שתמות בן 120

- - - לא מוגה! - - - 

קודם כל אסטריקה, מצחיק, אה? בת כמה היא הייתה? בת 76, בעיר הקרוקס, אנחנו בנים של האבות הקדושים, של האימהות הקדושות. יש לנו כוחות אדירים, אבל אנחנו צריכים לדעת להשתמש בהם.

אתה מניח תפילין כל יום?

כמעט לא. כמעט לא. יש לך תפילין? יש תפילין, מודרים. מודרים?

ממחר אתה מתחיל, נכון? למה לא קנית עד היום תפילין? לא יודע, משהו עצר אותי, אני לא יודע, משהו כל הזמן מוצא אותי. כל בוקר, כל בוקר, כמו שאני קם, ואני שם כל הזמן, ב-16.30, חצי שעה אני קם, מבנה, בשביל לשים משהו שאני חושב. חצי שעה לפני 16.30 אסור להניח תפילין. מי עוד אין לו תפילין?

לכבודו אין תפילין? האמת שאין תפילין היה. למה אין לך תפילין עד היום? זה... לא יצא לי לקנות. מה האמת? הבנתי. טלוויזיה יש לך?

זה יש לך. בטוח. עדיין אין, אבל אני, בהמשך החיים שלי, אני, בטח אני אקניס. בהמשך החיים.

תראה, אבל אני יודע שבבית המשך שלנו יש תפילין, ואם אני צריך, אני כל יום אני יכול להניח אותו.

אני בא כל יום, רק שמנחה ואבית, בשבת... לא, בבוקר, בבוקר אתה בא? רק בשבת. רק בשבת אתה בא? מתי שלום עליהם תפילין אתה בא? כן, גם בחגים.

בחגים גם בשבת. בחגים, בשבת, מתי שלום עליהם תפילין אתה בא? ואתה אומר, אם אני אצטרך תפילין, אני בא לבית כנסת. מתי בשבת? אז מה עשינו?

כל החיים לא קיללתי ככה אנשים כמו שאני קולל בצרפת. מה קרה? אנשים רעים. אנשים רעים? שם רעים. לקלל זה דבר חמור ביותר. תדע לך, יש כוח בפה של הבן אדם משהו איום ונורא. אני יודע, אף פעם לא קיימתי. הבנתי. אז תראה, אתה צריך להגיד מתי שאתה רוצה לקלל,

תגיד שתהיה בריא. אתה מבין? אתה יודע, כתוב, כל המתפלל על חברו נענה תחילה. אז אם תברך אותו שתהיה בריא, אתה תהיה לפניו. נדמה לי מהפה שכאלה. או שתגיד לו שימות בין 120. קלטת מספר 391 שתמות בין 120. ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח.

לה' עלינו ברחמה וירוויח.

הדברים שאנחנו נאמר יהיו לעילוי משמעת.

הרב שלום אהרן לופז, זכר צדיק לברכה. מאיר בן-יוסף, זכרונו לברכה. שמעון בן-יעקב, זכרונו לברכה. אסתר בת מרים, זכרונה לברכה.

אסתר בת מזנטו, זכרונה לברכה.

ולרפואת כל אלה שביקשו רפואה.

אמן.

יהודים יקרים,

מצב העוני קשה מאוד.

מיליון וחצי בני-אדם בישראל עניים.

הרבה בדרך לישראל, כבר פשט באילת,

עולה צפונה.

האם יש קשר?

מובא בשם הארי הקדוש מעשה שהיה בזמנו.

ראו נחילי הרבה שמתקרבים,

והבינו שזה הולך לגמור את כל היבול,

ויכולים להגיע למצב של רעב.

הארי הקדוש קרא לתלמידיו ואמר להם, דעו לכם שכל הנחיל הגדול הזה של ההרבה שהגיע לכאן,

זה בגלל שאני אחד, תלמיד חכם, שיושב ובוכה על זה שאף אחד לא נותן עינו לפרנסו.

מה עושים?

אמר לכו ותפייסוהו.

הלכו ומצאו אכן

את התלמיד החכם בוכה וזועק לשמים על מר גורלו.

התחילו להפציר בו

שימחל

על מה שלא שמו אליו לב,

ייתנו לו עכשיו כסף, ייתנו לו כדי פרנסתו.

לאחר שהות כלשהי נתרצה ומחל.

חזרו אל הארי הקדוש ואמרו לו שהתלמיד חכם מחל.

אמר להם, המתינו קמעה,

וראו זה פלא,

כל ההרבה הסתלק מן המקום ללא פגע.

ההרבה בא, אוכל את כל היבול,

את כל מה שיש,

כל צומח, כל ירוק.

לפני עשרות שנים בסין

היה נחילה הרבה,

במשך חמש דקות הם גמרו את כל מה שהיה בסין ירוק.

חמש דקות.

תיעדו את זה במצלמה.

הרבה זה שליח של הקדוש ברוך הוא.

מי שראה פעם הרבה, אם הוא יגיע לחיפה, תתפסו כמה.

תסתכלו על החזה שלהם, יש עוד חטא בעברית.

אלה חילו של הקדוש ברוך הוא.

שולח אותם,

יש להם כמה שמות,

הרבה חסיל, גזם וכו'.

הם באים

בשביל לעשות שליחות,

ואחר כך הם מתאבדים.

אחרת, אוי ואבוי, הם יתרבו ויתרבו ויתרבו. דרך אגב, הם מתרבים תוך כדי מעופם.

הם יוצאים להכות קטנות יחסית והולכים ומתרבים,

מתרבים, מתרבים, עד שיכולים לכסות את כל עין השמש,

ובפרט אם הימים חמים,

אם יהיה מחר חם ומחרתיים חם.

זה גורם להם להתרבות עוד יותר.

בכל מקרה,

זה רמז למצב שבו אנחנו בעצם לא נותנים עינינו לאלה שזקוקים לנו.

האם זה פוטר אותנו מלעשות את מה שצריך?

צריך לחכות רק למה שהממשלה עושה?

היא לא תעשה. היא דואגת לבעלי ההון,

היא לא דואגת לחלשים, היא צריכה את האצבעות שלהם רק בשעה שצריכים לבחור מישהו,

אבל כולם בסוף מאכזבים.

מה עלינו לעשות?

במצב שבו אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לפעול בכל מצב.

והדרך הטובה ביותר

לבטל גזירות

ולשפר את מצבנו,

יש לנו ללמוד

מהאבות הקדושים,

ובפרט בפרשת השבוע,

שיעקב אבינו צריך לברוח מפני עשיו אחיו שמבקש להורגו.

הוא צריך לעזוב את יצחק אבינו,

שבביתו יש מלאכים שמסתובבים תדיר,

שהוא לומד מפיו של אביו, שהוא רגל במרכבה,

בית חם,

הוא צריך לעזוב את הכול ולברוח מפני עשיו אחיו. לאן?

ללבן, לבן הרמאי, הרשע,

צריך לברוח לשם.

הוא יודע מה זה להתקרב ללבן,

ולכן הוא עושה פסק זמן, בשביל שהוא לא ירד ברוחניות.

14 שנה הוא נכנס לישיבת שם וחבר כדי ללמוד תורה, להתכונן

לקראת המפגש עם לבן.

14 שנה שהוא לא ישן בלילה.

וישכב במקום ההוא, רק במקום ההוא שכב.

איזה כוחות, איזה תעצומות. תארו לכם, בן-אדם אומרים לו, אתה צריך ללכת עכשיו,

עונש לסיביר,

בקור, בכפור,

סיביר הסובייטית,

לפני כמה שנים שלא אפשרה ללמוד יהדות ורדפה כל יהודי

ולקיים תורה ומצוות.

איזה עונש זה.

אדם היה נכנס לייאוש,

יעקב אבינו לא מתייאש, הוא רואה מה לפניו,

הוא מבין מה הולך להיות,

הוא שואב כוחות, מאיפה? מהתורה הקדושה. הוא נכנס לישיבה,

לומד 14 שנה ויוצא לדרך.

נמצא אצל לבן 20 שנה.

עובד עליו בעיניים,

מרמה אותו על ימין ושמאל,

מחליף את משכורתו עשרת מונים,

מחליף לו את הבנות,

מה לא עושה לו?

אבל בכל אופן,

כשהוא פוגש לאחר מכן את עשיו, כשהוא חוזר משם,

כשהוא כבר עשיר גדול, למרות שלבן ניסה להונותו,

כשהוא חוזר למשפחה גדולה,

אז הוא אומר לו, אם לבן גרתי ותרייג מצוות,

שמרתי.

אתם מאמינים בדבר כזה?

