את ממש, תנ"כית

- - - לא מוגה! - - - 

אני במשך שנים שאלתי באולמות גדולים

קהל רב,

האם יש תשובה חילונית לשאלה

למה באת לעולם?

תשובה חילונית, יש,

שהאישה באה להשלים את האדם.

לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.

את ממש תנכית.

אני מחפש תשובה חילונית.

כן, פה הצביע מישהו, כן. אני אמרתי, על כל הוכחה אתה נוצר,

על כל הוכחה אתה חי, על כל הוכחה תעתיד, תדין וחיבור. לפני מלך מלך מלכים הכל גדולה.

טוב, זו משנה, אנחנו ביקשנו תשובה חילונית.

עד לפני יומיים,

אני אומנם כיסיתי את הראש שלי,

אבל דרך, כמו שהרב, מכסה את הראש שלו.

זה חצי כיסוי. מה, אני חצי כיסוי? לא, אני,

יש לך זה שלם, אצלי זה חצי כיסוי.

והגיע לידי דיסק שנקרא מבראשית, שאת הקטעים שלו ראיתי פה.

אם אדם שומר מצווה אחת מן התורה בשלמות,

ללא פניות ונטיות לסיבות שונות ומשונות,

אלא רק לשם יוצרו.

הוא שומר את המצווה הזאת כמו שצריך,

כבר זכה בה לחיי העולם הבא.

זה לא שהוא פטור משאר המצוות,

אבל אם תהיה לו אחת שהיא בשלמות,

הוא בן העולם הבא. למה? עולם הבא זה עולם האמת.

עולם האמת צריך לבוא עם מטבע של אמת.

אם יש לך את המטבע של אמת, יש לך במה להיכנס.

קלטת מס' 416. את ממש תנכית.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

כי באפם הרגו איש

מעשה ברבים את היה בן חרש

שהיה יושב בבית המדרש

ועוסק בתורה

והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת,

שמימיו לא נשא עיניו לאישה בעולם.

פעם אחת עבר שטן ונתקנא בו.

אמר,

אפשר אדם כמו זה לא חטא?

אמר לפני הקדוש ברוך הוא.

ריבונו של עולם,

ריבים תהיה בן חרש.

מהו לפניך?

אמר לו, צדיק גמור הוא.

אמר לפניו, תן לי רשות ועשיתנו.

אמר לו, אין אתה יכול לו.

אף על פי כן אמר לו, לך.

נדמה לו כי אישה יפה שלא הייתה כדמותה מעולם

מימות נעמה אחות טובל קין,

שטעו בה מלאכי השרת.

שנאמר,

ויראו בני האלוהים את בנות האדם

כי טובות הנה,

ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

זאת אומרת, מלאכי השרת נכשלו

בבנות האדם.

עמד לפניו,

כיוון שראה אותו, הפך פניו ונתן לאחוריו.

שוב בא ועמד לו על צד שמאלו,

הפך פניו לצד ימין.

בהיה מתהפך לו לכל צד.

רבי מתאיו בן חרש רואה

אישה יפה לפניו

כשהסטר מתחזה לאותה אישה,

והוא מסיט את פניו כל הזמן הצידה ואחורה כדי לא להסתכל.

אמר,

מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחתיאני.

מה עשה אותו צדיק?

קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו,

אמר לו,

לך והבה לי אש ומסמר.

הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו.

חימם את המסמר עד שהתלבן,

שם אותו בעיניים ושרף אותם.

באותה שעה,

כיוון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו.

השטן עוד לא נתקל באדם כזה, שמסוגל לקחת מסמר,

מלובן,

לשרוף את העיניים כדי לא להיכשל.

באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לרפאל המלאך.

אמר לו, לך לרפא את רבי מטייע בן חרש.

בא ועמד לפניו.

אמר לו, מי אתה?

אמר לו, אני ורפאל ששלחני הקדוש ברוך הוא לרפות את עיניך.

אמר לו,

הניחני.

מה שהיה, היה.

לא רוצה עיניים,

לא רוצה כלום.

חזר לפני הקדוש ברוך הוא,

אמר לפניו,

ריבונו של עולם, כך וכך אמר לי מטייע.

אמר לו,

לך ואמור לו, אני ערב,

שלא ישלוט בו יצר הרע.

מייד ריפא אותו.

מכאן אמרו חכמים,

כל מי שאינו מסתכל בנשים,

על אחת כמה וכמה באשת חברו,

אין יצר הרע שולט בו.

למה עשה את המעשה הזה רבי מטייע בן חרש לשרוף את עיניו?

הבן איש חי, זכר צדיק וקדוש לברכה, מביא בשם ספר סדר הדורות,

בשם מדרש אבקיר,

על פי המקובלים,

שריבים טייע בן חרש היה גלגול של פלטי בן ליש.

פלטי בן ליש לקח את מיכל בת שאול,

שהייתה מיועדת לדוד המלך

אחרי הניצחון של דוד על גוליית,

כפי שהובטח

על ידי שאול אביה,

שמי שינצח את גוליית יזכה בביתו מיכל.

ופלטי בן ליש קיבל

משאול את מיכל, כי הוא לא נתן אותה בסוף לדוד.

מדוע?

משום שנתקנא בו שאול המלך,

אחרי שניצח דוד

את גוליית,

נתקנא בו.

אבל מכל מקום, פלטי בן ליש,

קיבל אישה שלא הייתה מיועדת לו אלא לדוד,

והיה צריך להגיד לשאול,

היה צריך לומר לו, אני לא מעוניין

לקחת אותה.

מדוע?

במקום שיש חילול השם,

אין חולקין כבוד לרב.

וכיוון שיש פה חילול השם, הייתה פה הבטחה

ולא קוימה, היה צריך להתנער.

ועל זה נאמר, נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה.

אף על-פי שפלטי בן ליש היה צדיק גדול,

ואף על-פי שהוא לא נגע במיכל,

מכל מקום בעל כורחו הוא נהנה

ממראית עין

במה שעינו שלו,

כיוון שהייתה אצלו במשך שנים.

ועל כן היה צריך להתגלגל לעניין זה,

כדי שיצער את עצמו ויעבר את עיניו,

ולכן ניתן לשטן הרשות להסיתו,

והוא התגבר על יצרו ולא רצה להביט בפניה.

ושניהם,

פלטי בן ליש

ומטיה בן חרש

הם גלגול ניצוץ יוסף הצדיק.

וכתוב שהניסיון של

פלטי בן ליש היה יותר גדול משל יוסף הצדיק

ומשל בועז.

יוסף הצדיק היה יפה תואר,

וכשהוא היה אצל פוטיפר,

אשת פוטיפר רצתה אותו מאוד,

וניסתה לפטטו במשך שנה,

ולא הצליח,

למרות שהחליפה מלבושים, שחרית מנחה וערבית,

והיתה מתבשמת ומתייפה, והיא היתה יפה,

לא עזר,

למרות שהיא איימה עליו

ואמרה שתהרוג אותו

ותשבור אותו ותשלח אותו לבית האסורים, כפי שהיה בסוף,

לא עזר.

יוסף הצדיק,

והוא לא נכשל והסתכן בחייו ונכנס לעשר שנים לכלא.

אבל הוא זכה בסוף למלוך.

למה?

פה שלא נשק

בעבירה נאמר לו, על פיך יישק כל עמי.

אדם שיודע לשמור על האיברים שלו, שלא לחטוא בהם,

הוא מלך עליהם,

הוא ראוי למלכות.

אותו דבר גם אסתר המלכה,

שזכתה למלוך על 127 מדינה בזכות זה ששלטה בעצמה ובכל איבריה,

כמו האמהות הקדושות.

בועז

גם לא היה ניסיון עמרות.

היא באה ושכבה בחיקו,

כיוון שהוא היה צריך לייבם אותה,

ולמרות כל זאת

הוא לא נגע בה,

כיוון שהוא חיכה לראות

מה יהיה עם היבם המקורי לפניו.

רק לאחר מכן

הוא הסכים למלא את הייעוד שלו בעולם,

וזו גבורה גדולה.

אבל פלטיבן לאיש,

במשך שנים

היא הייתה איתו בביתו,

והוא נעץ חרב בינו לבינה כדי לא להיכשל בה.

אבל בכל אופן,

לראות אותו הוא ראה, והוא ראה מה שלא שלו,

אז הוא עבר עבירה.

בשביל לתקן את העבירה

הוא היה צריך לרדת עוד פעם,

להתגלגל בגוף של רבים תיא בן חרש

כדי לתקן זאת,

ומקטנותו לא נכשל.

זאת גבורה גדולה ביותר.

מסביר הבן ישחי שבזה ניתן להבין דבר גדול.

יש בגמרא כמה פעמים שהתנאים היו שואלים אחד את השני,

אבוך,

במאי זהיר תפה.

אבא שלך, באיזה מצווה היה נזהר ביותר?

מה פירוש באיזה מצווה?

צריך לשמור את כל המצוות.

למה צריך להישמר במצווה מיוחדת?

אלא זה היה אומר על איזה תיקון הוא בא לעולם

שבו הוא צריך שמירה מיוחדת ומעולה.

זה גם מה שהבין השטן כשהוא עבר דיית בית המדרש,

והוא ראה אותו יושב ועוסק בתורה, וזיו פניו דומה לחמה, וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת,

כי מעולם לא נשא עיניו לאישה.

התכנא בו השטן ואמר, אפשר אדם כמו זה לא חטא?

מה פירוש?

משמע שהוא היה ראוי לחטוא,

והוא לא חטא?

לכן ניסה להכשילו.

הוא באמת צדיק לא צריך לחטוא,

אבל הוא ידע שמי שיש לו זהירות יתרה בדבר מסוים,

הוא בא לתקן את אותו דבר, לכן ניסה להכשילו.

זה התפקיד של השטן,

והוא עמד בזה.

לכל מקום,

רואים פה שיש פה גבורה גדולה מאוד,

שאדם יכול להישמר אם הוא רוצה.

השאלה אם הוא רוצה.

בסופו של דבר, כשנדרש פלטיבן לאיש להחזיר אותה

לדוד המלך,

כתוב בפסוק, וילך איתה אישה,

הלוך ובכה אחריה.

אחרי שנים הוא מלווה אותה, היא הולכת לבעלה האמיתי,

והוא מלווה אותה ובוכה אחריה.

על מה הוא בוכה? אומר רשי הקדוש,

על מצווה ההולכת ממנו,

שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה ולא נכשל בה.

זאת אומרת, המצווה הזאת

שהיה לו את הניסיון

והוא לא נכשל,

את המצווה הזאת הוא הפסיד.

על זה היה בוחר.

רואים שיש לאדם כוח וגבורה אם הוא רוצה.

באמת זה פלא.

אחד האיברים שיש באדם

שלא מתייגע ולא מתעייף

זה העין.

להרים את היד זה קצת קשה.

להרים כמה פעמים ולהוריד,

לעשות תרגילים אפילו.

השרירים מתעייפים,

ללכת הרבה.

אבל יש עפעפיים,

אנחנו סוגרים אלפי פעמים ביום את העיניים ולא מרגישים בכלל.

לסגור את העין,

הדבר הכי קל,

רק לא שומעים כלום, לא מפריע, לא מרעיש,

לא קשה.

