פרשת כי תשא: חטא העגל ומחצית השקל

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

חדש! ניתן לקריאה והורדה המאמר המעוצב מהספר - לחץ כאן.

חטא העגל ומחצית השקל

א] מדוע החל חטא העגל דווקא בשעה השישית (6)? וכמה שותפים גרמו לחטא הנורא מכל!

ב] מה המניע שדחף את הערב רב לעשות עגל? ואילו ארבע (4) קבוצות היו בעם ישראל בחטא זה? 

ג] מדוע הוריד משה רבנו את הלוחות? הלא כבר ידע שחטאו בעגל! שהרי אמר לו ה': "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז) ואם כן לשם מה הוריד את הלוחות? 

ד] יתר על כן אמרו חז"ל: 'שמשה רבנו כביכול לקח את הלוחות מהקב"ה! ולבסוף כשירד מן ההר נאבק עם שבעים (70) הזקנים שרצו את הלוחות ושברם!!' אם כן יש להבין: מדוע בתחילה התעקש משה לתת את הלוחות? ולמה לבסוף חזר בו והתעקש לשוברם?! 

ה] מפני מה רק כשירד משה מן ההר פרח הכתב מן הלוחות? הלא היה להקב"ה להפריח את הכתב בשעה שעשו את העגל ואז היה משה עדין בהר?

ו] מה נתקשה משה רבנו במחצית השקל? מדוע הוצרך הקב"ה להראות לו מטבע של אש! ולמה לקחו מתחת לכסא הכבוד? 

ז] איזה קשר קיים בין שקלי המן למחצית השקל? 

תחילת חטא העגל על ידי השטן ששינה את הטבע; 

נאמר בתורה: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (שמות לב, א).

בֹשֵׁשׁ מלשון איחור. ובגמרא (מסכת שבת דף פ"ט) מבואר: שהלשון בֹשֵׁשׁ - בא שש (6) שכשעלה משה למרום אמר להם: 'לסוף ארבעים (40) יום בשעה שישית אני בא!' ועלה בז' סיון וחשבו: 'שגם יום שעלה מהמנין!' ולפיכך בט"ז תמוז ציפו לבואו. 

בא שטן ועירבב את העולם! אמר להם: 'משה רבכם! היכן הוא?' 

אמרו לו: 'עלה למרום!' 

אמר להם: 'כבר באה שעה שישית ולא בא!' 

ולא השגיחו בו - אמר להם השטן: 'כבר מת משה!' ולא השגיחו בו 

לפתע! הראה להם דמות מיטתו בשמים כביכול נפטר ואז פחדו ועשו את העגל. 

והקשה בספר 'תורה אור': איך נתן הקב"ה רשות לשטן לערבב את העולם?! 

אלא, כיון שעם ישראל הגיעו לדרגה של מלאכים! יותר מיחזקאל בן בוזי!! שנאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות כ, יח) על כן 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו!' ובזמן שיש גילויים כל כך גדולים בעולם גם הנסיונות של יצר הרע הם בהתאם.

ובמדרש (תנחומא י"ט) מבואר: 'שבשעה שישית נתכנסו ארבעים אלף (40,000) ערב רב שעלו עם בני ישראל ממצרים! ושני (2) חרטומי מצרים עימהם ושמותם; יונוס ויומברוס. 

עמד חור בנה של מרים וגער בהם והוכיחם בדברים קשים! עמדו עליו בזויים מעם ישראל והרגוהו!! נתיירא אהרן; שאם יהרגו גם אותו ויעשו הם את העגל - לא תהיה להם תקנה!

ואמר: "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב" (שמות לב, ב) 

המשך חטא העגל נעשה על ידי הערב רב ובני בלעם; 

והנה בזוהר הקדוש (דף קצ"א) כתוב: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" מי הם הָעָם? הערב רב! וראה (בפרשת בשלח, מאמר שירה - לחץ כאן ) שדברי הזוהר הקדוש תואמים להפליא! 

שהקשה רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י): "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" (שמות יג, יז) כיצד שייך לנקוט במילה וַיְהִי שהיא לשון צער! על יציאת מצרים? יום שציפו וייחלו לו מאות שנים! 

ותירץ: שכל הצער היה על כך ששלח פַּרְעֹה גם אֶת הָעָם כלומר; את הערב רב! 

מוסיף הזוהר הקדוש לחדד: 'וכי היו הערב רב תערובת של עמים? הלא ממצרים יצאו! ואם כן מצרים היו ובפרט שכתוב: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" (שמות יב, לח) "עָלָה" בלשון יחיד ולא כתוב: 'עֵרֶב רַב עלו'?

