מצד כוחותיו בקדושה, והוא נלחם נגד המן! שהיה משנה למלך. עומד יהודי אחד בודד מול המן הרשע ומצליח להפר עצתו. זה איש. וכנגדו עמד "איש צר ואויב", שהוא היה במסתמא ובמלחמה נגד הקדושה שהשקיע עשר אלף כיכר כסף לקנות את היהודים בשביל לשחוט אותם. הוא הולך על כל הקופה. אפילו שאשתו אמרה לו: "נפול תפול לפניו". תחזור בך. הולך עד הסוף. למה? הוא מזרע עמלק. עמלק נלחם בלי הגיון.

אז ראינו פה שאלה: יש אנשים בצד של הטומאה שהם הולכים עד הסוף? כי בדר"כ בקדושה ברפיון. "כן, נכון, אבל.. אבל.. לא עד כדי כך...", ככה אתם מכירים את אלה שמעגלים פינות לטובת הציבור. שהציבור יעקל אותם. הם פוחדים שהציבור לא יעקל אותם. לכן, הם מקלים, מעגלים ואומרים כל מיני דברים, בשביל שיכולו לעקל אותם. אבל זה לא התורה. זה התורה שלהם, לא של הקב"ה.

עכשיו, אנחנו נראה עוד נקודות ונחבר אותם.

איש צר ואויב המן הרע הזה. הגמרא אומרת: אמר רבי אלעזר במגילה ט"ז: מלמד שהייתה מחוה בידה כלפי אחשוורוש ואומרת איש צר ואויב. שואל אותה אחשוורוש: מה בקשתך ותעש". תגיד לי מה את רוצה, עד חצי המלכות. היא מושיטה את האצבע לכיוון שלו, "ותאמר אסתר איש צר ואויב", והיא מציעה עליו, על אחשוורוש.כי הוא היה שונא לישראל יותר מהמן.  הוא אמר לו: הכסף נתון לך, לא צריך את עשרת אלפים כיכר כסף, לא צריך, אתה יכול להרוג אותם חופשי! חופשי! אין שום בעיה. נותן לך יד חופשית. ובא מלאך וסתר את ידה כלפי המן, ואז היא סיימה את המשפט: "המן הרע הזה". היא התכוונה להגיד :"איש צר ואויב אתה". בא מלאך מן השמים, סתר את ידה לכיוון של המן, ואז היא המשיכה ואמרה: "המן הרע זה".

ותמהו רבותינו: נכון, אחשוורוש שנא את ישראל יותר מהמן, אבל איך מעיזה, אסתר, להחוות כלפיו ולעורר חמתו? הרי היא מסכנת את נפשה ואת כל עם ישראל. שלחו אותה להציל. לא שלחו אותה לקלקל. והוא כבר הרג את אשתו הראשונה בחמה שהייתה לו. היא רק ביזתה אותו. לא הסכימה לבוא כרצונו, אז הוא הרג אותה. אז מה יהיה איתה עכשיו, שאת הולכת להגיד כזה דבר?

מסביר החזון איש, זצוק"ל : אסתר הייתה חדורה כל כך במידת האמת, עד שהיא לא יכלה להבליג ברעתה לאחשוורוש. אבל לכאורה, קשה. קשה לומר על אסתר המלכה שהיא לא שלטה בעצמה וסיכנה את עצמה. והרי זו עצמה עבירה. הכתוב: "ונשמרתם מאוד נפשותיכם", אז איך את מסכנת את עצמך ואת כל פרויקט ההצלה?

אבל הדברים שלו, של החזון איש, זכרונו לחיי עול הבא, יבוארו ויובנו ע"י המהר"ל מפראג, זצ"ל: הואיל ואחשוורוש היה צורר היהודים כהמן, ואפילו יותר, אילו הייתה אומרת שהמן הוא האיש הצר והאויב, היא הייתה עוברת על "דובר שקרים לא יכון לנגד עיניי". ה' שונא שקרנים. ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניי. אז אם היא רוצה סייעתא דשמיא מהקב"ה, איך את עושה דבר שהקב"ה מואס בו? "דובר שקרים לא יכון לנגד עיניי". אז עמדה בפניה ברירה: או לאבד את התמיכה של האחשוורוש או לאבד את התמיכה של הקב"ה. אז היא בחרה לבחור בתמיכה של הקב"ה. ואז שלח הקב"ה מלאך שסתר ידה כלפי המן והמן נתלה וליהודים הייתה אורה ושמחה.

מי שהולך עם האמת עד הסוף, אז הוא בצד של הקב"ה. ואם הוא בצד של הקב"ה, הקב"ה בצד שלו. והקב"ה יעזוב אותו אם הוא מייצג אותו? איך יעזוב אותו? אבל אם אתה אומר "אני לא סומך על הקב"ה, אני נזקק לשקר, אני נזקק לשקר". "אה, אז אתה לא סומך עליי? תסתדר".

עכשיו, בואו נראה דבר יותר עמוק: נקדים את דברי הברייתא בתענית ל"א: כתוב שבט"ו באב וביום הכיפורים, היו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים. יפות שבהן היו אומרות: "תנו עינכם ליופי". מה יש להן להציע? יופי. אז הן אומרת, היפות, "תנו עינכם ביופי". מיוחסות שבהן אומות: "תנו עינכם למשפחה". אני מיוחסת ממשפחת...". מכוערות שבהן היו אומרות... מה יגידו המכוערות? מסכנות, מה יגידו? אמרו: "קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרנו בזהובים". שני דברים: שתקחו אותנו זה יהיה לשם שמים, אבל תעטרו אותנו בזהובים. לא מובן. יפות אינן, מיוחסות אינן, מכוערות הנן, והן עוד מציבות תנאי! רוצות סידור מלא. גם תקחו אותנו לשם שמם וגם תעטרו אותנו בזהובים.

מה התשובה לזה? דווקא משום כך שהרי יפות אינן ועשירות אינן ומיוחסות אינן, אז מה הסיכוי שיקחו אותן? על פי דרך הטבע, אפס! אז מה הן נצרכות בשביל שיקחו אותן? נס! ואם ה' עושה נס, אז היד ה' תקצר? אז אם נס, עד הסוף! גם זהובים אנחנו רוצות. אם הוא כבר נותן, שייתן!

זו גם התשובה לעניינו. אסתר ידעה שעל פי דרך הטבע אפסו הסיכויים. המן בשיא שלו, בגדולתו, "ואחר גדל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא ואת טבעת המלך על ידו", מה שהוא רוצה הוא חותם, מתקיים. אחשוורוש עצמו שונא ישראל לא פחות ממנו. וכבר נשלחו הספרים להרוג את כל היהודים בתאריך. וכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך, אין להשיב. אחרת זה קרקס. אז מה הסיכויים? אז על מה היא מסתמכת? על נס! ואם נס? היא חיית להיות ראויה לנס. ודובר שקרים לא זוכה לנס. כי הוא מסלק את השכינה. אז אם נס, עד הסוף! לכן היא מחווה לכיוון אחשוורוש והיא בטוחה שהיא לא תוזק.

נו, מי יכול לעושת חשבון כזה? רק מישהו ירא שמים אמיתי. כמו שאמר החזון איש: היא חדורה כל כך במידת האמת עד שהיא לא יכולה להבליג ולהראות, אלא רק על אחשוורוש, כי הוא השונא הגדול. הוא נתן את הטבעת. הוא, הוא שעשה את הכל בסופו של דבר. אם הוא לא מסכים, לא היה מוכר עם שלם להריגה! בשביל כסף? ואפילו בלי כסף. זה שנאת תהומית.

אז רואים מפה מה זה איש אמת. ומה זה ללכת בבטחון גמור עם ה'. וכשהקב"ה עושה נס, הוא עושה רק למי שדבוק בו במידת האמת, ומי שנלחם עד הסוף. מישהו איש. איש. כמו מרדכי יהודי, כמו אסתר הצדקת, שבזכותה אנחנו יושבים פה הערב באשדוד.

עכשיו בואו נראה עוד נקודה, בואו ונראה איך הקב"ה משלם לכל אחד ואחד במידה על מידה. כמה טוב להיות מחובר לה' וכמה טוב לעשות מה ש' רוצה, אפילו שאתה לא רואה סיכוי לרווח,לא מידי ולא מאוחר. אבל כשאתה יודע שיש ה' והוא קיים והוא משלם, נאמן לשלם, לכל אחד ואחד, איזה כייף לעבוד אותו! אפילו שאת הלא רואה כלום, ואפילו שאנשים אומרים שאתה תימהוני וקיצוני, ואפילו שיגידו כל העולם מה ש.. העיקר שאתה תהיה בצד שלו, צמוד אליו. אם תהיה אתה מסודר. לא עכשיו, אל תדאג! "איסטנה שוואייה" ותראה. אז בואו נראה דוגמה:

במדרש ירושלמי, פרשה ה', כתוב: אמר רבי לוי: לפי שנתאבל בחמישה אבלויות, מרדכי היהודי. כתוב ככה: "ויקרא מרדכי את בגדיו". אז דבר ראשון, הוא קרע את הבגדים שלו. "וילבש שק", הוא לבש שק. זה מאוד מגרד! מאוד! "ואפר", שם אפר על ראשו. אבל. "ויזעק זעקה גדולה", מכל קירות לבו, ארבע. "ומרה", חמש. לפי כך זכה ונתעטף בחמישה עיטורים.

זוכרים שהוא קרע את הבגדים ומה עשה לעצמו ולבש שק ועשה את הכל, מה הלביש אותו הקב"ה? "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", אחד. "תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן". בגדי מלכות מפוארים. חמישה כנגד חמישה.

מה נאמר פה? מספר לנו הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא: בישיבה שלנו, ישיבת נובהרדוק ביאליסטוק, כמו בכל הישיבות, פעל ת"ת. מה זה ת"ת? תומכי תורה. קיצור של ת"ת, תומכי תורה. וזה תמך בבני ישיבה עניים. ואיזה בן ישיבה לא היה אז עני? ובחרו בי להיות הממונה על הת"ת ולא רציתי. פחדתי. שזה יוצא אותי מהלימוד. ככתוב: "הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם". שאלתי את החפץ חיים, זכה, היה אצל החפץ חיים ושאל אותו. אמר לו: "שמאידך גיסא...", ככה אמר לו החפץ חיים, "מסייע חסד ללימוד". אם אתה עושה חסד, לא תפסיד. כי החסד מסייע ללימוד. ויעץ לי שלא אטפל בענייני הת"ת, אלא בערב שבת אחר חצות יום. זאת אומרת, אז כל השבוע פנוי ללימודים ורק ביום שישי אחרי חצות.

אחד מהתפקידים שלי היה לאסוף כספים עבור הת"ת בפורים. פורים, אתם יודעים, כל הפושט ידו נותנים לו. רוב היהודים היו עניים מרודים. וניתן היה לקיים בהם הידור מצוות מתנות לאביונים. היה שם עשיר אחד, רודף צדקה וחסד. המונים פקדו את המעון שלו בפורים. אבל כדי שלא ינצלו אותו בגלל שהיו רחב לב ותורם הרבה, עמדו הבנים שלו בפתח ולא הניחו לבוא לביתו פעמיים באותו יום. פעם אחת כן. פעמיים לא.

התפללתי כוותיקין במניין בעלי בתים ועליתי למעונו. הייתי לבדי והייתה לי שהות לחמם את לבן לעזרה למאות בני ישיבה. ואכן הוא היה נדיב ותרם לי כסף, אלפיים דולר. אוצר קטן וידעתי  שלא מניחים לבוא לפניו עוד פעם. לכן, "שכחתי" חפץ בביתו. "שכחתי". כל היום חיזרתי על פתחי יהודים וקיבצתי פרוטות. לא מזלזל בהן. ולפנות ערב שבתי אל העשיר. "כבר היית כאן", חסם אותי הבן שלו בכניסה. "נכון", השבתי לו, "נכון, אבל שכחתי פה משהו". אמר: "טוב, תוכל לעלות לקחת, אבל תבטיח שלא תבקש עתה כסף". הבטחתי. עליתי. העשיר שואל: "שכחת פה שמשהו", והחזיר לי את האבדה. הודאתי לו, בירכתי ועמדתי לצאת. "חכה", אמר, "אינך רוצה כסף?". לא התחייבתי לשקר. "ודאי שאני רוצה". הוא לא ביקש. ההוא שאל אותו אם אתה רוצה, הוא צריך לשקר אני לא רוצה? והוא רוצה. והוא אמר לו אני רוצה. המוני בני הישיבה רוצים דרכי. אז לא עברתי על הבטחתי, הוא קם והכפיל את הסכום.

חזרתי לישיבה למסיבת פורים. עליתי על השולחן, הרב גלינסקי, זכרונו לברכה, הי אדם נמוך קומה. אז הוא עלה על השולחן וסיפרתי את הסיפור. אבל הפקתי ממנו לקח: טוב להפקיד אצל אדם עשיר. אתה בא, מקבל עוד פעם. אז כמה טוב להפקיד תורה ומצוות ומעשים טובים אצל אדון הכל! אז נקבל בכפלי כפליים! אם עשיר נותן פעמיים, אז הקב"ה בכפלי כפליים! ואתה מפקיד אצלו כל פעם עוד תורה, עוד מצוות, עוד תורה. ואתה לא רוצה שכר? בטח שאני רוצה שכר! בטח שהוא יתן יותר. יותר מהעשיר. אז זה הלקח שהוא הפיק.

אם עושים משהו לכבוד שמים, אין צורך לדאוג. ועל זה כתוב: "זורע צדקות, מצמיח ישועות, אדון הנפלאות". אתה זורע צדקות אצל הקב"ה, הקב"ה עושה לך פירות לאין סוף! כמו שאמרו בפסחים פ"ז: "כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין". כמה זרעים אתה שם? וכמה אתה מצפה? פי כמה מאות ואלפים!

ואמרו: שאדם נותן מלוא חופניו לעני בעולם הזה והקב"ה נותן לו מלוא חופניו של הקב"ה טובה לעולם הבא. על חופן מטבעות שנתת פה, אתה תקבל פי מיליונים טובות בעולם העליון. אבל לא רק בעולם הבא בלבד.

ועכשיו תשמעו סדרה של דברים שאולי לא שמעתם אף פעם.

לאה ילדה את ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. שישה ילדים. כמה ילדים היה צריך להביא יעקב אבינו? 12. כל שפחה הולידה שניים. רחל אמנו, שלאה הקדימה ולקחה את בעלה, צריכה גם להביא שניים. שוב הרתה לאה. היריון שביעי. ואחותה רחל עדיין עקרה. ונחמץ ליבה של לאה ודנה לאה דין בעצמה ואמרה: אם זה זכר, לא תהיה רחל אחותי כאחת השפחות. לשפחות יש שתים, שתים, ולאחותי יהיה רק בן אחד? התפללה עליו, זה היה בן ונהפך לנקבה. והיא ילדה את דינה. איזו הקרבה! איזו הקרבה! וויתרה למען אחותה על אחד משבטיא. אתם בכלל מבינים מה מדובר לוותר? הרי מכל שבט יצאה עם ישראל. אז ממנו יצא מיליארדים יהודים שומרי תורה ומצוות! מיליארדים! אז היא ויתרה על זה! כל ילד זה מיליארדים של יהודים שייקמו מצוות. והיא ויתרה. למה? נחמץ ליבה שאחותה לא תהיה פחות מאחת השפחות. הקרבה גדולה מאוד!

נו, לאיזה תוצאה היינו מצפים מהקרבה זו? כמה נחת ואושר צריכה לקבל מבת כזו? שהיא הפכה אותה מבן לבת בשביל זה. כמה מגיע לה אושר מהילדה הזאת? מהילדה הזאת ספציפית, שבגללה היא ויתרה. והנה שוד ושבר. כזה מפח נפח! מעשה דינה. גוי ערל, שכם בן חמור עשה מעשה שלא יעשה בבת יעקב, בדינה. טימא אותה! איזה פרסום שלילי! איזה בושות! איזה צער! מה זה?! זה מה שמגיע לה, ללאה בבת הזאת, שכל זה היה לכבוד אחותה שלא יהיה לה ביזוי. ולא עוד, אלא שמהחמור הזה, שכם בן חמור, נולד לה בת.

אז ללאה יש נכדה ולדינה יש בת. אוי לאותה בושה! אוי לאותה כלימה! זה שכר תגידו לי? אם אנחנו היינו אומרים? "תראה מה זה?!". אבל מה יהיה הסוף? תשמעו איזה גלגול יפה: אותה בת שנולדה לדינה משכם בן חמור, נכלאה למצרים וגדלה בבית פוטיפר ונישאה ליוסף! והיא ילדה לו שני שבטים. את מנשה ואת אפרים. נמצא שלאה ויתרה על שבט אחד, וזכתה לשניים.

