סלק את זה מעלי - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 386, סלק את זה מעליי, חלק ב'.

אתה מצליח כבר לספר את הסיפור? לא, לא, לא, לא.

לא, אבל נשאל שאלה כל כך חזקה,

איך יודעים שהתורה מגינה ומצילה?

ואני עברתי את זה לפני פחות מחודש, עברתי את זה, וזה מונח עוד פה, זה עוד כאן, הנה זה.

אתה מדבר על תורה, ואני לא רוצה אותך לספר עכשיו,

סיפור, אף אחד מאמן. סבלנות.

אבל אני היום פה בגלל התורה,

ככה שאני צוחק היום כי זה כל כך נשמע לי מצחיק,

כי אני ישבתי כמו הרבה חבר'ה חילונים שיושבים פה,

ישבתי לרצפה באיזו פינה,

ופתחתי את הפה כמוך, ואמרתי, תורה לתוכח,

היום אני, ככה, שותק.

אז האמת היא שאני לא רוצה להרוס את כל התוכנית,

אבל כששמעתי את זה פשוט התחלתי לצחוק, כי אין לי אפשרות להגיד לך את זה, אבל אני רק יכול להגיד לך דבר אחד.

לבחור ששואל אותך, תגיד,

אל תאמין,

אבל תנסה.

תטעם. תטעם.

שב, שב רגע, שב, שב.

אני טעמתי, ותראה,

רגע, רגע, אני רוצה שתבינו.

זה האיש הזה,

לא ידעתי שהוא פה,

אבל שמעתי את הצחוק, הבנתי איפה נפלתי.

זה קוראים לו ארנון, לא אמנון, ארנון.

זה יהודי שמוכר מאוד בחיפה.

בקריית חיים.

אנחנו פה בנהריה.

עד לפני כמה זמן הייתה לו מסעדה גדולה, שרבים היו אוכלים אצלו חזיר.

לא סתם. חזירי. עם גבינה.

ושרימס עם גבינה. בטוסטר. בטוסטר.

אם הוא לא היה חוזר בתשובה, היו עושים ממנו טוסט.

זה המזל שלו.

סיפרת את הסיפור על הגהנום, שתמשיכו לצלול. על זה חשבתי רק.

הפסקה נגמרה, תמשיכו לצלול.

והשרימסים מלמטה. והשרימסים מלמטה.

וואי וואי וואי.

היהודי הזה הגיע לאחת ההרצאות ושאל אותי שאלה.

יש לנו פה את הקטע, אתם תראו

מה קרה איתו.

ואחרי זה הקדוש ברוך הוא ריחם עליו.

ריחם עליו. מה זה ריחם עליו?

הוא אחרי שהשתכנע בחמישה אחוז,

שכדאי לנסות לבדוק.

שבוע ימים לאחר מכן הקדוש ברוך הוא העמיד אותו במבחן חייו.

והוא יודע היום שהתורה מגינה ומצילה.

למה?

הוא בא אליי למשרד לפני שבועיים בערך,

אחרי שהוא כבר עבר את מה שעבר,

והוא אומר לי,

תיגע לי ביד הזאת.

נגעתי לו.

הוא אומר, חם או קר?

אמרתי לא חם.

הוא אמר, תיגע ביד הזאת.

אני נוגע, אני אומר לו, קר.

הוא אומר, דופק?

אין.

הוא אומר, אני מזיז אותה.

לא הבנתי על מה הוא מדבר.

והוא סיפר לי סיפור

שהקרחת שלי עמדה.

אבל תכף הוא יספר.

אבל נראה איך אנחנו נפגשנו בפעם הראשונה לפני כחודשיים, חודש וחצי,

ותראו מה עובר על בן אדם.

מה זה תורה מגינה ומצילה?

בבקשה.

שב, שב.

כן, רבותיי, זה ארנון שצחק קודם.

בואו נבין למה הוא צוחק.

למה הוא צוחק?

אני כבר לא כל כך צוחק, זאת האמת,

כי כל פעם שאני רואה את

הקטע הזה, וזו פעם שנייה בסך הכול,

כי הפעם הראשונה הייתה הטבעית,

הפעם השנייה הייתה בקריית-ביאליק,

והיום זו הפעם השלישית

שאני רואה את זה.

ואני כבר לא כל כך צוחק עוד פעם, קודם עוד צחקתי,

מפני שאני מאוד מתרגש,

כי המעמד היה נורא נורא קשה,

ואני יושב עכשיו מולכם, ושוב באות לי דמעות בעיניים,

כי זה באמת היה כבד, זה פשוט היה כבד.

אבל אני אנסה קצת לאסוף את הכוח שלי ולנסות להסביר לכם דבר מעניין.

אמרתי את זה, ואני אומר את זה עוד פעם, אני למעשה הגעתי להרצאה, כמו הרבה חילונים שיושבים פה,

שהגיעו רק לשמוע,

ואמרתי, בסדר, נשמע.

אבל האמת היא שאני הגזמתי יותר מזה, ואני רציתי להיות גיבור,

וההתקפה זו ההגנה הכי טובה.

אז זה שהביאו אותי,

קוראים לו שמואל,

ואני אמרתי לו בקול גדול ובאומץ, מטר שמונים גובה,

150 קילו,

אני מזהיר אותך,

אני אעשה לך בושות שם, אני אפתח את הפה ואני אדבר ואני אזרוק, ואני ואני ואני, הוא אומר לי, תבוא,

אני מתפלל שתבוא,

נראה אותך, תבוא.

ופה הוא תפס אותי,

ב-נראה אותך הזה, הוא תפס אותי,

הוא ניגן לי על מיתר של למה מה.

זה מה שהוא תפס אותי.

וכשהגעתי, עוד הייתי גיבור קצת, ישבתי על המדברגות ועשיתי דאווינים.

אבל מהר מאוד התחלתי להבין שכל הדאווין וכל הצחוק שאני מנסה לעשות על האנטנה,

בעצם אני עושה צחוק מעצמי.

ולאט לאט התחלתי להבין את זה.

ראו את זה.

ואני בטוח שהם ראו את זה, כי איך שאני לאט לאט נשבר,

והכול בעצם

בום לתוך הפרצוף.

אבל האמת היא שאני צחקתי שוב, מפני שאני ראיתי את זה.

ואם אני עושה פה הערב דבר אחד טוב,

זה לחזק

את אלה שעדיין...

אההה.

תנסו.

טעמו. תטעמו. אל תחזרו בתשובה, אבל תנסו.

לא טוב, תעזבו.

אבל תנסו.

איך תדע שאתה לא אוהב כבד אם לא ניסית?

תנסה.

לא טוב, אל תאכל, אבל תנסה.

אתה הולך חמישים שנה כמוני,

ולא מנסה, אלא עושה עוד את ההפך.

גיבור וצוחק על כולם, וצוחק על דתיים, ועל ה...

גיבור גדול.

אבל בעצם היום אני מסתכל אחורה, ואני אומר,

טמבל,

חמישים שנה, טמבל.

ועוד כהן?

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

אם לא הייתי מקבל מרבי אמנון את החיזוק שהוא אמר, אתה לא טמבל,

גם רבי עקיבא, אמי, כן.

