קלטת מס' 413 - מה, זה לא תמיד ככה ? - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

יש תשלומים, כבוד הרב!

מה? יש תשלומים, מה נחשב על תשלומים? בתשלומים, בתשלומים, בתשלומים.

אוקיי, אתה יודע מה, תשתמש בזה, אבל מה עם האישה שתמצא כידך?

אז לפעמים האישה לא מתאים לדברים האלה, ואז... אה, יש לך בעיה עם האישה! אין בעיה עם האישה! האישה רוצה שתביא לה כסף, כסף! היא שילמה את חתנה, שתביא לה כסף!

אם אתה לא מביא כסף, תלך מפה וצריך אותך.

איחרתי בתשלום אחד של מים, חתכו במקום. מה? חתכו את המים, במקום. איחרתי, דוגמה. נו, חתכו את המים, במקום. אתה בא ואתה אומר את הציבור למטה, עוד פיתחו לי על הגובה.

כן, אבל במציאות זה אחרת, אתה לא משלם דקה על החשמל. איזה מציאות? איזה מציאות? בוא תקשיב. אתה לא משלם גם, מותק, מותק, אתה גדלת בבטן של אימא? גדלתי. היית תשעה חודשים?

הייתי. דאגת לפרנסה? לא, השם דאגתי. אה, רק שם עובדך? דואג לכל. לכל. היית בן שנה? הייתי.

לא. על מי שמחת? על השם. רק על השם? על השם. בין שנתיים יצאת לעבודה? לא.

אבל היום זה אחרי, באיזה גיל יצא? היום? היום זה אחרי. מה, זה לא היה תמיד ככה?

החלט את מספר 413. מה, זה לא תמיד ככה?

חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח קדושה.

פירוש המילה קדושה זה להיות פרוש.

פרושים תהיו. קדושים תהיו משמעו פרושים תהיו.

והרמב״ן מסביר

אל תהיי נבל ברשות התורה.

יש פעמים שהתורה לא מגלה את דעתה בדבר ודבר היתר,

אבל התורה אומרת

במצווה, קדושים תהיו, פרושים תהיו, פירושו אל תהיי נבל ברשות התורה,

אל תנצל את ההיתר.

לדוגמה, התורה לא אומרת כמה לאכול.

כתוב, בכל אהבת נפשך תאכל בשר.

אתה רוצה לאכול בשר?

תאכל.

התורה לא אומרת כמה גרם לאכול בארוחה או כמה קילוגרם ביום.

היא לא אומרת.

אבל אל תהיי נבל ברשות התורה, פירושו שאתה תשב ותהיה בשובעי

ובזוללי כל היום.

שובע יין וזולל בשר.

אז לכן היא אומרת, פרושים תהיו.

אדם צריך להיות קדוש ופרוש מעריות.

אז יש מצווה

של פרייה ורבייה,

אבל התורה אומרת שגם יש זמנים

ולא להיות מצוי כתורנגול.

זאת אומרת,

כל אחד מאתנו צריך לראות איך לקיים את מצוות התורה,

ומצד שני צריך לדעת גם מה שמותר להתרחק.

מה הפירוש?

כמה וכמה לא.

הקב'-ברוך-הוא אומר, בראתי יצר הרע ובראתי תורת ולין לו.

יצר הרע הוא חיוני בבריאה.

הוא בעצם זה שנותן לנו את הבחירה,

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

והאדם מקבל את אפשרות הבחירה בזה שיש לו דחף

לעשות רע.

יש לו הרצון להיות טוב,

וכנגדו, את הרע.

והאדם צריך להתמודד.

איך הוא ידע מה נכון ומה לא, מה רע ומה טוב?

באה התורה ואומרת, מה עם המצוות?

ומה הם האיסורים?

מצוות עשה צריך לעשות, מצוות לא תעשה צריך לפרוש.

אבל יצר הרע עובד שעות נוספות, ואיפה הוא יכול לתקוף?

אם אדם כבר שומר הכול, במה שמותר,

הוא יכול להגיד לך, מותר, תרבה.

באה מצווה קדושים תהיו, ואומרת, אל תהי נבל.

התורה נתנה לך רשות,

אבל אל תרבה יותר מדי.

בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין לו.

יצר הרע

הוא רע.

הוא רע מאוד.

הוא הכי רע.

אין רע יותר ממנו.

מי מעיד עליו? בוראו הקדוש-ברוך-הוא.

הוא אומר, זה יצר הרע.

אין יותר רע.

אבל בראתי תורה שהיא תבלין לו.

לדוגמה, אנחנו לוקחים מאכל שהוא מר,

פרי מר,

ירק מר,

לוקחים תבלין, שמים אותו במרק,

מתבלים וממתקים אותו.

אתה יכול לקחת סלק מר

ולעשות אותו מתוק.

וכן, על זה הדרך.

אומרת התורה, צריך את יצר הרע.

אם לא יהיה צרר הרע, לא יהיה לנו דחף לכלום.

זאת אומרת, אדם לא יבנה בית

כי הוא עושה חשבון.

בית?

כמה זמן אני חי, כמו שאומר הרמב״ם? כמה זמן אדם חי?

אדם הולך מקצה הגליל

עד קצה גליל שישי בעולם

בשביל להביא פרנסה לביתו, אוסף כמה שנים כסף,

חוזר בחזרה, בונה בית במשך כמה שנים,

נשאר חובות עם משכנתה כמה עשרות שנים,

ואין בכדי חייו בשביל לחיות אפילו בצריף,

בונה מפלסים, יציקות בטון, כל מיני דברים,

אבל צריף

יהיה קיים יותר ממשך חייו.

ומשקיע ומביא צבעים וחשמלאים ומה לא.

כמה הוא משקיע בשביל הדירה ומשועבד לה.

אם אדם יעשה חשבון ולא תהיה לו קנאה מחברו למה לא יש דירה כזאת ולמה לא, למה הוא גר בשכונה הזאת ואני לא,

אם לא היה את היצר הרע הזה, אדם לא היה עושה כלום.

היה אומר, כמו פעם, מספיק מערה,

נישאר בפנים,

בלי הוצאות, בלי חשמל, בלי ארנונה, בלי מסים, בלי ועד-הבית, בלי חרט.

מסודר.

לא היה לו דחף, הוא לא היה מחליף בגדים.

אולי הוא מכבס אותם,

אבל לא היה מחליף בגדים.

למה כשהוא בא לאירוע כזה הוא מחליף, ולאירוע כזה הוא מחליף, וכל פעם מחליף, ומחליף, ומחליף?

לא יפה לראות ככה.

מי אומר לו את זה? ייצר הרע.

מה הוא אומר? צריך להיות יפה, צריך להיות נאה, צריך להיות ככה.

תראה איך הוא מתלבש, תראה, זקנה חולצה חדשה, הוא הולך לקנות כמו, זקנה עניבה חדשה, הולך לקנות כמו,

יותר טוב ממנו.

קניות, קניות, קניות. למה?

בגלל שלאחרים יש רגע, אבל בשביל מה צריכים בגדים?

בגדים צריכים בשביל להתכסות,

בשביל להתחמם.

זה הכול.

אז מה זה משנה מה אתה לובש?

תלבש אותו מלבוש, כבש אותו כשהוא יתלכלך, ושלום, תמשיך עוד פעם.

