עובדים בעירייה

- - - לא מוגה! - - - 

עובד, אוכל, שותה, יושב.

עובד, אוכל, שותה. אדם שקפץ מהתאומים לפני שהיה מה שהיה, והיו כאלה שקפצו, אז בהתחלה זה היה כיף, אוויר. כל הדרך זה אוויר. אם היו שואלים אותו שתי קומות לפני הסוף מה המצב, הוא אומר, על הכיף פעם.

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

טוב, מה בסוף?

בוכה.

בוכה.

בוכה. בוכה. איפה השתיל? מה יצא מזה?

מה אתה מצמיח מזה? יצמח מזה משהו?

לא. אוכל, אוכל, שותה, יושב. עובד, אוכל, שותה, יושב. טוב, חנאס.

בוכה. בוכה.

איך מחזירים למי שלא זוכרים?

מי זה שאלן אל-עיריון?

קלטת מס' 384, עומדים בעירייה.

התורה הקדושה מצווה, ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו,

ככל אשר אנוכי מצווך היום,

אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

הנביא מיכה אומר,

אל תשמחי אויבתי לי,

כי נפלתי קמתי,

כי אשב בחושך

השם אור לי.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

אילולא נפלתי לא קמתי,

ואילולא שישבתי בחושך

לא היה השם אור לי.

זאת אומרת,

הרבה פעמים בחייו של האדם

רק הנפילה מקימה אותו,

ורק החושך

מאיר לו.

כשאדם נמצא בטוב, הוא לא מתעורר.

הפוך,

ביישמן ישורון ויבעט,

שמנת, עבית, כסית,

בייטוש אלוה עשהו.

אבל אם חלילה אדם סטה מן הדרך,

עבר עבירה ועוד עבירה,

כמי שהותרה לו,

נראה בעיניו כהיתר, התרגל,

דש בעבירה כבר,

וכיוון דש דש.

להתעורר ממצב כזה קשה בתחילה,

אבל לאט לאט הוא מתדרדר ומתדרדר מדרון של עבירות

עד שהוא נחבט

בתחתית התהום,

ואז הוא מתעורר להכיר את מצבו ולאן הגיע.

לפני כן,

כיף,

סבבה.

אדם שקפץ מהתהומים לפני שהיה

מה שהיה,

ולא באותה שעה שהיה מה שהיה,

והיו כאלה שקפצו,

אז בהתחלה זה היה כיף, אוויר.

כל הדרך זה אוויר.

אם היו שואלים אותו שתי קומות לפני הסוף מה המצב, הוא אומר, על הכיפאק.

פאח!

הוא לא גמר על הכיפאק,

הוא נמרח למטה.

זאת אומרת,

בדרך נהנים

עד שבאה המכה חלידה.

בואו נראה.

כתוב, וירח את ריח בגדיו.

יצחק אבינו מריח את בגדיו

של יעקב שחוזר מן השדה.

אומרים חכמים,

אל תקרה בגדיו, אלא בוגדיו.

מריח.

יצחק אבינו.

מה יהיה בעתיד לבוא?

ריח הבוגדים

שיצאו מעכו, כגון יוסף משיטה

ויקום איש צרורות.

שניים שמספרת עליהם הגמרא מה קרה איתם.

בשעה שביקשו צוררים שונאים להיכנס להר הבית,

לבית המקדש,

אמרו, היכנס

לבני ישראל תחילה.

פחדו הגויים להיכנס לבית המקדש.

ידעו, הזר הקרב יומת.

האויבים הערלים פוחדים להיכנס להר הבית.

ייכנס ישראל תחילה.

אמרו לו ליוסף.

את מי מצאו מכולם שהיה מוכן להיכנס? את יוסף.

היכנס.

ומה שאתה מוציא, שלך הוא.

השכר שלך, מה שתוציא מבית המקדש,

שלך הוא.

נכנס והוציא מנורה של זהב.

אמרו לו,

אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו.

אדם פשוט כמוך לא יכול להשתמש במנורה.

אלא ייכנס פעם שנייה.

ומה שאתה מוציא, שלך הוא.

ולא קיבל עליו.

לא הסכים.

אמר, לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת.

אלא שהכעיסנו פעם שנייה.

לא הסכים להיכנס.

מה עשו?

נתנו אותו בחמור של חרשים.

זה מכשיר שמכניסים את האדם לבפנים וסוגרים אותו,

והוא מחורץ חריצים.

והיו מנסרים בו,

חותכים אותו חתיכות-חתיכות.

והיה מצווח ואומר,

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

חותכים עוד חתיכה,

והוא צועק, אוי לי שהכעסתי את בוראי.

הנפילה שלו מתחילה הייתה גדולה ועמוקה מאוד מאוד.

להעיז להיכנס לבית המקדש,

להוציא מתוכו

את המנורה,

זה רק מראה באיזה חושך הוא היה.

ובזמן שהשונאים מחריבי בית המקדש לא העיזו להיכנס מתחילה, תארו לכם שהגויים

הכי שפלים שיכולים להיות,

הם בעצמם פוחדים להיכנס, הוא לא פחד.

כמה הוא היה אנטי ונגד ורחוק

ובאיזו דרגה נמוכה מאוד.

וכשהוציא את המנורה לא הרגיש

מה שהרגישו השונאים.

הוא רצה לקחת את המנורה.

אבל השונאים בעצמם הבינו שאין הדיוט ראוי להשתמש בה,

אז הם הבינו את הערך

של המנורה שיוצאת מבית המקדש.

והם הבינו שהוא לא ראוי.

הגויים האלה הבינו מה זה מנורה.

הוא לא הבין מה זה מנורה בכלל.

ככה הוא היה במצב מדורדר,

אבל לפתע הוא ראה באיזה תהום הוא הידרדר,

כשהם ביקשו ממנו להיכנס עוד פעם,

ומה שהוא יוציא

יהיה הפעם בשבילו,

רק אז הוא קלט

מה מצבו ואיפה הוא נמצא,

ואז מהחושך האיום שבו הוא היה,

העיר לו הקדוש ברוך הוא, והוא אמר, די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת.

פעם שנייה אני לא מוכן,

אפילו תנסרו אותי לחתיכות, וכך עשו.

ובשעה שהוא צווח,

הוא לא צווח כלפי השם

או כלפי השונאים,

הוא צווח על המצב שהוא היה בו.

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

את הריח הזה של הבוגדים

הריח יצחק

אצל יעקב. זאת אומרת, אפילו אדם יכול להגיע לשפל המדרגה,

כשהוא מגיע לחושך,

הקדוש ברוך הוא יכול להיות דווקא האור שם.

כשהוא נופל נפילה גדולה,

זאת יכולה להיות התקומה שלו.

לעולם לא התייאש אדם ממצבו.

אין מצב שיש בו ייאוש.

עוד מובא מעשה ביקום איש צרורות.

הוא היה בן אחותו של רבי יוסה,

בן יועזר,

איש צרידה.

הוא היה רכוב על סוסו בשבת,

בשעה שהוליכו את דודו, רבי יוסה בן יועזר, להיתלות.

הוא כפר,

יקום איש צרורות.

הדוד שלו,

אחד מגדולי הזוגות שהיו,

ולוקחים אותו להיתלות

על זה שהוא לומד תורה ועוסק בתורה,

וגוררים אותו בזנבו של סוס.

יושב יקום איש צרורות

על סוס,

ואת דודו גוררים אדם קדוש וצדיק

ברחובה של עיר לעיני כולם לתלייה.

מה אומר לו יקום איש צרורות?

אומר לדוד שלו,

תראה איזה סוס הרכיב אותי האדון שלי, הגוי.

אני כפרתי והגויים נתנו לי סוס.

תראה על מה אני רוכב, מה נתן לי האדון שלי.

ותראה על מה הרכיב אותך האדון שלך,

והוא מתכוון לבורא יתברך.

זאת אומרת,

אני הלכתי בתאוות ליבי,

ותראה מה עלתה בי.

זכיתי לרכב על סוס.

ואילו אתה, שעמלת בתורה,

גוררים אותך להיתלות.

אמר לו רבי יוסה,

אם למכעיסיו כך,

קל וחומר לעושה רצונו.

אם לאלה שהכעיסו את הקדוש ברוך הוא, כך הוא עושה להם,

קל וחומר מה השכר

שהוא ייתן לאלה שעושים את רצונו.

אמר לו יקום,

וכי עשה אדם רצונו,

רצונו של הקדוש ברוך הוא, יותר ממך?

יש עוד מישהו שעשה את רצונו יותר ממך?

אמר לו, אם כך,

לעושה רצונו,

אם הקדוש ברוך הוא, כך עושה לאלה שעשו את רצונו,

קל וחומר למכעיסיו.

מה מחכה לאלה שהכעיסו אותו?

אם אתה יודע שאני עשיתי את רצונו וכך עלתה לי,

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מדקדק

עם הצדיקים כחוט הסערה?

אוי ואבוי, מה מחכה למכעיסיו?

נכנס בו הדבר כהרס של עכנאי,

שם של נחש,

כמו שהרס של נחש מפעפע בגופו של אדם

ולא אורך זמן קצר עד שהוא נפטר.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

יקום,

תפס את מצבו, לאיזו שפלות הוא הגיע.

הוא רואה את הדוד שלו נגרר למיתה,

והוא יושב

על גבי סוס

ומזלזל בו, ועושה חשבון מי זכה יותר,

דוד שלך.

פתאום הוא תופס,

אם כך הקדוש ברוך הוא עושה לעושה רצונו,

קל וחומר למכעיסיו.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין.

אדם שמת

מתוך תשובה שהוא לא יכול לשאת את המחשבה שהוא מרד ובגד בקדוש ברוך הוא,

וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין,

זה לא התאבדות,

והוא בן לעולם הבא.

נתנמנם יוסי בן יועזר,

איש צרידה, וראה את מיתתו של יקום פורחת באוויר.

תוך כדי שמנמנם יוסי בן יועזר, איש צרידה, הוא רואה את המיתה.

דהיינו,

נפטר יקום איש צרורות,

הוא רואה את מיתתו פורחת באוויר.

אמר, בשעה קלה הקדמני זה לגן עדן.

הקדים אותי בשעה קלה לגן עדן.

