חידה סתומה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כל יהודי יש בו ניצוץ של אמת שהוא יודע מה האמת אבל הוא עטוף בקליפות של הרחוב בקליפות של החברים של השכנים של המוזיקות של הבלגנים של השפיצים של העגינים של הג'ל של התמונות שהוא כבר לא יודע מי הוא מה הוא למה הוא פעם רוצה להיות כזה פעם רוצה להיות כזאת אי אפשר לדעת מה הוא רוצה אבל איך אפשר להסביר את זה למישהו שלא גדל

אז אני יש לי אמונה שלמה, אבל בעצם, כאילו, מתי בעצם... כמו שיעקב אבינו לא רק סמך על אמונה, הוא גם שלח את הדברים לאשר. את היצר הרע שמשתלט,

אז כאילו, למה לא מקבלים עזרה מהשם, כאילו, אם מבקשים ממנו? איך למען השם אפשר לנצל את כל הכלים ולהשתמש בהם?

תורה שלמה, חידה סתומה.

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. מה לכתוב? כמה לכתוב? עם טוש? עם עפרות? עם עין?

עם מה לכתוב?

כמה מזוזות? יש שתיים ויש משקות. איזה מזוזה? ימנית? שמאלית? שתיהן? למעלה? למטה? כל היום לכתוב? פעם בשבוע לכתוב? לא כתוב? בסוכות תשבו שבעה ימים.

איזה סוכה?

איך בונים? כמה דפנות? עם סכך? בלי סכך. עם ניילון? עם נייר? עם מה? מתי לבנות? בסוכות תשבו. תשבו לא לקום? לא לקום?

לא לקום.

לא כתוב לקום. תשבו.

יושב כל היום, תורה שלמה, חידה סתומה.

קלטת מספר 395, חידה סתומה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

הערב הזה יהיה לעילוי נשמת יצחק כשר בן האימא,

דודו בן מרגלית, יעקב בן ג'ורג'י,

מנוחתם עדן.

ורפואה שלמה לשני בת מרגלית, איוון בת נזימה,

ששון בן דולה,

שני בת אושרת.

ובן זחל לרחל בת פורטונה. אמן.

בפרשת השבוע יוסף מגיש את בניו,

מנשה ואפרים, לאביו יעקב, כדי שיברך אותם.

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה,

ויאמר יוסף אל אביו, בנייהם

אשר נתן לי אלוהים בזה,

ויאמר קחם נא אלי בעברכם.

ועיני ישראל כבדו מזוקן, לא יוכל לראות,

ויגש אותם אליו, ויישק להם, ויחבק להם.

ויאמר ישראל ליוסף,

רעו פניך לא פיללתי,

והנה הראה אותי אלוהים גם את זרעיך.

ויוצא יוסף אותם עם ברכיו, וישטחו לאפיו ארצה. ויקח יוסף את שניהם,

את אפרים בימינו משמאל ישראל,

ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל, ויגש אליו.

וישלח ישראל את ימינו, וישט על ראש אפרים, והוא הצעיר.

ואת שמאלו על ראש מנשה, סיכל את ידיו, כי מנשה הבכור.

ויברך את יוסף,

ויאמר האלוהים אשר התהלכו אבותי לפניו, אברהם ויצחק.

האלוהים הרואה אותי מעודי עד היום הזה,

המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים,

ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק,

וידגו לרוב בקרב הארץ.

וירא יוסף, כי ישיט אביו יד ימינו על ראש אפרים,

ויירע בעיניו,

ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים, על ראש מנשה.

ויאמר יוסף אל אביו, לא כן אבי,

כי זה הבכור, שימי מנחה על ראשו.

וימאן אביו,

ויאמר ידעתי בני ידעתי,

גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל,

ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו,

וזרעו יהיה מלוא הגויים.

ויברכם ביום ההוא לאמור, ובכי יברך ישראל לאמור,

ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה,

וישם את אפרים לפני מנשה.

פרשה בתורה, ברכת

ישראל אבינו את נכדיו.

יוסף מביא את אפרים ומנשה לפני אביו.

הוא לוקח את אפרים מצד ימין שלו,

מנשה מצד שמאל שלו, הולך לקראת אביו ישראל,

כך שבימין יעקב יהיה מנשה הבכור ובשמאל של יעקב יהיה אפרים הצעיר.

מה עושה יעקב אבינו?

מסכל את ידיו ואת ימין שלו שם על השמאלי ומברך את הצעיר ואת מנשה ביד שמאל.

בימין היא החשובה והיא ראויה לברכה והוא מברך את הקטון, וירע הדבר בעיני יוסף.

אז ישראל מרגיע אותו,

יעקב אבינו מרגיע אותו ואומר לו, ידעתי בני ידעתי.

הבכור מקבל פי שניים על פי הבכורה בירושה,

ידעתי, בני ידעתי.

מגיע לו בכפליים, אבל גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים.

רש״י מפרש,

עתיד גדעון לצאת ממנו שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידו.

ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו שעתיד יהושע לצאת ממנו,

שינחים את הארץ וילמד תורה לישראל וזרעו יהיה מלוא הגויים וישם את אפרים לפני מנשה.

רש״י מפרש וישם את אפרים בברכתו לפני מנשה לקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים.

מאפרים יוצא יהושע ואילו ממנשה יוצא גדעון.

מי אלה שני האישים האלה?

יהושע משרת משה, נער לא ימיש מן האוהל,

בן שישים,

אומר רש״י, יושב ולומד תורה לפני משה כל הזמן ומשמש את משה ואת כל העם כשמגיעים לדרשה מי מכין את הספסלים והכיסאות?

יהושע בן נון.

יהושע בן נון עושה הכל בשביל שתתקיים התורה בעם ישראל ועליו נאמר גדול שימושה מלימודה והוא זוכה להיות המנהיג אחרי משה רבנו.

לפני פטירת משה הוא מבקש שבניו ימשיכו אחריו והקדוש ברוך הוא אומר לא,

יהושע.

מי ששימש ומי שלמד תורה, הוא ימשיך.

יהושע בן המרגלים הוא וכלב בן יפונה מתוך 12 המרגלים שלא חטאו בלשונם ולא הוציאו דיבת הארץ רעה וזכו להיכנס עם עם ישראל לארץ ישראל. ולא עוד אלא שיהושע זכה להכניס אותם לארץ ישראל.

להבין יהושע תלמיד של משה רבנו.

משה רבנו גדול מהאבות הקדושים,

כך אומר הילקוט.

יש כהן ויכוח בין כל גדולי עולם לבין משה רבנו,

ויכוח רעיוני מגדול,

והמדרש אומר שמשה רבנו גדול מהאבות.

האדם הראשון,

הקדוש ברוך הוא ברא אותו בצלמו ומשה רבנו אומר לו אבל זיו איכונין של הקדוש ברוך הוא ירד ממך אחרי החטא ואילו עליי נאמר לא כהת עינו ולא נס לחו.

נוח אמר שיש לו זכות גדולה שהוא ניצול מהמבול אבל משה רבנו אמר לו אתה ניצלת לעצמך אבל לא הצלת את דורך אני הצלתי את כל הדור שלי היו ראויים לקליה ואני הצלתי אותם.

אברהם אבינו אמר שהוא פרנס עוברים ושבים אמר לו משה רבנו נכון אתה פרנסת נוכרים עובדי עבודה זרה ואני פרנסתי ארבעים שנה במדבר מאמינים וכן הלאה יצחק ויעקב.

משה רבנו היה ענק משה רבנו נלחם ממלאכים והצליח הוריד תורה מן השמיים צם לא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה שלוש פעמים דהיינו מאה עשרים יום

איש האלוקים הוא נקרא אחרי ענק כזה צריך לבוא בתפקיד אחריו יהושע.

איך ממשילים חכמים את ההפרש בין משה לבין יהושע כתוב פני

משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה אתם יודעים מה ההפרש בין חמה ללבנה אין ללבנה כלום משלה אלא השתקפות של השמש בה כל האור זה השמש ללבנה אין אין אור עצמי

רק השתקפות של השמש זה היה הבחינה בין משה לבין יהושע יהושע מקבל את התפקיד והוא צריך להכניס את עם ישראל לארץ ישראל המובטחת

הוא גם צריך להילחם עם 31 מלכים ומדובר

על מי שהיה תלמיד ישיבה.

נער לא היה מיש מן האוהל.

עם ישראל, מסכימים לקבל אותו כמנהיג אבל מתנים תנאי.

אם השם יהיה עמו כמו שהיה עם משה רבנו, הם מקבלים את המנהיגות.

נו,

מקבל את התפקיד ונכנס לארץ,

שלושה ימים לאחר מכן הוא עושה את הטעות הגדולה ביותר.

בכניסתו לארץ הוא מצווה לא תחיה כל נשמה.

יש שבעה עמים שהם עובדי עבודה זרה, עובדי אלילים, שצריך להחריט אותם במידה שהם לא עוזבים את הארץ והם לא יכולים להישאר בארץ.

הגרגשי מסכים ועוזב לאפריקה,

הגבעונים מתחזים לעם רחוק שלא משבעה עממים,

ובאים ליהושע ומונעים אותו ואומרים לו שהם לא מהשבעה עמים.

יהושע לא עושה בדיקה מספקת וכורת איתם ברית שלא ירה להם,

ואם יבואו עליהם מלחמה גם יגן עליהם,

והם נשארים.

אחר כך מתבררת הטעות הנוראה

שהם בעצם משבעה עמים וצריך היה להחריטם.

אבל מה יעשה יהושע?

הוא כרת איתם ברית בשם השם.

פשלה כזאת היא פשלה נוראה.

מה עושה יהושע?

העם כועס,

הוא לא מפנה את האשם ישירות ליהושע אלא לזקנים,

אבל הם מתכוונים ליהושע,

ועכשיו זה מבחן של מנהיגות. מה עושה מנהיג בשעה כזאת?

מחליף את דבריו או לא מחליף?

מסכים למשאל או לא מסכים?

משנה בדיבורו או לא?

חוזר להיות מפאיניק,

או ליכודניק, דברים שכל יום רואים.

רוצים לקחת לך את הכיסא, אתה מחליץ שאתה משהו אחר, מה הבעיה? אמרתי שפעם ככה, היום אני אומר משהו אחר. פעם אמרתי אסור, היום אני אומר מותר, מה הבעיה?

צריך להישאר על הכיסא, לא?

יהושע לא פוליטיקאי, הוא גם לא שרון.

יהושע, להבדיל טריליונים הבדלות,

אומר, אני לא אעשה חילול השם.

אני כראתי ברית בשם השם. יבואו אומות העולם ויגידו,

אלה נשבעים באלוקים שלהם,

ומזלזלים בו,

חילול השם הזה אני לא מסכים.