לא, לא נעים.

מה זה לא נעים?

אה, בגלל שכולם ככה, יש להם יצר הרע, נהיה תחרות, נהיה קנאה,

וככה ממשיכים.

וכן בכל דבר.

אז צריך את יצר הרע,

שיהיה את הדחף.

אבל הדחף הזה, צריך לדעת למתן אותו.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת כמה מותר וכמה אסור.

מי מלמד אותו? התורה. הוא מקום שהיא לא אמרה, יש לנו כלל, אל תהי נבל.

עוד דבר במצוות הקדושה,

על-ידי עשיית המצוות שאנחנו עושים,

אנחנו פשוט מתקדשים.

הנשמה שלנו מתקדשת, וגם הגוף.

לכן, כשאנחנו מברכים אנחנו אומרים, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו.

זאת אומרת, אנחנו מתקדשים על-ידי המצוות.

מתוספת באדם קדושה.

אז זאת אומרת,

אדם שעושה מצוות מוסיף קדושה בנשמתו וגם בגופו.

גם גופו מתקדש.

לכן, יש מצוות

שנוגעות לגוף, לא לעשות סרט בגופו על מת.

לדוגמה, יש עמים,

בדתות, בכיתות,

שאם מישהו מת להם,

ישר הם פוצעים את עצמם ושורטים את עצמם.

התורה אוסרת את זה.

הגוף לא ברשותך, יש בו קדושה, אל תזיק אותו.

התורה הקדושה לא מרשה לעשות כתובת קעקע.

זה לא שלך, גוף, הלא,

אל תעשה לנו עכשיו הודעות רחוב, אל תשים שום דבר.

זה לא עמוד.

זה גוף של יהודי.

זה נרתיק קדוש.

התורה אומרת שאסור לתלוש שערות,

וכן הלאה.

זאת אומרת, התורה אומרת, לא רק הנשמה הקדושה, גם הגוף קדוש.

לכן אתה צריך לשמור על הגוף. וגם כתוב, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. אדם צריך תמיד לדאוג לבריאותו,

שיהיה בריא על מתכונתו,

כי כשאדם חולה הוא לא יכול לקיים את המצוות.

אז צריך גם לדעת לשמור על הבריאות.

התורה הקדושה אבל קידשה אותנו בקדושה מיוחדת, בפרט בגלל שאנחנו הקרובים יותר לקדוש-ברוך-הוא בבריאה.

קדושים אתם לשם אלוקיכם,

וייתם קדושים,

והתקדישתם וייתם קדושים,

כי קדוש אני.

אתם קדושים

ואתם לי עם סגולה.

זאת אומרת, אנחנו בבריאה הכי הכי קרובים לקדוש-ברוך-הוא.

יש ארבע דרגות בבריאה,

ורבי יהודה הלוי אומר, חמש.

ארבע ידועות זה דומם, צומח, חי, מדבר.

דומם זה הנמוך ביותר,

מעליו זה הצומח,

לאחר מכן זה בעלי-חיים,

ואחר כך דרגת מדבר זה בני-אדם.

ורבי יהודה הלוי אומר שיש עוד דרגה חמישית, זה ישראל.

בין כל

דרגה לדרגה יש ממוצע

מצב ביניים

בין דומם לצומח,

יש מצב שהוא גם דומם גם צומח.

מה גם דומם גם צומח?

מה גם דומם גם צומח?

אלמוג,

אלמוג בים,

זה דומם צומח.

זה הממוצע.

בין צומח לבין חי, בעל-חי, יש גם ממוצע.

יש ממוצע בין צומח לבין חי,

יש ברייה שנקראת אדני השדה.

אדני השדה זו ברייה

שהיא צומחת, דמוי קוף,

צומחת מן האדמה,

מחוברת בטבורה אל האדמה,

וגודלת עליה כל מיני דברים, והיא אוכלת מזה.

הברייה הזאת, שהיא גם צומחת מן האדמה והיא גם בעל-חי,

היא מתנהגת כבעל-חי, אבל היא מחוברת לאדמה.

איך היא מתה?

אם מנתקים לה את חבל הטבור,

אז היא מתה, אבל לפני שהיא מתה

היא צועקת צעקה שמי שנמצא במרחק קילומטרי מת.

זה נקרא אדני השדה.

ויש עוד דבר אחד שמובא בשולחן ערוך,

זה ציפור שגודלת

על עץ

גודלת על עץ כמו פרי,

מחוברת לעץ,

אבל היא ציפור.

יש שאלה בעל-החיים, שחטים אותה אם היא מותרת כמו עוף או לא.

זה הממוצע בין צומח לבין בעל-חי.

בין חי לבין מדבר יש גם ממוצע.

מה זה?

השימפנזה.

הוא רנג אוטאנג.

הוא הכי דומה

לאדם, למדבר,

אבל הוא בעל-חי.

זה הממוצע ביניהם.

זה אלה שבאו מהקופים.

הם ממוצע.

בין זה לבין זה הם עוד לא הגיעו לדרגת מדבר.

ומעל למדבר

יש ישראל.

ישראל זה מדרגה אחרת. קידושים

כי קדוש אני.

עם ישראל, אומר רבנו יהודה הלוי, למה כשמתפללים, בשונה מכל אומות העולם,

הם מתנועעים?

משום הנשמה הקדושה שבהם.

כל עצמותי תאמרנה.

זאת אומרת,

עם ישראל קדוש להשם וקרוב אליו מאוד מאוד מאוד מאוד.

כתוב, בשם בעל המקור-ברוך,

שפעם אחת גוי,

ולא נאמר

איזה סוג,

שאל מהרב הרשב״ש,

זיכרונו לברכה, ואמר לו,

האמת שעיקר טהרת כל טומאה הוא במים?

האם זה באמת ונכון שהטהרה נעשית במים מטומאה?

ענה לו הרב, ואמר, אמת.

אז שאל אותו הגוי, אם כן, איך אתם אומרים עלינו שאנחנו טמאים ואתם טהורים?

הלא אנחנו בכל עת שמתפללים רוחצים את עצמנו מהמותניים ולמטה,

וידינו עד הכתפיים

ורוב הראש.

ואתם שופכים מים על הצבעותיכם רביעית.

האם זה נחשב הטהרה שלכם כנגד הטהרה שלנו?

השיב לו הרב, אני מתיירא להשיב לך.

שמא תעליל עלי איזה עלילות,

כי כן דרככם.

נשבע לו בכמה מיני שבועות שהוא לא יעליל עליו,

וקראתי אותו ברית

שלא יקרה לו כלום.

ענה לו הרב, ואמר,

צריך אתה לדעת כי אין שום טהרה במים אלא למי שהוא טהור מעיקרו.

למי מועל טהרה במים? מישהו טהור מעיקרו.

ואם קרה לו מקרה לא טהור,

המים יועילו לו לטהר.

מי קמה מים טהורים?

אבל מישהו טמא מעיקרו אפילו יטבול בכל מימות שבעולם,

ייכנס לאוקיינוס עמוק-עמוק

ויצא נשאר טמא.

הוא אמר לו, אני אתן לך דוגמה.

התרנגולים,

כל היום הם נקרים באשפתות.

בכל דבר מאוס הם נוגעים,

בכל דבר בלתי טהור.

