מה הבעיה ? יש צניעות - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

רציתי לשאול, רציתי לשאול אם אלוהים ברא את השטן,

למה הוא ברא אותו,

והאם יש לזה קשר לכל מה שקורה היום במדינה.

למה חסאית זה מה ששנה אותי, זה מה שאני נושאה בלב. כשאני בת 24 ואני שינית את העולם שלי מאילת לקריית ארבע, מי... תביני, אני לא תחשבי שכולם פה דתיים. שתיים, את כבר באחור מגיל 12. אה?

מגיל 12 את היית צריכה לעשות מצוות. את באיחור 12 שנה הרווחת, יעני, במירכאות, הרווחת. זה אחד. שתיים,

אתה אומר, מה זה החצאית? לא החצאית, העיקרון הוא שצריך לשמור תורה ומצוות. ואחת מהמצוות החשובות אצל אישה שמתבלטת בכל מקום,

זו הצניעות שלך.

ואני שמתי כבר חצאית ואני עפתי ממנה כל המדרגות. זה לא... זה מסובך. צריך להתאמן, נכון. צריך להתאמן, לא ליפול במדרגות. נכון. הוא אומר לי גם להישאר ולגדל ילדים בלי לעבוד, בלי כלום, אם אני אעשה את זה, אני אגדל את המשפחה.

אני לא נשואה או משהו, אבל גם אומרים בתורש, כאילו שהאישה לא... היא צריכה לגדל רק ילדים, להביא ילדים לעולם. איפה כתוב? איפה כתוב? איפה כתוב? אני לא מכירה פסוקים. את לא מכירה את זה רק ברדיו ובטלוויזיה.

אבל אני אגיד לך את האמת, כי אני לא יודעת מוני אנשים כתובים. הולכים על גופייה ברעות? כן. מה, חסר לך חולצה על גופייה? לא, אבל שלך, אני לא רואה, זה הכל בלב. שלך? אני לא חושבת שהחיצוניות, החיצוניות שלי משנה משהו. מה הבעיה? צניעות, צניעות.

קלטות 407-408, מה הבעיה? יש צניעות?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אדם שלקוי במידותיו גרוע יותר ממי שחטא בחטא העגל.

כתוב בתורה,

ויאמר השם אל משה,

ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא,

ועתה אניחה לי ויאחר אפי בהם ואכלם.

הקב'-ברוך-הוא אומר,

כיוון שעם ישראל הגיעו למידה של קשיות עורף,

אין טעם להשאירם בעולם,

ואני מכלה אותם מן העולם.

כמו בדור המבול.

וזה דבר תמוה,

כיוון שהקב'-ברוך-הוא אמר שישראל חטאה גדולה.

חטא של עבודה זרה,

לעשות עגל מסכה.

עשו להם עגל מסכה, וישתחוו לו ויזבחו לו,

ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר יעלוך מארץ מצרים.

בכל זאת הקב'-ברוך-הוא על עצם המעשה של

מעשה העגל,

הוא לא גוזר עליהם קליה,

אלא על עצם מידת קשיות עורף,

המידה הרעה הזאת של קשיות עורף.

למה זה?

למה המידות יותר קשות,

מידות רעות,

יותר קשות ממעשי העגל?

הגדולה של אדם זה שיש לו את כוח הבחירה.

אדם גדול מן המלאכים.

למלאכים אין בחירה, לאדם יש.

אדם יכול לבחור בטוב או לבחור ברע.

הכול ברצונו,

ובזה הוא דומה לצלם אלוקים.

בזה אנחנו דומים

לקב'-ברוך-הוא,

שהוא כל-יכול ובעל בחירה.

גם אותנו שם הקב'-ברוך-הוא בעולם כשליטים בעולם.

אנחנו לא רק שולטים

בעולם התחתון,

אנחנו גם שולטים,

אם המדרגה שלנו גבוהה, גם במלאכים.

ולא עוד,

אלא שאנחנו מפעילים ומניעים את העולמות העליונים

והשפע העליון שירד לארץ

מכוח המצוות שאנחנו עושים בבחירה שלנו לטוב.

חכמים אומרים על הפסוק, זה אלי ואנווהו,

פירושו של דבר,

הביא דומה לו.

ואנווהו צריך להיות דומים

לקב'-ברוך-הוא. מהו רחום?

אף אתה יהיה רחום.

מהו חנון?

אף אתה יהיה חנון.

מהו גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים. רש״י אומר,

זה אלי ואנווהו ואנווהו ואני הוא.

זאת אומרת, אדם יכול להגיע למדרגה דומה,

בהשוואה כמובן

ובהבדלה לקב'-ברוך-הוא.

אני אמרתי, אלוקים אתם

ובני עליון כולכם.

אכן כאדם תמותון.

מה הפירוש?

הקב'-ברוך-הוא אומר, במעמד הר-סיני אתם הגעתם למדרגה כמו האדם הראשון לפני החטא,

והגעתם למדרגה אלוקית.

אז אני אמרתי, אלוקים אתם

ובני עליון כולכם.

אבל אחרי שחטאתם בעגל,

לכן כאדם תמותון, כמו האדם הראשון שנגזרה עליו מיתה בגלל החטא,

גם אתם תשובו שוב למיתה.

אם לא היו חוטאים בעגל,

מי שלא היה חוטא היה חי לעולמים.

אם הייתה ניתנת

התורה בלוחות הראשונים

ולא היה משבר אותם, משה,

לא הייתה שכחה כלל וכלל. מה שהיו לומדים היו זוכרים.

לא היו מלחמות, לא היו גלויות.

שכינה הייתה בכל מקום. איפה שהיה יהודי, בתוך

ארבע אמות שלו,

הייתה שכינה כמו בבית-המקדש.

אבל את כל זה איבדנו

בגלל

חטא העגל,

שהוצרך משה רבנו לשבור את הלוחות

כדי לזעזע את העם על המעשה שהם עשו.

מכל מקום,

אדם שעובר עבירה יש לו בחירה.

אם הוא עובר עבירה,

אפילו אם היא קשה כמו העגל,

שזה איום ונורא,

בכל אופן הוא עדיין לא מאבד את צלם האלוקים שלו.

הוא פשוט בחר טעות,

משגה,

דמיון,

התפתה,

התאווה.

אבל הוא לא איבד צלם אלוקים.

כמו שאומר הרמב״ן,

וכי מישהו מאלה שיצא ממצרים חשב שאת העגילים שהוא נתן בשביל שיעשו את העגל,

אז בעגילים שהוא הוריד מהאוזן ועשה עגל,

זה העגל שהוציא אותו ממצרים,

שנאמר, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך ממצרים.

אתה עכשיו הורדת את העגילים ועשית עגל, אז איך הוא הוציא אותך ממצרים?

ברור שאין אדם טיפש לחשוב כך,

אבל מה הכוח של היצר הרע?

לבלבל את האדם,

להטעות אותו.

מה עשה יצר הרע?

הראה לכולם את מיתתו של

משה רבנו

באוויר

כאילו הוא מת, ומלאכים מלווים אותו.

אז מה אמרו?

זה משה האיש,

לא ידענו מי היה לו.

מה זה?

הוא אמר שהוא יעלה ל-40 יום, והנה הוא בושש לרדת,

החר בשש שעות,

ורואים את המיתה למעלה,

וכולם נהיו נביאי שקר בגלל הדמיון שהכניס להם יצר הרע,

ואמרו, זהו, לא ידענו מי היה לו.

הדמיון הזה עלה ביוקר.

אבל זה כוחו של היצר הרע, לעשות אפילו עם שלם מדומיינים.

