סיקור ראש השנה

במחיצת כבוד הרב שליט"א בעיר התורה והחסידות בני ברק

בס"ד

ב"ה אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על השבתות וחגי ישראל במחיצת כבוד הרב שליט"א ברשימת מעט גרגירים, חוויות ורשמי הוד!

ראה כתבה ראשונה על הלו"ז בשבתות השנה (קישור) 

וכתבה קודמת סיקור פרשיות נצבים וילך תשפ"ד (קישור). 

סיקור החג ראש השנה ה'תשפ"ה במחיצת הרב שליט"א בבני ברק

ב"ה בני ברק לבשה חג! לקראת בואו של כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א ושבתו בימי ראש השנה ושבת פרשת האזינו 'שובה' בעיר התורה והחסידות, שמחה והתרגשות גדולה בקפז'!!

ראש השנה (ליל א' דראש השנה)

מדוע ר"ה נקרא יום הזיכרון? - בגלל זכרון העקידה.

העקידה (יצחק עולה תמימה) מוזכרת כמה פעמים בראש השנה:

קריאת התורה, מוסף, עוקד והנעקד, תקיעת שופר, תשליך.

הרחבה על תשליך;

תשליך קשור למים שזה מזכיר את הנהר שהיצר הרע שׂם לאברהם אבינו ע"ה בדרכו לעקוד את יצחק אבינו ע"ה. ואמנם יצר הרע שם מניעות לאברהם אבינו עד ש: "בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים סט, ב) לאברהם אבינו ובכל זאת לא עצר והמשיך בדרכו במטרה לקיים את ציווי השם יתברך.

ומסירות נפשו של אברהם אבינו היתה גדולה מאוד. ברגע שנצטווה לעקוד את יצחק אבינו הוא השכים לעשות זאת. וגם הקב"ה ביקש ממנו רק: "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" (בראשית כב, ב) הוא היה יכול רק לעלות ולהוריד ולא להושיט ידו למאכלת וכו' אבל לא, הוא עשה את כל מה שעשה במסירות נפש.

וכבוד הרב הסביר על האיל שלא יצא ממנו שום דבר לבטלה; הגידים - נעשה ממנו נבל, כלי נגינתו של דוד המלך. העור - נעשה ממנו חגורה לאליהו הנביא ז"ל ("וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" מלכים-ב א, ח) קרן אחת של האיל - שימשה למעמד הר סיני. הקרן השניה של האיל - לעתיד לבוא לגאולה השלימה (מהרה אמן).

מדוע האיל שימש לאליהו הנביא ודוד המלך דווקא? - משום מסירות נפשם! 

פנחס (הוא אליהו) - קינא קנאת השם יתברך במסירות נפשו והרג את זִמְרִי בֶּן סָלוּא והמדינית (במדבר כה, יד) ואחר כך מסירות נפשו בתור אליהו הנביא כנגד נביאי השקר, נביאי הבעל.

דוד המלך; מסירות נפשו להשם יתברך בלימוד התורה הקדושה וקם בחצות לילה ובכך אנשי דורו למדו מכך קל וחומר: שאם מלך ישראל קם בחצות לילה להשי"ת! אז גם אנחנו צריכים לנהוג כך...!! וכן ישן רק כשינת הסוס.

ושתק בשעה ששמעי בן גרא קיללו "קְלָלָה נִמְרֶצֶת" (מלכים-א ב, ח) ודרשו חז"ל: נִמְרֶצֶ"ת, ר"ת: נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה (שבת קה) רח"ל.

ומנע מלהורגו באומרו: "כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד!" (שמואל-ב טז, י) ולקח זאת באמונה.

ולמרות שרוב עם ישראל היו נגד דוד המלך! כי היו איתו רק 600 איש!! וזה היה בגיל 67, אחרי שעם ישראל ראו גדולתו והטובות שעשה עמהם.

ובכל זאת היו באים אליו ושואלים: "הבא על אשת איש מה דינו?"

ענה להם: "חנק. אך המבייש פני חברו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא!"

וכן היו שואלים אותו: 'מתי תמות?' שהרי בית המקדש יבנה לאחר מיתתו. 

אך דוד המלך שמח בכך! ואמר (כבוד הרב שליט"א ניגן את הפסוק): "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ...." (תהלים קכב, א).