אבל הם רוחצים אותם קצת במים,

מייד הם טהורים,

ואין שום אומה אוסרת את אכילתם.

לעומת זאת, הצפרדעים,

הם נבראו מן המים,

וכל ימיהם הם נמצאים בתוך המים,

ולא יוצאים כלל,

ואף על-פי כן הם טמאים.

למה? מפני שמעיקרם הם טמאים ואינם יוצאים מדופי טומאתם בכל מימות שבעולם.

אותה שעה נהפכו פניו של הגוי כשולי קדירה,

ולא יסף לראות עוד את פני הריו.

זאת אומרת, קדושה וטהרה שייכת רק בעם היהודי.

לכן הקדוש ברוך הוא אמר, קדושים אתם,

כי קדוש אני.

אני קידשתי אתכם בקדושתי.

לפי זה נמצא,

כי אין כל שייכות לטומאה וטהרה אלא לגבי עם ישראל שמעיקרם הם קדושים,

ואז אפשר לבקש מהם להתקדש יותר על-ידי המצוות.

אז מעיקר אנחנו נולדנו קדושים,

אבל הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לעשות מצוות, להוסיף קדושה על קדושתנו.

לכן אשר קידשנו במצוותיו.

מה שאין כן אומות העולם,

שגם אם הם יקיימו את שבע המצוות בני נוח שמצווים,

לא יתקדשו בהם,

משום שהם טמאים מעיקרם, ואיך תחול עליהם קדושה.

זאת אומרת, קודש ישראל לשם ראשית תבואתו,

אומר הפסוק בירמיה.

זאת אומרת, אנחנו נבראנו כך

על-ידי הקדוש ברוך הוא.

עם קדוש,

אבל צריך לעשות גם מעשים של קדושה.

וכשהקדוש ברוך הוא אומר שאנחנו קרובים אליו,

אז צריך לדעת שמי שמאמין ובוטח בשם יודע שמה שהקדוש ברוך הוא מצווה, ואפילו הדבר הקל ביותר,

צריך לעשות.

ואם הקדוש ברוך הוא גם נתן סמכות לחכמי התורה,

לאסור עלינו דברים, לגזור עלינו גזירות, לתקן לנו תקנות,

אז אנחנו צריכים להישמע לדבריהם

גם כן, משום שעל-פי התורה אשר יראוך לא תסור ימין ושמאל.

זאת אומרת,

מחובת היהודי לעשות כל אשר בידו לקיים את מצוות התורה וחכמיה.

וכיוון שאנחנו נמצאים אחרי פסח,

אז טוב לספר דבר שיחזק את כולנו.

כידוע, חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה,

וחמץ של יהודי כזה אסור בהנאה. לדוגמה, אם יש חנויות שלא מכרו חמץ שהיה להן בפסח,

לא מכרו אותו לגוי, על-ידי זה שמכרו לרב שמכר בסוף לגוי.

אז החמץ הזה שעבר עליו הפסח אסור בהנאה,

אין ליהנות ממנו ואסור לאכול אותו ולא כלום.

כך גזרו החכמים, ואנחנו צריכים להישמע. לכן צריך להקפיד, כשקונים אחרי פסח למשך תקופה מסוימת,

לשים לב אם החנות או המקום שקונים בו מכר את החמץ שלו לרב,

או שמכר לגוי בסוף,

ואז יהיה אפשר לקנות ממנו חמץ,

או חמץ חדש שעכשיו נעשה.

באחת העיירות

בפולניה גר יהודי,

שמו רבי רפאל דובז'נסקי.

עובד אלוקיו באמונה,

היה האיש.

הוא חכר מאת הפריץ את בית השיכר,

ופרנסתו הייתה ברווח.

אתם יודעים, גויים אוהבים להשתכר,

והיהודי יודע מה לקנות.

אך דאגה אחת כרסמה בלבו,

בנים לא היו לו.

שנים חלפו עליו בכפר, ולא נשתנה סדר עולמו.

והנה הופיע בכפר כומר ששנאת ישראל עמוקה פעפעה בלבו,

והחל מתענה לרבי רפאל,

מציק לו ומצער אותו.

הכומר דרש שהכפריים יחרימו את ביתו ולא יוסיפו להיכנס אליו.

אבל הכפריים, שהטיפה המרה משכה אותם,

כמו בחבלי קסם,

לא שעו לדרשותיו של אותו כומר.

ניסה הכומר את מזלו אצל הפריץ

וביקש שייטול בחזרה את רישיון החכירה.

אולם גם הפריץ סירב לשמוע לו,

וכשראה הכומר שמזימתו נתקלת בקשיים מרובים,

הגה מחשבת זדון בלבו.

פסח קרב,

רבי רפאל יהיה צריך למכור את החמץ שלו לנוכרי.

רבי רפאל היה רגיל למכור את החמץ מדי שנה לאחד הכפריים.

הלך הכומר לאותו כפרי,

הבטיח לו סכום כסף גדול,

ובלבד שלא יקנה אצלו את החמץ.

גם את הכפריים הוא הזהיר,

לבל ייהנו לקנות את החמץ של רבי רפאל.

הגיע ערב פסח,

רבי רפאל מחכה לבואו של הגוי,

כיוון שהוא רוצה לשוב לביתו, להתכונן לחג המצות.

הגוי לא מופיע.

הגיעה שעת איסור חמץ,

ורבי רפאל רואה שהצליחה מזימתו של הכומר,

פתח את החנות לרווחה וקרא בפולנית.

להביא ידוע לכם,

הנני מפקיר את החמץ והרוצה לבוא ולקחת, הרשות בידו.

כל מה שיש לי בחנות הפקר, מי שרוצה לבוא,

יבוא, ייקח וישתה.

סיים את ההכרזה, ארז את תרמילו ויצא לעבר ביתו.

בשבעת ימי החג

היה שרוי בשמחה יתרה.

בטוח היה שמן השמיים מנסים אותו.

לאשתו הצדקנית הוא לא גילה דבר מכל אשר אירע,

כדי שלא לצערה.

לאחר הפסח

רתם רבי רפאל את עגלתו והוא ואשתו נסעו לכיוון הכפר.

בדרך ראו את אחד הכפריים ועצרוהו.

רבי רפאל היה שרוי ברוח טובה,

פנה אל הכפרי בשאלה, נו,

איך עבר עליכם חג הפסח?

שתיתם על חשבוני?

הרוויתם את צמאונכם בשנה הזאת, לא כבשנים קודמות.

לתדהמת רבי רפאל ענה הכפרי, לא,

שני כלבים שחורים מטילי אימה שמרו על הפתח ולא הרשו את הכניסה לחנות.

כשקרב רבי רפאל אל חנותו הוא ראה את שני הכלבים השחורים,

אבל הם ניגשו אליו,

רכרכו אותו, ואחר עזבו את המקום במהירות.

רבי רפאל הבין שמן השמים מסייעים לו ולוחמים את מלחמתו,

אך על כל פנים אמר לנפשו,

כמו אין משגיחים בבת-קול.

זה נס מן השמיים, זה כמו אות משמיים, זה כמו בת-קול,

וכתוב אין משגיחים בבת-קול.

בביתו הוא לא ילין חמץ שעבר על...

עליו הפסח,

אז מה אם שברו הכלבים?

הרי הוא לא מכר את החמץ,

וחמץ שעבר עליו הפסח, אסור בענה, אסור להיענות ממנו, אסור להרוויח.