מת בתשובה גמורה מתוך חרטה שהוא לא יכול לשאת את חייו

עם המחשבה שהוא הגיע לשפל המדרגה,

וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, וזכה לגן עדן מייד,

בלי גיהינום, בלי שום דבר, ישר,

ועוד הקדים

את יוסף בן יועזר היא שרידה בשעה קלה.

ויש מעשים כאלה

בגמרא שמבארים מה גודל מעלת התשובה למי שזוכה לשוב בתשובה מתוך הכרה אמיתית ברורה.

אז מה רואים?

מיכה הנביא אמר,

אל תשמחי אויבתי לי,

כי נפלתי קמתי,

כי אשב בחושך השם אור לי.

מהחכמים אמרו? אילולי נפלתי לא קמתי.

אם הנפילה היא לא נפילה עד הסוף,

לפעמים אי-אפשר לקום.

אדם במצב ביניים חושב שמצבו טוב, הוא צדיק.

הרבה אנשים

חיים שני עולמות,

גם שומרים תורה ומצוות וגם עוברים עבירות.

מצב ביניים כזה.

אלא, בכלל לא מתכוונים לחזור בתשובה. הם טובים מכולם, לפי דעתם.

דווקא אלה שנופלים עד הסוף,

לא שזו מצווה להגיע לשם,

אבל מי שיידרדר עד כדי כך,

יש לו סיכוי יותר ממי שלא.

ודווקא החושך

יכול להיות האור,

כי מתוך חושך גמור האור בולט מאוד.

כי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים,

ועלייך יזרח השם וכבודו עלייך ייראה.

דווקא מתוך החושך הגמור, מתוך הערפל,

אז יזרח השם, אז יהיה ניכר יותר.

לכן באחרית הימים

תהיה מלחמת גוג ומגוג קשה, שכל העולם יילחם בישראל,

ויהיה חושך, חושך,

שאין כדוגמתו,

ודווקא מתוך זה יאיר אורו של הקדוש-ברוך-הוא ויהיה ניכר.

היום אנחנו חיים במצבים שרואים נס,

אבל אנחנו לא מתרשמים ממנו בכלל,

כי זה בערבוביה,

רואים גם פיגועים ורואים גם ניסים בפיגועים.

חלק מתים במיטות משונות וחלק ניצלים בהצלות מופלאות.

זה בערבוביה, זה לא ניכר כל כך.

אבל, יגיע הזמן שזה יהיה ברור לכול, אור גדול מתוך חושך.

עכשיו יש סופת טייפון,

הוריקן גדול, איוואן,

איוואן היום,

והוא מרים בדרך

הרבה אנשים, הרבה בניינים, הרבה מכוניות, הרבה עצים.

עכשיו הוא בדרך לפלורידה.

הוא עושה ביקור.

כבר שלושה היו בעונה הזאת.

משנת 64' לא היה דבר כזה.

אבל טוב,

במיאמי כנראה שיש יותר מדי שמה מהבלי העולם הזה.

מדי פעם

עובר איזה ונטילטור של 300 קילומטר בשעה,

מרים הכול וממשיך.

לא כלום, 24 מיליארד דולר התקפה אחת.

זהו.

עושה מלאכיו רוחות,

משרתיו אש לוהט.

הקב' ברוך הוא יש לו מלאכים,

מלאכים זה שליחים.

מי השליחים שלו? רוחות.

יש לו גם משרתים, אש לוהט.

אדם חושב שהוא גדול, שהוא ענק, שהוא חזק, שהוא קנה, שהוא בנה,

באה רוח ומעבירה לו את הכול ברוח.

חלף עם הרוח.

לא נשאר כלום.

עומד, מסתכל, בוכה, מצטלם,

וזהו.

מתחיל הכול מחדש, אם הוא נשאר.

זה לא יאומן כי יסופר.

ואנשים לא מתעוררים.

זה כשזה בא בגדול.

אבל יש דברים גם קטנים שבאים לבני אדם.

כל מיני דברים.

התעוררויות שונות.

אזהרות מהקדוש ברוך הוא. צביטות קלות.

חובות.

הסתבכויות.

חוסר נחת.

עוגמת נפש.

קצת ביזיונות. קצת בושות.

כל מיני דברים כאלה קטנים שמתאספים

עד שאנשים נכנסים לדאגה, לחרדה,

פחד,

אין שמחת חיים.

טרדות.

כל הזמן.

ומתרגלים. זה המצב.

אם היו יודעים מה זה הנאה בשקט, יממה אחת,

בלי שום דאגה,

בלי שום מחסור,

היו מבינים כמה אנחנו שקועים בתוך הצרות.

אבל אין.

אנשים טרודים, טרודים, טרודים, ומתרגלים, מתרגלים למצב.

מתרגלים למצב.

אתם יודעים, בזמן השואה הנוראה,

כשהתחיל המצב להידרדר,

התחילו לרדוף יהודים קצת.

אז היו כל מיני גזירות למנוע אותם מזה ומזה.

שללו מהם כל מיני הטבות.

מנעו אותם להיכנס פה ושם. התחילו לגנות אותם בגינויים כאלה.

ביזו אותם דרך העיתונות.

המשילו אותם

בממשלים שונים.

מדי פעם קיבלו סטירה,

אחר כך מכה,

אחר כך חבטה,

וכן הלאה.

מישהו חלם שיכולים להגיע עד למצב שהגיעו 6 מיליון יהודים, רחמנא נצלן?

אבל זה הכול התחיל עם סימפטומים קטנים, קטנים.

זה לא ניכר.

והקדוש ברוך הוא נותן לאדם את הכוח של ההסתגלות,

שאם לא היה את הכוח של ההסתגלות,

אדם היה מת מיד.

כל שינוי שהיה חל באדם

היה יכול למות מיד.

למה כשאברהם אבינו שמע שהוא צריך לקחת

הבן שלו לעקדה והוא צריך לעקוד אותו,

אברהם אבינו לא פרחה נשמתו,

ואילו שרה אימנו, בשעה שהודיעה על היצר הרע שיצחק נעקד,

מתה במקום ופרחה נשמתה.

מה ההבדל בין אברהם ליצחק

לבין אברהם לשרה אימנו?

אלא אצל אברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא סיגל אותו,

אמר לו, קח נא את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת,

לאט לאט.

כשאומרים, קח את בנך,

ישר הלב מתחיל לדפוק. מה קרה?

את יחידך.

אוה, מתחיל להתרגל קצת.

אשר אהבת,

לאט לאט.

בסוף הוא אומר לו, ועלהו לעולה.

משך הזמן של השברירי שניות האלה שחולף תוך כדי דיבור, זה מספיק להסתגל לגרוע ביותר.

אבל שרה אימנו, כשהוא בא ואמר לה, בפתע פתאום נעקד,

לא היה לה סיפק שהות, רגע, להסתגל, מתה.

אז תארו לכם מה זה כוח ההסתגלות של בן אדם.

יכול לקבל מכה, הוא חושב שהוא לא יכול לסבול.

מתרגל אליה, עוד מכה, עוד מכה, עוד מכה, עוד מכה, עוד מכה, מתרגל.

מתרגל, יורד, יורד, יורד, אשפתות,

חרפה, בושה, הכול יורד, וכבר לא מרגיש.

לא חש

כוח ההסתגלות.

כוח ההסתגלות זה טוב,

אבל כשיודעים להסתגל לטוב,

יש בן אדם שלא יכול להסתגל, הוא אומר, אני?

לקום בבוקר, להניח תפילין, להתפלל, לקום לסליחות

באמצע הלילה?

מאיפה אני יכול?

לא, קשה, קשה, רק לחשוב על זה.

הכול זה עניין של הסתגלות.

אם אתה מתחיל,

קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, אתה מסתגל, אין שום בעיה.

בדיוק כמו שאתה יכול להידרדר,

אותו דבר אתה יכול להעלות.

אותו כוח של הסתגלות,

יכול האדם להשתמש בו לשני כיוונים.

השאלה, מה אתה רוצה לעשות?

אבל כשאדם יחשוב שהוא יהיה פעם שומר תורה ומצוות,

רק הוא חושב על זה ומתעייף.

ישר הוא מתעייף.

וואו, איזה סיפור זה.

עכשיו, ללמוד שולחן ערוך, לדעת את המצוות, להתחיל לדקדק, להיכנס למסגרת, להיות דתי, וואו, קשה, קשה.

קשה.

אבל לעבוד מהבוקר עד הערב, זה לא קשה.

לראות את הטלוויזיה עם כל השטויות, לא קשה.

כל הבלבולים והקשקושים, לא קשה.

כל החניפות, לא קשה.

כל הדיבורים בשביל לראות שאתה מישהו ואתה משהו, לא קשה.

והכל בשביל מה? חרד פרי.

יצא לך מזה משהו? כלום.

עבר עוד יום, קישקשת, והלכת לישון.

עבר עוד יום, קישקשת, והלכת לישון.

זהו.

היה אחד, עבר ברחוב, ראה ארבעה אנשים מוזרים.

ראה אחד עומד בשדה רב,

הולך שני מטר, עומד, מסמן איקס.

בא אחד,

עת חפירה, חופר, חופר, חופר, חופר.

בור

זז הצידה.

בא השלישי,

לוקח את החול בחזרה,

סוגר את הבור.

בא הרביעי,

שופך מים.

אחרי זה הראשון,

הולך עוד שני מטר.

הופ, מסמן איקס.

בא השני,

חופר, חופר, חופר, בור, זז הצידה.

בא השלישי,

סוגר את כל החול בחזרה.

בא הרביעי, משקה מים.

עוד פעם, שתי מטר,

עושה איקס.

בא השני,

חופר, חופר, חופר, עושה בור.

בא השלישי,

לוקח את החול, מכניס בחזרה, סותם.

בא הרביעי,

שופך מים.

הולך ההוא, עוד שתי מטר,

עושה איקס.

והוא השתגע, מה זה? ארבעה מפגרים הם.

אלה עומדים בחינם, סתם.

זה מסמן, זה חופר, זה סותם, זה משקה.

זה ממש אדם.

ניגש אליהם, אמר, תגיד לי, מה זה אתם עושים פה?

אמרנו, תראה,

אנחנו עובדים בעירייה,

ואנחנו חמישה אנשים.

אחד לא בא כבר שבועיים,

אבל מה, בשבילו אנחנו נתבטל?

לא בא, לא בא, אנחנו ממשיכים לעבוד.

