אפילו לא כחמורים

- - - לא מוגה! - - - 

אם אנחנו כבני אנשים, איפה אנחנו כבני אנשים, איפה אנחנו אפילו לא כחמורים,

שריבי, חנינא בן דוסר. אני שמעתי כאן שמישהי הוציאה את הגיל מהאף,

ואני גם עם הגיל באף.

וכרגע תפסה אותי כאן רבנית ואמרה לי, בבקשה,

תנחי עלייך, תוציאי את הגיל.

אין לי בעיה להוריד אותך, אבל אני רוצה להבין למה אסור.

במחילה מכולכם, אולי זו אטימות, אבל אני רוצה להשכיל.

זה נכון, האטימות היא קיימת אצל אלה שסותמים את האף בעגיל.

ואם אנחנו כבני אנשים, אה? אני עשיתי את זה על פי בקשתה של הבת שלי, תהיי כולי. היי וואט? אם אנחנו כבני אנשים, אנחנו,

אנחנו כבני אנשים, איפה אנחנו אפילו לא כחמורים?

תהיי כמוני, תעשי את זה. היי וואט, תהיי כמוני.

אני מבינה, עכשיו הילדים כבר מבקשים מההורים שיהיו דומים להם, במקום שההורים יגידו לילדים שתלכו בדרכנו, תהיו דומים לנו.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בלי נחצים בראש, אז בשביל מה הוא נועץ אותם?

אם אנחנו כבני אנשים, אנחנו, אנחנו כבני אנשים,

איפה אנחנו אפילו לא כחמורים?

שיהיו דומים עדן אביב לא עושה ושלישים חספים אחרים. קלטת מס' 409, אפילו לא כחמורים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו ירוויח.

בפרשת השבוע כתוב אלף פקודי המשכן, משכן העדות,

אשר פוקד על פי משה,

עבודת הלוויים ביד איתמר בן אהרן הכהן.

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציווה השם את משה.

בעיתו ההולי אב בן אחיסמח למטה דן חרש וחושב,

ורוקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש.

כל הזהב

העשוי למלאכה

בכל מלאכת הקודש, ויהי זהב התנופה

920 כיכר ו-730 שקל בשקל הקודש,

וכסף פקודי העדה

מאות כיכר

ו-1,705 ו-7070 שקל בשקל הקודש,

בקע לגולגולת, מחצית השקל בשקל הקודש,

לכל העובר על הפקודים,

מבין 20 שנה ומעלה

ל-600,350.

למה משמש כל הזהב והכסף שנאסף?

באים מאת כיכר הכסף

לצקת את אדני הקודש ואת אדני הפרוכת,

מעט אדנים למעט הכיכר,

כיכר לאדן.

בעת ה-1,700 ו-7070 עשה ווים לעמודים וציפה ראשיהם

וחישק אותם.

ונחש את התנופה 70 כיכר

ו-2,400 שקל.

ויעש בה את אדני פתח אוהל מועד,

ואת מזבח הנחושת,

ואת מכבר הנחושת אשר לו,

ואת כל כלי המזבח,

ואת אדני החצר סביב,

ואת אדני שערי חצר,

ואת כל עתידות המשכן,

ואת כל עתידות החצר סביב.

ומן התכלת וארגמן ותולעת השני,

עשו בגדי שרד לשרת בקודש,

ויעשו את בגדי הקודש אשר לאהרון,

כאשר ציווה השם את משה.

וכך הפרשה ממשיכה ומסבירה כל פרט ופרט

מה נעשה עם הכסף שנאסף

לצורך המשכן.

המדרש אומר,

משה רבנו עובר ושומע את ליצני הדור מדברים מאחורי גבו,

כמו שכתוב, והביטו אחרי משה.

ומה היו אומרים?

רבי יוחנן אמר,

אשרי יולדתו של זה

ומה היא רואה בו?

אשרי אמא

שילדה את משה רבנו,

מה היא רואה בו?

כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו,

כל ימיו הוא מושלם לקדוש ברוך הוא.

יש אושר לאימא יותר מזה,

שהבן שלה כל יום מדבר עם הקדוש ברוך הוא,

בשלם ומושלם עם הקדוש ברוך הוא.

רבי חמא אומר,

היו אומרים,

ראה צווארו ועורפו של בן עמרם,

כמה הוא שמן.

אתה רואה איזה צוואר יש לו, כמה הוא שמן.

מה רצו לומר?

וחברו אומר לו,

חברו זה מאמין שלא,

אדם ששלט על כל מלאכת המשכן,

אין אתה מבקש שיהיה עשיר?

מאיפה נהיה לו צוואר כזה?

על חשבוננו.

בנה את המשכן, אסף את הכסף,

איך הוא לא יהיה ככה שמן?

כששמע משה כך,

אמר להם משה,

חייכם,

נגמר המשכן,

אתן לכם חשבון.

אמר להם, בואו ונעשה חשבון.

פרשה שלמה בתורה פורטת כל אגורה ואגורה שנכנסה למשה על מלאכה.

מה שהקראתי לכם

זה רק ההתחלה.

יש עוד פירוט

מדוקדק של כל דבר ודבר.

למה הלך, כמה היה, כמה נתנו, מי נתן, הכול.

הייתכן שיחשדו את משה רבנו בגניבה?

הרי הקב' ברוך הוא מעיד עליו

לכן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא.

הקב' ברוך הוא מעיד על משה רבנו.

אין נאמן כמוהו.

בכל ביתי נאמן הוא.

אז מה, אנחנו עוסקים במשוגעים?

מה, הם משוגעים?

הם אומרים ככה על משה רבנו

והביטו אחרי משה, וזה מה שהם אומרים?

ומה, הקב' ברוך הוא ישרי שכינתו על אדם כזה?

וידבר איתו?

הרי הקב' ברוך הוא הפסיק לדבר עם אברהם אבינו משעה שלא תצטרף אליו.

וכיוון שלא תהיה עימון, נפסק הדיבור מאברהם אבינו.

עד שהוא נפרד ממנו חזר הדיבור

לאברהם אבינו.

זאת אומרת, אם הוא רק מתחבר,

אברהם אבינו, שהוא צדיק יסוד עולם,

עם אדם שהוא לא כמותו,

כבר יש סילוק של השכינה.

כל שכן אם חלילה אברהם לא היה בסדר.

ופה חשד בגניבה והשם ידבר איתו בכל איום?

מה, הם משוגעים?

אלא יש יסוד שיוצא לנו מזה.

אדם רואה את העולם

לפי התוכן של עצמו.

כל הפוסל

במומו פוסל.

מהמום שבו הוא מסתכל על אחרים.

כל אדם

רואה את העולם

לפי התוכן

של עצמו.

וניתן כמה דוגמאות.

הרב הגאון, הרב שלמה לוינשטיין,

אומר שפעם הוא שאל את הגאון רבי מרדכי מן, זכר צדיק לברכה,

למה תינוק

מכניס כל דבר לפה?

צעצוע,

בגד,

אוכל.

מה שיש לו ביד, הכל לפה.

הוא הסביר.

אדם מבוגר שיש לו צרכים הרבה,

הוא מבין שלכל דבר יש ייעוד.

בגד,

להתכסות.

אוכל,

לאכול.

ספר, ללמוד.

כל דבר יש לו ייעוד.

כי יש לו הבנה מהם צרכיו.

תינוק,

הוא מבין בהבנתו שיש לו רק צורך אחד,

לאכול.

ממילא

כל דבר שמגיע לידו, לפה.

כי מה יש לו לעשות חוץ מלאכול?

אז מביאים לו צעצוע לפה, בגד לפה, הכול לפה.

זה התוכן הפנימי שלו.

מה התוכן הפנימי שלו? זו ההבנה שלו. מה זו ההבנה שלו?

ההבנה שלו, צריך לאכול.

השבוע דיברנו

מה ההבדל בין בן אדם לבעלי חיים.

יש הבדל בין בן אדם לבעלי חיים.

למה נקרא בן אדם

ולמה אלה נקראו בעלי חיים?

מה ההבדל בין בן לילד?

ילד

זה מי שנולד לך.

יש לך מספר ילדים.

בן

זה מלשון בניין.

מי שממשיך אותך,

מי שהולך בדרכך הוא הבן שלך.

בנים אתם לשם אלוקיכם.

לא ילדים,

בנים.

צריכים ללכת

ולבנות הלאה.

בן אדם.

מה זה אדם?

אדם,

שתי בחינות יש.

בחינה נמוכה זה שנלקח מן האדמה,

לכן נקרא שמו אדם.

אדם שמחובר לחומר, לעפר,

לארציות,

אז הוא נקרא אדם כי לוקח מן האדמה.

אבל יש בחינה גבוהה של אדם,

זה הדמה לעליון.

מלשון דמיון, להיות דומה לקדוש ברוך הוא, בצלם אלוקים ברא את האדם.

אדם צריך לעלות מאדם

שהוא חומר למדרגה הכי גבוהה, הדמה לעליון.

מי שהולך בדרך זו הוא בן אדם.

הוא עולה ובונה את עצמו ממצב למצב.

המלאכים נקראים עומדים.

כמו שכתוב, נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה,

זה המלאכים שהם עומדים במצבם.

אבל האדם הוא תמיד הולך ויכול להתקדם ולעלות מעלה-מעלה.

בן אדם.

הקדוש ברוך הוא פונה ליחזקאל הנביא ואומר לו, ואתה בן אדם.

מה זה בעלי חיים?

יש בעלי חיים שאתם מכירים.