אתה יכול לאבד אבל את המנהיגות.

ייבחר מנהיג שהוא פחות טוב ממך, ואחר כך יהיו יותר בעיות לעם ישראל. כדאי שתישאר.

תגיד פשלה, תגיד זה ותגמור.

חוץ מזה, היה לו צד היתר.

מין שנשבע שועה טעות, הטעו אותו,

ועל זה הייתה שועה, הוא לא חייב.

הוא אומר, כן, אבל מה הגויים יפרשו?

חילול השם.

היהודים מחללים את שם האלוקים שלהם.

הוא לא מסכים.

לא מסכים, נשאר בברית, ולא הורג את הגבעונים.

הוא עושה אותם משואבי מים וחוטבי עצים,

אבל לא הורג אותם.

לאחר כמה שנים הם נקלעים למלחמה,

והם פונים אליו לעזרא החצופים.

מבקשים עזרה.

טוב, לא מספיק.

כשהשארתי אתכם בחיים, אתם רוצים גם שאני אקח את הבנים,

את העם, שיילחמו בשבילכם, ועלולים ליפול גם חללים במלחמה?

חוצפה שאין כדוגמתה.

יכול היה להשתמט יהושע.

די לי שהשארתי אתכם בחיים.

אבל הוא אומר, ברית זה ברית, ושבועה זה שבועה,

אפילו שבועת טעות, חילול השם.

מה יהיה?

יוצא למלחמה ולוקח מבחירי הבנים לצאת למלחמה.

באותה מלחמה לא מספיק לו הזמן כדי לגמור אותה, אז לא נלחמו עם אינפרה אדום בלילה,

איך שחשך היום,

היו מתכנסים במחנות וממתינים ליום מחר, וממשיכים את המלחמה.

והוא צריך כמה שעות כדי לגמור את המלחמה ולנצח,

אז הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא, שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון,

והקדוש ברוך הוא שומע בקולו ומעמיד חמה בשביל יהושע,

והוא נוצח את המלחמה.

מי לא יודע בעולם שיהושע בן נון העמיד חמה?

בזכות מה?

אמר הקדוש ברוך הוא,

אתה דאגת לשמי שלא ייפגע?

אתה דאגת לכבודי?

אני אדאג לכבודך ששימך יתפרסם בכל העולם כולו. זה יהושע בן נון.

זה מבניו של אפרים.

אפרים היה לומד תורה.

בשעה שיוסף היה במצרים שליט,

היו לו שני בנים, אפרים ומנשה.

להבדיל,

טריליונים של הבדלות.

אתם רואים שרון, שני ילדים לידו,

אחד כן, אחד לא, עמרי לידו, והשני פה ושם.

מה קרה פה?

אפרים ויתר על השהות ליד המלך, ליד השליט.

כל תכסיסי המלוכה לא עניינו אותו.

הלך לארץ ישראל יעקב, סבא שלו, ולמד איתו תורה.

מנשה, הוא המתרגם,

שהיה עם האחים של יוסף המתרגם,

הוא נשאר עם אביו לידו.

הוא היה יותר בהנהגה.

אפרים, שהשקיע את חייו בלימוד התורה,

יצא ממנו יהושע,

שהכניס את עם ישראל לארץ ישראל,

ולימד אותם תורה.

ובימיו לא פשע ישראל בכלל,

בימי יהושע בן נון.

מנשה,

הוא היה יותר בהנהגה.

יצא ממנו גדעון.

מי זה גדעון?

גדעון היה הבן של יואש אבי העזרי.

והי כי זעקו בני ישראל אל השם על אודות מדיין,

וישלח השם איש נביא אל בני ישראל, ויאמר להם, כה אמר השם אלוקי ישראל,

אנוכי העליתי אתכם ממצרים,

ואוציא אתכם מבית עבדים,

ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל לוחציכם,

ואגרש אותם מפניכם,

ואתנה לכם את ארצם.

ואומרה לכם אני השם אלוקיכם, לא תראו את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם,

ולא שמעתם בקולי.

ויבוא מלאך,

ויבוא מלאך השם,

וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי,

וגדעון בנו חובט חיטים בגת

להעניס מפני מדיין.

וירא אליו מלאך השם ויאמר אליו,

השם עמך גיבור החיל.

ויאמר אליו גדעון,

בי אדוני,

ויש השם עמנו?

ולמה מצעטנו כל זאת?

ויהיה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו לאמור,

הלוא ממצרים העלנו השם,

בעתה נטשנו השם ויתנינו בכף מדיין?

וייפן אליו השם ויאמר לך בכוחך הזה והושעת את ישראל מכף מדיין הלא שלחתיך.

ויאמר אליו בי אדוני במה הושיעת ישראל הנה על פי הדל במנשה ואנוכי הצעיר בבית אבי.

ויאמר אליו השם כי אהיה עמך והקית את מדיין כאיש אחד.

מה היה הכוח של גדעון ולמה זכה?

הוא לימד סנגוריה על עם ישראל,

לימד זכות על עם ישראל.

זאת אומרת,

הוא פונה אל המלאך

ואומר לו,

בי אדוני, ויש השם עמנו.

ולמה מצעדנו כל זאת? ויהיה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו לאמור,

הלוא ממצרים העלנו השם ועתן תשנו השם ויתנינו בכף מדיין?

אפילו אם אנחנו חוטאים.

מה אנחנו גרועים מיוצאי מצרים?

יוצאי מצרים היו עובדי עבודה זו רק כמו המצרים,

והקדוש ברוך הוא הציל אותם והושיע אותם.

במה נגרע חלקנו? למה עכשיו הקדוש ברוך הוא לא עושה לנו כעין שעשה אז?

מה אמר לו המלאך?

לך בכוחך זה והושעת את ישראל.

בכוח הסנגוריה שלימד. קיבל את ההנהגה,

יצא לדרך.

בסיום הפרשה, יהודים יקרים,

אנחנו רואים שיוסף, אחרי שמברך

את יוסף ואת בנם.

ויברכם ביום ההוא לאמור,

בך יברך ישראל לאמור, ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה,

וישם את אפרים לפני מנשה.

למה ויברכם ביום ההוא?

בטח שהוא בירך אותם ביום ההוא. מתי בירך אותם?

ביום שבירך אותם. מתי זה היה? ביום ההוא.

למה צריך לטוב ביום ההוא? ויברך אותם. ברור שזה באותו יום.

אלא ביום ההוא, ביום פטירתו של ישראל.

בשעה שהאדם הולך להיפטר מן העולם,

כשהוא מבקש משהו או מצווה משהו, את אלה שניצבים לידו,

בשעה שרואים את האדם

בשלב שהוא עוזב את העולם,

כל מי שנמצא בסביבתו רואה את אפסיות העולם הזה.

ישראל אבינו, שעבד את האלוקים כפי שראוי לעבוד,

רגל במרכבה, בחיר שבאבות,

מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, בו, פירושו, בזכותו,

הוא מעלה מלאכים, מוריד, מפעיל ומשפיע בכל העולם כולו.

רוצה מצד אחד להישאר בעולם הזה כדי להמשיך לעשות מצוות

לכבוד השם יתברך,

מצד שני רוצה להיות בקרבת השם אלוקים, כי הגיע הזמן ואין דבר יותר נעלה, קרבת אלוקים לטוב.

כמו שכתוב, ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרבו ימי ישראל כל הימים.

כל החיים שלו ביחד מצטברים, כל ימיו ביחד באים

וקרבים לפני הקדוש ברוך הוא, הוא עומד להגיע לפניו

עם כל הימים שלו.

המבחן הזה של להישאר או ללכת,

האם לעשות קידוש השם והישארות כאן או ללכת

אצל הקדוש ברוך הוא, כי הוא קורא לך,

הקטע הזה של ההיפרדות

הוא מבחן גדול מאוד לכל אחד ואחד. מי שנמצא בסביבה ורואה דבר כזה, הרושם של זה נשאר עליו לעולם.

באותו יום הוא מברך אותם,

וכשהוא מברך אותם,

הוא אומר ברכה,

בך יברך ישראל כל יהודי ויהודייה מישראל, יברכו את הילדים שלהם, כמו שכתוב בסידור ביום שישי,

אחרי הקידוש, מניח האב את ידיו על ראש בניו ובנותיו ומברך.

מה מברך?

ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה.

מה הברכה הזאת?

מה הברכה הזאת?

בשעה שמגיעים מנשה ואפרים אצל ישראל,

הבכור והצעיר הקטון.

פתאום רואה הבכור שהסבא הקדוש, הצדיק,

מסכל את ידיו ושם את היד השמאלית על ראשו,

ואת הימנית החשובה על ראש אחיו הקטון.

מה היה צריך? להתקנא בקנאה עצומה או לשמור טינה לאחיו.

למה הוא מקבל את הברכה המובחרת בימין?

הרי כבר ראינו מה קרה.

יוסף בעצמו, שנתקנאו בו אחיו על כתונת הפסים שקנה לו אביו יעקב.

מה גרמה לירידה

של יוסף למצרים ולכל השעבוד שהיה לעם ישראל שם 210 שנים.

והתסריט חוזר,

ושני הבנים של יוסף עומדים באותו מבחן,

ויש החלפה בין הגדול לקטן.

וירא הדבר בעיני יוסף,

אבל מנשה הבכור שותק,

לא אומר מילה,

לא באותה שעה ולא לאחר מכן.

לא נכנסת בו קנאה כלפי אחיו הצעיר.

אין ברכה לברך את הילדים יותר מאשר ישמחה אלוהים כאפרים וכמנשה שלא תהיה בילדים לעולם קנאה.

ואין בית כמעט שלא מקנאים אחים אלו באלו.

קנו לזה חולצה, למה אני לא?

קנו לזה משהו, לקחו את זה,

הקדימו את זה, אמרו לזה, נתנו לו טיפה יותר,

ועל זה יש מריבות כל החיים, בכל דבר, לא רק בין אחים, בין אנשים בכלל.

קנאת איש מרעהו.

ברכה גדולה זאת.

ברכה גדולה זאת.

מי שיכול להקפיד לברך את הילדים בזה,

ויתכוון בזה,

חשוב מאוד.

אבל צריך גם ללמד את זה, שידעו מה המעלות

שיש בזה.

היו עוד שני אחים כאלה,

משה ואהרון.

משה היה הקטן

והאהרון הגדול.

והקדוש ברוך הוא בוחר את משה הקטן,

שיהיה המנהיג של עם ישראל, לגאול אותם.

ומשה לא מסכים לקבל את התפקיד, ושבעה ימים בסנה הקדוש ברוך הוא מפציר בו שייקח את התפקיד, והוא לא מסכים איך הוא יעשה את זה לאחיו הגדול.

