קלטת מס' 414 - מה, זה לא תמיד ככה ? - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

תקלט את מספר 414. מה, זה לא תמיד ככה?

חלק ב'.

כבוד הרב, אתה קודם דיברת על זמן.

אתה דיברת קודם על זמן, אני בא מבית חולים.

לאימי לא נשאר הרבה זמן, אני גוססת בבית חולים.

שמעתי שאתה מרצה פה, באתי במיוחד

לשמוע את ההרצאה שלך.

אני מוכן לקבל עליי כל דבר,

ממש כל דבר,

רק שתוכל לעזור לי.

תעזור לי בברכה לאמי. אני ובני משפחתי מוכנים לקבל כל דבר, רק שאמי תחיה.

מה יש לה?

יש לה סרטן, סרטן עשד.

אתה מוכן לחזור בתשובה שלמה?

מוכן לחזור בתשובה שלמה רק שאמי תחיה. זה מה שאני מבקש. בוא, מותיק, בוא לפה.

חוזר בתשובה של דברי. ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, אשר

שהחיינו

וקיימנו וגאינו לזמן הזה. אמן.

מהיום אתה, בעזרת השם מתברך,

בר מצווה.

מתחיל לקיים מצוות.

בעזרת השם יתברך, בזכות זה וכל המשפחה שיקבלו עליהם מצוות,

האמא ששמה ישראלה בת אסתר, תירפא ממחלתה

בהחלמה מהירה בתוך שאר חוני עמו ישראל.

אמן. אמן. שיהיה בשורות טובות.

פה יש בחורצ'י, תן לו כאן עם כיפה.

כן, אתה קום, קום.

הרב, רציתי לשאול שאלה קטנה.

אני מאוד מאוד מאוד אוהב אותך. באמת, אין לי שום ספק או דבר קטן על מה שאתה עושה. אני באמת אוהב אותך מאוד מאוד מעומקי לב.

אני נשוי, אבא לשתי ילדים.

אני מאמין באמונה שלמה וכבדה שרק השם אתו יתברך,

הוא מקלקל, הוא מפרנס, רק הוא. אין אף אחד בעולם.

אני היום, כל יום שומע קלטות שלך. כל יום. אין דבר כזה שאני לא שומע קלטות שלך.

שמעתי היום באחת הקלטות, לא זוכר באיזה מספר, הקלטת,

שאתה מדייג איזה דיאלוג עם אדם מסוים ואתה אומר לו, אם לא תשלם חשמל,

או לא תשלם מים, או לא תשלם ארנונה,

יינתקו או לא יינתקו?

אז אותו דבר, אני אומר, לי יש ילדים, יש בית, יש חשמל,

יש ארנונה, יש שכירות.

אם לא נעבוד,

איך נשלם את זה? זה מה שאני שואל.

אני אמרתי לא לעבוד?

לא, אמרת 80 ומשהו שניות ביום, נכון? נכון.

אנחנו מבזבזים אותם ב-250 שקל, ככה אתה אומר ליום. נכון.

אם לא נבזבז אותם, איך נשלם אותם, את החשמל ואת המים? קודם כול, אני רואה טוב שאתה הבנת את השיעור היום.

דבר שני, אתה שמעת מה אני אמרתי, שזה קללה, נכון? אמת.

זה לא אני אמרתי, זה כתוב.

כתוב, כתוב. אני מאמין. עכשיו,

אני אסביר לך.

היום אתה לא נמצא בדרגת ביטחון שתאפשר לך מייד להפסיק את העבודה,

נכון? אמת.

אבל השאיפה שלך צריכה להיות שיותר תעסוק ברוחניות מאשר תעסוק בגשמיות.

ולמה?

משום שהטעות הרווחת אצל בני-האדם, אפילו המאמינים,

זה שכששוערים אותם אתה עובד?

אז הוא אומר, בטח, אם אין אני לי, מי לי?

אתה לומד.

השם יעזור, השם יעזור.

בדיוק הפוך צריך להיות.

אתה לומד?

בטח, אם אין אני לי, מי לי?

אתה עובד?

השם יעזור, השם עוזר, השם יעזור.

מה קורה? אנחנו צריכים לשאוף לרוחניות, כי חבל באמת לבזבז 86,400 שניות של חיים שניתן כל כך הרבה לעשות.

ואתה אחת הדוגמאות שאני צודק,

כי אתה אומר שאין יום שחובר עליך ואתה לא שומע אותי, אז תבין

כמה אני עשיר בזכותך.

ואני לא עובד. לא, אתה עשיר בזכות השם אתו יתברך. כן, לא, עשיר, הכוונה ברוחניות.

הרי מה אני מרוויח מזה שאתה שומע? קיבלתי ממך שקל?

לא קיבלתי. מה קיבלתי?

קיבלת כיפה ואני עם זקן.

זה רוחניות, זה זכויות.

זאת אומרת,

אני השקעתי בזה ואני מקבל מזה.

אותו כוח שאני מוציא, מוציא גם עשיר. הוא מוציא בשביל כסף?

אני מוציא את אותו כוח בשביל רוחניות.

הוא עשיר בכסף, אני ברוחניות.

אבל העשיר האמיתי בסוף זה מי שיש לו רוחניות, כי כסף משאירים פה.

אז השאלה,

מה יעשה החכם?

אז ככל שאתה תלמד,

בלי תורה לא מתקדשים ולא מגיעים לשום דבר, הכול גורנישט מדגורנישט.

כן, אבל כמה לבני תורה? רגע, כמה?

הכי הרבה שאפשר, ולא בהתחלה.

למה?

זה צריך ללכת בד בבד עם דרגת הביטחון שאתה מאמץ לעצמך, וביטחון

זה עניין של תרגול והתעמלות.

אבל יש ילדים בבית, קצת תרגולים, רגע, רגע, רגע, נשמה.

יש אנשים שיש להם 20 ילדים,

והאבא אברך.

וכמה מרוויח אברך?

1,300, 1,600, 2,000 שקל.

אז איך הוא יכול?

איך הוא יכול? עובדה שאנשים חיים, לא הרבה כאלה, אבל יש כאלה גם בבני ברק שאנחנו מכירים.

איך זה קורה?

הקדוש ברוך הוא מגלגל,

מגלגל, מגלגל מכאן ומכאן ומכאן ומכאן,

ואנשים רואים אדם שמשקיע את חייו בלימוד התורה עם 20 ילדים ועם הכול,

אנשים דואגים לו שהוא יוכל להמשיך ככה. השם פותח את הלב לכמה אנשים טובים

שידאגו להם, פשוט מאוד.

במקום שהבוס ידאג לתת את הכסף,

האנשים הנדיבים האלה נותנים את הכסף, והם זוכים בזכות התורה שלו, כי יששכר וזבולון. זאת אומרת,

כסף מקבלים,

ממי?

