השפעת הסביבה

כלי חשוב אשר שימוש נכון בו מסוגל להצעיד את האדם לעלות מעלה במעלות התורה והיראה, ומצד 2 בכוחו לדרדר עד לדיוטא התחתונה רח"ל. הכלי הוא: השפעת הסביבה. נבאר גודל כוחה של השפעה רעה או טובה, עד כמה נחוצה הזהירות מחברה רעה ואפילו מראיה של דבר שלילי, ובסוף עצות מועילות לסייע להתמודד עם ההשפעה הסביבתית ועוד.

השפעת הסביבה

פתח דבר:

דברינו הבאים יוקדשו לכלי חשוב ביותר אשר שימוש נכון בו מסוגל להצעיד את האדם לעלות מעלה מעלה במעלות התורה ויראת שמים, ומאידך גיסא בכוחו גם לדרדרו עד לדיוטא התחתונה רח"ל. 

הכלי בו נעסוק הוא: השפעת הסביבה. נבאר מה גדול כוחה של השפעה רעה או טובה, עד כמה נחוצה הזהירות מחברה רעה ואפילו מראיה של דבר שלילי, ולבסוף נעמיד בפני הקורא כמה עצות מועילות אשר יסייעו בעדו להתמודד עם ההשפעה הסביבתית וכיצד ניתן לפתח דרכי הגנה ממנה.

(נ.ב. הרצאת הרב שליט"א: מונסי - השפעת האדם במעשיו על מקום וסביבותיו 10.01.2023)

השפעת הסביבה - דבר הנוגע לכולם!

ראשית כל עלינו להקדים: כוחה של הסביבה להשפיע על אדם הוא גם כאשר הוא איננו רוצה בזאת! והדברים נוגעים לכל אדם באשר הוא, כי השפעת החברה והסובבים היא לא רק על חלשי האופי המושפעים מכל עלה נידף, אלא גם על בעלי אופי חזק וקשוח. 

וכבר כתב הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק א עמוד קנג): השפעת הסביבה עושה רושם לאו דוקא על ילדים ועל חלשי אופי, אלא גם על הגדולים ביותר.

גם אדם בעל הליכות, מדקדק במצוות ומקיים קלה כחמורה - איננו חסין מהשפעה מהסביבה.

"ולא למדתי ממעשיו הרעים"

כתוב בפרשת וישלח (בראשית לב, ה): "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה". ופירש רש"י זצ"ל: "גַּרְתִּי - בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גַּרְתִּי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים".

העיר הגאון רבי יעקב יצחק רודרמן זצ"ל: מדוע הוסיף רש"י זצ"ל את המשפט: "ולא למדתי ממעשיו הרעים", הרי כבר כתב "תרי"ג מצוות שמרתי" ומהי ההדגשה שלא למד ממעשיו הרעים.

אלא שרש"י זצ"ל בא ללמדנו כי אפילו אדם גדול כיעקב אבינו ע"ה עלול להיות מושפע מסביבה רעה! אלא שיעקב אבינו ע"ה התגבר ולא למד ממעשיו הרעים!

מהו סוד כוחה של השפעת הסביבה?

ובכדי להבין את עומק כוחה של הסביבה והשפעתה נציין לכך כמה הסברים שיאירו את ההבנה הפשוטה בזה.

הסבא מקלם זצ"ל ביאר: ככל שרעהו אהוב אצלו, כך הוא מתמלא בתשוקה וחפץ להדמות אליו ולעשות כמעשהו. ולכן טבעו של אדם להימשך בהנהגותיו אחר רעיו וידידיו. זו הסיבה שמוטלת על האדם הזהירות לדאוג לחברה של טובים וצדיקים ולא להיפך ח"ו.

המשגיח הגאון רבי ירוחם ממיר זצ"ל היה מביא על כך את דברי ה"מסילת ישרים": אדם אינו מסוגל לראות את עצמו כשהוא פחות מחבריו, ורוב עניני האדם מכוונים אל המטרה הזאת - להשתוות לאחרים ולהתנשא עליהם. זו הסיבה שהאדם נמשך אחרי מנהג אנשי מדינתו, כי כל עיקר מגמתו הוא הכבוד המדומה שהוא מקבל מהבריות.

לאדם חשוב שתהיה דעתו מעורבת עם הבריות

במסילת ישרים (פרק ה) מביא הרמח"ל זצ"ל הסבר נוסף מדוע החברה היא בעלת כח השפעה, וכך הוא כותב: "כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות כי אפילו שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם".

כלומר, חשוב לו לאדם עד מאוד שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות, והוא עלול להיכשל במעשה שהוא יודע כי איננו רצוי - רק כדי לא להיות פרוש ומובדל מהחברה.

השפעת הסביבה - תוצאה של תחושת "הכרת הטוב"

בספר להוגה דעות (פרק ו הלכה א) הוסיף בזה משמו של המשגיח הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל: לפעמים דוקא בשל תחושה של "הכרת הטוב" שחש אדם כלפי חבריו ואוהביו מחמת רוב צורכו עליהם, עלול להסכים למעשיהם ודעותיהם ולהימשך אחריהם.

ולמרות שהזכרנו כאן כמה סיבות להשפעת הסביבה, ראוי להדגיש כי גם כאשר לא הוכשרו התנאים הנ"ל, עדיין השפעת הסביבה מסוכנת, כי מלבד הסיבות המנויות השפעתה היא רבת פנים!

(נ.ב. לסדרת הכרת הטוב לחץ כאן, לכתבה על מדור הכרת הטוב - לחץ כאן)

מדוע הוצרך יעקב אבינו ע"ה לשלוח לעשיו מלאכי מרום?

נביא ראיות על כוחה של השפעת הסביבה.

כתוב בתורה (בראשית לב, ד): "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם", ופירש רש"י זצ"ל שמלאכים אלו היו מלאכים ממש.

והתמיהה מפורסמת: מדוע שלח יעקב אבינו ע"ה מַלְאָכִים דוקא ולא הסתפק בבני אדם. ועוד הרי ידוע שאין מטריחין סתם כך כלפי מעלה, ומדוע אם כן ראה צורך לשלוח מלאכי מרום דוקא?

