עשרת המכות

מאמר נפלא! מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א

עשרת המכות

א] מדוע רק במכות; ערוב (שמות ח, יח), דבר (שמות ט, ד) ובכורות הדגיש הקב"ה: "וְהִפְלֵיתִי" בין ישראל למצרים?

ב] באילו מכות פרעה התחנן על נפשו? ובאילו נשאר אדיש? ומדוע?

ג] איזו חלוקה אחרת יש בחז"ל מלבד החלוקה הידועה: 'דצ"ך עד"ש באח"ב'?

ד] ואם כן מפני מה חילק רבי יהודה את המכות דווקא ל: 'דצ"ך עד"ש באח"ב'? מהו העומק בחלוקה זו?

ה] במשך כמה זמן נמשכו עשרת (10) המכות? ומתי פסקה העבודה מעם ישראל?

ו] מפני מה שקולה מכת ברד כנגד כל המכות כולן? ומאיזו סיבה מוזכר בה דווקא הלב: "כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ" (שמות ט, יד)?

ז] כיצד לא הרס הברד את צריפי המצרים?

ח] איך יתכן שהקב"ה נותן מכה ומגלה איך להמלט ממנה?

מתי פרעה התחנן על נפשו? ומתי נשאר אדיש ושווה נפש?

האור החיים הקדוש (שמות ח, ד) מדייק את לשון הפסוקים; אימתי פרעה ניגש והתחנן למשה רבינו כדי שיפסיק את המכה ומתי לא התרגש וקיבל את המכה בנפש שלוה:

דם - במכה זו לא היתה סכנת מוות הואיל ויכלו לקנות מים לכן למרות שהיתה זו השפלה נוראה לפרעה! שהרי טען: 'שהוא אלוה!' וכל שורש מלכותו מבוסס היה על היאור ואילו במכה זו הוכח: שהיאור לקה! ואין לאל ידו להושיע!!

[ראה תיאור מפורט מהרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת דם']

אף על פי כן: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה" (שמות ז, כב). יתר על כן מבואר בתורה: שבמכות; דם וצפרדע ניסו החרטומים וגם הצליחו לכן נשאר פרעה שווה נפש.

צפרדע - מלבד הרעש הנורא והבלתי פוסק של מליארדי ירקרקים שמקפצים ומעיפים דברים לכל עבר היתה במכה זו גם סכנת מוות! לפי שנאמר שנכנסו "וּבְכָה וּבְעַמְּךָ" (שמות ז, כט) לתוך הבטן! וכיון שניקבו את המעיים וזרעו פחד ובהלה נזעק פרעה ואמר: "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי" (שמות ח, ד) היות והיתה כאן סכנת מות.

[ראה תיאור מפורט מהרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת צפרדע']

כינים - למרות צער הגוף הנורא ועל אף שגם החרטומים הודו: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (שמות ח, טו) לא היתה סכנת מוות ולכן פרעה לא התחנן: 'שתיפסק המכה'.

[ראה תיאור מפורט מהרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת כינים']

ערוב - במכה זו אימת מות נפלה על כולם! כשמיליוני חיות ובהמות דובים ואריות נמרים ושוורים השחיתו אנשים ובהמות ואפילו את האדמה!! שנאמר: "תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב" (שמות ח, כ) על כן מיד נזעק פרעה והכריז: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם" (שמות ח, כד).

[ראה תיאור מפורט מהרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת ערוב']

דבר - רק המקנה מת (שמות ט, ו) ולכן לא שת פרעה ליבו לזאת ("וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה" שמות ט, ז).

[ראה תיאור מפורט מהרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת דבר']

שחין - פצעים וכאבים איומים בגוף אבל ללא סכנה ולכן גם כאן לא נזעק ונשאר שליו.

ברד - כאן נבהלו כולם מהקולות והרעש הנורא! "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות טו, טז) שמא הקב"ה עושה שוב "כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה" (דברים כט, כב) כי הברד היה משולב אש ומים! (שמות ט, כד) ובמדרש מבואר: שהיו כוויות קור מהברד! וכוויות חום מהאש!! כמשפט הגהינם; באש ושלג ולכן מיד התחנן פרעה: "הַעְתִּירוּ אֶל ה'"! (שמות ט, כח).

ארבה - כיסו העופות הללו את השמים והיו כל כך רבים עד שבשעות ספורות כילו את כל האוכל והצמחיה! (שמות י, טו) לא פלא שפרעה ראה אימת מוות מול עיניו!! ואמר: "וְהַעְתִּירוּ לַָה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה" (שמות י, יז) וגם החרטומים עצמם נבהלו ואמרו לפרעה: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז).