על כן מוכיח הזוהר הקדוש: שהערב רב היו עם אחד! מכשפי מצרים וחרטומיהם.

ובראשם; יונוס ויומברוס המכשפים הגדולים שהיו בני בלעם הרשע!! ונכדי לבן הארמי!!!

והם אותם חרטומים במצרים שביקשו לעמוד נגד נפלאות ה' יתברך! ולהראות: שכביכול גם הם עושים ניסים. 

אולם, חזרו לבסוף אל משה! וביקשו: 'להתגייר!' 

[ראה בסדרת: 'הייתי שם במצרים' חלק: מכת בכורות - לחץ כאן

ציטוט: ' בתוך כך נקרה תכונה עֵרה בראש השיירה שנותרה מאחור, המנהיגים הסתודדו בהתרגשות מתאמים עמדה אחידה, אחרי חילופי דעות קצרים התנתקו מהקבוצה שני (2) אישים הדורים קדו קלות לעבר אנשיהם ופתחו לעבר מחנה ישראל בשעטה!

קריאת הפתעה נמלטה מפי הצופים! בבירור זיהו את השנַים, אלה היו גאוות מצרים! האחים יונוס ויומברוס, מכשפי העל המלכותיים בכבודם ובעצמם! הבנים של בלעם...

היהודים הביטו בהם בתימהון גובר! מנסים להבין: מה המטרה של בניו של בלעם המפורסם?! האם הם רוצים לשכנע אותם לא לצאת ממצרים? 

גם הם התקבלו אצל משה בסבר פנים יפות! 

- 'קבוצתנו כוללת את טובי חרטומי מצרים ואת מכשפיה הבכירים ביותר!' 

כך הקדימו ואמרו: 'כידוע לכל האמנו עד היום בכל מיני כוחות ואלילים, כעת נוכחנו בבירור בקיומו הנצחי של א-לקי ישראל! בושים ומצירים אנו במורשת השקר בה אחזנו ברצוננו לתקן זאת ולהתגייר! 

ודאי ידוע לך כי כבר עשינו צעד גדול קדימה, הרי בכורות אנחנו, ערב המכה חששנו מפני הבאות, ביקשנו עצה משכננו בני ישראל – ויעצו לנו: לקבל על עצמנו דת יהודית! ועשינו כן, מלנו את עצמנו כדת ישראל ובניגוד לשאר הבכורות המצריִּם כולל אלה שברחו מן המדינה - המכה הקשה לא פגעה בנו כלל! ונשארנו בחיים. לכן אנחנו מתחננים: 'אנא! קבל אותנו לחיק העם היהודי...!!' זעקו בלב נרגש. 

היה זה פלא עצום! האנשים הנערצים בכל פינות תבל מביני המדע בקסם וכישוף ואוב, מומחים בכוחות הטומאה, שלטו בשדים ורוחות, אפילו בשעות אחר הצהרים המוקדמות בעוד הערב גדול, תכונה שהקנתה להם את התואר הנדיר: 'ערב רב!'. 

למה הם נקראו 'ערב רב'? 

בגלל שהם יכלו לעשות את הכישופים והכל גם בשעות אחר הצהרים המוקדמות! בשעה שמעריב היום 'ערב רב' זה היה המדרגה הגבוהה שלהם.

אלה שנלחמו בנחישות נגד משה רבנו! אלה שניסו להפריך את דבריו בפילוסופיות שונות, אלה שדיברו בשם המדע הנאור, באו להודות בטעות ולבקש: 'רחמים על נשמתם!'

לא היה קל לקבל את הבקשה! כי: 'קשים גרים לישראל כספחת!!' החשש מאדיקותם בעבודה זרה ומהמידות הרעות - היו מוחשיִּם מאוד! בניגוד גמור לעם ישראל; הביישנים, הרחמנים וגומלי חסדים. שאלה גדולה: האם תכונות אלו לא ישפיעו לרעה על ישראל?!

מצד שני (2): קשה לסרב לאנשים שמבקשים שלימות נפשית, למה למנוע מהם סיכוי לזכות לחיי העולם הבא? 

ומשה רבנו במידותיו בתרומיות הכריע בהחלטה: 'הנכם רשאים להתגייר ולהסתפח לעם היהודי!'.' (עד כאן הציטוט מסדרת 'הייתי שם במצרים')]

אמר הקב"ה למשה: 'אל תקבל אותם!' 

אמר משה: 'ריבונו של עולם! כיון שראו גבורותיך מבקשים הם: 'להתגייר!' תקבלם למען יראו גבורותיך בכל יום!' 

ומוסיף רשב"י ושואל: 'מדוע נקראים ערב רב?'

