קלטת מס' 404 - לא הייתי שם - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

לפני 15 מיליארד, חבר'ה הייתי.

כבוד הרב, אני לא הייתי שם.

בורא עולם אומר למשה,

משה אתה שליח שלי ללכת לגול את העם הזה ממצרים,

אף אחד לא יצא משם מעולם,

ואתה תלך לפרעות,

תיכנס אליו ותגיד לו, שלח את עמי ויעבדוני. כבוד הרב, אני לא הייתי שם. ונכנס אדם זקן בן שמוני לפרעה העריץ והרשע, ונותן לו מוסר, ואומר לו, תשמע, חביבי,

עתה אם לא תעשה כך וכך, יהיה כך וכך. הוא לא נוגע בו. לא נוגע בו. כבוד הרב, אני לא הייתי שם. והוא יוצא, ומה שהוא יהיה, מתקיים.

בשבוע ימים כל מצרים דם, ורק לבני ישראל אין דם. כבוד הרב, אני לא הייתי שם.

גם אני לא הייתי. גם אני לא הייתי.

כשסטלין היה, גם לא הייתי. וכשנפוליאון היה, גם לא הייתי.

וכשחמורבי היה, בכלל לא הייתי. ולפני 15 מיליארד, איפה הייתי?

קלט את מספר 404. לא הייתי שם. חלק א'.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת המנוח אדיר זיק בן ברכה,

מנוחתו תהא בעדן.

לקווד,

עיר של תורה לתפארה בארצות הברית,

ישובה מפורסמת וגדולה,

אלפי תלמידים,

כוללים ברחבי העיר,

עיר מיוחדת מאוד.

לפני עשרות שנים

התארס העילוי של ישיבת לכווד

עם ביתו של אחד מראשי הישיבה,

ונערכה מסיבת אירוסין לכבוד העם

שנכחו בה

מגדולי הדור באמריקה,

תלמידי חכמים עצומים,

ראשי ישיבות,

רבנים

ואברכים חשובים.

האדם היחידי שלא טעם

את המקום בסביבה

זה היה הסבא

של העילוי שהתארס.

אמריקאי מגושם,

גס,

רחב ממדים,

בולט בשוניותו.

תלמידי חכמים זה מאחר זה דיברו בשבחו של העילוי בהכלה,

ולקראת סיום הערב פתאום מזדקף הסבא

ואומר כולם דיברו לכבוד הציבור,

גם אני רוצה להגיד כמה דברים.

החתן העילוי התכווץ קצת

וחשב שיותר מתאים שהסבא יקיים בעצמו את הפסוק

גם אוויל מחריש לחכם יחשב.

היה יותר טוב שישתוק,

מה יש לו להגיד במקום כזה?

והדברים שאמר הסבא לאחר מכן

הצדיקו את מחשבתו של העילוי,

כי כל הנאום והדרשה שנתן

היו ריקים מתוכן.

בלה, בלה, בלה, בלה, בלה, בלה.

ואתם מתארים לכם שבאירוע כזה מכובד וגדול עומד אדם אמריקאי

גס

ומדבר לא לעניין?

זה עושה בושות לעילוי, לחתן ולכלה.

בני המשפחה רצו לטמון את ראשיהם בחול.

אבל מה לעשות, זה סבא.

וצריך לכבד את הסבא.

אחרי הדרשה של הבלה, בלה, בלה,

הוא אמר, אני רוצה לספר סיפור אישי.

וואי, וואי, וואי.

כל המשפחה נכנסה ללחץ.

מה הוא יספר עכשיו?

אבל להפתעתם הסיפור היה מרטיט.

הסיפור שאני מספר אינו שלי.

מספר אותו הרב מישקובסקי

מבני ברק.

הרבה פעמים הוא מספר.

יש מה ללמוד ממנו.

הסיפור הזה הובא בעיתון ארבע כנפות,

שיוצא על-ידי שופר ניוז

לפני שבוע.

המעשה אירע,

כך מספר הסבא, לפני 80 שנה בעיירה בפולניה.

באותה עיירה גדל ילד שהיה עילוי עצום.

בן עשר.

כבר התבלט בכישרונותיו.

וככל שהיה יוצא דופן בכישרונותיו,

כן היה יוצא דופן בשובבותו.

הרבה יותר מגאוניותו.

בחיידר כולם ידעו ממעשיו ופעלו אליו.

כל יום היה עושה מעשי קונדס חדשים.

בכל פעם המנהל היה משלחו הביתה,

ולאחר ימים הוא מחזירו,

וכך חוזר חלילה.

אבל פעם אחת

הוא עשה קונדס,

וארבעים שנה אחרי זה עוד דיברו עליו.

משהו יוצא דופן.

לשכנה שלו הייתה עז.

הוא לקח את העז באישון לילה.

בליל חמישי בלילה

נכנס לבית הכנסת

של החיידר,

פתח את ההיכל,

הוציא את הספר תורה,

והכניס את העז לבפנים.

וסגר את הארון.

את הספר החביא,

והלך ולא השאיר עקבות.

למחרת ביום חמישי בבוקר באים להתפלל.

אומרים, ויהי בנישוא הארון,

בריך שווה דמרי עלמא,

ניגש אחד לפתוח את הארון,

ופתאום מופיעה עז מבפנים.

חלק נבהלו, ברחו,

חלק צעקו,

חלק בכו,

חלק צחקו.

בלגן.

המנהל ישר תפס את הראש,

ומייד יצא לחפש אותו.

תפס אותו.

אתה עשית את זה?

אמר לו, כן.

אני.

אמר לו, תעוף!

הפעם לא יעזור לך כלום, אתה עף!

לא תישאר כאן יותר.

הפעם זה כבוד התורה?

מחלל ספר תורה? את ההיכל?

זה עבר כל גבול.

הילד, שהיה פיקח גדול, הבין

שהפעם באמת הוא הגזים.

והוא עבר את כל הגבולות.

התחיל לבכות.

בוכה, בוכה, בוכה, בכי אמיתי.

מבקש על חייו.

מבקש רחמים.

אנא,

חונני.

תניחני.

בשום אופן, אומר המנהל.

לא עוזרים כל התחנונים.

לאחר שמבין הילד שלא יעזור לו שום בכי

ושום דמעות,

כי המנהל חושב שזה דמעות של תנין,

משנה פאזה.

והוא אומר למנהל באיום.

אתה מכיר אותי, נכון?

אם אני מבטיח משהו, אני מקיים.

תדע לך,

אם אתה לא משאיר אותי פה בחיידר,

אני הורס לך את החיידר, לא יישאר לך תלמיד אחד.

כדאי לך להחליט

להשאיר אותי כאן.

לך אתי בטובות, יהיה לך טוב. תלך ברעות,

היום אתה תסגור את החיידר.

לא עזר.