מעיד הקדוש ברוך הוא על אהרון הכהן אחיו,

אומר, ורעך ושמח בלבו.

אני יודע מה יש בלבו של אהרון,

הוא רק יראה אותך מקבל את התפקיד, הוא ישמח בלבו.

זה אני מעיד לך.

ולכן זכה אהרון

שהחושן יהיה על ליבו.

לב טהור כזה,

ראוי להיות עליו החושן והאורים ותומים. כל מה ששואלים ישראל לפני שיוצאים למלחמה,

שואלים בה אורים ותומים שנמצאים על החזה של אהרון הכהן הגדול.

לב כזה.

איפה אנחנו מוצאים דברים כאלה, מידות כאלה?

זאת אומרת,

ברכה זו היא ברכה חשובה,

וביום האחרון לפני שנפטר

ישראל אבינו,

הוא מברך אותם.

הוא גם לא מוכיח אותם בימי חייהם.

לדוגמה, את ראובן הוא לא הוכיח

אלא רק בסוף, פחז כמיים אל תותר,

כי עלית משכבי אביך.

הוא לא מוכיח אותו, הוא איבד את הכהונה, את המלוכה,

את הנבואה.

הפסיד ראובן בגלל הבהילות והפחז, המהירות של המעשה שעשה.

ולמה לא הוכיח אותו אביו בחייו לפני כן?

שאם היה מוכיח אותו,

ייתכן שהיה עוזב את בית אביו והולך ונדבק בעשיו.

אז לא אוהב לו כלום, אבל ביום האחרון מקבלים את התוכחת.

הרבה חוכמה יש בפרשיות האלה ללמוד.

בכל אופן, יהודים יקרים, צריך לדעת,

החיים שלנו יום אחד

הגיעו אל קיצם,

ואני לא יודע אם אנחנו נספיק לצוות

מה שצריך.

חשוב מאוד שנהווה דוגמה טובה לילדים,

ושנברך אותם במה שצריך.

ורואים שהילד שדווקא השקיע בלימוד התורה,

הוא זכה שיצא ממנו יהושע בן נון,

שיגאל את ישראל, יכניס אותם לארץ ישראל וייתן להם ללמוד תורה.

הבן שהיה יותר מנהיג, יותר עסקן,

אומנם גם זכה, כי גם הוא היה צדיק,

אבל פחות.

יצא ממנו גדעון שנעשה על ידו נס לישראל, אבל זה לא דומה.

ולכן היא שמחה אלוהים כאפרים וכמנשה, קודם אפרים ואחר כך מנשה.

יש מנהג בברית מילה שאומרים את הברכה הזאת,

ושמחה אלוהים כאפרים וכמנשה,

כי לא יודעים אם התינוק יהיה בסוף כמו אפרים או כמו מנשה.

מכל מקום שיהיה כמו אחד מהם זה טוב.

יהיה צדיק,

בין אם הוא הולך לישיבה והופך להיות גדול בתורה,

ובין אם הוא יתעסק בהנהגה,

שיהיה צדיק גם כן במעשיו.

בכל אופן, אתה צריך לקחת בחשבון שיום אחד נצטרך גם לתת דין וחשבון איך התנהגנו בחיינו,

איך התנהגנו בעולמנו וממה אנחנו יוצאים מכאן.

מספרים על רבי משה ליב מסאסוב,

זכר צדיק לברכה,

שהיה נוסע למרחקים לצורכי ציבור,

אם זה להכנסת כלה או למצווה אחרת,

ופעם הוא התעכב בנסיעתו זמן רב,

וכשחזר הביתה הקיפו אותו ילדים ושאלו אותו, אבא,

מה הבאת לנו?

השתמט,

ניסה לדחותם בקש,

אבל כשהמשיכו לטבוע בתחנונים,

בצעקות, נתעלף פתאום.

לאחר שהוא נקיץ מהעילפון, שאלה אותו אשתו האם הדברים נגעו לליבו, בקשת הילדים נגעה לליבו כל כך עד שהוא התעלף.

איך הוא בא בידיים ריקות ולא הביא להם שום מתנה,

כשגעגועיהם היו רבים מאוד.

אבא נעדר מהבית וחזר בידיים ריקות.

מה ענה רבי משה ליב מסאסוב,

אמר לא בגלל הבקשה שלהם ולא מפני החרפה שבבקשה נתעלף,

אלא באותה שעה שביקשו ממני, ציירתי לעצמי בדמיוני,

איך יהיה אחרי כשאני אגיע לעולם העליון, אחרי דרך רחוקה,

ואבא שלי, אבא שבשמיים, ישאל אותי,

מה הבאת מהדרך הרחוקה? מה הבאת? הבאת לנו משהו?

מה אני אגיד לו אז? מה הבאתי לשמיים?

מישהו מאיתנו בכלל חושב שהוא צריך להביא משהו?

כל היום חושבים על מה לקחת.

לאן לקחת? לא לשם, לפה.

כל היום רק מה לקחת? עוד, עוד, עוד, שיהיה עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. למי?

להניח לאחרים וללכת בלי כלום.

מי חושב על להתכונן ולהכין לעולם העליון?

מספרים על החפץ חיים בתחילת ימיו,

עיר מולדתו נקראה זטיל.

היא הייתה סמוכה לווילנה.

היה שם מטורף אחד שהיה מכתת את רגליו מרחק של כמה פרסאות

להגיע לווילנה כדי לקחת מגבי של בית המדרש קמצוץ טבק להערכה.

קילומטרים הולך ברגל

בשביל שחטה

וחוזר בחזרה.

למחרת בא עוד פעם, הולך קילומטרים לקחת קמצוץ טבק.

בשיחות של החפץ חיים, כשהיה עושה חשבון נפש עם הקהל,

הוא היה אומר, כשיגיע האדם לעולם האמת, ישאלו, מה הבאת מדרך כה רחוקה?

שהמרחק של ההילוך מהעולם העליון לפה זה כמה מאות שנים,

והתברר שהוא הביא רק קמצוץ טבק.

איזה פדיחה.

מה זה?

בן אדם הלך, קנה סיגריות, עשן,

עשה לו פייפ,

כל היום, פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפש מה זה?

שזה באת לעולם?

אוי אוי אוי אוי אוי אוי. עוד סיפור אחד קצר.

מספרים על רבי איצל פטרבורג בלאזר, שפגש את האדמו״ר הורוביץ,

הסבא מנוורדוק,

בעל ספר מדרגת האדם, אדם ענק.

בטרם שפרש להתבודד ביער,

עדיין היה טרוד במסחר,

לאחר שהוא ירד משולחן חותנו, פעם היה חותן, מפרנס את החתן למשך כמה שנים, כדי שיוכל לעסוק בתורה, וכשההסכם נגמר,

צריך לדאוג לפרנסה,

אז הסבא מנוורדוק עסק

בעסק ונכנס למסחר, עזב את הלימוד ונכנס למסחר.

אז הוא שאל אותו,

רבי איצל,

מה קורה איתך?

אמר לו,

יש לי משפחה גדולה שצריכה להתפרנס, אחרת ממה יהיה להם לחיות?

השיב לו רבי איצל בשאלה,

ובמה מתים?

אתה יודע במה חיים.

צריך לעבוד, שתהיה פרנסה, ובזה חיים.

שאל אותו, במה מתים?

עם מה אתה תמות?

מה תיקח איתך?

עם מה תבוא?

עם מסחר? עם פתקאות? עם שוברים? עם צ'קים דחויים?

עם צ'קים קופצים? עם מה?

השאלה הזאת גרמה לו לעזוב את המסחר, ללכת, להתבודד ביער,

ללמוד, ויצא מזה סבא מנוורדוק, גאון ישראל.

כל יהודי יש בו ניצוץ של אמת שהוא יודע מה האמת,

אבל הוא עטוף בקליפות של הרחוב,

בקליפות של החברים, של השכנים,

של המוזיקות, של הבלגנים.

של השפיצים,

של העגילים, של הג'ל,

של התמונות,

שהוא כבר לא יודע מי הוא, מה הוא, למה הוא.

פעם הוא רוצה להיות כזה,

פעם הוא רוצה להיות כזאת,

פעם הוא רוצה... אי אפשר לדעת מה הוא רוצה.

ואף אחד לא עומד כמעט לברר בעצם מה אני עושה.

תחשבו רגע,

אם מודיעים לכם, יש עוד 24 שעות, מעלים אתכם למעלה.

נו, מה אתה רוצה להספיק לעשות?

מה, עוד משחק כדורגל?

עוד תוכנית?

מה, לשמוע עוד שיר?

לאכול שתי עוגות?

מה, פסוליה?

מה אתה רוצה?

נו, מהר, 24 שעות.

מה יעשה?

מה יעשה?

מצטמצם, אומרים לו, עוד שעה, עוד שעה.

קח שעה אחרונה, מה אתה עושה?

נו, מה עושים שעה אחרונה?

מה עושים?

מסיבת סיום.

מחזירים ציוד.

מה עושים?

רק לחשוב, עד שהוא יחשוב מה הוא רוצה לעשות,

הלך הזמן.

אדם שלא הכין את עצמו, באמת לפעמים זו הפתעה לא נעימה.

הפתעה לא נעימה.

לפעמים זה בא מהר.

מה עושים?

צריך להתכונן.

מי חכם?

מי שמתכונן.

מי שמתכונן, חכם.

איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

מה זה רואה את הנולד?

הנולד עוד לא נולד. אז איך רואים את הנולד?

הרואה זה עכשיו, הנולד זה עתיד.

החכם את העתיד רואה עכשיו, רואה את הנולד.

הנולד אצלו הוא כבר עכשיו.

הוא יודע שכל רגע יכול להיות שהוא יצטרך להסתלק.

ומה הוא הכין?

אז בשביל מה הוא בא?

מה התכלית?

הכל חרטא.

למי שחי בחרטא.

אבל מי שחי באמת ויודע מה הסיבה שהוא בא לעולם,

אשרבש לחלקו. כל רגע הוא מתענג ומתמוגג.

אין לו קנאה ואין לו תחרות עם כל אחד,

והוא שמח בחלקו.

והוא יודע מה שהשם נותן, נותן בהשגחה ובידיעה ברורה מה ראוי.

ואת הכלים שנותן השם צריך להשתמש בהם, לעשות כרצונו.

זה הכל, בלי להתווכח, בלי לריב, בלי שום דבר. יש לך חיים? נצל אותם.

אחד בא לעבודה,

אומרים לו, תשמע, אדוני, אתה עומד ליד המכונה הזאת,

כשזה מתחיל אתה לוחץ פה, כשזה מסיים אתה לוחץ שם.

מה הוא בא? להתפרנס, נכון?

