15 חתולים ו-2 כלבים - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אהה, קודם כל אני אגיד לך משהו שלא תבין אותי לא נכון, אהה

אני מרחמת על כל הבריאה, ואם אני יכולה לעזור לבני אדם אני עוזרת,

אם אני אראה מבוגרת שסוחבת אצלי ויש לי אוטו אני אקח אותה,

אבל אני גם מרחמת על החיות ואני גם אוהבת לעזור גם להם.

אני מעריכה את הבריאה, פשוט מאוד מעריכה אותה.

אז אם אני רואה גם חתול שמצטער או שרעב או שהאימא נטשה אותו ואני אוספת אותו אליי הביתה, אתה אומר שזו גדולה להאכיל בתקופת נוח.

רציתי לדעת אם זו גדולה גם לאסוף אותם, לתת להם לאכול,

לעשות להם טוב בשביל שאחר כך הוא יוכל לשחרר אותם לטבע,

זה בסדר? חסד גדול, אין שום בעיה עם זה.

גם אם אני מגדלת אותם בתוך הבית?

לא כל דבר אפשר לגדל בתוך הבית, אפשר מחוץ, בחצר.

כן, כן, כן. כמובן, לא, יש דברים שאי אפשר לגדל בתוך הבית. הוא מדבר את החתולים, כלבים, כל מה שהוא... אם הם בחוץ, זה בסדר, זה המקום שלהם.

ו...

טוב, אבל זה מה שאני עושה, זה בסדר.

כן, כמה יש לך כבר? 15 ועוד שתי כלבים. בעין הרע.

אני אגיד לך את האמת, אני לא יכולה,

אני רואה חתול פצוע או שהוא זקוק לעזרה, אני לא יכולה לעמוד לפניו.

אני רואה אותו מצטער, אני חייבת לאסוף אותו אליי הביתה.

למה?

יש לך אוכל של יום שישי, למה לזרוק? שימי אותו, את רואה חתולים ליד פח הזאבל, רוצים לאכול. תני להם, לא? את מתכוונת יום שישי בצהריים או יום שישי בערב?

האוכל של יום שישי, הכוונה. הבנתי.

לא, שגם יום שבת זה קודש, החתול יהיה קדוש בסוף.

גם הוא קדוש, לדעתי.

אה, זה כבר מעלה אחרת שאנחנו לא מכירים.

קלטת מס' 393,

15 חתולים ושני כלבים, חלק א'.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

נר ראשון של חנוכה, נס גדול היה פה.

נס, כמו שאנחנו מכירים,

זה חריגה מן הטבע.

לפי דברי הרמב״ן, גם הנס וגם הטבע, נס.

מה ההבדל?

מה שאנחנו רגילים בטבע זה נס שהתרגלנו לו.

ונס זה דבר יוצא דופן שאין אנחנו רגילים בו.

להניע את האצבע הזאת נראה לנו טבעי, אבל זה נס.

למה שזה יזוז?

יש כאלה שזה לא זז.

הוא הפסיק לזוז.

והם משתדלים שזה יזוז, וזה לא זז.

יש כאלה שיש לו אצבע,

לא זזה, הם לא זזים כבר.

אז זה נס יותר גדול.

אבל יש נס גדול, גדול, גדול, גדול.

מה זה הנס?

בעל תשובה.

זה הנס הכי גדול.

לא יכול להיות לאדם נס יותר גדול מאשר לזכות לתשובה.

בפרשיות האחרונות אנחנו רואים את הדברים האלה לאשורן.

כתוב, וישלח יעקב מלאכים.

יעקב אבינו שלח מלאכים אל אחיו עשיו,

שיוצא לקראתו עם 400 ראשי גייסות בשביל להרוג אותו.

ויעקב אבינו מתארגן לקראת המפגש,

והוא מכין את עצמו לשלושה דברים, דורון, תפילה ומלחמה.

דורון, הוא שולח לו עזים 200 וטיישים 20,

שולח לו גמלים, עיירים,

הכול, כמניין שעיר.

שולח לו בשביל לפייס אותו.

אבל הוא לא בוטח בצדקתו, הוא עושה ככל יכולתו.

וגם מתפלל להשם יתברך,

וגם מכין את עצמו למלחמה, וחוצה את המחנות לשניים.

והיה המחנה הנשאל לפלטה.

אז הוא מתכונן לכול.

למה צריך יעקב אבינו להגיע למצב כזה? הרי יעקב אבינו היה צדיק וחסיד וקדוש.

יעקב אבינו היה בחיר שבאבות, רואה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

מה זה עולים ויורדים בו?

בזכותו עולים ויורדים.

ממעשיו הוא משפיע על כל הבריאה, כולל המלאכים. דמות דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה בכיסא כבודו של הקדוש ברוך הוא.

רגל במרכבה.

ממנו הושתה את העולם.

בזכותו ניצול אברהם אבינו מכבשן האש. על פי שהוא לא היה, כיוון שהוא עתיד לצאת ממנו, זכותו של מה שהוא עתיד לצאת ממנו הצילה את אברהם אבינו.

יעקב אבינו בעל כוחות רוחניים גדולים, אם לא פחות.

הוא גולל את האבן מעל הבאר באצבע קטנה כמסיר פקק מעל גבי צלוחית.

כל הרועים צריכים להתאסף יחדיו כדי לגלול את האבן,

והוא עושה את זה באצבע קטנה.

אז למה הוא פוחד מעשיו?

ואם הם ייפגשו בעשיו שונא גדול,

אז מה, לא קרה אף פעם שכשהגיע המפגש בין השונא לבין השנוא לא היה מצב של פיוס?

לא היה מצב של פשרה?

אפילו רוצח,

שהולך לרצוח את קורבנו, לפעמים מתמלא רחמים ברגע האחרון וחוזר לאחוריו.

אז למה שני האחים לא יאכלו?

אלא יודע יעקב אבינו שלשנות את הטבע של עשיו צריך נס,

כי לשנות טבע של בן אדם צריך נס.

ויעקב אבינו היום לומד בנסים.

יעקב אבינו אמר, כי במקלי עברתי את הירדן.

מה זה במקלי עברתי את הירדן?

כמו שמשה רבנו בקע את ים סוף עם המטה,

הוא בקע את הירדן עם המקל,

והוא עבר את הירדן.

אבל לעשות נס בטבע הרבה יותר קל מלעשות נס בבן אדם שהוא בעל בחירה.

להפוך את טבעו של האדם זה נס יותר גדול מלבקוע את הירדן.

לבקוע את ליבו של אדם הרבה יותר נס.

שאלו את הרבי מקוצק,

למה לא רואים היום מותות ומופתים ניסים כמו שעושה הקדוש ברוך הוא בזמן אבותינו?

הוא אמר, אתם רוצים לראות נס?

תראו, בעל תשובה.

אין לך מופת יותר גדול מבעל תשובה.

ואנחנו יודעים שלשנות מידה אחת שלנו קשה מאוד,

קשה מאוד מאוד.

החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה שהאריך ימים,

אמר שכל ימיו הוא עבד לתקן את מידותיו,

והוא הצליח לתקן רק שלוש וחצי מידות.

החפץ חיים היה מדבר הרבה, הרבה מאוד.

מדבר, דורש, אומר,

כל ימי חייו הוא לא עבר על לשון הרע.

הוא כתב ספר שמירת הלשון,

החפץ חיים. מי האיש שחפץ חיים?

אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע,

זה מה שהוא עשה.

אתם יודעים מה זה כל החיים לא לדבר לשון הרע?

