מה הבעיה ? יש צניעות - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת 408. מה הבעיה?

יש צניעות חלק ב'. הקדוש ברוך הוא אומר לעתיד לבוא, כשידעו את האמת, לא יחפשו כבר את האבן.

הלב שהיה רק בשביל אבן, לא יהיה.

יתנו עם לב בשר, כי צריך לתת.

אבל מה לעשות, לא כולם מבינים.

אבל עם כסף קטן,

אפשר להיות שותפים בהצלת נפשות של אחינו בית ישראל, ולזכות

לדברים הגדולים שאמר

רבי שמעון בר יוחאי, מעיד אני עלי שמים בארץ,

ששום צדיק לא זוכה לקבל את 70 המפתחות האלה, רק מי שמחזיר בתשובה.

מה ההצעה?

ההצעה היא כך,

תוכנית שנקראת כוח כפליים,

28 דולר לחודש,

מכספי מעשר.

בלאו הכי אדם צריך להפריש

כספים

מהרווח שהוא מרוויח,

מעשרות זה נקרא, לתת אותם לדברים של דברי תורה וזיכוי הרבים.

מה הוא מקבל בתמורה?

את כל השותפות בכל המצוות שאנחנו עושים,

אבל הוא גם מקבל החזר בעולם הזה.

סוף שבוע בבית מלון חינם,

חינם,

שבת איתנו ביחד,

טיול לקברות צדיקים פעם בשנה, חינם,

כל חודשיים הוא מקבל קלטות הביתה,

וידאו,

סידי וספרים, חינם,

ומקבל עיתון כל שבוע הביתה, חינם,

ומקבל גם כל שבוע גנזי המלך, דברי תורה לשולחן של שבת, חינם.

השווי של זה פי-שלושה ממה שהוא ישלם.

אבל את זה הוא מקבל,

כיוון שאנחנו רוצים להפיץ כמה שיותר יהדות,

וכמה שיותר הוא יוכל ליהנות

גם בעולם הזה, בעשיית המצוות, מכספי מעשר שלו,

שהוא בלאו הכי צריך להפריש.

וחוץ מזה הוא כמובן שותף בכל הזכויות של קירוב רחוקים והחזרה בתשובה של עם ישראל,

שזו מעלה שהן כדוגמתה, כמו שהסברנו.

עכשיו, מי שרוצה להיות שותף בזה, בעזרת השם יתברך,

יקבל עכשיו טופס כזה להרוויח בגדול בתוכנית כוח כפליים,

ימלא את הפרטים,

יהיה שותף, ופה יש לו אפשרות

לעשות את זה לעילוי נשמת או לרפואת או להצלחת,

ויכתוב את השם בשם האמא, ובעזרת השם יתברך, נברך אותו פה לפני כל הקהל, לפני שנעבור לשאלות ותשובות.

אז מי שמעוניין,

בעזרת השם יתברך, שירים את היד

ויעברו ביניכם במהירות.

תהיו שותפים

בדברים הגדולים האלה. בבקשה, בכבוד.

נרים את היד

ויעברו דרככם.

הזדמנות גדולה ביותר.

הערב לעילוי נשמת אריה אריאל בן חיים לשושנה,

וייבדלו לחיים טובים.

הצלחת בניו.

יובל משה בן ויקטוריה, יניב בן ויקטוריה, רינב בן ויקטוריה, אבי אל בן זיוה.

כן.

רציתי לשאול,

אם אלוהים ברא את השטן,

למה הוא ברא אותו,

והאם יש איזה קשר לכל מה שקורה היום במדינה?

ובכן, הקב' ברוך הוא, בשביל שתהיה בחירה לאדם,

צריך שיהיו שני כוחות, כוח טוב וכוח לא טוב, יצר טוב ויצר רע.

אחרת לא תהיה בחירה.

אם לא יהיה מי שיבוא מן הצד השני ויגרום לאדם לבחור את ההפך,

אז בעצם האדם יהיה נטול בחירה,

ומה שהוא יעשה, זה מה שצריך לעשות, ועל זה לא מגיע לו שכר.

כמו רבות.

אומרים לו מה צריך לעשות, והוא עושה, על זה לא מגיע שכר.

וכיוון שהקב' ברוך הוא רצה שהאדם יהיה דומה לו ויהיה בעל בחירה ובעל רצון

ובעל יכולת,

וכשהוא יקבל את השכר, הוא יקבל את השכר בזכות מעשיו,

ולא חסד מתנה כאוכל חינם.

לכן הקב' ברוך הוא יצר כוח נגדי

כנגד היצר הטוב,

כשהתורה אומרת בעצם מה צריך לעשות על פי הטוב.

בא היצר השני, שנקרא סיטרא חרא, הצד האחר,

והוא בא ומנגד לתורה ואומר את ההפך,

וזה התפקיד שלו.

כמו שיש סנגור, יש קטגור.

עכשיו את צריכה לדעת

עם מי להשתמש.

אז הקב' ברוך הוא אמר בתורה, ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אני אומר לכם שאתם תמחרו בחיים, עץ חיים מלמחזיקים בה,

ותומכי המושר.

אם אדם מסתייע בתורה,

לא יכול עליו היצר הרע, ולא השטן, ולא העולם המודרני.

לא יכול.

אבל אם בן-אדם סוטה מן התורה, עוזב אותה,

או שעושה קומסי-קומסה,

אז הוא נכשל והיצר מצליח נגדו.

מה שקורה היום,

ודאי שכל מה שקורה היום זה בעקבות זה שאנחנו לא הולכים בדרכי התורה במאה אחוז.

היו תקופות בעם ישראל ששמעו בקול ה' והלכו במצוותיו

כל העם,

רווח והצלה היה ליהודים.

היו תקופות שהם לא היו בסדר, נגזרו עליהם גזירות קשות.

אבל כשהם שבו בתשובה,

אז הקדוש-ברוך-הוא מחה להם

ויצאו לגאולה,

כמו עוד מעט פורים.

חטאו ישראל,

הייתה גזירה של קליה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד,

כך גזר המן, ואשוורוש הסכים.

אבל הקדוש-ברוך-הוא החליט, עם ישראל שבו בתשובה.

ברגע שהם שבו, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים, המה בשונא.

מתהפך הגלגל, ואת המן תלו, ועשרת בניו,

ועוד 75,000, ועוד כמה מאות, ועוד קצת,

ואנחנו יצאנו לחג פורים שמח, ואוכלים אוזני המן.

אז זה תלוי. אם אנחנו שומעים בקול השם,

יהיה לנו טוב.

לא שומעים, אז הוא מראה לנו קצת מה לא טוב.

הבנת?

כן, שם הצביעה קודם, מאחורייך.

שלום, רב.

אני רק רציתי לשאול אם אפשר לקרוא את השם, לא עשיתי אהבה קיבה,

כי לצערי אין לי פרנסה טובה בזמן האחרון,

כבר הרבה שנים,

ויש מישהו שמאוד חולה, ידיד שלי שיש לו סרטן,

משהו מאוד חמור כזה.

אז כתבתי פתק ורציתי רק שתקרא לרפואה שלמה שלו.

מה השם שלו? אברהם משה בן-שרה.

אברהם משה בן-שרה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהירה.

אמן, תודה. את נשואה?

רווקה.

רווקה.

את מוכנה ללמוד בשבילו כל יום עשרה פרקי תהילים?

ללמוד או לקרוא? לקרוא זה ללמוד אותו דבר.

אני אשתדל.

רק תשתדלי?

אני אשתדל. אני לא רוצה לסדני דרך.

רגע. קודם אמרת כסף אין, אבל פה יש.

פה יש. לבקש בשבילו את יודעת.

כן. את צריכה להתפלל בשבילו.

אני מתפללת, בגלל עשרה מזמורים.

בעזרת השם.

או, בעזרת השם שיועיל.

עכשיו תן לה.

כן. שלום, הרב.

יש לי גם בקשה לברכה לאדם שאני אדבר עליו, וגם שאלה.

אבא שלי, חיים גבריאל בן אליס,

הוא חולה בסרטן,

והיום אי-אפשר לעשות כלום יותר.

לאט לאט.

אני רוצה לדעת, אני לא מבינה למה ילדים מתים, למה חיילים נהרגים, אני לא מבינה הרבה דברים.

אבל אני רוצה לדעת

עד לאן אלוהים רוצה להגיע איתו.

כי אם הוא רוצה לקחת אותו,

אני לא יכולה למנוע את זה.

אבל איך הוא יכול להשפיע אותו על הרצפה?