אמר, מי זה החמישי? מה הוא צריך לעשות?

הוא אומר, החמישי,

אחרי הראשון שמסמן את ה-X,

יש אחד שחופר את הבור?

הוא צריך היה לשים שתיל.

ואחרי זה סוגרים,

ואחרי זה משקים, אבל הוא לא בא.

אז מה, אנחנו נפסיד את העבודה?

אנחנו ממשיכים.

אתם צוחקים, אבל זה הסיפור עליכם.

בן אדם הולך לעבוד.

עובד.

אוכל.

שותה.

יושב.

עובד.

אוכל,

שותה,

יושן.

עובד, אוכל, שותה, יושן.

עובד, אוכל, שותה, יושן.

עובד, אוכל, שותה, יושן.

טוב, מה בסוף?

איפה השתיל? מה יצא מזה?

מה אתה מצמיח מזה? יצמח מזה משהו?

לא.

עובד, אוכל, שותה, יושן.

עובד, אוכל, שותה, יושן.

טוב, חלאס, עשר שנים, עשרים שנה.

זה לא שדה רעי,

כמה מטרים.

זה כל החיים הוא עושה ככה.

ואיפה השתיל?

מה יצמח מזה?

מה יצא מזה?

בשביל מה אתה עושה את זה?

הוא עובד עירייה,

הוא לא יודע קונסים,

הוא עובד, צריך לעבוד, עובד.

למה? מה המטרה? מה אכפת לו?

אדם בא לעולם,

כן, תעבוד, שיהיה לך מה לאכול,

שיהיה לך מה לשתות,

תישן, שיהיה לך כוח, אבל בשביל מה?

בשביל עוד פעם לעבוד?

ועוד פעם לנוח מזה?

ועוד פעם לעבוד? ועוד פעם לנוח?

מה זה?

מה המטרה?

מה יצמח לך מכל החיים האלה?

מה יצמח?

שום דבר.

באת צעיר, רענן, גבוה, תמיר, נאה.

עוברים השנים, אתה מתכופף, זה מאבד את השיניים, אתה תבוד, זה מתחיל לרעוד, הולך ככה, ככה, מחזיק את זה, זה.

זה, יאללה, בית אבוד, טח,

מחליפים את תעודת הזהות שלו, ידעו מהילדים שלו,

וזהו, יום אחד בא GMC, לוקח אותו ולהתראות.

מה עשית פה?

בשביל מה היית?

מה קרה?

צמח משהו מזה?

כן, מצבה.

כאן נטמן עוד אחד.

מה המטרה של כל החיים?

אדם צריך להאמין, לא באנו לפה סתיו.

עושים איקסים, חוברים, סוגרים,

משקים.

אדם צריך להבין, יש מטרה לחיים,

מה היא.

אבל אדם שחי בלי התבוננות, מסכן, באמת, כל ימי חייו,

ככה הוא עושה.

מי שזוכר את הסיפור שסיפרנו לפני הרבה שנים, יותר מ-20 שנה,

איך

נשיא חברת פורד הלך פעם במיאמי ביץ',

והוא ראה שם מישהו יושב עם חכה,

ויש לו פחית,

חצייה דגים.

הוא ראה אותו ככה יושב, ככה עם החכה.

הוא אמר לו, time is money,

חבל על הזמן.

אמר לו, מה לעשות?

אמר לו, מה זה אתה יושב?

אתה יושב כל היום מלא חצי פחית?

אומר לו, אז מה לעשות?

הוא אמר לו, תמלא את כל הפחית.

נו.

הוא אומר לו, תמכור את כל הדגים.

נו.

תקנה חבית.

ו?

הוא אמר לו, תחזור בחזרה.

נו.

הוא אומר לו, תמלא את הכל דגים.

נו.

הוא אומר לו, תלך עכשיו, תמכור את החבית.

נו.

הוא אומר לו, תקנה כמה חביות, תעזור בחזרה.

אומר לו, ו?

אומר לו, תמלא את כל החביות.

הוא אומר לו, נו.

הוא אומר לו, תמלא את כל החביות,

תמכור.

נו.

הוא אומר לו, תקנה סירה.

סירה?

אומר לו, כן.

ו?

אומר לו, כנס למים.

ומה נעשה?

הוא אומר לו, תמלא את הסירה דגים.

ומה לעשות?

הוא אומר לו, תמכור אותם.

מכרתי אותם, הוא אומר, תקנה כמה סירות,

תיכנס עם עוד אנשים,

תמלאו את הכל דגים.

ומה אחר כך?

הוא אומר לו, תקנה אונייה,

אונייה. ומה אחר כך?

הוא אומר לו, תיכנס לים,

שם תדוק דגים גדולים, דווייתנים.

ואמר לו, תחזור בחזרה, תמכור אותם.

ואמר לו, תעשה צי,

תמלא את הצי,

תחזור, תמכור את הכל.

ובסוף

תהיה עשיר גדול, תוכל לנוח כל יום.

אמר לו, חובלי, אתה הפרעת לי.

אני עם הפחית נח כבר חצי יום.

אתה רוצה אוניות בשביל לנוח?

אנשים עובדים כל החיים בשביל לנוח. תנוח מעכשיו בשביל מה לעבוד.

עובדים שנה בשביל לצאת שבוע לנופש.

כל המשכורת של השנה הלכה לנופש.

איזה שטויות.

אין סכן.

עושים מיקסים,

חוברים בור,

מלאים אותו, משקים.

אוי וואווי.

ואיפה השתית?

איפה השתית?

איפה השתית?

אין כלום.

אין כלום.

יהודים יקרים, אנחנו נמצאים לפני ראש השנה.

בראש השנה קובעים

מי לחיים,

מי למיתה,

מי בריא,

מי חולה,

מי עשיר ומי עני.

הכל קובעים בראש השנה.

יום רביעי,

היום הרת עולם.

הקב' ברוך הוא דן את כל ברואי עולם,

בסקירה אחת.

כל מה ששמעתם השנה שהיה,

הכל נגזר בראש השנה שעבר.

כל אלה שכבר לא איתנו,

לא מתו לפני כמה זמן,

בראש השנה כבר נכתב ונחתם מי לחיים, מי למיתה.

מי יהיה בריא, מי יהיה חולה,

מי יעשיר ומי יעני.

ובראש השנה, בכוחו של אדם להפך

את גזר דינו מרעה לטובה.

זה יום מיוחד שהקב' ברוך הוא מוכן

לתת לבן אדם עוד שנה בתנאים הכי טובים,

אבל תלוי ממה הוא בא ליום הדין.

האם הוא מתכוון מהחיים האלה

להוציא שתיל שממנו יצא עץ

ויניב פירות,

או שהוא מתכוון רק

איקס לחפור,

למלא ולהשקוט.

יהודים יקרים,

כשאדם מזדמן לבית חולים ושומע אחד בוכה שאומרים לו הרופאים שנותרו לו עוד שבועיים לחיות,

והוא מתחנן על חייו.

נו,

ונגיד שיש לך כוח לתת לו ברכה, שהוא יחיה.

יש טעם לתת לו ברכה או אין טעם?

תלוי.

אם הוא מתכוון לחיות בשביל להמשיך לפצח גרעינים,

לראות את הטלוויזיה, לאכול בוטנים וקצת תירס,

אז עדיף שיהיה נוח מעכשיו.

אבל אם הוא מתכוון לעשות משהו רציני עם החיים, אז כדאי.

מה,

שאדם ימשיך לחיות בשביל לעבור עוד עבירות,

בסוף הוא ישלם בכפלי כפליים?

הרי כתוב שרשעים שמתים בחצי מהם,

טוב להם וטוב לעולם.

טוב לעולם זה מובן,

אבל טוב להם למה?

כיוון שאם הם מתים בקוצר ימים,

הם מתחייבים בעונש פחות לחיי העולם הבא.

שאם יישארו לאורך ימים ושנים בעבירות ולא ישובו בתשובה,

היה עדיף להם להיפטר לפני כן.

אבל הקב' ברוך הוא נתן תשובה,

נתן אפשרות לבן אדם לשוב בתשובה, למה הוא לא מנצל את זה?

אחד נתפס על רציחה,

מגיע לשופט,

השופט אומר לו,

אתה מתחרט על מה שעשית או לא?

הוא אומר לו, אני מתחרט.

הוא אומר לו, אם תבכה עשר דקות ותגיד, אני מתחרט

ולא אחזור על מעשיי לעולם

ואני בוש בהם,

אם תבכה עשר דקות, אני מוציא אותך מכאן זכאי.

אתה מוכן לבכות או לא?

הוא אומר, כן, מוכן לבכות.

הבן אדם מתחיל לבכות.

בוכה,

בוכה, בוכה,

בוכה,

אבל פתאום החברים שלו באולם צוחקים עליו.

מה קרה לך?

תהיה גבר.

מה זה?

מה, אתה בחורה?

תתבייש.

אל תעשה לנו פדיחות.

תמשיך.

תהיה ג'אדה.

פתאום הוא עושה... מפסיק.

אומר לו, השופט, התחלת יפה, תמשיך.

עוד כמה דקות אתה מסיים. אמר לו, לא בוכה.

לא בוכה.

גבר.

גבר.

טוב, השופט גוזר עליו 25 שנה בפנים.

עכשיו מה הוא עושה?

בוכה.

25 שנה שהוא בוכה.

הוא היה גבר אבל.

היה גבר.

היה גבר.

גבר.

והחבר'ה שלו עכשיו צוחקים.

אוי, איזה פראייר. ראית?

בשביל מילה אחת שאמרו לו, גבר, הוא יושב 25 שנה. אחלה גבר.

אני שואל אתכם שאלה. אדם שנותנים לו למחוק 25 שנה

מאסר בפנים,

בבכי של עשר דקות.

מי שלא בוכה, הוא חכם או טיפש?

חכם או טיפש?

כן.

עכשיו תחשבו מה מצבכם.

אדם שעובר עבירות

מתחייב לשמיים,

לא עשר ולא עשרים, לא שלושים ולא ארבעים, לא חמישים ולא שישים, מי יודע כמה זמן הוא מתחייב על חילול שבת,

על כל העבירות, טהרה,

אכילות אסורות

ועוד כהנה וכהנה.

כמה הוא מתחייב? בא הקדוש ברוך הוא אומר לו, מגיע היום ראש השנה,

תחזור בתשובה אמיתית.