מי שקורא את ספרו רואה כמה זה קשה יום אחד,

לא כל החיים, יום אחד.

אבל פעם אחת הוא נכשל בלשון הרע,

וגם את זה הוא כתב.

פעם הוא נסע ברכבת, בהיותו עדיין בחור יחסית,

הוא כבר הוציא את הספר, וזה היה בהתחלה,

והתפרסם קצת הספר בין האנשים,

אבל לא הכירו את המחבר.

הוא ישב ליד אדם שהיה מבוגר ממנו הרבה יותר,

והמבוגר שאל אותו אם הוא מכיר

את רבי ישראל מאיר מרעדין,

שזה החפץ חיים.

שמעתי עליו גדולות ונצורות,

אז החפץ חיים בעצמו אומר על עצמו, לא, אני מכיר אותו, לא כמו שחושבים.

הוא נתן לו סטירה.

המבוגר נתן לו סטירה לחפץ חיים, איך הוא מדבר לשון הרע על החפץ חיים.

אז החפץ חיים כתב אחר כך שאפילו על עצמו אסור לומר לשון הרע.

שלוש וחצי מידות הוא תיקן.

אתם מבינים מה זה לשון הרע?

תקראו פעם, תנסו לקיים ותבינו. אז תראו כמה קשה לשנות.

יום אחד,

עם מידה אחת, כל החיים.

הוא בעצמו אמר ללמוד את כל השס, כל התלמוד בבלי בעיון יותר קל מלתקן מידה אחת.

והגאון מווילנה אמר שכל מה שבא אדם לעולם זה לתקן את מידותיו, ואם לאו, למה לא חיים?

והפסוק אומר, אמרת השם צרופה,

לא ניתנה תורה לישראל אלא לצרף בהן את הבריות.

למה ניתנה התורה לעם ישראל?

כדי שאנחנו נהיה צרופים, מזוקקים,

צדיקים.

במצוות התורה, במתכונתם, הופכת את הבן אדם מגוש עפר עם נשמה לצדיק מושלם,

אם מקיימים את מצוות התורה.

יעקב אבינו ידע את זה.

להפוך את עשיו משונא לאוהב,

זה לא טבעי.

זה נס גדול. לכן לא בטח בצדקתו ועשה כל שביכולתו לקראת המפגש.

מכאן אומר הרמב״ן שאין סומכין על הנס.

ויש דוגמאות רבות לדבר הזה.

הקדוש ברוך הוא בעצמו אומר,

עמי זכור נא מייעץ בלק מלך מואב ומי ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'.

הקדוש ברוך הוא אומר, תדעו איזה צדקה גדולה אני עשיתי לכם בזמן בלעם.

בלעם היה שונא גדול לישראל ורצה לקלל את ישראל ואם הוא היה מצליח, חס ושלום, לא הייתה תקומה לשונאיהם של ישראל.

למה? כי הוא היה יודע את הרגע שבו זועם הקדוש ברוך הוא.

יש רגע אחד בכל יום שהקדוש ברוך הוא כועס.

זה כהרף עין.

אבל מההרף עין הזה של הכעס של הקדוש ברוך הוא,

כל הצרות, המחלות, האיסורים, המלחמות, האסונות, הכול נובע מאותו רגע.

בכל העולם כולו.

והוא ידע לכוון לאותו רגע,

וכשהוא היה מקלל באותו רגע זה היה תופס.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

לא כעס.

בימים שנשכר בלעם,

לא כעס.

ובלעם מתנצל לבלק.

מה יזעום לו זעם השם?

איך אני יכול לזעום?

מה יועיל? הוא לא זעם.

אבל הגיע הרגע,

מראש הוא מחפש צדדים לקלל את ישראל. פה הוא עושה שבע מזבחות,

ופה הוא הולך, ושם הוא עולה, ובקצה ההר, ועושה כל מיני תרגילים ותכסיסים.

אבל מראש הוא התעסק עם ישראל בשביל לחפש פרצה שיש סיבה לקלל אותם,

במקום לקלל, יצא מברך.

אמר, מה טוב הוא אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.

זה צדקות השם.

להפך שונא כמו בלעם,

שאם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב, לא מספיק לו.

והשם אומר לו, אל תלך איתם,

אל תלך לקלל.

והוא הולך.

כזה שונא, כזה חמדן.

ולהפוך בסוף מברך?

עד כדי כך

שבסידור האשכנזי מתחילים את התפילה בבוקר עם הפסוק, מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.

יש יותר טוב מאשר להתחיל עם בלעם על הבוקר?

אם בלעם מברך את עם ישראל, אם השונא הגדול אומר את השבח של עם ישראל, זה הסנגוריה הכי גדולה, להתחיל את היום.

אז רואים מפה ששינוי הטבע,

נס גדול, עד שהשם אומר שצריך לזכור את צדקות השם שנעשו בעניין הזה.

לבן הרשע,

יעקב אבינו עובד איתו שבע שנים ברחל, מחליף לו את רחל בלאה,

עוד שבע שנים, אחר כך עובד שש שנים בצאן,

עשרים שנה

עובד אותו ביושר, שום נזק,

הכל בסדר.

והוא עובד עליו, מרמה אותו, משקר אותו, מחליף משכורתו, עשרת מונים, הכל,

עד שהשם אומר לו,

ללכת משם.

הוא בורח בציווי השם, דולק אחריו לבן,

תופס אותו לבן,

ועל מה שאומר יעקב, מה משיב לו?

יעקב אומר לו, מה פשעי מחטאתי כי דלקת אחריי? זה עשרים שנה אנוכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו.

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדעת שינתי מעיניי.

זה לעשרים שנה בביתך עבדתיך?

מגולל לו את כל ההיסטוריה בקצרה.

מה עונה לו לבן?

הבנות בנותי, והבנים בניי,

והצון צוני בכל אשר אתה רואה, לי הוא.

אין לך כלום, הקול שלי.

איך יכול להיות דווקא כזה?

לבן הרמאי לא משתנה כהוא זה.

יושב אצלו צדיק כזה,

ישר כזה.

הוא לא מכיר דבר כזה.

כמה שהוא משנה לו, הוא נשאר איתו ישר.

יש לו הצדקה לקחת.

כלום!

מיליגרם תשתנה.

כלום!

לא מושפע יעקב, בשביל להתמודד מול לבן, ישב ארבע עשרה שנה בבית המדרש כהכנה למפגש עם הרמאי.

ארבע עשרה שנה נכנס בבית מדרש.

ולא השתנה גם הוא, אבל עם תורה ארבע עשרה שנה.

ואמר עם לבן גרתי ותרייג מצוות שמרתי.

לא יכול היה עלי.

אבל לבן בלי תורה,

בלי כלום, כלום לא השתנה.

רשע מההתחלה עד הסוף.

מספרים,

בזמן הארי הקדוש,

היה תלמיד חכם גדול ועצום, קראו לו אלשיך הקדוש.

אלשיך הקדוש בצפת

היה דורש בבית הכנסת, בבית המדרש,

והוא ידע תרייג,

סליחה,

על תרייג מצוות,

ועל כל פירושי התורה הוא ידע

70 פשטים.

ענק.

באחת הפרשיות של לבן הוא דרש בבית הכנסת,

על כל הרמאויות שעשה לבן יעקב, מהפסוקים הוא הוכיח.

והוא הגיע למאה רמאויות.

ברמאות המאה ראו את הארי הקדוש צוחק.

אחרי השיעור שאלו את הארי, מה קרה? למה כבודו צחק?

אמר, בשעה שאלשיך הקדוש דרש, הורידו את לבן הארמי מן השמיים,

שמו אותו בחלון לשמוע את הדרשה.