מה זה בעלי חיים שאתם מכירים?

בעלי חיים שאתם מכירים זה מהלכים על ארבע.

בעלי חיים.

אבל יש גם מהלכים על שניים.

הם מבינים שהם באים לעולם

בשביל לעשות חיים.

אתה רואה כאלה שמבינים שהעולם זה בשביל לעשות חיים? אלה נקראים בעלי חיים.

בעלי חיים.

אז יש הבדל בין בן אדם לבעלי חיים.

לפני שבוע הייתה לי הרצאה בחולון,

והייתה שם מישהי שאמרה שאבא שלה חולה במצב מסוכן, והיא ביקשה לברך.

אני ביקשתי ממנה, אם אפשר,

שיתקבל על עצמה, בעזרת השם, צניעות.

אז היא אמרה שקשה לה מאוד,

תן לי משהו אחר.

כאילו זה קופת חולים, מחנקים תרופות.

אמרתי לה,

דווקא צניעות.

היום סיפר לי אחד מבית-הכנסת דבר נפלא שראה באחד הספרים.

הוא שמע את הקלטת

שדיברתי לו על הצניעות,

והוא אמר לי שהוא ראה

שמובא בספר,

היה צייר אחד מאוד מאוד מפורסם,

בעל כישרון גדול מאוד, שהיה מצייר ציורים ברמה של המונליזה.

כשהוא היה טרוד בפרנסה

ולא היה לו זמן, כי ציורים

צריך להשקיע, זה לוקח זמן, זה רעיון, ואיך לראות את הדברים,

איך לבטא אותם.

אבל כשהוא היה לחוץ והיה צריך פרנסה, הוא היה צריך מייד לעשות איזה ציורים למחייתו,

אז הוא היה עושה ציורים ככה, ככה, ככה, ככה, מקשקש משהו,

הולך לשוק, ובשוק היו חוטפים אותם ככה במחירים מוזלים, העיקר

הוא לא היה מתעקש על המחיר, העיקר לחיות.

אבל פעם אחת הוא עשה איזה ציור,

שהציור הזה היה שם דבר, כולם דיברו עליו עוד לפני, עוד לפני שראו אותו.

רק ידעו מה הוא מצייר.

וכשראה את זה אחד מהאנשים המבינים הגדולים,

שאל אותו בתדהמת, תגיד, הרי אתה יתום

מאימא בגיל שנתיים,

איך יכולת לצייר את אימא שלך בדיוק

כשבעצם בגיל שנתיים התייתמת?

מדהים!

מייד התחילו לעשות משהו שזה ייכנס לגלריה ויזמינו אנשים

ויבואו לראות את הציור המפורסם ביותר,

מדהים ביופיו.

התחילו לשקול

כמה יוכלו להיכנס בכל יום

ואיך ימכרו את הכרטיסים

וכמה זמן לפני ועד שייכנסו לבפנים לראות.

ולאט לאט, כשנכנסו לעומק הדבר, הבינו שהמקום יהיה צר מלהכיל.

אז בא אחד והציע לו, אמר לו, תשמע,

אין מקום שיכול להכיל את כל האנשים שירצו לראות את היצירה הנפלאה הזאת

אלא רק כיכר העיר.

אם אתה תחשוף ותסיר את הלוט מעל התמונה בכיכר העיר,

אז יוכלו מאות אלפים

לשזוף את עיניהם בבת אחת.

אותו צייר נדהם מהעצה המעליבה והמשפילה.

את היצירה הנפלאה הזאת שהכנתי במשך

כל כך הרבה זמן,

אני אחשוף אותה ברחובה של העיר?

הקדוש ברוך הוא יצר יצירות בעולם.

כתוב שהקדוש ברוך הוא צייר. ידעתם?

המדרש אומר,

ואין צור כלוקנו, אין צייר כלוקנו.

יש צייר שיכול

לצייר

צורה תוך צורה?

אי אפשר.

יש כאלה שיודעים לעשות צורה תוך צורה על ידי חתך. עושים חתך ומראים כאילו בפנים רואים את הצורה הפנימית.

אבל צייר צורה תוך צורה אף אחד לא יודע. וצייר.

הקדוש ברוך הוא צר צורה תוך צורה.

הכניס עובר בתוך אדם.

ואין צור כאלוקנו.

בציורים שהצייר ההוא שדיברנו עליו היה מוכר בשוק, הוא אפילו לא היה חותם.

זה היה רק בשביל ככה פרנוסה.

אבל בציור הגדול והמפורסם,

חתם את שמו.

מסולסל.

הקדוש ברוך הוא צרצורות בעולם. עשה בעלי חיים?

בעלי חיים.

יש כלבים, חתולים,

יש אריות, ברדלסים, פילים, הכול.

הוא לא חתם עליהם.

לא חתם.

אחד קוראים לו פיל, אחד קוראים לו חמור,

אחד קוראים לו פרה.

הוא לא חתם.

אבל על עם ישראל הוא חתם.

ישרא אל חתימה.

אל חתם. חתם על היצירה.

הקדוש ברוך הוא יצר בעלי חיים נקבות.

אלה מסתובבות בשוק.

אין חתימה עליהם.

אבל כשהקדוש ברוך הוא צר בת ישראל

עם השם שלו,

עם השם שלו,

שהיא תסתובב במרכז העיר,

בכיכר העיר,

שהיא תהיה חשופה לעיני כל?

חס ושלום.

זו יצירה, זה צלם אלוקים.

כל כבודה בת מלך פנימה.

ממשבצות זהב לבושה.

בעלי חיים מסתובבים ברחוב.

אבל בני אדם לא.

רק לסיבות המיוחדות.

לצרכים המיוחדים.

אבל להסתובב לשם הסתובבות?

מה זה בעל חי?

אלא מה? כל אחד לפי הבנתו.

כל אחד רואה את העולם לפי הבנתו.

אחד שמבין שבאנו לעולם לעשות חיים,

אז הוא חי.

הוא בעלי חיים.

אחד שמבין שהוא בא לעולם להיות בן אדם,

אז הוא משקיע כל הזמן לבנות את עצמו להיות בצלם אלוקים.

חכמים זיכרונם לברכה מספרים,

וכך מובא בגמרא,

היה תלמיד לרבי יהושע בן פרחיא.

אחד מן הזוגות,

אחרי אנשי כנסת הגדולה, היו זוגות.

כשהרג ינאי המלך את חכמי ישראל,

ברח רבי יהושע בן פרחיא עם תלמידיו לאלכסנדריה שבמצרים,

ושם הוא נחבא עד יעבור זעם.

הגיע הזמן שהגזירה בטלה,

ורבי שמעון בן שטח

שלח לו מכתב שהוא יכול לשוב.

מי היה התלמיד של רבי יהושע בן פרחיא?

יימח שמו וזכרו.

ראשי תיבות, ישו.

התלמיד הזה היה איתו תלמיד,

תלמיד, תלמיד של תנא קדוש.

תלמיד,

תלמיד שלו.

ולפני שהם עוזבים את המקום שהם היו, את האכסניה שהם

שהו בה במשך הזמן,

לפני פרידתם ועלייתם חזרה לארץ ישראל,

אז רבי יהושע בן פרחיא אומר,

מה נאה האכסניה הזאת?

משבח

את האכסניה הזאת שאירחה אותם לאורך זמן ונתנה להם את כל צורכיהם.

מה ענה אותו האיש?

אמר לו, ריבי,

עיניה טרוטות.

אומר לו, כבוד הרב,

בעלת האכסניה,

העיניים שלה טרוטות,

מלכססות.

ברוגז אחת עם השנייה.

רבי יהושע בן פרחיא מסתכל עליו ואומר לו, רשע,

בכך אתה עוסק?

מה,

אתה חשבת שאני מדבר על בעלת הבית?

כשאמרתי, מה נאה האכסניה הזאת? דיברתי על המקום,

על הבית מלון ששהינו,

על המקום שאירח אותנו.

ואתה?

אתה חשבת שאני מדבר עליה ועל עיניה?

רשע,

בכך אתה עוסק?

כל אדם רואה את העולם מתוך התוכן הפנימי שלו.

על מה הוא חושב?

במה הוא חי?

זה מה שהוא חושב, שכולם כך.

אז הוא רואה אפילו את הרב שלו, התנא הקדוש,

כאילו הוא גם כן כמוהו, הוא רואה אותו דבר.

מה קרה בסוף?

יצא אותו האיש לתרבות רעה,

ויצא נגד היהודים והיהדות,

וממנו נוצרה הכת הנוצרית.

זה האיש.

עיני הטרוטות,

שם האירו שלו מונח.

במגילת אסתר

כתוב כך, ויאמר חרבונה, מי זה חרבונה?

אליהו הנביא.

ויאמר חרבונה,

אחד מן הסריסים לפני המלך,

גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך,

עומד בבית המן גבוה חמישים אמה.

ויאמר המלך,

תלוהו עליו.

חרבונה אומר לאחשוורוש,

גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך,

עומד בבית המן.

על מי נאמר אשר דיבר טוב על המלך?

על מי נאמר?

אתם לא קוראים גלעד אסתר?

על מי נאמר?

על מרדכי.

הגאון מווילנא אומר לא.

כולם מבינים שהכוונה למרדכי,

אבל הגאון מווילנא אומר שהמלך הבין אחרת לגמרי.

המלך הבין

כשחרבונה אמת,

אשר דיבר טוב על המלך,

עומד בבית המן גבוה חמישים אמה,

זה שהמן אמר שהעץ

טוב לתלות בו גם את המלך.

