ואני מצטערת על זה

- - - לא מוגה! - - - 

ברוך השם, אני מאמינה באלוהים ואני באה מבית דתי ואני לומדת בבית ספר דתי אבל שבוע שעבר ביום שבת אני חיללתי שבת ו... לא הייתה אלוהים ואת צוחקת. לא, אני...

אני כל השבוע בכיתי בבית ספר, אנחנו לומדים תורה,

כן, ואני לא צריכה לא להתפלל,

לא...

מה קרה לך?

לא יודעת. מה זה אתה יודעת? סתם, פתאום? פתאום הוא נכנס במשהו וחיללתי ואני מצטערת על זה, ואני מצטערת על זה.

את רוצה לחזור בתשובה מזה? כן. אמיתי? כן. אז קודם כול תגידי שאת מתחרטת על מה שעשית. אני מתחרטת. טוב, עכשיו דבר שני, את מקבלת עלייך לא לעשות יותר כזאת, נכון? כן. עוד דבר אחד אני אתן לה. אם את מכירה חברה שהיא ככה על הגדר ועלולה להיכשל,

תשמרי עליה שלא תיפול. שיהיה לך תיקון על מה שעשית, בסדר? אוקיי. מה שומך בשם האמא? רחל בטרותי. רחל בטרותי. כן. השם יזכה אותך בעזרת השם, נשוב בתשובה שלמה, תודה. ושתהיה לך כפרה על העבירה, אמן. תודה.

שם יזכה אותך בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לשם,

ויאמרו לאמור,

אשיר על השם כי גאו גאה, סוס ורוחבו רמה בים.

אז ישיר משה ובני ישראל,

משה שקול כנגד כל ישראל,

וישראל שקולין כמשה,

באותה שעה שאמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים ומציינים ומדקדקים

היו שקולים משה לישראל וישראל למשה.

מה ההדגשה בשעה?

התרוממות הנפש של ישראל,

שהייתה תוצאה מהאמונה העמוקה,

תוצאה של הביטחון שלהם בשם יתברך,

לקום ולצאת ממצרים למדבר,

לארץ לא זרועה,

תוצאה של התקדשות ונכונות

לשמוע לכל דבר היוצא מפיו של משה רבנו.

ההתרוממות הזאת הביאה אותם למדרגה של משה רבנו.

בשעה שהיו אומרים שירה,

היו במדרגה של משה רבנו קול ישראל.

80% מישראל לא רצו לצאת ממצרים,

והם מתו במכת חושך.

יצאו כ-3 מיליון,

12 מיליון מתו במכת חושך.

לא רצו לצאת ממצרים.

טוב להם במצרים.

עבדים, משועבדים, מעונים, צועקים, טוב להם.

חיים באמריקה,

שוטפים ומדיחים כלים,

car service,

אחת השעות הקטנות של הלילה,

תנאים קשים,

חיים בבייסמנט,

אבל אמריקה,

אמריקה,

לא רוצים לעזוב את אמריקה.

מצטלמים ליד מכוניות פייר ושולחים לישראל להגיד את המכונית החדשה שקניתי.

אמריקה, עיקר המילה אמריקה.

פעם אמריקה זה היה מצרים.

מצרים, המדינה שולטת בכל העולם, זה היה ארצות הברית של אז.

כל התרבות, כל המדע, כל החוכמה, הכול מצרים.

לא רצו לצאת.

רק חמישית, בחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, חמישית

האמינו במשה, הלכו אחריו. לאן? למדבר.

בורחים מפרעה.

לאן?

קח ילדים קטנים, קח תינוקות,

אחריי.

לאן אחריי? לכמה זמן?

אי אפשר לחזור כבר.

לא עוברים מדבר ביום-יומיים.

מאיפה אוכל? מאיפה שתייה? בלי שאלות.

חמישית, עוברים עם משה, מאמינים באמונה שלמה,

הולכים אחרי המנהיג.

שעה זו של התרכזות כל המאמצים בכל ההשגות הרוחניות,

שעה שהתלהטו כל התשוקות והגעגועים שבליבותיהם,

ואשר רחשו עוד מעת ירידתם לשעבוד מצרים.

210 שנים היו משועבדים ישראל למצרים.

החל מהתקווה שנצטוו על ידי יוסף הצדיק,

פקוד, יפקוד אתכם השם, ועליתם את עצמותי מזה,

ונמסר להם שיגיע הרגע הזה יום הפקודה והם יצאו החוצה.

השעה הזאת שהתגלתה להם השכינה כשאמרו זה עלי וענווהו,

מצביעים באצבע ואומרים זה.

שעה של נקודה של כל ההשראות השממיות הנפלאות שהיו להם עד כה.

חכמים, זיכרונם לברכה, העריכו את השעה הזאת כשעה של הזדהות והשתוות למשה רבנו,

והיו שקולים כמשה.

האמונה שהייתה אצלם בשעה זו, בכל עצם הוודאות שלה,

העלתה אותם לשעה,

לפרק זמן של מדרגת משה, אדון כל הנביאים.

והם זכו לומר שירה על הים בזכות האמונה שנאמר ויאמן העם.

תבינו, מיליונים פצחו בשירה כאיש אחד

בלי ללמוד את המילים,

בלי ללמוד את המנגינה.

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאמור.

אשיר על ה' כי גאו גאה סוס ורחמו רמם הים.

כל השירה,

כאילו עשו הכנות.

מקהילה ששרה בית, שני בתים, עושה הכנות חודש.

מיליונים פצחו בשירה,

אותן מילים, אותו קצב, אותו דבר, ביחד.

השראת שכינה.

כמה נהדר השכר של הסבלנות,

כל ייסורי האהבה והציפייה הנאמנה,

כשאדם מקבל על עצמו בביטחון ובאמונה שלמה בשם יתברך,

עד שהוא עלול לזכות

להגיע לאותה שעה שדיברו עליה חכמים, זיכרונם לברכה, של התחברות והתמזגות

עם כל בעלי ההשגות

שקדמו לו אפילו.

לשעה יכול אדם להיות שקול ומשתווה למשה רבנו.

אדם יכול בשעה בחייו להזדהות

ולעלות במעלות קודש ולהמשיך את השעה אפילו לאורך זמן לגאוני הגאונים וראשוני הראשונים.

לדוגמה,

אם אדם מכניס אורחים לכל השלמות וההידור של המצווה והנאמנות,

עלול הוא באותה שעה

להתמזג ולהזדהות עם אברהם אבינו, שהיום מכניס אורחים מספר אחת בעולם.

באותה שעה,

אם הוא עושה את המצווה בשלמותה,

הוא יכול להתחבר ולהתמזג עם אברהם אבינו.

פעולה, כשאדם משליך את נפשו מנגד, לכבוד השם יתברך,

באותה שעה הוא יכול להתמזג ולהתרומם למעלת יצחק עקידה,

יצחק אבינו, שמסר את נפשו לקדוש-ברוך-הוא והיה מוכן להיעקד בגיל 37. אדם שסובל ייסורים ומתנשא בניסיונות,

יש לו צער של רדיפות מבית ומחוץ,

ועומד באמונה שלו אצל הקדוש-ברוך-הוא ובענווה שלו,

אין לו טרוניות על הקדוש-ברוך-הוא,

בוטח בשם באמונה שלמה,

יכול להגיע ולהתמזג עם מידתו של יעקב אבינו.

ואני אומר לכם יותר מזה,

יכול אדם שתתעבר בו נשמה של צדיק.

יש גלגול,

זה שאדם, הנשמה שלו,

אם לא תוקנה בשלמות,

עתידה לשוב עוד פעם כאפשרות

ולהיכנס בגוף חדש

כדי להשלים את התיקון.

אבל זו נשמתו שלו,

חלקה לפחות.

בכל מקרה,

אדם יכול לקנות בשעה מסוימת מעלה גדולה,

ואם הוא חכם, הוא גם יכול להמשיך את השעה הזאת ולהתעלות ממדרגה שהייתה למדרגה אחרת.

פעמים אדם נכשל במשהו,

אבל הוא יכול גם לתקן.

כשאמר משה רבנו לקדוש-ברוך-הוא,

כמו שמספר את התורה, אז ישיר משה ובני ישראל,

כתוב שבאז הוא קלקל ובאז הוא תיקן.

בהתחלה, כשקלקל משה רבנו, ועל זה הוא נטבע גם, זה היה אחד מהחטאים שלו,

המדרש מונה שישה.

הוא אמר, ומאז באתי אל פרעה, הרע לעם הזה,

והצל לא הצלת.

ככה הוא פנה כביכול בתרעומת לקדוש-ברוך-הוא, אתה שולע אותי בשליחות,

לומר לפרעה, שלח את עמי ויעבדוני.

ומאז באתי אל פרעה, הרע לעם הזה.

באיזה לשון הוא אמר?

אז.

ומאז באתי,

במה הוא תיקן? אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזו.

למה? הוא ראה את פרעה ועבדיו טובעים בים.

זה שאמרת עליו שמאז באתי הוא הרע,

היום אתה רואה אותו טובע בים.

אמנם הוא נפלט.

פרעה היחידים משם, והלך ומלך בנינווה לאחר מכן, והוא מלך בנינווה שחזר בתשובה עם כל העם שלו.

אבל בסך הכללי רואים שכל המלכות של מצרים שוקעת בים.

אדם יכול לתקן במצב שהוא נמצא, בכל מצב שהוא סרח הוא יכול לתקן.

אבל כל אדם צריך לדעת שמה שהוא צריך לתקן זה מהמצב שבו הוא נמצא.

אדם שירד מנכסיו ונלקח אל בית הבור לבית האסורים,

לא יכול כל הזמן לחשוב איך הוא יוצא מכאן וחוזר למלכותו. קודם כול צריך לתקן במצב שבו הוא נמצא.

שתי אפשרויות יש, או איך לצאת מפה,

ואם אי אפשר לצאת מפה, איך לשפר את המצב שבו נמצאים.

אבל חלומות, לחזור למה שהיית קודם, אחרי שנושלת מכל מה שיש לך,

זה חלומות באספמיה.

אדם צריך לדעת מה מצבו וממצבו לצאת

ולעשות כל שביכולתו לעשות, וניתן לתקן מכל מצב.

השאלה היא כמה משקיעים.

אבל, לצערנו הרב, הרבה אנשים מסתובבים בעולם וטמאים.

לא מזמן היה המקרה הקשה,

אחד מחמישה האסונות הכי גדולים בעולם שהיו ב-250 השנה האחרונות,

אסון הצונאמי,

שכבר מגיעים ל-200,000 הרוגים.