והטעם: כיון שכל מכשפי העולם יכולים לעשות כשפים משש שעות ומחצה ועד השקיעה! כי משעה שהשמש נוטה להעריב אזי שולטים הדינים בעולם.

אלא, שיש חילוק; מכשף גדול - יכול לעשות כישוף כבר משעה שש ומחצה כשעוד היום גדול! ותגבורת הדינים בעולם לא גדולה עדין ולכן נקראים מכשפים אלו: 'ערב רב' ערב - כיון שהשמש נוטה להעריב, רב – מלשון: גדול! כי היו כולם המכשפים הגדולים של מצרים. ואילו מכשף קטן יכול לעשות כישוף רק מתשע ומחצה וזהו 'ערב קטן' הזמן שהמכשפים הקטנים עושים כשפים. 

ובזה טמון העומק! בכתוב: "כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" - כי בא שש (6) בשעה שישית החלו לעסוק בכשפיהם הגדולים ונתנו את הזהב לאהרן. "וַיִּקַּח מִיָּדָם" (שמות לב, ד) ואילו היה אהרן נשמר והיה לוקח את הזהב מן הארץ - לא היו יכולים להצליח בכשפיהם! 

הערב רב לא שמעו את עשרת הדברות ולא נהנו מהענן והמן; 

ויש לתמוה: כיצד יתכן שלאחר מתן תורה שראו בו את כבוד ה' שוכן על הר סיני! במו עיניהם!! עשו עגל?! הלא אפילו רשע מרושע! מכשף במצרים כבר מזמן היה צריך להאמין בה'! ובפרט שאכלו מן והיו תחת ענני הכבוד?

אלא, שמובא ברמב"ן ובמעם לועז (עמוד תקי"א) עוד חידוש נפלא ועצום! הערב רב - כלל לא שמעו את עשרת הדברות!

ומעין זה כתוב בזוהר הקדוש: 'שענני הכבוד לא חפפו אלא על בני ישראל! וכפי שהבהמות הלכו מחוץ למחנה מאחור, ממש כך הילכו גם הערב רב מחוץ למחנה שכינה!

וגם מהמן לא אכלו כלל וכלל, אלא אכלו אך ורק מהתמצית מהפסולת שנשארה מהמן אחר הריחיים!! כמו שנאמר: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שמות טז, לה) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ" ולא "הָעָם". 

על כן באו הערב רב ורצו לחזק את הסט"א ובקשו: 'עגל! ועבודה זרה: "אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שמות לב, כג) כמו שהקב"ה הולך לפני עם ישראל! 

ומדוע ביקשו דווקא 'עגל'? 

מבאר השפתי כהן: שגם בקריעת ים סוף בשעה שראו עם ישראל את ה' על הים הערב רב לא ראו דבר! אלא רק את רגליהם של מלאכי השרת שרגליהם ("וְכַף רַגְלֵיהֶם) כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל א, ז) לכן ביקשו דווקא עגל!

העגל היה בצורת שור וחמור משיתוף פעולה של מיכה ובני בלעם; 

ובתיקוני זוהר (קמ"ב) מבואר: שלכן אותו העגל היה בצורת חמור ושור;

חמור - על ידי הכישוף של יונוס ויומברוס חרטומי מצרים "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם" (יחזקאל כג, כ).

ושור - באמצעות מיכה שנטל את הזהב שזרק משה ליאור בהעלותו את יוסף מהנילוס! והיה כתוב עליו: 'עלה שור' (תנחומא בשלח ב) וכן את שם המפורש! וכשאספו זהב מכולם הכניס מיכה גם את הזהב הזה "וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה" (שמות לב, כד) בצורת שור. 

ומבהיל הדבר! חטא העגל נוצר על ידי מי שמשה רבנו ריחם עליהם! חרטומי מצרים שגייר - למרות שהקב"ה אמר לו: 'לא לגיירם!' ומיכה - שביאר עליו רש"י (סנהדרין דף ק"א): 'שהיה מהתינוקות שנתמעכו בבנין! ומשה רבנו הצילו!! 

כי בשעה שצעק משה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" (שמות ה, כב) - במקום לבנים נותנים תינוקות בבנין! 

השיב לו הקב"ה: 'קוצים אני מכלה! ואם אתה רוצה? הוצא אחד ותראה מה יצא ממנו...!' הוציא את מיכה ויצא עגל!! 

רוב עם ישראל חטאו רק במחשבה; 

ומעתה, הקשו הרמב"ן ורבינו בחיי (1): 'כיצד השתתפו ישראל בחטא העגל?! הניחא הערב רב שלא זכו למעמד הר סיני! למן ולענן. אולם עם ישראל הרי ודאי ראו את ניסי מצרים! את המן, הענן ואת עשרת הדיברות בהר סיני. אם כן איך נהיו לפתע פתאים והאמינו בעגל זהב כאילו הוא זה שהוציאם ממצרים?! 