ארבעים שנה היה טמבל,

ואם לא רבי עקיבא, לא היה ספר תורה.

אז

זה חיזק אותי. בקטע הזה הבנתי, אוקיי, אוקיי,

אולי זה הייעוד שלי,

אולי זה מה שאני צריך לעשות עכשיו,

לשבת מולכם ולהגיד לכם מה עבר עליי.

חמישים שנה.

זה לא יום, יומיים, שלוש, עשר, חמישים שנה.

ופתאום ביום אחד אתה קם ובום.

יכול להיות.

אז מי שלא מאמין,

תסתכל עליי, כי זה חי, זה יושב מולך וזה קורה.

ודרך אגב, לאלה שחושבים, חס וחלילה,

אנחנו מכירים שלושה חודשים מההרצאה להיום.

אני לא חלק מאיזושהי תערובת של מה שאני חשבתי.

כל הניסים והנפלאות האלה זה הכול כסף, מס שכרה מתחת לשולחן משלמים למישהו.

אני הוכחה שזה לא, כי אני הסקפטי שאמר שזה מס שכרה,

והיום אני רואה כמה זה מצחיק, כי אני ההוכחה שזה לא.

אז תסתכלו,

תצלמו, תזכרו ותנסו, תתעמו.

רגע,

הוא שאל אבל שאלה,

איך אנחנו נוכיח שתורה מגינה ומצילה,

והוא עבר אחרי שבוע ימים דבר,

לא יאומן כי יסופר.

בבקשה, ארמון.

על הבית החולים. על הבית החולים, כן.

אבל קצר וקולע.

זה סיפור ארוך, זה סיפור ארוך, אבל קצר מאוד.

באמת, אני אקצר, כי בעזרת השם, אני אמרתי את זה?

כן, כבר התרגלת.

התרגלתי כבר.

בעזרת השם,

בלי נדר,

אה,

זה חדש.

בלי נדר. הוא לימד אותי.

בלי נדר.

עזק וברוך. בעזרת השם, בלי נדר.

לכשוכאשר יצאו קלטות

של מה שקרה לי, אתם תראו את זה במלא, את כל הסיפור.

אז אני אעשה את זה קצר ואני לא חוסך כלום,

כי אתם תראו את זה בסוף.

האמת היא שבסך הכול,

ביום מסוים יצאתי מהמקלחת ורציתי להתנגב, ולא הצלחתי, כי המגבת נפלה לי מהיד, כי היד לא תפסה את המגבת והיא נפלה לרצפה.

וכשהסתכלתי, ואני עושה את זה מהר,

וכשהסתכלתי על היד ראיתי יד לבנה וכף היד כחולה,

וכואב, הכל כואב, כואב, מלמעלה עד למטה, וקיבלתי פחד נוראי, חשבתי התקפת לב, זה הדבר הראשון שחשבתי.

צלצלתי לאימא כמובן, וכשאימא מקבלת טלפון מהבן שלה ושומעת את הבן בוכה וצועק בטלפון,

גם אם הוא בן חמישים,

אימא זה אימא.

היא נכנסה ללחץ,

אבל היא אומרת, תירגע, תירגע.

קחתי את עצמך, שם יד לרופא התורן, כי זה היה מוצא שבת,

שם יד לרופא תורן בזבולון.

ונסעתי, ובא הרופא התורן, הוא נותן לי את היד,

בודק לי דופק, הוא אומר, אדוני, אין לך דופק. אמרתי, לא, וואלה.

אין לי דופק, אין לי דם, אין לי כלום, היד קרה, תעשה משהו, יד קפואה.

רוץ מהר לרמב״ם, תעשה מיד,

תיכנס לחדר מיון, השעה עשר בלילה. אמרתי, אין בעיות, מחר בשמונה בבוקר.

עכשיו, הוא אומר, אחרת, יחתכו לך את היד בבוקר מנמק.

רוץ.

ורצתי.

וב-1230 נכנסתי לרמב״ם.

וברמב״ם

חוזר בתשובה חדש, בא עם ציצית ועם כיפה, ונכנס, ואיה, איה, איה, איה.

חדר מיון, מסתכלים עליו ואומרים, אדוני,

מיד לצילום סיטי בשביל לראות מה יש לך.

ובאמת, פה מתחיל הסיפור להיעצר, כי זה מתחיל להיות מעניין.

אמא כבר הגיעה לבית החולים,

אני נכנס פנימה,

הרופא מסתכל עליי, הוא אומר לי, יש בעיה רצינית, אני רוצה להכניס אותך מייד לניתוח. השעה אחת בבוקר אמרתי, מה?

ניתוח?

אין ברירה, מהר צ'יק צ'אק.

נבהלתי, אמרתי, עזוב אותך מניתוחים, תעשה לי טובה, בוא נבדוק קודם מה קורה. נכנס, ישר, בדק, הכניס אותי לתוך המכונה הזאת, שאתה נכנס לתוך מין צינור כזה שמסתובב, לא יודע מה,

וכדי לצלם אותך, הם סוגרים אותך בתוך מין מכשיר כזה, עם בד כזה, שלא תוכל לזוז, כי אסור לך לזוז,

כי אם אתה זז, אז התמונה לא תצא טוב.

אז אני שוכב שם על הגב ככה, בצורה נורא מוזרה, עם יד אחת ככה ומדלדל כזה,

והרופא צועק לי לא לזוז, לא לנשום, לא לדבר, לא להסתכל, ואני אומר לו, מה, קר, לא זה כלום, שתוק, תשב, טה-טה-טה-טה-טה. רבע שעה.

רבע שעה אני שוכב ככה.

ואחרי רבע שעה

יצאתי.

אבל לפני שיצאתי, אני רק אגיד לכם,

שכחוזר בתשובה חדש,

עם הציצית ועם הכיפה, אז הם הורידו לי את הכיפה,

אבל ציצית, רצו להוריד, אמרתי, לא יורד.

נכנס עם הציצית למכונה.

לא יעזור שום דבר.

למה? כי פה אמרתי, זה הצ'אנס שלי.

למה מישהו כמו רבי אמנון אמר לי, ויש, ופה, וניסים, ונפלאות,

אז בראש אני אומר, אני נכנס למכונה, עכשיו התור שלי לשחק את המשחק שלי.

אני סקפטי, נכון? אוקיי.

לא מאמין.

אז אמרתי,

לא מוריד ציצית, נכנס למכונה,

אבל אני זוכר שכשנכנסתי למכונה ושכבתי ככה, והוא אומר, לא לדבר, לא לצעוק, לא לשמוע, לא לנשום, לא כלום,

אני רק אומר, טוב, מה נשאר לעשות?

לחשוב, זהו, המחשבות רצות.

ואני זוכר שאני שוכב שם כמו טמבל,

ואומר לעצמי בראש,

אבל הם אמרו לי לדבר אליו כמו אל חבר שלי.

בהתייחדות אתה צריך לדבר כאילו שהוא חבר שלך.

אז אמרתי לעצמי בראש, כמו חבר, במילים שלי,

ואין מי שיענה, אז אני עונה לעצמי, אמרתי כן. אז אמרתי, בסדר, אני אענה.

ואמרתי, תגיד, בראש, תגיד, אתה שם?

איפה אתה?

