הולך שפוף - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

יש כל כך הרבה סיפורים יפים בתורה, ויש כל כך הרבה מה ללמוד, וכל כך הרבה חוכמה שם.

זה לא בעצם לטחון, זה לא משעמם ללמוד כל יום גמרא בישיבה הזאת, הם לא מגזרים...

איי, איי, איי, אם תטעם פעם, את הטעם הזה לא תפסיק. אתה יודע מה זה לא תפסיק?

אתה ראית פעם ילדים, כשהם רצים לגן ציבורי,

אם יש נדנדה, מה הם עושים?

אה? יושבים על הנדנדה,

ואבא ואמא דוחפים, ומה שרים להם?

נדנד, נדנד. אה, אם היו שרים להם נדנד, נדנד, היו מבקשים ללכת הביתה.

נדנד,

נדנד. עכשיו תקשיב, הילד הזה מאושר? אמא אומרת לו אחרי חמש דקות, עשר דקות, בוא נלך הביתה. לא, לא, לא, לא, לא, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. מה הוא עושה?

מתנדנד. אם היה יכול הילד להמשיך להתנדנד כל החיים בלי דאגות, מה היה עושה?

מתנדנד.

יש מבוגרים שקוראים, קונים ערסל, לא קוראים לזה נדנד, ערסל,

ותולים אותו, אתה יודע, בגיל 70. נדנת. והנכדים מנדנדים אותם, אתה מבין?

אתה תלך לישיבה, מה תראה?

יושבים שם אנשים עם הסטנדר וכל היום. נדנת, נדנת.

חלטת מספר 403, הולך שפוף, חלק ב'.

לא, אבל זה יכול להיות במידה שהיה,

עוד פעם, שוב, צדיק בדורותיו שהיה וכתב ספר,

והספר הזה הלך והתפרסם לעדות אשכנז, והלך והתפרסם למזרח ומערב אירופה,

והלך והתפרסם ליבשת אפריקה. אותו ספר, כאילו, בגלל שיהודים היו חסידים של אותו חסיד.

כן, זאת אומרת, נכון, בטח שפרסמו ספרים והכול, אבל מי מקבל ספר שאחד פרסם? מה זה מחייב את השני בקהילה אחרת? גם שם יש חכם,

וגם שם יש חכם, וגם שם יש חכם. אבל יש עשרות-אלפי ספרים שרוצים כל שנה על-ידי צדיקי ועל-ידי חכמים. תגיד, אני לא שומע, אבל אני אומר לך, מה המכנה המשותף?

כולם אומרים אותו דבר.

בבית-המחוקקים שלך בכנסת יושבים 120 אנשים, הם אומרים אותו דבר?

לא אומרים אותו דבר.

איך זה יכול להיות?

ואין חידושים. בכל הספרים האלה, כל ספר שיוצא זה ספר דו-אותו דבר. מה הבנת? אני אסביר.

זה מה שאתה אומר. לעניין תרי״ג מצוות אין מה לשנות. נקודה. אני מסכים אתך לגבי זה. אין אפס. בסדר, אני מסכים. אז לגבי כתיבה בשבת ומחשב בשבת,

אין מחלוקת.

גמרנו?

זהו.

עכשיו, יש חכמים, ודאי, שכתבו. כתבו לפי הצורך, לפי השעה,

על-פי הכללים שבתורה, עניינים שנוגעים למקום, לזמן, לזה.

זה לא קשור למה שדיברנו.

זה לא מדובר על תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.

תורה שבכתב שקיבלנו בהר סיני, קיבלנו עם תורה שבעל-פה שמבארת הכול.

זה שניתן כוח לחכמים גם להגיד דברים ומצבים

כאלה ואחרים במקומות שונים, ודאי.

אבל זה נקרא גזרות של חכמים.

זה נקרא תקנות של חכמים.

אבל זה לא התורה שבכתב,

שנתפרשה בעל-פה,

על-ידי משה מפי ה'.

ומה ששאלתני בתחילה זה מפי משה.

לכן, כתיבה בשבת אסורה ומחשב אסור.

אבינוטה?

אבינוטי,

אבינוטי, אלך ואתחקר על זה יותר לעומק. או, יפה. כי באמת הסברת לי משהו שלא היה לי ברור לפני זה, שלא חשבתי עליו. יפה.

אני אלך לעכשיו.

מאיפה אתה יודע שמניחים תפילין?

פי משה, מהקדוש ברוך הוא. יפה, הוא קשרתם. מה קושרים?

לא כתוב. לא. מאיפה כולם יודעים? טרש בעל-פה.

אסריך, אסריך. יהיה בריא.

יש לי עוד שאלה קטנה, אני מצטער פה מכל החבר'ה.

אני באמת מצטער.

יש לי שאלה באמת קטנה ובצער, אני מצטער קטנה. קטנטונת. לגבי ישיבות, כשבחור הולך לישיבה, הבנתי, יש לי חבר'ה שלומדים שם, חבר'ה באמת על הכיפאק, והם לומדים שם, והם אומרים שרוב מה שהם לומדים זה בעצם גמרא.

כן. כן. עכשיו,

יש כל כך הרבה סיפורים יפים בתורה ויש כל כך הרבה מה ללמוד,

בכל כך הרבה חוכמה שם.

זה לא בעצם לטחון מים, זה לא משעמם ללמוד כל יום גמרא בישיבה הזאת? הם לא נגזרים מזה?

יאי יאי יאי, אם תטעם פעם את הטעם הזה לא תפסיק. אתה יודע מה זה? לא תפסיק.

אתה ראית פעם ילדים,

פעם ילדים ראית כשהם רצים לגן ציבורי,

אם יש נדנדה,

מה הם עושים?

אה?

יושבים על הנדנדה,

ואבא ואמא דוחפים, ומה שרים להם?

נדנד, נדנד.

אה, אם היו שרים להם נדנד, נדנד, היו מבקשים ללכת הביתה.

נדנד,

נדנד,

רד, עלה, עלה.

בלי השיר זה לא עובד.

עכשיו תקשיב,

הילד הזה מאושר?

אמא אומרת לו, אחרי חמש דקות, עשר דקות, בוא נלך הביתה. לא, לא, לא, לא, לא, עוד, עוד, עוד, עוד.

עוד, עוד, עוד.

מה הוא עושה?

מתנדנד.

אם היה יכול הילד להמשיך להתנדנד כל החיים בלי דאגות,

מה הוא עושה?

מתנדנד.

יש מבוגרים שקוראים,

קונים ערסל, לא קוראים לזה נדנד, ערסל,

ותולים אותו, אתה יודע, ו...

נ... בגיל 70. נדנד.

מנכדים מנדנדים אותם, אתה מבין?

אתה תלך לישיבה, מה תראה?

יושבים שם אנשים עם הסטנדר וכל היום. נדנד, כולם. נדנד,

נדנד.

שאלה, תן לה שאלה.

כבוד הרב שלום, יש לי שאלה.

תורה מלמדת שצריך,

יש את כבוד האישה, והאישה זה עמוד של הבית,

ובלי האישה, והגבר לא יכול, והמשפחה לא, וצריך לכבד את האישה, ובלי האישה

אין פרנסה ואין כלום.

עכשיו, השאלה שלי כזאת לגבי זוג שהם מקורבים אלי, ולא משנה מאיזה קרבה.

עכשיו, שקרה שהשתיים,

שניים, לא שתיים. סליחה, שהשניים גדלו בצורה מסורתית, התחתנו,

ועם הזמן קרה טרגדיה במשפחה בצד של הבעל,

והוא החליט לקחת את השבת בצורה קשה.