התחיל להתווכח עם המעביד.

למה אני על המכונה הזאת? שים אותי גם על זאת, שים אותי גם על זאת.

תן לי גם את התה.

תן לי גם זה.

אה שדה, לך לך מותק, חפש מקום אחר. מה אתה אמר?

עוד לא באת? כבר התחלת להשתלט לי על העסק.

בן אדם נורמלי בא, בא, אומרים, לא עושה.

מצאת חן בעיני המעביד, יקדם אותך.

ייתן לך עוד, ייתן לך זה, ייתן לך זה. עוד לא התחיל לעבוד, מה המכונית?

פלאפון מקבלים?

שיחות לחוץ לארץ?

אה, איזה דרישות. עוד לא בא, כבר הוא רוצה את הכול. מענקים גם.

הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד כלים.

מה הכלים שקיבלת? תעבוד איתם.

הוא יראה שאתה משתמש בהם כראוי, משתמש בהם טוב, מנצל אותם. הוא ייתן לך עוד כלים.

מה זה כלים?

כלים זה הכול.

עוד חיים זה כלים.

עוד בריאות זה כלים.

עוד כסף זה כלים, עוד חוכמה זה כלים.

נותן לך כלים, מה אתה עושה איתם?

כתוב שהקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים.

שאלה מטרונית האחת את רבי עקיבא, למה הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים?

שייתן חוכמה לטיפשים.

אמר לה, אני אשאל אותך שאלה.

אם היו באים אצלך עני ועשיר רוצים ללוות כסף,

למי היא התמלבה? לעני או לעשיר?

אמרה לה, לעשיר?

אבל אבל הענית צריך, אמרה לו, כן, אני מחפש את מי שיחזיר

הוא לא יחזיר, אמר לה אותו דבר, הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים כי הם ידעים להחזיר

מקבלים חוכמה, מחזירים בתמורה, שימוש נאות

אבל אם הוא ייתן לטיפשים, ילכו לבית המרזח, ישתכרו, יצחקו, יתלוצצו,

יצפניו,

יצחקו על כל העולם, נתנו להם חוכמה, נהיו ארטיסטים

זה לא חוכמה, הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה לחכמים,

מה עושים עם זה?

חכמים.

לכן כל אחד מקבל כלים, צריך להודות לשם על מה שקיבל, גם אם הוא חושב שמגיע לו יותר ולשני יש יותר,

תעמוד קודם במבחן שיראו שאתה מנצל את הכלים ואחר כך יוסיפו לך ודאי,

הקדוש ברוך הוא ודאי שרוצה להוסיף לכל אחד כמה שיותר כלים,

אבל שום מעביד בעל שכל לא ייתן לאחד

מברג ומברגה ומברגה חשמלית ועוד ועוד ועוד ועוד, כשהוא משתמש תמיד רק במברג אחד.

בשביל מה לתת לו אורגז כלים?

הם כל הזמן עובדים רק במברג אחד.

לא חבל?

גם הוא סתם סוחר וגם זה לא מנוצל, מישהו אחר יכול להשתמש.

חשבון נפש.

כל פרשה בתורה, חשבון נפש.

להסתכל, להתבונן, לראות את הראשונים, האבות הקדושים, איך התנהגו, מה עשו, וללמוד.

יש לנו מי ללמוד.

לא בטלוויזיה החינוכית,

לא בטלוויזיה הכללית,

לא בשום מקום אפשר ללמוד.

אין מה ללמוד.

גם המלמדים לא כל כך

דוגמה טובה.

איפה אפשר ללמוד?

בתורה הקדושה.

שם זה המקור ללמוד.

מה טוב ומה לא טוב.

ממה צריך להישמר ומה צריך לעשות.

אדם שזוכה ללך בדרכי התורה והמצוות

הופך להיות צדיק.

איזה צדיק?

כשהקדוש ברוך הוא קבע את הקריטריון.

צדיק שהולך בצדק ועושה בישרות את מה שהשם הטיל עליו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש למישהו שאלה? או שכולם יודעים בדיוק מה צריך לעשות, איך להשתמש בכלים, הכל בסדר?

יש שאלה? הנה, שם בסוף. תן בבקשה.

שלום, כובד הרב.

יש לי בערך שתי שאלות,

ועוד איזה בן אדם אחד שרוצה פה לשים ציצית ולא כל כך נהיים לו לעלות לבמה.

אז עוד מעט.

דבר ראשון, יש לי שאלה בקשר להתבודדות.

אני שמעתי היום, לפני שבאתי לפה, הרצאה שהייתה במיאמי,

שאתה אמרת שבעצם התפילה שחרית מנחה ורבית זה בעצם מה שהקדוש ברוך הוא הכי רוצה.

כאילו, זה בדיוק הבקשות שהוא רוצה מאיתנו. ובעצם רבי נחמן אומר שההתבודדות זה הכי טוב, קצר, רע, לא יודע מה אנחנו הולכים להגיד.

ובעצם אלוקים הכי אוהב שאנחנו באים עליו בצורה הכי פשוטה,

והכי, כאילו זה באמת אבא שלנו.

אז יש לי שאלה, אז בעצם יכול להיות שבהתבודדות הקדוש ברוך הוא בכלל לא מקשיב למה שאני אומרת, כי יש עדיין, מאז שהיא חרב בית המקדש,

אני הבנתי שיש כמו ברזילים רוחניים שמונעים מהתפילה להגיע, לא בעצם כל תפילה מגיעה לקדוש ברוך הוא.

אז זו בעצם שאלה ראשונה בקשר להתבודדות. תשובה.

הקדוש ברוך הוא רוצה,

במה שנקבע על ידי אנשי כנסת הגדולה, בנוסח התפילה שנקבע לכל הדורות,

וכולם התפללו לפי נוסח התפילה הזה, כולל התנאים, האמוראים, הגאונים,

כל גדולי עולם, הרמב״ם ורש״י וכולי וכולי וכולי, על פי התפילה המצויה בידינו, סידור התפילה שבו אנחנו מתפללים.

בנוסף,

אדם יכול להוסיף להתפלל בדרך כזו או אחרת,

בין אם זה בהתבודדות,

בין אם זה לא בהתבודדות,

אבל כשאדם ישוחח עם הקדוש ברוך הוא, אין בזה שום בעיה,

בכל הדורות עשו זאת,

אבל זו שיחה לפני השם,

דרך אגב, תפילה נקראת גם שיחה,

ויצא יצחק לשוח בשדה,

ואין שיחה אלא לשון תפילה.

ואדם יכול לשוחח עם הקדוש ברוך הוא ולדבר איתו, לדבר אליו בשם של אבא ולפנות אליו כמו אבא, וכאילו הוא עומד לפניו, והכול מצוין ונפלא, אבל אסור לו לפספס אפילו תפילה אחת משלוש התפילות האלה.

שאלה שנייה, בקשר לאמונה.

רבי נחמן, עליו השלום בזכותי הגדרנו,

כל הזמן אומר,

שלח אמונה שלמה, בכל דבר אמונה בקדוש ברוך הוא אמונה.

ולי ברוך השם יש אמונה מאוד חזקה.

אבל מצד שני, אף אחד מאיתנו לא צדיק כמו רבי חנינה בן דוסה. ובעצם לא הייתה יכולה להיות אמונה שלמה, כי לא היה, בו אפילו חטא אחד לא היה.

אז זה לא היה מלא לפחד.

ובעצם אפילו יעקב אבינו, במה שקרה עם עשו, הוא בעצם לא הסתמך רק על האמונה, הוא גם שלח לו את כל הבהמות ואת כל הדברים האלה.

עכשיו אני רוצה לדעת איפה בעצם האמונה,

איפה אפשר, לא רק בעצם להסתמך על האמונה,

הבנת?

איפה אפשר האמונה? נקטעה השאלה. איפה אפשר האמונה? איפה בעצם, אני יש לי אמונה שלמה, אבל בעצם כאילו, מתי בעצם, כמו שיעקב אבינו לא רק סמך על האמונה, הוא גם שלח את הדברים לעשו.

תראי. את המתנות. יש אמונה ויש ביטחון.

כל מי שבוטח מאמין.

לא כל מי שמאמין בוטח.

לדוגמה, יש הרבה אנשים מאמינים בקדוש ברוך הוא,

אבל הם לא בוטחים בו ב-100 אחוז.

אז הראייה שהם עובדים בלי סוף.

אם אתה מאמין שהמזונות והטרף יגיעו לביתך בכל מקרה, כי המזונות של האדם קצובים,

לא היית מתאמץ כל כך.

ואם זה בשביל גזירת ההשתדלות, כמו שכתוב, גזירת אפיך תאכל לחם,

שזו גזירה שנובעת מקללה,

שנתקלל אדם הראשון,

אז אתה יכול למעט בהשתדלות.

ואם אתה לא ממעט ואתה משתדל הרבה, סימן שהביטחון שלך לקוי.

אתה מאמין,

אבל אתה לא בוטח.

בוטח?

ודאי מאמין.

במי הוא בוטח אם הוא לא עושה כלום והוא לא משתדל?

אלא במי שהוא מאמין.

עכשיו, אמונה שאדם יאמין שהכל מושגח מאיתו יתברך, והכל בהשגחה, והשם עינות צופייה על כל בני אדם, והוא רואה במעשיהם, הוא שוקל אותם,

והוא נותן לכל אחד כפרי מעללו,

זה אמונה טובה ונפלאה,

אבל זה יגרום גם שאדם לא יהיה חטא לעולם.

כי אם הוא מאמין שהשם משגיח עליו ורואה במעשיו בכל רגע,

כיצד הוא יעשה עבירה בפני אבי שבשמיים?

איך ייתכן?

אבל אם הוא יהיה חטא,

ואפילו בסתר, וזה עוד יותר גרוע,

אז ודאי שהוא לא כל כך מאמין.

ועוד יותר, אם הוא היה מאמין שיש גם שכר ועונש,

הוא יודע שעונש זה לא כמו שכר,

אז איך הוא לא מפחד מהעונש?

אם הוא מאמין,

הוא יודע שמה שאמרו החכמים זה נכון,

כיצד הוא לא מפחד?

אז לזכות לאמונה כמו שאת חושבת שאת מאמינה זה לא פשוט, כי את כבר במדרגת רבי חנינא בן דוסא.

לא, לא. אה, אם לא, אז את עוד לא מאמינה.

מאמינה, אבל לא מספיק.

כי רבי חנינא בן דוסא לא פחד, לדוגמה, לשים את הרגל שלו בחור של הנחש,

של הערוד.

באו אליו התלמידים

ואמרו לו שיש ערוד,

שם של נחש שמפריע להגיע לבית המדרש.

