סלק את זה מעלי - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

איך אני יכול להוכיח ליהודי שלא שומעו תורה ומצוות, שהתורה מגינה ומצילה?

אני מתנצל, אני פשוט...

איך יודעים אם היא מצילה ומגינה?

זה לא משהו אישי, אל תכרז, לא, לא צריך, שומעים, לא אישי, אני לא צוחק עליך, אבל לא.

והבחור ששואל אותך, תגיד, אל תאמין, אבל תנסה, תטען, תטען.

קלטות מספר 385-386, סלק את זה מעליי.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

היא ראשי תיבות, אם ירצה השם.

רבות מחשבות בלב איש.

כל אחד חושב

מה שנוח לו לחשוב.

כל אחד מאמין

שמה שהוא חושב נכון.

כל אחד סומך על מה שהוא חושב.

אבל רבות מחשבות בלב איש.

בסוף,

עצת השם היא תקום.

יש רק דבר אחד שיש לו קיום,

זו עצת השם.

אם אדם מתייעץ עם הקדוש ברוך הוא,

העצה הזאת תתקיים.

לא,

אין לה קיום.

קיום

זה תמידות.

מה זו עצת השם?

עצת השם בשבילנו זה התורה הקדושה.

אנחנו מתייעצים בכל מיני עניינים, איך כדאי,

מה כדאי,

מתי,

לאן, כמה,

בכל עניין.

יש אחת שיודע הכול.

משברת העולם יודע הכול, בכל, מכל-כול,

מתחילה ועד סוף.

צריך להתייעץ איתו.

איך מתייעצים עם הקדוש ברוך הוא?

פשוט מאוד.

הוא שיגר לנו את התורה ביד משה רבנו,

ושם יש את כל העצות איך לחיות מתחילה ועד סוף,

בכל רגע

מימי חייו של האדם.

איך להתנהל ומה לעשות.

ובמידה שהאדם לא יודע להתמצא בתוך החומר,

אז כתוב, כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו מפסיד.

מי זה הזקנים?

זקן,

זה קנה חוכמה.

מי שקנה את חוכמת התורה נקרא זקן,

בלאו דווקא בשנים,

יכול להיות אברך,

רך בשנים, אב בחוכמה ורך בשנים,

ומתייעצים עם החכמים.

ואז הם אומרים מה השם אומר.

אבל רוב בני האדם, יש להם יועץ בכיר,

שיועץ להם מה לעשות.

מי זה היועץ הבכיר?

יצר הרע.

יצר הרע, יועץ בכיר במשרה מלאה, ללא תשלום.

ומה העצות שלו?

העצות שלו בדרך כלל

הן בשביל להפיל את הבן-אדם,

כמו עצות החיתופת.

והוא מתכוון במפורש להפיל את האדם.

אבל מה?

הוא יודע איך לייעץ לאדם.

הוא נותן לו עצות שנוח לו לעשות,

שאינן קשות לעשייה ולביצוע.

והוא גם נותן את העצות לפי אופיו של האדם ומידותיו.

אם אדם קמצן,

אז הוא נותן לו תמיד את העצות, למה לא לתת?

שילכו לעבוד,

זה כנראה שתיין,

זה בטח לוקח את זה לכיס,

זה סתם עצלן.

את כל העצות הוא נותן בדיוק לפי האופי והמידה של האדם.

אם אדם קנאי,

הוא כל הזמן מעורר לו חשדות,

וכמובן שהוא מטפח אצלו את ההבנה

איך הוא הבחין, איך הוא שם לב.

כל הכבוד,

כי הוא יודע שיש לו אותו אדם גם גאווה.

והרי הוא מחשיב את עצמו שהוא החכם מכול.

אז לכן הוא יודע איך לעבוד עם האנשים,

ותמיד הוא מוביל אותם לאן שהוא רוצה והוא מצליח.

הוא הפיל את כולם ברשת,

מהאדם הראשון ועד עכשיו.

בודדים הוא לא הצליח אצלם,

אבל כולם נופלים אצלו ברשת.

יש עצה כנגדו.

יש עצה.

מה העצה?

כתוב, אם פגשך מנוול זה,

מושכה הוא לבית המדרש.

אם ברזל הוא, מתפוצץ,

ואם אבן נימוח.

שם בבית המדרש אין חוכמות.

שניים הכירו את יצר הרע.

אחד זה הקדוש ברוך הוא שבראו,

והשני אומרים חכמים,

זה רבנו בחיה הספרדי,

שחי לפני כ-650 שנה,

בספרו חובת הלבבות,

הוא מגלה את תכסיסיו של היצר הרע, איך הוא עובד על בני האדם.

אתה ישן לו והוא ער לך.

הוא זומם עליך כל הזמן.

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

לא פחות, הוא לא הולך על פחות,

רק להמיתו.

אבל אדם צריך לדעת, אפשר להחלץ ממנו.

שהרי הקדוש ברוך הוא מעיד עליו ואומר,

בראתי את יצר הרע,

בראתי תורת טבלין לו.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני בראתי

יצר הרע.

לא רע,

הרע,

בהא ידיעה,

אין יותר רע ממנו.

ואני מעיד עליו כבוראו.

יצר הרע.

אבל לא הפקרתי אתכם.

תורת טבלין לו.

יש מאכלים מרים,

אי אפשר לא אוכלם.

אבל אם מטבלים אותם בתבלינים,

אפשר.

סלק, לדוגמה, הוא מר.

תפוח אדמה מר.

שמים תבלינים,

ממתקים אותם.

גם יצר הרע.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתם לא אמורים לחסל אותו.

אתם צריכים רק לשים אותו בפרופורציות הנכונות.

יצר הרע, יש בו צד חיובי.

אם לאדם לא היה יצר הרע,

לא היה מוליד ילדים,

לא היה בונה בתים,

לא היה מתלבש,

לא היה עושה כלום.

למה?

מי תהיה מוכנה להרות

תוך סיכון

תשעה חודשים

בהתקערות באופן זמני

על ספק

אם תלד או לא תלד, ומה תלד?

היצר הרע הוא הדחף המוליד.

אדם היה בונה בתים,

אדם היה מסתפק בבקתה עלובה כמו בעלי חיים.

אבל יצר הרע, הקנאה, התאווה, הכבוד, התחרות,

הוא נותן לאנשים לבנות בתים מפלס א', ב', ג',

וואי וואי, כמה הוא בונה, שני מרתפים תת-קרקעיים,

כמה שאפשר יותר.

אותו דבר בכל דבר, בלי יצר הרע,

היינו פסיביים לחלוטין.

מה כן צריך?