אפשר לקבל מהבוס שעובדים אצלו, ואפשר לקבל מאין-סוף אפשרויות שהשם ימציא לך.

רגע.

הבוטח בשם לא דואג.

המאמין, זה לא אומר שהוא בוטח.

כולכם מאמינים בשם יתברך,

אבל לא כולם בוטחים בו,

כי כולם עושים הרבה מאוד השתדלות להשיג את מה שהם רוצים, עם הרבה תכסיסנות.

זאת אומרת, אם היו בוטחים בו,

היו עושים את המינימום המתבקש, ואחרי שאר משליכים על השם את יהבם וסומכים שהוא יספק את הכול.

אנחנו לא חיים ככה, נכון?

סימן שדרגת הביטחון שלנו פגומה.

אבל אם אדם ילמד תורה ועוד ועוד ועוד ועוד, ויראה את המעשים הגדולים והנפלאים של גדולי ומעורי כל הדורות במשך כל הזמן,

אז הוא ייראה שאפשר לסמוך גם על הדוב.

אם הדוב הוא דוגמה,

אפשר לחיות ככה, אבל זו לא דוגמה אחת.

יש דוגמה של אנשים שחיים בסביבתנו.

זאת אומרת,

אתה חושב שהמשען והמשענה היחידה שלך זו העבודה?

לא, אני מאמין את זה לכאן. רגע, כי אתה אומר, איך בלי?

אז זאת אומרת,

הרי עבודה, אתה יודע כמה פיתרו במדינה הזאת. נו, אז מה עזר להם כשהם עבדו כל כך הרבה עשרות שנים בתור עבדים,

עובדים, נאמנים?

מה עזר?

שלא השתלם לבוס או למפעל, הוא סגר.

מה קרה איתם?

אין עבודה.

חתמו בלשכה.

חלק, וחלק גמרו את החתימות,

וחלק מסכנים. אספו תלושים, חתמו עוד פעם. נכון, אז אתה מורד שיש עצות, פתאום גילית שיש עצות? זה ידוע, מה? ידוע? אז אתה יכול גם בלי, איך קוראים לו? ידוע, אני חסר שלא. אבל אתה יכול גם בלי.

זאת אומרת, לא שאתה צריך להיות נצמח סעד וכו',

אתה צריך

ללמוד תורה ולהוסיף במצוות, ולאט-לאט כשתעלה בדרגות הרוחניות תראה שתוכל להוריד מעמל בהגיעה פיזית.

וזה לא נכון רק לכסף,

זה נכון לכל השתדלות גשמית ופיזית שאדם צריך להשתדל.

יש דברים שבאים לאדם בנקל,

ויש דברים בקושי ואחרי טרחה,

ויש שגם אחרי כל זאת לא מגיע לשום דבר.

הכול תלוי בזכויות אצל הקדוש-ברוך-הוא.

זה ברור שמי שעומל מקבל יותר, מי שלא עומד, בתורה,

במצוות. בתורה, בתורה, בהחלט. השם רוצה לתת לו את האפשרות

שיהיה לו קל לקיים את מצוותיו.

למשל, למה?

אם הבן שלך ילמד טוב, תמיד תיתן לו עוד פרס ועוד עדות כדי שילמד עוד יותר טוב, נכון? אמת.

נכון שאתה לא תיתן לו לצאת לעבודה, ואתה אומר, עלי, עלי, אתה אל תדאג, אתה רק תלמד,

אני אדאג.

מה אתה רוצה שאני אקנה לך? אתה רוצה שאני אקנה לך את זה, אני אתן לך.

למה אתה דואג לילד שלך שישהו ילמד ואתה לעצמך לא? שלא יהיה כמוני.

או. שלא יהיה לו משהו ביד. ואני אומר לך שמההתחלה אתה גם כן ילד של הקדוש-ברוך-הוא,

והוא אומר לך, אל תהיה כמוהם,

אני, אבא שלך, יותר עשיר ממך כלפי הילדים שלך.

ואני אזון, ואני אפרנס,

ואני אכלכל, כמו שאמרת, שאתה מאמין. כן, אבל במציאות זה אחרת, אתה לא משלם דקה חשמל, איזה מציאות? אתה לא משלם חשמל, נפתח. איזה מציאות?

בוא תקשיב,

מותק, מותק, אתה גדלת בבטן של אמא?

גדלתי. היית תשעה חודשים שם? הייתי. דאגת לפרנסה שם? לא, השם דאג. אה?

רק שם הוא יודע? הוא דואג לכל. לכל. היית בן שנה?

היית בן שנה? הייתי. יצאת לעבודה?

לא.

אה,

על מי סמכת?

על השם, רק על השם. על השם! בן שנתיים יצאת לעבודה? לא. באיזה גיל יצאת? אבל היום זה אחר.

באיזה גיל יצא? היום? היום זה אחר. מה, זה לא היה תמיד ככה?

אתה מחזיק בית, אתה משלם תשלומים, אל תחזיק את הבית. כבוד הרב, אתה משלם תשלומים, חשמל, מים. רק רגע, אני שואל אותך שאלה.

אמרתי שלא מחזיקים בית.

אבל אתה משלמים תשלומים. אמרתי שלא.

אמרתי שהקדוש-ברוך-הוא יכול לשלוח לך את הכסף

דרך הבוס. אבל אין מסתמכים על נס.

זה נס? ככה אומרים. בוס זה נס,

בוס זה נס.

מי אמר שהוא יחיה?

מי אמר שהוא ישלם? אין דבר מובטח פה היום, אין. אז למה אתה סומך עליו יותר מהקדוש-ברוך-הוא? לא, אני אומר, אתה סומך, ממי הוא מקבל את הכסף?

רגע, כבוד הרב. ממי הוא מקבל את הכסף? תסיים אחרי זה. רגע, ממי הוא מקבל את הכסף?

רק מהקדוש-ברוך-הוא, גמור! אז למה אתה צריך אותו? תתחבר אליו ישר. אבל בואי, מציאותיים, אם אתה לא משלם חשמל בבית, חשמל? גם אני חייבי אור חשמל. מים או ארנונה, גם אני, גם אני, גם אני. נתים לך את זה, זו הכוונה שלי. אמרתי שלא, אמרתי שלא,

אבל למה לקבל את זה מהבוסם, אפשר לקבל מכל מקום?

מאיפה?

מאיפה?

מה זה אכפת לך? מאיפה הוא מקבל?

מה זה מאיפה הוא מקבל?

מאיפה הוא מקבל כסף? אני נשוי, יש לי שתי ילדים. שמעתי את זה קודם. אני צריך לשלם חשמל, חשמל, מים, ארנונה, מיסים. נכון, גמר. אני לא אעבוד. מאיפה אני אביא את זה?

אמרת שהקדוש-ברוך-הוא מפרנס. אז מה, בסדר, הוא מפרנס, אני מאמין במיליון אחוז. מאה אחוז.