מה זאת אומרת קשה? לא קשה? התחיל להחמיר. להחמיר, כן, עם עצמו, והאישה לא הולכת בעצצון. זה לא שזה לא הולך, זה יותר גרוע. השבת, השמירת שבת, מצערת אותה.

מה זה אומר? זה אומר שאין שלום בית,

זה אומר ש...

והילדים גודלים בין לשנות את השבת,

לא חסר לך לשנות,

לא לאהוב אותה כמו שצריך לאהוב אותה, לבין לאהוב.

עכשיו, השאלה שלי היא כזאת,

מה עושים לאהוב את השבת

מבחינת הגבר?

הוא אמור לאהוב את השבת, לשמור את השבת למרות הכול,

או לכבד את אשתו

ובשבילו לשמור את הבית.

זו השאלה שלי.

טוב, זו לא שאלה בכלל.

משום שהקדוש ברוך הוא קודם לאשתו,

והקדוש ברוך הוא ציווה את שניהם לשמור את השבת,

והוא חייב בשמירת שבת.

וגם אם אשתו תתחנן אל תשמור שבת, אסור לו לשמוע בקולה. גם הפוך, כמובן, כן? אם זה היה הפוך.

וצריך למצוא דרך

איך לעזור. מה הדרך?

צריך להכיר את האישה. לפי מה שאת מספרת, היא קשה.

יותר מהשבת. קשה.

כן, יותר מהשבת.

ועוד דבר,

צריך שזה יבוא מבחוץ ולא מהבית, כי היא לא תקשיב.

מן הסתם היא גם אחת שאוהבת להגיד את מה שהיא אומרת ושישמעו ויצייתו,

וגם עם הרבה גאווה.

היא לא מוכנה להתכופף.

ובפרט,

אם הוא הולך על זה לבד, בלי לשאול אותה,

אז דווקא על דווקא באה, נכון? בדיוק. בדיוק. אני מכיר אותה.

לא אותה ספציפית, הרבה כמוה.

אבל הנקודה היא פשוטה.

כמו שבן-אדם החליט לשמור על החוק,

ואשתו אומרת לו, אל תשמור בשביל שלא נפרק את הבית,

ברור ששום עורך דין לא ייעץ לו לעבור על החוק

בשביל שלום בית, כי בסוף הוא ייכנס לבית סוהר.

יהיה לו שלום בית,

עם מי?

בסוף כולנו נגיע ליום שנעזוב פה.

הבעל ששמר שבת

ייכנס גן עדן.

האישה שלו שמרה שבת,

לא תיכנס לגן עדן.

והוא, על זה שלא עשה שלום בית,

יקבל פרס.

מה הפירוש?

לא שהוא רב,

לא שהוא עשה נגד, לא שהוא עשה דווקא.

על זה שהוא לא ויתר על השבת בשביל שלום בית, הוא יקבל פרס.

כי יש כאלה שחושבים ששלום בית מכפר על הכול.

לא.

יש דברים שלא עוברים, אסור לעבור.

הוא לא יכול לכפות את אשתו לשמור שבת,

יש לה בחירה. היא רוצה, היא תשמור. הוא רוצה לחיות אתה, הוא יכול להחליט.

הוא לא יכול לכפות.

זו בחירה לכל בן-אדם. אדם יכול לבחור גם ברע מה לעשות.

ניתנה לו בחירה.

הוא צריך להשתדל בדרכים חכמות להגיע לזה, שהיא תכיר בזה. אבל בסך הכול הוא מתנהג נכון.

יכול להיות

שהוא שומר את השבת בצורה לא נכונה.

יכול להיות

שבמהלך הראשון שהוא עשה, או בצעד שהוא החליט,

חד-צדדית, אם הוא היה מתייעץ אומר שזה בעקבות המקרה שקרה וכן הלאה, זה היה מרכך את המצב, הנה מה טוב מניים.

זה עדיין לא אומר שהוא אשם,

כי לא כולם יודעים להתנהג בדיוק,

בדרך כלל לומדים אחרי שנכשלים.

אבל בסך הכללי צריך לדעת דבר אחד,

בכל מקרה עניין השבת שהוא שומר הוא צודק במאה אחוז,

ואשתו צריך להתפלל עליה, וצריך להשתדל להשפיע עליהם.

את יכולה לברך אותי?

כן.

אותה ואותו כאילו, שתי דקות.

למה את מגלה?

מה את עושה?

מה השם?

של מי?

שלו.

שלה או שלי? של מי?

מה שאת רוצה, מה זה חשוב?

רחל בניסון.

רחל בת?

עזיזה.

עזיזה וניסים בן?

רינה.

רינה, השם יזכה אותם לשלום בית נאמן ואיתן.

אמן.

כן, תנו לו.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

החבר שלי פה יושב, הוא משגע אותי על הצונאמי.

על הצונאמי? מה הרב אומר על הצונאמי, הגל?

על הצונאמי בתאילנד. נו, מה אני אומר על מה?

מה המסר? מה המסר? כן, מה היה?

איך היה? הייתה רעידת אדמה, תשע בסולם ריכטר,

והגלים עלו ושטפו את הכול.

הוא שיגע אותי, יביישן.

שאלתי את השאלה. תיזהר, אל תשמע על עוד שאתה גאה.

סבבה.

מה אתה רוצה?

שאלה יש לך?

תן לו שאלה.

תן לו פה לדבר.

יש לי שאלה,

איך

מתגברים על מידת הכעס?

אני, ברוך השם, נשוי כמעט ארבע שנים.

יש, ברוך השם, שלום בית, אבל אתה יודע, החיים עובדים קשה, יש לחצים, יש דאגות,

לפעמים בכל דבר קטן אתה מתעצבן, מתרגז,

גם הגבר, גם האישה. איך מתגברים על מידת הכעס? כמו שאמרת בתחילת ההרצאה,

לעבוד על המידות,

במיוחד על מידת הכעס,

מלבד ספר המידות. אתה יודע מה השורש של מידת הכעס?

גאווה, גאווה זה פשוט.

השורש זה גאווה.

אדם הוא בעל גאווה,

לכן, כל מה שלא מסתדר בדיוק כמו שהוא רצה, לא שומעים בקולו, לא מכבדים אותו מספיק, לא נותנים לו תשומת לב מספיק,

כל הדברים האלה גורמים לו לכעס.

אבל גם אם אתה עושה את הדברים,

אתה לא מתנהג כמו שאתה מדבר, הרב.

אתה עושה את הדברים כמו שצריך לעשות, אתה לא במידת הגאווה.

אתה רוצה שקורה... אין דבר כזה.

תן לי דוגמה.

תן לי דוגמה על מה אתה כועס.

על מה אני כועס? אני חושב שאני חושב על זה שטויות לפעמים.

אבל מה, לא, תגיד לי על מה אתה כועס.

מה אני כועס?

למשל, באת הביתה?

באתי הביתה אחרי יום ארוך בעבודה.

לא על אוכל, עזוב, זה...

זה קטן. לא מדבר על לאוכל. זה כבר רגיל.

לא.

ברוך השם, זכיתי באישה, ש... אני מדבר כאילו על דבר קטן. דוגמה, אתה מגיע הביתה, אז נכון, אישה, אם יש לי שני ילדים, שתי בנות שיהיו בריאות,

אתה מגיע הביתה, ואישה כל היום בבית עם הילדים וזה, אתה מצפה,

למרות שאתה יודע שעובר על היום קשה,

עם הניקיונות, ומזונות לילדות, ובית, וניקיון, וכל מה שאישה עושה בבית,

איך שאתה מגיע הביתה, אתה מצפה, אתה יודע,

לראות חיוך קטן. איך שאני נכנס הביתה,

תשב על הספק, טה-טה-טה-טה. אתה יודע מה היה לי היום, אתה יודע מה עשיתי היום, אתה לא יודע מה קרה לי אתמול.