המנהל אומר הפעם,

ספיני לקחתי.

נגמר הסיפור.

שום איומים, שום דבר. אתה לא נשאר כאן.

הילד אומר לו,

אני מבקש ממך בקשה.

הבקשה שלי היא

שאתה תיתן לי אפשרות

להשמיע את טענותיי בפני מישהו,

ואם הוא יגיד

שאני לא יכול להישאר,

אני קם והולך.

אבל רק אחרי שהוא ישמע את טענותיי מאלף עד תו.

המנהל, שפחד מהילד,

ראה שיש בזה סולם לרדת.

מי אתה רוצה שאני אתן לך לשטוח את טענותיך?

אמר לו, הרב של הקהילה.

הרב של הקהילה, אדם חשוב, מרומם, נשוא פנים, אדם זקן, תלמיד חכם,

להטריח אותו בשביל ילד פרחח כזה,

אבל בלית ברירה הוא יהרוס לו את החיידר.

הסכים המנהל והזמין את הרב לחיידר.

הרב מגיע והמנהל מתנצל

על זה שהוא נזקק להטריח את הרב

ועל זה שיש לחיידר פרי באושים כזה,

כשהוא מתחיל לספר לו את כל הסיפור,

מה עשה הילד הלז עם העז.

רב הקהילה שומע את הסיפור, מביט בילד

ואומר,

ילד

חמוד,

תאמר לי,

מה יש לך להגיד

להגנתך?

הלוא ברור שהמנהל צודק.

הילד מיד אומר,

תראה, המנהל כבר פסק את דיני.

אתה עוד לא שמעת אותי ואתה כבר חורץ

את גורלי?

האם כבוד הרב התייעץ עם מישהו לפני שאמר לי שהמנהל צודק?

המנהל התפוצץ מכעס ורצה לסתור לילד החצוף

איך הוא מעז לדבר עם הרב של הקהילה ולומר לו?

האם הרב התייעץ לפני שאמר לי שהמנהל צודק?

רב הקהילה

שואל את הילד,

עם מי אני צריך להתייעץ?

אומר לו, עם הילדים שלי והנכדים שלי.

שואל אותו הרב, יש לך ילדים?

יש לך נכדים?

אז הוא אומר לו,

איך יכול להיות לילד בן עשר ילדים ונכדים?

שואל אותו הרב, אז עם מי אתה רוצה שאני אתייעץ?

הוא אומר לו, אמרתי לך, עם הילדים שלי והנכדים שלי.

אבל אמרת שאין לך ילדים ונכדים, אתה בן עשר.

אז עם מי להתייעץ?

אומר לו, הילד,

בוא תחשוב על תסריט מסוים.

והתסריט הוא זה.

אם אתם מחליטים שאתם זורקים אותי היום מהחיידר,

מה יקרה?

אני אשוב הביתה,

ואתם מכירים את אבא שלי,

הוא לא יניח אותי להסתובב ברחובות,

והוא מייד ירשום אותי

בבית הספר השני,

הבית הספר הכללי שלומדים בו גויים ויהודים,

בנים ובנות.

ומה יצא ממני?

ודאי אני אלך בתלם כמו כולם,

ובסוף אני עוד אתחתן עם גויה,

ויהיו לנו ילדים גויים,

ובמקרה הטוב אתחתן עם יהודייה, שנחיה כמו גויים.

לפני שאתם חורצים את גורלי,

הייתי מבקש מכם להתייעץ עם הילדים שלי והנכדים שלי,

לפני שאתם גודעים בגרזן את כל הדורות הבאים שלי.

הרב הבין שהילד פיקח מאוד,

אמר,

אני לא יודע מה כן צודק, מה לא צודק,

אבל אני יודע דבר אחד,

שחבר להפסיד את הראש הזה,

את העילוי הזה, לבית הספר השני,

וכדאי לתת לו ניסיון פעם אחרונה, ובפרט שכשהוא מבטיח, הוא מבטיח,

כמו שהמנהל, מאשר.

אז בואו ניתן לו ניסיון אחרון.

הילד

נשאר בחיידר.

הוא הגשים את כל התקוות שתלו בו,

עזב את הכול לגמרי,

את כל השאובבות והקונדסות,

למד היטב,

ניצל את כל הכוחות העילויים שהיו בו והיה לתלמיד מצטיין.

עבר לישיבה קטנה,

משם לישיבה גדולה.

ואז פרצה המלחמה,

מלחמת העולם הראשונה.

הוא ברח מפולניה לאמריקה,

ושם חי חיים פשוטים של יהודי פשוט.

נולד לו בן.

הבן לא היה מוכשר ופיקח כמו האביב,

והבן הזה למד באמריקה של פעם, כשהיא מרוקנת מכל ריח של רוחניות וקדושה.

מכל זיק של יהדות.

וכשבגר הילד שלו,

הגיע זמנו להתחתן,

רצה להתחתן עם גויה, רחמנא ליצלן.

לא עזר כל מה שדיברו איתו,

כל מה שניסו לשכנעו להועיל,

עד שיום אחד אבא שלו קרא לו לחדר,

סגר אותו ואמר לו,

ראה בני מחמדי.

אתה יודע שמעולם לא תפסו אותי משקר,

מעולם לא שיקרתי,

אבל אתה הולך להפוך את אבא שלך לשקרן.

אל תעשה לי את זה.

אתה יודע שכל מה שחננו אותי בחיידר

והשאירו אותי בו,

כי הבטחתי בשמך,

הבטחתי בשם הדורות שיבואו,

שתישארו יהודים.

בשביל זה נתנו לי את החנינה.

בשביל זה הגעתי עד הלום.

אנא, אל תהפוך אותי לשקרן.

ופרץ בבכי מר,

עד שהדבר נגע ללבו של הילד,

והוא הבטיח שיתחתן עם יהודייה.

וכן היה.

הוא התחתן עם יהודייה

ששמרה מסורת.

ואת הילד שלהם

הם שלחו לחיידר,

ואחר כך לישיבה.

וכך לאט-לאט התפתחו הדורות,

ואז

פרץ הסבא בבכי לפני כל הרבנים.

בכי של תמרורים.

וכך אמר.

האבא הזה

זה היה אבא שלי.

הילד הזה שהתחתן עם זאת המסורתית

זה אני.

ותראו למה זכיתי היום.

הנכד שלי

הוא העילוי של הישיבה בלקווד,

שמתחתן עם ביתו של ראש הישיבה.

הקהל הוכה בתדהמה והדממה המתוחה נמשכה עוד זמן רב.

הרב מישקובסקי סיפר את זה

בכפר שלם.

אחרי שהוא גמר לספר את הסיפור, הוא יצא מהמקום,

והוא ראה אדם מבוגר יושב על ספסל וממרר בבכי.

שאל אותו, למה אתה בוכה?

