העביר את הבירה לשושן - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כבוד הרב, אפשר לשאול אותך שאלה? בבקשה, או שבקשה?

זה פה, זה פה, זה פה. תודה.

בפור שגר באזור מעורב, היו זורקים בו כל הזמן את הכיפה. אני שואל את האבא, נו, מה עשית?

מה בעזרת השם עד שיבוא המאשר? עברתי דייה, זאת התשובה שלו. האם זאת הדוגמה הנכונה בתור אדם הזה? זאת השאלה. זרקו לו את הכיפה, והוא אמר שעד המשיח הכל הסתדר? מה שהוא עשה, הוא אמר, אני אעבור דירה למקום אחר, ואז שאלתי אותו, ואם תעבור למקום אחר, הם יבואו לשם. בסדר, עד שיבוא המאשר, זאת התשובה.

אנחנו פה, חבר'ה, מנסים לחזור בתשובה שלמה,

ואני רוצה שתברך אותנו שנחזור בתשובה שלמה,

לשרה.

כתוב שאחשוורוש היה בשושן הבירה. שושן לא הייתה בירה, היא הייתה עיירה קטנה.

איך היא הפכה להיות הבירה?

כיוון שהוא השיג את הכיסא, הוא ראה את הכיסא של פרעה נכו,

שלקח משלמה המלך,

והוא רצה לעלות עליו, הוא נהיה נכה פרעה.

אז אחשוורוש שלח אמנים בשביל שיעתיקו את הכיסא עד כמה שאפשר.

הכיסא של שלמה המלך היה נעשה במחשבות קדושות וטהורות,

והוא עשה כיסא דמוי, הכיסא הזה, כיסא ענק גדול, יותר מהאולם הגודל שלו, הכיסא הזה, עם מעלות ומדרגות שעולות ונעות.

וכשהוא עשה את זה, הוא בנה את זה בשושן.

כשהוא רצה להעביר את זה לעיר הבירה, אי-אפשר היה להעביר את זה לעיר הבירה, כי הוא היה כבד מאוד, אי-אפשר לשאת אותו. אז אתה יודע מה עשה אחשוורוש?

העביר את הבירה לשושן.

וזה בדיוק מה שאמר לך, הוא עם הכיפה.

שלום. אני יכול לשבת כל הזמן. תן לו לדבר. בבקשה.

הלו.

הלו.

אההה.

עובד. אני אעמוד כל הזמן? אעמוד? איך שאתה רוצה.

קצת משהו בתשובה אמיתית.

אני מנסה לחזור בתשובה, אבל אני לא יכול מבחינה שעשיתי בכדורגל.

אז מה אם אתם צחקים כדורגל?

מגיל חמש אני עושה כדורגל.

זה המקצוע שבחרתי לחיים. טעית.

אללה וואי.

קלטות 411-412 העביר הבירה לשושה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמבו ירוויח.

הערב הזה יהיה נעלול נשמת פורטונה בן אשתי, מנוחת העגל.

בפרשה האחרונה, פרשת פקודה,

משה רבנו מונה את כל התרומות שתרמו למשכן בשביל לכפר על עוון העגל.

בעוון העגל אמרו, אלה אלוהיך ישראל,

ופה התיקון היה, אלה פקודי המשכן,

כשם שהורידו את הזהב הנזמים בשביל לעשות עגל,

כדי לתקן זאת, עשו זאת הפעם בשביל להקים את המשכן.

והדברים דומים, כמו שמביא אורח חיים על הפרשה.

המדרש אומר שמשה רבנו שמע את ליצני הדור מדברים מאחורי גבו,

והביטו אחרי משה.

מה היו אומרים?

רבי יוחנן אמר,

אשרי יולדתו של זה, ומה היא רואה בו?

אשרי אימא

של משה רבנו,

ומה היא רואה בו?

כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו.

כל ימיו הוא מושלם לקדוש ברוך הוא.

אימא שרואה שהבן שלה יכול לדבר כל יום

עם הקדוש ברוך הוא, איזה עושר.

והוא מושלם לקדוש ברוך הוא.

רבי יחנן אמר, מה זה והביטו אחרי משה?

היו אומרים, תראו את העורף והצוואר של משה רבנו כמה שמן.

וחברו אומר לו,

אדם ששלט על כל מלאכת המשכן,

אין אתה מבקש שיהיה עשיר?

זאת אומרת, מליצני הדור היו כאלה שחשדו את משה רבנו בגניבה.

היו אומרים, תראה איזה צוואר יש לו,

שמן, על חשבוננו זה,

מהתרומות.

וחברו אומר, מה אתה רוצה ממנו?

בן אדם ששולט על כל מלאכת המשכן

לא יהיה עשיר?

כל כך הרבה כסף מתגלגל לו תחת הידיים?

וכי אנחנו עוסקים במשוגעים?

הרי הקדוש ברוך הוא מעיד על משה רבנו, ובכל ביתי נאמן הוא.

והקדוש ברוך הוא

לא ידבר עם מי שהוא גונב?

ומי שגונב עוד ממלאכת המשכן,

והקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו עליו וידבר איתו בכל יום?

מה זה משוגעים?

דבר נוסף,

על משה רבנו נאמר חכם לו ייקח מצוות.

מה הפירוש?

כשעם ישראל יצאו ממצרים,

כל אחד לקח 300 חמורים מלאים כסף וזהב מהמצרים.

משה רבנו באותה שעה מעמיס על עצמו את עצמות יוסף להוציאם.

פקוד יבקוד אלוקים אתכם ועליתם את עצמותי מזה.

אז בשעה שכולם אוספים כסף וזהב, משה רבנו, מה עושה?

מתעסק במצוות,

לקיים את צוואתו של יוסף להעלות את עצמותיו.

אז איך אפשר שאנשים יחשדו בדבר הזה?

וכי במשוגעים עסקינן.

אלא יוצא לנו מזה דבר גדול.

להבין שאין האדם רואה את העולם אלא לפי התוכן הרוחני שלו.

כל אדם ואדם מסתכל על העולם לפי תוכן רוחני שלו.

כמו שאמרו חכמים, כל הפוסל במומו פוסל.

אדם שהוא בעל מום רואה את כולם דרך מומיו.

וכיוון שהם עצמם היו עסוקים כנראה בדברים מן הסוג הזה,

אז הם ראו את כל העולם באותו מבט.

הקדוש ברוך הוא פיצה את משה רבנו על זה שלא נתעסק בכסף וזהב,

והקדוש ברוך הוא אמר,

צדיק זה רץ ועושה מצוות כל הזמן,

הצמיח לו באוהל שלו מחצב של סנפירי רינון,

ואמר לו לעשות לוחות

מהמחצב הזה.

פסול לך לוחות.

מהפסולת

של הלוחות נתעשר משה רבנו.

פיסל את הלוחות, וכל הפסולת שנפלה פסול לך.

אבל אותם ליצנים,

ויש תמיד כאלה,

חשדו.

אז היו כאלה שהביטו אחרי משה ואמרו, אשרי עולדתו,

והיו כאלה שחשדו והסתכלו על הצוואר שלו, על העורף שלו, על השוקיים שלו, איך הוא נראה ככה, חזק, גדול.

משה רבנו היה חמש מטר גובה.

משהו רציני.

בכל אופן,

רואים מפה יסוד, האדם רואה את העולם לפי התוכן של עצמו.

שאלו את הרב מרדכי מן, זכר צדיק לברכה,

למה תינוק מכניס כל דבר לפה? נותנים לו בגד,

צעצוע, ספר,

אוכל, הכול לפה.

אדם מבוגר

מבין שיש לו צרכים,

אבל הוא יודע שכל דבר יש לו תכלית.

