מי בעלי חיים ? (קלטת טייפ מס' 410)

- - - לא מוגה! - - - 

יש היום בתי קברות לכלבים מוכרים שטח ויש אפילו מספידים שמספידים את הכלבים. טוואו וואו וואו מה זה אומר שהוא היה צדיק?

כל מה שנותנים לו, הוא חושב שזה אוכל אז הוא מכניס את הכל לפה כל אחד מסתכל מנקודת מבט והתעניינות שלו הספר מסתכל לשערות והסנברן עליהם

חמור רואה בן-אדם עובר ברחוב.

מה הוא חושב?

תראה מה זה.

חמור על שני רחליים.

היה ילד אחד קטן, ילד אחד קטן בהרצאה שאמרתי בבאר-שבע אתמול,

ילד אחד קטן, שהוא אמר, שאלתי מה זה מלאך,

הוא אמר, אין לו יצר הרע.

שמעתם?

ילד טהור, קטן, קטן.

הוא יודע שיש מלחמה בין יצר הרע על יצר הטוב,

אז הוא אומר, מלאך אין לו יצר רע, אנחנו, יש לנו יצר רע.

כל מה שהשם רוצה זה טובתנו,

והנשמה שלך רוצה את זה ולא משהו אחר. זה מה שאתה אומר.

לא, זה גם מה שאתה רוצה. קלטת מספר 410, מבעלי חיים

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים יהיו לעילוי נשמת המנוח מסעוד בן אסתר,

מנוחתו עדן.

שלמה המלך בקהלת פותח ואומר, הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל,

כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

שלמה המלך,

שנתנשא בכל, חכם מכל האדם,

שולט בכיפת העולם,

שלום בימיו,

כסף וזהב מתגוללים ברחוב כחול,

מכל העולם באים לשמוע את חוכמתו,

לא חסר מאומה,

יושב על כיסא השם,

והוא מסכם את תמצית הניסיון והחוכמה שלו בפסוק ראשון ובפסוק אחרון

של ספר קהלת.

הפסוק הראשון אומר,

הבל הבלים,

אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל.

פסוק אחרון, סוף דבר הכל נשמח את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם,

כי על הכל יביא השם במשפט,

על כל נעלם בין טוב ובין רע.

מה זה הבל הבלים?

זה לא כפל לשון.

אלא יש אנשים שמחשיבים את ההבל.

מה זה הבל?

דבר שאין לו קיום.

כמו ההבל היוצא מן הקומקום,

ההבל היוצא מן הפה בחורף,

נראה

ונעלם.

וילכו אחר ההבל ויהבלו.

מרוב הבל נהיים ההבלים.

אומר שלמה המלך,

הבל את ההבלים.

כל דבר שאין לו עיקר ואין לו יסוד ואין לו קיום והוא לא נצחי,

אל תשקיע בו, תהביל אותו.

תדע שהוא הבל.

כי מה יתרון לאדם, מה נותר לאדם מכל עמלו

שהוא עמל כל ימי חייו תחת השמש?

לא נותר לו כלום. הרי הוא עוזב את העולם, משאיר את הכול.

אם היה לו בתים, קרקעות, הכול נשאר.

לא נותר לו כלום תחת השמש.

איפה כן?

מעל השמש נותר לו.

כל מה שאתה מצטייד ומכין

למעלה בחיים הרוחניים הנצחיים של הנשמה, לא של הגוף, כי הגוף הוא הבל, הוא כלום.

הגוף זה בית,

בית לנשמה. אבל האדם המבין, המדבר, השומע, החושב, זה הנשמה, לא הגוף.

הגוף זה כמו בגד, מלבוש.

כשאני מזיז את היד שלי, המלבוש זז, זה לא אני.

זה המלבוש שלי.

גם היד שלי זה לא אני.

זה היד שלי, זה כמו המלבוש שלי.

אם אין את הנשמה,

זה לא יזוז.

זה יהיה חתיכת בשר.

מה מזיז אותי? מה מניע אותי?

מי מדבר?

מי חושב? מי מבין?

לא הבשר.

הבשר לא מבין כלום.

הנשמה. מי זה הנשמה? זה אני.

שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים את הבשר, את העצמות והגידים.

שותפים.

יום אחד הקדוש ברוך הוא מחליט לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו.

מה חלקו? הנשמה.

הוא לוקח רק את הנשמה.

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח, ישם השם מבורך. מה הוא נתן?

נשמה.

מה הוא לקח?

נשמה. מה נשאר? גופה.

ההורים הביאו את הגופה, קחו.

מי זה האדם?

האדם זה הנשמה.

אני רואה, אני שומע, אני חושב, זה אני הנשמה.

נשמה לא מתה.

וייצר השם ולוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

בתוך

הגוף העפר הכניס הקדוש ברוך הוא נשמה שהיא נשמת חיים.

כתוב בזוהר הקדוש

מאן דנפח מדילי נפח.

מי שנופח,

מתוכו הוא נופח.

אם אני לוקח בלון ומנפח,

מה נכנס לתוך הבלון?

נפיחה שלי.

ביפח באפיו נשמת חיים.

יש בתוכנו נפיחה, נשמת חיים נצחית של הקדוש ברוך הוא.

חלק אלוק ממעל.

החלק הזה לא מת.

זה אנחנו. אנחנו לא מתים.

אנחנו רק נפטרים.

מה ההבדל בין מת לנפטר?

מת

זה שם שמתייחס לגוף.

נפטר זה לשון עזיבה.

אחד עבד בבנק לאומי, פיטרו אותו.

הוא עבר לבנק דיסקונט.

הוא לא מת,

הוא נפטר מהבנק הזה, עזב והלך לבנק השני.

לפנינו מוטלת גופת המת

ועתה נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

גופת המת מונחת, זה העצמות והבשר והגידים.

אבל אומרים, קדיש לעילוי נשמת הנפטר. הנשמה יצאה,

היא קיימת,

ואנחנו יכולים לסייע לה לעלות למעלה, למעלה, למעלה בעולמות הרוחניים הנצחים.

אומר שלמה המלך, הבל הבלים,

אמר קהלת,

הבל הבלים,

הכל הבל.

אחר כך כל הספר,

הוא רק מסביר מה הוא ניסה בחוכמה,

מה הוא ראה,

מה הוא טעם, מה הוא בדק.

אחרי כל הספר

הוא כותב

את הפסוקים האחרונים.

תדעו לכם,

מסקנה,

סוף דבר,

הכול נשמע.

אדם ייפטר מהעולם,

ישמעו לו,

יראו לו את כל מה שהוא עשה כל ימי חייו.

מא' עד ת', לא רק מה הוא עשה,

גם מה הוא חשב.

סוף דבר, הכול נשמע.

לכן,

את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

כל סיבת ביאתו של האדם לעולם זה רק לדבר אחד,

להכין צידה לדרך,

למסע האמיתי.

פה אנחנו זמניים חולפים.

למה הדבר דומה?

כשנראה ביצה,

ויש בתוכה אפרוח,

טרם יציאתו לעולם,

אם ננקוש על הביצה

ונדבר עם האפרוח,

נגיד לו, אפרוח, אפרוח.

מי שם אותך בפנים?

הוא לא ידע להשאים.

ממה אתה ניזון?

לא יודע להשאים.

יש לך אבא? אימא?

לא יודע.

יש חוץ?

חוץ?

חוץ לביצה?

לא יודע.

למה?

הוא בתוך הביצה, הוא לא יודע איך הוא נכנס, הוא לא יודע אם הוא יצא,

הוא לא יודע.

הוא לא יודע ממה הוא ניזון, לא יודע כלום.

אנחנו בתוך הביצה, רק הביצה יותר גדולה.

כדור הארץ הוא אליפסי.

ביצה גדולה, יש הרבה אפרוחים בפנים,

6 מיליארד אפרוחים.

מי שם אותנו פה?

מי יכין לנו את המזון?

אכילה שיהיה, שתייה, חמצן,

לאן הולכים לאחר מכן, כשיוצאים מכאן?

מה המטרה ששמו אותנו כאן?

למה מתים בסוף?

אם באנו בשביל לחיות,

למה מתים?

אם באנו בשביל למות,

בשביל מה חיים?

אלא אומרת המשנה,

הילודים למות

והמתים לחיות.

כל מי שנולד, סופו למות,

וכל מי שמת מתחיל לחיות.

החיים מתחילים במוות.