השיב לו, בגלל הרב.

בגללי?

מה עשיתי לכם?

הרב אשם,

במה אני אשם?

אמר לו, למה לא סיפרת לי את הסיפור הזה לפני עשרים או שלושים שנה?

לו היית מספר לי אז,

הייתה לי היום כבר נחת מהילדים, מהנכדים שלי.

למה הגעת רק היום?

בגלל זה איחרתי את הרכבת.

הסיפור הזה, יהודים, הוא סיפור אמיתי.

אבל בכל עיר ובכל כפר תמצאו עוד כאלה שמתאימים לסיפור הזה בדיוק.

אם היו אומרים להם

את אותו דבר ונותנים להם את הצ'אנס,

ונותנים להם את האפשרות והסיכוי,

ואם לא בשבילם,

בשביל הדורות הבאים אחריהם,

מי יודע כמה אלוהים וצדיקים

אפשר היה להעמיד ולרומם.

כן, אני צריך להזכיר משהו?

הערב יהיה לרפואת הילדה שרה אפרת בת מרים שמחה לרפואה שלמה מהרה.

אמן. אמרתי.

כן.

ובכן, יהודים יקרים,

זה הסיפור,

ויש בו הרבה מוסר.

הבעיה היא

שלא צריך להגיע לאמריקה

אחרי מלחמת העולם הראשונה בשביל

לחיות חיים כמו שחיו אותם אנשים באותם דורות ותקופות.

גם היום,

בכל מקום,

בדימונה, באופקים, בשדרות,

בתל-אביב, בחיפה,

ברמת-גן, בגבעתיים, בכפר-סבא,

בכל מקום.

האווירה,

הרחוב,

משפיע על האנשים,

ולא נותנים דעתם לא על עתידם ולא עתיד ילדיהם ונכדיהם.

ובכן,

בגנזי המלך הקרוב,

אפשר שמה להפסיק רגע?

יש אנשים שהיום חיים, בתקופתנו,

וכל אחד חושב,

אני חי איך שבא לי

ואיך שטוב לי,

ולמה אני צריך להכניס את עצמי לעול מצוות ומסגרת?

למשל, למה הדבר דומה?

לאחד שעוצר אותו שוטר כשהוא נוסע באדום.

הוא אומר לו, למה אתה נוסע באדום?

הוא אומר, בא לי,

אני מבסוד, שמח,

טוב לי,

מה, אני צריך מסגרת וחוקים?

אומר השוטר, חנחן לך,

אתה יודע מה בא לי?

לכתוב לך רפורט,

ואני גם אשמח ללוות אותך לתחנת המשטרה.

בא לו,

וגם לשוטר בא.

אחד אומר, אני כל כך נהנה ושמח.

מה אני צריך לבדוק מה האמת ומה סיבת היותי כאן בעולם?

מבסוט,

נוסע, מבלה.

מה עוד צריך?

משל, למה הדבר דומה?

לרפתן שנכנס לרפת

מסמן כמה פרות ב-X,

ואחרי יום-יומיים

לוקחים פרה, מעלים אותה למשאית.

והפרה מאושרת, שמחה ושרה ונהנית,

ועוד אומרת לעצמה, מה זכיתי?

חברותי הפרות נשארו ברפת

ורק אותי לקחו לטיול.

אבל הפרה לא חשבה שלוקחים אותה לשחיטה.

יש הרבה פרות כאלה בינינו,

של נוסעים ומטיילים ומבסוטים ושרים ושמחים,

והם לא מבינים למה לקחו אותם לטיול,

והם לא יודעים שבסוף דרכם לשחיטה.

אם היו שואלים את עצמם בדרך, למה דווקא אותי בחרו שאני כל כך מצליח וכל כך טוב לי,

אולי היו מפקפקים בטיול הזה.

למה לא כולם זוכים להנאות שאתה זוכה?

תבדוק, הרי אתה לא צדיק שמשלמים לך כל כך.

אז איך זה שאתה כזה וכל כך נהנה?

פשוט כמו פרה.

למה מפטמים את הפרה?

בשביל שיהיה הרבה בשר אחרי השחיטה.

זה לא אומר שאם נותנים להרבה,

זה בגלל שאוהבים אותה.

יהודים יקרים, יש הרבה אנשים שמסתובבים כאן

ואומרים, רגע, אני לא מבין, מה, חייבים לעשות הכול? אני אעשה חלק, חלק זה גם טוב.

שוטר עוצר אחד באדום,

אומר לו, אתה יודע שנסעת באדום?

אומר לו, מה אתה מסתכל על האדום? נסעתי גם בירוק.

מה,

חלק אני עושה, חלק לא עושה.

מה יש?

חחח, חחח, אתם מכירים כאלה?

מכירים כאלה.

אחד אומר, אתה יודע מה, איש באמונתו יחיה. אתה רוצה להיות דתי, תהיה דתי.

אני לא רוצה להיות, איש באמונתו יחיה.

למה הדבר דומה?

לרואה חשבון,

שהחליט לעשות לו לוח הכפל משלו.

בלוח הכפל שלו,

שש כפול שש,

שווה שש.

הוא מקבל חשבון חשמל מחברת חשמל,

כתוב שהוא חייב 600 שקלים.

הוא עושה חשבון במחשב,

יוצא לו 100 שקלים.

הוא שולח לחברת חשמל 100 שקלים.

אומרים לו, הלו, 600 שקל, הוא אומר, לפי המחשב שלי.

איש באמונתו יחיה,

איש במחשבו יחיה.

לפי החשבון שלי, 100 שקלים.

התשובה מחברת חשמל לא איחרה לבוא.

אצלנו הכלל אומר,

איש באפלתו יחיה.

ניתקו לו את החשמל.

הרבה אנשים חושבים

שהם יחיו איך שהם רוצים, כל אחד באמונתו.

אבל יש כללים.

יש מישהו שמחזיק אותך עם שלטר דלוק, הוא יכול לכבות אותו.

תחשוב מה שאתה עושה.

אב זקן,

בצהרי יום חם,

החליט להתרענן.

ירד למרתף להתרענן, להצטנן קצת.

איך שנכנס למרתף,

נסתמא

מהאפלה?

לא רואה.

בנו של קדימו,

והיה בפנים,

אמר לו, אבא, אל תדאג, זה טבעי.

מי שבא מאור לחושך, לא רואה.

אבל בעוד כמה רגעים

אתה תראה שאתה תוכל לראות בחושך.

אמר לו האב הזקן,

בני היקר,

מזה אני חושש.

כי אפלה זה אפלה.

ואני פוחד שהיא תשכנע אותנו שהיא אורה.

פעם קראו לו השטן.

השם הזה הפחיד את כולם, השטן.

אז הוא התחנן וביקש שיחליפו לו את השם.

עשו לו שינוי השם.