ומה שאמר אלשיך הקדוש בסוף, רמאות,

הוא אומר את זה, הוא לא רימה.

וכשהוא שמע שאת זה הוא לא רימה,

הוא מרט בשערותיו, איך הוא לא רימה אותו עם זה?

אחרי שהוא עזב את העולם נשאר רמאי.

לא השתנה כהוא זה. כתוב רשעים על פתחה של גיהינום, אינם חוזרים בתשובה.

חלאס, רואים גיהינום,

סורבים, נשרפים, הכל רואים, לא חוזרים בתשובה. מה פירוש לא חוזרים?

המהות, הטבע שלהם לא משתנה.

מדהים.

זאת אומרת, לשנות את לבן צריך נס יותר מקריעת הירדן.

והגאון רבי ישראל מסלנט, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר שבאמת יש אנשים שילמדו תורה,

ואפילו אם לא ילמדו מוסר,

הם יהיו צדיקים 100%. אבל זה בנטייה הטבעית שלהם, ככה הם גדלו.

אבל מי שיש בו מידה רעה או משהו,

אי אפשר שיתהפך רע לטוב בלי לימוד המוסר.

זה כמו לבקש שאדם יראה בלי עין וישמע בלי אוזן.

אי אפשר.

ורואים שאיוב רצה לפטור את כל העולם מן הדין,

מאמר לקדוש ברוך הוא. ריבונו של עולם,

אתה בראת שור פרסותיו סדוקות,

וחמור פרסותיו קלוטות.

אתה בראת גן עדן, אתה בראת גיהינום. אתה בראת צדיקים ואתה בראת רשעים.

מי מעכב על ידך?

זהו.

אם אתה בראת רשעים,

הם לא יכולים להיות צדיקים.

ואם בראת צדיקים, הם לא יכולים להיות רשעים.

פלא פלאות.

ככה הוא אמר. הוא אמר, כמו שחמור הפרסות שלו קלוטות,

והשור סדוקות,

אי אפשר לשנות את זה.

אותו דבר, רשעים יישארו רשעים, צדיקים, צדיקים.

מה ענו לו חבריו?

אמרו לו, אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני ה'.

אמרו לו, מה פתאום?

הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע, ברא תורה, תבלין לו.

אמרו, נכון.

יש יצר הרע, יש מידות רעות, יש טבעים רעים, הכול נכון.

בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא את התורה,

והתורה היא התיקון, היא התבלין ליצר הרע. אם רוצים לשנות בן אדם בטבע,

הדרך היחידה זה רק לימוד התורה,

המאור שבא, מחזירו למותג.

אין שום עצה, לא פסיכולוג,

לא פסיכופטים,

כלום.

אין אפשרות.

לא ישתנה לעולם.

פעם באו חכמי האומות

למלך מצרים ואמרו לו שהם יכולים לשנות את הטבע,

טבע של בעלי חיים.

הרמב״ם הכחיש את זה, אמר, אי אפשר לשנות את הטבע של בעלי חיים.

אפשר לאלף אותם, כמה דברים, אבל לשנות את טבעם אי אפשר.

אמרו, אנחנו נשנה.

נתנו להם שלושה חודשים.

אבל אם הם היו מצליחים,

השם מרחם היה קורא לרמב״ם.

הוא אמר, אין דבר כזה. הם הלכו,

קילפו חתול.

לימדו את החתול להיות מלצר.

ראיתם פעם, פיל, מרים רגליים בקרקס, עושה ככה, עולה על כדור,

דוב, מוחק כפיים, מרים רגל, אני יודע, עושה כל מיני חרטות. ראיתם דברים כאלה פעם?

הייתם ילדים, או שאתם גדולים, גם הולכים.

בכל אופן, חתול, לימדו אותו.

קבעו זמן, הגיעו כולם, כל החכמים,

פעם, פעם, פעם, פעם, פעם, פררם, פררם, נכנס חתול עם פפיון, עם סינב,

עוד שתי רגליים, מחזיק טס,

כוסות עליו ועובר בשולחנות ומוריד עם היד, שם לכל אחד כוס,

ככה אלגנטי וזה, כת קידה, צ'יק, הולך, מביא עוד,

עוזר,

כולם בהלם, פשש, פשש, פשש,

ומסתכלים על הרמב״ם, מה יהיה עכשיו, מה יהיה עכשיו.

אמרו לו, נו, מה תשובתך?

שינינו לו את הטבע או לא? אמר, לא.

איך לא?

אמר, חכו.

הוציא מהכיס שלו קופסה קטנה,

פתח אותה,

קפץ משם עכבר קטן,

והחתול,

על האנשים, על האוכל, על הכול, כיסח את כל הכוסות,

כל מה שהוא הביא, הכול, הלך לטמיון.

אמר להם, אפשר לשנות את הטבע?

אפשר לעשות תכסיסים ככה, ככה, אבל זה הכול חריד, זה חיצוני.

במהות לשנות טבע צריך רק תורה, בלי תורה אי אפשר. למה צריך רק תורה?

למה? אולי נלמד שיעורים דרך ארץ, נפתח שיעור בדרך ארץ.

זה יועיל עד שידרכו עליך.

לשנות טבע זה משהו אחר, זה לא ללמוד.

גינונים, התנהגות, לא.

איפה אנחנו רואים? כתוב, חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם.

המשנה אומרת,

איזה כלי חמדה ניתן לעם ישראל?

רק עם ישראל קיבל את זה.

תורה ציווה לנו, משה,

מורשה רק לקהילת יעקב.

איזה כלי חמדה זה שבו נברא העולם?

מה רצו להגיד חכמים? שבו נברא העולם.

זהו.

זו הכוונה. לא.

עם מה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם?

עם התורה.

נסתכל בתורה וברא את העולם.

איך נברא העולם? על פי התורה.

כל הטבעים שיש בבריאה,

כל הברואים שיש בבריאה נבראו על פי תורה.

זאת אומרת, התורה בראה את הטבע.

כדי לשנות טבע, כדי להשפיע על הטבע,

צריך את הכלי שברא את הטבע.

מה הכלי שברא את הטבע? התורה.

מי שלומד תורה ומקיים, יכול להשתמש איתה להפוך את הטבע.

לא רק טבע חיצוני, כמו לבקוע את הירדנות ים סוף,

אלא גם את הטבע של בעלי חיים, של אנשים,

של המלאכים, כל הבריאה כולה.

זה כוחה של תורה.

זה כוחה של תורה.

לכן, אלה שהיו יותר בשלום, לא הייתה תקווה,

איך הם יחזרו מהגלות. בזכות מה יחזרו מהגלות?

בזכות מה?

אברהם אבינו לימד סניגוריה, לא הועיל.

יצחק אבינו,

אף על פי שנעקד, לא הועיל.

יעקב אבינו, לא הועיל.

משה רבנו, לא הועיל. מי הועיל? רחל.

גדולה רחל מהאבות הקדושים וממשה רבנו.

וכך היא אמרה,

באותה שעה קפצה רחל אמנו עליה שלום ואמרה לפניו, ריבונו של עולם.

גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני, אהבה יתרה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים.

וכשהושלמו אותם שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי,

יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי.

ניגשה הדבר על היעד מאוד,

כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יכול אבי להחליפני.

אבל לאחר מכן ניחמתי בעצמי, התחרדתי בעצמי, וסבלתי את תאוותי,

וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה.