אבל מה יכול העם לעשות?

מה יכול העם לעשות?

אם כל העם רואה אותו דבר,

וזה נראה בחוש,

מה יכולים לעשות?

כן, אבל אם הקדוש ברוך הוא הבטיח משהו, אפילו שתראה במציאות ההפך,

תכחיש את המציאות

ותקבל את מה שהוא אמר.

כי מציאות זה רק הוא.

כל השאר זה דמיון.

אם השם אמר שהוא עולה 40 יום ו-40 לילה והוא יורד,

הוא ירד.

אם יש איחור ועכבה, יש לזה חשבון.

השם ידע שאם יתאחר משה הם יעשו עגל.

אבל בשביל לקבל את התורה היה צריך לשהות 40 יום דווקא.

ולמה 40 יום,

אומר אור החיים הקדוש, אחד,

זה כנגד יצירת הבלד?

40 יום ליצירת הבלד.

מתרקמים כל איבריו של הוולד ב-40 יום.

הוולד, בתוך מעי אמו, שלם כאדם גדול,

בגיר,

מוח, אצבעות, ציפורניים, הכל, הכל, הכל, הכל.

40 יום.

משה, בשביל לקבל את התורה, היה צריך לרדת

ממדרגה של אדם ולהגיע למדרגה של נשמה בלבד.

כמה צריך?

40 יום כדי לחזור אחורה.

להזדכך.

40 יום הוא לא אכל ולא שתה.

כמו מלאך, היה צריך לרדת.

צריך את ה-40 יום.

וגם התורה נלמדת בפרדס.

פשט,

רמז,

דרש,

סוד.

יש ארבעה עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.

הפשט הוא כנגד העשייה,

וכן הלאה למעלה במדרגות. הסוד הוא באצילות.

ואין דרגות בעולם העליון, בכל עולם ועולם,

דרגות שבקדושה שהן פחות מעשרה,

עשר ספירות.

ארבע פעמים

שווה

40. ארבע פעמים עשר

ספירות שווה 40. צריך כל יום ללמוד

ספירה אחת כנגד אותו עולם.

אז זה היה צריך להישאר.

נו, אז מה אם הוא בושש?

אבל יצר הרע ממהר.

הוא יודע לדחוף את כולם ולהטעות את כולם, למהר את כולם.

ואז הם נכשלים באותו חטא, ועדיין הקדוש ברוך הוא לא רוצה לחלות את העם.

אפילו שהם חטאו.

וביום פקדי ופקדתי.

אומר הקדוש ברוך הוא, יגיע, אני אפקוד לכם את הארון של העגל במשך כל הדורות, אני אחלק לכם אותו,

אל תדאגו.

תשלמו את זה.

אבל לחלות

זה רק על קשיות עורף.

המידה הזאת של קשי עורף.

למה?

ככל שאדם מתרחק במידותיו,

במידותיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא רחום וחנון וגומל חסדים וכו',

ככה הוא מאבד יותר את הצלם אלוקים שלו. כיוון שאני הוא,

זה אלי ואנווה הוא.

אני צריך להיות דומה לו.

ככל שאני מתרחק מזה על-ידי המידות הלא-טובות,

אני מאבד צלם.

דוגמה שאנחנו מכירים,

להבדיל מישראל,

אבל הגרמנים, יימח שמם וזכרם,

בזמן השואה כולם אומרים, איבדו צלם אלוקים.

מה, נהיו חיות טרף.

אפילו חיות טרף

זה מעלה,

כיוון שחיית טרף טורפת לצורך אכילה, אבל לא הורגת לשם הריגה.

ואלה היו לא חיות טרף, אלא חיות אדם.

יותר גרוע מחיות טרף.

חיית אדם זה חיה עם שכל של אדם.

זה יותר גרוע מחיית טרף.

הם איבדו צלם אלוקים, זה נקרא לאבד צלם.

השחיתו את הצלם שלהם.

אז ככל שהאדם מתקן את מידותיו,

הוא מתקרב לצלם אלוקים יותר ויותר, לטוב הגמור.

ככל שהוא מתרחק והמידות שלו מקולקלות,

אז הוא מאבד את הצלם אלוקים.

לכן, כיוון שהם הגיעו לקשיות עורף, שזו מידה של עיקשות,

לא רוצים לקבל.

עורפם כגיד ברזל,

לא פונים אנה ואנה,

בטוחים בדרכם,

אין להם שום תהיות ושום שאלות.

אומר הנביא, הנני נשפט

אותך על אומרך,

לא חטאתי.

אומר הקב' ברוך הוא, אני לא נשפט אתכם על זה שחטאתם,

אלא על זה שאתם אומרים,

לא חטאתי.

זאת אומרת, לא מכירים בחטא.

אם לא מכירים בחטא,

ויש קשיות עורף ולא רוצים לשוב בתשובה,

אין תקנה.

אז אין בשביל מה להשאיר את הבן אדם בעולם.

אין תקנה.

כל האיסורים שהקב' ברוך הוא מביא בעולמו הם רק בשביל לכווץ את האדם ולהביא אותו להכרה שיש מישהו מלמעלה שיכול לכוון אותו ולומר לו, הופ,

משהו לא בסדר.

שים לב,

אם בן אדם לא רוצה לתרגם את הדברים נכון,

אז פשוט מאוד ייתנו לו יותר חזק,

עוד צביתה יותר חזקה, עד שיבין, לא יבין, לא יתקוף אף לא כלום,

לא תהיה ברירה, ישברו אותו.

זו הבחינה של קשיות עורף.

כשאדם הוא קשה עורף,

זה המצב.

ולא תאמינו,

לפני שבוע ימים מצלצלת אישה אלינו הביתה,

אשתי עונה,

והיא אומרת לה,

בעלי,

נותרו לו כמה ימים על-פי הרופאים לחיות.

תשאלי את הרב מה אפשר לעשות.

היא שאלה אותה, בינתיים תגידי לי,

האם אתם שומרים מצוות או לא? היא אמרה, לא.

את תהיי מוכנה לשים כיסוי ראש?

אז היא אמרה, במצב הזה אני מעדיפה שלא.

טוב,

אשתי מעבירה לי את הקו, ואומרת לי, יש פה אישה, כך וכך, אני אומר לה, תגידי,

תגידי לה שהם צריכים שניהם לחזור בתשובה,

אם לא, זה לא יועיל.

היא שמעה את התשובה, טרקה את הטלפון.

שניים נמצאים בקרב,

אחד מקבל צרור, נפגע.

אומרים לאשתו לידו,

תשמעי שימי על הראש כובע פלדה, כפלד.

אז היא אומרת, במצב הזה אני מעדיפה שלא.

אחרי שהעיריות יסתיימו,

אני אשיא,

מתוך רצון.

היא תלך בדיזנגוף עם כובע פלדה.

עכשיו, לא.

אחד הולך לרופא,

אומר, לאור המחלה שיש לך, אתה צריך לקחת תרופות.

הוא אומר לו, לא עכשיו,

אל תנצל את זה שאני חולה.

אחרי שאני אהיה בריא, אני אקח תרופות.

אז הוא מתרגז, למה אמרו לו לקחת כדורים? הוא מתרגז.

מה, אתה מנצל את זה שאני חולה?

זה קשיות עורף.

עם תירוצים.

אבל מה לעשות, ככה בני-אדם.

ככה בני-אדם.

ממציאים להם כל מיני פטנטים בשביל להתרחק מהקדוש-ברוך-הוא.

יש אחד נוסע באוטו, נוסע,

עובר בעדו.

