קלטת אודיו מס' 401: לא שאלתי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, הרב. ערב טוב.

אני ברוך השם בזמן האחרון מאוד מאוד מתחזק ופשוט אני מתחיל לפתוח את העיניים ומה שאני מבין זה שנראה לי שלא יכול להיות משהו אחר מעבודת השם וכל זה אבל אני שואל את עצמי שאלה ואני לא מצליח להשיב ככה אני בעזרת השם עוד מעט אתחתן

אני מקווה לפחות ומה שאני רוצה לדעת איפה אני אוכל לשים את הבנים שלי באיזה בית ספר ככה מה הפשט מה הפשט שנייה שנייה ככה עוד לא שאלתי עוד לא שאלתי תראה איזה שאלה קשה אני יכול לענות לך לא לא אבל עוד לא שאלתי שנייה ככה אני מדבר עם אני נכנס לישיבה אחרי זה מה אומרים

שצריך לשים את הילדים בתלמוד תורה בישיבה קטנה אחר כך ישיבה גבוהה אבל נכון זה הכל כולו תורה וזה אבל מה אני חושב אם יש לי חברים שיש לי גם דוד ככה שקרה להם בעיה כשהם גדלים 18-19-20 הם כבר לא תחת ההורים שלהם

הם מתעוררים והם אומרים אני רוצה גם להכיר את הצד השני אני כאילו חוזרים בשאלה אבל אם אני שם אותם בבית ספר כאילו תורני ממלכתי תורני דתי מה שאתה רוצה כאילו חצי תורה וחצי בגרות אז יש יש שמעתי שיש סטטיסטיקות שאומרים שיש הרבה אפשרויות שהוא ייפול אבל גם הוא מכיר את שתי הצדדים לפי מה שאתה שואל

כנראה כדאי לא להביא ילדים בכלל אז אין בעיות אין ספקולציות אם כבר מולידים ילדים מה עושים אם כבר בטעות מולידים ילדים משאירים לקדוש ברוך הוא שהוא יחליט מה טוב בשבילהם אז אני לא שם אותם בבית ספר אני רק אז הם לא חוסים אותם איפה שאתה רוצה בדיוק זו תשובה טובה למה ההורים שלך לא שמו אותך

בית ספר דתי ואתה נהיה יותר דתי מי עשה את זה?

הקדוש ברוך הוא אתה רואה אבל אני זה אולי נס אולי גם מי אין להם נס אבל הם סומכים על הנס נכון אז איך אתה סמכת עליו?

אני לא סמכתי ההורים שלי אולי לא ידעו אז גם הם לא יסמכו מי יהיה להם נס הם לא סמכו על הנס הם לא ידעו הם לא ידעו זה יותר טוב ברוך השם ברוך השם אני חזר בתשובה אבל מה זה לא אומר שהבן שלי יחזור בתשובה אם הוא נופל חס ושלום נכון אתה רואה כמה חרדים יש פה ברוך השם הם לא נפלו

יש ארבי ניסים? אתה רואה?

קלטת מספר 401. לא שאלתי.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמה וירוויח.

בתקופה האחרונה

עלו שאלות רבות בלב הרבה מן האנשים

על מה שהתרחש

במזרח הרחוק,

בגלי הצונאמי האדירים.

לפני שניגע בנושא,

נקדים ונאמר כמה דברים מפרשת השבוע ונוכל לראות מזה עד כמה אנחנו מבינים או לא מבינים.

כתוב בפרשה, וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני השם

בעירה אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב בכל שדי ושמי השם לא נודעתי להם.

הקדוש ברוך הוא אומר

למשה רבנו שלאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב

הוא נגלה בשם שנקרא כל שדי,

שם שמורה על גילוי השכינה לאבות הקדושים,

אבל בשם הביא שמו של הקדוש ברוך הוא לא נגלה עליהם.

הקדוש ברוך הוא הבטיח הבטחות לאבות הקדושים,

ובימיהם עדיין לא נתקיימו והם לא הרהרו אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

לאברהם הוא הבטיח שכל הארץ תהיה שלו,

ואף-על-פי-כן היה צריך לקנות קבר לשרה אשתו,

והוא לא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

יצחק נעקד,

ואף-על-פי שהייתה הבטחה כי ביצחק יקרא לך זרע,

לא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

חופר בארות בארץ המובטחת,

ויוצאים כנגדו, ולא מהרהר אחרי הקדוש ברוך הוא.

יעקב אבינו עוזב את הארץ מפני הרעב,

לא מהרהר אחרי הקדוש ברוך הוא.

משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא,

למה הרעות על העם הזה והצל לא הצלת?

כי מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה.

אתה שלחת אותי בשליחות לדבר אל פרעה שישלח את העם,

ומרגע שאני הגעתי אליו,

הוא הגדיל את השעבוד בעם ישראל.

והוא שואל שאלה, למה הרעותה

במין טרוניה?

אז הקדוש ברוך הוא

מדבר אליו קשות,

וידבר אלוקים.

דיבור זה לשון קשה.

אלוקים זה מידת הדין.

וידבר אלוקים אל משה.

מידת הדין רוצה לפגוע במשה רבנו על הדרך שבה הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא.

ובסוף כתוב,

ויאמר אליו אני השם.

ויאמר זו אמירה רכה,

אני השם זה מידת הרחמים.

בתחילת הפסוק,

בקשות ובסוף ברכות.

מה קרה פה?

על זה מביא המדרש את דברי קהלת שלמה המלך, שאומר, ופניתי אני לראות חוכמה והוללות ושכלות,

כי מי האדם שיבוא אחרי המלך

את אשר כבר עשוהו.

אומר שלמה המלך, עליו השלום,

ופניתי אני לראות חוכמה.

חשבתי שאני בוחן את הדברים בחוכמה,

אבל התברר לי שזה הוללות ושכלות.

מדוע? כי מי האדם שיבוא אחרי המלך, אחרי שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה,

הוא עובד דינו,

מי זה שיכול לבוא אחרי המלך, מלכו של עולם,

ולהרהר אחר מידותיו

את אשר כבר עשוהו.

הפסוק הזה נאמר על שניים,

על שלמה ועל משה.

מתי נאמר על שלמה?

על שלמה כיצד?

כשנתן הקדוש-ברוך-הוא תורה לישראל, נתן במצוות עשה ומצוות לא תעשה,

ונתן למלך מקצת מצוות,

שנאמר, לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב, ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו.

שלוש מצוות נצטווה המלך,

מיוחדות למלך בלבד.

לא ירבה לו סוסים,

פן ישוב מצרימה,

והקדוש ברוך הוא אסר עלינו לשוב למצרים, בשלושה איסורים בתורה.

לא תוסיפון עוד לשוב בדרך הזאת.

וכיוון שהמסחר הגדול בזמנם היה במצרים של סוסים,

וכבוד מלכות זה היה סוסים, לא היה אז לימוזינות,

והכבוד היה, כשיוצאים לפניו, סוסים ופרשים,

אז כבוד המלכות היה דורש שיהיו סוסים.

למלך חוסיין,

מלך ירדן,

הייתה סוסה

ששוויה היה מיליון וחצי דולר.

פעם אחת

היא ברחה,

נכנסה לים והגיעה לאילת,

והישראלים החזירו אותה.

מיליון וחצי דולר סוסה.

אז בזמן שלמה המלך, כשהכסף עזב היה כאבנים מתגולל ברחובות,

להביא סוסים ממצרים, בטח זה היה קצת שווה יותר.

בכל מקרה, זה איסור.

איסור על המלך, לא ירבה לו סוסים, אלא מה שצריך.

ולא ירבה לו כסף וזהב,

שלא ירום לבבו מאחיו.

רק מה שצריך למלכות,

צורכי המלכות

ומה שצריך לפרנס את המלכות.

ולא ירבה לו נשים,

ולא יסור לבבו. התורה אומרת

שאם ירבה נשים, יסור לבבו.

כידוע, שלמה המלך, היו לו 1,000 נשים,

700 שרות

ו-300 פילגשים.

לשלמה המלך הייתה כוונה טובה,

כוונה גאונית.

הוא התכוון להחזיר את כל העולם בתשובה,

לעשות סמינר לכל העולם דרך הבנות.

איך?

בנות מלכים הן היו.

ואם הוא ישפיע על בנות המלכים,

הן ישפיעו על אביהן,

אז לא הייתה דמוקרטיה.

ואם המלך מחליט שזו החוכמה האמיתית, כמו שהיה בתקופת מלך כוזר,

שהוא השתכנע שתורת ישראל אמת

וגייר שש מיליון מתושביו,

אז אותו דבר חשב שלמה המלך להביא את העולם לתיקונו,

שכל העולם יכירו את השם יתברך, השם אחד ושמו אחד.

אבל התורה אמרה,

לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו.

באמת רבי יהודה בגמרא אומר שלא ירבה לו נשים זה לא איסור מוחלט, אלא

לא ירבה לו נשים, תלוי איזה נשים, נשים שלא יסירו את לבבו. אבל אם זה נשים שהן בסדר, כאילו אין איסור.

שלמה המלך הבין, לא יסור לבבו, זה תלוי במלך ולא בנשים.

שלמה המלך לקח גויות וגייר אותן,

אבל הם הביאו עבודה זרה איתם מבית אביהן,

ועם כל החוכמה הוא לא הצליח

שכולם יגיעו להכרה שהוא רצה,

והם עשו במות לעיליהן,

והוא לא מחה בהן,

וזה נחשב כעוון שלו.

אבל מה אמר שלמה המלך? עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, ואמר, למה אמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים?

לא בשביל שלא יסור לבבו?

אני ארבה ולא אסור.

אני חכם, חכם מכל אדם,

אני יודע מה כוחי,

ואני לא אסור.

אמרו ריבותינו,

באותה שעה עלתה יוד,

האות יוד שבמילת ירבה, לא ירבה לו נשים.

באותה שעה עלתה יוד שבירבה ונשתטחה לפני ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בנחמה וירוויח.

ושם היום יבטל אחת ולמחר אחרת,

עד שתתבטל כל התורה כולה.

מה הטענה של היוד?

אתה, ריבונו של עולם, הבטחת שלא תתבטל עוד אחת מן התורה,

והנה הוא עומד ומבטל אותי.