תבכה קצת,

תתחרד באמת, תקבל עליך לעתיד לא לחטוא ותאמר אנא ה' חטאתי, עוויתי ופשעתי ואני בוש במעשי.

ואני מוציא אותך זכאי.

לא בוכה, גבר.

לא בוכה.

לא בוכה.

לא יכול לבכות, מה אני אגיד לך? לא יכול לבכות, יש לי בעיה, לא יכול לבכות.

תבכה, למה אתה לא בוכה?

מה זה לא בוכה?

אלא אדם אפילו לא מבין את מצבו.

והקדוש ברוך הוא אומר כך, הנה, אני נותן לך חנינה ביד.

תחתום אתה. אם אתה חותם, אני שב בתשובה. אתה חותם, לא אני. אתה חותם, אני שב בתשובה.

החנינה מופעלת מאותו רגע והלאה.

ואנשים מגיעים לראש השנה ולא מנצלים את מצבם.

אני רוצה להראות לכם

משהו בנוגע למה שדיברנו.

תראו לאיזה מצב אדם יכול להגיע,

ולפעמים אדם לא זוכה.

אבל הקדוש ברוך הוא מרחם על ברואם.

בדרך כלל הקדוש ברוך הוא מעיר גם לאדם שהגיע לשפל המדרגה.

תלוי אם הבן אדם רוצה לראות את האור ולהלך לאורו.

אדם יכול להגיע למצב שהקדוש ברוך הוא יביא לו את המחלה הכי קשה,

ויגיד לו, נותר לך עוד שבוע לחיות.

מה אתם אומרים?

אדם שהודיעו לרופאים, עוד שבוע לחיות.

הרופאים אומרים לו, למי ילך?

מה יעשה?

יש מה לעשות?

כדורים יועילו?

מה יועיל?

מה יכול להועיל במצב של שבוע ימים?

בן אדם, משקל 110 קילו,

מגיע למשקל

פחות מ-50.

אדם שכבר לא אוכל

שלושה חודשים.

אדם שיש לו מחלת סרטן, 15 סנטים בכבד.

גרורות בגוף.

שבוע אחרון, אומרים הרופאים,

יכול לחיות או לא יכול לחיות?

מה יכול להחיות אדם כזה?

תפילה.

תפילה.

אתם מכירים מישהו שהוא חולה והוא לא מתפלל?

בואו נראה איך הקדוש ברוך הוא אומר,

אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך השם אור לי.

עכשיו נראה את ניסים התותח.

אני הייתי בכל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-100-110 קילו.

הייתי מעל ישראל לשעבר, שנת 86-85,

והייתי בן אדם שפחד ממני מכל ירושלים, חצי ירושלים מכירה אותי.

הייתי בן אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית ואף למעלה.

הרבה גאווה הייתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים, התיירשתי.

התחתנתי עם בחורה צעירה, אישה נפלאה,

ואחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולא ידעתי מה כואב.

תודה.

כן, לא צריך לחכות עוד שחס ושלום הקדוש ברוך הוא

מביא לבן אדם מחלה.

אפשר להישאר בריאים תמיד.

צריך רק להחליט שבראש השנה חוזרים בתשובה.

לא אחרי מכה, לפני.

חוזרים בתשובה וממשיכים לחיות טוב,

וגם מגדלים שתילים.

שיהיו עצים, יביאו פירות,

וזוכים גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

מה אכפת לכם שיהיה לכם גם עולם הבא?

פה זה 70 שנה, זה צ'יק צ'אק, קצר.

נצח,

אתם יודעים כמה זה נצח?

מיליארד שנה,

זה אפילו לא שנייה בנצח.

עכשיו תחשבו, צריך להיות בגן עדן לנצח,

או בגיהנום, לנצח.

מה עדיף?

אחד שאל אותי, תגיד לי, מה, מה, מה עושים בגיהנום?

אמרתי לו, כלום.

כלום.

תחשוב שיש לך רק כאב של שן אחת,

ואין רופא שיניים.

לנצח.

כלום, לא צריך כלום, שום תיאורים קשים. קל מאוד.

אם יש שם רק אחד נודניק ככה יושב לידך,

ורק מורח לך את היד על הפנים ככה,

ואתה לא יכול להוריד לו את היד.

ולנצח הוא עושה לך ככה.

ואתה רוצה להוריד לו את היד, ומחזיר עוד פעם. אתה עושה לו ככה,

ותישארו ככה כל החיים שלכם לנצח.

אפשר להיות בגן עדן לנצח.

כדאי.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

שלום, כבוד הרב. אני לא...

אפשר להגדיר את עצמי חילוני, אני אדם, כאילו, דתי, ממשפחה דתית.

כן?

אבל אפשר להביע את הרגשות שלי כלפי הרבה אנשים שגם מרגישים את אותו דבר, כן?

יש הבדל בין אנשים חילוניים לבין אנשים דתיים. אנשים חילוניים שבאים לפה ושומעים אותך,

אז הם מתרגשים,

ובתוך זה הם מקבלים על עצמם תשובה. כמו שהרב אמר, בהתחלה מספיק שיש ערעור תשובה.

אבל יש אנשים שהם דתיים,

ולחיות כאדם דתי,

ולראות דוגמה מה ההבדל בין אדם דתי לבין אדם חילוני שרואה טלוויזיה,

הוא מרגיש את ההתלהבות יותר מבין אדם חילוני שיגיד לך, עזוב, זה שטויות,

חוויתי את זה.

אני כאדם דתי יכול להגיד לך, תשמע, אני מתלהב מזה, זה כיף לי, זה טוב לי.

ואני לא יכול להבין פשוט את ההרגשה בין אדם חילוני לבין ההרגשה שלי.

כאדם דתי יש הרבה קשיים,

יש בתוכנו,

כי אני מכיר הרבה חברים שלי שעשינו הרבה דברים,

הרבה עבירות, כל מיני, לא אפרט אותם פה, כי זה לא מתאים.

אבל אני שואל,

כאילו, עד כמה הרמה יכולה להגיע,

דוגמה עכשיו ראש השנה והכול, והקדוש ברוך הוא מחכה שאנחנו נחזור בתשובה,

כן?

אז עד כמה הרמה, אם בן אדם למשל גזל את הרבים, גנב את הרבים,

אז אני יכול לבוא לקדוש ברוך הוא להתפלל?

וכל עוד לא החזרתי את כל מה שהיה וכל מה שמבחינת

בושות או מבחינת כל מיני דברים הוא יכול לבטא לי דוגמה,

בית משפט שגזר עליי או כל מיני דברים?

זהו, תודה.

בנוגע לגזל זה בעיה.

גזל חייבים להשיב.

אם לא משיבים את הגזלה אז אפילו אם אדם נפטר מן העולם הוא יצטרך לחזור בגלגול.

עכשיו,

נגיד שאתה חייב מיליון שקל

ועד ראש השנה אתה לא תשיג מיליון נחזיר.

אז קודם כל אתה צריך

לחזור בתשובה על זה שגזלת ולהתכוון שאתה הולך להחזיר.

זה שאין לך כרגע, אז קודם כל אתה רוצה להשיב את הגזלה, זה כבר תשובה.

זה עוד לא מספיק, זה עוד לא משלים אותה, כי צריך גם את המעשה של השבת הגזלה.

אבל צריך להחזיר,

חייבים להחזיר את אותו סכום שאתה חייב,

בלי ריבית,

בלי הצמדה.

אבל צריך להחזיר,

גם אם זה יתפרס לאורך זמן.

אם זה אדם שאתה לא זוכר, יכול להיות שגזלת מספר אנשים ואתה לא זוכר ממי,

זה לא פוטר אותך.

אתה חייב להחזיר.

איך מחזירים למי שלא זוכרים?

מי זה שאל על העיריון?

תשאל בעיריון.

אבל אני אגיד לכם.

בעיריון העיריון זה לא צריך להחזיר.

כן, אה? יש קיבורת שכנעת, הוא לא חייב לתשתית, הוא סתם עבד וצריך להחזיר להם את הקשר.

טוב, תכף נגיע לעיריון. רק רגע.

בינתיים, אם בן אדם

לא יודע למי הוא חייב,

הוא נותן את הכסף באותו שיעור שהוא חייב

לצורכי רבים.

ומן השמיים מגלגלים,

שאותם אנשים יזדקקו וייהנו מאותו כסף.

אבל הוא כלפי שמעיה יצא ידי חובה.

וחייב להחזיר.

לכן צריך להיזהר מאוד בגזלה,

כי זה דבר שחייבים בהשבה. מחילה לא טוען מספיק, אלא אם כן מי שאתה חייב לו, מחל לך על החוב.

אם אדם שהיית חייב לו מחל לך על החוב,

אז אתה לא חייב.

אבל אם הוא לא מחל,

אז יש לך בעיה, אתה צריך להשאיר.

לכן צריך להיזהר מכל מיני שימושים שהם אסורים.

יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים.

אדם שלוקח,

לדוגמה ממישהו, דבר מה שלא ברשות,

אפילו על מנת להחזיר,

זה גזל.

אתה לוקח מהחבר שלך את הרכב סיבוב ומחזיר. אתה מחזיר.

האוטו חזר לאותו מצב, אותו מקום.

נפלא. גזל.

אדם

עומד בתור לאוטובוס,

אחד עומד לפניו,

מזוודה מונחת לידו,

והוא במקום להחזיק את הסל שם אותו על המזוודה של השני.

זה שימוש שלא ברשות, זה גזל.

אדם שיושב ונשען על מכונית של חברו,

וחברו מקפיד.

לא כל אחד מוכן שישבו לו על המכונית,

ובפרט אם יש לו ג'ינס

עם חתיכות מתכת,

שאם הוא יושב והוא ככה מחליק, הוא שורט לו את האוטו.

שימוש כזה זה גזל.

אדם לוקח סיגריה בלי שאלות.

לוקח לאוט הסיגריה ואומר לו, יש לך אש?

זה גזלן.

אדם לוקח חטא של חברו בלי רשות, זה גזל. מטלפן בלי רשות, זה גזל.

צריך להחזיר.

דברים שבני האדם לא מקפידים בהם, זה לא גזל.

אם זה סוג דבר שאנשים לא מקפידים,

בסדר, אבל אם מקפידים,

אתה בבעיה.