וקראו לו יצר הרע.

יצר הרע זה יותר מרגיע.

זה רק יצר הרע. זה משהו כזה קטן, קליל, נחמד.

יצר הרע.

זה לא השטן.

יצר הרע.

אבל אחרי אלפי שנים,

יצר הרע גם הרגיש שאין הרבה קליינטורה,

אז הוא ביקש עוד פעם, מתחנונים, שיחליפו לו את השם.

אז החליטו סופית להחליף לו את השם.

נתנו לו שם סטיריני נאור וחדש.

קוראים לו היום עולם המודרני.

אני חוזר להסביר.

אב זקן.

מי זה אב זקן?

זקן, אומרים חכמים, זה קנה חוכמה.

אחד שלמד הרבה,

הרבה תורה, נקרא זקן. אפילו הוא צעיר, אברך.

אב בחוכמה ורך בשנים.

זקן.

אב זקן, בצהרי היום,

מי שלומד תורה, בשבילו הכול אורע כמו צהריים.

כחום היום,

הלוא כה דברי כאש,

דברי תורה הם כמו אש, מחממים את הלב.

אבל מרוב עול תורה,

והוא לומד כל הזמן,

רצה קצת להתרענן.

מה זה להתרענן?

יוצאים להתאוורר. מה זה להתאוורר?

עוזבים את הישיבה, את הלימוד, יוצאים. לאן יוצאים? לרחוב. איפה יוצאים?

כשיוצאים מישיבה, יוצאים לרחוב.

מה זה רחוב? זה המרתף.

המרתף זה למטה.

זה חשוך.

יש שם חושך ואפלה.

כל מה שהתורה אומרת, הפוך ברחוב.

כמה טומאה, כמה פריצות, כמה שקר,

כמה פוליטיקות,

כמה קומבינטורים,

כמה מחריטים.

מה יש ברחוב? גאונים?

חכמים?

אז איך שהוא יוצא משם

והוא נתקל במרתף,

חשכו עיניו.

וואי, וואי, אי אפשר להסתכל.

וואי, וואי, וואי, אי אפשר להסתכל.

אז הבן שלו הקדימו, בטח, הבן מודרני.

הבן הקדים את אבא שלו. יצא להתאוורר מזמן, כבר רגיל שם במרתף קבוע.

אומר לו, אבא,

אל תדאג, זה טבעי.

כל מי שבא מהאור, מהתורה,

ומגיע לחושך, לרחוב,

אז הוא לא רואה כלום.

הוא לא יכול להאמין למה שהוא רואה.

אבל לאט-לאט מתרגלים, אבא, אל תדאג.

אתה תתרגל, אתה בסוף תהיה כמוני.

זה בסדר, אתה תהיה מודרני בסוף, אבל אל תדאג. לאט-לאט אתה תתרגל,

הרחוב ירגיל אותך.

אז זהב זקן אומר לבן היקר,

הוא אומר לו, בני, מזה אני חושש.

כי אפלה זה אפלה.

שקר זה שקר.

טומאה זה טומאה.

פריצות זה פריצות. לכלוך זה לכלוך.

זה לא ישתנה.

מה אני חושש?

שהאפלה,

היצר הרע, השטן עוד ישכנע אותנו שהוא האורה,

הוא הנאור, הוא המתקדם,

ואנחנו הפרימיטיביים,

ואנחנו אלה שלא מבינים,

ואנחנו החשוכים.

לכן,

פעם קראו לו השטן. כולם ידעו להיזהר ממנו.

כשאתם באתם מחוץ לארץ או אבותיכם,

שם ידעו מה זה השטן.

הוא וואה.

ככה היו קוראים לו בשמו, לא אמרו משהו אחר.

זה השטן, תיזהר.

זה השטן, תיזהר.

זה שטן. וואי, וואי, וואי. כולם פחדו.

אבל הוא עשה החלפת השם.

ולאט-לאט ככה עלו לארץ והוא הפך להיות יצר רע.

אה, כזה חמודי.

יצר רע חמוד כזה.

קצת ככה, יש לו עצות, לא כל כך, אבל אפשר להסתדר איתו.

בתימנית זה יוצא יותר טוב, קוראים לזה יסרור רע.

כזה נחמד, אפשר ללטף אותו אפילו, יסרור רע.

אבל הוא ראה שבכל אופן גל התשובה מכה הדים, והרבה אנשים חוזרים בתשובה,

ויצר רע הפך להיות גם כן דבר מפחיד שצריך להתרחק ממנו,

אז הוא התחנן ובכה.

והשמאל עשו לו החלפת השם.

קראו לו עולם מודרני.

עכשיו הוא נקרא עולם מודרני.

העולם המודרני,

תן פלוויזיה, אינטרנט, לכלוך,

כל השקר, כל ההיתול, כל הסחוק, כל הליצנות, כל התרבות הזולה,

כל השטויות והאבלים, רקנות, אפסיות,

פוליטיקות, תככנות,

שום דבר לא אמיתי.

שום בן אדם כמעט לא אמיתי.

הכול רק תן לי, תן לי, תן לי. מה משיגים? איך חיים? איך מעבירים את החיים?

וזהו.

מה אומר ישעיה הנביא?

הוי!

האומרים לרע,

טוב,

ולטוב, רע.

שמים חושך לאור ואור לחושך.

שמים מר למתוק ומתוק למר.

מהפכים את הכול.

זה כבר ישעיה הנביא הודיע לנו.

הוי! חכמים בעיניהם.

וכסילים נגד פניהם.

הם רק חכמים בעיניהם,

בעיני עצמם.

אף אחד לא יסמוך עליהם שהם חכמים.

מי יסמיך אותם?

אבל מה לעשות?

זאת התרבות היום שמחלקים להמונים.

מה יש היום בטלוויזיה?

מה יש בכל מקום?

קשקושים, רקנות, ליצנות.

ראשון בבידור, שני בבידור.

פספוסים.

קשקושים.

מה עוד אמרו לי?

איזה שמות עוד יש?

יצפן.

יצפן.

מה עוד יש?

ארץ נהדרת.

מה זה?

ארץ נהדרת. ארץ נהדרת, על הפנים.

איי, איי, איך נראית הארץ הנהדרת. וואי, וואי, וואי.

אבל זהו, זו התרבות.

במקום ללמד את האנשים דרך ארץ, מוסר, מידות.

במקום ללמד את האנשים איך לחיות אחד עם השני טוב.

במקום ללמד ולהדריך את הנערים והנערות איך לבנות בתים נאמנים.

איך יתקיימו בחיי נישואין שלמים ומושלמים.

איך יהיה כיבוד הורים, אחים וחברים.

איך תהיה נאמנות, מושגים שאף אחד בכלל לא מכיר.

מה מלמדים את האנשים?

כלילות, פזיזות, כלום, רקנות.