תקשיבו עכשיו למה שנאמר.

מי יאמר חרבונה אחת מן הסרסינים, ולפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך,

מתאים לו.

אין יותר מתאים למלך מהעץ הזה שאני הכנתי חמישים אמה.

כששמע את זה אחשוורוש והבין כך,

אמר תלו עולם.

למה זה?

אז החתן סופר מסביר.

כשהמלך אחשוורוש מכר את היהודים לאמן,

נתן לו את הכסף במתנה ואמר לו, הכסף נתון לך,

וכדי שלא ייוודע לאף אחד הם עשו את זה בהיחבא,

כי אחשוורוש התבייש שהוא מוכר עם שלם בשביל עשרת אלפי כיכר כסף,

מוכרים עם שלם להריגה

בשביל כסף.

הוא התבייש בזה, אחשוורוש, אז הם עשו את זה בסתר.

לכן הוא אמר לו, הכסף נתון לך,

תחביא אותו אצלך ככה, אף אחד לא יודע.

אבל מרדכי ידע ברוח הקודש את כל העסקה שנעשתה,

והוא שלח להתך להגיד לו את פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך.

והתך סיפר לאסתר,

ואסתר ביקשה להיכנס אצל המלך,

ואז הוא שאל אותה, מה שאלתך?

ענתה לו אסתר, כי נמכרנו אני ועמי.

המלך נדהם.

מיהו זה ואיזה הוא? מי סיפר לך את זה?

מאיפה את יודעת על המכירה?

מאיפה את יודעת על המכירה?

מיהו זה ואיזה הוא?

הרי הוא יודע, זה סוד בינו לבין המן, אף אחד לא היה ביניהם.

מה היא עונה לו בתמימות אסתר?

איש צר ואויב המן הרע הזה.

הוא יוצא עצבני אחשוורוש

לגינת ביתן המלך,

והוא רואה שם פועלים כורתים אילנות מהבוסטריה.

שואל אותה, מי אמר לכם לעשות כך?

אומרים לו, המן.

מורידים עצים לתלייה.

עכשיו הוא יודע שהמן מכר אותו.

מה, המן גילה את הסוד?

הוא נכנס עצבני לבפנים בחזרה מגינה,

ומה הוא רואה?

והמן נופל על המיתה אשר אסתר עליה,

ויאמר המלך

הגם לכבוש את המלכה עם מי בבית?

ואז נכנס אליהו,

באותו זמן נכנס חרבונה ואומר לו.

מה הוא אומר?

גם הנה העץ, גם,

גם זה לרבות, תוספת, גם הנה העץ.

אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך.

הוא תופס והוא מכין לו את העץ.

המלך ברוב כעשו אומר מיד,

תלוהו עליו.

למה שיחשוב החשבון?

אחשוורוש, הכוונה, דיבר טוב על המלך, זה לא מרדכי, אלא זה המן.

כי כל אדם רואה את העולם לפי התוכן שלו.

אם הוא, אחשוורוש, היום מסוגל למכור עם שלם בשביל כסף,

המאנצ'יק

לא ימכור מלך בשביל לקחת את המלכות?

זה ההבנה של שני אנשים כאלה. הם רואים את הכול,

מנקודת האינטרס האישי שלהם.

לכן כך הוא רואה את הדברים ומבין שזה המן.

הרב שלמה לוינשטיין מספר שחברו סיפר לו שפעם, לפני 60 שנה, כשהוא היה מהלך בשוק

הערבי בירושלים,

היו יושבים

חוץ לחנויות שני בעלי מקצוע, ספר וסנדלר.

שניהם יושבים ככה

ומסתכלים על מי שעובר ושב.

אם היה מתקרב מישהו קרוב אליהם, היו רואים את הראשים שלהם ככה.

הופ!

הספר מסתכל לשערות והסנדלר לרגליים, לנעליים.

היה עובר, חוזר עוד פעם.

עוברים עוד פעם, הופה!

הופה! ככה היו עם הראשים שלהם כל הזמן.

ספר וסנדלר. למה?

כל אחד מסתכל מנקודת מבטו ועניינו.

נגר נכנס לבית כנסת, מה הוא אומר?

איפה קנו את זה? מאיפה הזמינו? כמה עלה?

זה מה שהוא מבין.

החשמלאי מסתכל על הפרונסנדים, וואו, איזה יופי.

כל אחד מסתכל,

תחום ההתעניינות שלו.

חכם אחד שאל את הרב מבריסק,

זכר צדיק לברכה,

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם.

פסוק זה נאמר על הציציות,

ובציצית

פעם היה תכלת.

אז חוט אחד היה תכלת,

וחכמים אמרו, וראיתם אותו, את החוט של התכלת,

וזכרתם

את כל מצוות השם.

מה דרשו על זה חכמים, זיכרונם לברכה?

תכלת שבציצית דומה לים,

וים

דומה לרקיע,

ורקיע דומה לכיסא הכבוד.

אם כן, כשאדם רואה את הציצית, הוא נזכר בקדוש ברוך הוא.

אז אותו חכם במרכאות שואל את הרב מבריסק,

כבוד הרב,

קשה לי,

כיוון שיש לי אסוציאציות,

והן לא פועלות בצורה הזו,

קשה לי להבין את דברי החכמים, זיכרונם לברכה, אני מסתכל על הציצית, ולא רואה לא רקיע, ולא רואה כיסא הכבוד, ולא נזכר בקדוש ברוך הוא.

אצלי האסוציאציות לא מראות לי את זה.

הרב מבריסק ענה לו,

אתה יודע, חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו

שאסור להסתכל בבגדי צבעונין של אישה שלא יבוא לידי הרהורי עבירה.

אפילו בגדים התלויים על חבל הכביסה.

לא יסתכל בבגדי צבעונין של אישה שלא יבוא לידי הרהורי עבירה.

שואל אותו רב מבריסק, את האסוציאציה הזאת אתה מבין?

אז הוא אמר לו, כן,

זה אני מבין.

אמר לו, אם ככה, הראש שלך תקין,

רק השאלה איפה הוא מונח.

כל בן-אדם,

זה תלוי מה התוכן שלו, ומשם הוא רואה את הכול.

אם הראש שלך היה שקוע ביראת שמים,

גם היית רואה דרך הציצית

את הקדוש-ברוך-הוא.

אבל כיוון שהתוכן הרוחני שלך לא קיים,

הוא גשמי,

אתה לא בן-אדם, אתה אדם מן האדמה,

אתה מבעלי-החיים,

אז ממילא, ככה אתה רואה את הדברים.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

אם ראשונים בני מלאכים,

אנו בני אנשים.

ואם ראשונים בני אנשים,

אנו כחמורים.

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא,

ולא של רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

על מה מדובר?

על התקופה של התנאים והאמוראים, דור אחר דור.

התנאים היו בזמן המשנה הקדושי העליון, האמוראים לא פחות מהם,

דור אחריהם.

האמוראים אמרו על הדור שלפניהם, על התנאים,

אנחנו במרחק אלפיים שנה מהם, שתבינו.

אמרו עליהם,

אם ראשונים בני מלאכים,

אנו בני אנשים.

הפער בינינו,

כמו מלאכים לאנשים.

אם ראשונים בני אנשים,

אנחנו כחמורים.

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, שהם היו חמורים שלא אוכלים רק

תבן מעוסר.

לא אוכלים מה שלא מעוסר, החמורים שלהם, של הצדיקים.

אלא אנחנו כשאר החמורים, סתם חמור.

זה אמרו המוראים.

הסביר הגאון רבי חזקאל סרנא,

זכר צדיק וברכה.

איך חמור מסתכל על בן אדם?

שאלתם פעם חמור.

איך חמור מסתכל על בן אדם?

כשהוא רואה בן אדם עובר לפניו, הוא אומר, אה,

איזה חמור, עם שתי רגליים.

אה.

חמור משוכלל.

תראה איזה תנועות יש לו.

תראה.

איך זה?

הוא מתפעל.

הוא אומר, זה בטח לא סתם חמור. זה חמור חמורותיים.

חמור חמורותיים זה שהולך על שתיים.

למה? כי חמור יותר מרמה של חמור לא יכול להבין.

חמור זה חמור.

אז איך הוא יכול להבין בבן אדם?

מה הדרגה המקסימלית של חמור?

חמור, סופר חמור.

אבל חמור.

אם תשים לחמור

כתר על הראש, הוא יהיה מלך?

הוא יהיה חמור עם כתר.

אם תשים על חמור ספרים,

הוא יהיה חכם?

הוא יהיה חמור נושא ספרים.

חמור זה חמור, והוא רואה בעיניים של חמור את כולם החמורים כמוהו.

רק בא, יש כאלה עוד שתיים, יש עוד ארבע.

איך אנחנו מסתכלים על מלאכים? איך אנחנו, האנשים, מסתכלים על מלאכים?

מה זה מלאך?

מלאך

זה אחד שטס במהירות,

סופרמן,

עם כנפיים ככה.

מה זה מלאך?

זה בן אדם כפול 77. משהו, משהו.

זה מה שאנחנו מבינים?

מה אנחנו יכולים להבין? מה זה מלאך?

אבל חכמים אמרו לנו בעצם זה שהם אמרו,

עם הראשונים בני מלאכים,

אנחנו כבני אדם,

פירושו אין לנו את הכלים בכלל לבחון את אלה שהיו לפנינו. אין לנו כלים. אנחנו יכולים לראות רק בעיניים של בן אדם.

מה בן אדם מבין?