למה? הוא חסיד של השיטה.

טוב לי,

אני חי טוב, אני מאושר.

מה, אני אעלה ולבדוק ולעשות חשבונות. סע.

סע.

תפס אותו שוטר, הוא אומר לו, אדוני, נסעת באדום.

אז מה?

העיקר שאני מבסוט ואני נוסע וזה.

אז הוא אומר לו, יפה, גם אני מבסוט לכתוב לך דוח.

וגם אני אהיה מבסוט ללוות אותך לתחנה,

תשאיר שם את הרשיונות,

תלך ברגל.

כולנו נהיה מבסוטים.

יש אחד שאומר, העיקר זה להיענות, אני נהנה.

אם אני נהנה, למה שנבדוק ואחקור למה צריך, מה צריך? אני חושב שאני נהנה.

למה הדבר דומה? לרפתן,

נכנס לרפת, מסמן כמה פרות על הגב ויוצא.

אחרי כמה ימים באים, לוקחים פרה אחת,

שמים אותה במשאית ונוסעים.

בפרה מבסוטית, שורקת,

נהנית, לקחו אותה על טיול,

והיא מרחמת על הפרות שנשארו ברפת.

רק היא הולכת לטיול.

רק היא לא יודעת שהטיול זה למשחטה.

יש הרבה פרות בינינו, נוסעים, מטיילים, ימינה, שמאלה, שורקים.

אבל תסתכלו בצידי הדרכים, מה כתוב בשלטים,

לאן הדרך מוליכה?

הלו,

יש כתובת?

לחולון.

אתם יודעים מה אומרים? לחולון, לקחו אותו לחולון.

אתם יודעים מה יש בחולון?

איפה שהיה חולות?

נו,

מה אכפת לו? העיקרון נהנה.

כן, אבל תשאל את עצמך, למה דווקא אותך לוקחים לטייל?

אל תרחם על אלה שלום טיילים.

תחשוב, למה לך נותנים כל כך הרבה לטייל?

פרה שנותנים לה לאכול הרבה,

סימן שהיא מיועדת לשחיטה.

למה? שיהיה הרבה בשר.

כשאחד, מפטמים אותו יותר מדי, נותנים לו הרבה טוב, שידאג, שידאג.

אבל יש אחד,

אומר, עזוב, איש באמונתו יחיה.

איש באמונתו יחיה. אתה תעשה את שלך, אני אעשה את שלי, לא מפריע לך, אתה אל תפריע לי, נחיה.

למה הדבר דומה? לרואה-חשבון.

הוא המציא לוח הכפל משלו.

אצלו 6 כפול 6 שווה 6. קבל חשבון חשמל,

600 שקלים לשלם.

הוא אומר, אין בעיה.

הוא מוציא את המחשבון,

מכפיל לפי לוח הכפל שלו, יוצא שהוא חייב 100 שקלים בלבד.

שולח 100 שקלים,

וחברת החשמל אומרת לו, איפה עוד 500?

הוא אומר, מה זה?

איש במחשבו יחיה.

אני, לפי החשבון שלי, חייב רק 100 שקלים.

מעון אם לא בחברת חשמל,

איש באפלתו יחיה.

סוגרים לו את החשמל.

איש באמונתו יחיה.

כן, אבל יש שם מישהו שמחזיק את השלטר.

אם הוא מחליט, הוא מחבק.

אתה לא משנה.

אנשים מטיילים, מסתובבים בעולם. כל אחד יש לו סיפור שלו.

אבל מאחורי כל זה, מה זה?

קוראים לזה קשיות עורף.

יש אחד שאומר, אתה יודע מה? אתה צודק.

אבל מה?

תן לי לעשות את זה בקצב שלי.

למשל, למה הדבר דומה? לגנב.

תפסו אותו,

והתברר שהוא פורץ ל-30 דירות כל חודש.

אמרו לו, אתה מפסיק או לא? הוא אמר, אני לא יכול בבת-אחת.

אני ארד לאט-לאט בהדרגה.

חודש הבא 20 דירות, אחר כך 10. לאט-לאט, בקצב שלי.

ייתנו לו עוד לגנוב דירה אחת.

אבל הוא בשבילו, הטענה הזאת מספקת.

מה אתה בא לבן אדם ותחזור בתשובה? מה זה לחזור בתשובה?

לאט-לאט,

בקצב שלי.

ככה אומרים אנשים.

קוראים לזה קשיות עורף.

יצר הרע נותן לאדם דמיונות שיש לו עוד הרבה זמן,

הרבה זמן.

מה אתה דואג?

יש כאלה שיצר הרע בכלל הופך להם את היוצרות.

את הנכון הופך לשקר,

ואת השקר לנכון.

אף זקן

בצהרי יום חם

רצה קצת להצטנן,

להתאוורר, להתקרר חם.

ירד למרתף הקריר,

ואיך שהוא נכנס,

נסתמאו עיניו.

לא רואה.

נבהל.

בנו, שהקדים אותו במרתף,

אמר לו, אבא, אל תדאג.

כך זה טבע הדברים.

כשבאים מאור לחושך, לא רואים.

אבל יעברו דקות מספר,

אתה תתרגל עד שתראה בחושך.

האב הזקן אומר לבנו, בני,

מזה אני חושש,

כי חשיכה

זו חשיכה.

ואני פוחד שהיא תשכנע אותי שהיא אורה.

אב זקן,

אחד שלומד תורה, זה קנה חוכמה.

יושב ולומד תורה בצהרי היום, כמו שהשמש מאירה, ככה התורה מאירה לו.

כחום היום, הלא כה דברי כאש.

אבל התורה מטשת כוחו של אדם, אדם מתייגע ולומד ולומד. יום אחד מחליט קצת לרדת,

להתאוורר.

לאן יורדים להתאוורר?

למרתף.

איפה זה המרתף?

הרחוב.

איך שהוא יורד לרחוב, מסתמא.

וואו, וואו, וואו, מה רואים?

איזה לכלוך, איזה פריצות,

איזה שקר, איזה, מה זה? איזה התנהגות. מה הולך פה?

לא יכול להסתכל.

אז הבן שלו, שכבר נמצא ברחוב הרבה זמן, מתקרר,

אומר לו, אבא, אל תדאג,

ככה זה בהתחלה.

איך שיורדים, וואו, וואו, וואו, וואו. אבל חכה כמה זמן, תוך כמה זמן אתה תתרגל לאט-לאט ואתה גם תראה, תראה, הכול טוב, תראה.

אומר לו, אבא, לא, בני, אני חושש.

חושך זה חושך, שקר זה שקר, טומאה זה טומאה, פריצות זה פריצות.

שום דבר לא ישתנה.

אבל אני פוחד

שבסוף זה ישכנע אותי שזה האורה.

ואני הייתי בחשיכה.

פעם קראו לו השטן.

הרבה זמן לא שמעתם את השם הזה, השטן.

למה לא?

כי הוא הבין שהשם הזה מפחית את האנשים,

והוא ביקש החלפת השם.

ביקש שיחליפו לו את השם.

אז החליפו לו את השם וקראו לו יצר הרע.

יצר הרע זה שם יותר עממי,

התקבל מאוד בתפוצותינו,

זה נשמע יותר חביב כזה, לא מאיים.

ובתימנית הוא גם נחמד כזה, יא סוררה כזה, משהו כזה קטנצ'יק, נחמד כזה ככה.

אבל אחרי כמה זמן

הוא ראה גם שהקליינטים לא מתרבים.