אותו מצב,

ולהבדיל,

היה עם המצרים בים.

באז ישיר משה אבני ישראל את השירה הזאת,

מצרים על המוניהם,

סוס ורוחבו רמה בים.

אבל שם כתוב כי בדבר אשר זדו עליהם,

הקדוש ברוך הוא שילם למצרים מידה כנגד מידה על מה שהם עשו לישראל. הם לקחו את הילדים של ישראל,

והיו זורקים אותם ליאור, מטביעים אותם בים.

למה? שמא ייוולד משיען של ישראל,

אז כדי שלא יהיה מצב כזה, כמו שאמרו האצטגנינים

והחרטומים לפרעה, הוא החליט להטביע את כל הילדים.

אבל אי אפשר נגד הקדוש ברוך הוא. אם הקדוש ברוך הוא החליט שיוולד משיען של ישראל, שיגאל אותה ממצרים, זה משה רבנו.

אז למרות כל ההטבעה ההמונית שהייתה דבר יום ביומו,

משה נפלט מהדין הזה והוא צף על תיבה ביאור.

ומי מצילה אותו? לא אחרת מאשר ביתו של פרעה.

בתיה.

ולא עוד, אלא שהיא שולחת אותו לאמו להעניק אותו במשך שנתיים,

ואחר כך היא לוקחת אותו ומגדלת אותו ליד פרעה.

משיען של ישראל גודל בביתו של פרעה.

אי אפשר נגד גזירת השם יתברך.

תנסה להתחכם,

בסוף תגיע למה שהוא רצה, רק בדרך אחרת,

אבל תגיע.

ומשה רבנו שאל שאלות,

שאל שאלות.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר לו לפני כן, כשאני שולח אותך אל פרעה, הוא לא יסכים לשלח את העם, ואני אכביד את ליבו.

למען שיטי אותותי אלה בקרבו.

יש לי חשבון למה הוא לא יסכים.

משה שכח את החלק הזה שהשם אמר לו קודם,

וטען את הטענה שפרעה הרע לעם מאז שהוא בא לדבר אצלו.

וזה היה דברי הוללות וסיכלות, אומר המדרש.

כי מי האיש אשר יבוא אחרי המלך

את אשר כבר עשו,

מי יכול לבוא ולהרהר אחר גזירתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כשכבר גזר, הוא ובית דינו.

גם שלמה המלך שאל שאלות.

הקדוש ברוך הוא אמר למלך, שלוש מצוות מיוחדות שאין לשום אדם אחר, מי תרייג מצוות?

לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו כסף וזהב.

שלמה המלך אמר, אני החכם מכל אדם.

מה כתוב?

לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו?

אני ארבה ולא אסור.

מה הטעם? הטעם של האיסור ולא יסור לבבו?

אני ארבה ולא אסור.

מה כתוב בסוף על שלמה המלך? ויהי לעת זיקנת שלמה נשב הטו את לבבו.

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

נוח לו לשלמה המלך להיות גורף ביבין,

ולא ייכתב עליו פסוק זה.

היה כדאי לשלמה המלך לא להיות מלך בכלל?

לא לשלוט בעולם כולו?

לא להיות החכם מכל אדם? כלום.

להיות גורף ביבים,

מי שמתעסק בביוב,

ולא ייכתב עליו פסוק זה בתורה לנצח.

למה?

כי מהאדם אשר יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי אמר את הפסוק הזה? שלמה בעצמו על עצמו.

זה רק שכלות והוללות.

אנחנו שואלים שאלות על הקדוש ברוך הוא על ימין ועל שמאל, אוי ואבוי.

איוב שאל שאלות על הקדוש ברוך הוא, ולאיוב היה לכאורה על מה לשאול. הוא היה צדיק גדול מאוד שהקדוש ברוך הוא העיד עליו.

שאין כמוהו בכל הארץ.

אתם יודעים מה זה חתימה של הקדוש ברוך הוא על מישהו? אין כמוהו בכל הארץ?

השטן רוצה להתנכל לאיוב,

והקדוש ברוך הוא אומר לו, לא,

אין כמוהו בכל הארץ.

אשתם וישר,

ירא אלוקים ושר מרע,

אין כמוהו בכל הארץ.

אבל היו טענות לאיוב על הקדוש ברוך הוא, הוא יודע שהוא צדיק,

אבל יש לו טענות, הוא טען טענות, ספר איוב מלא.

אבל הקדוש ברוך הוא קצת עונה לו,

הוא אומר לו, איפה היית ביסדי ארץ?

יסלח לי כבודו, איפה היית כשאני יסדתי את הארץ,

כשאני בראתי שמיים וארץ,

כשאני עשיתי את הכול, איפה אתה היית?

מה אתה שואל? על מה אתה שואל?

מי שם שטף לתעלה?

יש לך שערות בראש?

שערות בראש?

אתם יודעים כמה מעלה יש לה שערות?

שטף, לכל שערה יש שטף, נחל שלה שיונק את זמנו, כשהוא יבש נהיה לבן.

אלפים, אלפים של שערות.

אתה יודע מה זה שערה?

כל הגנטיקה שלך נמצאת בשערה.

הכול רואים מתוך השערה.

אתה יודע מה מקופל בשערה?

אשתי סיפרה לי היום על מקרי השם ירחם.

אישה אחת,

בעצם הזנם,

שערה אחת לא גדלה החוצה.

גדלה פנימה.

והיו לה כאבים מזה.

ביקשה ממי שמטפלת בנושאים כאלה, שתוציאי לה את השערה.

ניסתה, ניסתה, ניסתה. אמרה לה, זה היה עמוק מאוד, אני לא יכולה.

אחרי כמה זמן, ניהלה שמה מוגלה,

הלכה לרופא,

שלחו אותה לרופא מומחה,

אמרה לה, צריך לעשות ניתוח.

עשו ניתוח, פתחו את הכול, ניקו את כל המוגלה מסביב.

זה

עובר שבוע,

עוד פעם,

מוגלה יותר הולכת,

מורידים עוד.

תשעה ניתוחים היא כבר עברה בחודש.

כבר נהיה לה מאחורה חור כזה,

מהניקיונות, וזה לא נגמר.

שערה אחת.

שמעתם פעם דבר כזה?

איך אפשר להסתבך עם שערה? אם היא גודלת רק הפוך.

מה זה?

לא תותחים,

לא טנקים, לא צונאמי, לא תאונות דרכים. שערה.

טיטוס הרשוע.

מולך בכיפת העולם, החריב את בית-המקדש.

מתאמר על הקדוש-ברוך-הוא.

הקדוש-ברוך-הוא מעמיד נחשול בים,

אז הוא אומר, כן, כן, אני יודע שאתה חזק בים, אני יודע שהבאת מבול, נראה אותך על היבשה.

טיטוס.

אומר לקדוש-ברוך-הוא, נראה אותך על היבשה. אני מכיר אותך, אתה בים חזק,

ביבשה נראה.

הקדוש-ברוך-הוא, רשע בן רשע, אמר לו,

אני אשלח לך בירייה קטנה שלי ותראה מה היא תעשה לך.

שלח לו יתוש.

הכניס לו אותו דרך האב, עלה לו למוח והיה שומע כל הזמן

הוא לא הפסיק כמוני לקחת נשימה, הוא המשיך

איזה שקט אחרי שמפסיקים, אה?

הוא היה הולך לנפחים

שייתנו מכות בברזל כדי שהרעש של הסדן יגבר על הרעש בפנים.

זו הייתה הרגעה.

כמה שנים טזטז מוחו?

כמה שנים?

שבע שנים.

אתם יודעים איזה באסה?

שבע שנים, שבע שנים להיות מלך, מטזטז.

והוא מת מזה.

פתחו לו את המוח, מצאו שם כמין ציפור.

היתוש התרחב, התנפח על חשבון הטסטוס.

הוא אמר לקדוש ברוך הוא, נראה אותך על היבשה.

יתוש.

אנחנו שואלים שאלות, יש לנו שאלות מהבוקר עד הערב, שאלות וקושיות. כאילו הכול ברור, היינו שותפים בקדוש ברוך הוא כשבראנו את העולם, אין לנו עסק, החלטנו ככה, מה אתה משנה?

מה אתה משנה?

בן אדם, כאילו ברור לו איך צריך לנהל עולם, הוא עושה סדר. יש לו היגיון, צדק, יושר, הכול. הוא רואה כל מה שאדם מתחילת בריאתו עד עכשיו, מה זה? הכול רנטגן אצלו.

מה אתה שואל שאלות?

היה אחד שהאריך ימים.

באו אליו תלמידים, אמרו לו, במה ארכת ימים? מעניין.

במה ארכת ימים? חשבו אולי עשה דיאטות מיוחדות?

אתם יודעים, יש עכשיו דיאטה חדשה שיצאה.

הרבה מנסים כל מיני, אבל יש דיאטה חדשה מצליחה עם כולם.

דיאטת אורז, שמעתם עליה?

דיאטת אורז צריך כל יום, כל יום,

חמש קילו אורז.

לא, לא לאכול, לאסוף.

זורקים את זה על הרצפה ואתה צריך לאסוף חמש קילו.

זה דיאטה מבטיחה.

אבל

צריך לדעת, כשאדם

בא בשאלות אצל הקדוש-ברוך-הוא צריך לדעת מה מצבו בעצמו.

אתה לא היית שותף לקדוש-ברוך-הוא בכול, אתה לא יודע מה היה החשבון.

אתה צריך לדעת

שאתה קטן, קטן, קטן, בשביל לשאול שאלות. אז היה אחד שהאריך ימים, באו אליו,

שאלו אותו תלמידים במה הארך את הימים. הוא אמר, לא שאלתי שאלות על הקדוש ברוך-הוא.

אמרו לו, זה סוד אריכות ימים? אמר, כן, יש אנשים ששואלים שאלות,

שאלות טובות אפילו.

רק לא תמיד אפשר לענות להם פה, מעלים אותם למעלה.

מראים להם את התשובות, אבל לא מחזירים.

אם אתה רוצה להאריך ימים, אל תשאל שאלות, פחות שאלות.

מה אתם שואלים שאלות על רחמם של הקדוש ברוך הוא? מה אתם יודעים מה זה רחמים?

אם אני רואה אבא שתופס את הבן שלו ומסובב לו את הידיים מאחורי הגב ומושיב אותו על כיסא

בשביל שהרופא יעקור לו שן, האבא אכזרי או רחמן?

הילד צעק יומיים,

שישי-שבת, צועק מכאבים.