אבל בתכלס השובר מגיע לבית.

שמעתי. הוא צריך ללכת לדואר לשלם אותו. הוא שואל אותך שאלה מה אתה אומר. לאיפה אני אביא אותו? שמעתי. את הכסף. שמעתי, בכסף, בכסף.

תקשיב, אני אגיד לפקידה בחברת חשמל, אני מתחבר לרוחניות, ללימוד.

היא תשלם לי את זה. לא, אתה תגיד לה, הבוס שלי ישלם.

מי הבוס?

או איזה בוס? רק הקדוש-ברוך-הוא. אני אגיד לה ככה, נו.

מה? היא לא תנתק לי? בטח היא תנתק לך אם היא תשלם.

אבל אני אמרתי שאתה לא תשלם. אתה אמרת את זה בקסטה. אבל אני אמרתי שאתה לא תשלם.

שלם, אבל צריך לעבוד.

אני אמרתי שצריך לעבוד?

אני אמרתי שהשם נותן כסף מכל סיבה.

מה אכפת לך איך הוא יביא?

כמה הוא יביא? כמה? הוא יביא הכול, נכון?

יביא הכול.

אין בתרי״ג מצוות מצווה לעבוד.

אין? אין מצווה לעבוד. אין.

מה לעשות?

אבל יש תשלומים, כבוד הרב. מה? יש תשלומים. מה נעשה בתשלומים? בואו ניתן לך דוגמה. בתשלומים.

איחרתי בתשלום אחד של מים, חתכו במקום. מה? חתכו את המים במקום. איחרתי, לדוגמה, בתשלום. נו, חתכו את המים, מה הבעיה? אתה מחפש את הצינון, למה אתה רואה פעם? לא, לא תטרו לי על עגובה.

שילמתי אותו מיד.

מיד שילמתי.

הלוויתי ושילמתי. נשמה,

אתה חי את המציאות יותר מדי.

בוא, אני אסביר לך.

עוד פעם.

אתה צריך להבין, הבורא יתברך.

כשם שדאג לך עד שיצאת לעבודה,

יכול להמשיך ולדאוג לך עד 120 שנה, בלי שום בעיה.

אתה לא מהווה נטל עליו,

והוא לא התכוון לקלל אותך בכלל.

הוא קילל את האדם הראשון ואת זרועו אחריו במידה,

והם לא בוטחים בו.

אם הם בוטחים בו,

הם לא צריכים לדאוג, כמו שלראייה ולשמיעה ולבריאות,

פמפום הלב מכל דבר שיש לך,

הכל מאיתו יתברך.

כסף קטן עליו.

לי הכסף ולי הזהב, אמר השם.

אני מחליט למי לתת ואיך.

אז מה עושים כדי שיחליט למי לתת ולמי? אכפת לך למצוא מציאה גדולה?

מציאה גדולה? כן, אכפת לך.

מה זאת אומרת? אכפת לך למצוא מציאה גדולה?

נגיד, אם השם ימציא לך מציאה גדולה שתרוויח הרבה כסף, אכפת לך? איזה שאלה. מישהו לא יסכים לדבר כזה?

אבל זה בלי עבודה.

מציאה זה בלי עבודה. מה זה? ייפול מהשמים?

אז מאיפה זה נפל?

לא יודע. לא שמעתי על זה, כבוד הרב. לא שמעת שאנשים מצאו כסף ותעשרו?

כן. את זה שמעתי, אבל, מאיפה זה נפל?

רק מהשם יתברך. אין ספק. תודה. אז אני שואל, מה אכפת לך להיות זה שימצא מציאה?

אבל יש לי אישה בבית. כולם יש להם פה אישה בבית. החיים לא קלים ככה, זה לא, בטח החיים לא קלים.

אבל אני אשאל אותך שאלה.

אתה רוצה ללכת בנוסחה שאני אתווה לך ותסמוך עלי?

הלוואי, אמן, בעזרת השם. אתה מוכן?

אני אעשה השתדלות. די.

שעתיים ביום תתחיל ללמוד תורה, אתה יכול?

ללמוד שעתיים תורה? כן, כל יום.

האמת, אני לא אשקר. אני לא מתבייש להגיד, יש לי בעיות בקריאה.

אני לא מתבייש להגיד.

אין שום בעיה. אני אומר את האמת. בשמיעה אתה טוב?

מעולה.

תלך לשיעור, תלמד שעתיים כל ערב.

ולקרוא.

אתה לא צריך לקרוא. הוא יקרא, אתה תשמע.

שעתיים. שעתיים.

אין לי בעיה ללכת, אבל יש לי רק בעיה אחת.

אני יוצא מהבית, האישה קוראה לך, בוא תעזור לי עם הילדים. לא, תעזור לה לפני שהיא תקרא לך.

תעזור לה לפני שהיא תקרא ואחר כך תלך.

אני אעזור לה ואני אלך, שעתיים. כן.

מקבל עלי.

אוה, אשריך.

מקבל עלי בלב שלם.

ובעזרת השם ידברך, בזכות לימוד התורה הקדושה,

השם ימציא לך פרנסתך בנקל. אמן.

אמן. ועוד ברכה אחת רציתי, כבוד הרב, אם אפשר, שהקדוש-ברוך-הוא יעזור לי להסתדר עם הדירה. יש לי איזה פרשת דרכים עם איזה דירה?

אני רוצה שתברך אותי. אה, יש לך כבר דירות?

לא, אין לי. יש לי דירה שכורה?

שעם מפתח ביד שלי ואני לא יכול להיכנס אליה.

יש לי איזה בעיה עם ה... אתה רואה?

דירה יש, מפתח יש, ועוד לא נתן לך הקדוש-ברוך-הוא להיכנס. כן, לא נפתח. דירה יש, מפתח יש, ורק האיש לא בפנים.

יש אדם.

כן, כן. בסוף מה אתה מבקש? ברכה. מה זה ברכה? שהשם יעזור. שיעזור. אז בסוף, עם הבוס שלך, אתה לא יכול להיכנס לדירה עם מפתח.

ראית מה זה? כן, כן.

יש לי את המפתח, אני לא יכול להיכנס. השם יעזור, שהמפתח יפתח את הדירה ותיכנס פנימה. אמן. תודה.

ציצית, אתה רוצה לשים עותק?

בוא.

אני רוצה לשאול, אז תגיד עוד אחד. בדיוק, ראית?

הקדוש-ברוך-הוא כבר נותן לך מתנה, עוד אחת בלי כסף, בלי הבוס.

בכבוד.

כן, עם הנשים, עכשיו מגיע לנשים.

יש לי שאלה שנוגעת בבעלי.

הוא לא מניח תפילין,

וכל מה שניסיתי לא עוזר, בטוב, ברע, בלא משנה, בכל ניסיון, להתעלם, להעיר, כלום.