חושך - פרעה לא ביקש ממשה: 'רחמים!' כיון שבשלושת (3) הימים הראשונים הדליק עששיות ובשלושת הימים האחרונים ממילא לא יכלו לזוז!

בכורות - כידוע גם בנו הבכור של פרעה – מת! ובביזיון עצום נס פרעה ברחובות העיר לבוש בכתונת הלילה והתחנן ואמר: "צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי!" (שמות יב, לא). 

אם כן יוצא שבחמש (5) מכות נבהל פרעה עד מאד והתחנן על נפשו: 'שתיפסקנה!' בצפרדע, ערוב, ברד, ארבה ובכורות ובכולם יש מכנה משותף: סכנת מוות אמיתית!

חלוקת עשרת (10) המכות לקבוצות באופן שונה מ: 'צד"ך עד"ש באח"ב'

והנה תמוה מדוע רק בשלוש (3) מכות הדגיש הקב"ה שהוא מפלה בין ישראל למצרים:

בערוב: "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן" (שמות ח, יח).

בדבר: "וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט, ד).

ובבכורות: "לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל" (שמות יא, ז). 

וקשה: הלא בכל המכות ישראל כלל לא סבלו אלא רק המצרים נענשו ואם כן מדוע רק במכות הללו הודגש ענין ההפלאה?

ונראה לתרץ על פי המדרש (רבה יב, ד): שאפילו שמפורסם וידוע שמחלקים את מכות מצרים לשלוש (3) קבוצות; 'דצ"ך עד"ש באח"ב' אולם במדרש יש חלוקה אחרת לגמרי של המכות:

דצ"ך: דם צפרדע כינים; בכולם נאמר: "וַיֵּט אַהֲרֹן" (שמות ח, ב) וכולם נעשו על ידי אהרן ולא על ידי משה כיון שמשה נהנה מהארץ ומהיאור ועל כן לא רצה לכפור בטובה! על כל פנים המכנה המשותף בין כל המכות של דצ"ך הוא שנעשו על ידי אהרן! וכולם נעשו בארץ!

בא"ח: ברד ארבה חושך; כולם נעשו על ידי משה רבינו שנאמר: "וַיֵּט מֹשֶׁה" (שמות ט, כג) והמכנה המשותף ביניהם שהיו כולם באוויר!

ובליקוטים מפרש: ששלושת המכות שנעשו על ידי אהרן והיו בארץ היו קלות יותר וחשובות פחות מאשר שלושת המכות של משה שהיו באוויר ולכן רק משה רבינו שמעלתו גדולה יותר יכול היה להראות שלטון באוויר שהוא שלטון בארץ ובשמים גם יחד!

שחין: נעשה על ידי כולם; הקב"ה, משה ואהרן כמו שמבואר (מדרש רבה יא, ה): שמשה ואהרן נטלו בשתי (2) ידיהם פיח כבשן והעביר אהרן מידיו לידו של משה - כך שנעשה נס וכמות של ארבע (4) ידַים נכנסה לידו האחת (1) של משה רבינו! ונס נוסף: שהצליח משה לזרוק בחזקה לכל ארץ מצרים!!

ואף שבכל המכות ברור שהניסים כולם היו על ידי הקב"ה מכל מקום גמר המכה היה על ידי משה ואהרן אך לא כן בשחין הקב"ה מוזכר כשותף כיון שזרקו פיח כבשן והקב"ה הפכו לשחין!

עד"ב: ערוב דבר בכורות; על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו!

ערוב דבר ובכורות היו על ידי הקב"ה כיון שמטרת המכה היתה: להרוג!

ובמדרש (תנחומא יד) ובעץ יוסף מבואר: מדוע דווקא שלושת (3) המכות הללו היו על ידי הקב"ה? והטעם: כיון שמטרת המכה היתה בעיקר להמית!

שערוב הובא כדי להרוג. ודֶבר כל ענינה היה להמית את הבהמות וכמובן גם מכת בכורות נועדה להמית את בכורי מצרים וכיון שכך נעשו על ידי הקב"ה כי מָוֶת וְחַיִּים אין בהם שלטון לאדם שהרי אי אפשר שימית אלא מי שנותן את החיים!