בוא-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

ואתה בא מיום, אני עובד כמו ששמת לב בנביאו, זה עבודה במכירות.

ואתה עבודה כל כך קשה. אפילו אתה מחנה את האוטו וחוסם את הדרך לאנשים.

אתה מגיע, זה דבר קטן, ואתה משתדל כאילו להקשיב ולהבין, אבל אתה רוצה קצת,

אתה יודע, אני לא מדבר על ברוך.

על אוכל ודברים כאלה. אתה רוצה קצת לחיוך, ולא לשמוע רק זה, איך,

ולפעמים אתה מגיע הביתה וכל הטענות והמעיינות והכול.

זה נכון שאישה כל היום לא רואה אותי ומצפה כמו ש... די, די. טוב. הוכחת שאתה בעל גאווה.

איך הוכחת?

אמרת ככה, אני בא אחרי יום עבודה ארוך.

למה אמרת ארוך?

תרחמו עלי.

תרחמו עלי.

יום עבודה ארוך.

כבר אתה מתחיל, מגיעה לי תשומת לב,

עבדתי יום עבודה ארוך.

לא, אני לא מחפש תודות על זה. אני לא מחפש תודה. חס ושלום. איזה תודה? מה פתאום? שיורדו לי אף אחד. מה פתאום אתה? מה פתאום?

אתה הגעת, אישה צדיקה ידעת לפני שנכנסת לבית, נכון? סיפרת לי עכשיו, אישה צדיקה, הכול.

אוכל תמיד מוכן. זכיתי לאישה צדיקה.

עם כל התינוקות וכל הבלאגן שאתה מודה והכול,

הצדיקה הזאת מכינה לך אוכל.

לא חסר.

ובמקום שאתה תגיד, אני הולך לראות את הצדיקה שלי

ולהיכנס הביתה ולהרעיף עליה אהבה וחיבה וחום ויחס ומגיע לך וזה,

אתה עומד בדלת,

דופק, ומצפה שהיא תגיד לך, אהובי,

טוב שהגעת,

וואו, איך עבדת קשה,

יום ארוך, בשבילי, בשביל הבנות.

רגע, אני לא מצפה, אני לא מדבר על זה ברגע.

אני לא מצפה,

מה שאתה אומר, רק שנייה ורגע. רגע,

רגע,

אתה אפילו לא נותן לי לדבר,

תראה איזה גאווה.

בבקשה. עכשיו, רגע,

אתה נכנס.

מה אתה אומר?

תראה איך אתה מתאר אותה, פתאום אתה צדיקה.

טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-טו-ט

טוב, אתה רואה? עכשיו תזכור את זה כל יום.

עכשיו,

כשאתה מגיע הביתה, ואתה יודע, זה עלול לקרות.

איך עושים שזה לא יקרה?

זה אני אומר, אם לא נזכרת לפני, הגעת לדלת, דפקת.

רבקי,

הגעתי לעזור לך. מה אני יכול לעזור?

מה לעשות?

וואי, תשמע את זה, תתעלה.

בעלי, לעזור.

אתה בא אחרי יום עבודה ארוך, צדיק שלי, שב שב על הספה.

אל תזוז, אני אביא לך.

אתה לעזור? וואי, וואי, וואי.

אתה עושה את זה בהפוכה.

אם אתה נזכר לפני,

אז אתה מצלצל בדרך ואומר לה, אני מגיע הביתה. את צריכה משהו שאני אקנה? להביא משהו?

לעזור לך במשהו?

אם אתה יותר צדיק,

אתה באמצע העבודה שואל אותה, מה קורה בבית? הכול בסדר? חסר משהו?

את יודעת, חשבתי עלייך, התגעגעתי, איי, זה, זה, זה, זה, ובוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, ואם אתה עוד יותר צדיק,

פעם בשבוע אתה שולח לה פרח ורד אדום עם צלופה,

עם ברכה,

וואי, וואי, איזה חיים.

עם פרח אחד אתה קונה את האישה.

אם יש שכל, אבל בן אדם, אני אקנה לה?

שהיא תקנה לי זר פרחים.

אני?

אני הגבר, אני העובד.

בדיוק הפוך.

אתה רוצה להרוויח אישה צדיקה שמחכה ומצפה לבעלה בלי טרוניות?

תדע להשקיע בה.

לא לבקש ולא לטבוע, בפרט כשאתה מכיר בערכה.

הפוך. איך אני, למרות, ובלי להגיד את הלמרות,

פנימית תגיד לך,

עושה בשביל שיהיה קל מעלייך בעבודה.

תאמין לי שהיא תחזיר לך בכפלי כפליים. אתה לא מאמין? תשאל אותם.

הכעס לא מוצדק.

אתה תהיה באמצע עבודה,

ואיך שאתה באמצע הלחץ והכול, ויבוא איזה מנהל או מישהו ויתחיל לתת לך קיתונות ולדבר איתך ככה וככה,

אתה ישר תתפרץ. תגיד לו, מה, אתה לא רואה מה אני עושה? מה עשיתי עד עכשיו? כל הזמן עשיתי בשבילך.

בשבילך עשיתי.

אתה עוד צוחק עלי?

מה היא עושה שם בבית? בשבילך.

אם אתה תצטרך להישאר יום שלם עם הילדות ולטפל בהן,

אוי אוי אוי,

רכבת של פרחים, רק להשתחרר.

אבל אנחנו לא יודעים להעריך את הצד השני, זה הבעיה.

הבנת, עיוני?

אל תכעס.

למה הכעס לא מועיל?

אני אספר לכם מה עשה שסיפרתי.

ויש אותו גם בגנז המלך החדש שיצא.

טוב להגיד את זה על שולחן של שבת. היה אחד באמת עצבני.

אבא שלו

ראה אותו עצבני, אז כל דבר הרגיז אותו. כל דבר הרגיז אותו. זה לא נגמר רק בעצבים, שובר דברים.

אבא שלו אמר לו, אתה רוצה תרופה להשתחרר מהעצבים, מהכעס?

יש בחוץ מחסן,

בחצר.

יש דלת מעץ.

כל פעם שתכעס,

לך,

קח פטיש ומסמר, תדפוק מסמר על כל כעס.

אם תעמוד בזה,

תרפה ממחלת הכעס.

הבן אמר, אין בעיה.

כעס,

רץ,

לקח פטיש, מסמר, דפק.

אחר כמה דקות עצבן על עוד משהו, רץ, לקח את הפטיש, מסמר, דפק.

מרוב עצבים שהוא רץ, התעצבן, דפק עוד מסמר על המקום כבר.

וככה התחיל לדפוק מסמרים, ביום הראשון דפק 43 מסמרים.

אם תבדקו, אתם כועסים יותר מזה.

בקיצור,

יום שני רעה לא משתלם לרוץ הרבה.

לאט-לאט התחיל להפחית-להפחית, אחרי כמה חודשים

התחיל לרדת-לרדת לבודדים,

עד שנרפה לחלוטין.

בא לאבא שלו ואמר לו, אבא,

נרפאתי, לא כועס. אמר לו, עוד לא, עוד לא.

עכשיו, בשביל שתבחן

האם נרפאת או לא,

כל יום שאתה לא כועס כלל,

אתה הולך, מוציא מסמר אחד.

וואי, וואי, וואי. אתה יודע כמה יש שם?

לשנתיים מסמרים.

אתה רוצה לעמוד במבחן?

כל יום תוציא מסמר אחד.

אחרי שנים,

נגמר, הוציא הכול, בא לאבא, אמר לו, אבא,

נרפאתי לחלוטין.

מאז ועד היום לא כעסתי אפילו פעם אחת.

אמר לו, אבא,

בזה לא תם ונשלם.

בוא.