אז הוא אמר, הראו לי,

לקחו אותו, אמרו לו, הנה, פה, מהחור הזה הוא יוצא.

הלך, חלץ את נעלו,

והכניס את הרגל שלו לתוך החור.

יצא נחש והיקישו,

ומת הנחש.

לקח את הנחש על צווארו,

שאלו אותו, תלמידיו, איך זה?

אמר להם, נלמדכם שאין הערוד ממית אלא חטא ממית.

מי שיש לו חטא,

אז הערוד נשלח כשליח להכיש אותו.

אבל מי שאין לו חטא,

גם אם יבוא ויכיש אותו, לא יכול לפגוע בו.

למה הוא יכיש אותו מהקרב?

להכיש?

זה הנחש.

עקרב,

עוקץ.

כל אחד בטבע יש לו את התפקיד.

אבל אם זה יפגע או לא יפגע,

זה הכול בגזרת השם.

אדם יכול לנסות להזיק אותך,

ולא יוכל להזיק אותך.

אדם יכול לשפוך לך הרבה מים על השדה שלך בשביל שתיסחף?

בעצם זו יכולה להיות הברכה שלך,

שהאדמה תהיה מדושנת ולשנה הבא יהיו לך יותר פירות.

הוא התכוון להרע,

ויצא שהוא מתים.

בלעם קילל, יצא מברך.

פרעה רצה להרוג את מושיען של ישראל,

וגידל אותו בבית.

המן הכין את העץ למרדכי, ותלו אותו עליו.

זאת אומרת,

אתה יכול להתכוון מה שאתה רוצה,

אבל הקב' ברוך הוא מחליט.

אז לכן רבי חנינא בן דוסא, שידע בדיוק מיהו ומהו,

והרי בת קול הייתה יוצאת בכל יום ואומרת, כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובין מערב שבת עד ערב שבת.

זה היה צדיק, יסוד עולם, הוא ידע את ערכו.

הוא היה מאמין 100%. הוא לא היה לו מה לאכול,

הוא לא היה לו מה לאכול.

קו חרובין מערב שבת לערב שבת,

אתה יודע מה זה לאכול? חרוב, יבש, אתה יודע איזה רעש, איזה ריח,

איזה טעם.

כל היום, כל היום, כל יום, כל השנה לאכול אותו דבר?

והיו באים אצלו לקבל ברכות, כי הוא היה צדיק.

כבוד הרב, ברכה לפרנסה.

הוא נותן ברכה לפרנסה,

ונהיה להם פרנסה.

ברכה לזרע, נהיה.

ברכה לזה, הכל מצליח.

ורק הוא, תפרן,

אין לו כלום.

ויוצאת בת-קול מן השמיים ואומרת כל יום.

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני.

וחנינא בני, די לו בקו חרובים, ככה כולם מבינים.

אבל לא,

אומרים חכמים,

הבת-קול אמרה את זה בניגון אחר.

כל העולם ניזון בשביל של חנינא בני. יש שביל של שפע שיורד מהעולם העליון למטה.

כל המזון של כל העולם ירד בשביל, בזכות חנינא בני.

וחנינא בני,

די לו בקו חרובין?

אתם לא מתביישים?

באים לקבל ממנו ברכות?

באים לקבל ממנו עיצון?

באים לקבל ממנו הכל? ואתם משאירים אותו רק עם קו חרובין?

קיבלתם ברכה,

נהייתם עשירים.

הלכתם לקנות לו משהו, לתת לו משהו, להאכיל אותו משהו?

לא, לקחו את הברכה, הלכו, התעשרו, שכחו את חנינא.

כל יום יוצאת בת קול אומרת, וחנינא בני, די לו בקו חרובים?

הוא לא הזדקק, עובדה שהוא המשיך לאכול חרובים,

אבל אין בעיה.

הוא לא רצה,

הוא לא רצה, בטח שהספיק לו, די לו.

אבל לא הבנת, אבל זה לא אומר שאתה פטור מלתת לו.

אני גם יכול לראות עני,

ולהגיד, אתה יודע מה, אם הוא עני והשם גזר עליו, ככה צריך להיות. מה פתאום שאני אתן לו? מה, אני אפריע לקדוש ברוך הוא בתוכנית?

מה פתאום שאני אתן לו?

חד סובל,

בוכה נגד יופי לך.

מגיע לך אם אתה בוכה, יופי, תמשיך.

מה הוא לא עני?

לא עני. אה, קו חרובים זה עשירות.

הבנתי.

אפשר לברך אותך שיהיה לך ככה?

כבוד הרב, אפשר רק שאלה אחרונה?

רגע, הוא תקוע עם החרוב.

נכון?

אז מה?

אז מה אתה רוצה עכשיו?

זה לא עניין, זה לא עניין.

ודאי, אבל הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא ידע שמצד עצמו חנינא מסתפק.

מסתפק.

הוא לא עשה שום השתדלות לשנות את מצבו.

שום השתדלות.

רגע, רק שנייה, היא עוד לא סיימה את השאלה שלה. כן?

שאלה אחרונה זה בקשר לרבי מלובביץ'. הייתי באיזו הרצאה של חב״ד,

שהם אמרו שהרבי קיבל כמו מכתבים מהשמיים,

שבאחד המכתבים היה כתוב שלא הייתה מלחמת גוג או מגוג.

הבנתי, ואני קיבלתי מכתב שכן יהיה.

איפה היהודי עם הציצית?

אה, אז זהו, יש שם ילד,

הוא נורא, הוא לא רוצה, אבל אני מפחדת שזה יהיה שנאת חינם, אחר כך ישפוטו אותי למעלה, למה לא אמרתי אותו? לא, אל תפחדי.

אז בסדר, אז בסדר.

אז הוא ברוך השם, הוא שומר שבת, והוא שומע קלטות שלך, והוא בא איתנו לשיעורים וזה.

והוא יודע שאת מדברת עליו? כן, כן, הוא יודע.

נו, אז איפה הוא?

אבי, תקום אבי.

איפה אבי?

אבי. אבוש.

שאווי שאווי.

זה אתה אבי?

אתה אבי?

בוא אבי.

בכבוד!

ברוך אתה ה' מלך העולם. החיינו והגיענו והגימנו לזמן הזה. אמן.

תן לה שם בבקשה.

אני הבנתי, ותקן אותי אם אני טועה,

זה שבעצם לכל יהודי חילוני, יוצא לו לפגוש מישהו שמנסה,

אם הוא אומר לו בוא תראה איתי קלטת או בואי איתי לבית כנסת, איכשהו כאילו להתקרב לשם.

וכאילו, הרי יש את הקליפות שלא נותנות, כאילו, שלוקח זמן לאנשים להתקרב.

אז בעצם למה הקליפות האלה, בעזרת הצדיק הזה,

ולא תמיד מצליחות לרדת, כאילו,

אם באמת יש אמונה ובאמת רוצים ללכת, אבל בשלב כלשהו יש את היצר הרע שמשתלט,

כאילו,

למה לא מקבלים עזרה מהשם,

כאילו, אם מבקשים ממנו?

קודם כול, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו,

השם לא יעזבנו בידו. אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לאדם, אינו יכול לו.

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, זה היצר הרע

שהוא ממתין בתצפית על כל אחד ואחד בשביל להמית אותו, לא פחות מזה, לא להחטיא, להמית.

חכמים אמרו, הוא יצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות.

בהתחלה הוא בא לאדם כי יצר הרע מפתה אותו לעבירה.

באותה שעה שהוא עסוק בעבירה, הוא עולה למעלה ומסטין ודורש את דמיו של האיש ואומר להרוג אותו.

ופעמים ניתנת לו רשות והוא הופך להיות מלאך המוות.

אבל אם אדם צדיק, פירושו של דבר, לא רוצה לחטוא,

אפילו שהוא נכשל נגיד, אבל הוא לא רוצה לחטוא,

השם עוזר לו,

ואלמלא השם עוזר לו,

הוא לא יכול נגד יצרו.

הבא לטהר, מסייעים לו, הבא לטמא,

פותחים לו.

זאת אומרת,

מי שבאמת בא,

בא מרצון מעצמו בשביל לטהר,

אז מסייעים לו מן השמיים.

לא עושים בשבילו את כל העבודה,

אבל מסייעים לו,

עוזרים לו.

מי שבא לטמא,

רוצה לצאת לתרבות רעה, מה שנקרא, לעשות עבירות,

פותחים לו.

אין שום בעיה. אתה רוצה?

פתוח.

אדם מקדש את עצמו מעט למטה,

מקדשים אותו הרבה מלמעלה.

לעולם יש סיוע לאדם שחפץ, אבל

כמובן שהיצר לא רוצה לאבד את מי שהוא כבר הניח ידו עליו,

השקיע בו עשרות שנים,

הביא אותו לאן שהביא, ופתאום הוא רוצה להחלץ ממנו על ידי קלטת או הרצאה או שיעור,

אז היצר לא.

מנסה לדכדך אותו, לומר לו, אתה תפסיד, לא יהיו לך חברים,

לא יהיה לך ככה.

אתה לא תוכל לעשות יותר כך ולא כך. מתחיל להציג בפניו את כל מה שהוא אוהב.

בשביל מה? שההכרעה תהיה קשה, ולא חלילה ילך.

זו העבודה שלו.

וגם הצליח לחמוק ממנו,

כמו שכתוב, אם פגשך מנובל זה בדרך,

מושכהו לבית המדרש, אדרבה.

קח אותו למקום של קדושה,

ושם תן לו.

זה בשבילו פטיש,

זה אבן, כאילו מרסקים אותו.

אבל צריך לדעת דבר אחד, הוא יחכה גם בחוץ. איך שתצא, הוא יתחיל לשגע אותך מחדש.

הוא לא מוותר,

הוא לא מוותר על אף אחד אפילו ביום האחרון.

כשאדם ירצה להגיד, שמע ישראל,

לפני שהוא עוצם את עיניו,

הוא עוד עלול להכניס לו לפה שם של עבודה זרה.

אז היצר לא.

מנסה לדכדך אותו, לומר לו, אתה תפסיד, לא יהיה לך חברים,

לא יהיה לך ככה.

אתה לא תוכל לעשות יותר כך ולא כך. מתחיל להציג בפניו את כל מה שהוא אוהב.

בשביל מה? שההכרעה תהיה קשה, ולא חלילה ילך.

זו העבודה שלו.

וגם אם הצליח לחמוק ממנו,

כמו שכתוב, אם פגשך מנובל זה בדרך,

מושכהו לבית המדרש, אדרבא.

קח אותו למקום של קדושה,

נותן לו, זה בשבילו פטיש,

זה אבן, כאילו מרסקים אותו.

