הבעל חוב שמחל לעצמו את החוב
- - - לא מוגה! - - -
אדם פנה לחבר שלו, ביקש הלוואה,
אם אפשר לקבל אלפיים שקל לחודש
תמורת פתק.
אני אכתוב לך על פתק שאני חייב לך אלפיים שקל.
טוב, קיבלת אלפיים שקל,
עבר חודש, עברו חודשיים,
כלום,
לא מחזיר.
פגש בו.
אמר לו,
מה קורה?
חיוך מחייך
מאוד לבבי.
אז הוא מגשש, הוא שואל, תגיד, אתה זוכר שיש חוב?
הוא אומר לו, בטח, בטח, תודה רבה, תודה רבה, זה עזר לי מאוד.
טוב שהזכרת לי, כי אני זקוק לעוד הלוואה, לעוד חודש.
אז הוא אומר, לא מובן.
כשתצטרך לדבר, אבל מתי אתה חושב להחזיר?
אז הלווה נדהם?
או, לא.
אני הבנתי שאתה יודע שקשה לי,
והבנתי שאתה מוחן לי על החוב.
כמה פשוט,
כמה גאוני.
אתה הבנת במקומי, אה?
מחלת לעצמך.
באיזה רשות?
באיזה סמכות אתה מוחן לעצמך את החוב?
הוא אומר, לא, אני ככה הבנתי.
הבנתי שאתה מבין שאין לי,
אז בטוח שאתה מוחן לי.
אומר ככה הסבא מקלם,
אנחנו מחליטים לבד שהשם מחל לנו.
לבד אנחנו מחליטים.
מחליטים בשם הקדוש ברוך הוא שהוא ודאי מבין,
הוא מתחשב,
הוא מוחן,
וככה אנחנו שומטים את כל החובות.
חטאנו,
מה לעשות, אבל אשרינו.
לא, אתם לא חושבים שכדאי היה לשאול את הקדוש ברוך הוא אם הוא באמת מוחן?