לקח אותו החוצה לחצר,

אמר לו, מה אתה רואה?

אמר לו,

דלת

של המחסן.

ומה אתה רואה בדלת?

אמר לו, אני רואה הרבה מאוד חורים.

אמר לו, דע, בני,

כשכעסת,

תקעת מסמרים בליבותיהם של האנשים.

גם אם יום אחד

תסיר את הכעס, תוציא את המסמרים,

החורים יישארו.

לעשות לאנשים חורים ולהתנצל אחר כך, אם סליחה, זה הכול טוב, יפה,

אבל החור נשאר.

מי יסתום את זה?

מה שאתה אומר לאשתך בשעת הכעס, או שהיא אומרת לך, אפילו שתתפייסו,

זה רק מצטבר,

מצטבר, מצטבר, ובכעסים הבאים זה יהיה בחיבור של הכל בריבוע.

כן, זה ידוע.

האישה לפעמים היא מזכירה דבר שהיה לפני חודש, ואתה בכלל...

שכחת.

מה תקעת במסמר? חלאס, מה עוצמי? לא רק כעס,

כשהעברתי כיסא לצד שני, אבל חודש שעבר אני העברתי אותו לפה. למה עכשיו אתה מעביר אותו לפה?

דוגמה, לא רק בקהל.

נכון. מישהי זוכרת כל דבר, אפילו יעבור שנה-שנתיים.

נכון.

עשרים שנה.

נכון, הוא אומר, הוא מכיר אותה עשרים שנה.

אני אגיד לך למה.

אני אגיד לך למה.

אישה הרבה יותר רגישה מגבר.

גבר יותר גס.

אישה יותר עדינה.

אפילו אם יצחק אותה

שולי זה לא משנה אישה.

אישה זה אישה, ככה היא נבנתה.

אישה גם מרגישה שהיא תלויה בדרך כלל

בבעלה ומי שתלוי באחרים מצפה מהם יותר.

ואישה משקיעה יותר מגבר.

אישה מתמסרת יותר לעניין. היא לוקחת אותו יותר בהיקפיות ויותר בדקדוק.

בעל לוקחת דברים יותר מלמעלה וביעף, דברים גדולים, בומבסטיים.

היא נכנסת לפרטים. להנהיג בית, לטפל בבית, לנקות בית, זה יותר מדוקדק, זה לא כללי.

לכן, כשמזיזים לה את הכיסא,

זה מפריע לה, כי כששמה אותו, הייתה לה מחשבה שם למה זה יהיה שם.

כשלוקחים כוס ומעבירים ולא מחזירים או לוקחים דבר, זה מפריע לה, כי מי שצריך אחריך לעבור, לנקות, להזיז,

להחזיר, זה היא.

אם לך היו עושים את זה על שולחן העבודה שלך ורק מזיזים לך כל פעם את העט ממקום למקום,

היית מתפוצץ.

למה? כי אתה הנחת פה, אתה רוצה למצוא אותו פה,

ואתה לא מוצא אותו פה.

אז גם אתה כועס.

לא שהיא זוכרת, פשוט אכפת לה. היא דואגת שכל דבר יהיה במקומו. זה הסדר שהחליטה, שיהיה במקום.

לכן, אם תבין את רגשותיה,

לא תדרוך עליה.

פשוט, אתה תדע איך להתנהג איתה.

לכל אדם יש חסרונות, לכל אדם יש מעלות. החוכמה ללמוד

את של השני ולא לדרוך עליו. זה הכול.

אי אפשר תמיד לתקן את כל החסרונות.

לא תמיד אפשר. אם רוצים, אפשר, אבל לא תמיד.

בינתיים, מה עושים? לא מתנגשים עם זה.

כשאתה לא רוצה להתנגש עם השכן שתמיד אתם רבים,

כשאתה דע שהוא פתח את הדלת, תמתין עד שהוא ירד.

בשביל מה להתנגש איתו?

הבנת?

תוכל לברך אותנו?

בטח.

מה השם עוד?

יונתן בן רחל ושמרית בת שרה.

יונתן בן רחל ושמרית בת שרה.

ושמרית בת שרה. השם יזכה אתכם לשלום בית נאמן ואיתן.

אמן.

תהיה בריא.

זו שאלה?

לא.

שאלה?

שאלה? כן, בבקשה.

תן לו בבקשה לשאול.

ערב טוב.

ערב טוב ומבורך.

ראשית רציתי לענות לו,

יש לו מדרש שאומר, לגבי מה שהוא אמר,

שמשה רבנו כתב את התורה.

יש לו מדרש שאומר שהקדוש ברוך הוא מקריא לו, והוא כותב.

כתב אשורי זה כתב שמשנים, גם עזרא כתב את הספר הזה.

לא משנה, אנחנו יודעים בדיוק, מי שיודע תורה יודע בדיוק מה הוא אמר.

עכשיו גם, ברשות הרב, לחזק קצת את הדברים שלו, ואחר כך שאלה.

אפשר ללמוד, אתה דיברת על קידוש השם, על החשיבות של קידוש השם ברבים.

אני קראתי ולמדתי שאפשר ללמוד את זה מהצפרדאים שבאו על פרעה.

שמשה אמר לו שייכנסו בכל, בבתים ובמקומים, ובתנורים,

שהם היו מוכנים למסור את עצמם,

כדי לממש את דבר השם.

ואחר כך, כשסר המכה מהתנורים, הם לא סרו.

הם לא יצאו כדי להגדיר את החשיבות של קידוש השם.

עכשיו השאלה,

עד לאיפה מגיע העניין של קידוש השם?

אם למשל לקראת סוף היום,

ממש באמצע העבודה,

אתה מסתכל לשון ורואה שעובר הזמן של המנחה,

ויוצא החוצה ומתפלל בחוץ לעניין עוברים ושבים,

האם יש בזה משום קידוש השם?

למה אתה צריך לצאת החוצה במקום שאתה נמצא בשביל להתפלל?

אם אתה לא יוצא למניין, למה אתה צריך בחוץ?

כי אין לי אפשרות לצאת למניין, כי אני עובד באבטחה ואני לא יכול לעזוב את המקום.

אז למה אתה יוצא החוצה אם אתה יכול להתפלל במקומך?

במקומי יש שם הרבה אנשים שמפריעים וצוחקים ומלגלגים ומפריעים להתרכז בתפילה. ואיפה זה בחוץ?

מחוץ לדלת, כך שאני עובד, תופס פינה וקיר,

וממש עומד מול הקיר, כאשר אף אחד לא יכול להפריע.

קודם כול, לקדש את שמו יתברך פירוש לעשות את רצונו יתברך, ובמדויק, עד כמה שאפשר.

אז אם הגיע הזמן מנחה ואתה מתפלל בכל מקום שלא תתפלל, ודאי שאתה מציית לציווי האלוקי

להתפלל לפניו.

זה אחד.

שתיים,

אם אתה רוצה להימנע מלגלוג שיגרום לאנשים לחטוא,

אז גם בזה יש חשבון של קידוש השם,

שאנשים לא ייכשלו בדבר זה.

אדם לא צריך לחשוש להתפלל במקום שאם יבזוהו הוא יפסיד תפילה. זה ודאי שלא.

אבל מה קוראים לזה הפרעה לכוונה?

נוטה לי חבל לפחות ככה, חבל לזה. אמרתי, ודאי.

קודם כול, קיים את המצווה כמתכונתה.

זה לציית לקדוש ברוך הוא ולמצוותיו.

כל מה שתיקנו חכמים, צריך לעשות.

זה אחד.

שתיים, אם אדם גם יתחשב בזה שימנע מאנשים אחרים ללגלג על מצוות השם,

אז הוא גם מקדש את שמו יתברך.