ובספרים הקדושים מבואר, שהסיבה שיעקב אבינו ע"ה לא שלח לעשו בני אדם משום שהוא חשש מפני השפעתו השלילית עליהם, ולכן מן הצורך היה לשלוח מַלְאָכִים שרפי מעלה, רק הם לא יושפעו ממנו מאומה...

"אם היה מלאך נכנס למצרים יתכן שטומאה היתה דבקה בו"!

אלא שיש לציין שמצינו כי השפעת הסביבה חלה לעתים גם על המלאכים!

מצינו שבמכת בכורות הקב"ה ירד למצרים בכבודו ובעצמו להרוג את כל הבכורות. ויש לשאול מדוע לא נשלחו המלאכים לעשות את דבר ה' כפי שהם נשלחים לכל דבר. 

האריז"ל כותב על כך (ליקוטי תורה תהלים פד) דבר נורא מאוד בשם מדרש הנעלם, וזה תורף דבריו: אין לך אומה מזוהמה בכל טומאה כמו מצרים, ומגודל הטומאה והקליפה שם, אם היה מלאך נכנס למצרים יתכן שהיא היתה דבקה בו. ולכן עבר הקב"ה בכבודו ובעצמו להכות את מצרים! 

זוהי עוצמת השפעתה של הסביבה - היא יכולה להשפיע אפילו על מלאכים!

נורא!

(לצפיה בסדרת: הייתי שם במצרים - לחץ כאן)

בית החולים שבעיר לומז'ה

על מנת להמחיש את הנקודה, ראינו לנכון להביא את דבריו הנפלאים של הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל (לב אליהו פרשת נח) אשר באו להסביר מה סכנתה של השפעה סביבתית שלילית, וזה תורף דבריו:

"אספר עובדא, מה שאירע בנעורי כשלמדתי בישיבת לומז'ה. היה שם בעיר בית חולים בנוי מעצים עבים, ישן נושן מכמה דורות, עד כי גם האנשים הזקנים לא ידעו מתי נבנה בית החולים. אירע כמה פעמים שחולים אשר שכבו שם זמן ארוך חלו במחלות אחרות אשר לא חלו בהן מעולם. ותהום כל העיר על זאת, והרופאים לא ידעו מאין מקור הרעה...

הביאו כמה פרופסורים גדולים מווארשה, וישבו בעיר משך זמן, וחקרו ובדקו עד שבאו לידי מסקנא ואמרו שהיות ובית החולים הוא ישן מאוד, ולא בנוהו מחדש כל הזמן, נבלעו בקירות הבניין החיידקים מכמה סוגי מחלות מדבקות מהחולים ששכבו שם משך דורות, וזהו מקור המחלות שחלו בהן החולים כעת. ומיד הרסו את כל הבנין והוציאו את כל עציו ואבניו ועפרו מחוץ לעיר ושרפום עד שלא נשאר שום זכר מכל הבנין.

ומעתה, אם במחלות הגוף כך אנו רואים שהחיידקים נשארו ונכנסו בכותלי הבית, ויצאו והזיקו לאחר עשרות או מאות שנים, קל וחומר במחלות הרוחניות, כלומר: חיידקי הטומאה של מחלות הנפש החוטאת, ודאי שבכוחם להרעיל את האויר בטומאה וזוהמה לאין ערוך ושיעור.

ולכן יש לדעת שבבית שגרה שם משפחה שלא שמרה על טהרת המשפחה, או שחיללה את השבת וכדומה, נולדים בהבית נגעים גדולים ונבלעים בקירותיו מחלות רוחניות. והנכנס לדור בבית זה יש לו לפחד שלא ידבקו בו ח"ו ממחלות הנפש האלו ברב או במעט", עד כאן דבריו.

(נ.ב. זה חלק מהדרשה בו פתח הרב שליט"א את הפרוייקט בענין טהרת המשפחה לבקשת מרן ראש הישיבה הג"ר אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל - נתניה - ביקורו של הרב שטיינמן זצוק''ל בבית הרב אמנון יצחק שליט''א 02.02.2010)

טעם המנהג לסייד דירה טרם הכניסה אליה

ונוסיף על כך חידוש שראיתי בספר זיו אבות (פרק א משנה ז מאמר ל"ז): 

מטעם הדברים הנ"ל יש שנהגו לסייד הדירה לפני שנכנסים לדור במקום שדרו בו מקודם גוים או אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, כי על ידי הסיוד הרי זה כאילו "פנים חדשות באו לכאן".

"וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"

נביא עוד לימוד נפלא על כוחה של השפעת חברה רעה, והפעם מכבשונו של המשגיח הגאון רבי יהודה לייב חסמן זצ"ל.

כתוב בפרשת בהעלותך (במדבר יא, ד): "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר". ופירש רש"י זצ"ל שה"אספסוף" היו מערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים, ובני ישראל ישבו איתם יחד ובכו.

ויש לתמוה: מדוע הצטרפו בני ישראל מזרע יעקב לקול בכייתם של הערב רב, היאומן כי יסופר? ועוד: על מה הם בכו? הרי לא היה חסר להם מאומה מהמאכלים ומהתענוגים, שכן טעמו במן איזה טעם שרצו? 

מוסיף המשגיח רבי לייב חסמן זצ"ל: יש להמשיל את בני ישראל שנמשכו אחרי הערב רב בתאות הבשר, לכמה זקנים גדולי הדור שיצאו מלימודם בבית המדרש והנה הם רואים ילדים יושבים ומשחקים בחול, מיד חשקה נפשם לשחק בצוותא עם הילדים. וממחשבה למעשה - הפשילו הזקנים שרווליהם והתיישבו על הארץ ושקעו במשחק. 

והנה כאשר נחסר להם מעט חול או כמה צעצועים הרימו הזקנים עם הילדים קול זעקה ובכו יחדיו על צרתם המשותפת...

הסיפור נשמע דמיוני ולא יתכן שקרה במציאות אלא אם כן נטרפה דעתם של הזקנים רחמנא ליצלן. אבל לכאורה זה בדיוק מה שאירע כאשר בני ישראל הצטרפו לערב רב בבכייתם על העדר הבשר... כיצד ניתן להבין זאת?