וזה דבר שמציק לי.

שאר הדברים הוא כן עושה או רק זה לא?

שבת הוא שומר, אבל בית כנסת לא כל כך.

מה גורם לו להתעקש דווקא בנוגע לתפילין?

אין לי מושג.

יש לו תפילין?

בטח, כן.

מתי הוא הפסיק להניח?

אף פעם הוא לא הניח.

מהבר-מצווה?

אני לא יודעת, אבל מאז שאני איתו, אני איתו עשר שנים. הוא פה?

לא.

הוא גם קיבל כל מיני מכות, וכל מה שאני מנסה להסביר לו,

שזה ניסיונות, וזה כלום, שום דבר.

ועכשיו גם אבא שלו בבית חולי, ואני מנסה להגיד לו שזה כבר יותר מדי.

אני מפחדת על החיים שלי גם, כי יש לנו שתי בנות.

אני לא צריכה שיקרה חס וחלילה משהו, ואז פתאום הוא יתעורר.

אני התחזקתי בשנה האחרונה, שמתי חציות.

זה גם מסע מריבה, אבל בסוף הסתדר.

יש לו השפעה חיצונית ממישהו?

לא, שום דבר. יש לו אח שהוא אברך, והוא לא מקשיב.

היה לו איזה בעיה עם המשפחה, עם אבא או מישהו? הלחיצו אותו כשהוא היה קטן? לא. שום דבר. כלום. שום דבר.

אני יכול להשיג אותו בטלפון עכשיו?

כן.

תגידי את המספר.

מה השם? יניב יניב מה? דען מי לא מרגיש טוב?

אבא שלו ערב טוב, יניב דען?

כן. מה שלומך?

מדבר אמנון יצחק.

אני הבנתי שאבא לא מרגיש טוב כל כך.

אתה רוצה שאני אברך אותו?

אתה רוצה שהוא יהיה בריא בעזרת השם?

כן. אתה יכול לעשות משהו פעוט וקטן בשביל אבא?

תהיה מוכן בלי נדר ובעזרת השם להניח תפילין כל יום לרפואתו?

יש לך איזה משהו שמפריע לך דווקא תפילין לא להניח?

זאת אומרת,

אם אתה לא מניח היום להגיד תפילין, יש לך איזה סיבה למה דווקא תפילין אתה לא מניח?

מהיום אתה מוכן בעזרת השם?

בעזרת השם.

מה השם של אבא

והאימא שלו?

שלמה בן אסתר, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות הנחת תפילין של בנו, מהרה. אמן.

אמן.

אתה שומע?

אתה קיבלת חתימה של אלף איש פה,

שחותמים.

אתה רוצה להגיד משהו לאשתך בטלפון לגבי התפילין, שהיא תשמע?

כן?

הנה, תגיד לה רגע, כשאנחנו נשמע שקט. רגע.

בקול רם.

בקול רם.

היא שומעת. תגיד ישר.

הלו?

הלו?

אתה יכול להגיד לה משהו?

לא שמעתי מה אתה אומר.

בעזרת השם יהיה בסדר.

תודה רבה לך, מוטי. כל טוב.

תודה רבה. תודה.

ערב טוב, כבוד הרב.

חרב טוב, מורה.

אני מגיעה מנהרייה,

ואני כבר נמצאת שלושה ימים פה באשדוד עקב טעות שחשבתי שזה יהיה ביום שלישי.

עכשיו, אני חזרתי, ברוך השם,

לפני שלושה חודשים חזרה בתשובה,

דרך אחי ששמע את הקלטות שלך ונמצא בכולל כבר שבע שנים.

אחריי חזרו הכלה שלי, הבן, האימא ועוד שבע אנשים.

וקרה מקרה בהילולה של הבבא מיהר,

ושלושה ילדים שחזרו מהשכונה בתשובה,

אחד מהם הלך לעולמם,

אחד נמצא בקומה והשני השתחרר הביתה.

ברוך השם, עם תפילה התקשרתי לשליח שלך,

וזה היה ביום שני, וכולם עשו מוקרי טהילים, גם אצלי בבית.

בירכנו על לחם שיביאו לנו,

התפללנו כל הזמן, ברוך השם, היום הוא התעורר.

הבעיה העיקרית היא של חברה מאוד טובה, שהאימא נמצאת במצב מאוד מאוד קשה,

עוד לפני חצי שעה כבר אמרו את זה.

היא קיבלה את המחלה של הכבד, וזה התפשט לה על כל הבטן.

הראיתי לה את הקלטת של מחלה נענבה.

היא מאוד התרגשה ובאה אתי ביום שלישי.

בגלל שלא היה, החזרתי אותה לבית-החולים ואני נשארתי.

אני מאוד מבקשת, היא מוכנה לקחת עליה, זו אחת שבכלל לא רוצה לשמוע כלום והגיעה למצב,

אחרי הקלטות ושכנועים,

שהיא מוכנה לקחת עליה היא ואימא שלה, וכולם,

אם אפשר,

נדבר איתם בטלפון.

היא מוכנה לקבל עליה תשובה, לאה?

טוב, תביאי.

מה המספר? הנה, פה, פה.

הנה, שנייה, היא כבר נותנת. לא, לא, בקו הזה.

וכבוד הרב, בעזרת השם, אני גם פותחת מדרשה לנשים לעונג שבת ולכל השבוע. אני מבקש ברכה.

תצליחי בגדול.

תודה רבה.

מה השם?

שלום. שלום, איריס?

כן.

מדבר אמנון יצחק מאשדוד.

שלום לך, כבוד הרב.

שלום וברכה.

אנחנו מבקשים ברכה לאימא,

למה הוא בעצוריך, לוי.

רק רגע, אני רוצה להבין.

אתם מוכנים גם לקבל תשובה לרפואתה?

אני מוכנה לקחת על עצמי מה שתגיד.

והאימא מוכנה גם?

אימא גם מוכנה לקחת על עצמה מה שתגיד.

בעזרת השם, תקבלו עליכם לשמור תורה ומצוות על-פי ההלכה,

ואנחנו בעזרת השם נתפלל עליכם עכשיו. יש פה הרבה יהודים.

ניתן ברכה, הם יגידו אמן, והשם יעזור שזה יועיל.

תודה רבה. אני רוצה שאמא תשמע את הרוחך. בבקשה. מה השם שלה?

תמר

בת ברכה לוי.

טוב, תני לה.

איך תמר?

תמר בת פרחה-לוי תזכה לרפואה שלמה וישועה קרובה בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות התשובה שלכן מהרה,

אמן!

אימן!

בשורות טובות.

תודה.

כן, רגע, יש פה אישה כאן. בבקשה.

הסיפור שלי הוא קצת עצוב.

לפני שלוש שנים, לצערי הרב, נפטר לי בן.

הילד הזה היה ילד מוגבל.