צחוקים, הכול צחוקים.

צחוקים, צחוקים, צחוקים. הכול צחוקים.

הכול הפוך על הפוך.

במקום להגיד לבן-אדם

את הבעיה שיש לו,

הוא חושב שלשני יש את הבעיה,

והיא שלו.

היה אחד, הלך לרב שלו,

אמר לו, כבוד הרב,

אני חושב שאשתי נהייתה חירשת.

היא לא שומעת אותי כבר. דבר אליה, מדבר, מדבר, לא עונה לי.

אמר לו, הרב, אני אתן לך עצה לבדוק.

דבר איתה מרחק ארבעה מטר,

תקרא לה בשמה.

היא לא תענה.

תתקרב מטר,

תקרא לה עוד פעם.

לא תענה,

תתקרב עוד מטר, עד שתענה.

תראה עד כמה זה.

הלך הביתה, עשה כמו שהרב אמר.

עמד ארבעה מטר מאשתו,

קרא לה, רחל,

לא ענתה.

התקרב מטר,

רחל,

לא ענתה.

עוד מטר. רחל,

לא ענתה.

התקרב עד אליה קרוב. אמר לה, רחל, מה, את לא שומעת?

אמרה לו, ארבע פעמים אני עונה לך.

אתם מבינים?

אז אלה שעושים שטויות

הם באור, ואנחנו שעושים את הנכון, בחושך.

הופכים את היוצרות, פשוט מאוד.

אבל מה לעשות יהודים יקרים?

ככה נראים החיים.

אם אדם רוצה לזכות

ולהכיר את האמת, צריך להשקיע קצת בעצמו. לא ייתכן שאדם מסתובב בעולם סתם בלי לשאול שאלות מהותיות,

מה אני עושה פה,

מה התכלית שלי,

כמה אחיה ומה לאחר מכן.

ואנשים מסתובבים, חיים את חייהם, זורמים,

וזהו.

יום אחד, רחמנא ליצלן, נעלמנו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אם אפשר לתת לו מיקרופון, בבקשה, עם המעיל האדום.

שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

קוראים לי אוהד, ולי יש בעיה בבסיס עצמו.

כן.

שני שאלות עיקריות.

א. איך אני יודע שהתורה באמת היא התורה של עם ישראל, שבאמת הוא צריך לקבל אותה

בדיוק כמו שהיא כתובה, ולא כתב אותה איזה בן-אדם גאון מאוד,

גדול הדור של אותם הזמנים, ועבר מאחד לאחד.

ושאלה שנייה היא

איך אני יכול לדעת

שקיים כוח,

כוח של אלוקים,

שהוא שולט בנו. הרי אנחנו לא רואים אותו,

אנחנו לא שומעים אותו,

וכשאנחנו מחפשים אותו אנחנו גם לא רואים אותו. והעולם מתנהג כמו ג'ונגל.

השואה,

אמורות זורקות את הילדים שלהם מהחלון,

טילים נופלים עלינו.

ואין הפרדה בין צדיק לבין רשע לבין טוב לבין רע. אין שום הבדלים.

איך אני יודע שיש סדר בכל החוסר-סדר הזה?

תודה על השאלות.

במה אתה עוסק?

אני מהנדס.

מהנדס.

באיזה מהנדס?

בחוזק חומרים?

כימיה.

כימיה.

אז אתה יודע להבחין במה שאני לא יודע להבחין,

בין חומר לחומר, נכון?

גם.

אבל זה רק אחרי שלמדת.

נכון. לפני כן, אם הייתי שם לך במעבדה שני דברים זהים אחד ליד השני ולא היית רואה את המרכיבים הפנימיים שלהם, היית אומר שהם זהים, נכון?

כן.

מה גרם שהיום אתה מבחין ויודע? למדת.

נכון.

אותו דבר גם בתורה.

תלך אצל חנות

באלנבי בתל-אביב

ותבקש לקנות יהלום.

אם אתה לא מבין,

יכולים למכור לך זרקון

במחיר של יהלום ולא תדע.

מתי תדע?

אם תלך למומחה ובקי

שיסתכל בהם, מייד יאמר לך מה זרקון ומה יהלום.

אנחנו לא למדנו,

לא יודעים את טיב החומר.

אז אנחנו יכולים להיות מוטעים.

אתה מבין צדיק ורשע במושגים שאתה מבין.

אתה רואה צדק וחוסר צדק במושגים שאתה מכיר.

אתה לא יודע את הכללים שעל-פיהם זה נקרא צדק או אי-צדק.

אתה גם לא מכיר את הכללים,

איך מתייחסים לצדיק אמיתי ואיך מתייחסים לרשע אמיתי.

לדוגמה, לא היית מעלה על הדעת שלך שצדיק אמיתי דווקא יסבול בעולם הזה ורשע דווקא ייהנה בעולם הזה.

זה ההפך ממה שאתה מבין.

ככה לפי הצדק שלך.

לו היה סדר, ככה זה היה צריך להיות.

או, וזה לא כך.

למה זה לא כך?

כי חסר לך מידע מוקדם.

היות שהעולם הזה הוא רק פרוזדור,

והעולם הבא הוא טרקלין, ותכף נגיע לזה בהרחבה.

והיות שהעולם הזה הוא לא רק זה,

אלא יש עולם הבא,

אז החשבון לא מצטמצם לעולמנו זה ועכשיו,

אלא לשני העולמות.

דהיינו.

כיוון שצדיק מטרתו ומשאת חייו לקיים את רצון הבורא שברא אותו,

והוא יודע שתכליתו ואחריתו זה לא העולם הזה, כי הוא עוזב אותו אלא העולם הבא,

לכן הוא אוסף את כל המצוות שהוא עושה, והוא לא יקבל עליהן שכר כאן?

כמו שכתוב, בהיה עלמא ליקא אגרא, בעולם הזה אין שכר.

פירות אפשר לקבל ממצוות שעושים, אבל לא את השכר,

לא את הקרן.

זה נשאר לעולם הבא.

אבל את העבירות שהוא עשה בחייו

צריך לשלם ולהיפרע לו אם הוא לא חזר בתשובה עליהן, והן עדיין באמתחתו.

עכשיו, מה עדיף לו לצדיק, לקבל עונש מוגבל

לזמן קצוב בעולם הזה,

או לקבל לאורך זמן בעולם הבא?

היות שהוא מחשיב את העולם הבא כעולם העיקרי ולא העולם הזה,

והוא מעדיף להתפטר ולצאת מפה נקי,

אז לכן הוא מקבל את מנת הייסורים על עבירות שהוא עשה בעולם זה ולא ניקה עצמו עליהן על ידי תשובה,

טרם צאתו.

וזוהי ההטבה הכי גדולה שניתנת לו.

וכמו שאנחנו אומרים בשבת,

ודע מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא.