זה לא כמו שאר המצוות, שאם אדם מבטל אחת מן המצוות,

יש אחרים שעושים את המצוות, המצווה לא בטלה.

אבל מצוות שמיוחדות למלך עצמו,

אם הוא מבטל,

אין עוד מלך, הוא המלך היחידי,

מתבטלת מצווה מן התורה,

והכל תלוי ביוד שירבה, לא ירבה.

ואתה אמרת שלעולם לא.

למשך זמן מסוים ייתכן,

כמו שיש רשות לנביא,

לבטל מצוות עשה מן התורה לשעה, לצורך שעה.

כמו אליהו בהר-הכרמל,

שהקריב

בבמות חוץ לבית-המקדש. לצורך שעה, על-פי נביא, מותר.

אבל לעולם לא.

אז היא אומרת, היום הוא יבטל אחת,

מחר הוא יגיד עוד אחת,

כולם יראו שהמלך מבטל, גם אם יבטלו, תתבטל כל התורה.

אחד מההסברים, שהחכמים אומרים,

למה התורה לא פירטה את השכר והטעם של כל מצווה ומצווה בתורה?

משום שיבואו אנשים כמו שלמה המלך

ויתחילו להגיד, רגע, אם זה הטעם של המצווה,

אז אני, אין לי בעיה,

אני לא אכשל.

ונמצאת התורה נעשית לשיעורים.

ואם החכם וכל אדם,

שלמה המלך, בשלושתם נכשל,

והוא גם נענש,

שהסירו אותו מכיסאו לשלוש שנים

על כל עבירה, שנה

הוא ירד מכיסאו, במקומו ישב מלך השדים,

אשמדאי,

והיה נראה כאילו זה שלמה.

ושלמה היה למהלך ברחובות

ואומר, אני שלמה.

והיו צוחקים ולגלגים עליו.

שלמה יושב על כיסאו, ואתה אומר שאתה שלמה?

ומכל עמלו,

מה שהיה מאכיל על שולחנו ביום,

30 קור קמח ו-60 קור סולת, כמות אדירה של אוכל על שולחנו של שלמה שאוכלים,

חוץ מאבוסים למיניהם,

כל זה היה מאכלו של שלמה ליום אחד,

כיוון שהיו באים לשמוע את חוכמתו מכל העולם.

ובסוף, מה היה מאכיל אותו? השמדאי מלכה דשא דה קטניות.

אמר, וזה ראיתי מכל עמני.

שלוש שנים הוא נענש. אתם יודעים מה זה אדם שנמצא בכיפה,

במלכות העולם כולו, מולך על כל העולם,

שלום בימיו, יושב על כיסא השם,

ומורידים אותו לשפל המדרגה כאחד מן העניים.

שלוש שנים.

פרעה, מלך מצרים, כשהורידו אותו שלושה חודשים מכיסאו,

אמר, מה שתגידו לי אני אעשה.

ויעקב מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. אותו מלך,

רק נתחדשו גזירותיו בהתחלה.

הוא לא רצה להרע לעם ישראל,

כיוון שהכיר טובה ליוסף על שכלכל את מצרים והעולם כולו.

אמרו לו,

חכמיו ויועציו, אם לא, אנחנו מסירים אותך במלכות.

הורידו אותו מהכיסא. שלושה חודשים הוא הצליח להזיק מעמד.

זה גבורה עילאית?

אבל בסוף הוא אמר, מה שאתם תגזרו עלי אני עושה.

ויצא רע ומרושע לעין שאול.

שלמה המלך, שלוש שנים.

מי שהיה פעם עשיר גדול וירד מנכסיו יודע מה זה יום אחד במצב כזה.

שלוש שנים ממלך ששולט בכיפת העולם זה עונש קשה ביותר.

אבל זה כלום עדיין לא עומד מה שתשמעו.

אז האותיות עומדת אצל הקדוש-ברוך-הוא ומתלוננת.

מה עונה לה הקדוש-ברוך-הוא?

אמר לה הקדוש-ברוך-הוא, שלמה,

ואלף כיוצא בו יהיו בטלים,

וקוצה ממך איני מבטל.

שלמה המלך,

החכם מכל אדם, ועוד אלף כיוצא בו,

בטלים,

אבל קוץ של יוֹד לא מתבטל.

התורה נצחית,

בני-אדם בני-חלוף,

חוכמתם הכי גדולה שיכולה להיות כמו שלמה ועוד אלף כמוהו,

בטלים ומבוטלים אצל קוץ של יוֹד אחת בתורה.

ומנין שביטל אותה מן התורה, מה חזר לתורה?

המדרש אומר,

כתוב בבראשית,

שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה.

הקדוש-ברוך-הוא מחליף את שמה של שרי,

אשת אברהם, לשרה.

בהתחלה היא הייתה שרי רק של אברהם,

אחר כך היא נהייתה שרה על כל האומות.

כמו שאברהם בהתחלה היה אב לארם,

ואחר כך אברהם, אב המון גויים.

אז משרי נתחלף לשרה.

והיוד מה הייתה של שרי?

היוד הזאת המתינה היכן חזרה,

ויקרא משה להושע בן נון, יהושע.

הטיל את היוד

בתחילת שמו של הושע בן נון, יהושע. בהתחלה הייתה בסוף שרי,

נהייתה בראש אצל יהושע.

ושלמה שירר לבטל אות מן התורה,

מה כתוב בו?

הוא בעצמו כותב במשלי, דברי אגור בן יכה,

שבעה שמות היו לשלמה, אחד מהם אגור בן יכה.

אגור על שאגר את כל התורה.

בן מלשון בינה,

שהייתה לו בינה יתרה על בני אדם.

יכה שהכיא את התורה שלמד.

למד את התורה ואת המצוות האלה, והכיאן בזה שלא עשן.

הוא חשב

שהקדוש ברוך הוא מתכוון אליו שהוא יוכל לעמוד בזה.

אבל בסופו של דבר הוא ראה שזה לא כך.

נאום הגבר לאיטיאל, לאיטיאל ואוכל.

ככה הוא חשב. בהתחלה הוא חשב

שאיטיאל ולכן אני אוכל.

אבל התברר לו שהוא נכשל וטעה.

מה אמר בסוף?

ויהי לעת זיקנת שלמה נשב הטו את לבבו.

מעיד עליו הכתוב שבסוף הטו נשב את לבבו. במה? שלא הוכיחן

והבמות נשארו.

אמר רבי שמעון בן יוחאי,

נוח לו לשלמה שיהיה גורף ביבין,

שלא נכתב עליו המקרא הזה.

היה עדיף לו להיות גורף ביבין. ביבין, אתם יודעים, זה מקום מאוס, איפה שכל הלכלוך מהבית, בלי לתאר,

מגיע לשם,

ולגרוף מהביוב את הכול.

היה עדיף לו להיות אדם פשוט, גורף ביבין,

ולא יהיה מלך,

ולא ייכתב עליו הכתוב הזה,

ויהי לעת זיקנת שלמה נשב עטו את לבבו.

ולכך אמר שלמה על עצמו, ופניתי אני לראות חוכמה ודעת

הוללות ושכלות.

אמר שלמה,

מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה,

ואותה בינה ואותה דעת של הוללות ושכלות היו.

נכשלתי, הוא אומר.

חשבתי שאני יודע את דעת התורה,

וזה היה בסוף הוללות ושכלות.

למה?

כי מי האדם שיבוא אחרי המלך

את אשר כבר עשוהו.

מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מידותיו וגזירותיו של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא?

דברים אשר הם חצובים מלפנם,

שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמלייה של מעלה,

הוא מודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולם כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל.

וכן הוא אומר,

כל אמרת אלוקה צרופה,

ואומר בדניאל, בגזירת ערים פתגמה.

דבר המלך יוצא בגזירתם של המלאכים שנקראים ערים,

על שם שהם ערים ואינם ישנים כלל.

זאת אומרת,

הכל נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא ובית דינו.

צריך להבין מה זה בית דינו, אבל זה לא נכון עכשיו.

אבל בסך הכללי,

לפי שהרהרתי אחר מעשיו, נכשלתי, מודה שלמה המלך.

זה הסיפור עם שלמה.

וכיצד נאמר על משה?

לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה ללך לפני שמשה נשלח.

הקדוש ברוך הוא מסביר למשה רבנו, דע לך,

פרעה לא יניח לכם ללכת,

שנאמר,

ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך,

ואני אחזק את לבו.

ומשה לא שמר את הדבר הזה,

אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא, והתחיל אומר,

השם,

למה רעות על העם הזה?

התחיל לדון לפניו.

ועל זה נאמר שאותה חוכמה ודעת של משה של הוללות ושכלות היו.

כי ימי האדם שיבוא אחרי המלך,

וכי מה היה לו להרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשו,

מה שכבר גילה לו,

שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין

תחת אשר העבידם בעבודה קשה.

ועל דבר זה ביקשה מידת הדין לפגוע במשה.

זהו שכתיב, וידבר אלוקים אל משה.

דיבור קשה,

אלוקים זה מידת הדין,

אבל לפי שנסתכל על הקדוש ברוך הוא, שבשביל צער ישראל דיבר כן,

כשהקדוש ברוך הוא בחן את הדברים וראה שכל מה שדיבר משה רבנו בצורה הזאת, למה רעותה

לעם הזה התכוון לא לכבודו,

אלא לכבודם של העם,

להצילה מן השעבוד, כאב לו עליהם.

כיוון שהוא דיבר בגלל הצער של ישראל,

חזר ונהג עמו הקדוש ברוך הוא במידת רחמים,

זהו שכתוב, ויאמר,

אליו אני השם

ויאמר אמירה רכה אני השם מידת הרחמים.

רואים מכאן

שלא החכם מכל אדם ולא משה רבנו שהיה גדול מן האבות

יכולים לשאול שאלות, להרהר או להקשות קושיות על הקדוש ברוך הוא.

אין אצל הקדוש ברוך הוא דבר שהוא דבר של טעות חלילה

או שיצא מפיו משהו והוא מתכוון למשהו אחר.

הקדוש ברוך הוא אמר,

אתה לא יכול להרהר אחרי חשבונו של הקדוש ברוך הוא,

כי כל גזרותיו צרופות

והקדוש ברוך הוא בוחן ומזקק כל דבר ודבר וכל חשבון של כל אדם,

של כל פרט, של כל כלל, של כל אומה, של כל לשון,

הכל זה במכלול החשבונות של כל פרט ופרט,

דק ומדוקדק עד אין נבדק.