הוא יודע שספר מיועד ללימוד ובגד להתכסות

וצעצוע להתעסק בו,

אוכל לאכול,

אבל תינוק מבין שיש רק מטרה אחת,

כל התכלית זה לאכול.

הוא לא מבין משהו אחר, רק לאכול.

הוא מבין שהצרכים שלו זה רק לאכול.

ממילא כל דבר שמגיע לידיו,

הוא חושב שזה אוכל.

זה התוכן שלו, התוכן שלו,

של התינוק,

אכילה.

ממילא הכול הוא רואה כך.

אז כל דבר מיועד לאותה מטרה, אכילה.

חכמים מספרים לנו בגמרא

שהיה תנא קדוש מהזוגות שנקרא רבי יהושע בן פרחייה,

והיה לו תלמיד שהתפרסם יותר מאוחר, מייסד הנצרות,

יימח שמו וזכרו, ראשי תיבות שמו.

והם ברחו למצרים באלכסנדריה מפני הגזירה של ינאי המלך,

שגזר להרוג את החכמים.

וכשהגיע הזמן שאפשר היה לחזור בחזרה לארץ ישראל,

רבי שמעון בן שטח שלח להם לבוא בחזרה.

באותה שעה שעמדו לחזור,

אמר רבי יהושע בן פרחייה,

מה נאה אכסניה זו?

והוא דיבר על המקום, על האכסניה, על המלון, שאירח אותם

בעין יפה ונדיבה.

באותה שעה

אמר אותו תלמיד,

רבי,

עיניה טרוטות.

הוא אומר לו, כבוד הרב,

העיניים של בעלת האכסניה טרוטות,

פוזלת.

איך אתה אומר, מה נאה אכסניה זו?

אמר לו רבי יהושע בן פרחייה, רשע,

בכך אתה עוסק?

בזה אתה חושב?

וכי כשאני אמרתי מה נאה אכסניה זו, דיברתי על בעלת האכסניה?

דיברתי על המקום, על האירוח שהיה לנו כאן.

אלא מה אתה רשע?

בכך אתה עוסק? ולא עוד, אלא שהוא חושד את ריבו כמוהו.

אלא מה רואים?

רואים שאדם מתבונן על העולם מתוך המבט הרוחני שלו, מתוך התוכן שלו הפנימי.

איפשהו מונח, שם הוא מסתכל.

בשוק הערבי של יפו לפני 60 שנה

היו יושבים מחוץ לחנויות ספר וסנדלר.

כשהיו עוברים משאבים,

היו מדברים ביניהם.

כשהיה מתקרב אחד,

היו מביטים הישר אליו,

כשהיה מתקרב מאוד, היו רואים את ראשיהם כך.

למה?

הספר מסתכל לסערות והסנדלר לנעליים.

כל אחד מסתכל, מה שמעניין אותו.

נגר, שנכנס לבית, בודק את הרהיטים.

החשמלאי מסתכל על הפרואוסנטים.

האינסטלטור מחפש את הצינורות.

כל אחד מסתכל, מה שמעניין אותו,

מה שהתוכן שלו.

חכמולוג אחד הגיע לרב מבריסק, זכר צדיק לברכה,

ואמר לו, כתוב בפסוק, וראיתם אותו,

וזכרתם את כל מצוות השם.

כתוב בפסוק, בקריאת שמע, וראיתם אותו, כשרואים תפתיל תכלת שיש בציצית,

זוכרים את כל מצוות השם.

בחכמים אמרו שתכלת

שבציצית דומה לים,

בים דומה לרקיע,

ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

ממילא, מי שרואה את הציצית,

נזכר בקדוש ברוך הוא.

אז אמר אותו חכמולוג לרב מבריסק,

כבוד הרב, אני רואה את דברי החכמים, זיכרונם לברכה, אבל אני לא מבין, קשה לי.

למה אני לא מבין?

כיוון שאצלי האסוציאציות לא פועלות בצורה כזו,

ואני לא רואה את מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

ענה לו הרב מבריסק,

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים עוד משהו.

אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אישה,

שלא יבוא לידי הרהורי עבירה.

את האסוציאציה הזאת אתה מבין?

אמר לו, כן, את זה אני מבין.

אמר לו, אם ככה, הראש שלך תקין,

רק הוא לא במקום הנכון.

אלא כל אדם מסתכל ממקום שבו הוא נמצא.

לפי התוכן הפנימי שלו,

ככה הוא רואה את העולם.

חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו,

אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים.

ואם ראשונים בני אנשים

אנו כחמורים,

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא

ושל רבי פנחס בן יאיר,

אלא כשאר חמורים.

היו שני דורות,

אחד ליד השני, אחד אחרי השני,

דור התנאים הקדושים, דור המשנה,

ואחריהם דור האמוראים,

תנאים אמוראים.

ההפרש ביניהם היה עצום,

עד שהאמוראים אמרו על הדור שלפניהם, דור אחד,

אמרו, אם ראשונים בני מלאכים,

אנו כבני אדם.

אם ראשונים כבני אדם, אנו

כחמורים,

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ולא פנחס בן יאיר,

שהחמורים האלה לא אוכלים סתם אוכל, רק אוכל שהוא מאוסר,

אלא כשאר חמורים.

הגאון רבי יחזקאל סרנא, זכר צדיק וברכה, הסביר.

איך חמור מסתכל על בן אדם?

חמור, כשרואה בן אדם עובר לידו,

מתפעל.

הוא אומר, אה,

תראה חמור על שתי רגליים,

משהו מיוחד.

ותראה איזה אוזניים קטנות יש.

ואין לו זנב,

ממש מתפעל.

בסוף הוא מגיע למסקנה,

אם כן, זה חמור,

חמורתיים.

הוא הולך על שתי רגליים, זה חמור,

חמורתיים.

זו ההסתכלות של חמור.

חמור לא מבין מה זה בן אדם.

אין לו הבנה, כי הוא חמור.

המקסימום שהוא יכול להגיע זה חמור.

וחמור, מה הוא יכול לחשוב?

הכול על

אותו משקל.

איך בן אדם מסביר מלאך?

מה זה מלאך?

מלאך זה סופרמן.

טס, עף,

תוך שניות נהיה בכל מקום.

מה זה מלאך?

זה אדם כפול 77. יש לנו הבנה מה זה מלאך?

שם, אנחנו יודעים מלאך.

מה זה מלאך?

זאת אומרת, המבט של חמור לא יכול לצאת יותר מאשר

המעלה שלו והרמה שלו.

והאדם לא יכול לראות מלאך

בעיניים של מלאך, כי הוא רק בן-אדם.

אז כשאמרו חכמים,

אם ראשונים בני מלאכים, אנחנו כבני-אדם,

כבני-אדם שמסתכלים על מלאכים.

אין לנו שום השגה,

שום הבנה.

אנחנו לא יודעים אפילו מה מעלתם של התנאים הקדושים דור אחד לפנינו.

כל כך המרחק והפער

שאין לנו אפילו שום הבנה בזה.

ואם הם בני-אדם,

אז אנחנו כמו חמורים

וכשאר חמורים,

שלא יכולים להבין

כלל וכלל מה זה בן-אדם.

זה מה שאמרו החכמים.

נחזור להבין את הליצנים

של אותו דור

בדורו של משה רבנו.

כשיש בן-אדם אחד שכל עניינו זה כסף,

והוא מעריך רק כסף,

והוא מבין רק בכסף,

אחד כזה, כששואל אותך שלום,

יש לו כוונות.

אדם שחושב על כסף לא אומר שלום סתם.

וכשחמדאן כזה שומע שבונים את המשכן,

אז ישר הוא שואל כמה זה עלה.

אז אומרים לו, מיליארדים.

