לא מפסיק לצחוק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אני, דרך אגב, מתחילת ההרצאה לא מפסיק לצחוק.

לפני מספר שבועות היינו באיזשהו,

ואותו רב, אותו מרצה,

דיבר על מלחמת גוג ומגוג,

והוא למעשה אמר שהיא כבר התחילה.

הוא הביא כל מיני פסוקים מהנבואה,

והוא ציין שם שכביכול ג'ורג' בוש הוא בעצם מגוג, ונתן עוד כמה פסוקים לגבי האסון התאומים,

והוא הקפיד על זה שבסוף אמר שבעצם אנחנו כבר בשנים האחרונות. שאלה היא אם יש אמת במה שהוא אמר, אם זה באמת נכון.

זה עוד לא התחיל,

אבל זה בכיוון.

הוא הביא פסוקים, אבל שזה ג'ורג' בוש. נכון.

אתה רוצה שאני אביא לך פסוקים אחרים?

ערב טוב, כבוד הרב. אני אדם חילוני, אך מאמין, וקשה לי.

אני מסתכל סביבי, ואני שואל, איפה הסכולה של העם הזה?

אני מסתכל על ארצות הברית, אימפריה, רוסיה מעצמה, אינני יכול. הבריטים מנומסים, השבטים יפים, היפנים חרוצים.

איפה הסכולה של עם ישראל? למה אנחנו לא מצליחים להביא יותר ממדליית זהב אחת באולימפליה הזאת? אני לא מפסיק, תצחוק. איפה זה?

אני אגיד לך, יהודים חכמים,

יש ימים וחודשים שלא מדברים בעיתונות הכללית על סין.

מעצמת על,

מיליארד ארבע מאות בני אדם, ולא מדברים עליהם. ואנחנו כולה שש מיליון פה,

וכל היום דשים באנגלית. CNN, BBC, ג'דתי, הכל, כולם מדברים רק עלינו. אי אפשר לפתוח את הבוקר בלי ישראל.

מה זה?

תביא, יהודי זה גן מיוחד.

אתה אמרת שאתה מאמין בהתחלה. אני מאמין, אני מאמין, אני אוהב את התורה, בעיניי היא דבר מדהים. שואל אותך שאלה, ומה אתה עושה עם האמונה?

חכה ש... שאני אגיע.

מתחילת ההרצאה לא מפסיק לצחוק.

אני דרך אגב... קלצת מספר 392. לא מפסיק לצחוק.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואת גילה בת קלרה,

רפואה שלמה מהרה.

ובכן, יהודים יקרים,

בפרשת השבוע אנחנו רואים שיעקב אבינו,

שולח הרבה דורונות לעשו.

עזים 200 וטיישים 20, רכילים 200 ואלים 20,

גמלים מניקות ובניהם 30, פרות 40, מופרים עשרה, אתונות 20,

ועיירים עשרה.

עדרים שלמים.

מה קרה?

פוחד יעקב אבינו מעשו?

ויעקב אבינו מצליח להסיר את האבן מעל הבאר,

כשכל הרועים לא יכולים כולם להסירה רק ביחד.

והוא מסיר אותה באצבע קטנה כמסיר פקק מצלוחית.

אז מה הוא פוחת כל כך?

נכון שהוא נראה בחור ישיבה,

אשתם יושב אוהלים, ועשיו, שעיר,

צייד,

רוצח,

ברוטלי,

והוא בא לקראתו עם 400 ראשי גייסות

בשביל להרוג

את אחיו.

חיכה לזה הרבה זמן, הרבה שנים.

והגיע רגע קריטי.

סוף סוף אני הולך לפגוש את מי שלקח לי את הבכורה,

במי שלקח לי את הברכות.

סוף סוף סוגרים חשבון.

ויעקב מתכונן

בשלושה דברים.

דורון, תפילה ומלחמה.

את הדורונות האלה הוא שלח לו לפנים.

בהתפלל השם, אצילני נא מיד אחי מיד עשיו.

וחצה את המחנות לשתיים,

והיה המחנה הנשאר לפלטה.

מוכן לכול.

אבל יעקב אבינו היה חכם גדול מאוד.

אומר הרמב״ן,

למה יש את התיאור הארוך של כל הדורון שהזכרנו קודם?

להראות שלא בטח יעקב אבינו בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו.

יעקב אבינו היה בוטח בשם מתברך מאוד מאוד.

הוא היה צדיק גמור בחיר שבאבות.

ראה מלאכים עולים ויורדים.

הובטח על ידי הקדוש ברוך הוא בשמירה ושמרתיך בכל אשר תלך.

רגל במרכבה.

מלאך אלוקים.

מה אתה מפחד מרשע כמו עשיו?

אלא מה?

יעקב אבינו משתדל בכל יכולתו.

למה צריך להשתדל כל כך הרבה?

מה,

אי אפשר ששני אחים יתפייסו?

שאחרי שנים שהוא יפגוש אותו אז הוא יתפייס אחיו?

מה, לא קרו מקרים שרוצח ברגע האחרון התחרט או נתמלא רחמים וחמלה על הקורבן?

למה זה בלתי אפשרי שיעקב

יסמוך על נס?

זה נס.

פשוט נס.

מבין יעקב אבינו שאם הוא לא יעשה כל אשר ביכולתו, הוא יצטרך לסמוך על נס.

לכן לא בטח על צדקתו

ועשה הכול.

למה זה נס?

אלא להפך את טבעו של אדם זה לא טבעי.

צריך נס.

להפוך טבע של בן אדם זה לא פשוט.

צריך נס, ויש לזה כמה דוגמאות.

יעקב אבינו עשה נסים.

הוא אמר, כי במקליה עברתי את הירדן.

איך הוא עבר את הירדן? עם המקל. הוא היכה עם המקל על הירדן והוא נפגע כמו שמשה עשה.

אבל להפוך את הטבע בנס

זה קל. לטבע אין בחירה, והצדיק שולט בטבע.

אבל לשלוט על הבחירה של השני

זה כבר נס.

חוץ לטבע

זה נס יותר גדול, זה יותר קשה.

האדם בחירי,

יש לו אפשרות לבחור בין טוב לרע, לכן התורה מזהירה,

החכמים מזהירים,

הרחק משכן רע,

הרחק מפגע רע,

יש להם מחירה, הם יכולים לפגוע.

הקב'ה מציין על ידי הנביא מיכה

עמי זכור נא מיעץ בלק מלך מואב,

ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים

עד הגלגל למען דעת צדקות השם.

בלק סוחר את בלעם לקלל את עם ישראל.

בלעם היה קוסם,

היה מפורסם מאוד בעולם.

בלק פוחד מאוד מישראל, שצריכים לעבור בגבולו,

והוא סוחר אותו.

למה הוא סוחר אותו?

כי הוא מבין שמשה רבנו גדול מאוד לפני האלוקים,

וכוחו בפיו

הביא גם כן מי שכוחו בפיו.

לקח את בלעם,

ובלעם היה יודע את הרגע שבו זועם הקדוש ברוך הוא.

כל יום יש רגע אחד שהקדוש ברוך הוא זועם.

הרגע הזה זה מידת הדין.

ברגע הזה יוצאים כל הרעות על כל העולם.

כל מה שקורה באותו יום בכל העולם,

מחלות, תאונות, צרות, מלחמות, כל מה שקורה זה ברגע אחד.

הוא ידע לכוון לרגע הזה.

ובאותו רגע, כשהוא היה מקלל, זה היה נתפס.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? באותם ימים, לטובתם של ישראל, לא זעם.

אז זה צדקות השם.

איך אפשר ששונא כמו בלעם,

אוהב ממון, בעל חמדה,

שאפילו אם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב, זה לא מספיק לו.

ולמרות שהקדוש ברוך הוא אומר לו לא ללכת ולקלל את ישראל, הוא הולך בגלל תאוות הממון.

והוא לא אדם פשוט.

הוא הנביא הגדול שבנביאים של אומות העולם.

ובמספר דברים היה יותר ממשה בנבואה.

והוא יודע את כוחו של הקדוש ברוך הוא,

אבל הוא לא יכול לעמוד בפני התאווה שלו,

בפני החמדה.

והוא הולך לקלל. והוא שונא.

איך זה שפתאום

הוא הופך להיות מברך?

כל הקללה של בלעם הפכה לברכה.

פתאום הוא רואה את עם ישראל שוכן לשבטה ואומר, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

היהודים מתפוצות אשכנז מתחילים את התפילה בבוקר,

הסידור עם הפסוק הזה של בלעם, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

יש יותר טוב מלהתחיל עם בלעם על הבוקר?

אם השונא הגדול

רואה את שבחן של ישראל,

זה סניגוריה גדולה על עם ישראל.

והוא מתהפך משונא לאוהב.

אז זה צדקות השם, אבל זה נס.

אי אפשר להפוך טבע כזה. לכן הקדוש ברוך הוא אומר, זכור,

עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן מעור מנשה.

תזכרו את זה, כי אי אפשר להפך שונא לאוהב.

אפילו אחרי יוסף,

כתוב וישנאו אותו.

למה?

כי הם הבינו שהם הולכים להפסיד את העולם הבא שלהם.

יעקב אבינו קרב מאוד את יוסף,

כי בר חכים הוא לו, הוא היה בן זקונים בר חכים.

הוא היה לומד איתו את התורה, הם היו רועים בצאן,

והם פחדו.

מה הם פחדו?

הם פחדו כמו שישמעאל נדחה מפני יצחק

וכמו שעשו נדחה מפני יעקב,

הם פחדו שגם הם יידחו מפניו של יוסף.

וכשהוא היה מביא את דיבתם רעה אל אביהם,

הם מבינים שהוא רצה להשתלט

על כל מה שיגיע אליהם גם.

השנאה הזאת היכתה שורשים,

וזו לא שנאה סתמית.

כשהולכים לאבד לך עולם הבא וזה מה שאתה מבין,

זה איום ונורא.

וללכת להגיד את הדברים לאבא,

אם דנו אותו כדין רודף,

כמי שמוסר אותם, מלשין לאביהם

ורוצה לדחות אותם מהעולם הבא.

אבל בשלב מסוים הם הבינו שהצער שנגרם לאבא שלהם כל כך גדול,

שהוא מיין להנחם 22 שנה,

כשהם מחליטים שהם יורדים למצרים לחפש את אחיהם,

את יוסף, כי הם לא ידעו מה עלה בגורלו,

והם מוכנים לרדת למצרים,

להרוג או להרג.

זאת אומרת, הם יהרגו כל מי שצריך עד שהם ימצאו אותו ויביאו אותו אל אביהם,

או שהם מוכנים להרג אפילו,

אבל לא ינוחו עד שימצאו את פשר אחידם, מה קרה עם יוסף.

לא רק זה,

מגיע השלב שהייתה להם חרטה גמורה,

והם אמרו, אוי לנו מיום הדין, מיום התוכחה,

כשהם נוחו לדעת שזה יוסף אחיהם עומד לפניהם.

אבל ברגע שהוא אומר להם, גשו אליי,

כתוב במדרש,

כשהם ניגשו אליו, הוא רצה להוכיח להם שזה הוא יוסף.

כתוב שהם רצו להורגו,

רק בא מלאך

ומנע אותם.

מה פירוש רצו להורגו? אתם הייתם מוכנים להרוג ולהרג בשביל להביא אותו.

אתם התחרטתם.

אתם הבנתם שעשיתם טעות גם בפסק דין שלכם.

איך זה פתאום שכשרוצים לגשת אליו, מבקשים להורגו?

אל הנטייה הטבעית של האדם,

לשנות מידה שהוטבעה באדם, שהושרשה בו,

קשה מאוד.

צריך נס לשינוי טבע.

לראות בעל תשובה זה נס מהלך,

כי בעל תשובה

זה לא רק שינוי המעשים,

זה גם שינוי במהות.

זה לא אני,

זה משהו אחר לגמרי.

שאלו אותה קוצקי רבה,

למה לא רואים אותות ומופתים כמו שהיו בדורות קודמים?

הוא אמר, למה לא רואים?

תראו, בעל תשובה,

זה מופת.

הרי כשאדם משתנה במשהו מטבעו, אנחנו יודעים כמה קשה לנו. אם אדם עצלן, כמה קשה לו לשנות מידה זו.

אם הוא בעל חמדה, כמה קשה לו. אם הוא בעל תאווה, אם הוא זללן.

כל מידה ומידה שיש באדם קשה, אם הוא כעסן,

אי אפשר להגיד לו, אל תכעס, לא כדאי לך, לא משתלם.

אז מה, הוא לא יכעס?

על התשובה הוא יכעס.

איזה תשובה אתה נותן לי?

זאת אומרת, לשנות מידות זה קשה. לשנות את המהות לגמרי, זה נס.

לשנות את עשיו,

שהוא בא עם 400 ראשי גיסות,

זה נס.

לכן לא בטח יעקב בצדקתו, ועשה כל מה שיש לאל ידו בשביל להביא את אחיו לאהבתו משונא לאוהב.

לבן, אתם שמעתם על לבן?

לבן הארמי, הרמאי,

מלך הרמאים.