אפשר להיות במקום כזה של רמאי כזה, בתנאים הכי קשים שיכולים להיות,

ולשמור על כל המצוות?

מדהים.

משמע, שאם רוצים, אפשר.

אם רוצים, אפשר.

מסופר על רבי יוחנן שפעם אחת

היה מתרחץ בירדן,

והיה שם אחד, קראו לו ריש לקיש,

ראש הגנבים,

ראש כנופיית גנבים,

שגנב לו את הבגדים.

הוא ירד לרחוץ, הוא גנב לו את הבגדים.

תוך כדי דיבר איתו רבי יוחנן, ומשך אותו לשיחה.

בקפיצה אחת הוא היה עובר את הירדן.

בקפיצה אחת ריש לקיש.

דיבר איתו מה שדיבר,

הצליח לשכנע אותו שיחזור בתשובה,

וקיבל עליו.

באותו רגע שקיבל עליו,

לא יכול היה יותר לקפוץ בחזרה.

למה? תשש כוחו.

התורה נקראת תושייה שמתשת כוחו של האדם.

זה צריך להבין.

הוא רק קיבל על עצמו תשובה, תשש כוחו.

אלוף העולם בקפיצה, פתאום לא יכול לקפוץ, מה קרה?

אלא מה? מי שעמל בתורה יומם בלילה, אתה יכול להגיד, אדם כזה תש כוחו.

אבל בעלי המוסר אומרים דווקא שהתורה מבריאה את גופו של האדם ואת כוחו.

בקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם ומתישים את כוחו. אדם שרודף אחרי תאוות,

אחרי כבוד,

יש לו קנאה כל הזמן.

זה הפוך, זה מתיש אותו.

אז איך זה בן-אדם נחלש כל כך

כשהוא רק קיבל על עצמו תשובה ועוד לא עמל בתורה?

אנחנו רואים אצל יעקב אבינו,

כשהרועים לא יכלו לגלול את האבן מעל פי הבאר, היו צריכים להתאסף כולם בשביל לגלול אותה, הוא גלל אותה

עם אצבע אחת.

איך זה?

וזה אחרי שהוא למד 14 שנה רצוף, בלי לישון בלילה.

מאיפה יש לו כוח? הרי התורה מטשת כוחו של אדם.

איך זה?

אלא צריך להבין,

מידת החסד

והרצון לחסד,

ההתלהבות של יעקב אבינו לעשות חסד,

זה מה שגרם שהוא יוכל להזיז את האבן מעל פי הבאר בלי שום בעיה.

כשאדם רוצה באמת, כשהוא מתלהב לעשות דבר-מה,

הוא מגלה שיש לו כוחות בלתי נדלים.

כשאנחנו רואים שחקני כדורגל משחקים בכדור,

90 דקות רצים מקצה של מגרש לקצה של מגרש בלי הפסקה,

זה כוחות גדולים מאוד.

תנסו לרוץ פעם ככה,

מגרש וחצי רק,

אין אוויר,

והם רצים, רצים, רצים, רצים, רצים, רצים, רצים,

אבל אם תושיבו את הגיבורים האלה,

שחקני הכדורגל שילמדו ביום חמישי בלילה משמר בישיבה,

שישבו ככה כל הלילה ללמוד גמרא,

הם יפלו כמו זבובים,

מעייפות,

הם לא רצים, הם יושבים,

צריך רק ללמוד גמרא,

לא יכולים להחזיק מעמד.

ולעומתם, בחורים צעירים, רזים, לא חסונים,

יושבים ככה בקלות כל הלילה עד הבוקר ומתפללים בטיקין בלי שום בעיה.

איך זה?

אלא זה תלוי בכוח הרצון.

כוח הרצון שלהם לנצח במשחק נותן להם כוחות גדולים.

חוסר הרצון ללמוד נותן עייפות.

בני ישיבה, תן להם לשחק כדורגל, הם מסתכלים על זה בביטול, זה מצחיק אותם.

אז אין להם כוח בשביל דבר כזה.

הם מתעייפים אחרי סיבוב קטן, הם כבר נופלים.

מספרים על החפץ חיים, זכר צדיק לברכה,

שאמר שנתקיימה בנו התוכחה,

והיית משוגע ממראה עיניך.

בתוכחה כתוב, והיית משוגע ממראה עיניך, זו אחת מן הקללות בתוכחה.

והוא הסביר מה הכוונה.

איך נתקיימה בנו הקללה הזאת?

הוא אומר, עומדים אנשים מבוגרים בגיל 30 או 40,

מוחאים כפיים ושמחים.

מה ראו?

אחד בעט בראש בכדור.

בידיים אסור לו לגעת,

רק בראש.

האם בשביל זה נתנו לו ראש?

בשביל לבעוט בכדור?

בן תורה רואה את ההבל בכדור,

אז אין לו כוח לזה.

אבל בתורה יש לו טעם וחשק,

אז לכן יש לו כוח ללמוד תורה.

כמו שאומר הרמב״ן,

איך למשה רבנו היה כוח להקים את כל המשכן לבד?

מפני שכתוב, וקובע השם, יחליפו כוח.

מי שמקבל השם,

מי שרוצה לעבוד את השם,

מחליף כוחות, אין שום בעיה.

ההתלהבות של החסד נותנת לו כוח גדול.

כל אחד יש לו תירוצים למה הוא לא יכול, למה הוא עייף,

למה קשה לו.

והאמת לאמיתה היא חוסר הרצון.

גם כאן בעניין שלנו.

חוסר הרצון שלנו לעזור אחד לשני הוא שגורם לכך שהגענו למיליון וחצי עניים.

מה הבעיה שכל אחד יעזור, יסתכל על סביבותיו ויראה מה ניתן לעשות עם מי שקרוב לו?

כתוב, עניי ביתך קודמין.

כל אחד יסתכל על בני ביתו, על קרוביו, על משפחתו. מה שהוא יכול לעזור, יעזור.

לכן התורה הטילה מעשר.

אדם שעושה מעשר, אם כל אחד נותן מעשר,

כל אחד מפרנס את חברו

ואחד עוזר לחברו.

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה נותן מעשר.

אבל אם כל אחד חושב רק על עצמו,

זה המצב.

חלק עשירים,

חלק בינונים, והרבה מאוד עניים.

זאת אומרת, כל אדם ואדם מאיתנו צריך לתת עינו על זולתו, ולא רק בעניינים הגשמיים, אלא גם בעניינים הרוחניים.

אדם צריך לראות

מה הוא עושה בשביל שחברו ישיג גם רוחניות,

שיתקרב לבורא עולם.

ממילא, אלה שזוכים להתקרב לבורא עולם,

הוא נותן להם מחסור עם.

ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.

כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה.

אבל נשאלת השאלה.

כתוב, דורשי השם,

לא יחסרו כל טוב.

בא מי ושאל,

אבל יש אברכים שאנחנו רואים שחסר להם מה לאכול,

שאין להם מצב כספי מזהיר,

אז איך מתקיים הפסוק, ודורשי השם,

לא יחסרו כל טוב?

הסביר אחד המפרשים,

יש אנשים

שכל ימי חייהם הם שואפים

לטוב ביותר,

הכי טוב,

הכל טוב,

פחות מזה לא טוב להם.

מדוכאים,

מיואשים,

לא מרגישים טוב.

רוצים הכול בסט,

הכול טוב.

אבל יש כאלה שלא צריכים את הכול טוב,

מסתפקים במה שיש.

למשל, למה הדבר דומה?

אחד נכנס

למשפחה

מרובת נפשות,

הוא נכנס למשפחה

והוא יוצא עם ידיו על ראשו ואומר,

אוי ואבוי, משפחה מרובת נפשות,

ואין שם אפילו ערכה של עזרה ראשונה,

אין כדורים, אין תחבושות, אין כלום.

עמד שם, פיקח ואמר לו,

ראה,

אם אין להם זאת, סימן שהם בריאים.

אדם נכנס לבית של אברכים, רואה שאין להם כל טוב.

אין להם הכול טוב.

חסר פה, חסר שם.

אבל מעצם זה שהם מרגישים שלא חסר להם הכול טוב, זה מראה שהם בריאים.

אלה שצריכים את הכול טוב אלה החולים.

הבריאים לא צריכים שיהיה הכול טוב.

ממילא,

דורשי השם

לא חסרים את הכול שיהיה טוב.

למה?

כי הם דורשי השם.

השם נמצא תמיד.

אפשר לדבר איתו, אפשר להתפלל אליו.

בקשר מתמיד איתו, מה אני צריך עוד?

יש לי אבא בשמים?

אבא שלי רוצה שכך יהיה לי?

מספיק לי.

מסתפק.

איך נתבונן על בן-אדם שיאמר,

חסר לי עוד עין.

