איני דר אלא במקום תורה

איני דר אלא במקום תורה

פתח דבר:

הנקודה עליה אנו רוצים לעמוד בשורות אלו היא מן החשובות ביותר, מפני שהיא היא המפתח לקיום של הרבה מעלות בעבודת השם. וכמו שנבאר בהמשך בעזרת השי"ת.

חוש השמיעה - משפיע על גוף האדם!

עלינו להקדים: חשיבותו של חוש השמיעה גדולה היא עד מאוד. עד כדי כך שהשמיעה בכוחה להשפיע על גוף האדם, ואפילו על עצמותיו! וכבר האריך בענין זה רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער ב' אות י"ב). 

הלוא הגמרא במסכת גיטין (דף נו:) מספרת: שליח הגיע לאספסיינוס והודיע לו שהקיסר של רומי מת ורוצים להושיב אותו בראש, ובאותה שעה נעל את סנדלו האחת, וכאשר שמע את הבשורה, לא עלתה בידו לנעול את הנעל השנייה ולא לחלוץ את הראשונה! וכששאל על מה ולמה קרה לו כדבר הזה, ענה לו רבי יוחנן בן זכאי: אל תצטער, הרי כתוב (משלי טו, ל): "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" - עצמותיך נהיו דשנות וגדולות ולכן לא הצלחת לנעול את סנדלך! 

למדנו אם כן עד היכן מגעת כוחה של השמיעה! ולמרות שיש בזה עוד אריכות דברים, לעצם הבנת הרעיון נסתפק בזה.

"אינו דומה שמיעה לראיה"!

אולם למרות שהשמיעה חשובה ביותר וכוחה עצום עד מאוד, אבל מצינו שחז"ל הביאו במכילתא (יתרו סוף פרשה ב') שכלל ישראל אמרו: "רצוננו לראות את מלכנו", ומסיקה המכילתא: כי "אינו דומה שמיעה לראיה"!

ובהמשך (פרשה ט') אומרים שם חז"ל על הפסוק: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" בזה"ל: "הפרש בין שאדם רואה לבין שאחרים משיחים לו, כשאחרים משיחים לו פעמים לבו חלק אבל כאן - אתם ראיתם".

ומבואר מזה, כי לעתים ניתן לשמוע דבר אשר לא ישפיע על לב האדם באותה מידה שהיה רואה זאת בעיניו. 

הלוא ידוע שבגמרא מופיע לרוב המושג "תא שמע" - בוא ושמע, אבל בתורת הסוד - בזוהר הקדוש, הלשון הנפוץ הינו "תא חזי" - בוא וראה, וזאת משום שכח הראיה הוא עצום ונורא מאוד במידת השפעתו על האדם, הרבה יותר ממה שהוא שומע!

ממה התפעל יותר משה רבינו ע"ה?

ומצאתי בענין זה דבר נפלא ביותר:

בספר העיקרים (מאמר רביעי פרק טו) כותב כהאי לישנא: "הלא תראה משה רבינו ע"ה נאמר לו מפי השם בהר (שמות לב, ז-ח): "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ... סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" ולא היה הדבר אצלו בספק כלל אחר שנאמר לו מפי ה', ועם כל זה לא נמנע מלהוריד הלוחות ולא הסכים להניחם בהר ושלא להורידם. וכשקרב אל המחנה וראה את העגל בחוש, חרה אפו "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט).

הרי שנתפעל מן הנראה לעינים ונצטער וחרה אפו יותר ממה שנתפעל מן הנשמע, אף על פי שהיה יודע שהנאמר לו מפי ה' יתברך אמת גמור הוא בלי ספק".

הוא שאמרנו - אינו דומה שמיעה לראיה!

נפלא!

העיניים - חלונות המוח והלב

ונרחיב מעט את הדיבור בענין כח הראיה וחשיבותה, ורק לאחר שנברר את כוחה העצום, נוכל להבין החשיבות להיות "דר במקום תורה".

(נ.ב. שיעור: רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה - חלק א 12.10.2023)

על הפסוק "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א) דורשים חז"ל במדרש רבה (פס"ה אות י'): "מֵרְאֹת" - מכח אותה הראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח תלה עיניו במרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל למה הדבר דומה? למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון אמר אם הורגו אני עכשיו מכריע אני את אוהבי אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו, כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקדוש ברוך הוא אם הורגו אני עכשיו אני מכריע את אברהם אוהבי אלא גוזר אני שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו".