לבן הרמאי, עשרים שנה עובד אצלו יעקב אבינו, והוא משקר אותו ומחליף משכורתו עשרת מונים.

מה שמסכמים הוא מפר.

כל הסכם שחתום איתו הוא מפר.

עוד לא חתמו,

עוד לא התייבש הדיו, הוא כבר מפר אותו.

עשרים שנה.

יעקב אומר לו, מה פשעי, מה חטאתי, כי דלקת אחריי? אתה עוד רודף אחריי?

הוא אומר לו,

זה עשרים שנה נוחי עמך, רחליך ועזיך לא שיקלו.

הייתי ביום אכלני חורף וקרח בלילה, ותדע את שינתי מעיניי, זה לעשרים שנה בביתך עבדתך.

פורס לו את כל מה שהיה בכל התקופה של העשרים שנה,

אחד לאחד.

פעם גרמתי לך נזק?

פעם בא זאב וטרפתי לך את החדר?

פעם אמרתי לך שחסר משהו?

עשרים שנה אתה עבדת עליי.

במקום רחל הבאת לי לאה. מה סיכמנו?

רחל.

מה אמרתי לך?

ברחל ביתך הקטנה. אני מכיר אותך.

ברחל ביתך הקטנה.

למה הוא אמר לו ברחל ביתך הקטנה?

אמר לו ברחל אנחנו מדברים, כן?

רחל, לא לאה, רחל.

ביתך, ביתך אנחנו מדברים, כן? שלא תביא לי רחל משהו, קרוך לה.

רחל ביתך אנחנו מדברים, כן?

הקטנה, כן, הקטנה, אנחנו מדברים על הקטנה.

ולא עזר,

והחליף לו.

אחרי שבע שנים של עבודה, החליף לו.

נו,

ויעקב נשאר עוד שבע שנים בשביל החיים,

ועוד שש שנים

בשביל הצאן והבקר.

מה אומר לו בסוף לבן?

אי אפשר להשתנות, צריך נס.

מה הוא אומר לו?

הוא אומר לו, ויען לבן ויאמר ליעקב,

הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה, לי הוא.

אתה אין לך כלום, אתה, כלום.

עשרים שנה עבדתי, פורס לו את הכול, הוא אומר, זה לא שלך בכלל, זה שלי הכול.

הכול שלי, הבנות, הבנים, הצאן, הכול שלי.

לך תשנה אחת כזה.

אפשר?

נס צריך, נס.

נס.

אז מה, לבן לא יכול היה לחזור בתשובה?

יכול או לא יכול?

נכון. נכון, אתה אומר.

בוא, אני אספר לך סיפור שהיה.

בתקופת הארי הקדוש חי צדיק

וקדוש בשם אלשיך הקדוש, קראו לו.

אלשיך הקדוש,

הוא היה חכם גדול שידע על כל פסוק בתורה 70 פשטים,

70 פירושים בפשט.

זה היה אלשיך הקדוש.

הוא היה נותן דרשות בבית הכנסת.

פעם אחת בפרשה של לבן הוא נתן דרשה,

ואמר מאה שקרים ששיקר לבן את יעקב לפי הפסוקים בתורה.

מאה.

פתאום ראו את הארי הקדוש צוחק.

צוחק.

שאלו אותו תלמידים לאחר הדרשה למה הרב צחק.

אמר להם, בשעה שהאלשיך הקדוש דרש,

הורידו מן השמיים את לבן.

הוא היה בחלון.

הוא שמע את הדרשה.

והיה פירוש אחד שאמר

על אלשיך הקדוש, שזה היה אחד מהשקרים שלו,

והוא לא שיקר את השקר הזה. הוא מרט בשערות ראשו למה הוא לא שיקר את השקר הזה.

הוא מצטער.

למה לא שיקר אותו?

אני מחריד, מחריד.

מה זה אומר? שהמהות של הבן אדם לא משתנית גם כשהוא עוזב את העולם.

הוא רואה את האמת,

אבל כיוון שהטבע שלו הוא כזה,

הטבע לא משתנה, הוא נשאר במהות שלו בדיוק אותו דבר.

לכן רבנו יונה אומר שכשאדם רשע נפטר,

הנפש שלו מתאווה לאותן תאוות שהיו לו בעולם הזה, אבל הוא לא מוצא אותן שם, כי אין שם התאוות האלה,

וזה הייסורים שלו.

הוא מחפש

למלא את אהבתו, ואין.

תארו לכם אדם

שהוא רגיל לאלכוהול או לסמים,

והוא לא מוצא את אהבתו.

אתם ראיתם מה קורה להם בגוף?

צריכים בנזים,

אם אין בנזין.

אז מה פירוש?

קשה לשנות את הטבע של הבן אדם.

מה אומר רבי ישראל מסלנט?

הוא אומר,

אי אפשר להפוך בן אדם מרע לטוב אם לא ילמד מוסר.

אם תרצה להפוך אדם רע לטוב, אפשר,

אבל זה בלימוד המוסר של התורה הקדושה.

אי אפשר בלי זה.

שמעתם מדע על איוב.

איוב. איוב היה צדיק גדול,

התייסר איסורים גדולים מאוד,

שכל עשרה ילדים ביום אחד,

כל ממונו הלך לטמיון,

והוא היה עשיר אדיר,

והיה מנוגע בשחים

שנים רבות.

איסורי איוב.

איוב, כשהיה בודק את עצמו למה זה קרה לו,

לא מצא הסבר,

שהרי הקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו

שאין

צדיק כמוהו בכל הארץ.

השטן רוצה לקטרק על איוב,

והקדוש ברוך הוא אומר לו,

אתה מדבר בעבדי באיוב?

אין כמוהו בכל הארץ.

אפילו גדול הנאמר באיוב, אמרו חכמים, מה נאמר באברהם.

באברהם נאמר, ועתה ידעתי כי ירא אלוהים עתה.

ועתה ידעתי, רק בניסיון העשירי של העקידה.

אבל פה נאמר,

ירא אלוהים.

נו, בין כל התהיות שיש לו והבדיקות שהוא עושה עם עצמו,

הוא מדבר שיכול להיות שהקדוש ברוך הוא בעצם

קבע מסמרות בעולם.

מה הוא אמר?

הוא רצה לפטור את כל העולם מן הדין.

הוא אמר כך,

ברת השור,

פרסותיו סדוקות,

ברת החמור, פרסותיו קלוטות,

ברת הגן עדן, ברת הגיהינום,

ברת הצדיקים,

ברת הרשעים.

מי מעכב על ידך?

אתה ברת כך וברת כך.

כשברת הרשע הוא לא יכול להתחלף לצדיק.

ברת הצדיק הוא לא יכול להתחלף לרשע.

כך רצה לפטור איוב את כל העולם מן הדין, לומר שהכל בגזירה מאיתו יתברך ולא ניתן לשינוי.

מה החזירו לו תשובה חבריו?

אמרו לו, אף אתה תפר ירעה ותגרע שיחה לפניהן.

אמרו לו, תשמע,

אתה מפר את כל היראת שמיים שיש,

ואתה גורם שאנשים לא יתפללו.

מה אתה עושה?

אתה אומר שאין פה אפשרות להשתנות, הכל קבוע מראש.

אלא אמרו לו, אתה טועה בטעות גמורה.

מה התשובה שאמרו לו? אמרו לו, הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע,

אבל ברא תורה תבלין לו.

נכון,

יש בן אדם שבתחילת בריאתו יש לו נטיות לרע.

יש אדם בתחילת בריאתו, יש לו נטיות לטוב. נכון, זה נכון.

כשהיו עשיו יעקב בבטן של אמא,

אז כתוב שכשהייתה עוברת רבקה אימנו ליד בתי עבודה זרה,

היה עשיו מפרפר ורוצה לצאת.

כשהייתה עוברת ליד בתי מדרשות,

היה יעקב מפרפר ורוצה לצאת.

רואים נטייה כבר מהיותם עוברים.

זאת אומרת, בנשמה שהם קיבלו,

היו בהם נטיות. וכך פוסק הרמב״ם, שאדם נברח עם נטיות טבעיות מתחילת בריאתו.

יש נטיות שהוא יכול אחר כך בקלות להתקרב אליהן,

אבל הוא צריך להחליט, או בגלל הסביבה שהוא יהיה הוא יתחבר אליהן,

או על ידי לימוד.

ויש עוד אפשרות אחת,

שאדם יהפך את עצמו מרע לטוב,

כמו שאמרו חברי איוב,

על ידי לימוד התורה,

האור שבתורה מחזירו למוטב.

ותראו, בעל תשובה שחוזר בתשובה איך נראה קודם,

ואיך נראה אחרי מספר חודשים.

רואים זוך ורוך על פניו, הוא משתנה במהות,

לא חיצונית בלבוש.

אור יוצא לו מהפנים.

אחרת, המבט בעיניים,

חוץ מההתנהגות ודפוסיה.

למה?

כי נכנסת בו קדושה וכוח התורה לטהר טמא.

על זה אמרו לנו חכמים, זיכרונם לך, דבר גדול מאוד. אמרו לנו כך,

חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה.

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם.

מה זה הכלי חמדה שקיבלו ישראל? זה התורה.

והתורה נבראה בה העולם. למה אמרו לנו את זה?

סיפורי מילים?

לא.

כשם שהעולם נברא על-ידי התורה,

כתוב, הקדוש-ברוך-הוא יסתכל בתורה וברא את העולם.

בכוח התורה נברא העולם, אז נברא הטבע.

זאת אומרת, אפשר ליצור טבע על-ידי התורה.

אז אם הטבע של מישהו לא טוב, אפשר ליצור טבע חדש.

אפשר להפוך את הבן-אדם פשוט למציאות אחרת.

לכן אמרו חכמים,

שהכלי הזה נברא בו העולם,

ועם הכלי הזה אתה יכול לשנות את הטבעים שלך לחלוטין.

מדהים.

מדהים.

למה יעקב עשה את כל ההשתדלות?

תסתכלו מה זה. יעקב אבינו היה צדיק, הוא למד תורה.

מה זה למד?

יושב אוהלים.

לא הפסיק ללמוד תורה.

לפני שהוא הלך ללבן,

הוא פחד מלבן.

לא פיזית.

מהטומאה של לבן, מהשקרים של לבן, מהתרבות של לבן.

הוא הולך להיות אצלו עכשיו בשביל לקחת ממנו את הבת.

14 שנה הוא נכנס לבית המדרש לפני שהוא יגיע אליו, להתכונן,

להתחזק

בשביל ללכת אליו, שלא יושפע ממנו. ואחר כך הוא אמר לעשויים, לבן גרתי ותרייג מצוות שמרתי.

הוא לא הצליח להשפיע עלי מאומה

עם כל מה שהוא עשה.

זאת אומרת,

הוא למד הרבה תורה.

והוא ידע מה זה מידות.

והוא ידע איך להשתמש בהן.

הוא עשה תרגיל במידות לעשו.

מה הוא עשה?

שלח לו דורונות.

ואמר למלאכים שהלכו אליו,

תגידו לו, מעבדך יעקב,

לאדוני עשו.

מעבדך יעקב, לאדוני עשו.

עכשיו ההוא בא כמו טרזן,

רוצה לתפוס את יעקב, נער אותו,

ופתאום באה לו משלחה, נותנת לו 200 עזים.

היי, מה זה?

אומרים לו, מעבדך יעקב.

עבדי יעקב,

לאדוני עשו. אדוני הוא קורא לי?

הרי הוא הבכור, הוא קיבל את הבכורה, אני מכרתי לו את הבכורה.

הוא קיבל את הברכות.

והוא אומר, עבד,

ואני אדון.

פשש, נגלה באה,

עזים תיישים. מה?

מה זה?

אומרים לו, מעבדך יעקב, לאדוני עשו.

שמונה פעמים אמרו לו, אנא עבדך, אנא עבדך, אנא עבדך, אנא עבדך.

ההוא מבסוט.

עכשיו, לך תרביץ לאחד שאומר לך אנא עבדך.

מה תרביץ לו?

עד שיש לך עבד, סוף סוף אתה הולך להרביץ לו?

הוא אומר לך, אדוני, אתה...

גמר עליו.

גמר עליו.

איך?

מה הוא רצה? כבוד.

הוא רצה כבוד.

הוא לא ישבור את המילה.

כן, אבל אם הוא נשבר, הוא...

לא צריך שתשבור אותו, הוא שבור, גמרנו, הוא אומר לך, לא, לא, אדוני, אדוני, אה,

חלאס, אחת כזה, אתה מבין, כל הזמן אומר, עבדק, עבדק.

מה אתה עושה לו? תרביץ לו? זה בושה?

ארבעה עמות לידך מסתכלים, מה אתה יודע? תרביץ לו?

אחיך, תרביץ לו? הוא אומר, עבד, אתה אדון? איך תרביץ לו?

גמר עליו.

גמר עליו.

רץ אליו.

חיבק אותו.

נישק אותו ובכה.

איפה היית?

תראו מה אפשר לעשות עם עזים.

מי חלם על דבר כזה?