אבל נראה אותך סוגר את העין מתי שצריך,

זה הכי קשה.

מצד האיבר, זה קל מאוד.

קל מאוד.

אבל צריך רצון בשביל לסגור את העיניים.

צריך רצון.

השאלה אם רוצים.

או שהאדם נהנה לזון את עיניו ממה שאסור לו.

לכן כתוב, אשר אתם זונים אחריהם.

יש

כמה הנאות.

כשאנחנו אומרים,

הבדלה במוצאי שבת,

אז אנחנו אומרים את זה בסדר, ייבנה.

יין,

בשמים,

נר,

הבדלה.

יין זה שייך לפה.

בשמים שייך לאף, מעליו.

נר,

לעיניים, מעליו.

הבדלה שייך לשכל, למוח, מעליו.

ייבנה.

ההנאה הכי נמוכה שיש בעולם הזה זה הנאת האכילה.

לאכול.

אוכלים ונהנים.

הנאה למעלה מזה, שהיא כבר רוחנית,

זה ההנאה של הריח.

הנאה יותר גדולה מזה זה הנאת הראייה.

וההנאה הכי גדולה זה הדעת.

ההשגה שאדם משיג

בשכלו את המושכלות.

בעולם הזה ההנאה

זה האוכל.

כל עמל אדם לפיו.

כשיוצאים מכאן, יש גן עדן תחתון ויש גן עדן עליון.

גן עדן תחתון זה בעולם הזה,

ושם ההנאה היא הנאת הריח, כמו שאומרים,

ריח בסמים, גן עדן.

גן עדן עליון,

שם ההנאה היא בראייה.

צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה.

הענאה שם היא בראייה והשביע בצחצחות נפשך.

אורות עצומים

בעולמות העליונים.

כשמגיעים לעולם האמת,

יש מחסומים.

כל אדם שרוצה להיכנס,

עושים לו בדיקה אם הוא ראוי להיכנס.

נצייר את זה במשל.

נגיד שאדם צריך להיכנס לאיזה מקום שמתעסקים שם בדברים שצריכים להיות נקי, נקי לחלוטין,

אז מעבירים אותו תהליך של טיהור לפני שהוא נכנס לאנשהו,

מלבישים אותו חלוק לבן,

ואז הוא נכנס.

הוא צריך דרגת נקיות יותר גבוהה,

עוד פעם טיהור,

עוד פעם רנטגן,

מסתכלים ככה שאין עליו כתמים או לכלוכים,

נכנס עוד דרגה,

מגיע למקום שיותר צריך הקפדה,

עוד פעם

MRI הוא עובר

עד שמכניסים אותו.

אותו דבר בעולם העליון. אדם מגיע לשם, באופן כללי משייכים אותו לגן-עדן או לגיהינום.

נגיד שהוא הגיע לגן-עדן,

אבל בגן-עדן יש דרגות ושלבים,

למעלה, למעלה, למעלה, לאין שיעור.

אדם שרוצה לעלות למדרגה יותר גבוהה,

הבחינה יותר מדוקדקת.

לא מסתכלים רק על עצם המצוות, אם הוא עשה או לא,

איך הוא עשה אותן.

ואז מסתכלים יותר בדקות של דקות,

ואסור שיהיו לו כתמים,

ואסור שיהיה עליו לכלוך.

וכך הוא הולך ועולה.

פלטי בן ליש,

שזכה לעולם העליון,

מקום שהצדיקים זוכים ונהנים מזיו השכינה,

ושם ההנאה היא בראייה,

בדקו אותו בראייה,

ובבדיקת עיניים הוא נכשל.

למה? הוא נהנה ממיכל באיסור.

הוא ראה את מיכל שלא הייתה מיועדת לו. הוא לא חטא בגוף המעשה,

אבל בראייה כן.

בשביל להיכנס למקום הראוי לך,

חייב לתקן את הפגם הזה.

צריך לרדת עוד פעם לעולם,

להתלבש בתוך גוף,

הוא נכנס בתוך גוף של מטיה בן חרש,

תעבור את העולם

בלי להיכשל,

ואם צריך לתקן על ידי מסמרון, תקן,

ואז תנקי,

תעלה ותקבל את מקומך מיועד לך.

אז תדעו לכם שבעולם העליון,

גם אם זוכים לגן עדן ורוצים לעלות יותר ויותר,

אז תמיד יש ניקיון וניקיון ובדיקה יותר ויותר.

ואני אגלה לכם סוד.

כתוב שעד גיל 13 לא דנים בעולם הזה בית דין.

עד גיל 13 זה נקרא קטן,

והוא לא חייב במצוות, ולא דנים אותו.

עד גיל 20 לא דנים מן השמיים.

אבל,

מה קורה עם עבירות שעשה ילד קטן?

חילל שבת,

עשה דברים שאסור, הוא לא היה חייב במצוות.

אבל בעולם העליון, כשהוא הגיע בשביל לקנות מדרגה

לפי המקום הראוי לשורש נשמתו,

גם את הפגמים שהוא עשה כשהיה ילד צריך לתקן.

והארי הקדוש

גילה לתלמידו המובהק, המר הוא,

רבנו חיים ויטל,

זכר צדיק קדוש לברכה,

אמר לו,

כדי שתבוא נקי לעולם האמת, עליך לטענות שלושה ימים רצוף.

אמר לו, על מה?

אמר לו, בקטנותך, כשהיית יונק מעמך,

הכית אותה.

תתקן את זה, שלושה ימים, תענית,

ואז אתה תוכל להגיע למקום הראוי לך.

אבל זה במדרגות של צדיקים. הלוואי ואנחנו נצטרך להגיע למצבים כאלה שידקדקו איתנו על כאלה.

יש לנו בעיות יותר רציניות, אני חושב.

אז בואו נראה רגע

מה קורה.

אם רוצים, יכולים.

השאלה היא אם רוצים.

פעם, בפורים נכנס אדם אחד,

אצל החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

ואמר לו, כבוד הרב,

אני מבקש ממך שתבטיחני שאני אהיה במחיצתך בגן עדן לנצח.

פורים פורים,

בדיחה כזאת או אחרת,

חפץ חיים לא עונה לו.

הוא לא מפסיק מפציר בחפץ חיים,

כבוד הרב, אני מבקש שתבטיח לי שאני אהיה איתך במחיצתך בגן עדן.

לא עונה לו.

עוד פעם הוא מבקש.

אנשים אומרים לו, חצוף,

הרב לא עונה לך.

משמע שהוא לא מסכים,

לא מוותר.

עוד פעם מבקש.

מסתובב אליו החפץ חיים,

מסתכל עליו ואומר לו כך,

אני מבטיחך שתהיה עמי במחיצתי בגן עדן לנצח, בתנאי

שמהיום

תקבל על עצמך לא לדבר לשון הרע ולא לשמוע לשון הרע לעולם.

אם כן,

אתה במחיצתי בעולם העליון לנצח.

חשב היהודי

ואמר לרב, כבוד הרב,

אני לא יכול להבטיח.

החפץ חיים

התחיל לבכות

ואמר

ראו יהודי כאשר

נמצא על פתח גן עדן

ולא מוכן להיכנס.

הוציאו מעלי,

ואיבד את הזכות שלו.

הוא לא יכול היה להבטיח.

אנחנו היינו יכולים להבטיח לחפץ חיים

שמהיום

עד היום האחרון לא נדבר ולא נשמע לשון הרע.

יכולים או לא יכולים?

לא יכולים, נכון?

יכולים או לא יכולים?

מי יכול?

אתה יכול?

מה יכול?

קצת.

קצת. אז תקבל קצת.

צריך להיות בחדר סגור.

לא צריך להיות בחדר סגור.

החפץ חיים היה אדם

שבא בציבור,

נכנס ויוצא ומדבר אולי יותר מהממוצע,

ולא נכשל בימיו,

בלשון הרע.

רק פעם אחת הוא נכשל.

פעם אחת.

והוא כתב על זה בספר שלו, שמירת הלשון,

שפעם אחת הוא נסע ברכבת,

והוא היה עדיין אברך צעיר.

הספר שלו יצא כבר, אבל עוד לא היה מפורסם כל כך

מי האיש שעומד מאחוריו.

והיה איזה רב אחד שנסע איתו,

וככה, תוך כדי שיחה, בני תורה מדברים.

אז הוא שאל אותו אם הוא שמע רב ישראל מאיר מראדין,

בעל החפץ חיים, שהוציא את הספר על שמירת הלשון.

איזה צדיק, איזה ספר, איזה דברים.

אז החפץ חיים אומר לו,

אני מכיר אותו לא כמו שאתה חושב עליו.

אותו רב נתן לו סתירה.

איך אתה מדבר עליו?

אז החפץ חיים כתב בספר שלו שגם לשון הרע על עצמו אסור להגיד.

זו הייתה הפעם היחידה שהוא נכשל, ושלחו אליו רבנים, גדולי רבנים, שלחו אליו אנשים לדבר איתו במשך שעות,

ולגרור אותו מעניין לעניין בשביל לראות אם הוא ייכשל.

וכל נושא שדיברו איתו, הוא לא נכשל כהוא זה.

אם אדם רוצה,

הכול הוא יכול.

השאלה אם הוא רוצה.

אז ישר מה הוא רואה?

צריך להיכנס לחדר, לסגור את החיים, לא לשמוע.

לא, הוא ישר מצייר את הגיהנום בעולם הזה.

זה לא הוא עושה, זה יצר הרע עושה לו.

למה? כי אם לא, הוא יזכה.

מה בעצם אמר לו החפץ חיים?

החפץ חיים

אמר לו דבר פשוט.

בואו תשמעו.

אם אני אומר לכם כך, אני הולך עכשיו, הנה, עכשיו, אני הולך לספר לכם במשך שתי דקות סיפור

שיש בו לשון הרע.

אני אומר לכם מראש, זה אסור על פי התורה לשמוע את מה שאני הולך לספר.

זה אסור.

שתי דקות,

זה יעבור מהר,

אבל אתם תיכשלו בלשון הרע,

ומי שייכשל בלשון הרע...

לשון הרע בשתי דקות הבאות

יפסיד את המשכורת החודשית שלו.

תהיו מוכנים לשמוע את הסיפור?

בגלל המשכורת או בגלל לשון הרע?

אם אני אגיד שאני הולך להגיד שתי דקות

לשון הרע בלי איום של משכורת, כולם יישארו פה.

יחכו לשמוע מה זה.

אדרבה, כשאחד מדבר על לשון הרע אומרים לו, מה, מה,

מה, מה, מה היה?

רגע, רגע, אני לא שמעתי מההתחלה. תחזור, תחזור.

הוא דואג לשמוע את הלשון הרע מההתחלה עד הסוף.

משכורת אנחנו לא מוכנים.

ולאבד את העולם הבא בשביל לשון הרע, כן מוכנים?

ולאבד את העולם הבא של החפץ-חיים, כן מוכנים?

כן מוכנים.

אתם יודעים מה היה המצב של אותו בן-אדם? בואו אני אספר לכם את זה, ושתבינו איפה אנחנו מונחים.

אחד בא למזכיר שלו ואומר לו,

אני מבקש ממך,

שמהיום תוותר לי על השכירות ואוכל לדור בדירתך לנצח בלי לשלם יותר כסף שכירות.

אז הוא לא עונה לו.