אז זה יפה מאוד שכלבים היו שם,

אבל חמץ, נשאר חמץ.

תוך כדי מחשבה הוא ניגש אל הברזים של החוויות,

פתח והתחיל לרוקן את החוויות של היין.

אשתו נבעטה ממעשיהו.

הרי היין שרף הוא כל פרנסתם,

ואיך אפשר לאבד ממון בידיים?

הרבי רפאל החליט לגשת אל הרב לשאול שאלת חכם.

הרב שקל היטב בדבר ופסק

שהיין שרף מותר בהנאה.

שמחה אישה שבה לביתה

ובעלה שב לחנותו.

בדרך

החל רבי רפאל לעשות חשבון נפש.

אמת ונכון הוא שחוויות יין שרף אלה הן מקור פרנסתו,

ואם אבדו החוויות, אבדה פרנסתו.

והרב שמצא יותר דחוק

להשתמש ביין שרף, כדאי ולסמוך עליו.

אבל, ריבונו של עולם, איך אני, רפאל,

דובז'נסקי יכול להזדקק להיתר דחוק כזה בגלל בצע כסף?

כשהגיעה לחנות,

גמלה בלבו החלטה,

פתחת ברזים

ושפכת יין שרף ארצה, עד טיפת היין האחרונה.

כשהגיע השם המעשה לאוזני אשתו, היא פרצה בבכי מר,

ניגשה לביתו של הרב, ובכתה על מר גורלה המר,

בנים אין לה,

הונה אבד,

ואנה תבוא.

אל תבכי ניחם אותה, הרב.

שובי לביתך, הסירי דאגה מלבך,

ובזכות המצווה שקיימתם את חובקת בן

שיאיר בצדקתו את עיני העולם.

לתקופת השנה נולד לה בן,

הוא הצדיק,

רבי אברהים אליהם מצ'חנוב,

ואביו של האדמו, רבי זאב מסטריקוב, זכר צדיק לברכה.

שעליו אמר הרבי מקוצק, זכר צדיק לברכה,

מי יכול להידמות לאיש קדוש כזה שכל איבריו הם תורה וקדושה?

זה מה שהם קיבלו במתנה על מה שהם שמרו, על מה?

מצוות חכמים שגזרו שאסור ליהנות

מחמץ שעבר עליו הפסח.

אז אם על מצווה כזאת יכולים לזכות לבן כזה,

על מצוות התורה שמקיימים, מה מגיע לנו?

וזה בעולם הזה.

ולעולם הבא,

שם הקדוש-ברוך-הוא משלם פי כמה וכמה לאין ערוך.

וכתוב שכל מצווה שאדם עושה בעולם הזה, הקדוש-ברוך-הוא שותל אותה בגן-עדן והיא מצמיחה לו פירות.

וכתוב שמידה טובה בעולם הזה היא פי 500 ממידה רעה.

אז כמה שכר יהודי יכול לקבל?

רק שיתחיל לעשות.

קדושים אתם לשם אלוקיכם.

עם קדוש.

צריך לדעת מהי התכלית של הבריאה

ולהשתדר כמה שאפשר יותר לאסוף מצוות בעולם הזה. כמה שיותר לאסוף מצוות בעולם הזה.

כל רגע ורגע,

כל רגע ורגע אדם יכול לאסוף.

כל כך הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה מצוות.

אבל מה לעשות, יש הרבה אנשים שאוהבים לאסוף כסף,

יותר ממצוות.

תגיד לו מצוות ועשה קצת.

והוא חושב שכבר יצא ידי חובה.

אבל לא ראינו אחד שעשה 100 שקל על הבוקר, שאמר, יאללה, יצאתי ידי חובה, מספיק.

עכשיו אני אלך ללמוד.

בדיוק הפוך, רק, אתה 100 מחכה ל-200.

אבל אם נתבונן בדברים נכון,

נבין כמה אנחנו טועים.

לו יצויר שהיו מודיעים לנו שכל יום בבוקר נותנים לנו,

86,400 דולר ליום,

אבל לשימוש,

מ-08 בבוקר

עד 08 בבוקר למחרת.

מה שתבזבז,

תהנה, תאכל, תשתה, תקנה, שלך. מה שלא,

חוזר בחזרה לבנק.

ומחר,

ב-08,

תקבל עוד פעם 86,400 דולר

לעוד 24 שעות.

מה שתבזבז,

נהנית, שלך.

מה שלא, חוזר לבנק.

ומחר,

ב-08 בבוקר,

86,400 דולר

ל-24 שעות.

מה שתבזבז,

נהנית, שלך.

מה שלא, חוזר לבנק.

אני שואל אתכם שאלה.

אם נותנים לכם כל יום 86,400, מה אתם עושים עם זה?

כן, הנה הוא יודע מה לעשות.

לא,

אם במילה לא תחשבת

הבנתי. אין אם.

אין אם.

ואם נותנים לך?

אין למה.

ובכן,

התורה אומרת

פרשה שלמה על המילה אם.

אם בחוקותיי תלכו

והיא אומרת,

אם.

בחוקותיי תלכו כל הברכות שבתורה על האים הזה.

ואם

לא תלכו כל הקללות.

והכול תלוי באם.

אז 86,000

דולר ו-400 זה אם קטן.

נו.

ואם מקבל אדם כזה דבר, מה עושים?

כל יום לבזבז,

לבזבז 86,000, 400, אתם יודעים איזה ריצה?

מה תעשו?

נו, מה תעשו?

תלכו למסעדה הכי הכי הכי הכי. נו,

כמה תאכלו?

תיקחו יכטה ותיסעו.

כמה תיסעו?

תפליגו. כמה?

תקנו מכונית הכי הכי.

נו, מה תעשו?

כל היום תהיו בכביש.

מה תעשו?

תקנו דירה?

שתיים?

שלוש?

ארבע?

חמש?

בכמה תשנו?

מה, תשכירו אותה?

אבל אתם מקבלים כל יום 86,400. אז זה כסף קטן.

אז מה תעשו עם כל הכסף?

לתת צדקה. לא. אה, לתת צדקה?

בסדר. כמה תיתנו לצדקה?

לא לבתי כנסת.

לא משנה. כמה תיתנו לצדקה מתוך 86?

הכול.

סימן שאתם לא, כשאין, רוצים הכול.

כשיש, אומרים, מי צריך? מה אני אעשה עם זה?

זה רק חלום, דמיון.

בן-אדם חי בדמיון. כמה שיהיה לך יותר כסף, אתה יודע מה יהיה ההבדל בין מה שהיה ולא היה?

פשוט תצטרך לשמור עליו, להשתדל לא להפסיד אותו.

כל החיים שלך תהיה שומר של כסף.

ואלה ששומרים בבנקים מקבלים על זה לפחות כסף.

אתה גם כסף לא תקבל על השמירה.

אתה תהיה שומר חינם,

ואתה תהיה מודאג.

אתה קונה מכונית מפוארת,

אתה חי בדאגות.

שלא יהיה סריטה,

שלא יעברו ליד זה, שלא יזיקו,

שלא יתקרבו אליך, וואי וואי וואי.

שומע משהו? צסס, מיד החלון.

אבל אם יש לך טרנטה,

יאללה, שיגנבו, לפחות שהביטוח יכיר בזה.