אני שוכב כמו טמבל פה, כואב לי כאבי תופת, תעשה משהו,

בוא נראה אותך עכשיו, גבר,

תקום נראה עכשיו, תראה לי שאתה שם,

הרי על זה אנחנו מדברים, תראה, תוכיח.

איפה אתה?

עברה רבע שעה,

ושאלתי ושאלתי ושאלתי, ואמרתי שום דבר לא קורה, עזוב,

צצקס, פצקס, יאללה, תוציא אותי מפה וזהו.

ויצאתי החולצה.

אחרי הצילום, רבע שעה שכבתי שם במיטה, ובחוץ אמא מחכה,

בעל הכיסא.

וכשהתיישבתי ליד אמא, אני אומר לה, אמא, תגיעי ביד.

והיא נוגעת, אמרתי, הא, היא מתחממת.

ועכשיו היד שלך חמה, פה הכול חם.

אני אומר, כן, פה קר, אבל פה חם,

וכל הזרוע פתאום חמה.

אז היא מסתכלת עליי, ואני צוחק, ואני אומר,

כן, בסדר. עדיין סקפטי.

כן, בסדר.

הוא סידר משהו,

ועבר.

והעלו אותי למחלקה,

ורצו לנתח אותי מיד באותו לילה, אמרתי, לא. מחר בבוקר שיבוא המנהל של המחלקה,

הפרופסור הגדול.

ובאמת ככה היה. ובבוקר הגיע מנהל המחלקה,

וביחד החלטנו מה לעשות. אמרנו, נעשה מה שנקרא emergency, מהיר-מהיר.

ואז גילו, באמת, מה יש לי? כי הוא ראה, הסתכל בתמונות, והוא אומר, תשמע, אדוני, יש לך בעיה רצינית.

היתה לך פעם תאונת דרכים,

העצם של הצווארה,

עצם הצווארה הזו נשברה,

והיא לא נשברה ככה, אלא נשברה ועלתה אחת על השנייה בצורה כזאת,

והתאחתה בצורה כזאת.

ומה שהתאחס סביבה, גדל בצורה כזאת,

והתחיל ללחוץ כלפי מטה כנגד הצלע הראשונה,

ועושה לך כווץ' על העורק הראשי שמביא דם לים.

מה אתה מתפלא? הוא אומר לי.

אמר, אתה לא מתפלא?

מה עושים? זה מה שאני רוצה לדעת.

ומשום דבר מוצאים, חותכים, מסדרים, מקברים, טה, טה, טה, טה, טה. אני אומר לו, כן, לך זה קל מאוד, אבל אני לא כל כך משוכנע שאני רוצה לעשות את זה.

אני רוצה עוד דעה.

אז הוא אמר, טוב, אנחנו נעשה קודם כול את עזרא הראשונה.

העזרא הראשונה, הוא פתח פה,

עשה חריץ,

נכנס פנימה,

והוציא שני פקקים, אחד מלמעלה עם צמתור, הוציא פקק אחד,

ומפה הוציא שני פקקים נוספים, סך הכול שלושה פקקים או ארבעה, אני לא זוכר כמה הייתי מטושטש במילא,

הוציא שלושה פקקים ושמעתי אותו צועק, או,

זה אני אוהב לראות, כנראה שהוא ראה דם.

ואז הוא אומר, זה בסדר, עכשיו זה בסדר.

סגר, איכה, שם פלסטר, שלח אותי לחדר, נגמר הסיפור.

אני שוכב בחדר ואני אומר, אוקיי, מה עכשיו? עברו יומיים, לך הביתה.

והלכתי הביתה.

ובבית, אמרתי, עכשיו הזמן לקבל את הדעה הנוספת. והלכתי לדעה הנוספת, לבן אדם שאתה משלם לו כסף,

כי זה קופת חולים וזה פרטי.

אז הפרטי הזה, אדוני, עולה לך כמעט 800 או 1,000 שקל רק לשמוע אותו אומר,

כן, צריך לחתוך.

800 שקל, שלוש דקות, טוב, זה החוצה.

קיבלתי חום.

יצאתי החוצה, אמרתי לו, ועכשיו מה? אומר לי, תבואי למחלקה, תעלה למעלה, נאשפז אותך, נסדר אותך. וזה מה שעשיתי.

אבל לא רציתי להתאשפז באותה תקופה, כי זה היה זמנים מסוימים,

את הסיפור אתם תראו בעתיד.

אבל התכלס הוא באמת מה קרה שם.

והכינו אותי, ואני עובר קדימה כזה, פזז, קדימה,

והביאו אותי, בגלל שאתה ביקשת מהר,

ובגלל זה הביאו אותי קדימה

ליום של הניתוח בבית החולים השני.

וביום של הניתוח בבית החולים השני, היא שמה אותי ב-08 בבוקר לניתוח.

עכשיו, מי שלא יודע מה זה ניתוח,

בלילה שלפני הניתוח כבר סוגלים לך חומרים בכל הגוף לטמטם אותך,

בבוקר עוד חבילה בשביל לבלבל אותך לגמרי, שלא תדע מאיזה רחוב אתה בא,

ואז משכיבים אותך על המיטה, מפשיטים אותך, מלבישים אותך, משהו מצחיק כזה, שאין לו כפתורים ואין לו כיסים ואין לו כלום,

שמים עליך סמרטוט, מכסים אותך לעגלה, ויאללה, אודרוק, נוסעים למטה.

ואתה מגיע לשם לחדר ניתוח, ושם אתה רק רואה ככה, כי הכול מלמעלה.

ואתה רואה הכול לבן, ואתה רואה הרבה מנורות, ואתה שומע, כל אחד

מדבר שטויות, כי אני לא מבין מה אומרים, כי אני מסטול במילא,

וקר,

קר, כמו בתוכה, פרישיטר.

ונכניסו אותי,

ושמו אותי, והחליטו שהם עושים את כל העבודה במקום. אבל מה, הדוקטור הזה הוא דוקטור מיוחד לכלי דם, אז מה הוא אמר?

אני,

הדוקטור של הכלי דם, אתקן לך פה את הטעות שעשו בבית החולים הראשון,

ושלושת הכירורגים האלה, שלושת הכירורגים האלה, יוציאו את העצם, והכול יהיה יופי.

וזה מה שהם החליטו לעשות.

חמישה רופאים במכה אחת, 12 אחיות במכה שנייה, ארבעה מהפנטים עם המכונה שהולכים לישון,

מרדימים, ואני...

ושם אותי בחדר,

וצבעו אותי ביוד, ומילאו אותי לגמרי, ואני חותך לך את זה קצר, כי תכלס זה סיפור ארוך, אבל תכלס,

הגיע הדוקטור עם הזה, שם את המסכה, אומר, לילה טוב, אופס, והלכתי לישון.

אבל לפני שאני אלך לישון,

פעם נוספת אני זוכר שאני אומר לעצמי, והפעם ביקשתי, ביקשתי רשות מהמרדים, אמרתי, רגע,

לפני שאתה מרדים אותי, אני יכול לבקש טובה, אומר לי, מה, מה, משהו לא בסדר? אמרתי לו, רק תן לי שתיים, שלוש דקות, רק ככה לחשוב על מה קורה, ואז תעשה את זה.