אדם שיודע להימנע מוויכוח מיותר,

גם בזה יש קידוש השם, אין עניין להתווכח.

אדם שסותם פי מסטינים, אף על פי שזה נראה ככעס,

זה קיום מצוות השם וקידוש השם.

תודה רבה.

מאחוריך, בבקשה. אפשר, אפשר, הרב, ברשותך, אפשר לקבל ברכה? כן, מה השם. זה מסוים שלוש שנים וחצי ללא ילדים?

כמה?

שלוש שנים וחצי.

מה השם שלך?

יצחק תמיר בן רבקה. כמה זמן אתה לומד ביום?

בערך שעתיים בבוקר או עוד שעה בערב.

יפה מאוד.

אתה יכול ללמוד שעתיים בתענית דיבור?

בעזרת השם.

מה השם עוד פעם?

יצחק תמיר בן רבקה. יצחק תמיר בן רבקה ואשתך?

שרונה בת נירה.

שרונה בת נירה, תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

תודה.

תן לבחור שם עם החולצה, אדום-לבן.

קודם כול, ערב טוב.

אני רוצה לשאול אותך שאלה, בבקשה.

אומרים שהעולם קיים,

לפי הדתיים, לפי זה, 5,700 ומשהו שנה,

אם אני לא טועה, 5,000 ומשהו שנה.

עכשיו,

יש מחקרים והוכחות וביסוסים שמראים

שהיו, למשל, דינוזאורים לפני מיליון שנה.

איך אתה יכול לבוא ולהוכיח לי

שהעולם אכן קיים 5,000 ומשהו שנה ולא היה קיים לפני זה?

איך אתה יכול להוכיח לי שהיו דינוזאורים?

מחקרים, הוכחות, מה זה?

מחקרים זה הוכחות? עצמות, כל מה. מראים לך הוכחות. עצמות?

כן. אם אתה רואה עצמות, אז מה אתה יודע?

אני שמעתי, סליחה,

אני שמעתי, שנה שעברה, אני גם הייתי בהרצאה שלך פה, ואתה אמרת,

אני לא זוכר בדיוק, שאמרת שחומות העיר נפלו, ואתה ראית מחקרים שגילו שבאמת יריחו, כן, גילו ממצאים וזה,

שראו שבאמת יריחו נקברה מתחת לעיר, ואתה,

לפי ביסוסים והוכחות,

ראית שזה נכון.

כן. תודה רבה, אני בא ואומר לך.

הבנתי.

אתה יודע מה החילוק בין מה שאני אומר למה שאתה אומר?

חומות יריחון נמצאו,

עצמות נמצאות כל הזמן,

אבל דיניזהורים לא נמצאו.

זה, 1. 2. מי שקובע את גילן של העצמות

זה האנשים שקובעים את הגיל.

אבל מה לעשות שהמחקרים סותרים אחד את השני,

ואנחנו רואים שיש גילים שונים לאותן עצמות,

וכל פעם מוצאים עצמות אחרות שאומרים שהן יותר ותיקות או יותר צעירות.

דבר נוסף, אבל באים ומראים לך שלפני יותר מ-5,000 שש שנים, לא באים ומראים לך, הוכחות, ביסוסים, מה זה? באים ואומרים, לא הוכחות ביסוסים, כי אם ביסוס נסתר על-ידי ביסוס אחר,

אחד משניהם לא צודק.

זה אחד. אבל יש כל מיני דינוזאורים, יכולים לבוא ולהגיד לך, כבר יש כמה, עוד לא מצאנו את האחד, כבר יש לך כמה.

יש סוגים שונים, נכון? סוגים כבר יש. סוגים שונים, כן. הבנתי, סוגים שונים. ואז יש עצם של אחד שהיה קיים לפני 2 מיליון שנה? הבנתי, אז אתה מחלק פשוט בסוגים, הבנתי.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

העולם קיים 5,700 פלוס, נכון? כן.

זה ודאי?

אני לא יודע, כן, אבל אם,

ודאי או לא?

ודאי. אני בא ואני שואל אותך, בגלל זה אני לא בטוח לגמרי.

ודאי או לא?

לא ודאי.

לא ודאי.

לא ודאי.

דינוזאורים היו ודאי או לא?

זה גם אני לא יודע.

אה, גם, לא יודע, אין ביסוסים.

רגע.

שתיים.

לפני כמה זמן היו הדינוזאורים לפי הביסוסים?

מיליון שנה.

מיליון?

על 5,000 אתה לא בטוח.

אמרת 5,700, לא בטוח,

אבל מיליון בטוח עם ביסוסים והוכחות מוצדקים.

אתה מבין איך אתה מבין הוכחות? תראה לי שלפני 5,700 שנה זה דווקא לפני בדיוק 5,700 שנה. או, עכשיו אתה מדבר כבר על בדיוק, יפה. לא, מה? תענה לי. אענה לך.

מה ההבדל בין מה שאנחנו אומרים

לבין מה שהם אומרים?

אני אגיד לך.

קודם כול, הם ודאי מצדיקים שהעולם קיים 5,700 שנה.

למה? בכלל המיליון יש כמה אלפים, ודאי.

לא הבנתי מה אתה אומר. לא הבנתי מה אתה אומר. לא הבנתי. בתוך מיליון יש 5,000 ועוד 5,000 ועוד 5,000. ודאי שיש את ה-5,000 שלנו.

זה אף אחד לא אומר שלא נכון.

עכשיו אתה מדייק ואומר,

בדיוק אני רוצה, בדיוק.

אתה יודע מה ההבדל בינינו לבין האחרים?

לא מוצאים עצם מריחים,

בודקים, צובעים ולא.

אצלנו, מהאדם הראשון שהיה חי,

כל אחד שנולד אחריו, כתוב מי נולד, מתי, איך וכו',

עד היום הספירה לפי הגיל היא בדיוק מאדם לאדם, לאדם, לאדם, שעוברה על ידי חשבון של בני אדם.

לא על ידי אחד שמצא עצם,

והחליט שכך וכך.

ואם הוא בדק לפי פחמן 14 והשני בחן גם כן,

לא יוצא אותו דבר. אתה יודע שגיל העולם נע בין 15 מיליון

ל-15 מיליארד.

אז איך אומרים שיש 5,000 ומשהו שנה?

אני מספיק. איך אתה סובר שיש 5,000 ומשהו שנה? אמרתי, פשוט. יש אנשים שמעידים.

בין כמה אתה?

עוד 18. באיזה גיל,

הוריך נולדת?

ההורים שלך בני כמה היו כשהביאו אותך לפני 18 שנה?

בן כמה אבא שלך היום? פחות 18. כמה שזה.

באיזה גיל הוא נולד לאביו?

בקיצור, אני יכול להגיד לך, לפני עשרה דורות, סבא של סבא שלך,

מתי חי?

אם אני עושה אותו דבר אחורה אחורה עד האדם הראשון, או מהאדם הראשון, קדימה קדימה.

יש לי בדיוק

5,700 פלוס.

הבנת?

כן. תודה רבה. תודה.

עכשיו מגיע להם. רגע.

פה, פה.

כן.

כן. אה, אני כאן.

כאן, כאן. כן. אז ככה.

נכון בן-אדם חוזר בתשובה? נגיד היינו חילונים, כאילו, וחזרתי בתשובה, ונמחלים לי כל העוונות, נכון?

אם חזרת בתשובה שלמה, נמחלים כל העוונות.

זהו, זה מה שאני מנסה להסביר לך.

אין בן-אדם מושלם, נכון?