 נו, הקב"ה משלם או לא משלם? לא תמיד רואים על המקום. יש חשבונות, מתגלגלים... זה מורכב. אבל אין דבר כזה שאדם לא יקבל פיצוי. אין דבר כזה! אין! הקב"ה לא מקפח אפילו שכר שיחה נאה. זאת אומרת, בן אדם כל כולו פושע, עבריין, עושה את כל העבירות, לא מקיים מצוות בכלל, אבל פעם הוא אמר שיחה נאה, לא מקפח ה'.

נובכדנצר היה מלך רשע, ארור, רצח מיליוני יהודים, החריב את בית המקדש, רשע שאין כדוגמתו! אבל הוא פסע שלשו פסיעות לכבוד ה' יתברך, וה' שילם לו שהוא ובניו, שלשוה כנגד כל פסיעה, ישלטו בכיפת העולם! כל העולם תחת שליטתם. בגלל פסיעה לכל ה' יתברך. כי שלחו מכתב לחזקיה המלך שנרפא באורח נס,ש לחו מכתב לכבוד חיזקה, מלך, לכבוד העיר ירושלים, לכבוד אלוקי חיזקה, והוא ראה ששולחים כזה דבר, הוא היה סופר המלך: מה הולכים לשלוח כזה נוסח? מה פתאום! צריך להקדים את האלוקים שלו, של חיזקה. לא שלו. של חזקיה! לא ככה כותבים מכתב. ושינה לכבוד אלוקי חזקיה, לכבוד חזקיה המלך, ופסע שלוש פסיעות וזכה מלכות בכיפת העולם. הוא ובניו. מקפח ה' או לא מקפח? לא מקפח.

דוגמה נוספת: אברהם אבינו שיבר את הצלמים. הסגיר אותו אבא שלו, תרח, לנמרוד. שישליך אותו לכבשן האש. "מה זה יצא לי כזה פנאטי! שובר את הפסלים! שובר את האלוהים שלנו! מה זה?!" אבא מוותר על הבן, נותן אותו ביד נמרוד שישליך אותו לכבשן האש. אתם מאמינים לדבר כזה?

היה לאברהם אבינו אח. קראו לו הרן. אף אחד לא מכיר אותו כמעט. זוכרים אולי שיש שם כזה, אי שם. מי זה הרן? אתם יודעים מי זה הרן? מה אתם יודעים על הרן? מה יודעים על הרן? שהוא אחיו, זהו מספיק, כולם יודעים שהוא אחיו. זה נפלא. אז היה הרן אחיו של אברהם יושב ואומר בלבו... מה הוא אומר בלבו?  "אם אברהם מנצח אני משלו ואם נמרוד מנצח, אני משלו".

תגיד, באיזה קבוצה אתה, נראה מי ינצח. זה חוכמה? בחייאת! אין לך דעה עצמית? אתה לא יודע מה אתה? לא! הוא אומר אני מחכה לראות את התוצאות, לפי התוצאות. ניצל אברהם. נשאל הרן, אמר "אני משל אברהם". הלך עם החזק. אמרו לו: טוב, אז אנחנו נראה אם אתה כמו אברהם, נשליך אותך לכבשן האש, נראה אם תצא. הכניסו אותו והוא נשרף. אז הוא מסר את נפשו על קידוש ה'. כי נמרוד ידע שאברהם מורד בו. והרן אמר עכשיו אני עם אחי אברהם. אז גם אתה מורד. אז אתה תכנס לכבשן האש. מסר נפשו על קידוש ה'. יכול להגיד אני בצד של נמרוד, ואף אחד לא יגע בו.  

אבל הואיל והאמונה שלו הייתה מפוקפקת, אז לא עשו לו נס. בשביל שיעשה נס, צריך שאתה תהיה מאמין אמיתי. בלי פקפוקים. על פקפוקים לא מקבלים. בלי פקפוקים. לכן, לא נעשה לו נס. אבל במרום ודאי שהשכר שלו עצום ורם. כי כתוב שהרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן למעלה! מי שנהרג על ידי המלכות בגלל אמונתו, אף אחד לא מגיע למדרגה שלו. זה כמו רבי עקיבא ועשרת הרוגי מלכות וזה מדרגה הכי גבוהה.

אבל כאן בעולם הזה מה יצא לו מזה, להרן? אז תשמעו מה יצא לו: גם זה אתם לא זוכרים.  הרן היה אבא של מי? של לוט. יפה מאוד. ולוט היה אבא של מי? של עמון ומואב. ומי יצא ממואב? רות המואביה. ומי יצא ממנה? דוד המלך? ומי יצא מדוד? משיח בן דוד. כל זה שייך למי? להרן שהוא אבא של לוט, שהביא עמון ומואב, רות המואביה, דוד ומשיח. ומנעמה העמונית אשת שלמה. עמון מי יצא? נעמה העמונית שהייתה אשתו של שלמה המלך שהיא יצאה ממנו רחבעם בנה. וכל השושלת של בית דוד עד למלך המשיח. זה יצא מהרן! שמעתם?

מה הוא קיבל כבר בעולם הזה? רגע, לא סיימנו. הרן היה גם אבא של שרה אמנו. הרן אבא של שרה אמנו. והוא היה גם אבא של מילכה. מי הייתה מילכה? אמא של בתואל. שהוא היה אבא של רבקה. וגם אם לבן, שלבן הוא אבא של רחל ולאה. יוצא גם בלהה וזלפה היו בנותיו מפילגשתו. נמצא שכל האמהות הקדושות היו מזרעו. כל עם ישראל מקדשי שמך, צאצאים של הרן שמסר נפשו על קידוש ה', גם אם לא בכוונה מושלמת. יש שכר יותר גדול מזה? כדאי להתפלל להקב"ה. אפילו אם לא רואים מיד. אפילו אם נשרפים ולא רואים כלום. אפילו אם מתאדים מן העולם. ואף אחד לא יודע מה קרה, הוא מת, מסכן הוא היה דתי, אכלת אותה! הלך! נגמר! ביי! לא! אין דבר כזה שילך בחינם. אין דבר כזה! אין!

למדנו: שנאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. ושום פעולה לכבוד שמים אינה הולכת לאיבוד.

חמישה סממני אבלות נקט מרדכי, כמו שאמרנו בהתחלה. ובחמישה בגדי מלכות ועיטורי כבוד התעטר. הכל בדקדוק עצום ואשרנו שמחכים לו יתברך ולגאולתו בקרוב. שנאמר: "אשרי כל חוכי לו". כל אלה שמחכים ומצפים לראות מתי שהקב"ה ישלם לנו, לנו, שאנחנו בגלות הזאת, ברדיפות האלה, מיהודים, מגויים, מכל העולם! שאנחנו ממתינים לראות מתי ישלח את משיחו ואז נראה את כל הנבואות שה' הבטיח ע"י נביאיו הקדושים מתקיימות בנו.

אבל מה לעשות יש בעיה אצלנו שחלק מהיהודים מחפפים. מחפפים. למה הם מחפפים? כי הם חפפים. אם לא היו חפפים, לא היו מחפפים. וזאת למה? כי הנצרות הפרוטסטנטית והאקדמיה והתרבות המערבית וכל המילים הנאורות. כל אלה פיתו אותם שהם מהחכמים ומהחכמולוגים ומבינים, והדתיים נשארו פנאטים. הם עוד שייכים לדורות של פעם, הם לא רואים את הקדמה ולא זורמים איתה לגהנום.

הגמרא ביבמות כ"ד אומרת ככה: אף על פי שרבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם. אז כתוב במגילה שהרבה מעמי הארץ, מהגויים, התיהדו. אבל למה? כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי הוא קיבל את המלכות. עכשיו הוא במקום המן ומה שהוא אומר עושה, כולם פחדו. אז הם לא התגיירו לשם שמים. הגרות שלהם הייתה בדיעבד. כיוון שקיבלו עליהם עול תורה ומצוות במלואו. אבל אם הם לא יקבלו עליהם ולו דבר אחד, כמו שהיום חארטה ברטה הרבה מהגיורים זה שקר גמור! אבל אם לא יקבלו עליהם ולאו דבר אחד, פילו דקדוק אחד מדברי סופרים, אין מקבלים אותם. כמו שכתוב בבכורות ל'. ואין זה קרוי מתיהדים. 

שאלו את החפץ חיים בשעתו: מיהו יהודי? אתם זוכרים הייתה שאלה שהעלה פעם בן גורגור, ואמר "מיהו יהודי?". למה? הבן שלו התחתן עם גויה. אז אם הוא התחתן עם גויה, הנכדים שלו הם לא יהודים. כי הבא מגויה, גוי. אז הוא שאל: "מיהו יהודי?". ואז יצא חוק מיהו יהודי. שאלו את החפץ חיים מיהו יהודי? ענה: "יהודי הוא מי שמודה בכך שיהודי צריך לקיים תרי"ג מצוות".

והגאון רבי אלחנן וסרמן, מתלמידיו, זצ"ל, ה' ינקום דמו, סיפר ששמע מפי רבו החפץ חיים, שמע מפי רבו: מדברים על יהודים חילונים. אז אמר החפץ חיים: חילונים אני מבין, אבל במה הם יהודים? להגיד יהודי חילוני זה לא הולך ביחד. חילוני אני מבין. חילוני זה תרגום של זר. בתורה כתוב זר, התרגום חילוני. זה חילוני. זר, זר ליהדות, זר לתורה. זה מובן. חילוני אני מבין אבל יהודי במה? איך אתה מדביק "יהודי חילוני"? כמו שמדבקים היום  "אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית". אין דבר כזה! יהודי זה לא דמוקרטי. מה אפשר לעשות הצבעה על מצוות ה'. רוב בכנסת אפשר לנסוע בשבת בערים. זהו. עבר החוק, ריבונו של עולם אתה במיעוט, ביי! איך מדינה יהודית דמוקרטית. חארטות! מילים! מדקים שקרים!

כמה רעשה הארץ וגעשה כשהרב שך, זצ"ל, אמר: בדרשה המפורסמת בפומבי לחברי הקיבוצים במה אתם יהודים? באכילת שפנים? מסלפים את היהדות ואת המושג יהודי.

עכשיו תשמעו: ברוסיה הייתה כת נוצרית שומרת שבת. שומרת שבת. הם נקראו "סובותניקים". שומרי שבת. נוצרים שומרי שבת. מעשה שטן.  מכל המצוות קיבלו עליהם הגויים עליהם דווקא את המצווה שאסור לגוי לקיים. נוכרי ששבת, חייב מיתה. כי ה' אמר "אות היא ביני ובניכם". זה לא שייך לאף אחד. שבת נתתי רק לישראל. גוי ששבת, חייב מיתה. לכן, מי שרוצה להתגייר ואפילו הוא כבר לומד את הדינים והלכות והוא כבר רוצה לשמור שבת, אסור לו! הוא חייב לחלל שבת. מלאכה אחת, משהו הוא צריך לעשות לחלל שבת. אסור לגוי לשבות. והם בחרו דווקא לשמור שבת. שלטונו של סטלין רדף אחריהם. אז כמה מהם עלו לארץ ישראל. אומר הרב יעקב גלינסקי: אני הכרתי אחד מהם, קראו לו לאופורד אלכסנדר. אז אני דובר רוסית, שאלתי והתעניינתי בשלומו. ואז הוא סיפר לי שהוא הספיק לשמור שבת. למה? עזבת את רוסיה, באת לארץ בגלל שרודפים אחרייך להורג אותך בגלל שאתה שומר שבת, הגעת לארץ ישראל ועכשיו אתה לא שומר שבת? למה הפסקת. אומר לו: אה, התגיירתי. אם כאלה יהודי, אז כאלה המתיהדים. מה אתה רוצה שאני אהיה יותר דתי מהאפיפיור? היהודים שלך לא שומרים שבת, אז אתה רוצה שאני אשמור שבת? התגיירתי.

זה כמו שסיפרתי פעם שערבי אחד שאלו אותו אם הוא צם ברמדאן. אז הוא אמר שהוא לא צם. אמרו לו למה? אבל כל הערבים צמים רמדאן, איך אתה לא צם? אז הוא אמר אני מזרחניק. הם יודעים את המושגים. מי מחפף, מי עושה, מי לא עושה. אז אם הם כאלה היהודים, אז כאלה הם גם המתיהדים.

טוב, עכשיו בואו נשמע דברים כדורבנות:

כתוב: "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". בביאור רבי אלישע גאליקו, זצ"ל, למגילה, הוא כותב שהמלך אחשוורוש לא נתן רשות ליהודים לקום להרוג באומות. אם באומות ינקטו ב"שב ואל תעשה", ולא ישלחו יד ביהודים, אז אני לא מרשה לכם להרוג את הגויים. שכן אמר: "אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם. להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם". אבל אם הם לא יצרו עליכם ולא יבקשו להרוג אתכם, אל תהרגו את הגויים. כלומר, מותר לכם להציל את עצמם מיד השונא, אם יבוא להורג. מה עשו היהודים? הפכו את זה לממש. "ונהפוך הוא", מכוונת המלך, "אשר ישלטו היהודים"! מעצם, בלי רשות. "המה בשנאיהם". ונקהלו היהודים בערי לשלוח יד במבקשי רעתם שמקודם כתוב שפרסים היו עוברים ברחוב, רואים יהודי, אומרים לו: "בתאריך... אני שוחט אותך! אני שוחט אותך". ככה היו עושים להם בדרך. אלה היו נקראים מבקשי רעתם. ויעשו בשנאיהם כרצונם ולא כרצון המלך. אז היהודים הפכו את הגזרה. מה שהוא אמר והרגו את הגויים האלה שביקשו את נפשם.

והמלך רומז על כך לאסתר. אומר לה : בשושן הבירה הרגו היהודים. הרגו היהודים! מיוזמתם, לא ברשותי. 500 איש. בשאר מדינות המלך מה עשו? "ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש". אז היא מבקשת ממנו להמשיך. היא אומרת: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום". כמו שעשינו היום, אנחנו רוצים להמשיך מחר. זאת אומרת, כמו שהיום עשינו לא כדין, בלי אישור, בלי סמכות, אני מבקשת שמחר נמשיך.

מה כוונה של האומר רבי אלישע גלאיקו? שבכך יישר המלך למפרע גם את ההריגה הקודמת. והוא אינו מתעלם מכך שאסתר הסתכנה בכעס המלך. וכבר ראינו מה הוא עושה בכעסו.

עכשיו, נשאלת השאלה: מה ראו היהודים לחרוג מהוראת המלך? הלא די היה להם בהצלה. מדוע עברו על מצוות המלך והרגו עשרות אלפים בלי אישור! הלא עלולים לעורר את חמתו. התשובה לכך נמצא בגמרא בסנהדרין קי"א: כתוב שעתיד הקב"ה לעשות עטרה לכל צדיק וצדיק.  היינו, שני סוגים צדיקים. זאת אומרת, כל צדיק וצדיק יקבל 310 עולמות וכל אחד יקבל עטרה על ראשו. אז מה כתוב? מי זה שני הסוגים? אחד זה הרודה את יצרו ואחד זה המתגבר על יצרו. מה ההבדל בינהם?

רש"י מפרש: רודה ביצרו זה הבועט ביצרו וחוזר בתשובה מן העבירה שעבר. מתגבר ביצרו זה מרגיז יצר הטוב על יצר הרע. שאם יצר הרע אומר: עשה עבירה זו לא די שהוא נמנע מן העבירה, אלא הולך ועושה מצווה ומתגבר, עדיף מרודה. עד כן לשון רש"י.

אז מה ההבדל? רודה ביצרו זה אחרי העבירה ובועט ביצר הרע וחוזר בתשובה. אז עכשיו הוא רודה בו. לא נותן ליצר יותר לפתות אותו לעבירה. אבל המתגבר על יצרו זה שלא נותן לו אפילו להסית אותו לעבירה. ולא רק שהוא לא נותן לו להסית אותו לעבירה, אלא בגלל שהוא הסית אותו, הוא עושה עוד יותר מצוות. זה נקרא "מתגבר על יצרו".

עכשיו, אומר רב יענקל'ה למדתי ביאור מחודש במה שאמרו חכמים: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה, בנבולה ובושתה, יזיר עצמו מן היין. כי היין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה. וכמו שאומרים לה בעניינה "הרבה יין עושה", שדרשו כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים". כל מי שנותן עיניו בכוס, כל עריות כולן דומות עליו כמישור. פנויה, אשת איש, הכל בשבילו זה אותו דבר. קרבה ראשונה, קרבה שנייה, הכל אותו דבר. למה? הוא מסטול.