וזה השלוש דקות שאליהן אני אמרתי את מה שאתה אמרת.

יש תורה,

יש עזרה,

איפה אתה עכשיו?

אתה הולך לקחת אותי עכשיו.

אתה הולך להרדים אותי,

ומה עכשיו?

ואם אני לא אתעורר,

יענו, ביי ביי,

אז בוא תיקח אותי.

אם זה מה שאתה רוצה, בוא תיקח אותי.

אם זה לא מה שאתה רוצה, עכשיו אני צריך אותך.

תעשה משהו.

וזה כל מה שאני זוכר.

וזהו, הלכתי לישון.

והתעוררתי בחדר,

במיטה שלי בחדר.

ומה הדבר הראשון שאני עושה?

לא עשו כלום.

כלום.

אמא על ידי עם דמעות בעיניים, אמא מה קרה? לא יודעת.

אמא מה? לא עשו כלום.

מה קרה? לא יודעת. תכף יבוא רופא, תדבר איתה.

לקח לו שש שעות, הגיע.

מה קרה? הוא מספר לי, תשמע, אני, יש לי שם,

אני לא צריך טובות,

אין לי כבוד במיל וחצי.

אני לא צריך אף אחד שיגיד לי מי אני. אני יודע מי אני.

אבל זה עוד לא קרה לי בחיים.

ויש לי הרבה מאחורי, הרבה ניתוחים והרבה ידע.

זה עוד לא קרה לי.

שאני אעיר את החולה שלי ואני אגיד, אל תיגעו בו, תעלו אותו למעלה לחדר. זה עוד לא קרה לי.

עכשיו, רגע, נשאלת השאלה, למה?

והוא מספר לי למה.

הוא אומר לי, אז אני אומר לו, טוב, תגיד מה קרה. אז הוא מספר מה קרה. הוא אומר, שכבת לי על המיטה מול העיניים,

אני מחזיק את הסכין ביד.

שלושת הרופאים האורתופדים מחזיקים, כל אחד סכין,

ואנחנו מתחילים. ואני שואל, חבר'ה, אנחנו מוכנים? אפשר להתחיל?

ואני רואה מולי שלושה אידיוטים, לא יודעים מה הם רוצים לעשות.

ואני אומר לו, סליחה? הוא אומר לי, בדיוק במילים האלה.

שלושה רופאים של בית החולים, ואני בכוונה לא אומר את השם כדי שאף אחד לא ידע,

שלושה רופאים אורתופדיים אידיוטיים, לא יודעים מה הם הולכים לעשות, הם התחילו לריב ביניהם.

טמטם להם את השכל.

אחד אומר, נעשה ככה, השני אומר, לא, לא, לא, אבל אמרנו ככה, לא, אבל תשמע, בואו, אני אומר שאולי ככה, והוא עומד עם הסכין ואומר, תגיד, אתם מטומטמים?

זה הפציינט שלי שוכב פה ואתם מתווכחים מה לעשות ואיך לעשות?

מה קורה לכם?

אתם יודעים מה אתם הולכים לעשות.

תעירו אותו, תשלחו אותו לחדר.

עוד לא נגמר.

בחדר אחרי זה הוא אומר לי, עכשיו אתה פה, אתה מתעורר, הכול בסדר.

עכשיו אני רוצה להגיד לך עוד דבר.

מחר בבוקר, במקרה, במקרה,

במקרה מגיע איזה מומחה גדול מלוס אנג'לס רק לעצמות האלה. הוא במקרה במקום.

הוא רוצה לראות את המחלקה שלי.

במקרה.

נכון, במקרה.

תנסו, תטעמו.

ובקטע הזה, כשהגיע הרופא מאמריקה ועומד, הם עשו עלי תסוגת תכלית,

שמו את כל התמונות על הקיר,

ואומר להם הרופא מאמריקה, ואני, כדי לא לקחת צ'אנסים, הקלטתי את זה בשקט, בהיחבא,

כי לא האמנתי שיקרה כזה מצב, אז ביקשתי מאמא, תביא את המקליט,

נקליט אותם, והקלטתי את השיחה, והדוקטור מאמריקה אומר,

עשית דבר אדיר, שהארת אותו ושלחת אותו לחדר.

והדוקטור מסתכל עליי ועליו, ואומר, תגיד, תגיד לו את זה עוד פעם לפציינט שלי, שישמע טוב מה אמרת.

מה מסתבר, הוא אומר?

הייתם מסוגלים לעשות לו נזק בלתי הפיך לכל החיים.

מזל שהארת אותו ושלחת אותו לחדר.

אז אתה עוד רוצה לדעת אם התורה עושה משהו?

מגינה ומצילה. מגינה ומצילה.

חזק וברוך.

דבר אחד אחרון,

אתה לא היחידי הסקפטי, אני רואה פה שניים,

אחד ועוד אחד שם, שני סקפטים יושבים,

מסתכלים עליי ועושים ככה, תסתכלי,

יאה, בסדר,

בסדר, בסדר. תנסו.

תטעמו ותחליטו לבד,

כי לי זה קרה, אני לא מספר סיפור, זה הכול מתורעד עם ניירות.

אי-אפשר לעבוד על אנשים בעיניים, יש תמונות.

תנסו ותראו לבד ותחליטו,

ואז תעשו את ההחלטות שלכם.

יהיה בריא.

נו,

אז אני אראה לכם מה הוא ראה והוא לא השתכנע,

והוא נשאר סקפטי למרות מה שהוא ראה.

אז תבינו עד כמה הוא היה רחוק.

הוא לא בא לשמוע הרצאה, הוא בא להתנגח ולהתנצח.

אבל אתם יודעים, מי שצועק,

סימן שכואב לו משהו,

ולפעמים הוא לא יודע שהנשמה צועקת.

זה לא הוא.

כמו שהיצר הרע דוחף אותך לדברים רעים,

לפעמים יצר הטוב

מביא לך את השאלה במקום המתאים בשביל לעזור לך.

ורוב בני האדם שבדרך כלל חוזרים בתשובה,

זה אלה שמקשים את הקושיות הקשות בעיניהם.

וברוך השם,

יש הרבה מקרים כאלה, שלצערנו הרב, המקרים האלה מגיעים אלינו, אבל לשמחתנו, בסוף יש גם ישועות.

לצערנו, זה לא בכל המקרים, לפעמים זה כבר מאוחר ולפעמים לא עושים מספיק.

אבל עשרות מקרים כאלה, אני חושב שזו ישועה גדולה,

ורואים את כוחה של התורה,

שהיא מגינה ומצילה במקום שאין ישועה מבני האדם.

זאת אומרת,

מי שקרוב לשם ומבין מה הוא רוצה,

הקדוש ברוך הוא עוזר לו.

כשהקדוש ברוך הוא מביא ייסורים, המטרה היא לקרב

את המתייסר לאביב שבשמיים.

זאת המטרה.

ואם מבינים,

חוזרים בתשובה, ממילא

שר אחרון אף

בישועה הבאה, ישועת השם כהרף עין.

זה צריך להבין.

אבל אני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

במשך 26 שנים, כשאני

חוזר בתשובה, וקצת יותר,

רץ ממקום למקום,

מעיר לכפר בארץ ובעולם,

כדי להגיד לכולם מה שאני מצאתי ומה שגיליתי.