תנועת התשובה הגדולה בימינו,

כולם מכירים את יצר הרע, זה יצר הרע, אני אומר לך, זה יצר רע, תזהר מנו, זה יצר הרע, זה יצר הרע, כולם מדברים על יצר הרע.

ההוא שמע שהתרגלו לשם הזה, ביקש עוד פעם להחליף את השם.

נו, אז במשרד הפנים החליפו לו עוד פעם את השם,

ובחרו לו שם.

נאור, נאור, משהו חדש, סטריני,

היום קוראים לו העולם המודרני.

העולם המודרני.

אני מודרני.

הוא לא אומר אני השטן.

אני מודרני.

אני דתי, אבל מודרני.

אני הולך איתו יד ביד, אתה מבין? אני הולך עם התורה ועגל הזהב. ביחד, ביחד הולכים ככה וזה.

גם תורה, גם עגל.

ככה,

אתה מבין?

מודרני.

לא רק זה, המודרני צוחק על הפרימיטיבי.

החושך נהיה אור,

והאור נהיה חושך.

אתם מבינים מה הוא עושה את סרר השטן?

הוא רק מחליף שמות.

אוי,

אומר ישעיה הנביא.

אוי, האומרים לחושך אור ולאור חושך.

שמים מר למתוק ומתוק למר.

מהפכים את היוצרות.

למה?

אומרת הגמרא, הוא השטן,

הוא היצר הרע,

הוא מלאך המוות.

זה אותו הוא.

בהתחלה הוא בא כייצר הרע.

נותן לך עצות רעות כאלה, אבל כאלה מצופות.

ראיתם היום הכול מצופה.

שוקולד מצופה.

שקיות עם צבעים מצופות.

הכול מצופה.

גם הוא בא בציפויים.

והוא מייעץ עצות.

איך שאתה מתחיל לעשות את עצתו,

הוא עולה מיד למעלה להסטין.

להיות שטן, לקטרג על הבן אדם ואומר,

הנה,

הוא עובר עכשיו, עכשיו, עכשיו,

תנו לי הוראה להרוג אותו.

ופעמים הוא מקבל רשות, והוא, הוא, מלאך המוות.

עוד רגע.

זאת אומרת, יצר הרע עובד טוב,

מפתה את האדם,

מקטרג עליו, וגם דואג לקחת אותו.

זה אותו הסחבק הזה הנחמד עם העצות הטובות.

זהו.

כשהקדוש ברוך הוא ראה, כשהעם ישראל הגיעו לקשיות עורף,

אמר, הניחה לי נאחר אפי בהם ואכלה.

ואעשה אותך לגוי גדול. אני אתחיל ממך מחדש כמו עם נוח.

משה לא הסכים.

אבל למדנו דבר קשה ביותר.

מידה קשה כמו קשיות עורף

יכולה לגרום לבן אדם שלא יהיה לו סיכוי יותר להישאר בחיים.

פשוט הקדוש ברוך הוא יוציא אותו מזה העולם, כי אין לו תקנה.

אם אין דרך של תשובה,

אז כבר אין טעם להשאיר את הבן אדם בחיים.

יש ציווי בתורה,

ומלתם את עורלת לבבכם.

מה זה, ומלתם את עורלת לבבכם?

אומר הסמ״כ,

אחד מן הפוסקים הגדולים,

אומר ככה,

לימול את עורלת הלב פירושו לאהוב את התוכחות.

אם בא אדם, הוא מוכיח אותך,

אומר לך את ההוכחה.

מה נכון לעשות ומה לא, אתה צריך לאהוב את התוכחת שהוא אמר לך.

אתה לא רק צריך לאהוב את התוכחת, גם אותו אתה צריך לאהוב. את המוכיח עצמו אתה צריך לאהוב.

אם אחד אומר לך, יש לך כתם על החליפה

לפני שאתה נכנס לחתונה,

אתה תכעס עליו?

תנפנף אותו?

תגיד לו, מה אני מבין לך? מה אתה מתערב?

או שאתה תנקב ותגיד לו, תודה, תודה, תודה.

מה קרה? בן-אדם אומר שיש לך בעיה.

איזה בעיה?

אתה לא מקיים איזה משהו.

אתה תחסר אחר כך במצוות.

אתה עושה איזה עבירה, יהיה לך פגם.

לא כדאי.

קח, תירש גן עדן.

בא והוכיח אותך. אשמח בתוכחה ואשמח במוכיח.

מצווה לאהוב אותו.

מי שאינו עושה כן, אומר בעל הסמ״כ.

אומר, הרי הוא

עובר על מצוות עשה כמו מי שלא אוכל מצה בפסח,

וכמו מי שלא נוטל לולב בחג,

והוא נקרע ערל לב.

יש לו עורלת לב,

הוא לא מוכן לקבל.

ועל זה באה מצוות התורה ואמרה,

ומלתם את עורלת לבבכם.

זה חובה עליכם.

בא מישהו ומוכן לעשות לך את זה?

מה אתה כועס?

נולד לך בן?

הזמנת מוהל

למול את עורלת הבן?

יש עוד מוהל שימול לך את עורלת הלב.

תשמח, בא המוהל.

תאהב אותו.

אתה לא יכול לעשות את זה לבד? הוא עוזר לך לעשות את זה. תשמח.

אבל מה יש שם בעורלת הלב שצריך למול אותה?

כל המידות הרעות,

כל החשק, כל התאוות, כל הטמטום שבלב,

כל החטאים שם צפונים

בעדם שלא מל,

הרי זה מעוות את דרכיו.

יש עוד מצווה שהיא לא תעשה.

כתוב ועורפכם לא תקשו עוד.

העורף,

מגשים אותו, ככה מחזיקים חזק, לא רוצה לזוז ימינה.

ככה הוא החליט?

ככה זה נכון לדעתו? לא מעניין אותי, אני הולך עם זה ראש בקיר.

התורה אומרת לא המותק, לא. עורפכם לא תקשו עוד.

צריך להיכנע, פשוט מאוד, אין מה לעשות. צריך להתכופף, צריך להתכופף. אל תחזיק ישר יותר מדי, תתכופף, תתכופף, תתכופף, עמוד, תתכופף.

חכמים לימדונו כל הגזירות והבעיות והצרות שבאות על עם ישראל.

אם תעמוד מולם, תתנפץ.

אלא אם בא עליך גל, הנהן לו.

ראיתם גלים בים?

באים גלים, אם תעמוד ממול, תקבל את זה בחזה, תעוף לחוף.

ראיתם צונאמי?

שם מרחם.

מישהו יכול לעמוד?

אבל תתכופף.

תן לזה לעבור מעליך. אחרי שיעבור הגל, תתרומם.

נבוא עוד גל,

עוד פעם תתכופף.

תן לו לעבור, תתרומם.

ככה אנחנו עוברים את כל הגלויות.

אוי ואבוי, אם היינו יוצאים נגד,

בכל דבר לא היינו קיימים.

לכן, צריך להתכופף.

בערפכם, אל תקשו עוד.

מה צריך לעשות? לשבור את המידות. המידות הרעות

הן החורבן של הבן אדם.

מה צריך לעשות? להעביר על המידות.

אומרים חכמים זיכרונם לך על הפסוק, תולה ארץ על בלימה.

אמר רבי יוחנן,

אין העולם מתקיים, אלא בזכות משה ואהרון.

לא כוח גרביטציה, לא גלקסיות, לא שום דבר.

בזכות מה העולם מתקיים?

משה ואהרון.

למה בגלל משה ואהרון?

כתוב, תולה ארץ על בלימה.

מה אמרו משה ואהרון?