כל ההשלכות וכל החשבונות, לדוגמה,

אם אדם פלוני חייב כלפי הקדוש ברוך הוא משהו,

הקדוש ברוך הוא לא יוציא עליו גזר דין כלשהו לפני שהוא יתחשב בכל ההשלכות מהמקרה הזה כלפי כל סביבותיו.

הוריו, אחיו,

דודיו, משפחתו, מכריו, רעיו, שותפיו,

הכול בכול מכל כול.

לא רק זה, ההשלכות של הדברים. נגיד, אדם צריך חלילה להיפטר מן העולם,

ויש צ'קים פתוחים שהוא השאיר אצל אנשים,

מה יהיה עם הצ'קים? אין עם מי לדבר עכשיו.

אין דבר כזה שהתשלום לא ייפרע להוא בגלל שפלוני מת,

מה אני אעשה?

פלוני מת,

אין כסף. אין.

גם ההוא בחשבון,

שהצ'ק צריך לפרע או לא צריך, אם לא צריך אז יכול למות הבן-אדם.

זאת אומרת, החשבון הוא עד כדי כך שאין פרט שלא נלקח בחשבון.

צאו וחשבו עכשיו.

כך עכשיו,

הרי אין אדם שלא מקושר לאלפי אנשים מסביבו בקשרים כאלה או אחרים שרק אפשר לדמיין כשקורה לו משהו.

כשהוא נתקע בדרך,

כשהוא נופל חולה עכשיו בשפעת, וזה גורם פקק בעבודה, כמו שאומרים,

וזה מסבך אחרים, ופגישות נדחות, וכל מיני דברים מתחילים להתערבל,

אין דבר כזה שזה הולך בלי חשבון של כולם.

אין דבר כזה.

אחרת זה לא צדק.

מענישים אחד, ועל הדרך עוד כמה,

והקדוש-ברוך-הוא לא יעשה עוול.

זאת אומרת, הכול הולך בחשבון מדהים.

מדהים.

רק ניתן דוגמה אחת.

אחרי 13 יום,

עכשיו בצונאמי, מצאו בן-אדם שכוב מתחת לבניין בלי אוכל, בלי שתייה, 13 יום.

חי.

חצי עקרה, חצי בלי,

אבל חי.

13 יום.

ועוד מקרה של שמונה ימים.

בן-אדם, שמונה ימים,

במים עדיין,

עם קרשים שמחזיקים אותו בלי אוכל, בלי שתייה, שמונה ימים.

שייך דבר כזה?

זה שני מקרים מהצונאמי.

מה הבעיה להצביע עוד שניים?

למה להחזיק אותם כל כך הרבה זמן?

לא, יש חשבון.

יש חשבון לכל אחד. מי שצריך לחיות,

נגד הטבע. אין דבר כזה 13 יום.

זה שעל המים

הוא ישן או לא ישן בשמונה ימים?

ישן. אפשר לישון, להחזיק קרשים בתוך המים האלה ולחיות?

אם הוא נרדם, הוא לא עוזר את הקרשים.

אז מה?

אז מוכרח שהוא לא ישן.

אם הוא לא ישן, זה נגד הטבע. משלושן, שלושה ימים רצוף, מת.

איך זה?

בלי שתייה.

בלי אכילה.

לשתות מים מלוחים יותר גרוע, מתים יותר מוקדם.

איך זה?

אז איך זה 156,000,

נכון לרגע, מתים עוד אלפים נעדרים?

איך זה?

אתם יודעים שכדור הארץ זז קצת?

אתם יודעים שיש עוד תנודות של כדור הארץ מרעידת האדמה תשע בסולם ריכטר?

תקראו מחר שופר ניוז, תראו.

כדור הארץ מרעידה עדיין כמו פעמון ממשיך, בלי רעש, אבל הממשיך, ועוד שבועות זה ייקח עד שהוא יירגע, מרעידה הזאת שעוד לא הייתה כמותה.

והוא זז, שיתקצר עכשיו המסלול של השנה בשנייה.

מה זה?

כתוב בגמרא.

מה כתוב בגמרא?

גמרא בברכות.

שואלת הגמרא,

מהי זוועות?

מה זה זוועות?

על זוועות מברכים עושה מעשה בראשית.

מי שמברכים?

שכוחו גבורתו מלא עולם.

השומע את הרעמים מברך שכוחו גבורתו מלא עולם.

הרואה את הברק

אומר עושה מעשה בראשית.

מי

שנוכח בשעת רעידת אדמה מברך, עושה מעשה בראשית.

מהי זוועות? שואלת הגמרא בברכות דף נט.

אמר רב קטינה,

גוהה.

מה זה זוועות?

גוהה.

אתם מכירים את המקום הזה? גוהה.

רש״י אומר, בלשונם קוראים רעידת אדמה גוהה.

והגמרא ממשיכה.

בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם,

מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו.

וזהו גוהה.

לשון הגמרא.

שתי דמעות, שני טקטונים נפגשים, רעידת אדמה,

והגלים מתפשטים ושומעים מסוף העולם ועד סופו. לא רק זה, גם העולם זז עד עכשיו.

זה גוהה, רעידת אדמה.

כמה מתו עכשיו, אתם יודעים?

כמו בפצצות האטום בנגסקי וירושימה.

כמה מתו?

180,000.

מהפצצות.

במקרה הזה אנחנו מגיעים כבר למספר הזה, חוץ מהמיליונים שהם ללא קורת גג,

וחוץ מאלה שכנראה,

לצערנו הרב,

כי כולם נבראו בצלם אלוקים,

ימותו מהמגפות רק.

שלא לדבר על כאלה שלא מגיע להם מזון ואוכל.

זאת אומרת,

יש חשבון כלשהו בשמים,

שאנחנו לא מתיימרים לדעת על כל אחד ואחד,

אבל איך זה קורה שמכל אומות העולם, תיירים שמגיעים למקום אחד,

פתאום הכול נשטף.

ב-ynet כתבו,

אסון בגן-עדן.

למקום הזה קוראים בעולם גן-עדן. אנשים הולכים לשם, זה הגן-עדן שלהם.

אסון בגן-עדן.

אתם זוכרים שפעם אני אמרתי שעתידה אמריקה, על-פי הזוהר הקדוש, לשקוע יום אחד, בלו, בלו, בלו, בלו, בלו, בלו, בלו.

עכשיו זה נראה יותר מוחשי, אה?

בלי גל,

גל 30-40 מטר, בלי גל.

פשוט בלו, בלו, בלו, בלו, בלו, בלו, בלו.

אין לקדוש ברוך הוא בעיה.

המביט לארץ ותרען.

ייגע בהרים ויעשנו.

מפעיל ונטילטור,

חול ומים, הוריקן.

380 קמ״ש, מרים בניינים, משאיות, מפרק ערים.

אז קוראים להם שמות.

לאחרון ברוס אנג'לס קראו לו,

לא בלוס אנג'רס, במיאמי, קראו לו צ'ארלי.

שם מעודד.

כשהוריקן שומע צ'ארלי,

הוא מחליט לבוא עוד פעם.

ארבע פעמים הם הופיעו.

למה זה?

יש חשבון.

כתוב, האלוקים אינה לידו.

אף אחד לא נמלט מדינו של הקדוש ברוך הוא.

יש אחד שהרג בשגגה.

יש אחד שרצח במזיד.

אבל לא היו עדים.

אז על פי התורה אי אפשר לעשות כלום.

אם אין עדים שראו את האדם רוצח,

אין מה לעשות.

אז לא הורגים אותו.

ואם הוא הרג בשגגה ולא היו עדים, הוא לא בורח לעיר מקלט.

אבל שני אלה שלא היו עדים, אז מה קורה איתם? אז הם הרוויחו.

לא.

באלוקים אינה לידו. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מזמן אותם לפונדק אחד.

יש סולם.

זה שהרג בשגגה מטפס על הסולם.

זה שרצח במזיד יושב למטה.

מחליק זה שלמעלה,

נופל על זה שלמטה והורג אותו.

אז זה שרצח במזיד, מת.

זה עומשו מיטה.

וזה שהחליק והרג עכשיו בשגגה בפונדק, וכולם רואים, צריך לברוח לעיר מקלט.

אז הקדוש ברוך הוא גורם להם שהם יזדמנו לפונדק אחד,

ושם הוא גובה משניהם.

כשקורה אסון

של אנשים בודדים

בכמות או אחרת,

הקדוש ברוך הוא מזמן אותם לפונדק אחד.

זה לא מקרה.

אוטובוס דמים זה לא מקרה.

פצצה במקום, במסעדה, זה לא מקרה.

דבר כזה, כמו שדיברנו, זה לא מקרה.

אוספים את כל האנשים בזמן ובעיתוי. כל מי שחייב על פי דינו של הקדוש ברוך הוא,

ואני לא יודע מה החשבון של כל אחד ואחת,

אבל מזמן אותם. מי שצריך לעבור רק את הטראומה, יישאר בחיים עם הטראומה.

מי שצריך לרעב כמה ימים מרעב, מי שצריך למות ימות, וגם באיזה מיתה ותוך כמה זמן הכל הולך בחשבון, כמו שיש ארבעה סוגי מיתות.

חנק והרג, שרפה וסקלה.

לכאורה מיתה אחת, מה זה משנה, כולם מתים, אז מה זה משנה איזה מיתה לברור?

אלא זה הולך לפי חשבון,

לפי כל אחד ואחד מה סוג המיתה שהוא עובר, כי זה תיקון לנשמתו.

אז הרבה שאלות, ודאי במצבים כאלה יש.

יש הרבה שרואים את כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא, ויש כאלה הפוך, רחמנא לצלן,

שהפוך, אומרים איפה הקדוש ברוך הוא.

בדרך כלל אלה שמחפשים אותו, הוא מתגלה אליהם, אבל לא במצבים נוחים.

היה אחד מהגדולים שהאריך ימים ושאלו אותו, למה הארכת הימים? במה?

במה?

אמר להם, לא שאלתי שאלות על הקדוש ברוך הוא.

כששואלים שאלות על הקדוש ברוך הוא, לא תמיד אפשר לקבל כאן את התשובות.

אז הוא מעלה את האדם למעלה, שיראה את התשובות, אבל לא מחזיר אותו למטה.