ועוד (2) מדוע אהרן בחיר ה' לקח את הענין בדרך תמות ולא מסר את עצמו למיתה? הלא בעבודה זרה 'יהרג ואל יעבור!' 

ותירצו: שבאמת לא רצו ישראל לעבוד עבודה זרה! אלא ביקשו: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שמות לב, א) כלומר; רצו תחליף מוחשי למשה רבנו! ("כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" שם) שכן במדבר היו וללא מנהיג פחדו מאוד!! והראיה: שכשחזר משה רבנו ושרף את העגל - אף אחד לא מיחה בו! כי כל מהות העגל היתה תחליף הנהגתי למשה רבנו.

ואמנם העגל ודאי היה פיתרון גרוע! שאינו מתקרב למקור למשה רבנו אולם כיון שנמצאו במדבר והיו זקוקים בצורה נואשת להנהגה סמכו על העגל כפתרון זמני.

ומה שאמר דוד המלך: "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תהילים קו, כ) אין הכוונה שהמירו את ה' בעבודה זרה - חס וחלילה! אלא המירו את משה שעשה להם כבוד הרבה "בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב".

ועל כן, מבאר הרמב"ן: שרוב עם ישראל חטאו אך ורק במחשבה! אבל עבודה זרה לא עבדו.

ואת עומק כוונת הרמב"ן ניתן להבין על פי דברי הגמרא (מסכת יומא דף ס"ו): 'שהיו ג' (3) קבוצות בעם ישראל; 

(1) מי שזבח לעגל - מת בחרב! על ידי שבט לוי שנאמר: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב, כח, כ-3,000!) ואומר הזוהר הקדוש: 'שהם אלו שעבדו עבודה זרה ממש! והיו הערב רב "הָעָם". 

(2) מי שנישק וחיבק לעגל - מת במגיפה בידי שמים! 

(3) מי ששמח בליבו - שתה מהמים שנתן משה רבנו בהם את האפר מהעגל ומת! כמו 'סוטה'. 

יוצא, שכוונת הרמב"ן לקבוצה הרביעית (4) לרוב עם ישראל שהללו לא עבדו לעגל ולא חיבקוהו ולא שמחו בו! שהרי האמינו בקב"ה באופן מוחלט לאחר ניסי מצרים, הענן, המן ועשרת הדברות ולכן נשארו בחיים.

ואם כן במה חטאו?

בזה שסמכו במקצת על העגל שיעזור להם! שנאמר: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב" (שמות לב, ג) כלל עם ישראל נשאו עיניהם לעגל וגם מי שלא שמח בו אלא סמך עליו על עבודה זרה - גדול עוונו מנשוא!

משה שבר את הלוחות בגלל ה: "מְחֹלֹת"; 

ועל פי זה יש לבאר פליאה עצומה!

במקצת מקהילות ישראל אומרים בשמחת תורה: 'ימין ה' - טפחיים בלוחות וימין משה - טפחיים בלוחות' וביארו חז"ל (ירושלמי תענית ד, ה) חידוש עצום! כביכול נחלקו הקב"ה ומשה; האם לתת את הלוחות לעם ישראל לאחר חטא העגל? שהקב"ה ביקש: לקחתם בחזרה! ומשה סירב!! וכביכול גבר משה ולקחם מה' וירד מההר (שמות לב, טו).

אולם, לבסוף ירד משה מן ההר ושבר את הלוחות!' (שמות לב, יט).

ובילקוט (שמעוני שצ"ג) ובאבות דרבי נתן (ב') כתוב: 'שגם בתחתית ההר היה מאבק! באו הזקנים למשוך את הלוחות שלא ישברו ומשה אחז בצד האחר! שנאמר: "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת" (דברים ט, יז) ונתחזק משה יותר משבעים זקנים! שנאמר: "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) וכשראה שגם פרח הכתב! אמר משה: 'וכי אתן להם לוחות שאין בהם ממש?! ושברם!'

ויש להבין: מדוע שינה משה רבנו את החלטתו? למה בתחילה התעקש לקחת את הלוחות מהקב"ה וליתנם לבני ישראל! ולבסוף נלחם עם שבעים זקנים והתעקש לשוברם!! מה השתנה בדקות הספורות שעברו מאז ירד מן ההר? הלא כבר ידע שחטאו בעגל! 

מבאר הספורנו תירוץ נפלא! 