לגרום לו לבקש נדבות, מאנשים, כסף

בשביל לשלם על

כל דבר, על אנשים, רבנים שיבחרו אותו, על רפואה אלטרנטיבית.

איך הוא יכול ליפול על הרצפה כשהבנות ירימו אותו?

כשאנחנו הבנות, כשאנחנו שלוש בנות,

אנחנו מרימות אותו.

כל הכבוד שלו, כל האגו שלו.

הוא היה גבר בבית,

והיום השפילו אותו. אלוהים קורע, מוחץ לו את הלב, איך זה הגיוני.

כאילו, מדברים, מדברים, אני מבינה,

ואני עושה הכול, אני היום חיה עם ההורים שלי,

ולא מעניין אותי כלום, לא מעניינת אותי עבודה, כלום, רק אבא שלי.

אבל עד איפה ישפילו את אבא שלי?

אב אלוהים רוצה לקחת אותו?

אני לא יכול למנוע את זה. אבל למה הוא משפיל אותו, ולמה הוא קורע אותו, וקורע לו את הלב לפני?

זה מה שאני לא מבינה.

שאלה קשה, אבל אני אשאל אותך עוד משהו.

אבא שלך שמר תורה עם מצוות כל השנים?

אבא שלי, אנחנו עלינו מצרפת לישראל,

אבא שלי ציוני, אוהב את היהדות מאוד מאוד מאוד. אנחנו עברנו את קריית ארבע עכשיו,

וברגע שהוא מחזיק ספר תורה, עדיין זוהרות לו העיניים, העיניים שומרים.

אין.

זה אהבה שלו. אלוהים והיהדות זה אהבה שלו.

אבל הוא לא שומר מצוות. הוא שומר.

מה הוא שומר? הוא הולך לישיבות לפעמים, הוא מנסה ללכת.

הוא לא יכול ללכת.

לא היום, לא היום, במשך השנים.

חגים והכול תמיד עשינו, שבת.

היינו עושים קידוש וכל זה, אבל לא היינו שומרים שבת. ועכשיו, כן, עושים כבר כמעט שנה.

ואימא שלי, שלא הייתה בעד זה, היא נכנסה לזה,

והיא שמה כובע על הראש, היא סוסה הכול, הכול.

טוב.

אם את זוכרת, בלי קשר למה שאת אומרת,

אז אני הסברתי קודם,

כשיש מידה של קשיות עורף,

פירושו של דבר שהאדם חושב שהדרך שהוא הולך בה היא מספקת,

אז הקדוש ברוך הוא רומז, נותן נתותים.

אף פעם הקדוש ברוך הוא לא מתנפל על בן אדם, כמו שאת מתארת. הוא בהתחלה פוגע לו קצת בממון, הוא עושה לו קצת בעיות פה, קצת בעבודה, קצת פה, קצת שם.

הוא רואה שהוא לא מבין, אז מביא לו יותר קצת ועוד קצת ויותר קשה.

ולאט לאט, עד שאין ברירה, בן אדם

לא מבין,

אז איך את אומרת?

תשב אנוש עד דקה בתומר, שובו, בני אדם.

הקדוש ברוך הוא, נכון, כמו שאת אומרת,

מדכדך את הנפש של הבן אדם

לחלוטין עד דקה,

אבל כל זה בא להגיד לו, שובו, בני אדם.

גם במצב שהוא נמצא,

שובו.

אם אדם ישוב בתשובה,

עדיין יכול להפך את הגזירה, אפילו אם הרופאים אמרו שלא.

אבל הקדוש ברוך הוא רוצה שובו, לא שובו, תודה,

מהיום אני אעשה ככה, אני אשתדל. לא, לא, לא, לא.

הכול בכול, מכל כול.

לא צדיק, חסיד.

אם בן אדם עושה כך,

לא רק הוא,

גם המשפחה סובבת אותו בשביל לתמוך אותו, להשלים לו את כל החסרונות והזכויות שחסרות לו,

כמה שיעשו יותר, ככה הזכויות שלו.

אבל זה קשה, כי הוא קח תרופות היום,

שמעת, שמעת, את זוכרת שסיפרתי בהתחלה?

אמר קשה לאט-לאט, בקצב שלי לאט. לא, כי זה הכדורים הם כבר, הכדורים, הוא לא יכול, משהו לא יכול,

הוא פטור.

אונס רחמנה פטרה.

אדם אנוס, הקדוש ברוך הוא פוטר אותו. ממה שהוא אנוס, אנוס. אם אדם אנוס, לא יכול.

מה שכן יכול, צריך לעשות.

עכשיו, לא רק הוא.

את יכולה גם לעשות.

אני אעשה הכול.

מה הכול?

הכול.

אתם תלכו כולכם בצניעות?

אני אלך במה שצריך, אני אלך.

אבל אני אגיד לך את האמת,

אם הוא יבריא או לא יבריא, אני לא יודעת אם אני אמשיך בזה. את רואה?

אני אעשה את זה בשביל אבא שלי, אבל אני אומרת לך את האמת.

רגע, רגע.

יש בורא לעולם?

יש?

את חייבת לו?

כן. מה את חייבת לו?

בדיוק.

הכול את חייבת לו.

את אומרת לו, ריבונו של עולם, שמע,

בשביל שתבריא את אבא שלי,

אני מוכנה לעמוד בחלק מהתנאים שלך,

אבל אחרי זה שחרר אותי, תן לי לחיות.

והקדוש ברוך הוא אומר, אני לא נתתי לך חיים בשביל שתחי כמו שאת רוצה.

נתתי לך חיים לדבר הרבה יותר נעלה ממה שאת מבקשת.

נתתי לך חיים רוחניים, שיהיה לך עולם הבא.

נתתי לך סיבה למה לחיות.

אתה אומר, לא, לא, אני בוחרת לא חיים כאלה, אני מעדיפה חיים אחרים.

רגע, רגע, אבל יש תנאים, אני הבאתי לך חיים.

לאיזה מטרה?

אני משאיר לך את הרכב.

אני אומר לך, תסעי לפי כללי החוק.

מה את אומרת? לא.

עד הפינה ניסע לפי החוק.

אחרי שלא תראה אותי?

אני אשאח כשאני רוצה, על המדרכות, באין כניסה, זה מה שאני רוצה.

מצפצף בשתיים בלילה, פיפ, פיפ, פיפ, ככה אני רוצה.

אני אתן לך את האוטו עוד פעם?

אני מצפה שאני אתן לך עוד פעם?

לא, אני מבינה אותך, ואני לא חושבת שאם אני אתלבש בצניעות, אותי? אותי? כאילו, אני מבינה מה שאתה אומר.

אני לא חושבת שאם אני אתלבש בצניעות,

מה זה צניעות? אני לא הולכת עם בגד ים ברחוב או משהו, אבל אם אני אתלבש כל היום ככה, ארוך והכול, אז

לא יודעת, אז זה ישנה משהו, לא יודעת אם, בטח ישנה, תהיי בסוף בת ישראל כשרה. בטח ישנה, ועוד איך ישנה.

יש לבוש

של מלכה.

ראית מלכה של אנגליה?

כן.

את הנסיכה ראית?

הלכה לנסיכה.

למה?

היא לא הלכה כמו מלכה, היא עשתה שטויות.

המלכה של אנגליה,

לבושה הכול, לא תראה אותה שרווי קצר, אין שרווי קצר, מלכה לא הולכת עם שרווי קצר.

הולכת, מכוסה,

חליפות, שמלות, כתב.

מה זה?

גויה יכולה ללכת ככה?

בת ישראל לא יכולה ללכת ככה?

למה?

מה, זה בושה להיות?

זה לא בושה, אבל אני לא רואה הבדל בין אישה שמתלבשת עם גופייה לבין מי שהיא שישלבשת חולצה ארוכה.

לא רואה הבדל. זה הכול בלב. שמעתי איך קראת לזה? גופייה?

כן.

הולכים עם גופייה ברעות?

הולכים עם גופייה ברעות? כן. מה, חסר לך חולצה עם גופייה? לא, אבל כשחם, אני לא רואה, זה הכול בלב. כשחם? אפשר ללכת גם בלי גופייה. אני חושבת שהחיצוניות שלי משנה משהו.

ללכת אפשר איך שרוצים.

חיות, חיות, הולכים בלי כלום, בלי כלום.

אבל הן חיות, אבל הן חיות, את מבינה מה ההבדל?

הן חיות.

אם הם היו יודעים שהם ערומים,

רצים לבוטית להתלבש.