ולערב החליפו אחותי לבעלי בשבילי,

ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי כדי שיהיה סבור שהיא רכאית בתורה, בעומק שלה היו יודעים את סודות התורה,

והיו יודעים ספר יצירה,

והיו יודעים סוד השמות,

היו יכולים לעשות דברים שהם הפך הטבע.

רבי שלום שבזי כל יום שישי היה בארץ ישראל.

איך אפשר להגיע מתימן לפה כל יום שישי?

הוא היה כותב שם,

וזה סוד קפיצת הדרך,

טיק, הוא פה.

אין מקום, אין זמן, אין כלום, על המקום פה.

טיק, כותב, צ'ק, שם.

איך משה רבנו כתב 13 ספרי תורה ביום

האחרון לפני שהוא נפטר? אתם יודעים כמה סופר לוקח לו לכתוב ספר תורה?

מינימום הזריז ביותר, שלושה חודשים.

ספר תורה שאנחנו כתבנו, ארבע שנים לקח.

איך הוא כתב 13?

סוד השבעת קולמוס.

יש היום IBM,

כותב מהר, ראש כדורי.

זה כלום, זה ישן ענתיקה.

משה רבנו,

סוד השבעת קולמוס,

13 ספרים.

למה?

זה כוחה של התורה. מי שיודע איך נבראה התורה,

הרי התורה נבראה מצירופי שמות.

מה זה הקדוש ברוך הוא? ויאמר השם יהי אור, ויאמר השם, ויאמר השם, ויאמר השם. אמירה, באמירה,

על ידי צירופי שמות נברא העולם.

חיבור אותיות, כך וכך וכך,

זה מה שעושים.

סוד השם המפורש, מי שיודע להגיד אותו באותיותיו ובהטיותיו,

יכול לשנות את העולם.

זה תורה.

היא לא ניתנה בשביל לעשות קונצים.

זה רק במקרים שהצורך גדול, אין שיעור, וצריך להיות אדם חשוב כזה,

שהוא אחד מהגדולים ביותר,

הקדושים והטורים.

אז במקרים מסוימים ניתן ומותר להשתמש לצורך שעה.

אבל,

זה תורה.

אז לשנות טבע זה קשה.

אז מה עשה יעקב אבינו? הוא הולך לפגש עם עשיו. הוא יודע שלשנות אותו זה יותר קשה מלקרוע את הירדן.

אז מה עושים?

אז הוא שולח לו, הוא מכיר את הטבע שלו, אז הוא שולח לו איזה 200,

90, 20, מתחיל לשלוח לו חבילות, קבוצות, קבוצות. מגיע עדר,

כן, למי אתה?

אני,

עבדך יעקב שלחני לאדוני עשיו.

עשיו שומע,

יעקב קורא לי אדוני,

הוא קורא לעצמו עבדי,

עבדך יעקב, פששש.

נפח את החזיות, ממלא את הריאות, איזה כבוד.

נגמרת משלחת אחת,

עוד אחת מגיעה.

מי אתם?

אנחנו מעבדך יעקב, לאדוני עשה.

ווי ווי, התחיל חייך עשה.

עוד משלחת.

ועוד משלחת, ועוד כת, ועוד כת.

בקיצור, התחיל להעמיס אותו, ריכך אותו, ריכך אותו,

ריכך אותו. אנא עבדק, אנא עבדק, לאדוני, לאדוני. אנא עבדק, לאדוני, לאדוני. אנא עבדק, אנא עבדק, אדוני, אדוני, אדוני, אדוני. הוא התחרפל.

יעקב אבינו, שעיר,

טרזן,

בא להרוג את אחיו, מתמוסס, מתמוסס.

מגיע המפגש, מה קורה?

רץ אליו, מחבק אותו, מנשק אותו, בורא, איפה היית היה, אחי?

אתם מאמינים?

מה זה?

זה עשיו?

זה עשיו?

להבדיל, להבדיל, להבדיל.

להבדיל, להבדיל, להבדיל. לא ידמה ולא ישווה. תארו לכם שבוש

שולח לבן לדן

עזים תיאשים,

חמורים קצת.

כל מיני, ואומר לו, אנא עבדק לאדוני בלנאדם,

מעבדך בוש.

בלנאדם,

בוש, עבדק, אדוני, אדוני, בוש, בוש, בוש.

אני שואל אתכם,

כשהם יפגשו בנאדם מרוסיה, הם יגידו לו, איך התגעגעתי אליך?

איך יכול להיות דבר כזה?

וזה כלום לעומת השנאה של עשיו.

זה הכוח של הצדיקים החכמים שיודעים את המידות של בני אדם,

יודעים לפלס אצלם ולהגיע לנקודה בדיוק לתורפה.

אבל לא השתנה עשיו. אתם חושבים שעשיו השתנה?

לא השתנה.

הוא מת רשע.

הוא מת רשע.

הוא נשאר אותו דבר.

ושלא תחשבו שעשיו היה סתם איזה אחד, אדם גס, סרק, ככה.

לא.

הוא היה בבית

של יצחק אבינו, שראה מלאכים נכנסים ויוצאים.

דוד המלך, כשראה את המלאך וחרבו שלופה בידו חמש עשרה שנה עד יום מותו,

רעד ככה, ואי אפשר ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו מהפחד שהוא ראה מלאך אחד.

יעקב שלח לעשיו מלאכים.

וישלח יעקב מלאכים, לא מלאכים, שמאיימים גם, נותנים לו בנימה דיר באלכ.

והוא לא מפחד מהם.

וכשהוא מגיע ליעקב, מתמוסס בגלל טיפת כבוד שהוא נתן לו,

כמה עזים וכמה טיישים.

לא יאומן כי יסופר.

לשנות את המידות,

לא פשוט.

לא פשוט, לא פשוט.

בואו נראה דוגמאות.

אמר רבן שמעון בן גמליאל,

כל ימיי גודלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה.

רחל תפסה בשתיקה, עמד זרעה בשתיקה וראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, את שתקת?

חייך בזכות אותה שתיקה אני זוכרך, שנאמר ויזכור אלוקים את רחל.

כולם מכירים את הסיפור של רחל ולאה.

יעקב אבינו מוכן לעבוד שבע שנים

בשביל להתחתן עם רחל.

הוא יודע שעיקר הבית עקרת הבית, וממנה ייבנה עם ישראל,

והוא מוכן שבע שנים עם לבן הרמאי, וקשה לו מאוד לחיות עם אנשים כאלה.

זה ההפך הגמור ממנו.

אבל בשביל לקיים את רצון הבורא הוא מוכן.

נו,

שבע שנים הוא עובד, אבל הוא יודע מי זה לבן, אז הוא אומר לו, תשמע,

אנחנו סוגרים,

מדובר שאני עובד ברחל, בתך הקטנה.

כן?

שיהיה ברור.

ברחל.

אנחנו מדברים על רחל, כן?

רחל, לא לאה.

רחל.

אתה שומע?

רחל. רש, ח, ל, רחל.

לא לאה.

בתך.

לא תביא לי רחל מהשוק.

על רחל בתך אנחנו מדברים.

כן?

הקטנה אנחנו מדברים. נכון?

הקטנה.

ברור?

יופי.

עובד שבע שנים.

מגיע ליל הכלולות.

רחל, בתך הקטנה.

רחל יודעת מי זה אבא שלה,

אז היא אומרת לו, בשביל שלא יהיו טעויות,

בוא, אנחנו בינינו נעשה סימנים.

שאחרי החופה,

אז אני אגיד ככה, אתה תענה ככה, אתה תגיד ככה, אני אענה ככה, זה יהיה סימן שזה אני.

זה סימנים שביני לבינך.