מבואר בדברי המדרש שהעיניים לאדם הם בדיוק כמו חלונות לבית, וכפי שהחלון הוא הפתח דרכו בוקע אור מן החוץ אל הבית פנימה, כך גם העין משמשת כפתח המכניס פנימה אל מוחו ואל לבו את כל העולם שהוא רואה מחוצה לו. 

העין מסוגלת יותר מכל איבר אחר לקלוט ולהותיר רושם פנימי, וכל מה שהאדם רואה נקלט הדבר במוחו ובלבו.

"אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע"! 

וכדאי להביא כאן מדבריו הנפלאים של הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל (עי' ספר לב אליהו פר' נח) בענין זה, וז"ל: "ומצינו עוד בחז"ל (מס' מגילה דף כח.) שאמרו "אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע", וכתב המהרש"א זצ"ל הטעם על פי מה שאמרו חכמי הקבלה ששורה על הרשע רוח הטומאה. ור"ל שאם יסתכל בפניו ישרה גם עליו רוח הטומאה. 

כי העיניים הם הבשריים הנראים לפנינו, הם כמו חלונות שדרכם נכנסות זהרורי השמש, האם נאמר שהחלונות מאירים?! 

וכן הדבר הזה, כי כח הראיה הוא כח רוחני מקורו במוחו של האדם! ולכן כשמסתכל בפני אדם רשע, פוגע דבר זה בכח הראיה הרוחני אשר במוחו - ושורה גם עליו רוח הטומאה! וזהו הטעם מה שאסרו חז"ל להסתכל בפני אדם רשע. 

ודבר זה שאין להסתכל על אדם רשע, אין זה מידת חסידות בעלמא, אלא איסור ממש, והאדם שעובר על זה יראה אחר כך שיעברו במוחו מחשבות זרות והרהורים רעים רח"ל, ויתמה על נפשו מהיכן באה לו מחשבה רעה כזו, ומה היה לו שבא לידי הרהור תאוה כזו, או של גאוה וכדומה, שאין לו שייכות לזה כלל, אבל הענין הוא כי נדבק בו רוח הטומאה של הרשע שהסתכל עליו, וחלק לו מתאוותיו או מגאוותו"! עכ"ד.

מנין נבעה חמלתה של בת פרעה?

נביא עוד כמה הוכחות על כוחה של הראייה והשפעתה על האדם. 

כתוב בפרשת שמות (ב, ה-ו): "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה".

והתמיהה גדולה ומפורסמת, הלוא מדובר כאן בבתו של פרעה הרשע ששחט את ילדי ישראל ורחץ בדמם - מנין באה בליבה חמלה? 

התשובה היא: בתיה פתחה את התיבה וראתה בעיניה את הילד העזוב והבודד בלי שאי מי יפנה תשומת לב כלפיו, מיד נתעוררה בה רחמנותה. דוקא באמצעות הראיה היא נחשפה לתמונה הקודרת, הציור הנורא של ילד עזוב ומעונה הותיר רושם עצום בקרבה ומיד רגשותיה סערו בתוכה. 

מראה מזעזע מסוגל לעורר אפילו לב אבן לצאת מגדרו, והאדישות שלו תתהפך ללבביות רחמנית וטובה. 

יש להדגיש: למרות שהדבר היה כרוך בסכנה גדולה, משום שאם אביה היה יודע שמדובר בילד עברי אין לדעת ולשער את תגובתו, עם כל זאת הראיה השפיעה עליה והפכה את לבבה!

כה רבה היא השפעתה של הראיה על לב האדם!

מדוע משה רבינו ע"ה הסיר את המסוה מעל פניו?

בסוף פרשת כי תשא (שמות לד, לג - לה) כתוב: "וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה: וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה: וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ".

אומר הסבא מקלם זצ"ל (חכמה ומוסר ח"א מאמר ס"ג): מטרת המסוה היתה כדי שלא יזונו עיניהם מן קרון אור פניו של משה רבינו ע"ה לחינם, ועם כל זה כשדיבר עמהם משה רבינו ע"ה הסיר המסוה מפניו, כענין "האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. דכתיב (ישעיה ל, כ) "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (מס' עירובין דף יג:). 