אבל הם לא יודעים אין להם שכל, הם חיות.

אבל בן-אדם שיש לו דעת,

צריך קצת צניעות, קצת בושה.

קצת בושה?

אני חושבת שהכול זה בלב. זה לא, זה בלב ובאורגן ההקלבה.

לא שייך ללב.

כן, כל מה שבפנים, האדם, מה שקרה לאנשים אחרים, כמה שהוא מקריב מעצמו. זה לא בגלל שאני אשים מכנס. אני יכולה לשים מכנס ולהיות רעה עם בן-אדם.

נכון. זה לא משנה. נכון. אני לא עושה את זה, ההפך, אני מתלבשת איך שאני רוצה, אבל אני אהיה הכי טובה ואני אקריב מעצמי ואני אתן את החיים שלי לבא שלי עבודות. כל הכבוד. אבל עדיין,

אבל עדיין,

צריך ללכת במסגרת שהקדוש ברוך הוא החליט.

זאת שלידך, אחותך? כן, בקטנה. אחותך,

עם מדים של צה״ל, נכון?

את יכולה לבוא לצה״ל מחר עם שמלה,

חליפה? היא יכולה, אבל היא תיכנס לכלא. היא לא יכולה. אה, תיכנס לכלא?

למה?

לא עם גובייה.

לא עם גובייה.

עם חליפה, אם היא טהור.

יותר מזה מהחולצה.

חליפה.

אין דבר כזה, יגידו לה. גברת,

את צריכה להתלבש פה כמו שאנחנו קובעים.

שלוש שנים עד פה כמו שאנחנו קובעים.

אם נגיד לך כומתה על הראש, את תלכי עם כומתה על הראש.

אם נגיד לך תעשי הצדעה,

תעשי הצדעה.

נגיד לך אול, מייס, אול, את תלכי ככה.

שמעת?

זהו.

ולא תשמעי, תקיפי את המבנה.

מבנה.

לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ, לרוץ. איזה אדם, מה זה?

בן אדם הקדים אותה, בחודשיים צוחק עליה,

קורא לו המפקד.

מה קרה? מה, היא חייבת לו משהו?

בורא עולם נותן לך אוויר לנשום.

אומר לך,

גם לי יש בגדים שאני רוצה שתלבשי. לא משנה עכשיו איזה שאת רוצה. אבל אני אומר לך רק את הכללים.

שיהיו מכסים את הגוף,

שלא יהיו שקופים, שלא יהיו צמודים.

בבקשה.

הוא יכול גם להישאר ולגדל ילדים בלי לעבוד, בלי כלום, אם אני אעשה את זה.

אני אגדל את המשפחה,

כי אני לא נשואה או משהו. אבל

גם אומרים בתורה שהאישה צריכה לגדל רק ילדים, להביא ילדים לעולם. איפה כתוב? איפה כתוב? איפה כתוב? אני לא מכירה פסוקים. את לא מכירה את זה, רק ברדיו ובטלוויזיה.

אבל לא, לא, לא, לא.

רק ורק ורק ורק.

את יודעת שיש נשים,

נשים דתיות שיוצאות גם לעבוד ומפרנסות?

כל נשות האברכים כך עושות.

אז הן גם נוטלות בנטל הזה וגם בזה, ואין להן שום בעיה עם זה.

הן רוצות, הן בוחרות, כי הבעל שלהן

הולך להיות תלמיד חכם.

אז מה הבעיה?

רק מה?

הציגו לך את זה שזה ככה.

הראו לך, אמרו לך שזה ככה. זה לא נכון.

זה חיים טובים ומאושרים.

שאין כדוגמתם.

עכשיו, מה זה לבוש צנוע?

מה, שמלות ו...

לא מכנסיים.

לא מכנסיים. תקשיבי, זה לא מסובך. לא מסובך, לא מסובך, לא מסובך. אין משהו אחר.

היא לא מסובך, לא מסובך,

לא מסובך.

זה נשי, נשי, זה נשי.

זה כמו אנגלייה.

אני שמתי כבר חצאית ואני עפתי ממנה כל המדרגות.

זה לא, זה מסובך. צריך להתאמן, נכון.

הוא צריך להתאמן, לא ליפול במדרגות, נכון,

אבל את צריכה להבין דבר אחד,

יש דיילות, דיילות.

מדי פעם יוצא לי לטוס,

אני רואה דיילות גויות,

לא יהודיות, גויות.

חליפות עם שמלות, חצאיות, משהו.

מכובד, יפה, צנוע,

מה רע?

את לא יודעת עוד ללכת עם זה? תתרגלי, מה הבעיה?

עם העקבים שאתן הולכות, יותר מסוכן.

יותר מסוכן.

אבל העיקר זה שאם את הולכת עם שמלה או חצאית, זה לא משנה,

שהיא תהיה תמיד

אחרי הברכיים,

בעשר סנטים לפחות כשאת יושבת,

גרביים,

איזה גרביים?

מינימום 20 דנייר.

זה לא, זה שקוף עדיין ככה.

40. 40. אני אמרתי מינימום. עכשיו אשתי בריאה היא רק מתחילה, את רוצה שהיא תתפס מהרגליים?

עכשיו,

שרוולים מעבר למרפק.

מה?

הפוך, יותר חם כשהעור גלוי בסכנה ל...

העור, אני לא רוצה להגיד מה, אבל

כמה שלובשים יותר,

יש אוורור יותר, אם את לא יודעת. הנה, היא בצהל, תשאלי אותה.

אוהלים סמים כפולים.

למה כפולים? שהאוויר ייכנס.

זה עושה שכבת הגנה.

זה, 1. 2. לסגור פה, שיהיה סגור,

ופה יש לך מלתחה מכאן עד הודעה חדשה, בלי סך.

להתפלל, למה לא?

בסדר, למה אתה מתפלל? בוודאי, למה לא. מה זה להתפלל? בואי נבין, מה זה להתפלל?

רגע, אבל מה זה להתפלל? לא, גם זה הצריכה.

מה זה להתפלל?

מה זה להתפלל?

להגיד לאבא שבשמיים, אני מבקש את א', ב', ג', ד', ה', ו' הוא ייתן לך. לא טוב?

היא,

אם היו נותנים לה ללכת למפקד ולבקש ממנו חופשה,

מבקשת רגילה,

מבקש ג',

זה,

למה לא?

מה שהיא היתה יכולה לקבל, אם היו לה יחסים עם המפקד או המפקדת,

היא היתה מנצלת את זה עד תום.

יש לך אבא שבשמיים, מלכו של עולם,

מה שאת רוצה, תבקשי.

אבל רק שהוא יראה שאת הבת שלו, שאת לא מתביישת בו.

אם את מתביישת להיות נציגה שלו,

קצת בעיה לבוא לבקש ממנו אחר כך דברים. אבל אם את לא מתביישת בו,

הוא לא יתבייש בך, ודאי שהוא ייתן לך.

ואני אראה לך עכשיו דוגמה,

תקשיבי טוב-טוב, תקשיבי טוב-טוב, נותן לך עכשיו דבר לראות,

שיחזק אותך מאוד גם לגבי אביך, גם לגבי עצמך.

צריך להבין.

אין דבר כזה ייאוש בעולם.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

מי היה בהרצאה שלי כשהייתי בבת-ים? אתה בטח היית, נכון?

מה סיפרתי שם כשעליתי לאולם ועברתי?

איפה הייתי לפני שנכנסתי להרצאה?

בבית-חולים.

למה הייתי בבית-חולים? לברך את הבן-אדם ששומע את הקלטות של הרב 24 שעות, הרב אמר. נכון. בן-אדם, מה מצבו היה?

שכל הזמן יוצאים קלטות. גוסס.

כמה אמרו לו שהוא עוד יחיה?

כמה ימים סופרים. שעות סבורות. נכון.

כל החלום שלו,

שלפני שהוא ייפטר, שאני אבוא, הוא יראה אותי.

הוא שומע את כל הקלטות שלי שנים רצוף.

הבן-אדם, רק טחינה אחת יש לו, לפני שהוא עוצם את העיניים סופית,

שהוא יראה אותי.

הגעתי לשם,

נכנסתי אליו. איך שהגעתי, הבן-אדם, נתנו לו מורפיום מהכאבים, מהצער שיש לו מהמחלה.

הבן-אדם,

רדו, מזיזים לו את הראש, את הקול. הוא הגיע, ערב הגיע,

שום דבר לא עוזר,

לא זז.

אומרים שעות, ובוכים. המשפחה בוכה, בוכה, שלפחות הבקשה האחרונה שלו תתמלא.