אין בן-אדם מושלם. זאת אומרת, אתה חוזר בתשובה, אבל יש לך מעידות,

ו... כל מעידה ניתן לתקן? אז זהו, אז אני מתקנת,

אבל עוד פעם אני נופלת, ואני, כאילו, אין דבר כזה להיות מושלם. אז איך נקבל גן-עדן? קודם כול, שתביני, אם חזרת בתשובה על זה שהיית חילונית גמורה,

אתה חלק גדול מהתשובה, ואתה, אתה, אין לך מושג איך אפילו.

אם אני אגיד לך בקצרה, אתה לא תאמין.

לא כדאי, הם יבהלו.

לא, אתה משהו, אתה דבר נדיר, אין לי מה להגיד לך. יש בך קדושה, סוף הדרך.

הכיסוי זה ממך. תהיי בריאה. תודה.

עכשיו,

אני רוצה להסביר.

אם חזרת בתשובה,

אז נמחלים כל העוונות.

כן. עכשיו, קרה שמעדת במשהו,

את חוזרת בתשובה על המשהו.

לא הפסדת את מה שהיה קודם, שאת כיפרת על מה שעשית,

וכן הלאה.

אחר כך נשאר לך רק על כל פעם שאם מעד, לא בכוונה, כמובן, אלא קורה.

כן. נגיד.

אז מה בסוף?

בואי נגיד שבסוף הייתה לך עוד מעידה אחת ולא הספקת לחזור עליה בתשובה.

אז קודם כול, את כיפרת על הכול,

עשית המון מצוות,

ונשאר לך דבר אחד שתצטרכי לנקות,

אבל לא הפסדת הכול. הבנתי. זאת אומרת שבגן יום אני אשה. לא אשה שעתיים. אני אתן לך דוגמה.

היית חייבת מיליון דולר,

עשו לך מחיקת חובות.

כמה את חייבת עכשיו?

כמה מחקו לי מהחוב.

מחיקת חובות? טוטאלית? כלום. טוטאלית? כלום.

מחר מעט לקחת הלוואה 1,000 שקל, לא שילמת. כמה את חייבת?

מה זה? לקחתי 1,000 שקל ולא שילמתי?

כן, לא אחזרת. 1,000. 1,000. כן. החזרת אחרי שבועיים.

אחר כך לקחת 50 שקל, לא החזרת.

כמה את חייבת?

50. 50. נפטרת

אחרי שלביא את 30 שקל ולא החזרת.

מה עכשיו? חייבת כמה? 30. 30. לא הפסדת את כל מה שחזרת בתשובה, אז לכן אם לא היית מושלמת או כן מושלמת,

זה לא אומר שאם מישהו לא מושלם הוא הפסיד הכול.

הבנתי. זאת אומרת, רק על הדבר עצמו שהוא, מה?

בדיוק. רק אל תשארי חייבת כסף,

כי מי שחייב כסף חוזר בגלגול.

לא רק כסף, חפצים.

אם אדם לקח ממישהו חפץ ולא עזיר. מדובר על ילדות גם? זאת אומרת שעוד לפני שהיית בגיל 12? כן, עד גיל 12. אם היית קטנה לפני גיל 12,

לא היית חייבת בדין,

רגע,

אבל כשמגיעים למעלה,

אם הדרגה שלך תהיה מאוד מאוד מאוד גבוהה,

שם יכול כבר להתחיל להפריע לך מה שלקחת גם כשהיית קטנה.

וואו.

רגע, אני אתן לך הסבר שתביני. הארי הקדוש,

הארי הקדוש

בא בחלום למארחו, רבנו חיים ויטל,

זכר צדיק גדול זרוחה, ואמר לו

שאין לו מה לתקן בעולם כלום, הוא תיקן את נשמתו, הכול בסדר,

אבל

אם הוא רוצה לצאת נקי מן העולם,

שיתענש שלושה ימים רצוף,

בגלל שפעם בקטנותו, כשהוא היה תינוק יונק,

הוא היכה את אמו כילד.

נו. זה בשביל שלא יפריע לו במדרגה הנשגבה כשהוא מגיע לעולם העליון,

והמארחו, בשבחי המארחו, זה ספר שנכתב על ידו,

הראו לו מן השמיים שמקומו ליד הקדוש ברוך הוא.

אז מי שיכול להגיע למדרגות כאלה,

גם הכאה את האמא כילד קטן לו בר דעת,

יכולה להוות משהו פגם.

זאת אומרת, אני צריכה להיות שרה עימנו.

אל תדאגי, את לא מושלמת.

נכון, גם לא. אז ממילא לא תהיה לי ידו כל כך. לא, אני רוצה, אני בכיוון. את רואה, אז תהיי מושלמת.

אני משתדלת, באמת, מכל הלב. משתדלת זה לא מספיק. לא, אז תכף כמה שאני יכולה, וגם אם שאני נופלת, מושלמת.

מושלם זה רק הקדוש ברוך הוא, אין? נכון. יפה, אז אנחנו בני אדם, גם רבנים לא מושלמים. נכון. ככל שאתה עולה יתר אחד. נכון. אז כל אחד יושב לפי מדרגתו,

אבל שלא יבוא בטענות,

כי הוא קבע את המדרגה.

כמה שהוא יעבוד יותר,

יושלם יותר.

טוב, יש בזה משהו. תשמעי, להיות ברחוק מה מהקדוש ברוך הוא זה לא נורא.

לא, לא, זה נורא מאוד. נורא מאוד? מאוד, מאוד. אז תהיי מושלמת.

אני אשתדלת. טוב. אז רגע, רגע.

ואם אתה מתחתן פעם שנייה, כאילו, אני לא מתחתן פעם שנייה. לא אתה, לא אתה. אז מי? אומרים שפעם ראשונה אתה מתחתן, נמחקות העוונות, אתה מתחיל מחדש.

עכשיו, כמו שאתה מתחתן פעם שנייה. לא, אם חוזרים בתשובה

ביום החתונה,

אז כתוב מתפוקקים עוונותיו, כאילו לוקחים פקק וסותמים את כל העוונות,

זה בתנאי שהוא נשאר בתשובה.

אם לא, אז זה כמו פקק של שמפניה, זה קופץ

ונפתח מחדש.

ואם בן-אדם חזר בתשובה והכול היה בסדר, נפלא.

יפה. אז נישואים שניים כאילו בקדושה, זו הכוונה שלי.

הראשון עם חילוני, השני בקדושה.

אם אדם היה פעם נשוי כחילוני וחזר פעם שנייה בתשובה, והתחתן.

מצוין, מה הבעיה? אז את אומרת שבאמת הם חולו לו עוונות.

לא, בחתונה הראשונה את לא היית בתשובה.

נו, אז מה, לא נמחלו לי עוונות בפעם הראשונה? עשית תשובה?

בפעם השנייה. לא עצם זה שמתחתנים,

נמחקים עוונות. לא עצם, לכן הסברתי.

אם חוזרים בתשובה ביום החתונה,

תראי אצל הצדיקים, החסידים, היראים,

בחורי הישיבות שמתחתנים,

תסתכלי שבשעת החופה ולפניה ממלמלים החתן והכלה תחת החופה כל הזמן, תפילות.

ככה התחתנתי פעם שנייה, הפרדה, קדושה. אז אני שואלת. מאז את צדיקה, זהו. כן, ברוך השם. תודה. עכשיו אני רוצה שתברך את אחי בזרע קודש בר קיימא, ארבע שנים,

יותר, חמש, שש שנים, הוא נשוי, ואין לו ילדים. עשית לי עקיפה, אה? לא, באמת, זו השאלה שלי. קודם.

באמת, ואני לא שואלת. מה השם שלו? אופיר בן תמר. אופיר בן?

בן תמר.

תמר, יזכה לה?

זרע קודש בר קיימא.

זרע חי וקיים מהרה. אמן. הנה, יש פה בחור נחמד. תן לו שמה, כן. הנה, פה, פה.