ואנחנו,

מה?

משה לא החשיב את עצמו לכלום.

אהרון לא החשיב את עצמו לכלום.

משה היה מנהיג של עם ישראל, העם הנבחר.

משה דיבר עם הקדוש-ברוך-הוא פנים אל פנים. משה נלחם עם המלאכים והוריד תורה לישראל.

משה היה כמו מלאך 40 יום, לא אכל ולא שתה.

משה הוריד את הלוחות.

והוא אומר, אני כלום.

ואנחנו, מה?

היום כל נהג שיש לו מפתח לגלגל,

וואי, וואי, וואי, מה זה מה?

הוא דורס אותך,

מה זה מה?

אתה לא רואה אותי?

פיפיפ.

נסה לעקוף אותו.

פיפיפ.

אני פה.

משה אומר, אנחנו, מה?

שמעתם פעם דבר כזה?

כל העולם עומד על משה ואהרון.

אבל אין משה ואהרון, מה עכשיו?

ממשיכה הגמרא ואומרת, אמר רבי אליעזר,

אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה,

שנאמר תולה ארץ על בלימה.

בלימה. מי שבולמת פיו.

וואי, וואי, וואי.

כשמישהו

מתפרץ עליך או מתווכח,

יש מריבה, איך אתה רוצה לענות?

מנסים להרגיע אותך.

שום דבר.

שום דבר.

הכוח של הבן אדם שמעמיד את העולם כולו זה אם הוא מסוגל לסתום את הפה באותה שעה בשעת המריבה.

זה נקרא אדם שמעביר על מידותיו,

והאדם הזה דומה לקדוש ברוך הוא.

למה?

הקדוש ברוך הוא רואה את הבנים שלו חוטאים,

עושים עבירות,

נותן להם כוחות,

נותן להם חיים,

נותן להם בריאות, נותן להם הכול,

ועם כל זה משתמשים נגדו. ומה הוא עושה? שותק.

שנה, שנתיים, שלוש, חמש, עשר, עשרים, שותק. לא רק זה,

מזה שהוא שותק עוד מכחישים אותו. אומרים, אתה רואה?

אני עושה הכול.

חלל שבת, אוכל נבלות, אוכל טרפות, אוכל הכול, תראה מה? כלום לא קורה.

כלום לא קורה.

מי

שבולם את פיו בשעת מריבה, כל

הארץ עומדת בזכותו.

עוד אחד שלישי.

אמר רבי אבהוו,

אין העולם מתקיים, אלא בזכות מי שמשים עצמו כאילו אינו.

שנאמר, ומתחת זרועות עולם.

אם אתה שם את עצמך מתחת,

אתה זרועות עולם, אתה מחזיק את העולם כולו.

איפה יהיו אותם אנשים שסותמים את הפה שלהם בשעת מריבה?

אלה שלא מחשיבים את עצמם מאומה.

אלה שחושבים שהם אינם, איפה הם יהיו?

הם יהיו עם משה רבנו ואהרן, קדוש השם, בעולם העליון ביחד.

אבל נראה מי מסוגל.

למרות שאנחנו אומרים,

למרות שאנחנו מבינים,

תראו מה הכוח של המידות.

להיות מעביר על מידותיו, אתם יודעים מה השכר?

מעבירים לו על כל פשעיו.

פעם אחת לא ירדו גשמים,

בצורת.

רבי אליעזר הגדול אסף את כל החכמים,

התפללו לפני השם, לא עזה, לא ירד גשם.

אבל רבי עקיבא, שהיה התלמיד שלו,

רבי עקיבא עמד לפני הטבע והתפלל.

אבינו מלכנו,

אבינו מלכנו,

הוא רק אמר את זה, התכדרו השמיים עבים וירד גשם.

שואלת הגמרא, מה זה?

התלמיד גדול מריבו.

רבי עקיבא, התלמיד יותר גדול מריבו, רבי אליעזר. רבי אליעזר עלה על התיבה,

התפלל ולא נענה.

ורבי עקיבא, התלמיד כן.

אומרת הגמרא, זה מעביר על מידותיו

וזה לא מעביר על מידותיו.

הקדוש ברוך הוא,

על פי המידה היה צריך חרון אף שלא יהיה גשם, וחרף השם בכם ועצר את השמיים.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר, אני מודד מידה כנגד מידה.

איך שאתם מתנהגים איתי, אני מתנהג איתכם.

אבל רבי אליעזר, הוא לא מעביר על מידותיו,

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא מעביר על מידותיי.

אבל רבי עקיבא שמעביר על מידותיו,

אמר הקדוש ברוך הוא, גם אני מעביר על מידותיי.

איך זה יכול להיות שרבי אליעזר הגדול לא מעביר על מידותיו,

אלא רבי עקיבא עד גיל 40 היה עם הארץ גס.

היה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ונשכן לו נשיכת חמור.

הוא היה שונא תלמידי חכמים,

תן לי רק אחד כזה,

נשיכת חמור.

בטח אם היתה לו מפלגה, אז היו לו 34 מנדטים.

אבל אחר כך הוא עבד על מידותיו, עבד, עבד, עבד,

עבד, עבד, עבד, עבד,

עד שנהיה מעביר על מידותיו בדרגה הגבוהה ביותר.

אבל רבי אליעזר,

רבי אליעזר לא מעביר על מידותיו. למה?

הוא גדל בבית של קדושים

שהוא לא היה צריך להעביר על מידותיו.

מידותיו היו טובות שהוא לא היה צריך להעביר אותן.

מי מעביר על מידותיו? שהמידות אומרות לו, תעשה ככה, תעשה ככה,

והוא אומר להם, ששש.

לא נותן להם להתבטא.

מעביר את המידות הצדה.

זה אחד שעדיין יש לו מלחמה עם המידות, והוא נלחם ומנצח.

אבל רבי אליעזר לא מעביר על מידותיו.

הוא היה קדוש.

אז אין לו שום מאמץ. הוא לא העביר כלום,

אז הוא לא נענה.

מי שיכול לשבור את טבעו,

זה הגיבור.

לכן, יהודים יקרים, אנחנו צריכים להבין.

מה שמפריע לנו,

ומה שאני מלמד אתכם כרגע,

על-פי התורה הקדושה,

זה לא רק לחיי העולם הבא, זה חיי העולם הזה עם השכנים,

עם הבית, עם המשפחה, עם הילדים, בכל מכל כל מה שעושה את כל המריבות והסכסוכים והכעסים והכול,

זה המידות הרעות שיש לנו.

אם לא נתקן את המידות שלנו וניכנע,

אנחנו לא רוצים להיכנע בשום דבר,

כי אנחנו צודקים

ולא מבינים אותנו,

וצריכים לדעת שאנחנו צודקים, כי א', ב', ה', ה', ו', ז',

ח', ט', י'.

עד הסוף.

ושישמעו אותנו עד הסוף.

בשביל זה יש מריבות וסכסוכים ומלחמות וצרות ובעיות, הכול.

מישהו, ענב אמיתי,

תמיד חיה בשמחה. כל מה שעובר עליו, איזה יופי, איזה כיף, איזה תענוב.

לא מתקנא, לא כועס, לא פגעו בו, לא העליבו אותו, לא שום דבר.

החיים הכי מאושרים.

אבל מי יכול לחיות ככה?

מי שרק מוכן לעבוד על זה.

זה לא באוטומט.

או שצריך להתחנך מבית על זה,

או שצריך לחנך את עצמך לזה.

לכן יש ספר המידות.

צריך ללמוד ספרי מוסר על המידות.