ניסו להעיר אותו, אין שום דבר. אמרתי, טוב, אני הולך להרצאה, תודיעו לו שהייתי לפחות. אם הוא יתעורר, תגידו לו לפחות שהייתי.

אמרו, תשתדל לבוא אחרי ההרצאה.

באתי אחרי ההרצאה, כבר סגרו את בית-החולים.

דפקו, בכו, בכו, בכו, בכו, פתח להם השומר. פתח השומר, עלינו למעלה,

הבן-אדם מטושטש לגמרי, מתחננים אליו, אומרים לו, צועקים, מדברים, מזיזים אותו, עושים זה.

ככה, בקושי, פתח את העיניים, ככה, ככה, לא יודע, רעה, לא רעה, לא פרושט, רק עוד פעם. חשבתי, הוא גומר עכשיו, כאילו, מהמצב שאתה רואה אותו.

טוב, נתתי ברכה,

שה' יעשה הטוב בעיניו,

על הצד הטוב ביותר,

והלכתי.

הם ראו שעשינו את המקסימום, יותר לא יכולנו.

לפני שבוע אנחנו מקבלים טלפון.

הבן-אדם חזר להכרה, חי, בריא.

עכשיו הם ביקשו שאני אבוא היום לשם,

כי הוא כבר ער.

כשיראה אותי לפחות,

אז זאת אומרת, זה אמרו שם.

שעות, שעות, שעות, אתם יודעים מה זה שעות?

זה בן אדם שהוא כבר מחזיק חודשים,

הם לא מבינים איך הוא מחזיק.

אבל באותו יום, כבר בימים האחרונים אמרו להם, תדעו לכם, זה עניין של שעות.

בן אדם רק מחזיקים אותו עם מורפיום, רק שלא יסבול, שלא יסבול, שלא יסבול,

עד שהוא יגמור.

והבן אדם מתעורר.

אין ייאוש בעולם.

אין ייאוש.

וכשנכנסתי אליו, טייפ לידו,

וקלטת הוא שומע כל הזמן.

בהכרה, לא בהכרה, אבל זה כל הזמן עובד. אז את רואה,

לא להתיאש אף פעם.

גם במקרים קשים ביותר

אפשר לצאת, רק צריך

לעשות באמת שינוי דרסטי.

אם לא עושים אותו, אז בעיה.

אבנים עושים. נכון, זו הקרבה,

נכון, זה קשה, אבל זה יותר קל מאשר, חלילה, להפך.

מה את אומרת?

קשה לי עם זה, קשה לי.

כל התפויות שאני עושה לאבא שלי,

אם זה מערת המכפלה, הכותל,

הרבנים והכול,

הכול אני מבקשת רק בשביל אבא שלי.

אני, להיכנס לדת, זה בעיה, אני אגיד את האמת. קשה לי להאמין לכם. למה? מה קשה לי? מה שאני רואה, איך שלא ימכר אבא שלי במשך שנים ושעה. עזבי את האבא, די, די. קשה לי. די, די. אני שואלת אותך. עצם המטרה שלך זה להחזיר אנשים בתשובה. שמעתי, אני שואלת. אבל לא צריך, כאילו,

לנצל את זה. לא. תודה. וואי וואי,

על זה דיברנו בהתחלה.

קסדה, צריך לשים קסדה, יש יריות.

עכשיו תשמעי מה שאני מסביר לך.

אני לא מנצל את זה מצידי,

לא מתערב.

אני לא הגורם, נכון?

אבל מה את אומרת?

אני לא יכולה לראות אבא שלי כך.

אני שואלת אותך, מה את מוכנה לעשות בעבורו?

קשה לי.

קשה לי. אז מה את אומרת לי? שהוא ימשיך להיות כך.

אז מה את אומרת? לא לי. לא.

מה את אומרת לא?

לא, זה לא נכון.

זה לא נכון.

אני אומר לך, אני עשיתי המון, המון, אם אבא שלך היה אומר לך,

תחזירי לדת, זה יציל אותי, היית חוזרת?

הייתי חוזרת, אבל בשלב מסוים, אם הוא היה מבריא או לא מבריא,

אני לא יודעת,

הייתי עושה את זה בשבילו,

לא בשבילי. שמעתי, ואם הוא היה אומר לך, אבל אם את תפסיק יום אחד, זה יגרום לי לחזור למצב הקודם.

אתה מעמיד אותי במשהו שאני מעמיד אותך. אני יודעת שלא אתה. המציאות היא זאת, לא אני.

אני אומרת לך, אני אעשה הכול, אבל זה לא בשבילי.

איך אני יכולה לחזור לדת ולספר,

לחבר עם אמונים והכול, שבשבילי אני לא יכולה? תשמעי, תשמעי. קודם כול, את לא עושה טובה, לא לי,

ולא לדת, ולא לאף אחד.

את פונה אלי

בגלל שאני כאילו, כאילו, מייצג את הקדוש-ברוך-הוא, נכון? אני בא בשם התורה, מסביר מה התורה אומרת, נכון? נכון. אז אני אומר לך מה התורה אומרת.

עכשיו, אני אשם שהתורה אומרת את הכללים האלה?

אבל התורה אומרת, אני יכולה לתת תרופה גם למי שחושבים שאין לו תרופה.

זה טוב או לא טוב?

אבל היא אומרת, תרופה זה מצריך הקרבה.

אתן לך דוגמה.

חולה

שקיבל מחלה צריך טיפולים כימותרפיים?

הם קלים או לא קלים? לא, ממש לא.

ממש לא. אבל יש לו ברירה?

אז הרופא אכזרי?

אפשר להגיד לרופא, תגיד לי, אתה לא מתבייש?

לא מספיק שהוא חולה,

אתה עוד רוצה לתת לו טיפולים כימותרפיים?

אתה לא מתבייש?

אתה מנצל את זה שהוא חולה, שהוא חלש?

אבל הרופא אומר, אני לא מכיר משהו אחר.

חוץ מטיפולים כימותרפיים אני לא מכיר משהו אחר שירפא אותו.

אז התעשי או לא התעשי, יש ברירה או אין ברירה?

אין ברירה. את באה אלי,

את אומרת לי, מה אפשר לעשות?

אני אומר לך, מה אפשר לעשות?

מה אמרתי, טיפולים כימותרפיים? לא.

שמלה.

יואו, זה קשה יותר מטיפולים כימותרפיים.

זה קשה. לא, כי זה הצליחו לו, כי כבר אין סיכוי, אבל זה לא עושה.

אני שואל מה? מה קשה? יש לי משהו לשאול אותך. יש משהו שאני יודעת שאני עושה בחיים שלי, זה לא משהו רע, זה משהו לעצמי שאני עושה,

שמאוד מכאיב לאבא שלי,

אם אני אפסיק את זה,

שזה הדבר הכי קשה בעולם,

שאני בחיים לא הצלחתי לעשות את זה כבר שנים. אם את תצליחי, אז ודאי שלאבא שלך תטמי נחת רוח.

זה הדבר, זה כל מה שהוא מבקש ממני. כל הזמן שהוא מדבר, אתה עושה לי,

תפסיק עם זה, תפסיק עם זה, תפסיק עם זה, זה מאוד קשה לי. שמעת. בואי נגיד שעשית.

מה עשית? לא נחת רוח? זה דבר מצויין. לא, שמחה, המון שמחה.

שמחה? את זה אני יודעת.

אבל אנחנו רוצים להוציא גם את המחלה.

אבל אבא שלי לא רואה את הסימנה. אבל לא מעניין אותו מה שאת עושה בעבורו.

זה לא קשור אליו דווקא, את עושה ואת מזכה אותו.

אני יכול עכשיו להיכנס לחשבון שלך בבנק

ולהפקיד לך 1,000 דולר. אני צריך אותך בשביל זה?

לא. לא.

ואם אני אכניס, אז זה יהיה בחשבונך לזכות?

גם את יכולה להכניס לחשבון שלו לזכות את מה שביקשתי ממך בשם התורה.

מה אכפת לך שהוא ירוויח?

הוא לא מבין בזה. אז מה אם הוא לא מבין בזה?

כי לא,

מצטער? לא יודעת.

מצטער. אני מוכנה לעשות את זה ואני אעשה את זה. אני לא אומרת שלא. שמעתי. אבל אני אומרת שאיך,

כאילו, אתם מנסים להחזיר אנשים לתשובה ואני מבינה את זה. לא, לא, לא, לא. אני אשים את זה. סליחה. אני אשים את החצויות, אני אסכסה כולי מצדי. סליחה. אבל זה לא יהיה אני.