איפה?

רק רגע, רק רגע, רק רגע.

לא, לא. וואי, וואי, וואי, מה שיש פה.

וואי, וואי. איפה דוד? יש לו את הסרט, דוד?

תביא את הסרט רגע.

וואי, וואי, וואי.

כן.

כבוד הרב.

אנחנו נמצאים בחברה של חברים, מה? שכל היום רואים את הקלטות שלך, ומדברים בחזרה בתשובה, כן. ומתחזקים לאט-לאט, וכדומה וכדומה וכדומה.

עכשיו, אני שואל שאלה כזאת.

דוגמה, חבר שלי, ראובן, ביקש ממני 10,000 שקל הלוואה.

אני מכיר את ראובן, אני יודע שהוא בחור טוב, זה הכבוד שלו, הכול.

בנוסף, אני יודע אפילו שיוסי הלווה לו והוא החזיר לו.

עכשיו, השאלה שלי היא כזאת.

אתה רוצה שלמעשה ניתן לאלוהים את כל השנים שנותרו לנו,

ותפילות וכדומה וכל הדברים שמצווה בתורה.

איך אתה מצפה שנעשה את זה לדבר שלא ראינו, לא שמענו,

ואולי אני קטן,

אבל אפילו הרב הכי גדול לא זכה לראות או לשמוע מוחשית?

אל תגיד לי תשובה שזה רשום, כי נגיע לנקודת ההתחלה מי רשם.

אני אכנס לוויכוח שלא יצא. אתה מבין את הכוונה שלי כאילו? בטח, מבין.

אתה יודע אפילו להתנסח יפה.

עכשיו תעמוד, שאני אראה אותך.

כן.

בוא תקשיב רק רגע.

לא הבנתי בשאלה שלך,

למה אתה לווית 10,000 שקל מרובן

בשביל הדוגמה עם הקדוש ברוך הוא? זה היה מיותר, לא? בשביל הדוגמה המוחשית,

הבן-אדם מוחשית, אני רואה אותו, אני מכיר אותו. אז אתה צריך להחזיר לו.

אז לא קל להחזיר, הבן-אדם מוחשית יושב פה, לחץ לי את היד, הבטיח לי, ובנוסף,

מישהו גם הביא לו, וגם לו הוא החזיר.

הבנתי.

זאת אומרת, ההוכחה פה היא מוכחה. זאת אומרת, למי אתה חייב?

למי שראית מוחשית שהוא הביא לך, נתן לך.

מי מבטיח לי חיי נצח בעולם הבא? עזוב את החיי, קודם כול לחזיר.

רק רגע.

אתה נולדת?

כן. נולדת.

ממי נולדת?

מהורי.

מהורי.

מי ילדה אותך?

אמא שלי. בטוח?

אתה תגיד משהו אחר. אני אומר לאמא שלי. אני לא אומר עדיין כלום?

אני יודע מה אתה הולך להגיד. אתה יודע מה אני הולך להגיד? כן.

אתה מודה לאמא שלך על הלידה?

בוודאי.

מאיפה אתה יודע שהיא ילדה אותך? הרי מוחשית לא ראית?

היו נוכחים בחדר הרבה אנשים. אתה מאמין להם? בוודאי. למה להם כן ולנו לא? מי זה לנו?

מי ראה אותו?

מי שהיה במעמד הר סיני. לא ראיתי אותם. נכון, גם אני לא ראיתי מי עמד לידך בשעה שנולדת? קשה להאמין. למה אני אאמין שאתה פה?

אני לא ראיתי את אלה שהיו לידך כשנולדת?

למה שאני אאמין?

אני יכול להביא אותם. אתה לא.

אתה יכול להביא אותם ואני לא? עם ישראל זה עם של כולם.

מי אמר?

זה לא עם ישראל?

עם ישראל. אתה עם ישראל?

יש גם את העם שלא ניצח. אתה מעם ישראל?

אתה מעם ישראל? בוודאי. מאיפה אתה יודע?

נולדתי לי אמא מעם ישראל. מאיפה אתה יודע שהיא מעם ישראל?

מכיר את אמא שלה.

אמא שלה אמרה שהיא מעם ישראל?

מאיפה יודעת שהיא מעם ישראל?

אני לא צודק. בטח שלא צודק.

בוא נאמר כל עם ישראל יש לנו סימנים. לא, לא, לא בוא נאמר.

מאיפה סבתא יודעת שהיא מעם ישראל?

היא יהודית. היא יודעת. מאיפה יודעת?

זה יכול להיות הרבה סימנים. מה זאת אומרת? מאור היה. איך נקבע מיהודי?

ברית וכדומה, דברים כאלה, כל מיני הלכות שרק היהודים עושים. ידוע שאנחנו יהודים. לא, זה נקבע לפי האימא.

אוקיי. אימא שלך יהודייה. כן. מאיפה היא יודעת? אימא שלה אמרה לה, נכון? נכון. מאיפה אימא שלה יודעת?

מהסבתא. מהסבתא, עד איפה? עד עם ישראל. עד עם ישראל!

עד עם ישראל!

הבנת, יוני?

לא מספק אותי. אבל זה לא מוחסק!

מוחשי! נכון. אז אין עם ישראל?

אולי.

אולי אין? אולי. אז אמא שלך לא יהודייה? אולי. ואתה גם לא? אולי. נכון?

אז כל מה שאתה לא רואה מוחשי, אתה לא מאמין. בוודאי. רק מוחשי אתה מאמין. רק מוחשי, אני מאמין. יש לך שכל?

כן. תראה לי.

אתה אומר שאומרות נחמדות והכול, אבל אני רוצה לשכנע אותי. אבל זה לא מוחשי, יהודי. נכון מאוד. מי שלא רוצה, קשה מאוד. אבל אני שואל,

גם כי אני לא מפחד מכלום, וגם כי, אתה לא צריך לפחד. מה פתאום? אתה לא כמו זה ששנים על שנים מחפש את היראה? לא נכון. יפה. בגלל ש... למה הוא רוצה לפחד? למה הוא רוצה לפחד? שלא תפוח לחזור. אני שואל אותך שאלה.

אני שואל אותך שאלה.

כל מה שאתה יודע זה עקב ראייה, לא.

אמונה. אתה מאמין שמה שלימדו אותך, היסטוריה, זה נכון,

מה שלימדו אותך, גיאוגרפיה, זה נכון,

מה שסיפרו לך אנשים שראו, חלק נכון, חלק לא. איך אתה קובע מה נכון או מה לא?

על אף אחד לא עשית מחקר אמפירי לוודא.

מה שנוח לך, אתה נוטה להאמין, מה שלא, אתה מרחק. נכון? אוקיי. מסכים אתך.

אבל בוא נאמר, גם הבן אדם הראשון, משה רבנו, אדם הראשון הוא היה הראשון. למה הוא לא ראה את אלוהים?

ודאי שהוא לא ראה.

ודאי.

ודאי.

אז איך אתה רוצה ש... ודאי.

אני אסביר לך, ודאי, ודאי, ודאי.

אני אסביר לך.

יש לך נשמה?

כן.

אתה ראית אותה?

לא.

אולי אין לך?

רגע, אז יש או אין?

מה, כל רגע תתחלף לי ימינה ושמאלה?

זה דברים שקרוו. אמרתי לך שאתה בוחר מה שנוח לך? בוא נגיד, אני רוצה להאמין שכן. חכה, שמעתי, אני מוביל אותך.

אני מוביל אותך לאט-לאט.

זאת אומרת, אתה צריך להבין, יש דברים שלא רואים ואף על-פי שלא רואים.

לא צריך גם להאמין.

מבינים

שהם קיימים. לדוגמה,

האם אתה רואה את החמצן שיש כאן באולם?