כמו תינוק שנמצא בבטן אמו,

הוא לא יודע שיש אימא בחוץ.

הוא לא יודע מה קורה בחוץ.

בשבילו זה כל העולם.

ואם יש תאומים בפנים, ונגיד שהם יכולים לשוחח ביניהם,

הם לא יודעים מה קורה בחוץ.

ואם אחד הקדים ויצא,

מה אומר אחיו שנשאר בפנים?

הוא מסכן, הלך,

הלך.

והוא לא יודע שזה שיצא,

ישר שמע מזל טוב, מזל טוב, חיכינו לך הרבה זמן.

אנחנו רואים אנשים הולכים,

מתים, נפטרים,

חושבים הלכו זה או אין.

לא, איך שהם יוצאים,

יש כאלה שאומרים להם מזל טוב, ויש כאלה שאומרים להם מזל רע.

יש כאלה הולכים לשגן עדן, ויש כאלה הולכים לגיהנום.

אבל יוצאים מפה, יש המשך.

אומר שלמה המלך, סוף דבר,

הקול נשמע.

לכן את האלוקים יירה,

אתה לא נבראת סתם,

אתה לא באת מפיצוצים,

אתה לא צאצא של הקופים,

אתה לא פליט של האמבות,

אתה נבראת בחוכמה ובתבונה למטרה ותכלית.

אז לכן תביא בחשבון

שאתה עתיד לעזוב,

ותכין ציד על הדרך, ישאלו אותך מה עשית כאן, בשביל מה שלחו אותך לכאן.

אבל מה לעשות, לא כל אחד מתבונן בזה.

אנשים מסתכלים סביב אותם, רואים איך החברה מתנהגת,

ורוצים להתדמות למצליחים שבה.

אז אחד יש לו מודל ודוגמה קצין בצה״ל,

השני יש לו מודל ודוגמה עורך-דין,

השלישי טייס,

הרביעי ראש ישיבה,

החמישי אברך,

אחד שופט,

וכל אחד חושב, זה מתאים לי להיות וזה מתאים לי, והוא מחליט ללכת בכיוון.

רגע, רגע, לפני שאתה חושב מה שאתה רוצה,

תחשוב למה אתה פה, מה אתה צריך לעשות,

ואם אתה לא הולך לאבד את כל הכיוון ולהפסיד,

וכשתעמוד על דעתך ויתברר לך בסוף,

יכול להיות שפספסת את כל החיים.

זאת אומרת, דבר מחויב המציאות הראשון,

זה שאדם יברר,

יתברר לו ויתעמת לו סיבת היותו בעולם,

ואחרי כן יכוון את כל כוחותיו

לכיוון ולמטרה האמיתית שבשבילה הוא נברא.

אם לא, הוא מחטיא את הסיבה שהוא נברא,

והרי הוא בעצמו הבל אבנים.

יש בעלי-חיים.

הייתה לשכנה שלנו פעם בתל אביב חתולה.

היא מתה.

נו, אז מה, מישהו יודע שהיא הייתה?

יש ממנה משהו?

נשאר משהו?

לא.

אומנם יש היום בתי-קברות לכלבים, מוכרים שטח,

ויש אפילו מספידים שמספידים את הכלבים.

מה זה אומר? שהוא היה צדיק.

ועובדים על אנשים, מוכרים להם בתי-קברות,

מצבות, שמות, ציפוי כזה, ציפוי אחר.

הבל הבלים, אומר קהלת, הכל הבל, שלא יעבדו עליך בעיניים. תחשוב למה אתה פה, תברר.

מטרה ותכלית.

אז יש אנשים שחושבים,

אני לומד, אין ברירה, צריך ללמוד. מה, אני אסתובב ברחובות? זה לא יפה, יגידו שאני פרחח.

אז אני הולך ללמוד.

אבל ללמוד ברצינות? לא, אני לא מתכוון ללמוד.

ללמוד בשביל לדעת? לא.

צריך למלא את הזמן, ללמוד לגמור את זה, ואחר כך להמשיך.

אחר כך יש לי תוכניות.

בינתיים, פחות או יותר, נעבור את המבחנים,

נעתיק קצת,

נגיד שהיינו חולים, ננוח קצת,

נצטלבט קצת על החבר'ה,

נעביר אותה.

העיקר זה אחר כך, לא עכשיו.

ככה אנשים חושבים.

בימים, בתקופות הכי חשובות בחיים,

זה כשצעירים,

ואין עדיין עול, לא של פרנסה,

לא של אישה ולא של ילדים.

והאדם יכול עכשיו למלא את המאגרים שלו,

דעת, חוכמה או תמונה.

אחר כך לא יהיה לו מספיק זמן.

פה ושם אולי הוא יספיק לחטוף משהו,

אבל האילוצים של החיים יטריחו אותו מאוד.

אלה השעות הכי טובות והכי יפות של החיים, הגיל שלכם.

אבל אם בן-אדם נמצא במקום הנכון

ולומד את מה שצריך ללמוד,

על מנת לדעת ולקיים,

אם לא, זה פספוס של החיים.

אבל בואו אני אלמד אתכם קצת

משהו שתתבוננו, וזה יהיה בסיס שממנו תוכלו לשאוב

להמשך החיים.

איך אדם יבדוק מיהו בעצם?

מה שאיפותיו?

מה תכונותיו?

מה המידות שלו?

כמה הוא שווה בעצם?

איך בודקים?

הפרשה שלנו עכשיו זו פרשת

אלף פקודי המשכן, משכן העדות,

אשר פוקד על-פי משה.

בפרשה הזאת

משה רבנו מוסר דין-וחשבון בדיוק כמה תרומה נכנס למשכן,

כמה זהב, כמה כסף, כמה נחושת,

כל דבר ודבר,

כמה נתנו ומה עשו עם כל דבר ודבר? פירוט מלא, מדוקדק.

למה משה צריך למסור דין-וחשבון?

לעם ישראל.

מה,

הוא לא נאמן?

מה, הוא לא ישר?

וכי הוא חשוד על משהו?

הלא כתוב, בכל ביתי נאמן הוא.

הקב'-ברוך-הוא אומר שאין נאמן כמו משה רבנו.

הקב'-ברוך-הוא

סומך עליו בכול, מוריד את התורה על ידו.

אבל המדרש אומר,

משה רבנו עובר במחנה והוא שומע את ליצני הדור אומרים.

מה אומרים?

רבי יוחנן אומר,

אשרי יולדתו של זה ומה היא רואה בו.

רבי יוחנן אומר שהיו אנשים שראו את משה רבנו כתוב והביטו אחרי משה.

מה הם הביטו?

מה הם אמרו?

מה הם ראו?

הם אמרו,

אשרי אימא שלו שילדה אותו,

שהיא רואה אותו מדבר כל יום עם הקב'-ברוך-הוא.

וגם הוא מושלם לקב'-ברוך-הוא.

רבי חמא אמר,

היו אומרים, תראה את הצוואר,

את הצוואר של משה רבנו, איזה שמן, איזה שמן.

אז החבר שלו היה אומר לו,

אדם ששלט על כל מלאכת המשכן,

אין אתה מבקש שיהיה עשיר?

נו, בטח, מה הפלא?

אחד שבנה את המשכן ואסף כל כך הרבה כסף וזהב,

מה אתה רוצה?

אתה לא מבקש שהוא יהיה עשיר?

מה הפירוש?

הוא לקח קצת ככה לכיס,

אכלתו,

נהיה לו צוואר שמן.

משה רבנו נחשד בגניבה על ידי ליצני הדור.

מה, הם משוגעים?

לחשוב על משה רבנו כשהקב'-ברוך-הוא מדבר

עם משה רבנו יום-יום, הוא מדבר עם גנב?

עם אחד שמועל בקודש,

שלוקח את כספי הציבור למטרותיו הוא?

איך ייתכן דבר כזה?

אלא אנחנו צריכים להניח יסוד,

שאדם רואה את העולם לפי התוכן שלו.

כל אדם רואה

לפי הפנימיות שלו, לפי התוכן שלו.

כמו שאמרה התורה, כל הפוסל במומו פוסל.

אדם שפוסל אחרים,

כיוון שהוא מסתכל מתוך מומו על אחרים,

הוא רואה בהם גם את המום שלו.

שאלו פעם את הרב,

מרדכי אימן, זכר צדיק לברכה, למה תינוק כל דבר מכניס לפה?

נותנים לו בגד?

לפה.

ספר?

לפה. צעצוע?

לפה.