לכן צריך לדעת ללמוד את הדברים בהלכות האלה.

זאת אומרת,

כל רשות ציבורית שמשרתת אותך, לדוגמה, עירייה

שנותנת לך שירותים לתמורה,

אתה לא יכול לגזול.

זאת אומרת, אדם לא יכול לגזול.

אדם לא יעשה דין לעצמו ויחליט שהוא עשה כך, אני אעשה כך. לא.

צריך לשאול שאלת חכם בכל מקרה ובכל עניין, בשביל לדעת מה מותר ומה אסור.

בדרך כלל, לרוב אסור,

אבל זו ההנהגה של בן-אדם לחברו,

שאנשים בכלל לא מודעים לזה.

יש כאלה שהולכים בשוק, טועמים מכל דבר,

גומרים את הארוחה בהליכה.

קצת ענבים לטעון, קצת שזיף, קצת פה, קצת שם, לא צריך לאכול יותר.

הכול לא טועם.

זה גזל.

וכן הלאה.

את זה צריך ללמוד.

כדאי לחזור לעולם עוד פעם גלגול בשביל קצת ענבים,

עוד פעם טיטולים, עוד פעם תיק אוכל, כיתה א', להתחיל מחדש,

בשביל כמה ענבים.

תקנה קילו ותלך עם שקית.

אבל אנשים לא חושבים.

חושבים שהעולם הפקר.

העולם לא הפקר, יש חשבון.

בשביל זה יש שולחן ערוך.

כמו שיש חוקים במדינה, מה מותר ומה אסור,

יש חוקים של הקב' ברוך הוא שברא אותנו,

מה מותר ומה אסור.

העולם לא הפקר, לכן יש שלוש השנה.

יום המשפט,

שבו הקב' ברוך הוא דן את כולם,

תרצה או לא תרצה,

תהיה בבית משפט או לא תהיה, הוא דן.

והגזר דין יוצא.

והשלוחים נאמנים למלא שליחותם.

מי שנשלח לתת מחלה, מי שנשלח לתת רפואה, מי שנשלח לתת עשירות,

או מי שנשלח לתת עניות וכן הלאה.

כל שנה יש גזר דין בבית דין של מעלה.

חכם מזדרז לפני המשפט,

מכין כל מה שאפשר,

מראה לפחות חרטה כנה ואמיתית,

משתדל לקבל על עצמו להשתנות לפחות בכמה דברים שהוא יכול ולעמוד בהם.

הנכונות הזאת שהוא מראה שווה בשביל להשאיר אותו עוד שנה.

ולא רק להשאיר,

אלא לשפר את מצבו גם. לתת לו כלים

שיסייעו אותו בשנה הבאה להתקרב לבורא עוד יותר.

אבל אם אדם עומד במרדו, במריו,

ולא אכפת לו, כמו שנה שעברה, כמו שנה שעברה,

הוא לא יודע מה קרה.

אומרים הרמב״ם והרמב״ן.

יש כל שנה דין.

כתוב, שלושה ספרים נפתחים.

ספרי צדיקים,

ספרי רשעים וספרי בינונים.

צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים.

רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר, לאלתר זה מיד, למיתה.

ובין עולים,

עומדים ותלויים

עד יום כיפור.

הם חזרו בתשובה לחיים, אם לא למיתה.

שואלים כולם,

איך זה רשעים גמורים נחתמים לאלתר למיתה? אנחנו רואים שממשיכים לחיות,

ואף אחד לא נפל בבית כנסת ומת.

אז איך זה המשנה אומרת?

לאלתר.

אלא אומרים הרמב״ן והרמב״ם.

יש מיתת שנים.

נאמר שנקצבו לאדם שיחיה 80 שנה.

כתוב יום המוות מיום היוולדו.

מיום שהוא נולד, נגזר באיזה שנה, באיזה יום, באיזה שעה ימות.

אז יש לו סך של חיים.

בגיל 13 הוא התחייב במצוות בר-מצווה והיא התחייבה בת 12 בת מצווה.

שנה ראשונה עשו עבירות, לא חזרו בתשובה. ילדים, ילדים, ילדים.

כן, ילדים, ילדים.

אבל מן התורה זה כמו בן 70 ובת 70.

מה זה ילדים?

מגיל 13 זה בר-מצווה, חייב במצוות.

לא חזר בתשובה.

הוא מסתובב באופניים בחוץ,

אז גוזרים עליו, אם הוא לא שב בתשובה,

סך שנים,

מורידים.

גיל 14 לא חזר, עוד סך שנים יורד.

גיל 16 הוא על ההונדה.

עושה רושם בשכונה, יש לו זמן תשובה, איזה תשובה.

מורידים לו עוד כמה שנים.

וכן הלאה.

פתאום בגיל 21 נפטר.

צעיר, בריא, חסון,

מה קרה?

לא, הוא לא נפטר עכשיו.

הוא כל שנה נפטר.

הורידו לו שבע, חמש, ארבע, שתים עשרה, שלוש.

זה מה שאומר הפסוק, רשעים

לא יחצו ימיהם.

ימיהם שמונים, מחצית ארבעים.

לא יחצו ימיהם.

הימים שהיה מגיע להם, אפילו למחצית הם לא מגיעים.

איפה הלכו?

איפה הלכו השנים?

כל שנה בראש השנה הורידו להם סך של שנים.

אז נחתמים ונחתמים לאלתר למיתה.

כמה מיתה?

שלוש, ארבע, שבע, 12 שנים מורידים.

ויש עוד מיתה,

לאו דווקא מיתה סופית, כמו שאנחנו רגילים.

כתוב עני חשוב כמת.

אדם נגזר עליו עניות.

שהוא יתמוטט מנכסיו, יפשוט

את הרגל,

וזהו,

ילך ממקום למקום לחפש אוכל.

עיוור,

חשוב כמת.

חסוך בנים, חשוב כמת.

מצורע,

חשוב כמת.

בעל ייסורין,

חשוב כמת.

כל אלה מיתות שנגזרות בראש השנה.

אז לאו דווקא מת סופית,

אבל לאחד מן העונשים האלה חשוב האדם הזה כמת.

והאדם יכול לצאת מכל הגזרות.

אם הוא שב בתשובה אמיתית לאלוקים,

הוא יכול להפוך את הגלגל לחלוטין.

אם

ראינו שיקום איש צרורות קדם ליוסה בן יועזר,

איש צרידיו בשעה קלה,

אף על פי שהיה רשע גמור,

אין אחד שלא יכול.

רק מה העצלות וכוח ההרגל והעייפות,

וזה שאתה רואה שכל שנה אתה חי בעצם,

זה שום דבר שמדרבן אותך להתעורר.

אבל אם באה מכה,

פתאום אדם מבין שאין מה לעשות.

עכשיו אין ברירה, צריך לפנות לבורא עולם,

לפעמים מספיקים, לפעמים לא.

החוכמה, למה לחכות עד שתקבל אזהרה,

אם אפשר לחיות בטוב עם הקדוש ברוך הוא מעכשיו?

אפשר להרוויח את החיים בשני עולמות.

כן.

אבל דוגמה למשל, לכדורי כיף בראש השנה.

ברור. אז אם הרב אומר

שכל מה שאדם עושה נגזר עליו, מראש השנה ועד ראש השנה,

אז גם הדברים האלה נגזרו. כמו שהרב אומר,

הפיגועים וכל הצרות שקורים,

בעם ישראל, זה נגזר, זה נכתב בשנה שעברה.

אז למה כדורגל נכתב בשנה שעברה?

שיהיה גם בראש השנה, כל הדברים האלה.

אז מה הטענה?

להפסיק את זה?

טוב.

לא כתוב

שישחקו בראש השנה, זו בחירה שלהם. כתוב מה יקרה להם בגלל שישחקו בראש השנה.

לבחור, האדם יכול בין טוב לבין רע.

הקדוש ברוך הוא אמר בתורה, לא תרצח.

אם הוא אמר לא תרצח, אסור לך לרצוח,

ואחד רצח.

אז הקדוש ברוך הוא אמר לא תרצח?

הקדוש ברוך הוא אמר לא תרצח.

אבל הוא לא מונע את האדם מלבחור

ברע או בטוב.

אם הוא בחר בטוב, יאכל שכרו טוב,

בחר ברע, יקבל רע.

הוא לא מונע, כי אם הקדוש ברוך הוא היה מונע כל אדם או מחייב כל אדם,

כולנו היינו רובוטים.

לא הייתה בחירה,

אז לא היה מקום בכלל לשאלות.

צדיק ורשע היו אותו דבר.

לאחד הוא גזר תהיה צדיק ולאחד הוא גזר תהיה רשע.

זה לא כך.

הם מרצון בוחרים לעלות למגרש, על זה הם יענשו.

חילול השם.

ביום הדין

הקדוש ברוך הוא דן אותם ומצפצפים עליו עם הכדור,

הם יקבלו עונש.

אף אחד לא ימלט מהעונש.

ועוד ביום כזה, עם הגרמנים

בראש השנה,

אתה מתאר לך מה יהיה?

אבל תעקוב, לקדוש ברוך הוא יש סבלנות.

תתבונן עם שעון של זמן ותראה מה יהיה בסופו של דבר.

הקדוש ברוך הוא מוותר?

לא.

כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו בני מי אב.

הקדוש ברוך הוא מוכן למחול ולסלוח למי ששב בתשובה.

מי שלא,

אין מחילה ואין סליחה ואין כפרה.

אתה מאמין כזה דבר?

בראש השנה יהודים

משחקים

ביום הדין.

תאר לך, אחד נכנס לפני שופט בבית-משפט,

השופט עכשיו אומר לו, תשמע,

אתה עומד עכשיו לגזר-דין, יכול להיות שלא תחיה,

אני מוציא אותך פה לתלייה,

ויכול להיות שתחיה.

והוא מוציא אבן ומשחק לו קלאס.

באמצע בית-משפט.

קופץ, קופץ מצד לצד.

מה אתה חושב ששופט יעשה עם אחד כזה?

אפילו אם לא היה מגיע לו עונש,

הוא ייתן לו עונש על ביזיון בית-המשפט.

עכשיו, זה בחדר קטן

שיושבת קלדנית

והשופט

וכמה עורכי דין, ועוד אולי טיפה קהל,

והוא לא יצא נקי משם.