משה רבינו ע"ה רצה שבני ישראל יבינו ויקלטו טוב יותר את ציווי השם, ולכן הסיר את המסוה בדברו איתם. הרי לנו שכיסוי דק מדבר גשמי, הוי מחיצה מלהבין דברי השם, וזהו גודל כח הראיה.

וממשיך שם הסבא זצ"ל בזה"ל: "הענין של המסוה מבהיל מאוד מאוד, ואם לא היה כבד עלי להאריך, הייתי כותב לכם עוד בזה דברים מבהילים"...

"והיו עיניך רואות את מוריך" - סגולה להבנת התורה!

הזכרנו כבר את דברי הגמרא במסכת עירובין (דף יג:) שרבי אמר: "האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי".

וכתב המהרש"א זצ"ל במסכת בבא קמא (דף קיז.): אדם אשר רואה את פני הרב מבין בתורה יותר מחבירו ורבו, כדכתיב "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיה ל, כ). 

זאת סגולה גדולה השמורה למי שרואה בעיניו אדם גדול ותלמיד חכם, הדבר ישפיע עליו כל כך עד שגם יבין את התורה טוב יותר!

"ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלם בכל דור ודור" - מדוע?

וראיתי דבר נפלא בספר מכתב מאליהו (ח"א עמ' 248) בביאור דברי חז"ל (מס' יומא דף לח:): "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור". ולכאורה וכי מה איכפת לנו אם יהיו דורות בלי צדיקים כלל? מדוע צריך צדיק בכל דור ודור? 

ותירץ שם: אם נתעמק בקורותיהם של הדורות נבחין שכל דור ודור עומד בזכות צדיק הדור, והצדיק פועל באמיתת פנימיותו על בני דורו, ובאיזה אמצעי? בכך שבני הדור רואים אותו.

כלומר, כוחו של הצדיק לפעול אצל בני אדם השפעות מתוך הרגשת לבבו ומעשיו הוא על ידי שרואים אותו, ולכן שתל הקב"ה בכל דור ודור צדיק אחד לפחות בכדי שיוכלו לראות אותו. 

ולמדנו מזה מה כוחו וחשיבותו של ראיית תלמיד חכם.

מעשה נפלא עם הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל

נביא על כך סיפור נפלא המסופר על הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל: 

בהיותו על אדמת אנגליה נאמר לו כי בסביבות לונדון עיר הבירה מצויה קהילה קטנה אשר נוסדה על ידי אדם אחד שהיגר לשם ממדינת ליטא, הוא אשר הקים שם תלמוד תורה, ישיבה ועוד כמה מוסדות תורה על הצד היותר טוב, עד שהם עולים ביופיים על מה שיש בקהילות גדולות באנגליה. ולא זו בלבד אלא הוא דואג לקיום המוסדות והתפתחותם במרץ, וזאת למרות היותו עוסק במסחר בדרך אגב, כל כולו שקוע בענייני ציבור במרץ ובהתלהבות.

לאחר ששמע זאת הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, פנה למקורביו והביע את רצונו לפגוש את האיש. כאשר הובא והוצג לפניו, שאל אותו ראש הישיבה זצ"ל: מנין שאבת את הכוחות להקים את המוסדות, ומהיכן הנך מוסיף לינוק עוז ותעצומות לעמוד על המשמר לקיימם ולפארם? מי העמידך על נקודת האמת הנצחית? 

השיב האיש משפט אחד: זכיתי וראיתי במו עיני את דמותו המעטירה של הגאון הצדיק מייסד תנועת המוסר רבי ישראל סלנטר זצ"ל, ומן הכח הזה אני חי ויונק כל רגע ורגע במשך כל השנים. 

ההתרגשות שחווה מראיית פני הצדיק פעם אחת, היא שהעניקה לו כח לעשות חיל להקים ולהחזיק מוסדות תורה! 

הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל היה מתפעל מסיפור של איש זה, והיה חוזר ומספרו פעמים רבות לפני תלמידי הישיבה.

רואים מזה - היה אומר הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל: די להסתכל על צדיק אמיתי ולהתבונן בצורתו של "איש האמת", ובאין אומר ודברים ובלי נשמע קולו, כבר הוא משפיע! 

זאת משום שהאור הקורן מפניו מקרין ומתפשט על כל מי שבא עמו במגע, ודי בהבטה בעלמא כדי להצית בתוכו אור!

