בלי שאיפות לא מגיעים לשום דבר
זה מעלה, הלאה-הלאה להתנקות מהחומר, הרי אתה עוד כמה דקות תניח אותו בקבר, אתה רק תספק מאכל לתולעים ליותר חודשים, זה הכל.
הנשמה היא צריכה להתמלא!
אבל הנשמה גם צריכה להתרחק מהחומר כי החומר הוא סתירה לרוח. רוח וחומר לא הולך ביחד, זה הולך זה על חשבון זה. לכן הצדיק כשהוא כבר במעלת צדיק ולא חוטא חטאים מה יש לו עוד לעשות? - להתרחק מן החומר.
לכן אליהו היה יכול ללכת ארבעים (40) יום, יום ולילה, בלי לאכול בלי לשתות, ארבעים יום. לא משה רבינו רק עלה לשמים ולא אכל ולא שתה מאה ועשרים (120) יום, אליהו הנביא, ארבעים יום בלי אכילה בלי שתיה.
נו, ומה הוא נהיה בסוף? - מלאך אלקים! מלאך, עלה בסערה השמימה, ועד היום הוא מלאך מסתובב בינותינו. מה הוא עשה? - הוא ניקה את עצמו מהחומר.
אז זאת אומרת ביכלתו של כל אדם להגיע למעלות האלה,
בתנאי: שהוא שואף לכך, אם הוא לא שואף לכך - הוא ודאי שלא יגיע לשום דבר. בלי שאיפות - לא מגיעים לשום דבר.