אבל הוא גם צועק כשהוא רואה את הרופא, כי הוא פוחד.

והאבא, בלית ברירה,

עוקד אותו ונותן לרופא לעקור לו את השן. בעוד דקות ספורות ייגמר כל הצער.

אבל באותו רגע, איך הוא נראה?

כאילו אכזרי, אם אתה לא מרחם על הילד שלך, ככה הוא צועק ואתה תופס אותו?

אם היית בא קודם ורואה כמה הוא צעק יומיים, היית אומר שהוא אכזרי, שהשאיר אותו.

מאיפה אתה יודע איפה החשבון מתחיל ואיפה הוא מסתיים?

אבל כל אדם צריך לדעת.

אם לשאול שאלות,

אז יש שאלות שצריך באמת לשאול.

למה אני לא זוכה להגיע להכרה ולמדרגה של האבות הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב? חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אברהם, יצחק ויעקב? למה אתה לא כמו אברהם, יצחק ויעקב?

אם היו יכולים להיות הם כמו שהיו, גם אתה יכול.

וחכמים אמרו לנו שאנחנו חייבים כל הזמן לומר לעצמנו מתי,

מתי יגיעו.

זה לא אומרים ולא עושים כלום.

אין דבר כזה.

אדם רוצה להיות כמו אברהם, יצחק ויעקב, ילמד מה היו מעשיהם ויתחיל לעשות,

וכך ידבק בהם. הוא יכול להגיע לאותה מדרגה שציינו בתחילה.

באותה שעה היו שקולים ישראל למשה.

הגיעו לאותה הכרה בזכות האמונה, לצאת אחרי משה, לעזוב את הכול, ללכת למדבר, מיליונים, בלי עתיד מובטח,

בלי שום דבר, זכו למדרגה של משה רבנו.

כל אחד מאתנו יכול להגיע למדרגות גבוהות למעלה ממה שהוא משער.

רק אנחנו מסתכלים, לא בתורה אלא בסביבה,

רואים מה זה הגיע, מה זה הגיע, מה זה הגיע,

והנקודת חיקוי שלנו היא רק כלפי אלה שסובבים אותנו.

אבל מי שיותר חכם ומסתכל בתורה הקדושה ולומד את המעשים של הראשונים ורוצה להתדמות להם ולהגיע למדרגתם, יכול.

כבר יש לו מודלים אחרים לחיקוי.

שם זה דברים גדולים ביותר, ואפשר להגיע.

לא רק שאפשר,

חייב אדם לומר מתי הוא יגיע.

למי שיש שאלות, בבקשה.

אם אפשר לתת לו בבקשה מיקרופון בזריזות.

תודה רבה.

לפעמים אני שואל את עצמי איזה,

כשאני רוצה לחכות כאילו את סבא שלי,

אני לא יכול לדמות לעצמי כאילו עד אברהם אבינו או יעקב או יצחק.

אפילו לסבא שלי אני לא יכול להתקרב,

ליהודיות כמוהו. מה היה עושה סבא שלך שאתה לא יכול?

הוא היה שם ג'לבייה והולך לבית כנסת.

שם ג'לבייה והולך לבית כנסת? כן. אני גם עושה את זה, אז מה?

אבל אני לא יכול.

למה אין לך ג'לבייה?

אני מוכן להסתובב, אבל זה יוצא דופן קצת.

אה, מזה אתה חושש. גם להיות צדיק זה יוצא דופן.

גם להיות טייס זה יוצא דופן.

גם להיות ראש ממשלה זה יוצא דופן.

אז מה אני צריך לעשות?

לא ג'לבייה כובעת, המעשים של סבא חשובים.

זהו, זה גם הכוונה שלי. בגדים זה לא בעיה. אתה צודק.

מעשים שלו ללכת לבית כנסת זה קשה?

זה לא קשה, אבל אין לי את הכלים לזה.

כלים? כלים. רגליים יש? יש. רכב גם?

לא.

אין.

בית כנסת רחוק או קרוב? קרוב.

אז מה הבעיה לרדת ברגל ולהגיע לבית הכנסת? לעבודה אתה מגיע?

לעבודה אני מגיע, כן. אין לך בעיה, אז תגיע לבית הכנסת. בסדר.

בהצלחה, אוקיי.

תודה רבה.

תגיד לי עוד משהו, רגע.

כן. לסבא שלך היה ציצית?

אני חושב שהיה, כן.

אתה חושב שהיה?

כן, הבאתי גם ציצית איתי, שאם אתה יכול לשים אותה עליי.

אני אשים דווקא. כן, שיש סגולה, יש לך סגולה אולי.

מי אמר לך דבר כזה?

ככה חשבתי, אולי יש לך סגולה, שאם אתה תשים את הציצית, היא תישאר עליי כל החיים. הסגולה היחידה שיש בציציות שלי, שהן בחינם.

אתה יכול לשים אותה, תהיה כמו סבא.

בסדר. ותזקין לאט.

תאריך ימים. אמן.

ערב טוב. אני אתייחס למה שאמרת, לדוגמה האחרונה. אתה ציינת שאנחנו צריכים להידמות לאותם אבותינו, נכון?

וכשאני חושב על הדוגמה שאתה מביא, יש לי איתה בעיה, אני אסביר לך למה.

יש איזה משל שפעם שמעתי שסיפרו על איזה בחור בשם רבי זושה, שמעת על המשל הזה שהגיע לשמיים ושאלו אותו שם למה לא הדקת במצוות? למה לא הדרת? למה לא עשית מעשים טובים? והוא אמר, כן,

אצלי להיות כמו אבותינו, כמו אברהם, יצחק וזה.

ועד כמה שאני יודע מהמשל,

שאלו אותו שם בעצם,

אני לא ביקשתי ממך להיות אברהם אבינו, אני לא ביקשתי ממך להיות יצחק או משה, ביקשתי ממך מקסימום להיות אתה עצמך,

וגם בזה לא עמדת.

אני חושב שבהקשר לכך שכל אדם יכול להיות מקסימום עצמו,

ואם נשווה את עצמנו לאחרים אולי תמיד נחווה איזה תסכול, כי אנחנו לא אחר. אתה לא יכול להיות ואן-גוך,

אתה יכול להיות מקסימום אמון יצחק.

זה גם טוב.

כן.

אבל בוא, אני אסביר לך. קודם כול, איפה שראית את המשל, הוא נמחק משם.

אין כזה משל.

רבי זושה טוען על עצמו,

אין כזה משל.

אין.

הוא אמר ככה.

הוא אמר, אני לא פוחד שיתבעו אותי למה אני לא משה רבנו.

אני פוחד שיתבעו אותי למה אני לא רבי זושה.

מה זה אומר?

זה לא סותר את מה שאמרתי.

קודם, כי הוא ידע בדיוק כמוני את מה שאמרו חכמים זכרון לך, שחייב אדם לומר מתי הגיעו מעשי למעשה אבותי.

לא שאני אהיה אברהם עצמו,

אבל שהמעשים שלי יהיו כמו של אברהם אבינו.

כמו שנתתי פה דוגמה,

אם נעשה הכנסת אורחים כמו אברהם אבינו ב-100%,

הרי הגענו למדרגה של אברהם אבינו. אם נמסור את נפשנו על מצוות ה' כמו שהיה מוכן לעקד יצחק, הגענו למדרגה זו.

לא שנהיה כמוהם בדיוק אברהם, יצחק ויעקב,

אבל במה שאתה יכול, כל אדם נכון במדרגתו, ואין לו יותר ממדרגתו המקסימלית,

הוא יכול לשאוף ליותר ממה שהוא כרגע. ממה חשש רבי זושה?

שהוא יגיע לשם ויגידו לו, רבי זושה,

אתה יכולת להיות כמו אברהם אבינו במדרגה שלך,

בדור שלך,

אבל אתה לא מיצית את עצמך להיות רבי זושה שבסוף הגיע לשם.

אם לא היית יודע עד מה הפוטנציאל שלך ולא היית מנצל אותו,

אז היית מגיע זושה ולא רב זושה.

לדוגמה,

אתה אומר, אי-אפשר להיות ואן-גוח, אפשר להיות אמנון יצחק, אתה צודק.

אבל אם אמנון יצחק לא היה מנצל את מה שהוא היום מנצל בשביל להגיע למה שהוא עושה,

אז הוא היה מסתובב בכל מיני מקומות, ואולי הוא היה, אולי הוא היה מגיע להרצאה של אמנון יצחק.

אולי.

והיה שואל שאלה, אולי כמו שלך,

אבל אני פשוט עבדתי על עצמי ואני בטוח שעוד לא מיציתי את כוחי בכלל,

בכלל.

אפילו שברעננה מר בנימיני אמר שם לא נצחק מיצה את עצמו,

ובוודאי האולם יהיה ריק.

אם הוא היה רואה את זה הוא היה מתפלץ.

אבל,

למי שלא יודע, מר בנימיני הוא משינוי פה,

קצת משונה, אבל משינוי.

בכל אופן, אתה יכול יותר ממה שאתה חולם.

עכשיו, לא מדובר שתהיה דומה לשני, כמו שעושים כל החקיינים, ההוא קנה מכונית, אתה גם קונה מכונית, ההוא קנה בית, אתה גם קונה בית,

זה עשה פעולה כזאת, אתה גם עושה, זה לא עושה כלום.

זה קוף.

מדובר באיכויות הפנימיות של האדם, שימצא את עצמו ביכולויות שלו.

רק שתבין,

וההיי-קיו שלו היה,

איינשטיין מנצל את מוחו, לפי מה שאמרו לאחר מכן, 5% בלבד.

חכמי התורה מיצו את ה-100% שלהם.

כל ימיהם שקדו בתורה ומצוות ללא הפוגה, ללא הפסקה.

רק מי שנמצא בזה יודע מה הוא מתעלם מיום ליום.

אדם שלא נמצא בזה, לעולם לא יוכל לדעת אפילו.

אדם שהתחיל ללמוד רואה את השינוי שבו, בלי זה אפילו.

קח בן-אדם שזכה לשוב בתשובה,

ראה איך הוא היה נראה קודם,

תראה אותו אחרי חודש, אחרי חצי שנה, אחרי שנה, תראה שמראה פניו וטוהר פניו וטוהר פניו נשתנה לחלוטין.

מה שמראה שבפנימיות זה משנה.

אדם שילמד באוניברסיטה גמרא לשם מבחנים,

ואדם שילמד בכולל כדי להשתנות על-פי התורה,

בהישגיות אפילו, אם הם יהיו שווים,

זה תכונותיו נשתנו עד אין תכלית, וזה הפוך.