לא לבטלו לגמרי,

אלא לכובשו.

איזה הוא גיבור?

הכובש את יצרו.

לא המנצח,

הכובש.

מה זה כובש?

שהיצר יהיה תחת כיבוש, הוא לא יכול לזוז.

צריך לאכול,

חייבים לאכול.

שומעים את הבטן צועקת,

אבל כמה לאכול?

היצר הרע אומר, אכול ושתה, כי מחר נמות,

אם לא תהנה היום מאכילה ושתייה.

מתי תהנה?

צריך לשים אותו בפרופורציה הנכונה.

צדיק אוכל לשבע נפשו,

ובטן רשעים תחסר.

צדיק אוכל,

לא בשביל הגוף,

אלא לשבע נפשו, שהנפש שלו תשבע,

יוכל לעבוד השם יתברך.

כמו מכונית, נגמר הדלק, צריך למלא בשביל להמשיך,

לא יותר מזה.

אתם תראו פעם מישהו שמלא דלק,

יש לו כיף מלא דלק, ונשפך הדלק, נשפך, נשפך, נשפך, נשפך.

כמה מלים?

כמה שצריך.

לא שופכים.

בן אדם שאוכל אכילה גסה,

לאו שמה אכילה.

לא מברכים אחרי זה אפילו ברכת המזון.

אדם שאכל יותר משביעתו, אכילה גסה,

פוף, כבר מפוצץ, אין ברכה על זה לאחר מכן. לאו שמה אכילה.

אבל בטן רשעים תחסר, חסר להם עוד בטן.

אם היה אפשר עוד בטן,

היו מבסוטים.

פעם היו תקופות בהיסטוריה שהייתה זלילה גדולה,

הרומיים היו אוכלים,

אוכלים,

אוכלים לשם אכילה,

מסיימים,

מכניסים אצבע,

פולטים ומתחילים מחדש.

כן,

הייתה תרבות כזאת. היה על זה גם סרט, הזלילה הגדולה.

זאת אומרת, תאווה.

ליצר הרע אין גבולות.

כמה שהוא יכול להשקיע את האדם בתאווה, ככה הוא יעשה.

באה התורה ואומרת,

איך אוכלים?

מה אוכלים?

כמה אוכלים?

ובאיזה מרווחים של זמן אוכלים.

אז מה אומר הקדוש ברוך הוא? תישמע להוראות,

תעשה בלנס,

ותוריד את הפרופיל של יצר הרע למה שצריך, למינון הנצרך.

לא להיות בתענית כל החיים, כי תסכן את בריאותך,

אבל תאכל,

כמו שכתוב, צדיק אוכל לשבע נפשו.

אומר הרמב״ם,

אל תחשוב שתשובה זה רק מגזל, עריות ורציחה.

אלא יש עבירות שהן קשות מאלה,

כגון אכילת המותרות.

אדם שאוכל הרבה, גם מה שמיותר,

קשה לו לפרוש מזה.

ואדם כזה,

תשובתו קשה עליו.

אומרים חכמים שאם אדם

מושך את ידו טרם סיום הסעודה,

זה נחשב לו תענית של יום אחד.

אם אתה מסוגל,

לפני סיום הסעודה ואתה רוצה עוד שני ביסים אחרונים,

אתה מסוגל למשוך את היד ולהפסיק?

זה כמו תענית שלמה.

למה? הכוח של היצר, עוד ביס, אפילו אתה מלא,

עוד אחד.

למה שצריך לעשות, פחות אחד.

וכן הלאה.

יצר הרע עובד עלינו הרבה, בכל העניין.

בכל העניין.

הקב'ה לא עשה את החיים קשים.

יצר הרע עושה אותם.

הוא אומר, אתה מפסיד. כל הזמן הוא אומר לך, אתה מפסיד,

אתה מפסיד, אתה מפסיד.

יש איבר אחד בגוף האדם שהוא הכי קל בהנעה ובלתי מורגש.

כל תנועה שאנחנו עושים,

אם עושים לאורך זמן,

היא קשה עלינו.

הליכה

אחרי

כמה דקות, קשה.

הרמת ידיים,

קשה.

כל תנועה,

אפילו לעיסה ממושכת,

קשה.

קשה.

מצמוץ העיניים

קל שבקל.

אתה ממצמץ אלפי פעמים ביום ולא מרגיש בכלל שאתה ממצמץ.

טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק, טיק. ולא שומעים גם, אם היו שומעים,

האדם היה מפסיד.

לא יכול היה להשתגע.

אבל למה הקב'ה עשה את זה?

בשביל שנוכל בקלות לקיים,

לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

אשר אתם זונים אחריהם.

קל, קל, קל.

כמה אנשים מסוגלים לסגור את העין בשעה שיש מראה אסור?

קשה, קשה, קשה.

מה קשה?

מה קשה?

קל, תסגור.

לא.

מי עושה את זה?

יצר הרע.

מה שאסור, הוא אומר מותר.

מה שקל, הוא אומר קשה.

הופך את כל היוצרות.

איך נדע מתי יצר הרע עושה לנו את זה ומתי לא?

אז לימדונו חכמים.

אם אתה הולך לעשות מצווה

ואתה מרגיש קושי,

לא בא לך לעשות, קשה לעשות, פתאום נכנסות מחשבות, נדחה את זה.

איזה קושי.

יצר הרע עובד, וזו מצווה חשובה.

לכן הוא מופיע פה, למנוע אותך מהמצווה.

אם אתה רואה פתאום שבקלות אתה עושה ורץ והכול,

תחשוד.

תחשוד.

מה פתאום הוא נותן יד למצוות?

בטח, הוא מכין לך איזה עוגה בדרך.

תיזהר.

אין דבר כזה שיצר הרע לא מתנגד למצוות.

אין דבר כזה.

ואם הוא אומר לך, זה מצווה?

תבדוק.

תבדוק. גם יצר הטוב אומר, וגם יצר הרע אומר, זה מצווה?

תיזהר. תבדוק,

תבדוק, תבדוק.

אברהם אבינו, מסופר עליו שהוא הולך לעקוד

את יצחק אבינו.

זה קשה מאוד.

אחרי 100 שנה הוא זוכה לקבל בן.

הבן שלו גודל בן 37. הוא הממשיך שלו, כי ביצחק יקרא לך זרה,

ופתאום הוא מקבל הוראה, ההפך ממה שהוא לימד את כל העולם.

קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת

את יצחק

מעלה ולעולה.

מה הטיף כל הזמן אברהם אבינו לכל עובדי האלילים?

שהקדוש ברוך הוא

לא רוצה בקורבנות אדם.