ועל כן אף על פי שגם מכת צפרדע וברד המיתו מכל מקום עיקר המכה היתה לצער את המצרים ולא להמיתם ולכן דוקא ערוב, דֶבר ובכורות שכל מטרתם היתה להמית נעשו אך ורק על ידי הקב"ה!

ולפי זה יתבאר להפליא! שבדיוק במכות הללו; ערוב, דבר ובכורות כתוב: 'והפלה ה'' כיון שהקב"ה הוא נותן המכה הוא המפליא בין ישראל למצרים!

'דצ"ך עד"ש ובאח"ב' הם שלוש (3) הוכחות לשלוש קבוצות שונות של כופרים;

ואם כן יש להבין: מדוע רבי יהודה מחלק את המכות באופן שונה לדצ"ך עד"ש באח"ב?

הן אמת שזהו הסדר הכרונולוגי אולם לאחר שבמדרש רבה יש חלוקה לקבוצות שונות; הקב"ה, משה ואהרן מדוע החלוקה הרגילה היא של: 'דצ"ך עד"ש באח"ב' מה העומק בחלוקה הזו?

ביארו הכלי יקר, האברבנאל והמהר"ל ביאור נפלא!

בשלושת הקבוצות הללו הקב"ה מוכיח לשלוש קבוצות שונות של כופרים את אמיתותו:

דצ"ך: בא להוכיח למצרים שהעבודה זרה שעבדו לה עד היום היאור - כולה שקר וכזב! ולכן היאור שהוא המשפיע לכל המצרים והמפרנס הגדול לקה ראשון ומכאן הוכח ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) ויש בורא שהופך את העבודה זרה לדם ולאחר מכן מוציא ממנה צפרדעים שגם הם הוכחות נוספות למלכות ה' יתברך וכשהמצרים עדיין לא השתכנעו דיים שהרי החרטומים הצליחו גם הם בלטיהם להפוך מים לדם ולהביא צפרדעים הביא הקב"ה מכת כינים ומיד הודו גם הם: "אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא!".

עד"ש: יבואו המתחכמים ויטענו: 'אכן! יש בורא לעולם אולם מי אמר שמתעניין הוא בעולם הזה בכל רגע? אולי ברא את העולם פעם אחת ומאז הסיר את השגחתו מהעולם?'

הביא הקב"ה חלוקה שניה (2) קבוצה נוספת כהוכחה לכך: שמשגיח הבורא בכל רגע ורגע! ומחליט על כל פרט ופרט בעולם יבואו מיליוני חיות ירוצו במהירות יתנפלו על כל מצרי ויהרגוהו אך אם לפתע יתקלו ביהודי - ידלגו עליו! וימשיכו לטרף המצרי הבא וכך גם במכת דבר; רבבות בהמות מתו ואף לא בהמה אחת (1) של יהודי! וכן במכת שחין היו תחלואים ופצעים בכל מצרים וישראל לא היו כלולים במכה הוכחה ברורה לשלטון ה' בכל רגע ורגע.

באח"ב: הקבוצה האחרונה מודה שיש בורא לעולם! ושולט בכל רגע אלא שטוענת היא: 'שאולי ח"ו יש שתי (2) רשויות ואולי השלטון נמצא גם אצל השמש הירח והכוכבים'.

על כך באה החלוקה השלישית (3) באח"ב; ברד - ירד מן השמים להוכיח: שברצות ה' תשתנה הבריאה אפילו בצבא השמים! הארבה - הסתיר את כל השמים! להראות: שאין הממשלה. שם וגם מכת חושך הראתה ש: "וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב) זה תלוי רק בקב"ה והחושך שהשתרר על כל העולם היווה הוכחה גמורה ומוחלטת לכך: שאין השלטון לשמש לירח ולצבא השמים. ובמכת בכורות שהיתה בלילה מתו רק הבכורים בין רגע! וזה הוכיח מעל לכל ספק ש: 'אין שנים (2) מולכים בכיפה אחת (1)!' אלא: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

וכל זה מרומז בפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד) שבו אנו מקבלים עול מלכות שמים בכל יום ויום:

"ה'" - היה הווה ויהיה מלך העולם.

"א-לקינו" - המשגיח על העולם כולו בכל רגע ורגע.

"ה' אֶחָד" - יחיד ומיוחד ואין ח"ו שתי רשויות אלא: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

בעשרת (10) המכות הוכח: שלטון על כל הפרטים שיש בבריאה!

ומוסיף מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצוק"ל (קישור ליום ה-30) בספר חיי עולם: 'שנבחרו כל עשרת המכות הללו בדווקא כיון שמקיפים הם את כל סוגי הבריאה!