בן אדם מבין בבני אדם, מקסימום בני אדם.

אז הוא יכול לדמות,

זה לא בן אדם רגיל, זה פי שתיים בן אדם, זה פי שבעים בן אדם, זה פי שבע מאות בן אדם,

אבל רק עם בן אדם הוא יכול להסתכם.

להסתכם.

כמו שחמור לא יכול להבין מה זה בן אדם.

אז הוא רואה אותו חמור עם שתי רגליים.

הוא לא יכול להיות.

אז האמוראים אמרו על הדור שלפניהם,

אין לנו אפילו כלים

לבדוק ולבחון

מי היו אלה שהיו לפנינו, התנאים הקדושים.

אחרי שהבנו את כל זה ככה בקצרה,

שכל בן אדם

בעצם רואה

מתוך התוכן

הפנימי שלו את כל מה שסביבו,

נחזור למשוגעים האלה

שאמרו על משה רבנו

שהוא חשוד בגניבה. איך נהיה לו עורף כזה?

כשיש אדם שאוהב כסף

והוא מבין בכסף

ומחפש כסף,

אדם כזה, תדע לך, כשהוא אומר לך שלום, יש לו כוונות.

אין דבר כזה שהוא אומר שלום סתם.

אם זה לא מביא כסף, הוא לא אומר שלום.

אז אחד כזה ששומע שמשה רבנו בנה משכן.

שמה משה רבנו בנה משכן.

מה השאלה של החמדן הזה?

הוא אומר, מה היה מחזור הכספים?

אומרים לו מיליארדים,

מיליארדים.

שואל, וכמה זמן נמשכה העבודה?

אומרים לו, שישה חודשים.

וכמה לקח משה?

אומרים לו, כלום, הוא עשה את זה בחינם.

הוא אומר לי, אל תספר דברים כאלה בחייאת דינק, אני,

לא עליי, לא עלינה.

תשמע, משה, משה, עם כל הכבוד,

נכון שאם אני הייתי בונה את המשכן הייתי לוקח מיליון דולר לפחות,

אבל משה רבנו, אני מאמין שלקח פחות מזה,

אבל בחינם בכלל?

תשכח מזה.

למה אני מבין בזה?

אתם מבינים, הבן אדם

חי בצמצום, בצמצום.

כל ההבנה שלו וההסתכלות על החיים מצטמצמת

בשתי קצותיו של הדולר.

רק משם הוא רואה אנשים.

רק משם הוא רואה אנשים.

אתם יודעים מה כסף עושה לבני אדם?

כל זמן שאין כסף,

שני תפרנים נפגשים,

סחבק, חבר שלך, אני איתך באש ובמים.

אחד עשה כסף, לא רואה כבר את השני.

לא ראה אותו,

לא מדבר איתו,

לא מתייחס אליו.

למה הדבר דומה?

מה ההבדל בין חלון למראה?

ההבדל בין חלון למראה זה נייר כסף.

כשיש חלון,

אתה רואה את כולם בצד השני.

חלון, רואים.

כשזה הופך להיות מראה,

איך זה נהיה מראה?

שמים נייר כסף על הזכוכית, זה נהיה מראה.

מה אתה רואה? רק את עצמך.

לא רואה אף אחד.

אף אחד לא רואה.

ככה אנשים חיים.

אז אם ראשונים בני האנשים, אנחנו כחמורים,

ולא כחמורו

שרבי חנינא בן דוסא ורבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

זה נאמר על האמוראים.

מה אנחנו?

וואי וואי וואי, איפה אנחנו?

ואנחנו חושבים שאנחנו המבינים הגדולים, הגדולים, הגדולים.

כל זה הקראתי לכם מגינזי המלך.

גינזי המלך יוצא כל שבוע ב-90,000

עותקים בכל רחבי הארץ,

לזכות את הרבים. זה רק שני עמודים.

יש עוד ארבעה.

אני אראה לכם גינזי המלך של שבוע הבא,

לפני שכולם ידעו, אתם הראשונים.

שתבינו מה זה תורה קדושה

ואיך היא מסבירה לנו

מה זה בן אדם

ומה זה בעלי חיים,

ואם אנחנו באמת מבינים משהו או לא.

מה זה צער?

ומה זה לצער יהודי?

כיוון שאנחנו קרובים לפורים.

ויקרע מרדכי את בגדיו

וילבש שק ואפר

וייצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה.

על מה זועק מרדכי?

הוא שמע את הגזירה הנוראה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים

מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד.

במדרש מובא,

בייזעק זעקה גדולה ומרה,

אמר רבי חנינא רבא,

צעקה אחת,

צעק עשיו מפני יעקב,

שנאמר, כשמוע עשיו את דברי אביו,

ויצעק צעקה גדולה ומרה.

והיכן פרע לבניו?

כאן,

ויזעק זעקה גדולה ומרה.

בואו נבין את הדברים.

בנימין,

שגרם לאחיו לקרוע את שמלותיו,

כמו שכתוב, ויקרעו שמלותיו,

לפיכך נפרע לבניו לקרוע את בגדיהם.

מרדכי קורע את בגדיו, כתוב, ויקרע מרדכי את בגדיו.

מדוע? כי הוא מזרעו של בנימין.

ולמה הגיע מרדכי לידי קריעת בגדיו?

משום שאבי שבטו, בנימין, לפני דורות

גרם לקריעת סמלותיו של אחיו השבטים.

והלוא בנימין לא היה אשם בזה,

במה שהם קרעו את הבגדים.

שהרי הגביע ניתן בשקו של בנימין?

על ידי מי? על ידי יוסף,

שאמר למנשה בנו להכניס את הגביע באמתחת בנימין.

וכשנתגלה הגביע באמתחת בנימין,

האחים שראו זאת קרעו את סמלותיהם, כי הבינו עכשיו שעוד פעם השליט יוסף,

שלא זיהו אותו כאחיהם,

יתפוס אותם

על זה שהם גנבו את הגביע.

אבל מכל מקום, כיוון שנתגלגל על ידו

של בנימין צער לאחים,

בזה שהם קרעו את סמלותיהם כשנמצא הגביע שלא באשמתו אצלו,

נפרע מבניו הצער הזה שמרדכי מבני בניו זעק זעקה גדולה ונוראה.

גם מנשה,

מנשה הבן של יוסף,

קיים מצוות כיבוד אביהם. כשמה?

כשהוא הכניס את הגביע לאמתחת בנימין, כיבוד אביהם.

והוא עשה זאת לא ברצונו,

אבל הוא גרם לקריעת בגדי השבטים,

ואף על פי שזה היה רק רמא בנזיקין,

הוא לא היה אשם,

נקרעה נחלתו.

וכך כתוב

במדרש פנים אחרים,

ויקרא מרדכי את בגדיו,

רבי פנחס בשם רבי יהושעיה אמר, שבטים

גרמו לאביהם לקרע,

שנאמר, ויקרא יעקב שמלותיו.

השבטים הרי גרמו ליעקב אבינו, כשנודע לו

שיוסף איננו, כי טרוף טורף יוסף הוא קרע את בגדיו.

הם שגרמו לו לקרוע,

היכן נפרע להם?

ויקרעו שמלותם.

מנשה גרם לשבטים לקרע,

לפיכך נקרעה נחלתו,

חציה בעבר הירדן

וחציה בארץ כנען.

בנימין גרם לשבטים לקרע,

עמד בין בנו ופרע לו, שנאמר, ויקרע מרדכי.

לא רק זה.

תראו איך הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה לכל בן אדם ובן אדם,

אפילו על דבר שנגרם על ידו שלא ברצונו.

היה גם דמיון בעצם מהות הדבר.

כל הקריעה של מרדכי

הייתה רק לאיים ולצער אותם,

את עם ישראל,

כי כל עיקר גזירת המן לא באה מהקדוש ברוך הוא אלא לפנים,

כדי לצער ולעורר את עם ישראל שישובו בתשובה, ואכן זה הועיל.

עם ישראל שבו בתשובה והתבטלה הגזירה.

כך היה גם בקריעה של האחים.

כל הכוונה של יוסף לשים את הגביע באמתחת

בנימין

זה היה לצער אותם לאותה שעה מתוך רחמנות ומניעים טהורים, כדי שלא ייענשו בעולם הבא על מה שמכרו אותו והתנכו על-ידי ייסורים בעולם הזה, שהצער שנגרם להם מזה יכפר להם.

רואים מכאן

צער אפילו לא באשמת המצער,

יכול לגרום צער דומה לצאצאיו, אם לא לו,

באופן ישיר.

וזוהי הכוונה בויצעק צעקה גדולה ומרה שצעק עשו בגלל יעקב,

שלקח את הברכה,

נפרע לבניו של יעקב אצל מרדכי ויזעק צעקה גדולה ומרה,

ללמדך שאין ותרנות אצל הקדוש ברוך הוא.

מידה כנגד מידה במשקל.

ומה אם גרם יעקב אבינו שעשו יצעק צעקה גדולה ומרה?

אז מה יש אם הוא גרם לו?

מי הוא זה ואיזה הוא עשו הצעקן על הזה?

כשעשו בא לקבל את הברכות, התברר לו שיעקב אחיו הקדים אותו ולקח את הברכות, כמו שכתוב, ויאמר עשו אל אביו,

הברכה אחת היא לך אבי,

ברכני גם אני אבי,

ויישע עשו כלו ויאבק.

עשו הרשע הזה שבוכה,

בוכה, בוכה.

עשו אלי אל תבכה, עשו אלי.

בוכה.