אבל צריך לדעת דבר אחד, הוא יחכה גם בחוץ. איך שתצא, הוא יתחיל לשגע אותך מחדש.

הוא לא מוותר,

הוא לא מוותר על אף אחד, אפילו ביום האחרון.

כשאדם ירצה להגיד שמע ישראל לפני שהוא עוצם את עיניו,

הוא עוד עלול להכניס לו לפה שם של עבודה זרה.

מחכמים תיקנו להגיד הודעה, מודעה מה שנקרא. להגיד שאם חלילה,

ואצטרך להגיע לחיי העולם הבא, וטרם,

טירתי.

אני אומר דברים שאיני רוצה וחפץ בהם, דברי כפירה, אמינות והכול, הרי אני מבטל אותם מעכשיו ומעיקרא ואין להם שום ממש וכולי וכולי, יש נוסח מודעה כזאת,

כי באותם רגעים יכול להיות שאדם לא יוכל לשלוט בעצמו,

והיצר יחייב אותו להגיד דברים בכפייה.

למרוד, ממש ברגעים האחרונים שימרוד.

לכן, יש מצווה לומר וידוי עם הגוסס, אדם שהולך

מבית העולם הזה לעולם הבא.

יש מצווה לומר איתו וידוי,

שהוא מתוודה על כל מעשיו וחטאיו בעולם, כדי שיצא זך ונקי כמי שמקבל עליו עול מלכות שמיים.

אבל בסך הכללי צריך לדעת,

קליפות זה החלק של היצר הרע וחילותיו,

הם יונקים מהקדושה,

כל הקיום של הסטרא האחרא, שזה כוחות הטומאה בעולם, זה יניקה מצד הקדושה, ואין להם קיום אם לא הקדושה.

ולכן הם נדבקים לאנשים שעושים מצוות ומחפשים עוד יותר להיות בקרבתם.

למה? כי הם מצליחים יותר שם לנהוג.

אבל בן אדם שדבק כל הזמן בתורה ומצוות ומעסיק את עצמו כל הזמן בעניינים כאלה,

אז אפילו שמתחככים בו ומנסים,

לא יצליחו אם יתמיד בדרכו,

ואפשר שבודדים גם יצליחו לבטל אותו לגמרי, כמו האבות הקדושים מדוד המלך,

בימינו קצת קשה,

אבל השאיפה לזה גם טובה מאוד.

בכל אופן,

מי שהולך על פי התורה ומקיים אורחותיה ומצוותיה ומדקדק בהן,

יצר הרע לא יוכל עליו.

כמה שינשא,

העיקר להיות דבוק לא רק בתורה ובמצוות, גם באנשים כאלה.

כמה שיותר סמוך ודבוק לחברה כזאת,

חברה טובה, מה שנקרא,

ממילא יהיה לו יותר קל, כי כשהחבורה ביחד, כוחם רב.

אחד יכול להרים 50 קילו,

שניים יכולים להרים 120 קילו.

שלושה, ארבעה, חמישה יכולים להרים אוטו שלם. אם תחלק את זה למשקל,

אף אחד לא יכול להרים את חלקו,

אבל ביחד כן.

כוח החבורה גדול יותר.

כשהחבורה היא חבורה של קודש,

הכוח שלהם גדול מאוד, גם לפעול אצל עצמם,

וגם לפעול אצל זולתם.

השם יעזור שתצליחו.

שנייה, הנה פה, כן?

שורה ראשונה שהרים אותה, כן? שלום.

זה מתחלק לשניים.

1. איך, למען השם, אפשר לנצל את כל הכלים ולהשתמש בהם?

2. אני רוצה שתברך אותי שאני אצליח.

כי למען האמת, אני לא מפחדת משום דבר. אפילו מהחטאים שלי אני לא מפחדת כל כך הרבה. כאילו, אני מפחדת, אבל אני יודעת שבעזרת השם,

הקדוש ברוך הוא ירחם עליי ויעזור לי למצוא את התשובה,

לעשות תשובה אמיתית על זה.

אבל הפחד הכי גדול שלי זה שבסוף אני אגלה שיכולתי לעשות יותר ולא עשיתי.

ותחושת ההחמצה הארורה הזו, זה הסיוט הכי מזעזע שלי.

איך עושים?

זה קשה.

את צודקת, זה פחד גדול מאוד, ויש על זה הרבה מעשים,

ולא אלאה אתכם, חלק מהם כבר נמצאים בקלטות.

אבל לדוגמה, כמו שהזכרתי,

אהרן

קדוש השם,

כשהשם מעיד עליו ורעך ושמח בליבו,

כתוב שאם היה יודע אהרן שיכתב עליו בתורה ורעך ושמח בליבו,

היה יוצא לקבל את אחיו בשובו ממדיין, בתופים ובמחולות.

זאת אומרת, היה לו כוח לעשות הרבה יותר.

וכן כתוב אצל בועז,

אם היה יודע שיכתב עליו ויצבוט לה כלי,

היה מאכיל אותה עגלה מפוטמת.

ויש עוד דוגמאות.

זאת אומרת,

לעולם אדם לא יודע כמה הפוטנציאל שלו.

תקחי ציור שלי, אני עצמי.

אני עצמי לא חושב שאני מנצל עדיין את כל הפוטנציאל שלי.

אבל תארי לך שאני לא הייתי יודע בכלל שיש אפשרות כזאת, והייתי היום, אני יודע, איזה אחד עם טלטלים מסתובב

עם טי-שירט בדיזינגוף,

ויושב שם ומקשקש קשקושים ומבלבל את המוח ושותה בירה. אני לא אוהב אף פעם, לא שתיתי, אבל לא חשוב.

נגיד בשביל להיות ככה מהג'מעה, אז אני יושב.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

היו אומרים, אתה יודע מי זה?

זה אמנון יצחק.

מעליך, אה?

יש אפשרות כזאת. אם לא הייתי קורא את מה שקראתי ומחליט את מה שהחלטתי ודבק במה שהאמנתי,

לא הייתי יושב פה היום.

זה רגע, זו החמצה קלה.

ברגע שנודעה לי האמת, יכולתי להחליט, לא עכשיו,

לדחות ולא לקיים בסוף.

יכולתי להחליט, אז בוא, יש הרבה כמוני והם לא עשו שום שינוי, לא מה שאני אעשה.

שלוש,

יכולתי לומר, מה עם החברים?

מה עם המשפחה?

מה, אני אהיה שונה מכולם?

ארבע.

הייתי יכול לעשות כל מיני חשבונות.

החוכמה,

כמו שהיא אומרת,

החשש

של החמצה של החיים.

תארו לכם בן אדם,

החזיק בידו את ההגרלה,

15 מיליון זה עכשיו היה בדרך?

15. 15 מיליון.

והוא זלזל, ואמר, עזב אותך, שטויות, כל החיים שלי, אני קורא לעצם את זה כלום, טראח, קרע את זה.

התברר אחר כך שזה הנכון.

אתם יודעים מה זה החמצה?

פעם סיפרתי שהיה בן אדם אחד,

בגיל 90, קיבל מכתב ממשרד הפנים,

והיה כתוב שם,

לכבוד פלוני אלמוני,

מצטערים לומר לך באיחור שזכית ב-20 מיליון דולר.

ירושה שהורישו לך.

אבל הוא כבר שבוע לפני שהוא צריך למות.

אחד מקבל 20 מיליון דולר.

בסיפור המקורי אמרתי עשר, עכשיו עליתי קצת.

נו, מה עושה אחד כזה?

הוא קורא עוד שתי שורות,

וכתוב, אנחנו עדיין מצטערים ויותר על זה שלא

השגנו אותך 40 שנה כי שינית את הכתובת.

זאת אומרת, כבר לפני 40 שנה הוא היה צריך לקבל את הירושה,

הוא היה יכול לחיות כעשיר

ולא כתפרן, חרוב.

נו, אתם מאמינים?

האדם הזה עוד יקרא עוד שורה או שהוא כבר גמר לפני שבוע?

אדם כזה, שנותנים לו כזה דבר, זה עונש.

למה צריך לחכות עד גיל 90 כשאדם יגלה את האמת, אם הוא יכול לגלות אותה עכשיו? ואני אומר לכם שהירושה שיש לכם גדולה מ-20 מיליון דולר.

תורה ציווה לנו משה מורשה, קהילת יעקב. מורשה זה ירושה.

רק קהילת יעקב, עם ישראל, זכו לקבל את הירושה, התורה שמעניקה להם עולם הבא,

גן עדן שאין כדוגמתו.

כל הנאות העולם הזה כאין וכאפס,

וכאפס ממה שאנחנו עתידים לקבל.

חוץ מהעולם הזה, מה שאפשר לקבל,

אבל זה אפס אפסים.

לא אפס מה שאתה תקבל, שאם תאסוף את כל הנאות,

האנשים ובעלי החיים בכל העולם, מהאדם הראשון עד היום, ביחד,

ותיתן לבן אדם אחד, בבת אחת,

יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

רק הקורת רוח,

הנשימה של העולם הבא רק,

אם תאספו את כל חיי העולם הזה שהסברתי קודם,

ותיתנו לבן אדם אחת, שעה אחת של קורת רוח טובה יותר מכל זה.

אין לנו כלים אפילו להבין גודל העונג והאושר.

האושר הוא רוחני.

אבל מה לעשות?

אנחנו מתלהבים משטויות. זה כמו תינוק שמביאים לו סוכריית טופי ונותנים לו יהלום קטן.

במה הוא יבחר?

בסוכרייה. מה הוא מבין? סוכרייה הוא מבין.

תגיד לו, היהלום הזה, קונים בית חרושת לסוכריות.

הוא לא מבין.

הוא לא מבין.

מה לא בליהלומים? הוא לא מבין.

הוא מבין בסוכריות.

הוא מבין בקמצוץ טבק.

הוא יכול ללכת קילומטרים כל יום,

לקחת שחטה ולחזור.

ומחר עוד פעם.

אשהדה.

אתם תארים לכם מישהו פה מיהוד,

יוצא מכאן עכשיו כי הוא רעב, ואין פיתות ביהוד,

ואין באור יהודה, ואין בסביבה, ואפילו בסביוני.

הוא נוסע עד אילת להביא פיתה עם חומוס.

למה? בא לו.

בא לי.

ולמחרת נתברש עוד פעם שביתה של כל הלחמים והלחמניות והפיתות,

והוא נוסע עוד פעם בטיסה להביא פיתה עם חומוס.

מה אתם אומרים על אחד כזה?

מתקדם, אה?

אתם מעלים על הדעת שהקדוש ברוך הוא יוריד אותנו משמי השמיים העליונים.

מרחק טריליון עם שנות אור, לפי המדע,

לפה בשביל לאכול פיתה עם חומוס.

בשביל זה באנו לעולם לנגב חומוס.