לא.

אתה יודע שיש חמצן?

כן. מניין לך?

מחקרים.

מה?

לחקרים.

מחקרים.

אני שואל. אבל יש לך הוכחה פשוטה, לא?

מהי?

אתה נושם את החמצן.

זאת אומרת, אתה מבין שהכוח הזה קיים פה, ואתה, קוראים לו חמצן, קוראים לו מימן, חנקן, שיקרו לו מה שרוצים.

אבל יש משהו שאני נושם וחי.

יפה. אבל המחשבה, רק שנייה. קשה לקבל את אלוהים. שנייה. לא. בדיוק הפוך. הכי קל. אתה יודע למה?

קל לחלשים.

לא. קל לחזקים.

לחלשים קל מאוד בלי אלוקים.

קל לחלשים. הרבה בורחים לזה. הפוך. לחלשים קל מאוד בלי אלוקים. למה?

משום שזה מעמיס עליהם, והם כאלה חלשים שהם פשוט מאוד לא יכולים לקחת את העומס הזה על גבם.

יש עומסים הרבה יותר גדולים.

נכון. אני חושב שהעומס הוא, זה מה שאימן. תלוי. יש בהם כבוד, יש בהם יתרון, יש בהם כל מיני עניינים.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

העולם נברא מכוח

של בורא.

ובוא אני אסביר לך בקצרה ונראה אם אתה חלש או חזק.

זה יהיה המבחן שלך עכשיו.

אתה ההוכחה שיש בורא לעולם.

בורא שלא רואים.

תקשיב טוב.

אם רואים אותו, הוא לא בורא.

בורא שלא רואים.

למה?

אתה בראת את עצמך או נבראת?

נבראתי.

אתה יכול להוכיח שנבראת?

חוץ מאמא, בלי אמא.

לא.

לא.

אני אוכיח לך שאתה נבראת ולא בראת את עצמך.

אם היית בורא את עצמך,

בשביל לברות את עצמך יש שתי אפשרויות.

או שתהיה לפני עצמך או שלא תהיה.

נכון?

אם תהיה

לפני עצמך,

לא צריך שתעשה את עצמך, כי כבר היית.

אם לא תהיה לפני,

לא תוכל להיות, כי אם לא היית, איך תהיה?

אז מוכרח שנבראת על ידי מישהו. זה הוכחה או לא?

הוכחה.

עכשיו, שים לב.

אם נבראת על-ידי מישהו, סימן שאתה נברא ויש בורא שקדם לך, נכון?

נלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים.

אפילו לשיטתו, הדינזאוור הראשון.

הקופים. הקופים והעקומים כולם.

הראשון. נלך לנברא הראשון.

הנברא הראשון הוא בדיוק כמוך.

מישהו קדם לו.

הנברא.

מי קדם לו?

הראשון,

מי שברא אותו.

איך נקרא למי שברא אותו?

הבורא.

הבורא,

יש מישהו שקדם לו?

לא. כי אם יהיה מישהו שקדם לו, גם הוא נברא.

נבראים ודאי יש. ודאי. הנה, אתה רואה שיש נבראים.

אם כן, כל הנבראים מעידים, מה?

שיש בורא,

כי אחרת הם לא בראו את עצמם.

אז מוכרח שיש בורא שברא לכל הנבראים, וגם מוכרח

שהבורא לא נברא על-ידי מי שקדם לו, כי אחרת הוא היה כמונו.

אז יש לנו הוכחה לוגית

שיש בורא לעולם.

נכון?

נכון או לא?

2. ברור שהבורא שברא את כל הנבראים

הוא גם המקביל לכל המוגבלים.

נכון? למה? הנה, זה עם גבול, מישהו הגביל אותו.

העולם הזה עם גבול,

מישהו הגביל אותו.

העולם עם גבול כדור-הארץ, ירח שמש עם גבול, מישהו הגביל אותו. נכון?

כל מוגבל הוא נברא.

הוא לא יכול לצאת מגבולותיו,

לכן יש מי שהגביל אותו. המגביל לכל המוגבלים,

בדיוק, הוא לא מוגבל.

אם הוא היה מוגבל, הוא גם נברא.

יוצא שהוא לא מוגבל. עכשיו, אציין לך דבר לא מוגבל. מה זה לא מוגבל?

אין לו קצה, אין לו סוף, אין לו עומק, אין לו רוחב, אין לו מסה,

אין לו כלום, כי אם יש לו, הוא מוגבל.

זה מה שאומר, המחשבה קשה כבזה, כמו השאלה אפילו. נכון.

מה יש מעבר לציור? נכון. וזה מה שכתוב.

לאו כל מחשבה תפיסה, נכון, אי-אפשר לתפוס.

נכון. למה?

למה?

כי אתה מוגבל, גם בשכל, מוגבל,

אתה נברא,

וזו מגבלתך.

אז לכן אתה צריך להבין, גם מה שאתה לא תופס,

אתה יכול לתפוס, אבל בלי ציור,

כי ציור מגביל.

אז אני צריך לדעת מושג בלי ציור. אני אתן לך דוגמה.

יש דבר שהוא מושכל,

דבר שכלי, לא צריך בשבילו אפילו הוכחה.

זו מציאות.

אם תיקח מרובע

או ריבוע,

לעולם יהיה האלכסון

ארוך

מן הצלעות.

זה מוכרח.

לא צריך בשביל זה שום דבר.

אני לא צריך לראות את זה, אני לא צריך להבין את זה.

זה מושכל.

זה סוג דבר שניתן להבין גם אם לא נראה.

לכן אתה צריך להבין דבר אחד,

יש דברים שאתה לא מסוגל לתפוס,

אבל זה לא סתירה.

פעם לא הצליחו לתפוס שאפשר להתרומם, לצאת מכדור-הארץ. אז מה?

אז זה אומר שאי-אפשר.

פעם לא חשוב שאפשר לראות מה זה אטום,

אז מה?

יש כמוך שהיום לא תופסים שהקדוש-ברוך-הוא הוא ללא מראה, אז מה?

מגיע שלב מסוים שמבינים, אז מה?

לא קרה כלום, אבל מזה להכחיש את המציאות, את הבריאה. לא, חס וחלילה, לא מכחיש. אני מעוניין לדעת הוכחה, אתה מבין? יותר קל. בוא נגיד, שמעתי.

אם היוש ברוך-הוא היה מוכיח לכלו שקיים, אז כולם כולם חוזרים את שיקום. לא צריך.

תן לך דוגמה.

למה לא, קודם כול הוא הוכיח במעמד הר-סיני, לכן הובלתי אותך עד מעמד הר-סיני לעין-המיליונים.

מספיק שהרפים מהאנשים פה

בגלל שקשה להם להאמין. נשמה, אני שמעתי שהייתה מלחמה לפני כמה שנים,

בשנת 1967,

ושעם ישראל פה נלחם נגד שבע מדינות עם צבאות,

ובשישה ימים גמרת מלחמה, ועוד יותר מזה.

קראו לזה מלחמת ששת הימים.

יש פה ילדים קטנים שלא היו אז.

אז הם יבואו עכשיו לעם ישראל ויגידו, עזב, בחייאת דינם, שישה ימים מלחמה, שבעה עמים, אתה צוחק עליי?

אם יראו לי את זה עוד פעם, אני אאמין.

מה, מישהו יחזיר לך את זה? אל תאמין.

הקב' כבר הופיע במעמד הר-סיני. בגלל שאתה באת עכשיו, אתה רוצה שהוא יעשה לך עוד פעם את זה?

תהיה בגיא ותתחזק.

קלטת מספר 403. הולך שפוף, סוף חלק ב'.

קלטת מספר 403.

קלטת מספר 403.

קלטת מספר 403.