צבר גאווה יתרה בגלל שהוא הצליח במבחן,

אבל שינוי מהותי לא יהיה בו.

תורה לא לומדים בשביל לדעת, לומדים בשביל לקיים.

כשאדם מקיים, התורה הזאת סגולתה להפוך את הבן-אדם למצב אחר לחלוטין. עד כדי כך שחכמים אמרו שיש ארבע דרגות בעולם, דומם, צומח, חי, מדבר,

וריהל, רבי יהודה הלוי, אומר, יש דרגה חמישית, זה נקרא ישראל,

שזה יותר מדרגה של אדם רגיל.

אבל איזה ישראל מדובר?

ישראל שמחובר לתורה,

כי התורה וקודשא בריך הוא, וישראל חד הוא.

זו מציאות אחרת לחלוטין, זו רוחניות,

וזה מה שמשפיע על הנשמה של הבן-אדם.

עניינים ששייכים לגוף אינם משתנים, בין אם אתה ישראלי, בין אם אתה אחר.

אבל עניינים של מהות פנימית משנים את האדם לחלוטין ממדרגה למדרגה, לאין שיעור.

אפשר עוד שאלה? בבקשה.

אתה הזכרת בהרצאה שלך שבעצם אנחנו לא יכולים לפנות לעיל, כי אנחנו לא... לא, יכולים וצריכים. יכולים, אבל לא לבוא אליו באיזו... טרוניה. טרוניה וזה.

ובעצם אני חושב שאם אני מסתכל על הכתובים, על המקורות, אני רואה שדווקא הגדולים אבותינו דווקא לא נקטו בגישה הזאת. למשל, אברהם אבינו, שאומר, הוא מטיח בו אשמה, אוקיי?

השופט כל הארץ לא יעשה את צדקיו,

וגם איוב,

וגם, אני חושב, הרבה מחז״ל, אני חושב, גם יש להם איזה מין שיג ושיח עם האל.

ובעצם אתה, אני חושב שכשאני פונה אל האל, בעצם זה לא שאני פונה אל האל כאילו זה משהו נפרד. אני חושב שבעצם הפנייה שלי זה שהאל פונה אל עצמו,

כי גם בי יש משהו מהאל. אתה מבין? אנחנו צלם הרי. שמעתי.

טוב, קודם כול אתה צריך להבין שיש שוני בין טרוניה לבין שאלה.

האף תספה צדיק עם רשע, כמו שאני מכיר את הבורא יתברך,

אז פה יכול להיות מצב כזה. זאת טענת מיקוח של אברהם אבינו כדי להציל את סדום ואנשיה.

אבל זה לא טרוניה כלפי הקדוש ברוך הוא, כי בפועל עוד לא בוצע כלום.

אצל משה רבנו הוא אמר, מאז באתי לפרעה, הרע בפועל,

והצל לא הצלת.

זה כבר טענה אחרת. אתה טוען בפועל שהקדוש ברוך הוא לא עשה מה שראוי לעשות.

עכשיו,

הקדוש ברוך הוא משיב לו, אדרבא, בבקשה אברהם, אתה אומר שאני הולך לספוד צדיק עם רשע,

כמה אתה רוצה צדיקים? 50 אתה אומר? אין 50, 45, אין 1,

40, 40, 30, 30, 20, 20, 10, 10, אתה רואה?

זה לא עושה מה שאתה אומר.

עכשיו,

גם משה רבנו לא קיבל בסופו של דבר עונש בגלל שהוא פנה לקדוש ברוך הוא בגלל צערן של ישראל.

אז הקדוש ברוך הוא ריחם עליו בסוף ולא הענישו בזה,

אומנם נשאר לו עונש מסוים,

שהוא אמר לו, אתה תראה את אשר אעשה לפרעה,

אתה תראה בעשרת המכות,

אבל במלחמת 31',

בכניסה לארץ ישראל, אתה לא תכניס את ישראל.

אבל לא פגע בו הקדוש ברוך הוא אישית, בעונש אישי,

אלא עונש שהושלך מהמצב הזה שהוא אמר, כי מאז באתי אל פרעה וכו'.

אם תקרא את המדרשים על כל פנייה או תרעומת של מישהו שאמר,

תראה שהיה חשבון ומשא ומתן עם כל אחד ואחד.

אין בן אדם שנמלט ממידה כנגד מידה אצל הקדוש ברוך הוא, לכן לא כדאי להיכנס למצב כזה,

כי הקדוש ברוך הוא ישקול בדיוק,

בדיוק.

אבל סיפור איוב מוכיח לנו שאין מידה כנגד מידה.

למה? שלפעמים סתם התערבות עם השטן יכולה לגרום לך המון המון מצבים לא נעימים, אף על פי שהיית הצדיק הכי גדול בארץ. או, סתם התערבות פשוטה. או, איפה הצדק?

והטוב.

יפה.

זה למי שקורא את איוב בתנ״ך בלי לדעת את המקורות.

אבל כיוון שיש לנו תורה שבעל פה,

ויש לנו את החכמים,

זיכרונם לברכה,

אז צריך לדעת שאליהו בן ברכאל נתן תשובות בסוף,

וסתר את דברי חבריו של איוב, וגם איוב השתתק בסוף,

והקדוש ברוך הוא ישיבו,

ובתשובה האחרונה שהשיב הקדוש ברוך הוא לאיוב, איוב הבין את הכול, ובזה נסתם הגולל,

ולאחר מכן זכה איוב לקבל מחדש פי שתיים ממה שהיה לו,

ברגע שהוא הכיר באמת. מי היה איוב? אתה יודע מי היה איוב? בחור אחד מארץ עוץ. בחור, צ'יקה, נחמד.

אבל איוב, בחור טוב. אז ככה, תדע, איוב הוא היה אחד מהיועצים של פרעה.

היה איוב,

היה בלעם והיה יתרו.

איוב, ששתק,

נענש בייסורים.

יתרו, שברח, זכב ישוב מבנם בלשכת הגזית.

ברח לילון.

ברח ממצרים.

ובלעם, שיעץ, נענש ומת בחרב.

שלושה יועצים.

הוא אמר, הבה נתחכמה לו.

בלעם אמר לפרעה,

תשמע, העם הזה מתרבה, בוא נתחכם להם.

והוא הביא את הגזירה שיקחו את הילדים, ישימו אותם ביאור.

איוב לא יכול היה לסבול את הגזירה הזאת.

היא לא הייתה מוצדקת בעיניו.

הוא שתק, לא הגיע.

לקה בייסורים.

אתה שומע שעם שלם עומד להיות במצב כזה שיקחו את הילדים שלהם ויהרגו אותם וישעבדו אותם ויגבירו את העול עליהם, ואתה שותק?

או-אה, כמה אתה תצעק.

כמה אתה תצעק.

זה על-פי הפשט.

אבל על-פי הסוד,

איוב הוא היה גלגול של טרח אבי אברהם.

מכיוון שטרח אבי אברהם היה מחטיא רבים והיה מוכר עבודה זרה,

מפיץ ראשי,

ולמרות שהוא חזר בתשובה בסוף ימיו,

אבל התשובה לא הייתה מספקת לתקן את כל עוונותיו,

נצטרך להתגלגל שוב, והוא בא בגלגול של איוב.

וברגע שהוא היה בגלגול הזה והוא תיקן

את כל מה שהוא עשה,

אז הוא זכה לקבל מחדש את הכול,

והכל היה על גאולו הקודם, והקדוש ברוך הוא אומר לו את זה כאן.

בפרק,

פרק מ״ב,

פסוק ו׳

ויען איוב את השם ויאמר ידעתי כי כל תוכל ולא ייבצר ממנך מזימה מי זה מעלים עצה בלי דעת

לכן הגדתי ולא אבין

נפלאות ממני ולא אדע

שמענה ואנוכי אדבר, אשאלך והודיעני לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני רעתך,

על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר.

על כן אמאס וניחמתי.

בהתחלה מאסתי בתוכחה שלך בכל האיסורים שקיבלתי,

אבל ניחמתי זה התחרתי.

למה?

על עפר ואפר.

עכשיו שהבנתי שאני גלגול של תרח,

אבי אברהם,

שאמר על עצמו ואנוכי עפר ואפר,

עכשיו ניחמתי.

עכשיו אני יודע את האמת למה קיבלתי את הייסורים.

מה היה בסופו?

ויהי אחר דיבר השם את הדברים האלה אל איוב,

ויאמר השם אל אליפז התימני,

חרא אפי בך ובשני רעיך, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב,

ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אלים, ולכו לעבדי איוב,

ועליתם עולה בעדכם,

ואיוב עבדי יתפלל עליכם,

כי אם פניו אשל לבלתי עשות עמכם נבלה, כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב.

וילכו אל יפז התימני ובלדד השוחי, צופר הנעמתי, ויעשו כאשר דיבר עליהם השם, ויישא השם את פני איוב.

והשם שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, ויוסף השם את כל אשר לאיוב למשנה,

ויבואו אליו כל אחיו וכל אחיותיו וכל יודעיו לפנים,

ויאכלו עמו לחם בביתו, וינודו לו וינחמו אותו על כל הרעש אשר הביא השם עליו, ויתנו לו איש כסיתה אחת

ואיש נזם זהב אחד.

והשם בירך את אחרית איוב מראשיתו,

ויהיו לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים,

ואלף צמד בקר ואלף אתונות,

ויהיו לו שבען אבנים ושלוש בנות,

ויקרא שם האחת ימימה,

ושם השנית קציעה,

ושם השלישית קרן הפוך,

ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ,

ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם,

ויחי איוב אחרי זאת

מאה וארבעים שנה,

ויראה את בניו ואת בני בניו ארבעה דורות,

וימות איוב זקן ושבע ימים.

אז גם איוב, שהגשה קשיות,

קיבל תירוצים, ואחרי שהשכיל להבין,

קיבל גם פרס,

הוכפל הכול, נחמד אותו. כן, אבל את הכאב, הצער והאובדן אי אפשר להחזיר,

אבל בכל זאת, אני אשאל אותי. למה אי אפשר? קודם כול, את הכאב

לא צריך להחזיר,

את הצער לא צריך להחזיר,

את האובדן לא איבדת שום דבר שלך,

הילדים נתן השם לקח, השם נתן השם לקח, מה זה שלך?

אז אם הוא החליט לקחת אותם בגיל 70,

או בגיל 17,

או בגיל שלושה חודשים, זה שלו, מה אתה מתרעם? תגיד תודה שנתנו לך.