"כל הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין"

התשובה, אומר הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל - מצויה בדברי חז"ל (מסכת ברכות דף סג.): 'לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? — לוֹמַר לָךְ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן'

כלומר עצם הראייה של אותה סוטה כבר יכולה להשפיע על הרואה, ואין לו כל ברירה אלא לנהוג בעצמו פרישות יתירה.

דברי חז"ל אלו נאמרו גם כשאותו רואה סוטה בקלקלתה הוא זקן מופלג חסיד וקדוש ומופרש מכל הבלי העולם הזה, המהלך בשוק עיניו למטה ולבו למעלה ופיו אינו פוסק מגירסא, ועל אף שהוא נתקל באשה שפלה ומושחתת אשר כל בר דעת מבין כי דרכיה מקולקלות ובודאי אין ללמוד ממעשיה, עם כל זאת חייב להשמר ולהינזר מן היין מחשש שמא גם עליו תעבור רוח שטות זו חס ושלום!

וזהו עוצם כוחה של השפעה רעה - גם איש אשר חי רוב שנותיו בפרישות ובטהרה, עלול לסטות בין רגע מדרכו ולרדת לשאול מטה חס ושלום.

ואפילו דור המדבר - דור דעה, כאשר היו בחברת ה: "אסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ נכשלו גם הם באמירה: "מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"?!

ומכאן יש לנו לדון קל וחומר לעצמנו. אם בארזים נפלה שלהבת - חסידים וקדושי עליון גם הם עלולים להיפגע מראיית סוטה בקלקולה או מהשפעת ה"ערב רב", מה נאמר אנחנו אזובי הקיר? אנו אשר יום יום נפגשים עם בני אדם בקלקולם - כמה עלינו להישמר ולהתרחק מכל מיני השפעות רעות?!...

מדוע נזקקו בני ישראל לאזהרה להתרחק מה"שיקוצים והגילולים"? 

נציין מקור נוסף להשפעה השלילית של הסביבה:

כתוב בפרשת משפטים (שמות כג, לב - לג): "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית: לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ", פסוק זה נאמר לאחר מתן תורה.

ומצינו שבני ישראל הוכנסו פעם נוספת בברית, באלה ובשבועה - לקראת כניסתם לארץ ישראל כדאיתא בפרשת נצבים (דברים כט, טו - טז): "כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם", ופירש רש"י זצ"ל: "לפיכך אני צריך להשביעכם".

המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל עומד על כך: הדבר מבהיל עד מאד, הלוא מדובר בדור דעה - דור המדבר, אותם אלו שנאמר בהם "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי בנבואתו", אחרי קבלת התורה, אחרי ארבעים שנה במדבר שאכלו לחם מן השמים, אותם אלו שנאמר בהם: "הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם" (דברים כט, ב) "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" (דברים ח, ד) את אותם אנשים היה צורך להשביע באלה ולהכניסם בברית שלא יטעו אחרי עבודה זרה של פעור ומרקוליס - שקוצים וגלולים? האם על אנשים אלו ניתן לחשוש שיכשלו?

התשובה היא: משום שהם עברו על יד עמון ומואב וראו את שקוציהם ותועבותיהם, ואף שהם היו מאוסים עליהם כשקצים, ומן הסתם גם לעגו עליהם ועל אליליהם - אף על פי כן לאחר שנחשפו למראה שִׁקּוּצֵיהֶם כבר הוצרכו לכריתת ברית מחדש ולכל האזהרות שנכתבו שוב ושוב, רק בכדי לעקור את הרושם שנדבק בהם. 

מלימוד כל הפרשיות שנאמרו לעם ישראל לאחר צאתם ממצרים נראה שעיקר האזהרות שהוזהרו היה למנוע מהם את ההשפעה השלילית מהסביבה. ואכן המשגיח זצ"ל כותב שם: אם נדפדף בתורה דף אחר דף נבחין כי מה שהוזהרו בעיקר היה שלא יתערבו בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ ממעשיהם.

"הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ"

על עוצם השפעת הסביבה ביארו חז"ל במדרש (משלי פרק י"ג) את הפסוק במשלי (יג, כ): "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" - משל למה הדבר דומה? לאדם שנכנס לחנותו של בשם וקלט ריח הבשמים, כשיצא כל בגדיו מבושמים ואפילו אם לא קנה מן הבושם כלום. וכן להיפך - הנמצא בסביבת רשעים, הרי זה כאדם הנכנס לחנות של בורסקי שבגדיו קולטים ריחות רעים, וגם אם יזהר בכל מאודו מלדבוק בבעל הבורסקי ובעורותיו הסרוחים, אבל הריח... ידבק בו בעל כורחו.

"דרך ברייתו של האדם להיות נמשך אחר ריעיו וחבריו"...

כתב הרמב"ם זצ"ל בהלכות דעות (פרק ו הלכה א) - דברים ידועים ומפורסמים: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו אחר ריעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה המלך ע"ה אומר "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ".

הרמב"ם זצ"ל מדייק בדבריו לומר: "דרך ברייתו של האדם להיות נמשך בדעותיו" - כלומר כך הוא טבע האדם מאז שנולד להימשך ולהתחבר לסובבים אותו, ולכן העצה הטובה ביותר היא: להתרחק מסביבה רעה ככל יכולתו.

"אשר לא הלך בעצת רשעים" - זה אברהם אבינו ע"ה

ויש להוכיח שהשפעת הסביבה נוגעת לא רק לפשוטי עם אלא גם לגדולי עולם, וכפי שמבואר בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יח, עמוד ב - דף יט עמוד א): 'אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים״ (תהלים א, א) — זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה, שֶׁרְשָׁעִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״ (בראשית יא, ד) ״וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד״ — שֶׁלֹּא עָמַד בַּעֲמִידַת סְדוֹם, שֶׁחֲטָאִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״ (בראשית יג, יג) ״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ — שֶׁלֹּא יָשַׁב בְּמוֹשַׁב אַנְשֵׁי פְּלִשְׁתִּים, מִפְּנֵי שֶׁלֵּצָנִים הָיוּ...'