זהו? זה מה שרצה הקדוש ברוך הוא?

לאכול לאפפה?

זהו.

מי שחושב כך

יקבל כאפה.

הקדוש ברוך הוא שלח אותנו לדברים יותר נעלים מזה.

הפיתה זה לבטן, לגוף, לבשר, זה כמו אצל בהמה, אנחנו כמו בהמות בחלק הבשרי שלנו.

אבל בנשמה אנחנו כמו מלאכים.

מה אתה מפרנס את הנשמה?

לגוף נתת.

מה הנשמה עושה?

הרי היא הדייר האמיתי.

הרי כל המבנה של הגוף זה רק בשביל שיהיה לה משכן.

ומה היא עושה?

מה המטרה והתכלית שלה?

אז לכן מה שאת שואלת זה חשוב מאוד,

איך מנצלים את הכלים.

אז קודם כל, מה שאת יודעת שבכוחך לעשות, עשי.

אבל את זה אני עושה, זה לא מספיק עדיין.

לא מספיק?

את יודעת מה חסר?

תוסיפי.

הרגשת שעוד משהו חסר?

תוסיפי. ניצלת את מלוא הזמן?

אין אפשרות להוסיף.

אבל זה כמו הדוגמה שנתת עם המקדחות וזה.

מה יעשה אדם שרגיל להשתמש בפיליפס הקטן והמסכן שלו ונתנו לו ארגז כלים עם מקדחות וכל אייס קנה ובנה אצלו בבית,

אבל שמו לו את זה מאחורי הגב והוא לא רואה את זה,

אז הוא לא ידע שהוא יכול גם להשתמש בזה.

ואין בעיה, שיסתובב.

דבר נוסף,

אם אדם מחפש כל הזמן דברים בחיים, לא משנה מאיזה בחינה, הוא מחפש.

הוא לא מסתפק אף פעם במה שיש לו, נכון? תמיד הוא מסתכל ומתבונן סביבו.

אותו דבר, שיחפש.

אני, לדוגמה, כל הזמן מחפש.

אני לא מסתפק.

פעם הוצאתי רק קלטות טיפ,

אחר כך לא הסתפקתי,

הוצאתי גם וידאו, לא הסתפקתי, הוצאתי CD, לא הסתפקתי MP3,

לא הסתפקתי DVD,

לא הסתפקתי, לקחתי משאיות עכשיו,

לא הסתפקתי, הוצאתי שני עיתונים, לא הסתפקתי שני עיתונים, הוצאתי גנזי המלך, לא מסתפק בגנזי המלך, הולך לעשות אינטרנט באופן גדול ונדיר,

לא מסתפק, התוכנית שלי, TV. לא מסתפק.

אלא מה?

יש כלים, אפילו שהם לא ברשותי,

אני מייצר אותם, אני ממציא אותם.

וכך כתוב אצל האבות הקדושים. אברהם אבינו ביקש מהקדוש ברוך הוא זקנה.

לא היה עד אברהם אבינו זקנה.

בן ואב היו נראים אותו דבר.

צעירים.

ביקש אברהם זקנה. קפצה עליו זקנה.

ואברהם זקן בא בימים.

הקדוש ברוך הוא נתן לו עטרת זקן לבנה.

למה? שידחינו בין הצעיר לבין הזקן.

למה זה כלי לעבודה חדש?

כך יכבדו את המבוגר.

אז הוא המציא פטנט

שהמבוגר יקבל יותר כבוד. לא יתייחסו לשניים

בגיל שונה אותו דבר,

בגלל שהמראה החיצוני משקר.

אז הוא ביקש את הכלי הזה.

יצחק אבינו ביקש איסורים.

כל אחד ביקש משהו מהקדוש ברוך הוא.

בכדי שאדם יוכל לצוות לביתו.

כל אחד רצה בשביל לחזור בתשובה, חזקיה רצה. כל אחד רצה משהו.

הוסיף כלים. לא הסתפק במה שיש לו.

ביקש והקדוש ברוך הוא נתן.

מי שמבקש כלים בשביל לעשות כבוד שמיים,

הקדוש ברוך הוא ייתן לו.

מי שמבקש כלים לצורך עצמו, אפשר שכן, אפשר שלא.

אבל חוכמה וגבורה ועושר,

מתנות גדולות הן.

אבל מתי הן גדולות?

כשהוא יודע שהן מהשם ולמען השם.

אם הוא משתמש בחוכמה ובגבורה ובעושר.

השם יעזור לך.

שתצליחי להשתמש בכלים המצויים בידך, לפנייך,

מסביבך,

וגם אלה שתבקשי שייתנו לך, תקבלי.

כן, הנה שם האישה.

כן.

יש לי שתי שאלות, סליחה, אני צרודה, בבקשה אחת.

אחד, זה אדם שמאמין בהשם,

אבל הוא לא מצליח להבין למה הוא צריך לעשות את המצוות. מבחינתו,

התורה שבעל פה, כל המצוות, כל הפירושים,

אני שואלת במקום מישהו שלא נמצא כאן.

מבחינתו, למה הוא צריך לבוא ולעשות משהו שאנשים,

בשר ודם, כאילו אנשים מבחינתו פשוטים,

באו ופירשו?

למה הוא צריך לבוא ולעשות דברים שאנשים החליטו שזה הפירוש של התורה?

שאלה טובה.

לפני שאני אענה את התשובה, אני אומר לך אותו דבר גם לחיי היום-יום שלך.

מה פתאום שאנחנו נעשה עם מה שהמחוקק החליט,

והשופט החליט שזו כוונת המחוקק?

הוא אפילו לא אומר עם טלפון המחוקק, לשאול אותו מה התכוונת.

הוא יושב ומפרש מה כוונת המחוקק.

למה אנחנו צריכים להקשיב למה שהמציאו בני אדם?

עושים חוקים, חוקי תעבורה,

חוקי מיסוי, כל מיני חוקים. למה אני צריך להקשיב להם? הם גם אנשים כמוני. אז מה אם הוא קיבל תפקיד, אז מה הוא יכול לשלוט עליי?

אז מה הוא יכול להגיד לי איך לחיות?

למה הם יחליטו לקבל את הבן שלי לבית ספר או לא? באיזה תנאים וכו'? למה שהם יקבעו כמה שאני אשלם?

למה שהם יחליטו בשבילי? למה אני בכלל תלוי באנשים? למה אני לא יכול להחליט לעצמי?

את זה אף אחד לא שואל, כי כולם מבינים שיש היררכיה ויש איזה דרך כלשהי, וככה זה נקבע, מה לעשות?

באת לעולם,

שבעולם יש חוקים שקדמו לפני היותך,

ואפשר שישתנו בהווייתך כשאת נמצאת,

ואפשר שגם לאחרייך, אבל מה לעשות?

זה מנהגו של עולם, כך אומרים.

חכמים, להבדיל מזה, לא פירשו מה שהם רוצים.

הם פירשו לנו, הלא מבינים,

מה אמר הקדוש ברוך הוא והוא עובר במסורת במשך הדורות.

אבל איך אפשר להסביר את זה למישהו שלא גדל על זה?

אני מבינה את זה, אבל אני רוצה כלים להסביר לבן אדם שלא מוכן להגיע להרצאה שלך, בן אדם שלא מוכן לבוא ולשמור הוכחות. אין לך דוגמה.

תורה שלמה, חידה סתומה.

וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך.

מה לכתוב?

כמה לכתוב?

עם טוש?

עם עפרון?

עם עת?

עם מה לכתוב?

כמה מזוזות?

יש שתיים ויש משקוף.

איזה מזוזה? ימנית? שמאלית? שתיהן? למעלה? למטה?

כל היום לכתוב?

פעם בשבוע לכתוב?

לא כתוב.

בסוכות תשבו שבעה ימים.

סוכות?

איזה סוכה?

איך בונים?

כמה דפנות?

עם סכך? בלי סכך. עם ניילון? עם נייר?

עם מה?

מתי לבנות?

בסוכות תשבו.

תשבו לא לקום?

לא לקום?

לא לקום.

לא כתוב לקום.

תשבו.

יושב כל היום.

אי אפשר תורה כזאת. אי אפשר. אבל הקב' נותן לקיים.

מה עשה הקב' ברוך הוא?

אמר ראשי פרקים, ראשי פרקים,

ואת הפירוש נתן למשה רבנו.

אמר למשה רבנו,

זה הפירוש לתורה, לך ותלמד את עם ישראל. וכתוב איך הוא לימד אותם.

בהתחלה היה נכנס אל אהרון.

לימד אותו את כל מה שהוא למד אצל הקב' ברוך הוא, ארבעים יום וארבעים לילה. אחרי זה נכנסו אלעזר ואיתמר. ישב והסביר להם משה. אחר כך נכנסו שבעים זקנים,

ואחר כך נכנסו מכל עם ישראל.

עכשיו, אהרון שמע את משה רבנו, מסביר לו,

מסביר לאלעזר ואיתמר,

מסביר לשבעים זקנים, ומסביר לעם ישראל. כמה פעמים הוא שמע?

ארבע.

נשמט משה יצא,

בא אהרון והסביר, וכן הלאה.

כל אחד בקיצור שמע ארבע פעמים.

וככה חזרו, אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה ארבע פעמים.

ואחר כך שרי אלפים, שרי מאות, שרי עשרות, וכל אחד לימד, והיו דיינים לשבטים, ושפטו את העם, משפט צדק, והיו מסבירים, וכל שאלה, וכל קושייה, והכול.

מתי?

באותו זמן שהקדוש ברוך הוא נתן למשה את כל התורה על פירושיה, טעמיה ודקדוקיה.

וככה זה עבר במסורת דור אחר דור,

וזה נקרא תורה שבעל פה.

התורה שבעל פה בתחילה לא הייתה ניתנת רשות להיכתב,

כי הקדוש ברוך הוא אמר, ושיננתם לבניך. צריך לשנן את זה כל הזמן בעל פה. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה,

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם בכתב.

אבל כיוון שהיו גזרות, ואחר כך עם ישראל גלו, והגויים רצו למחוק את התורה ולשנות בה ולעשות בהם שפטים,

ישבו חכמי הדורות, רבי הקדוש,

רבנו יהודה הנשיא,

אספו את כל התורה שבעל פה שהייתה בכל בתי המדרשות מאז משה רבנו ועד אותו דור, 40 דור,

ואז לקחו את כל התורה הזאת וכתבו אותה, עת לעשות לה' הפרו תורתך,

וכתבו אותה, וזה נקרא משניות, שנייה לתורה.

המשנה היא הפירוש,

היא המשנה, היא התורה שבעל פה שקיבל משה בסיני מהקדוש ברוך הוא.