במכת דם - הראה ה' יתברך שלטון על המים! וכמובן שלטון על העבודה זרה של מצרים. ובמכת צפרדע - הוכח שלטון על החי שבמים. בכינים - הראה הקב"ה שלטון על האדמה שמעפר נעשו הכינים וכן הורתה המכה על שלטון בכל הרמשים אפילו הקטנים ביותר. ערוב - הוכיח על שלטון בכל החיות שעל פני האדמה. דבר - הורה על שלטון בזמן חיי הבהמות. שחין - היה הוכחה לכך ששולט ה' יתברך על תחלואי האדם. בברד - היתה הוכחה לשלטון ה' על השמים ועל הגשם שברצונו הפך לאבני ברד וכן על אש ומים שמתחברים לעשות רצון קונם. ארבה - הוכיח שלטון על הרוח שכן הרוח הביאה את הארבה ואף על כל הצומח על פירות וירקות שנאכלו כולם. בחושך - הוכח שהקב"ה שולט על מאורות השמים; על שמש ירח וכוכבים ועל יום ולילה. ובמכת בכורות - התברר שלטון ה' יתברך על חיי האדם עצמם.

חצי שנה בטלו ממלאכה כיון שעשו שיעור באמונה!

והנה במשנה (מסכת עדויות סוף פרק ב) מבואר: 'שמשפט המצרים שנים עשר (12) חודש שנה תמימה!'.

ובמדרש (תנחומא) מובא: 'שכל מכה נמשכה חודש תמים! עשרים וארבעה (24) ימי התראה ושבעה (7) ימים של מכה!'.

ולפי זה הקשה המהרש"א (ראש השנה דף יא): 'שהרי היו עשר מכות ואם כן די בעשרה חודשים להקיף את כולם! ומדוע במשנה כתוב: 'שהיו שנה שלמה!'? 

ותירץ: שהיו ימים באמצע ללא התראה וללא מכה. 

על כל פנים במסכת ראש השנה (דף יא) מבואר: 'שאף על פי שעשרת המכות נמשכו שנה שלמה! נחלקה שנה זו לשתַים (2); בחציה הראשון - עדיין עבדו עם ישראל עבודות קלות! ובחציה השני - בטלו ממלאכה!!

שכן באמצע ניסן יצאו ואם כן בניסן החלו עשרת המכות ובגמרא מבואר: 'שבראש השנה פסקה העבודה!' וביארו התוספות: 'שלמרות שסבלו המצרים כמה וכמה מכות - עדיין לא הפסיקו להשתעבד בעם ישראל עד ראש השנה! ורק מראש השנה עד ניסן בטלו לגמרי ממלאכה!'

נמצא שיש לבאר: מה עשו בני ישראל במשך מחצית השנה הלא היו בטלים ממלאכה? ועוד לשם מה עשה הקב"ה נס והצלה לישראל בתהליך כה ממושך במשך שנה שלמה? הרי בכל הדורות היו הנס וההצלה מהירים מאוד! בפורים - התהפכה הקערה על פיה ביום אחד (1)! בחנוכה הנס היה מהיר אף הוא תוך ימים ספורים בלבד!! וכך גם בסיסרא במפלת סנחריב ובשאר האותות והמופתים שהתרחשו בכל הדורות אם כן מדוע במצרים הגאולה היתה כל כך ארוכה באמצעות סידרה של ניסים ושינוי הטבע?

אלא כך הוא ביאור הדברים: אכן, כדי להוציא את עם ישראל לא היה צורך בכל כך הרבה ניסים די היה בכך שיכה הקב"ה את המצרים במכה אחת (1) מכת בכורות או שיעשה להם כפי שעשה לצבא סיסרא שפתח את אוזניהם ושמעו את שירת המלאכים ומתו.

אולם רצה הקב"ה ללמד את בניו פרק באמונה שלטון על הכל אפילו על הפרטים הקטנים ביותר!

ולכן ב: 'הגדה של פסח' נחלקו חכמי ישראל: כמה מכות היו בכל מכה ומכה? ארבע (4) או חמש (5)? כמה היו במצרים וכמה על הים? כיון שזו המטרה: לשנן כמה פרקים היו באמונה!

ולכן כדי ללמד אמונה עשה הקב"ה הפסקה של שנה שלמה! וחצי שנה היו בטלים ממלאכה כדי שבמשך כל הזמן הזה ילמדו אמונה בבית מדרשו של משה רבינו! והתבוננו כל אותה העת וראו כמה 'מדה כנגד מדה' (קישור להרצאה) יש בכל מכה ומכה מזויות רבות ושונות וזו היתה המטרה: שיעור באמונה!