בן-אדם חי בדירה מפוארת.

אישה רוצה דירה גדולה, גדולה ורחבה.

זה בהתחלה.

אבל אחר כך לעשות ספונג'ה,

לנקות את האבק, וואי וואי, כמה, כל היום רק.

תריסים, כמה תריסים יש פה, וואי וואי וואי.

לא קונים דירה עם פיליפיניות, עוד לא.

והיום כבר אין אישורים, בעיה.

אז מה עושים?

חלומות.

לאדם יש חלומות, חלומות, חלומות, אם יהיה ואם יהיה לו, ואם זה הוא יעשה ויחיה, מה,

הכול שטויות, דמיון, זה הכול הדמיון, הכוח של הדמיון שלנו לצייר משהו.

אבל זה לא מציאותי, נכון? אנחנו, לפחות פה באשדוד, לא כל כך מציאותי שנקבל 86,400 דולר, נכון?

לא ידועים פה עשירים גדולים בקנה מידה כזה, נכון? אתם מכירים מישהו פה באשדוד

שמרוויח 86,400 ליום.

אתם מכירים?

הבנקים לא מרוויחים פה ככה.

אבל, אבל, אבל אתם יותר עשירים מזה.

אתם יותר עשירים מזה.

הקדוש-ברוך-הוא נתן לכם עושר הרבה הרבה יותר גדול.

הוא נתן לכם 86,400 שניות ביום לחיות.

86,400 שניות לחיות.

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק, טק. מה אתם צוחקים? הזמן שלכם עובר.

טק, טק, טק, טק, טק, טק.

אם ניצלתם את זה,

השתמשתם באושר.

אם לא, לקחו לכם את הזמן, הזמן לא חוזר.

כמו בשעון חול,

יורד,

יורד,

יורד,

והחיים נגמרים,

הזמן אוזל, ואין יותר יקר מזמן.

אין.

ואי-אפשר לקנות זמן.

אי-אפשר.

מה שיש לך, תנצל.

זה לא לבזבז 86,400. אי-אפשר לתרום את הזמן גם.

זה זמן שלך שאתה צריך לדעת לנצל.

בכל רגע זה חיים.

ואם ניצלת את הרגע, הוא חי לנצח.

אם איבדת את הרגע, הוא מת לנצח.

לא יחזור.

איזה מתנה נתן לנו הקדוש ברוך הוא? מתנה, מתנה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת,

הקדוש ברוך הוא נותן מתנה, מתנה.

נו, מה אתם עושים עכשיו בשביל ש-86,400 לא יעופו לנו?

תנו לי עכשיו תוכנית עבודה ליום.

איך אפשר לנצל את כל השניות?

אני רוצה לשמוע.

איך אפשר לנצל את כל השניות?

אי-אפשר?

למה אי-אפשר?

אם השם נתן לנו, אז מה הוא נתן בשביל שאי-אפשר?

או בשביל שאפשר?

זה לא הולך עם אם, זה בטוח יש לנו.

למה אתם אומרים שאי-אפשר?

אני המצאתי אפילו שיטה שאפשר להפוך שנייה לדקה ודקה לשעה.

אתם יודעים?

אני המצאתי שיטה.

תארו לכם שהיה בא בן-אדם עכשיו לפה הערב ואומר לכם, רבותי,

אני יכול להפוך יום שלכם לשנה.

כמה מגיע לכם ימים לחיות?

כל יום שלכם אני הופך לשנה.

כמה אתם מוכנים לשלם על נוסחה כזאת?

כמה עולים ב-6,400 דולר.

86,400 דולר.

חצי דירה.

נו,

אני שואל אתכם, בא בן-אדם ואומר, לי יש נוסחה להארכת חיים.

כל יום הופך להיות שנה.

אתם לא יודעים מה לעשות עם שניות.

ואני אומר לכם שאפשר להפוך יום לשנה.

נו, איך אפשר?

את אמרת שניות אי-אפשר,

ואני אומר שאפשר אפילו להרבות.

כן, הנה, הוא שמע את הקלטת, כן.

נו?

על-ידי קלטות.

מה הפירוש?

כמה אני יכול ללמוד?

כמה אני יכול ללמוד ביממה?

שעה.

שעה?

זה אתה יכול. אני יכול יותר.

אבל הגאון מווילנה למד

ביממה 22 שעות.

כל יממה הוא למד 22 שעות.

הוא היה ישן ארבע פעמים חצי שעה.

שינת הסוס, זה נקרא, כדי שלא תחשב לו מיתה.

כי כשאדם ישן זה נחשב מיתה.

אחד מ-60 במיתה.

אז הוא הקפיד לישון רק חצאי שעות, ארבע ביממה.

22 שעות הוא למד.

הגאון מווילנה.

אני שואל אתכם שאלה, יהודים יקרים.

22 שעות. 22 שעות אפשר ללמוד ביממה, נכון?

אבל יותר מזה אי אפשר.

איך אפשר לעשות את זה ליותר?

הגאון מווילנה השאיר ספרים אחריו.

ספרים.

אז אחרי שהוא נפטר, כל מי שלומד בספרים שלו,

לומד את התורה שלו, זה כאילו הוא מלמד אותו, זה שייך לו,

אז הוא ממשיך, ממשיך, ממשיך, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, ללמד, והכול עולה

לאוצר שלו למעלה.

עכשיו אני מדבר אתכם פה, נכון?

קודם כול,

אם אני מדבר דקה

או שעה,

פה הערב הזה, שעה אחת שאני אדבר,

זה כפול האנשים שנמצאים כאן.

זה השכר של דברי התורה שאני מדבר.

למה? כל מי ששומע, זה יש לו שעה גם.

מי נתן לו את השעה? אני.

אז השעה שלי עשתה שעתיים.

יש שלושה אנשים, עשתה שלוש שעות.

יש פה אלף איש?

עשיתי אלף שעות בערב.

דיברתי שלוש שעות? שלושת אלפים שעות.

יפה.

נוסחה או לא?

רגע, רגע.

עוד לא התחלנו את החשבון.

עכשיו,

אני מקליט, אתם רואים?

אז ההרצאה הזאת תמשיך

ויראו אותה אחר כך אלפים של אנשים, ועשרות אלפים.

אז תכפילו בשעות שהם יראו.

כל זה אני עושה הערב בשעה אחת.

והם ילמדו גם מזה כמה דברים, שיגידו גם לאחרים.

גם זה שני.

זאת אומרת, אתה יכול להפוך יום, לא לשנה,

למאות שנים,

לאלפי שנים.

זה שעה אחת.

בשעתיים, מה עושים?

בשלוש.

אחר כך צריך לדעת איך לייצר מזה עוד ועוד ועוד ועוד זכויות.

מאיפה אני הקראתי לכם עכשיו את הסיפורים האלה?

מהעלון של שבת,

שנקרא גינזה המלך,

ומופץ בכל רחבי הארץ והעולם ב-90,000 עותקים.

אז אנחנו מוציאים שמונה עמודים כאלה, 90,000,

כל אחד קורא בזה קצת,

תכפילו 90,000 כפול אלה שקראו קצת, שווה הרבה.

יפה?

רעיון.

רגע,

רגע, זה פטנטים ושיטות,

איך לחיות בלי סוף.