נדקדק את לשון הפסוק: "וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה" (שמות לב, יט) כלומר, אֶת הָעֵגֶל ידע גם ידע שעשו! אבל לשמוח?!

ואותה שמחה גרועה מן המרד והרשע שבעשיית העגל! כי השמחה שבעבירה - חמורה מן העבירה עצמה!! ולכן על השמחה שהיתה להם בעגל נאמר: "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה" ועליה אמר משה לעם ישראל: "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה!" (שמות לב, ל).

ובפרט כפי שמחדד החפץ חיים: 'שכל מטרת העגל היתה תחליף למשה רבנו! כי הראה להם השטן: שכביכול הוא מת!

והרי אם משה מת - הם צריכים להתאבל!

איך יכלו לשמוח?! הלא צריכים היו לשבת שבעה! 

הכתב נשאר על הלוחות נם בשעה שבנו את העגל; 

ויאירו דברי הרמב"ן והאור החיים הקדוש: שביום שעשו את העגל בט"ז תמוז - עדין לא אמר הקב"ה למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז) אלא רק למחרת כשזבחו ונישקו לעגל! ציווה עליו הקב"ה: 'לרדת!' 

והטעם שהקב"ה לא מנע את הזביחה לעגל ולא הוריד את משה כבר בט"ז בתמוז? הוא משום שהיה על משה להיות ארבעים (40) ימים תמימים בהר סיני! ויש סודות עמוקים בזה.

ולכן רק למחרת ציוה ה' למשה: 'לרדת מן ההר!'. וכבר היו העם משתחוים וזובחים אבל מְחֹלֹת - עדין לא היו כששהה בהר!

ורק כשירד משה מן ההר נאמר: "וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו).

ואת ה: מְחֹלֹת הללו ראה משה וַיִּחַר אפו וישבור אֶת הַלֻּחֹת. 

ומעתה, יתבאר להפליא! מדוע נשאר הכתב על הלוחות כל אותו יום שבנו את העגל? ואף כשזבחו ונשקו לעגל הכתב עדין היה על הלוחות! ואילו רק כשירד מֹשֶׁה מִן הָהָר - פרח הכתב! 

והטעם: כי באותה שעה ממש החלו ה: מְחֹלֹת ולכן פרח הכתב. 

ובנוסף במדרש (פרקי דרבי אליעזר מ"ה) מבואר: 'שבשעה שירד מֹשֶׁה מִן הָהָר הצליח להרים את הלוחות כיון שהם נשאו את עצמן! כלומר כפי שהארון נושא את נושאיו!! כך הכתב נשא את הלוחות, אך בשעה שהלוחות התקרבו לעגל - פרח הכתב ונמצאו כבדים על ידי משה! ולא יכל משה לשאתן ולכן השליכן מידו ונשברו. 

ביארו האלשיך הקדוש והעץ יוסף את העומק הנפלא! שהתבונן משה וראה: שגם בשעה שהקב"ה אומר לו: "לֶךְ רֵד" הכתב עדין נמצא על הלוחות! לכן התעקש משה להוריד את הלוחות ונטלן מהקב"ה. אולם כשהגיע למטה למקום טומאה - לא יכלו הלוחות הקדושים לסבול את הטומאה ופרח הכתב הקדוש! ונשארו הלוחות הכבדים ולוחות ללא כתב אין ענין לתת לעם ישראל. 

ולפי דברי הספורנו התבהר היטב! שפרח הכתב בעטיו של חטא החמור יותר מחטא העגל בגלל ה: מְחֹלֹת!! השמחה שבחטא העגל!

ומסיבה זו הבין משה: שאי אפשר לתת את הלוחות לעם ישראל! ונתחזק יותר משבעים זקנים ושברן!! 

"וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" (קהלת ז, כח); 

ובגמרא (מסכת שבת דף פ"ח) ובמדרש (תנחומא י"ד) כתוב: 'עלובה כלה שזינתה תחת חופתה! שהרי עדין נשאר ריח גן עדן בהר סיני! שנאמר: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (שירי השירים א, יב) והבאישו את הריח על ידי מעשה העגל! 

רבי לוי אומר: 'הקב"ה חוקק לוחות למעלה והם חורטים את העגל למטה!'

ואומר שלמה המלך: "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" וכוונתו למה שהובא בפרקי דרבי אליעזר (מ"ב) שכתוב: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (שמות לב, ג) ואילו באזניהן לא נאמר! שכן הנשים לא רצו לשמוע אליהם ולא הסכימו לעשות עֵגֶל מַסֵּכָה!!