נחזור: כתוב פרשת נזיר, פרשת נזיר זה מי שמתנזר מן היין, לא גוזז את שערותיו. זה נקרא נזיר 30 יום. למה הפרשה הזאת של נזיר נסמכה לפרשת סוטה? מה זה סוטה? אישה שנסתרה עם גבר, בעלה ראה אותה שהיא נסתרה עם גבר והזהיר אותה, אמר להם: "אוי ואווי להם עוד פעם  אחת יקרה כדבר הזה". וראה אותה עוד פעם שהיא נסתרה ואז הוא לא יודע אם היה מעשה או לא הניה משעה. מביאים אותה אל הכהן והכהן מנסה לשכנע אותה, כמו שאמרנו, הרבה יין עושה, הרבה חברים עושים, הרבה זה... את לא אשמה... שהיא תגיד את האמת. כי אם היא לא אומרת את האמת, נגיד שהיא עשתה מעשה שלא יעשה והיא שיקרה, משקים אותה מים מעוררים, היא שותה אותם, אם היא עשתה מעשה, היא מתה! אם היא לא עשתה מעשה והיא צודקת, היא מתברכת במעיה.

אז למה הסמיכו את הפרשה של נזיר לסוטה? כי הרואה סוטה בקלקולה, מה זה בקלקולה? בנבולה ובבושתה. לוקחים אותה ליד שער ניקנור, ויש לה כיסוי ראש ופורעים את השערות שלה לעיני כולם, מזים אותה וקורעים לה פה את הבגד ונותנים לה דברים כדורבנות ואומרים לה שתתוודה וכו', פדיחה! פדיחה! ויש שמה נשים רבות שמתאספות וראות את זה. משהו!

ואחר כך עבר וראה אותה במצב הזה, עכשיו עובר לו בראש מה היא עשתה, היא בטח שתתה יין ובגלל היין הייתה ככה זה... ואז היא עשתה מה שהיא עשתה. ממילא יש לו קרירות כלפי גודל העבירה הזאת. כי הוא כבר תרגם אותה, צייר אותה וכו'. אומרים לו: חביבי, אתה תקבל עלייך נזירות מיין תקבל עלייך נזירות מיין כי אתה עלול להגיד בוא נשתה גם, אני לא אשם. יין עושה את שלו וזה והכל נהיה למישור. ואז גם עריות זה הכל בסדר. 

יש להבין, באמת יין יכול לגרום מכשלות רבות, אבל מצד שני, אנחנו רואים שתורה לא אסרה שתיית יין. אדרבא הם נתנו לו ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן". הוא גם משמח לבב אנוש, הוא גם משמח אלוקים ואנשים. איון אומרים שירה אלא עליו. אם שותים במיעוט אז הוא יפה. הוא גם מבריא, הוא גם מפקח.

למה רואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין? אז תשמעו על זה סיפור. סיפור כולם אוהבים. תשמעו סיפור:

הרב מפונוביז' איבד כמעט את כל המשפחה שלו בשואה. וגם את התלמידים שלו שהיו כמו בנים שלו. הוא הקים הרבה מוסדות תורה בפונוביז', תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל לאברכים, מוסדות חינוך לבנות. למדו אלפיים חניכים כל שנה! הכל הפך לאיי חורבות. הכל עלה בעשן המשרפות. והרב מפונוביז' הבליג על יגונו, ונחלץ לקומם את ההריסות. הוא כבר לא היה צעיר. לא בריא. אבל הקים עוד פעם ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל אברכים ואת בתי האבות של פונוביז' בבני ברק לעולים. כיתת א רגליו בגולה, חיזר על הפתחים, זכה ליחס לועג ומשפיל. חלק נדו לו על החלומות של ההבל שלו, חלק חששו מהחלומות שלו, שיתממשו. חסרים בטלנים?

והיה מקושש דולר ועוד דולר, ועוד דולר, ולא רפתה רוחו. פעם שאלו אותו: איך הוא הצליח לגייס כל כך הרבה כסף ולהעמיד כל כך הרבה? היום כל גדולי הדורות האחרונים, כל הדור, כל אלה הרבנים, כולם יצאו מאצלו. אצל פונוביז', וגרורותיה ושליחותיה. שאלו אותו פעם: איך אתה מצליח להיכנס אצל העשירים? הוא אמר: דבר ראשון, שפותחים את הדלת, שם את הרגל. צריך... היו טורקים לו את הדלת בפנים! והוא נקש על דלתות ועל הלבבות, הלהיב אחרים, הלהיב את עצמו. אבל מתי הוא נשבר? היה זמן שהוא נשבר. נשבר!

חזר ממסע אחד וחצי תאוותו בידו. בדרך משדה התעופה מבני ברק הוא עבר דרך אוניברסיטת "בר מינן", וראה שהם מקימים שמה מבנה פאר נוסף מנקר עיניים. עשה את דרכו לביתו של החזון איש והתמרמר בתסכול: מדוע דרך רשעים צלחה? למה אצלם הכסף לא נחשב? והנדיבים פושטים לרווחה ומנציחים שם את זכר הוריהם באוניברסיטה. וכי מה, ילמדו זואולוגיה לעילוי נשמתם? לומדים כפירה שם! ואצלנו מתקיים הפתגם של הרמב"ן: "כל המקודש מחברו, חרב מחברו". בקושי אני מקושש לחם לאכול בשביל האברכים והתלמידים. מה ענה לו החזון איש?

ענה לו... זכרו לברכה באורח רוח, אמר לו ככה: "תקשיב, התורה מצווה בעניין ערי מקלט, תכין לך הדרך. ככה היא מצווה. מפרש רש"י: מקלט. זאת אומרת עושים שלטים, כתוב עליהם "מקלט". תכין לך דרך. בדרך כל קילומטר, יהיה שלט יהיה כתוב מקלט. ומציבים תמרורים.

ובמדרש אמרו: שעל כל מיל ומיל היה תמרור שהורה לכיוון עיר מקלט. יש להבין: למה רוצח בשגגה שצריך לברוח לעיר מקלט להינצל מגואל הדם, עושים לו שלט כל קילומטר? למה לאלה שעולים לרגל לירושלים או לבית המקדש, למה אלה שהולכים להקריב קורבנות, לא עושים להם גם כן שלט "ירושלים", "ירושלים", "ירושלים".

אלא אם עולה אדם לירושלים והוא איבד את הדרך במשעולי ההרים, זה לא היה כמו היום שאתה נוסע כביש 4, ואתה מגיע, אתה יודע איך מגיעים. הכל הרים! הכל הרים! אתה הולך בין הרים, אתה לא רואה תמרור. אם אתה יודע את הכיוון, אתה הולך לפי הכיוון אבל אתה לא ידוע את הדרך בדיוק. אם עלה אדם לירושלים ואיבד את דרכו במשעולי ההרים, אדרבא, תורה רוצה שיפנה לעוברים ושבים או לכפר קרוב ויספר שם שהוא בדרך לירושלים, ואז ישאלו אותו על הדרך: "מה לאן אתה הולך בדיוק בירושלים?". ואז יראו שכולם עולים לרגל לירושלים, אז הם יושפעו גם לעלות לרגל. כי ככה יתפרסם. אם יש שלטים, לא שואלים אף אחד. אז מי שלא עולה לא יעלה. אבל אם אתה נכנס איתו לשיחה אומר :"מה אתה לא עולה לירושלים? יש מצווה עליה לרגל, בוא! בוא נלך ביחד". וככה יוכלו לדרבן עוד אנשים.

אבל אם אחד רצח ואפילו בשוגג, הקב"ה לא רוצה שהוא יפנה ויספר שהוא הרג! כי אם הוא ישאל: "איפה עיר מקלט?", ידעו שהוא רוצח בשגגה! וכל הזמן ישמעו שאנשים בדרך לעיר מקלט. הנה עוד רוצח, הנה עוד רוצח, הנה עוד רוצח... ואז מה יקרה? יסתגלו למציאות של העבירה ולשכיחות של הרציחה, ותשתרש התחושה של זילות לחיי אדם. אז התורה חכמה. לא רוצה שידברו מרציחות. אז לכן היא דואגת שיהיו שלטים, מי שרואה יודע, הולך לאן שצריך ללכת. אבל אף אחד לא יודע שזה הוא ולא יודעים שיש רוצחים ולא כלום.

אבל במקום של קדושה, התורה לא רוצה שידעו לאן הולכים. שישאלו ויבררו וידברו וישכנעו.

עכשיו מסביר לו החזון איש לפי זה: דווקא משום שאין הבורא יתברך חפץ בחולין ובאוניברסיטאיות ובחוכמות חיצוניות, אז הוא נתן להם תומכים שאחד יתן את כל הסכום בשקט. יותר הם לא צריכים לבקש, כי יש להם את הכל. אבל אם הם ילכו ויגידו שנפתח האוניברסיטה ויש שמה ככה ולומדים ככה ועושים ככה, "הא, כן? איזה יופי! מה לומדים? אה חיידקים? איזה חשוב! בסדר. כמה כסף...", וככה ויתנו, ויתנו, ויתנו. אז ה' אומר: לא! לא! מסדר להם שיהיה להם לב רחב לתת להם. ושיהיה להם כמה שהם רוצים, אבל בלי פרסום. כמה שפחות פרסום.

אבל אתה שאתה הולך להעמיד תורה, איך ידעו בחו"ל שיש כל כך הרבה תורה בארץ ישראל? אז אתה דופק בדלת בשביל דולר. שואלים אותך למה? פתחנו כולל. כולל? מה זה כולל? מסביר לו כולל. וכמה יש כאלה? ברוך ה'. באיזה ערים יש... מה כזה תורה? כל כך הרבה תורה בישראל? כן! ואתה לא לומד? למה אתה לא לומד? אתה יכול גם לפתוח פה.. וככה מדברים. והתורה מתרבה וכולם מעריכים את התורה ותוך כדי אתה מדבר איתו דברי תורה. מסכנים! אם לא יהיו תקועים בחומר כל החיים שלהם, הם לא ידעו בכלל שהייתה תורה. אז לכן הקב"ה גורם שאתה, אתה! תתדפק על הרבה בתים.

החפץ חיים מביא על זה ראיה מפסוק, והוא אומר ככה: תלמיד חכם גאון וצדיק, מה הנאה שלו בעולם הזה? אתה יודעים? "פת במלח ועמל תורה". חידושים, מערכות. אשריו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא. תן לי רק תאוכל בשביל שהקיבה לא תקרקר ואני יושב ולומד בלי הפסקה. מה דוחף אותו להקים ישיבה? מה פתאום אחד קם ומחליט להקים ישיבה ולשאת בעול וחובות ולספק למאות או לאלפים אוכל וספרים ולימודים ורבנים, למה? למה הוא סוגר את הגמרא והוא יוצא לחזר אחרי הנדיבים? מי יכול לענות לי על זה? אם מישהו עונה לי על זה, אני נותן לו עכשיו 100 דולר.

למה שיקום פתאום בן אדם שהוא לומד, מאושר, צדיק, גאון, הכל! פתאום כמו שאומרים במושגים של החילונים "נכנס לו ג'ננה". רוצה להקים ישיבה ויקבל עליו עול. ואין לו כסף! ואין לו גרוש! הוא ילך להשיג את הכל והכל! מה קרה? מה רע לך במה שאתה עושה? הרי היית עד עכשיו מאושר. מה קרה?

(תשובה מבין הקהל)

הרב: כן, נו, אבל קודם למה לא עשית? למה עכשיו החלטת. את הכבר עשרות שנים צדיק וגאון. מה נזכרת עכשיו? מה מגיעים לגיל וזה דופק בראש? מה קרה?

(תשובה מהקהל)

הרב: זיכוי? אני אומר גם ששנה שעברה היה זיכוי, לפני שנתיים. כל שנה יש זיכוי, למה עכשיו החלטת?

(תשובה מהקהל)

הרב:  אבל הוא למד כבר לפני! אני אומר לך הוא כבר עשרות שנים כבר צדיק וגאון והכל. תשמעו למה?

אומר החפץ חיים: יש בתהילים קי"א פסוק: "טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו". מה זה אומר? בפיוט הוא נתן את התוקף. קדושת היום, אומרים שמה מי יחיה, מי ימות וכו', ואומרים מי ישלו ומי יטרף. מי יהיה בשלווה, נגזר בראש השנה מי יהיה בשלווה ומי יהיה מטורף. מטורף, זה בטירוף, זאת אומרת הוא יצטרף להיטרף ממקום למקום. ללכת... לא יוכל לשבת בשלווה. אז נגזר השנה מי יהיה שלו ומי יטרף ויטולטל. טלטלה תהיה לו. אז נגזר על אותו בן אדם צדיק השנה שהוא צריך להיטרף, להיות מטולטל.  אני מקים ישיבה ואני הולך, עושה כך וכך. מה קרה? למה צריך טירוף הדעת? שהרי שיגעון זה להיטלטל כך אם אתה יכול לשבת וללמוד. מדוע דוחף אותם הקב"ה, את האנשים האלה לכך? ואמרנו שהוא צדיק. למה?

משום "יזכור לעולם בריתו". כי הוא הולך כשהוא מטרף. "טרף נתן ליראיו". נתן להם טירוף דרכים ללכת ליראים שלו להקים ישיבות ותלמודי תורה והכל. למה הוא נתן להם? שיזכור לעולם בריתו! כשהוא הולך לשם, הוא יזכיר להם שיש בריתו של הקב"ה. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. צריך להעמיד את הברית של הקב"ה.

אז לכן, נודע ע"י זה לכל היהודים בכל המקומות הרחוקים. נודע להם שברית ה' מתקיימת איתנו. ויהודים יושבים ועוסקים בתורה, והישיבות פורחות, ויש תלמידי חכמים, וכו'. על זה אומר החפץ חיים: "טרף נתן ליראיו". השנה הוא גזר מי יהיה מטורף בדרכים וילך בשביל להזכיר שיש ברית עם ה' ומקיים אותה.

סיפר לי את זה הרב מפונביז' ובסיפור שלו הבנתי את הגמרא. אם רואים אנשים שעולים לרגל אז מסתגלים לרעיון של עלייה לרגל, כמו שאמרו שאלקנה, אבא של שמואל, היה עולה בכל שנה לרגל לשילה בדרך אחרת. למה? כדי להרגיל את ישראל ברעיון העלייה ברגל. בזמנו לא היו עולים. עד שהוא זכה והעלה את כל ישראל לרגל.  

ואם רואים רוצחים, כמו אלה שרואים בטמבלוויזיה, מסתגלים לזילות של החיים. לכן אפשר לשרוף אחות בבית חולים. מה הבעיה. שרואים זילות של חיים, כל יום אתה שומע רצח אחד מעוות יותר וזה ופה ושם. מה זה?! אחד רוצח אשתו ושני ילדים, מגיע לבית המשפט אומר: "אני חתול". לך דבר עם חתול. איך נהיה דברים כאלה? יהודים עושים דברים כאלה? איך הגיעו. טמבלוויזיה של הגויים! של הנצרות הפרוטסטנטית! נכנסת ומראה לך כל שווים, אפשר לעשות מה שאתה רוצה. אין בחירה. אתה פועל כמו חיה.

וכמו שאמרו שבגלעד מצויים רוצחים, ולכן מתרבות שם רציחות בשוגג. אם כן שרואים מציאות של סוטה, גם אם היא מקבלת עונש ורואים את העונש, עלולים להסתגל להפקרות. והיין מהוה סכנה שבעתיים. כי הוא הגורם. לכן צריך להינזר ממנו. כמו שאמר אליהו הנביא: "לא תשתכר ולא תחטא". השכרות מביאה לחטאים.

אבל זאת נשאל: די היה למי שרואה סוטה בקלקולה, שישבע שהוא לא ישתה יותר מכוס יין ליום. מה שבועה זה חזק גם כן. תשבע שלא תשתה יותר, כי כוס אחת יפה. אפילו הרופאים אומרים אם אתה שותה כוס אחת בתוך הסעודה, הרמב"ם אומר, אז זה יפה. בזה לא עורבת לו סכנה. אז מדוע הוא צריך להזהיר את עצמו לגמרי? אפילו מענבים, אפילו מחרצנים, מזגים. וגם מטומאה הוא צריך להתנזר וגם תספורת. ואח"כ יהיה חייב בקורבנות. למה?

התשובה היא: נזיר קרוי "קדוש". נזר אלוהיו על ראשו. אם תקף אותו יצר הרע בראותו סוטה שקלקולה, והוא ימנע עמים מהיין, הוא יהיה בגדר מי?

עוד פעם: אם תקף אותו יצר הרע שראה את הסוטה בקלקולה, אומרים לו: תמנה מן היין, אז הוא יהיה בגדר... מי? שני סוגי צדיקים. הוא יהיה רודה ביצרו. בלבד! כי הוא כבר ראה סוטה בקלקולה, זה כבר השפיע עליו. ועכשיו הוא מחליט להתרחק מהזה ואז הוא נקרא "רודה ביצרו". אבל אם בתגובה שלו הוא מתעלה? ומתקדש ובסוף מביא קורבנות, זה מתגבר על יצרו. לכן הרואה סוטה בקלקלולה, יזיר עצמו מן היין, מן התספורת, מן הטומאה. ובסוף יביא קורבן קדוש! יאמר לו. והוא התגבר על יצרו. וזה מעשה שמובא בנדרים ט'.