מי די עשו?

עשו הרשע איש גס.

באותו יום הספיק לעבור חמש עבירות קשות מאוד,

כמו ששנינו במדרש רבה.

חמש עבירות עבר עשו הרשע באותו יום שהוא צריך לקבל את הברכה.

בעל נערה מאורסה.

הרג את הנפש.

כפר בתחיית המתים,

כפר בעיקר,

הוא ביזה את הבכורה.

ועוד,

שתאב את מיתת אביו,

הוא ביקש להרוג את אחיו,

שנאמר, יקרבו ימי אבל אבינו. וההרגה.

וגרם ליעקב לברוח מאבותיו.

והלך אף הוא אצל ישמעאל

ללמוד ממנו תרבות רעה,

ולהוסיף על נשיו,

שנאמר, וילך עשיו ולשמעאל.

אדם גס כזה,

שנכנס לקבל ברכה מאביו,

שביזה את הבכורה ומכר אותה בנזיד עדשים,

כשהוא רואה סיר של עדשים מדבר כמו גמל,

ואומר, אל עיתני נא מן האדום האדום הזה.

לשפוך לו את הסיר ישר לתוך הגרון,

כמו גמל. גמל, מכניסים לו לתוך הגרון את האוכל.

ככה אומר, אל עיתני.

איזה בלוע.

בעל תאווה כזה,

אתם מצפים מאדם גס כזה שיצעק צעקה גדולה ומרה?

אז מה הם לקחו לך את הברכה?

מה זה ברכה?

אתה את הבכורה מכרת בנזיד עדשים, פסוליה.

אז מה קרה עכשיו? אתה בוכה, בוכה, וצועק צעקה גדולה ומרה. מה קרה?

אלא ברור מכאן

שעשיו הרשע היה מאמין גדול בכוח הברכה של אביו יצחק הצדיק.

וכשהוא ראה שהקדים אותו אחיו,

הוא צעק צעקה גדולה ומרה.

אבל גם בן אדם גדול שמאמין באמונה שלמה בכוח הברכות של אביו,

כשהוא עומד מול

פיתוי של עדשים, של פסוליה,

קצת תאווה,

אין לו כוח לעמוד מולה,

והוא מוכר את כל הרווח הרוחני לעולם ולעולמי עולמים שלו ושל צאצאיו לכל הדורות.

בשביל הנאה של רגע.

בן כמה הוא היה? אתם יודעים, באותה שעה? הוא לא היה נער.

בן 63. הבכיין הזה,

בן 63. רוצח.

אתם יודעים מי הוא רוצח באותו יום?

את נמרוד, שהיה גיבור ציד.

האדם הכי חזק שהיה.

עשיו.

זה על הדרך הוא עשה באותו יום, חוץ מהעבירות. זה על הדרך.

זה ביום הברכה עוד.

זה לא ביום חול.

זה ביום טוב.

אבל כשהוא עומד מול תאווה קטנטונת,

הוא לא יכול, לא יכול. בעל תאווה.

הוא לא רואה אפילו מה יש בסיר. הוא רואה רק את הצבע.

אדום, אדום.

ישר לתוך הגרון.

ישר.

ויבז עשיו את הבכורה.

קח את הבכורה.

תן, תן, תן, תן. שפוך, שפוך, שפוך.

ולמרות כל זה,

עשיו הרשע הזה, נגרם לו צער,

הוא בכה,

הוא צעק,

הקדוש ברוך הוא שילם לי עקוב מידה כנגד מידה.

מרדכי מבני בניו.

יזעק זעקה גדולה ומראה בדיוק אותו לשון.

על מה זעק אבל מרדכי?

שהוא שמע להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, יום אחד, מיליונים יהודים הולכים למות.

ביום אחד.

מידה כנגד מידה.

כשצעק עשיו, הוא צעק בדיוק אותו דבר. הוא הבין שמיליונים, מיליונים מצאצאיו איבדו את הכול

בגלל שהוא ביזה את הבכורה ומכר הכול.

ומה היה עומד מול?

מה המשקל נגד?

פסוליה.

אתם צוחקים עליו, אה?

אבל,

אבל כמה אנשים פה עוזבים תורה,

עוזבים מצוות, עוזבים הכול בשביל הנאות של שטויות, של רגעים,

כי רוצים לחיות כמו בעלי חיים.

יעקב אבינו היה השם?

יעקב אבינו היה השם כשהוא נכנס לקבל את הברכה?

רבקה אימנו לחצה עליו ללכת לקבל את הברכות כי היא ידעה בנבואה שהוא צריך להתברך ובאמת הבכור האמיתי היה יעקב אבינו.

יעקב אבינו היה הבכור ליצירה ועשו היה הבכור ליציאה

אבל ביצירה קדם מי?

יעקב אבינו.

אבל יעקב מתווכח עם אמא שלו

מתחנן

ומפחד

הוא אומר, אמא,

אולי משה אני אבי,

אח שלי עשו צעיר,

אני חלק,

אולי אבא ייגע בי לבדוק, ואז הוא יראה, זה לא עשו.

והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה.

במקום שאני אכנס לקבל את הברכה הוא עוד ייתן לי קללה על זה.

אמו מכריחה אותו להיכנס

ואומרת לו, עלי קללתך ואני.

אם תהיה קללה,

היא תהיה עלי.

בלית ברירה,

מצוות

כיבוד אביהם.

הולך יעקב אבינו בדרך, מתעלף, מתעלף.

באים שני מלאכים, מספר המדרש, ומעמידים אותו על רגליו

ומוליכים אותו.

הוא נכנס לבפנים ומקבל את הברכה.

מה השם יעקב אבינו?

לא רק זה,

כשהאביו מבין, יצחק,

שמי שלקח את הברכה בסוף

זה יעקב, מה הוא אומר? גם ברוך יהיה, מוסיף לו עוד ברכה,

כי הוא מבין שמן השמיים גלגלו שהוא יקבל את הברכה, כיוון שהוא הראוי.

נו, אז למה צריך להצטער יעקב אבינו על זה?

אלא, כיוון שהתגלגל על ידו צער לעשיו הגס.

נגרם לו מידה כנגד מידה שיזעקו מזרעו אחריו אותו שיעור של זעקה.

זאת אומרת, לצער אדם,

אפילו שלא במתכוון,

אפילו ללא אשם,

אפילו לשם מצווה,

נפרעים על זה.

ואם אדם גורם צער לעבדי השם יתברך,

ליראי השם ולחושבי שמו, כמה עונשו גדול על אחת כמה וכמה.

אם על עשיו הקפיד הקדוש ברוך הוא לשלם מידה כנגד מידה

ליעקב אבינו,

מי שמצער תלמידי חכמים ויראי השם שעושים רצונו יתברך על אחת כמה וכמה.

אבל מה השם מי שצער בטעות בשגגה לשם מצווה, בשם אבי, בשם אמו?

מה השם?

אומרים חכמים כך,

צער גורם,

תתכוון או לא תתכוון.

למשל, למה הדבר הדומה?

אדם מכניס את היד שלו לתוך האש.

הוא נשרף.

אדם

מכניס את היד שלו לאש, אבל הוא אומר לפני כן, לשם שמים!

והוא מכניס את היד, היא תשרף או לא?

היא תשרף לשם שמים.

אבל היא תשרף.

כי היא שורפת.

צער לא הולך.

משלמים עליו.

חנה לא היה לילדים

12 שנה.

בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

עולה לבית השם, מתפללת, מתחננת, אין ילדים.

הייתה לה צרה.

קראו לה פנינה.

הפנינה הייתה מכעיסה אותה.

וכי עשתה צהרתה.

מה הייתה אומרת?

הייתה הולכת בשוק ואומרת, אם היא הייתה צדקת,

ודאי אולי ילדים.

והיא בוכה, בוכה, בוכה.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים.

פנינה התכוונה לשם שמים.

היא רצתה

שחנה תבכה ותתחנן לשם יתברך.

וכיוון ששערי דמעות לא ננעלו,

עם כוח הדמעות מהצער,

היא תבקע את הרקיע והיא תזכה.

עלי הכהן מברך את חנה, והיא נפקדת,

והיא יולדת לא פחות ולא יותר את שמואל הנביא.

כשחנה אבל יולדת,

פנינה קוברת שניים.

חנה עוד פעם יולדת,

פנינה קוברת עוד שניים.

עשרה ילדים הלכו לה.

אבל היא התכוונה לשם שמים.

כן,

זה להכניס את היד לאש לשם שמים.

צער לא הולך בחינם.

תיזהרו,

יש גברים שמצערים את הנשים.

יש נשים שמצערות את הגברים.

צריך להיזהר.

כתוב אישה,

אם היא בוכה

בגלל שמצער אותה בעלה,

זה גורם לעניות בבית.

דמעתם מצויה,

הונאתה קרובה.

מביא עניות בבית.

לא לצער אחד את השני.

לא לצער, להיזהר מצער.

לא צער, לא לצער.

משה רבנו,

לפני שהוא נפטר,

מבקש סליחה מעם ישראל.

והוא אומר להם כך,

הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות.

ועכשיו

תמחלו לי.

ממי משה מבקש מחילה?

מעם ישראל.

עם ישראל, כמה צערות משה רבנו?

40 שנה הוא רץ לפניהם לשמש אותם.

עושה את רצונם,

והם טרחנים,

סרבנים,

ממרים את פיו,

חושדים אותו בדברים קשים,

מדברים אליו שלא כהוגן.

וכל מה שהוא עושה לא עוזר.