עדיין לא עשיתי מספיק.

אמנם הפצתי

יש לנו 14 מיליון קלטות ו-CD ווידאו חינם,

ויש לנו שני אתרי אינטרנט,

אחד שופר.net ואחד שופר.news.co.il,

ולמרות כל מה שאנחנו משתדלים לעשות,

עדיין לא עשינו מספיק.

ויש אוכלוסיות שלא יעזור,

הן לא יגיעו להרצאה,

הן לא ישמעו קלטת

והן לא ירצו להתמודד מול האמת.

מה עושים עם ציבור כזה?

30% מהאוכלוסייה הם כאלה.

אי אפשר להגיע אליהם,

הם גם לא רוצים להגיע אליך.

והם חלילה יכולים

לגמור את המאה ה-20 שנה בלי לדעת,

בלי תנסו ובלי תטעמו.

אני אגעתי. מה עושים?

אני אגעתי.

את אגעת?

אשרייך ואשרי חלקך.

רק רגע, גם אני הגעתי.

עוד רגע.

אז מה אנחנו עושים?

איך מגיעים ל-30% מהאוכלוסייה שרחוקים?

החלטנו להוציא עיתון חדש,

ישראלי, ארצי, שנקרא שופר News.

זה העיתון שקיבלתם בכניסה.

זה עיתון שמיועד

לציבור חילוני שמבין רק בעיתונות.

מדברים איתו בכלים שלו, אז הוא מבין.

אז כדי להיכנס לתוך הבית החילוני,

העיתון לא יכול להיות דתי,

צריך להיות חילוני.

לכן יש בו שני עמודי ספורט.

אבל כתוב למעלה,

מדור הספורט נקרא מאה שערים.

יש מדור

על סמים.

קוראים לו קל וחומר.

העיתון מדבר לחילונים בשפה שהם רגילים.

פוליטיקה, תרבות, צרכנות, הכול.

חילוני גלאט.

רק מה?

לא עיתון מלוכלך.

אין לשון הרע ואין רציחות וכל הדברים הקשים שיש במדינה. לא.

מטפלים בסוגיות,

פותחים אותן.

אין קונצנזוס אצלנו ואין טאבו.

אומרים את האמת ישר בפנים.

זו המציאות.

תראה, תקרא,

תבחן, תחליט.

אני חושב שמהעיתון הזה,

ואני משקיע הרבה זמן היום בעיתון הזה,

שיצליח.

שדרך אגב, הוא יוצא ב-100,000 עותקים כל שבוע. כבר הוצאנו מיליון וחצי עותקים.

זה גם יוצא במיאמי ב-10,000 עותקים, בלוס אנג'לס, באיטליה,

בניו יורק,

בהרבה מקומות. תסתכלו, יש פרסומות אפילו לשם.

השבוע יצא גם עיתון כזה בגרסה לדתיים,

בלי ספורט,

בלי דברים כאלה.

שיהיה

גלאט-גלאט.

אבל בדיוק אותה מתכונת לדתיים,

לבעלי תשובה.

זה ייתן הרבה מידע, הרבה חומר,

מה שאנשים לו מגיעים,

וגם זה אנחנו מנסים. הוא יצא גם בכמה שפות.

המטרה שלנו היא שכל האוכלוסייה בארץ ובעולם היהודית

תדע יהדות.

שנגיע למצב שכולם ידעו לאן צריך לגשת כשרוצים לדעת.

אז יש פרסומת בעיתון לאתרים של שופר, וברוך השם, היום נכנסים בשני האתרים 7,000 איש ביום.

זה מאות אלפים בחודש.

זה מיליונים בשנה.

זה דבר גדול. ומה יש באתרים?

כל הקלטות וידאו בחינם, כל האודיו בחינם,

ספרים בחינם, קיצור שולחן ערוך בחינם, פרשת השבוע בחינם, הכול בחינם.

מה שאתה רוצה, שם בחינם. קח,

רק תיקח.

העיתון הזה יעשה חיבור בין האוכלוסיות ובין הכתבים,

ובעזרת השם יתברך. אני מאמין שעם זה,

תוך פרק זמן סביר, שנה-שנתיים,

אנחנו העיתון הגדול במדינה,

שבאמת ישמעו שם דברי אמת

ולא נטייה פוליטית כזאת או אחרת ולא שירותים מזומנים.

יהודים יקרים,

בזה אנחנו סוגרים את כל האוכלוסייה.

לא יוכל לבוא יהודי לעולם האמת ויגיד, לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי.

לכולם זה הגיע.

כיוון שההוצאות מרובות,

מי שיודע, יש עיתונים גדולים שהתמוטטו כלכלית.

זה לא כל כך רווחי, זו מלחמה יומיומית להחזיק עיתון, וזה הוצאות כבירות.

100,000 עותקים זה הרבה כסף בשבוע,

זה מאות אלפים בחודש.

אבל אנחנו מוכנים לעשות הכול בשביל שעם ישראל יתקרב ויכיר את האמת.

בבקשה, גברת, תשאלי את השאלה.

ערב טוב.

אני איבדתי את הבן שלי בפיגוע לפני שנה וארבעה חודשים עם אבא שלו.

קיבלתי פה את השם, רות בת-אסתר.

כן. רות הרשקו, כן, בת-אסתר.

וחודש אחרי שקמתי מהאבל עברתי, אף פעם לא שמעתי עליך, לא שמעתי קלטות, לא שמעתי את שמך, לא כלום.

כשקמתי מהאבל אחרי חודש נסעתי מכיוון חיפה להורים שלי בעכו,

ועמד שם איזה בחור דתי ואמרתי אני אקח ממנו איזה ספרון להתחזק.

ויש לי צמרמורת, הוא נתן לי קלטת של אמנון יצחק,

שאני לא מכירה ולא שמעתי ולא כלום,

והיה כתוב על הקלטת, עת ללדת ועת למות.

וואי, וואי, וואי, זה בדיוק הקלטת של צבע. ומאז

זרמו אליי קלטות וידאו, ואם היו לי שאלות,

מה קרה לגופה של שניהם, איך

הם התפרקו, מה קרה לבן היחיד שלי,

שלא נמצא איתי,

קיבלתי את כל התשובות דרך הקלטות שלך הביתה.

הכול הכול הגיע אלי, זה פשוט חומר זרם אלי הביתה.

ישבתי שעות וראיתי,

ודיברתי בטלפון עם הצוות שלך, ואתה אמרת שלקח הרבה זמן, זה כבר שנה וחודש עבר מאז שדיברתי איתך.

היום אני פה, ואני רוצה שתברך אותי שיהיו לי ילדים, בעזרת השם, ואני אקח

כל עול שתיטול על אשת, תגיד לי.

אני מוכנה לקחת?

אני רוצה שיהיו לי ילדים, בעזרת השם. בעזרת השם. אין לי ילדים, בעזרת השם. שנייה.

את תהיי מוכנה ללכת בצניעות?

כן. כיסוי ראש וסגור.

סגור.

אוקיי.

מה שמך? אסתר? רות בת אסתר.

השם יזכה אותך לזרע קודש חי וקיים מהרה.