אומרים, יש לך שתיים.

הוא אומר, לא, חסר לי עוד אחת.

ואחד טוען, חסר לי עוד אוזן.

אבל יש לך שתיים. לא, עוד אחת חסר לי.

היינו אומרים שהוא לא נורמלי.

מה זה? הקב' ברוך הוא נתן לך בדיוק מה שאתה צריך. שתי עיניים, שתי אוזניים,

נחירים, פה, רגליים, הכול בסדר. הוא נתן לך בדיוק מה שאתה צריך.

למה זה הוא יודע, הקב' ברוך הוא, לתת לך כל מה שצריך?

בשאר הדברים הוא לא יודע מה אתה צריך?

אם הוא נתן לך מעט, זה מה שאתה צריך.

אם הוא נתן לך יותר, זה מה שאתה צריך.

אבל אתה צריך להשתמש גם בזה למה שהוא רוצה.

לא לבזבז את זה, לא נותנים לך ראש בשביל לנגוח בכדור כל היום.

בשביל זה לא צריך ראש,

מספיק נעל.

אבל מה לעשות,

אנשים לוקחים את מה שנתן להם הקדוש ברוך הוא ועושים אחרת.

ואחר כך עוד טוענים שחסר להם, חסר להם עוד ראש.

יש להם ראש בשביל כדור.

ואיפה הראש בשביל לחשוב?

אנחנו צריכים לדעת, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם איברים וגידים שלמים.

אנחנו לא חסרים.

הוא ברא את הבריאה

שלא חסר בה כלום.

והקדוש ברוך הוא נותן לנו כל מחסורנו וצרכינו למה שאנחנו צריכים ומיועדים.

והלוואי

שנשתמש אפילו במעט שנתן לנו

למטרה והתכלית שהוא ברא אותנו.

אז נהיה מאושרים.

אבל מה לעשות?

לא כולנו חכמים.

לא כולנו משתמשים בכל המתנות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו.

בפרשת השבוע כתוב שעיני לאה רכות.

רש״י אומר מרוב בכי.

מה קרה?

שתי אחיות,

לאה ורחל, לאה הגדולה, רחל הקטנה.

שני אחים,

עשיו יעקב.

עשיו הגדול,

יעקב הקטן.

לאה פוחדת

שיביאו את הגדול לגדולה ואת הקטן הקטנה,

והיא תצטרך להתחתן עם עשיו.

עשיו,

הוא לא היה יושב אוהלים, הוא היה איש ציד,

הוא היה חברמן,

נינג'ה.

הוא הולך ליערות, צד,

אופנועים, חראכה, ג'ל בשערות.

וואי וואי,

היה חברמן,

פייטר.

אבל לאה שמעה שאחד כזה צריך להתחתן איתה, אוי ואבוי.

בוכה בלי הפסקה ובוכה בשביל לקלקל את עיניה.

היופי של האישה בעיניים.

אישה שעיניה יפות אינה צריכה בדיקה.

והיא בוכה בשביל שהיא תיראה לא טוב, שלא ירצה אותה.

למה היא לא רוצה להתחתן עם רשע?

זה רשע.

זה רוצה רק עולם הזה.

לא חושב על העולם הבא.

רק עולם הזה.

אני לא רוצה כזה.

מה היא זוכה?

להתחתן עם עכו

לפני רחל

ולהביא ממנו

שישה בנים.

חצי משבטיה.

לא ייאמן כי יסופר.

אותו דבר אנחנו רואים אצל אסתר המלכה.

אסתר המלכה נבחרת

מתוך מי יודע כמה.

בואו נגיד

מיליון נשים להיות המלכה

של אחשוורוש.

מיליון נשים עמדו לבחירת מלכה.

איזה תהליך הם עברו?

ובסוף היא נמחרה.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה שמי שתהיה מלכה

לא יעזור. בת כמה היא הייתה?

בת 76,

בירק רוקת.

ואחשוורוש ראה אותה רק נדלק.

אסתריקה.

לא רואה בעיניים, רק את אסתר המלכה.

ופעם אחת הוא קורא לה,

וכשצריכים לבוא לפני המלך, אז היא צריכה להתקשט ולהתנאות.

כתוב, לא ביקשה דבר.

כל הנשים שבאות לפני המלך מתייפות ולוקחות את כל הבשמים וכל ה...

והיא לא ביקשה דבר. למה? לא רצתה להתנאות בפניו.

רצתה שימאס בה, שלא ירצה אותה.

כוח עצום

להגיע לשיא.

אחשוורוש שולט בכיפת העולם, היא המלכה.

להבדיל, אשתו של בוש.

שם זה היה בושה,

פה זה היה בוש.

בכל אופן,

רואים שיש כוח לאדם

גם במקום שיכול להיות הבטחות וחיים טובים ומאושרים,

אם הוא מבין את התכלית בחיים,

נותנים לו אפילו כלים גדולים להגיע למדרגות גבוהות, שאיפות שכל אחד חולם,

אם הוא הולך בדרך התורה,

יכול לבלום את עצמו.

על נערות בבל,

שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון.

על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו,

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללנו שמחה.

נבוזרדן רב טבחים,

רוצח,

לוקח את היהודים בשבי

לבבל בפקודת נבוכדנצר.

הם הולכים שבויים,

והלוויים הולכים בשבי עם הכינורות שהיו

משמיעים בבית המקדש על חמש עשרי המעלות,

כשהיו מקריבים קורבנות וכל ישראל שם, שירה אלוקית.

עד שהם עושים להם את המנגל והרוחות בדרך,

אז אומר נבוכדנצר,

תתכוננו לשיר לנו שירים משיר ציון,

כמו שהייתם שרים בבית המקדש.

אז הם חושבים,

מה אנחנו נשיר לפני אותו ננס ולפני אותה עבודה זרה?

מה היה הגובה של נבוכדנצר שהפחיד ורעיד את כל העולם כולו?

גובה, מה? אתם רואים את היד שלי מפה עד פה? זה היה הגובה שלו.

קוקה קולה, חד פעמי.

זה היה הגובה שלו. בלי פקק.

זה היה הגובה שלו. הוא היה רוכב על ארי ונחש מסביב.

זה נבוכדנצר,

האזער הזה.

כל העולם רעד ממנו. כתוב בזוהר הקדוש שהגיע לגיהינום, הרשעים עשו הפגנה.

לא רוצים שייכנס.

מהפחד שהוא הפיל בעולם.

אז הוא אומר להם, תתכוננו לשיר.

העלווים אמרו, אנחנו נשיר לפני אותו ננס ולפני עבודה זרה?

תשמעו מה עשו.

הכניסו את האצבעות, את הבוהן, לפה,

נשכו וכרתו את האצבעות שלהם

כדי שלא יוכלו לנגן.

גמרו לאכול האויבים, אמרו, נו, תשירו, תנגנו.

אמרו, אנחנו לא יכולים.

כשקשרתם אותנו באזיקים,

נקרעו לנו האצבעות.

נבוכדנצר התרגז ועשה מהם טילים של גופות.

הרג אלפים ורבבות.

ומה הם אמרו? ותול עלינו שמחה.

אפילו הטילים האלה של הגופות של היהודים,

זה עשה להם שמחה שלא יצטרכו להשאיר

לפני אותו רשע ולפני אותה עבודה זרה.

מאיפה לוקחים כוח כזה?

כוח הרצון,

כוח ההכרה, מה המטרה בחיים?

בשביל מה אנחנו נמצאים כאן?

יש לנו כוחות...

אנחנו בנים של האבות הקדושים,

של האימהות הקדושות.

יש לנו כוחות אדירים,

אבל אנחנו צריכים לדעת

להשתמש בהם ולמטרות הטובות

שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.

אתם יודעים, יהודים יקרים,

כמה חשוב שלא לצער יהודי.

אמרנו, כמה צריך להשתדל שלא יהיה עני ולא יהיה ברוח עני.

כמה לא לצער בן-אדם.

אנשים לפעמים מגיעים לבכי, בגללנו, יכול להיות, בגללנו.

כן, לפעמים אנחנו מצערים אנשים שבוכים,

לפעמים גם אנחנו לא בוכים,

כשאנחנו צריכים משהו ולא משיגים.

לאה בכתה הרבה,

כי היא פחדה שהיא תעלה בגורלו של עשיו.

וכתוב בסליחות הנוסח הזה,

יהי רצון מלפניך, שומע קול בחיות,

שתשים דמעותינו ונודיך,

להיות,

ותצילנו מכל גזרות אכזריות,

כי לך לבד עינינו תלויות.

הקדוש ברוך הוא אבל שומע ומבחין בין דמעה לדמעה.