זה לא יהיה אני. שמעתי. שמעתי. אני גרה בקריית-ארבע, וזה גם לא, שמעתי. שואל אותך שאלה.

את משלמת מסים?

לא.

את לא עובדת? לא, אני לא עובדת, אני לא רוצה לעבוד, אני רק קרובה לאבא שלי.

שמעת. לא מעניינתי כסף. ארנונה אתם משלמים?

כן.

בכיף, או הייתם מעדיפים לא לשלם?

כמו כולם, נראה לי, לא? בלית ברירה.

בלית ברירה?

בלית ברירה?

כן.

אם יוותרו לך חודש אחת, תגידי להם, לא מוכנה לוויתורים, תשלמי?

ברור שאני אשלם, אין ברירה.

לא, אבל אם יוותרו לך,

כבר ויתרו בגלל המחלה, הביטוח הלאומי וכל זה.

אין דבר, לאט, לאט, לאט. אני יודעת שאנשים לא מבינים אותי, כי אומרים, מה, אבא שלך עומד למות, איך את יכולה להגיד את זה?

אבל הם גם צריכים להבין שאני בת 24 ואני שינית את העולם שלי מאילת לקריית-ארבע מידידים שהייתי יוצאת איתם מימי שישי, שאני כבר לא עושה את זה, הרבה הרבה דברים.

ולמה חצאית? זה מה ששנה אותי, זה מה שאני עושה בלב.

שמעתי.

אנשים לא מבינים את זה, ואני מבינה אתכם, אבל תבינו אותי, שלא יבינו גם. הם מבינים, יש פה הרבה חילונים, שתביני. אני לא יודעת שיש כולם פה דתיים. שתיים,

את כבר באיחור מגיל 12. אה?

מגיל 12 את היית צריכה לעשות מצוות. את באיחור 12 שנה הרווחת, יעני, במירכאות, הרווחת.

זה, אחד.

שתיים,

את אומרת, מה זה החצאית?

לא החצאית,

העיקרון הוא שצריך לשמור

תורה ומצוות.

ואחת מהמצוות החשובות אצל אישה שמתבלטת בכל מקום,

זו הצניעות שלה.

אישה, או בחורה,

או נערה,

או גרושה,

או אלמנה,

שהולכות ברחוב,

הן נושאות

את סמל המרי בקדוש ברוך הוא כשלא הולכות על פי התורה.

זה כאילו אומרות לקדוש ברוך הוא בריש גלי, בחוצפה,

לא מעניין אותנו מה אתה מבקש.

לא נכון.

אני עוסקת באופנה, ואני נורא אוהבת אופנה, ומה לעשות שאני, שמעתי. אחותך תלך מחר

בצבא עם בגדים אחרים,

והיא תגיד,

תשמעו מה שאתם מבקשים ממני, זית,

זה עושה לי חררה,

אני לא יכולה,

הצבע הזה מדכא אותי,

אני נכנסת לדיפרסיה,

אני לא מסוגלת, לא יעזור לה שום דבר.

כן, אבל זו מסגרת של שנה ותשע, של שנתיים היום, אבל זהו.

שמעת, שמעת. ואז אחר כך היא יוצאתי ותיבש מה שהיא רוצה.

אין בעיה, הקדוש ברוך הוא יכול לקצר גם את המסגרת של כל בן אדם שנמצא בעולם,

הוא יקצר לו את המסגרת,

הוא לא יצטרך לשער פה הרבה זמן עם חצאית,

יכול לקחת אותו מהר, צ'יק צ'אק,

יקצר לו את המסגרת.

מה הבעיה, צניעות, צניעות, דיילת, לא צניעות, דיילת,

היא דיילת.

נו, מה הבעיה?

אני אגיד לך מה, תחשיבי בינתיים, תחשיבי,

ניתן לעוד מישהו משהו,

בעזרת השם, בסדר?

כן, רק רגע.

כבוד הרב, שלום לכם.

שלום וברכה.

אשתי היא מעל שלושה חודשים וחצי, היא עברה איזה בדיקת גסטרו,

ומאז עד עכשיו היא לא התאוששה.

במהלך הבדיקה היא קיבלה דומה ולא התאוששה.

היא בסך הכול בת 37 עם ארבעה ילדים קטנים.

כן.

זה הכול.

ו... היא מתרדמת.

ויש לך ילדים, אתה אומר? כמה? ארבע.

איזה גיל?

מארבע עד שש-עשר.

שש-עשרה.

כן, כבוד הרב. זה בן?

זה הבת.

מה הבן?

בן ארבע.

שלוש בנות?

שלוש בנים ובת.

בבנים איזה גיל?

ארבע, עשר, שלוש-עשר ושש-עשר.

והיא עשתה את הכול בשביל בר-מצווה של הבן שלו זכתה.

אתה לומד היום כל יום?

אין לך זמן.

אין לי זמן, האמת.

אין לך זמן.

כל הזמן אני ליד המיטה שלה.

הבנתי.

אתה מוכן ללמוד שעתיים כל יום לרפואתה?

בהחלט כן.

כל יום?

כל יום.

מה השם שלו?

אורח חיה בת שושנה גוהר.

אורח חיה בת שושנה?

גוהר.

גוהר.

השם ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, והיא קימיה ממיטת חוליה לחיים טובים שלום בזכות

שעתיים תורה שבעלה ילמד לזכותה מהרה, אמן.

אמן. עוד דבר אחד.

ציצית, יש לך?

יש לי.

אתה הולך עם ציצית.

את האמת לקחתי מיום שקרא לה.

הבנתי.

הילדים שלך יש להם ציצית?

כן, כולם.

ברוך השם, אשריכם.

יהי רצון שיהיו בשורות טובות מהרה.

תודה רבה.

כן.

הרב, הבן שלנו, הבן הבכור, בן ארבעה וחצי חודשים,

בגיל שבועיים בערך התחילו לו פרקוסים של פילפסיה.

עשו לו בדיקה בבית-חולים, והבדיקה יצאה תקינה, וחודש וחצי אחרי כן

חזרו לו הפרקוסים.

עשו לו בדיקות, יצא שהבדיקה יצאה לא תקינה. עשו לו בדיקת MRI, ראו שיש לו גושים במוח.

זה לא גידולים סרטניים,

אבל זה גידולים שלפי מה שהרופאה אומרת, זה תאים שלא הסתדרו במקום.

אז הם פשוט לוחצים על המוח,

יש בתוך התאים, יש מחוץ לתאים, והראש פשוט מלא.

עכשיו, אין לזה טיפול ואין לזה תרופה. זה להבדיל מיליון עובדות מסרטן, אין לזה אף טיפול.

הם פשוט נותנים תרופות שינסו להמית ולדכא את הקטע הזה במוח, והם לא יכולים לשלוט איפה זה יתפשט.

במידה והגידול גודל,

הם צריכים לעשות לו ניתוח מוח, והם לא יודעים אם יש אחוזי הצלחה בניתוח הזה.

הרופאה בבית-החולים אמרה לנו שאין,

בכלל, אין אפילו טיפול שנעקוב, נראה אם זה משתפר,

כי אין איך לסדר טעים במוח בגיל כזה.

יצא לנו לדבר אתה הרבה,

כשהיא ראתה שהמזל שלנו הולך ומחמיר,

היא התחילה לדבר אתנו בשפקות על האמונה, והנושא התפתח.

היא אמרה שהמצב שלו כל כך לא יכול להשתנות,

שאם יהיה מצב שאנחנו,

אם הרב יכול לעשות שזה יסתדר,

אנחנו נזמין באופן פרטי אולי עוד צילום MRI,

ואם יצא צילום תקין, הרופאה בעצמי מנהלת את המחלקה בבית-החולים אמרה שזה כל כך לא אפשרי שאפילו היא מוכנה שאני אביא לכיסוי עם הרב, כדי שהיא אפילו חוזרת בתשובה, אם זה יכול להיות.

היא אומרת שלסדר מחדש טעים במוח אין אפשרות אפילו, אין טיפול, אין כלום שיכול לעשות את זה.

היא צודקת, רק מי שעשה את המוח יכול לעשות את זה.

אני אמרתי לה.

אמרתי לה,

אל תראי שאני אלך לרב אמנון לישחק

ואני אזמין עוד צילום עם הרי, מתי שהרב יגיד, חודש, חודשיים, שלושה חודשים, מתי שהרב יגיד, כי הם לא עושים עוד צילום.