מכה חלקית כדי להשאיר פתח למכה הבאה;

וכשהתבוננו עם ישראל יכלו לראות כיצד הקב"ה בחסדיו בכל מכה השאיר פתח מילוט למצרים:

שכן במכת דם נתן הקב"ה למצרים אפשרות לקנות מים - ומזה התעשרו ישראל! ומדוע? הלא יכול היה להורגם בצמא? הבינו בני ישראל: שהסיבה לכך היא שהשיעור באמונה עדיין באמצע ולא הסתיים... ולכן צריך להשאיר מקום למכה הבאה לפרק נוסף! וכך במכת צפרדע - המצרים נבהלו התענו בלעו צפרדעים...! ויכל הקב"ה לעשות שכולם יפגעו באבריהם הפנימיים! אבל לא כך היה כיון שצריך היה להשאיר מישהו למכה הבאה!

וכך בכינים וערוב לא כולם מתו וגם בדבר מתו הבהמות ונשארו מעט כדי שימותו במכת ברד והברד לא הרס את כל הצמחים: "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ" (שמות ט, לב) - שישאר משהו עבור הארבה.

וכך הבינו בני ישראל: שהקב"ה מתעלל במצרים ("וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" שמות י, ב) למענם למען יאמינו: "כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"!

מאידך, פרעה ועבדיו ראו את אותם דברים ופירשו בדיוק להיפך!

שהקשה האלשיך הקדוש: כיצד פרעה לא האמין? הרי ראה מכת דם צפרדע כינים ואיך יתכן שעדיין לא האמין? 

אלא היא הנותנת פרעה ועבדיו ראו: שהמכה אומנם פוגעת קשות אבל היא חלקית! נותר משהו לפלטה! הערוב הורג אבל כשחלפה המכה נותרו עדיין אנשים רבים וכך בהמות רבות ניצלו מהדבר! על כן טעה פרעה וחשב בטיפשותו: 'שאלוהי מצרים הצליחו למתן את המכה!...'

שורש הטומאה 

ובזוהר הקדוש (חלק ב' דף לד') מבאר רשב"י: 'מי זה פרעה? ומדוע מפורש בפסוק: "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (שמות י, א) הרי מתאים יותר לכתוב: 'לך אל פרעה'?

מגלה רשב"י סודות מהעולם העליון! הכניס הקב"ה את משה רבינו לפנים מההיכל עד שנוכח לראות את שורש הטומאה ומשה רבינו פחד ממנו! 

אמר לו הקב"ה: 'אל תירא אני אלחם בו!' וזהו שנאמר: בֹּא אֶל פַּרְעֹה - יחד עימי!

ומהו שורש הטומאה?

מבאר השם משמואל: 'שורש הגאוה - אני לעצמי ולא ברשות אף אחד! "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג). 

ובספורנו (שמות ה, ב) מביא את הפסוק: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" ומבאר בביאור נפלא! שפרעה הרשע אמר כאן בעצם שני דברים;

האחד (1) - הוא כופר במציאות ה'! והשני (2) - גם אם פרעה היה מכיר את ה' ומשתכנע באמיתותו "אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ!" אף אחד לא יורה לפרעה מה לעשות!'

ומפורשים הדברים! בזוהר הקדוש (בשלח דף נב'): 'אמר רבי יצחק: 'לא מצינו מי שהקשה ליבו לפני הקב"ה כפרעה! שאפילו סיחון ועוג הרשיעו רק נגד ישראל ופרעה הרשיע נגד הקב"ה! לכן שלח לו הקב"ה עשר (10) מכות! "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ" (שמות ח, ו) ובמכה העשירית שילח פרעה את בני ישראל והתחנן למשה: 'תצאו!'

מכת ברד שקולה כנגד כל המכות

והנה במכת ברד כתוב בתורה: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ" (שמות ט, יד) פירש רש"י: 'ששקולה מכת ברד כנגד כל המכות!'.

ותמוה מאוד! מדוע דווקא ברד שקול לכל המכות? הרי אדרבא! לכאורה מכה זו היא הקלה ביותר שכן מפורש: "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ" (שמות ט, יט)?

כלומר, מכת ברד היא המכה היחידה שגילה הקב"ה את הדרך להינצל ממנה: להישאר בבית! ואם היא הקלה ביותר מדוע שקולה כנגד כל המכות האחרות?