רשעים אומרים, אכול ושתה, כי מחר נמות. הם לא רואים את העולם הבא, הם רואים רק את העולם הזה.

לכן הם מנסים להשיג את המקסימום בעולם הזה.

אין להם שום הכנות לעולם הבא.

וכיוון שגם רשעים עושים מצוות,

עושים חסד, צדקה,

עושים כמה פעולות, אולי גם מניחים תפילין,

אולי פה ושם.

ועל מצוות הקדוש ברוך הוא גם משלם,

אפילו לרשעים גדולים ביותר,

כי הוא לא מקפח שכר של שום בירייה,

אז צריך לשלם להם.

איפה ישלם להם הקדוש ברוך הוא?

במקום שהם מרגישים הנאה.

איפה הם מרגישים הנאה?

אכול ושתה פה, כי מחר נמות.

אז נותן להם הקדוש ברוך הוא פה את ההנאה המושלמת לפי מעשיהם,

ואת כל העונש נעצר להם לעולם הבא.

על זה אמר דוד המלך, עליו השלום, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת.

איך זה בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי האבות?

הוא עונה,

להישמדם עדי עד. כיוון שהם נשמדים עדי עד,

לכן נותנים להם שכר כאן,

ומצליחים וצצים כעשב השדה בקלות, פורחים ומשגשגים.

אז כשיודעים את הכלל הזה,

ברור שזה לא אי-צדק, אלא זה צדק מוחלט.

כי נותנים לאדם שכר במקום שהוא נהנה,

ונותנים לאדם את העונש במקום שהוא מתכפר.

זה מה שעושה הקדוש ברוך הוא.

לכן השואל,

מדוע צדיק ורע לו,

רשע וטוב לו,

זה אחד הפירושים וההסברים לעניין.

זו דוגמה שאני נותן לך. כבוד הרב,

כל התורה שלך מבוססת על דבר אחד, שיש עולם הבא.

נכון. ועוד אף אחד לא חזר משם, לפחות לעניות דעתי.

הרבה מאוד.

אני לא ראיתי. בטח שלא.

אני גם לא ראיתי אותך עד הערב, זה לא אומר שאתה לא פה.

אבל בכל אופן,

צריך להבין, יש קלטת שלי שנקראת מבראשית.

ראיתי אותה, כבוד הרב.

אז למה אתה אומר שאין נוכחות?

הבאנו שם חיים לאחר המוות,

סיאנסים,

גלגולי נשמות,

היפנוזה. כבוד הרב, יש קלטת אחרת שנעשתה על-ידי ה-BBC,

שממרה שהדברים האלה אינם נכונים.

קודם כול, תשלח לי אותה, שאני אראה.

בשמחה.

רק אין לי אותה, אבל בשמחה אני אנסה להשיג אותה. הבנתי. אבל מה שאנחנו הבאנו, זה מערוץ המדע, מערוץ-8 הראו את זה.

אין בעיה. בערוץ-8 יש הרבה דברים שמוסברים, אתה מבין איך שהם רוצים.

לפי ערוץ-8 העולם קיים 15 מיליארד שנה בתוכנית אחת,

ו-15 מיליון בתוכנית אחרת.

לא, זה לא מדויק.

מדויק מאוד. לפי קורבון 14 אתה יכול לדעת כמה זמן העולם קיים.

כן, אבל אנחנו, אני לא מומחה בזה דרך אגב. אבל זה לא מדויק.

פחמן 14, כשבודקים את גיל העצמים בעולם,

אז אם אתה כימאי, אתה צריך לדעת

שבכל אופן יש שינויים שנעשים,

מחצית החיים.

איך?

מחצית החיים.

כן, אבל צריך לדעת ששינויים חלים בכל עצם ועצם בתקופות שונות,

ותלויים בכל מיני גורמים, כגון אקלים,

מזג אוויר,

שהות בתוך נוזלים מסוימים.

לדוגמה, אם העולם היה במבול במשך שנה או בלאו רותחת,

אתה מסכים אתי שהחומרים

לא יהיו אותו דבר כמו אלה שלא עברו את התהליך הזה, נכון?

כבוד הרב, אני באתי לכאן באמת במטרה

לגלות את האמת.

בסדר. אני לא מתנצל. אני רוצה להסביר את עצמי. אני לא באתי לכאן לוויכוח מדעני. אני ראיתי את הקלטות שלך מאוד יפות ומאוד מרשימות,

אבל לצערי הרב, אותי הם לא הצליחו לשכנע.

את חלקם ראיתי, לא את כולם, אני חייב להודות.

אותי אישית, הלוואי שהיו משכנעות,

כי הרבה יותר נוח לחיות, לדעתי,

בעולם שכן מאמינים שיש אלוקים,

כי היא נפלה עלי איזושהי צרה גדולה,

ואם הייתי מאמין שיש אלוקים, הייתי אומר,

זה מה שצריך להיות כאן,

מגיע לי.

הקדש הזה מגיע לי.

אתה יודע מה? בוא אני אעשה לך יותר קל. בוא אני אלך אתך כמו שאתה רוצה, בסדר?

בוא אני אהיה השואל ואתה תהיה המשיב.

תגיד לי משהו.

לפי דעתך, איך נוצר העולם?

על הפץ הגדול.

הפץ הגדול. נכון. שמעתי.

מה התפוצץ?

מתי?

כל חומר הוא אנרגיה, וכל אנרגיה זה חומר.

ובשלב מסוים היה חוזק מסוים, מאיפה הגיע החומר הראשון?

תקשיב,

תסלח לך, כי אפשר לשאול את אותה שאלה גם בצורה הפוכה. אני אענה לך על השאלה ההפוכה, רק אתה לא תוכל לענות לי על השאלה הישרה.

אוקיי. היה עיוות, מה שנקרא עיוות של אנרגיה. שאלתי מאיפה היא הגיעה. החומר הראשון? כן.

לי אין תשובה, אני מניח שיש כאן תשובה. לאף אחד אין תשובה. אני לא מומחה.

לאף אחד. אני מומחה בתחום אחר, אני לא מומחה בזה.

אני אשאל אותך שאלה.

לחומרים יש גיל?

לחומרים יש גיל.

חד משמעית. כן.

מה הגיל הכי מופלג שאתה יכול ללכת?

אני לא מומחה בזה, אבל לפי מה שאני אראה... תפליג, לכן אמרתי, תפליג. 15 מיליארד שנה.

15 מיליארד. אני לא בטוח שאני מדייק.

בוא נגיד 20, 30, 50. אני לא יודע. 100 מיליארד שנות אור, בסדר?

אם אתה אמרת, אני לא אתווכח.

מה היה דקה לפני?

מה היה דקה לפני?

אותו חומר. לא היה. יש לו גיל. אז לפני כן הוא לא היה.