אוכל? הכול לפה.

למה?

אז הוא הסביר.

אדם מבוגר יודע מה הצרכים שלו,

מה הייעוד של כל דבר.

אז המבוגר יודע ספר, זה בשביל ללמוד.

בגד זה להתכסות.

צעצוע זה לשחק.

אוכל, לפה.

אבל תינוק שכל ההבנה שלו וכל הצרכים שלו, הוא מבין, זה רק אוכל,

זה מה שהוא מבין,

אז כל מה שנותנים לו, הוא חושב שזה אוכל, אז הוא מכניס הכול לפה.

זה התוכן הפנימי שלו.

לכן הוא רואה הכול מתוך מבט כזה שהכול צריך להאכל.

אתם יודעים, מייסד הנצרות

היה תלמיד של רבי יהושע בן פרחיה,

מן הזוגות

המובא במשנה באבות,

וכשהם ברחו לאלכסנדריה שבמצרים, מפני ינאי המלך, שגזר מיתה על החכמים,

שהו באלכסנדריה באכסניה,

בית מלון.

אחרי כמה שנים

שבטלה הגזרה,

רבי שמעון בן שטח שלח

לומר להם שאפשר לחזור.

באותה שעה שהם עומדים לעזוב,

אמר רבי יהושע בן פרחיה, תנאי אלוקי,

אמר,

מנאה אכסניה זו.

זאת אומרת,

עד כמה המקום הזה שאיחסן אותנו,

כמה הוא משובח ונאה,

כמה קבלת פנים והאירוח היו נפלאים.

הוא מכיר להם טובה,

לכן הוא אומר, מנאה אכסניה זו.

הוא אומר, את שבח המקום.

מה עונה לו, יימח שמו וזכרו, ראשי תיבות שמוהו?

מה הוא אומר לו?

אומר לו, רבי,

עיניה טרוטות.

אומר לו, העיניים

של בעלת הבית, בעלת האכסניה, הן מזוגגות,

פוזלת.

אמר לו, רשע?

בזה אתה היית עוסק?

מה, אתה חשבת שאני מדבר על בעלת הבית?

בזה אתה עוסק?

השכל שלך, המחשבה שלך, המבט שלך מונח בזה?

אלא מה, זה היה התוכן הפנימי שלו.

אז הוא חשב שכולם בדיוק כמוהו רואים אותו דבר וחושבים אותו דבר.

אפילו על ריבו הקדוש עליון תנא אלוקי.

זאת אומרת, כל אדם רואה את העולם על-פי התוכן הפנימי שלו.

ואז הוא זרק אותו,

ומזה צמחה הנצרות.

היה אחד שמסתובב

בשוק הערבי ביפו לפני 60 שנה.

היו יושבים

בפתח החנויות

אחד ספר ואחד סנדלר.

היו יושבים ומתבוננים על הרחוב.

כשהיה מתקרב לעברם בן אדם,

היו רואים את הראשים שלהם ככה.

הופ.

למה?

הספר מסתכל על הסערות והסנדלר על הנעליים.

כי כל אחד מסתכל על מה שמעניין אותו,

מה שמעסיק אותו.

נגר נכנס לבית הכנסת, נוגע בשולחנות, בכיסאות.

החשמלאי מסתכל על הפלורסנטים.

האינסטלטור מחפש את הצנרת.

כל אחד מסתכל מנקודת מבט והתעניינות שלו.

היה אחד, חכמולוג,

שבא לרב מבריסק ואמר לו,

כבוד הרב, חכמים זיכרונם לברכה אמרו, ראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'.

בציצית יש פתיל תכלת.

כל מי שרואה אותו זוכר את כל מצוות ה'.

וכך דרשו חכמים,

תכלת דומה לים,

וים דומה לרקיע,

ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

ממילא כל מי שרואה את התכלת

רואה את הקדוש ברוך הוא

על כיסא הכבוד.

אומר אותו חכמולוג לרב מבריסק,

עם כל הכבוד לחכמים זיכרונם לברכה,

אבל אני, עם האסוציאציות שלי,

לא רואה את מה שהחכמים זיכרונם לברכה אמרו.

אני מסתכל על התכלת ולא רואה כלום.

אמר לו הרב מבריסק,

אתה יודע, חכמים זיכרונם לברכה אמרו עוד משהו.

הם אמרו שאסור להסתכל בבגדי צבעונין של אישה כדי שלא יבוא לידי הרהורי עבירה.

אדם שמסתכל על בגדי צבעונין של אישה יכול לבוא לידי

הרהור עבירה.

אמר, את האסוציאציה הזאת אתה מבין?

אמר לו, כן, זה אני מבין.

אמר לו, אם כך הראש שלך תקין,

רק הוא מונח במקום הלא נכון.

אם הראש שלך היה שקוע ביראת שמיים,

דרך הציצית, היית יכול לראות את הקדוש ברוך הוא.

אבל כיוון שהראש שלך לא מונח שם, אז אתה רואה מה שאתה רוצה לראות.

כי כל בן אדם רואה את העולם מתוך התוכן הרוחני שלו.

איזה תוכן הכנסת מחיים שלך לפה?

לפי זה, זה המשקפיים שלך. רק לפי זה אתה יכול לראות את העולם.

אתה לא יכול להבין משהו אחר.

ממילא, גם אם מדברים איתך,

אז אתה לא מבין על מה מדברים.

יש לנו על זה גמרא מפורשת.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

אם ראשונים בני מלאכים

אנו בני אנשים,

ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים,

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא,

ולא כשרבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

שני דורות,

תנאים ואחריהם האמוראים,

מלאכי אלוקים,

שרפים,

צדיקים,

קדושים עליונים,

הפרש של דור אחד.

הפרש של דור אחד.

מה אמרו האמוראים על התנאים דור לפניהם?

אמרו,

אם ראשונים בני מלאכים,

אנחנו כבני אדם.

אם הם כבני אדם,

אנחנו כחמורים,

ולא כמו החמורים של הצדיקים,

שהיו אוכלים רק מעוסר,

אלא כשאר החמורים.

מה זה אומר?

הרב יחזקאל סרנה, זכר צדיק וברכה, אומר,

חמור רואה בן אדם עובר ברחוב.

מה הוא חושב?

תראה מה זה,

חמור על שתי רגליים.

פי, איזה דבר, עוד לא ראיתי דבר כזה.

חמור עם שתי רגליים?

תראה איזה משוכלל, תראה איזה תנועות יש לו, איך הוא גמיש.

תראה איזה יופי,

מתפעל.

מה המסקנה של החמור?

זה לא חמור כמוני,

זה יותר משובח, זה חמור חמורתיים.

הוא הולך על שתיים.

למה חמור לא חושב שזה בן אדם?

אין לו מושג מה זה בן אדם.

חמור יכול רק לבחון דברים מנקודת חמורותו.

אין לו משהו אחר לבדוק, הוא חמור.

אז רק מתוך זה הוא יכול להסיק מסקנות.

איך בן אדם

רואה מלאך?

מה זה מלאך?

מי יכול להגיד לי מה זה מלאך?

רוח.

מה עוד יכולים להגיד לי על מלאך?

מלאך?

זהו, רק אחד יודע, רוח.

לא לימדו אתכם על מלאכים פה?

מלאך, מי יודע מה זה מלאך?

איש אלוקי.

איש אלוקי, כן.

שליח.

שליח. מה עוד?

אני רואה שאתם מכירים הרבה מלאכים.

מה עוד?

אז אתם רואים?

כל הדמיונות שאמרו עד כרגע,

אמרו לפי הסתכלות אנושית.

רוח.

מה ההבדל ביני לבינו? הוא בלי גוף.

אני עם גוף, אז הוא רוח.

איש אלוקי.

הוא איש,

אבל אלוקי.

איש כמוני, רק אלוקי.

ומה עוד אמרו?

שליח.

שליח, מלאך. נכון, מלאך זה מלשון מלאכות, מלשון שליחות.

אבל שליחות יש גם בבני אדם.

אז מה זה משנה אם שולחים כזה או שולחים כזה?

היה ילד אחד קטן,

ילד אחד קטן בהרצאה שאמרתי בבאר שבע אתמול,

ילד אחד קטן, שהוא אמר.

שאלתי מה זה מלאך,

הוא אמר, אין לו יצר הרע.

שמעתם?

ילד טהור, קטן, קטן.

הוא יודע שיש מלחמה בין יצר הרע ליצר הטוב.