אחר כך קלטות, DVD,

CD, וידאו, עיתונים,

אתרי אינטרנט,

משאיות,

כל זה בשביל להפיץ יהדות.

אז אפשר להספיק הרבה או לא?

אפשר.

ואחרי 120 שנה שאדם מסתלק מן העולם הזה,

מה קורה?

כל אלה שלמדו וכל אלה שלומדים וכל אלה שזה, הכול עולה למעלה.

עולה, עולה, עולה, עולה, עולה, עולה.

הרמב״ם,

כל יום אומרים לו, קום, קום,

תעלה למעלה עוד,

תעלה עוד,

תעלה עוד. למה? כולם לומדים הרמב״ם למטה.

לומדים הרמב״ם, מגיע לעוד סחר, תעלה עוד, תעלה, תעלה, תעלה.

הוא בטיסה כל הזמן.

בלי הפסקה.

כמה זכויות?

יש מישהו זז בלי הרמב״ם?

יש מישהו זז בלי רשי? יש דבר כזה בעולם. כל העולם היהודי,

הרמב״ם, רשי, תוספות. בואו, כמה, כמה, כמה, כמה, כמה.

זכויות לאין-סוף ולאין-שיעור.

למה?

אם אדם לומד ומלמד זכות שאין כדוגמתה.

אם אדם עשה תלמידים,

אם הוא עשה בעלי תשובה,

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

כל מה שהם עושים,

לא רק לימוד תורה, כל המצוות, כל הפסח, כל התפילין, כל הציציות, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, שלהם ושל זרעם אחריהם עד סוף כל הדורות שלו.

שווה או לא שווה?

אפשר לעשות משהו עם 86,400 שניות או אי אפשר?

וואי, וואי, וואי.

אפשר, אפשר, אפשר. עכשיו יש אנשים

לוקחים את 86,400. שליש מזה הולכים בשביל לעבוד.

לעבוד זה חשוב, נכון? העבודה היא חיינו, אבל לא בשבילנו.

הולכים לעבוד.

עובדים, עובדים, עובדים, עובדים, עובדים, עובדים, עובדים.

כמה הם מקבלים בסוף היום? 250 שקל.

מכרו שליש מהחיים שלהם ב-250.

750, אתה מוכר להם את כל החיים.

לא נשארו לו חיים.

זהו.

מה הוא עשה עם ה-250 שקל?

הלך לאכול.

אכל, שתה, צבע את הבית,

עשה עוד משהו,

הלך לישון, כאן מכר, עשה 250, בזבז עוד פעם,

ולא רק בזבז, בזבז יותר ממה שהוא הרוויח, למה הוא ב-over.

וככה הוא חי כל החיים ברדיפה אחרי כלום.

בסוף הוא מת

ולא נשאר לו כלום.

כלום, כלום, כלום, כלום.

מה יעשה אדם שיש לו משפחה?

או, מה יעשה אדם שיש לו משפחה? יעבוד כפול.

ואז יהיה לו כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

למה?

למה הוא כל כך, בטח.

תעמוד, תעמוד. תן לו מקרבות.

זה נראה לי עובד טוב.

רגע, תן לי.

רגע, רגע, נשמע אותך.

הנה, קח את המיקרופון, אני צריך.

יש בן-אדם אמור להגיד לא לעזור לו עכשיו ילדים, כן? ילדים קטנים, חילופים. מה הייתם, נכנוס לו כחול?

או, שאלה יפה,

שאלה יפה.

האמת שיש כאלה שלא מסתפקים במזון הרגיל, באמת נותנים לילדים תוספות.

זה נכון.

אבל אני אסביר לך משהו.

הבעיה שאתה חושב, שאתה מפרנס את הילדים שלך.

נכון שאתה חושב ככה?

אני מאמין שאלוהים לא תפרנס, אבל אלוהים אומר גם לאדם, גם אתה תזוז כדי שהוא לא יעזור לך. טוב, תזוז ותישאר במקום.

מה אם אני לא אעזור? מה, אם אתה אומר, תזרוק לי. אמרת שאתה מאמין שהוא מפרנס.

אני מאמין, כן.

אני מאמין גם בזה, שאמר לי שתעזור לך.

ואם לא תפרנס, אז הוא יפרנס או לא?

ולפי המציאות לא עובד. מה זה, ולפי המציאות לא?

אני לא יודע. אדם שמת היום למשפחה, הם ימותו אחריו?

אני יודע שאני זז, עובד,

מביא לבית, מביא לילדים, שמעתי.

אבל אם אני לא אלך ולא אעבוד, אף אחד לא יזרוק לי.

לך לא יזרוק, נכון, אבל להם כן. אז איך כל האנשים האלה פה במדינה, כולם גובים רעב,

וכולם מתלוננים, וכולם מסכנים, שמעת שמישהו מת מרעב?

שמעת פה במדינה מישהו מת מרעב?

אני שמעתי אנשים שהתאבדו בגלל הדברים האלה. התאבדו? כן.

לא היה להם מספיק, אז הם מתו.

לא, אבל זה לא צריך להיות ככה. רגע, ברור שלא, גם לא צריך לדבר.

אבל אני מסביר.

אדם, בעל משפחה שנפטר,

המשפחה מתה אחרי יומיים?

לא.

אחרי שבוע? לא.

אחרי שנה? לא. אז מי פרנס אותם עד עכשיו?

אני פרנס.

אלוהים פרנס. מה אמרנו?

אז לא צריך שתעבוד.

אז מה יעשה האדמה? אתה יודע מה? או ישתמש ב-86,400 שניות למה שהשם רוצה. מה הוא רוצה?

מה הוא רוצה? אוקיי, אתה יודע מה? תשתמש בזה. אבל מה עם האישה שנמצאת לידך?

מה אתה? לפעמים האישה לא מתאים לדברים האלה. אה, יש לך בעיה עם האישה. אין לי בעיה עם האישה.

האישה רוצה שתביא לה כסף.

כסף. אין לי בעיה עם האישה. בשביל מה היא התחתנה? שתביא לה כסף.

אם אתה לא מביא כסף, תלך מפה. מי צריך אותך?

אין קשר לזה, אין קשר. רגע, לא אתה, אני מדבר עליה.

עכשיו תשמע,

אני אסביר לך משהו.

עכשיו הנקודה היא ככה.

האמת,

שעבודה זה קללה.

שנאמר, בזיעת אפיך תאכל לחם.

לפני שהאדם הראשון חטא,

הוא לא היה צריך לעבוד בכלל.

כיוון שהוא נתקלל,

ונאמר לו, ארורה האדמה בעבורך,

בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך,

אז לכן הוא נתקלל, בזיעת אפיך תאכל לחם.

אבל אני שואל אותך שאלה.

אם אחד קילל אותך קללה,

מה אתה מחפש שאתה...

לקבל את כל הקללה,

או אם אפשר להקטין בקללה, תקטין.

אה, הבן-אדם הכי חכם מהגנים, בטח להקטין, מה? להקטין?

אדם קיבל קללה לעבוד.

מה לעשות, להרבות בעבודה בקללה או להמעיט בשעות?

כעיקרון להמעיט.

להמעיט.

מה יעשה יותר חכם?

בכלל, אה...

אתה רואה איזה חכם אתה?

בכלל לא יעבוד.

בסדר. אז איך הוא יתפרנס?