ואם אני אשאל שאלה הפוכה, אני אענה לך. אל תדאג, אני פה.

אני בתימונה.

עכשיו אני שואל אותך, אז אתה מבין?

דרך אגב, אני באתי לכאן עם השאלות האמיתיות שלי. לא באתי לעשות הצגות. אני ראיתי שאתה אמיתי. נשמע, אני ראיתי שאתה אמיתי, לכן אני עונה לך ברצינות.

אבל

אם יש גיל לחומר,

משמע, לפני גילו הוא לא היה. נקודה.

מאיפה נוצר חומר?

אין תשובה למדע.

המדע מתחיל עם מצב נתון שהוא החליט שמתאים לו להתחיל.

אז הוא אומר, אנחנו לא יודעים הכול.

יופי. מי שלא יודע, שישתוק.

שלא יקשה קושיות, כאילו הוא יודע. קודם כול, זה צריך להיות מכובד.

מי שלא יודע, אומר לא יודע.

עכשיו, אני אומר לך שאני יודע,

ואני אוכיח לך.

עכשיו, אני לא רוצה להחזיק אותך עומד.

נשאל אותך ככה.

עכשיו, אני מוביל את השיחה. בסדר?

כן.

היות שאנחנו יודעים שאנחנו נבראים, אנחנו חומר. זה אנחנו כן יודעים.

זה משותף לשנינו, שנינו מסכימים?

כן. כן. היות שאני חומר,

נשאלת השאלה, האם אני נברא

או שאני בראתי את עצמי?

אתה נברא.

נברא.

האם יש לך הוכחה לשכנע אותי שאני נברא

או שאולי אני יכול להישען על האפשרות שאני בראתי את עצמי?

זה ברור לגמרי שאתה נברא. למה זה ברור?

אם אתה רוצה תשובה, אז אני יכול לענות.

בוודאי.

מה שאומרת התיאוריה, שאני גם לא מונחה. לא רוצה תיאוריות.

הכרחים.

אתה שאלת,

יש לך הורים.

יש לי הורים.

זאת אומרת, אתה סומך על זה שהיו לי הורים, נכון? נכון. אז הם הביאו אותי, נכון? נכון.

אבל גם הם נבראים?

גם הם נבראים.

ומי הביא אותם?

אני יודע לאן אתה מתבייש. אני יודע, כולנו יודעים, אבל חכה.

אז הנבראים שהביאו אותי,

גם הם נבראו.

ונלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים,

שזה היה לטענת אחים מפליגים 100 מיליארד שנות אור, שזה היה נברא ראשון,

שהוא לא היה מאה אחוז כמוך, כי היו שינויים גנטיים. בטח לא היה. הוא היה שינויים גנטיים, כמו שיש שינויים גנטיים גם היום. ברור, הוא היה, לצערי הרב יש שינויים גנטיים גם טובים וגם רעים. הוא היה מיקרונזי קטן, קטן, קטן, קטן. לא זה מה שאני אמרתי. לא חשוב. היה משהו. לא זה מה שאני אמרתי. בסדר, שמעתי. זה אתה אמרת.

בסדר.

אתה רוצה ללכת בתהליך של אבולוציה? אין לי בעיה, תלך. ולא בתורה דרווין, שהיא לא נכונה. אין מה שאתה רוצה, איך שתרצה ללכת.

אבל ראשון-ראשון-ראשון-ראשון הנבראים

מוכרח שהיה לו בורא, כי הוא נברא.

למה?

אם הוא נברא, אז היה לו בורא.

אם הוא נברא,

אז היה לו בורא. התשובה היא, אני לא יודע.

אתה לא יודע, שמעתי קודם, לכן אני מדבר עכשיו.

עכשיו שים לב,

לפני שאני אתן לך, ומי ברא את הבורא? אני אענה, בשביל זה אני פה.

עכשיו שים לב,

זה שאתה לא בראת את עצמך, זה עדיין חסר לך.

ואת זה אני אסביר לך.

יש שתי אפשרויות.

או שבראת את עצמך,

או שלא בראת את עצמך.

אם בראת את עצמך,

מה שאתה שללת,

יש שתי אפשרויות.

או שקדמת לעצמך,

או שלא קדמת לעצמך.

שתי אפשרויות בלבד.

אם קדמת לעצמך לא צריך שתברא את עצמך, כי אתה היית קדום לעצמך.

אם לא קדמת לעצמך לא יכולת לברוא את עצמך, כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח שנבראת.

עוד פעם לחזור.

אבל אתה יכול לקחת את זה להיום,

שהיום המדענים יודעים לברוא בעצמם.

הם לא יודעים, הם יודעים. הם יודעים לקחת ולקחת ממך תא אחד, הם לא יודעים.

אותה אחת, ולהפוך אדם נוסף. עשו את זה. הם לא יודעים, הם יודעים לקחת יש מי-יש.

הם לא יודעים יש מאין. בינתיים.

בינתיים.

זה אמרו לי מאז שאני קטן בית-ספר תל-נורדיי בתל-אביב.

אתה עוד תראה, אתה עוד תראה. אני מחכה, בסדר, לא בוער.

הרי עברו מיליארדים, מה בא לחכות עוד כמה? הצליחו לעשות מדומם חי כבר לפני מאה שנים, לצורך אמינות.

אבל זה יש, יש, יש, מי יש?

אני מדבר על יש מאין.

עכשיו שימו לב.

היות שכל נברא

לא יכול לברוא את עצמו,

והיות שברור לנו שאנחנו נבראים, והורינו נבראים,

והורי הורינו נבראים,

וכן הלאה,

ואפילו שזה היה לפני כן בצורה אחרת, כמו שתרצה להגיד, וכו' וכו' וכו', אבל זה היה גורם, הסיבה,

לבא אחריו, וכן הלאה.

נעלה למעלה, למעלה, למעלה, למעלה, נגיע לנברא הראשון.

הנברא הראשון,

הראשון, אין יותר,

אתה רוצה ללכת עוד קצת? נלך עוד קצת, זה הראשון. תראו לי למטרה. אוקיי, הראשון.

מוכרח שהיה לו בורא.

לא רק מוכרח,

אלא מוכרח גם שהבורא, הוא לא נברא מתוך,

אין תוך, תוך זה משהו כבר יש, תוך זה אין משהו. כוח הטבע.

אין טבע, מה זה טבע? הטבע זה כולנו.

הטבע הזה קיים, זה נבראים.

אין דבר כזה,

טבע זה נברא, הכל נברא, הכל הכל הכל הכל, הכל טבע.

עכשיו,

שים לב,

אז ראשון הנבראים נברא על ידי בורא. אנחנו לא יודעים מי זה, מה זה, אנחנו אומרים, קוראים לו בורא לצורך הלשון, שזה יסתדר, בורא. ולמה איתו אתה לא ממשיך אחורה? אני אמשיך? מי אמר לך שאני לא אמשיך?