אז הוא אומר,

מלאך אין לו יצר הרע, אנחנו יש לנו יצר הרע.

אבל מה אתם מבינים?

מלאך, סופרמן.

רוח.

טס.

שניות.

נמצא פה, נמצא שם.

בקיצור, בן-אדם כפול 77. וואי.

מלאך.

ההסתכלות שלנו היא של בן-אדם.

אנחנו לא מסוגלים להבין מלאך מהו.

אין לנו את זה.

אז מה אמרו חכמים?

אם ראשונים בני מלאכים,

אנחנו כבני-אדם, כמו בני-אדם

שמסתכלים על מלאכים ולא מבינים כלום.

לא מבינים.

לא מבינים.

לא בושה. לא מבינים.

זו לא השגה שלנו.

לא ברקע שאנחנו למדנו.

אין לנו הבנה בזה.

מלאך.

אם ראשונים כבני-אדם,

אנחנו כחמורים,

כמו סתם חמור שמסתכל על בן-אדם וחושב שזה חמור חמורתיים, מעליך או שתיים.

בקיצור, מה אמרו החכמים?

אמרו, אין לנו שום הבנה מה הפער אפילו ומה ההבדל בינינו לבין דור אחד לפנינו.

כזה מרחק עצום היה,

שאין לנו אפילו כלים להבין את החכמים שלפנינו.

אחרי כל מה שהסברתי פה, בואו נבין עכשיו מה קרה עם המשוגעים בזמן

דורו של משה, שחשדוהו בגניבה.

אדם שכל החיים שלו והמטרה שלו זה כסף,

יש אנשים שאומרים, בשביל מה אני אלמד בישיבה?

מה יצא לי מה אני אלמד בישיבה?

אם אני אשאר עוד שנתיים בישיבה, מה יצא לי מזה?

ככה אני יכול ללכת לצבא,

אולי אני אהיה קרוב לבית,

ואני אעבוד מלצר בערב,

ואני אחסוך כסף, יהיה לי כסף.

דרך אגב, לאסוף כסף, לחסוך כסף, להשיג כסף,

זה מעלה יותר פחותה מאשר נמלים, יתושים ומקקים.

הם, בלי לעבוד, משיגים הכול מוכן.

הכול מוכן.

היחידים שצריכים לעבוד בשביל כסף זה אנחנו.

אבל הם מגיעים לכול בחיני חינם.

אבל תשמעו משהו,

כשאדם אוהב כסף

וחושב רק על כסף,

והחשיבות זה שהכסף יענה את הכול,

כל דבר שהוא מסתכל עליו,

הוא בוחן אותו מנקודה כספית.

כשאומר לך אחת כזה,

שלום יש לו כוונות.

הוא לא אומר שלום סתם, יש פה משהו.

תכף הוא יגיע לזה.

כשהחמדנים, חמדנים, שמעו

שמשה רבנו בונה את המשכן ואוסף כסף,

מה שואל החמדן?

החמדן שואל, מה היה מחזור הכספים של המשכן?

אז אומרים לו, מיליארדים,

מיליארדים.

אז הוא שואל, וכמה זמן זה לקח?

אומרים לו, חצי שנה?

וכמה משה רבנו קיבל בעבור זה?

אז אומרים לו, כלום.

מייד הוא אומר לי,

לי אל תמכור סיפורים כאלה, מוטי,

לא עליי, לא עליי.

אין דבר כזה, אף אחד לא בונה משכן בחינם.

האמת,

אם אני הייתי מקבל את התפקיד הזה, הייתי לוקח מיליון דולר.

אבל משה רבנו יותר צדיק ממני,

אז ודאי שהוא לקח פחות.

אבל ודאי שהוא לקח כסף.

בחינם לגמרי לא שייך.

למה?

כי המסכן הזה,

המסכן הזה,

קצוות מוחו מגיעים עד קצה הדולר.

יותר מזה הוא לא רואה. הכול עובר דרך הדולר.

את כל מה שהוא רואה בחיים זה דרך הדולר.

מה ההבדל בין אחד שהיה לו כסף

לאחד שלא היה לו כסף?

יש שני חברים, שניהם עניים.

עניים, אין להם כלום.

אז הם אוכלים מה שיש, מה שאפשר.

בדוחק, חיים. חברים בלב ובנפש.

פתאום אחד מתחיל לעשיר.

מצליח.

תוך תקופה קצרה.

הוא לא מכיר את החבר, אין לו זמן בשבילו,

הוא לא מתקרב אליו,

הוא גם לא מספר לו כמה הוא הרוויח.

שלא יבקש הלוואה,

ולאט-לאט הם מתנתקים.

מה קרה? אתם יודעים מה קרה?

מה קרה?

כיוון שנכנס שטר כסף ביניהם,

חצץ בינותם לתמיד.

יש אנשים שרואים אחד את השני.

הנה, אני רואה אתכם.

אפילו אם ישימו פה זכוכית,

זכוכית, אני אראה אתכם.

אני אראה אתכם.

מה ההבדל בין זכוכית למראה? אתם יודעים מה ההבדל בין זכוכית למראה?

כסף. כסף, נייר כסף.

כששמים על המראה נייר כסף, אדם רואה רק את עצמו.

קודם הוא ראה דרך הזכוכית, הוא ראה, לא הפריע, לא היה כסף.

ברגע ששמים נייר כסף על הזכוכית, זה נהיה מראה.

וכשיש מראה, מה רואים?

רק את עצמו.

אם אדם מסתכל על העולם, מאיפה הוא מסתכל עליו?

מהתוכן הפנימי שלו.

עכשיו כל אחד מכם יעשה שיעור לעצמו ויבחן

מה הוא רוצה להיות בחיים.

בואו נראה.

הנה, הוא מצביע. אתה בטח רוצה להגיד מה אתה רוצה להיות בחיים?

אז תכף.

יש פה מישהו שרוצה להגיד לי מה התוכניות שלו לחיים,

אולי שנבחן מה התוכן הפנימי שלו?

בואו נעשה מבחן של תוכן פנימי.

לא להתבייש, הרי אתם מתכוונים לזה, לא?

כולם צדיקים? ללמוד תורה?

איי איי איי, איזה חמודים.

כן, מה אתה רוצה בסוף להיות? תקום רגע.

לפתוח מאפייה.

לפתוח מאפייה.

אתה לא רוצה לפתוח מאפייה בשביל כסף, אני מבין, בשביל להאכיל את האנשים הרעימים, לא?

למה דווקא מאפייה?

כי להורים שלך יש מאפייה?

לדודים יש מאפייה?

מה ההורים שלך עושים?

אבא שלך לא עובד?

ואימא לא עובד.

והצלחת לגדול בבית שלא עובדים?

וברוך השם אתה פה.

אז למה אתה מחפש לעבוד?

טוטל, לפרנס את המשפחה.

לפרנס את המשפחה.

ועד היום לא יתפרנסו?

מגרדים את הכסף, בואו נעשה.

מגרדים?

יש כאלה מגרדים בפיס.

אבל תגיד לי,

ואם יהיה לך כסף, מה תעשה?

לא חסר.

לא חסר מה?

מה לעשות?

כן.

דוגמה, תן לי.

לא יודע, לא עולה עכשיו בראש. מה, אתה מתחיל לעבוד בלי לדעת בשביל מה?

מה, העיקר לאסוף לאסוף? מה, אתה נמלה?

אוספים, בסוף מגדלים משפחה.

לא. קונים בית וכל זה. לא. אוספים, אוספים, אוספים, בסוף נאספים.

לא.

השאלה, בשביל מה אוספים?

שיהיה בית?

כן.

נו,

יש בית. מכונית? בית, משפחה? מכונית. משפחה זה לא תלוי בכסף.

כן. שהילדים ישמחו.

שישמחו הילדים. אוקיי, אתה יכול גם לשיר.

אבל,

בבקשה,

יש לך בית, יש לך קרקעות,

יש לך שדות, יש לך ילדים, יש לך הכול. נו, הלאה.

יש את כל זה, תאמין לי, אחים סבבה.

חיים סבבה, נכון.

חיים סבבה.

עכשיו בוא אני אגיד לך, מה ההבדל בין בן-אדם

לבעלי-חיים?

בעלי-חיים אין להם שכל.

בעלי-חיים אין להם שכל.

ובני-אדם?

יש. יש. תזכור מה אמרת, בעלי-חיים אין להם שכל,

ובני-אדם יש להם שכל.

בעלי-חיים יש להם קצת שכל. אה, כבר הגעת לקצת שכל.