זה היה ילד שאני לא יכולה לתאר את האיסורים שהוא עבר.

היה לו כפתור בגרון שדרכו אינו שם.

חמש-שש פעמים ביום שואבים לו את הלכה מהריאות,

אשפוזים ממושכים.

לא היה שבוע אחד שלא היינו מבקרים איתו בבית-חולים.

לצערי הרב,

בגיל חמש וחצי הוא החזיר את משמתו לבורא עולם.

על זה אני לא בוכה.

איזה חשבונות שמים.

השם יודע מה שהוא עושה.

אני בוכה וכאובה על משהו אחר.

באותה תקופה אני הייתי הרע.

אחרי שלושה שבועות מהמקרה נולד לי בן, ברוך השם.

ילדתי בניתוח.

אחרי הלידה התחלתי לבכות בלי הפסקה.

הכול בסדר עם התינוק שלי?

אמרו לי, כן, הכול בסדר.

לא נכון, אתם משקרים עלי.

תחושה פנימית אמרה לי,

יעל,

לא גמרת את האיסורים שלך,

את מתחילה אותם מחדש.

חזרנו הביתה.

זה היה ערב בדיקת חמץ,

וכל השבוע אני אומרת לבעלי, עמוס, לא גמרנו.

אנחנו מתחילים שוב פעם.

למה את חושבת ככה?

גם הילד הזה לא מרגיש טוב.

אחרי שבוע התאשפזנו איתו,

אשפוז מאוד ממושך,

אשפוז ארוך, עד גיל שנה, כמעט הוא היה בבית חולים,

ומה שחשבתי זה מה שהיה.

הילד לא יכול לאכול כלום.

הילד ניזון מבריד מרכזי שישר ללב,

שמקבל ישר לדם את התזונה שלו.

הילד לא הולך,

לא מדבר עדיין, רק כשאנחנו אוכלים, אז הוא צועק עם, ולבי נקרע.

ליבי נקרע.

ילדה שלי בת תשע, אמא,

מה, הוא גם יהיה כמו יודלה?

אני מוחה דמעה, פעם מחייכת,

פעם אומרת, השם יעזור, אל תדאגי.

כבוד הרב,

אני סיפרתי את זה ממש בתמצות,

כי אם אני אספר,

אני יכולה לכתוב ספרים על גבי ספרים.

ולא פשוט לי ולכל המשפחה,

כי אנחנו לא יכולים לשכוח את המת.

אנחנו הרי נמצאים באותה צלחת.

רופאים פוגשים אותי ברחוב,

מה שלום יודלה? הם שואלים אותי.

ואני באותו רגע מרגישה שאני עומד להתעלף.

ואני ראיתי את הנס המצולם,

וכל יום אני כמעט רואה אותו.

אני לא אומרת, לילד שלי זה נס בכלל שהוא בחיים.

אבל אני רוצה לראות אותו, היום הוא בן שלוש,

עוד לא הולך, עוד לא מדבר.

אני רוצה לראות אותו הולך ברגליים, מדבר בפיו.

יש לי כמו בית-חולים קטן בבית, מחברת אותו בלילה,

מנתקת אותו בבוקר.

ריבונו של עולם, יש מכסה של יצורים.

כל הבית כבר לא יכול. הילדה שלי הקטנה ראתה את הנס המצולם,

אומרת לי, ילדה בת תשע,

אימא, למי את מחכה?

לכי שגם לאבי-אור יהיה נס.

כבוד הרב, אני בטוחה ומאמינה שיהיה לילד שלי נס. כמו שהייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר,

יש לי תחושה טובה שיהיה לו נס. אני מאמינה בזכות הציבור

שהם יקבלו על עצמם,

ואני מוכנה לקבל הכול, הכול,

הכול, הכול, הכול.

היקר, שיהיה לילד שלי נס. אני לא מסוגלת יותר.

לא מסוגלת.

כל הבית לא מסוגל.

תאמרי לי משהו.

מה את עושה מעבר לחיים במסגרת של הבית? את פועלת משהו בחוץ?

הייתי גננת ומורה,

ולצערי הרב,

לא צריכה להוסיף עוד מילים, הפסקתי לעבוד,

גם בגלל הבן הקודם,

חמש וחצי שנים, כמעט ולא היינו בבית.

יש לי עוד שני ילדים בריאים, ברוך השם.

המקרה של שני הילדים, להבדיל בין לבין,

שניהם לקו בעניין האכילה?

לא. הבן הקודם אכל, אם אני אתחיל לספר עליו. לא, לא, אבל אמרת שהיה לו כפתור, למה? לצורך נשימה? לנשימה.

הבן הקודם ראו שהוא לקוי,

ראו שיש לו בעיה. טוב, תשמעי.

את אומרת שהקדוש ברוך הוא יפסיק ממך את מנת הייסורים, ואת צודקת, יש מנת ייסורים. כל שנה, כל יהודי נקצב לו מנת הייסורים שלו. כמו שנקצבו לו המזונות שלו,

כך נקצבים מנות הייסורים שלו.

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר שאם אדם רוצה

למעט במנת הייסורים שלו,

זה בלתי אפשרי.

אבל יש אפשרות אחת, מהי?

להחליף את הייסורים בייסורים.

איך מחליפים ייסורים בייסורים?

דוד המלך, עליו השלום, אומר, אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.

שואלים חכמים, למה נקט

דוד המלך בלשון רדיפה, שזה לשון קשה,

רודף, רדיפה, ירדפוני?

למה לא ימצאוני, יבואוני?

אלא,

במנת הייסורים של דוד המלך לא כל בר-אנוש יכול לסבול. הוא סבל מאוד מאוד מאוד כל ימי חייו.

נרדף מאחיו ונרדף על ידי שאול,

וחשדוהו וסיפורים מכאן עד להודעה חדשה, כמו שאומרים, כל ימי חייו.

אבל מה היה עושה דוד המלך?

היה אומר, אם כבר צריכים לרדוף אחרי ייסורים שיהיו של טוב וחסד.

זאת אומרת,

הוא היה פותח את דלתו לעניים וליתומים ולסייע בצדקות, בכסף, בכל מה שרק אפשר, לאכול דל

ונחה רוח,

והיה מועיל לו.

ולפעמים זו טרחה לעסוק עם הציבור, לדאוג לציבור.

וברגע שאדם טורח בעבור אחרים,

עולה ויורד ושוחה ומתאמץ ומשקיע וכו', זה ייסורים.

זה גם ייסורים.

אבל זה ייסורים בבחירה שהוא בחר,

והם יורדים ממנת הייסורים שלו,

ועליהם גם מקבלים שכר.

וזה ייסורים שהוא יכול לעמוד בהם כי הוא בחר בהם.