עד שהוא אומר להם, ויתעבר השם בי למענכם.

כל העברה והכעס שיש לקדוש ברוך הוא זה בגללכם.

כשהוא רוצה להיכנס לארץ, הוא מתחנן לקדוש ברוך הוא 515 תפילות,

מתפלל לשם שיכניס אותו לארץ.

הוא התפלל על עם ישראל מספר פעמים והציל אותם מקליה.

השם רצה למחוק את עם ישראל

במעשה העגל.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרף ממני ואכלם

ואעשה אותך לגוי גדול.

ממך אני אעמיד את עם ישראל מחדש.

משה רבנו אומר, חס ושלום, שתיפול ציפורן מציפורנן של ישראל. חס ושלום.

ימותו מאה כיוצא במשה,

ולא ימות אחד מישראל.

ואומר לקדוש ברוך הוא, ואם אין חני נא מספרך אשר כתבת,

העבד הנאמן,

כמה פעמים הוא הציל את עם ישראל מקליה.

הוא מתפלל 515 תפילות,

והוא לא נענה.

לא נענה.

הקדוש ברוך הוא העניש אותו על זה שהוא דיבר במקום לדבר אל הסלע, הוא היכה בסלע.

אבל,

אף אחד מ-600,000 לא יתפלל בשביל משה שייכנס לארץ.

והוא בא אליהם לפני שהוא נפטר,

והוא אומר להם,

הרבה ציערתי אתכם

על התורה ועל המצוות.

תמחלו לי.

משה רבנו יודע מה זה צער.

אבל מה אתה עשית?

אתה נביא ושליח של הקדוש ברוך הוא ללמד את עם ישראל תורה ומצוות.

נכון שאמרת להם שצריך לשמור והכול. מה עשית?

אמרת בשם השם מה שצריך לעשות.

וידבר השם אל משה לאמור.

לך תאמר לעם ישראל מה לעשות.

מה הוא עשה? אמר להם.

אבל לפני שהוא נפטר,

הוא מבקש, תמחלו לי.

הוא לא רוצה לצאת מהעולם בלי מחילה.

אתם יודעים, כשאדם נפטר, אם שמתם לב,

תמיד על המיטה, לפני שקוברים אותו,

אז מישהו בשם הקהל עומד ומבקש שימחן

לכל אלה שנמצאים כאן,

ושלא יישאר שום מקפידה, וגם דואגים להגיד שמוחלים לו.

למה על צער

לא נפטרים בקלות?

עכשיו בואו נראה הפוך.

כמה צריך להשתדל למנוע צער?

תשמעו עכשיו.

למה לא הודיע מרדכי הצדיק בעצמו לאסתר המלכה את הידיעה

שקיבל מאליהו הנביא?

מה הידיעה?

על ההסכם שנחרד בין עמאן לאחשוורוש

להשמיד את העם היהודי.

למה הוא לא הודיע לה?

כתוב, ועיר שושן נבוכה.

אומר המדרש, מה זה, והעיר שושן נבוכה?

היה אחד מישראל יוצא לשוק

לקחת ליטרה בשר

או אגודה של ירק,

פטרוזיליה או כוסברה?

היה פרסי,

חונק אותו ואומר לו,

למחר אני הורג אותך ומבזבז את ממונך.

היו מפחידים אותם, האיראנים,

תופסים אותם בגרון, אני אראה לך.

יש גזירה מהמלך להשמיד, להרוג ולאבד.

כשיגיע היום, אתה תראה, חונק אותך ולוקח לך את הכסף.

לפיכך העיר שושן נבוכה.

כולם היו בפחד.

פרסים מקניטים את היהודים, מתעללים בהם ואומרים, מחר שוחטים אתכם, לוקחים לכם את הכסף.

אבל אסתר,

היא היתה מלכה,

ומתוקף העובדה שיש בכוחה לבוא לעזרת ישראל, היא היתה צריכה להיות הראשונה לדעת מכל אשר נעשה,

שיבוא מרדכי ויספר לה.

כולם ברחוק כבר יודעים,

ואם באמת המלכות לא יודעת,

ומרדכי, שיודע הראשון, לא מספר לה,

והיא קרובה ונאמנה למרדכי.

למה לא בעיטה בעצה וסיפר לה מה שנודע לו מאליהו הנביא?

למה נודע לה באחרונה רק מנערותיה וסריסיה?

אלא מרדכי היה מהסס לבשר לה בשורה כל כך רעה,

כיוון שעלולה לקבל הלם עד כדי אסון.

מרדכי ידע את טוב ליבו ואת מסירותה לעם ישראל.

הוא רצה שיתוודע לדבר לאט-לאט.

כמו שבשורה רעה לא אומרים לאדם בפתע פתאום כדי לא לסכן את חייו,

אלא משתדלים להקטין בעניין עד שיתרגל.

ואכן,

ברגע שנודע לה על ידי נערותיה וסריסיה,

היא הפילה את העובר שהיה לה.

רואים

שכדי למנוע צער אפילו ממי שיכול להציל את עם ישראל כשעם ישראל כולו בסכנה,

אם אפשר למעט בצער או לדחות אותו, ראוי לעשות כן.

מרדכי מעכב את הידיעה.

המלאכים שבאו להפוך את סדום,

נענשו שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא.

הם אמרו

שהם נשלחו להשחית את סדום ועמורה. איך אומר הפסוק?

כי משחיתים אנחנו את המקום.

הקדוש ברוך הוא לא גילה אפילו לאברהם אבינו

כי אין לגלות את הפורענות אפילו רגע אחד לפני הזמן הנועד,

כדי לא להוסיף צער.

אם אפשר לדחות את הפורענות, דוחים,

לא מקדימים.

מספיק בצער שקבלו בשעה שייבדא להם, ודיה לצרה בשעתה.

למה להקדים אפילו בדקות?

לכן נענשו המלאכים שגילו מסתוריו של הקדוש ברוך הוא לאברהם.

עוד שתיים-שלוש דוגמאות, בזה נסיים.

ויתרוצצו הבנים בקרבה.

בתאמר, אם כן, למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את השם?

רבקה אימנו, יש לה בבטן תאומים.

תאומים.

אחד קוראים לו יעקב, ואחד קוראים לו עשם.

ויתרוצצו הבנים.

אחד מרוצץ את גולגולתו של השני.

בפנים כסח.

היא מרגישה בפנים,

מה זה?

עוברים ליד בית מדרש, יעקב רוצה לצאת.

עוברת ליד עבודה זרה,

עשם רוצה לצאת.

מה זה?

ותלך לדרוש את השם?

למה?

מה זה?

זה שבפנים?

מה זה?

גם רוצה ללכת לבית מדרש,

וגם רוצה ללכת לעבודה זרה?

מה זה?

ותלך לדרוש את השם.

שואלים,

למה יעקב אבינו רצה לצאת מהבטן?

כשהיו עוברים ליד בית המדרש.

מילא,

למה רצה לצאת עשיו? מובן, יש עבודה זרה בחוץ.

מה יש בבטן?

מלאך,

מלאך שמלמד אותם תורה.

עשיו לא בראש שלו ללמוד תורה.

עבודה זרה, זה מעניין אותו. עוברים ליד זה, רוצה לצאת.

אבל יעקב למה רוצה לצאת?

יש לך מלאך בפנים מלמד לך תורה, את כל התורה כולה.

בחוץ, בחוץ,

אין מלאך שילמד אותך.

אפילו תלך לבית מדרש של שם ועבר, זה לא כמו מלאך.

אז למה אתה רוצה לצאת?

אם אתה נמצא בישיבה,

ואפילו ראש הישיבה זה מלאך,

אבל יש בישיבה עשיו,

לא כדאי להישאר, תצא החוצה.

ואם יש עשיו כזה בפנים, הוא יקלקל את כולם.

אז היא הולכת לדרוש את השם, רבקה אמנו.

למה היא לא שאלה את יצחק?

למה היא לא שאלה את יצחק בעלה? יצחק בעלה נביא.

למה היא לא שאלה את בעלה את יצחק?

למה היא הלכה לשאול את שם ועבר?

אלא רבקה הכירה את גדולת יצחק והוא היה יקר לה וכבודו חשוב לה,

ולא רצתה לצער אותו,

לא רצתה לגלות לו את הצרה שלה.

למה להביא צער בליבו ולגרום לו שברון לב וחלישות הדעת שתפילתו לא נתקבלה כראוי?

הוא הצטער.

לכן, היא סובלת את הצער וסובלת הכול לבדה.

בעל הכול מבשר כותב

ואומר שמצא בשפתי חכמים שמקשה שם.

למה לא הלכה לשאול את אברהם אם ככה?

אברהם גם נביא.

הוא מתרץ.

הקדוש ברוך הוא סיבב כך

שיעלימו את ההריון הזה מאברהם כדי שלא יצטער.

שהרי אברהם מת חמש שנים לפני זמנו. בן כמה מת אברהם?

בן 175. כמה זמן היה צריך לחיות? 180 שנה, כמו בנו יצחק.

למה הורידו לו חמש שנים? כי השם הבטיח לו שהוא ימות בשיבה טובה.

אבל כיוון שעשיו יצא לתרבות רעה,

אם הוא יראה

שהנכד שלו עובד עבודה זרה,

הוא ימות בשיבה רעה.

מכיוון שהשם הבטיח לו שיבה טובה, אז הורידו לו חמש שנים, שלא יראה את עשיו יוצא לתרבות רעה.

אם היא הייתה הולכת ושואלת אותו מה יש לה בבטן, למה זה?