דמעה זכה וטהורה ללא פגם.

הוא חוקר ובוחן כליות,

והוא יודע מה המקור של כל דמעה, אם הוא כשר וזך.

אם כן,

הוא פשוט מקבלן וגונזן.

ומיום שחרב בית המקדש,

הקדוש ברוך הוא סתם שערי תפילה,

אבל שערי דמעה לא ננעלו.

בדמעה יש לה כוח גדול, כיוון שהיא עמוקה יותר מתפילה רגילה,

והיא מעידה על סערת הלב והיא מפתח לשערי שמיים,

כי עם הדמעה יש כניעה גדולה של האדם.

אדם שבוכה,

הוא נכנע,

הוא שבור.

וזה דבר חשוב לפני הקדוש ברוך הוא,

שאדם לא יהיה בעל גאווה ומבקש ומפציר

כשהוא עומד במרדו.

אבל יש בעיה, כשאתה בוכה ומוריד דמעות,

הדמעות שלך נבחנות למעלה מול דמעות אחרות שאתה גרמת,

שגם הן יבכו.

ואז תלוי איזה דמעות יגברו.

ורק אלה שהן חשובות יותר וראויות,

הן הן שיתקבלו.

אפילו דמעה של עשו,

שבכה,

כשיעקב הקדים ובא ולקח את הברכות,

עשו, שהיה גס ורשע, היה מאמין גדול.

הוא בכה לפני אביו ואמר לו הברכה אחת לך, אבי.

בן כמה היה עשו?

בן 63,

כשהוא עומד לפני אביו ובוכה.

ויצעק צעקה גדולה ומרה.

בה הוא צעק, הוא הבין שהוא הפסיד את הברכות של אבא שלו.

הוא הבין שהוא הפסיד אותן לו ולזרעו עד עולם.

אותה דמעה

גרמה שבני בניו

של יעקב אבינו גם כן זעקו זעקה גדולה ומרה בדיוק על אותו משקל של הדמעה של עשו.

מי זה היה?

מרדכי היהודי.

ויזעק זעקה גדולה ומרה מאוד.

על מה הוא זעק כשהוא שמע את הגזירה הנוראה

להשמיד, להרוג ולאבד

את כל היהודים

מנער ועד זקן,

טף ונשים ביום אחד?

לא הייתה גזירה כזאת מעולם להשמיד את כל העם היהודי ביום אחד,

והייתה יכולת בידי אחשוורוש לבצע זאת ב-127 מדינות ששלט בהן

ביום אחד.

זו הייתה עמידה כנגד מידה על הדמעה

של עשו.

אתם שומעים מה זה דמעה?

היה רבי ישמעאל ורבי שמעון יוצאים להרג,

עשרה הרוגי מלכות.

אמר לו רבי שמעון לרבי ישמעאל,

רבי,

ליבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג.

אמר לו רבי ישמעאל לרבי שמעון,

מימיך בא אדם אליך לדין או לשאלה,

ועיכבתו עד שתהיה שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך?

אמרה תורה,

אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט.

אם

עיכבת מישהו בדלת

שרצה לשאול אותך שאלה

או לעמוד בפניך בדין

עד שתנעל את הסנדל או תתעטף בטלית,

במשך הזמן שהיה לו הצער של ההמתנה,

העינוי הזה הקטן מספיק

בשביל שתצא להרג.

אתם שומעים מה זה צער לצער יהודי?

לא ייאמן כי יסופה.

אדם בוכה לפעמים,

אבל הוא לא יודע מה תלוי על שכמו ועל גבו.

הוא שוכח על הדמעות

של האחרים שהוא גרם להם,

שזלזל בכבודם,

גרם עלבונם,

מביט עליהם מלמעלה למטה

ומזלזל בכבודם ובערכם.

לכן בחר רבי יוחנן

שהכתוב שקל את הכלות כמו החמורות.

עושקי שכר שכיר

כמנאפים

וכמחשפים וכנשבעים לשקר.

אדם עושק את חברו,

את הנאתו, את זכותו בחיים.

יש לו קופה מלאה של עוונות. מי מקטרג בראש?

גזל מקטרג.

לא רק גזל של ממון,

אלא כל דבר שמפחית את חברו מכבודו והנאתו, הרי הוא גזל.

כתוב הטען רחל ולאה.

מי הגדולה?

לאה.

מי הקטנה?

רחל. מה כתוב?

וטען רחל ולאה.

למה מתה רחל לפני אחותה,

שדיברה לפני אחותה?

שמעתם?

שני אחים עומדים,

גדול וקטן,

מדברים אליהם,

הקטן קופץ ראשון לענות,

זה מה שהיה.

וטען רחל ולאה, לכן מתה לפניה.

למה דיברה לפני אחותה?

אפילו שרחל צדקת,

שוויתרה ללאה שתהיה עם יעקב,

ועלולה הייתה רחל,

כשנתנה את הסימנים ללאה,

לאבד את הזכות והאפשרות להתחתן עם יעקב,

ואפשר שאולי תצטרך להתחתן עם עשיו,

וויתרה ללאה.

עם כל זאת, כל פגיעה קלה בכבודה,

יש לה משקל רב.

למה?

משום שצערה רב של לאה,

דמעותיה מצויות ומקובלות לפני הקדוש ברוך הוא.

וכמו שאומר הרמב״ם,

יש להיזהר מלצער את העבד,

כי נפשו שפלה עליו.

יש אנשים שהם רגישים יותר.

כתוב שאדם מגיע לידי עוני,

יבדוק אם הוא לא מצער את אשתו,

כיוון שדמעתה מצויה או נעתה קרובה.

הוא גורם לה צער.

הצער של הדמעות של האישה גורם עניות בבית.

זאת אומרת, לא לצער

איש את חברו.

ועוד דבר מדהים שראיתי, אמר רבי חלבו,

בכל יום ביום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשים,

ואומרים שירה חדשה,

והולכים הם ומיד הם נטרדים.

לפי שהמלאכים הקבועים ממתינים זה את זה לומר שירה,

כמו שכתוב וקרא זה אל זה ואמר.

אבל אלו החדשים שאינם יודעים את הדת,

לא יודעים את החוק,

ממהרים לשורר ומתחייבים קליה.

זהו שתיקנו וייסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שחרית.

ונותנים רשות זה לזה, כולם כאחד עונים ואומרים.

אבל בכל יום בורא חדשים ונטרדים,

אבל משרתיו כולם עומדים ברום עולם,

אלה המשרתים הקבועים ועומדים לעד.

מלאכים נבראים

קופצים לפני הוותיקים ואומרים שירה,

כיוון שהם נחשפים להתדבק בקדוש ברוך הוא,

אבל זו גם הסיבה שהם נטרדים

ומתים

באותו יום.

למה? כי הם הקדימו את הוותיקים

ואינם יודעים את הדת והחוק

שצריך להמתין לוותיקים.

על כן יש לנו לדאוג לא לצער אחרים ולהשתדל ברווחתם כדי שלא יחסר להם קול,

הן בגשמיות והן ברוחניות.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן. כבוד הרב אמר, צריך רצון להתקרב לקדוש ברוך הוא, צריך רצון ללמוד תורה, וזה תלוי ברצון של האדם.

עכשיו, אותם המלאכים שהקדוש ברוך הוא דיבר עליהם,

שהקדימו,

היה להם רצון אז להתקרב לקדוש ברוך הוא,

וגם רבי עקיבא, היה לו רצון ללמוד תורה עד שראה אבנים שחקו מים.

זאת אומרת שזה לא רק הרצון של האדם, אלא לדעת

שאת הרצון הזה צריך להתמיד איתו יום-יום,

ואז באמת שלא יתוש כוחנו בתורה.

כן.

יפה מאוד.

חזק וברוך.

כן. למי יש שאלה הנה לידו?

אני בצבא.

בחיל האוויר עמוד דוד.

כל החיים לא קיללתי ככה אנשים, כמו שאני מקלל בצבא.

בצבא אתה מקלל הרבה.

מה קרה?

אנשים רעים.

אנשים רעים?

שם רחם.

לקלל זה דבר חמור ביותר. תדע לך, יש כוח בפה של הבן אדם

משהו איום ונורא. אני יודע, אף פעם לא קללתי. הבנתי. אז תראה,

אתה צריך להגיד, מתי שאתה רוצה לקלל,

נגיד, אתה רואה מי שרוצה לקלל אותו, תגיד לו, תהיה בריא.

אתה מבין?

אתה יודע, כתוב, כל המתפלל על חברו נענה תחילה.

מי שמקלל את החבר שלו,

אחר כך זה חוזר עליו. למה? מסתכלים בשמים אם הוא ראוי לקלל.