הבנת לאיזה מחלקה אתה שייך? התחלת לתקן. הם יודעים ללכת, הם יודעים זה, אבל הם לא יודעים, הבנתי. אני שואל אותך עכשיו שאלה, שים לב.

מה המשמעות של המילה בן-אדם?

בן של אדם.

בן של אדם, יפה.

בן של אדם.

מה המשמעות של המילה בן?

הבן של.

הבן של.

שיש לו אבא.

שיש לו אבא.

יפה.

בן זה גם מלשון בניין.

מה ההבדל בין ילד לבן? ילד זה שנולד,

אבל הוא לא ממשיך את הבניין של האבא.

יש אבא, יש לו בן.

הבן הזה ממשיך את הבניין, מביא עוד אחד,

והבניין ממשיך.

בן-אדם.

מה זה אדם?

אחד שיכול לעשות דברים.

כן.

ואחד שלא יכול, אז הוא לא אדם?

זה חייב.

הבנתי.

טוב, אני מכיר כמה שלא יכולים לעשות, הם עדיין בני עתן. הם אוטיסטים, אבל זה כובש שם.

טוב.

מה השורש למילה אדם?

השורש, האותיות.

לא.

מאיפה זה נובע? מה המקור של השם אדם?

לא יודע.

אדם.

אדם הראשון נברא אדם,

כי לוקח מן האדמה.

אבל יש עוד פירוש למה הוא נקרא אדם.

הדרגה התחתונה

של אדם זה שבאמת במציאות הוא נוצר מן האדמה,

חוץ מנשמה.

אבל אדם יכול להגיע לדרגה הגבוהה ביותר,

הדמה לעליון.

להיות דומה בצלם אלוקים לקדוש-ברוך-הוא, הכי קרוב שיכול להגיע, יותר ממלאך.

בואי נשאל אותך, אדומוס. רק רגע, אני אענה לך.

בן-אדם, אתה שומע?

זה אחד שרוצה לבנות את האדם שבו מדרגה

של אדמה עד הדמה לעליון, כמה שיותר קרוב להיות רוחני.

זה בן-אדם.

מה זה בעלי-חיים?

זה גם בני-אדם, אבל שהם רוצים לעשות חיים.

איך אמרת?

אם יש לי את כל זה,

אחלה, עושים חיים.

יש לך תלויון סגרות ברפורם.

סובלות.

אז אתה תהיה מבעלי-החיים.

כשיראו אותך, יגידו, הנה, זה אחד מבעלי-החיים.

האמנת? עושה חיים מבעלי-החיים.

מה בן-אדם צריך?

אתה מבין? שיהיה לו יאכטה,

שיהיה לו בוכטה,

שהוא ייקח שחטה,

והכל חרטך.

זה בעלי-חיים.

אבל בן-אדם, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא יחזקאל הנביא, ואתה בן-אדם.

קרא לו בן-אדם, לא בעל-חיים.

הבנת, יוני?

אז מאפייה, גם אם לא תהיה לך, יהיה מה לאכול.

אבל מה יהיה איתך בסוף?

הרי אחרי 70, 80, 90, 120,

אתה לא תיקח לחמניות

ולא עוגיות ולא סוכריות טופי.

אז מה תיקח מהעולם הזה, בנשמה הקדושה שנתנו לך?

המצוות.

מצוות. איפה תאסוף אותה? התחלתי.

התחלת, ואני רואה שאתה הולך למאפייה לסיים.

מה, תכניס אותם לתנור?

תחשוב טוב על מה שאני אומר לך,

למה אתה תעבוד?

אתה תעבוד קשה, תעבוד ליד התנור, יהיה חם.

יהיה הרבה בלגן.

אולי יהיה גם הרבה כסף.

אבל כסף

לא צריך בשבילו לעבוד, שתדע.

יש גם כולל. נהיה לך כולל.

כן, כולל זה דבר טוב. אין הרבה כסף,

יש הרבה מאוד חוכמה וחיים טובים ושלווים, והכי חשוב, אתה הכי קרוב לקדוש ברוך הוא.

תראה,

אני הייתי חילוני עד גיל 24. זכיתי לשוב בתשובה מעצמי.

הקדוש ברוך הוא האיר את עיניי

על ידי ספר קיצור שולחן ערוך.

מפה זה השתלשל והתגלגל.

היום

אני לא צריך לעבוד.

לא צריך בכלל לעבוד. לא היום.

מאז שהתחלתי אני כבר לא עובד.

אני רק עובד את השם.

אבל אני לא צריך לעבוד.

מה שאני רוצה בעולם אני יכול להשיג

בלי השתדלות, בלי מאמץ,

בלי כסף,

בלי לעבוד. אני רק אגיד שזה יהיה.

מי גרם לזה?

קדוש ברוך הוא. לא מאפייה של אבא שלי,

ולא עריכת דין של אמא שלי,

ולא שום דבר. זה שהתחברתי לקדוש ברוך הוא,

הוא מנתב אותי. כמו שהוא יודע לשלוח לי חמצן

שאני אחיה,

כמו שהוא דואג שכל האיברים הפנימיים יעבדו

בכל הרקמות ומחזור הדם, בלי שנתאמץ, בלי שנתחבר בבוקר למכשירים, בלי שום דבר, הכול עובד אוטומט,

כמו שהוא דואג לנמלים ולפילים ולעופות ולדגים ושולח להם מזון, כל אחד בעיתו,

גם לי ולך לא יחסר לו סנדוויץ' יומי.

אפילו לחמנייה.

רגע, אז אם כל היום אני אלמד תורה,

צריך משהו לאכול, נכון?

אז מאיפה אתה תעסיק הכספים? אם תלמד כל היום תורה, אני אדאג לך לאוכל.

שאל אחד,

אם אני אסגור את עצמי בחדר,

האם יגיע אליי המזון?

אמר לו החכם, כן.

שאל, כיצד?

אמר, לא פשוט.

כשם שישיגך מלאך המוות בחדר סגור,

גם מלאך המזון ישיגך בחדר סגור.

מי ששולח את זה, שולח את זה.

מי שנותן חיים, נותן מזון.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה שאתה תחיה,

הוא ייתן לך מזון.

אם הוא לא ירצה שתחיה,

אפילו הפרישדר שלך מלא, הוא ייקח אותך.

לא המזון מעכב אותו ולא המזון מפרנס אותך.

רצונו יתברך, הוא הגורם.

אז זה יכול להיות במאמץ אישי שלך, וזה יכול להיות על-ידי האחרים.

זה יכול להיות במאמץ קל, וזה יכול להיות במאמץ קשה.

יש אפשרות שתרדוף אחרי הפרנסה, ויש אפשרות שהפרנסה תרדוף אחריך.

הכול תלוי בזכויות שלך אצל הקדוש-ברוך-הוא.

אבל רוטשילד,

העשיר הגדול שניהל בנקים בכל העולם,

מת בסוף.

איפה הוא מת?

בכספת שלו.

הוא נכנס לכספת,

ונסגרה הדלת,

והוא מת מרעב ליד הכסף.

רוטשילד.

אתה שומע, מותק?

אם הקדוש-ברוך-הוא רוצה לקחת מישהו,

אין לו בעיה, עם כסף,

בלי כסף, אין לו בעיה.

אבל אם הוא רוצה שיחיה,

בצונאמי עכשיו שהיה,

מצאו בן-אדם אחרי שמונה ימים במים.

איך אפשר?

אם השם רוצה,

בן-אדם יחיה.

בתאומים מצאו ילדה בת שנתיים אחרי שמונה ימים מתחת להריסות.

איך זה?

אם השם רוצה, ככה זה יהיה.

אם הוא לא רוצה, בן-אדם מת על המקום.

דום לב.

אז, דע לך.

מה שאתה אומר זה בגלל התוכן הפנימי שלך,

ממה שאתה קלטת וראית וחשבת והבחנת בין לבין והחלטת.

אבל מה שאני אמרתי לכם פה היום זה שונה בתכלית השינוי.

אני לא באתי עכשיו

עם איזו תיאוריה שלי.

אני הבאתי לפה היום איתי את שלמה המלך, החכם מכל אדם,

ואמרתי לכם מה שהוא אמר

אחרי ניסיון ועשירות

שאין כדוגמתה.

והוא אמר, הבל הבלים,

הכל הבל,

כי בסוף

הכל נשמע.