הוא מבקש ממנו עוד פעם, והוא לא עונה.

עוד פעם לא עונה.

אנשים אומרים לו, תתבייש לך.

מה אתה אונס את המזכיר שלך? הוא לא רוצה לתת בחינם.

זה נכס שלו, הוא רוצה עליו כסף.

הוא לא שומע אותם.

אני מבקש ממך שיותר לא תיקח ממני כסף בכלל.

אני רוצה לדור בדירה שלך לנצח בחינם.

פתאום מסתובב אליו המזכיר ואומר לו,

אתה רוצה לדור בדירתי חינם?

אני מוכן בתנאי.

כמה הייתם משלם עד עכשיו לחודש?

אומר לו, 1,000 דולר.

אומר לו, במקום 1,000 תשלם דולר.

חושב? אומר לו,

לא יכול להתחייב לך.

לא יכול? תשלם 1,000. מוריד לו מ-1,000 לדולר, לא יכול להתחייב.

שמעתם דבר כזה?

מה אמר לו החפץ-חיים?

תרי״ג מצוות תחייב בלעדיי.

613 מצוות.

אני אמרתי לך, מצווה אחת, דולר אחד.

רק מצווה אחת קיים כמו שצריך, רק אחת.

ותהיה אתי אחרי 80 שנה שעבדתי להיות החפץ-חיים.

תהיה אתי במקום שלי בעולם העליון לנצח.

תשמור 1 מ-613.

אבל אחת תשמור.

הוא אומר לו, אני לא יכול להתחייב.

אז לך תעשה את ה-613.

אתם שומעים?

ואומר הרמב״ם, יש מקור לדברי החפץ-חיים.

הרמב״ם בסוף מכות אומר,

רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אומר הרמב״ם,

שאם אדם שומר מצווה אחת מן התורה בשלמות,

ללא פניות ונטיות לסיבות שונות ומשונות אלא רק לשם יוצרו,

לשם הבורא שציווה עליה,

הוא שומר את המצווה הזאת כמו שצריך,

כבר זכה בה לחיי העולם הבא.

זה לא שהוא פטור משאר המצוות,

אבל אם תהיה לו אחת

שהיא בשלמות,

הוא בן העולם הבא. למה? העולם הבא זה עולם האמת.

עולם האמת צריך לבוא עם מטבע של אמת.

אם יש לך את המטבע של אמת, יש לך במה להיכנס.

אבל אם כל המטבעות שלך מזויפים,

כל המצוות שלך

הן חפיף דליל,

אז עם מה אתה רוצה לבוא להיכנס?

אין לך אפילו מטבע אחת להיכנס.

זה מה שמבקשים מאתנו בסך הכול.

מה העונש של לשון הרע?

לשון הרע, קודם כול,

שנבין, זה כשאומרים דבר אמת על מישהו.

אומרים על מישהו,

תשמע, הבחור הזה,

אני אגיד לך, כעסן,

מציק,

עושה בעיות.

אומרים עליו לשונות של גנאי, באמת משהו, מדברים עליו.

מה התועלת אבל?

יש לך תועלת מזה שאתה מספר?

אתה בא לתקן אותו? אתה בא להועיל לו?

בשביל מה אתה מספר?

האומר אמת על חברו,

אבל זה לרעה ולא תועלת.

זה לשון הרע.

בלשון הרע שלושה לוקים.

האומר,

השומע וזה שמדברים עליו.

והשומע לוקה פי שתיים,

כי אם הוא לא ישמע, גם זה לא יוכל לדבר.

אז זה שמטה את אוזנו הוא הבעייתי יותר.

בלשון הרע גרועה משפיכות דמים,

עבודה זרה וגילוי עריות.

ואביזרי הוא של רציחה.

למה?

כתוב בתורה, כי באפם הרגו איש.

יש אלימות

שגואה ופוסה בציבור הישראלי.

אבל לא צריך היום לא סכינאות

ולא נשק חם.

כלום.

אפשר להרוג בני אדם באף, אומרת התורה.

באף.

איך הורגים בן אדם באף?

שואלים אותך, תגיד, מה אתה אומר על ראובן אתה עושה?

מעקמת האף.

זהו,

הרגת אותו.

לא יעשו איתו עסקים,

לא יסמכו עליו,

לא יאמינו בו,

הילדים שלו ירעבו לאוכל. למה? הקמת את האף.

לא רצית חלילה לדבר עליו משהו רע,

רק הקמת את האף.

יש כאלה שעושים את זה עם היד.

מה אתה אומר על פלוני בר-מינן?

עם האצבעות.

הרס משפחה.

עם האצבעות.

בלי כלום, לא צריך כלום.

זאת אומרת, כל תנועה שאדם עושה בשביל להכפיש, לבזות,

להעליב, לפגוע,

להגיד משהו על חברו,

זה באותו כלל נכנס.

אם אדם אומר שקר על חברו, זה יותר גרוע.

זה מוציא שם רע.

דבר שהוא לא אמת, זה כבר מוציא שם רע.

אם אדם מדבר

על מתים,

הוא צריך לאסוף עשרה אנשים וללכת על קברו של מי שדיבר עליו

ולבקש ממנו מחילה.

אם אדם מדבר על משפחה,

צריך לפייס את כל המשפחה.

זה פגם משפחה.

לכן אומר הרמב״ם, החוטא לחברו ומת חברו,

קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם, חטאתי לשם אלוקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו.

בקיצור, מוות וחיים ביד לשון.

זאת אומרת, אם אדם רוצה,

הוא יכול.

השאלה אם הוא רוצה.

האם יש מישהו מאיתנו שלקח על עצמו מצווה אחת מן התורה והחליט עליה ללכת

במאה אחוז

לעבוד על מצווה אחת, לקיים אותה כמו שצריך, בהידור מא' עד ת'.

במה נשתכר לחיי העולם הבא?

רק בזה.

אין במה להשתכר.

כל יום שעובר כאן ואנחנו לא מנצלים את הימים בשביל להרבות מצוות,

מעשים טובים, שיהיה לנו קניין לעולם הבא,

הימים האלה חולפים, מתים, עינם, וזהו, לא נשאר לנו מזה כלום.

אז אדם חושב שיש לו מספיק זמן לחיות.

הוא חושב, אם יש שנותינו בהם, 70 שנה,

והוא לא יודע שהחיים הם בסך הכול רגע אחד.

מה פירוש רגע אחד?

הנה אני חי הרגע, נכון?

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי? רגע.

אם יהיה עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה עוד רגע.

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא? עוד לא בא.

כמה אתה חי?

רגע.

כל החיים זה רגע, ואם יהיה עוד רגע, ואם יהיה עוד רגע.

וכל רגע שלא נצלת,

מת,

מת,

מת,

מת.

מי מת?

אתה מת.

מת,

מת,

הלך.

אין.

אתה לא יכול להחזיר.

אתם יכולים להחזיר את השעה אחורה?

אין.

עכשיו, עוד הקדימו את השעה.

מת,

הלך.

מה נשאר?

אם עשית ברגע הזה משהו,

שיישאר לך לנצח.

זה הדבר היחידי שחי,

כי הם

חיינו ואורך ימינו.

מה?

תורה ומצוות.

למדנו עכשיו, הנה, דברי תורה.

הזמן הזה חי לנצח נצחים.

תגיעו למעלה,

מחכה לכם הזמן הזה.

הזמן הזה הוא שלכם.

הזמן הזה חי.

אתם ניצלתם אותו, הוא חי.

זמן שאדם יושב סתם בטל,

מעשן סיגריה,

קורא שטויות,

מסתכל בהבלים,

מת.

לא רק מת, מת בעבירה.

הזמן עבר והוא העמיד אותו וגם עשה עבירה בזמן.

ועל זה יש דין וחשבון.

מה זה דין וחשבון?

עושים לו דין על מה שהוא עשה עבירות,

ועושים גם חשבון,

בזמן שהוא עשה עבירות, כמה מצוות היה יכול לעשות.

למה? נתנו לך זמן שתעשה מצוות. מה עשית?

צאו וחשבו.

אם היו נותנים לכם עכשיו ללכת לבנק ישראל,

נותנים לכם שקים של יוטה

ועת חפירה,

ואומרים לכם עכשיו, פותחים לכם את שערי הבנק,

פותחים את הכספות,

נותנים לכם זמן, 24 שעות,

כמה שתרוקנו מתוך הכספות לתוך שקי יוטה שלכם,

תנוחו רגע,

ייתנו לכם קפה, תה, עוגות, תפסיקו בשביל זה.

הפסקת צהריים, קרמבו, תאכלו.

ביסלי ב-16,

מעדן ב-17.

שום דבר, בלי הפסקה.

זקנים, נערים, טף,

כולם עוד רוב-לפלף, עוד, עוד, עוד, עוד.

בלי הפסקה.

ואם אחרי 24 שעות תם הזמן ואתם כבר סחוטים עייפים,

כבר הידיים לא עובדות,

פתאום מודיעים שהבנק כל כך התלהב מהעמל והיגיעה שלכם,

שהחליט להוסיף 12 שעות.

תתלוננו?

איזה תתלוננו?

בשביל כסף, וואלכ, אתם מוכנים להיות עבדים בלי סוף.

מה נשאר מזה? כלום.

לאחרים יישאר,

לכם לא יישאר.

אבל, מצוות,

רק זה יישאר לנצח.

למה? מה מלווה את הבן-אדם בסוף?

מה מלווה את הבן-אדם? יש לבן-אדם

שלושה אוהבים.

שלושה אוהבים יש לו.

היה אחד, קיבל מכתב

מהמלך.

המלך קורא אותו דחוף אליו.

נבהל.

מה עליב למלך?

טובות מזה בטח לא יצא.

בטח מצא עלי איזה חוף גדול.

מה עושה?

הולך לחבר שלו היקר ביותר, החשוב ביותר,

ואומר לו, תשמע, תעשה טובה,

תבוא אתי,

תמליץ בעדי, תעזור לי.

אומר לו, אני מצטער, אני לא יכול לזוז.

מה לא יכול? כל החיים שלי אני אתך ביחד.

כל הזמן יחדיו. בוא, זה הזמן.

אומר לו, מצטער, אני לא יכול לזוז.

פגוע, הוא הולך מאצלו, למי?

הולך

לאלה שהם

ככה פחות אהובים, פחות היה אתם,

אבל חשובים מאוד.

אומר להם, בואו, תלוו אותי,

תלכו אתי למלך,

תסבירו מי אני, מה מעשיי, תמליצו בעדי.

אומרים לו, מצטערים, אנחנו לא מוזמנים.

אנחנו יכולים לבוא אתך עד לשער של המלך, אבל להיכנס לא יכולים.

אמר, אם ככה, זה לא מועילי.

בסוף הולך לאחד שבכלל היה פעם ב...

פעם ב...

ככה היה נצרך לו, מדבר איתו ככה,

מה שלומך, מה נשמע ככה?

אמר לו, תשמע, לא נשאר לי אף אחד בעולם, רק אתה. אתה מוכן לבוא איתי? אמר לו, אללה עיני או אללה רסי.

אני איתך באש ובמים, נכנס, אני אדבר עם המלך, אני אגיד לו מי אתה, אני אסביר לו הכול.

אומרים חכמים, שלושה יש אוהבים לבן-אדם.