שמעון הצדיק אומר, והוא היה כהן גדול בבית המקדש, אחרון הכהנים בבית המקדש. קדוש! קדוש! קדוש היה האיש. פעם בא נזיר מן הדרום, כדי להביא את הקורבנות של הנזירות ולגלח את השעיר. והוא מספר, שמעוון הצדיק, ראיתי אותו שהוא יפה עניים וטוב רואי וקבוצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: "בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?". אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי,הלכתי למלואת מים מן המעיין, נסתכלתי בבואה שלי אוחז עליי יצרי וביקש לטורדני מן העולם. זאת אורמת הוא ראה את היופי שלו פעם ראשונה וישר הכניס לו מחשבות היצר הרע. אמרתי לו, ליצר הרע: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך? במי שעתיד להיות רימה ותולעה. בשבועה שאגלחך לשמים. זאת אומרת, הוא גם קרא לעצמו רשע. אתה רוצה להרשיע אותי? שאני אתגאה בעולם שלא שלי, שאני עתיד להיות רימה ותולעה ואני אלך לחטוא לפני ה' יתברך. נשבע שהוא יגלח לשמים.

ואז מספר שמעון הצדיק: עמדתי ונשקתי אותו על ראשו, ואמרתי לו: "בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל. עלייך כתוב אומר: 'איש כי יפלא לנדור נדר, נזיר לנזיר לה''..". אומר על זה האבן עזרא: איש כי יפלא? זה מעשה פלא! כי רוב העולם הולכים אחרי תאוותם. אם אתה רואה שאתה פתאום יפה, אז מה? אתה תתחבא? ישר היצר הרע אומר לך: "צא ותראה את זה לכל". רוב העולם הולכים אחרי תאוותם. לכן מי שמתנזר זה פלא! "אדם כי ייפלא, איש כי יפליא.

עכשיו, אומר הרב גלינסקי: אבל זה לא מובן! אם היצר גירה אותו בשעיר נאה, מה עשה? נדר נזירות. מה פירוש? אז במשך חודש ימים, עכשיו יהיה אסור לו לגלח את השערות. כי נזיר לא מגלח. פלא פלאות! אז מה יעשה? היה צריך לגזור את השיער מיד! כדי שלא יחטא איתו. אין לו מספריים? השבע "היום אני מספר את השערות!".

 אבל עכשיו מובן. למה מובן? למה הוא לא עשה לך?

(תשובה מהקהל)

הרב: בדיוק! אם היה גוזז את השיער אז הוא היה נקרא "רודה ביצרו". אבל עכשיו שעוד נדר נזירות ונעשה שיער שלו לחפץ של מצווה, ובסוף הוא יגלח אותו לשמים, ובמקום הסתת היצר הוא יתעלה לקדושה! אז זה מתגבר על יצרו.

שנעיין בדבר נמצא, שהבחינות האלה של "רודה ביצרו" ו"יתגבר על יצרו", הם לא רק כשאינו חוטא. אלא גם אם חטא ושב בתשובה. יש תשובה בגדר "רודה ביצרו" ויש תשובה בגדר "מתגבר על יצרו", והן מקבילות לתשובה מיראה ותשובה מאהבה. בתשובה מיראה הוא מתחרט על מעשה שעשה, וזהו! בתשובה מאהבה הוא מבין שרע ומר עוזבו את ה' ומתאמץ לעבוד אותו מעתה בכפל כפליים, לכפר על העבירה שעבר בגדר של אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. זה נקרא "מתגבר".

עכשיו נבין גם למה בתשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות? אדם עשה עוונות בזדון, אבל ברגע שהוא עושה תשובה רק מיראה, הוא מפחד שה' יעניש אותו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, אז הוא חוזר מיראה, אז הזדונות לא מתכפרים לגמרי, אלא הם יורדים דרגה והופכים להיות שגגות. הוא ייענש, אבל כדין שגגות. כי הוא עשה מיראה. כי אם תסור היראה, אם הוא ידע שאין איום, הוא יחזור בחזרה. הוא לא חזר בתשובה אמיתית עד הסוף. רק בגלל שהחרב מונפת. אבל אם הוא ישע שחרב לא מונפת, הוא חזור בחזרה. לא התשובה היא אמיתית, רק מהיראה. לכן זה נחשב לו שגגות.

אבל בתשובה מאהבה כתוב שנעשים לו כל הזדונות זכויות! איך יכול להיות? שעבירה בזדון יכולה להפוך להיות זכות? לכאורה די שימחקו לו. לא שגגות, לא זכויות, נמחק. לא! לא מספיק שיתכפר לו כליל. אלא מה ההבנה בכך שהוא יקבל שכר עבור העבירה? כי זה העניין של המתגבר על יצרו. כי הוא עוד מכביר מצוות נגד ההסתה של היצר. "אה, אתה גרמת לי לחלל שבת? אני לא רק לא אחלל יותר שבת, אני לא רק אהדר בשבת, אני גם אדאג שעוד אלפים ורבבות ישמרו שבת. אני אפרסם את השבת!". או! זה משהו אחר! זה משהו אחר לגמרי!

אז לכן המכשול הופך להיות אור בהיר. מי גרם לך שנהיית כזה אור פרוז'קטור? המכשול גרם לך. בגלל זה אתה הפכת להיות כזה. ואין אדם עומד על דברי תורה אלה, אלא אם כן נכשל בהן. ונמצא שעבירות והתשובה עליהם, הם היו הכנה והסיבה לזה שאתה מתעלה אחר-כך ,וכמכשירי מצווה בשביל שתגיע לאן שתגיע. לכן זה נהפך לזכויות!

עכשיו אנחנו נראה שעמלק המקטרג, שזומם להחטיא ולהשמיד ולאבד את עם ישראל, הוא המרכבה לסיטרא אחרא בעולם, הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות. לעתיד לבוא שימחו יצר הרע והשטן ומלאך המוות. ימחק גם זכר עמלק.

המן יעץ לאחשוורוש לעשות משתה להחטיא את ישראל. המן הוא יצר הרע. המן קטרג עליהם ואמר:"ישנו עם אחד". ישנו", לא "יש". "ישנו", מלשון "הם ישנים מן המצוות". אל תפחד. אחשוורוש פחד להתעסק עם הקב"ה. אומר לו: לא, לא אל תפחד הם ישנו. הם ישנים כבר מהמצוות. ועדאתי 1:36:24 המלך, מלך העולם, אינם עושים. אינם עושים. לא, לא דתיים. אל תפחד, הוא לא ישמור עליהם. ולמלך אין שובה להניחם. הוא השטן, הוא המקטרג, הוא מלאך המוות, שזמם להשמיד ולהרגו ולאבד את כל היהודים.

מה עשו היהודים? צמו שלושה ימים. לילה ויום. שזה כנגד 40 יום תענית. ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ושדתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, שק ואפשר יוצא לרבים. ממה הייתה תשובה? מיראה! חרטה על החטא. אבל לא יותר. אז התגובה הייתה מידה כנגד מידה. אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר, רק להקהל ולעמוד על נפשם בלבד! רק אם יבואו להרוג אתכם, מותר לכם להשכים ולהרוג את האויב. אבל לא נתן להם אחשוורוש רשות להרוג את האויבים סתם. אבל אז שהיה נס, אחרי שהם צמו והתבטלה הגזרה, מחיבת הנס, שראו איך הקב"ה שמר עלהם למרות כל מה שעשו, כתוב: קיימו וקיבלו היהודים עלהם ועל זרעם, חוק ולא יעבור! את התורה מחדש! מחדש! ומשנה תוקף ועוז קיבלו את התורה מחדש, שוב ברצון! "וליהודים הייתה אורה", זה תורה. "שמחה" זה יום טוב. "וששון", זו מילה. "ועיקר", אלו התפילין? אם כן, מאז יצא מתוק. המתגבר על יצרו.

זאת אומרת, הפוך! מהחטא שגרם לגזרה, הם התחזקו עוד יותר, צמו והתענו, קיבלו תשובה על עצמם ועוד קיבלו את התורה מאהבה, מה שלא קיבלו במעד הר סיני! במעמד הר סיני היה צריך לכפות עלהם את ההר כגיגית, והם קיבלו מיראה. פה זה פעם ראשונה בהיסטוריה שעם ישראל קיבל את התורה מאהבה! מרצון ובשמחה. ואז הבינו היהודים וידעה גם אסתר שתינתן להם רשות מן השמים, כי לב מלאכים ביד ה'. לא רק להתגונן, אלא למחות את השונאים! כי כל הנהרגים, 75 אלף ועוד 500, ועוד, כל אלו היו עמלקים! כי במידה כמג מידה, אם הם גברו על יצרם, המתגבר על יצרו זו מדרגה יותר מהרודה אמרו, והרגיזו את היצר הטוב על יצר הרע, ודאי שיעזור להם מן השמים להרגיז עצמם על עמלקים ולעשות בשונאיהם כרצונם. ואכן, אחשוורוש לא אמר דבר ונתן את הרשות למרות שלא נתן את הרשות, "אס בן אנו" נתן את הרשות, כי אם אתה מתגבר על יצרך, אז הקב"ה משלם מידה כנגד מידה. שאפילו זדונות שלך יכולים להיות זכויות שלך.

זה פלא פלאות! מי שמבין את ה' וידע איך לעבוד לפניו, כל העולם אפס אפסים לידו! הוא יכול לנווט את כל העולם רק במעשים שלו בביתו! לא צריך ברחובות. תעבוד את ה', הוא רואה. כמה השפעה יש ליהודי? הנה, זה שני יהודים. יהודי ויהודיה. שניים. מרדכי ואסתר. והצליחו. איך הצליחו? נגד ההיגיון. הוא אומר לה: אל תגידי מאיזה ארץ את,מאיזה מולדת, מי זה ההורים... אל תגידי! מה? זה משוגע זה! לא אומרים לו משהו, רוצח! הכל לא הגיוני! כל מה שהם עושים זה לא הגיוני! זה נגד הטבע! והכל מסתדר. הכל מסתדר! שהולכים עם ה' הכל, הכל, הכל מסתדר!

לסיום, אני אגלה לכם סוד שלא ידעתם וזה נסיים את החלק שלי.

למה צריך להשתכר בפורים? מי יכול להגיד לי? למה צריך להשתכר? "חייב איניש לבסומי". למה חייבים "לבסומי"? כן, למה?

(מישהו מהקהל: לשמוח).

הרב: לשמוח? ואם אתה שיכור אתה שמח? לא ניסת, אז אתה לא יודע. תשתה קודם, אח"כ תגיד לנו.

כן, למה? זה כתוב מפורש עד שלא...

(תשובות מהקהל)

בטוח שזה לא קושר, בלי יצר רע לא קשור כלום. הכל קשור עם יצר הרע. בואו תשמעו מה שלא חלמתם ומה שהפסדתם. ואני מגלה לכם את הסוד היום, ואפילו שלא פורים היום, תוכלו להרוויח בגדול הערב! הערב תוכלו להרוויח יותר מפורים. למה? כי פורים פספסתם. אבל בואו תשמעו דבר מדהים! אלה שהחזיקו מעמד עד עכשיו, מגיע להם הסוד הזה. תשמעו:

לא יאומן כי יספור! הרי השכרות, שכרות כשכרות, זה דבר מגונה. הנותן עיניו בכוס כל העבירות דומות בעיניו כמישור. כמו שאמרנו. אפילו עריות בשבילו זה כלום, הכל בסדר. יין עלול להביא את האדם לפריקת עול. תראו כמה תאונות דרכים רק מאלה שותים קצת יותר, מה הם עושים בכבישים. חיי אדם לא נחשבים בעיניהם בכלל.

אליהו הנביא אומר: "לא תשתכר ולא תחטא". מה ראו חכמים להורות לנו שחייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. דרך אגב, זה אותה גימטריה. 502, 502. "ברוך מרדכי" 502. "ארור המן, 502.

ידוע שרבי ישראל מסלנטר, זצ"ל, אמר שאין זה שיעור השכרות. ומשעה שיגיע לכך, נפטר וקיים חייבו, אלא שחייב לשתות בלא הגבלה וכשיגיע ל"עד לא ידע", דינו כשוטה. שוטה, אהבל, וממלא ינוסו. אבל אם הוא ישוב ויתפקח, חוזר החיוב להתמסטל עוד פעם. השאלה הנשאלת למה חייבו אותנו בשכרות כזו?

יש מזל שיש מישהו שאומרים שאפשר להתפטר מהשכרות הזו על יד שינה. זה אני מקיים. אני לא שתיין בכלל!

שמעתי שהחידושי הרי"ם הסביר בסיפור מופלא, תשמעו! משהו! אני אומר לכם היה כדאי לחכות עד עכשיו. אבל יש בו עומק רב מאוד. הוא סיפר החידושי הרי"ם סיפור:

בני קהילה אחת באו אל הבעל שם טוב, זצ"ל, כידוע היה בעל רוח הקודש, אדם צדיק! כל תנועת החסידות שיש בעולם זה מהבעל שם טוב. זכרונו לחיי עולם הבא. אב הם באו אליו בני קהילה אחת וסיפרו שהפריץ בא עליהם בעלילה, דורש הון עתק. אם הם לא יתנו לו ליום המגובל, הוא יקח את הילדים שלהם לשמד, ויגרש אותם לבתיהם. והם בוכים ומתחננים! "רבנו, תעביר את רוע הגזרה". התפלל הבעש"ט, וענו לו מן השמים שנגזרה הגזרה ואין לשנותה.  נחמץ לבו בקרבו ואמר להם: "סעו לעיר פלונית לכו אל יוסף זרח, בקשו ממנו. אל תניחו לו עד שיבטיחכם שהגזרה תתבטל". תמהו, מי הוא זה ואיזה הוא שכוחו רב לבטל גזרה, שקצרה ידו של הבעש"ט להמתיקה? אם יש כזה צדיק איך לא שמעו עליו? אבל הלכו לאותה עיר ושאלו למגורי הצדיק, רבי יוסף זרח. בני העיר תמהים. אין כאן צדיק כזה. חשבו אולי הוא צדיק נסתר, אחד מהל"ו. שאלו: "ורבי יוסף זרח סתם יש?". משכו בכתפיהם, אין אחד כזה. אבל חייב להיות! הבעש"ט שלח אותנו לפה! אחד אמר: "אולי אתם מתכוונים ליוסף זרח השיכור?". צחקו כולם צחוק גדול! לא ייתכן! הוא מתגולל בשכרותו. אבל הואיל ואין אחר יוסף זרח, עלו לבית של השיכור. המחזה היה מדכא, מרתיע. אישה  אומללה, בנים מוזנחים, צחנה מכביסה של יין שרף, שיכור שרוע מתגולל בקיאו, סח הוא מדוע באנו לכאן. האישה מגחכת במרירות: "הן רואים אתם אין לו שעה של פיקחון. בעוד כמה רגעים הוא יקיץ מיינו, ישלח את ידו אל הבקבוק ויגמע שוב עד אובדן חושים".  והיא עובדת בפרך וכל ההכנסות נמוגות ביין שרף. אמר אחד מבני החבורה: "תרשי לנו לדובב אותו ונעניק לך 300 זהובים שיספיקו לו לקנות לו יין שרף לשנה שלמה". לא הבינה את רצונם, אבל הסכימה להצעה. למה לא לכבד 3000? עודם מדברים והשיכור נע, מגהק, משהק ומקיא, שלח ידו לבקבוק לצידו, ידו מגששת בחלל, פקח עיניים חכליליות מיין, וראה את הבקבוק ביד של האורחים. "תן לי את הבקבוק!". אתן לך, ודאי שאתן, אבל בתנאי אחד: אנחנו בני קהילה פלונית, הפריץ גזר עלינו גזרה נוראה, אם לא ניתן לו סך פלוני, יגזול את בננו ויגרשנו מביתנו. ואנחנו מבקשים שתבטל את הגזרה!". "תן, תן בקבוק". "תבטל את הגזרה!", שרשרת גידופים, אני לא יחזור עליהם. מבעיתים נשמעו מפי השיכור.  מה הם נטפלו אליו, מה רוצים ממנו. למה מענים אותו! לא נותנים לו לשתות. "תביאו לי את הבקבוק! תניחו לי לנפשי!". נביא לך את הבקבוק בתנאי שתבטל את הגזרה ותקבל גם ארגז עכשיו. השיכור פלבל בעיניו:"באמת? אז מה עליי לעשות?". אמרו לו: "רק תגיד את המילים הבאות: הריני מבטיחכם שהגזרה תתבטל'". נהם את המשפט המבוקש ומילאו את מבוקשו. נתנו לו ארגז של יין, שבע עד עילפון. העניקו לאומלל האת הכסף שהבטיחו ויצאו מהבית בהרגשת הקלה, אבל במועקה כבדה. הקלה שיצאו לאוויר הצח ולשפיות. מועקה, כי הם לא יודעים מה עשו ומה פעלו. האם קצרה יד בעש"ט? איך יכול שיכור כזה לפעול? שבו לקהילה וששון ושמחה! הפריץ מת מיתה חטופה! כיוונו את השעה מתי זה קרה, בדיוק שהשיכור בירך אותם! מוזר ותמוה! אבל עובדה.