אז אם אתה רוצה להמשיך הרבה זמן,

פחות לשאול שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אתה לא חכם משלמה המלך ולא צדיק ממשה רבנו.

וכשהם שאלו, דיבר אליהם הקדוש ברוך הוא במידת הדין,

והעניש אותם.

משה רבנו לא נכנס לארץ בגלל זה.

אמר לו, אתה תראה את אשר אעשה לפרעה, אתה תראה

בעשרת המכות,

אבל במלחמת שלושים ואחת מלכים, כשאני אעשה ניסים גדולים,

לא תראה.

זאת אומרת,

אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו צריכים לשמור על פרופיל נכון.

אנחנו קטנים, קטנים, קטנים מאוד.

עד הצונאמי לא היו הרבה אנשים שהתפעלו איך החול עוצר את הים.

הים אדיר, אתם רואים, זה רק גל, שני גלים, שלושה גלים שלו, זה הכול, זה הכול.

ומה עם כל הגלים במשך כל השנים שרוצים לשטוף את העולם,

וכשהם מגיעים עד לחול הנמוך והשפל,

מה זה גרגיר חול?

כלום.

מעלים קצף

ונסוגים שוב פעם פנימה. ועוד פעם מנסים את כוחם, מגיעים לחוף וחוזרים עוד פעם. מה זה?

זה לא פלא.

אלא מה? כתוב, עד פה תבוא, לא תוסיף.

הקדוש ברוך הוא גזר על הים.

אתה מגיע עד לפה.

עד שאני אבטל את הגזירה.

אבל אתה בטבע תתנהג כמו שאני גזרתי עליך מבראשית.

עד פה תבוא, לא תוסיף.

אבל אם אני אחליט לגזור גזירה כלשהי, אין שום בעיה.

ואז רואים מה זה קצפו של הים,

שהים קוצף.

יש שר לים.

לכל דבר גם דומם בעולם, יש מלאך ממונה עליו.

אז יש שר של הים, והוא קוצף. גם לעבור את ים-סוף

היה צריך להתמודד קודם עם השר, ומשה רבנו היה צריך להתמודד עם השר.

ולמה נבקע הים?

מפני יוסף, כשראה את ארונו של יוסף מגיע.

צדיק כזה ששבר את הטבע,

והיה יכול להיות במחיצתה של זלייכה, אשת פוטיפר, במשך שנה כשהיא מפתה אותו,

והוא לא מתפתה בהיותו צעיר,

יפה תואר.

אדם ששובר את הטבע, גם הטבע נשבר בפניו.

הים לא יכול מפני יוסף.

הים רעה וינוס.

כמו שהוא נס יוסף מאשת פוטיפר,

ככה הים נס מפניו.

אם אנחנו מתנהגים על פי התורה שצוותה אותנו במצוותיה ועושים את רצון הבורא,

אנחנו לא מתנהגים על פי טבע בכלל.

עם ישראל

הוא חוץ לטבע.

ודברי הרמב״ן בחוקותיי אומר כך,

על הפסוק, ונתתי משכני בתוככם הכלל,

כי בהיות ישראל שלמים והם רבים,

אם עם ישראל שלמים בתורה ומצוות, עושים רצון הבורא,

והם רבים, לא מעטים, אלא רבים שעושים,

לא יתנהג עניינם בטבע כלל,

לא בגופם ולא בארצם.

גם ארץ-ישראל תתנהג אחרת בטבעה.

ארץ מביאה פירות?

בארץ-ישראל הפירות יהיו אחרים לחלוטין.

כשהביאו אשכול ענבים מארץ-ישראל בזמן המרגלים,

סחבו את האשכול שמונה אנשים.

הגמרא מספרת

שפעם הלכו המוראים והגיעו לאחד

מן המקומות,

ופתאום הם ראו פרה באמצע הכרם.

אז אמרו לה, בעלים, הפרה שלך משוטטת שם.

הוא אמר, לא, זה לא, זה אשכול ענבי,

גודל של פרה.

מסופר על שלושה המוראים שהלכו בדרך והצטיידו בשזיף אחד.

אכלו שלושתם שלושה ימים מהשזיף ועוד נשאר.

החיתים היו כליות חיטה, כליות, כמו כליה של בן-אדם, חיטה אחת.

ארץ-ישראל לא מתנהגת בטבע בהיות ישראל שלמים, והם רבים.

אבל אם חלילה לא עושים את רצון הבורא,

אז בקללות כתוב שבכל פרי ופרי יהיו תולעים.

יש שם משהו לא מתולע, לצערנו הרב.

הברכה נטמעתה.

ועם כל זה, תמצית ולשת.

כל הפירות שלנו טעימים מכל העולם כולו.

שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ-ישראל, אין כדוגמתם בכל העולם כולו.

יש שם מחוץ לארץ פירות,

משהו, בלי עין הרע. בננה, מפה עד להודעה חדשה.

תפוח,

חצי ראש.

אננס, וואי וואי.

אבל כשאתה טועם,

אלה ששייכים פה לארץ-ישראל, חבל על הזמן.

לא דומה, לא ידמם, לא ישווה.

וזה אחרי כל הקללות.

ואחרי שאנחנו לא בסדר. תארו לכם אם היינו בסדר, מה היה פה.

ארץ זבת חלב ודבש.

אם נלך בדרכי התורה, לא יאונה לנו כל רע.

אבל אם לא,

אז תדעו לכם שהצונאמי זה אזהרה בשבילנו.

כי הנביא אומר, אמרתי, אך תראי אותי, תקחי מוסר.

מה שהקדוש ברוך הוא נותן ייסורים על אומות העולם,

זה בשביל ישראל.

לא שהם לא חייבים בדינם, הם חייבים בדינם בדיוק כמו שהסברנו.

הקדוש ברוך הוא מזמן את כולם לפונדק אחד.

אבל צריך לדעת דבר אחד,

זה אזהרה בשבילנו.

אתם זוכרים, לא מזמן

איימו האיראנים שישלחו לפה, יש להם אפשרות לשלוח את שיהב שלוש הטילים שמגיעים ל-2,000 קילומטר.

זאת אומרת, הם מגיעים לכל נקודה בישראל.

והם התחילו לאיים, לאיים, לאיים,

לא עבר שבוע ימים.

כבר רעידת אדמה 6.3 בסולם ריכטר, 50,000 הרוגים, 200,000 פצועים.

סירבו לקבל מאיתנו עזרה.

אבל עברו חודשים ספורים, ופה בישראל היו שתי רעידות אדמה קטנות יחסית, 4.5 ו-5.2,

אבל אנחנו זזנו במשרדים ובכל המקומות.

הקדוש ברוך הוא אמר לנו, הלו,

באיראן זה היה רמז לכם.

לא מבינים?

אז זה מגיע בגלים מאוחרים.

הצונאמי הזה, זה כבר מפחיד באמת.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, תן לו בבקשה מיקרופון.

קודם כול, ערב טוב, כבוד הרב.

לפי תקו,

אני רוצה לספר סיפור של שאני עבדתי מוות קליני.

אני קצת מתרגש.

יותר למעשה, כשעבדתי את המוות הקליני הזה,

נכנסתי לתוך מנהרה.

למעשה, אני הגעתי לתוך מקום חשוך,

ואז אני הוצלבתי.

למעשה, אני לא יודע למה

למה הגעתי למצב הזה.

זו השאלה שלי, רק אני פשוט הרבה זמן בדילמות.

מה הדילמה? אם אתה עדיין יהודי?

לא, לא, לא.

הדילמה היא למה הוצלבתי.

מי אמר שהוצלבת? אני הרגשתי ככה.

הרגשת?

הרגשת גם שאתה מת או שאתה חי?

זה ברור שהרגשתי לא בחיים, הרגשתי

תוך כדי תחושה כזו של

חצי מת חצי חי.

בערך, בערך.

בערך אין דבר כזה.

תראה, אני לא יודע איך להסביר לך את זה,

לפי דעתי אין לזה הגדרה.

או, גם לה הוצלבתי, אין הגדרה.

טוב, אז השארת יהודי, אין מה לעשות.

ברוך השם.

גם אם יעשו לך צלבה, כמו שאתה חושב,

זה לא מועיל כלום.

יהודי לא יכול לצאת מיהדותו אפילו אם יישא צלב עליו בגודל של עץ,

אלון גדול.

לא יעזור לו, יהודי שסוחב צלב.

תודה רבה.

תהיה בריא.

תודה גם אתה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אבל הרב יברך, לא כמו שקוראים לך. לא אברך עכשיו, רק בסוף, אמרתי. אני מוכן לקבל עלי ללמוד כל ערב שיעור תורה. נפלא.

כן.

אבל שהרב ייתן ברכה. בהחלט, בסוף.

בסוף.

תודה.

טוב, אני רוצה לספר את הסיפור. גם סיפור, איזה ערך. סיפור קצר, סיפור קצר, ממש קצר. כן.

למה בעצם אני רוצה לקבל עליי ללמוד כל ערב?

אח של אשתי, כן, היינו באיזה אירוע משפחתי,

ופשוט הוא נפל על הרצפה.

הרופאים אומרים שזה מוות קליני.

וואי וואי, אתם שכנים.

לא.

הנה, אחד ליד השני. כן, כל שכנים.

אומרים הרופאים שזה מוות קליני.

עכשיו, הוא התעורר מזה,

נכנס לבית-חולים, היה בערך ארבעה חודשים בבית-חולים,

והם לא יודעים מה יש לו. עברו את כל הבדיקות, הם לא יודעים מה יש לו.

הוא נמצא כרגע בבית-חולים ליד עיר העתיקה.

לא יודע, זה בית-חולים של גויים.

עכשיו הוא נמצא שם, הוא בלי הכרה.

זאת אומרת, הוא לא מבין מה שקורה אתו. הוא כבר בערך שבעה חודשים.

הרופאים בעצם לא יודעים מה יש לו.

אז בני המשפחה שלו שאלו מה יש לו. אז אומרים, אנחנו לא יודעים מה יש לו.

עשו את כל הבדיקות, לא יודעים מה יש לו, מחכים לנס. גוי אומר, אנחנו מחכים לנס.

אני מקבל עלי, בעזרת השם, הרב ייתן לי ברכה, וייתן גם לבחור הזה,

ייתן לו ברכה, שהקדוש ברוך הוא יעזור, יש פה קהל קדוש,

שיעמי באמת אמן מכל הלב,

וזהו. יפה, סיפור יפה בסוף.