זה לא פשוט.

בשביל מה לך שימדדו לך מידה כנגד מידה? כתוב, כל מי שמקפיד,

מקפידים עליו מן השמים.

ואתה מקפיד עליהם,

חלילה יקפידו עליך מן השמים.

אז אם תברך אותו שתהיה בריא, אתה תהיה לפניו.

אמן, מהפה שלך היה לו. או שתגיד לו שימות בין מאה-עשרים.

כבוד הרב,

כל הייעוד שלך בחיים זה להשיב אנשים לקדוש ברוך הוא בתשובה.

בספר מלאכי,

בפרק ג', פסוק ז', אומר הכתוב,

שובו אליי ואשובה אליכם.

אמר השם צבאות ואמרתם,

במה נשוב?

כלומר, השאלה פה, בממנה שוב.

והתשובה נרמזת בספר של הפסוק שאומר, שובו אליי,

שזה יוצא בגימטרייה, אמנון יצחק.

חזק וברוך.

כן.

כבוד הרב,

יש לי לך שאלה.

אני מתחזק בדת, ולמרות הכול,

יש לי מחלות, חשבות מרפא,

שלמרות ההתקרבות שלי לדעת,

אני לא רואה

נכונות של הקדוש-ברוך-הוא שעוזר לי.

קודם כול, זה לא נכון.

בכל יום שאתה חי צריך להודות לשם יתברך ולנצל את זה.

דבר שני, אתה צריך להבין שאין לנו יותר מיום אחד,

כי אף אחד לא הבטיח לנו יומיים.

אז קודם כול, יש לך את היום, נצל אותו.

בבוקר אתה מודה מחדש,

שחזרת בי, נשמתי, בחמלה,

רבה אמונתך.

מכאן לתחיית המתים.

כמו שאתה הולך

ושוכב במיטה, ישן, מת,

והנשמה עולה למעלה, והוא יכול להשאיר אותה למעלה,

אם הוא מוריד לך אותה עוד פעם, נותן לך עוד פעם הזדמנות של יום שלם,

צריך להודות לו.

כך גם בתחיית המתים.

הקדוש ברוך הוא יקים את האדם מעפה. איך אני יכול להודות לקדוש ברוך הוא?

כן. הרי ראיתי את מותם של אמי,

אבי ואחי,

צער כל כך גדול.

חליתי ממחלת לב.

עברתי ניתוח פתוח.

40 שנה של אומללות סבל.

תפילות לקדוש ברוך הוא מקיר לקיר בדמעות.

כן.

ותראה, אני מצפה לקדוש ברוך הוא, כמו ילד שבוחר לאבא,

ככה שהקדוש ברוך הוא גם יעזור.

אני לא רואה שום נכונות. אני מסביר לך. אתה הזכרת את הדמעות ואת המשמעות שלהן בשמים.

אני רואה שהן לא פועלות.

הרב יכול לברך אותי על זה בברכה ובריאות טובה.

תכף, תכף. רגע, רגע. קודם כול, בואו נסדר את העניינים.

אתה הבנת שכל יום שאתה חי זה מתנה?

כן.

אתה יודע, מי שמתבגר,

נגיד, זכה להגיע לגיל 90.

אתה יודע שהוא הספיק לראות שכולם מתו מסביבו.

הוא רצה להאריך ימים, אבל מה לעשות, לא כולם מגיעים לגיל 90, וכל החברים מהכיתה, וכל החברים מהבית-ספר, וכל החברים, וכל השכנים, כולם מתו.

הוא נשאר לבד.

מה אתה רוצה, שהוא יתרחם?

מה זה, אני ראיתי את חבר שלי מת.

זה מת, השכן מת,

המכולת מתה, ההוא מת, כולם מתו.

רק אני חי.

כן, אבל הבן אדם הזה, רגע, זו טענה? אני שואל, זו טענה?

הוא לא יהיה שלם. 90 זה לא כמו בן 20. אין לו שיניים,

שם אותם בכוס,

קם, מחזיר אותם בחזרה,

לוקח את המקל, בקושי זז.

אתה מבין? אתה יודע, בני 90 נראים כמו כאלה שמחזירים ציוד.

אז אני שואל, נו, מה, הוא מתרעם?

למה שלא יתרעם?

אתה מתרעם ואתה חצי בגיל.

עכשיו, שתבין רגע, תבין.

אם הקדוש-ברוך-הוא משאיר אותך,

סימן שיש לו סיבות טובות.

אם הוא היה מתייאש ממך,

אז הוא היה לוקח אותך, משאיר אותך אצלו,

ולא מחזיר אותך בבוקר, וגמרנו, בלי תלונות.

אבל הקדוש-ברוך-הוא מחליט להשאיר אותך למרות כל זאת. סימן שיש לך ייעוד, ויש לך תפקיד, ויש לך משימה, ואתה יכול להשלים הרבה דברים שעדיין אתה חסר, אחרת לא היו משאירים אותך.

אז קודם כול, תודה על כל יום.

ומה שאתה עובר זה אפס קצה ממה שעבר יעקב אבינו.

וזה אפס קצה ממה שעבר דוד המלך.

ואלה היו רגלי המרכבה.

מה אתה?

מה אתה רצית שאבא ואימא לא ייפטרו?

יש שם מישהו שאבא ואימא שלו לא נפטרו? לא, לא בגיל ארבעים אבא שילך.

מה? לא בגיל ארבעים ושתיים אבא ילך.

יש כאלה שנפטרים ולא רואים, מותק.

יש כאלה שנולדים ולא ראו את ההורים.

מה אתה מדבר?

אמא שלי התייצמה מגיל שלוש,

משני ההורים.

מה? אז מה היא תגיד?

נו, זה מנע ממנה להביא ילדים

ושיעשו גם דברים טובים בעולם?

אבל אם היא הייתה מתייאשת כמוך וכל היום הייתה מקטרת, מה היה?

אתה לא צריך להתייאש, מותק.

הקב'-הוא נותן לך חיים,

תעריך אותם.

אתה יודע, אני אספר לך סיפור.

פעם אחת

אבא אחד צלצל אלי,

לפני שנים, הרבה, 15 שנה בערך,

צלצל אלי,

אמר לי, יש לי בן,

ניסה להתאבד שלוש פעמים.

שלוש פעמים.

תלה את עצמו,

בלע כדורים ועשה חרקירי עם סכין בבטן

ולא מת.

וכל פעם

הוא מחפש להתאבד.

אני לא יכול כבר.

תעזור לי.

מה אני אעשה?

הלכתי לשם.

הגעתי לחולון,

דופק בדלת לפי הכתובת,

פותח לי אחד, רק ראיתי אותו, רציתי לחזור בחזרה.

מפחית כמו מלאך המוות.

עצמות על חיים בולטות ועל חיים שקועות, עיניים ככה,

נרקומן כזה.

לוקח את הסיגריה, כמעט שאב אותי.

מה זה? לאן הגעתי?

שאלתי אותו, תגיד, זה פה משפחת ככה, מי אתה מחפש?

אמרתי לו,

אמר כן.

אבו!

קרא לאבא שלו.

הוא אמר, כן, כן, כנס כבודו, כנס, כנס. נכנסתי.

אמרתי לו, איפה הבן שלך אומר לי זה?

יא ואללה, מה אני אעשה אתו עכשיו?

מה יש לעשות עם אחד כזה?

עכשיו, אחד שהולך להתאבד כל רגע, אכפת לו לקחת אתו עוד מישהו?

מה אני עושה שם?

איך יוצאים איתו ראש עכשיו?

ישבתי איתו בסלון, תגיד לי, למה אתה מיואש?

התחיל קלה,

התחיל לחזור,

וואי, וואי, וואי,

רק צרות, מי צריך את החיים האלה? מי זה פה, שם, שם?

מן השמיים הקדוש ברוך הוא עזר לי,

אמרתי לו, תשמע,

הקדוש ברוך הוא אוהב אותך.

אותי?

אמרתי לו, כן, אותך אוהב.

הוא אומר לי, איך אתה מגיע למסקנה שהוא אוהב אותי?

אמרתי לו, אם הקדוש ברוך הוא לא היה אוהב אותך,

הוא היה נותן לך למות באחת מן הפעמים שניסית להתאבד.

אבל הוא לא נתן לך להתאבד.

למה?

כי הוא אוהב אותך.

מאיפה אני יודע?

כתוב במשנה, אמרתי לו,

בעל כורחך אתה נוצר,

בעל כורחך אתה נולד,

בעל כורחך אתה חי,

בעל כורחך אתה מת,

ובעל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון

לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

אמרתי לו, אף פעם לא הבנתי מה זה בעל כורחך אתה חי.