מקבל

הזמנם למלך להגיע.

מלך מלכי המלכים קורא לנו.

הגיע הזמן, צריך לעזוב.

מקבלים קריאה מהמלך.

זהו.

מה עושה בן-אדם?

את מי הוא יזדקק?

מי שהיה צמוד אליו, מי היה הכי אהוב עליו?

הכסף.

בא לכסף ואומר לכסף, בוא, עבדתי עליך שעות נוספות,

השקעתי את כל החיים. בוא,

תסביר, תגיד משהו,

תמליץ בעד, היא אומרת, אין לי אישור לעזוב את הכספת.

אני לא זז.

אני נשאר כאן,

אתה תלך, אני לא יכול ללוות אותך, מצטער.

הולך בלית ברירה, למי?

לקרובים, למשפחה.

אומר להם, אתם משפחה שלי, דם שלי.

אכלנו ביחד מדי פעם בחגים.

תבואו, המלך קורא לי, תסבירו לו, תגידו, מי אני, מה אני?

אמרו לו, אנחנו אוכלים עד הפתח, עד הקבר.

נגיע, נלווה אותך,

נגיד קדיש, נגיד זה, ונלך. אתה תלך להנחות, אנחנו לשמחות.

אנחנו לא מוזמנים, אנחנו לא יכולים לבוא.

בלית ברירה, למי הוא הולך? זה שפעם ב' היה ככה

איזה מצווה כזאת, ככה מזדמנת, ועוד איזה מצווה כזאת, פעם הוא השלים עניין, פעם זה.

הוא אומר, תשמע, עולה איתו. הוא אומר, למה? לא, על העיני או על ערסיה. עשית מצווה?

אני איתך באש ובמים, אני אבוא לפני כיסא, כבודו יתברך, ואני אגיד לו, כן.

פעם לא היה מניין,

הוא נכנס, הוא השלים מניין,

פעם אמרו לו, שים ציצית, שם ציצית,

פעם אמרו לו, תברך, ברך,

שים כיפה, שם כיפה, תצטרף לקדיש, תצטרף.

רק זה ילווה אותו.

מה מלווה את הבן-אדם בסוף?

רק תורה, מצוות, מעשים, שום דבר לא נכנס,

שום דבר לא הולך עם הבן-אדם.

הכול משאירים כאן.

לא נכין צידה לדרך,

הולכים מפה ריקים בעטל,

בלי כלום.

אז במה משקיעים אנשים?

בעולם לא להם.

אדם משקיע, בונה, קונה,

בסוף עוזב את הכול והולך.

אוסף, אוסף, אוסף, אוסף, אוסף, אוסף.

אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים,

עד שיום אחד נאספים.

אמן.

פעם שניים התווכחו על קרקע.

זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.

ויכוח,

ויכוח רציני.

הלכו לרב, אמרו לו, כבוד הרב,

הרב יפסוק של מי הקרקע.

הרב אומר, מה אתה אומר? אומר, כולה שלי.

מתה מה הוא אומר? אומר, כולה שלי.

בעיה?

יש לכם קושאן, טאבו, משהו? כלום.

אומר הרב, טוב, אני אגיד לכם מה אני אעשה.

התכופף,

אמר לה, קרקע, קרקע, קרקע של מי את?

הרים את הראש, אמר, היא ענתה,

ענתה. אמרו לו, נו, מה אמרה?

אמר, היא אמרה ששניכם שלה.

עד שאתה אומר, כולה שלי, זה כולכם שלי, אתם.

תבואו לפה.

בן אדם מסתובב בעולם כאילו יישאר כאן לעולם ולעולמי העלמין.

לא יצא.

אבל מה לעשות?

דרך העולם בני אדם הולכים.

השאלה היא, עם מה?

בשביל מה באנו לפה?

לאכול לשתות,

לנוח, לעבוד.

לאכול לשתות, לנוח, לעבוד.

לאכול לשתות, לנוח, לעבוד, כמה?

כמה, כל החיים.

ומה בסוף?

מה בסוף? מאכל לתולעים.

אז בשביל מה באנו לכאן?

התורה הקדושה אומרת, לא באנו לכאן בשביל כאן.

זה עולם מעבר.

אנחנו נכנסנו בגוף

בשביל שיהיו לנו איברים שנוכל לעשות אתם את המצוות.

ברגע שנשמע לציווי האלוקי ונקיים את רצונו על-ידי הגוף שלנו,

אנחנו נזכה את הנשמה שלנו.

וכשהנשמה תצא,

כי הנשמה היא רוחנית, אלוקית לא מתה,

היא תזכה באור חיים לנצח נצחים, כפי המדרגה והזכות שהיא קנתה.

לכן, חכם מנצל את כל ימיו להשיג רוחניות, להשיג תורה ומצוות.

במעט שבמעט ממה שצריך,

עושים השתדלות בשביל להתקיים בעולם הזה פיזית.

מה שחייבים, אין ברירה.

אבל, מעבר לזה,

את הכול צריך להשקיע רק לדבר אחד,

למעבר מפה וצידה לדרך.

משל קטן,

אם נותנים לאדם אפשרות להיות בצריף שבוע ימים,

נותנים לו גם אפשרות להיות לאחר מכן בווילה,

שהיא תהיה שלו, לצמיתות.

צריף שבוע ימים בשכירות,

ווילה לצמיתות.

נותנים לו 50,000 דולר.

אומרים לו, תשקיע.

היכן הוא ישקיע,

בצריף או בווילה?

בצריף, מישהו אמר, נכון?

מי אמר בצריף? אתה.

למה בצריף?

ואם הוא ייקח את ה-50,000 להשקיע בצריף,

תהיה בו יותר הנאה מאשר שאם הוא ייקח ווילה, אין בו מה להשקיע.

למה? הוא יכול להשקיע את ה-50,000 דולר בווילה.

אבל השכר שלו זה שהוא בונה את מה שהוא רוצה כדי להעלות ממנו בהמשך.

נכון, אבל זה רק שבוע בשכירות. הוא עוזב אחרי זה והולך לווילה לצמיתות.

אז כל השקעה תישאר בצריף והוא ילך לווילה באמת ריקה.

אז כדאי אני חושב בווילה, לא?

הבעיה שכולם משקיעים, כמו שאתה אומר, בצריף.

העולם הזה, 70 שנה זה צריף בשכירות. אתה לא נשאר.

מה שהשקעת תשאיר לאחרים.

אתה הולך לווילה שלך לצמיתות, ומה יש לך שם? גורנישט מתגורנישט.

כלום,

כי לא השקעת.

לכן,

מי שרואה את העולם נכון, מבין שאנחנו פה זמניים

וכולם יוצאים.

אז בשביל מה נכנסנו לפה?

אם באנו בשביל ללכת, בשביל מה באנו?

אם אדם נברא בשביל למות,

בשביל מה הוא חי?

אם באנו לחיות, למה מתים?

אם באנו למות, למה חיים?

אלא המשנה אומרת,

המתים לחיות,

החיים למות והמתים לחיות.

במוות מתחילים לחיות.

מוות זה של הגוף, לא של הנשמה.

הנשמה לא מתה.

הנשמה רק נפטרת מן העולם הזה. מה זה נפטר?

עזב.

הנשמה קיימת לנצח.

מי זה נשמה?

זה אני.

מי זה אני? המדבר, השומע.

אדם מת,

יש לו עיניים.

נפתח לו את העיניים, הוא רואה?

לא רואה. מה חסר לו?

נשמה. אז מי ראה קודם?

הנשמה, לא העיניים. הנה, יש לו עיניים, לא רואה.

אדם מת, יש לו אוזניים?

כן. נצעק לו באוזן, הוא שומע? לא. מה חסר לו?

נשמה. כשהיא היתה, הוא שמע.

כשהיא אינה, הוא לא שומע. אז מי שומע?

הנשמה. מי רואה? הנשמה.

כשאני אומר, ראיתי אותך, שמעתי אותך, מי זה אני?

הנשמה.

הנשמה לא מתה.

גוף, עיניים, אוזניים, זה רק איברים שדרכם הנשמה משתמשת,

אבל הנשמה רואה ושומעת ויודעת.

אם כן, אני לא מת,

אני רק נפטר.

לכן אומרים, קדיש לעילוי

נשמת הנפטר.

הנשמה קיימת,

ומעלים אותה.

מי מבטיח מה?

כמו הפילה.

לחיות לנצח כולם יחיו, השאלה איפה רק.

נשמה היא נצחית,

היא אלוקית,

היא לא כמו הגוף שנברא מהעפר.

שמה, שיש נשמה בהישארות הנפש?

ניסוי, ניסוי, ניסוי, ניסוי, ניסוי, ניסוי, ניסוי, ניסוי. עולם הבא.

עולם הבא?

יש כמה דרכים.

אחת, זה מתים קליניים

שמתו מבחינת הגוף,

חזרו לחיים וסיפרו מה ראו,

מה שמוכיח שהנשמה יוצאת מן הגוף,

והיא יכולה לראות את הגופה מוטלת למטה ומה קורה לגופה.

ואת זה לא רואים עם עיניים,

כי מי ששוכן, מת, מוטל, עם העיניים למעלה,

סגורות,

לא יכול לראות אחר כך מלמעלה למטה ולתאר את מה שקרה למטה.

אז משמע שיש נשמה והיא רואה.

יש סיאנצים שמעלים אנשים שנפטרו ומדברים איתם,

ומספרים מה עובר עליהם בעולם העליון.

גם כאלה שלא ידעו מה כתוב, לדוגמה, בזוהר הקדוש, ומתארים בדיוק מה שהזוהר הקדוש אומר.

יש גם גלגולי נשמות.

אנשים שחוזרים לעולם הזה עוד פעם,

והם זוכרים מגלגול קודם מה היה איתם.

יש לנו סרט, שלוש שעות ורבע,

חיים לאחר המוות,

שבו רואים את כל ההוכחות המדעיות האלה.

זאת אומרת, להוכיח חיים לאחר המוות, היום זה כבר

גויים גם עשו.

זה לא רק היהדות אומרת,

גם הוכחות לזה יש.

אם כן,

נשמה קיימת ושאדם יש לו עולם מעבר לעולמנו זה, זה מוכח.

השאלה היא לאן אדם ילך,

אדם שהכין את עצמו והלך בדרך טובה על-פי מי שבראו,

ודאי שייטול שכרו.

אדם שהלך להיפך,

ודאי שיקבל את עונשו.

השאלה היא למה אנחנו צריכים לבזבז את החיים היקרים האלה, שמקבלים אותם רק חד-פעמית, כמו שאומרים,

ולא לנצל אותם ולהשיג את המקסימום החיובי.

אפשר לחיות בעולם הזה טוב ולהרוויח עולם הבא.

התורה לא מבקשת מאתנו להיות פקירים,

היא לא מבקשת מאתנו להשתעבד

שעבודים כמו אצל ההודים.

התורה אומרת, תחיה, תאכל, תשתה, אין שמחה אלא ביין ובשר,

תאכל, תברך,

תרקוד, תשמח.

חיים טובים ונושרים,

רק מה המסגרת?

בתוך מסגרת של מותר ואסור,

כמו שיש חוק בכל מדינה, מותר ואסור.