הוא בתור נביא היה יודע,

ואז הוא לא היה מת בשיבה טובה.

לכן מנעו את ההריון הזה וידיעתו

מאברהם אבינו, כדי לא לגרום צער לצדיק.

ולסיום,

עוד דבר מדהים.

תראו מי זה האבות הקדושים שלנו,

מי זה האימהות הקדושות.

יצחק אבינו, כשעלה על המזבח להיעקד,

בן כמה היה?

37. אברהם אבינו,

בן 100 הביא אותו לעולם,

גידל אותו 37 שנים.

יצחק בדמותו של אברהם אבינו,

ענק רוחני,

רגל במרכבה,

לוקח אותו אביו בן 37. לך תיקח היום ילד בן 37 לאן שאתה רוצה.

עוד אם אתה אומר לו, תשמע, בוא מותק, אנחנו לא הולכים,

אני הולך לשחוט אותך עכשיו.

זאת תהיה השיחה האחרונה של אבא.

הוא לוקח אותו,

והשטן בדרך

מנסה להניא את אברהם.

הוא אומר לו, בן,

שחיכית לו

100 שנה וזה, אתה הולך לשחוט אותו?

מה קרה?

לא מצליח, לא שומע אותו, אברהם.

הוא הולך ליצחק,

נדמה לו כזקן.

הוא אומר לו,

אתה יודע לאן אתה הולך?

אז הוא אומר, כן, להקריב עולה.

הוא אומר לו, איזה עולה?

איזה עולה?

אתה העולה.

הוא אומר לו, ויעשה לעולה.

הולכים לזבוח?

איפה עשה?

איפה הכבש?

זה אתה.

תראה, אבא שלך לוקח את המאכלת, את העצים,

לשחוט אותך?

יצחק שואל

את אבא שלו, את אברהם.

ויהיה עשה לעולה.

הוא אומר לו, בני,

אתה עשה לעולה.

וילכו שניהם יחדיו.

האבא לזבוח והבן לזבח בדעה אחת.

מסכימים משניהם.

מגיעים לשם, להר המוריה,

למי שלא יודע, זה הר הבית,

מעל הכותל המערבי.

מתחנן יצחק

ומבקש מהאביב בזו הלשון.

אבא,

בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של הסכין

ואני אצער אותך.

החשש שלו, לא מהסכין,

מהצער שהוא יצער את אביו. למה יצער את אביו?

אבא שלו עוקד אותו, ידיים אחורה, רגליים אחורה, קשור לצוואר,

עקידה.

והוא אומר לו, אני בחור בעל כוחות,

ואם אראה את הסכין אני עלול לזוז.

ואם הוא יזוז

הוא ייפסל מקורבן,

ואז אברהם אבינו הצטער, כיוון שהוא נפסל מקורבן,

ויגרום צער רב לאביו.

לכן הוא מזהיר את אבא,

קח בחשבון שאני בחור.

אין ולא יכול להיות צער גדול יותר מזה.

בחור צעיר מקריב את חייו,

ובמיוחד

באותם רגעים רגישים שהוא נפרד מן החיים ומן האושר הגדול.

שהיה צפוי לו למלא את מקומו של אביו שנקרא האדם הגדול בענקים,

והוא צריך להיות ממשיך השושלת של אברהם אבינו בייעוד של כל עם ישראל והעולם כולו.

והוא הולך להקריב את עצמו. אין המשך יותר לאברהם,

ואין המשך לעם ישראל.

ותכלית העולם לא תגיע.

זה לא החשבון שלו. באותה שעה קריטית של חייו, על מה הוא חושב?

חלילה לא לצער את אבא.

תקשור אותי חזק

ותשים לב

שלא יזדעזע גופי

באותה שעה

להיפסל מקורבן.

איך אנחנו מסתכלים על צער של השני?

איך אנחנו מסתכלים על אנשים שמצערים אותנו?

אם אנחנו רואים אחד שקיבל איזה מכה או איזה הפסד או משהו,

איך אנחנו מפטירים ואומרים?

מגיע לו.

תאמין לי, עוד יצא בזול.

אתם מבינים מה המרחק בינינו לבין קדמוננו?

אם ראשונים בני מלאכים,

אז אנו כבני אנשים.

ואם אנחנו כבני אנשים,

אה?

אם אנחנו כבני אנשים, אנחנו?

אנחנו כבני אנשים?

איפה אנחנו אפילו לא כחמורים,

שרבי חנינא בן דוסא,

ושרבי פנחס בן יאיר.

ולצערנו הרב,

הרבה מאיתנו גם לא בני אדם,

אלא בעלי חיים.

עד כאן הדרשה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שאלה.

יש לי שאלה. אני רואה את כל הקלצות שלך, נוריד,

מהאינטרנט, את כל הסרטים שלך, הכול, כל היום.

אני כרגע עובד עם הספרה, ואנחנו קודם מביאים אנשים רק שירו ומחזקים אותם כמה שיותר ויותר.

אני גם מתחזק ברגע זה.

יש לי שאלה.

אם אתה אומר שיש לכל בן אדם נשמה משלו וגוף משלו, שהשם

נותן לו אותו,

אז איך המדענים הגדולים של היום משכפלים אנשים?

זו השאלה.

קודם כל הם לא משכפלים אנשים.

לא, הם מאוד לא שכפלו, כי זה אסור, אבל הם שכפלו בעלי חיות.

קודם כל לבעלי חיים אין נשמה.

ודבר שני, אתה צריך להבין, הם לוקחים יש מיש.

יש מיש.

וכשלוקחים יש מיש, אפשר ליצור עוד יש.

ויש לו נשמה אותו דבר כמו של הבחור,

כאילו השכפול שלו?

עוד פעם, בתוך היש,

בתוך תא

חי,

יש את מה שצריך בשביל לחיות את הבן אדם.

אז לוקחים את היש, אם יש, ונוצר עוד אחד יש.

זה בעצם עוד נשמה שאלוהים כאילו,

אני מנסה לעזוב את הגופנית, את הפיזיות, זה לא מעניין.

אנחנו עוד לא ראינו שהם יוצרים בדרך הזאת.

ואני יכול להגיד לך רק דבר אחד.

המהרן מפראג

יצר גולם.

הגולם

זה יצירה שהוא יצר על-פי ספר יצירה,

והוא נתן בתוך

הגולם נפש.

והנפש הזאת היא נפש בהמית.

זה לא נשמה, אבל נפש.

זה, באפשרות האדם גם לעשות.

מיצירה מאין,

לא מיש, מאין.

זה על-פי אותיות ושמות הקודש.

אבל ליצור יש מיש, זה עושים כל הזמן.

תודה לך, כבוד הרב. תהיה בריא.

כן.

ישנם אנשים שאומרים שמותר להשתמש בשעון שבת, וישנם כאלה שאומרים לא.

מה כן מותר, מה אסור?

מותר להשתמש בשעון שבת, ואין בעיה.

ויש כאלה שאומרים שאפשר גם בלי שעון שבת להשאיר את האור דלוק ולא לכבות.

זה לא משנה, זה אותו דבר.

עוד שאלה. אני שמעתי כאן שמישהי הוציאה את הגיל מהאף,

ואני גם עם הגיל באף.

וכרגע תפסה אותי כאן רבנית ואמרה לי, בבקשה,

תדחי עלייך, תוציא את הגיל.

אין לי בעיה ליורד אותה, אבל אני רוצה להבין למה אסור.

עם כל ה... במחילה מכולכם, אולי זו אטימות, אבל אני רוצה להשכיל.

זה נכון, האטימות היא קיימת אצל אלה שסותמים את האף בחגיל.

אבל,

אבל,

זה לא מעשה...

של יהודים. אדם שחורר בעצמו חורים סתם, בכל מקום רק אפשרי,

ויתלה שם סממנים שבאו מן הגויים,

אז זה לא דרך ישראל שהאדם יפגע בגופו ללא מטרה.

גם מה שהיה בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים,

זה היה מתרבות הגויים המצריים שהם יצאו משם.

אבל אין בישראל היום את הדברים האלה

לחורר חורים בכל מקום אפשרי על מנת לתקוע שם סיכות, נחצים וכל מיני תליונים.

זה מעשה של גויים, לצערנו הרב, ואין דרך ישראל ללכת בדרך זו.

מה עוד שאלה שעשו זאת זה בשביל למשוך תשומי.

אני עשיתי את זה על פי בקשתה של הבת שלי. תהיי כולי, תהיי כמוני, תעשי את זה. הייואה, תהיי כמוני.

את מבינה, עכשיו הילדים כבר מבקשים מההורים שיהיו דומים להם,

במקום שההורים יגידו לילדים, תלכו בדרכנו, תהיו דומים לנו.

זה המצב ההפוך.

אבל מכל מקום,

המקור של זה הוא לא טהור.

ואלה שעושים,

עושים בשביל תשומת לב.

שמים באוזניים, שמים זה, בלשון, בכל מקום רק אפשרי.

זה רק תשומת לב, הרי זה רק מפריע.

הקב' ברוך הוא ברא את האדם בלי נחצים בראש, אז בשביל מה הוא נועץ אותם?

אני מורידה, לוקחת עלי ומורידה את זה. אשרייך ואשרייך אל קטע. אבל יש לי בקשה, וזה לא כתמורה, חלילה וחס. יש לי בקשה,

יש לי חברה שאחרי עשר שנים הביאה ילדה להפריה,

והיא כבר לא רוצה, היא מתייאשת כבר מהקטע הזה, ואני מבקשת מכבודו שיברך אותה, בעזרת השם, שתביא ילד לעולם.