זאת אומרת, אם תחליטי עכשיו

שבעזרת השם את ובעלך

תשתדלו לעשות חסד עם הזולת,

דהיינו, למצוא כל מיני עצות

איך לעזור לאנשים אחרים, איך לסייע, איך להדריך, איך שיעורים,

כל מה שרק תחשבי,

ושזה יהיה מתוך מאמץ.

המאמץ הזה שתשקיעי באחרים לזכותם, לקרבם, להועיל להם, לסייע להם,

ירד ממנת הייסורים שנקצבה למתי שנקצבה, עד שהיא תיגמר.

אם תעשי כן,

בחסד ואמת יכופר עוון.

גם תורה?

תשקיעי חצי שעה מוסר כל יום ללמוד.

אני? כן.

הלכות?

מוסר. המוסר. בשביל להתחזק בירת שמים?

בלי נדר.

וחסדים.

לחפש דרכים לעשות חסדים.

מה לדוגמה?

מה שאת רוצה.

ולא חסר מה לעשות, ולא חסרים נתקעים,

ולא חסרים אנשים שזקוקים.

ולפי מה שאני רואה, יש לך מה לתת ולהעניק לאחרים,

ויש לך לשון לימודים,

ואפשר שבהסברה, או בהדרכה, או בשיעורים, או בדברים כאלה, תוכלי לעזור גם לאחרים.

מכל מקום תמצאי לעצמך מה לעשות, התייעצי עם בעלך, שיתאים גם לבית,

ובעזרת השם יתברך בזכות זאת ניתן לך ברכה, ונקווה שאכן משאלתך תתגשם במהרה.

אמן. מה השם?

אביאור אברהם בן יעל.

אביאור אברהם בן? יעל. יעל.

השם יזכה אותו לרפואה שלמה וישועה קרובה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. אמן.

בשורות טובות.

כן, פה בחורצ'יק עם.

כבוד הרב,

אני עומד לשאול שאלה קשה קצת,

ואין לי פה כוונה לפגוע בעם ישראל או משהו,

אלא השאלה שלא קשורה לפרט אלא לכלל.

היום הזה, אני הייתי בטקס של יום השואה,

וכואב לי, כאילו, אני עדיין לא מבין איך זה, קשה לי להבין איך זה, במשך שש שנים נרצחו מהעם שלנו שישה מיליון,

שליש מהעם היהודי,

וגם היו המון צדיקים והמון אנשים שהיו מקיימי מצוות,

ואנשים שכל החיים שלהם הניחו תפילין ושמרו שבת והיו צדיקים.

כן?

ובכל אופן, לא היה נס.

אני לא, כאילו,

אני מאוד מאמין, כן? אבל קשה לי להבין למה שליש מהעם היהודי, כאילו, מה ההסבר, ששליש מהעם היהודי הושמד בכזו אכזריות,

ולא הייתה התערבות, כלום,

כאילו.

ובכן,

גם בתוך החשיכה הגדולה הזאת, ולמרות שהייתה חשיכה, כמו שכתוב בפסוק, ואנוכי אסתר אסתיר פניי מכם,

ושם זה הפסוקים שמדברים על השואה, בפרשת כי תבוא, בספר דברים, פרק ל״א,

ויש על זה קלטת שנקראת קפיצה קטנה לקנדה, שאני מסביר ליהודי באריכות עם הקראה של פסוקים מהכתוב על זה.

צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא,

ברחמיו וברוב חסדיו,

שיודע לכלכל ולחשב חשבונו של עולם,

עשה את מה שעשה על פי דין.

מה פירוש?

אני אתן דוגמה.

היה דור שנקרא דור המבול.

דור המבול.

הם חטאו בכל החטאים שרק אפשר.

גזלו וחמסו ועינו,

עשו כל דבר רע.

וחטאו גם בעריות הרבה,

הרבה מאוד, עוד שנתקלקלה הארץ לחלוטין ונתערבבו בני מינים שונים,

ומין שלא במינו.

הקדוש ברוך הוא ראה

כי מלאה הארץ חמס,

מחק אותם מעל פני האדמה, השאיר שמונה בני-אדם.

נוח אשתו,

שלושת בניו וכלותיו בלבד,

והתחיל את העולם מחדש.

350 שנה לאחר מכן,

למרות שכל אלה שהיו בעולם היו צאצאיו של נוח,

ועוד בימיו של נוח,

כשנוח עדיין קיים ומעיד שכל העולם

הושמד

כל העולם, לא שליש מעם,

כל העולם.

היה מלך שקראו לו נמרוד,

שמרד במלכו של עולם,

גיבור ציד בפיו,

לוכד את האנשים בעורמה ומפתה אותם למרוד במלכו של עולם.

הקדוש ברוך הוא

הרג מהם שליש מהעולם.

זה היה במגדל בבל, כשהם בנו אותו, מגדל שראשו בשמיים, ורצו לעשות מלחמה נגד השם יתברך.

כמובן שיש בזה עומק יותר מהפשט שמדברים, אבל הסברנו את זה כבר בקלטות אחרות, כדי לא להיכנס לאריכות.

באותו דור גדל גם

אברהם אבינו,

שנלחם

נגד כל העולם.

כמו שנמרוד היה נגד השם,

היה בצד השני, מעבר לכל העולם כולו,

אברהם העברי.

והוא האמין בשם וגרם שכל העולם יאמין בשם,

ואנחנו צאצאיו.

והוא נלחם בעבודה זרה עד שזרקו אותו לכבשן האש,

והשם עשה לו נס, והוא ניצל.

בסוף הגיעו העולם להכרה שיש בורא לעולם, וממנו יצאה האמונה

באל אחד.

מצאצאיו היו יצחק,

יעקב, 12 השבטים,

שירדו למצרים בשבעים נפש,

ושעבדו ועונו שם

הרבה שנים.

כשהתחילה הגזירה של אבה נתחכמה לו,

ואחרי זה כל הבן הילוד, היעורה, תשליחוהו,

נשאלת שאלה קשה.

איך זה הילדים

של זרע יעקב הקדוש

ושל האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, האמהות הקדושות?

איך זרעם

ניתן למצב כזה

שלוקחים את הילדים שלהם ומשליכים אותם ליאור?

נולד ילד באותו יום

ליאור.

אמא רואה את הילד שלה עכשיו, שהיא נשאה אותו תשעה חודשים, ביאור.

וככה כל יום, כל יום, כל יום, כל יום.

אחר כך הייתה גזירה נוספת,

כשהיהודים לא השלימו את מתכונת הלבנים שחויבו,

אמר להם פרעה הרשע,

מי שלא משלים את המתכונת

ישלים אותה בילדים שלו.

אז כל אחד היה צריך לבנות קיר,

אם הוא לא הגיע להשלמת הקיר, לקחו את הבן שלו

ושיקעו אותו בטיט חי ושמו עליו את הלבנים הנוספות והוא היה השלמה.

וככה מת אותו ילד.