רק זה המחוקק, בן אדם שמתחלף כל פעם,

וזה המחוקק, הבורא שלך, שברא אותך, ואתה חב לו.

השאלה, למה לא לעשות ולהרוויח את חיי העולם הזה והעולם הבא?

אם יש למישהו

דרך אחרת,

אדרבה, אני אשמח.

אני במשך שנים שאלתי

באולמות גדולים

קהל רב,

האם יש תשובה חילונית לשאלה

למה באת לעולם?

אף אחד לא ענה לי עד היום. אם יש פה מישהו, אני אשמח.

תשובה חילונית, לא דתית.

למה באת לעולם?

תסבירו לי, נו.

זו עובדה, אבל למה באת לעולם?

אבל למה באת? מי שהביא אותך, למה הביא אותך?

למה הוא הביא אותך בלי זכות בחירה, כמו שאתה אומר? למה?

סתם להשתעשע אתך?

מילים יפות של שלמה המלך,

אבל למה?

למה?

כן, מי שואלת שם?

נרים את היד שאני אראה מאיפה מדברים.

אותו דבר, גבר ואישה.

האישה הראשונה להשלים את האדם.

את מדברת תורת.

את אומרת פסוקים מספר בראשית,

שהאישה באה להשלים את האדם.

לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו.

את ממש תנכית.

אני מחפש תשובה חילונית.

אתם מבינים כמה זה חמור?

אדם יכול לחיות כחילוני בעולם,

חושב שהוא פיקח נאור ומבין,

והוא לא יודע אפילו את היסוד,

למה הוא בא לעולם.

שואל אותו הבן שלו, אבא, למה אני פה?

מה אתה שואל אותי? תשאל את אמא שלך.

שואל את אמא שלו,

מה היא אומרת לו? תשאל את המורה שלך, בשביל מה משלמים לו כסף?

והמורה, מה יענה?

לא יודע, משרד החינוך לא אמר לי תשובה.

כן,

פה הצביע מישהו, כן.

אני אמרתי, על כל אורחך אתה נוצר,

על כל אורחך אתה חי,

על כל אורחך תעתיד כגיל וחשבון.

בפני מלך מלכה מלכים הקדוש-ברוך-הוא.

טוב, זו משנה, אנחנו ביקשנו תשובה חילונית.

תשובה חילונית, יש.

הוא אומר שהוא בא מהקופים.

אתה יודע, אני הייתי בבית-ספר חילוני בתל-נורדואי,

בתל-אביב.

אז פעם אחת המורה לטבע אמר לי, אמנון, היום אנחנו נלמד שאתה קוף.

אמרתי לו, אני קוף, אין תוואבוק קופים.

אמר, לא, אני מתכוון ברצינות.

אני מתכוון ברצינות שאתה קוף.

אמרתי לו, איך אתה תוכיח?

הביא לי אנציקלופדיה תרבות בצבעים,

רואים את הבן-אדם מחיה קופיקו-קופיקו.

היה לו זנב, הוריד את הזנב, לקח תיק, נהיה עורך-דין.

אמרתי לו, אתה באמת מאמין בזה?

אז הוא אמר לי, כן.

אמרתי לו, אם ככה גם אתה קוף.

הוא אומר לי, תשמור דיסטנס.

הלכתי הביתה,

שאלתי, הרמתי טלפונים,

מה המשפחה שלנו?

אמרו לי, יצחק.

עוד אחד, יצחק,

אתה בטוח?

יצחק. ולפני כן, מה היינו? הוא אומר יצחק.

כולם אומרים יצחק.

איך שמחתי? לא בבון.

אתם צוחקים, אבל המורה שלי עד היום הולך לבקר את המשפחה שלו בספארי.

מסכנים, לא התפתחו.

זאת אומרת,

קופים זה מין פטנט כזה, כאילו אתה עוקף את הבריאה. מה אתה עוקף?

מה אתה עוקף?

מי שעשה קופים, עשה אותך.

מה הבעיה?

מה פתרת?

ומאיפה הקופים באו?

מהמבות.

והמבות מאיפה באו?

מהמרק.

מהמרק הראשוני שהיה בעקבות הפיצוץ,

ה-big bang.

היה בובום טראח,

ונהיה, אתה מבין,

המבות שהתפתחו עד שנהייה עיר לוד.

זהו.

תעשו פיצוץ,

אני אתן לכם אפשרות לעשות

טריליונים פיצוצים.

טריליונים. אם תוציאו לי מפיצוץ

כוס חד-פעמי,

אני אתן לכם מה שאתם רוצים.

אם כוס חד-פעמי לא יכול להיות,

מפיצוצים לאין-סוף,

איך יכולה להיות עין?

מאות נינים שמעבירים לנו את הדם והראייה.

מי עשה את העין?

לפי הפיצוץ,

היה פיצוץ,

נוצרה סערה.

סערה עמדה ככה באוויר,

חיכתה.

עוד פיצוץ, עוד סערה.

טרנטרנטרנטרנט.

עשו ככה.

פתאום היה פיצוץ, נהייתה עין.

עין,

אחרי עוד פיצוץ, עוד עין.

עכשיו כל אחת עומדת באוויר, עומדות ליפול.

מה עשו? אמרו, בואו, בואו, נתלקט ביחד. באו, באו, באו, פתאום, טאק, נהיה גולגולת,

תפסה את העיניים.

תפסה את העיניים.

עכשיו, איך הם ינשמו?

פתאום נהיה פיצוץ, נהיה שני חורים,

נהיה אח.

וככה, הם עמדו באוויר, וסערה התחילה לבוא, ועוד אחת נדבקה, ועוד אחת ככה, וככה, וככה, וככה, וככה,

עד שנהיה,

לא,

עד שנהיה דרווין.

דרווין נוצר ככה,

מפיצוצים.

כן.

למה אומרים החילונים, כשהם רואים בחורה, אתה רואה? תראה, תראה איזה פצצה.

זה עוד מאז.

זה בחור פצץ.

כולם מפוצצים.

מכל מקום,

צריך להבין דבר אחד, אתם רוצים לצחוק באמת?

אני עשיתי סרט על המדענים.

אתם יודעים, המדענים הם אנשים מאוד חשובים. הם לומדים, הם לומדים.

הם לוקחים תקציבים גדולים. עכשיו לקח בשבילם טומי 700 מיליון דולר,

שקל, דולר, כבר לא יודע מה הוא לוקח.

מכל מקום,

הם לומדים ולומדים ומשקיעים. אבל מה הם אומרים בסוף?

מה הם אומרים בסוף?

הרחוב חושב שהם יודעים והם מבינים

אתם רוצים לראות?

זה 17 דקות.

תהיה לכם סבלנות ללמוד שיעור,

אבל אחרי זה אתם לא הולכים לאוניברסיטה.

אחרי סרט כזה לא צריך ללכת ללמוד, יודעים כבר הכול. 17 דקות,

אתה יודע הכול.

מוכנים?

כן. בבקשה.

הערב הזה לעילוי נשמת

פנחס זיתון בן אסתר, נשמתו עדן,

וזכות המצוות הזאת תעמוד לו. אמן.

אמן.

כל המחקרים האלה זה בשביל לא להניח תפילין.

אתם רואים מה זה?

לומדים, לומדים, לומדים, לא יודעים כלום,

והציבור חושב שיודעים, והמדע הוכיח, והמדע אמר,

והמדע אומר, אני לא יודע כלום.

מכל מקום, אין תשובה חילונית למה אנחנו כאן.

יש רק תשובה דתית,

והתשובה היא בתורה הקדושה.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

והאדם מורכב משניים, מגוף ומנשמה.

הגוף נשאר כאן, הנשמה יוצאת מכאן.

והאדם חי לנצח נצחים.

בכל התורה עם מצוותיה באה לומר לאדם, קיים את המצוות, תזכה בגינן,

ותיטול שכר לחיי עולם.

מי שחושב

שכדאי להתעלם מן הדבר הזה, מתעלם בעצם מחייו.

אדם חייב שתהיה לו תשובה למה הוא חי.

או תשובה כזאת או תשובה אחרת,

אבל תשובה מבוססת עם תימוכין וסימוכין.

אם לא,

הוא מהמר על החיים שלו ושל בניו אחריו.

זה צריך להיות ברור.

החיים שווים יותר ממה שאנשים מוכנים להשקיע בעבורם.

ואם קיבלנו מתנה כזאת גדולה חיים, וקיבלנו תבונה ותובנה,

צריכים לנצל את זה, להבין, דבר ראשון, למה אני כאן,

מה התפקיד שמוטל עלי,

מה אני צריך להשיג בימי חלדי,

ומה אני אקבל בעבור זה.

אי-אפשר שאדם יסתובב בעולם חכם

ולא יודע לשאול את השאלות האלה ולהביא תירוץ עליהן.

תארו לכם, אדם עולה לאוטובוס,

שואלים אותו איפה אתה יורד, והוא אומר, עדיין לא חשבתי על זה.

למה עלית לאוטובוס? לא יודע.

זהו.

תדפקו לאפרוח בביצה.

תגידו לאפרוח, אפרוח, אפרוח,

מי שם אותך בפנים?

מי נותן לך אוכל בפנים?

יש לך אבא ואימא בחוץ?

אתה תצא החוצה יום אחד.

יש תשובה לאפרוח?

הוא יודע מי שם אותו בפנים.

אתם יכולים להסביר לי איך נוצר חיים בתוך קליפה של ביצה ומתפתח אפרוח בתוך קליפה של ביצה סגורה?

מי מכניס לו שם אוכל?

איך הוא מתפתח?

מה זה?

זה רק אפרוח.

איך בן אדם ממיליונית של טיפה נוצר?

קורם עור וגידים,

גידים, אצבעות, מנופים,

סחוסים.

לא שומעים.

לא צריך גריז.

הכול עובד.

מיקסר, 70 שנה, טוחן, בלי רעש.

בלי רעש.

הולך, חוזר, עיניים, מצלמות, בוקסות,

שומע.

יש אדם.

מאיפה זה?

שיניים.

בטח שיש כאלה שנולדו חרשים ועיוורים ובלי יד ובלי אצבע ועם שש אצבעות.

בטח שיש.

אבל אחרי שנברא האדם מושלם,

באים גם כאלה עם דפקטים בגלל מעשים קודמים, בגלגול.

מי שהיה בסדר, ממשיך להיות בסדר.

מי שלא תיקן, בא לתקן.

למדנו על ריבים. אתה היה בן חרש,

לא היה כל כך בסדר בגלגול קודם,

חזר לעולם והיה צריך לתקן.

יש אחד שמביאים אותו כבר עם הפגם בעיניים.

למה? כי יודעים, גם בגלגול הבא שהוא יבוא, הוא לא יוכל לתקן.

אבל כדי לתקן אותו, מביאים אותו כבר על בסיס כזה,

שכבר הוא עושה את התיקון

ממילא.

אבל הבריאה הזאת יותר מדי מתוחכמת.

נעשתה כמו שצריך.

לא חסר חמצן,

נכון? הולכים,

אין כי סביר בלוד.

לא הולך בן אדם פתאום לחפש אוויר אין.

בכל מקום יש.

אוכל אין בכל מקום, נכון?

למה? אפשר ללכת כמה קילומטרים עד שנמצא.

מים?

אפשר להתרחק.

אפשר שכל כמה קילומטרים יהיה באר, יהיה מים.