אני משאיר לך ספר, רוצה אותו אחרי השבוע, אתה כועס?

אני חייב לך.

ואם באתי אחרי 20 שנה, מתי עשית את הספר?

אז מה, התרגלת?

אז אתה לא מחזיר?

הוא אומר לי, תתפרו ובואו, הוא מצווה עלי לעשות את זה. עשית את זה, פרית אברה ואיתה, שלום, תן לי. אתה מבין?

הנה, דוגמה פשוטה,

שלפעמים פונים לקדוש ברוך הוא בתרעומת, בכלל לא מגיע לך כלום.

ואדם חושב שמגיע לו, חייבים לו,

אין דבר כזה.

הכול חסד מהשם, כל מה שיש לך.

עושה חסד, הוא חייב לתת לך לראות?

עשית משהו בשביל שתראה?

פעלת משהו לפני שקיבלת את הראייה בשביל שהוא ייתן לך או אותה בכלל?

כלום,

נכון?

וכן הלאה.

צודק, צודק. צריך להסתפק במה שיש. לפעמים גם זה תכונה גדולה.

מה זה להסתפק?

לשמוח, לצול ולרקוד.

צודק, צודק.

יאללה, אתה בא לרקוד?

בכיף.

אפשר עוד משהו קטן? עוד משהו קטן. אתה תמיד מציג את ה...

אתה מכיר אותי. אני שומע עליך מדי פעם. כן?

ממה שאני מתקבל הרושם לפחות, כשאתה מציג את החילונים, כאילו שיש דבר כזה, חילונים.

הרי אתה יודע שיש המון,

בין חילוני לחילוני יש הבדל לפעמים תהומי.

אבל בכל מקרה, אתה יוצר איזה מין מצב כזה של, כאילו,

מצד אחד אתה יוצר איזה מין,

חילונים זה דבר אחד, מקשה אחת,

ולא רק זה, אתה צובע את אותה קהילה או עדה, אני יודע איך שתקרא לזה, החילונים,

באיזה מין צבעים כאלו,

שחורים בדרך כלל, צבעים שבהם הם רקניים,

הם לא מאמינים בשום דבר, הולכים אחר אופנות חולפות, אחר...

זה לא לשון הרע, תגיד לי, זה לא לרדת לעומקו של עניין בעצם, להבין שיש הבדלים בין אנשים?

קודם כול, יפה. אז אני אסביר לכם.

אני יודע שיש הבדל בין אדם לאדם.

את ההגדרות חילונים דתיים, חרדים וכו', לא אני המצאתי. אני באתי לעולם כשזה כבר היה קיים.

אני משתמש בהגדרות שכבר בחרו לפניי.

עכשיו, כשאני אומר חילונים, ואני אומר חילונים, אני לא מדבר על חילונים שמאמינים או לא מאמינים,

אני מדבר על אורח חיים של החילונים.

אני לא מדבר על החילונים ספציפית.

כשאני מדבר על חילונים,

אז אני מגדיר את אלה שבדרך כלל, אתה מבין, מזוהים כחילונים בגלל אורח חייהם.

ואז הטענה שלי זה על אורח החיים הריקני שאתה טוען, אפילו שהוא מלא ועשיר בתרבות,

בכל הדברים היפים,

מה שרואים ב-TV.

אבל זה ריקני. למה זה ריקני?

יכול להיות שזה מלא את כל שעות היום,

אבל אם אין תכלית מזה, ובסוף אדם הופך להיות עפר, וזו לא הסיבה שהוא בא לעולם,

כמו שאני מוכיח בהרצאות,

ממילא זה ריק, ריק מתוכן.

זאת אומרת, אם אתה עושה אדם שעמל, אתה מבין? ללא לאות סיזיפי, אתה מבין? אז פירושו של דבר שאדם עובד וטורח בחינם.

אז זה לא בעיה, אפשר לטרוח, אפשר להוריד מההר כל הזמן בלוקים למטה, ואחר כך להעלות אותם למעלה, ועוד פעם לעשות, ואתה אומר, איזה כיף, איזה ספורט,

תראה איך אני, אתה עובד, אתה עבד,

מה אתה עושה?

יש מטרה.

מילא אתה לוקח בלוקים ובונים איזה בניין, ובבניין אתה עושה בית-מדרש ובית-מדרש לומדים תורה,

משיגים עולם הבעלות, אתה בונה איזה משהו.

אז גם העבודה הזאת שאתה עושה, יש בה מטרה.

אבל רק להנות, רק לאכול, רק לבלות, רק להנות, רק לאכול,

רק בידור, בידור, בידור, בידור, מה?

ראשון בו בידור, שני בבידור, שלישי בבידור, ממש לא. צבא, ביטחון, אוניברסיטה, מה, מי אפילו דיבר אתך על צבא?

ביטחון צבא אוניברסיטה, בוא נדבר על רגע שלושה.

שלושה, בסדר, שלושה.

ביטחון, צבא,

אוניברסיטה.

רגע, פעם אחת יש לנו כבר, מדינה, מדינה גם. מדינה גם, מדינה גם.

דוד פה?

איפה דוד? קודם כול, אני רוצה שתבין,

ביטחון, נכון שצריך ביטחון?

100%. אני שואל אותך שאלה, במשך כל הדורות

היה לעם ישראל צבא?

לא היה.

מי היו ראשי הצבא?

ראשי הישיבות,

החכמים, המנהיגים, משה רבנו, יהושע בן נון. מי נלחם את המלחמות? למה? היה צבא. מה זה לא היה צבא?

איפה אתה?

היה כל יוצא צבא.

מה?

מה אמרתי עכשיו?

מה אמרתי עכשיו? אף אחד לא היה צבא. לא היה צבא. מי עשה את המלחמות? משה רבנו, יהושע בן נון והכול, על צבאותיו.

לא הבנת.

צבא זה לא במושג שאתה מכיר,

צבאי זית ולוקחים נשק.

צבא זה קובץ אנשים, הם נקראים צבא, צבאו, צובעים, באים,

קבוצה זה צבא.

עכשיו, זה לא צבא במושג הזה, לא היה צבא מסודר, חיל תותחנים, חיל זה, חיל, לא היה.

היה קבוצה,

לא חשוב, היו אנשים שהם,

יש צבא עבודה, נגיד בבית-המקדש,

אלה שהיו מצווה עבודה בבית-המקדש, שמשרתים בקודש, והיו כאלה שהיו צריכים לצאת ולהילחם, והיו צריכים כאלה לעשות פעולות אחרות.

לא המושג צבא הוא מושאל,

אבל היה, מי היה? המנהיגים של הדור.

בשם ה' הם יצאו, מי?

משה רבנו, יהושע בן נון,

וכן הלאה, ככה זה המשיך בשם כל הדורות.

אבל מי הם היו? הם היו אנשים שהאמינו בשם ועשו רק מה שה' רצה.

לא אסטרטגים שישבו ותכננו איך עושים בדיוק וזה ופה ושם,

בגלל שיש עניין לעשות צבא.

לא צריך, צריך לעבוד את השם, ואם צריכים להילחם, להתגונן, לגונן וכו',

אז מתכנסים מי שצריכים להתכנס. ומי יתכנסו לאותו צבא, במירכאות, שאתה קורא לו?

רק הצדיקים.

מי שדיבר בין ישתבח ליוצר לא הלך לצבא. שמעת? אחד דיבר באמצע התפילה, לא משרת,

לא מקבלים אותו. זאת אומרת,

התנאים להתקבל לצבא יהיו רק של אנשים צדיקים.

מה זה צדיקים?

שיושבים ועוסקים בתורה והוגים ומקיימים את מצוותיה.

בטח, אם יהיה לנו צבא כזה, על הכיף כיפאק, זה מצוין, למה לא?

אבל גם לא ייראה בך חרבת דבר.

לא, בלי חיילות,

בלי חיילות.

אם ייראה בך חרבת דבר ושב מאחריך, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אפקיר אתכם, תזכרו. מי יעשה קפה?

מי יעשה קפה?

הבנתם למה צריך צבא? אני מצחק, אני מצחק. אתה לא צוחק? הם מתכוונים ברצינות, הקצינים.

כן, למה הם חותמים קבע, אתה עושה?

אמרנו בלי לשון הרע. נכון, ואני גם לא אפרט, שלא יהיה לשון הרע. אבל אין לשון הרע על חילונים שאינם שומרים שבת, זה שתדע ככלל.

גם עפץ חיים. אין מה?

אין דין לשון הרע בחילונים שאינם שומרים שבת.

וכך נפסק בהלכה חפץ חיים, זכר צדיק בקדוש ברוך הוא, שכתב ספר שמירת הלשון ושנזהר כל ימיו משמירת הלשון, אומר שמי שמחלל שבת או אפיקורוס,

אין עליהם דין לשון הרע כלל וכלל.

למה? הם הוציאו את עצמם מכלל ישראל.

אדם שלא שומר שבת

לא מצטרף למניין.

יש מניין, צריכים מניין להתפלל. יש תשעה ואחת שהוא מחלל שבת,

הוא לא מצטרף למניין.

יש תשעה, תביא אלף,

אלף יהודים טובים, חכמים, הכול, אבל לא שומרים שבת,

לא מצטרפים. ואם אני רוצה ששומר שבת, אני יכול, אפשר, בדיוק. אתה מצטרף? לא, אתה מצטרף.

אני אגיד לך יותר מזה. הבנתי.

מחלל שבת, תקשיב טוב,

מחלל שבת עונשו הרבה יותר חמור מרוצח.

רוצח בהרג ומחלל שבת בסקלה חמורה שבמיתות שיש בתורה.

אתה יודע מה ההבדל?

אדם שרצח זה קשה מאוד, נכון? אנחנו לא יכולים לסבול רגע.

אבל אדם שרצח את חברו הוא עבר עבירה אחת שנקראת רציחה.

לא תרצח.

זה איסור לאו אחד מן התורה.

אדם שלא שומר שבת, מחלל שבת עוד בלי פרהסיה, בפרהסיה זה עוד יותר גרוע,

אדם כזה כופר בקדוש ברוך הוא בתורה כולה.

למה יום שבת?

יום שבת זה עדות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

למה אני היהודי שובת ממלאכה ולא מרוויח 300% כנהג מונית?

למה?

משום שהשם ברא בשישה ימים ובשביעי שבת,

וישבות השם ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.

זאת אומרת, מי שמחלל את השבת, פירושו של דבר שהוא כופר בקדוש ברוך הוא

ובבריאה כולה שנעשתה על ידו.