בכמה זמן זה נמשך?

אומרים לו, שישה חודשים.

נו, וכמה משה רבנו קיבל?

אומרים לו, כלום.

הוא אומר לי, אל תספר דבר כזה, חביבי,

לא עלי.

אי אפשר לעשות עבודה כזאת בלי כסף.

בן-אדם כזה לא מקבל שיש אפשרות לעשות בלי כסף.

למה?

הוא אומר, האמת שאם אני הייתי עושה עבודה כזאת, הייתי לוקח עליה לפחות מיליון דולר.

אבל אני מאמין שמשה רבנו היה צדיק,

בוודאי הוא היה לוקח פחות,

אבל בחינם בטח לא.

בחינם בטח לא.

למה?

כי בן-אדם כזה מסכן,

כל כלי ההבחנה שלו מסתכמים בקצות הדולר.

כל מה שהוא מבין וכל מה שהוא רואה זה רק דרך הדולר.

משם הוא רואה ומשם הוא מבין,

ואין לו שום הבנה אחרת, והוא לא יכול לחשוב לעלות על הדעת

שיש אנשים שעושים ללא תמורה.

את זה הוא לא מבין.

יש שני חברים עניים.

כל זמן שהם עניים,

הם שותפים בצרות,

אז הם חברים

בלב ונפש.

יום אחד-אחד מתעלה על חברו ומתחיל להתעשר.

מאותו רגע הוא זונח את חברו,

מתעלם ממנו,

לא מכיר בו, מתרחק.

מה קרה?

מה השתנה?

פשוט נכנס כסף ביניהם.

מה עושה הכסף כשנכנס בין שניים?

מה עושה הכסף?

מפריד ביניהם.

מפריד ביניהם.

אדם רואה דרך מראה.

אתה שים מראה,

זכוכית,

יותר נכון, שים זכוכית בין

שני בני אדם,

אחד רואה את השני.

כל זמן שהזכוכית שקופה,

אחד רואה את השני.

אבל אם שמים נייר כסף

על הזכוכית,

זה הופך להיות מראה.

ואז מה רואה הבן אדם? רק את עצמו.

כל זמן שהזכוכית שקופה,

אחד רואה את השני.

שים רק נייר כסף ביניהם,

נגמר הסיפור, הוא רואה רק את עצמו.

זאת אומרת,

כל אדם רואה את העולם לפי התוכן שלו.

נו, כל אחד מאיתנו יבדוק איך הוא רואה את העולם.

מה צריך לעשות בעולם?

מה המטרה שבאנו לעולם?

מה עלינו לעשות?

למה אנחנו צריכים לשאוף?

כל בן אדם צריך לראות

מה התכלית שלו.

ובוודאי שכל אחד מאיתנו פועל

לפי התוכן הפנימי שלו,

וככה הוא רואה את העולם ובוחן אותו.

ובמה זה תלוי? זה תלוי ברקע שהוא גדל בו,

זה תלוי בסביבה,

זה תלוי במידות שלו, זה תלוי בכמה גורמים.

אבל

בן אדם צריך לדעת, יש מטרה ותכלית לבריאה,

הוא צריך לברר אותה

וללכת על פיה. אם לא, הוא מפסיד פשוט את החיים.

אם כן, אני נמצא כאן הערב, בעזרת השם יתברך, לנסות לברר עד כמה שאפשר,

ובמהירות המקסימלית, לכל מי שרוצה לדעת

מהי התכלית שבעצם באנו לעולם.

אז אני יכול לומר לכם את זה בקצרה,

אני אתן אפשרות גם לשאלות ותשובות,

אבל קצר אני אומר לכם,

כל תכלית בריאת האדם היא לא לעולם הזה,

אלא לעולם הבא.

העולם הזה זה רק עולם של מעבר,

ואנחנו עתידים לצאת מכאן

בזמן כזה או אחר.

צריכים להיות רק מוכנים, זה הכול.

ומוכנים, פירושו של דבר, זה לא להשלים עם המצב,

אלא להתכונן לקראת.

ויש מה להכין.

אדם ניתנה לו נשמה, והנשמה היא לא מתה, היא נצחית,

והיא יוצאת מכאן, והיא חלק אלוקה ממעל, והיא בצלם אלוקים,

והיא צריכה למלא את עצמה בתורה ומצוות,

ועל פי זה התקבלת שכרה לעולם העד היום.

הגוף שלנו הוא רק כלי

שבתוכו נמצאת באופן זמני הנשמה,

והגוף הזה יישאר כאן,

והנשמה תעלה למעלה,

לקבל את דינה, את שכרה.

אז לכן, בואו נראה איך התורה מסבירה זאת.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הקב' ברוך הוא יצר את האדם מעפר, זה הגוף,

ונפח בתוכו נשמת חיים, זו הנשמה, שהיא חלק אלוקא ממעל.

ביחד יש לנו את האדם,

שלושה שותפים באדם.

הקב' ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקב' ברוך הוא נותן את הנשמה,

והבאים הנותנים בשר עצמות וגידים שותפים.

יום אחד מחליט הקב' ברוך הוא לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידם.

השם נתן,

השם לקח, יהי שם השם מבורך. מה הוא נתן?

נשמה.

מה הוא לקח?

נשמה.

מה ההורים נתנו?

גופה.

קחו את הגופה.

כך נפרדה חבילה.

אדם,

אדם,

השם אדם,

מורה על שלושת השותפים.

א',

זה הקב' ברוך הוא,

אל יחיד ומיוחד,

אלופו של עולם.

דם,

זה 44. אב,

זה שלוש.

אם,

41. ביחד, 44. דם, אב, אם.

א', הקב' ברוך הוא, שלושה שותפים באדם.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא וההורים שותפים בבריאת האדם.

באדם הזה שנברא לעולם

יש לו מטרה.

הקב' ברוך הוא בראו בעולמו

רק כדי להעניק לו את כל הטוב שהוא יכול לתת לו.

והקב' ברוך הוא רוצה להעניק את הטוב המקסימלי.

לכן הוא נותן לאדם להגיע לעולם הזה כדי שיזכה על ידי קיום תורה ומצוות שה' ציווה,

שהם כנגד האיברים והגידים בדיוק בגופו של אדם.

על ידי המצוות האלה יזכה האדם להחיות

את נשמתו בגן עדן וגם את גופו בתחיית המתים.

זאת אומרת, כל המצוות ניתנו כנגד האיברים,

ואם אדם מקיימן, הוא מחיה אותן.

והאדם צריך להיות כאן למשך הזמן שקצב לו ה' ולהרבות כמה שיותר

מצוות ומעשים טובים שעליהם ייטול שכר לנצח נצחים.

הקב' ברוך הוא לא רוצה שאדם יקבל את זה חינם כאוכל חינם,

כמקבל חסד,

אלא הוא רוצה שיקבל את זה בזכות מעשיו,

וממילא אם הוא מקבל בזכות מעשיו, הוא דומה לאלוקים,

כיוון שהוא בא מכוח מעשיו ולא מקבל חסד.

הוא עושה בעצמו,

והוא עושה לעצמו את מה שמגיע לו.

אז לכן הקב' ברוך הוא נותן לאדם את האפשרות לעשות זאת

בבחירה וברצון.

כשהקב' ברוך הוא נותן לאדם בחירה, הוא גם מאפשר לו את הכוח השני,

את כוח הסירוב והמרידה.

האדם יכול לבחור בטוב

או לבחור ברע.

השם אומר לו, ובחרת בחיים.

ראה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אני מציע וממליץ לך שתבחר בחיים.

פירושו של דבר, אני אומר לך,

בדיוק מה אתה צריך לעשות כדי שתזכה.