מאז, אני חושב, כשעושים סולחה, שוחטים כבש.

אבל בסך הכללי,

רואים,

הבן אדם נשאר שונא,

אבל הוא ידע ללחוץ לו על המיתרים הנכונים בשביל לכופף אותו.

איך הוא כופף אותו? במילים.

תרגיל.

אבל זה כשיודעים מה זה מידות של בן אדם.

זה לא תיקן אותו,

זה לא שינה אותו.

אבל לאותה שעה זה השפיע עליו. עשו נשאר עשו,

עד יומו האחרון.

מידות אי אפשר לשנות.

אפשר להתגבר עליהן.

פעם באו לרב שך, זכר צדיק לברכה, ואמרו לו, יש תלמידים

בבית מדרש שובבים, אי אפשר להרגיע אותם.

אין להם

יצר טוב, רק יצרה.

אמר, ודאי, זה מה שכתוב.

עד גיל 13 יש לילדים רק יצרה.

אין טוב, הוא בא רק בגיל 13.

אז מה נעשה?

אמרת, עבדו איתם עם יצר הרע.

מה יצר הרע אוהב? כבוד?

תנו לילד תפקיד.

אתה אחראי על הכיתה.

אתה אחראי על זה.

אתה אומר ככה,

וואו, אתה נותן לו כבוד?

וואי וואי.

זאת אומרת,

לך עם היצר הרע ותרים את הילד איתו.

זאת אומרת, צריך לדעת איך להתנהל עם הדברים.

יש אנשים רבים עם האישה מהבוקר עד הערב.

מה צריך לעשות?

אתה מבין מה חסר?

מה חסר?

תשומת לב.

מה הבעיה? תן קצת תשומת לב.

דיברתי עם איזה יהודי,

והייתה מריבה גדולה ביותר. גדולה ביותר.

ממש פיצוץ, משפטים, בלגן, הרבה הרבה הרבה.

יש ילדים באמצע,

גרושים.

תשלח פרחים.

פרחים?

כל יום שישי.

אל תיזכר.

תן הוראה לבעל החנות כל יום שישי. בסכום כך וכך אתה שולח פרחים שונים ומשונים

לכתובת כך וכך.

בעיה?

לא בעיה.

מגיע חג אוטומטית.

אתה שולח דברים חדשים.

סט כוסות, מזלגות,

סדינים, כריות, עציצים.

קצת כסף, זה לא הרבה.

ויש שלום.

אישה מקבלת זר פרחים. מה זה? ממי זה?

היא פותחת.

וואי, כתוב.

ישר טלפון. שמעת בעלי? שלעת?

שבוע דיבורים.

עוד לא גמרן לסיים את השיחות,

כבר מגיע עציץ בדרך.

איזה חיים טובים.

בסוף מה היא תגיד? די, אין מקום, אין מקום.

קצת תשומת לב. קצת, קצת.

להגיד תודה, אתה אוכל, שותה, תרים את הצלחה,

קח אותה לכיור, לא יקרה כלום אם תשטוף גם,

תתרטב פעם, מה יש?

קצת, קצת תשומת לב.

אתה מפרק את המידות הרעות.

אין מידות רעות.

צריך לדעת להתגבר עליהן.

אבל מה לעשות?

קשה לאנשים להשתנות. להשתנות כי לא עובדים. לא עובדים. איך עובדים? בזה שמחליטים זה לא מספיק.

אבל אם אדם לומד מוסר יום, יום, יום, יום, יום, יום, יום, יום,

הוא יתהפך לבן אדם אחר, כי המוסר מסוגל להפוך את הבן אדם מרע לטוב.

ואני רוצה להראות לכם מידה אחת שאין בנו כולנו,

ואף אחד מאיתנו לא יעמוד במידה הזאת.

מידתה של רחל אמנו.

רחל אמנו

הייתה צדקת גדולה מאוד.

הייתה לאחות, קראו לה לאה. לאה הייתה הגדולה והיא הקטנה.

לאה עיניה רכות,

ורחל

יפת מראה ויפת תואר.

למה עיניה של לאה רכות

מרוב בכי?

למה בכתה לאה?

היא ידעה

שהן שתי אחיות

לשני אחים,

עשיו ויעקב.

עשיו הגדול לגדולה,

ויעקב הקטן לקטנה.

והיא לא רוצה לאט, עשיו.

מה זה עשיו?

זה חיה.

מה הייתה התחתן, עם אחת כזה?

זה אפילו הלייזר שהיום עושים להורדת שערות לא היה מספיק.

איש שעיר.

נו,

אז מה היא עושה? היא בוכה, בוכה, בוכה,

בשביל שהעיניים שלה לא ייראו טוב,

שהוא ימאס בה.

למה? עיניה של האישה קובעות את יופייה, את מהותה.

אישה שעיניה יפות אינה צריכה בדיקה, כתוב.

חכמים דורשים שזה יפה באורחים.

עיניים יפות באורחים, שיש לה חסד,

מידת החסד, באורח, נותנת לו בעין יפה.

מגישה לא קמצנית,

לא מוציאה עוגיות רק,

מבפלים,

ענקוסתם, חצי לימון.

אלא מה?

אז היא הייתה בוכה.

נו,

מגיע הרגע שבאים.

יעקב בכבודו ובעצמו מגיע לבית לבן.

מגיע לבית לבן, והוא אומר מפורש, רחל.

רחל, בתך הקטנה.

עכשיו היא יודעת שיעקב,

יעקב זה לא קובי,

זה לא ג'קי.

יעקב זה יעקב הצדיק,

הבכיר שבאבות.

זה הבן אדם

שחקוק דיוקנו למעלה, תחת כיסא כבודו, יתברך.

והיא הולכת לזכות באיש הזה.

והיא יודעת.

האימהות היו נביאות.

ואחרי שבע שנים,

למרות שהוא אמר, רחל, בתך הקטנה,

היא יודעת שאביה יחליף אותה עם ליעד.

אחרי החופה יש ביניהם סימנים מוסכמים.

אומרים משהו והוא עונה משהו, אומרים משהו והוא עונה משהו. יודעים, זו הסיסמה,

זאת האישה.

סימנים מוסכמים ביניהם.

נו, באותו ערב חופה, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

יעקב נכנס, מה מביאים לו?

אומרים לאה.

טוב, זה לא בעיה לגלות את זה צ'ק-צ'ק, לא?

לא.

תשמעו, לא יאומן כי יסופר.

רחל יודעת שאבא שלה החליף.

זאת אומרת, היא מחכה לחופה, היא מחכה לחופה,

פתאום היא בכלל לא בתוכנית.

לא את מתחתנת.

אחותך.

מה זה?

אתם יודעים מה זה אישה מחכה לחופה שבע שנים

לפני החופה אומרים לה היום?

לא את מתחתנת, אחותך.

הפירוש הוא,

אם היא לא מתחתנת עם יעקב,

אז היא תישאר לעשו.

וגם אם היא לא תתחתן עם עשו,

יעקב ודאי שלא ייקח אותה.

היא נותנת את הסימנים לאחותה.

למה היא לא רוצה שאחותה תתבייש?

אם הוא יגלה שזאת אחותה, היא תתבייש, תהיה לה חרפה.

היא מוכנה לוותר על הכול,

כולל בחיר שבאבות,

כולל עולם הבא שיצא ממנו, כולל הכול, רק שאחותה לא תתבייש.

אתם מכירים מישהי שתוותר על בחיר ליבה בליל הכלולות,

במפתיע,

ותשתף פעולה,

זאת רחל.

ויעקב עובד עוד שבע שנים בשבילה.

אבל תקשיבו טוב, יהודים יקרים,

כשמגיע הרגע ועם ישראל עובדים עבודה זרה,

והקדוש ברוך הוא קוצף עליהם קצף רב

עד כדי קליה,

בזכות מי?

בזכות מי הקדוש ברוך הוא מוחל לעם ישראל?

לא בזכות אברהם,

לא בזכות יצחק שנעקד בעקדה,

לא בזכות יעקב,

לא בזכות משה רבנו.

כולם רצו ללמד זכות על ישראל ולא הועיל,

רק בזכות רחל.

למה?

תשמעו מה הלשון שאמרה רחל לקדוש ברוך הוא, זה לא יאומן כי יסופר.

רחל אומרת לקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה,

ועבד בשבילי לאבא

שבע שנים.

וכשהושלמו אותם שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי,

יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי.

והקשה הדבר עליי עד מאוד,

כי נודעה לי העצה,

והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי,

כדי שלא יכול אבי להחליפני.

ולאחר כך ניחמתי בעצמי, התחרדתי,

וסבלתי את תאוותי,

וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה.

ולערב החליפו אחותי לבעלי בשבילי,

ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי לבעלי,

כדי שיהיה סבור שהיא רחל.

ולא עוד,

אלא

כשנכנסתי לחדר

שהיה עם אחותי,

היה מדבר עמה והיא שותקת,

ואני משיבה אותו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר בכל אחותי.

וגמלתי חסד עמה,

ולא קינאתי בה ולא הוצאתיה לביישה.

ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר,

לא קינאתי לצרה שלי, אישה שנייה נקראת צרה,

ולא הוצאתיה לחרפה.

ואתה מלך חי וקיים, רחמן,

מפני מה קינאת לעבודת אלילים שאין בה ממש?

והגלית את בניי

ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם.

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר,

בשבילך, רחל,

אני מחזיר את ישראל למקומן.

זה שכתוב בפסוק בירמיה, כה אמר ה'

קול ברמה נשמע נהי וכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה,

מעיני נחם על בניה, כי איננו.

מה ענה לה ה'?

כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה,

כי יש שכה לפעולתך,

ושבו מארץ אויב,

ויש תקווה לאחריתך, נאום ה', ושבו בנים לגבולם.

בגלל שהיא

ויתרה על מידת הקנאה,

כי כל אישה מקנאה וירך חברתה,

וכיוון שזה טבען של הנשים,

והיא לא קנאה,

צריך היה מידה כנגד מידה. כמו שה' מקנא לה עבודה זרה,

אז היא אמרה לו, אני עברתי על מידותיי,

תעבור על מידותיך.

והקב' ברוך הוא לא יכול היה,

ואמר לה, בשבילך אני מוחל להם.

זה רחל אמנו.

זאת אומרת, יהודים יקרים, מידות שאנחנו,

עם ישראל, נבננו עליהם, זה המידות של האבות הקדושים, ואני דיברתי פה על קטע קטן מתוך פרשה.

אבל בואו אני אראה לכם דבר איום ונורא, שלא תוכלו לעכל אפילו בשכל.

כשיעקב אומר

לרחל ולאה,

על כל ההונאה שעשה לו לבן,

והוא אומר, אני לא יכול להישאר פה, אני חייב לצאת, והקב' ברוך הוא אמר לי שאנחנו נעזוב את המקום ונלך,

כתוב, וטען רחל ולאה.

מי הגדולה? לאה.

מי הקטנה רחל? מי צריכה לדבר בראשונה?

הגדולה.

כתוב, וטען רחל ולאה. בגלל זה היא נפטרה לפניה.

הכל טוב ויפה. את יכולה, רחל, להיות יותר מאבות הקדושים ומשה רבנו.

אבל דרך ארץ.

דיברו לשתיכם, יש גדולה ויש קטנה, יש גדול ויש קטן.

הגדול מדבר ראשון, אחר כך הקטן.

הקדמת?

זה גם כן צד של בושה.

אדם גדול רואה שקטן משיג אותו וחוסם אותו. בתשובה זה גם כן קצת פגיעה.

שם הדעת לה שלא תבוא, שלא יהיה לה חרפה.

אבל פה היה פגם קטן.

היא נפטרה לפניה.

כמה הקדוש ברוך הוא מדקדק בעניין של מידות. ויש על זה דברים רבים.

היא לא נקברה עם יעקב.

היא לא נקברה.

לאה נקברה עם יעקב ורחל בדרך, בדרך אפרתה.

למה? למה היא לא זכתה לקבר עם יעקב?

כי היא ויתרה על לילה אחד להיות איתו.

הכל הולך בחשבון.

כל החיים זה חשבון.

כל דבר קטן שאדם עושה הולך בחשבון.

אתה רוצה להרוויח את החיים?

רוצים להרוויח אותם?

חייבים ללמוד תורה,

להשתנות על פיה.

יש יצר הרע,

אומר השם, בראתי יצר הרע,

אבל בראתי את התורה תבלין לו.

לא מבטלים את יצר הרע.

אי אפשר לבטל אותו לגמרי. רק האבות הקדושים הצליחו ודוד המלך.

אבל להשתמש איתו צריך.

אם לאדם לא יצר הרע, הוא לא יבנה בית.

הוא לא יישא אישה.

הוא לא יעשה כלום.

אין לו שום דבר.

אבל יצר הרע,

צריך לדעת איך להשתמש איתו כמו תבלין.

כששמים תבלינים, אפילו במאכל מר,

ממתקים אותו.

צריך עם התורה למתק את היצר הרע.

לדעת איך להשתמש איתו במינון הנכון.