ופתאום הוא בעצמו, הדרשן הגדול,

מקבל הוראה לקחת את הבן שלו,

ההפך ממה שהוא לימד את כולם,

ולהקריב אותו.

לא להקריב, לעלותו לעולם.

קשה מאוד.

אבל וישכם אברהם בבוקר,

ויחבוש את חמורו.

לוקח את יצחק בנו,

והוא הלך שלושה ימים,

עד שהוא מגיע להר המוריה.

כתוב במדרש, יצר הרע

בא אליו

והתחזה לו להלך זקן.

ואמר לו,

אברהם, לאן אתה הולך?

אז אברהם הבין שפה השאלה לא במקום.

אמר לו, לעבוד את הבורא.

כן, ולמה אתה לוקח את יצחק?

ללמדו עבודת השם.

כן, ולמה אתה לוקח את המאכלת?

צריך להקריב קרבן.

ואיפה עשה?

איפה עשה?

אברהם מבין שפה יש תחבולות של יצר הרע. דוחה הוא.

מה עושה יצר הרע?

הוא הולך ליצחק.

יצחק עלה.

לאן אתה הולך?

נהיה לכם אבא.

לאן אתה הולך?

אנחנו הולכים

להקריב קרבן, ללמוד עבודת השם.

מה אתם הולכים לעשות?

קרבן?

יפה.

איפה עשה?

איפה עשה?

אז יצחק שואל את אביו אברהם, אומר לו, אבא, והיה עשה לעולה.

אז הוא אומר לו, עשה לעולה בני.

בילכו שניהם יחדיו.

יצר הרע

לא הצליח.

יצחק

מתחבר לאביו,

מבין שהוא העולה,

ושניהם הולכים יחדיו בלב אחד.

האב לזבוח והבן להיזבח.

רואה את ציר הרעש, הוא לא מצליח.

אז הוא מפריע להם באמצע הדרך ונדמה להם כנהר.

אברהם נכנס לנהר ומגיעים מהם עד נפש.

אי אפשר לעבור את הנהר.

אז הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו, ריבונו של עולם, אתה רוצה שאני אקיים מצוותך?

סלק את זה מעליי.

ואז נעלה מנהר,

והוא ממשיך.

מסוחבים את העצים,

הולכים להקריב את הבן,

ואין לאברהם אבינו שום הרהור.

וראו זה פלא,

הוא בונה מזבח,

הוא שם את הבן שלו על המזבח,

הוא לוקח את המאכלת

והוא בא לשחוט אותו אחרי שהוא עקד אותו.

ויצחק אומר לו,

תעקוד אותי חזק, אבא,

שאני לא אפסל בשחיטה.

וכשהוא בא להוריד את המאכלת,

פתאום הוא רואה איל אחר נאחז בסבך בקרניו.

והמלאך אלוקים אומר לו, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער.

זה היה צרררע זה.

הוא ניסה להפריע לי כל הדרך,

ובלבל את הבן שלי,

ונדמה כנהר.

ועכשיו הוא רוצה להפריע לי עוד פעם.

אז הוא אומר לו, הנה, העיל תמורת הבן.

והוא מסתכל על העיל ורואה אותו,

והוא מבין שהעיל הזה תמורת הבן.

רגע,

למה אתה לא חושב שיצר הרע זה העיל והעיל זה יצר הרע?

לא.

מתיר את בנו מעוקדו,

הוא מורידהו,

ולוקח את העיל תמורתו.

איך ידע אברהם אבינו שזה לא יצר הרע?

אם זה היה יצר הרע,

אז הוא היה מזדמן בקלות.

העיל היה מתקרב אל אברהם ומתחכך בו, והיה עושה לו ככה שחוטתי.

אבל העיל לא בא אליו בקלות.

הוא היה אחוז בסבך.

יצר הרע, כשרוצה להפיל מישהו, בא בקלות.

אם זה תפוס שם, זה מצד הקדושה ולא מצד הטומאה.

כלל גדול אנחנו למדים.

דברים שקל לנו לעשות,

צריך להיזהר. יצר הרע עוזר לנו.

קשה לנו?

זו ראיה שאנחנו הולכים לעשות דבר גדול, חשוב, במצוות,

ולכן הקשיים באים, כי יצר הרע רוצה להפריע.

רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום.

אדם חושב

שיש לו תירוצים מצדיקים ומוצדקים,

למה לא לשוב בתשובה?

בהלו הוא עני, מרוד, מה שקרוי ביידיש טפראן,

ואין לו אמצעים כלכליים ואין לו זמן להתפנות ללימוד התורה.

טרוד בפרנסתו, ואם הוא עוד בעל לאישה וילדים,

על אחת כמה וכמה שהוא צודק בטענתו.

אבל זוהי טענת יצר הרע.

כי התורה אמרה, והגית בו יומם ולילה,

ואפשר להגות בתורה יומם ולילה.

אפשר.

תלוי בדרגת הביטחון שלך.

אם אתה בדרגת ביטחון כמו רבי שמעון בר יוחאי,

אז אין בעיה, אתה יכול בלי לדאוג לפרנסה בכלל.

הראיה,

שרבי שמעון בר יוחאי ברח מן הרומאים,

ולאן הוא הלך? למערה.

הוא לקח איתו קונטיינר מזון?

לא.

שקית אוכל הוא לקח?

גם לא.

מה, תועיל לו שקית ל-13 שנה?

לברוח?

הוא היה צריך, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

מזון?

זו לא דאגה שלי.

מי שנותן חיים,

נותן מזון.

מי שרוצה שאני אחיה מחר, ידאג לי למזון.

מי שרוצה שאני אנשום מחר,

ידאג לי לנשימה. לנשימה אני דואג?

הוא דואג.

אז אם הוא דואג לנשימה,

הוא דואג לראייה, לשמיעה, מזון חסר לו?

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

לא רק לכל חי, גם לבעל חי.

הכול.

נמלים אוכלות? בטח על השולחן שלך בחינם.

דגים אוכלים?

ודאי, אחד את השני.

בג'ונגל אוכלים, כולם אוכלים. עופות אוכלים, אוכלים, כולם אוכלים.

אז מה,

יחסר לקדוש ברוך הוא סנדוויץ' בשבילך?

לא יחסר.

רק אתה חסר ביטחון, זה הכול.

אז הוא בורח למערה.

נו, נכנסים למערה.

מה אוכלים ארוחת ערב?

לא הבאת אוכל.

מה תאכל חול?

מה תאכל מחר?

כמה ימים תאכל לצום?

לצאת אתה לא יכול. כל הרומאים מחפשים אותך.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? דואג לו.