אחד שעושה את זה בפרהזיה, בשידור חי, בטלוויזיה, בכל העולם, שהיהודים ממרים

את פי ה' ומורדים בו בראש השנה ביום הדין, משחקים לפניו כדורגל?

השמר החמא יהיה.

כן.

לפי דבריך,

מכבי תל אביב כרגע בליגת האלופות.

ליגת האלופות גלפו הרבה כסף. זאת אומרת, שנה הבאה אנחנו צריכים לבדוק שהם בליגה א', כל הקבוצה.

או בליגת העלובות.

או.

ואם לא, אז?

זה לא קשור לאליפות.

אתה צריך להבין. הם רצים אחרי כסף. לא, עזוב, עזוב. אל תתלהב מכסף ואל תתלהב ממצב. אבל הם כן, הם נושאים בשביל כסף. כל זה כסף.

שאלת אותי?

הקדוש ברוך הוא לא הולך כמו שאתה חושב.

לא מי שעשיר ומורד בו, אז הוא הופך אותו בשנה הבאה עני. לא.

פעמים הקדוש ברוך הוא נותן לו עוד יותר עשירות.

וזה העונש.

עוד יותר עשירות.

וזה עוד יותר עונש. למה? כי הוא שוכח בכלל שהוא צריך משהו לעשות.

זאת אומרת,

הלעיתהו לרשע וימות, כתוב.

הלעיתהו לרשע וימות.

בדיוק הפוך. מלעית אותו, מלעית אותו,

שוכח את בוראו ומקבל את העונש מלא.

זאת אומרת, אל תצפה עכשיו

ימינה-שמאלה.

אבל אף אחד לא יצא נקי מחילול השם. חילול השם זה הדבר הכי גרוע שיש. אין דבר יותר גרוע מחילול השם.

בחילול השם, כשאדם עושה בסתר לבד, זה איום ונורא.

כשהוא עושה בפרהסיה זה על אחת כמה מלחמות, וכשהוא עושה את זה לעיני כל העם ובשם העם היהודי בראש השנה,

מה נשאר?

זה בדיוק כמו יקום

איש צררות, וזה בדיוק כמו אותו דבר.

בדיוק אותו דבר. בסדר, אני מסכים איתך.

אבל אנחנו צריכים לראות כולם, כל הקבוצות,

צריכים לראות את העונש. עכשיו, אם נגיד אלסקוביץ' אני לא יודע מה,

זה של מכבי תל אביב,

בשנה הבאה עוד פעם ליגות האלופות, אז עוד פעם אצלו ביום כיפור.

בוא אני אסביר לך.

היה אחד, קראו לו חיים נחמן ביאליק.

הוא הזדעזע שהחליטו לשחק כדורגל בשבת.

אסרו לעשן בשבת כשצטרכו כבר לשחק בשבת, כי זה היה יום המנוחה היחידי.

אסרו לעשן בשבת, חיים נחמן ביאליק.

היה כופר.

הוא היה בחור ישיבה בהתחלה ומרד וכפר, והיה משכיל.

ואף על פי כן

לא הסכימו קיוסק לפתוח בשבת. אוי ואבוי.

בשבוע הקרוב,

היום, היום בלילה, יוצא עיתון נוסף

שכתוב בועטים בחיים נחמן ביאליק.

הם שהיו הראשונים שמרדו באלוקים.

שבת לחלל זה היה דבר איום ונורא.

והיום בריש גלר, אתה מבין, בלי כלום.

אתה מבין, לאיפה הגענו?

ומניפים את הדגל גם, אתה מבין, מול דגל גרמניה,

בראש השנה.

זה מה שחשוב ליהודים, הבנת?

כן, מה קורה? כבוד הרב, אמרת בחוכמה משפט מאוד מוסרי ומשפט מאוד צודק,

שרשעים לא יחצו את ימיהם.

אבל במציאות, מה שאנחנו רואים זה שלדוגמה, סדאם חוסיין מתקרב לגיל 70,

ארכי רוצח כמו דמיניוק

חוצה את גיל 80,

ערפאת מתקרב לגיל 80 ודומיו.

אז רציתי לשאול,

בין המציאות בת ימינו לבין המשפט המאוד מוסרי והצודק שאתה אומר,

יש הבדל.

תוכל לפרש לנו ולהסביר לנו ולהרכיב אותנו. קודם כול, אם שמת לב, גם אמרתי,

על עיתהו לרשע וימות,

פירושו של דבר שהקב'ה נותן לו עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

אדרבה,

כמה שהוא עוד ועוד, הוא יקבל אחר כך עונש עוד ועוד ועוד.

זה לרעתו.

ואם אתה זוכר גם שאמרתי קודם,

שרשעים שמתים וחצי מהם, טוב להם וטוב לעולם.

פירושו של דבר נעשית להם טובה.

אלה רשעים שהם עוד רשעים במצב טוב,

אבל יש רשעים,

רשעים שהקב'ה לא נותן להם את הפריווילגיה למות בקוצר ימים,

אלא שילעיט אותם עוד ועוד כדי שיקבלו עונש לנצח נצחים יותר.

הבנת?

כן, בבקשה, כאן, תעמוד.

ערב טוב.

קודם אמרת שבחור אחד לקח על עצמו ארבע מיטות בית דין.

נכון. איך הוא יכול לעשות דבר כזה?

שאלה יפה.

שם חרב למטה הפוכה,

מדליק מדורה,

תולה את עצמו על העץ ונשרף.

אז הוא עובר חנק,

שרפה,

נקרע חוט,

הוא נתקע בחרב,

זה גם הרג וגם סקלה.

הבנת, יוני?

לא כדאי לנסות.

כן, בבקשה.

כבוד הרב, יש לי שאלה לגבי שלושה אנשים שאני מכיר.

בן אדם אחד איבד את אחותו בגיל 17 מסרטן,

אחד איבד את אמא שלו בגיל 54 מסרטן,

ועוד איזו אישה איבדה את אמא שלה בגיל 87. שלושתם ירדו מאמונה.

פתאום אומרים, אם יש בורא עולם והוא טוב, אז כל אחד במצב שלו, אין, דנים אנשים משעת צערתם.

צערם. צערם, סליחה.

אבל זהו.

כאילו, אנשים ירדו לגמרי מאמונה.

ועוד שאלה אחרי זה,

אנשים, בוא נאמר חילונים גמורים, אפיקורסים,

חיים את החיים האלה, חיים עסוקים בחיים האלה, ולא חושבים שיש עולם הבא.

כאילו, לא מאמינים שהחיים מתחילים אחרי המוות.

ואז אני באתי והסבעתי להם לגבי נשמות, גלגולי נשמות,

ואנשים שעובדים מוות קליני, אם זה בניתוח או מוות אחר, וחוזרים לחיים, ומתארים שהנשמה עלתה מהגוף,

וחשו דברים,

ורובם חשו לאותם דברים, אור במנהרה, וחלק הרגישו גם ראו מלאכים בלבן, וכדומה.

ויש גם הכופרים האלה שעושים את הסיאנס. אז אם אין גלגול נשמות, ואין נשמות, אז מאיפה הם מעלים את הרוח ואת הנשמה כשמזיזים את הכוס?

אז לגבי שתי השאלות, אם אתה יכול בבקשה לענות.

יש קלטת שלוש שעות ורבע וחצי,

חיים לאחר המוות, ושם רואים את כל התשובות וכל השאלות.

לא נלאה את הציבור. אני יכול להראות גם פה כמה קטעים, סרטים כאלה שהכנו,

אבל יש היום את כל ההוכחות האלה באינטרנט.

יש בלי סוף אתרים היום על חיים לאחר המוות.

אפשר שם לקבל הכול מכל-כול.

ולא נלאה את הציבור.

איך אני יכול לשחרר אותך? לקחת קלטת

שנקראת האמת עומדת במבחן, ולראות להם.

אתה רוצה לראות קטע על דוגמה של גלגול נשמות?

אתם רוצים לראות רגע קטע?

לגבי השאלה הראשונה של החברים שלי, שבני המשפחה שלהם נפטרו,

איך אני יכול לחזק אותם למעשה? תראה, יש הרבה אנשים שנפטרו,

כמעט אף אחד לא נשאר,

וכל אחד מת מסיבה אחרת, וזה לא סיבה למסיבה.

לא, אבל אני אומר להם, לדוגמה, הנשמה סיימה את התפקיד. זה עניין של בורא עולם, זו הנהלת חשבונות של מעלה.

כל בן-אדם צריך לשלם על מעשיו, ואדרבה, מי שנפטר מן העולם

ומנקים אותו על-ידי ייסורים, יוצא מפה יותר נקי.

מי שמת בפתע פתאום והוא בריא, מצבו יותר גרוע.

אדרבה,

כשאדם סובל ייסורים,

נשמתו מזדככת,

יש לו מספיק זמן לחשוב על מעשיו ועל חייו,

ויש הרבה אנשים שזוכים גם לעשות תשובה ממצב זה, וזוהי המטרה בעצם.

יש כאלה שמבריאים, יש כאלה, לא, שנפטרים.

אבל כל התיקון שהם עשו בעולם הזה מועיל להם, לחיי העולם הבא.

וזה לא רק

אנשים סתם

נפטרים בייסורים,

אלא גם צדיקים גמורים נפטרים בייסורים.

אמר רבי יוסי,

הלוואי ואהם ממתי מעיים,

שמתי מעיים,

חולי מעיים,

צדיקים.

ייסורים של חולי מעיים,

זה מכפר ומתקן את האדם.

אז זאת אומרת, חכמים ידעו להעריך מה זה ייסורים.

כשאבא נותן סתירה לילד, אין כוונתו לעניש אלא לחנך,

אבל מה לעשות שהילד הגיע כבר לרמה כזאת, שהסברים בפה לא מועילים,

והגיעו אותו למצב כזה.

הוא גרם.

אם הוא חכם, אז הוא מבין וחוזר בו ונהיה ילד טוב.

ואם הוא לא מבין, הוא יידרדר יותר,

הוא יוצרח אחר כך לעונשים גדולים יותר.

אז חכם תופס את הכול בזמן.

כן. דבר ראשון, אני חייבת לומר ששמעתי

כמה קלטות אודיו, איך שאתם קוראים לזה,

וזה גם בכלל סיפור בפני עצמו, איך התחלתי לשמוע את הקלטות,

ואת הסגנון שלך אני כבר מכירה.