אפשר להיענות בכל מכל כל שנתן הקדוש ברוך הוא בעולמו.

אבל לפי הדרכה של התורה, במינון הנכון,

הכל אפשר לעשות.

עד כדי כך שאמרו חכמים שאין דבר שהוא באיסור שלא נתן הקדוש ברוך הוא בהיתר.

כגון חזיר,

ישדק הוא שמו שיבוטה,

שטעמו כטעם חזיר.

ועוד כל מיני דוגמאות שלא אזכיר כרגע. אבל

אין דבר שהקדוש ברוך הוא מנע ממי שהולך בדרך של התורה. רק קח את זה בדרך ההיתר, לא בדרך האיסור.

ואם אתה נמנע מהאיסור, אתה גם זוכה במצווה.

לא הפסדת, אבל גם הרווחת.

לסיכום, לפני השאלות והתשובות, אני אומר כך.

קהלת, שהיה חכם מכל אדם, אמר,

הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל.

ואחר כך הוא מונה בספרו פרקים שלמים,

דוגמאות מה הוא עבר בחיים, מה הוא עשה, מה הוא ניסה,

מה הוא בחן, מה הוא בדק.

ועל כל דבר הוא אמר, גם זה הבל, גם זה הבל, גם זה רעות רוח.

הבל, הבל, הבל, הבל, הבל.

בסוף, מה הוא אומר?

סוף דבר הקול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.

סוף דבר, תדע,

את האלוקים תירא,

את מצוותיו תשמור,

ותדע לך שזה כל האדם, ולא חסר לאדם כלום.

זה כל האדם, זה מטרתו בעולם,

ואם זה עשית,

כשתצא מפה תקבל שכר מושלם.

שואלים חכמים, למה צריך להגיד,

הווה לבלים אמר קהלת, הכל הבל, הבל, הבל, הבל, הבל, הבל, הבל, למה צריך להגיד את כל זה?

ואם זה לא היה הבל,

אז מה?

לא היה צריך לראות את השם ולשמור את מצוותיו?

ואם זה לא היה הבל,

ואם זה היה על הכיפאק והיה טוב והיה מצוין, אז מה?

אלא מה אדם חושב?

אדם חושב שאם רוצים לשמור תורה, אם רוצים לחזור בתשובה,

צריך להקריב קורבן,

צריך לוותר על העולם הזה בשביל התורה.

על זה אמר שלמה המלך, אתה לא מוותר, זה לא קורבן, זה הבל.

הבל את ההבלים, הכל הבל.

היה לי הכול,

היה לי כסף, היה לי זהב, מתגולל ברחובות,

שרים,

ושרות,

שידה ושידות, נוגנים, מה שאתם רוצים.

מה שהיה בעולם היה לי, הייתי מלך על כל העולם, אומר שלמה המלך.

אני אומר לכם

שזה הבל.

זה לא קורבן,

זה הבל.

אז לכן, סוף דבר הכל נשמע את האלוקים יירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. למי שיש שאלות, בבקשה.

כן.

אוקיי, יש לי כמה שאלות.

דבר ראשון, היה לי ויכוח עם כמה אנשים,

על אם יש גבול לאמונה בקדוש ברוך הוא.

למשל, כמו שאמרת, עם יעקב עם אסיו,

שהוא הכין את עצמו לפני, הוא עשה, בעצם הוא שלח לו אנשים והכול, נכון?

אז בעצם לא על לו מספיק אמונה חזקה בקדוש ברוך הוא כדי פשוט לפתוח בקדוש ברוך הוא שלא יקרה את מה שקרה?

היה לו ביטחון גמור בקדוש ברוך הוא, אבל אף על פי כן, אדם צריך לעשות כל השתדלות על פי טבע.

אוקיי. זאת אומרת, אדם לא יכול לסמוך כל דבר על ביטחון.

במקרה של יעקב אבינו היה לו גם צד של חשש.

מה היה החשש?

שלוש זכויות יכולות היו לעמוד לעשיו כנגדו.

אחת, זה כיבוד אב ואם שהיה לו גדול מאוד,

שהוא היה משמש את אביו בבגדי שבת, בבגדי חג.

דבר שני, שהיה לו את הזכות של ישיבת ארץ ישראל בשעה שיעקב היה בחוץ לארץ.

ומדובר פה שהיה לו הכרה מה זה ערכה של ארץ ישראל, לא ישיבה של ארץ ישראל. יש אנשים שיושבים פה בארץ ישראל ולא יודעים אפילו מה הם עושים פה.

מדובר שיודע מהי קדושת ארץ ישראל ומה זכותה.

ודבר שלישי, היה תנאי בברכות,

והיה כאשר תריד ופרקת עולו. אם יעקב אבינו יעשה חטא,

אז אין לו את ההגנה,

ואז יכול עשיו למשול בו.

ולכן הוא חשש שמא הוא חטא,

ולמרות כל מה שהבטיח לו השם שהוא ישמור עליו,

אבל חטא יכול להיגרם.

אז ממילא בשעה שהוא יעמוד מול עשיו,

תהיה לו בעיה, מה יאכל ביטחון אם החטא גורם?

כן, אבל אני גם למדתי שכאילו עשיו בא לנשוך את יעקב בצוואר,

ואז הצוואר שלו הפך כאילו לשי, שהוא לא השתנה לגמרי.

נכון.

אז... זה הקדוש ברוך הוא עושה, נכון? הוא עושה נס לצדקים. אז הוא לא השתנה לגמרי.

מי לא השתנה? עשיו. אמרתי שהוא לא השתנה.

אה, חשבתי שהוא כן השתנה. לא, אמרתי קודם.

אם אתם חושבים שעשיו השתנה במידותיו, הוא לא השתנה. רק יעקב ידע לפרוט על הנימים והמתרים המתאימים לאותה שעה.

אבל עשיו נשאר עשיו עד יומו האחרון.

אה, טוב, יש לי עוד כמה שאלות.

דבר שני, אני וחברה שלי בבית ספר חילוני,

ושתינו חוזרות בתשובה יותר זמן ממני.

עכשיו, אנחנו,

ברוך השם,

אנחנו מחלקות קלטות ומדברות עם אנשים, ובאמת מאוד אוהבים את הדת אצלנו בבית הספר.

ועכשיו, יש אנשים מסוימים שאנחנו מוכיחות אותם,

ואחר כך הם חוזרים ועושים את זה.

עכשיו, אנחנו רוצות לדעת אם זה, בגלל שהם עושים את זה כאילו במזיד, אז עדיף שלא נוכיח אותם וזהו.

לא. מצווה להוכיח אותם. במקום שהדברים נשמעים, את מקיימת מצווה.

אם את מצילה אדם מטביעה,

זה הצלת נפשות.

אם לאחר מכן הוא הלך ושחה עוד פעם וטבע, את לא הפסדת את המצווה הקודמת.

אם הוכחת בנות,

והן לי יום אחד, יומיים, לא משנה, אפילו חמש דקות, הסכימו,

זכותך.

ואם הן אחר כך נמנעו, לא הפסדת את המצווה הקודמת.

עכשיו יש לי עוד שאלה.

הרצל יקבל שכר על איזה שחזור בזכות האנשים בתשובה?

את מדברת על הקלטת הרצל, החזיר אותי בתשובה.

הוא לא התכוון להחזיר בתשובה,

הוא התכוון לעשות את כולם נוצרים, אז ממילא אין לו זכות בזה?

לדוגמה,

סדאם חוסיין ירד טילים לפה בזמנו.

היו הרבה שחזרו בתשובה מהפחד, אבל לא מגיעה לו זכות. את רואה? תפסו אותו ועשו לו בדיקת שיניים לענות כולם.

טוב, שאלה אחרונה.

תראה, אני כאילו לומדת, אז אין לי כל כך הרבה זמן, אבל כל הזמן פנוי שיש לי, אני יושבת עם המסילת ישרים, אני יושבת, מנסה, מנסה, מנסה ללמוד ולכת לשיעורים.

עכשיו, יש לי שאלה, איך אתה, גם יש לך את ההרצאות,

גם יש לך את כל הדברים שאתה עושה, גם יש לך זמן ללמוד, גם לזכות רבים. איך אתה מסדר את הזמן שלך, ש...

אני אגיד לך, יש לי 24 שעות מתוחות.

אני פשוט מותח אותן כמו סטרץ',

מכניס מה שאפשר, וזה נסגר.

יש סגולה לארץ-ישראל שנקראת ארץ הצבי,

כמו העור של הצבי, שהוא נמתח.

מי שיודע למתוח את הזמן יכול להכניס בפנים הרבה.

יש כאלה שלא יודעים לנצל את הזמן.

תשמעי, קלטת שלי חבל על כל רגע,

אז תביני מה אני מדבר. ודבר נוסף, תשאלי את אלה שעובדים איתי,

אז תראי,

מה שאני מספיק, והם עובדים, 70 עובדים, ואני מספיק קצת יותר.

-כן, שאלה לחברה, כן.

תראה, בקלטת לשון מסתובבת, משהו כזה.

כן.

אחרונה.

אמרת שצריך, אם אני מתגברת על תאוות אכילה, כאילו, אני מקבלת שכר.

עכשיו, בהרצאה אחרת שמעתי שאם אני לא אוכלת מה שאני רוצה, או משהו, אני נשפטת על זה בשמיים.

-יפה מאוד. לא יודעת. אני אסביר.

אם את מתגברת על תאוות האכילה, כגון מי שיש לו תאווה לאכול, והוא מפסיק לפני סיום האוכל,

והוא משאיר כפית אחת או שתיים שהוא לא לוקח, נגיד... מה שצריך להשאיר אותה? לא, בגלל מעשר.

זה בגלל שהוא רוצה להימנע

על ידי התאווה שדוחפת אותו לסיים עד הסוף ולבקש אפילו עוד.

הוא בולם את עצמו לפני כן. הבלימה הזאת שווה כאילו יום תענית שלם.

זה בלימת התאווה.

ומי שמתרגל בקטנות כאלה יכול לשלוט על תאוותיו בכלל בסופו של דבר.

מה שאני אמרתי בקלטת אחרת, שמי שרואה מאכל ולא נהנה ממנו עלול לקבל עונש ולתת את הדין,

זה מדובר על זה שהאדם לא רוצה ליהנות ממה שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו,

אבל לא מדובר שם על אכילה מרובה.

נגיד שיש שסק,

ואדם לא אוהב שסק.

סתם ככה, מאז שהוא קטן הוא לא אוהב שסק. למה? לא בא לו על שסק.

שיאכל לפחות פעם אחת שסק.

למה? שיברך על פרי שהקדוש ברוך הוא ברא אותו?

זה לא אומר שהוא צריך לאכול עכשיו שני קילו שסק,

שלוש קילו שסק,

אבל לטעום משהו כדי לא לבזות את המתנות שהקדוש ברוך הוא נתן.

אז זו לא סתירה?

כן.

יש לי שאלה לגבי הרצל והצינות, ראיתי את הקלטת בחו״ל.

אחד הדברים שדי מציקים לי זה,

הוא גם עשה איזשהו סוג של מצווה בהקמת מדינה חילונית,

כי אם אותם יהודים חילונים שעדיין לא פגשו את התורה,

היו כרגע יושבים, פזורים באירופה,

הם היו בטוח מתבוללים.

מה שהוא עשה, הוא בעצם נתן מדינה ושמר על אותם יהודים חילונים, שאלולא אותה מדינה, אותו שטח,

הם היו מתבוללים.

אין בזה משהו, הרי מי נשאר, מי בעצם שמר את היהדות העולם הזאת? זה בעצם החרדים.

הם היהדות הנושמת וקיימת עד היום.

מה שהרצל עשה, הוא באמת שמר על החילונים,

כי אם הם היו בזורים,

קודם כול, הרצל לא התכוון למה שיצא.

ויש על זה, בכל מקרה,

הנקודה היא ככה, הוא התכוון לדברים אחרים.

המטרות שלו היו אישיות

בכל הנושא.

בקלטת אין את כל מה שהיה עם הרצל.

אבל בוויינט, לדוגמה,

ב-100 שנה להרצל

הביאו שם מי הוא היה, מה שאנחנו לא העזנו להעלות.

הם אמרו וכתבו,

והדברים ידועים.

אבל זו לא הייתה המטרה של הסרט.

המטרה של הסרט הייתה להראות למה הדברים לא משתנים היום. זאת אומרת, יש להם שורשים מקודם.

עכשיו הנקודה היא כך,

לבוא ולקחת את היהודים כעם ולהפוך אותם לנוצרים,

זה דבר איום ונורא.

הרי מה זה שמד?

מה זה שמד?

כשרצו הגויים לקחת את היהודים שימירו את דתם, זה שמד, נכון?

יהודים מסרו את נפשם שלא לעבור.

ענה ושבעת בניה הייתה מוכנה למות, שחטו לילד אחד ליד השני,

אחד אחרי השני,

ולא הסכימה שהם יעברו על דת, גם הם לא הסכימו,

ובסוף היא קפצה מהחומה גם כן.