אז לכן, המצב של מי שמחלל שבת הוא יותר גרוע, אתה מבין, ממי שרצח.

עכשיו,

במושגים שלך, אני מדבר כלפי שמיא, כן?

בחברה יכול להיות שרוצח זה יותר גרוע,

ומלשין עוד יותר גרוע, ומוסר עוד יותר גרוע.

כל אחד יש לו את הדרגות שלו. אני מדבר מה התורה אומרת?

התורה אומרת כך.

עכשיו,

לכן לשון הרע על כאלה הוא לא לשון הרע, אז אל תדאג, אנחנו לא נחשנים בזה.

דבר נוסף,

ביטחון, ביטחון צריך,

אבל צריך לפתוח בשם.

אתה יודע למה צריך לפתוח בשם?

כי מלחמות אני עשיתי, אומר הקדוש ברוך הוא. כל המלחמות בעולם אני עשיתי. העם הזה לא יכול להישאר כלל וכלל על פי טבע 3,300 שנה.

כל מי ששלטו בכיפת העולם רצו להכחיד את העם הזה ולא הצליחו, הייתכן?

אלא מי?

מי שמר על העם הזה במשך כל הדורות? הקדוש ברוך הוא.

ואיך היו כל הניצחונות?

בעיקרם בניסים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא תמיד הוכיח לנו שלא הכוח הוא הגורם,

אלא הנס הוא הגורם.

ואיך הנס גורם? אם יש זכויות.

אם יש זכויות לעם ישראל, הקדוש ברוך הוא מצילם מאויביהם או מונע מהם בכלל.

ואם לא, אז הקדוש ברוך הוא מביא עליהם מלחמה. כמו שדיברתי על האינתיפאדה מתחילתה, למי ששמע,

כשאמרתי שזו גזירה משמים, כל זמן שלא נשתנה, היא לא תיפסק.

הנה, אתה רואה, כבר למעלה משלוש שנים, עוד מעט ארבע,

ולמעלה מאלף הרוגים ונרצחים, ועוד פצועים בעשרות אלפים.

וכן, אגב, זה לא נגמר וזה לא ייגמר, כי אנחנו לא משנים את המעשים.

ולא אבו מאזן, ולא אבו אללה, ולא אבו בטיח, אף אחד לא יעזור.

זה ביטחון.

אחר כך אתה אומר, אוניברסיטאות.

אוניברסיטאות זה דבר טוב.

מה טוב?

מה טוב?

שאתה רוצה ללמוד.

מה אתה רוצה ללמוד?

מה שיועיל לחברה.

אין בעיה, מה שיועיל לחברה, יפה, טוב, נפלא.

אבל אם באוניברסיטאות

מלמדים גם דברים,

שהדברים האלה הם הפך מהתורה,

שהמטרה היא לסתור את התורה, לא חייב ללמוד את זה. נכון.

אבל אי אפשר להיות בחברה כזאת ולא ללמוד את זה, כי אז אתה נבדל מהאחרים.

למה? אם אתה הולך ללמוד הנדסה, אתה לא תלמד.

לא, אין בעיה, תלמד הנדסה.

אבל אני אומר, הרי יש מדעים לא מדויקים,

וכשלומדים פילוסופיה ולומדים זה ולומדים דברים אחרים, מגיעים התלמיד לכפירה גם, בלית ברירה, כי אחרת לא תצליח במבחן. אם תכתוב מה שאתה יודע מבית אבא,

אתה לא תצליח במבחן.

או,

הוא אומר, צריך להשלח אותי לאוניברסיטה כדי שאני אראה מה לומדים שם.

ומי אמר לך שלא הייתי?

לרענן.

אני אגיד לך, אני הייתי באוניברסיטה.

הייתי.

הזמינו אותי.

באתי.

יש לך עימות אינטלקטואלי יותר טוב מזה?

איזה יופי.

עם ג'לביה,

להגיע לתוך אוניברסיטה ולהתמודד מול החכמים.

אז הייתי באוניברסיטה.

שלוש שעות ישבתי, הם צעקו,

ואני הקשבתי.

ולמדתי.

למדתי דרך ארץ, למדתי במידות טובות,

למדתי את הגנאי שבכעס,

משהו.

זה שיעור מאלף.

אבל אני אגיד לכם דבר אחד. היום לומדים אותי באוניברסיטה.

מי שלומד באוניברסיטה יודע שבשיעורים לתקשורת המונים שמים סרטים שלי ולומדים מהם

איך

מדברים להמונים.

אם אני הייתי הולך עכשיו ללמוד באוניברסיטה,

אם הייתה לי כוונה לרוקן אותה,

הייתי הולך כמו תלמיד, כולם בורחים.

אבל אני רוצה להגיד לכם דבר אחד.

ללמוד ממי שאין תוכו כברו, אין מה ללמוד.

צריך להיות תוכו כברו.

אדם בפנימיות ובחוץ, בדיוק אותו דבר.

אלה שאומרים פלורליזם,

אלה שאומרים שוויון, אלה שאומרים חופש הביטוי,

אלה שאומרים את כל המילים היפות,

כשמגיע רגע המבחן,

הכול הפוך על הפוך.

החוכמה זה לשלוט בעצמך,

לדעת את ערכך,

לא להתלהם ולדבר לעניין.

יש לך מה להגיד, תגיד, אין לך, תשתוק.

אבל כשלא רוצים לשמוע אותך כי לא יודעים מה להגיד, צועקים.

אני מצטער שאני לא צריך כבר לענות על השאלה השלישית שלו, של הבחור עם הקוקו, כי הוא הלך, הוא היה עסוק, טרוד,

והוא הלך.

אבל בסך הכללי אני רוצה להגיד לכם,

באמת המצב של עם ישראל תלוי

בדבר אחד, הקרבה שלו לאלוקים. כמה שאדם יהיה קרוב יותר לאלוקים,

ככה הקב' יחזור לעמו, כמו שעזר, והיו לנו מספיק זמנים יפים ונפלאים.

היו גם זמנים קשים מאוד,

אבל זה תלוי שוב פעם במה שהתורה אמרה. אם בחוקותיי תלכו,

כל ההבטחות והברכות. ואם לא תלכו,

אז

כל הקללות שמופיעות בתורה אכן מתקיימות.

ב-3,300 שנה

זה מספיק זמן ללמוד מהעבר ולהשכיל

איך להתנהג ולהתנהל באחרית הימים, ואנחנו בסוף כבר.

כשאני אמרתי לפני כמה שנים שבארץ-ישראל עתידה להיות

רעידת אדמה ברעש 10 בסולם ריכטר פתחו עיניים.

מי שמע על דבר כזה?

7.2 זה המקסימום ששמעו.

ב-6.3 מתו 50,000 איראנים בשנה שעברה ועוד מאות אלפים של פצועים.

לא עברה שנה וכבר 200,000 הרוגים מרעידת אדמה, 9 בסולם ריכטר,

ו-10 כתוב בזכריה הנביא,

פרק יד,

שתהיה רעידת אדמה,

שהר הזיתים ייבקע ויתרחק 40 קילומטר.

אז תארו לכם מה עוד צפוי לנו.

אבל מי שישן וחושב שדברים כאלה לא יכולים לקרות,

המקרה הטרגי הזה פקח את העיניים לאנשים.

הים פתאום, הולך אחורה, נסוג, לוקח תנופה ושוטף איים שלמים.

מה זה?

הקדוש ברוך הוא אמר,

גבול שמת,

בל יעבורון,

בל ישובון לכסות הארץ.

הקדוש ברוך הוא עשה את החול,

מעצור וסכר לים הגדול והאדיר.

מה?

חול.

חול זה הסכר.

גבול שמת.

בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ, כמו שהיה במבול.

הקדוש ברוך הוא גזר על הים, עד פה תבוא, לא תוסיף.

אבל ברגע שהקדוש ברוך הוא משחרר את הרצועה, ברגע אחד כמה גלים

הופכים את העולם.

כשאמרתי לפני שנים, על פי אזור הקדוש,

שעתידה אמריקה לשקוע בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה,

אנשים לא הבינו על מה אני אומר. לא צריך אפילו גלים.

פשוט שוקעים למטה.

לקדוש ברוך הוא אין בעיה.

מה שהקדוש ברוך הוא אומר זה מה שיהיה.

מה שלנו נשאר זה רק להשתנות לטובה ולא

להיות מאלה שכתוב עליהם דברים לא טובים.

ומה זה תלוי? בבחירה של הבן אדם.

תרצה להיטיב את דרכך, תיטיב, לא תרצה, תישאר במרייך.

אבל כתוב, אם תאהבו שבעתם, טוב הארץ תאכלו,

ואם תמאנו ומריתם, חרב תעוקלו.

הקב'-הוא אומר, תלוי בנו.

ראה אנוכי נותן בפניכם היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

אני מציע לך, כבורא שלך,

לטובתך, תבחר בחיים.

עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר. התורה היא העץ,

עץ החיים.

אם תחזיק בתורה, תתקיים בעולם הזה ולעולם הבא.

אם תרפה, אז חלילה תהיה תלוי

בפגעי הזמן.

לכן אדם צריך לדעת, יש לו בחירה, זו זכות.

לפרעון נתלה בחירה בשלב מסוים. הייתה לו בחירה,

אבל בשלב מסוים נתלה ממנו.

הוא ספג רק מכות כדי ללמד את האחרים.

בסופו של דבר לא הועיל לו, הוא היה צריך לשחרר את כולם.

בגרם שכל העם שלו טבע בים.

אז מה הועיל לו?

אין גיבור אצל הקדוש ברוך הוא.

אתם רואים מה זה?

מקולות מים, אדירים משברי ים.

איזה כוחות טמונים רק במים.

והקדוש ברוך הוא לא משתמש בזה.

פעם ב-, אבל זה מספיק בשביל שאנחנו נשכיל ונבין מה הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בן רגע.

לצערנו הרב, אנחנו קצת שאננים,

חיים בהרגל,

לא רבים משכילים להשתנות.

אומנם יש תנועה גדולה, ברוך השם, של אנשים ששווים בתשובה.

לא היה כזה דבר מעולם.

ועם ישראל זוכה עכשיו למצב שאין שונה, אין שני ואין דומנו,

אבל זה עדיין לא מספיק. צריך שכל הכוחות האלה שזכו לחזור,

שיעזרו עוד לאחרים לחזור.

אם נצליח בזה,

אנחנו פשוט מאוד אוסרים לעם ישראל להיגאל מכל הצרות, מכל המחלות, מכל המכרובים, מכל הייסורים.