הרי לנו שאפילו אברהם אבינו ע"ה ראש המאמינים, "הָעִבְרִי" (בראשית יד, יג) - שכל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני, גם לו היה צורך בזהירות מיוחדת להתרחק מסביבה רעה על מנת להישמר מהשפעתה.

ואם אצל אברהם אבינו ע"ה כך, על אחת כמה וכמה אנשים פשוטים כמונו, כמה שמירה והרחקה זקוקים אנו מפניה של השפעת הסביבה.

"לילה טוב" בעיצומו של יום?!

נוסיף בזה מדבריו של הגאון רבי גרשון ליבמן זצ"ל: 

כידוע נערך מחקר במסגרתו בוצע הניסוי הבא: כמה אנשים ניגשו בעיצומו של יום בהיות השמש בצהרים אל אדם מסוים ואמרו לו: "לילה טוב! השעה כה מאוחרת מדוע אינך ישן עדיין"? 

בפעמים הראשונות הוא לא קיבל את הדברים וניסה להכחיש את דבריהם, אך כאשר התרבו הפונים אליו שוב ושוב - הוא קם בעיצומו של יום ופנה אל מיטתו לשינת הלילה. 

הסביבה משפיעה בעוצמה, זוהי עובדה מוכחת! וגם אם מדובר על השפעה לעשות דבר שטותי ומוזר אשר במבט ראשון לא יעלה אדם על דעתו שהוא יעשה דבר מגוחך שכזה, ידע נאמנה שסוף כל סוף השפעת הסביבה תחלחל ותעשה את שלה!

"ואם לאו לא תוכלו להתקיים"!

עתה ברצוננו לבאר את גודל הזהירות הנצרכת מלהתרחק מכל מיני חברה רעה. והגאון רבי גרשון ליבמן זצ"ל במאמר על השפעת הסביבה (עי' בספר דגל המוסר פרשת מסעי) מציין בזה לימוד חשוב עבורינו.

כתוב בתורה (במדבר לג, נא - נג): "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ".

ופירש רש"י זצ"ל: "וְהוֹרַשְׁתֶּם" - וגרשתם. וְהוֹרַשְׁתֶּם אותה מיושביה, ואז "וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" - תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. 

התורה הקדושה מזהירה אותנו מאוד מפני הסכנה של סביבה לא טובה, ומצווה את בני ישראל שכאשר יגיעו לארץ המובטחת עליהם לדאוג לסלק את כל הגוים יושבי הארץ לבל יפלו ברשת השפעתם הרעה. ובזה תלוי הקיום שלהם בארץ, "ואם לאו לא תוכלו להתקיים"! 

כולם חייבים להתרחק מחברה רעה!

ומתורתו של הגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל (ע' ספר אור אליעזר פרשת וירא) למדנו יסוד גדול:

בפרשת וירא (בראשית כא, ט - י) כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ".

וציין הגאון רבי אליעזר שולביץ זצ"ל: עיין במנורת המאור (סימן פו) ובמדרש רבה (פרשת וירא), הענין שגרשום למדבר בציווי השי"ת וסיכנו שתי נפשות במדבר ברעב ובצמא, וכל זה שלא יחטיא ליצחק.

ואף כי יצחק אבינו ע"ה היה בן צדיקים של אברהם אבינו ע"ה ושרה אמנו ע"ה לזקנותם, והיה תחת החינוך בבית צדיקים, עם כל זה היה חשש שלא יתלמד ממעשיו.

כולם חייבים להתרחק מהשפעה רעה!

החשש של אברהם אבינו ע"ה מפני חברה רעה 

על חששם הגדול של אבותינו הקדושים מהשפעה רעה מצינו עוד:

כשהתורה מספרת על רצונו של השי"ת להפוך את סדום, וכיצד אברהם אבינו ע"ה הרבה להתפלל למען לא יחריב את העיר, נאמר (בראשית יח, כו): "וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם".

הרמב"ן זצ"ל מדייק במקום מהו הלשון: "בְּתוֹךְ הָעִיר". והוא מפרש שבא הכתוב לומר שאפילו אם עשרת הצדיקים אינם מדיירי העיר אלא הם נמצאים שם בדרך מקרה, גם כן ראוי להציל את כל העיר בעבורם.

והקשה על כך בספר משחת שמן: אם נכון שגם עבור צדיקים שאינם מיושבי העיר יש כח להגן על כל העיר, הלוא אברהם אבינו ע"ה יכול היה להציל את כל העיר בדרך פשוטה ביותר - במקום להתפלל ולבקש על הצלתם, ישלח לשם את שלוש מאות ושמונה עשר (318) החניכים ילידי ביתו, שבודאי היו צדיקים ובזכותם תינצל העיר כולה.

אלא שככל הנראה אברהם אבינו ע"ה חשש שאם חניכיו ישהו בין האנשים הרעים הללו הם עלולים להיות מושפעים ממעשיהם הרעים ויסורו מן הדרך הישרה שהם הולכים בה עכשיו. ולכן אמר לעצמו כי גם אילו היה מועיל לשלוח אותם לשם בכדי להציל את כל העיר, מכל מקום אין זה כדאי לסכן את מצבם הרוחני בשביל כך.

נפלא ונורא!

צדיקים לא לנו באותו חדר בו שהה אדם לא מוכר

הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל העיר בענין זה: 

ידוע על צדיקים שכאשר נסעו רחוק מביתם, והיו לנים באכסניא, דקדקו שלא לישון בחדר כי אם רק בגפם, אלא אם כן היו מכירים באדם שהוא ירא שמים. ועל אף שמדובר באדם זר שאינו אלא ישן על מיטתו, מכל מקום אם אינו הגון - הוא עלול לעפש את האויר ולהזיק אפילו לצדיק ח"ו...

"ומעוף השמים יחכמנו"- אפילו עופות פוחדים מחברה רעה! 

ומצינו אף יתירה מזו: חז"ל במדרש רבה (במדבר פרשה כג, ט) דרשו את הפסוק (שם לג, נב): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ" - זה שאמר הכתוב (איוב לה, יא): "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ".