למה?

מעיין מים

ועץ חרובים.

עץ חרובים?

אפשר לחיות מחרובים?

יש בהם בשר בכלל לאכול?

קשה כמו אבן,

אין בזה כלום.

איפה הוויטמינים?

ויטמין C, ויטמין D, B, E, F, G. איפה?

איפה?

חרובים?

הגמרא אומרת

שחרובים לא יאכל אלא פעם בחודש.

למה?

כי הם כחרבות לגוף.

לחם חי מחיטה מלאה, חום שאתם רואים?

זה עם חרובים.

את הצבע עושים מהחרובים.

חרובים.

13 שנה לאכול חרובים ומים.

איזה דיאטה.

והוא חי.

הוא לא רק חי,

הוא זוכה לגלות את כל סודות התורה ומביא לעולם את הזוהר הקדוש.

למה?

כי הוא כבר לא גשמי בכלל.

הוא רוחני כבר כמו מלאך.

ואליהו הנביא

לומד איתו ועיבנו רבי אלעזר תורה.

אז המזונות

קצובים לאדם.

פעם שאל אחד חכם.

אמר לו, כבוד הרב,

אם אני אסגור את עצמי בחדר,

האם יגיע אליי המזון?

אמר לו, כן.

שאל אותו, כיצד?

אמר לו, כשם שישיגך מלאך המוות

בחדר סגור,

כך ישיגך מלאך המזון בחדר סגור.

הרבה שלוחים למקום, הוא יודע איך לעשות הכול.

אבל זה תלוי בך,

אם יש לך ביטחון או אין לך ביטחון.

אז יבוא בן אדם ויאמר,

אני הייתי ענית עפרן,

לא יכולתי ללמוד תורה,

לא יכולתי לקיים מצוות.

נו,

הוא יגיע לעולם האמת,

ואז הקדוש ברוך הוא יגיד לו, אתה באמת היית כזה עני?

רק רגע.

הלל, הוא יקרא להלל,

הלל הזקן יגיע,

הוא יגיד לו, ספר לו את הסיפור שלך.

ואז הלל הזקן יאמר,

אני הייתי עני מרוד.

הייתי חוטב עצים,

כל יום הייתי מרוויח מטבע אחד טראפיק,

חציו הייתי נותן

למזונות בני ביתי,

וחציו לשוער של בית המדרש, כדי שאוכל להיכנס לבפנים ללמוד תורה מפי גדולי הדור, שמועיה ואבטליון.

פעם אחת ביום שישי

לא היה לי במה להתפרנס,

ולא היה לי חצי מטבע להיכנס לבית המדרש. מה עשיתי?

עליתי לעליית הגג,

נשכבתי

על החלון למעלה,

והייתי מטה אוזני לשמוע את השיעור למטה.

זה היה בחודש טבת,

קור,

שלג יורד,

בהלל הזקן

מתמלא בשלג שלוש אמות.

שלוש אמות של שלג זה מטר שמונים,

כופה למוות.

בבוקר

לא רואים אור יום,

מביטים למעלה גופת אדם,

מורידים אותו בשבת קודש,

מחממים את התנור, מחממים אותו כדי שיחיה,

ואומרים עליו,

ראוי הוא זה שיחללו עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה.

שואל הלל הזקן את אותו תפרן מנהריה,

תגיד לי, אתה היית יותר עני ממני?

ואני למדתי תורה בכל מצב,

גם כשאין לי כסף,

ואין לי מה לאכול,

ואין לי צורכי שבת,

גם בקור וגם בשלג, עד מיטה.

ולוחשתי בזאת

מאהבת התורה.

הלל מחייב את העניים.

מי שיגיע עם תירוץ של עני,

ייתקל בהלל.

יבוא אחד ויאמר, אני לא הייתה לי בעיה של עני, אני לא הייתי עני בכלל.

דווקא הייתי מהמעמד הבורגני,

אבל אני הייתי טרוד ביצרי.

לי היה יצר הרע, וואי וואי, לא היה לאף אחד.

אני רק, כדי לצאת מהבית, הייתי צריך להשקיע חצי שעה במראה.

להעמיד את הסערות,

לעשות קוצים,

לשפוך ג'ל,

לשים עגיל, לכוון אותו-טוב,

זה פירסינג, פה, שם, למטה.

אחר כך לקחת צס, צס, צס,

צס, צס, להתמרח, אף תרשב על הפנים,

סלסולים באף,

רק מה שאתה לא חושב עשיתי.

למתוח את החולצה פה שהשריר יבלוט,

לעשות פה איזה קעקוע קטן.

אל תראה אותי ככה, הייתי טרוד ביצרי, רק שישימו לב שאני קיים.

בעיה.

וכמובן המטרה הייתה ידועה, למה אני מתייפייף כל כך?

אבל הוא שכח, יצר הרע, כשרואה אחד שמתקשט, אומר, זה שלי,

זה,

אני מכין לו,

הו הו, איזה תוכנית.

מגיע הטרוד ביצרו,

ואומר את הטענה שלו.

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

אתה היית טרוד ביצרך?

ראית איך אתה נראה, המגעיל?

אתה,

שיער ליפה?

אתה טרוד ביצרכיו?

רק רגע. יוסף,

מי מגיע? יוסף הצדיק.

מי זה יוסף הצדיק?

יפה תואר,

כאדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

בן 17 נמכר למצרים,

לביתו של פוטיפר,

אשתו יפת תואר,

שמה זלייכה,

והיא חומדת אותו ומנסה לפתותו בוקר וערב.

מחליפה בגדים,

מחליפה פסמים,

לא עוזר.

את האלוקים אני ירא.

שום דבר.

שנה שלמה לא הולך, חיוורת, רזה,

אנורקסית,

גמורה.

כל השרות צוחקות עליה.

תראי איך את נראית.

אם הייתם יודעים מה יש לי בבית,

לא הייתם לועגות עליי.

אבל הן ממשיכות לצחוק.

מה עשתה?

הזמינה אותם לבוסטן,

הושיבה אותם על כיסאות,

חילקה להם רימונים,

נתנה להם סכינים,

והכניסה את יוסף,

והם הביטו ביופיו,

אהההההה,

והיו מחתכות את ידיהן מבלי משים לב,

בדם זב בלי להרגיש.

אמרה להם, אתן מבינות למה אני נראית כך?

אתן רק פעם אחת רואים אותו, אני כל יום.

זה יוסף הצדיק.

למה הוא נקרא צדיק?

הצדיק?

כי מי שנמנע מעריות, צדיק,

קדוש, חסיד.