עכשיו, ברור שהיה בורא לנברא הראשון,

וברור שלא היה בורא לבורא.

למה? למה? אז איך הוא נברא?

כי אם היה בורא לבורא, גם הוא היה נברא.

אם היה בורא לבורא, גם הוא נברא.

אז העתקנו את השאלה עוד שלוש דקות. אתה ממשיך אחורה. אבל חייב להיות בורא, כי אם לא, מאיפה באו הנבראים?

ומאיפה הוא בא?

לא בא.

הוא מחויב המציאות,

ממציא לכל הנמצאים. איך אני יכול לדעת את זה? אתה יודע את זה? איך אני יכול לדעת? הנה, עכשיו הייתי יודע.

למה?

מאיפה אני יודע?

מאיפה אני יודע?

מזה שאני נברא זה עובדה?

זה הוכחה?

מזה אני יכול להקיש.

אם לא הייתה פה האבן,

ופתאום הגיעה לפה האבן,

ברור שמישהו הביא אותה לפה,

אם אבן לא מסוגלת לזוז בקוח עצמה והיא הגיעה לפה,

כוח שהוא דחף אותה לפה, הביא אותה, שם אותה, לא משנה מה זה. ברור. או שאני ואתה, תסליח לי, אני, לא אתה, אנחנו, כן, מספיק מוגבלים,

שאנחנו יכולים להבין מה קורה, לא אתה, אבל אני, אבל גם אתה מבין. אבל גם אתה מבין לשם. עוד פעם, לא מספיק אינטליגנטי. אל תתחבא מאחורי, לא מספיק. אל תתחבא שם.

יש דברים שאנחנו נוראים לזה. תשתחרר, תשתחרר.

ברור שכל נברא מעיד על מורא שקדם לו. אתה בעצמך אמרת לי, פשוט, שאתה, ההורים שלך קדמו לך.

ברור, אתה שכנעת אותי.

אני לא הבנתי בזה עד הערה.

אני כבר לא יודע.

אותו דבר, זה לא משנה.

לא משנה. תלך לאן שאתה רוצה. לך, לך, לך, לך. תשתעצר בסוף,

תגיע לנברא ראשון. למה?

כי אתה איש המדע והמחקר אומר בעצמך שיש גיל לחומר.

פירושו שלפני הנקודה הראשונה שאליה נוכל להגיע לחומר שנוצר בתחילה,

נצטרך להכריח מניין הגיע החומר הראשון.

הוא לא היה קודם,

כי אחרת גיל העולם היה אין-סוף. כבוד הרב, למה זה כל כך עניין מסובך?

למה אי-אפשר יותר פשוט שיהיה, למשל, מה שאתה אומר, זה מאוד מסובך, לך תגיסוף החומר.

לא, לא, זה לא קרה. לי זה קשה.

הגענו לשם. אבל אני אומר, למה הולכת יותר קל?

בואו נראה נסים, בואו נראה משהו. חכה, חכה, חכה, נגיע, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, אנחנו פה הערב.

חכה.

עכשיו,

אנחנו מדברים קודם כול על לוגיקה. לוגיקה זה דבר חשוב מאוד, שאתו אפשר להבין הכול, ברוך השם.

אז ככה,

מוכרח של כל הנבראים היה בורא ראשון,

מוכרח של הבורא לא היה בורא,

כי אם לבורא היה בורא גם הוא נברא, והעתקנו רק את השאלה.

עכשיו, מה ברור לנו גם?

ברור לנו שהבורא שונה בתכלית השינוי מהברואים שלו,

ואני אסביר כבר למה.

תראה,

המיקרופון הזה מוגבל.

מישהו הגביל אותו, עשה לו את הגבולות האלה.

השולחן הזה מוגבל,

מישהו הגביל את השולחן הזה, הנגר.

הבניין הזה מוגבל,

הקבלן הגביל אותו.

כדור-הארץ מוגבל,

מישהו גבל אותו.

הגלקסיות מוגבלות,

מישהו הגביל אותן.

יש מקביל לכל המוגבלים,

שאם לא כן,

לא היה להם גבול.

ואם הם מוגבלים, יש מקביל.

המקביל לכל המוגבלים הוא הבורא שברא לכל הנבראים, והוא אינו מוגבל.

שאם הוא היה מוגבל היה מישהו שקדם לו, שהגביל אותו.

לכן הבורא לא מוגבל,

אין לו נפח,

אין לו מסה,

אין לו משקל,

אין לו גוון,

אין לו צבע,

אין לו שום דבר שיש בחומר.

כי אם יש בו, הוא מאורן תיכונו.

הוא מאורן תיכונו.

הוא מופשט גמור.

אם אנחנו בציור נגיד,

כן, שחמצן

זה דבר שלא קיים, כאילו, זה קיים, כן? אתה יודע שזה קיים.

אבל אם נגיד, בגלל שאנחנו לא רואים שהוא לא קיים והוא ממלא את כל החלל,

אז הבורא זה משהו יותר זך מזה.

לא נכון להגיד זך,

כי אז יש מין עובי ויש זכות ויש דרגות בזה.

אבל זה ציור רק.

זה ממלא קול עלמין.

הוא נקרא אצלנו המקום ברוך הוא. למה הוא נקרא המקום ברוך הוא?

כיוון שהוא המקום של העולמות כולם,

והוא לא נמצא בעולמות,

כי אם הוא נמצא בעולמות הוא קטן מהם.

העולמות נמצאים בו, הוא ממציאם,

הוא הישות היחידה המציאותית.

הוא האין-סוף ברוך הוא, שאנחנו קוראים לו.

והוא,

מקור החוכמה והשפע והידיעה והתבונה והכל הכול הכול הכול מה שיש בעולם,

זה ממנו ואין בלתו.

דבר נוסף, כבוד הרב.

רגע, סבלנות.

הוא גם הכול יכול, הכול יכול.

אם הוא לא הכול יכול,

אז הוא מוגבל.

אולי נאמר שיש שניים הכול יכול?

אי-אפשר שניים הכול יכול.

מדוע אי-אפשר שניים?

הנה, יש פה שני כוסות.

נגיד שזה נקרא הכול יכול, וגם זה.

נשאל שאלה.

האם הכול יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה,

אז זה מוגבל ולא הכול יכול.

אם הוא לא יכול להגביל את זה, אז הוא בעצמו מוגבל והוא לא הכול יכול.

אי-אפשר שניים הכול יכול, רק אחד.

אז יש לנו כבר בורא,

מגביל ואינו מוגבל,

והכל יכול.

קלטת מספר 404, לא הייתי שם, סוף חלק א',

המשך בקלטת מספר 505,

לא הייתי שם, חלק ב'.

תודה רבה.