אין מה לעשות צילום, זה לא משהו שאמור להיעלם.

אמרתי לה שאני אזמין צילום, ומתי שהרב יגיד,

ואם יראו שהצילום נקי,

היא אמרה שאפילו היא מוכנה לחזור בתשובה.

תגיד לי משהו.

כן.

אתה לומד כל יום?

עכשיו כבר לא כל כך.

הייתי לפני כן בכולל, אבל עכשיו כבר לא בטוח. שעתיים זה בטוח שאתה צריך ללמוד בתעמי דיבור. שעתיים, תעמי דיבור, אני מוכן. אשתך מה?

אשתי גם, דתייה, יושבת פה עם אמא שלי.

נו, והיא שומרת לנו מצוות הקול? אשתי? כן. צניעות, הכול? כן, זאת תיקה, איפה שהעגלה.

כן, ואימא?

מי זה אימא?

אימא שלי לא ידעה. זאת שמתחבאת בין... זאת ש...

אימא, את אוהבת את הנכד?

אוהבת, אה?

את רוצה שביחד נעשה נס?

מוכנה?

זה יהיה קצת קשה, אבל לא חשוב. זה קל, זה לא כל כך מסובך.

אם תחליטי, בעזרת השם יתברך, שאת הולכת עם כיסוי ראש,

רגע, רגע,

רגע, רגע,

יכול להיות שנלביש גם למנהלת מחלקה.

תשמעי רגע מה שאני אומר.

זה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת.

יש קובעים יפים מאוד, קובעים יפים מאוד.

מודרני, משהו עולמי.

תשמעי טוב.

הם ברחו.

אלה מהשורה הראשונה, ברחו.

אל תברחי.

את יכולה לשבת.

אבל אני אומר לך,

תקשיבי טוב.

כתוב שהקדוש ברוך הוא, בדרך כלל, בדרך כלל,

כנגד כל עבר ועבר יש מצוות.

ומצוות התלויות בעבר,

אותו עבר נפגע.

למה דווקא אותו עבר? בא לרמז מה צריך לתקן.

כמו שיש ברכב.

יש ברכב את המראה של הרכב,

ויש נוריות, ואם חסר שמן, זה מהווה עב.

ואם הבלמים לא, זה מהווה עב. ואם הדלת פתוחה, זה מהווה עב.

בקיצור, זה מראה בדיוק מה הבעיה ברכב.

אותו דבר גוף האדם.

גוף האדם משדר מאיפה הבעיה,

וצריך לחפש את המצוות התלויות באותו עבר.

עכשיו,

היהודי שומר תורה ומצוות.

אני לא יכול לחשוד אותו.

יש בראש עוד כמה מצוות. יש תפילין, ויש

חלילה מחשבות לא טובות, ואפיקורסות, וכל מיני דברים. יש כל מיני מצוות תלויות בראש.

אבל בואי נגיד שהוא בסדר, והאישה בסדר, והוא קיבל על עצמו שעתיים ללמוד תורה, והאישה נותנת לה משהו.

אבל אני חושב, אני חושב,

שבעזרת השם יתברך, סבתא שיש לה נכד,

זה מאוד יקר. נכדים זה דבר מאוד מאוד יקר. זה יותר אפילו מבנים.

אז לכן אני אומר,

אם תהיה הקרבה,

וזו הקרבה, אני

יודע בדיוק מה הקושי, כבר עברתי את זה עם עשרות אלפים של נשים,

אם תהיה הקרבה מצידך בדבר הזה, ולא ללכת לא יפה, ללכת יפה, ללכת עם כובע יפה, קובעים, לא משנה, יש צבעים שונים ויפים.

אם תעשי את הדבר הזה, אני מאמין. אם אני מברך, ובעזרת השם יתברך, והציבור פה צועק אמן,

ואת מקבלת עלייך,

אנחנו את המקטרגים בשמים עוצרים.

זה קשה, אני יודע.

זה לא יפה להגיד, הוא מנצל את זה וכל הדברים האלה, אבל תאמיני לי

שאני רוצה לשמוע את הבשורה הטובה שהנכד שלך

100% בריא, ומנהלת המחלקה צריכה לשים כיסוי ראש.

אבל תחשבי,

תחשבי.

אני פה עוד,

תחשבי.

יכול להיות שתסכימי בעזרת השם, יכול להיות שלא.

אני אתן ברכה בכל מקרה לנכד, אבל אני יודע,

אני אדע מה שאני אומר מהניסיון שלי.

עם הכוח שלך אני אצליח יותר.

תראי כמה אנשים יש פה עם כובעים בכיסויי ראש. תראי.

תראי.

יש מלתחה גדולה מאוד.

חכו רגע, חכו, חכו רק רגע.

רק רגע, חכו, חכו שנייה, שנייה, שנייה.

בואו נעשה משהו, בואו נעזור לה.

בואו נעזור לה, אם אפשר, אם אפשר. בואו נעזור לה.

אנחנו עוזרים לא לה רק, אנחנו עוזרים לזוג.

אבל אנחנו רוצים גם לעזור לאימא.

יש מישהי מהנשים פה, בעזרת השם יתברך, שתהיה מוכנה לשים כיסוי ראש לרפואתו

של הילד הזה, בעזרת השם, שיבריא ויחלים מהרה.

אם יש פה אישה שמוכנה

לקבל על עצמה כיסוי ראש בעזרת השם יתברך,

זה יהיה דבר גדול ואדיר.

כמה זמן?

רגע, מי זאת השואלת?

מי זאת השואלת?

את השואלת.

בואי נשאל אותך שאלה. רגע, רגע, שנייה.

כמה זמן את מוכנה? בואי נגיד, כמה זמן את מוכנה?

זו שאלה הגונה.

כמה זמן את מוכנה?

חודש. חודש? בואי.

ברוך.

ברוך.

רגע, רגע, רגע.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו

והגיענו לזמן הזה.

אמן.

רגע, רגע.

מה השם שלך?

אביבה.

אביבה בת כמיל.

אביבה בת כמיל, השם יזכה אותך לכל טובה וברכה,

בריאות שלמה ונחת מהילדים מהרה.

אמן.

אשריי.

תראו איך זה מתאים לה. תראו. וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

אשריכם, ישראל. רגע, רגע, חכו רגע.

מי עוד מוכנה בעזרה? הנה עוד אחת. בכבוד.

תעזרי לה, תעזרי לה לקשור.

פססט. תעזרי לה לקשור.

כן.

ברוך.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו, מלך העולם, מלך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

רגע, רגע, רגע.

מה השם?

מה השם? טלי בת-חיה.

טלי בת-חיה, השם יזכה אותך לכל טובה וברכה.

הצלחה, נחת, פרנסה,

וסייעתה דשמיא במעשה ידייך. אמן. אמן.

מי עוד רוצה, בעזרת השם יתברך,

לשים כיסוי ראש לרפואתו

של הילד הנחמד,

שיזכה לאורך ימים ושנים לחיות?

מי?

מי עוד רוצה לזכות, בעזרת השם יתברך?

רגע, רגע. הנה אמא, הנה אמא, הנה אמא, הנה אמא, הנה אמא, רגע, רגע.

רגע, יש משא-ומתן.

משהו אחר ידע.

נו.

לא ידעת, משהו אחר. את שומרת שבת?

את שומרת?

לא.

מקבלת עלייך שבת?

אבל רק אני?

אני מדבר איתך עכשיו.

שבת, הנה, תשמעי, אנחנו נעשה חיבור.

בשבת, לא ביד, בבית,

יהיה לך כיסוי ראש, ויצאתי ידי חובה גם כן עם הכיסוי ראש, והשבת תשמרי.

בעזרת השם יתברך.

האם את שמרי בעליך בטח ישמור? לא.

את לא ישמור?

בשביל זה זה קשה.

למה הוא לא ישמור?

כי הוא לא ישמור.

מה הוא יעשה?

הוא מאמין בטוב הלב של האדם. אבל הוא לא מאמין בסימנים הקיצוניים. הוא לא מאמין, אין מה לעשות. אבל הוא לא יבשל, אל תבשלי מיום שישי. אני תמיד מבשלת מיום שישי והכול. תראה, שני הבנים שלי חוזרים בתשובה. יש לי בן במאה שערים,

יש לי את הבן הזה.

ששתיהם חזרו בתשובה, אני לא מנעתי מהם,

נתתי להם ללכת בדרך שלהם, טוב להם, טוב לי,

שום דבר לא מנעתי. עכשיו מגיע לך גם.