וככה תדע

אם הכול בסדר.

ליל הכלולות,

בלי שום בושה, לבן, הוא אומר לרחל, רחל,

לא להתאפר,

לא שמלת כלולות,

לא כלום.

את לא מתחתנת.

כי לא יעשה חן במקומנו.

לתת את הצעירה לפני הבחירה? לא.

תחכי,

אחותך מתחתנת היום.

יא ווי ווי.

אתם מתארים לכם, אתם לא יכולים לתאר את זה אולי.

אתם לא יכולים להסתכל בצור חתן, אבל נשים צריכות להסתכל על כלה.

מה זה כלה? בליל כלולותיה אומרים לה, את לא מתחתנת.

אחותך מתחתנת.

מה הייתה צריכה לעשות? להרוס הכול, לא?

מה היא עושה?

עושה חשבון נפש.

היא אומרת, אין ברירה.

אבא לא רוצה שאני אתחתן איתו, הוא רוצה שלאה תתחתן איתו.

לאה תתחתן איתו,

ואחר כך מה יקרה?

הוא ישאל אותה את הסימנים.

ואז יתברר שזו לא היא,

ויהיה לאחותי בושה וחרפה שאין כדוגמתה שפיכות דם.

אז היא מחליטה להגיד לאחותה את הסימנים.

היא מוכנה להגיד את הסימנים,

וככה בא.

ויעקב אבינו,

אחרי החופה,

נו, הוא אומר את הסימנים,

שומע את התשובות,

חושב שזאת רחל,

ובבוקר, והנה לאה.

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

תארו לכם שאתם החתנים,

ומתברר לכם שהחליפו לכם את הכלה.

מה עושים בבוקר לחם?

חם כמו תנוע, אה?

על המנגל שמים אותו.

יעקב אבינו

אומר לרמאי, עוד שבע שנים אני עובד.

כשרחל עשתה זאת, היא הבינה שהיא יכולה להפסיד את כל הקמת בית ישראל.

למה?

מי יהיה מוכן, אחרי מה שהיא עשתה, להתחתן איתה בכלל?

לא רק זה, הייתה לה סכנה איומה.

למה לאה בוכה כל הזמן ועיני לאה רכות?

כי היא אומרת, אנחנו שתי אחיות, ויש שני אחים.

יש עשיו יעקב,

ויש לאה ורחל.

הגדול לגדולה,

והקטן לקטנה.

עכשיו, כיוון שאני ויתרתי,

ואחותי הגדולה התחתנה עם הקטן עם יעקב, נשאר לי מי? עשיו. אז רחל תצטרך להתחתן עם עשיו.

גם את זה היא לקחה בחשבון,

אבל בשביל שאחותה לא תתבייש ולא תתבזה,

היא מוסרת לה את הסימנים.

אתם חושבים שזה היה כך פשוט?

זה לא היה הכי פשוט.

תשמעו,

את הנוסח,

קשה להאמין.

הרי טבע הנשים בדרך כלל פטפטניות,

או בתימנית פטפוטונית.

עשרה קבינות של שיחה ירדו לעולם, תשע לקחו הנשים.

והן רגילות לדבר על כל דבר,

גם אם לא צריך.

ועל מה שצריך, על אחת כמה וכמה.

אז כמה הייתה צריכה לדבר רחל על המעשה שנעשה עימה?

במקום זה היא שותקת.

שותקת.

טבע הנשים קנאיות.

אין אישה מקנאה אלא בירך חברתה.

אז איך היא לא תקנא באחותה שלוקחת את החתן שלה?

שותקת.

לא רק שותקת,

משתפת פעולה ונותנת, שלא ברצונה, שלא ברצונה.

היא לא בחרה בזה, זה בלית ברירה, לאחר שנעשה מעשה.

אבל לשתף פעולה?

טוב, תשתיקי היא מעלה גדולה, גם לעזור לה.

כן, אם לא תהיה לה בושה וחרפה.

אבל רק הקדוש ברוך הוא יכול להעריך מעשה אנוש ומה באמת היה בלב של רחל באותה שעה.

וכשעם ישראל עבדו עבודה זרה והלכו לגלות,

מחספין,

ולא עוד.

הנה שהייתי באותו חדר באותה שעה.

הוא שהיה מדבר עימה היא שותקת,

ואני משיבה אותו על כל דבר ודבר שלא יכיר את הקול שלה.

וגמלתי חסד עימה ולא קינאתי בה ולא הוצאתיה לביישה.

ומה אני,

שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קינאתי לצרה שלי

ולא הוצאתיה לחרפה?

ואתה מלך חי וקיים, רחמן?

מפני מה קינאת לעבודת אלילים שאין בה ממש?

והגלית את בניי ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא.

אמר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן.

זה מה שכתוב בירמיה ל״א.

כה אמר השם, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה מאנה הינחם על בניה כי איננו.

כה אמר השם,

מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב

ויש תקווה לאחריתך נאום השם ושבו בנים לגבולם.

בזכות רחל הצדקת

אנחנו נגאל.

לא האבות הקדושים?

לא משה רבנו.

למה?

הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

היא לא קנאה בצרה שלה,

אישה שנייה, היא נקראת צרה לחברתה,

העבירה על מידותיה, אומר הקדוש ברוך הוא, גם אני מעביר על מידותיי.

אני לא אקנא לצרה, לעבודה זרה,

ואני אמחל לעם ישראל.

זה כוח המידות הטובות והמושלמות,

אבל פלא פלאות,

כשהם בורחים מאצל לבן,

ויעקב שוטח בפניהם את כל המעללים שעשה לו אביהן.

כתוב, וטען רחל ולאה,

בגלל שהקדימה רחל הקטנה לדבר לפני אחותה הגדולה,

נפטרה לפניה.

למה?

דרך ארץ.

קודם הגדול מדבר, אחר כך הקטן.

נכון שאת עיקר הבית,

נכון שאת צדיקה,

נכון שאת ויתרת לה על הכול,

נכון שאין מה לדבר, הכול נכון,

אבל לא מדברים לפני הגדול.

כשמדברים לפני הגדול, כאילו סותמים את פיו.

כשמתפרצים ולא נותנים זכות לשני לדבר, כשהוא גדול,

סותמים את פיו.

סומעים את פיו ומתבייש.

בושה

זה דבר קשה מאוד לבן אדם.

זה כמו שפיכות דמים.

אמנם את,

בשביל שלא תתבייש אחותך, היית מוכנה לעבור את כל מה שדיברנו.

אבל זה לא אומר שאת נקייה מעתה והלאה לדקדק

במידה זו.

לכן, בתען רחל ולאה נפטרה לפניה.

תראו עד כמה האדם נטבע לשלמות המעשה.

יהודים יקרים, אנחנו חיים בעולם הזה אולי בראש העין, וזה נראה נחמד.

מדרכות חדשות.

אחרי 55 שנה,

יפה, לא רע, נראה טוב עכשיו.

עוד לא כל כך, אבל

נראה סביר.

מה המטרה?

למה אנחנו פה? מה התפקיד? מה מוטל עלינו?

נתנו לנו כלי חמדה שבו נברא העולם, ואנחנו יכולים לשנות את כל העולם כולו.

מה עושים?

מה עושים?

מה המטרה?

אני אשאל אתכם שאלה עכשיו,

ותגידו לי. יכול להיות שאני אשמע בהתחלה קצת חצוף,

אולי מגזים,

אבל אין המטרה שלי חלילה לפגוע ולא לזלזל,

ותבינו מייד לאחר מכן.