החליטו לנסוע לבעל"ש, להודות לו על העצה. ובאותו הזדמנות ביקשו הסבר. פתח הבעש"ט וסיפר: תדעו לכם, אותו שיכור היה בעבר סוחר עשיר ונכבד. אבל הוא היה קל דעת, עבריין ופוחח. מכור היה לתאוותיו. פעם שמע שבמקום פלוני תמורת 400 זהובים אפשר להתהולל בשילוח כל רסן, ואתם מבינים מה הוא הלך לשם. נטל את צרור הכסף בידו ועלה למרכבה. בדרך הוא עבר דרך ישוב אחד ודרכו נחסמה. הביט בחלון, ראה שוטרי הפריץ מכים וחובטים ביהודי אומלל, זב דם, מריצים אותו באכזריות בעוד אשתו ובניו בוכים בין החבילות הפזורות לרגליהם למרגלות הבית. התעניין, והאישה סיפרה בדמעות שהם חייבים לפריץ הון רב, תמורת דמי החכירה לשלוש שנים האחרונות. קצרה רוחו של הפריץ והשליח אותם מהפונדק והוא מריץ את בעלה לבור הכלא עד שישלום החוב. וכיצד ישולם אם מקור פרנסתם נסתם והושלכו לרחוב? שאל אותם מה הסכום שאת החייבים? ענתה לו: 400 זהובים.  געו רחמיו, הושיט לה את צרור הכסף, ה-400, שהוא רצה ללכת למקומות המטונפים. ואמר לה: "מהרי ושלמי לפריץ את חובו. חלצי את בעלך מכלאו ושובו לפונדק". והורה לרכב שלו לשוב על עקבותיו וחזר לביתו.

אתם יודעים איזה רעש זה עשה במרום? מלבד החשיבות כשלעצמו, שאין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים! הרי הוא כבש את תאוותו. במרום ללכת לפרוק עול, הוא חוזר ריקם, אבל הוא עשה מצווה של פדיון שבויים. שכותב הרמב"ם, בהלכות מנות עניים, פרק ח', הלכה י': שהשבוי, מישהו בשבי, הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ אל לבבך ולא תקפוץ את ידך ולא תעמוד דם רעך ולא ידונו בפרך לעיניך", והא מבטל מצוות "פתוח תפח את ידך לו", ומבטל מצות: "וחי אחיך עמך", ומבטל מצות: "ואהבת לרעך כמוך", ומבטל: "והצל לקוחים למוות". והרבה דברים כאלה. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים! זה בגוף. בנפש עוד יותר!

מלבד זאת, להשיב ליהודי את הפרנסה, להחזיר אותו לפונדק שיוכל להתפרנס בכבוד, זה צדקה מעולה שאין למעלה ממנה! זה נקרא "וחזקת בו". לפני שיתמוטט. אבל מי היה הנותן? אדם ירוד! אדם שפל! אדם שלקח 400 בשביל ללכת לשעות עבירות, להתהולל. ומתפעלים בשמים, מתפעלים בשמים מהמצווה שלו!  עם שיראל היו במצרים, עבדו עבודה זרה, שקועים במ"ט שערי טומאה, ובשביל לצאת ממצרים, כמה זכויות הם היו צריכים? שתיים. הספיקו להם שתי מצוות לגאול אותם קודם זמנם. דם פסח ודם מילה. אתם שומעים? כמה שאדם יותר ירוד, ככה מתפעלים יותר ממצווה שלו.

החליטו בשמים, בהנהגת מידה כנגד מידה, הוא מילא את משאלתם של הנתקעים האלה, שהפריץ התעלל בהם, הוא ביטל רצונו מפני רצונם, גזרו בשמים שימלאו במרום כל משאלתם! והקב"ה יבטל את רצונו מפניו. שמעתם איזה כח הוא קיבל?

אבל עמדה מידת הדין וקטרגה ואמרה: "ריבנו של עולם, איך אפשר למסור כח כזה ביד אדם כזה? מי יודע מה הוא יבקש? מי יודע מה הוא יתבע? ולא תוכל למנוע ממנו, נתת לו את הכל ביד! מה שהוא יבקש צריך לבקר. מצד אחר צודקת מדינת הדין בקטרוג. אבל מצד שני, יש כלל: ממרום נותנים ולא לוקחים בחזרה. נתנו לו כבר. אין! נתנו לו. אז מה יעשו? מצאו פתרון. יפילו אותו בשכרות. יפילו אותו בשכרות! וכל מעיינו יהיה במשקה ואז הוא יבקש רק משקה, ויקבל בלי הגבלה. אז ימלאו את משאלותיו. כמה אתה רוצה? ארגז? שניים. שלוש? חמש? באר? קח! אבל תישאר מסטול. למה? כי אחרת הוא יהיה מפוקח הוא יבקש דברים, מי יודע!

"הכח המופלא והסגולי של היהודי הזה, הוא סוד. רק אני יודעתי אותו. אומר הבעש"ט. "ונצרתי אותו בלבי, ואני מזהיר אתכם, שלא תגלו את הסוד הזה לאף אחד! כי ברגע שתגלו הוא ימות". לא תגלו לאף אחד. זה הסיפור.

עכשיו, אתם יודעים למה אתם צריכים לביות שיכורים בפורים או עוד לא?  למה? שכל מה שמבקשים מקבלים! כתוב: "כל הפושט את ידו, נותנים לו! זה יום מיוחד שלא מדקדקים במעות פורים, אלא כל הפשוט ישו ליטול, נותנים לו.

ותשמעו דוגמה: בתקופת ההסתגרות של הרבי מקוצק, זצ"ל, הרהיב תלמידו הרבי מגוסטינין עוז בנפשו והתדפק על דלתו בפורים, הוא לקח על עצמו הסתגרות, לא לראות אף אחד, משם הרעים קולו של הרבי: "אני יחיאל מאיר", ענה רבי מגוסטינין. "מה מבוקשך?". ענה: "היום פורים, כל הפושט יד ליטול, נותנים לו. ואני חסר כל". הדלת נפתחה בפניו, הוזמן אל הקודש פנימה ונגדש בכל טוב! בזכות אותו יום.

אם כן, יוכל כל אדם להתדפק על שערי שמים ביום הזה וכל הפושט ידו ליטול, נותנים לו במידה גדושה! למלא כל משאלות ליבו לטובה! אז מצאו פתרון: מטילים עלינו שכרות ולסיח את דעתנו. בגלל זה אנשים חושבים איזה יין לקנות לפורים. וכמה לשתות. ומבררים מה אמר הבין אשי חי, ומה אמר זה, ומה אמר זה. ולא קיימת את המצווה, וכן קימת, ותשתה עוד וזה.. אחד ממסטל את השני ועבר היום ומקלי עברתי את הירדן. זהו!

אבל אני נשאר סחי, ואני מבקש דברים טובים! בשביל עם ישראל. אבל אנשים מה מבקשים? תחשבו איך עבר הפורים. אבל מהיום אתם תשעו כבר. מקווה שעד אז תגיע הגאולה.

מישהו מהקבל: זה מצווה או לא מצווה?

הרב: כן! בטח מצווה! אבל אתה צריך להיות חכם בשביל שאתה תגיע למה שצריך להגיע שתבקש מה שצריך לבקש.

עד כאן הדברים של חידושי הרי"ם והם נוקבים ומרעישים. אבל תקשיבו טוב! זה לא רק בפורים. הרי אנחנו שיכורים כל השנה. כתוב: "ושכרת ולא מיין". אפשר להיות שיכור בלי יין. מה השכרות? אחד רוצה הצלחה בעסק, אחד רוצה בזה, אחד רוצה רכב חדש, אחד רוצה זה, ואחד רוצה.. שיכור! שיכור מה הוא רוצה? חומר ועוד חומר, ועוד חומר, ועוד הצלחה פה ופה, ופה, ופה.... שיכור, אתה יכול לבקש מה' להיות גאון, להיות שלמה המלך, להיות משה רבנו, להיות ככה, להיות ככה, להיות ככה... מי מבקש את זה? מי מבקש דבר כזה? מבקשים חומר! שיכור בלי יין!

עכשיו בואו תראו דוגמאות נפלאות!

מי לנו גדול מרבי עקיבא? הרב שלו רבי אליעזר הגדול אמר עליו :"כל הפורש ממך כפורש מן החים". אתם שומעים מה זה? לעזוב את רבי עקיבא ולפרוש ממנו , לא למוד ממנו ומפיו, זה כמו פורש מן החיים. כל התורה שבעל"פ שמצויה ביום בידנו, הליבה דרבי עקיבא. אבל כל זה בזכות שדירבנה אותו אשתו. רחל. ללמוד. שהוא היה בן 40. והא ובבנו ישבו ולמדו אותיות אלפ"א בית"א, ואם לא, היה מכלה את שנותיו כרועה צאן, שהי הצנוע ומעולה. וזהו! אז הוא הלך ולמד תורה ונהיה רבן של כל ישראל. הרב שלו מי היה? רבי אליעזר הגדול. אם נשים את כל חכמי ישראל בכף אחד, הוא מכריע את כולם.

אבל מי הוא היה? אתם יודעים? בהיותו בן 28 הוא לא למד לא קריאת שמע, לא תפילה, לא ברכת המזון, וחשקה נפשו בתורה. בגיל 28. ברח מהבית של אבא שלו, ובא אצל רבן יוחנן בן זכאי וזרח אורו עד שהיה יושב ודורש והפנים שלו מאירות עמו הפנים של משה רבנו, עד שלא היה אדם יודע אם ים או לילה. ואם היה שומע לעצה של אביו, שאמר לו: "הרי אתה בן 8 ועשרים שנה, אתה מבקש ללמוד תורה? קח לך אישה, תוליד בנים ותוליך אותם לבית הספר, אולי מהם יצא משהו". עם ישראל אם היה שומע לאבא שלו, היה מפסיד את רבי אליעזר הגדול. יותר מזה, רבי אליעזר היה מפסיד את עצמו.

מי היה הרב של רבי אליעזר הגדול? רבן יוחנן בן זכאי. מה אמרו עליו? שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה, דקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזרות שוות, תקופות, גימטריה אות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, מעשה מרכבה, הויות דאבי ורבא. ומה היה איתו בהתחלה? הוא עסק בהתחלה, 40 שנה בסחורה. סוחר. סוחר היה. לאחר מכן שימש לפני החכמים 40 שנה. אח"כ האיר את עיני ישראל 40 שנה. כמה היה עם ישראל מפסיד והוא היה מפסיד, אם היה נשאר סוחר. אלמלא גילה כוחו וזכה להיות נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק. אתם רואים מה זה שאדם יודע מה לבקש מה לעשות ואיפה לבחור?

הסבא מנובהרדוק, אחד מגדולי ישראל, חכמי המוסר, הוא היה בעל חנות צידקית, היה חריף מאוד וממולח. ויום אחד הוא נחפז בעיר מימל לרגל עסקיו, ופגש את רבי ישראל מסלנט, ועצר אותו: "לאן אתה רץ?". אמר לו: "רחיים על צווארי, אני מפרנס אישה ובת, ואת חותנתי האלמנה". "ומה עם לימוד התורה?", שאל אותו. הצטדק, "אדם צריך שיהיה לו ממה לחיות". ענה לו: "רבי ישראל, אדם צריך שיהיה לו עם מה למות גם".  

הדברים פעפעו בו כמו ערס של נחש. החזיר את החנות לבעלות של החותנת, פרש לחיי התעלות ונתנו לנו בעולם את הסבא מנובהרדוק. שהקים עשרות ישיבות, גדודים של מקדשי שם שמים ומוסרי נפש. אלפי חניכים חושלו באש היוקדת שלו. אלמלא הפגישה הזאת ומשפט זה, לא היה לנו את סבא מנובהרדוק.

והדברים האלה והדוגמאות האלה, הם רבים מספור. אבל למה לנו ללכת רחוק? אנחנו, היושבים פה דוגמה חי ה לכל זה. כמה כישרונות יש בכם? כמה יכולות. מה הייתם מסוגלים לפעול ולאן הייתם יכולים להגיע אם לא הייתם שיכורים? אסור לי לתקוע גרפס.

"שמעי נא זאת עניה", כמה עניה? "ושכרת ולא מיין", אומר ישעיה הנביא. בשמואל כתוב: "עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעלייך". תפסיקו להיות שיכורים מהחוץ. ממה שרואים וחושבים, וחולבים ומתחולמים ומתאווים. לא! זה לא נשאר בידיכם! קברם בתימו", בסוף הקבר זה הבית הקבוע, לכם לא ישאר כלום. השאלה אם אתם מכינים צידה לדרך או לא. אם אתם ידועים מה לבקש או שאתם מעדיפים לחיות בדמיונות של שיכורים, ויהיה לי, ואני זה.. שנה הבאה ועשו מעט, ואתה תראה וזה, וזה.. דמיונות!

אז אם רק המילה הזאת, תקשיבו, "אדם צריך שיהיה לו עם מה למות", הספיקה לסבא מנובהרדוק, אז גם אתם שמעתם אותה. ואתם גם יכולים להיות גאונים כמוהו. ואם שמעתם את כל הדרשה הארוכה שנתתי פה, אתם יכולים להיות גאוני הגאונים, סמוכים וצמודים להקב"ה, הוא יעשה את רצונכם בלי שום ספק! אתם יכולים להית מתגברים נגד יצרכם! ואפילו אם החטיא אתכם. אתם יכולים לעשות מאהבה. עשיתם חבילות, חבילות של עבירות? עשו חבילות, חבילות של מצוות. החטאתם? זכו את הרבים, ותוכלו לתקן את נפשכם עדיין בעולם הזה, במהרה בימנו, אמן!

שאלה:

שואל: דיברת על העובדה שרובנו, אם לא רוב רובנו, אוכלים טרפות ונבלות... 

הרב: נכון!

שואל: ומי שכאילו.. אנחנו... רובנו כאלה בבתי כנסיות.

הרב: נכון.

שואל: חזנים וכאלה.

הרב: נכון. שזה פסול.

שואל: יופי. זה אומר שללכת לבית כנסת כבר אי אפשר?

הרב: אפשר.

שואל: בשום מקום בארץ.

הרב: אפשר.

שואל: איך.

הרב: אני אגיד לך.

שואל: כן.

הרב: או שתמצא צימחוני.

שואל: אין, אין. 99 אחוז. למעט קהילות פז...

הרב: רגע! שאלת אותי, אני אענה.

שואל: כן..

הרב: או שתמצא צמחוני או שתפסיק אתה לאכול..

שואל: כן ולא אתפלל? לא אלך לבית כנסת?

הרב: אני יכול לדבר?

שואל: כן.

הרב: ואתה תאכל טופו ולא בשר ועופות, אלא אם כן יהיה אצלנו מתי שיהיה, אם יהיה. ואז אתה תוכל להיות חזן. לא צריך את כולם לא אוכלים. החזן אסור לו להיות אוכל נבלות וטרפות. הוא פסול! הוא לא יכול להיות חזן. הוא גם לא מוציא ידי חובה. גם בקידוש. אם אתה אוכל נבלות וטרפות, אתה עושה קידוש, אתה לא מוציא את האחרים בקידוש.  כל אחד צריך לקדש לעצמו. זאת אומרת, זאת בעיה. מה לעשות?! יש דיני שליח ציבור. שליח ציבור צריך להיות אדם מגיל 40 ומעלה, ביתו ריקן מעבירות. יש הלכה, סימן נ"ג בשולחן ערוך. זה לא אני כתבתי. זה כתוב. אז לכן צריך להבין , מה לעשות? אז אם אתה נמצא בבית כנסת שהשליח ציבור אוכל נבלות וטרפות, אתה פשוט מאוד יכול להתפלל רק בלחש, איתם, במניין בלחש. בחזרה של השליח ציבור, אתה לא עונה כלום, חוץ מקדושה. כי זה שלושה פסוקים, ומותר להגיד פסוקים. וקדיש יתום, אם אומר מישהו אחר ושהוא לא מחלל שבת בפרהסיא.

שואל: אני לא עוקב אחריו לדעת.

הרב: אין בעיה. אז מי שרוצה לדעת, יודע. כמו שאדם רוצה לקנות תפילין מברר מאיפה, מי, מה, ואם כשר או לא. כי אין ברירה, צריכים לברר. מצוות לא עושים ככה על הדרך ואומרים "ייאלה, זה בסדר, זה בסדר".

שואל: כן.

הרב: "כתוב, כתוב". מה כתוב? הנה עכשיו מוכרים לכם תבלינים לחג, לפסח, "כשר לפסח". חריט! מדביקים מדבקות של כל מיני בדצ"ים. מדביקים, מדביקים, מדביקים, ייאלה, תאכל!

שואל: מעבר לעובדה שלא יכול להיות חזן, הוא גם לא יכול לכתוב מזוזות...