כל מידה ומידה, מה זה כעס,

מה זה גאווה,

מה זה כבוד,

מה זה רצון,

מה זה תאווה,

כל דבר ודבר צריך לדעת מה חיובי ומה שלילי.

בכל מידה יש גם חיובי ויש גם שלילי.

שנאה זה דבר שלילי, זה גם חיובי, לשנוא את הרע.

אהבה זה דבר חיובי,

אבל לאהוב את הרע זה שלילי.

כעס זה פסול,

זה לא טוב,

אבל לכעוס

על מי שהוא רע,

על עבירה,

טוב מאוד.

אפיקורוס,

גרוע מאוד,

אבל נגד עבודה זרה זה מצוין,

נגד שטויות, ודאי שצריך להיות אפיקורוס.

וכן הלאה, בכל מידה. נדיבות

זה טוב לתת לדברים חיוביים, אבל לתת לדברים שליליים

זה פסול.

וכן, כל מידה ומידה,

יש לה את הצד הטוב והצד הלא-טוב. מי אומר מה טוב ומה לא-טוב?

הקדוש-ברוך-הוא בתורה אומר, ואתה אומן אותו.

אם אדם רוצה לחיות חיה בעולם הזה וגם לזכות לחיי העולם הבא,

צריך לדעת. עיקר העבודה שלך בחיים זה המידות.

אדם יכול להיות מנומס,

להיות נחמד, להיות הכול, עד שידרוכו עליו.

ושם הוא מתגלה.

הגרמנים, שם ירחם.

עם תרבותי, סכין, מזלג, דנקישה, ביטישה, הכול מסודר, פיקס,

מצוחצח, כפתורים, מבריק,

שמאל, ימין. ביי, וואי, וואי, וואי, וואי. הכול פדנטיות.

מצוין.

אבל ככה הם גם הרגו אנשים.

במצוינות.

למה?

זה הכול מעטה חיצוני. זה תכסיסי התנהגות.

זה לא שורשי.

זה לא מידות.

זה לימדו אותם. זה כמו לאלף בהמה.

אבל אם לא משנים את המידות, זה לא יעזור.

פעם אמרו לרמב״ם שאפשר לאלף ולשנות את המידות לבעלי-חיים.

הוא אמר, אי-אפשר.

הם אמרו, לא אפשר.

נו, עשו את הניסיון,

הלכו ועילפו חתול.

חתול.

לקחו חתול

ולימדו אותו להיות מלצר.

תוך כמה חודשים החתול נהיה מלצר.

עשו מסיבה גדולה לפני המלך, באו אנשים, שרים חשובים.

והנה החתול לקול המוזיקה נכנס

על שתי רגליים, על יד אחת הוא מחזיק צלחת,

הולך טרק, צודק, טרק, טרק, טרק.

משהו הצגה לא ראיתם בחיים שלכם.

מחיאות כפיים, מחיאות כפיים, מחיאות כפיים, מחיאות גפיים.

נגמר כל התרגיל.

נו,

אומרים לה, הרמב״ם, מה אתה אומר עכשיו?

אפשר או אי-אפשר?

אמר, אי-אפשר.

אמרו, אבל הנה.

אמר, רגע.

רוצים המעיל שלו קופסה קטנה,

פתח אותה,

קפץ עכבר,

החתול ראה את העכבר,

קפץ עליו, על הצלחות, על האנשים, על הכול, סרט אותם.

וואי, וואי, וואי, מה היה שם? אמר להם, נו, אפשר לאלף אותו.

חתול, נשאר חתול.

תראה לו את העכבר, תראה שהוא חתול.

ככה זה.

רק אם אדם,

אדם רק יכול,

רק אם אדם יעבוד לשנות את מידותיו, יוכל.

אבל בסתם ככה, רק תכסיסים וגינונים, לא יעזור. ברגע שידריכו עליו,

תראה בדיוק את הבן-אדם עד הסוף.

מה אני רוצה לומר לכם, יהודים יקרים?

אני רוצה לומר לכם שלא רק שאנחנו,

חלילה, אם אנחנו קשי עורף

ולא מתבוננים

למול את עורלת הלב ולא להקשות את העורף יותר,

אנחנו גם מפסידים.

מה מפסידים?

הקדוש-ברוך-הוא הוא טוב ומטיב ורוצה לתת לכל בן-אדם כלים, הרבה כלים, כדי שיוכל לעבוד את הבורא ולהשיג הישגים גדולים בעולם הזה ובעולם הבא.

אבל אם בן-אדם לא מנצל את הכלים, שלא יחשוב שהוא יכול לחזור יום אחד בתשובה והוא יתקן את העבר.

כי נכון שאדם, אם חוזר בתשובה ואפילו מאהבה,

הוא יכול להפוך את כל הזדונות שהיו לו לזכויות.

זה כוח התשובה.

כשאדם אפילו עשה עבירות גדולות וקשות,

אם הוא חוזר בתשובה מאהבה, לא מיראת השם אלא מאהבה,

וזו דרגה קשה ביותר, בודדים אולי זוכים, אולי, אולי, אולי,

אבל גם אם הוא יזכה

והוא יהפוך את כל הזדונות שלו לזכויות,

צריך לדעת,

את הכלים שהוא היה אמור לקבל הוא הפסיד.

כמו למשל,

אם היו מקבלים מישראל את הלוחות הראשונים,

אז כל המעלות שאמרתי היו מתקיימות, לא היו שוכחים שום דבר.

הייתה שכינה נמצאת בהם בד' אמות שלהם, היו בלי גלות, בלי מלחמות, בלי צרות, הכל היה טוב, מצויד, ולא היו מתים.

אבל ברגע שנשברו הלוחות,

אפילו שהם חזרו בתשובה ונמחל להם והקימו את המשכן והיה כפרה בשבילם,

את הלוחות הראשונים כבר הם איבדו, אין את הכלים האלה יותר. קיבלו לוחות שניים,

שבגללם נתוסף לנו אגדה והלכה ולימודים ועיון ושקידה והגיעה וגלות וצרות וייסורים ומחלות ומכאובים,

וכל זה רק בשביל להחזיר אותנו לתקן את מה שעשינו קודם,

אבל אין את הכלים הראשונים.

ראובן, שבלבל את יצועי אביו, הפסיד את המלוכה,

הפסיד את הכהונה והפסיד את הבכורה.

הוא חזר בתשובה,

אבל שום דבר מהכלים האלה לא חזר אליו, לא כהונה ולא מלוכה ולא בכורה, הוא הפסיד את הכלים.

גם משה רבנו

הפסיד את הכלים בשעה שהוא התחנן אפילו לפני הקדוש ברוך הוא

חמש מאות חמש עשרה פעם,

רצה להיכנס לעץ ישראל,

כיוון שהוא נכשל בחטא ודיברתם אל הסלע, הפסיד את הכלים.

אז תזכרו, אפילו אם אתם חושבים יום אחד לחזור בתשובה,

ואפילו אם היא תהיה כזאת טובה עד שאתם תוכלו להפוך אפילו את הזדונות לזכויות,

את הכלים שבדרך היו מגיעים לכם אתם עלולים להפסיד והם לא יחזרו.

היום אנחנו בדור טוב מאוד.

מאיזה בחינה?

היום הכול על מגש של כסף.

היום יש שולחן ערוך.

רק תבוא תאכל.

שולחן ערוך.

כל מה שלמדו חכמים בעל-פה, תורש בעל-פה,

למדו אותה רק בעל-פה. אתם רואים מה זה? את כל השאס היו צריכים לדעת בעל-פה.