זאת אומרת, בא האדם והחליט,

לטובת האינטרסים והרעיונות שלו,

שכל העם הוא הולך לאפיפיור ואומר לו, תשמע,

אני נותן לך את כל היהודים, נוצרים.

איזה מין טובה זאת, מה זה הדבר הזה?

ואם נהיה בארץ ישראל ונהיה נוצרים,

זו הכוונה שהקדוש ברוך הוא נתן את ארץ ישראל, למי?

לאנו נוצרים?

זאת אומרת, לא היו לו הכוונות שאת מבינה.

זה אחד. רגע, לפניו

היה מי שקדמו לו ברעיון הזה.

היה אחד בשם ברוך,

אבל הוא היה ספרדי,

והוא חזה יותר ממנו, וכתבנו על זה בעיתון שופר ניוז שאנחנו מוציאים.

תסתכלי באתר האינטרנט שופר ניוז,

תיכנסי בערך הרצל בחיפוש ותמצאי שם את הכתבה על ברוך.

אבל ברוך, אפילו שהוא היה זה שאמר לפניו ואמר דברים יותר צודקים,

קיבל בארץ ישראל לא את הרצליה,

אלא על גבולה של הרצליה, תל ברוך.

וזה נקרא על שמו.

הבנת?

תקראי שם ותביני.

ההיסטוריה משוכתבת,

שוכתבה על ידי בעלי אינטרסים להציג אותה כמו שהיא.

את למדת אולי כמוני בבית ספר,

שטרומפלדור אמר, טוב למות בעד ארצנו, נכון?

אבל יודעי דבר יודעים,

כשהוא נפגע הוא בכלל לא אמר את זה, הוא קילל ברוסית.

אבל משכתבי ההיסטוריה כתבו את הסלוגן הזה.

וכן ככה בהיסטוריה יש הרבה דברים כאלה שנכתבו בצורה הזאת.

הציבור הישראלי היום לא יודע את ההיסטוריה בכלל, כי יש משכתבים להיסטוריה, יש תעמולה תקשורתית,

ודואגים לטמיע בתוך האנשים את מה שרוצים.

אנחנו מדי פעם מוציאים כמה דברים כאלה החוצה.

הנה, נתקלת באחד מהם, תעקבי עוד, תגלי עוד כמה דברים.

השאלה היא באמת, אם יש משהו שלילי. אומנם

מי אישהו השתמש בו לא היה נכון, אבל הוא קיבל אין שהוא מצוין,

הוא הביא את כל היהודים לארץ ישראל, ואם אין לו זכות, לפחות על ה... קודם כול, לפניו היה הגאון מווילנה, שהגיע לפה ואמר,

לא הגיע בעצמו,

אבל זו הייתה מטרתו, והגיעו חסידיו והקימו יישוב יהודי.

לפני הרצל הגיעו לפה תימנים, אם את לא יודעת, לפני מאה וכמה שנים.

הם לא מאוזכרים בהיסטוריה הישראלית הציונית.

הם היו תימנים, מה לעשות.

בחולון יש בית-הבילויים.

בית-הבילויים זה בילו, תנועת בילו.

זה היה יהודים מרוסיה שעלו לארץ-ישראל.

הם עלו קצת אחרי התימנים. הם נשארו רק חצי שנה וחזרו.

מה זה בית-הבילויים?

אתר היסטורי.

האתר ההיסטורי הזה זה בית שבסך הכול 13 גברים ואישה אחת מבילו, תנועת בילו, באו ושכרו את המקום הזה והשתכנו בו כמה חודשים,

ואחרי זה חזרו לרוסיה.

אבל זה אתר היסטורי מונצח. עכשיו, נתיבי איילון צריכים לעבור שם,

אז בשביל לא לפגוע באתר ההיסטורי שהיו בו 13 גברים ואישה אחת שנקראו תנועת בילו,

מוכנים לשלם 50 מיליון שקלים להעביר מנהרה מתחת לבילו.

ואני מייד שאלתי, איפה בית התימנים?

לפני בילו היו תימנים,

אין בית התימנים.

את יודעת למה?

הם היו בו אוהל,

ואחרי זה קיפלו אותו ולא נשאר כלום, אז איפה יעשו מנהרה?

ראש העין.

בכל דפי ההיסטוריה, הספר של 400, בראש העין עד היום יש מקומות שאין מדרכה רק אחת.

אם רוצים לעבור, צריך לעבור לצד השני.

אם לא, את מגיעה הביתה עם חול ברגליים.

עד היום,

50 וכמה שנה.

תלכי למושבים כאלה תימנים,

תראי איזה התפתחות משהו.

רק הפרות מתפתחות שם.

אבל

התימנים צנועים,

אין להם בעיה, הם יכולים להמשיך להיות ככה עוד הרבה זמן.

אבל הנקודה היא ככה,

ההיסטוריה משוכתבת.

מתוך 400 דפים של ספר היסטוריה ישראלית ציונית,

רק תשעה דפים על ספרדים, והלוואי שלא נכתבו.

באחת הקלטות אנחנו מראים את זה.

זאת אומרת,

יש שכתוב,

ואנשים לומדים את השכתוב כמו שהוא נראה יפה, ועל זה שואלים שאלות. צריך ללמוד את זה.

יש איזה משהו שקראתי בכתבי הרב אשלג,

שהוא העלה שם שאלה שהוא בעצם לא נתן עליה תשובה.

מעניין אותי אם לך הייתה תשובה על השאלה.

הוא העלה את אותה סיטואציה מוכרת, שאנחנו העם הנבחר ואלוהים בחר בנו,

אבל יש גם את הסיפור,

אני יודעת, שאלוהים מציע את התורה לעמים אחרים.

אז איך בדיוק אנחנו העם נבחר?

הוא לא, הוא הרי, אם מישהו אחר היה אומר, כן, אני לוקח עליי את התורה,

אמנם לא היינו נבחרים, אז איפה בעצם האהבה הגדולה של...

זו השאלה.

תשמעי, עכשיו עומד להיות פריימריז בעבודה,

וכל אחד מציעים לו את האפשרות, בוא תבחר.

בוא, אתה מוכן?

ונגיד שיש כמה מועמדים,

ובסוף פרשו כולם, נשאר אחד.

אנחנו אומרים שהוא נבחר.

כן.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

אני צרפתי, אני הגעתי לארץ לפני שנתיים.

אני, ברוך השם, זריתי בתחילת השנה הזאת להיכנס לישיבה.

אני מאוד רוצה להודות לך, קודם כל.

אני, ברוך השם, כל היום שומע,

בערך כל יום שומע קליטת שלך, קליטת אחת,

בהפסקת צהריים.

וברוך השם, אני מאוד מתחזק.

אני רציתי לשאול את הרב,

שאולי אתה יכול להסביר לי מה כל המושג של האברכים.

כלומר, אני למדתי שכתוב,

גדול הנהנה מיגיע כפיו.

כתוב, אני יודע, גם,

כל תורה שאין עימה מלאכה אסופה בטלה.

ואני יודע שכל הכסף שמקבלים האברכים וזה, זה מתורמים,

זה, זה, זה, זה, כל זה מעשרות, אני יודע.

וצריך גם, כתוב גם שחייב אדם לעשות השתדלות

כדי לקבל את הפרנסה שלו.

ואני יודע שגם שכתוב שונא מהתנות יחיה.

אז אני לא מבין איך,

איך יכול להיות שכל המושג הזה של האברכים שלומדים כל היום תורה.

נכון? אני מסכים שלפחות חצי, חצי יום, אבל

איך זה יכול להיות שכל היום ככה?

אשרי הנהנה מגיע כפיו,

זה מי שטורח בעשר אצבעותיו להגיע למה שהוא מגיע.

ואמר רבי נהורי,

אין אני מלמד את בני מלאכה אלא תורה.

ותורה היא גם מלאכה.

ומי שאוכל מפירות תורתו,

עליו נאמר אשרי האוכל מיגיע כפיו.

לגבי העבודה עצמה היא קללה,

שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם.

אז בזעת אפיך תאכל לחם זה קללה. מי שיכול להמחית בקללה,

הרי זה משובח.

יש כאלה ממחיתים בקללה ויש כאלה לא מקוללים בכלל, לא עובדים בכלל.

דבר שני,

הנושא של כל מלאכה,

כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון,

זה מדובר על מי שרוצה לתלות את עצמו על קופתו של הציבור.

אם אדם רוצה לסמוך על זה שהוא יחיה על הצדקה,

וזו המטרה, הוא לא הולך ללמוד כיוון שהוא הולך ללמוד.

אז על זה כתוב ברמב״ם,

וחכמים אמרו שסופה בטלה וגוררת עוון.

דבר נוסף צריך לדעת,

זה שנותנים אנשים צדקה בשביל להחזיק אברכים,

האברכים עושים חסד וצדקה עם אלה שנותנים,

כיוון שכתוב שהעני עושה צדקה עם העשיר יותר ממה שהעשיר עושה עם העני.

לדוגמה,

עשיר נותן חמישה שקלים לעני, נכון?

מה זה חמישה שקלים בשביל העשיר? כלום.

הוא עשה איתו צדקה,

אבל מה עשה העני כשהסכים לקבל את הצדקה?

כתוב, צדקה תציל ממוות.

אם היה דין של מוות על העשיר,

בחמישה שקלים שקיבל העני, הוא הציל אותו ממוות.

לקנות את החיים בחמישה שקלים זה חסד גדול.

דבר נוסף, כתוב שעמי ארצות לא קמים בתחיית המתים.

למה?

מי שלא לומד תורה,

אין לו את האפשרות לקום בתחיית המתים.

כי טל אורות תליך וארץ רפאים תפיל, כתוב שטל התורה מחיה את האדם.

טל תחייה זה נקרא.

וטל התחייה הזה הוא רק מהתורה,

אפילו אם תהיה צדיק,

תתקיים הרבה מצוות, אבל תורה לא למדת ואתה עם הארץ,

לא קם בתחיית המתים.

אז מה העצה?

איך יקומו עמי ארצות בתחיית המתים? הם יהיו בגן עדן.

אדם שהיה עם הארץ והיה צדיק, הוא יהיה בגן עדן,

אבל הוא לא יקום בתחיית המתים.

אז איך יקומו?

כתוב, מי שמסיא ביתו לתלמיד חכם,

או עושה פרקמטיה עם תלמיד חכם,

או מטיל מלאי לכיסם של תלמידי חכמים, יקום בתחיית המתים.

למה?

המכנה המשותף בשלושת המקרים שהוא שותף בתורה של תלמיד חכם.

כיוון שהוא שותף בתורה של תלמיד חכם בחינת זבולון וישכר,

אז גם לו יש תורה והוא יחיה.

מי שמסכים שהבת שלו לא תתחתן עם עשיר,

עם אדם בעל מעמד ואמיד, אלא עם בן תורה,

אפילו שהוא מרוויח מעט מאוד בכולן,

והיא תצטרך לעבוד, והוא מוכן, והוא חינך את בנותיו

שזה הייעוד בחיים,

אם הוא עושה כן,

אז הוא שותף עם התלמיד חכם, כי מאפשרות לתלמיד חכם ללמוד.

הוא שותף בתורה.

אם הוא מוכן לעשות פרקמטיה לתלמיד חכם, זה משא ומתן, סחורה עם תלמיד חכם, מעדיף תמיד אותו,

או שהוא הולך בשבילו למכור את סחורתו של התלמיד החכם, נגיד שיש לו ספרים או דברים כאלה,

כדי שהוא לא יצטרך לקום מהתורה וימשיך ללמוד, והוא עוזר לו בזה.

הוא שותף בתורה שלו.

ואם הוא מטיל מלאי, נותן צדקה, כמו שאתה אומר,

אז הוא שותף.

אז זה חסד גדול שאברכים מוכנים לקבל צדקה.

דבר נוסף,

שואלת הגמרא, ונשים, במה היא זכיין? הרי הנשים לא חייבות בתלמוד תורה, אז איך הן יקומו בתחילת המתים?

אז כתוב, בזה שממתינות לבעליהן עד שישובו מבית המדרש,

ובזה ששולחות את בניהן ללמוד תורה,

אז הן שותפות בתורה של הבעל ושל הילדים.

מה תעשה אישה שאין לה בעל או שאין לה ילדים או שהם לא לומדים או לא חזרו בתשובה?

אם היא תתמוך באלה שלומדים תורה בכל דרך אפשרית,

לאו דווקא ממונית, אם היא נשואה, היא צריכה רשות בעלה לתת כסף ברשותו,

אבל היא תתמוך בהקמת שיעורי תורה,

בעזרה וסיוע ללומדי תורה,

מן נשים באוהל תבורך.

זאת אומרת, אפילו נשים שמנקות בתי כנסת,

מכינות ועוזרות לתלמידי החכמים שיוכלו לשבת ללמוד תורה כראוי,

גם הן שותפות בתורה שלהן.

תודה רבה. עוד שאלה.

רציתי, אני שמעתי שכתוב גם בגמרא, נראה לי,

שיש שקנה עולמו בשעה אחת.

אם היה זה סיפור,

יצאתה בת קול שאמרה שקנה עולמו בשעה אחת.