בעל כורחך אתה מת, אני מבין,

נוצר, נולד, מבין.

לתת דין-מחשבון מבין.

בעל כורחך אתה חי? לא הבנתי. הרי בן-אדם יכול להתאבד.

כשראיתי אותך הבנתי.

אתה מת להתאבד? הוא אומר לו, אתה תחיה.

אתה מת להתאבד? הוא אומר, אתה תחיה.

וואלה, כמו סחרקירי, אתה תחיה.

למה הוא רוצה שתחיה?

הוא אוהב אותך.

הוא לא רוצה שאתה תעלה עדיין למעלה.

יש לך תפקיד.

הבן-אדם תפס את זה,

חזר בתשובה.

אתה שומע?

מי שהקדוש ברוך הוא יודע שאין צ'אנס,

לוקח אותו.

הבנת? אתה עוד פה, יש לך הרבה סיכוי,

הרבה מה לעשות.

אבל אל תסתכל כל הזמן אחורה,

מה היה.

תסתכל מה אתה עומד לעשות עם עצמך, מה העתיד.

בשביל זה נתנו לך את העתיד.

אתה עבר, כבר לקחו לך.

נשאר לך העתיד.

תעבוד עליו.

הבנת?

מה השם שלך?

מאיר בן לוסי.

אתה שומר היום תורה ומצוות.

מה אתה שומר?

משתדל לשמור שבת.

משתדל? מה זה משתדל?

זה כמו שההלכה מצווה.

אז אתה עושה.

כן.

לא מזייף.

קצת. צריך עוד קצת להתחזק. עוד קצת.

אני יכול לעזור לך להתחזק?

אתה תעזור לי, תן לי ברכה אולי.

תן לך ברכה, אבל אתה מוכן לשים עליך ציצית שתגן עליך? אני מוכן, בהחלט. יאללה, בכבוד. כולי מלכה.

שהחיינו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

רק רגע.

רגע.

אתה מניח תפילין כל יום?

כמעט לא. כמעט לא. יש לך תפילין?

יש לי תפילין, מועדרים בבית. מועדרים? כן. ומחר אתה מתחיל, נכון? בעזרת השם. אתה זוכר איך עושים את זה? כן, זוכר. בהצלחה.

מה השם ושם האמא?

מאיר בן לוסי.

מאיר בן לוסי, זיווג הגון מהרה ובריאות שלמה ואיתנה.

אמן. בהצלחה.

כן.

יש פה איזה בחור שעוד לא מניח תפילין?

למה אתה לא מניח תפילין עדיין?

פעם כן ופעם לא, והתייאשתי.

תש כוחי במצוות זוהריו.

כן, תש כוחך? למדת משהו ערב, אה? כן.

נהיית תשתש.

תגיד לי.

האמת.

ומחר אתה חושב שיהיה לך כבר כוח להתחיל?

לא יודע.

יש לך תפילין?

יש לי טובות מאוד. נו, אז למה אתה לא מניח? אתה יודע שיש מושג כזה, קרקפתא דלא מנח תפילה.

אדם שלא מניח תפילין,

אם הוא חציו זכאי וחציו חייב והוא מגיע לעולם האמת,

אם בחציו חייב הוא לא הניח תפילין, הוא הולך, נחמנא לצלן, לגיהינום.

ואם הוא חציו וחציו,

ובחציו שלו, של הזכויות, הוא מניח תפילין, הוא הולך גן עדן.

תאר לך כמה מכריעה מצוות תפילין.

והיא כנגד המוח

וכנגד הלב

וכנגד חמשת החושים.

וזה אות שהקדוש ברוך הוא נתן לנו.

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממכה. יפה, אתה יודע את ההמשך.

נו, אתה רוצה בעזרת השם להתקדש בקדושת התפילין?

אני רוצה.

ממחר תתחיל בעזרת השם?

אני אתחיל ואתמיד.

ואל תטשטש.

בלי להיטשטש. בעזרת השם, אמן, תצליח.

מי עוד

לא מניח עדיין תפילין?

רגע,

אתה רוצה ציצית גם?

שיהיה לך כוח?

שכפץ?

שכפץ לבן של המלאכים.

כן, מי עוד לא מניח תפילין? אתה עוד לא מניח תפילין?

אתה מוכן להתחיל? יש לך תפילין?

אין לך תפילין?

בוא הנה, בוא, בוא, בוא לפה.

תן לי, תן לי, בוא, בוא, בוא.

אין לו תפילין, אוי ואבוי, יהודי, בלי תפילין.

לא יאומן כי יסופר.

מה פירוש? עשו לך בר מצווה?

רציתי להגיד לך כמה מילים. בוא תעמוד פה, שהראש שלי יישאר.

כן, כן, כן, כן, כן. תעמוד פה, פה, פה, פה.

כן, כן, בסדר גמור.

כשהייתי בצבא,

אז היה שם בית כנסת, כל יום הייתי הולך ומניח תפילין,

והיה מושך אותי המצוות, באמת.

הייתי בורח מהמחלקה בשביל ללמוד קצת הלכות ודברים כאלה.

כשהשתחררתי כבר קצת התרחקתי,

כי כבר לא הייתה לי מסגרת.

הייתי, יודע, אני בא, בבוקר היה,

איך אומרים, מניין,

היינו מניחים, כולם ביחד,

הייתי קורא אחר כך תהילים,

אנשים היו נגנבים,

אומרים, יאללה, הייתי, כולם היו הולכים ואני הייתי נשאר.

עכשיו, אין לי תפילין לניח, אז אני לא מניח.

מדי פעם אני קורא תהילים של יום,

תיקון הכללי לפעמים.

עכשיו, רציתי לשאול אותך,

אם בן אדם שמניח תפילין, אתה מדבר על תפילין כל כך הרבה,

אני שומע אותך, לעולם הבא, הרבה קלטות,

יש לי הרבה קלטות שלך בבית,

חשבון צעיר ואחד בלי תרבות.

אז רציתי לשאול אותך אם בן אדם בשביל המתמיד נניח תפילין.

סליחה שאני עוצר אותך.

קודם כל, יש לך תפילים כבר.

מה?

אנחנו, בעזרת השם, משהו גבינו בכניסה למלא את ההכנסות.

הכסף הזה, בעזרת השם,

תבוא לו, שששש, רגע, רגע, רגע.

תבוא לו לבית כנסת בית תנחום,

בית כנס הקדש,

תיגש ליגאל,

ייתן לך תפילים מהודרות,

בעזרת השם, בלא כסף.

אבל, אבל, רק שנייה,

אבל אתה מבטיח שאתה מניח כל יום.

אז יש לך תפילים מהודרות מעכשיו, בעזרת השם. תיגש ליגאל, בית תנחום, בית כנסת בית תנחום,

יש לך תפילים.

זה, אחד.

מחילה.

עוד דבר,

יש לנו, אני עכשיו פונה לקהל,

בעזרת השם,

בבית כנסת בית תנחום, ברחוב הכללניות 4. כולם בטח מכירים את בית הכנסת.

אני מציע לרב, אם יהיה לו זמן, לבקר בבית הכנסת.

זה יהודי שתרם מיליון וחצי דולר,

שנרצח בברית-המועצות, בנה בית כנסת לתפארת.

אפשר להגיד, אחד היפים בארץ,

צריך לראות את זה.

יש שיעורים כל בוקר, בבוקר מ-9 ועד 11, 11 וחצי,

מוסר והלכות, זה בבוקר.

בין מלחן הערבית יש לנו מוסר, 45 דקות,

אחרי ערבית יש לנו משניות,

ולאחר מגיעות שיעור,

במסכת ברכות.

הקהל מוזמן.

בהזדמנות זו אני מודיע גם לנשים, כל יום רביעי בשעה 10 בבוקר יש שיעור לנשים.

תודה.

תודה.

אתה זוכר מאיפה להמשיך?

כן, אז רציתי לשאול אותך, אם בן אדם שמניח תפילין כל יום, הוא מתמיד, מניח תפילין,

הוא לא דתי,

הוא לא שומר שבת, הוא עושה פחות או יותר מה שהוא יכול, מניח תפילין, אבל כל יום.

אם זה מקנה לו זכות לעולם הבא.

בטח, שכר מצווה, מצווה.

אבל חוץ מלניח תפילין, הוא לא עושה שום דבר. שכר מצווה, מצווה, לא נגרעת המצווה.

אבל אם אתה מניח תפילין, אני בטוח שאתה תמשיך.

אני יודע, אז המצווה גוררת מצווה. זה ההמשך של המשנה.

תודה רבה. רגע, רגע, רגע.

ראינו פה דבר מדהים. יש אחד בצבא מקלל, יש אחד מניח תפילין. מה הולך שם?