לכן את האלוקים יירה ואת מצוותיו שמור כל זמן שאתה קל,

כי זה כל האדם.

זה האדם.

האדם. לא בעל-חי, אדם.

מה עם אישה?

קח שתיים.

לא.

אתה מדבר על האדם שהוא בונה ובונה וכל זה?

כן. אז מה השורש של האישה?

אישה,

שא, שא, שא.

נשמה,

אתה צריך להבין,

מה שאתה צריך לעשות

זה את רצון הבורא שברא אותך.

אם תעשה זאת,

הרווחת את החיים בגדול.

אם תסתה מהכוונה

שהוא ברא אותך,

אתה פשוט מפסיד לעצמך ואין מי שיתקן לך.

אז בינתיים אתה יכול להיענות,

אבל זה לא יעזור.

יש כאלה שאומרים כך.

למה אני צריך כל כך לחשוב ולדקדק ולחפש מצוות והכול?

העיקר, אני נהנה בחיים.

הולך, מטייל, נהנה. מה אני צריך יותר? מעלים את כל החשבונות

למה הם דומים?

רפתן שנכנס לרפת

ומסמן כמה פרות ב-X על הגב,

ואחרי כמה ימים מעלים פרה אחת למשאית,

והיא מבסוטית, לקחו אותה לטיול,

שורקת ונהנית

וצוחקת על הפרות שנשארו ברפת ולא לקחו אותה,

אבל היא לא יודעת שלקחו אותה לשחיטה.

רגע, אז אתה רוצה להגיד שכל השמונה שנה שאני חי אני רק אלמד,

ואוהב לי הנאות ולציום. הלוואי.

לא בשבילי.

נכון.

אתה צודק.

הרב קנייבסקי רק לומד,

אבל הוא מגדולי ישראל,

מכל העולם משחרים לפתחו,

והברכות שלו תופסות בכל העולם כולו.

הוא מציל יהודים רבים ממחלות קשות ביותר,

בלי סטטוסקופ ובלי ללמוד רפואה.

אתה יודע למה?

כי הוא קרוב לשם מאוד מאוד מאוד,

וכמוהו יש עוד כמה,

ועוד עשרות אלפים ששואפים להיות כמוהו ולומדים כל הזמן.

אבל לא אמרתי שאתה תלמד כל ימי חייך.

הלוואי שתזכה.

אבל אם תבין שזו התכלית, ותעשה את המקסימום ותצמצם כמה שיותר

בהשתדלות

ותשתדל יותר בעבודת ה' הסך הכולל שלך יהיה כזה טוב וחיובי,

שתצא מן העולם, תשתכר שכר הרבץ לקדוש ברוך הוא.

מה כבר יש אחרי המוות?

מה יש אחרי המוות?

חוץ מהתולעים לגוף,

יש חיים רוחניים. אחרי שאתה נפטר, סליחה.

כן.

יש חיים רוחניים.

אם תרצה עליהם הוכחות,

תיקח קלטת שלי שנקראת חיים לאחר המוות,

שלוש וחצי שעות,

עם הוכחות מדעיות על קיום נשמה ועולם מעבר לעולמנו.

יש לך זמן להשקיע שלוש וחצי שעות ללמוד את זה. אני יכול לעשות את הקלטת. יפה, קלטת וידאו גם, תוכל לראות גם דברים.

אז

אם כל גדולי ישראל במשך כל הדורות

לא הטרידה אותם השאלה שלך, מה יש אחרי,

והם היו רגועים והשקיעו את כל ימיהם בתורה,

אתה לא מחדש חידוש גדול,

כאילו נזכרת שיש משהו אחרי.

אבל אני אשאל אותך שאלה אחרת,

ואם אין אחרי כלום,

סטל בטעניה עכשיו.

אז מה עזרה לך מאפיה?

אתה תשב בקבר ליד השכן שלך ותגיד לו,

אתה יודע איזה לחמניות עשיתי?

מה תגיד לו?

אתה תגיד לו?

אתה לא תהיה,

לא תהיה קיים,

גם לא תזכור,

גם לא תהנג,

גם לא תתאכזב.

אתה כלום, אתה חול, אתה עפר, אתה כלום. אז מה אכפת לך למות עכשיו?

אז למה לעבוד במאפייה,

לקום וללכת ולעבוד ולטרוח, ובסוף מתים כמו חול?

תבזבז גם את הכסף.

לבזבז את הכסף.

אתה מבזבז את החיים בשביל הכסף.

כסף

הוא לא מטרה,

הוא אמצעי להשיג מטרה. השאלה, מה המטרה?

המטרה לחיות?

חיים גם בלי כסף.

אמרת הוכחה, ההורים שלך.

אבל מה בסוף? מתים.

אז בשביל מה לחיות?

מישהו יבנה כזה מבנה וביום הפתיחה יפוצץ אותו?

יש מטרה?

מישהו יבנה אדם כמוך?

70 שנה יחיה,

יהיה לו את כל המקסימום שהוא עשה בימי חייו בסוף, יפוצץ אותו, יעשה אותו חול עפר?

מה המטרה?

שהוא יביא עוד אחד,

שגם אותו יפוצצו בגיל 70 ויהיה עפר.

לא אמרתי שצריך שיהיה משהו אחר, יהיה מביט.

או, תודה, תודה, תודה. ואם יש משהו אחר, אז מה מכינים לשם, ששם העיקר?

אני שואל אותך שאלה.

נותנים לך 50,000 דולר.

זה התחלת לחיי.

נותנים לך 50,000 דולר. אומרים לך, שתי אפשרויות.

או שתשקיע בצריף, שתהיה שם שבוע ימים, בשכירות,

אתה עוזב את זה אחרי שבוע,

או שתשקיע בווילה, שתהיה שלך לצמיתות, לתמיד.

איפה תשקיע את ה-50,000 דולר,

בצריף לשבוע בשכירות או בווילה לצמיתות?

אני אשקיע בווילה,

אבל אפילו אם מצריפי כל החיים,

אני אקח את הצריף,

כי אני אשאר לי קצת מעט כסף.

אתה בסוף, איפה תשקיע? בווילה או בצריף?

בצריף זה יותר כיף.

יותר כיף צריף?

אבל עוד שבוע הוא נגמר.

לקנה עוד אחד.

אה? לקנה עוד אחד.

אה,

יש לך שתי אפשרויות,

או צריף שבוע ואתה מסתלק ממנו,

או ווילה לצמיתות.

ווילה.

ווילה.

70 שנה פה בעולם הזה זה צריף.

אתה עוזב את זה.

אתה הולך לצמיתות.

לצמיתות.

אתה יודע מה זה נצח?

מיליארד שנה?

זה אפילו לא שנייה בנצח.

שם תהיה.

לנצח.

נותנים לך אפשרות

או תשקיע בצריף שאתה עוזב,

או שתשקיע את החיים שלך, להביא לה לצמיתות.

מה שאתה אמרת קודם,

זה יותר כיף בצריף.

תשקיע בצריף,

אבל אחרי שתצטרך לצאת, מה יהיה?

בגלל זה לקחתי את הדבר הכי טוב.

מה זה הכי טוב? ווילה.

ווילה.

אז אתה מבין מה אתה צריך לעשות עכשיו?

להשקיע לקראת הווילה,

ולא להשקיע שיהיה טוב בצריף.

אפשר את שתיהן.

אפשר את שתיהן?

25,000 דולר. 25,000. גם ללמוד, גם ליהנות.

נו, כבר התקדמת טוב, עכשיו נהיית מבעלה.

יפה.

תמשיך ככה, תהיה בן-אדם.

כבוד הרב אמר עד עכשיו,

דיבר על השאיפות ועל כל הדברים האלה.

אבל כבוד הרב עדיין לא אמר איך כל אחד ואחד

יכול לדעת בוודאות מה המטרה שלו.

האם כבוד הרב יכול לוודא לנו שהמטרה שלו היא להיות כאן ולדבר אתנו?

אין בן-אדם אחד בעולם שיכול לדעת את זה.

אפילו ללמוד, אפילו עולם אחרי,

עולם אחרי המוות, כל הדברים האלה. אין לנו ודאות לזה.

טוב, בסדר, הקהלטית, אני כבר ראיתי אותה, כבר ראיתי אפילו שם בשיעור.

בסדר, נגיד שיש חיים אחרי המוות.

אבל המטרה האישית של כל אחד ואחד,

אי-אפשר לדעת.

אולי זה צריך להיות ראש ישיבה, אולי זה צריך לעבוד במאפייה.