גם למדתי בספר מוסר שכל החיים שלנו אנחנו כאילו בונים את הבית שלנו בעולם הבא,

עם לימוד תורה, עם המעשים הטובים, עם כל המצוות,

גבולות חסדים וזה.

אז אנחנו בונים את העולם הבא שלנו,

שככל שיהיו יותר מצוות ויותר לימוד תורה,

אז יהיה לנו מקום עוד יותר גדול.

אבל אם בן אדם חוזר בתשובה,

וחוזר בתשובה אמיתית וזה,

אבל אחרי איזה שבוע הוא מת.

אבל כתוב שבמקום שבא לתשובה עומדים,

משהו צדיקים הכי גמורים לא יכולים לא יודע לעמוד.

איך זה יכול להיות?

הוא אף פעם לא למד, בסדר, חזר בתשובה, קיבל עליו עול מצוות וזה, אבל הוא לא בנה שום דבר.

קודם כול, צריך להבין דבר אחד, יש קונה עולמו בשעה אחת, זה נכון, על ידי התשובה. פירושו של דבר, אם אדם איבד עולמו על ידי מעשיו הרעים, והוא שב בתשובה אפילו ברגע האחרון, ואפילו נפח את נשמתו מתוך תשובה,

הוא בן העולם הבא.

מה תהיה מדרגתו, זה עוד עניין, כמה הוא למד, כמה מצוות היו לו קודם וכו'.

זה ברור שיש שוני בין אדם לאדם,

אבל לקנות את העולם הבא וגן עדן הוא יכול על ידי התשובה אפילו ברגע האחרון של חייו.

הבנת?

כן, אבל גם מי שלא לומד תורה, הוא לא מקבל לעולם הבא,

מי שאף פעם לא למד תורה.

מי שלא למד אף פעם תורה? כן, הוא יכול לקבל לעולם הבא?

בטח, כתוב שתינוק מאיזה שעה מגיע לעולם הבא,

הגמרא דנה, ואחת מהתשובות, משעה שיענה אמן.

תודה רבה.

תהיה בריא.

רק משהו, רק ילחצ'י.

האם תלית קטן ברשת זה מצווה או לא?

זה מותר?

אני מקבל מצוות ציט או לא? אדם שיש לו טלית קטן עם רשת,

האם זה מצווה או לא?

כן, זה מצווה עם חורים.

שיהיה בריא.

אז זאת אומרת שאני צריך להחליף?

אם אתה רוצה, בלי חורים.

כן.

שיהיה בריא.

שם בסוף יש אישה שרוצה לשאול.

כבוד הרב,

אני רוצה לדעת על מעשר.

אם יש משפחה שנזקקת לאוכל וכל מיני דברים שהם צריכים לבית,

ברגע שאני נותנת

ועוזרת למשפחה הזאת, זה נחשב כמעשר?

כן. אם את נותנת למשפחה לעזור להם בתמיכה כספית כדי שיוכלו לכלכל את חייהם, זה מעשר.

תודה. תודה רבה. תהיה בריאה.

הנה, פה יש מישורה ראשונה.

תעמוד. תודה.

לפני כמה שבועות היינו באיזשהו שיעור,

ואותו רב, אותו מרצה,

דיבר על מלחמת גוג ומגוג,

והוא למעשה אמר שהיא כבר התחילה.

הוא הביא כל מיני פסוקים מהנבואה,

והוא ציין שם שכביכול ג'ורג' בוש הוא בעצם גוג,

ונתן עוד כמה פסוקים לגבי אסון התאומים,

והוא הקפיד על זה שבסוף אמר שבעצם אנחנו כבר בשנים האחרונות של גוג ומגוג.

השאלה אם יש אמת במה שהוא אמר, אם זה באמת נכון.

תראה, אנחנו בכיוון.

זה עוד לא התחיל,

אבל זה בכיוון.

הוא הביא פסוקים, אבל שזה ג'ורג' בוש.

אתה רוצה שאני אביא לך פסוקים אחרים?

אנחנו כרגע בכיוון.

תשמע, קלטת 51,

גוג ומגוג, שם תקבל את כל הפסוקים המדויקים,

מה התנאים בשביל שתהיה מלחמת גוג ומגוג.

כשתראה את התנאים האלה, תדע שאתה בפנים.

אבל אם אתה עוד מחייך היום בהרצאה,

אז אנחנו עוד לא בגוג ומגוג.

כשהיא תהיה, לא יהיה אף אחד שיחייך.

כן.

ערב טוב כבוד הרב,

שביל מיקי קורן.

אני אדם חילוני,

אך מאמין,

וקשה לי.

אני מסתכל סביבי ואני שואל, איפה הסגולה של העם הזה?

אני מסתכל על ארצות-הברית, אימפריה,

רוסיה מעצמה,

אינני יכול.

הוא לא יכול, הוא על כיסא גלגלי.

הבריטים מנומסים, השוודים יפים, היפנים חרוצים.

איפה הסגולה של עם ישראל? למה אנחנו לא מצליחים להביא יותר ממדליית זהב אחת באולימפיאדה?

איפה זה?

אני אגיד לך, היהודים חכמים,

והחכמים זה הדבר שעולה על כולם. כששאל הקדוש ברוך הוא את שלמה המלך,

מה אתה רוצה, הוא ביקש חוכמה,

ובזכות החוכמה הוא זכה לכול.

אתה יודע, הוא היה מלך בגיל 12. הוא מלך 40 שנה,

הוא נפטר בן 52. והוא מלך על כל העולם כולו.

במה?

בחוכמה ויראת שמים שלו.

אז מי זה בוש?

אבל כשאנחנו מסתכלים סביבנו, ומי זה שוודי?

ומי זה פרנסאווי? לאן החוכמה הזאת מובילה אותנו? תראה מה קורה במדינה שלנו. מה המדינה? המדינה זה לא שלנו. אנחנו חכמים האחד על השני. המדינה לא שלנו.

המדינה שלנו?

של בורא עולם. מה זה מדינה?

מה זה מדינה?

טריטוריה, שטח. לא.

יש ארץ,

ויש עם שיושב בארץ,

ויש מה שקוראים מדינה,

שמדינה,

זה כמו שאתה אומר בערך,

אבל מה שקובע מהי המדינה,

מה טיבה,

מה חוקיה,

זה המדינאים שנמצאים בה.

זו הבעיה.

מי נמצאים פה?

מי ה-20 החבר'ה האלה שיושבים שם ומחליטים מה?

זו הבעיה.

אם אלה היו בסדר והיו קובעים מה שצריך לקבוע,

אנחנו היינו על הכיפס.

אבל לא קובעים בסדר.

אם לדוגמה היו מחליטים מחר שכל המדינה שומרת על חוקי התורה,

היה פה העם הכי טוב בעולם. אבל אם היו שומרים? אם היו שומרים.

הבעיה שלא עושים כן.

אבל הסגולה של העם היהודי היא ניכרת לכול.

זה שנושא את השם היהודי לא יכול להתפטר ממנו.

כולם יודעים שהוא יהודי.

אתה יודע, זה לצנינים בעיני העולם. גם כשהוא ערם, אני יודע.

בעיני העולם זה לצנינים.

העולם יודע את ערכו של היהודי, העם הנצחי.

עולם שלם נגדו,

לא יכול.

אין יום שעובר בעולם שלא מדברים עלינו בעיתונות של כל מדינה ומדינה.

תראה מה קורה במדינה, איך לא ידברו על זה.

יש ימים וחודשים שלא מדברים בעיתונות הכללית על סין.

מעצמת-על,

מיליארד ו-400 בני אדם,

ולא מדברים עליהם. ואנחנו כולה שש מיליון פה,

וכל היום דשים בנו.

CNN, BBC, ג'דתי, הכול, כולם מדברים רק עלינו.

אי אפשר לפתוח את הבוקר בלי ישראל.

מה זה?

תבין, יהודי זה גן מיוחד.

זה עוד לא יצא החוצה לגמרי.

אבל אתה רואה כמה בודדים כאלה, אתה מבין בדיוק מי זה היהודים.

מי שהשאירו את רישומם בכל העולם במשך כל התקופות זה היהודים.

ובפרסי נובל, לא מדליות,

אנחנו 25% ממקבלי פרס נובל בעולם, כשאנחנו 6 מיליון מול 6 מיליארד.

אתה יודע מה זה אומר באחוזים?

קניתי.

תהיה בריא.

יש לי עוד שאלה, עוד מספר שאלות, כבוד הרב, ברשותך, אם אני יכול.

תראה, אני למדתי וחונכתי בבית ספר חילוני.

למדתי גם תנ״ך בבית ספר.

היה לי מורה חילוני לכל דבר,

ואותי חינכו,

וזה היה נראה כל כך נכון,

שאת התורה כתבו סופרים אינטליגנטים, חכמים, מוכשרים, לא יודע איך לקרוא להם,

אבל הם נכתבו בידי סופרים.

ואני רוצה לתת דוגמה של סתירה.

שאתה יודע, אני חפרתי כשהעביאו אותי להרצאה שלך, אמרתי, אוקיי,

אני אכין כמה קושיות

שקשה לי כביכול להתמודד איתן.

אני רוצה לשאול אותך שאלה,

לפי ספר דברים,

יג16,

חוק החרם,

אוקיי, בעיר שבה ישנה כפירה ועבודות אלילים,

הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, אחרי מותה,

ואני מצוטט, כי אני מקצר, בעיר שיש עבודת אלילים, כפירה צריך להחרים אותה לגמרי, להשמיד אותה, למחוק אותה.

אבות ובנים כאחד, לא משנה מי חטא,

יש בעיר הזאת

עבודת אלילים.

ובאותו ספר,

בכד16, נאמר, לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו.

מה פשר הסתירה הזו?

קודם כול, זו לא סתירה.

עיר הנידחת זה דין בפני עצמו,

עיר שנידחת

לעבודה זרה, הם עובדי אלילים.

פשוט מאוד,

אם הם ממשיכים לעבוד עבודה זרה, מחריטים אותם מארץ חיים.

וכך נאמר, כולם? גם צעירים שלא חטאו אפילו? כולם.

זה הולך לפי חשבון, תקשיב, תקשיב. אוקיי, אז זה שוב יוצר סתירה. רק שנייה, שמעתי הרי את ההמשך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר,

כולם ברואים שלי, ואני אומר לכם מה החוקים ואיך צריך להתנהג.

אתם, אלה שגדלו בצורה כזאת וכזאת,

אתם הורגים את כולם ושורפים את כל העיר על כל שללה,

נקודה.

ואחרי זה כתוב שהקדוש ברוך הוא נותן לנו רחמים, ונתן לך רחמים ורחמיך.

אחרי שבן אדם הולך ועושה כזה דבר,

צריך להיות אכזרי, מידת אכזריות. כאילו, אתה מגיע למצב כזה שכבר אתה,

המידות שלך הושפעו לרעה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אל תדאג, אתה תעשה את שלי, מה שאני אמרתי. במקום שאני אעשה, אתה תעשה. אתה מצווה על זה,

ואני אדאג שאתה תקבל מנת רחמים בעבור זה.

מה שאני אמרתי, לא יומתו אבות על בנים,

זה כשהם נעשים בבחירה.

אדם חוטא, סתם אדם חוטא.

חטא,

הבן שלו לא ילכה בעבורו.

זה מדובר, חוץ משבעה עממים ועיר הנידחת.

בסתם בני אדם.

אם הם עושים עבירות, אין להם משהו אחר.

עכשיו, גם בשבעה עממים שהיו פה בארץ ישראל,

ניתנה להם אפשרות. בארץ ישראל אתם לא יכולים לעשות דבר כזה.

אתם יכולים לצאת

לחוץ

לארץ ישראל,

כמו שהגרגשי יצא,

ואז לא ייגעו בכם.

אבל אם אתם לא יוצאים,

תדעו לכם, בארץ ישראל לא תישארו. למה?

כיוון שהם יחטיאו

ויגרמו לעם לזנות אחריהם,

והעם יאבד את תכליתו.

ואם העם היהודי מאבד את תכליתו, אז העולם מאבד את תכליתו,

ואז אני אצטרך להחריב את העולם כולו, כמו שהיה במבול.

לכן כדאי לגמור עם הנגע הרע עוד באיבו,

אם הם לא מוכנים לצאת,

וזה יהיה רחמים על כל העולם כולו.

אז זה שני דינים שונים.

הבנת? כן, תודה.

אם הקהל לא יכעס, אפשר עוד שאלה? לא.

רגע, שנייה, שנייה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

כולי אוזן.

אתה אמרת שאתה מאמין בהתחלה.

אני מאמין, אני מאמין. אני אוהב את התורה, בעיניי היא דבר מדהים. שואל אותך שאלה, ומה אתה עושה עם האמונה?

חכה ש... שאני אגיע.

אני הגעתי.

גם אני.

אבל אני צריך מניע, כבוד הרב.

אני צריך מניע. אני צריך לראות כדי להאמין.

מה אתה רוצה לראות, לדוגמה?

את העולם הזה למעלה, שקוראים לו גן עדן, אבל אל תשלח אותי לגג לקראת. בוודאי שאני לא אשלח אותך.