ואני חייבת לומר שאני ממש נהנית. זאת אומרת,

בזמן שיש לי זה לשמוע את אמנון.

ומאז ששמעתי, ואני הייתי בתור בחורה דתייה, אתה פתאום גולט,

פתאום איזה עושר יש בעצם,

וגרמת לי להיות יותר רגועה.

וכל פעם שאני שומעת הקלטות אני יותר צוחקת, ויותר, ובאמת,

דבר ראשון, אני רוצה לומר לך תודה רבה.

תודה. תודה. שהקדוש ברוך הוא נתן לך כאלה כוחות ואתה מנצל אותן לשם קידושי שמים.

הדבר השני, יש לי כמה שאלות,

ואין תוכל לענות לי עליהן אחר כך.

אומרים כאילו הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים.

זאת אומרת שבעצם כל מה שקורה לבן אדם זה בעצם מלמעלה.

או שגם אומרים, אין אדם לוקף אצבעו מלמטה,

אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה,

זאת אומרת שהכול בעצם קורה לבן אדם מלמעלה.

אז כמה בן אדם יכול כבר לעשות, לא בקטע של שכר ועונש. ברור שאם הוא בוחר טוב,

אז הוא מקבל על זה שכר, ואם הוא עושה רע, הוא מקבל על זה עונש.

אני שואלת בקטע,

האם עצם ההשתדלות של הבן אדם לגבי עשייה של איזשהו משהו מקדמת אותו יותר,

או שבעצם מה שמגיע לו יקבל,

או שבזכות זה שהוא מתאמץ הוא יותר יכול לקבל?

יש לך טעות.

טעות מתחילה, לכן את מתבלבלת.

מה שכתוב שאין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה,

נוקף אצבע פירושו שנכנס בו קוץ.

נקיפה

זו דקירה.

אדם לא נוקף אצבע.

לא יכול אדם להיפגע אפילו על ידי קוץ,

אלא אם כן הכריזו עליו מלמעלה.

זאת אומרת, לאור מעשיו,

הוא נתחייב בעונש

של נקיפת האצבע.

זה רק אחר שבית דין ישב ואמר שראוי הוא לנקיפה.

מה העומק?

כמה דם יצא?

מתי זה יחלוף?

גם זה נדון שם.

לכן אמרו שאין אדם נוקף אצבע.

אין דבר כזה מקרה.

הכול בחשבון מלמעלה.

אבל לפי מעשיו והשתדלותו של האדם, בין לטוב בין למותר.

זאת אומרת, לשאלתך, האם ההשתדלות מועילה לאדם? בוודאי. לא בקטע של מצוות.

בקטע של, זאת אומרת, אני מתאמץ למקצוע הזה. להשיג דברים בחיים. כן.

אם את רוצה להשיג דברים בחיים, לא תספיק ההשתדלות שלך בלבד.

אין בכוח ההשתדלות

לספק את רצונך.

זאת אומרת, צריך גם... אלא צריך גם סיוע מן השמיים שישלים את בקשתך.

ובואו נגיד, בן אדם עושה את כל ההשתדלות שהוא יכול,

ומשמיים לא רוצים שהוא ישיג את זה. נכון. כמו אחד שקונה פיס כל הזמן, משתדל,

קונה יותר,

קונה כפול, קונה פי שבע,

גמר את המשכורת ולא הרוויח.

ואחת, פעם אחת קנה וזכר.

זאת אומרת, לא ההשתדלות קובעת.

יש הרבה שהולכים למבחן,

עושים סמסטר,

רוצים להצליח, חלק כן וחלק לא.

חלק בכלל לא התאמצו וקיבלו,

וחלק התאמצו מאוד ולא הצליחו.

זאת אומרת, ההשתדלות זה חלק מחויב, כי על פי טבע אנחנו צריכים להשתדל. אין ניסים

בכל מעשינו.

יכולים לקרות,

אבל גם נקים מהזכויות למי שעושים.

אבל

אם בן אדם משתדל ותולה ביטחונו בשם,

הוא עושה גם מעשים שהוא ראוי שבגינם הוא יסויע מן השמיים,

אז הכל יושלם לטובה.

צריך להשתדל ממש את כל-כולו, או שמספיק שהוא שומע את זה? לא. לדוגמה, במזון, פרנסה, לא צריך הרבה להשתדל,

אבל זה תלוי במידת ביטחונו של האדם בקדוש ברוך הוא.

אדם שאין לו מספיק ביטחון, לא יעזור לו הרבה,

כיוון שהוא יפקפק באמונה,

כי הוא לא רואה את הכסף בה כפי שהוא חושב שראוי להגיע לו.

אז למה ש... אדם שהוא בעל ביטחון גדול יכול להמתין וזה יגיע,

כי המזונות קצובים לראש השנה ועד אחרית שנה,

וטיפה יותר לא יקבל, פחות יכול.

אם נשתנו מעשיו לרעה במשך השנה,

נגיד גזרו עליו בראש השנה עכשיו שהוא ירוויח 100,000 דולר,

אבל הוא אירע את מעשיו במשך השנה,

ובגין זאת הורידו לו 40,000 דולר.

אז ה-40,000 דולר האלה ילכו לקנסות, לרפורטים, לחובות, לכל מיני צרות שיתגעשו עליו.

אבל אם בן אדם היה בסדר,

הוא יקבל את ה-100,000 דולר שנגזר עליו בראש השנה.

אז זה אומר שאפילו אם הם גזרו לו, הוא עושה איזושהי השתדלות שהיא כאילו...

נכון. שצריך אותה, אבל לא לגמרי.

נכון, אבל זה שוב תלוי במידת הביטחון שלו,

כדי שלא יפקפק באמונה.

יש לי עוד שתי שאלות.

בבקשה.

בעצם כל תכלית החיים זה עולם הבא.

נכון.

עכשיו, גם באחת הקלטות ששמעתי עם סמי,

50-50,

הוא גם שאל את זה, ועדיין לא הבנתי את התשובה,

שאם בעצם תכלית החיים זה עולם הבא, והתורה בעצם נותנת כל כך מלא מצוות, והתורה כל כך ענקית והיא כל כך גדולה,

אז למה היא לא אומרת באיזשהו משפט ברור?

תכלית החיים, לא יודעת מה, זה עולם הבא.

למה צריך להסיק את זה כמסקנה

מעונש? פסוק. והנפש ההיא תחרט מהמאה. זאת אומרת שכמסקנה אתה צריך להבין את זה.

יכול להיות שאם זה היה כל כך ברור, אז אולי כל האנשים היו

יותר דתיים, או היום אנשים היו יותר מאמינים בעולם הבא.

למה המשפט הוא לא ברור?

בואי תקשיבי.

באמת, המטרה העיקרית זה העולם הזה.

מה פירוש המטרה העיקרית, העולם הזה? כי רק מהעולם הזה זוכים לעולם הבא. זה שמקבל שכר והוא התכלית,

הוא המיוחל,

זה מה שרוצה להעניק לנו הקדוש ברוך הוא,

זה התוצאה המבורכת שתגיע,

אבל מהעשייה החשובה שבאנו אליה כאן,

לעשות את רצון הבורא כאן.

לדוגמה,

משה רבנו, שהגיע לשיא השיאים,

שדיבר עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים, שהוריד את התורה מן השמיים ונלחם במלאכים והצליח.

משה רבנו, לפני שהוא נפטר, בין 120 שנה,

לא רוצה לצאת מהעולם.

למה אתה לא רוצה לצאת? אתה בן 120 שנה.

אתה הולך לגן עדן לשבת לימינו של הקדוש ברוך הוא?

אתה במעלה הכי גדולה?

למה אתה לא רוצה? הרי כל התכלית זה גן עדן מהעולם הבא.

שם אומר משה רבנו, אני נמצא כמקבל שכר,

ואני לא עושה כלום בעבור הקדוש ברוך הוא.

פה אני מוכן להישאר אפילו כציפור,

אבל גם בה יש מטרה בעולם הזה, וממנה מתגלה כבוד שמיים,

ועצם זה שאני יכול להיות בעולם הזה ולשרת ולשמש את הקדוש ברוך הוא,

זוהי עיקר התכלית של ביאתנו לכאן.

זאת אומרת, זה הדבר החשוב ביותר, שכל יום, כל רגע, כל חיינו, אנחנו יכולים לעשות דברים שהם לאין ערוך ולאין שיעור.

זו המתנה הכי גדולה שקיבלנו, שכר מצווה,

עוד מצווה.

עוד מצווה זה השכר הכי גדול שאפשר לתת על מצווה.

כי מצווה,

אם ישלמו לנו את כל חללו של עולם הזה,

לא שילמו לנו כהוא זה על מצווה אחת.

כי מצווה היא רוחנית-נצחית,

ושכר הוא גשמי-זמני.

אז אפשר לומר גם את כל המצוות וגם את המשפט?

כי הנה זה כול המשפט,

לא הבנת כנראה.

הקדוש ברוך הוא יכול להגיד שיש עולם הבא.

נגיד שהוא אמר, יש עולם הבא.

גמר, הוא אמר, יש עולם הבא, נגמר.

נו,

זה מה שמוכיח שיש עולם הבא?

הפסוק רק?

כן. אז אם כן, אז הוא אומר את זה, למען ייטב לך, וארכת ימים.

לעולם שכולו טוב, לעולם שכולו ארוך, מה צריך עוד? הוא אמר, הנה, פסוק אחד.

וכי אם אדם יעשה מצוות, אז ייטב לו, וייטב לו, וייטב לו,

והוא יאריך ימים, ויאריך ימים, ולא ימות אף פעם?

אפשר להגיד, למען ייטב לך, וארכת ימים,

שזה הולך בדיוק כפי מה שאתה עושה?

אז לא ימות אדם לעולם, אין דבר כזה.

אז מה זה למען יתב לך וארכת ימים?

אלא לעולם שקולו טוב, לעולם שקולו ארוך. הנה, פסוק אחד.

אבל לא מפה רוצה הקדוש ברוך הוא שנבין או נאמין.

הקדוש ברוך הוא אומר,

ונתתי גשמיכם בעיטם,

ועץ השדה ייתן פריו.

אני אראה לכם שהנחת תפילין ועיטוף בציצית

וקיום המצוות,

ואכלת ושבעת וברכת,

אני אראה לכם שזה מביא לכם שפע.