בבקשה, הנה, תקחי כיסוי ראש, תן לה בבקשה כיסוי ראש,

והשם יזכה אותנו לשמוע בשורות טובות מהר ממך.

כן, את שמה את הכיסוי ראש, השם יברך אותך,

בבשורות טובות ונחמות.

תדעי לך,

מה שקיבלת קלטות,

מזדמנות בדיוק, שאני כיוונתי במה שאמרתי בהן, זה היה הרצאה, חטא לרדת וחטא למות, למישהו שנהרג גם כן.

זה הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו ניחם אותך.

זה הוא שלח לך בעצמו את האדם שיעמוד בצומת כשאתה עברי בדיוק, ואת החומר המתאים לך בדיוק, זה נחמה מן השמיים,

וישלים חסרונך מהירה.

כן. כן, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב ומבורך.

אני, הזדמן לי להגיע לפה עם חברה, היא בעצם באה, וקשה לה קצת לדבר, אז אני אדבר במקומה.

בן של חברים לפני שבוע שתה איזשהו חומר ניקוי,

וכרגע יש לו חור בריאה,

והמצב שלו מידרדר,

הוא נמצא בטיפול נמרץ בבית חולים רמב״ם.

ההורים במצב נפשי מאוד קשה, הבנתי.

האימא כבר התחילה להתעוות, האבא כבר,

הם הלכו לכל הרבנים,

וביקשו מהם ללכת להתפלל, ולקברות צדיקים, הם עשו הכול, הם שומרי שבת,

והם לא יכלו להגיע לפה,

לצערנו,

כי היה בדיוק היום ביקור רופאים,

שהם היו חייבים לחכות לו ולקבל תמונת מצב של הילד.

החברה שלהם פה, שהיא קרובה מאוד מאוד,

וכולנו יודעים, אני חושבת שכולנו ערבים זה לזה, ואני מוכנה לקבל את עצמי, וגם היא מוכנה לקבל את עצמה, היא בחורה חילונית,

והיא באה לפה, פשוט קשה לדבר,

היא מוכנה לקבל על עצמה,

והיא מבקשת מכבוד הרב שיברך את הילד לרפואה שלמה,

ושייצא מסכנת החיים, ושיזכה לגדול.

הוא בן שנה,

והם חסרי, הם לא יודעים מה לעשות, הם אובדי עצות.

ההורים הם שומרי תורה ומצוות?

הם שומרים שבת.

שבת?

כן.

תראו,

תגידו לאבא,

דברו איתו בטלפון עכשיו, בינתיים.

כן.

אם הוא מוכן ללמוד כל יום שעה תורה?

כן. ולהתפלל שלוש תפילות ביום עם הנחת תפילין וטלית?

כן.

והאישה, ללכת בצניעות.

עכשיו אנחנו מנסים להטעות. תגידו לי, ואני תכף אתן לכם תשובה בקשר אליכם.

מה אתם תקבלו? רק רגע.

אתם תופסים אותם?

כן. הנה, פה באמצע יש עוד שאלה.

תן לה בבקשה.

כבוד הרב, זו לא שאלה.

יש ילד בן שנתיים שנמצא עכשיו ברמב״ם במצב מאוד מאוד קשה.

ההורים הם מאוד דתיים.

הם חוזרים בתשובה כבר חמש שנים.

האבא לומד בישיבה.

הילד בגיל חודש, גילו לו לוקמיה.

הוא עבר את המחלה אחרי שנה של טיפולים.

אתמול המחלה חזרה,

והוא נמצא במצב קשה-קשה ברמב״ם.

הייתי רוצה שכמו שעשית למען הילדה שראינו בסרטון,

תעשה למען הילד הזה.

קודם כול, אני רוצה שתבינו דבר אחד. אני לא עושה שום דבר.

את השליח של הקדוש ברוך הוא.

גם את. הנה, את מבקשת בשביל,

ילד, ילדה.

בשביל הילד. הילד. אני אסביר לך דבר אחד.

אני פשוט יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, ומה שאנחנו נעשה יותר ממה שהוא רוצה.

אנחנו מגדילים פשוט את הסיכוי

של החולים ואלה שצריכים את הרפואה והישועה.

תראו,

קודם כול, אלה שהם הקרובים ביותר, כגון הורים, אחים, אחיות,

צריכים לחזור בתשובה במה שאפשר יותר בשביל

שירבו הזכויות סביב החולה.

מי גורם שכולם יתחזקו? החולה. אם לא מצבו, לא היו מתחזקים.

החולי שלו גורם שיתחזקו. הזכויות נזקפות לו,

וממילא כשגודלות הזכויות,

אז הקטרוג הולך וקטן.

אם מצליחים לסלק את הקטרוג לגמרי, אז יש בריאות שלמה ואיתנה.

אם לא מצליחים, אז יש שינוי ושיפור,

אבל עדיין לא. אומרים בשמיים, עדיין חסר, עדיין צריך.

כמו שהוא אמר,

עשינו הכול, פנינו, בית מדרש, התפללו, הלכנו.

הבנו שזה לא עוזר, התחזקנו עוד יותר. חילקנו צדקה, עשינו פה, התפללנו כאן,

תרמנו, עשינו הכול, כל מה שאפשר.

בסופו של דבר הוא הבין, לא ייתכן שזה לא עוזר.

בסוף מה מתברר?

לא היה ולא נברא.

את שומעת?

יכול להיות דבר כזה שיענו בן אדם ואין לו שום דבר.

איך זה?

כתוב אצל הגר,

היא הולכת במדבר,

היא לא מוצאת מים, היא צמאה.

כתוב בפסוק, ויפקח השם את עיניה ותרא באר מים.

מה זה ויפקח השם את עיניה?

מה, היא הלכה עם עיניים עצומות?

היא הלכה עם עיניים פקוחות, היא חיפשה מים. היא לא רואה מים.

הגיע הרגע,

והקדוש ברוך הוא, אותם עיניים פקוחות פקח.

ויפקח השם את עיניה ותרא.

מה זה ותרא?

לידה היה.

כל הזמן היה לידה, והיא לא ראתה.

ותרא באר מים.

אדם לפעמים, אתם מכירים את המקרה הזה,

מחפש את המשקפיים, איפה הוא שם,

ובסוף הם על הראש.

אתם מכירים את זה שאדם מחפש איזה משהו ובעצם זה נמצא לידו והוא לא רואה?

ויפקח השם את עיניה.

לפעמים ליד האדם נמצאת התרופה, התרופה,

והוא לא יודע.

אבל אם יש לו איזו זכות,

אז הקב'ה פשוט מאוד מגלה את עיניו לראות, היא הייתה לידו.

אבל כיוון שעוד לא הגיע הזמן, לא הגיעה הזכות, הוא לא מגלה.

אימא שלי, שתחייה בתאריך ימים,

הייתה סובלת משיעול קשה,

שהרופאים לא מצאו לה תרופה.

לא מצאו.

מה שנתנו לא עזר.

שעול יבש,

שהחזה כבר היה שורף, שורף, שורף, ואין מה לעשות. היא לא יכולה להפסיק.

כשהייתי בתחילת התשובה ולמדתי,

כתוב בפסוק, וברך את לחמך ואת מימיך,

בהסירותי מחלה מקרבך.