בסוף, תודה רבה.

כן, שאלה.

כבוד הרב, ערב טוב. ערב טוב.

אני הייתי בהרצאה שלך לפני שמונה חודשים, אם אני לא טועה.

חזרתי בתשובה בהרצאה שלך, בחולון, אם אתה יודע.

רציתי להגיד לך, קודם כל, לפני הכול, שאני מעריץ שלך.

כאילו, אתה פשוט,

פשוט אתה נתת לי... נעריצך ונחמיש. לא, כן, מעריץ של הקדוש ברוך הוא, ואתה שליח, איך שאומרים. עכשיו,

אפילו בהתחלה שהייתי בארצה שלך לא הבנתי למה אמרתי אישה לא צריך ללכת עם כיסוי ראש וילדים שלא יהיו בתלמוד תורה כי זה מהר מדי וזה ונתת לי את הקלטות וראיתי בווידאו

ולאט לאט הגעתי למסקנה, ראיתי את האישה שלא יכלה להיכנס להיריון

עם הכיסוי ראש ואמרתי שאני ארצה בעזרת השם שאשתי תלך כן עם כיסוי ראש והילדים שלי כן יהיו בתלמוד תורה

כי אני באמת, אני רואה מה קורה בבית-ספר חילוניים, שיש דקירות, ויש מכות, ויש דברים כאלה. מאז שאני זוכר את עצמי, בחיים שלי לא ראיתי בחדשות שקרו דברים כאלה בתלמוד תורה.

זה אחד. עכשיו,

רציתי לשאול שלוש שאלות.

למה קשה לי לקום בבוקר לנץ,

לתפילה? אני רוצה לקום, אבל לא יכול.

מתפלל, מתפלל, מתפלל. קשה לי.

יש קלטת

שנקראת שעון אליהו.

תשמע אותה, נתתי עצה לבן-אדם שהיה לו קשה לקום.

אוקיי. עכשיו רציתי לשאול. העצה היא פשוטה.

מה שעה אצלך עכשיו?

בדיוק עשר.

מתי אתה קם?

ואללה, קצת מאוחר.

מתי?

בתשע, שמונה וחצי, תשע. מתי אתה רוצה לקום? בשש? אני לא יודע מה זה נץ אפילו. רגע, נץ זה כאילו, רגע, נץ זה עמידה, נכון?

כן. נץ זה עמידה, נכון? בוא נגיד ככה, תקשיב, מה שעה אצלך עכשיו עשר? עשר, כן.

קח את השעון, אתה יכול לכוון אותו?

כן.

נו, קח.

מה, לכוון אותו למתי?

לשעה אחת בלילה.

לא הבנתי.

תכוון אותו עכשיו, לאחד בלילה. אני לא יודע, הכול באנגלית.

אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

אם תכוון אותו לאחד בלילה, אתה תקום מחר בנץ.

לקום באחד בלילה? לא הבנתי. לא.

אה, אה, אה, הבנתי, אוקיי.

אוקיי. סבבה.

אוקיי. אהבתי, אוקיי.

עכשיו, עכשיו אמרת, עכשיו כתוב, עשית לך רב.

אתה יכול להמליץ על איזה רב שאני, כאילו, קשה לסמוך על אנשים, כאילו, ואני לא, אני מכבד את כולם. אין בעיה, נמליץ לך, אלי. זה, ואמרת בקשר לטמבלוויזיה.

כן. אמרת, כאילו, רצוי להוציא את הטמבלוויזיה מהבית.

כן. אבל אני חושב, כאילו, אפשר להשאיר את הטמבלוויזיה,

אבל לא לשים גבלים, זאת אומרת,

ואם אני רוצה להמשיך לראות את הקלטות שלך?

אפשר לראות אותם בליתם בפלוויזיה.

זאת אומרת?

אפשר לראות היום ב-CD, יש במחשבים כבר.

אה, במחשב?

ודאי.

בשביל זה עשינו סידי.

הבנתי.

עכשיו רציתי עוד דבר קטן, אני מבין שברכות רק בסוף. בדיוק.

אוקיי, אז אני אמתין לסוף. תודה רבה לך, כבוד הרב.

שאלה יש לך? שאלה?

תן לה בבקשה שאלה.

אני בטוחה שכבוד הרב יודע שלבחורות במיוחד מאוד קשה בשידוכים היום.

מה כבוד הרב מציע שאנחנו יכולים לעשות כדי שיהיה להם יותר קל למצוא שידוכים?

מה פירוש? ממה נובע הקושי?

קשה להם, שהבחורים ינוהלו,

אני לא יודעת, הם מחפשים יותר ממה שהם יכולים לקבל. שיישארו רבקים.

אבל הבעיה של הבנות קשה יותר ממה של הבחורים.

בסוף אין להם ברירה, הם חוטפים מה שהם מוצאים. הם חוטפים מה שהם מוצאים.

אבל אני לא מכיר את התופעה הזאת.

זה תלוי איך מגדירים את הדברים. זאת אומרת, אם פונים לשטחנית והיא יודעת להציג את הדברים כמו שצריך, אז ודאי שזה מקל.

הבעיה של רוב הגברים כנראה היא שהם הולכים

אחרי הסתכלות של העין ולא אחרי ההבנה שהאישה נמדדת בעצם באופי, במידות שלה,

בהתנהגות, במסירות, בנאמנות,

בהרבה דברים שאינם תלויים דווקא בחיצוניות.

חיצוניות זה דבר חשוב אולי, זה מפריע קצת אולי לכמה,

אבל בסך הכללית צריכים לדעת

שאישה לאורך זמן, לאורך

שנים רבות,

צריכה למלא תפקידים וייעודים שהם יותר מאשר ייצוגיים בלבד או הופעות.

וזה, לצערנו הרב, כנראה לא כל כך מבינים בדורות האחרונים,

כיוון שהחשיפה התקשורתית גורמת גם כן לנזק

מן הסוג הזה.

נחשפים פשוט לכל מיני דברים שלא צריך להיחשף.

אבל בסך הכללי,

אלה שמתפללות לשם יתברך כמו שצריך,

אז הקדוש-ברוך-הוא עוזר, וצריך לדעת שאין אחת שמתאחרת יותר ממה שצריך,

רק תלוי במי היא זוכה בסופו של דבר. ואלה שנראים בררנים, לא צריך אותם כל כך. אבל מה אפשר לעשות? יש איזה תפילות מיוחדות, סגלות מיוחדות, שה... כל אחת מנבחי ליבה בפנייה אישית לאבא שבשמים לא צריכה אפילו לחפש משהו מיוחד. מדברים עם אבא.

כן.

שם בסוף.

ערב טוב, הרב.

ערב טוב.

אני, ברוך השם, בזמן האחרון מאוד מאוד מתחזק,

ופשוט אני מתחיל לפתוח את העיניים,

ומה שאני מבין זה שנראה לי שלא יכול להיות משהו אחר מעבודת השם וכל זה.

אבל אני שואל את עצמי שאלה,

ואני לא מצליח להשיב, להשיב.

ככה.

אני, בעזרת השם, עד מעט אתחתן.

אני מקווה לפחות.

ומה שאני, אני רוצה לדעת איפה אני אוכל לשים את הבנים שלי באיזה בית ספר.

ככה.

מה הפשט? מה הפשט? שנייה, שנייה.

ככה.

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

אחר כך יש לה גבוהה וזה.

אבל נכון, זה הכול כולו תורה וזה. אבל מה אני חושב, אם ה... יש לי חברים, יש לי גם דוד ככה,

שקרה להם בעיה, כשהם גדלים, 18, 19, 20,

הם כבר לא תחת ההורים שלהם,

הם מתעוררים והם אומרים,

אני רוצה גם להכיר את הצד השני.

חוזרים בשאלה, אתה יודע מה, אני כבר נמאס לי, יש לי הרבה תאוות, אני רוצה,

כאילו נמאס לי מהכול.

אבל אם אני שם אותם בבית ספר,

כאילו תורני, ממלכתי, תורני, דתי, מה שאתה רוצה, כאילו חצי תורה וחצי בגרות,

אז שמעתי שיש סטטיסטיקות שאומרות שיש הרבה אפשרויות שהוא יפול,

אבל גם הוא מכיר את שתי הצדדים.

אז אם שם ייפול, לפחות הוא לא נופל עד הסוף, אבל כשחרדי נופל,

כשחרדי נופל אף פעם לא הכיר את הצד השני,

שמעתי שכשהוא נופל הוא נופל עד הסוף, וזה מאוד קשה. אז אני שואל את עצמי מה לעשות, אתה יכול לחשוב שלא היה כן, זה רחוק, אבל ככה אני שואל.

תראה,

לפי מה שאתה שואל, כנראה כדאי לא להביא ילדים בכלל.

אז אין בעיות, אין ספקולציות.

אם כבר מולידים ילדים, מה עושים?

אם כבר בטעות מולידים ילדים, משאירים לקדוש-ברוך-הוא,

שהוא יחליט מה טוב בשבילם.

אז אני לא שם אותם בבית-ספר, רק אנחנו ברוך-הוא עושים אותם איפה שאתה רוצה.

בדיוק, זו תשובה טובה. למה, למה, למה?

ההורים שלך לא שמו אותך בית-ספר דתי, ותניהי את הדתי.

מי עשה את זה?

הקדוש ברוך הוא, אתה רואה?

אבל זה אולי נס.

אולי גם הם יהיו להם נס?

אבל הם סומכים על הנס.

נכון, אז איך אתה סמכת עליו?

אני לא סמכתי, ההורים שלי אולי לא ידעו. אז גם הם לא יסמכו, ויהיה להם נס.

הם לא סמכו על הנס, הם לא ידעו.

הם לא ידעו. ברוך השם, ברוך השם, אני אחד רוצה בתשובה. אבל מה, זה לא אומר שהבן שלי יחזור בתשובה? אם הוא נופל, חס ושלום. נכון. אתה רואה כמה חרדים יש פה? ברוך השם. הם לא נפלו.

יש שם הרבה נסים.

אתה רואה?

אז מי אמר שלילדים שלך לא יהיה?

ויש הרבה חילונים גם, אגב.