בסוף ליל ב' של ר"ה (לפני קבלת שבת, פרשת האזינו) כבוד הרב שליט"א סיפר מעשה:

היה אדם אחד פושע, עבריין, שכשהוא נפטר בא רב צדיק אחד להלוויה שלו.

שאלו את הרב "למה אתה בא להלוויה של אדם כזה שהיה פושע?"

אותו רב סיפר להם מה קרה לפני שאותו אדם נפטר:

אותו אדם היה במצב קשה, קצוץ רגליים (ל"ע).

הוא פנה לרב ואמר לו: 'שהוא רוצה לחזור בתשובה ושגדול עוונו מנשוא אבל הוא כן רוצה לחזור בתשובה!'.

אותו רב אמר לו: שישא אשה, וכך יתכפרו לו כל עוונותיו. שהרי הנושא אשה מתכפרים לו כל עוונותיו.

אותו אדם הסכים והרב הלך לחדר הסמוך ובאמת היתה שם אשה ששאלוה והיא הסכימה להתחתן איתו (אחרי ששילמו לה הרבה כסף).

הם התחתנו ובאותו רגע התכפרו לו עוונותיו והוא נעשה לצדיק!

נשאלה שאלה בבית הכנסת האם גם עבירות שבין אדם לחברו מתכפרים ע"י נישואין?

כבוד הרב ענה שלא.

כי עבירות שבין אדם לחברו מתכפרים רק אחרי שיפייס את חברו. ואפילו יום הכיפורים לא מכפר אם לא יפייס את חברו.

------------------------------

בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים;

למה בקודש הקודשים לא היו בגדי זהב לכהן הגדול אלא בגדי לבן? - כיוון שקטגור לא נעשה סנגור.

מה הכוונה?

זהב מזכיר את חטא העגל, שזה היה קטרוג גדול על עם ישראל. לכן אין הכהן הגדול לובש בגדי זהב המזכירים את חטא העגל בקודש הקודשים ביום הכיפורים, שזה היום בו מתכפרים עוונותיהם על עם ישראל.

אם כך ישנה שאלה: מדוע כלי המקדש עשויים זהב? – משום: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) שזהו כבוד השם יתברך. ולכבוד השם יתברך צריך לפאר ולהדר כמה שיותר; לקנות דברים מהודרים, אתרוג מהודר, תפילין מהודרות, להדר את שולחן השבת ועוד...

[נ.ב. לכתבה: פרשת תצוה, מאמר: בגדי כהן – "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" לחץ כאן]

-------------------------------

תקיעת שופר;

בתקיעת השופר זה כאילו אנחנו נמצאים בקודש הקודשים!

שופר מלשון 'שפרו מעשיכם' (ויקרא רבה כט, ו).

ובזמן תקיעת השופר טוב שהאדם יקבל על עצמו קבלה שהוא יעמוד בה בשנה החדשה.

--------------------------------

ר"ה - עוסק בעתיד, בבקשות לעתיד והתרכזות בעתיד ואילו יום הכיפורים מתרכז בעבר – לבקש כפרה על מה שלא טוב עשינו.

מתי שהאדם מתעורר לבכי בראש השנה זה אומר ששופטים אותו באותו הרגע.

----------------------------------

'בן של הקדוש ברוך הוא!'

על ר' יהונתן אייבשיץ זיע"א היו 'מתנגדים' שחיפשו אותו כל הזמן... וגילו: שכאשר הוא מברך ברכות השחר הוא אינו מברך "שלא עשני גוי" אלא מדלג על כך. (אחינו האשכנזים מברכים ברכות השחר ליד חבר כדי שיענו אחריהם 'אמן')

אך כששאלוהו הסביר להם שהוא לא בירך בפניהם כיוון שהוא לא יכול להתאפק עד שיגיע לבית הכנסת! אלא הוא מברך זאת כשהוא משכים בבוקר!! הוא קם מהתרגשות שהוא לא גוי! אלא בנו של הקדוש ברוך הוא!!

למשל, אם היתה הגרלה שבה אמור להבחר בן מאומץ לאלון מאסק... שע"י כך אתה עתיד לירש את כל הונו והיית זוכה בהגרלה – ודאי היית מתרגש!!! וזה, שאתה הבן של הקב"ה - שכל העולם שלו! איך אתה לא מתרגש?!