הכול כלא היה.

אנחנו יכולים לא רק להביא גאולה לעם ישראל, אלא לעולם כולו.

כל העולם כולו תלוי במה שישראל עושים.

אם ישראל עושים את רצון אבים שבשמיים,

כל העולם מתפרנס מזה.

אם ישראל לא, כל העולם סובל מזה.

ככה זה במשך כל ההיסטוריה.

אני, מאז שעמדתי על דעתי וזכיתי לשוב בתשובה,

כל מה שעשיתי זה היה מאז ומאילך

רק בשביל לקרב עוד יהודי ועוד יהודי שידע את האמת

שהוסתרה ממני במזיד.

ומרגע שלקחתי את המשימה הזאת ראיתי סייעתא דשמיא והקדוש ברוך הוא עזר לי.

נר לאחד, נר למאה.

אתה לוקח נר אחד, מדליק אותו, יכולים מאה לבוא ולהסתפק ממנו, לקחת.

זה לא מקטין את הנר.

זה לא על חשבונו.

אתה יודע את האמת, אתה יכול להעביר אותה גם לאחרים.

אתה לא מתרוקן מזה.

הפוך, אתה מקבל עוד משאבים

ועוד אפשרויות

בשביל להגדיל. כי הקדוש ברוך הוא אומר,

מי שהולך איתי, אני הולך איתו. השם ציל לך על יד ימיניך.

כמו הצלע מתלווה לאדם. ככה הקדוש ברוך הוא אומר, איך שתתנהג איתי, אני אתנהג איתך.

אתה רוצה להגדיל את כבודי בעולם? אני אעזור לך.

אדם יכול לזכות בהרבה דברים, וברוך השם,

הקדוש ברוך הוא זיכה אותי בהרבה דברים, והצלחתי לקרב כמה יהודים.

הפצנו עד היום 14 מיליון קלטות ו-CD ווידאו בחינם.

זה הרבה מאוד.

ולא הסתפקנו בזה והמשכנו וידאו ו-DVD ו-MP3,

שני אתרים באינטרנט,

שופר.נט, שופר.news.co.il.

לא הסתפקנו בזה. משאיות, לא מספיק משאיות, עיתונים עכשיו, 100,000 עיתונים, 90,000 גנזי המלך בכל בתי כנסת בארץ.

תחשבו, למעלה מחצי מיליון דפים של תורה כל שבוע מופצים בבתי כנסת, אתם מבינים?

אם בן אדם קורא רק

דף אחד,

עמוד אחד,

אתם יודעים כמה שכר יש למי שתורם להפצה של גנזי המלך?

כל שבוע קוראים מאות אלפים, מאות אלפים את זה.

כמה שכר? הנה, מפעולה פשוטה, לקחת דבר שנקרא גנזי המלך, שמונה עמודים, להפיץ בתי כנסת.

העיתונים שמופצים,

כבר הוצאנו מיליונים של עיתונים,

משתדלים בכל הדרכים, בכל המדיות. עכשיו אנחנו הולכים, בעזרת השם יתברך,

על האינטרנט,

בלייב,

לעשות

כדי שאפשר יהיה לראות

כל שידור, לדוגמה, כרגע, ערב כזה, יוכל לעבור בשידור ישיר לכל העולם.

אותו דבר, TV,

בודקים אפשרויות

איך לגמור את הנושא שהתחלנו לפני כמה שנים בשביל לשדר בכל העולם תחנה TVCTVJ. ראשי תיבות, חרטא TV Jewish.

וזה,

עובדים על זה. זה לוקח טיפה זמן, אבל זה הגיע.

כמו שדברים אחרים עבדנו וזה הגיע, גם זה הגיע, בעזרת השם.

אבל כיוון שכל הפעולות שנעשות על ידינו נעשות רק מתרומתם של יהודים טובים וכשרים, המעוניינים באמת לזכות את הרבים, שאחיהם גם יזכו,

אז אני רוצה להציע לכם הערב גם כן אפשרות וזכות להיות שותפים לזה.

אנחנו לא מקבלים, ברוך השם,

תקציבים לא מהמדינה ולא מהעירייה,

אנחנו רק מיהודים פשוטים

שתורמים עם העשרות שלהם כסף בשביל שיוכלו להיות שותפים וזוכים כמו כולם.

אז עשינו תוכנית שנקראת חי כפליים ושיפרנו אותה עכשיו.

מה זה תוכנית?

כל מי שתורם 18 דולר

בחודש

זוכה לקבל במשך שנה סוף שבוע בבית מלון חינם,

כשאנחנו משתתפים עם צוות בסוף שבוע. יש לנו כאלה בין 12 ל-15 סופי שבוע,

700 איש כל שבת.

זה משהו מדהים, כ-4,000 חדרים שמקבלים בחינם אנשים.

מקבלים קלטות וידאו ו-CD וספרים כל חודשיים הביתה חינם,

מקבלים טיול לקברות צדיקים חינם

פעם בשנה,

מקבלים עיתון מנוי

הביתה כל שבוע חינם,

ומקבלים 50 CD לצפייה במחשב חינם.

מקבלים, בקיצור, פי-שלושה ממה שנותנים,

אבל זוכים, זוכים להיות שותפים בכל

הזיכוי הרבים בכל העולם,

ומכספי מעשר שמחוזר אליכם בדרך כזאת.

זו זכות גדולה, מי שמחמיץ אותה,

יש לו בעיה חשבונית.

הוא לא מבין בכלכלה קצת.

אבל מי שחכם

יודע שבדברים כאלה אפשר לזכות בדברים גדולים.

לכן, לפני שאני אתן עוד אפשרות לשאלות,

אני רוצה לתת לכם את ההזדמנות. מי שמעוניין, בעזרת השם יתברך, להיות שותף בתוכנית חי כפליים אתנו,

שירים את היד, בעזרת השם יתברך,

וייתנו לו במהרה טופס עם מלא,

ומייד אנחנו ממשיכים.

להרים את הידיים גבוה,

דוד,

חברים, בריצה להעביר אחד לשני ולהחזיר לפה.

כל מי שרוצה יכתוב על הוראת קבע גם את הברכה שהוא רוצה, שם ושם האימא,

רק בזריזות.

שלוש דקות הפסקה, ממשיכים.

כן, בצד של הנשים רצתה לשאול מישהי, בבקשה.

ברוך השם, אני מאמינה באלוהים, ואני באה מבית דתי,

ואני לומדת בבית ספר דתי,

אבל בשבוע שעבר,

ביום שבת,

אני חיללתי שבת.

מוי, ואת צוחקת עוד? לא, אני כל השבוע בכיתי, ובבית הספר אנחנו לומדים תורה,

כן, ואני לא רק צריכה לא להתפלל.

לא,

מה קרה לך?

לא יודעת.

מה זה את לא יודעת?

סתם, פתאום?

פתאום נכנס במשהו,

חיללתי, ואני מצטערת על זה.

את רוצה לחזור בתשובה מזה? כן. אמיתי? כן.

אז קודם כל תגידי שאת מתחרטת על מה שעשית.

אני מתחרטת.

יופי. עכשיו, דבר שני, את מקבלת עלייך לא לעשות יותר כזאת, נכון? כן. עוד דבר אחד אני אתן לך.

אם את מכירה חברה שהיא ככה על הגדר ועלולה להיכשל, תשמרי עליה שלא תיפול.

שיהיה לך תיקון על מה שעשית, בסדר? אוקיי.

מה שמך ושם האימא?

רחל בתרו אותי.

רחל בתרות.

השם יזכה אותך. בעזרת השם נשוב בתשובה שלמה ושתהיה לך כפרה על העבירה. אמן. תודה.

שלום, כבוד הרב.

אשריך על כל הפעולות שאתה עושה. רציתי לשאול שאלה.

אתה מדבר על החזרה בתשובה של עם ישראל, שזה דבר מאוד חשוב.

אני רציתי לשאול אם אנחנו לא צריכים לנקוט גישה קצת שונה עם הקטע של החזרה בתשובה. לדוגמה,

הציבור הדתי יושב כזה בצד ומשתדל כמה שפחות להתערב בחיים של החילונים.

זה אומר בצבא,

זה אומר במקומות עבודה, באוניברסיטאות.

השאלה היא אם לא היה יותר נכון ללכת בגישה קצת שונה ולנסות לשנות את העולם. מה הכוונה? כמה קצינים בכירים בצבא אנחנו מכירים שהם דתיים?

לא הרבה.

וזה לא טוב.

למה בצבא יש חיילות, נשים?

זה לא דבר טוב.

אבל לא היה אפשר לשנות את זה אם היו הרבה יותר דתיים בצבא,

ואז לצבא לא הייתה ברירה, והוא לא היה יכול לגייס חיילות לכל מיני תפקידים שיש שם חיילים דתיים.

עכשיו, בוא לא נשכח שבכל זאת, עם כל הכבוד, מדינת ישראל זה השמעה לישראל וזה צבא ההגנה לישראל.

ועם כל הדברים שאומנם יש שם, הרבה דברים לא טובים,

אולי אפשר ללכת בגישה קצת שונה,

ולא להגיד, אוקיי, זה צבא של החילונים, ואני, לא מעניין אותי הצבא הזה,

ואני לא רוצה להתערב בצבא הזה, אלא ללכת בגישה שונה,

לעודד גיוס לצבא,

כי אפשר ללמוד

תורה וגם להתגייס.

ישיבות ההסדר מוכיחות את זה.

ובוא נגיד ככה, שלא כל תלמידי ישיבה יכולים ממש ללמוד תורה 12 שעות ביום.

יש אנשים שלא מסוגלים,

יש אנשים שזה כבד עליהם.

למה שלא, במקום שפה ושם

יחסירו שיעורים מהישיבה,

ילכו לצבא,

אוקיי,

ויקיימו את המצוות כמה שיותר שם.

ועל-ידי הצורה הזאת נוכל פשוט לעשות פה מדינה,

בעזרת השמת שיבוא המשיח, מדינה יותר טובה ממה שיש לנו.

ובואו לא נשכח שהסמל של המדינה שלנו זה המנורה של בית-המקדש,

ודגל ישראל שלנו, שני הפסים הכחולים, זה על קריית ים-סוף או על הטלית, יש דעות חולקות.

זאת אומרת, זה מה שאני חושב. זאת אומרת,

אני הייתי מצפה שהציבור הדתי לא יישב בגטו שלו אלא יתערב יותר בחיים של החילונים בשביל לנסות לשנות את זה,

מה שקורה כאן היום, כי אני גם לא מבסוט ממה שקורה כאן היום.