אתה גם יכול להסביר להם שאתה היית כבר בצד ההוא,

ואין צורך להציץ שמה?

אני אסביר לכם מה יש שמה.

תודה רבה. חוץ מזה, אני מאוד מעריך אותך. אתה הבסט.

אתה הבסט. פשוט אתה הבסט. תהיה בריא, תבוא תמיד.

שלום, ערב טוב.

ערב טוב. האמת שבסך הכול אני בדיוק חודש בירושלים. באתי מסמינר.

אפשר להגיד שעשרים שנה מי בכלל שמע עלינו כי הוא מי בכלל האמין בו.

עכשיו,

האסון הזה, מה שקרה, הצונאמי,

וכל הדברים האלה מסביב חדשות,

בסך הכול כל מה שזה עושה, כאילו, אתה אומר, זה אמור לעורר אותי?

ההפך, זה הוריד לי הכול, ויש לי שנאה כזאת, שכאילו, לא שנאתי את אלוקים, כן? כאילו.

תודה, תודה.

נהייתי, אבל לא שמעתי. בסדר, אני לא באה ממקום ששומעים עליו או משהו כזה.

אבל התחלתי לשמוע מהסמינר, ובאמת הדבר ריגש אותי, והתעניינתי,

וכאילו, נמצאת בשיעורים לפעמים,

ולא יודעת, פתאום הכול כזה,

כאילו, איזה אסון זה, ממש. כאילו, כל הזוועות שראיתי מול העיניים שלי, ואנשים מתים, וכאילו, זה ממש,

זה end.

לי זה עורר שנאה.

אני ממש מצטערת, לא גיל,

סיימתי שזה עשה את זה. איפה היית כשהיה מבול בזמן נוח?

עוד לא נולדתי, תאמין לי. טוב שלא נולדת, למה אני חושב שלא היית עם נוח בתיבה.

אני אסביר לך. באמת, כאילו. עולם שלם שקע בים.

הקדוש-ברוך-הוא פתח את ארובות השמים, ומעיינות תאום רבה עלו מלמטה.

למה?

כיוון שהם עשו את הרע בעיני ה' בלי הפסקה.

מהאדם הראשון עד נוח,

עשרה דורות שהיו באים ומכעיסים את הקדוש-ברוך-הוא.

לוקחים ממנו את הבריאות, לוקחים את החיים, לוקחים את הראייה, השמיעה,

הכוח, הכול,

ומשתמשים עם זה נגדו, מכחישים אותו, עושים נגדו וכו'.

אני שואל אותך שאלה, את נותנת למישהו תפוז,

הוא מקלב את התפוז, את הקליפות הוא זורק עלייך.

את נותנת לו קלמנטינה,

לוקח את הקליפות, זורק עלייך.

כל מה שנותנת משליך עלייך.

אתה אומר לו, תגיד תודה. הוא אומר, מי את בכלל? מי הביא לי? את? אני עבדתי בשביל זה.

וכן הלאה.

את תתני לו עוד? לא. מה לא?

ואם הוא ימות לא יהיה לו תפוז, לא יהיה לו קלמנטינה?

שימות, אה?

לא. שימות אם הוא כזה.

אה, תמשיכי לקבל תפוזים בראש?

סליחה, אבל אם הוא ימות אז כן, וואלה כן, אני אביא לו.

אם הוא יבות אז תביא לו.

מרוב הקליפות שתקבלי בראש, שתמותי.

לא, אבל אני לא מדברת איתך על זה. רגע, רגע, אני רוצה שתביני, תביני.

זה לא אחד.

כל הקהל פה, את מחלקת להם תפוזים, ואת כל הזמן ככה.

למה? מפציצים אותך עם קליפות.

תביא להם עוד?

לא.

לא.

הקדוש-ברוך-הוא אומר שאסור לעבוד עבודה זרה.

לא רק היהודים אסורים בעבודה זרה, גם כל אומות העולם, וזה משבע מצוות בני נוח.

מה יש שם במקום ההוא?

עבודה זרה. עבודה זרה, והכי עבודה זרה.

ועבודה זרה,

כמו פעם, לא עבודה זרה מודרנית,

אלא מקדשים ופסלים והכול של עבודה זרה.

ולא רק זה,

הרבה אנשים שרוצים לחפש רוחניות, במירכאות,

נוסעים לשם לקבל מעבודה זרה,

ומוכנים להשתחוות על הרצפה לפני פסלים שהם מעשי ידי אדם.

אז אני שואל אותך שאלה,

מה בעצם רוצים

אם הקדוש-ברוך-הוא בעצם נותן לאנשים האלה בכלל לחיות?

לא עכשיו.

לא המקרה ולא אנשים ספציפיים, דבר כללי.

אנשים שרק לוקחים ממנו את כל הטוב,

קוראים למקום גן-עדן, משתמשים בכל הטוב בשביל להפיץ עבודה זרה בעולם ולמשוך תיירים בשביל שיגיעו למקום של עבודה זרה.

נו,

אז מה, זה נקרא להכחיש את קיומו של בורא עולם, כי עושים בדיוק ההפך, לוקחים את כל הכוחות,

את כל הטובה,

את כל התרווה שהוא נותן.

אז בגלל זה הוא צריך להביא את הגל הזה ולשטוף את כולם ולהרוג אותו?

וואי וואי וואי. מה הוואי וואי? איזה, וואי וואי וואי.

אז אני שואל אותך שאלה, את מבינה למה אנשים הגיעו לעולם?

את חושבת שאנשים הגיעו לעולם בשביל להיות פה 70 שנה,

לנסוע למזרח הרחוק ולמות זקנים עם דרכון שחתום בהרבה,

וזה מה שהם החליטו לעשות.

כן, אבל גם לו יש זכויות. את יודעת, הוא יכול להחליט גם כן, לא רק את.

את ברואה שלא, הוא הבורא שלך.

למי יש יותר זכות?

לא.

והוא אמר את התנאים לקבל את הזכות. לחיות, הוא אמר, יש תנאים.

לחיות, יש תנאים.

כמו שהבורא אמר, שאם לא תאכילי את ילדייך הם ימותו ברעב.

יש תנאים.

הוא ברא את האדם עם מערכת עיכול שהוא צריך לאכול. אם הוא לא יאכל, הוא ימות. יש תנאים.

למה את מבינה שאוכל גשמי,

אם לא מאכילים אפשר למות,

ואוכל רוחני אם לא אוכלים מתים מתת-עולם?

הגוף צריך אוכל גשמי פה ל-70 שנה,

ואחר כך הוא מת, פאסה.

אבל הנשמה, אם לא תקבל את המזון הרוחני, תמות מתת-עולם.

אז הקדוש-ברוך-הוא אומר,

בשביל לקבל מזון רוחני צריך לעשות את המצוות שמחויבים בהן. משם מקבלים את המזון הרוחני.

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

לא רק על הלחם עצמו,

אלא גם על מה שהקדוש-ברוך-הוא ציווה לעשות.

לעשות בלחם, לאכול, לברך, להודות

וכן הלאה.

זאת אומרת,

יש באדם שניים, גוף ונשמה. הגוף צריך את המזון הגשמי, והנשמה, את הרוחני.

מי שהולך למקומות כאלה מאבד את הרוחני, מאבד את הצלם אלוקים שהוא נברא בו.

אין לו זכות קיום בעצם, כי הוא קיבל את זה על תנאי.

אדם קיבל חיים על תנאי.

אם בחוקותיי תלכו,

אז יתקיימו כל הברכות. אם לא תלכו, כל הקללות. אבל זה תנאי מוקדם מראש.

עכשיו, יש לאדם את הבחירה.

והקדוש-ברוך-הוא לא רודף אחר הכול אחד עם מקל כל יום מהבוקר עד הערב.

נותן לו אפשרות לראות, לשמוע, להבין,

להבין ממה שקורה לאחרים.

להתעורר, להתפכח.

אבל אם בן-אדם ממשיך בחושך במשך שנים ועשרות שנים,

הוא צריך לדעת שיום אחד יבואו הגובים ויגבו ממנו.

גם מס הכנסה לא מתנפל על בן-אדם שהתחיל עסק.

מחכה לו קצת.

מחכה, מחכה, מחכה, יום אחד הוא מבקר, בודק,

ואז הוא נותן את מה שהוא נותן, איזשהו משהו, הוא מחליט

מה לעשות.

ואז תבכי להם מס הכנסה ותגידי לו, אדוני,

אין לי פרנסה, הילדים שלי רעבים, בקושי זה העסק לא מרוויח.

לא מעניין אותו בכלל.

מצדו תכריזי על פשיטת רגל ושלא יאכלו הילדים.

מה זה מעניין אותו?

הוא אומר, מס על הרווחים את צריכה לשלם.

הרווח?

משלמים מס.

למה זה מובן?

למה ארנונה צריכה לשלם? כי היא מקבלת שירותים מהעירייה.

למה על כל דבר צריך לתת משהו?

בורא עולם נתן לך הכול, לא מגיע לו כלום?

פשוט צריך את זה.

בשבילך זה.

זה החלק שיישאר ממך, לא יישאר ממך כלום.

אחרי 70 שנה, עם גל צונאמי או בלי.

גל של חול יכסה את כולנו,

והגופה תשכב למטה. אבל מה עם הנשמה שבאה? בשביל מה היא באה?

מה היא לקחה אתה? מה היא עשתה?

שום דבר.

אז מה התועלת בחיים?

החיים לא ניתנו בשביל לאכול אננס,

בנס קפה, ולשבת באיזה אי בודד.

לא בשביל זה ניתנו החיים. מי שמבין כך, טועה.

אז לכן את צריכה להבין, האכזריות היא לא מאתו יתברך.

האדם מתאכזר על עצמו.

מי שנתן לנו את השקע עם חשמל התכוון שיהיה תאורה, שיהיה אור, שיהיה מזגן, שיהיה יופי.

אבל הוא אמר תנאי, אל תכניסו את האצבע לחשמל, זה מדגדג, אבל מתים.

ומי שיכניס,

יגיד איזה אכזרי, איזה אכזרי מחברת חשמל.

לא יוכלו לעשות מתח נמוך,

הוא אפילו לא ישמע איך צחקו עליו.

הוא כבר הלך.

הבנת?

אז רגע, יש לי עוד שאלה. רגע, אל תשנאי, תאהבי אותו.

את יכולה לדבר? את יכולה לדבר.