---------------------------------

כבוד הרב בירך את כל מי שכתוב בספר הכפרות (מצורף סרטון...) שמות של כל היהודים היקרים מפז' שתרמו מטר! במהלך קמפיין שופר גדול, משלימים את המהפכה...) ובירך גם את מי שעדיין לא נכתב (דהיינו; שיכתב בהמשך) בכל הברכות, כל מי שזקוק לזיווג - שיזכה לזיווג הגון, לפרנסה, זרע קודש וכו'... ואמר גם שמי שעשה לעילוי נשמת – יועיל לנשמות, ובירך את כל הנפטרים שיקומו בתחיית המתים (אמן).

וכבוד הרב שליט"א אמר: "אשרינו! שזכינו להתמטר" זו מילה חדשה "להתמטר" (הקמפיין הנ"ל).

סיפור נוסף שהרב סיפר בראש השנה

מעשה באדם אחד שחסך כסף זמן רב בכדי לקנות עז. הוא רכש את העז וקשר אותה לחמורו שעליו הוא רכב. אותו אדם חשש שמא יבוא אדם ויגזול את העז מבלי שהוא ישים לב שהרי הוא מפנה גבו לעז ברכיבתו. לכן, לפני שרכב על החמור, הוא קשר בצוואר העז פעמון כדי שהוא ישמע ברכיבתו על החמור את העז.

את המקרה הזה ראו 3 ליסטים שצחקו עליו ביניהם;

אחד מהם אמר: "תראו איך אני גונב לו את העז מבלי שהוא ישים לב." הגנב התקרב אל העז, גנב אותה ושם את הפעמון על החמור.

לאחר זמן מה, הרוכב הרגיש צורך להתבונן על העז וראה להפתעתו שהעז נגנבה. הוא התחיל לבכות ולבכות.

בינתיים, אחד מהגנבים אמר: "לגנוב את העז היה קל... תראו איך אני גונב לו את החמור!"

הגנב השני התקרב לרוכב ושאל אותו: "מדוע אתה בוכה?"

הרוכב ענה: "גנבו את העז..."

הגנב השיב: "תקשיב. אני אשמור לך פה על החמור, ואתה לך מהר ותחפש את הגנב הוא בטח לא התרחק הרבה!" הרוכב הודה לו ורץ לחפש את הגנב.

כשחזר לא ראה לא את העז ולא את החמור... התחיל לבכות ולבכות...

בינתיים, הגנב השלישי אמר: "לגנוב את העז והחמור זה עוד קל... תראו איך אני גונב לו את הבגדים!"

הגנב השלישי עמד ליד מקום מים והתחיל לבכות... 

הרוכב שאלו: "מדוע אתה בוכה?"

השיב: "הארנק שלו, רכושו, נטבע במים ואינו יודע לשחות... הלך כל רכושו..."

הרוכב הזדהה איתו ואמר: "שגם הוא באותו מצב... החמור והעז שלו נגנבו ואין לו כל רכוש.."

הגנב אמר לו: "אולי יש תקנה לשנינו? תוריד את בגדיך, תשחה להביא לי את ארנקי, נתחלק בכסף וכך שנינו ניוושע!"

"רעיון טוב!" חשב הרוכב. הוריד בגדיו ונכנס למים. כשעלה מן המים, לא היו לו לא עז, לא חמור ולא בגדים.

המעשה הזה הוא משל:

הגנבים - הם יצר הרע. העז - הם ימי חודש אלול. החמור - הם עשרת ימי תשובה. הבגדים - הם יום הכיפורים / הושענא רבא.

ויצר הרע מנסה לגנוב לנו את מעלות הימים הנשגבים האלה. אך צריך להתבונן היטב ולא לתת לו לגנוב אותם מאיתנו אלא לנצל את הימים האלו היטב.

[עד כאן הסיקור]

יהי רצון: שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן.

ישר כוח לצוות המסקרים הנפלא הי"ו על הסיקור המיוחד שטרחו להגיש לפנינו.

להתראות בעזרת השי"ת בסיקור הבעל"ט.

תזכורת: חמישי הזה ערב יום הכיפורים הבעל"ט בבימדקפ"ז בב"ב!