ויש לו כוח לייצר הרע. גדול מאוד, גדול מאוד, גדול מאוד.

סופר בגמרא על עמרם חסידה.

מי זה עמרם חסידה?

גם כן היה חסיד גדול בעניין זה.

פעם אחת שבו

שבויות מלחמה.

איפה המקום הבטוח לאחסן אותם?

אצל עמרם חסידה.

הביאו אותם לביתו,

שמו אותם בעליית הגג,

ועמרם חסידה, זקן מופלג וחסיד,

פתאום

נפלה קרן אור

על השבויות למעלה,

ויצר הרע בא לו,

לא יכול להשתלט עליו,

מספרת הגמרא,

הרים סולם שעשרה צעירים לא יכולים להרים,

והדביק אותו לעלייה והתחיל לטפס.

באמצע הוא צועק, אש בבית אברהם, אש.

כל התלמידים שבסביבתו רצים.

אתם רואים אותו עולה למעלה לנשים.

אמרו, אוי לנו שראינו אותך בכך.

אמר להם, אוי לי אם לא ראיתם אותי בכך.

הוא ידע שהעצה היחידה להיפטר מהיצר זה להזעיק עזרה. אש!

הוא לא צעק על אש שהייתה להבות,

על האש של יצר הרע.

כתוב בגמרא שיצר הרע התעלף.

כזה כוח, עוד לא היה מי שהיה יכול למנוע אותו בחצי הדרך.

אמר לו, אתה רואה, אתה מלאך

ואני בשר ודם, וניצחתי אותך.

אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

אין אפוטרופוס לעריות.

לכן ריחקה התורה אותנו, לא תקרבו לגלות ארבע.

להתרחק.

אין יותר שמירה מהריחוק.

קרבה,

זו תחילת התקלה. יצר הרע מפה יודע איך לגלגל את הדברים.

מאברהם אבינו

עד הכניסה של ישראל

לארץ ישראל,

מאות בשנים,

לא הייתה אחת שנכשלה.

חוץ מאחת שפרסם אותה, כתוב, וזה גם כן היה באונס,

קראו לה שלומית בדברי.

ולמה היא נכשלה?

כי היא הייתה כשמה, כן היא.

שלומית בדברי, פטפטונית.

היא הייתה מדברת כל הזמן, שלומית.

שלום, מה שלומך?

מה שלומכם? מה שלום אשתך?

היי,

צ'או,

ביי.

כל מיני שלומות היו לה.

בדברי, דברי, הייתה מדברת כל הזמן, דיבורים, כל הזמן מדברת, מדברת, חברותית, סימפטית.

עד שבא אליה מצרי.

אבל זהו, התורה אומרת, לא, לא ירבה שיחה עם האישה.

באשתו נאמר,

קל וחומר באשת חברו.

אבל מה לעשות, כולם שומעים לעצות של יצר הרע,

לא לעצות של התורה.

בשביל זה נכשלים?

בשביל זה נופלים?

אתם עוד תשמעו

על השופט

שנרצח לפני מספר ימים,

בעניינים אלה.

לא דברים פשוטים.

יצר הרע לא מכיר בין שופט לעורך דין, לאדם פשוט.

יצר הרע,

וואי וואי, מה שהוא עושה, וואי וואי.

שמירה?

אומרת התורה, לא תטורו. תיזהרו, לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

אשר אתם זונים אחריהם.

אז צריך שמירה.

נו,

אדם רוצה להינצל מיצר הרע?

צריך לדעת, עצת השם היא תקום.

אז יבוא אדם ויגיד, הייתי טרוד ביצרי,

יביאו לו את יוסף.

יבוא אחד ויגיד, אני לא הייתה לי בעיה כזאת,

הייתה לי בעיה אחרת.

מה הבעיה?

הבעיה שלי הייתה,

הייתי עשיר גדול,

באה לי עסקים

בכל רחבי העולם.

איך אני יכול, תגיד לי, ללכת להתפלל וללמוד שיעור? מה, אתה רוצה שאני אפסיד?

אני אסקור פועלים ואני לא אשגיח עליהם? הרי זה מה שכתוב בגמרא, רוצה להפסיד מעותיו.

ואם אתה, הקב' נתת לי ברכה, מה, אני אפסיד אותה?

מה, אני מזלזל בברכה?

יגיד לו הקב' ברוך הוא, רק רגע, אלעזר,

יגיע אלעזר בן חרסום.

מיהו אלעזר בן חרסום?

אבא שלו הוריש לו אלף מדינות ביבשה

ואלף אוניות בים.

ביל גייטס,

קבצן ידו,

והיה הולך עם מקלו ותרמילו ללמוד תורה.

זוכרים את הלל?

למד תורה אפילו שהוא עני.

זוכרים את יוסף?

לא עזב את התורה לרגע אפילו שמלך על כל העולם כולו.

אלעזר בר חרסום?

אותו דבר. הולך עם מקלו ותרמילו, לומד תורה,

ולא מעניין אותו כל הרכוש וההון.

אז יכול לבוא עשיר ולומר,

אני עשיר, הייתי טרוד במזונות.

נשמור עליהם?

לא.

מה אמרנו? רבות מחשבות בלב איש, נכון?

ועצת השם

היא תקום.

אתה תבוא עם מחשבות שאתה תגיד תירוצים,

אבל תדע לך,

כנגד התירוצים שלך, עצת השם היא תקום.

מי זאת היא?

היא, זה ראשי תיבות.

הלל,

יוסף,

אלעזר בר חרסום.

הם יעמדו מולך והם יוכיחו אותך על פניך.

אבל יבוא אחד ויגיד, אני יש לי עצה, אין עליה תשובה.

אני פשוט אומר,

לא יודע לקרוא.

אני לא ידעתי לקרוא.

אחרי 120 שנה יגיע היהודי שלנו,

שאמר שהוא לא ידע לקרוא,

מגיע למודיעין,

שואלים אותו, כן, מיכן אתה?

מפרדס כץ. מה שמך? אברום.

אברום,

בוא נבדוק ברשימות.

בודקים בגן עדן,

לא נמצא ברשימה.

דופק לב, 140. בודקים בספרים של גיהינום,

לא נמצא.

אה,

הוא אומר, אז מה אני עושה פה?

אמרו לו, מאיזה קופת חולים שלחו אותך?

קורה לפעמים שמגיעים לפני הזמן, זה תלוי בקופת חולים.

הוא היה לך מגן, מגן?

בכל מקרה,

בודקים, אין לו כלום, לא מופיע ברשימה. זאת אומרת, מה אני עושה?

אמרו לו, אתה חופשי ללכת לאן שאתה רוצה.