היא פה?

היא לא כאן, אבל אני אשמח,

היא שומרת מצוון?

היא שומרת מצוות, ואנחנו... נשואה?

היא נשואה כדת ודין.

זה ברור, אבל אני שואל, היא שומרת? נשואה, שומרת...

שומרת טהרת משפחה?

לא. אני לא יודעת, לא אקח על עצמי חלילה וחס. אם את לא יודעת, סימן שהיא לא שומרת.

אם היא היתה שומרת, בוודאי היית יודעת.

לא נכנסתי לחיים האישיים שלה, אז בגלל זה אני... אבל חברה יודעים מה עושה.

אז בכל זאת, בכל זאת... אני אתן לה ברכה, אבל תבקשי ממנה שתשמור את טהרת המשפחה, היא ובעלה.

אז במחילה מהקהל הנכבד הזה,

שנייה אני מתקשרת, ואתה תאמר את זה,

ואני רוצה שהיא תשמע את זה,

שהיא תיקח על עצמה.

יהי רצון.

בעזרת השם.

עד שזה יחייג אפשר להוריד בינתיים את העגל.

רגע, יפה מאוד. חזק וברוך.

כבוד הרב,

היא על הקו. שולי,

היא מסכימה, היא מסכימה.

שולי,

את בשידור חי כאן, ואנחנו ביקשנו ברכה בעזרת השם לבן זכר,

והוא שואל אם את שומרת טהרה, ואם לא, כן או לא, קחי את זה עלייך.

מקבלת?

עם בעלה.

שולי,

מקבלת טהרה עלייך?

טהרת, כן?

בעזרת השם, מקבלת.

טוב, מה השם? אז תשמעי את הברכה בשידור חי.

שולי, שולה שוליקה בת רחל. שולה שוליקה בת רחל

תזכה לזרע חי וקיים בזכות הטהרה בן זכר מהרה.

אמן. אשריך.

תודה.

השם של הבחורה שהורידה את העגיל קודם. מה שמה?

את נינית?

נינית בת רחל. נינית בת רחל. והשנייה, עוד אחת מורידה עגיל. מה השם?

ליזו בת שושנה. והשלישית?

אפרת בת?

אורה.

אורנה. השם יזכה אותם לכל טובה וברכה. לעבודתו יתברך מהרה.

אני רוצה רגע שנייה לשתף אתכם במצווה גדולה מאוד.

אנחנו דיברנו כל הערב על המצער יהודי.

מה השכר של המשמח יהודי?

אם על צער

ככה מקפידים מידה כנגד מידה,

מי שמשמח יהודי, מה גדול שכרו?

כתוב שאחד מחכמי התלמוד פעם הלך

בשוק

ופגש את אליהו הנביא זכור לטוב,

ואמר לו,

מי בשוק הזה מבני העולם הבא.

הצביע לו על שניים, אמר, אלה.

רץ אליהם.

שאל אותם, מה מעשיכם?

אמרו לו, אנחנו משמחים אנשים.

מה זה משמחים אנשים? כל מי שבצער מדוכא,

יש לו ייסורים.

כל מי שכזה, אנחנו משמחים אותו.

דואגים לשמח אותו.

אלה מבני העולם הבא.

מי שמשמח,

בן-אדם, תארו לכם,

מי שמשמח את אביו ואמו,

כמה שכרו,

מי שמשמח את ריבו,

כמה?

ומי שמשמח את אלוקיו,

וואי, וואי, וואי, וואי, מה יהיה שכרו?

מידה כנגד מידה.

בואו, אנחנו עכשיו נשמח את הקדוש ברוך הוא.

יישר כוח. ברוכה.

לא לצעוק כל פעם. תורידי לכולם וצעקי פעם אחת.

רק רגע.

רק שנייה, שנייה.

אנחנו משתדלים, משתדלים מאוד לזכות את הרבים, ברוך השם,

ועד היום,

עד היום, ברוך השם, חוץ מבאר שבע, שמאות אלפי קלטות ווידאו חילקנו כאן,

בכלל הארץ והעולם,

במשך השנים האחרונות חילקנו עד היום 14 מיליון קלטות וידאו וסידי חינם.

לא הסתפקנו בזה,

ויש לנו שני אתרים,

כמו שכתוב פה על השולחן,

שופר.net,

250,000 נכנסים בחודש לאתר.

יש עוד אתר, שנקרא שופר.net,

לא הסתפקנו בזה, ובפעם הקודמת שהיינו פה, מי שזוכר,

התרמנו מניות למשאית.

זוכרים?

המשאית בחוץ.

משאית שיש עליה מסך שעולה למעלה,

גובה מהקרקע, 6 מטר,

ומקרינים סרטים בכל מיני מקומות ברחבי הארץ,

זיכוי הרבים שאין כדוגמתו.

לא מסתפקים בזה,

הוצאנו שני עיתונים חדשים.

אחד,

לציבור הכללי,

שופר ניוז,

מאחורה יש מדור ספורט שנקרא מאה-שערים,

זה לחילונים.

עיתון שנקרא ארבע כנפות

לדתיים,

וזה יוצא בכמויות אדירות כל שבוע,

90,000. כל שבוע גנזי המלך דברי תורה מעין אלה שדיברנו כאן,

בלמעלה מ-3,000 בתי-כנסת.

כל מה שאני אומר יוצא גם לחו״ל.

ואנחנו לא מסתפקים בזה ומחפשים עוד עצות, עוד מעט יהיה לנו אינטרנט.

שתהיה לנו טלוויזיה 24 שעות בתוך האינטרנט,

אבל דתיים לא יצטרכו אינטרנט

אלא חיבור לקו ADSL,

והם יראו בבית במכשיר מיוחד שיקבלו 24 שעות

TV שלנו נקי, בלי חדירה לשום מקום.

ובחודשים הקרובים יוצאת האנציקלופדיה של שופר,

שבה יש את כל הקלטות וידאו

ואודיו

ואת כל הקיטוב המלל של כל הקלטות

בדיסק-DVD.

כשאתה שואל אותי שאלה עם מנוע חיפוש,

אתה מקבל את התשובה או בוידאו, או באודיו, או בכתב.

כל שאלה שאתה שואל,

תקבל תשובה.

תקליטור,

אנציקלופדיה.

ואנחנו מחפשים עוד עצות ועוד דרכים.

אבל בינתיים,

מי שרוצה להיות שותף איתנו בזיכוי הרבים ולשמח את הקדוש ברוך הוא, ולשמח

את ההורים של הילדים, ואת הילדים עצמם, ואת הבחורים הצעירים,

לקרב אותם לאביהם שבשמיים,

עשינו תוכנית חדשה,

זולה במיוחד,

שמעניקה הרבה הרבה הטבות

חוץ מזכויות,

הטבות גשמיות חוץ מזכויות רוחניות לאין שיעור.

התוכנית נקראת כוח כפליים.

אדם שנותן 28 דולר בחודש

מכספי המעשר שלו,

שזו צדקה גמורה,

יקבל סוף שבוע בבית מלון

פעם בשנה חינם איתנו ביחד,

יקבל טיול לקברות צדיקים פעם בשנה חינם איתנו,

יקבל כל חודשיים הביתה, קלטות וידאו,

סידי,

אודיו וספרים חינם כל חודשיים,

יקבל מנוי לאחד מן העיתונים חינם כל שבוע,

יקבל חינם כל שבוע גנזי המלך אליו הביתה,

יהיו לו דברי תורה על השולחן לשבת קבוע.

כל זה ב-28 דולר

לחודש מכספי מעשר בלבד.

אתה מקבל פי שלושה ממה שאתה נותן.

מי רוצה להיות שותף

איתנו שירים את היד בעזרת השם יתברך בכבוד, הנה.

מי שרוצה ציצית יוכל לבוא לפה,

ומי שרוצה כיסוי ראש תוכל לבוא לכאן.

למה תינוק

מכניס כל דבר לפה?

צעצוע,

בגד, אוכל, מה שיש לו ביד הכל הכל.

אדם מבוגר שיש לו צרכים הרבה,

הוא מבין שלכל דבר יש ייעוד.

בגד,

להתכסות,

אוכל, לאכול,

ספר, ללמוד.

כל דבר יש לו ייעוד.

יש לו הבנה מהם צרכיו.

תינוק, הוא מבין בהבנתו שיש לו רק צורך אחד,

לאכול.

ממילא כל דבר שמגיע לידו, לפה.

כי מה יש לו לעשות חוץ מלאכול?

אז מביאים לו צעצוע לפה, בגד לפה, הכול לפה.

זה התוכן הפנימי שלו.

מה התוכן הפנימי שלו? זו ההבנה שלו. מה זה ההבנה שלו?

ההבנה שלו צריך לאכול.

מה זה בעלי חיים?

יש בעלי חיים שאתם מכירים. בעלי חיים שאתם מכירים זה מהלכים על ארבע.

אבל יש גם מהלכים על שניים. הם מבינים שהם באים לעולם בשביל לעשות חיים. אתה רואה כאלה שמבינים שהעולם זה בשביל לעשות חיים? אלה נקראים בעלי חיים.

אם ראשונים בני מלאכים,

אז אנו כבני אנשים.

ואם אנחנו כבני האנשים,

אה?

אם אנחנו כבני האנשים, אנחנו?

אנחנו כבני האנשים?

איפה אנחנו אפילו לא כחמורים שרבי חנינה בן-דוקה,

שרבי מתחסבן יעל.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779, 03-6777779 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net