ההספד של המשגיח רבי ירוחם זצ"ל על רבינו החפץ חיים זצ"ל 

ומציאה נפלאה מצאתי בגנזיו של המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל (דעת תורה דברים עמ' רנט) בדברי הספד שנשא על רבינו החפץ חיים זצ"ל למחרת יום הלויה בישיבה בראדין וזה לשונו שם: 

"ברצוני לגלות לכם דבר אשר לא גליתיו עוד למי שהוא כל ימי... בין הנמצאים כאן ישנם שונים - יש אשר באו בזמן האחרון ולא שמעו רק שיחה או שתים, יש אשר לא זכו לשמוע כלל רק ראוהו. תדעו ותבינו שאשרי לכם ואשרי חלקכם! לא ישיג בן אדם על ידי ספרים והתבוננות הכי גדולים שיהיו מה שזכיתם בהבטה עליו פעם, אשריכם! 

רבינו הקדוש זצ"ל אמר: "האי דמחדדנא מחבריא דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה", רבינו הקדוש זצ"ל חריף דורו ראש גולת ישראל זכה לגדולתו אך ורק בהבטה על רבי מאיר מאחוריו, אשריכם"! 

נורא נוראות!

"בראות האדם את פני הצדיק ובקדושתו, ייטב לבו לבחור בדרכי הצדיק"

ומבואר בכמה ספרים כי יש סגולה גדולה לזכור את תורתו - לצייר לפניו צורת רבו, וכן הביא הגאון הרב חיד"א זצ"ל בשם האריז"ל. וכל שכן ראייה ממש, אם הוא רואה את רבו ממש - הדבר מועיל יותר.

וראיתי להמגיד מבריסק זצ"ל בספר מחזה עינים (מחזה ד) שכתב: "וישא כל אדם את עיניו לראות ולהביט בפני אדם צדיק, אשר יהגה בתורת ה' יומם ולילה ושומר כל מצוותיו, מפני כי הצדיק הוא גוף טהור, כלי מלא קדושה מתורה ומצות, ובפניו מצוייר הקדושה. לכן בראות האדם את פני הצדיק ומביט בקדושתו, ייטב לבו לבחור בדרכי הצדיק וללכת באורחותיו.

וכמו כן אמרו חז"ל (מס' ר"ה דף טז:) "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", לראות בעיניו בפני איש קדוש ביום קדוש, ואז תבוא בקרבו רוח קדושה".

הראייה מחברת!

נעלה על שולחן מלכים נקודה נוספת בכוחה של הראייה: באמצעותה ניתן להתקשר ולהתחבר לדבר הנראה, וליסוד זה יש הוכחות מכמה מקומות.

כתוב בפרשת ויחי (בראשית מה, י) "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם". ומפרש הספורנו זצ"ל: "לא יוכל לראות היטב כדי שתחול עליהם ברכתו בראותו אותם, כענין שנאמר (במדבר כג, יג) "אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם" - "וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם" כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו". 

כלומר: בכדי שהברכה תחול על המתברך על המברך להתחבר אליו, ואילו היה יעקב אבינו ע"ה יכול לראותם, נפשו היתה נדבקת בהם מצד עצם הראיה ובכך היה מחיל עליהם את ברכתו, אך מכיון ש: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" הוצרך להתדבק בהם על ידי שחיבקם ונישקם.

מזה רואים מה גדול כוחה של העין להתחבר לדבר הנראה עוד יותר מהחיבור של חיבוק ונישוק.

הפלא ופלא!

ראיית פירות הארץ כראיית הארץ עצמה!

הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל הביא עוד כמה ראיות ליסוד זה, ונזכיר אחת מהן.

אמרו חז"ל בילקוט שמעוני (במדבר רמז תשס"ד): רבי עקיבא אומר, כשהיו אנשי דור המדבר רואים פירות ארץ ישראל שהיו תגרי עכו"ם מביאים אותם, מיד היו מתים, דכתיב (במדבר יד, כג): "אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ". 

הרי שראיית פירות הארץ נחשבת כראיית ארץ ישראל עצמה, וכיון שנגזר על דור המדבר שלא יראו בחייהם את הארץ, אף את פירותיה לא היו יכולים לראות, וכיון שראו את פירותיה מיד היו מתים.