צריך לראות באיזה בסיס שירתם.

בכל מקרה,

בעזרת השם, אני רוצה להעניק לך מתנה.

הנה, 50 CD נוספים,

שיהיה לך מה לראות ולהתחזק.

ושלך?

שלי, כן.

צפייה. טוב או לא טוב?

קח.

תודה רבה.

קח גם כיפה יותר יציבה, שלך נופלת.

יש עוד מישהו שאין לו תפילין?

אתה, אין לך תפילין?

ערב טוב, כבוד הרב.

יש פה בן-אדם שאין לו תפילין,

שבגלל זה הוא לא מניח את התפילין. לי יש תפילין ואני מניח אותו יום-יום.

מה אתה אומר? יש בן-אדם ש...

אין לו תפילין, מכיוון זה הוא לא מניח תפיליני.

כן?

אבל אני יודע, אם היה לו תפילין,

היה מניח אותו יום-יום.

מי זה?

החבר שלי.

בוא לפה, מותק.

למה לכבודו אין תפילין?

אני פעם אחת אמרתי, אני רוצה תפילין.

אמרתי, אני רוצה תפילין.

והלכתי בשבת להתפלל באיזה בית-כנסת.

פאקו.

כשאני חזרתי, אני ראיתי שהם מחכים לי,

אנשים לא אוכלים.

אמרו לו, מה אתה, התחלתי לשמור שבת, אמרתי,

אני בדרך, אני מתחזק.

אז היא אמרה, יש לי בבית הזה טבילין,

אתה רוצה, בינתיים תשים אותה.

אני לא יודע אם טובים או טובים.

אז אני לקחתי,

אני לא חושב שהם טובים, אבל אני בינתיים שם אותם, אבל אם היה לי באמת משהו טוב,

גם בלב היה לי משהו חזק.

ותמיד אני אומר, אני עוד מעט ועוד מעט ועוד מעט ועובר,

עובר, אבל אני לא מגיע אליהם. למה לא קנית עד היום תפילין? לא יודע, משהו עצר אותי, אני לא יודע, משהו כל פעם עוצר אותי.

תמיד יש לי משהו שעוצר אותי.

מה עוצר הכסף?

אני יודע, תמיד יש סיבה למשהו אחר ולא לעניין הנכון.

אם אני מסדר לך עכשיו תפילין בתשלומים?

כל בוקר, כל בוקר. כמו שאני קם, ואני קם כל הזמן ב-1630,

חצי שעה אני קם לפני בשביל לשים משהו שאני קם... חצי שעה לפני 1630 אסור להניח תפילין.

לא,

אני קם מוקדם יותר, אני לא מתכוון,

קם יותר מוקדם בשביל לעשות את התפילה והכול.

כן, אבל צריך רק אחרי שיוצא עמוד השחר,

כשרואים כבר אור קצת. אני גם אמרתי,

אם אני לוקח תפילין, אני גם, בעזרת השם, בלי נדל,

אני גם בעבודה אנסה לזכות את הרבים.

לזכות את הרבים. תגיד לי, אבל אתה מוכן לקנות תפילין בתשלומים?

12 תשלומים?

לוקח.

מוכן? כן.

דוד, קח את הפרטים שלו, בעזרת השם יתברך,

נראה איך נסדר לו שם,

שיסדרו לו תפילין בתשלומים.

זה חשוב מאוד.

אתה צריך להניח תפילין,

כמה שעולה התפילין תחלק לכל החיים שלך, זה יוצא גרוש וחצי ליום.

שווה או לא שווה?

שווה. בעזרת השם, שתצליח. וציצית, אתה רוצה?

בטח, בגלל מיד שלך הכול אני רוצה.

הבנתי.

בבקשה.

תשים, תברך. תשים, תברך.

מי עוד אין לו תפילין?

יש מישהו שאין לו תפילין?

לכבודו אין תפילין?

האמת שאין לי תפילין, אם אני אצטרך, אני כל יום, אני בא בבית-כנסת,

למה אין לך תפילין עד היום?

לא יצא לי לקנות מים.

הבנתי. טלוויזיה יש לך?

זה יש לך. בטוח יש.

ותפילין אין לך.

עדיין אין, אבל אני,

בהמשך החיים שלי, בטח אני אקנה אותו. בהמשך החיים?

אתה רוצה שאני אעזור לך בתשלומים?

תראה, אבל אני יודע שבבית-כנסת שלנו יש תפילין, ואם אני צריך, אני כל יום אני יכול להניח אותו.

תגיד שכן. אבל אתה לא כל יום נמצא בבית-כנסת.

אמרנו הוא מתפלל אצלנו בבית-כנסת.

אם הוא,

השאלה האחרת, אם הוא מוכן להניח כל יום,

זה לא אם הוא יקנה או לא יקנה. אתה מוכן כל יום להניח תפילין כל יום, אפילו אם אתה לא מגיע לבית-כנסת?

זה לוקח חמש דקות, נכון? אני יודע. נו, אתה מוכן? זה לוקח חמש דקות, אבל אם אני את החמש דקות, אז אני אעשה כל התפילה של שחרית. נכון, הנה, טוב מאוד.

אתה מוכן?

לא יודע. מה, גן עדן, אתה מוכן?

תמיד מוכן, בטח. נו, אז חמש דקות תעשה בשביל שיהיה גן עדן.

זו לא בעיה.

בטח לא בעיה, אבל אתה מוכן?

בעצם אני מוכן, בטח. מוכן?

כמעט מוכן, כן. אבל אין לך תפילין.

אני אומר לך עוד פעם, שאם אני צריך תפילין, יש לנו בית-כנסת.

אני תמיד יכול להשתמש בה.

הוא בא כל יום?

הוא יגיד לך בעצמו.

כן.

אני בא כל יום, רק מנחה וערבית, ובשבת, לא, בבוקר, בבוקר אתה בא. רק בשבת.

רק בשבת אתה בא.

מתי שלום מנחם תפילין אתה בא?

כן, גם בחגים.

בחגים גם בשחיים, אתה אומר. בחגים, בשבת, מתי שלום מנחם תפילין אתה בא, ואתה אומר, אם אני אצטרך תפילין, אני בא לבית-כנסת.

מתי? בשבת.

אז מה עשינו?

מה עשינו? לא הגיוני, אבל... אתה רוצה להניח תפילין?

כן. אתה תניח תפילין?

כן, אם...

אם יתנו לך תפילין, אתה תניח תפילין?

עוד פעם, אני אומר, כן.

בלי בית כנסת עוד, אתה תניח תפילין?

כן, אני אניח תפילין.

אתה תניח?

אם מישהו יתרום לך תפילין, אתה תניח כל יום?

זה לא עניין של לתרום או של לקנות.

אני פשוט, אני חושב, יש לי בראש ככה ג'וק,

שאם אני צריך תפילין, אני בא לבית כנסת, יש לי. כי הרב שלנו הטיח לי ש...

זה לא הולך לפי ג'וק.

יהודי מצווה להניח כל יום תפילין.

זה לא הולך לפי רצונות.

יהודי צריך לדעת שהוא צריך כל יום להניח תפילין. תן לי להסתדר אתו. הוא רוצה להבין דבר אחד.

מה הבעיה שלך? אתה שוכח להניח תפילין?

לא, אני לא שוכח.

קשה לי לקום בחמר בבקר.

אבל אתה אומר שאתה קם חצי שעה לפני ארבע וחצי.

זה לא אני היה את זה. זה היה מישהו אחר. זה מישהו אחר?

אה,

אתה קם אחרי זה? באיזה שעה אתה קם?

שש, שבע.

שש זה מצוין להניח תפילין.

שבע זה מצוין, שמונה זה מצוין.

מצוין זה כל יום לעשות. נו, מה הבעיה? חמש דקות אתה לא יכול?

אני יכול.

אתה מוכן?

קשה להיות יהודי, אה? לא, לא קשה להיות יהודי. חמש דקות בבוקר אתה מוכן?

מזמן אני רוצה לעשות את זה, אבל אני צריך, אז הגיע הזמן. אני צריך כוח בשביל זה. כוח.

אם מישהו יתרום לך תפילין, אתה תניח

כל יום? תגיד, תשמע, אם אני עכשיו אגיד כן, אז אני אעשה את זה. זה מה שאני יודע, בגלל זה אני לוחץ.

אה, לחוץ,

לחוץ זה דבר לא טוב. זה, יהיה לך גן-עדן על זה, לא טוב?

אה, גן-עדן כל יום רוצים.

נו, אז אתה מוכן כל יום?

כן.

מוכן?

בכבוד, בוא.

רגע, מה השם שלך?

דניאל בן-יוסף.