תגיד לי, אפשר להבין דבר כזה בשכל?

מה?

איפה הקדוש ברוך הוא?

איפה?

הקדוש ברוך הוא פה.

איפה פה?

בחשבון הזה.

מה היה החשבון?

הקדוש ברוך הוא הביא בגלגול את הילדים האלה,

והילדים האלה היו צריכים לעבור את הדין הזה,

שיטביעו אותם בייאור ויישקעו אותם בטיט כתיקון על מה שהם עשו בגלגולים קודמים.

מה היה הגלגול הקודם?

אלה שהיו בדור המבול וחטאו במים, ולא נסביר מה זה,

שוקעו במים.

ואלה שחטאו בדור הפלגה, שבנו את המגדל,

הבה נלבנה לבנים ונעשה לנו מגדל וראשו בשמיים,

אלה שהשתתפו במרד באלוקים על ידי לבנים,

אלה שוקעו בלבנים.

וזה היה תיקון של הנשמות שלהם.

זאת אומרת,

זה מזעזע,

זה נורא ואיום, זה קטסטרופה, אבל זה עם חשבון.

והחשבון, רגע,

הוא לטובתם,

לתיקון נשמתם.

רגע.

אה, אוקיי. והקדוש ברוך הוא אמר כבר לאברהם אבינו,

בברית בין הבתרים,

הוא אמר לו,

גר יהיה זרעך בארץ לא להם,

ועבדום, ועינו אותם ארבע מאות שנה,

ואחרי כן יצאו

ברכוש גדול.

אז הקדוש ברוך הוא הודיע לאברהם, תדע,

אל תפעל,

אני מודיע לך,

זה מה שיהיה.

וזה מה שהיה.

גם במקרה הזה הקדוש ברוך הוא אמר,

מקדמת תנא, באותם פסוקים ששלחתי אותך אליהם.

ואנוכי אסתר אסתיר פניי מכם.

אתם תחפשו אותי.

לא תראו.

אני אסתיר פניי מכם.

מה החשבון של כל אחד ואחד שם?

הוא יודע.

אבל כל אלה שמתים, זה חשבונות שמים קודמים.

אבל יש הבדל.

מה ההבדל?

כל מי שמת

בשואה הנוראה, הוא זכה לחיי העולם הבא.

גם מי שלא היה יהודי מאמין ומקיים מצוות. ועל אחת כמה וכמה אלה ששמרו מצוות ומתו בשביל לקיים מצוות.

למה?

כי הרוג מלכות, יהודי שנהרג משום יהדותו הוא הרוג מלכות, ויש לו חלק לעולם הבא אצל רבי עקיבא וחבריו.

זאת אומרת,

זה איום ונורא,

זה לא הגיוני, זה לא סביר,

אבל השם יודע יותר טוב מאתנו את החשבון

ואת הדרך לתיקון וניקיון,

ועל ידי זה הוא מזכה את הנשמות לזיכוך הכי גדול, תוך קידוש השם ברוב המקרים,

והרוג מלכות, שזו המעלה שאין כדוגמתה.

עכשיו, להגיד לך חשבון של כל אדם ואדם? ודאי שאני לא יכול ואף אחד לא,

אבל גם בתוך ההסתר, כמו שאמרתי בהתחלה, היו ניסים גדולים ביותר לפרט

ולחלק מן הכלל.

אבל כמובן שאנחנו רואים את האסון בכללותו ומתמקדים בו,

אבל את המסירות נפש וחירוף נפש וקיום המצוות בתנאים הכי קשים והכי מדהימים,

זה יהודי יקר.

אצל הקדוש ברוך הוא זה כפרה על כל הדורות הקודמים,

והבאים,

ואתה לא יודע איזה כוח יש לנו בזכות זה גם כן.

היו יהודים שהיו מקבלים מרגרינה

ולא היו אוכלים אותה, שזה היה קצת שומן שיהיה להם בגוף, קצת היו נותנים להם. הם היו אוספים את זה חודשים בשביל שבחנוכה

הם יוכלו לשים את זה בתוך כפתורים,

בשביל שיוכלו לקיים מצוות חנוכה.

היו שם גילויי מופת וגבורה שלצערנו הרב, בציבור החילוני לא מזכירים בכלל,

והשואה היהודית ברמה של קיום תורה ומצוות לא נזכרת בכלל.

מה שמזכירים זה רק פרטיזנים וגבורה פיזית.

אבל יש ספרים גדולים

שכשאתה רואה את הגיבורים האמיתיים, מה היו מוכנים לעשות

בשביל לקדש שם שמים בשואה, מתוך הכרה שהם נעקדים,

נעקדים כמו עקידת יצחק,

אתה היית מתגאה בעם שאתה שייך אליו.

מה לנו יותר מרבי יוחנן וסרמן, זכר צדיק וקדוש ברוך בה, השם ייקום דמו,

שהגרמנים רצו לשחרר אותו אבל להרוג את כל בני הישיבה שלו.

הוא אמר, לא, אני הולך

איתם

ולא רוצה לחיות בלעדם.

ולפני ששמו אותם לכיתת היורים והולכים לירות בהם, נתנו לו בקשה אחרונה, הוא אמר, אני רוצה להגיד עוד משהו.

הוא פנה לבני הישיבה, תלמידים, צאן מרעיתו, ואמר להם כעין זה.

אמר להם, נבחרנו להיות קורבן לשם יתברך.

והדין בקורבן,

שאסור שיהיה פיגול,

וקורבן תלוי גם במחשבה.

כדי שלא נפסול את הקורבן,

שלא נתגאה בלבותינו שנבחרנו להיות קורבן,

כי זה פוסל.

אחרי זה ירו בכולם.

זאת אומרת, על מה חושב יהודי ומה מלמד אותם את הלימוד האחרון,

שכביכול אין לו שום משמעות כבר, כי אחרי זה יש ירויות.

אל תתגאו בלבותיכם שנבחרתם להיות קורבן,

כי זה פוסל.

זאת אומרת,

היו מעשי גבורה אמיתיים וגדולים.

היה יהודי אחד

שהיה ניתן לשחרר את הבן שלו,

את הבן שלו.

היו נותנים כל יום מכסה,

צריכים לעלות איקס אנשים לרכבות.

את הבן שלו היו מוכנים להוציא מהחשבון.

הוא נספר,

נספר,

אבל

הייתה אפשרות לשחט גרמני בשביל שהבן שלו יצא מתוך התופת.

האבא חשב,

אולי זה מעשה שאסור שייעשה, כי אם מוציאים את הבן שלו,

מישהו אחר ייכנס תחתיו, כי המכסה היא אותה מכסה.

אז הוא הלך לשאול את הרב,

כבוד הרב, מותר לי לתת כסף בשביל להציל את בני וייכנס מישהו תחתיו?

אמר לו, לא.

והוא שלח את הבן שלו למיתה.