כן?

אני יכול ללכת לאן שאני רוצה? אומרים לו, כן.

הוא אומר, ואיך יכניסו אותי?

אמרו לו, אתה תקבל ויזה.

אתה מקבל ויזה, אתה תציג אותה בכל מקום ויכניסו אותך.

הוא רוקד משמחה, הוא הצליח לעבוד עליהם. וואי, וואי, וואי.

הנה הוא לא עשה, לא קיים, לא שום דבר, ובסוף הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה.

לאן הוא הולך?

גן עדן.

למה גן עדן? הוא אומר, פעם שמעתי קלטת של אבנון יצחק על גן עדן,

אני רוצה לראות אם הוא צודק.

איך שהוא נכנס לגן עדן,

מלאך לבן,

מה זה? ראשו בשמיים,

מקבל אותו בחיוך לבבי?

כן,

מי כבודו?

עברו.

מה אתה רוצה? להיכנס.

איפה מלאכי השרת המלווים אותך?

הוא אומר, אין צורך, יש לי ויזה.

מסתכל המלאך,

פעם ראשונה שהוא רואה מישהו עם ויזה.

אומר לו, נכון, עברו מפרדס-כץ,

כנס, נכנס.

ומה הוא רואה?

מתשאות,

נחלים מפקים,

ציפורים מצייצות,

ריח, בשמים, גן עדן,

מוזיקה פסטורלית,

ריחות נעימים,

צדיקים יושבים בעטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

כולם לבושי לבן, אור מקיף אותה.

איזו שלווה, איזה עונג.

דמיון.

מסתובב, מסתובב,

רואה,

הכול אותו דבר.

אחרי שעתיים משתעמם.

הוא אומר, מה זה, יפה, נכון, נקי,

ריח טוב, הכול,

אבל אין הקשר.

אין פה איזה DJ אחד,

אין פה איזה טראנס, משהו, מוזיקה, זה.

אין.

לומדים תורה כולם, מאושרים, אבל אין.

אמר, אתה יודע מה, נלך לבקר את החבר'ה, נראה מה קורה.

הוא לא מצא שם אף אחד מהשכונה.

הוא יוצא, מגיע לכניסה של גיהנום.

איך שהוא מגיע לשם,

בכלל לא דומה.

חומות ענקיות, שחורות ומפויחות,

שד שחור עומד בפתח,

עיניים אדומות בוהקות.

אומר לו,

אפשר להיכנס?

מי אתה?

אני אברום.

מאיפה? אומר לו, מפרדס-קת.

ואיפה מלאכי חבלה שלך?

אז הוא אומר, אין לי מלאכי חבלה,

יש לי ויזה.

ויזה?

תראה לי.

מסתכל, אברום מפרדס-קת.

אומר לו, אתה ראשון מאז האדם הראשון שקיבל כזה דבר.

עוד לא ראיתי דבר כזה.

ואתה בטוח שאתה רוצה להיכנס?

הוא אומר לו, כן, מה הבעיה? מתי שאני רוצה אני יכול לצאת, יש לי ויזה.

אמר לו, אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס? הוא אומר לו, כן, אני אכנס.

בבקשה, כנס.

איכשהוא נכנס,

מתחיל להשתעט,

עשן, פיח.

ריח מסריע, חום, חום אימים, ישר ומוטף, זיעה.

הולך למודיעין,

הוא אומר, סליחה, איפה אתה? הוא לא רואה מרוב עדים?

איפה אתה? אומר לו, כן, מה אתה מחפש?

הוא אומר לו, שמע, אני מחפש את אמזלג מהשכונה.

אמזלג?

רק רגע, מסתכל ברשימות, אומר לו, תלך ישר,

ימינה בפינה, תנור שבע.

הוא אומר לו, מה זה תנור שבע? מה זה, מאפייה פה?

אמר לו, כנס, כנס, תראה.

הוא נכנס לבפנים,

אוי ואבוי, אמזלג הבריון,

על שיח,

מסתובב ככה.

אומר לו, מה זה?

עמזי, מה קרה לך?

מה זה, אין לך פה גב?

אמר לו, איזה גב? גב בטן כל היום.

אמר לו, אוי ואבוי.

מה, זה ככה העונש? אומר לו, מה פתאום?

זו הפסקה עכשיו.

הוא אומר לו, מה אתה מדבר?

זה בהפסקה?

אז מה קורה?

הוא אומר לו, אני לא יודע, אני עוד בכניסה,

אבל שמעתי דברים איומים.

הוא אומר לו, תשמע, וכל העונשים הם כאלה קשים? הוא אומר לו, יש שם כמה עונשים קלים, לא דווקא,

מה קלים? הוא אומר, מי מקבל פה עונש קל? הוא אומר לו, עורכי דין, פה עושים להם חשבון,

עושים להם כבוד.

כולם מגיעים לפה, נותנים להם אפשרות לבחור.

שואל שם בשבילים איך מגיעים לעונש לעורכי דין.

מגיע, אוי ואבוי, רואה ביצה, ביצה מסריחה.

והרבה הרבה הרבה עורכי דין בפנים.

עד פה כולם שקועים, ריח מסריח,

הכול נוטף על הפנים, ככה.

הוא הולך לחנק, הוא הולך להקיא.

אבל הוא אומר, מעניין אותו, רוצה לשאול מה קורה.

שואל את האחראי שם, תגיד לי,

זה מהעונשים הקלים?

הוא אומר לו, בטח,

זה מהעונשים הקלים. הוא אומר לו, למה זה כאן?

הוא אומר, הראש שלהם בחוץ.

מה הראש שלהם בחוץ? למה מה? הוא אומר לו, חכה רגע, תשמע.

פתאום גונג.

בום, נגמרה ההפסקה להכניס את הראשים.

אמר לו, זה קל.

כל יומיים נותנים להם להוציא את הראש.

ההוא קיבל פחד,

ברח כל עוד נפשו בו,

מגיע לכניסה.

למזלו, החליפו את השועה.

שד,

שחור משחור,

שהראשון, אב יד לידו,

כולו עיניים,

עומד בשער,

אין לצאת.

מלופתע!

הוא אומר לו, מי שנכנס

לא יוצא.

אמר לו, אבל אני, יש לי ויזה,

תראה לי.

רואה, אומר לו, יפה,

אבל אני לא יודע לקרוא.

כנס.

אדם חושב, יגיע למעלה,

אז הוא יעבוד על כולם.

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

במידה שאדם מודד, בה מודדים לו.

אי אפשר להימנט.

תהיה צדיק, תעשה מה שצריך,

תיהנה בשתי עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא.