אבל אוויר צריך בכל מקום. הקב' דאג שהאוויר יהיה בכל מקום.

הקב' עשה לנו שיניים, נכון?

בהתחלה היו שיניים קטנות, נכון?

שיני חלב קטנות.

אחר כך בן אדם גודל, מתפתח, הלסת שלו גודלת. נופלות השיניים הקטנות וצומחות גדולות, נכון?

נכון?

תארו לכם ילד, אם היה נולד בהתחלה עם שיניים גדולות, אימא שלו לא הייתה מקבלת שבץ.

אם היה מחייך לה, היית רואה כל שן כזאת.

אבל הקב' הוא לא רוצה להפחיד אותה, ניתן לו שיניים קטנות.

אחר כך הן גודלות.

איך הן מסתדרות אחת ליד השנייה?

יפה, בסדר, והכול.

הוא עשה לו חותכות פה וניבים כאן וטוחנות בפנים.

תארו לכם שזה היה מתהפך לו,

והטוחנות היו כאן

והחותכות בפנים.

היה צריך לאכול מלפפון,

לפתוח את הפה,

להכניס אותו לתוך ולנגוס אותו פה,

שלא ייפול לו.

למה?

כשטוחנים בפנים צריך את הלחי שתתפוס,

שתוכל לעבוד.

אבל אם זה היה פה כמו ציפור,

אז היית צריך לעשות ככה כל הזמן,

שלא ייפול.

אז הקב' הוא דאג לך, לא? מי עשה את זה?

קופת-חולים?

מי עשה את זה?

ולא קמים בבוקר אפילו להגיד לקדוש-ברוך-הוא תודה רבה.

בן-אדם לא רואה בעיניים,

לא רואה בעיניים, הולך ומתעוור. אומרים לו, אבל יש ניתוח עולה 100,000 דולר,

ובעזרת השם יש סיכוי שאתה תראה.

לא יהיה 6.6,

משקפיים מספר 14. גם טוב.

הוא מוכן לשלם 100,000 דולר בשביל לראות.

נו, הוא יגיד תודה בסוף לרופא, לפרופסור, אחרי ההצלחה בניתוח.

ודאי שיגידו.

יקנה לו גם מסגרת לבית-החולים.

תגידו לי, לקום בבוקר ולהגיד, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם פוקח עברים על 24 שעות של ראייה חינם. לא מגיע לבורא עולם.

זה הכול.

תגיד תודה על 24 שעות חינם.

בא אלי בן-אדם פעם אחת עם הבן שלו, בן 17. הוא אומר, הוא הולך לניתוח בגרמניה, צריך להשתיל לו אצבעות.

הוא נולד בעל מום,

יש לו רק את האצבע הזאת והאצבע הזאת בשתי ידיים. שלושת אלה אין לו. הוא נולד ככה, בלי.

עכשיו בגיל כזה, כולם מושיטים לו יד ללחוץ יד, אין לו אצבעות.

אז הוא מתבייש.

בגרמניה הם מומחים מהשואה,

הם יודעים להשתיל אצבעות, הם הולכים לניתוח.

נו,

שאלתי אותו, תגיד לי,

וכמה עולה הניתוח?

לא האמנתי למשמע אוזניי.

חצי מיליון דולר

להשתיל אצבעות.

הוא לא יוכל לעשות כמוני,

אבל אין לו אצבעות.

אנשים בוכים, תפרנים, וואלכ, תפרן, אין לי גרוש.

מה אין לך גרוש? חצי מיליון דולר, יש לך בעיה.

מה אין לך גרוש?

זה שווה חצי מיליון דולר.

לא יודעים להעריך.

רק אם, חס ושלום, הקדוש-ברוך-הוא עושה משהו לבן-אדם,

רק אז הוא יודע להעריך מה יש לו, מה היה לו.

אבל כל זמן שיש לו את זה בחינם, הוא לא אומר תודה לאף אחד.

למה?

תקום בבוקר, תודה, מודה אני לפניך שאחזרת ביהי נשמתי.

יש כאלה, לא מחזיר להם. יש כאלה, הולכים לישון, לילה טוב אחרון, וזהו.

קמת? תודה.

אתה הולך זקוף? תודה.

אתה רואה? תודה.

מה הבעיה?

תתפלל, תבקש, תקבל.

לא טוב.

אכלת? תברך.

למה למלצה אתה יכול להגיד תודה, לתת לו טיל?

למה בורא עולם אתה לא יכול?

נותן לך מערכת עיכול, נותן לך אפשרות לאכול, לטעום, להרגיש.

לא מגיעה תודה.

אדם חי כאילו בעל-הבית, הוא ברא את עצמו,

הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד, ככה הוא חי.

מתי הוא נזכר?

כשהקדוש ברוך הוא מתחיל לצוות אותו קצת.

ככה נותן לו קצת איסורים, נותן לו פה שם,

רץ רופאים, קופת חולים,

מחפש עצה, מחפש עזרה, אומרים לו אין מה לעשות.

פתאום הוא מחפש רבנים.

מה קרה? מה לרבנים ולתרופות?

הוא מבין שפה כבר צריך

להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא. כמה שיותר מחוברים אליו, יכולים לבקש ממנו.

בסוף בסוף, בלית ברירה, הוא מבין

שרק אחד יכול לעזור לו,

מי שברא אותו.

מי ששלח לו את הבעיה, רק הוא יכול לפתור.

אני מחצתי ואני הרפאה,

ואין מיידי מציל.

למה צריך לחכות למצבים כאלה?

אפשר לחיות בכיף, לעשות מרצון, מה שצריך,

עולם הזה ועולם הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, הנה שם יש לו שאלה.

השאלה שלי, כבוד הרב,

אמרת שמי שמרגיש,

מי שמרגיש, מי ששומע,

זה הנשמה, זה לא הגוף.

נכון? נכון.

עכשיו, בן-אדם שמת, הוא לא שומע, מדברים אליו, זו הנשמה.

מה קורה לחיות, לדוגמה? כי הם מקשיבים והם שומעים.

אמרו לי שלחיות אין נשמה, יש להם רק נפש.

נכון.

אז איך הם שומעים ומקשיבים? סימן שהנפש היא זאת ששומעת

ומרגישה ואוהבת,

ולא הנשמה.

בנפש. נשמה זה שם כולל

שמורכב מנפש, רוח ונשמה.

בן-אדם יש דרגות

לבהמה אין כלום. יש רק את החלק התחתון, הנמוך, שנקרא נפש בהמית.

בנפש הבהמית אנחנו שותפים כמו הבהמות. גם לנו יש נפש בהמית.

לכן אנחנו דומים בחלק מן הדברים גם כן לבהמות. אוכלים ושותים, פרים ורבים,

ישנים,

בדיוק אותו דבר כמוהם. אבל זה בחלק הנפשי, הבהמי, הנמוך.

יש לנו עוד דרגות, יותר גבוהות, שנקראות רוח ונשמה.

ובחלק הזה אנחנו משותפים איתן.

לכן הם בחייהם כמונו בשמיעה וראייה,

אבל כשהם מתים אין כלום.

אין המשך.

אין לא רוח ולא נשמה ולא הישארות.

כלום.

אני מבינה שאין להם המשך,

אבל אני יודעת שכלבים כן יש להם הבנה ויש להם אהבה. בתור מתים?

לא בתור, בתור חיים. בתור חיים, כן. הם נותנים והם אוהבים. עבדתי. כמו בן-אדם בחלק הנפשי, זה נכון.

אבל בתור מת

אין כלום, לא נשאר שום דבר. רק האדם,

יש לו את החלק הרוחני הנצחי.

ביפח באפיו נשמת חיים.

אצל הבריות,

בעלי החיים כתוב,

תוצא הארץ נפש חיה למינה.

מאיפה נוצרה נפש

של הבעלי חיים? תוצא הארץ, מן הארץ.

אבל אצל האדם נאמר, ביפח באפיו נשמת חיים.

אומר הזוהר הקדוש, מאן דנפח

מדילה נפח.

מי שנופח, מתוכו הוא נופח.

אם אני נופח בבלון, מה יש בפנים?

נפיחה שלי.

אם השם נפח בי, נשמה,

יש בי חלק ממנו בתוכי.

בסדר, אני מבינה. אבל מי ששומע, זה הנפש או הנשמה בגוף האדם?

בשם הכללי אני דיברתי על השם הכולל של האדם,

שמבדיל אותו מבעל חי, נשמה.

זה כולל את הנפש, הרוח והנשמה.

תודה.

שלום כבוד הרב.

שלום וברכה.

רציתי לבקש ברכה.

ידידה שלי ביקשה ממני לבקש ממך ברכה לכבוד אבא שלה.

אבא שלה לא מסוגל לנשום, שתי הראיות שלו הלכו.

הוא נמצא עכשיו באשפוז, קרוב לחודש בערך.

מחכים להשתלת ריאה.

עכשיו, היא מוכנה לקבל על עצמה כל מה שתגיד.

וגם אני, ויש עוד כמה חברים שמוכנים לקבל על עצמם

מצוות שיעזרו לרפואתו.

היא פה?

היא לא נמצאת פה.

כמה חברים אתם?

יש עשרה, אפשר לסדר שעוד יקבלו. אני הייתי אצלך וקיבלתי על עצמי גם ציצית.

ברוך השם.

ברוך השם. החבר'ה שומרים מצוות? בכלל לא.

כן, אנחנו הולכים ארבע פעמים בשבוע לשיעורי תורה.

שומרים שבת? שומרים שבת.

אנחנו נמצאים הרבה ביחד, משתדלים לקיים כמה שיותר מצוות, קריאת תהילים ביחד,

הגמרא, ההלכות.

אני אתן לכם מצווה קלה.

תלמדו כל יום דף היומי בגמרא.

ומה, היא גם רוצה לקבל על עצמה משהו?

היא הולכת בצניעות?

כן.

מלאה?

אבל היא לא הולכת עם חצאיות.

זה לא צניעות.

שתלך בצניעות כמו יהודייה כשרה.

חצאיות, שמלות,

סגור, לא פתוח.

בסדר?

אין בעיה. מה, חבר'ה, הם מוכנים?

מוכנים. איפה? אתה מדבר בשמם?

לך, לך, קבל ציצית. יאללה, בואו תשימו ציצית ותצאו להם.

מי שרוצה גם כן להצטרף לשים ציצית, שיהיה גם כן לרפואת החולה.

זכות לו וזכות לחולה, בעזרת השם. אז מי שירצה, יוכל לבוא לכאן.

ברוך אתה אדון

אדוני

אלוהינו מלוך העולם

שהחיינו וקיימנו

והגיענו לזמן הזה. אמן.

ברוך אתה אדון מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה אדון מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

כן.

מה השם שלו?

סימן טוב בן שמחה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה,

ויצליח בניתוח מהירה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני באתי לפה הערב כשאמרתי אולי בעזרת השם אתה תהיה התקווה האחרונה שלי,

חוץ מכבודו של בורא עולם,

אחרי כל חמש וחצי השנים שאני נשוי,

עם כל הצרות שעברתי במשך כל חמש וחצי השנים לאחר ארבע הפלות של חודשים מאוד מתקדמים,

וכולל ההפריות, וכל הרופאים,

וכל הכספים, וכל הטיפולים, וכל הצרות,

כל העוגמות נפש, וכל החיים הקשים שעברתי.