ובפרט שקשה להבין: כיצד נותנים מכה ומגלים את הדרך להימלט ממנה? ואיך התהלכו אנשים בזמן מכת ברד בחוץ? הרי במשך חצי שנה ראו: שכל דברי הקב"ה מתקיימים! אז מדוע לא נשארו בבית?

מבאר הרב יעקב מאיר זוננפלד שליט"א באור נפלא!

סוד כל המכות היו דווקא במכת ברד! כי כולן נועדו לבחון דבר אחד! את הלב!

וכך מפורש בפסוק: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ" - את הלב אני בודק! עד עכשיו לא היתה למצרים ברירה הם נאלצו לקנות מים, להתענות מהצפרדעים. והכינים מתו. בערוב ראו את בקרם מת בדבר. וסבלו מהשחין. אבל עכשיו היתה להם ברירה: להישאר בבית!

ובפרט, מחדד נקודה זו הרב מבריסק זצוק"ל שהקשה: איזו הגנה היתה להם בבית? הרי לא מדובר בדירות אטומות העשויות בטון שיכול לעמוד כנגד הברד אלא בצריפי עץ! אוהלים ושאר סככות עראי ואם כן כיצד נשארו בחיים? איך יתכן שמכת ברד אבנים ענקיות מלובות אש לא שרפו ושיברו את הבתים הללו?!

מבאר הרב מבריסק חידוש עצום ונפלא! 

מעל הבתים לא ירד ברד כלל! לכן לא נהרסו. ה' יתברך עשה מבחן: מי שמהלך בחוץ ולא מפחד - הוא זה שימות! וזה שקצת מאמין - יחיה בנס!! והברד לא ירד כלל על ביתו.

ומשום כך הקב"ה גילה כיצד להנצל מהברד כיון שמכה זו בודקת את הלב!

ואז נאמר: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים" (שמות ט, כ) אבל: "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ" (שמות ט, כא) - היו כאלה שלא שמו לב! איך לא שמו לב?!

כיון שהקב"ה ברא כך את העולם: שמי שלא ירצה להאמין - לא יאמין! יראו לו ניסים ונפלאות והוא ישאר עוור! "יאמין" שנוצר מהקוף שהעולם נברא ממפץ (קישור) יאמין בחתולים שחורים... באסטרולוגיה... ובשאר מרעין בישין! חוץ מדבר אחד שהוא כל כך מוכרח: שיש בורא לעולם!

ולכן 'מכת ברד שקולה כנגד כל המכות!' כיון שבמכה זו בדקו את הלב!

וכל מי שהשאיר את צאנו וילדיו בחוץ – הראה: שהשורש שלו כשל המלך שלו פרעה! כופר מוחלט!

יום לפני מכת בכורות פרעה הלך לישון רגוע

וראה זה פלא! לאחר שנה שלמה של מכות על טבעיות! פרעה הוזהר: 'שכל הבכורים ימותו!' והרי גם הוא בכור וגם לו היה בן בכור! אולם באיזה מצב מוצאים אותו?

"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה" (שמות יב, ל) פירש רש"י: 'קם ממיטתו'.

פרעה הלך לישון!

מבאר הרמב"ם (באגרת לבנו): 'פרעה - הוא סמל ליצר הרע!' מהות היצר הרע היא ליצור נתק בין המוח ללב; המוח יודע: שהעונש עלול להגיע מיד! אבל ניתוקו מהלב גורם לכך שהידיעה תישאר אצלו בלבד ואילו הלב ימשיך עם רצונותיו שלו הלב שליו הולך לישון רגוע!

על כן עם ישראל במצרים היו צריכים לעשות את ההיפך הגמור! להרגיל את הלב: 'להאמין!' חצי שנה שיננו שיעור באמונה!

וכך אנו בכל יום ויום מזכירים ומשננים בקריאת שמע ובעוד עשרות פסוקים בתפילה שוב ושוב את: 'יציאת מצרים'; 'כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ וכו' וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ וְזֵדִים טִבַּעְתָּ' וכו' ומדוע חוזרים על זה כל כך הרבה פעמים?

כיון שצריך לתרגל אמונה! להכניס ללב! להתבונן במהלך התפילה ולנסות לתאר בדמיון כיצד נראתה כל מכה ומכה איזה שלטון מוחלט היה אז בעולם שלטון של ניסים גלויים במשך שנה מופלאה.

ורק על ידי תרגול באמונה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!!!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת וארא מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" - לחץ כאן].