המשנה נכתבה בלשון קצרה, וכיוון שהייתה בלשון קצרה, לאותו דור הייתה מובנת,

אבל לדורות הבאים כבר לא הייתה כל כך מובנת.

אז היו צריכים לפשוט את המשנה, היא נכתבה בתמצית,

היו צריכים לפתוח אותה,

וזה הגמרא,

והגמרא זה התלמוד שבא ופותח כל משנה ומשנה,

וככה דנים כל החכמים שישבו והסבירו,

זה המקור מפסוק זה, וזה מפסוק זה, וכן הלאה במשך כל הדורות,

עד שנכתב בימינו אנו, מה שנקרא, בדורות האחרונים, לפני כחמש מאות שנה, על ידי רבי יוסף קארו,

שולחן ערוך לפניו, כבר נכתב אצל הרמב״ם ועוד לפניו,

וזה השולחן ערוך, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות על פי התורה ומצוותיה,

וזו התורה שבכתב ושבעל פה, והכל ביחד, שזה אחד.

אני חייבת להגיד משהו, כשאני הסברתי פחות או יותר את מה שאתה הסברת, לא כמוך,

אז הבן אדם בא ואמר לי, תשמעי, מאיפה אני יודע שאותם אנשים באו

ופירשו בדיוק את הכוונה של הקדוש ברוך הוא.

אולי זה חושב ככה, והוא פירש את זה בצורה כזאת, וזה התעוות,

ומאז ועד היום הוא טוען שאותו הדבר לא יכול להישמר כל כך הרבה שנים ולהגיע בדיוק לאותו דבר עד היום. שמעתי. קודם כול, הוא טוען טענה בגלל שהוא לא רוצה לקיים,

ודבר שני, כשיושבים, לדוגמה, שלושה שופטים פה, היום בימינו,

אז למה יושבים שלושה ולא שניים? כדי שתהיה הכרעה. למה תהיה הכרעה? למה? כולם לא יאמרו אותו דבר?

אין דבר כזה שיאמרו אותו דבר.

אבל הם שמעו את אותו סיפור, אותם עדים,

אותו נאשם ואותו מאשים.

למה שלושה שופטים לא מספיק

שיגידו אותו דבר פה אחד?

כי יש דעות בבני אדם.

למה מגדילים את זה לשבעה או לאחת עשר?

למה מגדילים?

אם בערכה נמוכה, עולים בערכה יותר גבוהה. למה?

זאת אומרת,

יש מציאות שלא כולם יחשבו אותו דבר. זה נכון.

כתוב אחרי רבים להטות. התורה אומרת אחרי רבים להטות. מה פירוש?

במקום שיהיה לכם ספק,

אתם תלכו אחרי רבים, וזה הרצון שלי, אומר הקדוש ברוך הוא. זה הכללים שנתתי לכם.

כשיהיו רבים מול מעטים באותו עניין,

הרבים קובעים.

אז מה הבעיה עכשיו? אפילו לשיטתו,

שכל אחד אומר מדעתו, ואף אחד לא אומר מדעתו סתם, כאילו בלי קשר למה שהיה.

נגיד שאחד אמר כך, והשני הבין אחרת והכל.

התורה עוברת, אחרי רבים להטות.

אני אתן לך דוגמה על זה, בדוקה וברורה.

יש מעשה בגמרא, זה נקרא תנורו של עכנאי,

שרבי אליעזר אמר דבר הלכה,

וחכמים חלקו עליו.

רבי אליעזר רצה להוכיח את דברו,

ואמר,

חרוב יוכיח.

חרוב יוכיח,

והחרוב קפץ ממקומו.

ראו כולם נס ומופת,

אבל אמרו לו,

לא מביאים ראייה מחרוב.

אמר, אמת המים תוכיח.

אמת המים,

מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך.

המים עלו הפוך נגד הטבע.

אמרו לו, אין מביאים ראייה מאמת המים.

אמר להם, כותלי בית המדרש יוכיחו.

כותלי בית המדרש מטו ליפול,

משום כבודו של רבי אליעזר ירדו,

ומשום כבודו של רבי יהושע לא נפלו,

אלא נעמדו ככה מוטים.

אמרו לו,

אין מביאים ראייה מכותלי בית המדרש.

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה,

הלכה כי ריבי אליעזר בכל מקום.

אמרו, אין מביאים ראייה מבת קול, לא בשמיים היא.

ולא קיבלו את דבריו של ריבי אליעזר, אפילו שמן השמיים העידו עליו שהוא צודק בדין הזה של תנורו של אחדאי.

נו, יום אחד פוגשים את אליהו זכור לטוב ואומרים לו,

מה אמר הקדוש ברוך הוא באותה שעה בעניין תנורו של עכנאי?

אמר אליהו הנביא, ניצחוני בניי, ניצחוני.

רבי אליעזר צודק על פי הדין ועל פי האמת,

אבל אני קבעתי בתורה אחרי רבים להטות,

והם באו מכוח התורה והם ניצחוני.

וזה רצוני,

ומה שהם פסקו מקובל.

זאת אומרת, בשעה שיש רבים, ויש מעטים,

אפילו שהמעט צודק מצד האמת,

ותבוא בת קול מן השמיים ותאמר,

אין שומעים בבת קול.

התורה ניתנה כבר,

היא מסורה,

והקדוש ברוך הוא קבע אחרי רבים להטות,

וזה מה שאנחנו עושים.

הבנת? לכן כתוב, על פי התורה אשר ירוך לא תסור ימין ושמאל.

אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין,

לא תסור מדבריהם של חכמים.

מה הפירוש?

כמו שברור לך שזה ימין,

ואין טעות בזה,

אם יאמרו לך שמאל על דבר כל כך ברור, לא תסור.

אם זה על פי התורה.

כשהם באים מכוח התורה,

וההסבר על פי תורה.

שאלה אחרונה. תינוק שגדל בבית חילוני,

וגדל לילד חילוני,

ולגבר חילוני, וכל החיים שלו, כל מה שהוא הכיר,

הוא לא הכיר את הדת בכלל.

הוא לא נחשף אליה.

נפטר, עלה לשמיים.

למה הוא מקבל גזר דין, למה הוא מקבל עונש,

אם הוא בכלל לא הכיר את התורה, הוא לא ידע שיש את הדרך הזו בכלל? אם יש ציור כזה של מישהו שלא הכיר מעולם,

מעולם, ולא יצא לו להגיד. הוא לא למד את זה, בוא נדייק. הוא לא נחשף לזה בצורה שהוא הבין. זה אחת כזה, כזה, כמו שאת אומרת.

אז זה נקרא תינוק שנשבה.

אבל היום כמעט קשה מאוד למצוא תינוקות שנשבו,

כי כולם מדסכסים בנושאים של תורה.

אבל יש כאלה שבאמת ידונו אותם רק לפי ההכרה שלהם. זאת אומרת, לפי מה שהם ידעו ומה שסיפקו להם ומה שהם ידעו. לא ידונו אותם כמו מי שגדל בבית דתי. זה ברור שיהיה חילוק בין מי...

שהייתה לו הכרה מלאה, למי שלא הייתה לו הכרה, למי שהיה זה.

לא למי שהתאבת האבות ולא רצה ללמוד,

או שהעדיף דברים אחרים.

אם זו הסיבה, זה לא יועיל לו.

אבל אם זה בן אדם שנישא בכוחותיו והכרתו פחותה,

והוא לא יכול היה להשיג בכלים שלו את מה שהיה צריך להשיג, ידון אותו לפי הכרתו. לדוגמה,

שותה פטור מכל התורה.

אדם שנברא שותה,

או נשתתה לאחר מכן, הוא פטור מן התורה.

מה הוא יעשה אם הוא שותה?

אפשר לדון שותה? הוא לא יודע.

קטן, פחות מגיל 13, פטור מן התורה.

חירש אילם שנולד, פטור מן התורה.

התורה לא מחייבת מי שאין לו הכרה,

אבל מי שיש לו הכרה היא מחייבת.

ואיך היא מחייבת?

לפי גודל ההכרה.

כבוד הרב, אני רוצה שתברך את בעלי.

יש לו מחלה בעיניים,

שעם הזמן השנים,

18 שנה יש לו את המחלה הזאת,

ובזמן האחרון היא כבר מתחילה רק לדרדר,

והוא מתחיל לאבד את האייה שלו.

הוא שומר מצוון?

כן.

הכול הוא מקיים?

כן, אנחנו שומרים שבת. הוא לומד תורה?

הוא לא יכול.

בזמן האחרון הוא גם לא יכול להגיע לבית כנסת,

בגלל שהוא לא יכול לפתוח את העיניים באור יום.

הוא יכול לשמוע קלטות?

הוא שומע קלטות שלך בלי הפסקה.

אנחנו עושים את החיים כפליים ארבע שנים, ויש לו את כל הקלטות וכל הסדרות. קודם כל, תשתדלו להגיע לסוף שבוע אחד.

היינו גם בסוף שבוע שלך.

כן. והוא היה איתך, והוא ישב איתך, הוא ביקש ממך ברכה, והוא גם רקד איתך באותו זמן.

אבל בזמן האחרון, בחודשים האחרונים,

יש לו רק מידרדרת.

אבל הוא היה פה.

הוא כרגע ישב פה,

פשוט העור פה מפריע לו, אז הוא יצא החוצה.

הבנתי.

מה השם שלו ושם האימא?

שלמה חי פרץ בן יהלומה.

ואת תהיי מוכנה ללכת עם כיסוי ראש?

כן.

בכבוד, בואי.

הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד כלים. מה הכלים שקיבלת? תעבוד איתם.

ואף אחד לא עומד כמעט לברר בעצם מה אני עושה.

תחשבו רגע,

אם מודיעים לכם יש עוד 24 שעות, מעלים אתכם למעלה.

נו, מה אתה רוצה להספיק לעשות?

מה? עוד משחק כדורגל?

עוד תוכנית?

מה? לשמוע עוד שיר?

לאכול שתי עוגות?

מה?

מה אתה רוצה?

נו, מהר, 24 שעות.

מה יעשה?

מה יעשה?

מצטמצם, אומרים לו, עוד שעה.

עוד שעה.

קח שעה אחרונה, מה אתה עושה?

נו, מה עושים בשעה האחרונה?

מה עושים?

נסיבת ציון.

מחזירים ציוד.

מה עושים?

רק לחשוב, עד שהוא יחשוב מה הוא רוצה לעשות, הלך הזמן.

החכם, את העתיד רואה עכשיו, רואה את הנולד.

איך התנהגנו בחיינו,

איך התנהגנו בעולמנו וממה אנחנו יוצאים מכאן.

קלטת מספר 395, חידה סתומה.

קלטת מספר 395, חידה סתומה.