זהו? זהו.

קודם כול, אתה יכול לבחור במה שאתה רוצה? למה לא?

אז למה שלא תהיה ראש ישיבה?

למה שתהיה בעל מאפייה? בסדר, גם האפשרות.

בסדר, אבל מי אמר לי שזו התכלית שלי? אולי התכלית שלי זה לעשות מאפייה? אני לא יודע.

לא, לא. מאיפה אתה יודע? אני אגיד לך.

אם התורה אומרת,

והגית בו יומם ולילה לכולם, בלי יוצא מן הכלל,

אז מה העיקר שהציבה התורה?

זה לא קשור לישיבה פה. אני לא מדבר פה בישיבה. בוא נצא מהישיבה, נעמוד במדבר.

זה לא משנה. לא בגלל שאתם פה בישיבה אני מדבר אליכם.

בגלל שמטרה של יהודי בעולם זו המטרה, זה העיקר.

מה עושים למעלת החושב? הם משחקים סנוקר?

רק תורה. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכי המאושר.

אילן החיים.

מאיפה אתה יודע? יודעים שיש חיים אחרי מוות, אבל מאיפה אתה יודע שיש גן עדן ושיש כל הדברים האלה?

או, אז ברוך השם.

יש אליהו זכור לטוב,

שמתגלה לצדיקים במשך כל הדורות.

יש נביאים שהיו לעם ישראל ממשה והלאה,

אחרי מתן תורה,

ויש גילויים של רוח הקודש,

ויש בת-קול,

ויש תורה קדושה שניתנה מהקדוש ברוך הוא, ושם כתוב את הדברים,

ויש סתרי תורה שנמסרו לחכמים ברזים דרזים,

כדי שידעו מה קורה בעולמות העליונים.

ואין דבר שיש שם שלא ידוע לנו פה.

בסדר. אבל מי שלומד יודע, מי שלא לומד לא יודע. וללמוד לא חייבים ללמוד 24 ל-24.

אני אמרתי שצריך 24, 24 על 4 גם טוב. בסדר, יום ועמוד. אבל אני אסביר לך,

אני אסביר לך, אל תפחד אם תהיה חכם, אל תפחד.

אני יודע, אתה לא רואה את עצמך כזה, אני מבין.

אני מבין.

היו גם רבנים שהיו בחיים, היו עושים עבודות פשוטות. נכון, אני מסכים.

אפילו הלל הזקן היה חוטב עצים,

אבל למה הוא היה חוטב עצים?

לא היה כסף.

לא,

הדור שחי בו הלל הזקן היה דור עני.

למה אנחנו דור אשר אולי?

עם כל הקיצוצים, בקצבאות, בכול,

כולם סודרים.

נכון שיש פחות להרבק,

אבל אין פה מצב של רעב ממש.

יש משפחות שקשה להן, הן מדלגות ארוחה או שתיים,

אבל אפשר לחיות.

עוד לא מת מישהו מרעב. היו תקופות בדורות קדומים שאנשים פשוט מתו מרעב, מתו.

גם לא היה מי שיסייע להם, מתו.

תקופות ודורות ככה.

הרי לא היה לו ללל הזקן חצי טראפיק

להיכנס לבית-המדרש כי הוא לא מצא באותו יום עבודה,

אז הוא כפה למוות

מעל בית-המדרש, אבל הוא לא ויתר על התורה.

אחר כך הוא המשיך להיות חוטב עצים? לא.

כשהוא נהיה תלמיד חכם אז הוא כבר התפרנס.

זאת אומרת,

הלוואי שתגיע להבנה של מה שאני מדבר. רק שתגיע להבנה.

אם תגיע להבנה,

יש לך סיכוי גדול ונכבד. לא שתהיה הרב קנייבסקי.

להבנה של מה? שצריך ללמוד.

שצריך ללמוד, וזה העיקר העיקרים, וכל השאר זה טפל,

הבל,

ורק משמש למטרה הזאת.

אז מה עם ליברנבליט?

מה עם אפשרות בחיים?

אפשרות? מה זה? כאילו,

ההחלטה שלי לעשות, ללכת ימינה או שמאלה.

אם יש לי מטרה, כן.

אז אני לא בוחר במעשיי.

אני באתי לעולם במטרה אחת,

ואין לי שום בחירה במעשיי,

כי ממילא אני צריך לעשות את זה.

יש כביש?

יש תמרורים?

כתוב מה המטרה?

איך מגיעים לאילת?

איך מגיעים לירושלים? כתוב.

יש לך מטרה להגיע?

אבל אתה יכול לעבור על התמרורים בדרך?

אתה יכול להסתובב לנסוע אחורה?

אתה יכול להתחרד?

אז אפילו כשיש מטרה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

הבנת, עיוני?

הבנתי. אבל רגע, אני רוצה שתבין עוד משהו.

כל מה שהשם רוצה זה טובתנו,

והנשמה שלך רוצה את זה, ולא משהו אחר.

זה לא מה שאתה אומר.

לא.

זה גם מה שאתה רוצה.

אבל הגוף שלך שולט עליך, כי הרגלת אותו,

כיוון שהגוף שלך התרגל להנאות, לתאוות, למילוי צרכים שלך,

של הגוף, לא של הנשמה,

כיוון שלא הרגילו אותך מינקות, אתה מבין, להתבוננות הזאת,

ואולי לא גטלת בבית כזה.

אז לכן ממילא אין לך נטייה לזה, לשום משיכה. זה הבעיה, שגדלתי בבית דווקא כזה. דווקא כזה.

אז אתה, יש לך צד של מרידה,

בגלל שהכריחו אותך.

אה, זה משהו אחר.

זה כמוך, יש רבים, שיצר הרע עובד עליהם דווקא עם הגאווה.

אתם לא תכפו עליי.

גאווה אני לא יודע, אבל... בטח גאווה, ועוד איך. השאלות שלך ממש מענווה.

אבל אתה צריך להאמין,

אתה דווקא לא עושה להורים שלך, לך אתה עושה.

זה כמו אחד

שהולך לקנות במכולת,

לוקח לחם,

רוצה לשלם.

אז בעל המכולת ואומר לו, תעמוד בתור.

אז הוא אומר לו, אני רוצה לשלם. אתה אומר לי לעמוד בתור? אתה יודע מה? לא אוכל יותר את הלחם. הוא זרק את הלחם והלך.

טוב, לך תאכל מכולת אחרת, לא אוכל יותר לחם,

אם הוא אמר לי ככה, לא אוכל יותר לחם, דווקא.

לא אוכל.

ככה אתה עושה.

אם ההורים שלך אמרו לך,

תאכל,

תיקח, תלמד,

אה, בגלל שאמרתם לי ככה, לא אלמד לעולם.

סתם אני אלך לאישיבה, אני אעבוד עליכם, לא לומד.

את מי סידרת?

את עצמך אתה תהיה רעב.

כשתגיע לעולם האמת, וואי וואי, קרנה תהיה רעב.

הייתי ליד זה, הייתי בתוך זה.

נתנו לי, הגישו לי, ומאסתי כזה. אז אני לא אעשה את זה מאהבה, אני אעשה את זה סתם ככה, בגלל שצריך לעשות את זה. ודאי, כמו שאני משלם מיסים, לא מאהבה,

אבל זה חובה, מה אני יכול לעשות?

גם חשמל הייתי מעדיף בחינם, אבל מה לעשות?

אני משתמש.

הבנת, יוני? הבנתי. Second time.

אין בעיה.

טוב,

מי עוד שלישי ואחרון?

אתה תשאר בצריף בינתיים.

כן.

שלישי, איפה יש? הנה, פה, פה, בוא.

מה זה אמרו לי לקדוש ברוך הוא שאני עושה מצוות? כאילו, מה זה נותן לו?

עזוב מה שזה נותן לי, מה שזה נותן לו.

או,

מה נותן לקדוש ברוך הוא שאנחנו עושים מצוות?

מה נותן להורים שלך שהם רוצים שתהיה חכם ונבון ותלמד ותצליח? מה זה נותן להם? סיפוק עצמי. סיפוק עצמי. מה, לקדוש ברוך הוא?

הם עושים את זה מרעה או מטובה?

מטובה.

למה הם עושים את זה מטובה?

כי הם רוצים שאני אצליח.

הם מבינים שזה נכון שתצליח? ברור.

זה טוב אמיתי טהור או שזה לא טהור?

לא עושה את זה טהור, מה? זה לא טהור.