לא תעשה כן.

אפשר שתסבול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

ואם לא תסבול בעולם הזה,

אוי ואבוי, בכפלי כפליים, מחכים לך לעולם הבא.

כשרואים רשעים מצליחים מאוד,

שואלים שאלה, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, למה?

אומר דוד המלך, עליו השלום,

איש בער לא ידע,

וכסיל לא יבין את זאת,

איך זה בפרוח רשעים כמו עשב?

למה?

להישמדם עדי עד.

כיוון שמשלמים להם שכר על מעט מצוות שעשו בעולם הזה,

כל הפרעון ממתין להם לעולם הבא להישמדם עד העד.

הצלחה ושגשוג.

זה לא ערובה לזה שאתה ישר דרך.

בדיוק הפוך.

הולך לך קל בחיים, תדאג.

אדם שלא חולם פעם בשבוע חלום רע, שידאג, אומרת הגמרא בברכות.

למה?

אם מחלימים אותו חלום רע, זה שיתעורר לתשובה.

מן השמיים מאותתים לו איסורים. צער, תתעורר. שים לב, בשמיים נותנים לך צביתה.

תתעורר.

אדם נוקף אצבע למטה,

נכנס לו קוץ, יוצא לו טיפה דם,

מכריזים עליו מלמעלה.

שים לב, זה לא בטעות.

זה בדיוק.

וכמה עומק

וכמה טיפות דם,

ומתי תוציא את הקוץ,

וכמה זמן תחוש את הכאב.

בית דין של מעלה יושב ואומר מה גזר דין על קוץ אפילו.

כל שקר על דברים אחרים.

אין אדם נוקף אצבע למטה,

אלא אם מכריזים עליו מלמעלה.

העולם לא הפקר.

בורא עולם ברא את העולם בחוכמה,

אבל הוא גם נתן תורה שתסביר לאנשים שחושבים שהם חכמים,

מהי האמת ומהו השקר.

יצר רע תפקידו להטעות את בני האדם,

יצר הטוב תפקידו לתמוך את האדם.

אם אתה מצטרף ליצר הטוב, שאומר לך, תלמד תורה,

תיקח עצה

מבעל העצה,

אז תהיו שניים נגד יצר הרע.

אבל אם אתה הולך עם יצר הרע,

כי שניים מול האחד יצר הטוב,

אתה תפסיד.

לאן אדם בדרך כלל נוטה? ליצרו הרע. למה? כי הוא לא מקשה עליו בחיים כלום.

הוא אומר לו, הכל מותר,

תעשה מה שאתה רוצה, מה שבא לך. כשאתה אומר, מה שבא לי אני אעשה, זה לא אתה אומר,

זה הוא אומר.

ואתה מסכים,

ואתה משתמש עם הסיסמאות שלו.

מה זה מה שבא לי?

גם בעניין החוק אתה עושה מה שבא לי,

גם עם מס הכנסה אתה אומר מה שבא לי,

גם לשוטר שאתה נוסע באדום אתה אומר לו מה שבא לי.

לכולם אתה לא אומר מה שבא לי,

לקדוש ברוך הוא אתה אומר כן, מה שבא לי.

בסוף הוא יגיד לך, בוא לי,

גם בא לי.

צריכים לדעת, החיים בהשאלה לזמן קצור.

חכם מנצל אותם

ומבין מה מהות החיים ומה מטרתם,

והכסיל הולך לו בחשיכה וחושב שהוא באורה.

בזמן קורח

הם חלקו על משה רבנו.

מה אמרו?

כי כל העדה כולם קדושים,

כולם שמעו בעשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים בית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

כולם שמעו, כל העדה כולם קדושים.

כן, אבל האדמה פתחה את פיה ולקחה את הקדושים האלה למטה,

כי הם חלקו על משה, נותן התורה,

קורח

וכל עדתו.

וירדו חיים שאולה.

לא רק שפצתה האדמה את פיה,

גם סגרה עליהם.

קורח,

ראיתי באחד הספרים, אומר קורח,

ראשי תיבות,

קונסרבטיבים,

רפורמים,

חילונים.

אלה קורח.

מה הם אומרים?

כי כל העדה כולם קדושים.

ומה שמעניין,

שהם יורדים שאולה וקוראים לזה חיים.

עשינו חיים.

היינו פה, היינו שם,

וירדו חיים שאולה.

אין דבר כזה, אדם יכול לשנות קוצו של יוד.

גם משה רבנו לא יכול לשנות קוצו של יוד.

התורה הזאת היא אלוקית?

לא אנושית?

ואין רשות לאף אחד לגעת בה כהוא זה.

אם היה יורד עכשיו

משה רבנו במעמד נשגב,

והיה ברור לנו שזה משה רבנו,

והיה אומר, עכשיו באתי מן השמיים,

והקדוש ברוך הוא הודיע לי,

להודיע לכם,

שמהיום אין מצוות תפילין.

הוא נביא שקר וחייב מיתה.

כי התורה הזאת,

חוקת עולם לדורותיכם.

תורה זו לא תשתנה ולא תהיה מוחלפת לעולם ועד.

ואם בא אחד ואומר, זה היה פעם,

בזמן אבותינו, בזמן בית המקדש, עכשיו לא, עכשיו זה חדש, זה.

זה נקרא אפיקורוס, כופר בתורה.

אפילו אם יאמר אדם דבר אחד, הכול אני מאמין, הכול הוא מקיים,

רק דבר אחד אני לא עושה,

זה לא,

זה משה רבנו אמר מדעתו,

כפר באלוקי השמיים ובתורה כולה הוא אפיקורוס, ואין לו חלק לעולם הבא.

אין דבר כזה.

התורה הזאת נצחית.

כולם

חייבים בה.

צריך ללמוד אותה.

צריך להכיר אותה.

אי אפשר להגיד או להטיח דברים לפני שלומדים דבר.

אבל לא כולם עושים זאת, אין להם זמן.

אין להם זמן.

אז מה אנחנו עושים?

אנחנו משתדלים

למלא את החסר.

משרד החינוך לא עושה את זה,

ובכוונה,

כי הוא לא רוצה שכולם יהיו יהודים שומרי תורה ומצוות.

אז אני ממלא את הפונקציה של שר החינוך,

עכשיו יש שרה,

לחלק קלטות,

וידאו,

סי.די,

הכול רק כדי שיהודים יוכלו להכיר את התורה,

להבין מה היא אומרת,

ויבחרו אם טוב להם או לא.

רוצים או לא רוצים, זו החלטה של כל אחד.

הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר,

ראה אנוכי נותן בפניכם היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אני אומר לך,

אני יודע מה זה טוב, אני יודע מה זה רע. אני בראתי אותם.