ואם הקדוש ברוך הוא הטוב בורא את האדם ונותן לו בדיוק את התוכנית, למה שנתחכם על מה שהקדוש ברוך הוא נותן?

למה שנתחכם?

אם הקדוש ברוך הוא אומר זאת,

ודאי שהוא יודע מה טוב לנו יותר מאיתנו.

אז לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה דבר אחד פשוט,

להלך בדרכי המצוות בלי התחכמות, בלי שום דבר,

לעכש את הדרכים,

להתפתל,

להתחמק,

משום שזה לא יועיל לנו.

בסופו של דבר נצטרך לעמוד בפניו. מי שהביאנו לכאן,

גם נגיע אליו.

אז מה עלינו לעשות? להתבונן.

איך אנחנו משיגים כמה שיותר מצוות

כדי שנוכל לצאת מפה בעשירות גדולה מאוד.

אבל יש גם יצר הרע שהתפקיד שלו למנוע מאתנו,

להרפות אותנו ולגרום לנו דרכים אחרות,

ליד הדרך המקורית,

לאט לאט לאט להטות אותנו הצידה.

על כן מי ששומע בקול ה' פירושו,

ששומע בקול התורה הקדושה ומצוותיה,

לא נופל

אצל יצר הרע.

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך,

וישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני השם רופאיך.

השם אומר, העצה

שתוכל להינצל מכל חולי, מכל פגע,

זה לשמוע בקול ה', לשמור מצוותיו ולעשות אותם בדיוק כלשונם.

אם אתה עושה כן,

אתה מוצל מכל רעה.

אבל אם אתה מזייף אפילו כהוא זה,

אז בהתאם לזה אתה עלול להיפגע.

והקדוש ברוך הוא נתן את היכולת בנו להבדיל ולהבחין

אם אנחנו הולכים בדרך ה' או לא.

מנת הייסורים שבאה לאדם,

באה לומר לו איתות,

אתה לא בסדר,

הקדוש ברוך הוא כועס עליך.

כל ייסורים, כל עיכובים,

כל מכאובים,

כל דבר שקורה לאדם וזה לא תקין,

לא עושה לו טוב,

בא לעורר אותו לשוב ולהתבונן ולבדוק את הדרך שבה הוא נמצא.

זה חסד מהקדוש ברוך הוא, כדי שהאדם יבין

שיש מי שמשגיח עליו

ודואג לטובתו.

אבל אם בן אדם רוצה רק להדוף את כל הייסורים

בדרכים כאלה או אחרות,

מבלי להתייחס מי שולח אותם, ועל מה?

הוא רק יגרום שיבואו לו עוד ועוד ועוד, עד שלא תהיה ברירה אפילו לסלקו מן העולם.

לכן, הקדוש ברוך הוא אף פעם לא בא אל האדם בבת אחת,

אלא פוגע לו קצת לאט-לאט בממונו,

אחר כך קצת

מביא לו ייסורים מסביב, צרות, בעיות, עכבות,

אחר כך קצת חוליים קלים,

אחר כך יותר קשה,

אחר כך מחלות וכן הלאה, עד כדי מיתה.

אבל אם אדם לא עומד להבין שבעצם הקדוש ברוך הוא,

לטובתו, רוצה לאותת לו,

אז הוא הולך ומדרדר את עצמו בעצמו.

סך הכול,

אם אדם היה חכם,

הוא היה אומר, רק רגע,

מי ברא אותי? הקדוש ברוך הוא.

מה רצונו, טובתי?

ואפילו אם נגיד אחרת, מה רצונו, רעתי?

וכי אני יכול להתמודד מולו ונגדו?

וכי חיי תלויים בלעדו?

הרי כל חיי תלויים בו.

אז מה שהוא רוצה,

זה בעצם מה שייצא.

אז אם הוא רוצה את רעתי, לא אוכל להתנגד לו. ואם הוא רוצה את טובתי, למה שאתנגד לו? הרי זה טובתי.

ומה עוד שהקדוש ברוך הוא אומר שזה טובתנו,

לטוב לנו כל הימים, לא רק בעולם הזה, גם לעולם הבא.

מי אומר שרע לנו?

יצר הרע אומר.

אתה מפסיד, לא כדאי, אתה מפספס.

למה? כי הוא רוצה לתת לך הנאות החומר של העולם הזה,

כי אדם קרוץ גם מחומר מאדמה.

ואת החלק הרוחני של הנשמה, שהיא בעצם האדם, שהיא עתידה

ליהנות בעונג העליון הרוחני האינסופי,

את זה היצר רוצה להעלים מאיתנו.

אבל אם בן אדם מבין שהבורא יתברך

טוב ומיטיב לכול, ורוצה לעשות לנו רק טוב,

למה שנחפש עצות אחרות כנגדו?

וחיינו תלויים בו כחוט השערה.

ולצערי הרב, בהגיעי לכאן, כבר סיפרו לי האברכים החשובים

שמחברה קדישא בעכו הודיעו שבחודש האחרון רק נפטרו כ-66 איש,

כולם צעירים פחות מגיל 50. זה לא יאומן כי יסופר.

איזה מקרים קשים.

מיטות חטופות, מהירות,

בלי הרבה התרעות.

מה, אנשים לא מתעוררים?

פעם,

לא פעם רחוק, פעם,

לפני עשר שנים.

אנשים שהיו נפטרים,

זה היה בדרך כלל אנשים מבוגרים רק.

עכשיו צעירים בכמויות,

בכמויות.

אנשים שהיו נפטרים,

זה היה בדרך כלל אנשים מבוגרים רק.

עכשיו צעירים בכמויות, בכמויות.

פעם זה היה רק איזה אסון או משהו,

צעיר היה נהרג,

או תאונה, או משהו כזה.

היום מחלות, דום לב, דברים שלא שמעה אוזן.

צעירים.

נשים,

אנשים,

ילדים, נערים,

בלי הבחנה כאילו,

לא מתעוררים.

לא מתעוררים.

אז אני רוצה לומר לכם, יהודים יקרים,

קצת ניסיון שצברתי במשך השנים האחרונות,

כל כך טוב להיות קרוב לקדוש ברוך הוא,

כל כך מהנה,

כל כך מושלם,

עושה את החיים בעלי ערך.

ואני לא רואה את זה רק מחיי אני,

שזכיתי לשוב בתשובה, אלא מאלפים ורבבות של אנשים

ששינו את דרך חייהם

ועלו על דרך המלך ומאושרים לאין שיעור.

למה שלא כל יהודי יזכה בזה? למה לא כל יהודייה תזכה בזה?

אלא פשוט מאוד יצר הרע עובד על כולם

ומחבר אותם לחברה לא כל כך

טובה

ושם יותר קל לו לעבוד בסביבה כזאת.

וככה לאט לאט מוציא את הבן אדם,

מראה לו את הרוב,

שהרוב הוא לא כל כך,

וככה לאט לאט אדם נדחה

עד שמתרחק, לא שם לב, ואחר כך כשבא בום,

אז הוא מתעורר ואז הוא מחפש שוב פעם

את המסלול בדרך חזרה הביתה.

חבל.

אפשר לעשות את זה בכיף,

על הדרך הטובה,

על-פי הדרך המסורה לנו במשך אלפי שנים.

שום דבר לא השתנה, אין חדש תחת השמש.

העם היהודי קיים למרות

כל הניסיונות לחסלו,

להשמידו.

אנחנו בחודש אדר,

גזירה של אחשוורוש והמן,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מהר ועד זקן תו ונשים ביום אחד,

וזה לא רק אז.

בכל דור ודור, גם האיראנים היום מחפשים רק מתי יאכלו ותהיה להם ההזדמנות והאפשרות למחוק את העם הזה.