למה לא?

כי כשאתה מצליח זה הצלחה שלהם גם כן.

נכון. אז זה לא תמיד טהור.

אבל הקדוש ברוך הוא,

כיוון שאתה לא מכבד אותו בזה שאתה מצליח.

הוא לא יתוסף במשהו.

הוא לא ישביץ אצל השכנים ויגיד, ראית את הילד שלי איך הוא זה?

הוא ברא אותך מאין ומתוהו.

הוא חי לבדו, קיים נצחי,

מציאות בלתי תלויה.

אבל הוא טוב

מעצם מהותו.

ומדרך הטוב להיטיב.

וכדי להיטיב

צריך לברום מקבלי הטבה.

ומה הוא ייתן להם?

את הטוב המקסימלי שהוא יכול לתת להם.

מה הטוב המקסימלי שיכול לתת לך הקדוש ברוך הוא?

שתהיה הכי קרוב לטוב שלו.

כי לקח טוב נתתי לכם.

תורתי אל תעזור.

זה נותן לי, זה נותן לי, זה לא נותן לו. נכון. לא, זה לא נותן כלום. אם תהיה או לא תהיה,

אם תעשה או לא תעשה, הוא לא מתוסף ולא נגרע. נכון, אז מה זה מועיל?

זה לא צריך להועיל.

למה זה צריך להועיל?

למה זה צריך להועיל?

סתם ברור אותי בשביל שאני אעלה כאילו.

מה יוצא למים שאתה שותה אותם? לא יוצא לכלום.

למים יוצא משהו שאתה שותה אותם? לא. אבל מה הם העניקו לך?

רוויון.

חיים.

כן.

אתה צריך להכיר טובה להם?

כן. אתה צריך להכיר טובה למים. אתה צריך לחפש אותם?

כן. אתה צריך לחפש אותם.

אתה בא יום אחד לנהר ואומר לנהר, מה יוצא לך מזה שאני שותה?

אם לא תענה לי, אני לא אמשיך לשתות.

הוא לא עונה לך.

תמשיך לשתות או לא? ברור.

אז מה אכפת לך עכשיו מה יוצא, לא יוצא?

הקדוש-ברוך-הוא ניטרלי מהדברים האלה,

אין לו שום צריכותא.

איזה אבסורד, מה?

אבסורד, אתה יודע למה?

איך אמרנו?

כשחמור רואה בן-אדם מה הוא אומר? איזה חמור משוכלל.

כששאלנו האם בן-אדם מבין מלאך, אמרנו, כן, סופרמן,

אתה שואל על הקדוש-ברוך-הוא ואתה לא מבין. אתה נדהם, איך אני לא מבין? אז מה יוצא לו?

מה אתה מבין?

אתה לא מבין מה זה מלאך. אתה רוצה להבין את הקדוש-ברוך-הוא?

ואם אתה לא מבין אז אתה מתרען.

אני לא מתרען. איך אני לא מבין?

כי זה לא יכול להיות.

אני מבין שהוא צריך להיות לפחות כמוני, שיצא לו משהו.

יצא לו משהו זה רק למי שנברא,

כי מי שנברא צריך שיצא לו משהו,

כי הוא לא קיים בזכות עצמו,

הוא קיים בזכות

אחרים.

אבל הוא, שהוא לא כך, לא שייך לצריכותא.

ממילא השאלה שלך לא קיימת.

היא קיימת רק ברמה שלך,

כי אתה בוחן הכול ממבט שלך.

אתה יודע שיש פה חיידקים?

כן. מאיפה אתה יודע?

אני יודע. מה אתה יודע?

ראית אותם? לא.

אז מאיפה אתה יודע? מחקרים, הכול.

מה יוצא להם כשהם פה?

מאיפה אני יודע מה אני אגיד? מאיפה אני יודע?

מה זה, זה לא הגיוני שיהיו חיידקים אם אתה לא יודע למה הם פה?

זה הגאה לי, פשוט אני לא מבין את זה.

אה, גם זה,

גם זה, בדיוק.

אני פשוט לא מבין, זה הכול, לא קרה כלום.

הבנת?

למה הבנת עכשיו?

כי בחיידקים אתה מבין, ובקדוש ברוך הוא לא.

הבנת?

ברוך השם.

אני מודה לציבור הקדוש.

אני ממליץ

על קלטות טייפ או cd, לא משנה, אני אתן לכם לפה, אני אשלח בלי נהדר. אתם ילדים טובים, אני רואה.

לא ילדים, שלא תיעלבו, נוער, בחורים, חבר'ה, על הכיפאק.

אני אשלח לכם

כמה קלטות

שייתנו לכם חיזוק ויותר תשובות על השאלות שאני יודע שיש לכם בראש.

אני כבר עשרים וכמה שנים מתמודד עם השאלות האלה,

ושמעתי את כל השאלות שיש.

וברוך השם, השבתי עליהן.

הן נמצאות בקלטות, יש למעלה מ-400 קלטות.

הכול תמצאו שם, אבל לא תקבלו את הכול, מספיק כמה.

תשמעו,

אולי יישארו לכם עוד כמה, בקלטות האחרות גם תבינו,

אבל בסך הכללי תזכרו את היסוד שאמרתי לכם היום.

אני לא באתי לפה לבד, אני באתי עם שלמה המלך.

אם בנושא של שפיטה אנחנו מתייעצים עם עורך-דין,

אם בנושא של בריאות אנחנו מתייעצים עם רופא,

אם בענייני מיסוי אנחנו מתייעצים עם רואי-חשבון,

ובכל תחום אנחנו מתייעצים עם מי ששייך לתחום,

ואם נשיג את היותר מבין והמשובח שבהם,

אז אין אחרי זה שאלה ופיקפוק.

ואם אני הבאתי לכם לפה את שלמה המלך,

אחרי כל מה שהוא עבר וכל מה שהוא ניסה ובחן בלית מנדבלי,

כשהוא היה חכם מכל אדם,

והוא אומר לכם שני משפטים אחרי כל הספר, שהכול הבא לבלים,

מה שתחפש ומה שתגיד ומה שתגיד,

ובסוף דבר הכול נשמע.

אם תזכרו את זה, ותרצו להיות כאלה שהם מצליחים ומצליחנים,

תזכרו עוד דבר,

בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר להצליח.

אפשר להצליח, אבל הצלחה שהיא לא אמיתית,

זמנית, ומקבלים עליה בסוף עונש.

הצלחה שלא באה מהשם ושלא בדרך שלו,

מקבלים עליה גם עונש.

אדם שמצליח, או הצליח לעבוד על הרבה אנשים,

הצליח, הצליח, הוא הוכיח לכולם, לא כדאי להיות ישר,

תהיה רמאי, תצליח, תעשה כמוני, תראה, תעבוד, בנק הפועלים, תלבין הון, תעשה, תראה, יהיה טוב,

עד שיתפסו אותו.

זה פה.

שם אי-אפשר להימלט,

הכול נרשם.

הצלחה יכולה להיות, אבל זמנית, שקרית.

הצלחה שהיא לא מהתורה ועל-פי דרכה, על-פי השם,

היא לא הצלחה,

נזק והפסד.

אבל כרגע לא רואים, זה כמו אדם ששותה, משקש, יש בו רעל,

לא מת מייד,

כי הרעל הזה ממית מאחר ימים,

והוא נהנה כי זה ממותק.

בדרך כלל אצל הרעל מנתיק את כל העבירות.

אם לא היה בעבירות מתיקות,

אף אחד לא היה עושה עבירה.

גם לעשות עבירה וגם להרגיש מר, לא היו עושים.

לכן הוא ממתק את העבירות.

אבל במתיקות הזאת יש רעל.

יום אחד גובים את החוב ממנו.

לכן צריך לדעת,

אדם חכם רואה את הדרך לפניו,

שם מטרה,

זוהי התכלית, אני פוסע עליה.

בדרך יכול להיות שיהיו ירידות, עליות,

אבל כל זמן שאתה בדרך, סופך להגיע.

נוסעים לירושלים, עליות וירידות.

פעמים פאנצ'ר,

אבל מי שיצמיד ורוצה להגיע, יגיע לירושלים.

שבוע, שבועיים, יום, יומיים, שעה, תלוי איך אתה רוצה להגיע.

אבל אחת שלא מסמן כלום וחי סתם הוא מבעלי החיים.

מבעלי החיים.

יהי רצון שנזכה להיות בני אדם על פי תורה ומצוות. אמן.