הרב: נכון!

שואל: ולא להתעסק עם תפילין.

הרב: נכון!

שואל: לא יכול לכתבו ספרי תורה.

הרב: נכון!

שואל: נכון להיום, רוב רובם של ספרי התורה ששנמצאים בבתי...

הרב: לא! 

שואל: בבתי כנסיות...

הרב: לא נכון! מדובר רק ממתי שאנחנו פרסמנו, לפני שנתיים בערך. שאז החזקה ירדה מאלה שהיו בחזקת כשרות, אז כל מה שנכתב לפני כן, זה בסדר. בתנאי, כמובן שהסופר היה ירא שמים והכל. זה עוד סוגיה בפני עצמה. אבל מצד הכתיבה אז צריך שיהיה אדם שלא אוכל נבלות וטרפות.

שואל: אוקי. אז אני מסביר לך שעדיין עובדה שבבתי כנסיות יש ספרי תורה שנכתבו ע"י אנשים שאוכלים טרפות ונבלות...

הרב: אם זה בשנתיים...

שואל: לשיטתך.

הרב: אםז ה בשנתים האחרונות זה לשיטת השולחן הערוך, לא לשיטתי. לי אין שיטות. אתה יכול למחוק את מה שאמרתי. שכח! תפתח את הספר לבד, תקרא.

שואל: זהו!

שואל: אוקי. מה עושים רוב הבתי כנסיות עם ספרי תורה...

הרב: הסברתי לך. או צמחוני או אתה מפסיק או אתה אוכל טופו או כל הבתי כנסת אתה קונה להם טופו ומשכנע אותם...

שואל: לא טופו... אני מדבר על ספרי תורה שיש בבתי כנסת.

הרב: אז אם הוא לא אוכל בשר ועופות, אז אין בעיה! מה הבעיה? שלא יאכל ויוכל לכתוב!

שואל: כל הספרים שיש היום בבתי כנסת...

הרב: עוד פעם! מלפני שנתיים אין בעיה. מאחרי שנתיים יש בעיה, אני אומר.

שואל: לא לקחו אותם לגניזה אני בטוח.

הרב: מה אתה לא שומע? עד לפני שנתיים אם נכתבו ספרים בכשרות, אין בעיה! אם היו תפילין בכשרות, איןבעיה. מאז השנתיים, יש בעיה. לכן, עכשיו פותחים מפעל חדש שאחד למד כבר שנה וחצי להכין את עצמו להכין תפילין כשרות שהוא לא אוכל ונבלות במיוחד! כי העיבוד של התפילין חייב להיות אדם שהוא לא אוכל נבלות וטרפות.

שואל: 80 אחוז אם לא יותר...

הרב: 99,9 .. לא משנה! אתה לא מבין!

שואל: לא, לא, זה משנה כבוד הרב! מניחים תפילין כל בוקר.

הרב: אז מה? לא...

שואל: התפילין שלהם פסולים.

הרב: נכון! ואני אגיד לך יותר מזה: עשרות אחוזים מניחים תפילין פסולים גם בלי נבלות וטרפות! בלי!

שואל: אז מה כל עם ישראל מחלל, מה?

הרב: זה כבר אמר החתם סופר לפני 250 שנה, שיצר הרע כבר לא מטפל בך לבד ובו לבד ובי לבד, לא! הוא לקח את החזנים, הוא לקח את הסופרים ולקח את השוחטים ומפיל איתם את כל ישראל. שוחטים, כולם אוכלים נבלות וטרפות. סופרים, אין תפילין, סתם, כלום. ספר תורה כלום, ולקח את החזנים ששום תפילה לא עולה למעלה. זהו! בשביל זה אתה תקוע עד עכשיו בגלות.

שואל: אז זה נכון גם  לגבי העורות שכותבים...

שואל: נכון! הנה את ה מבין! אתה רואה? לאט, לאט מבינים. אז מה עושים?

שואל: אנחנו במצב גרוע.

הרב: גרוע מאוד! לכן, אנחנו במצב שאנחנו לא מתעוררים. וגם אתה רואה שהרבה אנשים מטומטמים, כי אכילת נבלות וטרפות מטמטמת את הלב. כמו שנאמר בתורה: "ונטמתם בם". אל תקרא "ונטמתם", אלא "ונטמתם בם". כי זה מטמטם. שולחן ערוך כתוב שאם אתה מאכיל ילד בין שנה, שנתיים בשר או משהו נבלה וטרפה או איסור, אתה תגרום שהוא יצא לתרבות רעה בגדלותו. הוא לא אשם. אבל כמו ילד שאם תרעיל אותו, הוא לא אשם. הוא ימות. אז יש רעל גשמי ויש רעל רוחני. ומה לעשות שנבלות וטרפות זה מטמטם. כמו חזיר בדיוק. אז אנשים בבטן מקרקרת, אז לכן הם אומרים "הא, לא, הכל בסדר,. כולם אוכלים. תאכל אותה! אבל מי שרוצה לבדוק ושומע, נזהר! למה שאמרו שיש סלמולינה, אתה ראית אותה? לא ראית. 30 אחוז הפסיקו לאכול. למה? כי הודיעו שיש סלמולינה. אז מה אם הודיעו? ראית? לא ראית. אבל אתה חושש לחייך.למה אתה תאכל ואח"כ אתה תסתכן בחייך? אז לא אוכל, כי הודיעו סלמונלה. כל פעם מודיעים על משהו חדש, חיידק פה, חיידק שם, כולם מפסיקים. הודיעו שבשר מעובד גורם לסרטן וכו', 30 אחוז יום אחרי כבר הפסיקו לאכול מעובד! מה קרה? הוא דתי? הוא רב? אתה מאמין לו? למה אתה מאמין לו? כי הוא אומר אני יודע, עשינו מחקר ומהסטטיסטיקה יצא. אני אמר לך עובדות ממש! ואתה לא רוצה לקבל את העובדות ממש? זה יותר טוב בסטטיסטיקה. זה ידיעה ממש! אז מה אני אשם שהידיעה כזאת?! שלא יגעתי וידעתי מה שידעתי קודם, אז הכל היה בסדר. אפשר היה לאכול. גם אני אכלתי. אבל ברגע שהתברר, אני יכול להתעלם? אני יכול לשקר? אני יכול לשתוק. לאכול לבד, אני אקח לי פרה לשנה, עד שאני אתפוס אחת שהיא תהיה כשרה 100 אחוז, ואני אשים לי במקרר,ש לום! לשנה. אתה רוצה כבש? תיקח כבש לשנה. כמה עופות אני צריך? שלום! גמרתי, לא אמר לכם כלום! תמותו! ביי!

שואל: עצוב, עצוב לשמוע!

הרב: מה אני מרוויח מזה שאני אומר לך?

שואל: רוב ישראל מניחים תפילין.

הרב: מה אני מרוויח שאני אומר לך? מה אני מרוויח שאני אומר לך? שממה? שתאהב אותי בגלל זה? אני יודע שהרבה יגידו הוא קיצוני, הוא זה, הוא סתם מגזים... מה זה מעניין אותי מה תגידו?! מעניין אותי מה ה' יגיד לי! ידעת? למה שתקת? למה שתקת? זהו! אז אני עושה את מה שהוא רוצה, זה הכל! זה מה שאמרתי. הוצאתי דיסקים חילקתי לכם בחינם. אני משקיע כסף, כוחות וזה... ודואג שאנשים ידעו. מי שירצה לשמוע, ישמע, מי שלא ירצה שיאכל. למה לא?! אני לא קובע לאנשים מה לעשות.

שואל: האמת גם אם יחליטו רוב האנשים, ליישם את מה שאתה אומר...

הרב: כן...לא יכולים.

שואל: בדיוק. לא יכולים. וגם אי אפשר לספק להם את..

הרב: אז אני עונה לך, הנה עכשיו לדוגמה: יש קבוצה חדשה אם רב אחד מפורסם שפנו אליי בדרך אחרת, ככה דרך מישהו, שרוצים לעשות איתי כאילו זה.. אבל מה הם יודעים שהם לא יוכלו לעושת כמו שאתה אומר את הכמויות, כי אי אפשר בכמויות לעשות. אי אפשר! הרי הבעיה שזה תעשייתי! אז הם אמרו אתה תקבל את מה שאתה עושה לפי החומרות שלך, ומה שיצא לא כמו שלך הם מחייבים לכתוב את האמת מה יש שם. ואתה תחליט אם אתה קונה את זה או לא קונה. אני לא אקנה את זה. אבל הוא יכתוב, הוא מתחייב שאם זה, אין. שאם אני תופס אותו בשקר אחד, אני מפרסם אותו שהוא מחטיא את הרבים וכו'. וכולם יודעים היום שאני מסוכן.

הרב: קשה! קשה לי...

הרב: למה? כי אני לא מפחד להגיד. גם רוב המקומות  שעבדתי, זרקתי להם 12 אלף עופות בפרצוף והלכתי. זהו! האמת חביבה אצל הקב"ה יותר מכל דבר!

שואל: כן. גם אם אבל רוצים ליישם אותה, יש בעיה.

הרב אמרתי! לכן פעם לא הרבה זמן, 30 שנה אחורה, לא היה תעשייה, לא היה עופות שהם כבר מוכשרים. כל אישה עשתה בבית, אמא, סבתא... הלכו לאיזה שוחט באיזה שהוא מקום, והוא שחט על המקום, אחד, שתיים, שלוש עופות. וזהו! הלכו הבית. נטפו את כל הנוצות לבד ועשו את הזה. הכל לבד! אז. לא היה מהר, הכל היה בסדר. אבל היום? גם מגדלים אותם בצורה שהם נדפקים בצומת הגידים, הכל. מה זה! דוחסים לך תרנגול, שמים אותו, תוך שלשוה שבועות, תוך זה, הוא כבר נהיה לך פיצוץ, חצי טנק! פעם היה לוקח חודשים שעד שאתה מקבל תרנגול לשחיטה. אבל זה.. מדליקים לו, חביבי, מכבים לו את האור, שתי ביצים ביום! גם האוכל שאתה אוכל, הכל מהונדס, הכל עם צבעים, הכל עם זה.. הכל ממולא בחריט! עוד מעט נבלע רק כדורים וזהו.

 שאלה:

שואל: אני מבין ואני מסכים עם הדברים שאתה מדבר, אך יש שאלה שחייבת להשאל: איך כל הישיבות והרבנים ושאר האנשים, הם כן אוכלים והם כן מתירים לאכול. אבל רב ישיבה עם תלמידים ואוכלים?

הרב: בוא תקשיב! כמה עולה עוף, את היודע? כמה יושבים בישיבה ולומדים. בשביל לעשות מה שאני עושה, הם לא יוכלו לאכול, לא יהיה מספיק, לא יוצא. לא יוצא! מתוך 100...

שואל: למה הם לא אוסרים?

הרב: תשאל אותם. מתוך 100 בקר, יצא לי שלוש. מתוך 100!

שואל: והם יודעים שאת כל מה שאתה אומר, אני מאמין... בכל מקרה, הם מתירים.

הרב: כל אחד מהם סומך על סומך שסומך על סומך!

שואל: אוי ואווי! אז...

הרב: נו, מה חשבת?

שואל: בעיה!

הרבף יותר מזה אניאגיד לך: עצם זה שהם אומרים שהכל בסדר, זה כבר מראה שהוןא לא רב.

שואל: בדיוק! זו הבעיה.

הרב: איך אתה יכול להגיד הכל בסדר? אדם יכול להגיד "הכלח בסדר", אם הוא בדק. אני שואל אותך: "תגיד לי, הספר תורה הזה בסדר, שבהיכל?". אתה יכול להגיד שהוא בסדר? פתחת אותו? עברת על היריעות? הגדת אותו? על סמך מה אתה אומר בסדר? לא, אם הוא פה בהיכל, אז בטח שהוא בסדר. אז איך מוציאם לפעמים טעויות? אחד בא ואומר לך "בסדר", פירושו של דבר שלא מעניין אותו בכלל נושא הכשרות. מעניין אותו שתעזוב אותו, אל תזכיר לו את זה, הוא צריך להאכיל את התלמידים והוא גם יקנה מהכשרויות היותר זולות. כי מה הוא ישלם, אתה מבין, את הכי , הכי מחמיר? אז זה יעלה לו, אתה מבין.. תעשה בשנה כמה תלמידים, תכפיל כמה אוכלים, כפול 365 יום, תראה כמה מיליונים זה! אז אם יכול לחסוך ולהגיד שהכל בסדר.. הם הגיעו לחוצפה כזאת שאלה שהיו מחמירים, כבר אומרים שרבנות זה אותו הדבר. למה? כי זה עולה גרושים. ואז הם בכלל לא חייבים לשלם הרבה. אבל למה הגדולים, הצדיקים, כמו הרב קנייבסקי, הרב שטיינמן ואחרים,  אוכלים רק משחיטה פרטית מיוחדת שעושים להם? אם הם מתירים לכולם וכאילו אומרים בשמם שזה מותר ומותר, למה הם לא אוכלים מזה? שאלה יפה! כי אלה שמסביבם דואגים, את המבין? להגיד כך וכך. כי יש אנשים שאתה יודע ש...

שואל: אבל אין להם מחויבות לצאת וכבל מקרה להגיד "אסור", וככה, וככה..

הרב: שמעת מה שאני אומר?

שואל: אז מה...

הרב: שמעת? אתה תהיה קצת פיקח! זה סינדי קייט. ואנשים יושבים על הקופה של המדינה. אין דבר שמרוויח יותר מזה. אין! מיליארדים מגלגלים. מיליארדים! כל יום שוחטים מיליון וחצי עופות. אפשר לדקדק מיליון וחצי עופות? שזה עובר על סרט נע? מה? כמה? אתה יודע שוחטים בחוץ לארץ 120 אלף ראש בקר! 130 אלף ראש בקר בשעה! כל חצי דקה ראש בקר!

שואל: איך נבדוק את זה?

הרב: איך תבדוק? נו, אתה יודע חשבון.

שואל: אי אפשר!

הרב: אי אפשר, הנה וזה מגיע לפה.

שואל: רק לפתור את זה רק בדרך כמוש לך, שכל הגדולים שהם מחזיקים...

הרב: אבל זה לא יעזור! לא יוכלו לספק! יגידו כמוני.

שואל: אז שלא יאכלו!

הרב: או!

שואל: זהו!

הרב: עכשיו מי יכול להגיד שלא יאכלו? יגידו לך שזה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

שואל: זאת גם קושיה.

הרב: זה לא קושיה. כי מה שאסור, אין בזה גזרה. גזרה זה של חכמים. דבר חדש. אבל ההלכה זה הלכה. נגיד שלא יהיה  יותר בשר, לא מגדלים בעולם יותר פרות. החליטו שאסור פרות ואסור כבשים ואסור תרנגולים. נשארו רק חזירים. אז מה, יכולים להגיד זה גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד, אז חייבם להתחיל לאכול חזיר, כי אין בשר? יכול להיות דבר כזה? זה לא שייך לגזרה. אבל יגידו הציבור. כי הם לא מבינים כלום! רוצים לאכול. כבר אמר רבנו בחייה: "בטנם אלוהיהים". הבטן זה האלוהים שלו. הכל אלוקים יכול להגיד, עד הבטן! שמגיעים לבטן, יש לו אלוהים אחר.

שואל: עד שהוא נהיה רעב.

הרב: כן. הבנת? זה לצערי הרב. אני מעורר את הציבור, מנסה לעזור להם, ובקשה אני גם כן 7 חודשים לא אכלתי כלום. דגים. אתה יודע איזה דגים יש? מכל הצבעים, מכל הגוונים, משהו מדהים! היום יש אולמות , חתונות, שעושים סטייק של דג. עושים את כל הצורות שאתה עושה בבשר, עושים בדגים.  ממולאים עם דגים. נכנסתי לאיזה שהוא מקום, עשו 12 סוגי דגים שאתה.. אם אתה לא יודע שזה דג, אתה חושב שזה בשר. סיחים של דגים. מה הבעיה? אני אומר לכם תנסו את הטופו. אתם תשתגעו!

שואל: אני כבר בדרך הזאת. שמעתי כמה הרצאות שלך, ואני דווקא...

הרב: טופו, אתה יכול עושת מזה מטעמים. מטעמים! יש עכשיו את זה גם כן כמו קציצות. יש את זה מכל מיני צורות. יש את זה נטרלי. שאתה יכול את היכול לתבלן את זה איך שאתה רוצה. וזה משביע וטוב. וזול. ומצוי כל רגע! ואתה לוקח לך באוטו, זורק כמה כאלה של 170, והולך לך לאיזה מקום, רעב? על המקום פותח. גם קר אתה יכול לאכול. חם, שם במיקרו דקה. רוצה בתנור? בתנור. רוצה להזהיב קצת, בצל ולהוסיף.אין בעיה. אתה רוצה עגבניות לאכול את זה. מה שאתה רוצה! אתה יודע כל העולם היום, המסעדות הכי יוקרתיות שיש בעולם, זה הכל עם סויה וטופו. וזה בריא! תקרא על זה. בריא מאוד! אז מה הבעיה? מי חייב? תתרגל לזה וגמרנו! 