תראה,

המחויבות שלי לילדים שלי אני עשיתי,

המחויבות שלהם לילד שיהיה בריא,

נראה לי שזו המחויבות שלהם יותר מאשר שלי.

אומנם אי-אפשר להתפטר מלהיות אימא או להיות סבתא,

זו לא עבודה שאתה יכול להגיד היום, אני מתפטר, לא רוצה יותר להיות סבתא. בואי אני אגיד לך.

אבל הם לוקחים עליהם, אני מוכנה לקחת משהו שאני אוכל לעמוד בו. הנה, שבת, אמרתי, דבר קל,

לנוח.

לא חייבים להדליק חשמל, אפשר להדליק מלפני, נכון? טוב, זה לא עניין של חשמל. לנסוע? לנסוע? יש ראשון, שני, שלישי, רבי, חמישי, שישי עד שבת, מוצאי שבת.

סיגריות וזיים. סיגריות. סיגריות?

אפשר לעשן ביום שישי שלוש קופסאות רצוף בשביל להקים,

ואחרי זה כבר ניגען. אני מוכנה להתחיל בקטן. כיפור, אני מאמין שאת לא מאשרת. לא.

אז זה שאני רוצה להגיד, אני מוכנה להתחיל בקטן. זאת אומרת, תשמע,

סיגריות עדיין. סיגריות. סיגריות?

אפשר לעשן ביום שישי שלוש קופסאות רצוף בשביל להקים.

ואחרי זה כבר ניגען. אני מוכנה להתחיל בקטן. כיפור, אני מאמין שאת לא מאשרת. לא.

רגע, זה נפלא, זה נפלא, רגע, זה נפלא, תקשיבי טוב.

תראה, להגליק נרות אני מכין עמדתה נרות. שמעתי, כל השאר זה קל, אני מסכים.

אם את עושה את הכי קשה, את הקל לא בעיה, נכון?

לא, אבל שאר הדברים תלויים באחרים. אני רוצה דברים שתלויים רק אותי. מה תלוי באחרים?

לא לנסוע בשבת.

מה פירוש, את יכולה לא להצטרף.

אבל זה לא הולך ככה. אתה לא לוקח ואתה הורס מבנה שלם.

רגע, למה לקרוא לזה הורס? למה הורס?

אנחנו פשוט מאוד לוקחים שביתה כרגע, לא נוסעים בשבת.

בוא ניסע יום שישי, בוא ניסע או מיום שישי עד מוצאי-שבת לבית-מלון או למישהו.

מה הבעיה?

חייבים דווקא בשבת. חמישה נהרגו בשבת, את יודעת? למה נהרגו חמישה בשבת?

אבל אני לא יכולה להבטיח

בשם מישהו אחר,

אמרתי שתבטיחי בשם מעליך,

הילדים. נו, אז יש לי ילדה,

ויש לי גם בעל,

והם חלק מכל החבילה.

אתה לא יכול לעשות דבר שאתה עושה,

סעו בשלום,

אני נחה.

שבת מנוחה,

שבת מנוחה. אתה רואה, אני מוכנה לעשות, אתה רואה?

עזבי אותו, אני, אני, אני אשם. עזבי אותו. אתה רואה? עזבי אותו. רגע, חכי, חכי.

את צדקת במשהו. אתה רואה? אשר יצר אני עושה, עושה. תשמעי, את צדקת, משתדלת להתאפק שלא יהיה הרבה אשר יצר.

תשמעי, את צדקת, את צדקת,

שזה יותר שייך אליהם. נכון. רגע.

אבל את יודעת, כל דבר,

הקדוש-ברוך-הוא מסתכל על כל הסביבה.

למה? אם ייגרם לך צער מדבר שיקרה להם, אז גם את בחשבון.

זאת אומרת, אי-אפשר להפריד את החיים. אני אמרתי לבן שלי שהקדוש-ברוך-הוא אף פעם לא מביא דבר

שאתה לא יכול להתמודד אתו.

נכון. ואם הוא הביא דבר,

הוא נותן לך להתמודד ולראות איך האמונה שלך חזקה. לא שלי, שלו.

קודם כול, את צודקת, והקדוש-ברוך-הוא נותן דבר שאי-אפשר להתמודד אתו. אפשר להתמודד עם השבת ועם הבעל ועם הילדה.

זה, הוא צריך להתמודד. גם את, גם את. תראה, אני מבחינתי,

אני מבחינתי, העניין שלי זה,

זאת אומרת, העניין שלהם זה הילד, כן? אוקיי.

לא ילד, נכדית, תגידי.

נכד שלי.

אוקיי. עכשיו, רגע, רגע, רגע.

תראי,

אני לא מכיר אף אחד כמעט פה מהקהל, נכון?

תראי, שתי נשים לא שייכות למקרה בכלל.

אחת חילונית, ראית כמה לבד?

חודש אמרה מעצמה, מה היא חייבת? אז יש להם נשמה יתרה, אני לא נבחרת. אני לא נכנתי בזה, אני לא טועה. יש לך, יש לך צוח דעת, וחדה, יש לך נשמה מיוחדת. כנראה לא נכנתי בזה. תאמיני לי, תאמיני לי שאני יודע לזהות קצת אנשים.

שתיים, כמה אישה עוד אחת מקבלת?

כמו עשרות בחורים צעירים. למי יותר קשה?

לצעירים ללכת עם ציצית, או את עם כיסוי ראש?

לצעירים, את יודעת מה הפיתויים שיש להם, והם מוכנים לשים ציצית, וזה מחייב. זאת אומרת, בן אדם שם ציצית,

הוא יודע שעכשיו הוא מתקדש, הוא הולך במצוות.

את נשואה, ילדים, נכדים,

לשים כיסוי ראש זה לא דבר כל כך איי-איי-איי. עכשיו, לא דיברנו כבר,

כבר הורדנו לשבת, שאת כבר בבית בלאו הכי, ואת הרוב את כבר עושה,

אז לא נוסחים בשבת.

את הקשה את עושה בשבילו, סיגריות.

וזה שהוא יותר קל, אז מה, זה בעיה להגיע עם הבעל לפשרה, להגיד לו, שמע, אני בשביל הנכד.

בשביל הנכד.

אני לא יכולה לעמוד מנגד,

ואני לא אתרום את חלקי לטובת הנכד.

עכשיו, רגע, על סמך זה הוצאתי

מהרב ברכה במעמד של מאות אנשים,

שכולם ענו אמין, לבטל את הגזירה.

איפה תקבלי עוד דבר כזה?

ואם אני לא אעמוד בזה?

אז אתה יודע מה אתה עושה לי? אני מאמין. אתה יודע מה אתה עושה לי? לא. אתה תיתן לי להרגיש על המצפון שלי, הנה, בגלל שלא עמדת בזה? לא.

קרה ככה וככה וככה. לא, אף אחד לא יגיד את זה. תקשיבי. ככה אני, תראה, זה מראש, שמעתי וזה לא נכון.

אף אחד לא יגיד, אבל אם את אומרת כך, ואת חרדה מהמצב הזה,

המצב שאת בוחרת בו הוא יותר גרוע, כי את אומרת, אני לא נכנסת אפילו לזה,

ויכול להיות שזה לא יעזור ולא יצלח בגלל זה.

אז למה להפסיד את האפשרות והסיכוי?

למה לא הבאת את אמא של מעלי? למה הבאת אותי?

למה לא הבאת אותה?

הייתה מביא אותה, אולי היא היתה כבר מסכימה.

אתה יודע שאני... עזבי אותו, הוא...

תראה, הבן שלי, הוא פעם אמר לי, אמרתי לו, תראה, אני שומעת כל מיני סיפורים,

ככה,

שבן-אדם דתי עשה ככה ובן-אדם דתי עשה ככה, אז אומר לי, אמא, לא כל מי שיש לו זקן,

ופעות וכיפה, הוא דתי,

הדתי זה בפנים.

אני מסכים.

גם אני.

אבל צריך גם מעשים חיצוניים, מה נעשה? לקדוש-ברוך-הוא בוחן לב וקליות. מסכים. והוא יודע אם בן-אדם שלם.

מסכים.

אבל הקדוש-ברוך-הוא רוצה גם לדוגמה,

שאני לא אוריד את הזקן עם טהר.

מה אכפת לו אם אני עולה עם טהר או לא עם טהר?

הוא אומר לו, אתם הבנים שלי?

אתם לא תורידו עם תער, ככה אני רוצה.

אני רוצה שלא תקיפו את פעוט הראש. אני לא רוצה,

כי אני רוצה צורה מסוימת שאני רוצה.