איך הוא יתפרנס? זה אתה אומר, שאלוהים, אתה אמרת שהוא מפרנס.

אתה גם אמר לך ש... אני גם אומר, נכון. בסדר. רגע, שנינו אומרים אותו דבר.

אבל אתה עובד ואני לא.

זה נכון. עכשיו תשמע. כי אתה מאמין יותר.

או, ולא רק שאני מאמין יותר,

גם אני בא לפה, באים יותר.

זה אני יודע.

זה בגלל שאתה לא עובד.

אנשים מתחסקים. אם הייתי עובד, אף אחד לא היה בא. קודם כול, כשאתה מגיע לפה,

זה ברכה בשביל אשדוד. זה א. נכון.

וב. אנשים אוהבים אותך פה באשדוד ואוהבים לשמוע אותך. ברוך השם.

וזה רק בגלל שאני לא עובד.

ואם הייתי עובד, לא היה לי זמן לבוא גם.

לא, יש לך את המתיקות של התורה.

או, אשריך.

אני אוהב את הקדוש-ברוך-הוא,

והוא אוהב אותי.

אתה יודע למה הוא אוהב אותי? כי אני אוהב אותו,

ואני באמת אוהב אותו.

ואני אמרתי לקדוש-ברוך-הוא,

אני יודע שמה שאתה אמרת בתורה, אמת.

אתה אמרת, בזיעת אפיך תאכל לחם, זה קללה.

אני רוצה להיות חכם, לא רוצה קללות,

ברכות אני רוצה.

אז אמרתי לו,

אתה אמרת בתורה, כי לי בני ישראל עבדים עבדייהם.

כי לי בני ישראל עבדים עבדייהם.

יש עבד למלך ויש עבד לעבד. מה עדיף?

עבד של מלך, נכון?

למה?

כי עבד של מלך, ויש לו מה שיש למלך,

יש למלך בארמון כל טוב, העבד נמצא שם, יש לו כל טוב.

אבל מי שהוא עבד של עבד, עבד של בוס,

בוס,

שמעת את המילה הזו? בוס?

הבוס אמר? בוס אחד יש רק איכלון. עכשיו,

אם הוא עבד של עבד, יש לו רק מה שיש לעבד, ובקושי.

ובקושי.

אז אני אמרתי לקדוש-ברוך-הוא, ריבונו של עולם, אני רוצה להיות עבד של מלך ולא עבד של העבד. מהיום

אני עובד רק אותך. יצאתי לדרך, לא הסתכלתי אחורה, קדימה.

מה עם עבודה?

לא חשבתי. וגם אני אגיע לזה וכל עם ישראל יגיע לזה. נכון, בשביל מה אני מלמד אותך עכשיו?

איי, אבל זה קשה. מה זה? חכה רגע, מה קשה? יותר קשה לעבוד, לא קשה לא לעבוד. זה נכון, אבל. אז רק רגע, חכה, תלמד.

הלכתי תאומים בבית. מה?

אני, יש לי שמונה.

מה זה שניים? עזוב אותך, זה כלום.

זה רק היומן.

עכשיו,

אתה שומע?

אנחנו החלטנו ללכת קדימה.

מה קרה, אתה חושב?

הקדוש-ברוך-הוא תכנן לי, תכנן לי מה שהוא רוצה.

אני לא עשיתי חשבון, לא עובד.

הלכתי, למדתי, למדתי, למדתי.

מה שלמדתי,

הבנתי שיש הרבה אנשים שלא יודעים מה שאני יודע.

מה פירוש? אני רואה, הם טועים.

אז התחלתי להגיד להם, תשמע, תשמע, תשמע, התחילו ויכוחים ברחוב,

התחילו לתאסף אנשים.

ישבו, דיברנו, התווכחנו, הכול פה ושם, אני הייתי הולך מותש הביתה, הם הלכו מבסוטים,

וזהו.

וככה אני חי, חי, חי, חי, חי. היה לי איזה עיסוק קטן.

הייתי בהתחלה כותב קצת מזוזות, דברים כאלה,

אבל מה, כמעט ואף פעם לא גמרתי מזוזה אחת ברציפות.

אתה יודע למה? הייתה לי קושייה פתאום, תוך כדי,

הייתי עוזב, מחפש את הספר, לומד מה כתוב.

היה חסר ספר, נוסע לבילו ארבע, קונה שם ספר, חוזר.

לא יודע אפילו איפה למצוא את התשובה, פותח את הדף, טאח,

בדיוק במקום.

ראיתי שהקדוש ברוך הוא מנחה אותי בדרך.

מכאן לשם, משם לכאן,

נהיה פתאום חוג בית, מחוג בית נהיה הרצאה, מההרצאה נהיה ככה, עד שנהיה ארגון שופע.

ברוך השם.

זאת אומרת,

אני לא התוויתי דרך

ולא אמרתי כלום, אמרתי, אני הולך עם השם.

והוא החליט מה לעשות,

והוא נתן את הרעיונות,

והוא עושה הכול, הוא,

הוא.

אני רק לא מפריע לו.

הרבה אנשים מפריעים לקדוש ברוך הוא לתת להם טוב.

למה? הם חושבים שהם חכמים, יסתדרו בלעדיו. יש להם דרך,

יש להם איזו עצה, איזו תוכנית, איך לעשות כסף, איך לעשות זה, איך לעשות זה, איך לעשות זה.

והמשנה אומרת, ואל בינתך אל תישען.

ואחת מעשר זכירות שחייב כל יהודי לזכור בכל יום,

זה שהשם הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

והתרגום אומר,

יאהב לך עצה למקנה נכסים.

מי נותן לך עצה איך לקנות נכסים, איך להצליח?

הוא נותן.

כשבא לך רעיון,

מאיפה זה בא?

משמיים.

או רעיון טוב או לא טוב.

אם אתה טוב, אתה מושך רעיונות טובים. אם אתה לא טוב, לא שלם עם השם,

תקבל רעיונות לא טובים.

זאת אומרת,

אם לא נפריע לקדוש ברוך הוא, אז קדושים נהיה.

קדושים, כי קדוש אני.

אל תפריעו לקדושה שתשרה עליכם.

זה תעשו.

אבל אם בן אדם חושב ומטכס עצות, אומר, אני מאמין בשם, הוא הולך לעבוד ועוזר לו,

אתה יודע למה זה דומה?

אחד ראה פעם קטר סוחב 60 קרונות.

והוא עושה טו...

טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו.

מוציא עשן, עשן,

מתאמץ הקטר, ריחם עליו,

ריחם עליו. אמר, ואללה, קטר אחד, 60 קרונות?

רץ אחרי הקרון האחרון, עזר לו לדחוף.

נו, זה חכם זה?

הוא טיפש.

הקטר הזה יכול לסחוב עוד 60 קרונות בלי שום בעיה, אתה עוזר לו?

בורא עולם סוחב את כל העולם

נותן לחם לכל בשר

כי לעולם חסדו.

טריליונים של טריליונים של טריליונים

של חיות, בעלי חיים,

ציפורים, דגים,

בני אדם.

לכולם הוא נותן אוכל, בעיתו,

בעיתו.

אם לא ייתן בעיתו, הם ימותו.

בעיתו. תראה איזה אספקה יש לו כל יום.

בעיתו.

לכולם הוא נותן אוכל.