שואל: אני איתך! אני בראש לך! אני גם... האמת אני שואל את השאלות האלה בשביל...

הרב: באים אורחים? צריך עכשיו להכין להם מרק בשר או להכין להם זה... כמה עשן! כמה שעות! כמה כסף! כמה כסף! כמה זה... פה יש לך שקית 2 קילו, באו אנשים, דקה על המגש! לכולם יש אוכל. דקה! אתה נוסע לחו"ל, מסתבך, אתה לא יכול לאכול בחו"ל, אתה לוקח איתך כמה כאלה, שלום! נוסע! חביבי, אתה מסודר! יצאת לטיול לשטח? לוקח את זה איתך, מחמם בתוך מים חמש דקות, שלום! מוכן! שום טרחה! שום יגיעה! זה בא עם טעמים, בא עם הכל. אתה רוצה מיקסקני? אתה רוצה סיני? אתה רוצה עם טחינה? אתה רוצה בלי? אתה רוצה.. מה שאתה רוצה!

שואל: הטופו זה צמח, לא?

הרב: כן! מהצומח.

שואל: מן הסתם, הצמח אז מכיל חרקים.

הרב: לא! לא!

שואל: ומעבדים אותו...

הרב: לא! לא!

שואל: למה יש משיהו שבודק אותו?

הרב: בטח! בטח! בד"צ עדה חרדית.

שואל: כמויות בודקים?

הרב: בטח! בד"צ.

שואל: אי אפשר! לבדוק לכולם?

הרב: אתה תדע את התהליך שלו, אתה לא תאמין מה הוא עובר! אז זה חביבי, מדוקדק לאין דקדוק! אבל אני אומר לכם, וזה דבר הכי טוב! הכי טוב להתרגל! יהיה שר כשר ב-100%, בסדר. לא יהיה? לא חסר. לא חסר. יש גדים, יש טופו, יש סויה, יש.. כנס לסופר, תסתכל כמה מדפים יש? תראה כמה מוצרים יש? אלפים! בלי מחלקת בשר? מה מה חסר? זה לא זה.. אי אפשר לאכול את כל זה? אי אפשר לאכול ולחיות?

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב. רציתי לשאול מה הקשר בין נזירות לבין להשאיר שיער ארוך? זאת אומרת, לא להסתפר.

הרב: נזיר זה שלא מגלח את שערות ראשו.

שואל: כן, אבל מה הקשר?

הרב: כתוב: "נזר אלוהיו על ראשו". "מורא לא יעלה על ראשך". כמו שנאמר בשמשון. למה? זה מחריט הסכין. הסכין מחריטה. ונזיר זה עניין של קדושה. קדושה זה לא הולך עם החרטה.

שואל: שאלה שנייה, רציתי לשאול אותך, אם מותר לשנות מהאמת כדי.. מפני דרכי שלום?

הרב: יש כזה דבר.

שואל: אז זאת אומרת, םיקוח נפש לא שכל כן?

הרב: יכול להיות שבמצבים מסוימים יהיה מותר, אבל צדיקים אמיתיים לא משתמשים בזה, כי הם לא יכולים. זה מה שהסביר חזון איש. היא לא יכולה הייתה אסתר לא לומר את האמת. לא יכולה. יש אדם...

שואל: ולוקחת אחריות על עצמה, על כל עם ישראל?

הרב: כן! היא ידעה...

שואל: למרות שהם יכולים למות? לא ישנו מפני  דרכי האמת.

הרב: עשינו את החשבון: או שאני דובר שקרים ולא יכון לנגד עיני, כי במדרגה שלה זה לא נצרך. כמו התביעות שהיו על האבות הקדושים. מה קרה שאברהם שואל: "מה אדע כי אירשנה". בשביל ארבע מילים שהוא שאל, אז צריך 400 שנה עבדות בפרעה? למה? כי אתה במדרגה כזאת, לא שואל שאלות! כל צדיק וצדיק לפי הרמה שלו נתבע. משה רבנו, מה קרה? הוא לא דיבר לסלע, הוא היכה את הסלע, אבל הוא נתן מימיו? המטרה לתת מים, לא? אז מה קרה? כן! לא! לא! יש חשבונות! אתה במדרגה שלך חייב לדקדק! לא? זה נקרא שמעלתם בי, לא האמנתם בי וכו'. כל אחד לפי מדרגתו. היא במדרגה שלה לא יכולה להוציא דבר שקר מפיה.

שואל: הבנת.

הרב: תהיה בריא!

שאלה:

שש: הרב, יש לי כמה שאלות.

הרב: בבקשה.

שואלת: תודה. האם בכל מצב שבא מקבץ נדבות צריך לתת לו? גם אם אין לי... נותנים מעשר? אני חייבת לתת לכל מי שמבקש?

הרב: לא. אם זה אדם שאוכל נבלות וטרפות, לא נותנים לו תרומה, אפילו אם הוא אברך.  דבר שני, אם הוא חילוני, לא נותנים. אם הוא לא מברך, לא נותנים. אם הוא דתי ואת לא יודעת מה, ואת רוצה, אפשר לתת צדקה מועטת. וגם אם לא נתת וטעית, אז זה.. מי שעוזר לנו זה השקרנים. שבגלל שיש כאלה שהם סתם שקרנים, שהם לא עושים הכנסת כלה, אלא "הכנסה קלה", אז לכן, גם אם טעית, תולים בשקרנים שאז את חשבת שהוא שקרן, באמת חשבת שהוא שקרן, או כאלה שמתנדנדים ליד האוטו בצומת, אז אין מצווה לתת להם.

שואלת: אז זה יוצא שלא צריך לתת לאף אחד כמעט....

הרב: אם את רוצה לתת ולתת את המנה שאת רוצה לתת, את יכולה לתת דווקא לכאלה שלומדי תורה באמת. או למזכי הרבים באמת. ואז ודאי הצדקה שלך תניב פירות. אחת מהקללות שקילל ירמיה הנביא את ישראל שהם יתנו צדקה לעניים שאינם מהוגנים. ואז לא תעלה להם הצדקה בכלל! אז זאת אומרת, רואים כשנותנים לעני לא הגון, לא מקבלים על זה שכר. אז זאת אומרת, צריך לדעת למי נותנים. למה את צריכה לחכות עד שהוא יבוא? את יכולה ליזום לבד. תחליטי כמה את רוצה לתת מעשר, חומש? צדקה סתם מעבר לזה, את כיולה החליט מראש לאן את רוצה לתת את הכסף וזהו.

שואלת: אז זה מה ששאלתי. אבל הרב, זה גם נוגע לפורים? כי בפורים צריך לתת לכל מי שפוט יד או מה שאמרת זה נוגע..

הרב: נכון, כל הפשוט נותנים לו ו...

שואלת: גם אוכלי טרפות ונבלות?

הרב: אני לא נתתי להם.

שואלת: אוקי. יש לי עוד שאלה. בעצם, זה שאלה שנתבקשתי לשאול: מישהי שכנעה את אחותה להביא כלב לילדים הביתה...

הרב: וואי! וואי!

שואלת: אז היא שואלת...

הרב: לא טוב לגדל חיה שהיא טמאה בבית.במקרה שכן זה רק במלונה ובחוץ, וכזה שלא מזיק את הבריות ולא מפחיד אותם. כי "למס מרעהו חסד". כי אם הוא גורם פחד לאנשים, הוא ייענש על זה. במקום שזה אין ברירה, נגיד את נמצאת באיזה ישוב שיש שמה גנבים והכלב מרתיע , וכתבו בחוץ "זהי ראות כלב נשוך", ואני לא יודע מה, וכל מיני דברים כאלה, גם אנשים שמסתובבים במקומות כאלה יושעים שיש כלבים במקומות כאלה, ואז זה אחריות עליו, כמו  שאומרים. אבל זה לצורך שמירה ממש. שאין ברירה, כי אחרת אוי ואווי! יכולים גם לבוא אנשים אלימים לפרוץ בית  וכו', כידוע. אבל סתם ככה להכניס לבית, חבל על הזמן, חבל על הכסף  והכל וזה תרבות של הנצרות הפרוטסטנטית, שהיא אומרת שהאדם והחיה שווים. והם אומרים שהכלב הוא ידידנו והוא חברנו וכו'. לכן "תנו לחיות לחיות ולאנשים לא! אבל לא ניתפס לתרבות הזאת. נכון שהכלב הוא כולו לב והוא נאמן ומסור לבעלים שלו, אבל לא לאחרים. אתה הבעל שלו הוא יכול להציל, את השני הוא יכול להרוג. אבל מה לעשות שהרגילו את האנשים לשטויות. גם היום יש "פינת ליטוף". דאגנו שילדים ילכו ללטף חיות. וגם מביאים היום לבתי ספר לילדים נחשים  שילטפו וישימו עליהם לא ארסיים, ויצטלמו. וככה מכניסים את החיות לחיים של הבן אדם. כי הנצרות אומרת שיהיה שוויון בין אדם לחיה, בין זקן לגדול, לכן, את רואה שילדים יכולים להתחצף אלייך היום ואת לא יכולה לעשות כלום. יכולים גם להרביץ לך ואת לא תעשי כלום. אבל אם תרבצי לילד שלך, יעצרו אותך1 למה? מי עשה את זה? הנצרות הפרוטסטנטית, והדמוקרטיה, והתרבות המערב, וכל המילים היפות. תשמעו את הדרשה שהייתה אתמול ותבינו הרבה יותר.

שואלת: אז בהשמך לאותה שאלה: מה היא יכולה לעשות אם יש עליה עבירה בגלל שהיא שכנעה את אחותה לקחת כלב...

הרב: מתחרטת! טעות! נא להחזיר!

שואלת: היא צריכה להגיד את זה לאחותה שהיא מתחרטת ושהיא...

הרב: כן! כן! כמו שאמרתי. יותר מזה, היום אין לך להחזיק חיה, זה אחריות. קודם כל, שתדעי שיש הלכה, שאם יש לך חיה כלשהיא, את צריכה להאכיל אותה לפני שאת אוכלת. אם את אוכלת לפני החיה, את עוברת עבירה! נו? אז מה את יכולה כל הזמן לעמוד בזה?

שואלת: לא, זה לא אני!

הרב: לא, את תהיי אני מדבר. אני שואל אותך עוד שאלה. דבר נוסף, את מחזיקה את החיה הזאת, את יודעת שאם שכן יראה אותך שאת עשית "הדה" לכלב, והוא יודיע למי שהוא יודיע ויכולים גם לעצור אותך. את יודעת שאם הכלב שלך יברח ויראו אותו משוטט, אז את תהי חסרת אחריות כמו ילד, כמו שהפקירו ילד באוטו? את יודעת שאחד שהרביץ לכלב, נכנס 7 חודש? את יודעת שלכלבים יש חיידקים שגורמים להפלות?

שואלת: שמעתי את ההצעה הזו.

הרב: יופי! לא רק שלי, זה כתוב בגוגל.

שואלת: כן.

הרב: אז זאת אומרת, אדם צריך להבין: יש יתרונות רק במקום שיש שמה סכנה ממש והכלב יכול לעזור וזה או כלב שמשתמשים בו נגד מחבלים או לאתר נשק או כל.. סמים, או דברים כאלה. כן, יש שימושים בכלבים, בבעלי חיים, למטרות שהם מתעלות את האדם. כן. אבל שאדם וכלב הם שווים? הטמא והטהור שווים? בואי אני אגיד לך משהו אחר, נגיד ששכנעתי את ההיא, שהיא תכניס חמור. למה כלב? כלב קטן, תלכי בגדול, קחי חמור. נראה מה יגידו. אבל עוד כמה שנים שחמורים יהיה בבית והאנשים בחוץ.

שואלת: כן. נכון!

הרב: כן. כי זה רפורמה. צריך ל"התרפרם".

שואלת: הרב, אני מבקשת שתי ברכות.

הרב: כן.

שואלת: בשבילי, לזיווג. ובשביל אבא שלי לרפואה שלמה.

הרב: קודם, תלמדי חצי שעה ספר "שערי תשובה".

שואלת: אני כבר לומדת.

הרב: טוב מאוד! מה שמך?

שואלת: אני כבר עושה מה שביקשת.

הרב: שמך?

שואלת: סיגלית בת זהבה.

הרב: סיגלית בת זהבה, תזכי לזיווג הגון מהרה. ואביך?

שואלת: אבא שלי יקותיאל בן סבטלנה. היינו אצל.. עשינו הרצאה..

הרב: בן סולטנה....

שואלת: נכון!

הרב: רפואה שלמה מהרה!

שואלת: אמן!

שאלה:

שואל: כבוד הרב, הרב דיבר על הבשר. לא שמעתי, לא הייתי פה שהרב דיבר על זה. אבל אני אומר, אם גדולי הדור כמו הרב שטיינמן, הרב חיים קנייבסקי, שאתה אומר שהם שוחטים.. יש להם משהו ששוחט להם פרטי. הרי אם שוחט להם פרטי, הם צריכם לבוא ולצעוק, להגיד לכולם. למה רק להם?

הרב: יש להם הרבה מה לצעוק. כל היום על תרי"ג מצוות. אבל הם לא התפקיד שלהם לצעוק. יש אנשים שהתפקיד שלהם לצעוק ויש תפקיד של גדולי הדור, ויש תפקיד של מורה הוראה וכל אחד זה. עכשיו זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו הקלטנו והסרטנו את הרב חיים קנייבסקי, תראה אצלי באתר שופר נקודה טי-וי, אתה תראה שמה שאנחנו הסרטנו שהוא אומר לא לאכול מתעשייתי, ואפילו אם האישה היא רק ילדה לפני חודש, ויש לה ילדים קטנים והיא רוצה לאכול, להתחזק בגופה והכל, הוא אומר לא יקרה לך כלום אם לא תאכלי עופות. ועוד, יש לו עוד תשובות. כמו מה שאמרתי שאבא, בן שאל: "אבי, ספק אוכל נבלות וטרפות, ספק, האם הוא מקדש, מוציא אותי ידי חובה?". אמר לו: "לא".

שואל: כן, אבל אנחנו לא רואים את זה בכלל. לא שמעתי...

הרב: תראה! תכנס לשופר טי-וי.

שואל: לא, אני אומר לא שומעים על זה...

הרב: בשביל זה באתי.

שואל: בסדר. ודבר.. היא דיברה לגבי פשוט יד למשל.

הרב: כן...

שואל: אני גדלתי בתור ילד...

הרב: שאמרו לך שכל מי שפושט..

שואל: אנחנו לא יודעים מי הבן אדם. אני לא יכול לדעת מי הבן אדם.

הרב: אתה יכול לתת, אין בעיה!

שואל: זהו..

הרב: תיתן, אין בעיה! רק מה, אם הוא לא הגון, אכלת אותה! בסדר, אין בעיה.

שואל: לא אכלתי שום דבר. אני כמו שאתה אומר...

הרב:מה לא אכלת? ירמיה אומר! מה אתה אומר לא אכלת.

שואל: אני רואה בן אדם שנראה...

הרב: אתה רואה שני בני אדם אפילו, תתן להם כפול, אז מה?

שואל: נכון..

הרבף אבל המציאות היא האם הוא הגון או לא הגון. לדוגמה: כתוב בשולחן ערוך: אם בא פושט יד לביתך, עני מרוד, אתה רואה אותו. ואתה יודע בו, כי אתה מכיר אותו. נגיד מהשכונה. ואתה יודע בו שהוא לא יטול ידיים, לא יברך, אפילו שהוא רעב, לא נותן לו לאכול! נו, מה אתה אומר על זה? נגד החינוך שלמדת. אבל זה שולחן ערוך. זה הקב"ה אומר. אני לא רוצה שתתן לו.

שואל: אני יכול להגיד לך דבר אחד...

הרב: כן...

שואל: ראיתי אדמו"ר פסבור הקודם.

הרב: כן...

שואל: אני אומר את זה פה, שכולם ישמעו. הוא היה רואה בן אדם מחלל שבת בפרהסיה, היה עוזב את השמש שלו, מחבק אותו ואומר לו: "בוא, יהודי יקר! שבת שלום", הכל. למה זה אתה חושב?

הרב: בשביל לקרב...

שואל: בשביל לקרב את הבן אדם.

הרב: יפה.

שואל: לא להרחיק אותו.

הרב: נכון!

שואל: בזכות הדברים האלה. לא להגיד... אם אני עכשיו מסתכל, אתה אומר כאילו...

הרב: נכון.

שואל: אם אני אעשה והכל... אני רוצה לתת דוגמה לקרב.

הרב: נכון! נכון! אבל מה הקשר? מה הקשר?

שואל: מה הקשר? הקשר....