מסביר המדרש: "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ" - אמר הקב"ה למדו מן העורבים שהיו מכלכלין את אליהו שנאמר: "וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם" (מלכים-א יז, ד) ומהיכן היו מביאין לו לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב? משולחנו של יהושפט. ולא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אותו רשע אחאב להוציא משלחנו כלום בשביל אותו צדיק, מפני שהיה בביתו עבודת כוכבים. הוי "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ" - אמר הקב"ה למדו מן העורבים ו: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" (ויקרא יט, ד) להסתכל בם. מנין? ממה שקראו בענין "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם".

המשגיח הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל נהג לצטט את דברי המדרש הללו על מנת ללמוד מהם עד היכן מגיעה השפעתה של סביבה לא טובה, הלוא מדובר בבעלי חיים - עורבים, איזו השפעה כבר יכולה להיות עליהם אילו היו נכנסים לבית עובדי עבודה זרה? 

אלא ביאור הדבר לפי ערכנו: חטאים משפיעים על האויר עד שהמקום נעשה לאויר מלא השפעה שלילית.

תשובתו הנוקבת של מרן הרב מבריסק זצ"ל

וידוע כי כשם שיש להתרחק מחברה רעה כך יש להימנע גם מראיה רעה, כי כל ראיה - אפילו הבטה בעלמא משפיעה מאוד על אדם, וכמו שנבאר בעזרי"ת:

תלמיד חכם אחד התגורר בתל אביב של אותם ימים. מטבע הדברים הוא שמר על בני ביתו בעמל רב שלא יהיה להם שום קשר עם הרחוב התל אביבי. כעבור זמן בא לשאול את מרן הרב מבריסק זצ"ל האם לעבור לבני ברק בשביל "חינוך הילדים". 

אמר לו הרב מבריסק זצ"ל: "מדובר בטעות! המחשבה שרק בשביל "חינוך הילדים צריך לעבור לבני ברק. הלא בשביל האידישקייט שלך בעצמך זקוק הנך לעזוב את תל אביב. המראות שאליהם נחשפים שם משפיעות לרעה גם עליך, לא רק על הילדים"...

המשיך הרב מבריסק זצ"ל ואמר: הלא מקראות מפורשים הם (דברים כט, טו - יז): "כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם: וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם (על שם שהם מאוסים כשקצים - רש"י זצ"ל) וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם (שמוסרחים ומאוסין כגלל - שם) עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם: פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"

ורש"י זצ"ל מוסיף לפרש: "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם": "לפיכך אני צריך להשביעכם".

הרי לנו שעל אף שהם ראו את "שִׁקּוּצֵיהֶם" שהם מאוסים בעיניכם כשקצים "וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם" - שמוסרחים ומאוסים בפניכם כגלל, מכל מקום מפני הראיה שאליה נחשפתם - אומרת התורה: "לפיכך אני צריך להשביעכם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם על ידי ראיה זו שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"...

ואם כן - סיים הרב מבריסק זצ"ל - עליך לקחת בחשבון לא רק את "חינוך הילדים", אלא גם את האידישקייט שלך בעצמך, שהיא בסכנה גדולה כאשר נכשלים ב"מראות אסורות" ח"ו.

זאת היא כוחה של השפעה שלילית מראיה אסורה!

זהירותו של הגאון מוילנא זצ"ל ממראות אסורות

אשר על כן גדולי ישראל שמרו את עצמם מכל משמר מלהיכשל בכל צל של ראיה אסורה, וכפי שמסופר על הגאון מוילנא זצ"ל (עיין ספר מוסר ודעת להגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל): 

בבית הכנסת הגדול בוילנא היו שני שערים - אחד פנה למזרח, לרחוב היהודי, רחוב קטן ושקט, והשער השני הדרומי פנה לרחוב שם היו חנויות של יהודים. מקובל כי הגר"א זצ"ל אף פעם לא יצא מהשער הדרומי אלא השתמש כל חייו רק בשער המזרחי.

היו לו שתי סיבות: ראשית - הוא לא היה מסוגל לראות כיצד אנשים שקועים במסחר כל ימיהם. ושנית: הוא פשוט לא רצה לראות את הלכלוך - אפילו "רק לראות", כי מי יודע שמא יגע בו משהו וידבק בו, ומזה חשש הגר"א זצ"ל...

עוד מסופר על הגר"א זצ"ל שהיה ממעט מאוד ביציאה מביתו, ובעת צורך גדול כשהיה מוכרח לצאת אל רחוב העיר, היה לומד לפני כן פרק בספר מסילת ישרים שלוש עשרה פעמים!

ואם כך נהגו ארזים, אנו אזובי הקיר מה נענה אחריהם?...

מדוע התנגד הגרי"ז זצ"ל לעריכת מחאות נגד חילול שבת?...

על הרב מבריסק זצ"ל מסופר:

בדרך כלל התנגד לעריכת מחאות והפגנות נגד חילול שבת כאשר הם התקיימו על ידי התאספות של החרדים לדבר ה' במקומות בהם יש חילול שבת. 

זאת משום שעל אף שכוונת המתאספים היא למחות בעוברי עבירה, אך סוף סוף הראיה של "חילול שבת" עלולה להשפיע לרעה חלילה, ומוטב שלא לראות ולא למחות...

מעשה עם המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל

הגאון רבי זיידל אפשטיין זצ"ל סיפר, כי בתקופה בה למד בישיבת מיר, התלווה אחד מבני הישיבה ביום השבת להמשגיח הגאון רבי ירוחם זצ"ל בדרכו מהישיבה לביתו. בדרכם הבחין התלמיד באדם שנראה היה כיהודי כשהוא עושה מלאכה בעיצומו של יום.

שאל התלמיד את רבי ירוחם זצ"ל האם למחות בו. רבי ירוחם זצ"ל לא הסתכל לעבר אותו אדם אמר בטבעיות: "מסתמא אינו יהודי"... ובזה נסתיימה השיחה. 