רק לך ולילדים הוא ישכח לתת סנדוויץ'.

אז אתה עוזר לו עם שמונה שעות לדחוף את הרכבת?

אני לא עוזר עם כלום.

לא. אז אל תפריע.

אל תפריע לו. אני לא מפריע לאף אחד. זה לא יימברר אותי, אני אציל כפיים של הכבוד. איך תזכה?

איך תזכה? בוא, אלמד אותך איך תזכה.

תקבע עתים לתורה.

תלמד שעתיים תורה.

כל ערב תתחיל שעתיים תורה.

הוא יפקח את עיניך.

לאט-לאט אתה תתחזק באמונה ובביטחון. שש שעותיים.

מה?

שש שעותיים. אתה רואה?

שמונה שעות יותר קשה.

משם אתה עובד בחינם, גם ככה יהיה אוכל.

אנשים חולים מבית-חולים חצי שנה-שנה,

לא מכניסים פרנסה ומוציאים הוצאות על תרופות. איך הם חיים?

אנשים, שני מוצאות, פתאום צריך לחתן ילד, צריך פה, צריך שם. מה קרה?

פתאום הלך המנוע, פתאום הלך הזה, פתאום נשבר הזה, פתאום הזה. מאיפה נהיה?

כל הדברים האלה הקדוש ברוך הוא דואג.

אל תעשה חשבון. הוא יותר חכם מאיתנו, ויש לו את הדרכים איך להביא מה שהוא רוצה.

אתה רק תדע דבר אחד.

אתה תתחיל להתקרב אליו.

זה לא בא ברגע ולא ביום, אבל תתחיל.

תתקרב.

תתקרב. תלמד. תלמד. תלמד. תלמד.

בסוף תקוץ בעבודה,

תקטין בה.

תוריד. תוריד שעה. בסוף תעבוד חצי משרה. חצי משרה והוא ירחיב לך. הפוך. הוא ייתן לך עוד. איך?

אל תשאל.

אל תשאל.

תאמין ותבטח ותראה. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד. ככה הקדוש ברוך הוא עושה.

אתה יודע, היה מעשה שאחד בא הביתה לאשתו

ואמר לה,

אני לא הולך יותר לעבוד.

לא הולך יותר לעבוד.

גמרנו.

דבר כזה, כל ישראל מתגרשים.

תשמע, לא הולך יותר לעבוד.

למה לא הולך יותר לעבוד? הוא אמר, מי שיאכיל את הדוב,

הוא יאכיל אותי.

רועה צאן כל הזמן,

עובד מהבוקר עד שעות הלילה, פתאום בא, קיבל שיגעון, לא רוצה לעבוד. מי שיאכיל את הדוב, הוא יאכיל אותי. אמרה לו, מה זה הסיפור הזה? מאיפה באת? מה קרה לך?

היית בשמש?

מה, קיבלת מכת שמש?

אמר לה, לא.

טוב, היא לוחצת עליו

כמה ימים, הבן-אדם לא רוצה לגלות לה.

הוא אומר לה, מי שיאכיל את הדוב,

הוא יאכיל אותי.

עוברים שבועות, מסכנה, אין אוכל לילדים, דחילק.

לך לבדיקות,

תסתכל, בוא נראה מה לעשות.

מי שיאכיל את הדוב,

יום אחד מגיע אליהם חמור,

נוער.

יד הדלת, יוצאים החוצה,

מה חמור, אין אף אחד,

לא שייך לשכונה.

מסתכלים בתרמילים,

כסף וזהב.

כסף וזהב.

פותחים, מה אמרו?

היה זה גוי, היו שודדים,

היכו אותו, הרגו אותו, חמור ברח, הם לא ידעו מה יש על החמור,

חמור לא נגיע, עד אליו התעשר וזן התחייה.

אמר לה, עכשיו אני אספר לך מה זה מי שיאכיל את הדוב,

הוא יאכיל אותי.

כשהייתי יוצא עם העדר,

הייתי רואה

כל כמה ימים,

סופר אותם, חסר לי אחד.

עוברים כמה ימים, חסר לי אחד.

אני לא רואה זאב, לא רואה שום דבר, אני לא יושן בעבודה, לא כלום. חסר אחד?

כל כמה ימים,

חסר.

יום אחד הוא החליט

לשים לב כל הזמן

על כולם.

פתאום יום אחד הוא מבחין

שכבש אחד עוזב את העדר, מתרחק, מתרחק,

מתרחק, מתרחק, מתרחק, מתרחק, הולך אחריו, הולך אחריו.

פתאום הוא רואה, הוא מגיע למערה.

הוא נכנס למערה, מה הוא רואה?

עצמות, עצמות, עצמות, עצמות.

בקצה של המערה דוב,

כרות רגליים

נמצא שם,

והקדוש ברוך הוא שולח לו כבשים.

מתי שמגיע הזמן, מה העדר שלו?

הן מתקרבות עד אליו, חלח,

אוכל אותם, פרנסה כמה זורק את העצמון וזהו. אמר, מה נפרד?

מי שיאכיל את הדוב, הוא יאכיל אותי.

קיבל ביטאות,

זאת אומרת,

מי שבוטח בשם במאה אחוז, ואני אומר לך שמי שיאכיל את הדוב מאכיל אותי.

ואני יודע, אני בחיים שלי ראיתי הרבה דברים של ביטחון ואמונה בקדוש ברוך הוא.

אלוהים ייתן לך גם שפע, ברכה והכול, שתצליח להעלות את כל עם ישראל לתשובה. אמן. וגם לך.

אמן.

אז לכן אני אומר,

תלך בצעד אחר צעד כמו שאני מציע לך.

אני מאמין באמונה שלמה.

תוך כמה שנים אנחנו נפגשים.

אתה עם זקן,

חליפה.

תקשיב טוב, לא נראה לך, אני יודע.

אבל תקשיב טוב. תלך לפי העצה שלי.

אתה, בעזרת השם, עוד תיתן שיעורים ברבים.

תזכור מה שאני אומר.

אבל תלך על זה.

תתחיל ללמוד שעתיים, שעתיים, שעתיים, שעתיים, שעתיים, שעתיים, שעתיים, ואתה תראה, לאט-לאט תוסיף, תוסיף, תוסיף,

והשם ימציא לך את חסרונך מכל מקום,

כי הוא בעל היכולת היחידי.

אין עוד מלבדו כלל.

ושיהיה לך בהצלחה, ואשתך תשמח בך.

אמן. אמן. תודה רבה, כבוד השר. רגע, רגע. ואני מאחל גם

אם אתה אומר לי, אני מקווה שכל הקהל הקדוש הזה גם יזכה להחזיר הרבה בתשובה מפיך,

ושיזכו לכל טוב.

אמן. רגע.

בכול אתה היית צינור הערב,

וזה ייזקף לזכותך.

אני קטן. אתה קטן, אבל אתה איש גדול. אתה קדוש בדיוק כמו כל עם ישראל. קדושים אתם, זה גם אתה.

עכשיו בואו אנחנו נקדש אותך בעוד מצווה אחת,

ציצית.

בכבוד.

אמן.

אמן. אמן. אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

תודה רבה.

קלטת מספר 413. מה, זה לא תמיד ככה?

סוף חלק א'.

המשך בקלטת מספר 414. מה, זה לא תמיד ככה?

חלק ב'.