אבל הדוגמה, כשנותנים אותה ממה שקרוב אלינו, יותר מובנת ממה שמביאים על דבר רחוק מאיתנו.

אשאל אתכם שאלה.

לכן אני אקח דוגמה משני הצדדים.

בואו נגיד שהוחלט ברמות הכי גבוהות שיש, נגיד, בעם היהודי, לא נגיד בישראל, בעם היהודי,

של התפקיד הנכבד והבכיר ביותר

לנהל את גן החיות בירושלים,

מה שנקרא גן החיות התנכי,

מקבל את התפקיד להיות מנהל הגן החיות,

הרב עובדיה יוסף.

ואת הגן החיות בתל אביב מקבל הרב אלישיב.

אני שואל אתכם שאלה, זה ביזיון או שזה כבוד?

אתה היית לוקח את ירושלים, ודאי.

אבל אני שואל,

זה ביזיון או כבוד? מישהו היה בא ואומר לרב עובדיה או לרב אלישיב,

היה אומר להם,

כבודו זכה בתפקיד הנשגב להיות מנהל גן החיות. לא רק מנהל גן החיות, גם להאכיל את החיות כל יום.

להאכיל אותן כל יום,

לא כזכות, אלא חובה עליך להאכיל אותן כל יום.

זה ביזיון או שזה כבוד?

כבוד.

כבוד.

מי אומר שזה ביזיון?

אני רואה לפי זה שהרבה חושבים כבוד.

מי חושב כבוד?

אתם הייתם מוכנים להיות המנהלים של גן חיות ולהאכיל את החיות כל יום?

בלי משכורת, אבל.

אה, אתם תנו לחיות לחיות?

כן. אה, זהו, הבנתי.

נכון, יפה, נפלא.

אתם גם מוכנים לתת לכל העניים לאכול?

אה, גם.

קודם אחיות, אחר כך, בסדר, גם.

אז אני אגיד לכם עכשיו,

אתם יודעים,

לפני שהיה מבול,

הקדוש ברוך הוא בחן את העולם,

ואחרי שהוא בחן את כל העולם,

התברר לו שיש רק אחד,

נוח, איש צדיק תמים בדורותיו.

אחד מכל העולם.

גדול הדור, נוח, מעיד עליו השם.

בזכותו אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוכן להמשיך את העולם.

את הקיים אני מחריב,

ואיתך אני בונה עולם חדש.

איתך,

בגללך ובזכותך בלבד.

אחרי שהוא זוכה לתואר הגדול הזה, מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

נוח, אתה מכובד לנהל את הגן חיות העולמי.

אתה תכניס את כל החיות לטבע,

אתה תביא להם את כל האוכל לכל התקופה, שנה, 12 חודש,

אתה תאכיל אותם מהבוקר עד הערב, אתה ולא אחר,

לא תיתן הוראות, לא מנהל גן חיות.

12 שנה לא תישן,

תיתן לכל אחד לאכול מה שהוא צריך לאכול 12 חודשים,

תחיה איתם ביחד בטבע, אומנם במדור אחר,

אבל הריח יגיע אליך.

הייתם בגן חיות?

אפילו שפתוח,

איזה ריח,

אפשר להתעלף, תיבה סגורה.

למה?

יורד מטר,

מבול, לא מטר, מבול.

ולהישאר עם החיות, עם הזבל שלהם,

עם הכול?

12 חודש.

נוח, מכובד,

מכובד, לגן חיות.

לא יאומן כי סופר.

מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? זה מה שצריך לעשות נוח?

מה, הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות לו יכטה סגורה בצד ליד החיות,

והם יהיו שם,

וייתן להם אוכל, נגיד, מדי פעם ייכנס, ישים להם קצת ויצא החוצה

עם מעבר כזה בין תיבה לסירה.

לא,

אמר הקדוש, אתה בפנים איתם.

אתה מאכיל ומשמש אותם.

לא יאומן כי סופר. מה זה? זה עונש או זה פרס? מה זה?

אלא מה לומדים מכאן?

רואים בכוחות האדם מהותם ומתכונתם, שכל מה שנברא האדם,

זה לתקן ולהועיל לזולתו.

אדם לא נברא לעצמו כמו שאנחנו חיים.

אנחנו חיים כל אחד לעצמו, שיהיה לא.

הכול לא.

הכול בשבילו.

ביס לי.

קרם לי.

הכול לי.

זהו.

אבל הבריאה לא עודכנה כך.

כשהאדם נברא לזולתו.

להיות משמש,

שמש ושרת לזולתו.

מה המקצוע הכי בזוי?

אומרים זה שרת בבית הספר.

מה זה שרת?

התפקיד הכי פחות שיש בבית ספר.

וכל הילדים אומרים לה שרת.

תביא את המטאטא,

תביא את הספונג'ה,

תביא את הסמרטוט,

חסר נייר או טואלט,

תביא זה, תביא זה. שרת.

ופה נוח נהיה שרת של החיות.

ג'ונגן.

וזה המעלה הכי גדולה של גדול הדור הצדיק,

שבזכותו כל העולם קיים.

איך זה יכול להיות?

זה ההפך ממה שאנחנו מורגלים.

כל הבריאה נבראה בשביל שאדם יהיה עושה לזולתו.

ומה עושים כולם? לעצמו.

כתוב, כל העוסק בפריה ורבייה נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

אם אתה עוסק בפריה ורבייה,

מביא ילדים לעולם, אתה נהיה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

זאת אומרת,

אתה דואג

שיתקיים העולם כפי שהשם רצה.

לא תוהו ורעה,

לשבת יצרה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה את העולם תוהו ובוהו שיממון.

הוא רוצה שהעולם יהיה מיושר, לשבת יצרה.

הוא אומר לך, בוא תהיה שותף איתי.

תייצר,

תברא, תוליד

ילדים

ותרבה את העולם,

ותנהיה את השותף שלי.

תהיה כמוני לזולתו.

הרי כל מה שאני בראתי,

מהאצילות למעלה,

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, מכל העולמות, הכל בראתי מלמעלה, כלפי מטה.

כל הבריאה היא כלפי מטה לזולתו, לתת. עולם חסד ייבנה.

כל העולם זה חסד. השם לא היה חייב לאף אחד, כי לא היה אף אחד.

ומה הוא ברא? הכל חסד לתת.

אומר, בוא תהיה שותף איתי,

תעשה גם אתה לזולתו.

יכול היה כזה, זוכר לברוא לבד את האנשים?

כמו את האדם הראשון, למה הוא צריך אותי?

הוא רוצה שאני אהיה שותף איתו.

איך אני אהיה שותף?

אם אני אעשה כמוהו לזולתו.

כל התפקיד שלנו בחיים זה לעשות למען הזולת.

מה עם כבוד הבריות?

אין כבוד לבריות?

לתת לנוח לטפל בכל המזבלה, שהיה מה?

אחי ראייה בדרך זה אפס אפסים לעומת מה שהיה שם.

אין לאן לקחת את הזבל, הכל בפנים.

קומה שלמה, רק זבל.

לחיות בתוך זה.

אבל בואו תלמדו משהו חשוב ביותר. בגמרא, בקידושים,

דף ל״ב כתוב מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק,

שהיו מסובין בבית משתה בנו של רבן גמליאל.

היה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם.

רבן גמליאל בכבודו הוא עצמו עומד ומשקה עליהם.

נתן את הכוס לרבי אליעזר

ולא נטלו.

נתן לרבי יהושע ונטלו.

אמר רבי אליעזר לרבי יהושע, יהושע,

אנחנו יושבים ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?

מה זה?