הסביר הגאון רבי זיידל אפשטיין זצ"ל: רבי ירוחם זצ"ל לא רצה להסתכל ולו לרגע באותו אדם, משום שחשש שהוא אכן יהודי, ואם יביט עליו ישאר במוחו ציור של עובר עבירה, וכך יהיה מושפע מהמעשה בקרירות בשמירת השבת.

מבט אחד ב"חילול שבת"

מעשה שאירע בעיר סלוצק בתקופת כהונתו של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל כמרא דאתרא: 

בדרך כלל בני העיר היו שומרי שבת. וכאשר הבחין הגאון רבי יחזקאל זצ"ל בחילול שבת מיד קרא לכל בני העיר להתאסף בבית הכנסת ודרש דרשה חוצבת להבות בענין שמירת השבת!

הרי לנו כי בשל הבטה אחת בחילול שבת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל החליט לקרוא לכל בני העיר על מנת לדרוש ולהתריע על חילול שבת! זאת כדי לעקור כל השפעה רעה שתוכל לצמוח מאותה ראיה של מעשה אסור!

הוכחנו אם כן כי מלבד הצורך להישמר מהשפעתה של חברה רעה כך גם יש להתרחק כמטחווי קשת מכל מראה אסור העלול להשפיע לרעה.

לשונו הזהב של הרמב"ם זצ"ל

עתה נבוא לבאר את העצות והדרכים בהם עלינו לנקוט על מנת להישמר ולהינצל מהשפעת הסביבה. ומצינו בזה כמה וכמה דרכים בספרים הקדושים, ונשתדל להביא את חלקן.

נחזור שוב ונדקדק בדברי הרמב"ם זצ"ל (הלכות דעות פרק ו הלכה א) שהבאנו כבר לעיל:

וזה לשונו: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ". ואומר: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וגו'".

ממשיך הרמב"ם זצ"ל בדבריו: "וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיו צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמננו, או שאינו יכול לילך למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי, ישב לבדו יחידי כענין שנאמר: "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם" (איכה ג, כח). ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהם ונהג במנהגן הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" (ירמיה ט, א) עכ"ל.

מסוף דבריו נראה שאין עצה ואין תבונה, כי דרך ברייתו של אדם להיות נמשך אחרי רעיו וחבריו, ואין מנוס ודרך מילוט מהשפעתה של הסביבה. אמנם כשנעיין היטב בדבריו נמצא כמה וכמה עצות מועילות.

 העצה: לדבוק ולהתחבר לצדיקים ולחכמים

וכבר נשאל הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל באיזה אופן יש לחיות בעולמנו כהיום אשר מלא בכל מיני שחיתויות? 

הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל ענה: ישנה "עצה ישנה" והיא מדברי הרמב"ם זצ"ל - "לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם". כי כשיתחבר וידבק בצדיקים הם ישמשו עבורו דוגמא והוא יושפע ממעשיהם, גם האויר ממנו הוא ינשום יהיה של תורה בקדושה וטהרה. 

זוהי עצה נפלאה!

הישיבות הקדושות - ה"מדבריות" שלנו 

ובענין זה ידוע מה ששאל האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל את מרן החזון איש זצ"ל: כיצד ניתן בימינו לקיים את דברי הרמב"ם זצ"ל שיש לצאת למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים?... 

ענה לו החזון איש זצ"ל: המדבריות בימינו הן הן הישיבות הקדושות, כי מי שנמצא בתוך הישיבה הרי הוא מצוי מחוץ לעולם הגשמי ואינו שייך כלל לחברת אנשי המקום. ובזה אפשר להינצל מהשפעתה השלילית של הסביבה.

ניתן להפוך את הבית ל"מדבר"! 

ואם אין בנמצא ישיבה, יוכל האדם להפוך את ביתו ל"מדבר"! 

ראש ישיבת מיר הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל סיפר: פעם באתי למעונו של הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל בשהותו במינסק בזמן מלחמת העולם הראשונה, ומצאתי את ביתו בעיצומו של יום כשהוא סגור ומסוגר בבריח וברזל. 

הלכתי וכעבור זמן מועט שבתי ודפקתי על דלת הבית מספר פעמים, עד שבתו של רבי חיים זצ"ל שאלה מתוך הבית: "מי זה"? והשבתי: "דער ראקאווער רב", רק אז פתחו לי הדלת. כשנכנסתי שאלתי את הרב מבריסק זצ"ל: "למה הנך סוגר את עצמך בתוך הבית באמצע היום במנעול ובריח, מה קרה"?

רבי חיים זצ"ל ניגש ללא אומר ודברים אל ארון הספרים, הוציא ספר הרמב"ם והקריא את מה שכתב בהלכות דעות (פרק ו הלכה א) שאם היו רעים וחטאים יש לצאת למדבריות. הוסיף רבי חיים זצ"ל ואמר: מדובר בהלכה גמורה! לא רק בהנהגה טובה, ואם אין אפשרות ללכת אל המדבר ניתן לעשות את הבית כ"מדבר", וכך יבדל מאנשי סביבתו.

וכדי לקיים את דברי הרמב"ם זצ"ל סגר דלתי ביתו עם בריחי ברזל...

"רעיו וחבריו" - תריס בפני השפעת "בני מדינתו" 

המשגיח דלייקוואוד הגאון רבי מתתיהו סלומון שליט"א מדייק מדברי הרמב"ם זצ"ל "שהאדם נמשך אחר "ריעיו וחביריו", ועוד הוסיף ש"נוהג כמנהג אנשי מדינתו", ומוכח מזה שיש כאן שני עניינים: 

א) "ריעיו וחביריו" - היכולים להתגורר גם במדינה אחרת. 

ב) "אנשי מדינתו" - אלו הדרים בסמיכות מקום. 

הוסיף המשגיח שליט"א: יש להוכיח מדברי הרמב"ם זצ"ל כי אם יש לו לאדם "רעים וחברים" טובים והגונים והוא קשור אליהם קשר נפשי עמוק, והם מהווים את כל עולמו עד שהוא מחובר רק אליהם בלי להתייחס כלל לאנשים הסובבים אותו - "אנשי מדינתו", אזי רעיו וחבריו יכולים לשמש כתריס המגן בפני השפעת המדינה שהוא חי בתוכה. 