זאת אומרת,

כשאתה רואה את מעשי הגבורה האלה,

אתה מבין שלא כל מי שמת שם

או נרצח

או עבר את כל מה שעבר,

לא קנה את עולמו בזכות

ולאין שיעור שאנחנו יכולים לדמות. אם היינו, אנחנו לפחות לומדים,

לומדים.

מקצת מן הקצת,

מהגבורה הרוחנית

והגדלות

של האנשים האלה שעמדו שם,

העם הזה היה יכול לעמוד בפני כל דבר שבעולם.

אבל לצערנו הרב זה לא כך.

לשאלתך,

חשבון שמיים במקרה הזה אנחנו לא נוכל לפרוט לאחד לאחד. בכלל אנחנו יודעים את הכלל.

ורק להזכירך שבחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני מתו גם מיליונים,

והציבור הישראלי ברובו לצערנו אפילו לא זוכר זאת ולא יודע זאת.

כי לתשעה באב אין את יום השואה.

יום השואה מתו, נכון, שישה מיליון יהודים.

בחורבנות מתו יותר.

אבל משום מה הציבור הישראלי החילוני לא נוהג

להשתתף

בתשעה באב.

זה יום רגיל אצלו.

אבל עברנו חורבנות.

בביתר, 52 שנה אחרי חורבן בית שני, נרצחו שמונה מיליון יהודים.

תקרא במדרש אחד בהתחלה.

העם היהודי סבול תלאות.

אבל הכול הולך עם חשבון,

ותמיד עם התראה והתרעה לפני בתורה ועל ידי הנביאים.

אבל עם ישראל עקשן,

עם קשה עורף, לטובה ולשלילה.

כשהוא הולך בתורה ודבק בה, הוא קשה עורף לא לקבל אפיקורסות,

ולפעמים הוא גם לרעה.

הוא מתעקש לא לשוב בתשובה.

חשבון שמים לא נדע,

אבל נדע איך לכלכל את מעשינו מפני הבאות.

והנה, אני מודיע כאן עוד פעם

שכל השואות שהיו עד עכשיו כאין וכאפס לעומת גוג מגוג.

וזה כתוב גם כן

בזכריה יג יד.

אז הנה, קח בחשבון

שעומדת להיות תשואה בקנה מידה כזה ששני-שלישים מהעולם יושמדו ורק שליש יישארו.

זאת אומרת,

ארבעה מיליארד בני-אדם

בתקופה קצרה מאוד מאוד.

חצצות בוטניות או משהו?

גרעיניות, בוטניות וממניות.

זאת אומרת,

זה מה שכתוב שיהיה באחרית הימים,

ולא בכדי הכינו את כל ארסנל הנשק העולמי

עם אפשרויות כאלה לסוף,

כיוון שזה מה שיהיה בסוף.

הבנת, יהודי יקר?

כן. טוב, תודה על השאלה,

על התשובה.

תודה רבה, כבוד הרב.

תהיה בריא. אני רוצה להציע לכם,

בעזרת השם יתברך זכות גדולה,

ובואו נעשה חסד עם כל אלה שצריכים ברכה וישועה,

ובפרט לאלה שהוזכרו כאן,

ובפרט לאישה נכבדה שעמדה פה ובכתה.

אתה, בעזרת השם, עשר. רק רגע.

מה קרה? רגע, רגע, רגע. בסדר, רק רגע.

רק שנייה.

מה, גמרנו? לא גמרנו. אני פה.

86,400 שניות.

אפשר להפוך אותן לשעות, לימים, לחודשים ושנים.

בעזרת השם יתברך.

שימו לב,

יש תוכנית

שמי שעושה אותה, בעזרת השם יתברך, מתרבות זכויותיו לאין-שיעור ואין-ערוך בעולם הזה ולעולם הבא בלא הפסק.

מהי התוכנית?

תוכנית שנקראת כוח כפליים.

מה זה כוח כפליים?

כל מי שתורם, בעזרת השם יתברך,

28 דולר לחודש מכספי מעשר,

שבלאו הכי הוא צריך להפריש,

יהיה שותף לכל הפעילות שאנחנו עושים כל הזמן, ואנחנו עושים, ברוך השם,

די הרבה.

מה הוא יקבל בתמורה לזה, מעבר לזכויות הרוחניות שהסברנו?

הוא מקבל סוף שבוע בבית-מלון חינם,

נגיד בכנר, בניר-עציון, חינם,

שישי-שבת,

פעם בשנה,

אתנו ביחד,

שבת, משהו, 700 איש,

כל חודש יש סוף שבוע כזה חינם, מקבלים פעם בשנה.

הנה, הרבנית פה נמצאת, היא יודעת, היא גם מארגנת.

רגע, תכף.

דבר שני שמקבלים,

זה מקבלים קלטות,

וידאו,

סידי וספרים חינם כל חודשיים בדואר,

פעם בשנה מקבלים טיול לקברות צדיקים חינם.

כל שבוע מקבלים עיתון הביתה חינם,

וכל שבוע מקבלים גנזי המלך

הביתה חינם.

כל זה שווה יותר ממה שאתם נותנים, גם בכסף.

וזה מכספי מעשר, וזו זכות להיות שותפים בכל הפעילות הרוחנית שאנחנו עושים.

ואפשר להתכוון שמה שנותנים יהיה גם להצלחה,

לישועה ולרפואה.

רגע,

בטפסים שיחלקו לכם כעת

ניתן לרשום

את השם ושם האימא,

ומה הברכה שרוצים,

כל הוראת קבע כזאת שתמלא 28 דולר לחודש,

בעזרת השם תמלאו את השם האימא,

ואנחנו בעזרת השם ניתן לכם ברכה למה שתבקשו, בעזרת השם, ותהיו שותפים אתנו,

86,400, בכפולות של אין שיעור ואין ארוך,

וגם לרפואת כל הנצרכים.

קדושים אתם, כי קדוש אני. יצר הרע הוא חיוני בבריאה,

הוא בעצם זה שנותן לנו את הבחירה,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ואדם מקבל את אפשרות הבחירה בזה שיש לו דחף לעשות רע,

יש לו את הרצון להיות טוב, וכנגדו את הרע. והאדם צריך להתמודד.

איך הוא ידע מה נכון ומה לא, מה רע ומה טוב?

באה התורה ואומרת, מה עם המצוות ומה עם האיסורים?

מצוות עשה צריך לעשות, מצוות לא תעשה צריך לפרוש.

אבל יצר הרע עובד שעות נוספות, ואיפה הוא יכול לתקוף?

אם אדם כבר שומר הכול, במה שמותר.

הוא יכול להגיד לך, מותר, תרבה.

באה המצוות, קדושים תהיו, ואומרת, אל תהי נבל.

קדושים אתם, כי קדוש אני, כי קדוש אני.

קדושים תהיו,