יש כאלה שלא מדברים.

את רואה אותי?

יש כאלה שלא רואים.

שמעת אותי, נכון?

יש כאלה שלא שומעים.

יש מישהו שיש לו מאפייה, אחת מהמפורסמות ביותר בישראל, ויכול להיות שאת גם את אוכלת מהלחם שלו.

הוא לא אוכל, הוא אוכל דרך הצוואר, הוא לא יכול לאכול דרך הפה,

הוא לא טעם עוגה אחת שלו.

והוא עשה משהו שקרה לו ככה? כנראה, הקדוש ברוך הוא יודע מה החשבון של כל אחד.

יש לי שאלה, הייתי עכשיו בשיעור שלו.

רגע, את אוהבת אותו כבר או עוד לא?

אז רגע.

אה, יש עוד שאלה? אוקיי, עוד שאלה.

אז זהו, זה קשור אחד לשני.

השיעור היה על תפילה,

כאילו, תפילה מהלב.

לי אין את זה, אוקיי? אין לך לב?

לא, אין לי לב, אין לי תפילה מהלב. אה, אין לך תפילה מהלב, אוקיי. יש לי לב, לא עד כדי כאן, קצת קשה, אבל בסדר.

עכשיו, באמת, כאילו, אני רואה בנות מתפללות,

אני מסתכלת עליהן עם,

כאילו, אין, אני רוצה את זה, אני לא אגיד שלא.

לא אומרת שכל הרוע הזה בסדר, אני לא עד כדי כך, אני רוצה,

הלוואי אני אגיע לזה.

אבל העניין הוא שאני, למשל, להגיד מהפה שלי, איך אומרים,

אבא של, אני לא מצליחה להגיד את זה, לא מצליחה, לא מצליחה להגיד את המשפט הזה, אבא של, כאילו, אז מה, אז בגלל הדברים האלה לא מצליח לי כרגע, אני בסך הכול, ממש, חודש, היום, חודש פה.

שום דבר לא הצליח לי, כאילו, עד היום, כאילו, מי מתה שאני כאן?

רק ראיתי מכשולים ואיך ש... מכשולים, מכשולים, מכשולים ומכשולים.

עכשיו, כאילו מה, בשביל מה לבוא... רגע, את נשואה? לא.

עוד לא?

הבנת? אה, בגלל הקוקו בחוץ?

כן, אני יודעת שצריך להפגיע. נגיד שתתחתני ויהיו לך ילדים.

נגיד.

עכשיו, כשאת תקחי את הילד, תשחקי אתו.

תני לי דוגמה איך תדברי עם ילד קטן. הוא לא מבין אותך עדיין, מה תגידי לו?

מה, איך מדברים אמהות? אמהות איך מדברות עם ילדים?

איזה קולות הן משמיעות? מה הן אומרות? אני רוצה לשמוע.

נו, תגידו לי, אני רוצה להבין. הבנתי. מה הבנת?

מה הבנת? אני לא הבנתי.

פוצי, פוצי, פוצ' פוצ' פוצ' פוצ' פוצ' איזה קולות, איזה שמות, איזה דברים. מה זה? פוצ' פוצ' פוצ' פוצ' מה זה?

מה, הוא פצפץ?

והן לא מתביישות, ובכלל, ולפני כולם. וראיתי זה בוטשה, לא פשוט. אני לא אומרת את זה. אני לא מצליחה להגיד את זה בלב.

לא המעניין של, שלא אף פשוט לא יגיד למה שבשמים ככה? אל תגידי בלב, תגידי בפה. לא נכון. מה זה תגידי? את אומרת לי לא נכון.

לא בזה ככה. מה, הן מדברות עם פה סגור? הן מדברות גם כן עם הפה. אבל מהלב. מה, אני יכולה להגיד את זה ככה?

ראט לאט, לאט לאט, לאט לאט, תתחילי להגיד כרגיל, לאט לאט לאט לאט לאט... יום אחד יגיע, שפתאום תראי שהקדוש-ברוך-הוא ענה לך על איזה בקשה

ואז תקפצי משמחה ותראי שאת פונה אליו באבא אמיתי.

האמת? ככה זה קורה.

מתי קוראים לאבא? הנה אבא, הנה אבא, הנה אבא, הנה אבא. מתי אומרים הנה אבא?

שאבא בא עם מתנה, הנה אבא,

הביא מתנה, אבל אם הוא בא בלי כלום,

אבא בוא.

ככה זה.

בלי מתנה זה אבא רק בפה, עם מתנה זה אבא מלא. חכי, סבלנות.

אתה אוהבת אותו?

בעזרת השם.

טוב, הנה שם בבקשה.

שלום כבוד הרב.

היו זמנים שאמר הרב שהזמן לגאולה קרוב מאוד.

והאם עכשיו הצונאמי הזה אומר, כמו שכתוב בישעיה, אם אני טועה,

לטפל את הארץ, לא על צנועה לארץ,

וגם כתוב, ונפתח הארץ, וזיתים חסיו ימה וחסיו מזרחה, האם התקופה הזאת מתקרבת?

כל יום ויום מקרב אותנו לקראת מה שנאמר בנביא,

וזה מופיע גם בגין זה המלך,

שמחולק ב-90,000 עותקים בבתי-כנסת.

זה מה שכתוב בסוף.

מה כתוב כאן?

כתוב שבאחרית יש סייסמולוגים שאומרים שישראל צפויה לרעידת אדמה בסדר גודל של עשר בסולם ריכטר.

וזה מה שכתוב בישעיה, בזכריה הנביא, פרק יד,

שבאחרית הימים יהיה רעש גדול על אדמת ישראל, והר הזיתים ייבקע למרחק 45 מיל.

למעלה מ-40 קילומטר ייבקע,

כי יגיע גי הרים אל אצל,

ומי שיראה את המלבים על המקום יראה שככה הם פני הדברים.

זה מה שיהיה באחרית, נכון?

וכל יום אנחנו מתקרבים יותר,

וככל שהמכות הנגד-טבעיות האלה קורות בעולם בסדרי גודל יותר קשים,

אז ברור שהקדוש ברוך הוא מכין אותנו לקראת היותר גדול. לכן אמרתי בתחילה שאנחנו צריכים לשים לב מה הולך להיות איתנו.

על כן אומר הנביא, חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו,

כי במה נחשב הוא? אומר הזוהר הקדוש, במה נחשב הוא.

אם אתה מחשיב את האדם

ואתה סומך על האדם, זה כמו לעבוד במה.

למה?

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, מה מחזיק?

את האדם, נשימה שבאפו,

תסתום לו את האף דקה.

כל מה שמחזיק את האדם זה נשימה של רגע.

סותמים לו את האף, הוא לא שווה כלום.

ביום ההוא עבדו עשתונותיו.

אז אנחנו צריכים להבין, התורה נצחית,

העם הזה נצחי,

כל הנבואות מתקיימות בנו כבר 3,300 שנה,

נותרו אחרונות ביאת משיח וגוג ומגוג,

וצריכים לחכות בכל יום שיבוא,

אבל הוא יבוא.

כמו שהמתינו אלפיים שנה בגלות,

אף אחד, מה קרה? זה עוד לא התחיל.

זאת אומרת,

כמו שהמתינו אלפיים שנה בגלות לעלות לארץ-ישראל,

ועכשיו שליש מהעם כבר נמצא כאן,

מי היה מאמין לפני 100 שנה, כשאמרו לו שאנחנו נעלה? היה אומר לנו, 1,900 שנה אנחנו מחכים, עוד לא עלינו.

מה אתה כל פעם אומר שנעלה, נעלה?

והנה היום אנחנו יושבים כאן,

אפילו מדברים, כבר נתנתק קצת מארץ-ישראל.

אבל בסך הכללי דברים לוקחים זמן, יש להם את הזמן,

וזה יבוא בעיסח הדעת, כי משיח מגיע בעיסח הדעת.

אז לכן,

צפה לו,

הוא בדרך.

אומרים שהשנה, ה-A, 30 מטר.

מספרים עכשיו שהסונאמי הזה,

אי-30 מטר זז במקומו.

כן. ככה אמרו. זאת אומרת, כמו הבקיעה של הר-הזייסים.

לא, 30 מטר זה לא 40 קילומטר. ברור, אבל זו רק דוגמה.

כן, דוגמה קטנה.

כן.

קטנה. 30 מטר זה לא נורא.

אז זאת אומרת, זה מקרב, זה כבר ניסיון או עדיין רחוק?

כבר אמרתי, צפה לו.

אתה מתגעגע. צפה, ודאי. אני רואה שאתה מתגעגע.

צפה לו כל מי שיבוא, ודאי.

אתה יודע מה יקרה כשיהיה גוג ומגוג?

אמרו יתר ולא אחמנה.

ולא אחמנה. זהו, זה יהיה קשה בהרבה יותר מהצונאמי, פי כמה וכמה וכמה וכמה.

לא אחמנה.

טוב, תודה. טוב, תודה רבה.

כן, הנה פה יש בחורצ'יק.

ערב טוב.

אני כרגע בצבא,

בעוד כמה חודשים אני ושייבוך משתחררים

מהצבא מתחזקים והתלבטות אם ללכת לישיבה, לא, לעבוד.

זו התלבטות? כן. זו השאלה.

אתה רוצה להיות קרוב לקדוש-ברוך-הוא?

כרגע אני קרוב, אני לומד כמה שעות ביום, אבל תודה. שמעתי, אבל אתה רוצה להיות קרוב לקדוש-ברוך-הוא? כן.

אם יש לך את הכוח והיכולת,

תלך לישיבה. תבנה את החיים שלך שם במשך תקופה,

כשהאדנים שלך והיסודות יהיו מושתתים

על התורה הקדושה,

מובטחת לך הצלחה בהמשך חייך.

תודה רבה.

השם יעזור לך.

תודה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני המשך של השאלה שלו.

אני כבר שנה וחצי בישיבה,

ולפני שנכנסתי הייתי רגל וחצי בצד השני,

כמו שנקרא,

וברוך השם נכנסתי, בניתי את כל היסודות,

כמו שהרב אמר, והיום פשוט אני, אחרי שנה וחצי, אני מסתכל אחורה, אני אומר,

זה משהו שמי שלא נכנס לבפנים לא יבין את זה בחיים,

וזו אמת.

עכשיו, האמת הזאת כל כך קשה,

שמבחינת ביצוע,

במיוחד ל...