אותם איראנים של אחשוורוש ושל המן עדיין מחכים

ואולי יצליחו.

זאת אומרת, אנחנו כל הזמן צריכים להתמודד על האפשרות של הקיום שלנו בכלל בעולם, על זכות הקיום שלנו.

אבל אם אנחנו דרוכים

על-פי התורה והמצוות, לא יכולים עלינו.

מה היפך את גזירתו של אחשוורוש והמן?

22,000 תלמידים שלקח מרדכי

שלמדו תורה ושצמו שלושה ימים ושלושה לילות

והתחננו לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה,

בלי שוחד,

בלי מחלוקות, בלי שום דבר, בלי שום בעיה.

רק תפילה לקדוש ברוך הוא,

בטלו את הגזירה,

עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא היפך והאיגרות שנשלחו נשתנו

והיהודים שלטו באויבים ונהפוך הוא אשר ישלטו יהודים המה בשונאיהם.

דבר לא ברור.

מי שקורא את כל המגילה ומבין אותה, את כל הניסים שהיו שם, על פי טבע כמובן,

הכל נעשה על פי טבע.

זה הדבר הגדול ביותר שיש במגילה, שמראה שכל הטבע מושגח.

כל מהלך ומהלך ומהלך,

בצירוף עוד מהלך ועוד מהלך, הכל מושגח מאיתו יתברך.

לא יאומן כי יסופר.

אפילו אחשוורוש,

אחשוורוש מכר את עם ישראל תמורת עשרת אלפים כיכר כסף,

להמן.

והמן

אומר לו, אם טוב על המלך,

רק מציע לו עצה, תשמע, יש עם אחד, אתה יודע,

מפורד,

מוזר כזה,

דתיים שונות.

אם אתה רוצה לחסל אותם,

אתה חושב שיחסל לך כסף? אני מוכן לשלם לך עשרת אלפים כיכר כסף שלא תפסיד.

אבל לטובתך, אני אומר, תחסל אותם, לא כדאי שיישארו אליהם.

ואחשוורוש הרשע מסכים.

מסכים, אבל זה פדיחה.

למכור עם שלם בעשרת אלפים כיכר כסף?

מתוך 127 המדינות שיש לו, הוא מוכר עם שלם?

אז זה היה ביניהם בשקט, אף אחד לא ידע.

אבל מרדכי

ידע מכל העניין ברוח הקודש.

הוא סיפר לה הטח שיספר לאסתר

את כל הגזרה הזאת שנמכרו

היהודים להמן.

ואז אסתר באה אצל המלך אחשוורוש ואומרת לו

שיש בעיה, מה שאלתך?

אז היא אומרת לו, כי נמכרנו אני ועמי.

כי נמכרנו אני ועמי, ושומע שנתגלה הדבר.

מי היה בעצה הזאת? רק הוא והמן.

לא היה מישהו אחר.

אז הוא אמר לה, מי הוא זה ואיזה הוא?

מי זה שסיפר לך את הדבר הזה? היא אומרת לו, המן הרשע הזה.

המן הרשע הזה, הוא שמע דבר כזה, חמת המלך בערה, יוצא לגינת הביתן. איך שיוצא לגינת הביתן, מה הוא רואה? אנשים כורתים עצים.

שואל, מי אתם?

אנחנו עבדיו של אמן. מה אתם עושים? כורתים עצים.

כורתים עצים, מכינים עץ למרדכי.

מכינים עץ למרדכי, גבוה חמישים אמה.

נו,

נכנס אחשוורוש מגינת הביתן לבפנים.

מה הוא רואה?

רואה את המן נופל על המיטה אשר הסתר עליה. ויאמר המלך, הגם לכבוש את המלכה עימים בבית?

לא רק זה, אתה גם עושה דברים כאלה? אוי, ועל הדרך, בדיוק באותו רגע, נכנס חרבונה.

מי זה חרבונה?

אליהו הנביא נכנס לחרבונה ואומר, גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך,

עומד בבית המן גבוה חמישים אמה. תשמעו מה קרה פה.

בשעה שחרבונה אומר, גם הנה העץ.

גם הנה העץ.

גם הנה העץ

אשר עשה המן למרדכי.

אשר דיבר טוב על המלך.

מי דיבר טוב על המלך?

מרדכי, לא?

הוא דיבר טוב על המלך בעניין

לקטן וטרש,

שהם חרשו להרוג את המלך?

אבל מה אחשוורוש הבין?

אחשוורוש הבין שחרבונה אומר לו שהעץ שהכין

המן

טוב על המלך.

מיועד גם למלך.

עומד בבית המן גבוה חמישים אמה. מה אמר מייד? תלו עליו.

תלו עליו.

איך יכול להיות שיתלו אותו עליו?

היה חוק

בפרס

שכל דבר שעושים השרים כנגד המלך,

המלך לא יכול לפסוק.

לא יכול לפסוק.

אלא מה? צריך להעביר את זה לוועדת שרים.

כמו היום, משהו כזה.

בוועדת השרים תחליט.

אבל מי שינה את החוק הזה?

המן בעצמו שינה.

כשרצה שאחשוורוש ייהרוג את

בשטי המלכה,

אז הוא אמר לו שישנה את החוק ושהוא יוכל להוציא להורג אותה.

מאז נשתנה החוק,

ובזכות אותו חוק שהעביר המן תלו אותו.

אז רואים איך הקדוש ברוך הוא מגלגל הכול, דבר, דבר, דבר, דבר,

בשביל שיצא בסוף דברו.

אי-אפשר שלא יצא דברו.

פרעה, שאמרו לו החרטומים,

שצריך להיוולד מושיען של ישראל,

והוא עתיד ללקות במים,

אז הוא לקח את כל הילדים והשליך אותם ליאור, כי הוא אמר, אם יצא אחד מהם, מושיע של ישראל, אז שימות, ילקה במים.

ומה היה בסוף?

הוא עשה את רצון השם יתברך.

הוא גידל את משה רבנו, משען של ישראל, אצלו בבית.

למה? אימא שלו שמה אותו בטבע,

ובתיה, הבת שלו, של פרעה, יצאה ליאור, ראתה אותו והכניסה אותו הביתה, והוא גידל אותו פרעה אצלו, לידו,

על חשבונו ואחר על חשבונו.

אותו דבר המן.

המן הכין את העץ, בסוף תלו אותו עליו.

אין דבר כזה שרצון השם לא יצא לפועל.

מה שהוא רוצה, הקב' יצא. אפילו אתה רוצה להתעכם, בסוף אתה תגיע למה שהוא רוצה.

אתה תבחר ברע,

אבל הקב' יכוון לאן שהוא רוצה.

אז לכן, למה ללכת

במעקשים? כדאי ללכת ישר.

אם הולכים ישר עם הקב' ברוך הוא, רק טוב רואים כל העי.

מומלץ,

בדוק ומנוסה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כשאדם מאבד את עצמו לדעת,

האם זהו גורלו או שזו בחירה חופשית, ומה התורה אומרת על זה?

המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא, הוא עושה את זה ברצונו, לכן זה נאמר. המאבד עצמו לדעת

מדעתו עושה את זה, זה בבחירה חופשית,

ולכן מגיע לו העונש הזה.

כן.

אתה אומר שעיכוב זה בעצם איזו מנורה אדומה.

יש גם עיכוב לטובה, נכון?

כל עכבה לטובה, כן.

אז זה לא בעצם מדליק מנורה אדומה.

מה אתה מתכוון, אבל העיכוב?

אדם רוצה לעשות מצווה, נגיד, ומעכבים אותו מן השמיים,

אז הוא מפסיד את המצווה בינתיים.

איך שהצגת את זה, זה כאילו

מי שלא הולך בדרכי השם, כאילו, מעכב גם את זה, כאילו... את מה מעכב?