דניאל בן-יוסף.

דניאל בן-יוסף, תזכה לזרע חי וקיים ופרנסה טובה.

כן.

ברוך אתה השם,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

כן.

שאלה, בבקשה.

מה עושים עם בן-אדם שהיה בהרצאות

וראה קלטות

ושכנועים מפה להודעה חדשה להתחזק

ולא מצליחים לחזק אותו. מה עושים?

מתפללים.

הכול ניסינו, וזה עוד, ממשיכים להתפלל.

כמו שכתוב, קווה אל השם,

חזק ויאמץ לבך,

וקווה אל השם.

חייבים להמשיך לקוות שהבן-אדם ישתנה. לפעמים זה עניין של רגע,

מקרה, שמועה, עניין מסוים, אי-אפשר לדעת.

אבל הכל זמן ועט לכל חפץ תחת השמים,

וצריך להתמיד.

אולי אלה שמנסים לדבר איתו,

זה גורם לו ריחוק, כיוון שהם כאילו מטיפים לו, באים אליו מלמעלה,

מסבירים לו,

והוא כנראה בעל גאווה קצת,

אז הוא לא מוכן לקבל.

צריך לבוא לו באיזה תחבולות מסביב, כאלה שמתאים לו לשמוע מהן.

אבל זה העניין של עבודה, של להכיר את הבן-אדם מקרוב.

ואיזה תפילות? תפילות.

כל תפילה,

לדבר בשפה פשוטה לבורא עולם ולהגיד, אבא שבשמים, עזור לי,

שבעלי יחזור בתשובה, שיפתח ליבו לתורתך, וכן הלאה.

השם יעזור, שתזכי.

תודה רבה.

כבוד הרב,

אני רואה שאתה משמח פה אנשים,

אני רוצה גם לשמח אותך.

באחת הקלטות שראינו פה,

שאתה עוזר את השיער של אחד הבחורים,

באחת הקלטות הישנות

שאני זוכר,

גזזת את השיער לאיזה נער צעיר

עם שיער קומקום מאוד מאוד ארוך.

אני גר בשכונה שברוך השם,

כוללים מצד ימין ומצד שמאל,

והמון תלמידי חכמים הולכים ובאים.

ביניהם נמצא,

אחד שנמצא פה באולם כרגע,

זה אחד שגזזת לו את השיער,

ובעזרת השם, ממש ממש בקרוב,

הוא עומד לקבל את התואר של רב.

בלונדיני, בלונדיני,

הוא פלונדיני, ושמו יחזקאל,

ואני מבקש שהוא יכול לעמוד.

איפה, בסוסייטי? יחזקאל,

חזי.

אבל איפה, בסוסייטי?

בהרצאה בבת ים, בסוסייטי? אין לי מושג, אגב, זה בקלטית, אתה תזהר אותו בוודאי.

בכבוד, בוא, בוא.

איזמן אותו לבמה.

שלא נבוש ולא ניכלם, בוא.

חזי, בבקשה. תן לו מוזיקה.

וואי, וואי, וואי.

כן, יהודים יקרים,

רגע, אפשר להציע לך ציצית?

היהודי הזה היה בהרצאה בנאות אפקה בתל אביב,

צפון תל אביב,

ושם הוא גזר את הקוקו,

וברוך השם הוא שאל אותי שאלות, אני זוכר ככה שרצה לדעת,

ואחרי זה הוא בכה.

נכון, בכית כשהורדתי לך את הקוקו?

ואחרי זה רואים אותו, שהוא בישיבה באור החיים,

איך הוא הלך מההרצאה לאור החיים.

אשריו, אשרי חלקו. אם תראו את הקטע הזה,

אז אתה ב...

האמת עומדת במבחן.

תצליח, ובגדול.

אשריך.

שלום, כבוד הרב.

אומנם זאת לא שאלה, אני יודע שביקשת לשאול שאלות,

אבל הגעתי לפה במיוחד ממרכז הארץ, מהצבא.

אימא שלי כאן, בירכנו אותה גם קודם.

אני פה עם אימא וכל המשפחה, חלק מהמשפחה.

לפני כחמש שנים בערך אימא חלתה בסרטן.

לא יודע אם זה משנה איפה.

בכל אופן, היא עברה ניתוח שעבר בהצלחה. לאחריו היא עברה עוד... הסרטן חזר,

והיא עברה עוד ניתוח, שעבר בהצלחה.

ולאחרונה המחלה חזרה בפעם שלישית.

ונכון לעכשיו,

ניתוח לא בא בחשבון, כי הוא לא... זה לא אפשרי.

גם אימא שלי וגם אבא שלי הם אנשים דתיים,

אנשים ששומרים שבת,

ששומרים מצוות, משתדלים בכל אופן את

מירב המצוות.

גם אנחנו, האחים, הילדים,

אנשים שבסך הכול מאמינים ומשתדלים

ומכירים את העולם הזה.

אני יודע שמילת המפתח כאן היא אמונה,

והרבה אמונה יש בנו.

ויש לנו אמונה, ואנחנו מתפללים ועושים הכול.

באנו לכאן במיוחד אחרי שראינו את הקלטות שלך,

ודוד שלנו הביא אותנו לפה במיוחד.

הוא בעצם זה שהמליץ ולחץ ואמר, תבואו, תקשיבו,

תדבר עם הרב,

תספר לו את הסיפור ויהיה טוב.

כמה אחים אתם?

ארבעה.

כולם בנים?

לא, שלוש בנים ובת בכורה.

אתם מוכנים ללמוד כל יום שעה תורה?

אני לא יכול לדבר בשם האחים שלי, אבל...

מה זה ללמוד תורה, כבוד הרב?

הוא יסביר לך.

שעה אחת לומדים תורה, או עם חברותא, או בשיעור, או לבד.

כן, את זה אני מוכן לקחת על עצמי.

ואיפה האחים שלך?

הכי הקטן פה. מוכן?

כן. מוכן, ואיפה עוד אחד?

אחותי הגדולה פה, אחי הגדול, לא כאן.

אני חושב שזו גם הזדמנות טובה אם תוכל לברך את אחי הגדול. יש סיבה שהוא לא כאן,

ואני חושב שאם תברך אותו, אז אולי גם הוא יוכל טיפה יותר להתקרב.

תכף. לברך אותו. הבת,

פה. אחות, מוכנה ללכת בצניעות?

מוכנה.

אשרייך.

מה השם של האמא?

איוון בת פורטונה.

איוון בת פורטונה.

תזכה לרפואה שלמה וישועה קרובה, וה' יעתיק את המחלה ממנה לבן-לאדן מהרה.

שעה

כל יום אתם.

ואחיך, מה שמו הגדול?

אייל בן איוון.

אייל בן איוון, השם יחזיר אותו בתשובה שלמה ורפואה שלמה מהרה. וזיווג.

וזיווג הגון מהרה.

אמן.

שיהיו לכם בשורות טובות.

אמן.

הרב,

הרבה פעמים כשבן-אדם נפטר מן העולם,

אז מקדישים לו לבית-כנסת ספרים, ספרי קודש, לעילוי נשמתו.

כן.

רציתי לדעת מה זה באמת

עושה לנפטר.

זכויות. כל מי שמתפלל בסידורים האלה, זה נזקף לזכותו ומזכה אותו לעולם הבא.

קודם כול, בוא נסדר את העניינים.

אתה הבנת שכל יום שאתה חי זה מתנה? כן. אתה יודע, מי שמתבגר, נגיד, זכה להגיע לגיל 90. אתה יודע שהוא הספיק לראות שכולם מתו מסביבו?

הוא רצה להאריך ימים, אבל מה לעשות, לא כולם מגיעים מגיל 90. השכן מת, המכולת מת, ההוא מת, כולם מתו.

רק אני חייב. כן, אבל הבן אדם הזה... רגע, זו טענה? אני שואל, זו טענה? תהיה חיים אומללים, הוא לא יהיה שלם.

90 זה לא כמו בן 20, אין לו שיניים,

שם אותם בכוס, קם, מחזיר אותם בחזרה, לוקח את המקל, בקושי זז, אתה מבין? אתה יודע, בני 90 נראים כמו כאלה שמחזירים ציוד.

אז אני שואל, נו, מה הוא מתרעם?

אבל הקב' הוא מחליט להשאיר אותך למרות כל זאת. סימן שיש לך ייעוד, ויש לך תפקיד, ויש לך משימה, ואתה יכול להשלים.

הרבה דברים שעדיין אתה חסר, אחרת לא הם משאירים אותך.

אתה לא צריך להתייאש, מוטי. הקב' הוא נותן לך חיים, תעריך אותם.

אם רצונכם נשמע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

03-6777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.sopar.net