כל אחד.

נכתבה תורש בעל-פה, נתפרשה תורש בעל-פה, הגמרא עליה והמפרשים עליה, והכול והכול. בסוף יש לנו שולחן ערוך שאומר את ההלכות,

כל דבר ודבר, בכל עניין, מהבוקר עד הערב, כל ימות השנה.

די.

שולחן ערוך.

הנה, כל האוכל לפניך.

מה אתה רוצה לאכול? תושיט את היד, רק תיקח.

שולחן ערוך, הכול לפניך.

רק תיקח.

היום אפילו לא צריך לחפש בספר,

יש תקליטור, תקליטור תורני.

אתה רק שואל שאלה, טאק, מביא לך את התשובה.

איפה יש דבר כזה?

היום

יש עשרות עשרות אלפים של בני אדם שלומדים דף היומי.

דף היומי.

כל יום לומדים דף בגמרא.

משהו מדהים.

סיום הש״ס,

בעזרת השם יתברך,

בארצות הברית, בסיום הש״ס יהיו 150,000 איש.

פה יהיו עשרות אלפי אנשים השבוע.

רק במקום אחד,

יד אליהו ועוד מקום בירושלים, ופה, חוץ מהמקומות הקטנים.

סיום הש״ס.

פעם הייתי בהרצאה, אמרתי

שנמצא בינינו

ילד

מחונן

וגאון

בן שבע.

כל שאלה שתשאלו אותו הוא יודע.

בן שבע.

אנשים משתגעו אותי לחפש, רואים רק מבוגרים.

איפה אני מחביא אותו?

אתה בטוח? אמרתי, בן שבע.

כל שאלה.

יודע הכול.

נו, נו, מי זה, מי זה?

הצבעתי על הרב לידי, אמרתי, זה, הרב הזה

הוא גאון בן שבע.

הוא אומר, מה זה בן שבע?

אמרתי, מי שלומד דף היומי,

כל יום דף אחד מהגמרא, יש 2,711 דפים.

שבע שנים

גומרים את כל הגמרא.

למד את כל התורה שבכתב תורה שבעל פה,

גאון. כמה מסכתות יש? 60. 60 מסכתות, גאון כמה זה?

60. מי שלומד את ה-60 מסכתות?

גאון. אמרתי, הנה, זה יושב פה, גאון. כל שאלה שאלו אותו, יודע.

והוא לא פעם אחת גמר.

כמה פעמים פעם?

אתם מבינים? כל בן אדם ישקיע רק שבע שנים.

לא שבע שנים מלאות, לא. שעה ביום, שעה.

שעה ביום,

כל יום שעה, גאון.

יבוא לעולם האמת,

מגיע למעלה,

כל התורה, הקדוש ברוך הוא מבאר לו.

כי מה מבארים לבן אדם? רק מה שהוא למד.

אם הוא למד מסכת אחת,

יכולים ללמד אותו רק את המסכת הזאת.

למד רק משנה אחת, רק זאת.

למד את כל השס, אפילו שלא הבין הכול, לא העמיק בכול, לא עיין בכול,

לא משנה. למד,

זה מונח אצלו,

על זה ילמדו אותו. שם יש זמן.

עם כל סודי-הסודות של התורה, עד אין קץ, שזה הנה, שאין שיעור לה.

אבל צריך ללמוד.

ואנשים לא עושים כן, מפסידים. ימים עוברים, חודשים, שנים, עשרות שנים,

הופ, לחולון.

אבל שורקים בדרך.

נהנה, נהנה.

לא חבל על החיים.

בן אדם יכול לזכות בעולם הזה עם קצת סכר וקצת השקעה,

קצת לעבוד על המידות, קצת להשקיע בלימוד תורה, בקיום מצוות,

כמה שיכול להרוויח בן אדם.

עכשיו, בואו אני אראה לכם לסיכום, לפני שנעבור לשאלות ותשובות.

אני אראה לכם דבר שמן הסתם רובכם לא ידעתם ממנו כלל וכלל, ונראה מי יחכם,

מי יחכם ומהיום יאמץ לליבו את הדבר.

הזוהר הקדוש

מסביר מה קורה בעולם העליון

בשעה שאנחנו מתפללים תפילת שמונה עשרה,

ובשעה שאנחנו מגיעים למחיה המתים,

ברכת מחיה המתים בתפילת שמונה עשרה,

מה קורה בשמיים?

מה עושה הקדוש ברוך הוא והשכינה הקדושה?

מה קורה עם המלאכים שם?

בדיוק באותה שעה כל יום,

שימו לב.

הנה, כמו שהקדוש ברוך הוא עושה לפשות על ידי הייחוד העליון

של הקדוש ברוך הוא והשכינה,

כן יש צדיקים שעושים נפשות

על ידי שמחזירים תרשעים בתשובה.

לכן, דווקא אתה, בשעת הייחוד, יוצא כרוז

וקורא להזכיר לטובה את אלה הצדיקים,

ואומר,

מלאכים עליונים ומלאכים תחתונים, העידו עדות.

מי הוא

זה שעושה נפשות שמזכה תרשעים על ידי שמחזירם

למוטב.

זהו שראוי לעטר אותו בעטרת מלכות על ראשו.

זהו שראוי להיכנס עתה בעת הייחוד לפני המלך והמלכה.

כי המלך והמלכה שואלים עליו כי רוצים לכלול אותו עימהם בעת שמחתם.

אז מזדמנים שני עדים מאותם המלאכים הנקראים עיני ה' המשוטטים בכל העולם להשגיח במעשה בני אדם,

עומדים אחרי הפרגוד

שהיא הפרוכת הפרוסה בהיכל קודש הקודשים,

ושם מעידים עדות זו

כי אין להם רשות להיכנס פנימה יותר,

ואומרים,

הרי אנו מעידים על פלוני בן פלוני שזיכה את הרשעים

על ידי שהחזירם בתשובה,

אשרי חלקו

כי אביו ייזכר בשבילו לטוב.

כיוון שאומרים פלוני בן פלוני.

באותה שעה, אם אביו נפטר,

מתחדשת מנוחתו בגן-עדן,

ואם אביו עדיין בחיים,

מתחדשות לו גזירות טובות.

והם אומרים, זהו שעשה ותיקן נפשות למטה,

נפשות של רשעים שהיו מהסטרא האחראי,

שהרשע והרשע, הסטרא האחראי בעוונותיו, הכניס את נפשו אל מקום הטומאה,

וזה מחזירו למוטב ומזכה אותו, מוציאה משם ומכניסה לקדושה.

אז מתכבד הקדוש ברוך הוא בשמחה שלמה,

על ידי שבן ישראל, שהיה שבוי בידי אויבי הקדושה,

יצא מהשבייה וחזר אליו התברך.

באותה שעה

מזדמן ממונה אחד

שהוא גזבר על כל הצורות של הנשמות של הצדיקים

שהם חיים בעולם הזה.

יש רושם ושורש נשמה שנשאר למעלה כשהנשמה שלנו יורדת למטה,

והוא ממונה שם

בסוד ידוע.

הוא מביא

ורומז לקדוש ברוך הוא

את הצורה של זה האדם שעשה ותיקן את נפשות הרשעים.

הקדוש ברוך הוא מבקש להביא לפניו את הדיוקן

של מי שהחזיר יהודים בתשובה,

והממונה הזה מביא את הצורה הזאת של האדם שעשה ותיקן את הנפשות של הרשעים.