צעירים.

כן.

במיוחד לבן אדם כמוני.

ואני רוצה להמשיך עם זה. באמת שאני רוצה להמשיך,

ואני עושה נחת לכל כך הרבה אנשים שאני שם, אבל בחוץ כל כך צועק לי, ואני יודע שזו אמת,

אבל אני, תדע לך. משמיים הרב דיבר כל הערב על ה... שהכול מראה את השם, זו האמונה הכי חזקה שלי.

והחבר אמר לי, תבוא, תשאל את הרב, תראה מה הרב יגיד לך.

אני מבקש מהרב עצה. אני אגיד לך, נוצץ הוא שקר.

זה לא נוצץ שבמהות,

זה נוצץ חיצוני.

האמת היא פנימית.

בחוץ זה בר-חלוף.

הנאות זה דבר חולף ונגוז.

אין לזה קיום.

זה יותר בחלק של הדמיון מאשר במציאות.

הציפייה והכמיהה לבחוץ הן יותר מבחוץ עצמו.

ומי שמבין למה אני מדבר,

יודע את הדברים, כמו שאני אומר.

אבל נכון שקשה לשבת באוהלה של תורה כשכולם כאילו בחוץ עושים מה שהם רוצים.

אבל דע לך שמי שיושב ולומד תורה הוא הבן חורין האמיתי,

כי יש לו חירות מיצר הרע.

האחרים, פשוט יצר הרע משתמש בהם,

מטריד אותם, מטלטל אותם ועושה בהם כחפצו.

אם הם יעשו חשבון נפש, מה השיגו בשנה האחרונה,

אפילו טעם של מה שהם הרגישו לא נשאר להם.

אבל הם אספו הרבה עבירות

והפסידו הרבה מצוות,

ואם הם היו עומדים באותו רגע לפני כיסא הכבוד, הם היו אומללים.

ועוד אדם שיושב

ומתפנה לעסוק בחוכמה האלוקית, להיות קרוב לקדוש ברוך הוא,

והוא לא עושה רק נחת לסובבים אותו, אלא להעביר שבשמים.

דע לך שהקדוש ברוך הוא משלם שכר לכל אלה שדבקים בו.

רק מה? יש פרק זמן של ניסיון, כמה אדם מחזיק,

ואחר כך מגיע השטר, כמו שאומרים, של הפרעון.

וזה שתזכה להשיג אשת חיל בגלל שאתה יושב בועלה של תורה,

זו זכות שאין כדוגמתה.

לא כל אחד זוכה לזה,

אבל מי שיושב בו אוהלה של תורה זוכה לבת מלך.

וכשבונים בית כזה על אדני התורה זוכים גם לילדים כאלה.

וכשחיים את החיים האלה לא מפסידים מהנוצץ, כי יש אותו גם למי ששומר תורה ומצוות, רק בדרך של היתר.

צריך רק סבלנות בחיים.

ואתן לך דוגמה פשוטה.

כיוון שהמדינה גוזרת שכל אדם שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס,

ושוללת ממנו את חירותו דווקא בתקופה שהוא יכול לצאת לעצמאות ולהיות בן-חורים ולפתוח עסק ולהתפרנס,

והוא צריך לתת שלוש שנים

לטובת המדינה בגיל הכי קשה,

ולא בתנאים של ישיבה,

שהוא יושב ולומד תורה בנחת ובחוכמה,

אלא בתנאים קשים,

קשים מאוד אפילו,

ובסכנות.

למה אדם עושה זאת? כי הוא מבין שזאת חובה.

אדם שיש לו את האפשרות לשבת בעולה של תורה,

זה יותר קל מלשבת בצבא בשמירה באיזשהו מקום, נכון?

זה נכון, אבל זה יותר קשה באמת למי שיושב בישיבה מול היצר הרע שלו.

שזה אין כל כך בצבא.

אז שלוש שנים.

תחשוב שמן השמים החליטו שאתה צריך לשבת שלוש שנים ללמוד תורה.

האם גזירת מלך פחותה מגזירת בשר ודם?

למה פה אנחנו יכולים לקיים את זה באדיקות ופה לא?

את הכול.

תהיי בריאה.

אוקיי.

ערן בן-שושנה, בריאות הנפש והגוף, מהרה.

שרון בת-שושנה, בריאות הנפש והגוף.

שרון בת-שושנה, שמעתי, שרון בת-שושנה. אבל אני לא יכולה להמתין. יש פה בחורה צעירה

שחולה במחלה

והיא ביקשה ברכה.

היא קיבלה על עצמה כיסוי ראש השבוע,

אבל צריך לכסות את כל הסערות.

תזכרי לכסות את כל הסערות, בסדר?

מה שבך בשם האמא?

חנה.

חנה בת-מלכה.

השם יתמלא עליה ברחמים וירפא אותה ברפואה שלמה מאלה.

בעזרת השם. רגע, יש פה מישהי שבאה עם 60 נשים, נכון? תן לה בבקשה לדבר. לשבת, לשבת, לשבת, לשבת.

מי המדברת?

בבקשה.

קודם כול, אני שמעתי את הבחורה הצעירה שדיברה על ניסיונות, אז

אני מאחלת לה שתעמוד בניסיון, כי יש ניסיונות הרבה יותר קשים.

אני מאוד מתרגשת

שהקהל גם יבין.

אנחנו, ברוך השם, משפחה ברוכה,

והכבוש-ברוך-הוא ניסה אותנו בניסיון מאוד קשה.

בשנה שעברה ילד שלנו, היום הוא עוד מעט בן שש,

חלה בלוקמיה.

וברוך השם, ברוך השם, עבר טיפולים, ובחסדי השם סיים, ועבר להם אחזקה, ואפילו הלך ללמוד בחיידר חודש.

ובעשרה בטבת, כמה שזה נשמע עצוב, אז כל עם ישראל בכה על בית-המקדש,

ואנחנו בכינו בבית שלנו,

המחלה חזרה.

הוא פשוט הפסיק להרגיש טוב, ואנחנו ככה נלחצנו, והלכנו לעשות בדיקות, והתגלה שהמחלה חזרה.

הילד הוא ילד מאוד מאוד שמח.

הניסיון הזה הוא ניסיון לא פשוט.

אנחנו משפחה ברוכה, ורק לחשוב על הבלגן שהולך בבית, ועל איך,

אני לא יודעת איך לתאר את זה, איך להסתדר ככה,

לארגן את כל הילדים כמו שצריך, ושאף אחד לא ייפגע שאבא לא נמצא בבית או שאמא לא נמצאת בבית,

ושבתות שצריך להיות אתו שם, אז שולחן שבת לא נראה כמו שולחן שבת כמו כל הזמן.

זה ניסיון מאוד מאוד מאוד לא פשוט.

הילד עבר טיפול מאוד קשה השבוע הזה כדי למגר את התאים החדשים שנוצרו,

והוא עומד לפני השתלה.

הסיפור של השתלה זה לא דבר פשוט.

ברוך השם, זכינו שיש לנו תורם ולא צריכים לחפש במקום רחוק.

יש לנו בבית, ברוך השם, מבט,

שתזכה לזיווג הגון בקרוב.

אמן.

היא אמורה לעבור את ההשתלה, שזה דבר מפחיד בפני עצמו,

שבעזרת השם תעבור את זה בהצלחה. אני רוצה שהרב יברך אותנו,

שנזכה, נגדל אותו, ללמוד תורה. בשביל זה יש לנו ילדים.

בשביל זה...

באו איתך, אני מבין, עשרות נשים, זה נכון?

לא שומעת.

הגיעו איתך עשרות נשים? לא, הגיעו איתי אוטובוס של 50,

שבתוכו שליש גברים ושני שליש נשים.

טוב.

וכולם משפחה וחברים שעוזרים מכל הכיוונים. די.

הנשים שבאו באוטובוס מוכנות ללמוד חצי שעה מוסר, ספר, שערי תשובה של רבנו יונה?

מוכנות.

הגברים שנמצאים פה, השליש של הגברים,

מוכנים ללמוד כל יום שעה

או שעתיים, כל אחד לפי כוחו,

בתענית דיבור כל יום?

בלי נדר, בלי נדר. אין גברים פה?

איפה הגברים שבאו באוטובוס?

מוכנים ללמוד שעה או שעתיים בתענית דיבור לרפואת הילד?

גם אתה מוכן? אשריך לחיי עולם הבא. מי עוד מוכן ללמוד שעה או שעתיים ביום בתענית דיבור לרפואת הילד?

תרימו את היד.

תרימו, אל תפחדו.

אשריכם לחיי העולם הבא,

שה' ישלח לכולכם רפואה שלמה ולא יונה לכם כל רע.

מי מוכן ללמוד שתי הלכות כל יום לרפואתו?

גם גברים, גם נשים, ולרפואת כל החולים בכלל.

מי מוכן שיירים את היד?

שתי הלכות, אל תשכחו.

לפחות חודש ימים, שתי הלכות בכל יום.

השם יעזור. רגע, מה שמו?

יופי. יוסף חיים בן אורנה. יוסף חיים בן אורנה.

השם ירפא אותו ברמח איברים ושסה גידים בבריאות שלמה ואיתנה וברפואה והחלמה מהירה.

אמן. אמן.

זכות כל המצוות שלכם תגן בעדו ובעד כל החולים כאן,

ובכלל, אמן.

ויעתיק את המחלה ממנו לבלעד אין מהרה.

אמן.

אני כבר שנה וחצי בישיבה,

ולפני שנכנסתי הייתי רגל וחצי בצד השני בחנוכה,

וזה אמת.

עכשיו, האמת הזאת כל כך קשה,

במיוחד בן אדם כמוני,

ואני רוצה להמשיך עם זה. באמת שאני רוצה להמשיך,

אבל בחוץ כל כך סועק לי, ואני יודע שזו האמת,

אבל אני לא יודע מה לעשות. אני אגיד לך, נוצץ הוא שקר.

זה לא נוצץ שבמהות, זה נוצץ חיצוני.

האמת היא פנימית.

בחוץ זה בר-חלוף.

הנאות זה דבר חולף ונגוז.

אין לזה קיום.

אבל דע לך שמי שיושב ולומד תורה הוא הבן חורין האמיתי,

כי יש לו חירות מיצר הרע.

קלטת מספר 401. לא שאלתי.