"מכוחות הנפש - להיות דבקה בעת הראיה"

וכיסוד הנ"ל מובא גם ברמב"ן עה"ת בפרשת בלק (במדבר כב, מא): כאשר בלק העלה את בלעם הרשע למקום אשר משם יוכל לראות את כלל ישראל כדי לקללם ח"ו. וכתב הרמב"ן זצ"ל: "היה מעלה אותו במקום שיראנו, כדי שיתכוון אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם, כי אלה מכוחות הנפש, להיות דבקה בעת הראיה". 

וכיסוד הזה מבואר גם במהר"ל זצ"ל בכמה מקומות.

הרי לנו שהראיה היא בעלת השפעה עצומה על נפש האדם, ועל ידה משיגים השגות נוראות, וכן מתקשרים ונדבקים בדבר הנראה, הרבה יותר מהדבר הנשמע.

"הבטה בהפקר קני"

מקור נוסף לכוחה של ראיה ניתן לציין מדברי הגמרא במסכת בבא מציעא (דף קיח.), שלדעת תנא קמא "הבטה בהפקר קני", כלומר עצם ההבטה בדבר הפקר מכניסה אותו לרשות הרואה ללא כל פעולה. 

למדנו מכך שהראיה יש לה כח קנין. ואם כן הגע בעצמך, מי שרואה דבר טוב, יכול לפעול בו קנין בנפשו!

"איני דר אלא במקום תורה"...

כעת נוכל לגשת לעיצומו של הענין בו אנו עוסקים. 

כתוב במשנה במסכת אבות (פרק ו' משנה ט'): "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָּגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם,

אָמַר לִי, רַבִּי מֵאֵיזֶה מָקוֹם אָתָּה,

אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי,

אָמַר לִי, רַבִּי רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִּמְקוֹמֵנוּ וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּנְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת,

אָמַרְתִּי לוֹ אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִּמְקוֹם תּוֹרָה".

ומבואר מזה שעל "מקום תורה" לא ניתן לוותר! כי באמצעות הראיה הזאת ניתן לעצב את כל ההשקפה! המושגים וההשגות הופכות לאחרות לגמרי!

וזאת היא החשיבות לגור במקום תורה!

"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" 

והאמת היא שמעלות רבות יש ל"מקום תורה", נעמוד על אחת המיוחדות:

הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל מביא בספר צדקת הצדיק (אות קי"ח) את דברי חז"ל במסכת סוכה (דף כא:) "שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד", והוא מפרש כי שיחת חולין של תלמידי חכמים יש בה כח לתקן נפשות, ולכן מצינו בתורה וכן בתלמוד כמה סיפורי מעשיות שנראים כסיפורי חול, אבל האמת שהם תורה ממש ככל דברי תורה. 

וכל הגדול מחבירו שיחת חולין שלו גדולה מתורה של חבירו, כמו שאמרו (בראשית רבה ס' ח') "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים".

הרי לנו החשיבות של מקום תורה, שאפילו על ידי השיחת חולין של תלמידי חכמים הגרים בה ניתן ללמוד הרבה, וכל שכן כשנמצאים בקרבתם ורואים התנהגותם, דיבורם ומעשיהם, שהדבר משפיע למי שרואה אותם.

זאת היא החשיבות לגור במקום תורה!

הקב"ה יעזור לנו שנזכה לחיות במקום תורה ולשמש תלמידי חכמים ובזה יתקיים בנו מאמר חז"ל "גדולה שימושה יותר מלימודה".

(נ.ב. סרטון 1: מדוע גדול שימושה יותר מלימודה?

סרטון 2: גדול שימושה יותר מלימודה: "איך לשמש את הרב ולזכות ביותר תורה?")

 - - - 

[קרדיט: מאמר 7 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! ארחות דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: פחיתותו של "עם הארץ" [לחץ כאן] "עמי הארצות" אחד המושגים השימושיים ביותר בדורות עברו מקדמת דנא, היה נטוע עמוק בתודעה עוד מזמן הגמרא ונמשך עד לפני כמה עשרות שנים. הביטוי הזה היה שגור בפי הבריות במטרה להתחזק ולהזדרז כדי לא ליפול תחת הכינוי המגונה הזה. ניתן לראות כי בזמן חז"ל ניכר היה משיחתם של הבריות עד כמה בזוי להיכנס תחת הגדרה זו.