זה מה שאמרת, כאילו, זה מעכב את ה...

העיכוב כאילו הוא לא טוב,

מדליק מנורה אדומה,

ולפעמים זה כן לטובה.

אמרתי שאיסורים, תלאות,

כל מיני דברים כאלה באים לאותת לבן אדם.

לא דווקא עיכוב, אבל אם אתה מתכוון על עיכובים שמעכבים אותו להשיג דברים מסוימים,

אז זה בא לעורר אותו. אני מתכוון

עכבה לטובה זה בדרך כלל לא עכבה במצוות.

למצוות לא צריכה להיות עכבה.

אם אדם רוצה לעשות מצווה ועושים לו עיכוב,

פירושו של דבר שמשהים אותו מן המצווה זה לא לטובתו.

אבל אם אדם רוצה לעשות איזה דבר של חולין או של רשות,

ויש עכבה והוא לא מצליח להוציא, רצון הבורא הוא שלא יעשה את הדבר,

פעמים שזה לטובה.

וכבר ראינו מקרים כאלה שאדם מתעכב מדבר מסוים,

וניצל מדבר אחר.

אבל בסך הכללי אנחנו מדברים,

כל מה שלא הולך חלק עם הבן אדם,

והוא רוצה לעשות רצון הבורא יתברך,

זה בא לאותת לו ולומר לו, אתה לא בדרך בדיוק.

תתעורר.

כי דברים סוגרים. עוד שאלה, לגבי הקשיים. כן. גם בדרך הדעת,

כשאתה לא מסיג דברים בקלות,

בדרך כלל הרוב הלימודים, הכול בקשיים ובייסורים.

אדרבה, זו הדרך הבטוחה והבדוקה שאתה בדרך הדת.

כל התחלה קשה,

ובדברים שבקדושה תמיד זה ילך קשה.

למה? כיוון שיש אפשר הרעה שמפריע.

זאת אומרת,

אם זה הולך חלק מדי ומהר מדי ומצליחים מדי בדברים של רוחניות,

צריך לבדוק איפה יצר הרעה מתחבא. לא יכול להיות שהוא לא מפריע, זו המטרה שלו.

ואם הוא לא מפריע,

אז משהו פה לא בסדר.

זאת אומרת, זה לא לשם שמיים כל כך.

אבל אם זה לשם שמיים, כשעושים לשם שמיים, תמיד יהיו עכבות.

למה יהיו עכבות? כי יצר הרעה מתנגד.

אז זה סימן טוב? דווקא רואים שזה סימן טוב.

זה כשעושים לשם שמיים, אבל... אז תלוי איך מסתכלים על זה. זה יכול להיות גם טוב וגם

פחות טוב. תלוי אם יודעים מה עושים.

אם עושים לשם שמיים באמת,

האדם שיודע מה הוא עושה

מבין גם למה יש לו עיכוב.

תודה רבה.

כן, פה.

כבוד הרב דיבר על משה שהוא גדל אצל פרעה.

רציתי לדעת, יכולתי לשאול גם את חברים שלי פה, אבל רציתי לדעת איך הוא קיים את התורה לפני שהוא קיבל אותה, איך אברהם קיים את התורה,

איך הוא אכל כשר אצל פרעה, לא יודע, איך זה הלך.

אז ככה, קודם כול, אברהם אבינו

קיים את התורה ומצוותיה לפני שניתנה בכלל התורה, הוא השיג אותה בהשגה רוחנית,

כמו האבות הקדושים, והם היו

מקיימים תורה ומצוות, זה לא רק הם.

גם האדם הראשון ידע תורה, גם נוח ידע תורה,

מכל הבהמה הטהורה ושאיננה טהורה,

את מי הוא מכניס לתיבה, הוא ידע כבר מה זה טהור ומה זה לא.

שם ועבר, היו להם ישיבה, הם היו לפני אברהם אבינו,

עבר היה סבו של אברהם אבינו,

וכן הלאה. אברהם, יצחק יעקב, יעקב יורד למצרים,

עושים שם בית מדרש לפני שמגיעים לשם, יהודה יורד לשם לארץ גושן להכין בית מדרש.

התורה הזאת

הועברה דור אחר דור במסורת מה שנתקבל וגם השגות רוחניות שמשיגו את התורה.

משה רבנו כבר שנולד לא רצה לנוק

מנשים מצריות,

ולכן בלית ברירה בתיה הייתה צריכה לחפש לו מנקת

מן העבריות,

ואז הוא הגיע לאימא שלו, להיות חבד.

זאת אומרת, הוא בטבעו, עוד כשנולד,

לא היה יכול להכניס לפיו דברים שהם לא כשרים.

זה משה רבנו,

וכך היו האבות הקדושים.

אבל מי שלא היה לפני מתן תורה לא היה מחויב בקיום התורה.

היו רק צדיקים מיוחדים

שהם קיבלו את זה במסורת ושמרו את התורה כמו שהיא.

תודה.

ערב טוב, כבוד הרב.

יש לי בקשה אישית.

אם כבוד הרב יכול להגיע לעכו לתקופה מסוימת,

לחזק את היישוב היהודי, בזמן האחרון זה כבר עולה ומדרדר, הנושא של דו-קיום.

אני חושב שהיהודים בעכו נמצאים בשכונות המעורבות בגלות מוחלטת.

יש עזיבה,

ויש לי בקשה מהרב אם הוא יוכל לשהות בתקופה מסוימת בעכו ולחזק את היישוב היהודי.

זאת הבקשה שלי.

מה לחזור את הממשלה?

אני חושב שאם מי שמסוגל לרכז כל כך הרבה אנשים, צעירים,

אני חושב שמאוד משמעותי שבעיר אתה לא רואה את כל האנשים שכרגע גרים פה.

ואנשים כרגע נמצאים בגלות מוחלטת.

פשוט גלות מוחלטת.

אז אם כבוד הרב מסוגל לרכז

כל כך הרבה אנשים,

איך כבוד הרב יכול לרסק לא את התורה והמצוות אלא את האמונה? ואני חושב שפה זאת הבעיה המרכזית של חוסר אמונה. אולי אנשים עושים תורה ומצוות,

אבל לפי דעתי יש חוסר באמונה. ולדוגמה,

אחד המקרים ששמעתי

זה היה מקרה שבחור שגר באזור מעורב,

היו זורקים לו כל הזמן את הכיפה.

אני שואל את האבא, נו, מה עשית?

הוא אמר, בעזרת השם, עד שבוע המשיח עברתי דירה, זאת התשובה שלו. האם זאת הדוגמה הנכונה בתור אדם מאמין?

זאת השאלה,

אם השאלה מאובנת, קודם.

זרקו לו את הכיפה והוא אמר שעד המשיח הכל הסתדר. זה מה שהוא עשה,

הוא אמר, אני אעבור דירה למקום אחר, ואז שאלתי אותו, ואם תעבור למקום אחר והם יבואו לשם?

אתה שאלה עד שיבוא המשיח. זאת התשובה.

האם זאת התשובה,

יש לנו כנראה בעיה, גם במגזר החרדי וגם במגזר הלאומי,

של איזו

צורה של סגלות כל הזמן של בריחה.

כל ההיסטוריה לימדה אותנו על בריחה. בורחים ובורחים ובוכים, עד כמה נברח.

האם אין איזו בעיה בצורה החינוכית הדתית

שכל הזמן בורחים ובורחים ובוכים?

אני אגיד לך מה שורש הבעיה. שורש הבעיה זה הפשרה.

ברגע שיש פשרה

ולא הולכים על

דרך שהיא מהוקצעת,

אז מפה זה מתחיל.