אתה נותן לרבן גמליאל שישמש אותנו?

אתה לוקח ממנו את הכוס?

אתה נותן לו לעמוד עלינו? להשקוט אותנו?

מה ענה לו רבי יהושע? אמר לו, מצינו גדול ממנו ששימש.

אברהם גדול הדור היה,

וכתוב בו והוא עומד עליהם.

ושמה תאמר כמלאכי אשרת נדמו לו אלא לערבים.

הוא ראה שלושה אורחים מגיעים,

לא נראו לו מלאכים,

נדמו לו כערבים,

שאבק עבודה זרה על רגליהם.

וכן הוא אומר להם, ורחצו רגליכם מעבודה זרה.

אז אברהם לשלושה ערבים שבאו באכסניה שלו,

עומד עליהם ורץ לבקר ושוחט ועושה את כל הפעולות בשביל לתת לאורחים אוכל ושתייה.

אז הוא אומר לו,

אם גדול כאברהם, גדול ממנו שימש,

אנו לא יהיה רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?

למה שאני לא לוקח ממנו את המשקה?

הרי גדול ממנו שימש,

אז למה שהוא לא יהיה עומד עלינו?

אמר לו רבי צדוק,

עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום?

ואתם עוסקים בכבוד הבריות.

הקדוש ברוך הוא משיב רוחות, מעלה נשיאים,

עננים,

מוריד מטר,

מצמיח אדמה ועורך שולחן

לפני כל אחד ואחד.

ואנו לא יהיה רבן גמליאל בריבי עומד ומשקה עלינו?

ככה אומרת הגמרא.

מדהים.

הוא אומר, מה אתם מדברים בכלל מרבן גמליאל?

תראו מה הקדוש ברוך הוא עושה.

הוא בכבודו בעצמו.

משיב רוחות,

מעלה נשיאים, מוריד טללים, מצמיח אדמה, ועורך שולחן

לכל אחד ואחד.

אתם יודעים מה זה לכל אחד ואחד?

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

כל אחד תנו את הרצון שלו.

ובעיתו, בעיתו נותן לו.

לכל אחד זה לא רק מיליארדים בני אדם,

זה טריליונים של טריליונים בעלי חי.

חיות ועופות ודגים וחיידקים ווירוסים והכול, לכולם נותן מזון בעיתו.

מדהים.

אז אם הקדוש ברוך הוא וכבודו עושה כך, אז רבן גמליאל לא יעשה כך?

ככה הוא שואל.

זה מה שתרץ רבי יהושע, מצינו גדול ממנו ששימש. אדרבה,

מי שיותר גדול, הוא יותר משמש את זולתו.

מה קובע מי יותר גדול?

מי שמשמש יותר את זולתו, מי שעושה יותר לאחרים.

כתוב אצל יהושע בן ענון,

גדול שימושה מלימודה.

יהושע בן נון היה מנהיג אחרי משה רבנו.

מה זה גדול שימושה מלימודה? בשעה שהיה בא משה ונותן דרשה ומלמד את העם את הדינים וההלכות,

היה יהושע בן נון,

נער לא ימיש מן האוהל. בן שישים היה, לא מפסיק ללמוד. כל הזמן לומד, לומד, לומד.

אבל כשהיה מגיע זמן הדרשה,

הוא היה מסדר את המתנ״ס,

הוא מסדר את הספסלים, את הכיסאות, הכול, הוא היה מסדר.

הוא מסדר הכול,

ועליו נאמר גדול שימושה ולימודיו, והוא זכה להיות המנהיג אחרי

משה רבנו.

זאת אומרת, לשמש את הציבור,

את הזולת, את העם,

זה מראה שהאדם יותר גדול.

זה לא פיחות במעמדו,

זו גדלותו,

זו זכות חיותו, זאת היניקה שלו.

זה הדבר הכי גדול.

כל הבריאה מהאצילות הראשונה, הכול כלפי מטה.

אז מה אנחנו מתפלאים שהקדוש ברוך הוא מזמין את נוח מכובד להיכנס לתיבה ולהיות שמש של חיות ועופות?

זה מראה עד כמה הוא גדול. למה?

כי נוח, כשהיה בתיבה, נדמה לקדוש ברוך הוא.

מי זן ומפרנס את כל העולם?

הקדוש ברוך הוא.

מפצה כינים עד קרני ראמים.

איפה היה העולם בזמן נוח? בתוך תיבה.

מי היה זן ומפרנס את כולם? נוח.

מה היה מעמדו של נוח באותה שעה?

כאלוקים.

כמו שהקדוש ברוך הוא משמש את כל העולם,

כך נוח היה.

זו הדרגה הכי גבוהה שיש.

אה, אבל יש לזה ריח לא טוב.

ריח לא טוב.

גן חיות.

זה עוד יותר גדול.

למה הקדוש ברוך הוא לא נאמר עליו, השוכן איתם בתוך טומאותם?

כי אז הוא רוצה לשכון בתוך מצב כזה?

ואף על פי כן הוא נותן לאכול.

לך השם הצדקה

ולנו בושת הפנים.

בשעה שעם ישראל עוברים את הים והקדוש ברוך הוא בוקע עליהם את הים,

עם ישראל מעבירים איתם עבודה זרה והקדוש ברוך הוא בוקע עליהם את הים ולא מטביע אותם.

בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, השם מאכיל אותם את המן.

והם לוקחים מהמן ונותנים להם עבודה זרה.

לך השם הצדקה

ולנו בושת הפנים.

חנניה, מישאל ועזריה ניצלו מכבשן האש.

באו כל אומות העולם והשרים לראות את הנס והמופת, איך יוצאים אנשים מכבשן האש בחיים.

זורק אותם נבוכדנצר.

כתוב שהם יצאו, עמדו בחוץ, עברו כל השרים וירקו להם בפנים.

אמרו להם, אתם לא מתביישים?

אתם שיש לכם אלוקים כזה בשמיים שיכול להוציא אתכם מכבשן האש בחיים,

מתוך שריפה של תנור לוהט.

אתם מורדים בו?

ירקו להם בפנים.

מה אמרו באותה שעה, חנניה, מישאל ועזריה?

לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים.

יש לנו אלוקים שמשמש אותנו.

וכתוב והלכת בדרכיו, ואנחנו צריכים ללמוד מדרכיו להיות דומים לו. מהו חנון, אף אתה חנון. מהו רחום, אף אתה רחום. מהו גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים.

אותו דבר אנחנו צריכים להיות.

הקדוש ברוך הוא כל כך סומך עלינו,

שהוא אומר, אנחנו צריכים להיות כמותו בדיוק,

בדמותו, בצד דמיון שלו.

אבל איפה אנחנו? כל אחד אגואיסט לעצמו.

והקדוש ברוך הוא אומר, הפוך, המעלה והגדולה זה מי שנותן לאחרים.

הנה יש לנו לב.

בלב יש את הצלם אלוקים שלנו.

אדם נבחן בליבו.

צדיקים,

ליבם ברשותם.

רשעים,

ברשות ליבם.

הם הולכים אחרי תאוות ליבם.

הצדיקים מושלים על הלב שלהם.

צלם האלוקים נמצא בלב.

רבות מחשבות בלב איש.

הלב הוא נבחר האיברים של האדם.

לפי זה, כל האיברים היו צריכים לשמש את הלב.

ומה במציאות? הפוך.

הלב משמש ומשרת את כל האיברים כולם בגוף,

וממנו הם יונקים את חיותם.

אפילו הציפורניים.

כי ככה הקדוש ברוך הוא רוצה.