נגמרו לי הכרטיסים.

אני רוצה להגיד לך משהו.

אי אפשר. ניסים, ניסים וכדומה.

אתה רוצה לראות ניסים?

כן, אני רוצה, אבל ברגע שאני אראה,

אז אני אדע שהדבר נכון, ואני אלך בלב שלם, כל-כולי, אל התורה, אל האמונה.

בגאון.

אני אראה לך עכשיו משהו.

אני אראה לך משהו, וזה גם יצחיק אתכם, אתם תצחקו.

מי ראה פה, או מי לא ראה יותר, נכון? מי לא ראה פה?

את הנס מצולם,

מי לא ראה?

לא, תרימו גבוה, אל תתעצלו.

המצב טוב, אם שואלים, מי לא ראה. לא ראו.

רגע, אני אראה לכם למה יש שם קטע גם עם ערפאת. רגע.

כן, בבקשה, בואו נראה בשביל היהודי היקר הזה, נס מצולם.

על ערפאת היה בסרט.

תראה איזה קטע.

מאזינים יקרים לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנון יצחק שנערכה באולם בברופלין קולג' ניו יורק בתאריך

ה-9.6.2002 הגיע ינון אבורוס אשר בנו בן השלוש אליה יואב חלה במחלה הנוראית

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים.

והרופאים קבעו שהכבד שלו קרס וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה.

ינון, אביו של אליה אשר היה נרגש מאוד ועל סך בכי,

ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה כמו שעשה דיוויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים לרפואת בנו,

והאב כמובן הסכים.

הרב בירך את הילד אליה לרפואה שלמה והקהל הרב שנכח באולם הנאמן.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין,

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל,

ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

הסרט הופק באולפני שופט. את הסרט המלא וסרטים נוספים, תנא זיק או משרדי שופט,

רפור מתיתיהו 10 פלייבל או בטלפון

677779. לווידאו רואים טוב יותר.

אבל הנה,

רופאים אמרו אין, כבד שרוף,

מחלת סרטן.

אחרי שהילד יצא מבית החולים, 11 ילדים מתו במחלקה.

הוא חי בריא, עבר שנה וחצי כבר,

מותק של ילד.

היה הכנסת ספר תורה, 30,000 איש השתתפו.

מדהים.

זה לא אחד,

עשרות,

מתועדים.

מתועדים.

זה הכוח של התורה. אתה זוכר שדיברתי על התבלין?

התורה משנה את הטבע.

ואתה מאמין,

מה שנשאר לך זה לעשות,

ותוך כדי עשייה להמשיך לבדוק עוד פסוקים, עוד סתירות, עוד דברים. מה הבעיה?

שלח לי באימייל שאלות, אני אענה לך תשובות.

אבל אל תימנע מעשיית מצוות.

חבל, כל יום שעובר זה הפסד.

נותנים לך יום של חיים שלא ילך בחינם.

רוצה להתחיל?

כל דבר בעיתו, כבוד הרב.

בטח, עיתו הגיע בגיל 13.

יהיה בסדר. הגעת לפה ואני גם.

כבודו, אל ילחץ עליי.

אני אף פעם לא לוחץ. תראה.

מה זה אומר? מה זה אומר?

מה זה אומר? אני אגיד לך.

אדם שנמצא בדרך,

אדם שנמצא בדרך, כמו שאתה אומר,

מותר לנו להצטייד באיזה בקבוק שתייה או איזה סנדוויץ', נכון? זה כבר יש, כבודו. נכון.

אבל שתייה לא מספיקה, אפשר להצטייד בדרך גם עם ציצית.

תקופת ניסיון.

אין בעיה. תקופת ניסיון. סגרנו? אין בעיה.

אוקיי. בבקשה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שחיינו והגיענו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

זה צידה לדרך.

שאלה? הנה, שמה בחורצ'י. שלום, כבוד הרב. שלום וברכה.

בספר פרשת יתרו ופרשת אתחנן

יש שתי ספרי עשרת הדיברות.

למה זה מנוגד אחד מן השני?

זה שונה, יש שינויים. אבן עזרא מביא את הפירוש על זה באריכות.

פתח את המקראות הגדולות,

תעיין בפסוקים פה ושם, תקבל את התשובות.

אם תרצה שנעתיק לך אותם ונשלח לך באימייל,

שלח לי את השאלה המסודר ונשלח לך את התשובה.

כן, שאלה שם.

שלום, כבוד הרב.

לפני חמש שנים,

הקב' ברוך הוא זימן לי לקבל קצת השלרה.

אמנון יצחק, שליטה.

שליח עצים של רכות.

ובקסטה אתה אומר שלא צריך לקרוא לזה בשם בכלל, השם.

תברר, תשאל, תחקור, תראה מה זה בכלל.

אז ארבע שנים מתוכם אני חוקר, שואל, מברר מה זה יהודי בכלל.

ואחרי ארבע שנים קרה מקרה,

ונרצח לי חבר,

מת לי בידיים.

ישבתי ארבעים דקות על גופה וראיתי מה זה חיים של בן אדם בשנייה לימים.

השם מעיר אותי, כן? נתן לי איזושהי הערה.

ובהמשך של ההתחזקות

הגעתי לאומן,

הרבנו הקדוש,

שראה לי מה זה שמחה באמת אמיתית.

גם אני נפלתי לעצבות וישבתי עם עצמי ורציתי לשאול את הרב אם אני יכול אחרי ההרצאה לשבת ולשאול את הרב שאלה בבאותיות.

זאת השאלה.

יש לך אימייל?

לא, אין לי אימייל, הרב. אתה יכול לגשת לאימייל?

אין לי מושג במחשב עם הרב.

טוב,

אם לא תספיק בסוף הערב,

תצלצל לטלפון שייתן לך הבחור הזה, תשיג אותי תוך כדי נסיעה, אני אדבר איתך.

בחמש שמיים, אבל. בהצלחה.

שאלה, למי יש?

כבוד הרב, יש פה בחורה צעירה שהיא גרושה, והיא טוענת

שבדת אישה גרושה חייבת לשים מטפחת ראש.

נכון. למה?

למה לא?

למה כן?

אבל רגע, אם היא רוצה למצוא בן זוג, היא חייבת להיות ככה קצת,

להראות יופי וזה. נכון. גוונים, צבעים. נכון. תסבור את יפה. מה זה מטפחת? נכון, יש מטפחת. אף אחד לא ירצה אותה עם מטפחת.

קודם כל, יש מטפחות עם כפלים, עם צבעים, הכול.

יש לי פה גם כן, אני יכול להראות לך.

תראה לי אם גוונים יש לך. כן.

ואם אין כפלים, מקפלים אותם.

יש להם יותר מ-80 כשהייתה נסורה.

יותר מה? מ-80 מטפחות,

אבל ורוד, צהוב, היא רוצה בבלונד.

בבלונד?

לוקחים

קצת מי חמצן ומחמצינים את המטפחת.

אולי יותר קשה, אולי תגידי את זה.

כן.

בכל מקרה, אישה נשואה, גרושה ואלמנה חייבות בכיסוי ראש.

אלמנה גם?

כן.

הרב, היא שואלת למה.

למה? הקב' ברוך הוא ציווה על אישה שמשעה שהיא נישאת,

היא חייבת בכיסוי ראש.

יש לזה כמה טעמים.

אחד מהם זה גם שחווה אימנו,

אם כל חי,

כיוון שהיא חטאה והיא גרמה מיטה לעולם.

אחד מן הדברים שהיא קיבלה על עצמה כדרך תשובה

זה היה לכסות את ראשה.

וכיוון שהיא הייתה אישה נשואה,

כמו שאומרים, אשת אדם,

אז ממילא כל הנשים שחל עליהן הנישואין מאותה שעה, הן חייבות בזה.

אישה שהיא עדיין רווקה,

לא חייבת בזה. לדעת הרמב״ם גם אישה רווקה צריכה. אבל היא גרושה.

אמרתי, משעה שהיא נישאה,

חל עליה החיוב הזה, ולא יורד ממנה.

תודה רבה. זה כמו שאדם מתחייב במצוות, מגיל שהוא התחייב, זהו, הוא מחויב.

כן.

זה משנה אם זה מטפחת או פאה לגבי גרושה?

לגבי ספרדיות זה משנה, לגבי אשכנזיות זה יותר קל.

אבל ספרדיות צריכות ללכת עם כיסוי ראש מלא. זה לא חייב להיות מטפחת, זה יכול להיות גם כובע שמכסה הכול.

זה יכול להיות גם פאה שעליה יש כובע או מטפחת.

לא, לא חייב בכלל.

אבל אם היא רוצה להרגיש שיש לה פאה מתחת לזה, בבקשה, בשביל ההרגשה. איך אמרת?

בלונד.

בלונד.

כן עוד? את רוצה מטפחת? את רוצה שאני אביא לך מטפחת?

אני, אם אפשר... אפשר, אפשר. אפשר, אפשר. רק שנייה.

אבל לפני, רק דקה, תנו לי לדבר.

רק שאלה.

יש גם עם צבעים.

כבוד הרב, לפני כלל אני רוצה ממך ברכה. אני חליתי, אני והבת שלי,

ואת המוסרים אני קיבלתי ואת הסימנים.

עכשיו, אני בדרך להתחזקות.

ואני רוצה את הברכה שלך לרפואה של הבעלי ולבת שלי. בעזרת השם תקבלי, שימי, תברכי שהחיינו,

והשם יעזור שהברכה תחול עלייך ועל ביתך.

תודה.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם.

שהחיינו. שהחיינו והקיימנו והגענו לזמן הזה.

אמן.

רגע, מה השם שלה?

מה השם ושם האימא?

יונה.

יונה בת?

יהודית בת יונה.

יהודית בת יונה, ובתך?

שרון בת יהודית.

ושרון בת יהודית. תזכו לבריאות שלמה ואיתנה בכל האיברים והגידים ובתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

אמן. רגע, הוא רוצה לשאול שאלה.

כבוד הרב,

אני רוצה לבקש לך מחילה ואני אגיד לך על מה.

זה הבן שלי, ראם, ודאי אתה מכיר אותו. קום, תעמוד רגע.

שלום, שלום.

בשנות ה-80 היה לך אוטו קטן, והיית נוסע איתו עם עוד כמה חבר'ה וקורא לאנשים לבוא לאוטו, זאת אומרת לחזור בתשובה.

ואני זוכר שאני עמדתי, זה היה ברחוב הכובשים,

פינת גאולה ליד האוטו שלי,

ואמרתי איזה משפט כזה, כאילו,

עזור אותי, אני יודע, זרקתי איזה משפט,

חבר'ה מאני, שלא כל כך מקורבן.

ומוזר מה שקרה לי אחר כך.

אני נכנסתי לאוטו, התיישבתי,

ופתאום הרגשתי, אגב, פה למטה כואב לי.

לא ידעתי מה זה.

וארבעה חודשים אחרי זה קיבלתי התקף לב.

ואני מתאר לעצמי, אולי בגלל שפגעתי באדם צדיק,

אז טוב,

זה מה שרציתי, זה ישב לי על הלב כל הזמן,

ואמרתי שיום אחד, הרי נפגשנו פעם בביתך, אם אתה זוכר. כן.

ואמרתי, אני אולי אדבר איתך בארבע עיניים,

אבל החלטתי מאחר ויושבים פה אנשים שידעו בדיוק

קודם כול מי אתה.

ולא חלילה שאני מאשים אותך במה שעברתי, אני מאשים את עצמי.

זה לא בגללי, זה בגלל האוטו.

בגלל האוטו.

טוב,

והאדם צריך להיזהר בלשונו.

ולא,

וזה באמת לא, הבן שלי אפילו לא יודע מי זה.

כרגע אני אמרתי, אולי אני עומד להפתיע אותך.

אז אני מבקש את סליחתך במחילה.

ברוך תהיה.

תראה, בשכונת כרם התימנים

קרו הרבה מקרים כאלה, לצערי הרב.

אתה יצאת בזול.

כן, אפשר לומר.

ההתקף היה קל. אבל השכונה שם קדושה מאוד, תדע לך, היו שם אנשים צדיקים.

נסתכלים. אלה שהגיעו, כן, מחוץ לארץ, גם הסנדלר גר שם.

הסנדלר.

מי שיודע, הסנדלר, זה היה יהודי נחבא לכלים מל״ו צדיקים.

והיה שם הרבה הרבה הרבה קדושה במקום הזה. הגיעו אנשים שהגיעו מתימן,

קדושים אמיתיים, ושכנו במקום הזה.

כן. והמקום היה ספוג בהרבה קדושה, ואנחנו ניסינו לברור את הניצוצות.

אני זוכר כשהייתי ילד, מה זה בשבת בקרם התימנים?

זו הייתה קדושה, הרי.

כל מקום שמעו שיר עשירים מכל חלון. היינו רואים את הזקנים, באמת.

היינו, אנחנו,

איך אמרו, רחמנא ליצלן, מעשנים סיגריות בשבת.