זה מה שאמרו לנו חכמים, לפתח

חטאת רובץ,

יצר הרע ממתין לנו בפתח.

אם פותחים לו את הפתח, הוא יודע להיכנס. זה כמו סוכן ביטוח שרוצה להיכנס אליך.

אם פתחת לו את הדלת, הוא יושב אצלך בסלון,

וברוב המקרים יצליח להוציא ממך פוליסה,

פוליסת חיים או פוליסת מוות, אבל איזושהי פוליסה הוא יוציא.

החוכמה זה אל תפתח את הדלת.

ברגע שפותחים לי את צרעות הדלת,

אז הוא מומחה כבר 5,700 פלוס שנים,

הוא כבר הטעה ובלבל את כל בעי העולם, הוא לא השאיר אחד שהוא לא נגע בו.

החוכמה זה כמה שאפשר לא לתת לו להיכנס.

עכשיו, כשחיים בתערובת, כמו שאתה אומר, וכשלומדים בבתי-ספר בנים-בנות,

וכשהחברה היא כזאת, אתה מבין, מתירנית,

וכשמכניסים הביתה אתם בלוויזיה,

וכשנותנים את הכול ככה, אתה מבין, להסתובב ממול, אז מה יעשה הבן ולא יחטא?

איך אפשר שלא יחטא?

והאבא בעצמו, שמשיב לך תשובה כזאת, אתה מבין, בורח מן המציאות.

מילא, אם זה נעשה בהשגחה מאיתו יתברך,

אז זה טוב, אבל תשובה כזאת היא

לא לעניין.

היה מקרה כזה.

כתוב שאחשוורוש היה בשושן הבירה.

שושן לא הייתה בירה, היא הייתה עיירה קטנה.

איך היא הפכה להיות הבירה?

כיוון שהוא השיג את הכיסא, הוא ראה את הכיסא של פרעה נכו,

שלקח משלמה המלך,

והוא רצה לעלות עליו, הוא נהיה נכה פרעה.

אז אחשוורוש שלח אמנים בשביל שיעתיקו את הכיסא עד כמה שאפשר.

הכיסא של שלמה המלך היה נעשה במחשבות קדושות וטהורות.

והוא עשה כיסא דמוי, הכיסא הזה, כיסא ענק, גדול, יותר מהאולם הזה, הגודל שלו, הכיסא הזה, עם מעלות ומדרגות שעולות ונעות.

וכשהוא עשה את זה, הוא בנה את זה בשושן.

כשהוא רצה להעביר את זה לעיר הבירה, אי-אפשר היה להעביר את זה לעיר הבירה.

אי אפשר להעביר את זה לעיר הבירה, כי הוא היה כבד מאוד, אי אפשר לשאת אותו. אז אתה יודע מה עשה אחשורוש?

העביר את הבירה לשושן.

וזה בדיוק מה שאמר לך הוא עם הכיפה.

במקום להרים לו את הכיפה ולהחזיר לו לראש, הוא עובר דירה.

זה סוג העצות של יצר רע, מה לעשות?

אדם לא רוצה להתמודד עם הבעיות.

הוא מניח אותן... הבעיה היא לא של אחד, הבעיה היא של הרבים.

ופה השאלה, זו לא דוגמה אחת.

זה מיני מקרים, זה לא מקרה אחד ספציפי.

זה כללי.

זה ברור.

אבל אני אומר,

אותו סוג של תשובות קבל בכל מקום, שונות ומוזרות.

אבל זה בגלל ההתחמקות להתעסק בעצם העניין.

בעצם העניין, כשאדם לא פשרן,

אז הוא יכול לעמוד. אבל אם הוא מתפשר,

ממילא הוא לא יכול לעמוד.

אם הוא לא רוצה לוותר, אתה מבין, על הרוח המתירנית שהוכניס הביתה

בכל הדברים שציינתי,

ממילא הוא בעצמו לא חזק. אז מה אתה מבקש ממנו, שיטפל בבן שלו? מה יטפל בבן שלו? הוא בעצמו לא חזק.

הוא דוגמה? הוא מודל? הוא לא מודל.

זה כמו אחד שאומר לבן שלו, תברך, והוא לא מברך.

הבעיה היא מהותית.

ואתה צודק, יש בעיה של אמונה.

והבעיה של אמונה היא לא אמונה סתם. אנשים מאמינים בסתם, בקדוש ברוך הוא, מאמינים.

מאמינים בו ולא מאמינים לו.

מאמינים בו שהוא קיים ולא מאמינים לו שהוא מתכוון גם להעניש.

לא מאמינים לו.

חושבים שהוא טוב, זה בסדר, יהיה בסדר, לא יעשה כלום.

הוא מכיר אותי, או אבא שלי, אני הבן שלו, אנחנו נסתדר.

עד שהוא מקבל את החלעה,

ואחר כך הוא קורא לו.

זו הבעיה.

אבל יש דרך, ואני חושב שהיא טובה, והיא עשתה את הפעולה שלה נפלאה, וצריך לחדש אותה עוד פעם.

פשוט להפיץ כמה שיותר קלטות,

CD,

וידיאו,

בכמויות, במאסות, וזה עושה את העבודה.

אם לא, יש את אתר האינטרנט שלנו בחינם. אפשר להיכנס, לראות סרטים, קלטות, חומרים, הכול.

עכשיו אנחנו מפיצים גנזי המלך,

ב-90,000 עותקים, מגיע גם לעכו, לכל מקום בארץ,

יותר מ-3,000 בתי-כנסת.

אנחנו מוציאים עיתונים, ארבע כנפות, שופר ניוז, דתיים, חילונים,

משתדלים, חוץ מקלטות, חוץ ממשאיות.

מה אנחנו לא עושים?

משתדלים. אתה רוצה עוד שאני אבוא לפה להשתאר?

וואי וואי.

ועוד תעבור דירה, ודאי.

כבוד הרב, יש לנו שאלה פה.

כבוד הרב, יש לי שאלה מאוד רצינית בנושא של מה שכבוד הרב דיבר והסביר.

הסביר על הנושא שלאדם בא לעולם הזה צריך

להבין למהותו מדוע הגיע לעולם הזה.

וכדי שיבין

מהי המהות, מהי המהות שלו,

נשאלת השאלה איך אדם יכול לדעת מהי מהותו ולשם מה הוא הגיע לפה.

זו השאלה הראשונה.

אתה מדבר על מהותו האישית ספציפית אליו, או אתה מדבר על מהות האדם במינו?

כמו שהרב אמר,

באופן אוטומטי כשמדובר על אדם, אדם צריך לדעת מהי מהותו ולשם מה הוא הגיע לעולם הזה.

אתה מדבר סתם במין האדם. בצורת אדם כאדם, לאו דווקא אישית, אלא בצורת אדם כאדם.

איך אדם יכול לדעת

מדוע הגיע לעולם הזה?

מה הוא עושה פה בכלל?

מה תכליתו? מה תפקידו?

הרי הקדוש ברוך הוא מוזרות דרכיו.

אף אחד לא יודע למה,

אבל איך אפשר באמת לדעת למה,

כמו שהרב אומר,

צריך לחפש?

מה פירוש לא יודעים למה? אנחנו יודעים למה נבראנו.

בסדר, אבל אמרת, אדם צריך להבין מהי מהותו.

נכון. לדוגמה, אדם מסתובב היום,

הולך לעבודה,

עובד,

מרוויח כסף, אוכל,

שותה, נח, הולך לעבודה,

אוכל, שותה, נח, הולך לעבודה. האם מהותו כחמור זה עוזר? זהו? זו השאלה.

זו השאלה? אתה מבין? אז הוא קם ואוכל, וזה בסוף מת.

אז מה הוא עשה כאן?

מה הוא עשה כאן? אפלא, חמור.