אם אתה תבטיח לי שאתה תוכל לעזור לי בעניין הזה, אני מוכן לקבל כל מה שיהיה עלי בעולם הזה.

אתה שומר תורה ומצוות?

שומר ומשתדל כמה שיותר ויותר.

מה אתה לא שומר עדיין?

לא יודע להעיד על עצמי, אבל אני אשתדל כמה שיותר. זאת אשתך?

אשתי פה לידי. היא יכולה להגיד אולי, תביא,

תבינה?

מה עוד צריך להתחזק?

הוא חזק מאוד.

אני צריכה להתחזק.

מה פירוש? הוא לומד תורה כל יום? אתה לומד תורה כל יום? הוא לומד תורה, הוא קורא... כל יום?

משתדל.

הוא לקח על עצמו, עשינו שיעור תורה אצלנו בבית כל שבוע.

הוא קורא מה שצריך לקרוא כל יום.

הוא באמת משתדל מכל... טוב, בואו נעשה לכם את זה קצר.

הוא ילמד כל יום שעתיים תורה, בעזרת השם יתברך.

בעזרת השם. את תלכי בצניעות מלאה עם כיסוי ראש.

אוקיי.

בוא נעשה.

הרב, אני מוכן לקבל עלי, בגלל שאתה מפתיע לי שאני גומר עם כל הצרות שלי.

אני יכול לברך בקול רם,

והציבור יחתום, אמן,

וזה עולה לשמים, וחבל לך על הזמן.

כבוד הרב,

חוץ מכיסוי ראש שלי,

הוא מוכן לקבל על עצמו גם ציצית. הוא לא הולך עם ציצית.

הנה, בבקשה.

קח.

שיחיינו וקיימנו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שיחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

יהי רצון שתזכו לברך את הברכה הזאת כשייוולד הילד

עם ברכת הטוב והמתים.

מה השם של שניכם?

הוא רמי בן רחל.

רמי או ילניהו? רמי. רמי בן רחל.

ואני טלי, והוסיפו לה, טליה בצרה. טלי, טליה בצרה.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה.

אהלן.

בשורות טובות בעזרת השם.

סעדיה בן דבורה, רפואה שלמה, מהרה.

כן, שאלה.

למי יש שאלה? שאלה יש לך?

תן לו פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני חזרתי בתשובה לא מזמן,

הרבה בזכותך גם.

אני רציתי ברכה, אבל לפני זה משהו קטן שמצפיק לי.

אני משתדל לקיים מסוות. אני מקיים לא מעט מסוות, אני לא אפרט כרגע.

אני כרגע בצבא, צריך להשתחרר עוד מעט,

ואני רוצה להתחזק כמה שיותר.

דיברת על הסיפורים מההתחלה.

אני מכיר את הסיפורים האלה, מבית-הכנסת והכול.

אני אומר שאני לא,

חס וחלילה, לא מתרעם על שום דבר. בטח לא כל מה שהקדוש-ברוך-הוא עשה,

הכול לטובה, ואני לא מתרעם על שום דבר.

אבל אני רואה פה שלגבר,

זאת אומרת, בתור בעל תשובה יש ניסיון הרבה יותר גדול מאשר לאישה.

אני אדבר גם על כל העניינים האלה, אבל מה שהזכרת בהתחלה,

אני אגיד את זה ככה.

אני באמת, מאז שהתחלתי ללמוד יותר תורה ולהתחזק,

ממש אני מרגיש שאני מצליח להשתלט הרבה יצרים שהיו לי לפני זה.

אבל אני אומר שלגבר טוב, אני מדבר במיוחד לפה על הרווקים, לא על הנישואים יותר, שזה כבר עניין אחר. אני מדבר על הרווקים.

הניסיון הוא מאוד קשה בכל העניינים האלה, של האריות, שזה ניסיון מאוד קשה לאדם,

וזה העולם שהוא במיוחד בא לתקן את זה.

אני הייתי חילוני גמור, ממש.

מ.ט. שערי טומאה זה קטן, ממש חילוני גמור.

אחרי שאבא שלי נפצר לפני כמה שנים,

איזה הרב-דין ניסה לדבר אתי, לא דיבר אלי כלום. לא מזמן התחלתי לשמוע את הקלצות שלך יותר, והתחזקתי, ציצית, שבת, תפילין, הכול. זה כבר לא,

זאת אומרת, אני התחזקתי בהרבה דברים.

אבל, ואני משתדל ללמוד תורה, ובצבא, בזמנים שיש לי, אני מנצל אותם רק לתורה. זאת אומרת,

ממש לקחתי את זה כפרויקט,

ואני נהנה מזה.

קודם כול, אני רוצה שהרב יברך אותי גם, שאני אוכל להצליח יותר ולהיות בעל תשובה אמיתי,

בשיא הדקדוק. זאת אומרת, אני לקחתי על עצמי קלקה בחמורה,

ואני רוצה להיעדר באמת בכל דבר, ואני רוצה להצליח, יש לי רצון.

אבל יש את המחסום הזה, זאת אומרת, זה לא, בן כמה אתה?

21. תחתן, וזהו.

בסדר, אבל...

לא, באמת, באמת,

לא, רבנו, אני באמת שומע, אני קורא הרבה ספרים, אני קורא הרבה סיפורים על כל הצדיקים האלה, שמצליחים באמת לתפוס את עצמם בעניינים האלה.

הלוואי ואני אצליח להגיע לרמה כזאת, אני ממש רוצה את זה, ואני משתדל לזכות את הרבים,

להפיץ קלטות וכל הדברים האלה. זה מזמן, כבר התחלתי,

ואני עובד על זה ממש,

והבנתי את המעלות של זיכוי הרבים, ואני ממש עובד על זה הרבה.

אני אשאל אותך שאלה.

מי חשוב בעיניך בעולם הזה, נגיד, חשוב,

שבשבילך זה היה חשוב מאוד אם הוא היה אוהב אותך?

אין לי איזה בן-אדם ספציפי. משפחה,

זאת אומרת,

מאז שחזרתי בתשובה התחלתי באמת לא אוהב יותר אנשים, זאת אומרת,

זה מוסיף הרבה. אני ממש מתחיל לאהוב כל יהודי.

ברור. אפילו יהיה אפילו, לא יודע מה יהיה.

ברוך השם. נשאל אותך עוד שאלה.

מי היה חשוב בעיניך שתהיה מוערך אצלו?

אני לא מחפש כבוד.

לא מחפש אנשים. בלי שתחפש.

אבל זה חשוב שאדם יהיה מוערך.

זה מראה שהוא שווה משהו.

אני רוצה רק להתחבד בעיני השם, בוודאי.

נכון, אתה הגעת ישר לפוינט.

אני לא מחפש שאיזה בן-אדם, ודאי שלא. אפשר לשאול אותך,

אם אתה יודע שבמעשים שלך אתה תגרום שהקדוש ברוך הוא יאהב אותך

ויעריך אותך

ויתגאה בך,

זה פרויקט ששווה להתאמץ בשבילו בקושי שיש לך?

בוודאי. זה פרויקט, אבל זה שווה. זה הכול. על זה תחשוב.

הוא ראה אותך,

הוא יודע את הקושי שלך והוא יודע את המלחמה שלך, ועל ההערכה הזאת הוא ישלם לך.

זה ודאי. אני לא חולק על זה. ודאי. אני מסכים. המלחמה הקשה,

עכשיו אמרת שהמלחמה של הגבר יותר קשה משל האשה.

בבחינות מסוימות, הרבה יותר. אז אני אגלה לך סוד.

לבעל,

סליחה, לגבר

יש קושי לא להיכשל.

וזה קשה לו, נכון?

הרבה מאוד. אבל לה יש את הקושי לא להכשיל.

רגע, רגע, כבוד ה... רגע. עכשיו,

שלמה המלך אמר,

נקבה תסובב גבר.

זאת אומרת,

מאז חטא,

האדם הראשון שחווה פיתתה אותו,

אנחנו סובלים.

זאת אומרת,

האישה צריכה לדעת

שיצר רע מתחבר אליה כדי להכשיל את הגבר,

והיא צריכה להילחם, שלא לבלוט.

ועיקר האישיות שלה זה שהיא נרגשת, רואים אותה,

ולכן היא עובדת על עצמה כל הזמן, וזו הבעיה.

כן, אבל בינינו, נו, לכסות את זה, את צניעות. נכון, אני לא מזלזל.

זאת אומרת, באמת, יש לה מבחן קשה, אין ספק.

צניעות, הכול טוב יפה, כיסוי ראש, אני שם גם כובע,

אני ממש מכסה את הראש, גם לפעמים.

צניעות, תן לי את הלביש עליו מה שאתה רוצה.

אבל יש לי את שמירת העיניים.

אתה ראית אישה ברחוב שמתמודדת על שמירת העיניים? אין דבר כזה?

אתה ראית מישהו? יש, יש גם דבר כזה.

נדיר מאוד. אם אלן דלון יוצא החוצה, אז זה בעיה.

יש, יש דבר כזה.

אתה ראית מישהי שהולכת ומתחילה עם מישהו? סטיין, יש. אוי אוי אוי אוי.

אבל אם הוא לא יתחיל, היא לא תבוא.

זאת אומרת, אני אומר, הבחינה שלו הרבה יותר. לא נדבר מזה.

בסדר. אבל בסך הכללי הניסיון שייך לכולם.

אתה, אם אתה רוצה להתגבר, תוכל.

זה קשה מאוד מאוד מאוד. בגלל זה לקחתי את הפרויקט הכי קשה. אבל זה שווה

יותר מכל, ובעזרת השם,

תתפלא רק לזיווג הגון ומהר. זה הכול.

אמן.

כבוד הרב, באמת, אני גם רציתי את הברכה שלך. אני באמת רוצה, אבל, זאת אומרת, להיות בעל תשובה באמת. פרפקט. לא חפיסט הלינס.

מה פרפקט? ואני,

בעזרת השם, אני מסיים את הצבא, ואני באמת רוצה להיכנס לצבא השם.

זאת אומרת, אני רוצה אבל ללכת, ואני תיעץ איתך. מה השם שלך ושם האמא?

ניר

בן-ניקול.

ניר בן-ניקול. השם יזכה אותך לשוב בתשובה אמיתית

ולעלות במעלות התורה והקדושה ולמצוא זיווג הגון מהרה.

תודה רבה, כבוד הרב.

אני רוצה להגיד

באמת שאני לא יודע לא כל כך טוב עברית, אבל

לפני קרא לי חיים שלי,

קשה יותר מדי.

קרה לי תאונה, רכבת. אני הייתי כמו מת.

ארבע שנים הייתי כמו מיטה,

ועכשיו אני בסדר.

אבל אני עושה כמה שיכולים, מצוות אני עושה.

אני יודע שכמו שיכול לעשות, אני עושה טוב,

אבל אין לי פרנסה, אין לי שום דבר.

החיים שלי מאוד קשה.

אני יודע שסיכה לעשות מצוות, נכון.

אני עושה כמה שיכול להיות. אתה עובד?

כן.

לא, אני לא עובד. למה אני מקבל פנסיה כמו שכל החיים? למה אני לא יכול לקרוא תאונה

שביטוח לאומי אומר, אל תעבוד, אתה רק לנוח?