הוא מעמיד אותה לפני המלך והמלכה,

ואז

אומר רבי שמעון בר יוחאי,

אני מעיד עלי שמים בארץ

שבשעה ההיא

מוסרים לזה הממונה את צורת הצדיק ההוא,

כי אין לך שום צדיק בזה העולם

שאין צורתו חקוקה למעלה תחת ידו של הממונה הזה,

ועתה מוסרים לו במיוחד צורת נשמה זו,

ונותנים לו,

לאותו צדיק, 70 מפתחות של כל האוצרות שהקדוש ברוך הוא נמצאים בהן,

ובהן נעצר כל כוח ההנהגה.

ואז הקדוש ברוך הוא מברך לאותו דיוקן של אותו צדיק,

וכל שבע הברכות שברך את אברהם

כשעשה ותיקן את נפשו את הרשעים,

כמו שכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן,

הוא ברך אותו ה' ועשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמיך ואהיה ברכה.

הקדוש ברוך הוא רומז

במה שמשפיע כוח לארבע מחנות שכינה,

והם הולכים עם הנשמה הזאת עד העולמות הגנוזים,

נכנסים ל-70 עולמות גנוזים על-ידי 70 המפתחות.

וזה מקום

שאין כוח ורשות לשום אדם להיכנס שם לדעת את הנסתרות של הקדוש ברוך הוא,

רק צורת הצדיק הזה.

וזה מקום שגנוזים רק לאלה שעושים ומתקנים את נפשות הרשעים.

אם היו בני-אדם, אומר רבי שמעון בר יוחאי, יודעים

כמה תועלת וזכות זוכים בשבילם כשמזכים את הרשעים,

היו הולכים אחריהם

ורודפים אחריהם לזכות אותם

כמי שרודף אחרי חיים.

זאת אומרת, אדם בעולם הזה יכול להגיע למדרגות כאלה גדולות,

חשובות ונעלות, שכל יום,

בשעת התפילה שכולם מתפללים למטה,

הקדוש ברוך הוא מזמין את דיוקנו לפניו,

ומעלה אותו לעולמות התמירים שיש בהם את כוח הנהגה, ומברך אותו בשבע ברכות שבירך את אברהם אבינו.

ובהמשך הזוהר כתוב שהקדוש ברוך הוא נושקו על שפתיו, שנאמר יישקני מנשיקות פיהו.

אתם מתארים לכם מה אדם יכול לזכות? זה עוד כשהוא פה בעולם הזה.

כשהוא מגיע לעולם העליון כתוב

שהוא עולה בשנים עשר שערים

ואין מי שימחה בידו.

שום ממונה בעולם

לא יכול לעצור אותו.

מי

שמחזיר יהודים בתשובה.

אתם מתארים לכם מה אפשר לזכות בעולם הזה?

אז אנחנו משתדלים מאוד לעשות כמה שאפשר בעניין הזה,

ואנחנו משתדלים גם לעשות.

כתוב, גדול המעשה יותר מן העושה.

מי שגורם לאחרים לעשות, עוד יותר גדול מזה שעושה.

אז אנחנו לא רק עושים, משתדלים לעשות.

עד היום, ברוך השם,

חילקנו 14 מיליון קלטות וידאו ו-CD חינם בארץ ובעולם.

זה לא מספיק,

אבל זה מה שיכולנו בינתיים.

לא הסתפקנו בזה. עשינו שני אתרי אינטרנט, וברוך השם, נכנסים כל חודש 250,000 יהודים

כל חודש.

ברוך השם.

אבל לא הסתפקנו בזה,

והחלטנו עוד

מה לעשות.

רכשנו משאיות שתפקידן לשוטט ברחבי הארץ ולארגן אירועים והקרנות על מסכי ענק

בציבורים שונים שלא יכולים להגיע להרצאות.

לא הסתפקנו בזה,

וכמובן שחוץ מההרצאות

אנחנו גם הוצאנו שני עיתונים חדשים,

אחד, שופר ניוז, לציבור כללי,

ואחד, ארבע כנפות,

לציבור דתי.

וברוך השם, זה יוצא בעשרות אלפים כל שבוע

בשני המגזרים.

וזה מכה הדים, ברוך השם, ותוצאות יפות ונפלאות.

לא הסתפקנו בזה,

והחלטנו להוציא גם את גנזי המלך,

90,000 עותקים

של דברי תורה בלמעלה מ-3,000 בתי כנסת בישראל.

למעלה מ-400 מתנדבים,

שמחלקים את זה בחינם.

כל מה שאני אומר עד כרגע זה בחינם.

וגם מי שנכנס לאינטרנט זה בחינם.

זאת אומרת, אנחנו משתדלים,

מאוד משתדלים, להגיע כמה שיותר ליותר מקומות

שיכירו וידעו את דבר השם,

וכל אחד יבחר מה שהוא רוצה, אבל לפחות אנחנו ניתן את ההזדמנות והאפשרות

כדי שאנשים יכירו וידעו.

והחלטנו שאנחנו גם נעשה את האחרים, שתהיה להם גם זכות.

אתם יודעים, אחת מהזכויות שה' זיכה אותנו

זה לזכות את אלה שאין להם אפשרות

לזכות בשכר הגדול הזה שהקראתי עם הזוהר הקדוש.

יש הרבה ארגונים שנתמכים על-ידי הממשלה

ועל-ידי ארגונים שונים.

יש כאלה שנתמכים גם על-ידי עשירים גדולים בארץ ובעולם.

ואנחנו, ברוך השם, נפקד מקומנו בזאת.

אנחנו לא נהנים משום תרומה

מהמדינה ומוסדותיה,

וגם אין לנו עשירים,

ברוך השם, מכל העולם כולו, כלל וכלל,

כלל וכלל,

וכל מה שעשיתי עד עכשיו ודיברנו זה רק מהעניים.

רק מכסף קטן, קטן, קטן, קטן, קטן,

שבא בדם, ביזע ודמעות.

זה כסף קדוש.

יש לו מעלה וסגולה שאין כמוה.

אחד בא ונתן לנו 300 שקלים.

נער,

מאיפה יש לך 300 שקלים?

הוא אומר, קיבלתי מלגה. למדתי 300 דף גמרא, קיבלתי מלגה, באתי לתת תרומה.

300 שקל של 300 דף גמרא,

יש לזה כוח גדול.

בא אחד, אמר, אני נותן 8,000 דולר.

מה?

מפרעה שנתנו לי לספר תורה.

כותב ספר תורה, נתנו לו מפרעה.

זה הוא נותן.

באה אישה זקנה,

אמרה, אני אמה ביטוח לאומי, לא יכולה לעשות, אבל אני רוצה שתהיה לי מניה אצלכם.

חזרה אחרי שנה,

הביאה כסף בשקית, שטרות ומטבעות, כאילו היא אספה את זה בתחנה המרכזית.

מה זה? אני שואל.

היא אומרת, הלכתי לעבוד בספונג'ה בשביל שיהיה לי חלק אתכם.

זה כסף שיש בו ברכה.

זה כסף שבא בעמל וביגיעה. זה לא כסף, ככה,

שזורקים אותו.

לא.

אבל גם לא הרבה זוכים מהעשירים לתת כסף במקום כזה.

הרי עשיר היה יכול בכסף קטן מהכיס הקטן לעשות את כל מה שעשינו כל השנים הרבות

בצ'קהאן.

הוא לא היה מרגיש אפילו.

למה הוא לא נותן?

מה, הוא לא יודע שאנחנו עושים דברים טובים?

בטח הוא יודע.

עורלת לב.

סוף חלק א', ההמשך בקלטת מספר 408. מה הבעיה?

יש צניעות חלק ב'.