ועל כן "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי" היינו; בחטא העגל כי היו כשלוש מיליון (3,000,000) איש ושלושת אלפים (3,000) זבחו לעגל! "אֶחָד מֵאֶלֶף". ואילו "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה" היינו; "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד) אשה בחטא העגל – "לֹא מָצָאתִי".

ואם כן התבאר: שכל הנשים כולן וכל הגברים משבט לוי לא חטאו כלל בעגל! 

ולפיכך כתב המגן אברהם (סימן תכ"ח): 'שנהגו שלוי קורא את כל פרשת העגל לפי שלא היה בחטא זה! ועל כן לא יתבייש'. 

כוונת אהרן הכהן בחטא העגל; 

ובינתיים, ניסה אהרן להניא אותם ממעשה זה ולעכב את חטאם! שנאמר: "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו" (שמות לב, ה) ראה שיצא עגל זהב עם רוח חיים! ואז אמר להם: 'נבנה מִזְבֵּחַ'.

ובמדרש (רבה מא, י) מבואר: 'שביקשו הערב רב לעזור לאהרן לבנות עימו את המזבח! 

ואמר להם: 'כבודו של מזבח שאני אבנה אותו!' וכך בנאו באיטיות!! 

ולעת ערב אמר: "חַג לה' מָחָר" (שם). 

אולם "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת" (שמות לב, ו) קמו מוקדם בבוקר! בי"ז תמוז והחלו לזבוח ולנשק את העגל. 

ובזוהר הקדוש ביאר: 'שהמזבח ודאי לא נבנה לצורך העגל אלא "וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו" לפני הקב"ה! אהרן הגביר את צד הקדושה והעמידו לפני העגל ואמר: "חַג לה' מָחָר" לה'! ולא לעגל. והראיה: שאם היה נבנה המזבח עבור העגל הדבר הראשון שהיה צריך משה לעשות הוא לשבור את המזבח!

ובמדרש (רבה לז, ב) כתוב: 'שבשעה שירד משה מסיני וראה את עם ישראל במעשה העגל הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנס! כי סבור היה שאהרן היה שותף עימהם והיה בליבו עליו. 

אמר לו הקב"ה: 'כוונתו היתה לטובה!' 

משל; לבן מלך שדעתו השתבשה ורצה לחתור תחת בית אביו 

אמר לו השר: 'אל תייגע את עצמך! תן לי ואני אחתור' 

הציץ המלך ואמר: 'יודע אני שכוונתך היתה לעכב את בני מלחתור – חייך! איני משליט שום אדם על הארמון שלי אלא אתה!'

כך גם אהרן שנתעסק בזה רק כדי לעכבם! נאמר עליו: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן" (שמות כח, א) רק הוא ישרת במשכן! 

ועם כל זה, אומר הזוהר הקדוש: 'לא שכך רוגזו של הקב"ה על אהרן! אף על פי שלא נתכוון לרעה.

אמר לו הקב"ה: 'שני המכשפים הללו משכו אותך למה שרצו?! חייך! שני (2) בניך יפלו גם הם על חטא ויהיו נתפסים!'

ואכן כפי שאהרן הקים מזבח והעגל חזר לאחוריו כן בניו הקימו סט"א לפני צד הקדושה וחזר צד הקדושה לאחוריו! שנאמר: "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה" (ויקרא י, א) ונתפסו בחטאם! 

ועל פי זה מבאר החתם סופר באופן נפלא! איך יתכן שלאחר שהיה אהרן שותף לחטא העגל זכה להתמנות לכהן גדול? וכיצד במקום למסור את נפשו למיתה שכן על חטא עבודה זרה הדין הוא: 'שיהרג ואל יעבור!' סייע לעם ישראל ועוד זכה לשכר?! 

אלא, שראה אהרן: שהרגו את חור! והבין: שאם יהרגו גם אותו - יעשו עגל וימותו כולם!!

מה עשה? מסר את עצמו לעשות את העגל ובלבד שיתלה הסירחון בו! ואף על פי שעל ידי זה הרי עוקר נשמתו מכלל עם ישראל מכל מקום עשה זאת מתוך מסירות נפש!! להציל את בני ישראל ולכן בדין הגיע לו שכר להיות כהן גדול לכפר על עם ישראל!!

פנם המחשבה חמור ממעשה החטא בפועל; 

ולאחר שהתבאר: שחטא העגל היה למעשה חטא במחשבה! שהרי מי שעבד וחיבק ונישק לעגל - מת מיד! יובן לפי זה, כיצד כיפרה מחצית השקל על חטא העגל? 

בגמרא (ירושלמי שקלים ב, ג מבואר: 'שכיון שחטאו בשעה שישית במחצית היום - לכן יביאו "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל"!' (שמות ל, יג) 

ויש להבין (1): מה הקשר בין מחצית היום ל: "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל"? 