בסדר, אבל אני עושה לנוח, נכון. אבל אני גם מסתכל על אנשים

באמת מסכנים.

אני עוזר להם.

גם האישה וגם הגברת.

אבל יש לך מספיק כסף לאכול?

מספיק כסף,

נכון, אבל אין לי חיים טוב,

לא כמו שצריך.

מה אין לך חיים טוב? היית מתחת לרכבת, היום אתה חי.

לא, אני כמו מת, זה נכון. היית ארבע שנים צמח.

כן. עכשיו אתה חי.

קיבלת חיים פעמיים. חיים פעמיים, זה נכון, האמת. כמה עולה לקבל חיים עוד פעם?

אתה יודע כמה אתה חייב. רק הוא יודע, נכון.

נכון, נכון, הוא יודע.

אבל אני גם הייתי כמה רבאים.

אתה יודע, אני הייתי כמה רבנים, זה גם שירקי, הנה,

הנה.

הייתי גם אצלו,

אבל הוא גם נתן לי משברכה וכמה שברכות בנות האחורית. מה השם שלך ושם האמא? אני משה, אמא שלי שרה.

משה בן שרה,

השם, איזקק שפורקר.

לא, זה אני לא יודע להגיד. בסדר.

איזקק זה אבא שלי. השם יזכה אותך בעזרת השם יתברך. בסדר, בסדר.

לכל טובה וברכה.

תודה רבה.

אפשר למסור באמצע את המיקרופון? הנה, מאחורה.

שלום, כבוד הרב.

אני קודם כול רוצה להגיד שעד לפני יומיים אני אומנם כיסיתי את הראש שלי, אבל דרך כמו שהרב מכסה את הראש שלו,

בחצי כיסוי.

מה, אני חצי כיסוי? לא, אני,

אצלך זה שלם, אצלי זה חצי כיסוי.

והגיע לידי דיסק שנקרא מבראשית,

שאת הקטעים שלו ראיתי פה היום.

רק שאצלי, אין לי מושג אפילו איך הוא הגיע לאוטו שלי.

הוא היה קצת לא בסדר, אבל הצלחתי לשמוע.

ובאמת בזכות זה קיבלתי על עצמי שבעזרת השם

אני מכסה את כל

אשראייה. את כל הראש.

סבבה.

תודה.

ואני באתי לכאן ממש במיוחד.

יושבת לידי חברה טובה,

שכשהיינו רווקות,

וקצת סטינו ככה מהדרך,

אבל תמיד שמרנו משום מה על תפילת מנחה בצהריים וכל מיני כאלה,

ושתינו זכינו ונישאנו, ברוך השם,

והצטלבו דרכנו שוב.

איפה שאנחנו גרות היום? באלעד.

וזו חברה מאוד טובה, והיא כבר 15 שנים נשואה,

ולצערי ולצערה אין לה ילדים.

והיא אישה שאני, אם אני יכולה להעיד עליה,

כמו שאמרת,

לא הולכים אחריה, אבל

פה עוד אפשר להעיד, אז אני אעיד שאישה שומרת מצוות מאין כמוה,

עושה המון לזיכוי הרבים, בזכותה, איפה, איפה היא? יושבת לידי, היא מתביישת מאוד.

כן.

ואני הייתי רוצה לבקש בשבילה, בעלה, בעלה לומד. בעלה יושב פה. איפה הוא?

הוא פה. לומד? כמה זמן לומד?

הוא עולה מתימן. זה טוב מאוד. צדיק.

אני שואל שאלה.

כמה לומד?

אני לומד כל היום, רק כבוד הרב.

אתה יכול ללמוד שעתיים בתענית דיבור כל יום?

בלי נדר.

בסדר, אבל תלמד. בעזרת השם.

למה אם לא הברכה תהיה גם בלי נדר?

כן, והרבנית מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר כל יום?

ספר שערי תשובה של רבנו יונה.

מוכנה? בעזרת השם. בעזרת השם. מה השמות שלכם?

אורלי בת נדרה.

אורלי בת נדרה. והבעל?

סעדיה בן ורדה.

סעדיה בן?

ורדה.

ורדה.

השם יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרע.

בעזרת השם, כן, שרות הלאה. תודה.

כן.

כבוד הרב. כן, שם. בבקשה. שלום.

אנחנו הגענו לפה נציגות קטנה מבית-דגן

כדי לקבל את ברכתו של הרב

לילדה בת ארבע וחצי שחלתה במחלה,

והשבוע, בעזרת השם, ביום שלישי או רביעי היא אמורה לעבור השתלה.

אז באנו לקבל את ברכתו של הרב לכבוד העניין. מי זה באנו? מי זה?

חברותיי ואנוכי.

כולן דתיות.

מה?

כולן דתיות?

אנחנו, כן, משתדלים מאוד בקיום מצוות. מה אתן מוכנות לעשות בעבורה?

רציתי רק לומר לפני שגם ההורים של הילדה,

כשאנחנו בשמם פה,

גם מוכנים לקבל על עצמם מה שהרב יאמר. מה אתן מוכנות?

מה שהרב יאמר לנו. חצי שעה לקבל את השבת לפני הזמן שאתן מקבלות. מוכנות?

בעזרת השם,

בלי נדר.

בשתי הלכות לשון הרע כל יום.

מאיזה ספר?

שמירת הלשון של החפץ חיים.

בעזרת השם, בלי נדר. מסכימות שמה?

כן, בסדר. כן.

מוכנות?

האבא שילמד שעתיים בתענית דיבור,

תורה כל יום,

והאימא חצי שעה תלמד ספר שערי

תשובה של רבנו יונה.

שהיא צריכה ללמוד שערי תשובה של הרב יונה?

רבנו יונה, חצי שעה כל יום. זה ספר מוסר.

והבעל ילמד שעתיים תורה כל יום בתענית דיבור. בשעה שהוא לומד, הוא לא מדבר, רק תורה.

אוקיי, ימסור לו. מה השם של הילדה?

דחייה אמונה בת אורית אלישבע.

דחייה אמונה בת אורית אלישבע.

השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך

שאר חולי עמו ישראל, מהרה. אמן. שיאפשור אותה. שנייה, שנייה.

כבוד הרב, זה קופץ ממקום למקום.

לא, זה לא הבת שלי.

כבוד הרב, אחת החברות שאתי גם נשואה כמה שנים,

ואישה שרודפת חסדים ועוזרת לכולם.

אנחנו גם רוצים מהרב ברכה לפרי בטן, בעזרת השם. את תהיה מוכנה להפריש חלה כל יום שישי?

כן, כן. את יודעת לעשות חלות?

כן.

יופי.

מה השם?

שריתה בת לאה. שרית?

שריתה.

שריתה. בת לאה.

בת לאה, השם יזכה אותה לזרע חי וקיים מהרה. אמן, אמן.

כבוד הרב,

אני מדבר פה, יש לי איזה מכתב,

איזה אחות של איזה מישהי.

לכבוד הרב אמנון יצחק, שלום.

אחותי מירי, בת 16, לפני כחצי שנה,

אהבה תאונה דרכים ונפגעה קשה מאוד בראשה.

חודש הייתה בלא הכרה, ניצלה בנס.

כיום, כבר חצי שנה, אינה מתקשרת, לא מדברת.

ההורים מיואשים וכואבים,

מאוד משתדלים לשמור מצוות,

נופלים וקמים, נופלים וקמים.

אני אחות בעלת תשובה עשר שנים, ברוך השם.

ההורים לא יכלו להגיע היום

כי הם 24 שעות לידה.

מתחננת לרב בכל לשון של בקשה לברך את הילדה. מה אפשר לעשות?

כל הארץ מתפללת על הילדה הזאת.

ביום התאונה

היא שמרה את השבת, כבוד הרב.

התאונה קרתה במוצאי שבת.

הרב יענה ויברך בבקשה את מירי חיה בת ג'קלין,

ואני מאמין שהרבה ירצו לקחת על עצמם מצוות, בעזרת השם יתברך, בשביל הילדה. בת כמה היא?

בת 16. תאונת דרכים?

כן, כבודה. ומה מצבה כרגע?

אני חושב שהיא במיטה.

זה מה? כן.

בלי הכרה? בלי הכרה, כבודה.

כמה זמן?

חצי שנה.

חצי שנה?

זה צריך הרבה זכויות.

יש פה מהציבור אנשים שמוכנים לעשות משהו שיהיה לרפואתה?

מה כבודו מוכן?

פרק תהילים כל יום, אשריך.

מי עוד מוכן?

מה אתה מוכן?

גם פרק תהילים כל יום? הנה, הילד פה, מה מוכן?

תהילים כל יום, כן?

ציצית, בוא תעלה בבקשה.

מה?

תהילים אשריך.

תהילים.

תהילים אשריך.

תהילים.

תהילים.

תהילים אשריכם.

אתם רוצים שבעזרת השם נשמע בשורות טובות שהיא קמה?

תשמעו עכשיו מה שאני אומר.

עשר נשים, כיסוי ראש,

עשרים ושש גברים.

ציצית,

חוץ משיעורי תורה ותהילים, בעזרת השם יתברך,

עם ברכה חזקה והאמן של כולכם, אפשר להעמיד אותה.

מוכנים?

בואו נראה מי הנשים שמוכנות

לשבור את היצר הרע.

בזכות זה, בעזרת השם יתברך,

הבחורה הזאת תקום לחיים טובים ולשלום.

קדימה, מי יהיו הראשונות?

ו-26 גברים אני צריך.

קדימה.

26 שעמדו פה, עשר נשים אני רוצה. עשר.

עשר.

מה השם של החולה בחור?

מי שבירך עם מותנו, שרה רבקה רחל מלאה, הוא יברך את השם מירי

חיה בת ג'קלין.

השם יזכה אותה לקום ממיטת חוליה לחיים טובים ולשלום מהרע,

בזכות כל הקבלות, ציציות, כיסויי ראש,

תהילים,

השם יעזור,

מעוצר מתנות חינם להקימה מהרה.

אמן. בעזרת השם יתברך.

ואני רוצה להיעדר באמת בכל דבר, ואני רוצה להצליח, יש לי רצון,

אבל יש המחסום הזה, זאת אומרת, זה לא, מן כמה אתה?

21. מתחתן, וזהו.

מי היה חשוב בעיניך שתהיה מוערך אצלו?

אני לא מחפש כבוד.

לא מחפש כבוד. בלי שתחפש. אבל זה חשוב, שאדם יהיה מוערך, זה מראה שהוא שווה משהו.

אני רוצה רק להתחבד בעיני השם, ודאי. או, אתה הגעת ישר לפואנט. אני לא מחפש איזה בן אדם, ודאי שלא. אפשר לשאול אותך, אם אתה יודע שבמעשים שלך אתה תגרום שהקב' ברוך הוא יאהב אותך ויעריך אותך,

ויתגאה בך.

זה פרויקט ששווה להתאמץ בשבילו בקושי שיש לך?

אני לא יודע. זה פרויקט שווה. זה הכול. זה הכול. על זה תחשוב.

הוא רואה אותך,

הוא יודע את הקושי שלך והוא יודע את המלחמה שלך, ועל ההערכה הזאת הוא ישלם לך.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

03-6777779 או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.sopar.net

תודה רבה.