ככה הבנים שלי ייראו.

אני לא רוצה שתעשו כתובת קעקע. אני לא רוצה.

אני לא רוצה.

אני לא רוצה שתשרטו שרטת על מת. אני לא רוצה.

אני לא רוצה שתכרחו כורחה על מת. אני לא רוצה.

הוא אומר, הגוף שלי גם,

לא רק הנשמה שלכם שלי,

גם הגוף שלי,

ואני רוצה שיהיה לזה תואר של יהודי,

תואר של יהודייה. ככה צריך לראות הבן שלי והבת שלי.

תאמיני לי, קטן עלייך,

ואת תהיי מאושרת, למה את עושה דבר אמיתי.

אני לא אוהבת להבטיח.

את לא יכולה לימאן להבטיח. אני לא יכולה לימאן. תסתכלי עלי, אז היא עושה. לא יכולה להבטיח. אני לא יכולה להבטיח. בלי להבטיח, בלי נדר.

בלי נדר אני מוכנה.

אבל מוכנה. בלי נדר מוכנה.

מוכנה.

כמה שאני אוכל, אני מוכנה. זאת אומרת,

אם הוא ייתן לי את הכוח להתחזק, על אחת כמה מוכנה. לא, אבל שבת, רגע, רגע. אני מוכנה. רגע, אבל שבת את שומרת.

זאת אומרת, אמרתי לך, בלי נדר כמה שאני יכולה. את יכולה.

סגרת לו שאת יכולה. רגע, שכחת שאת יכולה?

את יכולה, את יכולה.

את יכולה, את יודעת מה הזכות שלך, את יודעת מה הזכות שלך, אין לך מושג אפילו.

אוי, למה?

תראי איזה בן חמד, איזה מותק של זה.

רק מזה אני יכולה למות.

מה, מה, מה?

יו, יו, מה את עושה פה? לא נכון. תראה, אני לא,

מעולם לא הבטחתי דבר שאני לא יודעת במאה אחוז אם אני יכולה לעמוד בזה. בואי אני אגיד לך משהו.

את לא יכולה להבטיח.

נכון? לא יכולה להבטיח. אבל את יכולה להבטיח לה. הרי הוא נתן לנו את חולשות האנוש. אני מודה, אני חלשה, אז מה, זה בושה להיות חלשה? לא, לא. אני לא מפחדת להודות. רק שנייה, שנייה.

את מבטיחה לעצמך שתעשי את המקסימום ולא תעשי מרצון שום דבר, את מבינה,

שלא צריך לעשות, זה הכול.

אני מבטיחה לעשות את המקסימום.

בסדר.

זהו. שומרת שבת,

כיסוי ראש בשבת, וזהו.

אני לא. אז אתה מקסימום, שאני יכולה בשמירת החולף. זה המקסימום, לא ביקשתי יותר. מה?

אתה עולה?

הנה, שמעת?

שלא תגיד לי אחרי זה מה אמרו לי.

הוא לא שומר שומר. לא, הוא לא יגיד, הוא לא יגיד.

אני ואת עושים את זה.

אני לא.

אני ואת.

אני ואת. אתה אל תתערב.

אני ואת. לא, לא.

לרן.

אני ואת.

אנחנו עובדים עכשיו בשביל לבטל את הגזירה, שחס ושלום, הנכד הזה, אני אשאיר לו כל יום, אדונו, למה אתה רוצה?

יש לי, שרון הביא לי את כל הזה.

כל יום אני אשאיר את זה.

בבוקר פותחת עיניים שרה, רוצה?

מה יש? כמו שהוא יכול לגשת לקדוש-ברוך-הוא, גם אתה יכול לבקש ממנו. נכון, וגם את. כולנו הילדים שלנו. גם את.

אני מבקשת, ואני אמרתי לך, אני מאמינה שהילד יהיה בסדר.

הנה, קחי.

הנה, עכשיו יהיה בסדר. יאללה, סעי.

לא, אני לא,

רק לשבת הוא אמר, נכון? רגע, שימי, שימי. הוא אמר רק לשבת.

שימי.

לא, לא, לא.

שימי עלייך עכשיו. חילי, תילחץ.

זה לא עכשיו, הוא אמר לשבת.

נכון, לשבת קבענו? שבת, אבל שימי בינתיים, שכולם ניתן ברכה על זה.

ניתן ברכה.

רגע, רגע, חברים. רק לשבת.

שיבוא וידבר, ובינתיים. אוי, מירן, אתה, אבא,

אל תשגע אותי, הבן-אדם.

אמרתי, שבת, את שומרת בכיסוי ראש בשבת. זה הכול.

זאת אומרת שעכשיו אני לא הולכת עם זה. לא.

את רק שמה עכשיו שאני אברך.

וואי, וואי.

ברוך אתה, אדוני.

אלוקינו מלך העולם. אלוקינו מלך העולם.

כשאחיינו.

כשאחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן. חכי, חכי רגע, חכי.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם,

יצחק ויעקב, משה ואהרן, דוד ושלמה,

וכל הקהילות הקדושות והטהוריות, הוא יברך את הילד.

שלמה, בן מלי מזל.

אליעזר שלמה, בן מלי מזל, השם ירפא אותו ברפואה שלמה בכל אבריו וגידיו, ובפרט במוחו מהרה.

אמן. ויבטל הגזירה.

אמן. ויעביר את הבלבלה בתאים למוחו של בן לאדן. אמן.

אמן.

ועוד יברך את חיים מרדכי בן עדי ושלום ורפואה שלמה מהרה.

כן, עוד כיסוי ראש מי?

למי?

למי כיסוי ראש? בבקשה.

מי עוד כיסוי ראש?

רגע.

כיסוי ראש? אני לא אמרתי כלום.

הנה, שישי-שבת?

בבקשה.

כיסוי ראש?

הנה.

הנה, אשרייך, אשרייך, אשרייך.

הקדוש-ברוך-הוא ימלא משאלות לבכם לטובה.

הצלחה, ברכה ובריאות,

פרנסה טובה, זיווגים הגונים.

זרע חי וקיים, בכל טוב סלע, אמן.

מקבלת עלייך שבת? אבל רק אני. יהיה לך כיסוי ראש, ויצאתי ידי חובה גם כן עם הכיסוי ראש, והשבת תשמרי. בעזרת השם יתברך.

האם את תשמרי בהליך בטח אשמור? לא.

הוא לא ישמור?

בשביל זה זה קשה. למה הוא לא ישמור?

כי הוא לא ישמור.

מה הוא יעשה?

הוא מאמין בטוב הלב של האדם. אבל הוא לא, אבל הוא לא מאמין בדברים, בסימנים הכי טובים. הוא לא מאמין, מה הוא יעשה? שמעת, אבל הוא לא ייבשל.

אבל הם לוקחים עליהם, אני מוכנה לקחת משהו שאני אוכל לעמוד בו. הנה, שבת אמרתי, דבר קל, לנוח.

סיגריות. סיגריות?

אפשר לעשן ביום שישי שלוש קופסאות רצוף בשביל להכיר.

ואחרי זה כבר ניגע. אני מוכנה להתחיל את הקטן. סיפור, אני מאמין שאת לא מעשן. לא.

תראה, אני מבחינתי,

אני מבחינתי, העניין שלי זה,

זאת אומרת, העניין שלהם זה הילד, כן? אוקיי.

לא ילד, נכדית, תגידי.

נכד שלי.

אוקיי.

לא יכולה להשיח. אני לא יכולה להשיח. בלי להשיח. בלי נדר.

בלי נדר את מוכנה.

אבל מוכנה. בלי נדר את מוכנה. מוכנה.

כמה שאני אוכל, אני מוכנה. זאת אומרת, הוא ייתן לי, אם הוא ייתן לי את הכוח להתחזק, אז מה קרה? לא, אבל שבת, רגע, רגע.

רגע, אבל שבת את שומרת.

זאת אומרת, אמרתי לך, בלי נדר כמה שאני יכולה. את יכולה? הנה, קחי.

הנה, עכשיו יהיה בסדר. יאללה, סעי.

לא, תני, לא.

רק לשבת הוא אמר, נכון? רגע, שימי, שימי. הוא אמר רק לשבת.

שימי!

ברוך אתה, אדוני. אלוקינו מלך העולם. אלוקינו מלך העולם.

שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן. חכי, חכי רגע.

אם רצונכם נשמע עוד על יהדות או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות צלצלו אלינו ל-03,

6,

777-777903-777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net