אז אני רציתי לדעת מה דעתך בנושא הזה.

קודם כול, אתה צריך לראות באופן דחוף סרט שנקרא הרצל והציונות.

אם תיכנס לאתר אנרג'י,

ראיתי את הסרט, חלקו.

שם מובן שלא הכוונה היא בדיוק כמו שאתה חושב, וכל מה שנרשם בשם ישראל לא נרשם בגלל המעלות של ישראל,

כמו שכתובות בתורה, אלא בדיוק הפוך.

מי שלומד תורה שלא לשם שמים עתיד לקיים את המצוות לשם שמים.

לא יודע מאיפה הבאת את זה, אבל לא חשוב.

אתה מתכוון אולי שלעולם אדם יעשה מצווה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

זה משהו אחר. נכון.

אוקיי.

בכל מקרה,

הנקודה היא כך,

הציבור החרדי לא מתערב, אתה מבין, בחיים החילוניים, כי אף אחד לא מבקש ממנו גם להתערב,

אף אחד לא מוכן להקשיב ולשמוע.

הוא לא צריך את האישור של אף אחד בשביל זה.

לא.

אז אני אסביר לך. קודם כול,

הציבור החרדי רוצה לשמור על עצמו, שיישאר לפחות את המין הגרעין הקשה, מה שנקרא, של העם היהודי כמו שהוא על מתכונתו.

התערבות בתוך האוכלוסייה

עם דעות כאלה ואחרות, לא כל אחד יכול לעמוד בזה.

אתה שומע,

נערה טובה שלומדת אפילו בבית-ספר דתי יכולה תמיד יום אחד להיכשל. אם זה לא החברה והלחץ החברתי והסביבה והכול,

איך מגיע בן-אדם לדבר כזה פתאום?

אלא מה, יש השפעה סביבתית,

וזה רק מהשפעה באופן ישיר.

תאר לך שאתה צריך להיות משפיע, אתה גם מושפע,

ואם אין לך מספיק תשובות ולא כל אחד מוכשר להן,

אז אתה עלול גם להיפגע.

אז אנחנו צריכים לגרום לזה שרבים מהם יהיו מוכשרים.

רק שנייה, אי-אפשר, אי-אפשר, זה לא פשוט.

צריך גם חוסן פנימי, זה לא מספיק ידע.

אדם יכול לדעת הרבה דברים, אבל אין לו חוסן, אז הוא כמו עלה נידף, ואתה מבין, יכול להוריד אותו בשנייה.

אדם לא יכול להתמודד מול פיתויים, לא כל אחד יכול.

אדם לא יכול לעמוד בפני תאוות, אפילו אם הוא חכם ומבין.

מה החוכמה? לא להתקרב אליהם, להתרחק מהם.

זו החוכמה.

אתה לא רוצה להיתקל עם אויב כשאתה בצבא,

אתה פשוט מסתתר ממנו.

לא החוכמה, בוא, לחזית, אני ואתה ניפגש.

המטרה היא, אתה מבין, לשמור על הקיים.

יש הרבה אנשים שעושים את מה שאני עושה בכל מיני תפקידים כאלה ואחרים. יש ארגונים, יש עמותות, הנה החבר'ה שארגנו פה את הערב עצמו.

זה חבר'ה שפועלים פה בתוך רעננה, ויש להם תוכניה פה להרצאות נוספות.

יש הרבה אנשים שעושים לשם שמים, ברוך השם.

לא כל אחד יכול למלא את אותו תפקיד.

לכן, משתמשים בכל הכוחות ועושים מה שאפשר.

אבל אתה צריך להבין שהניסיון מורה שזה לא כמו שאתה אומר. יש הרבה קצינים,

ויותר מ-50% מהקצינים בצה״ל חובשי כיפה, עד שאמרו שצריך לעשות חוק שהם לא יעברו את ה-50%.

נו, וזה גרוע.

רגע. זאת אומרת, יש, וזה לא מועיל.

והם לא משפיעים

בשביל להחזיר את החילונים, ואין זה מטרתם ואין זה תפקידם.

דבר נוסף, אתה אומר, הנה, ישיבות הסדר.

אבל ישיבות הסדר, כבר הרבנים שלהם אמרו שעוד מעט הם ייתנו להם הוראה לא להתגייס,

בגלל החיילות המשרתות אתם ביחד ומוציאים אותם לשמירה בלילה לבד, בחושך, ביחד,

חייל וחיילת.

והם לא מסכימים לדבר הזה, אבל כופים עליהם את הדבר,

עד שהרבנים שלהם,

הציונים,

אומרים שהם לא ייתנו להם יותר להתגייס אם ימנעו מהם.

זאת אומרת, הצבא לא מתחשב, אתה מבין, במצב הזה.

ודבר כזה מדרדר אנשים.

כולם חזקים? לא כולם חזקים.

אז ממילא לא מועיל, גם אם יהיו הרבה, פשוט ייכשלו הרבה.

זה לא הפתרון.

צבא צריך, ודיעבד,

לאור המצב צריך, אבל צריך גם לומדי תורה.

הזכות של עם ישראל לא מושפעת מכוחי ועוצם ידי. לקדוש ברוך הוא יש כוח יותר מאיתנו מכל צבאות עולם.

אז מה אנחנו צריכים?

לעזור לו לעזור לנו?

אם הוא רוצה לעזור לנו, הוא לא צריך אותנו.

במה אנחנו כן יכולים לעזור לעצמנו? בזה שאין הרבה זכויות.

אם אין לנו זכויות אצל הקדוש ברוך הוא, פתחון פה אצלו,

אז בבקשות שלנו אנחנו נצליח. הקול קול יעקב

בידי עם ידי עשר.

אין כוחו של יעקב אלא בפיו.

למה נמשלו ישראל לתולעת?

אל תראי תולעת יעקב.

מה תולעת כוחה בפיה?

קח ישראל כוחם בפיהם.

תולעת עם הפה הקטן שלה, רכרוכי,

חודרת גזע של עץ.

חץ לא חודר,

כדור לא חודר,

אבל תולעת עם הפה שלה, רכרוכי, חודרת עץ.

אנחנו נמשלנו לתולעת.

בלי כוח, עם הפה שלנו.

עם הפה של תינוקות של בית רבן אנחנו יכולים לנצח את כל העולם אם נצטרך.

זה הכוח שלנו.

הקול, קול יעקב.

הידיים ידי עשיו, לעשיו יש מלחמה.

על חרבך תחיה.

אנחנו לא.

אנחנו, הכוח שלנו בתורה שלנו.

אז צריך לעשות השתדלות מעשית.

בלית ברירה.

אז אנחנו מחזיקים. אבל לא משם תבוא הישועה.

אתה יכול להיות עם טנק מרכבה וישימו לך 100 קילום מלמטה ואתה עף עם הגחון.

ולא פעם אחת ולא פעמיים, שלוש פעמים.

זאת אומרת, אין לך שום דבר.

ואם נסראללה יכול לשלוח לך מזלט ולעבור את כל המקאם שלנו,

אז אנחנו במצב לא טוב.

ואם אין לנו תגובות לטילים ולקסאמים,

המצב שלנו לא טוב.

ולא מדובר, אתה מבין, על צבא מתוחכם,

מדובר על פלסטינים

שהם בבחינת דוד וגוליית הפוך.

איך דוד ניצח את גוליית?

עם רוגדקה.

עם מה הפלסטינים מחזיקים את הצבא שלנו עכשיו, כבר למעלה משלוש שנים?

עם רוגדקה.

עם קסאמים בתעשייה מקומית.

חרטא ברטא.

ואנחנו לא יכולים להפסיק את זה.

ועם כל מה ששרון עושה ואומר והכול,

שום דבר בינתיים.

יש לנו איום הרבה יותר גדול, לא ארבעה-חמישה טילים קטנים כאלה כל יום,

20,000 טילים מכוונים לישראל על-ידי נסראללה.

כשהוא יקבל את הסעיף,

והסעיף הזה לא נובע מהראש שלו אלא מלמעלה,

אז הוא פשוט ישחרר. ומה אתה תעשה נגד מטר של טילים?

אין שום ספק שהכול מאת השם. זאת אומרת, אם אנחנו נכשיר את עצמנו בחלק הרוחני,

לא אמרתי שאנחנו בדרגה שנוכל לסמוך היום רק על רוחני כמו חזקיה המלך בזמנו,

שחזקיה המלך אמר הלל והקדוש-ברוך-הוא הוריד מלאך והכה את כל מחנה סנחרי. ואנחנו לא במצב כזה, לצערנו, בינתיים.

אבל אם תהיה לנו רוחניות מצד אחד נקייה וטהורה, ומצד שני תהיה לנו את ההשתדלות המעשית, בלי גאווה יתירה,

בלי כוכי ועוצם ידי,

בלי התרברבות,

אלא כורח,

אונס,

שצריכים לגונן על חיינו,

יש סיכוי שמצבנו ישתפר לאין ארוך.

אבל זה לא יבוא מהכיוון שאתה אומר. אם נוציא מהישיבות ונשלח לשם,

הפוך לא יישאר שום דבר. לא אמרתי להוציא, חס וחלילה, את התלמידים החכמים ואלה שמסוגלים ללמוד ומגיעים להישגים.

להוציא את אלה שמשתמטים פה ושם, שיום הגיע, אלה כבר אמרו גדולי ישראל, ואמרתי כבר בקלטות,

מי שלא לומד תורה ותורתו אומנותו הולך לצבא.

מי שלא,

הוא סתם משתמט, עליו לא דיברו.

דיברו רק על בחורי ישיבות שתורתם אומנותם.

אבל לא תורתם אומנותם רק בישראל.

יש כאלה, בחורי חמ״ד, שנמצאים גם באוסטרליה ותורתם ואומנותם, והם לא צריכים להתגייס שם.

וגם באירופה וגם באמריקה. מה, הם עושים את זה בגלל צבא?

הם עושים בגלל שתורתם אומנותם באמת,

וזה הכוח שלנו, של עם ישראל.

בלעדיהם אוי ואבוי מה היה מצבנו.

תודה.

אדם שסובל איסורים ומתנשא בניסיונות,

יש לו צער של רדיפות מבית ומחוץ,

ועומד באמונה שלו אצל הקדוש ברוך הוא ובענווה שלו,

אין לו טרוניות על הקדוש ברוך הוא,

בוטח בשם באמונה שלמה,

יכול להגיע ולהתמזג עם מידתו של יעקב אבינו.

קלטת מספר 398,

ואני מצטערת על זה.

תודה.