אבל כשהיינו רואים אותם, היינו מקבים את הסיגריות. לא היינו מסוגלים ללכת מולם עם סיגריות,

כי משאר מקבים את הסיגריות.

והם היו עטופים בטליתות,

ובכיפור נעליים לבנות. הם היו, כן.

ואתה רואה את החוזק שלהם, החוזק הפנימי,

והחיצוני.

אתה רואה אותם ממש כפופים והם הולכים לבית הכנסת.

גשם, לא משנה, ודבקים כאלה. היה לי שכן

במשפחת בית בניומין,

שהיה גר בקומה רביעית.

בית בניומין זה בחור צדוק הכהן.

לא, זה בעזרה סופר. אה, זה היה סופר, סליחה.

ניאט. והיה שם,

הוא היה מבוגר, גיל 80 בערך.

הוא לא יכול היה ללכת על רגליו,

הוא היה יורד לכחול לתפילות על הברכיים,

במדרגות על הברכיים,

נכנס לבית כנסת, נתפלל, וחוזר בחזרה.

המסירות נפש הייתה שם, זה לא ייאמן כי סופרנו. בשביל זה אחד הנכדים שלו ניצל ממשחטת אילת שהתפוצצה והם קפצו ימיים, ואחד הנכדים שלו ניצל.

ברוך השם.

כן. אשריך.

תודה. כבוד הרב, אם כבר אבא שלי קם וכבר מדבר, אבא,

מותר לי להגיד לאבא לקום, או שרק לאבא מותר להגיד לבן? לא, לא, אתה לא יכול להגיד לאבא. אני לא יכול להגיד לו לקום.

אבל אם כבר אבא שלי, הנה אבא שלי קם לבד.

אם כבר אבא שלי דיבר וביקש מחילה מהרב,

אז יש לאבא שאני חושב עוד מה לומר לרב.

ואבא שלי בתור שחקן בוהמה לשעבר,

הרב הזכיר את המדיניות.

את המדיניות,

איך אומרים? מדינה.

יש ארץ ויש מדינה.

אז בתור איש בוהמה,

ואני לא אשכח את זה, כי לפני כמה שנים אני עבדתי עם אבא שלי במסעדה,

ואת הטלפון הזה אני לא אשכח לעולם,

כי עם הטלפון הזה אני מזכיר לכולם מה המדיניות.

אבא שלי בתור שחקן בוהמה קיבל טלפון מהתחקירנית

של אילנה דיין.

בואו תשמעו מה זה מדיניות,

ברשות כבוד הרב, מאבא שלי, מקור ראשון.

אני מרגיש בחיים שכאלה.

טוב, אבא שלי מתרגש.

אז אני אזכיר ואבא שלי ימשיך.

כמו שידוע, הייתה תוכנית של אילנה דיין על אמונה ופחד.

מישהו זוכר את התוכנית הזאת?

אמונה ופחד על הרב אמנון.

כמה שהרב אמנון מפחיד. אני, דרך אגב,

מתחילת ההרצאה לא מפסיק לצחוק.

אבל לא, משום מה הם מחליטים שהוא מפחיד.

מישהו פה שם לב שהוא מפחיד? אני לא יודע, אולי רק אני צוחק.

אבל מפחיד ודאי לא.

עכשיו, הגיעה התחקירנית עם כמה מעצבת ליד אליהו, עירוני ט'.

שמעו שמועה

שהבן של החתול המטפס,

צדוק צרום, אבי מורי,

הבן שלו הבכור, לא יודע אם המציאה הגדולה, חזר בתשובה.

וחייבים למצוא אותו. למה?

אם נמצא אותו,

כמה בכי יהיה אפשר באמת להוריד בשידור ישיר,

וכמה אפשר באמת יהיה להשיג...

אבא נזכר. אז אני אמשיך.

אני אמשיך?

לא יודע, אני מפסיק.

השיגו, לא השיגו את האח הבכור שעומד לפניך,

השיגו את האח הקטן יותר, שהיום הוא בישיבה,

שלום, אחי הקטן יותר.

והוא מיהר, הוא אמר מה הטלוויזיה,

הוא יודע, אבא של שחקן קולנוע,

בתמימות שלו, ישר הביא את הטלפון של המסעדה בפלורנטין,

שם מכרנו חומוס, פול, סבבה,

אני כבר לא עובדים בזה יותר.

וקיבלנו טלפון מהתחקרנית. דרך אגב, אבא שלי לא מדבר חוץ מאימא שלי עם אף אחת.

ומשום מה,

פעם ראשונה שאבא שלי דיבר חצי שעה עם מישהי בטלפון.

לא הבנתי איך זה שאבא שלי כבר כמעט חשדתי.

עכשיו אבא שלי יספר מה הוא שמע.

כן, התחקרנית הזאת אומרת,

תשמע, אני הייתי ליד בית הספר העירוני ט'

וראיתי ארבעה אנשים שם,

נערים עם עגילים ושיער ארוך,

למשל שולחים להם קלטות של הרב עמלון יצחק,

וביניהם ראיתי את הבן שלך עם כיפה.

תגיד לי, אתה שלם עם מה שהוא עושה?

אמרתי לה, סליחה?

היא אומרת לי,

זה לא נראה לך קצת מוזר?

אמרתי לה, מה מוזר?

שבין כל האלה, החבר'ה האלה, הוא יוצא דופן?

אמרתי, זו הדרך שלו.

היא אומרת, ואתה שלם עם זה?

אמרתי לה, מה שטוב לו, טוב לי.

אז היא אומרת, טוב, להתראות. אמרתי, זה הכול, אין לך עוד שאלות,

אז יש לי גם בן גדול שחזרה בתשובה, ובת שחזרה בתשובה,

ועוד בן קטן שלומד בישיבה.

אז היא אומרת לי, בסדר.

אמרתי לי, נכון, זה לא מעניין, אין רייטינג.

אז היא סגרה את הטלפון והרדה מהקו.

אני אגיד לך,

אני הוצאתי על התוכנית של אילנה דיין בזמנו, יומיים לפני שהייתה תוכנית, קלטת שנקראת עובדה בעיניים.

זו הייתה תוכנית עובדה,

רק זה היה בעיניים.

הם הלכו לכרם התימנים,

וחיפשו אנשים שיגידו עליי דברים רעים.

והחבר'ה מהשכונה הודיעו לי,

והוצאתי צוות יום אחד אחרי, לשאול את אותם אנשים מה הם נשאלו ומה הם ענו.

והכנתי סרט על הסרט שלהם,

ומי שרוצה יכול לראות אותו בקלטת, בנייני האומה.

והם בישלו עליי תחקיר כאילו.

היא קיבלה אמנם 34.2% רייטינג באותה תוכנית,

אבל היא קיבלה על התוכנית והתחקיר ציון שש בעיתון הארץ ומערים.

למה? לא נמצא שום קשר בין הסיפור שהיא הביאה למה שהיה.

זו הייתה המכה של אילנה דיין בעובדה,

וזו עובדה.

טוב, יחד עם זאת,

זוגתי ביקשה ממני לברך אותך,

ולהגיד לך שהיא מברכת אותך כל יום.

ברוך השם, ברוכים תהיו לשם.

רק רגע, יהודים יקרים,

לפני שנמשיך וניתן גם אפשרות לברכות לכמה יהודים שרוצים ומעוניינים,

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, אנחנו משתדלים מאוד מאוד לעשות כמה שאפשר ולהגיע כמה שיותר,

אבל בכל הניסיונות שניסינו,

יש סוג אוכלוסייה שקשה מאוד להגיע אליה, אלה שכבר נשרפו, מה שנקרא, על-ידי התקשורת,

וכאלה שראו תוכניות מעוותות, כגון זו שהוזכרה ואחרות, יש עוד קלטת, לדוגמה, וידאו,

גם ב-CD,

זה נקרא בית התבשיל של הערוץ הראשון,

בישלו עליי תוכנית שם גם כן,

לא חסר תבשילים שעשו עליי ועל חשבוני,

אבל יש כאלה שכבר, אבנון, זה סטיגמה, זה בעיה, לא רוצים לבוא פוחדים.

איך מגיעים לאותם אנשים שיזכו גם כן להכיר את האמת, להציץ בה, לדוש בה,

לברר?

אז הפצנו עד היום 14 מיליון קלטות ו-CD ווידאו,

אבל לא הצלחנו להגיע ל-30% מהאוכלוסייה שנתקלו פה ושם,

אבל עם רושם לא כל כך חיובי.

איך נגיע אליהם?

החלטנו להוציא עיתון,

כיוון שהחבר'ה האלה קוראים עיתונים,

אז החלטנו לעשות אלטרנטיבה לידיעות ומערים.

מוצאנו את העיתון הזה שנקרא שופר ניוז, זה גיליון 34,

יוצא בעשרות אלפים כל שבוע.

העיתון הזה יוצא גם בפורמט

ישראלי לחילונים, שופר ניוז,

וגם בפורמט לדתיים-חרדים נקרא ארבע כנפות.

אני רוצה להגיד לכם, העיתון הזה, אין בו חזרה בתשובה.

אין בו כלום.

יש בו חדשות, תחקירים, סקופים ודברים כאלה.

יש פה אפילו מדור ספורט שנקרא מאה שערים.

יש מדור על סמים שנקרא קל וחומר.

יש מדורים,

תרופות סבתא, כל מיני דברים יפים.

ויש אנשים ש...

צורכים היום את העיתון הזה בשקיקה,

והוא עושה את העבודה.

יש בו יהדות,

מה שאין בעיתונים אחרים,

לא במושג של לקרב אנשים,

אבל בשביל שידעו גם את הפן היהודי.

ואני רוצה להגיד לכם, זה לא היה כל כך מכוון,

אבל שני אנשים אינטליגנטים מאוד,

שהתחילו לקרוא את העיתון וקראו כמה גיליונות, חזרו בתשובה מהעיתון החילוני.

זאת אומרת,

מעצם זה שהם נחשפו למידע שלא ידעו, כמו שהרבה אנשים חזרו מהסרט

הרצל והציונות, אפילו שאין שם מילה על יהדות.

אבל כשרואים את האמת

ומבינים פתאום את המשמעויות ואת מה שאנשים חונכו,

מתברר שהרבה אנשים חיים על שקר כל הזמן בלי לדעת את האמת.

ושני האנשים האלה, אחד הוא ברוקר מפורסם מאוד בבורסה,

ואחד אחר, שהוא איש יחסי ציבור ומשרד פרסום מפורסם מאוד,

שני היהודים האלה היום שומרים מצוות, אומנם בתחילת הדרך,

מה שהם היו רחוקים לגמרי מזה,

בגלל העיתון הזה.

ואנחנו משתדלים להפיץ אותו באוכלוסיות מן הסוג הזה, שלא יגיעו אף פעם ליהדות.

אז לדוגמה, הגיליונות הראשונים,

כל רמת אביב ג', דניה בכרמל,

שוהם, מודיעין, מכבים, רעות,

כפר סבא, רעננה,

מערב ראשון לציון,

חולקו 100,000 עיתונים כל שבוע חינם.

עד היום זה מחולק חינם.

ואנחנו משתדלים להפיץ אותם

כדי שיגיעו לכל בית

בפיזור בכל רחבי הארץ לאט-לאט.

אני רואה בזה משימה חשובה ביותר,

ואנחנו משקיעים בזה המון המון המון מאמצים,

יכולויות והרבה כסף.

עדיין לא מכסים את מה שמוציאים כלל וכלל.

אבל בתקווה שזה יגיע למצב שיוכל לעמוד בזכות עצמו.

אני רוצה להציע לכם שותפות איתי ביחד בנושא הזה של הפצת העיתון ועוד כמה דברים.

בבקשה, אם אפשר, מי שרוצה שירים את היד,

הנה, בבקשה, תרימו את היד, תמסרו להם. תכף, תכף, תכף, אני פה.

אני פה.

יהיה בסדר. הגעת לפה ואני גם.

התורה משנה את הטבע, ואתה מאמין,

מה שנשאר לך זה לעשות, ותוך כדי העשייה להמשיך לבדוק עוד פסוקים, עוד סתירות, עוד דברים, מה הבעיה?

תשלח לי באימייל שאלות, נענה לך תשובות.

אבל אל תימנע מעשיית מצוות, חבל.

כל יום שעובר זה הפסד.

נותנים לך יום של חיים שלא ילך בחינם.

רוצה להתחיל?

כל דבר בעיתו, כבוד הרב. בטח, עיתו הגיע עד גיל 13. כבודו, אל ילחץ עליי. אני אף פעם לא לוחץ, תראה.

מה זה אומר?

מה זה אומר?

מה זה אומר? אני אגיד לך.

אני אגיד לך.

אדם שנמצא בדרך,

אדם שנמצא בדרך, כמו שאתה אומר,

מותר לנו להצטייד באיזה בקבוק שתייה או איזה סנדוויץ'. זה כבר יש, כבודו. נכון, אבל שתייה לא מספיקה, אפשר להצטייד בדרך גם אמצעיתית.

תקופת ניסיון.

אין בעיה. תקופת ניסיון, סגרנו. אין בעיה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

03-6777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net