(2) כיצד בכלל יכולה מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לכפר על חטא עצום ונורא כחטא העגל? 

(3) ומדוע "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" (שמות ל, טו)? וכי אין ראוי להרבות בכפרה? 

ויבואר על פי גמרא נוספת (ירושלמי שקלים פרק א): שמשה רבנו התקשה ב: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל! ובגמרא (מסכת מנחות דף כ"ט) מפורש: שלמעשה נתקשה משה בארבעה (4) דברים; א] מנורה ב] שרצים ג] שקלים ד] החודש. בראשי תיבות מש"ה ואז הראה לו הקב"ה מטבע של אש תחת כסא הכבוד! ואמר לו: "זֶה יִתְּנוּ" (שמות ל, יג) 

ותמוה (1): מאיזה טעם הראה לו 'מטבע של אש'? 

(2) מפני מה לקחו מכסא הכבוד? 

(3) ומדוע שְׁמו: 'כופר נפש'?

והביאור: ששונה חטא עבודה זרה משאר תרי"ג (613) מצוות! כי במסכת קידושין (דף מ) מבואר: שמי שרק חשב לעשות עבירה ולבסוף לא חטא - לא יענש על מחשבתו! מה שאין כן בחטא עבודה זרה - הקב"ה מעניש אפילו על מחשבה! ואף כאן, למרות שעם ישראל חטאו רק במחשבה שסמכו על העגל - מכל מקום עוון גדול הוא!

והנה, בגמרא (מסכת יומא דף כ"ט) מבואר: יסוד עצום!

'הרהורי עבירה קשים מעבירה!' כלומר; מי שחשב לעשות עבירה וגם חטא לבסוף - ודאי יענש על שניהם! אך מה חמור יותר; המעשה או המחשבה?

מבואר בגמרא: שהפגם במחשבה חמור יותר!

ומסביר הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג' פרק ח') שהטעם לכך הוא: שחטא במחשבה פוגם את הנפש עצמו! שכן מחשבה היא דבר רוחני ולכן פוגמת את הנפש שהיא רוחנית ומטעם זה מחשבה פוגמת בעולמות עליונים וחמורה לאין ערוך ממעשה שפגם בעולם העשיה.

'כופר נפש' על חטא שפגמו בנפש! 

וזה הטעם למה שאמרו חז"ל (מסכת ברכות דף י"ג) וכן פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן ס') ש: 'מצוות צריכות כוונה!' [ראה סדרת שיעורים מכבוד הרב שליט"א ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם'] 

וזאת כיון שהמחשבה היא העיקר! וכמו שלגבי עבירות שונה מזיד משוגג ואף על פי שעשה את אותו חטא בדיוק; אם עשהו במזיד - בודאי עונשו גדול מנשוא! כיון שהמחשבה היא העיקר. על אחת כמה וכמה שגם בקיום מצוות עשה המחשבה היא העיקרית.

ועל כן בליקוטי האריז"ל (עקב) כתוב: 'שמצוות בלא כוונה כגוף בלא נשמה!' שכן מעשה המצוה הוא הגוף ופחות הוא ממעלת מחשבת המצוות שהיא הנשמה. 

ועל פי זה מביא הכתב סופר תירוץ נפלא!

כיון שעם ישראל חטאו רק במחשבה בלי מעשה הרי זה חצי (1/2) עבירה! ולכן יביאו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. 

ובענין זה התקשה משה רבנו: איך יתכן שמחצית הַשֶּׁקֶל תכפר? ומדוע דווקא מַחֲצִית? ולמה שלא יַרְבֶּה הֶעָשִׁיר בכפרתו? 

השיב לו הקב"ה: אם יַרְבֶּה הֶעָשִׁיר יחשוב: שכמות הכסף הוא הכפרה וכי עצם מעשה הנתינה הוא המכפר אולם העשיר חטא במחשבה ואיך יכפר במעשה?!

לכן הראה לו הקב"ה 'מטבע של אש!' לרמז: שפגמו במחשבה בנפש שהיא: "חֵלֶק אֱ-לוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) ומסיבה זו יכפרו באמצעות מחשבת תשובה גדולה! ועל ידי שילבו את אהבת ה' ויבעירו את האש העצומה בליבם תגיע תשובתם עד כסא הכבוד!!

"אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב) יוסיף בכפרת הלב ויתן מטבע של אש! שהיא כנגד הנשמה. 