הקב' ברוך הוא אומר שהוא יברך את הלחם

ואת השתייה שלך ויסיר את המחלה מקרבך.

אמרתי לאימא שלי, אימא,

אולי תברכי על כל דבר שאת אוכלת ושוטה?

אמרתי לה, כתוב, וברך.

אל תקרא וברך, וברך.

אם תברך,

בהסירותי מחלה מקרבך.

אולי תברכי?

היא אמרה, אני לא למדתי מתימן, לא למדתי לברך.

זה בלב ככה.

אמרתי לה, מה הבעיה? אני אלמד אותך לברך. אני אגיד לך איך אומרים את הברכה, ותברכי.

הסכימה.

מה היה שם?

קולה.

אמרתי לה, הנה, אמא, יש קולה, תשתי, תברכי.

היא אומרת, אתה יודע שאני לא שותה משקאות מוגזים.

זה לא טוב בשבילי.

אמרתי לה, חשוב, אימא, עכשיו בשביל הברכה,

קצת,

העיקר בשביל הברכה, לא בשביל השתייה.

היא שותה את הקולה,

וזו התרופה.

היא התחילה לשמור קולה,

כאילו קנתה את זה בבית מרקחת.

שתתה קולה, והקולה הייתה תרופה לשיעול.

היא רק התחילה לברך.

לא יאומן כי יסופר.

אבל הקב' ברוך הוא, התרופות נמצאות על השולחן. היא סובלת שיעול.

התרופה פה על השולחן.

כל הזמן אנחנו שותים קולה.

היא לא שותה.

התרופה על השולחן, והיא משתעלת, משתעלת, הולכת לרופאים, עומדת בתור,

אין שום דבר.

היא החליטה רק להתקרב לקדוש ברוך הוא, לעשות ברכה. מאמץ, היא לא רגילה איתה.

לומדת, מחליטה,

תראו, ויפקח השם את עיניה ותרא, והנה קולה.

וברך את לחמך, ואת ממך, והסירותי מחלה מקרבך.

ויאמר,

אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך,

והישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו,

ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני השם רופאיך.

אין רופא אחר.

רופא כל בשר ומפליא לעשות.

אני מחצתי ואני ארפא,

ואין מידי מציל, אומר הקדוש ברוך הוא.

אבל אומר הקדוש ברוך הוא, כי לא אחפוץ במות המת,

כי אם ישוב מדרכו וחיה.

כל מה שאני מבקש,

ישוב מדרכו הרעה וחיה.

אני לא חפץ במיטתו של אף אחד.

כולם בנים שלו.

אבל מה לעשות, לא כולם שומעים לו.

וילד קטן וילדה קטנה שהם במצב כזה, ומגיל חודש כבר יש להם מחלה,

זה לא על עכשיו,

זה על גלגול קודם שלהם.

כי הם לא חטאו,

אין להם אפילו דעת.

והקדוש ברוך הוא לא דן מי שאין לו דעת,

שהרי שותה,

חירש וקטן, פטורים מכל המצוות.

אז איך זה ילד קטן, לוקה, סובל ומתענן?

לא על עכשיו.

זו נשמה שהייתה בגלגול קודם,

ובאה בגוף זה לתקן.

ומביאים אותו להורים כאלה,

שעל פי מעשיהם של עכשיו,

או של גלגול קודם, בחשבון קודם,

ראויים

לרמת הצער שהם סובלים כרגע.

לכן, אם הם מבינים

את הרמז,

והם מתחזקים או חוזרים בתשובה,

כל אחד ממדרגתו ומעלה,

אז ממילא הם יכולים לתקן לעצמם,

וגם לאותו ילד שנמצא במצב שאנחנו מדברים עליו.

לכן חשוב שתהיה התחזקות מספקת.

אם לא, זה לא מספיק.

אם אדם ייקח חצי מכמות הכדורים שהרופא אומר לו,

זה לא יועיל.

אם הוא יעשה חצי טיפול, זה לא מועיל.

צריך את כל הטיפול, ובאנטיביוטיקה אומרים לך,

גם אחרי שאתה מרגיש טוב, תמשיך עד שתגמור את כל הכדורים.

בדרך כלל אנשים חושבים שיש תזוזה קלה, מספיק.

לא.

אצל הקדוש ברוך הוא אומר, הטיפול צריך להיות קבוע.

כל זמן שאתה שומר על תורה ומצוות,

התורה מגינה ומצילה.

אתה פוסק,

אתה מתרחק מהקדוש ברוך הוא,

אתה לא עושה את רצונו.

אז הקדוש ברוך הוא אומר,

אם תעזבני יום,

יומיים מעזבך.

אם אתה מתקרב אליי, אני אליך.

השם צילך על יד ימיניך.

כמו שהצל שלי מלווה אותי. אם אני מתכופף, הוא מתכופף איתי. אני זוקף, הוא זוקף איתי.

אני מניף את ידי הצל גם כן.

אומר השם, אני בדיוק

כמו הצל שלך.

איך שאתה מתנהג איתי, אני מתנהג איתך.

אתה מתכופף אליי,

אני מתכופף אליך.

אתה נכנע מפניי,

אני מכניע את מידת הדין מפניך.

היא לא תוכל עליך כי אתה מוכן להיכנע.

את מוכנה לשים כיסוי ראש?

אתה מוכן לשמור שבת?

אתה מוכן להכניע את עצמך?

אתה רומס ודורס את היצר הרע שפיתה אותך עד עכשיו?

אני אעזור לך.

אתה עדיין משאיר קצת גאווה להגיד את המילה שלך, את הקצב שלך, מה שאתה רוצה?

בהתאם לך.

סלחתי כדבריך.

אתה רציני גם אני.

אתה צוחק על עצמך.

כן, מה הם אומרים?

הם מוכנים, מוכנים ההורים. מוכנים, יופי, נפלא. רגע, רגע, נפלא.

נפלא.

הבחורה החילונית מוכנה לחזור בתשובה לרפואת הילד?

מוכנה לשמור שבת בשביל הילד.

מוכנה לשמור שבת בצניעות.

בצניעות. צניעות זה קשה, אבל זה חייב.

בצניעות, יפה.

רגע, ועדתיה, שדיברה.

כן. מוכנה ללמוד חצי שעה מוסר כל יום לרפואתו? מוכנה.

מוכנה, ברוך השם.

רק רגע, באת?

מוכנה?

נשואה?

כיסוי ראש, בעזרת השם, לרפואה.

בבקשה, אני מתחננת. רגע,

מה את אומרת?

מה, את כמו בסרט?

מה?

מה ילד כזה צדיק?

שמעתי, רגע.

ילד כזה צדיק שיכול לגדול בעזרת השם,

ותראי אותו כל הזמן, שהוא אחת מהזכויות נתת לו את.

יש אנשים תורמים כליה לילד,

שהם לא מכירים אותו בכלל, תורמים כליה,

תורמים עבר, פה לא צריך לתרום כלום.

לשים חתיכת בל על הראש, כי חייבים גם בלי הילד.

ולרפואתו ולישועתו של הילד.

ביקשת עליו רחמים, אני מוכן,

אבל אני יודע מה יכול לעזור.

תעשי מאמץ.

מאוד כזה. מה תפסידי?

כיסוי ראש לא מפחית מערכה של האישה, מוסיף לה.