שמי שיותר גדול,

ישמש את מי שיותר פחות.

יש הסבר נפלא.

בזמן התפילה כתוב, אין הציבור נענין עד שיהיו צדיקים ורשעים באגודה אחת.

ואם כולם צדיקים וטובים, אין תפילתם מקובלת.

איך זה יכול להיות?

אם אנחנו לוקחים את הרב קנייבסקי,

ואת הרב אלישיב, והרב עובדיה,

והרב ועדני,

והרב הזה, והרב הזה, והרב הזה, יש לנו מניין של צדיקים גדולים.

אנחנו שמים את כולם במניין, אומרים להתפלל, אין תפילתם מקובלת.

אבל אם מוסיפים את טומי לפיד, מקובלת.

איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות?

אלא הקדוש ברוך הוא רוצה שגדול משמש קטן.

אם התפילה

של הצדיקים

מרוממת את הקטנים,

מעלה אותם,

מסייעת להעלות את תפילתם, עוזרת להם,

אז היא מקובלת.

למה יש בחינה של גדול וקטן,

והגדול עושה למען הקטן?

אבל אם לא, לא מקובלת.

איפה העבודה בשביל האחרים, לזולת?

ולפני שאנחנו הולכים לאכול,

אז כתוב, ונתתי עשב בשדך לבהמתך,

ואכלת ושבעת.

תרצה לאכול, מותק?

על מרגי מוכן?

תרצה לאכול?

רגע,

אל-תיג'אג'ה, בחוץ.

תרנגול, צריך לתת לו לאכול.

חיה, בהמה, תן להם לאכול.

קודם הם, אחר כך אתה.

למה?

גדול משמש קטן,

ואפילו חיה.

פלא פלאות.

מדהים.

זה ההפך ממה שאנחנו למדנו עד היום. כל אחד חשב,

אם אין אני לי,

מי לי?

אז הוא דואג לעצמו.

לא.

תורה אומרת, לא. אתה לא גדול מאלוקים.

ואם הוא משמש את כולם, כולל אותך,

מר אגואיסט,

אז אולי תלמד ממנו,

ותתחיל לטפל בסובבים אותך, ותדאג להם, ותעשה משהו בשבילם.

אנחנו,

מכל מה שראינו,

למדנו.

כתוב, כשפגש אברהם אבינו את שם בן נוח,

שאל אותו,

בזכות מה יצאתם מן הטבע?

אמר לו, בזכות הצדקה שהיינו עושים יומם ולילה עם החיות והבהמות והעופות,

שהיינו מאכילים ומשקים אותם

יומם ולילה, 12 חודש.

אמר אברהם אבינו, מה אלה יצאו מהמבול,

בזכות שהאכילו חיות ובהמות ועשו חסד איתם.

אם הם עשו עם חיות ובהמות וכך הם זכו להעמיד עולם שלם,

אני אעשה חסד

עם בני אדם,

עם הבריות של הקדוש ברוך הוא.

מאברהם אבינו מיד עשה אשל,

אכילה, שתייה, לינה, לוויה,

פתח אכסניות,

התחיל לחלק מזון לרבים שייכנסו.

בואו, כנסו בכבוד, הכנסת אורחים של אברהם,

להיכנס, לאכול, לשתות, לברך.

לברך למי שאמר, והיה העולם.

ככה עשה אברהם אבינו וזכה להקים את העולם כולו על האמונה בכלא אחד.

למה היה נוח צריך להיות בתיבה ולזון את כל החיות?

שאלנו, למה לא יכת בצד?

אתם יודעים למה?

על מה היה מבול?

על החמאס שהיה בדור ההוא. חמאס אומר את תרגום חטופים,

חטופים, היו חוטפים, לוקחים, לוקחים, לוקחים.

גזלנים היו, בגלל הגזל.

כוח הנטילה היה להם, כוח הנטילה, לקחו.

אתם יודעים מה הם היו עושים?

מתוחכמים הם היו, מתוחכמים.

מה הם עשו?

הם היו הולכים לחנות,

מוכרים שם, אתם יודעים, פיצוחים, פיצוחים.

אז הם היו לוקחים פחות משווה פרוטה,

שלא דנים על פחות משווה פרוטה,

והיו אוכלים, היו הולכים בוטנים,

טועמים בוטן,

גרעין,

שקדון,

קצת סומסום,

ג'עלה,

בא עוד אחד, אותו דבר בוטן,

פיסדו.

זה,

ג'עלה, מביאים רוב טאגת,

יושבים אצלו,

גומרים לו את הסערה בלי לשלם.

חמאס.

כנגד כוח הנטילה הזה היה צריך להיות תיקון בעולם,

חסד.

הפוך, כוח הנתינה.

מה היה צריך לתקן את העולם נוח? בכוח הנתינה.

לכן הוא 12 חודש.

רק נתן.

נתן, נתן, נתן, האכיל, נתן, השקע, נתן, נתן, נתן, נתן, נתן, נתן, נתן, נתן.

עד שבנת עולם מחדש, עולם חסד ייבנה.

לכן הוא לא יכול להיות ביאכטה.

זאת אומרת, אנחנו מצווים על זה, ובשביל זה נבראנו יהודים יקרים.

אנחנו תיירים פה, יום אחד אנחנו הולכים, הולכים.

מה לוקחים?

מה שעשינו. מה עשינו?

אם עשינו לעצמנו, לא עשינו כלום.

אם עשינו לזולתנו, עשינו לנו.

כשאדם עושה לשני, הוא בעצם עושה לו.

כשהוא עושה לעצמו, הוא לא עושה כלום.

כמובן, שאם אדם לומד תורה ומקיים מצוות, זה חובתו וזה הוא צריך.

זה לא וזה צריך.

אבל המדובר, הוא בונה לו בית יותר יפה, הוא קונה לו מכונית יותר מפוארת, הוא עושה לעצמו ככה, הוא עושה גדר, הוא עושה זה,

פה, פה, פה, פה, פה, פה, פה, פה. כל מה שהוא עושה, לא יישאר לו מזה כלום.

זה לא לו.

זה למי שיישאר אחריו,

להקבל מוכן.

לא,

זה מה שהוא עושה עם זולתו.

אם למדת תורה הרבה,

אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך,

כי לשם כך נוצרת.

לא לעצמך,

אל תחזיק את הטובה הזאת שהשם נתן לך,

כי לקח טוב נתתי לכם,

אבל אל תחזיק את הטובה הזאת לעצמך,

כי לשם כך נוצרת,

נוצרת לצורה הזאת,

לתת.

נתנו לך מנשמם חוכמה, בינה השכל, לתת, לתת, להשתמש עם כל הטובות שנתן לך השם

לכלל העם.

כשרואים את הדברים האלה, יש חשק להתחיל לעשות משהו.

אז אנחנו התחלנו לעשות לפני כמה זמן,

וברוך השם ממשיכים לעשות, ולא נרגעים.

לא נרגעים, אנחנו לא נרגעים בכלל.

אז אם אברהם אבינו אמר שאם נוח ובניו יצאו מן התיבה בזכות שיאכילו חיות,

אני, אמר אברהם אבינו, אעשה עם בני אדם,

ואם יעשה,

אפילו עם ערבים שהיה להם עבודה זרה.

ואני, כשראיתי את אברהם אבינו עושה כך, אמרתי, אני אעשה עם יהודים,

עם יהודים,

עם בניו של הקדוש ברוך הוא.

קלטת מספר 393,

15 חתולים ושני כלבים, סוף חלק א'.

המשך, בקלטת מספר 394,

15 חתולים ושני כלבים, חלק ב'.