נו,

ולא כשאר חמורים.

עכשיו, מה הפירוש? בן אדם בא לעולם, יש לו מטרה.

לא ייתכן

שאדם נמצא כאן להבל ולריק.

אם כל פעולה שלי,

רצונית ולא רצונית, היא לתכלית,

כן, הנעת היד לתכלית,

הרמת הכוס לתכלית, השתייה לתכלית,

הדיבור למיקרופון לתכלית, הישיבה על הכיסא לתכלית,

כל דבר שאני עושה לתכלית.

בין רצוני ובין שזה לא ברצוני.

מה התכלית של כל התכליות שיש באדם?

אם כן, מהי התכלית בכלל?

זאת אומרת, כשאני לוקח רכב ומפרק אותו לחלקיו,

אז כל חלק שבו יש לו תכלית מוגדרת,

בתוך המערכת שתהיה מכונית. אבל בסוף למכונית יש מטרה,

להסיע בני אדם ממקום למקום. יש תכלית.

האדם הזה, שהוא בחיר הבריאה,

מה התכלית שלו?

אם כל דבר נברא לתכליתו, תכליתו מהי.

עד הרגע הזה אני לא יודע.

אתה לא יודע. אין לי מושג.

אני מוכן להישבע שיש פה לפחות 90% שלא יודעים למה.

שלא יודעים למה הם הגיעו לעולם. בכלל לא. בבקשה, מישהו מוכן להרים את היד להגיד, בשבילו הוא בא לעולם?

אף אחד לא יודע.

מי לא יודע?

מי לא יודע?

הנה, היא לא יודעת.

את לא יודעת?

מה אתה יודע?

אנחנו סובלים,

עובדים,

תהליכים כאלה לפני החודש,

נזמנים,

מה קרה לך, למה?

כמו שאמרנו. לא יודעים.

רגע, יפה.

למה?

לגדל ילדים, כן.

לגדל ילדים ולנות עם סבל כמו שבא לי סבב עד לפני חודש עם סבב צבאי.

אני אומרת, ובשביל זה הוא צוען העולם, כדי לסבול.

יש לכם בעיה? לא נתקלתם בקלטות שלי בזמן.

בקלטות הראשונות שלי אני אומר, בשביל מה אדם בא לעולם?

האם אדם בא לעולם?

בואו נשאל ככה. לא, אני לא יודעת. אתה תגידי לו. אם היו אומרים לי, אישה, תשמעי,

תשעה חודשים תהרי,

ואחרי תשעה חודשים תקבלי שקית חול.

האם היא היתה מוכנה לעבור את התהליך הזה?

ברור שלא.

ברור שלא.

ומה באמת היא מקבלת? שקית חול.

מה זה ילד?

זה ילד שחייב, בסוף הוא יהיה שקית חול.

נכון? שמים אותו באדמה והוא יהיה חול.

ולמה מביאים עוד אחד שגם הוא יהיה חול?

ועוד אחד גם, שיהיה עוד חול.

חסר לקדוש ברוך הוא חול בשפת הים, שומעי את כולם שיהיו חול.

אז מה התשובה?

מה התשובה?

אני עד הרגע הזה לא יודע מה התשובה.

כן, לא, שחור, לבן, חול, לבנתי חול, אבל...

הוא עדיין לא הסביר לי הרב.

מה בדיוק

תכליתו של האדם בשביל...

אני לא רוצה להפסיק, פשוט, את ההקלטה של הסרט שאנחנו מקליטים כרגע,

אבל בתחילת דברי, אם לא שמת לב, אני אמרתי כבר,

שלושה שותפים באדם,

יש נשמה ויש גוף,

הנשמה היא חלק אלוקא ממעל, היא לא מתה,

היא תחיה לנצח,

היא תתקבל שכר,

היא באה לעולם, עולם המעבר,

היא תצא מכאן,

היא תעשה מצוות, תצטייד בהם,

כשהיא תצא מכאן תקבל בזכות זה את שכרה,

הכול זה עולם של מעבר וחולף,

כל מה שאנחנו נכנסים לפה זה להביא בזכות עצמנו

את השכר שלנו לחיי העולם הבא, כמו אלוקים, בדיוק זה מה שזאת אומרת. זאת אומרת שבעצם אנחנו פה בשביל לשלם ולעבור את הפרוזדור ולהגיע לעולם הבא,

בזכותנו אנחנו ולא בזכות הקדוש ברוך הוא. ועל ידי קיום תורה ומצוות, תורה ומצוות, כמובן. זהו. אז זה כל התכלית שלנו. בלי זה אין שום משמעות לחיים.

זאת המשמעות שלנו.

למשל, למה הדבר דומה?

אם תיקח עכשיו ביצה של אפרוח ותנקוש לאפרוח ותשאל אותו, אפרוח, אפרוח,

מה אתה עושה בפנים?

מי שם אותך בפנים?

מי מאכיל אותך שם?

יש לך אמא ואבא בחוץ?

האפרוח לא יודע כלום.

הוא בפנים,

סגור, הוא לא מבין איך הוא נכנס,

הוא לא יודע אם הוא יצא,

הוא לא יודע מה יש בחוץ.

אבל אנחנו, שמסתכלים,

ברור לנו איך יכול להיות שהאפרוח הזה יגיע בפנים.

איך אפרוח נכנס לבפנים. הבנתי את הנקודה, בסדר. הבנתי את הנקודה.

הבנתי את הנקודה.

רגע.

זאת אומרת,

יגיע הרגע, יגיע הרגע והאפרוח יצא החוצה. האפרוח קודם לא ידע שיש תרנגולת.

הוא לא ידע.

כשהוא יצא החוצה הוא ידע שיש עוד תרנגולים, הוא ידע שיש עולם. אז בשביל מה ללכת כל כך רחוק,

תסתכל על הבן-אדם כשהוא נמצא ברחם אמו, בדיוק. תגידו לו, מחר בבוקר יצא החוצה, יגיד לך, מה, אתה משוגע?

נכון. קוראים לי פה בפנים. יופי, יותר מזה.

תאר לך שיש תאומים בבטן של אמא.

מסתכלים שניהם אחד על השני וצוחקים.

מבסוטים. מבסוטים.

מזרום מים. דווקא. מה זה?

ובפנים הם מסתלבטים אחד על השני. נכון. ופתאום מגיע הרגע שאחד יוצא.

מה אומר זה שנשאר בפנים? מסכן, הלך עליו. הלך, הלך. נפטר.

והוא לא יודע שאיכשהו יצא החוצה הראשון,

בחוץ אמרו, מזל טוב, מזל טוב.

סוף-סוף הגיע, חיכו לו תשעה חודשים.

ברור שבפנים, הוא בכלל לא יודע שיש את זה. הוא חושב שהוא הלך.

רק שהוא יצא גם, הוא ייפגש אתו, ייפגש עם ההורים ויפגש עם כולם, הוא יבין.

אז כשנשב למעלה, שנינו, ונצחק,

נזכיר לכל הקהל הזה, אתם זוכרים שישבנו פה וצחקנו?

כן. הנה, אנחנו למעלה.

אז נראה.

זאת אומרת, לא כל מי שנפטר, אפילו לפני חודש,

לא כל מי שנפטר, הלך. לא הלך סתם.

לא הלך.

פשוט יצא לשם, ושם אמרו לו, או שאמרו לו מזל טוב,

או שאמרו לו מזל רע.

למה? אז תלוי איך הוא הכין את עצמו. אם הוא יארציך.

אם הוא הכין את עצמו,

הנה מתור מניים, אם הוא לא הכין את עצמו.

סוף חלק א', ההמשך בקלטת מספר 412. העביר הבירה לשושן חלק ב'.