רק מי שאין לו רעים וחברים טובים והוא מצוי במדינה שמנהגיה רעים, עליו כותב הרמב"ם זצ"ל שיצא למערות ולחוחים ולמדברות.

ראיה מוחשית לכך, כפי שהביא המשגיח שליט"א: ישנם "חסידים" רבים הנמצאים במדינה רחוקה מרבם וממרכז החסידות מפאת פרנסתם או מפני כל צורך אחר, ולעתים מדובר בשנים על גבי שנים - בכל זאת רואים אנו כי הם לבושים בדיוק באותו לבוש החסידי הנהוג בקהילתם, והם נוהגים במנהגי החסידות קלה כבחמורה, ואין הם מושפעים כלל מאנשי מדינתם. איך ניתן להסביר את הדבר? מדוע "אנשי מדינתם" אינם משפיעים עליהם לשנות את אורחות חייהם? 

התשובה לכך היא: באמצעות ההשתייכות שלהם לחסידות ולאדמו"ר של קהילתם, ועל ידי הקשר האמיץ שלהם לבני קהילתם על אף המרחק הגיאוגרפי - הרי זה בבחינת "רעיו וחבריו", וממילא אין אנשי מדינתם משפיעים עליהם מאומה.

וזאת היא עצה נפלאה ויסוד גדול: ראוי שיהיו לו לאדם קשר חזק ל"רעים וחברים" בעלי השפעה חיובית.

"איידי דטרידי למיפלט לא בלעי"... 

עצה נוספת מביא המשגיח הגאון רבי מתתיהו סלומון שליט"א: 

אדם הלוחם תמיד נגד השקפות והנהגות אנשי מדינתו המקולקלים, ומשתדל להשפיע עליהם שילכו בדרך התורה וינהגו בהנהגה ישרה - הרי הוא מנותק מכל השפעה רעה. 

והטעם, כי הוא בבחינת איש מלחמה המלובש בכלי שריון אשר עליו נאמר: "רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ" (תהלים לב, ו) ועל דרך המושג הידוע: "איידי דטרידי למיפלט לא בלעי" - כלומר, כל זמן שהאדם טרוד להוציא ממנו, היינו להשפיע על אחרים וללחום נגד הנהגות רעות, אזי "לא בלעי" - ההשפעות הרעות אינן חודרות לקרבו.

עצה נפלאה: להבין ולהכיר את ההבדל התהומי 

והאמת היא שיש עוד אופן כיצד ניתן להישמר מהשפעת הסביבה - על ידי שיעמיק, יבין ויכיר מהו ההבדל התהומי שיש בינו לבין אנשי מדינתו. 

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה מסביר את הענין בצורה הבאה: השפעת הסביבה על האדם תיתכן רק אם יש לו קשר נפשי אל הסביבה. למשל: מי שעובד בלול תרנגולים, ויום יום, שעות על גבי שעות הוא נמצא בחברת התרנגולים - אף על פי כן, מעולם לא הושפע מהם בכי הוא זה, אף פעם לא עלה על דעתו להיכנס ללול ולהתחיל לקרקר כאחד התרנגולים...

אדם שמתעסק עם בעלי חיים אינו מושפע מהם, כי הוא מושפע מהסביבה רק כאשר הסביבה קשורה אליו ויש לו איזה שהוא מכנה משותף עמה. אדם ובעל חי הם כה שונים במהותם עד שלא תיתכן עליו שום השפעה.

אם יגיע אדם להכרה פנימית שההבדל בינו לבין הסובבים אותו הוא הבדל תהומי ומהותי, כהבדל שבין אדם ובעל חי - הוא יוכל לשמור על עצמו כראוי מפני השפעתם המזיקה!

התמסרות ללימוד התורה - הגנה מהשפעות רעות!

ישנו נתיב נוסף כיצד ניתן להימנע מהשפעת הסביבה, וכפי שנוכל ללמוד מהנהגתו של יעקב אבינו ע"ה כאשר הכין את עצמו ללכת אל בית לבן.

יעקב אבינו ע"ה יצא מבאר שבע כדי לילך לחרן, וכבר אז הוא היה במדרגה גדולה, וכפי שפירשו חז"ל שיציאתו עשתה רושם, וברגע שיצא מהעיר "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה". ועם כל זה כשעמד ללכת לחרן אל בית לבן, הגם שמטרתו היתה כדי לשאת אישה והגם שהלך בכדי לקיים מצות כיבוד אב ואם, מכל מקום הרגיש הכרח ללכת קודם לכן לישיבת שם ועבר, שם למד תורה בלי הפסקה ובלי לתת תנומה לעפעפיו במשך י"ד (14) שנה.

רואים מכאן - אמר הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל: העצה להינצל מהשפעות רעות היא - ללכת אל בית המדרש וללמוד שם שנים רבות בהתמדה גדולה מתוך עמל ויגיעה. 

רק כאשר יעקב אבינו ע"ה למד י"ד שנה בלא לתת שינה לעיניו, הוא חש כי הוא מזומן ללכת לבית לבן בלי לחשוש שמעשיו הרעים של לבן ישפיעו עליו במאומה.

התורה הקדושה "עיר מקלט"!

ולהמתיק את הדברים נביא מדבריו של הגאון רבי יעקב פאם זצ"ל: 

בפרשת ואתחנן מיד לאחר הפרשה העוסקת בערי מקלט, נאמר בפסוק (דברים ד, מד): "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ולכאורה מה שייך "וְזֹאת הַתּוֹרָה" לסוגית ערי מקלט?...

אלא נראה שכאן הדגישה תורה מה היא העיר מקלט האמיתית - "הַתּוֹרָה הקדושה"! היא היא ה"עיר מקלט" לנשמתו של כל איש ישראל באשר הוא!

נפלא!

עצה נפלאה - למאוס ברע!

נביא המלצה נוספת בענין זה, עצה שלא זו בלבד שהיא מסייעת להגנה ושמירה מכל מיני השפעות הרעות, אלא שעל ידה נוכל גם להתעלות ולהצליח יותר מהרגיל, והיא - למאוס ברע!

הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל כתב מכתב עידוד לתלמיד צעיר שהגיע מתוך סביבה המתנכרת לתורה ומצוות, וכך כתב לו: לכאורה תמוה, מדוע מתחילים לספר את הגדת יציאת מצרים עם המילים: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו... תרח אבי אברהם" וכו'. מדוע הכתוב פותח את היחוס שלנו לתרח, ולא לאברהם אבינו ע"ה? 

אלא, שגדולתו של אברהם אבינו ע"ה היתה דוקא בזה שהוא היה בנו של תרח, הוא ראה את כל העבודה זרה והגילולים והיא נמאסה בעיניו מאוד. דוקא ענין זה הוא אשר שימש לו כדחיפה חזקה להעלותו מעלה מעלה. 

הכלל: כי אדם לומד מן ההיפך, ומי שהוא בעל נפש יקרה ועדינה, ורואה פחיתות הרבה, ראוי שהדבר יפעל עליו להיפך! היינו שימאס הדברים הפחותים בעיניו, ויתרחק מן הפחיתות מאוד מאוד. 

ועל כן עלה אברהם אבינו ע"ה לגדלותו דוקא בביתו של תרח, יעקב אבינו ע"ה בביתו של לבן, משה רבינו ע"ה דוקא בפלטין של פרעה, ואילו לא ישב על ברכיו לא היה עולה כך, כי אך בהיותו כל כך קרוב אל מקור הטומאה - זה עצמו דחף ועורר אותו אל הקדושה עד כי עלה במרומי מעלותיה. 

ישראל כשהוצרכו להכנה אל קבלת התורה, לא שלח אותם הקב"ה לישיבה של מעלה, אלא אדרבה לתוך שיעבוד מצרים היכן שהיו מ"ט שערי טומאה.

בכל פעם שהצדיק נצרך להתעלות במדרגה עליונה מאוד, הוא נזרק אל סביבת השפלים היותר גרועים למען ילמד מהם את פחיתות הרע ויתאמץ בטוב עד קצה השני, עכ"ד המתוקים.

סיכום - ששת העצות להישמר מהשפעת הסביבה

לסיכום, למדנו לדרכנו כמה עצות מועילות לשמור עלינו מהשפעת הסביבה, ומפני חשיבותם נזכיר אותם שוב בקצרה: 

א) לדבוק בצדיקים. 

ב) ללכת ל"מדבריות" - היינו לישיבות הקדושות, או במקום הצורך להפוך אפילו את הבית למדבר. 

ג) לרכוש רעים וחברים המחוברים למקום תורה, ויהיה קשור אליהם בנפשו. 

ד) להבין ולהכיר את ההבדל התהומי בינו לבין אנשי מדינתו. 

ה) ללמוד תורה מתוך יגיעה והתמדה שנים רבות. 

ו) למאוס ברע.

"בך יברך ישראל לאמר"... - מדוע התייחדו אפרים ומנשה?

נסיים בדבר נפלא: 

בפרשת ויחי (בראשית מה, נ) כתוב: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ופירש רש"י זצ"ל: "הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".

וצריכים להבין מדוע התייחדו אפרים ומנשה דוקא, שכל איש יברך את בניו שיהיו כמותם?

בספר עבד המלך מביא ביאור נפלא בזה, וזה תורף דבריו:

נודע ומפורסם הוא גודל מעלתם וקדושתם המופלאה של י"ב (12) שבטי י-ה שנתחנכו ונתגדלו בביתו הקדוש של יעקב אבינו ע"ה, ומתורתו ויראתו האציל והשפיע עליהם תמיד. וכשעלו לארץ ישראל זכו להיות בצוותא חדא גם עם אבינו יצחק ע"ה ולשמוע מפיו תורה וקדושה בטהרה.

מאידך, אפרים ומנשה נולדו ונתגדלו במצרים ארץ טמאה ורחוקה מאוד מן האמונה, ואביהם היה משנה למלך, ובענייני המלוכה היו באים אצלו שרי מצרים וחרטומיהם שהיו משוקעים בכמה מיני טומאות וכישופים, ואור פני קדושת יצחק אבינו ע"ה ויעקב אבינו ע"ה עדיין לא ראו. 

וכשבא יעקב אבינו ע"ה למצרים ובחן וראה באפרים ומנשה שלא הושפעו כלל מטומאת מצרים, ולא למדו כלל ממנהגי ונמוסי מצרים ושריהם חכמיהם וחרטומיהם, ואדרבה גדלו והתחנכו בדרך התורה והיראה על ברכי יוסף הצדיק אביהם, וראה גודל צדקתם וקדושתם שהם כבר בקדושה שראויים להתחשב ולהמנות בתוך שנים עשר שבטי י-ה הקדושים והטהורים, ובודאי עמדו בנסיונות קשים וגדולים ובכל זאת התגברו על כל המכשולים והמניעות והתגברו מעל כל ההשפעות הרעות של מצרים, ודרכו אך ורק בדרך הקודש כפי שלימדם והדריכם אביהם הצדיק.

וזאת היא הכונה שצריך לכוון כל איש בבואו לברך את בניו ותלמידיו וכל איש ישראל: שילכו אך ורק בדרך התורה הקדושה ולא ילמדו ולא יתפעלו כלל מההשפעות הרעות של הסביבה.

וזה שאנו מברכים: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"!

נפלא!

יה"ר שנזכה להתחזק בזה, ונימלט מכל סוגי השפעות רעות המגיעים מהסביבה, ואדרבה נמאס בדרכיהם הרעים ועל ידי זה נתעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראת שמים! אמן.

- - - 

[קרדיט: מאמר 15 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: נגיעות [לחץ כאן] אחד הנושאים הגדולים והחשובים בעבודת ה' - "נגיעות". נבאר מהי נגיעה ועד היכן כוחה מגיע לשבש דעת האדם ולרמות מחשבה דיבור ומעשהו, נעמוד על הנזק הנגרם מזה, ונוכיח שאין אדם שלא מחויב לחשוד עצמו שנגוע בדבר מה. ואפילו גדולי ישראל חששו בעצמם שמא דעתם נוטה לאחד מהצדדים מחמת "נגיעות". ודרכים ועצות להתגבר...