הרבף אני אסביר. בוא, אל תסביר לי, אני אסביר לך. אם הרבי מפיצבורג יתן לאדם ביד שהוא יודע שהוא לא יברך, בלי כיפה והוא לא יברך והוא יאכל וישתה, הוא עבר עבירה! אפילו שקוראים לו הרבי מפיצבורג! ואני הכרתי אותו, את האבא. אז מה? מה הוא חסין בפני שולחן ערוך? הרבי מברדיצ'וב, שמעת עליו? סינגורן של ישראל, אבל מה הא סנגר? בינו לבין ה'. אבל לא כלפי האדם. הוא לא יכול להגיד לרשע צדיק. אם הוא רשע מה אתה אומר לו צדיק? מה אתה מבלבל את היצורות? כלפי ה' ללמד זכות על בניו של הקב"ה, אז הוא מדבר עם ה'. "תראה, אשרייך ישראל! תראה איזה בנים יש לך! תראה את הגויים ככה, תראה את היהודים ככה, אפילו שהוא ככה, תראה איך עושה ככה..." למי הוא אומר? לה'! ללמד זכות. זה אין בעיה! אבל להגיד לבן אדם שהוא מחלל שבת "אשריך, אתה צדיק!", איך אפשר להגיד כזה דבר? אז הלכה כל התורה! אז אם אפשר לקרוא לנוסע בשבת "צדיק", בשביל מה אני צריך לשים תפילין?

שואל: הוא לא אומר צדיק. הוא אומר לו: "שבת שלום,יהודי היקר".

הרב: לא הבנת? אפילו שיגיד צדיק, אני רק אומר. שתבין.      

שואל: לקרב אותו...בגלל זה אנשים.. יש הרבה סיפורים על צדיקים שהם באו בקטע של עדינות וקרבו אותם.

הרב: אתה לא הבנת כנראה מה אני מדבר. אין בעיה לקרב! אבל אסור לשקר!

שואל: הוא לא משקר.

הרב: יש אנשים שבשביל לקחת כסף מאנשים, שמים עבריינים מהמפורסמים במדינה לידם אומרים: "הצדיק", "החסיד", הזה, הזה, הזה... מה אתה רוצה יותר מהחארטה הזאת? עבריין שרצח אנשים, כולם יודעים, השם שלו מתנוסס בכל העיתונים, קורא לו "הצדיק החסיד". ואני אבוא, יקרא לי רשע. איך זה? נו, איך זה הולך? שיש חנג'ורי, אז בסטרי.

שואל: זה הבעיה.

הרב: זהו!

שואל: בגלל זה אני מדבר, על הדברים האלה.

הרב: טוב. תודה!

 

שאלה:

שואל: לגבי השחיטה שהרב דיבר...

הרב: כן...

שואל: שאלה שמאוד, מאוד מציקה לי: עד לפני שנתיים הרב לא חשב שכל התעשייתיות הזאת לא נכונה. יש...

הרב: אני כבר דיברתי על זה וזה אצלך בדיסקים, קיבלת, ואם לא תקבל. אבל אני אגיד בקצרה שוב: עד לפני שנתיים הייתה חזקה של הרב לנדא, שהיה הכי טוב שהיה בשוק, לדעת כולם. אבל מרגע שהתבררו לנו דברים מתוך השחיטה וקיבלנו צילום גם מוך השחיטה. והיה משיהו משלנו בתוך השחיטה וראינו גם פה ושמענו גם מראשי צוותות, במקומות שונים. וגם מבתי מטבחיים ששמה הוא שוחט וכו'. מעבר לכלאיים, מתברר שזה לא דברים כהוויתם. דבר שני, בשר חלק בית יוסף אף אחד לא אוכל במדינה הזאת! כולם מעבירים רירים, וכולם מעבירים שרחות. אין בעולם משיהו שלא מעביר את זה. אחרת לא יצא בקר. לכן אני אומר לך ממאה יוצא לי שלוש! ומכשירים את זה, כי הם אומרים זה וזה, וזה, וכל מיני לומודס וזה, וזה, שאין בהם שום ממש. יש הרצאות שהבאתי של כמה רבנים שדיברו שמתוך, בפנים, ואמרו בדיוק. הבאתי קונטרס של הרב יצחק מלמעלה, מכרמיאל שכתב קונטרס: "אין חלק בית יוסף". לא יכול לצאת! רק באחוזונים קטנים. יש אחד מהגדולים 40 שנה הוא שוחט, אשכנזי, אמר מעולם לא יצא לו יותר מ- 8%. מעולם! אי אפשר לספק לאנשים. 8% זה קשקוש בגרוש. אתה לא יכול להאכיל שכונה! כולם ישחטו, לא יאכלו להאכיל שכונה. אז איך כולם אוכלים? כי זה כסף! מיליארדים!

שואל: הר לא חשב על זה לפני כן? כל הדברים האלה.

הרב: לא, אני לא באתי בקטע הזה, אני לא אכלתי אף פעם... רק של הרב לנדא. אבל.. כי הוא היה עושה שחיטות קטנות יותר. וגם אצלו היית מוציא יחידי שאין בחגים לפעמים. האחרים? אין דבר כזה! אין מחסור! אז זה קודם כל הוא היה. עכשיו, אני התעוררתי לדבר חדש שאף אחד לא דיבר ממנו. זה הסכינים! שבסכינים מעבירים. וזה דאורייתא! ופה מתחילה הבעיה. כי בקצב כזה לא ניתן. גם לא לבדוק כהוגן, גם בודקים ברטוב ולא ביבש. ודב שני, גם אם נמצאת פגימה, אתה יודע  כמה זמן לוקח לתקן? אז איך הם מספיקים לתקן ולחזור בחזרה? אפילו אם יהיה לך ארבע סכינים. ואנשים מגיעים למפרקות, ואנשים מגיעים.. אני מכיר את זה מבפנים, אני כבר חי ונושם את זה כבר נגעל מזה! כבר.... במשך שלוש שנים האחרונות, אתה מבין, אני מטייל בתוך העיסה הזאת וכל יום וכל יום אני מקבל דיווחים. אם אני אוציא את כל ההקלטות שיש לי, לא יישאר בן אדם אחד בתבל. רק מה, אני נותן לכם את מה שאני אומר. מי שרוצה להאמין, מי שלא רוצה, שיסבול. זהו! לא חייבתי שיאמינו לי, לא מתעקש שיאמינו לי. אני אומר מה שאני יודע, ככה אני פועל. ומי שרוצה להאמין יאמין. מי שלא רוצה.. לא חייב. אל תאמין! תאכל מה שאתה רוצה! אני לא אחראי עלייך. למה אני מפרסם על תולעים? יוצא לי  מזה משהו? אני מוכר חסה? למה עשיתי סרטונים על כל הסוגים? של לא שלי, של הרב ויא, של הרב דרופמן, של אחרים. למה אני עושה את זה? למה? שלא יאכלו? הפוך! שיאכלו, אבל שידעו איך לבדוק כדי שלא יאכלו תולעים. תולעת אחת, חמש חזירים.

שואל: עכשיו, בשר של קהילות פז, כבר אין? מה שהיה של קהילות פז.

הרב: נגמר מזמן! אנחנו מחכים שאולי שבוע הבא, אולי עוד שבועיים. אנחנו במשא ומתן. זה לא שפוט. הרבה מתנכלים לנו, לא רוצים, שמים רגליים. בשום אופן הם לא יכנסו לפה . למה? הם פוחדים שאנחנו רואים מה קורה. זאת הבעיה! עכשיו בחו"ל אתה לא יכול ללכת, כי שמה היבואן רוצה שיהיה אספקה. ואם אתה לא יודע להוציא הרבה "חלק", מה הוא ירוויח ממך? תעוף מפה! הוא צריך כאלה שיודעים להוציא 60%. לא 60%? מה אני צריך להפסיד? בשביל מה הוא פתח עסק?

שואל: דיברתי עם הרב אליהו פנחסי שהוא משגיח כשרות באזור ירושלים. יש לו ספר... אז שאלתי אותו איך... על הדבר של העופות אמרתי לו: הרי על פי ההלכה בסוף השחיטה חייב לבדוק את הסכין. ואם בדקו את הסכין והיה פגימה, כל מה שכבר שחטו הכל טרף.

הרב: נכון.

שואל: אמרתי לו כל מה ששחטו עד עכשיו איפה? נגיד שפסלו פגימה, מה עכשיו עושים? אז הוא אמר: אין, כבר עבר בליין כבר. אין, כבר אין מה לעשות. שום דבר לא עושים.

הרב: נכון! ואצל הרב לנדא בודקים אחרי 25 דקות סכין. זאת אומרת שחטו אלפים. כמה פעמים יורידו אלפים בגלל פגימה? ואפשר ש-25 דקות לא יהיה פגימה? אצלנו בודקים כל ארבע דקות ומחליפים סכינים אוטומטית ואח"כ בודקים ברטוב וביבש. ואם נמצא זורקים את הכל! ומה עם הבעיות של צרירות דם? אתה יודע יש כשרות מהספרדים, שהם עושים כשרות וכאילו יש צומת הגידים, אתה יודע מה הם עושים? סכין יפיני. עושים חריצים וזה נוסע. זהו! בלי לבדוק, בלי לפצוח, בלי להסתכל. ומי מדביק את המדבקות? אתם לא נמצאים אפילו. ערבים! עכשיו תקנו תבלינים לחג, מה אתה חושב? המדבקות שמה, ואתה תלך... אני אשלח אותך לכתובת, תלך ותראה מי מדביק. אין אף אחד מהכשרות. כסף! גם לי הציעו את זה. אמרו לי: "תשמע, אתה תעשה רק את החותמת שלך, אנחנו נדביק על כל קילו תקבל שקל עד שני שקלים,. אתה יודע איזה מיליארדר הייתי יכול להיות? והייתי  אומר להם ככה וככה תעשו, בסדר? אומרים לי בסדר. והייתי נותן להם ואמרתי הם הבטיחו לי. הבטיחו לי! והייתי יושב בבית, י'חביבי, הכסף זורם. בעיה? לא בעיה. יש לי שם טוב ואני יכול לחרט את כולם. אז למה לא עושה את זה? כי אני עדיין מהבודדים שמאמין שיש אלוקים באמת. זהו! תראה כמה אנשים עם זקן גדול, חזנים, בתי כנסת והכל, הכל פלברה. כשהם מגיעים לאוכל,  גמרנו! מאבל את כל הצלם אלוקים שלו. שום דבר! לא רואה. בשר אומרים לו, שיחים, מנגל, גמרנו, אין דת! יש דת השדה של עשו. "איש צייד איש שדה". זהו!

שואל: אז גם שאר המוצרים לא אפשר לקנות עכשיו של כשר לפסח, דברים כאלה. מה לקנות?

הרב: נכון. לכן, אני עושה עכשיו תבלינים לבד. אתה יודע איזה עבודה משוגעת אני לקחתי על עצמי? קניתי מכונה לתבלינים עכשיו, בשביל לעשות תבלינים לקהילה. אני מקווה שאעמוד בזה. אמרנו לי שאיחרתי, משמחת תורה הייתי צריך לקנות את התבלינים. גירשו אותנו. היום היו שמה אנשים שלנו, גירשו אותנו! אמרו לנו: "השתגעת? מי יש לו זמן בשבילך?". ואנחנו מנסים לעשות לפחות חמישה שהם בהכשר הבד"צ, אומנם לא בספח, אבל אלה טובים, ואנחנו נצטרך להתמודד, לקחת את האנשים שלנו שיבררו כל דבר, יבדקו כל דבר ולטחון שיהיה. למה? אחרת על מה תסמוך? למה עשיתי מצות לבד? אתה יודע איך אני עושה מצות? הצוות עם כמו הדוקטורים כולם. כולם עם מסכות. למה? כי מדברים. מדברים, יוצא רוק. הנה גם אני עכשיו דיברתי, קפץ לי משהו. קורה. אז אתה מדבר, רוק עם הבצק, חמץ! אפשר לשבת ארבע שעות, חמש שעות, שש שעות בלי לדבר? אין דבר כזה! מדברים, שרים, יש סרטים. מפיצים את הסרטים האלה של כל החבורה. ותראה מה קורה שם. וגם סומכים בבד"צים על ביטול בשישים. כי זה לפני פסח, אז יש ביטול בשישים. וקוראים לזה "מהדרין" אח"כ. מהדרין. המצה שמורה ודאגו זה ועבודת יד, בסוף רוק לבפנים! ההידור של ההידור משהו! אין מה לעשות! אם אתה לא עושה בעצמך, אחראי על עצמך ודואג לעצמך ויודע את כל הדינים ואת כל הדברים מה צריך ושם אנשים בכמות המספקת וכו', אין לסמוך! לכן, לדוגמה: משפחת גרינמן, מפורסמים, חזון איש נקיים, בבני ברק, הכל עושים לבד! אפילו גבינות! הכל! מיונז, הכל! כל מה שניתן לעשות לבד, עושים לבד. לא סומכים.וכל דבר שקונים, גם מעשרים, אפילו שאמרו שעישרו והכל. למה? תעשייה. מה אתה חושב? בתעשייה אכפת להם. מחכים לך? הם פתחו את החנויות ואת התעשייה בשביל הכשרות שלך? הכשרות זה רק בשביל שעוד ציבור יקנה. לכן, תמצא היום בגוש קטיף או באחרים חמש חותמות של בדצ"ים. למה צריך חמש? ובכלל הבדצ"ים לא שם. זה הכל הרבנות. והם סומכים על סמוך שהרבנות היו, וזה בסדר, זה בסדר. כל אחד נותן חותמת. למה חותמת?  כי אם כתוב "בלז", אז גם הבלזים יקנו, ואם יהיה כתוב "לנדא", אז כל החב"ד יקנו גם כן. ואם יהיה עטרה, אז כל הספרדים יקנו. כי כתוב "עטרה". ואם יהיה זה, אז גם יקנו גם אלה. וככה זה. תראה היום כל דבר בום, בום, בום,בום... למה? כסף! הוקלט בן אדם אחד מהפקחים הגדולים של יורה דעה ואמר בפרוש: "זה תעודות בשביל לקדם לך את העסק". הוא אומר לא, לא, אבל אתם לא מבקרים פה, למה אני צריך לשלם כל כך הרבה? אורמ: "אדוני, אתה מרוויח עלינו?", התעודה זה בשביל שיהיה לך קהל שלנו". זהו! מבקר, לא מבקר זה לא עניינך! תעודה ביקשת? תשלם! הבנת? זהו! יש פה... זה אשדוד, יש פה מסעדות, יש פה כל מיני מקומות שאוכלים, יש תעודה, חפש את המשגיח. חפש אותו. נראה אם תמצא. ותברר מתי הוא נמצא. ותעקוב שהוא מגיע, תראה בכלל מה הוא עשוה, אם הוא לא בא לאכול לאפה והולך. הכל מסחרה! אי אפשר לאכול בחוץ. אפשר לבדוק פטרוזיליה וכוסברה כמוש צריך? בכמויות שצריכים להכין לאנשים במסעדה? באולם חתונות אפשר לבדוק פטרוזיליה וכוסברה ואורז וכל הדברים, לאט, לאט, לאט, כמו בבית? מה פתאום! השף מחכה! צריך להכין אוכל. 400 מנות, 700 מנות, אלף מנות. מה זה? מאיפה? אנחנו על 100, 200, 300, שלושה ימים לפני, מספר אנשים יושבים עם שולחן שיקוף בשביל לראות אם יש תולעת. תסתכלו על הדיסק שהבאתי, תשכילו ותבינו ואז יהיה לכם יותר קל.

שאלה:

שואל: שלום, כבוד הרב.

הרב: וברכה.

שואל: רציתי לבקש קודם כל סליחה, כי אמרתי לשון הרע עלייך.

הרב: תודה. שואל: ורציתי לשאול לגבי... שכחתי. אני אתן למישהו אחר.

הרב:כן. אבל למה אתה דיברת עליי לשון הרע? עשית לך משהו?

שואל: לא, לא. זה מה שהוציאו אז.. יכול להיות שיעצו...

הרב: ולמה האמנת להם?

שואל: כי גדולי הדור...

הרב: לא, גדולי הדור לא אמרו כלום. זה הם אמרו שהם אמרו.

שואל: לא, היה עניין של מכתבים וכאלה...

הרב: המכתב זה מכתב מזויף. כבר הוכחנו.

שואל: כן, זה אני לא ידעתי אז.

הרב: טוב.

שואל: הייתי גם באיזה ישיבה ושם דיברו. לא משנה...

הרב: אני מצטער שאתה חוזר בתשובה על זה, כי אני מפסיד עכשיו את כל הזכויות שלך. צריך להחזיר לך אותם עכשיו, אתה מבין. אבל בסדר, בשבילך שאתה יהודי נחמד, עם כובע, אז אני מחזיר לך הכל.

שואל: תודה רבה!

הרב: מחול לך, מחול לך!

שואל: תודה!

תהיו בריאים! אני מקווה שתאמצו משהו מכל מה ששמעתם כאן, והיה זה שכרנו. ערב טוב!