חצאית, רגע,

אתה גם מוכן לקבל משהו?

הנה, תראי בחור צעיר, תקום רגע, תקום.

בחור צעיר עם עגיל באוזן,

שהוא יוריד אותו עכשיו בעזרת השם וייתן לה כתר תורה,

מוכן להניח תפילין כל יום לרפואת הילדים האלה.

אשריך.

אשריך.

כן, וזה מה, בחור, מה?

קום, קום רגע.

כל יום תפילין וחצי שעה, תלמוד תורה, אשריך.

הנה, עוד יהודי. מה אתה מוכן?

כל יום תהילים לרפואתם.

חזק וברוך.

כבוד הרב, מחילה. רק רגע, כן.

תהילים ולהוסיף שעה כל יום על מה שהוא לומד. חזק וברוך.

הנה, פרק משנה ועשרה מזמורי תהילים. חזק וברוך.

והילד הנחמד.

הנה, כל יום תהילים הילד, ועוד יהודי כל יום תהילים.

תפילין כל יום. חזק וברוך, אשריך.

כן.

וואי, וואי, וואי, אשריך לחיי העולם הבא.

לא נוסע בשבת יותר.

כן.

וואי, וואי, וואי. תענית דיבור שני, חמישי בשבת, לרפואת הילדים. תבורך.

כן.

ללמוד זוהר הקדוש בכל יום בלי להבין.

חזק וברוך.

כן.

לקרוא כל יום פיתום מקטורת. חזק וברוך.

כן.

כל יום ללמוד חצי יום בתענית אוכל או דיבור.

דיבור!

חזק וברוך,

זה קשה מאוד,

כן,

לתת מעשר לרפואת הילדים האלה, חזק וברוך.

כן, שם,

כן, שם.

יומיים תענית דיבור.

שבעה ימים?

שבוע ימים תענית דיבור אשרייך.

כן.

תהילים

בצדקה לתת בכל יום לרפואתם, חזק וברוך.

כן.

כל יום לתת שקל לצדקה, חזק וברוך.

ילד,

נחמד תבורך, כן.

מי עוד?

כן.

כל יום עשרה מזמורי תהילים

וארבע שעות תורה ביום שבת קודש.

כן.

שניהם הבחורים הצעירים, שעה לימוד תורה לרפואת החולים.

חזק וברוך.

כן.

כל החבר'ה האלה, כמה אתם? חמישה? שישה?

מה הם מקבלים?

תענית דיבור לכמה זמן?

יום שלם תענית דיבור לרפואתם.

כן.

מה?

כמה?

חמישה מזמורים בכל יום לרפואת הילד.

חזק וברוך.

כן. שם?

איך?

עשרה מזמורי תהילים בכל יום לרפואתם. חזק וברוך.

מי עוד?

הנה.

תענית דיבור כמה?

שני בחמישי, תבורך מפי עליון.

כל התהילים בשבת לרפואתם. חזק וברוך.

מי עוד? כן.

שתי הלכות לשון הרע כל יום.

רגע, שנייה.

מי מוכן כל יום ללמוד שתי הלכות בשולחן ערוך, שירים את היד?

כל יום שתי הלכות לרפואתם של הילדים שיחיו.

אשריכם ישראל עשרות ידיים מורמות.

תברכו מפי עליון.

מי עוד מקבל עליו?

רגע, חכו שנייה. הנה, עוד יהודי כאן.

ציצית עכשיו. בכבוד, אתה הראשון.

בוא.

מי עוד מצטרף?

מי עוד רוצה ציצית?

בבקשה, תחזיק את זה.

תחזיק.

רגע, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש בעזרת? בואי, בואי, השטרייך.

היא הסכימה.

הסכימה. חזק וברוך.

חזק וברוך. בוא שלמה. תן לי ציציות.

תן לי ציציות.

רק שנייה.

הנה השטרייך. בואי.

תזכי. ביקשת רחמים. השם יעזור שבזכותך ירפה הילד והילדה.

שני הילדים. רגע, איפה האבא?

הנה, יש פה את האבא בטלפון. רק רגע.

כן, בבקשה.

שלום, אני שומע.

הלו?

כן, אני שומע אותך. תגמרי.

אני אומר, אני אומר, אתה שתאמר לי שלום.

כששטח עומר האנגלון בפולין בצו השאב בתיקון נמרץ, ואני מוכן לקחת עליי התחייבות כדי שזה שיבריא ויחזור בכדורצוף.

בעזרת השם, אתם מקבלים עליכם תשובה בעזרת השם לרפואתו?

אני מוכן, קודם כל, לשמיר את השבת כהלכתה ולחבור ציצית קרועה עליי ולהשתדל לחזור גם בתשובה. חזק וברוך.

אני עכשיו, בעזרת השם, אתברך,

נותן ברכה לרפואת הילדים.

מי שבירך את אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את כל הקהל הקדוש, הם ונשיהם ותלמידיהם וכל אשר להם, בכל מילה דמיטיו, ועוד יברך

את הילד.

נאורי שלום,

אזולאי בן

אסנת,

ואת הילד הנוסף,

בנימין אליאב

בן

רוחה רחל,

השם יברך אותם ברפואה שלמה,

בתוך שאר חולי עמו ישראל, בכל

רמח איברים ושסה גידים,

ויסלק את המחלה מהם, ויתקע אותה בראשו של ערפאת מהרה, אמן.

בעזרת השם, שיהיו בשורות טובות ונחמות בזכות כל הקבלות של כל היהודים היקרים

שיושבים כאן.

השם ממלא משאלות לבכם לטובה.

אשרייך שזכית.

מי עוד מהנשים רוצה לקדש שם שמיים?

להתחיל שישי-שבת עם כיסוי ראש. מי?

בכבוד, בואי, בואי.

נו, בכבוד.

אז הנה עוד ציצית למי שרוצה.

מי עוד רוצה ציצית ולא קיבל?

בבקשה.

הנה, בבקשה.

כן, מי עוד?

אשריך.

מי עוד?

לילה טוב.

ביי. לא, לא, לא.

בואו נבין למה הוא צוחק.

למה הוא צוחק.

אז אני אראה לכם מה הוא ראה והוא לא השתכנע והוא נשאר סקפטי למרות מה שהוא ראה.

אז תבינו עד כמה הוא היה רחוק.

הוא לא בא לשמוע הרצאה, הוא בא להתנגח או להתנצח.

אבל אתם יודעים, מי שצוחק,

סימן שכואב לו משהו.

ולפעמים הוא לא יודע שהנשמה צוחקת.

זה לא הוא. כמו שהיצר רע דוחף אותך לדברים רעים,

לפעמים יצר הטוב מביא לך את השאלה במקום המתאים בשביל לעזור לך.

ורוב בני האדם שבדרך כלל חוזרים בתשובה,

זה אלה שמקשים את הקושיות הקשות בעיניהם.

עשרות מקרים כאלה, אני חושב שזו ישועה גדולה,

ורואים את כוחה של התורה שהיא מגינה ומצילה במקום שאין ישועה מבני אדם.

זאת אומרת,

מי שקרוב לשם ומבין מה הוא רוצה,

הקדוש ברוך הוא עוזר לו.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-77779-036-77777 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net