אני יודע מה זה חיים, אני יודע מה זה מוות.

אבל אני אומר לך, תשמע לי, בתור בורא שלך,

אבא שלך, ומלכך, אבינו מלכנו,

אני אומר לך, ובחרת בחיים.

החיים פה קצרים.

טיק-טק הם נגמרים ועפים.

אבל תדע לך,

אתה תצטרך להגיע אליי בסופו של דבר.

ושם תצטרך לשהות

לא למאה שנה, 200,

לא אלף אלפיים,

לא מיליון שנה ולא שני מיליון,

לא מיליארד ולא טריליון לנצח.

איפה אתה רוצה להיות לנצח?

בגן עדן, אפילו שמשעמם לפי דעתך,

או אצל הדי-ג'יי.

אתם יודעים,

עונש זה גם כשנותנים לאדם יותר מדי טוב.

אם ישימו לבן אדם את אותו שיר שהוא אוהב,

בלי הפסקה,

אחרי כמה ימים הוא השתגע.

אתם יודעים,

פעם היו מענים בווייטנאם את החיילים האמריקאים, מה היו עושים להם? גם היפנים השתמשו בזה.

היו עושים להם קרחת בראש,

ושמים להם דלי עם חור,

והייתה יורדת להם על הכרכפת טיפה ועוד טיפה.

טיף,

טיף,

טיף,

טיף,

טיף,

טיף,

טיף,

טיף. אחרי כמה דקות זה הופך להיות טראח,

טראח,

טראח,

טראח,

טראח,

טראח, אחרי כמה דקות,

בום,

בום,

בום,

בום,

בום, עד שהוא משתגע.

ככה משתגעים אותם, מוציאים להם את כל הסודות.

הוא משתגע.

זה רק צליל אחד.

צליל, תזמורת?

יואי, וואי, וואי, וואי, וואי.

איזה שיר אתה רוצה, שואלים אותך על הפתיחה,

אבל לא מפסיקים את הפטיפון.

כל הנצח.

וואי, וואי, וואי.

אתם יודעים מה זה גיהנום?

בלי אש,

בלי גחלים.

כאב של שן אחת בלי דוקטור.

לא מפסיק, זה הכול.

אההההההההההההההההההההההההההה אין למי לקרוא, אין עם מי לדבר.

לא צריך עונשים חמורים בכלל, בכלל.

אתם יודעים מה?

גם זה לא.

לראות אחד אוכל ארוחה ככה, ואתה רגע מסתכל עלו ככה.

יעני, תביא ביסט, תביא לק, תביא משהו, שום דבר.

הוא רק שומע, הוא אוכל, מפצע, זהו.

איזה עונש.

רק מניעת הטוב זה עונש.

מניעת הטוב, לא רע.

מניעת הטוב.

תארו לכם אחד עומד בחוץ עכשיו, רואה את כולם נכנסים,

והוא נשאר בחוץ.

דוחף, רוצה להיכנס, אין.

תישאר בחוץ.

הצגה ראשונה, הצגה שנייה, הצגה שלישית.

כולם נכנסים, הוא עומד פה שבוע, לא מכניסים אותו.

ואין לו לאן ללכת.

למה? הוא קשור.

אתם יודעים איזה עונש?

כולם נכנסים לגן עדן, והוא עומד בשער.

מה איתי? עוד מעט יטפלו בך.

נכנסים. מה איתי? עוד מעט יטפלו בך. מאה שנה עומד שם, אומרים לו, עוד מעט יטפלו בך.

איזה עונש.

הוא כבר מחכה שיטפלו בו. העונש, אומרים לו, רק יטפלו בך.

אנשים שיודעים שיש עליהם איזה גזר דין או משהו, ההמתנה הורגת אותם.

תוחלת ממושכה,

מחלה לב.

מחלות לב,

הרבה מהן זה מהמתנה וציפייה וכיליון למשהו שלא מגיע.

בין אם זה דבר טוב, בין אם זה פחד.

ההמתנה הורגת את הבן אדם.

אבל אפשר לחיות בכיף גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

אין יותר טוב מלהיות חבר וידיד ורע ובן ואוהב לקדוש ברוך הוא.

מלכו של עולם, מה שאתה רוצה הוא ייתן לך.

מה שאתה רוצה הוא ייתן לך.

רק תהיה קרוב אליו,

תעשה את רצונו.

הלוא אפילו בני אדם שהם מוגבלים,

אם אתה תמיד מנסה לפייס אותם ולהיטיב להם,

ישתדלו לגמול לך טובה.

אפילו שאדם מוגבל ואגואיסט,

רוב בני האדם ישתדלו להחזיר לך טובה.

אף פעם לא כמו שאתה נתת,

אבל

יראו לך שהם מוכנים.

בורא עולם שכולו טובה וחסד,

שהוא לא היה חייב לברוא אותנו, בכל אופן ברא,

כדי להיטיב לנו על אחת כמה וכמה.

אבל תעשה מינימום השתדלות,

תלמד משהו, תתבונן, תבחן, תחליט.

עד כאן דברי הפתיחה למי שיש שאלות, בבקשה.

כן.

שלום. רציתי לשאול את כבוד הרב, איך אני יכול להוכיח ליהודי שלא שומע בתורה ומצוות שהתורה מגינה במצידה?

איך להוכיח שהתורה מגינה? ליהודי שלא שומע בתורה ומצוות, כן. הבנתי.

היום זה כבר לא בעיה.

איזה צחוק על הכם.

וואי וואי וואי.

חזק וברוך.

וואי וואי וואי.

זה לא סתם צחוק זה.

זה צחוק אמיתי זה. אתה יודע מה? בוא לפה. בוא, בוא.

בוא.

בוא.

בבקשה, תביא לו כיסא פה לידי.

אני מתנצל, אני פשוט...

איך יודעים אם היא מצילה?

הוא מגינה. הוא מגינה.

לא, איפה הוא?

זה לא משהו אישי, אל תכעס. לא צריך, שומעים.

לא אישי, אני לא צוחק עליך, אבל אני...

צוחק?

ראו אותי כולם בדלת, כי ביקשו ממני לעזור, אבל האמת היא שאני פה, כי רציתי לשמוע את כבוד הרב, אבל

האמת היא שאני כבר חודש,

כמעט חודשיים כבר, חודשיים שאני חוזר בתשובה. אתה מצחיק כבר לספר את הסיפור? לא, לא, לא, לא.

סוף קלטת מס' 385. ההמשך בקלטת מס' 386. סלק את זה מעליי חלק ב'.