והאלשיך הקדוש מחדש! שמטעם זה יביאו דווקא מטבע קטן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל כדי להורות: שלא כמות הכסף מכפרת כי הרי איך יכפר מטבע קטן! על נשמה כה יקרה שנחצבה תחת כסא הכבוד?! אלא, שכשיכוון במחשבה גדולה לשם שמים תהיה מחשבתו רצויה לפני ה' יתברך כאילו נתן את מטבע האש שתחת כסא הכבוד וכיון שחטאו במחשבה בנפש יכפרו בנפש ויפה שמו: 'כֹּפֶר נפש!' (שמות ל, יב).

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל קדמה לשקלי המן; 

ולפי האמור תתברר בעזרת ה' יתברך גמרא תמוהה:

כתוב (מסכת מגילה דף י"ג): 'אמר ריש לקיש: 'גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל! לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. והיינו דתנן: 'בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים' (שקלים א, א). 

וביאר המהרש"א: אף על פי שנותנים שקלים למקדש באחד בניסן, מכל מקום מכריזים עַל הַשְּׁקָלִים באחד באדר לפני פורים! ואם כן יש קשר בין מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לשקלי המן. 

יתר על כן כתבו התוספות: 'שאפילו המן עצמו חישב ונתן דווקא "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף" (אסתר ג, ט) כיון שהם בדיוק כמו מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לכלל עם ישראל!' 

וביארו החזקוני והב"ח חשבון נפלא! עם ישראל יצאו ממצרים "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" (600,000) איש (במדבר א, מו) וכיון שנאמר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה" (תהלים צ, י) וכידוע תרמו רק "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה" (שמות ל, יד) יוצא: שהיו לכל אדם מגיל עֶשְׂרִים (20) עד שבעים (70) – חמישים (50) שנה של תרומת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל סך הכל: עשרים וחמש (25) שקלים לאדם.

והנה, שקל שווה ארבע (4) דינרי כסף. לכן יוצא: שתרמו כל אחד מאה (100) דינרים שהם 'מנה'.

וכיון ש: כִּכַּר כֶּסֶף שווה שישים (60) מנה נמצא ש: "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף" הם בדיוק "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" איש שנתנו כל אחד 'מנה'! 

ברם, מה הקשר בכלל בין שקלי המן ל: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל? ובפרט שהמן לבסוף לא נתן כלל את השקלים לאחשורוש! שהרי כתוב (במגילה) שאמר לו אחשורוש: "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ" (אסתר ג, יא). 

המן הרשע זמם לצרף חטא במעשה לחטא במחשבה; 

מבאר רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל (יערות דבש) חידוש נפלא!

במסכת מגילה (דף י"ב) ביאר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) לתלמידיו: 'שנגזרה בשמים כליה על עם ישראל! כיון שחטאו כולם בזה שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר חוץ מחנניה מישאל ועזריה' 

אולם תלמידי רבי שמעון בר יוחאי הקשו: 'שאם חטאם של היהודים היה השתחוויה לצלם! מדוע לא נענשו בסופו של דבר?' 

השיב להם רבי שמעון בר יוחאי: 'הם לא עשו אלא לפנים!' כלומר מאימת המלכות רק העמידו פנים כאילו הם משתחווים אבל לא כיוונו לעבוד עבודה זרה באמת 'ולכן גם לא נענשו באמת'.

ואם כן מבאר רבי יונתן אייבשיץ: 'רצה המן הרשע לצרף חצי (1/2) לחצי;

שכן בצלם נבוכדנצר חטאו רק במעשה ובעגל חטאו רק במחשבה ואם יצורפו שני החצאים של חטא העבודה זרה - חס ושלום יענשו בכליה!

מה עשה המן? רצה לבטל את השקלים שנתנו ככפרה על חטא העגל ואף על פי שלא נתן אותם לאחשורוש ידע היטב מה לעשות בהם!

הוא נתן אותם לעניים!! כפי שדניאל יעץ לנבוכדנצר: "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק" (דניאל ד, כד) וניצל נבוכדנצר מעונש מאת ה' על ידי שנתן צדקה לעניים!

וכך חשב המן: 'ששקלים לצדקה יהיו עדיפים על שקלי עם ישראל! שכן צדקה עדיפה מאשר כסף לקורבנות' ואז יוכל חלילה לצרף חצי לחצי... 

'הקדים הקב"ה את שקלי עם ישראל!' וכבר נתכפר חטאם בעגל וניצלו מכליה וזאת על ידי כפרת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל ששורשה כפרת הלב 'כֹּפֶר נפש!' והבערת שלהבת האש בליבו לקב"ה על חטא העגל שהיה גם הוא חטא בלב!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת כי תשא מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'פורים – 'תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי' - לחץ כאן].