גשמים בעיטם,

פירות,

שלום מהאויבים,

אין מלחמות,

אין חיות רעות, אני אראה לכם.

ואם תעשו עבירות, אני מבטיח לכם,

צרות, מלחמות, מחלות, כל זה.

איך זה קשור, מצווה שהאדם עושה

לגרמי השמיים?

איך זה קשור לערפאת?

איך זה קשור לבן לאדן?

מה זה קשור לבנימליה התפילין?

זה קשור.

אומר הקדוש ברוך הוא, אתם העם היהודי,

המצוות שלכם מניעות את כל העולם כולו.

ולאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים,

כשעם ישראל הלך בדרכי המצוות, היה להם שקט, שלווה,

מאויבים, הצלחה, שגשוג, הכול.

עזבו את המצוות, עבדו את הבעל, עבדו עבודה זרה,

התרגשו עליהם מלחמות, צרות, מחלות, גלות,

חורבנות,

הכול.

גם באדם הפרטי, אתם רואים?

ניסים היה גיבור,

יום אחד הקדוש ברוך הוא החליט,

הצטמק ל-47 קילו.

החליט לשוב בתשובה, עוד פעם מתחיל לפרוח מחדש.

הקדוש ברוך הוא מראה מצוות,

תורה ומצוות,

תשובה ומצוות,

זה מה שמשנה את הכול.

זה העם שלנו זכה, זה רואים וחוש.

מי שרוצה לראות,

מי שלא רוצה לראות, לא רואה.

עכשיו, צאי וחשבי.

שום עם,

שום אומה ושום לשון לא מבטיחים בתורות המזויפות שלהם

שכר בעולם הזה.

כולן מבטיחות רק עולם הבא.

הקדוש ברוך הוא אומר, לא.

אני אבטיח לכם עולם הזה,

ומזה שתראו שאני מקיים בעולם הזה,

אז תבינו מה יש בעולם הבא.

זה ההבדל.

אצלהם מבטיחים להם כך וכך מתנות למתאבד,

וכך וכך זה,

הכול דיבורים.

פה בעולם הזה אתם יכולים להראות לנו משהו? לא.

רק אצלנו התורה מבטיחה פרשיות שלמות,

מה יקרה אם נשמור את המצוות ומה יקרה אם לא.

זה תורת אלוקים חיים,

כי רואים בחוש.

הנה הבטחה, הנה קיום. הנה הבטחה, הנה קיום.

שתיים אחרונות ברשות הציבור.

כן. אחת. די, נשאר אחת.

תפילות.

בעצם הקדוש ברוך הוא מושלם והוא אינסוף.

אז למה אנחנו בעצם צריכים להתפלל?

הרי הוא לא זקוק לנו, אנחנו זקוקים לו. נכון. בדיוק אמרת הכול. אתה לא מתחבר לתפילה. בוא נגיד אתה בא לתפילה ואתה לא מחובר לתפילה.

אז למה בן אדם בעצם צריך להתפלל?

את צודקת.

אדם שלא מחובר,

אז למה הוא מבקש?

בגלל שהאדם המבקש, הוא נצרך.

את הולכת לעירייה, את רוצה הנחה.

את לא מחוברת לראש העיר.

אבל מה לעשות? צריך לבקש ממנו הנחה בארנונה.

אין כסף.

מחוברת או לא, הוא הכתובת.

את רוצה שיקלו עלייך את המסים? אין ברירה, צריך לפנות למס הכנסה.

את רוצה כל דבר שאת רוצה?

את פונה למישהו, הוא ממונה על זה.

אין מה לעשות.

אין בכוחך להושיע את עצמך.

את תלויה בו.

מחוברת או לא,

זו בעיה שלך.

אבל אין לך חוץ ממנו ואין לך עוד מלבדו.

עדיף

שתתחברי אליו.

לכן כתוב, קווה אל השם,

חזק

ויאמץ ליבך.

בקווה אל השם.

מה זה קווה?

מה זה תקווה?

מלשון קו.

קו, יש ביני לבין בוראי קו.

תקוות השני שרחב הוריד הדרך, החלון,

ירדו על זה יהושע וכלב.

תקווה זה לשון קו.

אני מקווה לשם, מה זה מקווה? מחובר אליו בקו.

אם אני מחובר אליו בקו, יש תקווה.

אם אני לא מחובר,

אז למה אני מקווה?

לא יקרה שום דבר.

לכן, תפילה מחברת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

ובתורה כתוב, ולעובדו בכל לבבכם.

מה זה בכל לבבכם? איזוהי עבודה שבלב.

זאת תפילה.

ואשריו שמישהו יודע להתפלל לבוראו.

ילד לא מבקש מאביו ומאמו,

עיניו תלויות עליהם. מי יכול לפרנסו? מי יכול להושיעו? רק הם.

אז הוא בא בתחינה לאבא, אבא תקנה לי,

אמא תקנה לי.

למה הוא בא בתחינה?

כי הוא יודע שבלעדי זה הוא לא יקבל.

אם הוא יבוא ויגיד אבל, תן לי, תן לי,

הוא לא ייתן לו.

אז עדיף לדעת ללמוד להתפלל לבורא.

התפילה צריכה להיות בתחנונים,

והסיכויים שלך גדולים ורבים. תודה.

תהיי בריאה.

אני רוצה להגיד לכם שיש כמה סגולות, בעזרת השם,

ביום הדין

להשתחרר מעונש או מדין קשה.

איך משתחררים?

כתוב שמי שנכנס ראשון לדין,

יוצא זכאי.

כתוב מלך וציבור. מי נכנס ראשון?

מלך

וציבור אחר כך.

מי שנכנס ראשון לפני

שיהיה אחרון אב,

יוצא זכאי.

שופט שיושב בדין,

שומע עוד עבירה, עוד עבירות,

עוד עבירות, עוד עבירות. הציבור, זה גם עבירות, זה גם עבירות, זה גם עבירות,

נהיה אחרון אף.

מי שבא יותר מאוחר, השופט כבר עצבני, וואי וואי וואי.

מי שנכנס ראשון, מצבו יותר טוב.

איך זוכים להיכנס מהראשונים?

אה, אי אפשר להתפלח.

איך זוכים להיכנס ראשונים?

מי זוכה להיכנס ראשון?

מלך וציבור, מלך קודם.

מלך ומשרת את הציבור, הוא שליחם של הציבור.

מי שעושה למען הציבור הוא נכנס בין הראשונים.

כיוון שהציבור תלויים בו,

הוא לא נידון כיחיד, הוא נידון כרבים.

מי שבא לעירייה כיחיד לבקש משהו, לא מתחשבים בו.

אבל אם בא יושב ראש הוועד,

יושב ראש השכונה,

אם בא עם קבוצה,

כוחם יפה יותר מן היחיד.

מי שבא בשם רבים,

נכנס.

מי שהציבור זקוקים לו,

יש לו אפשרות להיכנס ראשון.

מי שהרבים תלויים בו, נכנס ראשון.

מי שעושה למען הרבים, נכנס ראשון.

כל אלה, יש להם זכות הרבים, זכות הרבים, נכנסים ראשונים.

אחד שהוא שליח של רבים, נכנס בשם הרבים.

איך הופכים להיות כאלה?

פשוט מאוד, עושים למען הרבים.

מה אנחנו כבר יכולים לעשות למען הרבים?

כן, מדי פעם אנחנו עושים פה חסד, שם זה.

אבל זה, מדי פעם.

מי עושה באופן קבוע למען הרבים?

מי כל הזמן משרת את הרבים?

מי כל הזמן תומך ברבים?

אין הרבה אנשים כאלה.

מדי פעם כן.

אבל אני אתן לכם דוגמה.

ארגון שופר זה ארגון שעושה למען הרבים ללא הפוגה.

עד היום, ברוך השם, השם זיכה אותנו, ובזכות התורמים של משך כל השנים חילקנו

עד היום 14 מיליון קלטות ווידאו וסידי חינם.

וזה גם חלק מהקלטות שמסתובבות,

ושמעתם פה שיש כמה שנהנים מהן.

זאת אומרת, היום זה נמצא כבר בכל העולם.

אבל אנחנו לא עושים רק את זה, ברוך השם, אנחנו גם עושים

דברים נוספים.

יש לנו גם שני אתרים באינטרנט,

שנכנסים כל יום כ-6,000 איש.

6,000 איש ביום זה הרבה, קרוב ל-200,000 בחודש.

ויש שם דברי תורה וקלטות בחינם, ווידאו,

ופרשת השבוע,

ושאלות ותשובות, ומה שרוצים.

וגם בזה אנחנו לא מסתפקים.

יש לנו גם משאיות,

משאיות שיוצאות לשטח

ומעוררות אנשים לשוב בתשובה ולחלק חומרים וכו'.

וגם בזה אנחנו לא מסתפקים.

עוד מעט,

בחודשים הקרובים, היום זה כבר יצא החוצה,

הפורמט הראשון,

אנציקלופדיית שופר יש.

מה זה אנציקלופדיית שופר? יש את כל הקלטות וידאו

ואודיו

שלי עם כל המלל של כל הקלטות,

שזה למעלה מ-500,

נמצאים ב-DVD אחד,

עם מנוע חיפוש. אתה שואל אותי שאלה, אני עונה לך בסרט.

מדהים.

מדהים. אין דבר כזה עוד.

ודבר ראשון,

שבע שנים עובדים על זה.

ברוך השם, גמרנו את זה עכשיו, את הגרסה הראשונה.

היא עכשיו יוצאת בימים הקרובים לאלה שתרמו מניה בשביל שיהיה הדבר הזה,

והם הראשונים שבודקים את הגרסה הראשונה.

אנחנו נתקן אותה בהתאם,

ואחר כך תצא גרסה ראשונה לציבור.

גם בזה אנחנו לא מסתפקים.

יש ציבור שלצערנו הרב לא יראה קלטות, לא ישמע אותן, לא ייכנס לאינטרנט. הוא רחוק, רחוק, רחוק.

מה עושים עם כאלה?

מוציאים להם עיתון,

עיתון שנקרא שופר ניוז.

עיתון

כללי, ישראלי, חילוני לכל דבר.

אבל בין השיטין יש שם גם יהדות.

לא מתביישים להגיד גם דברים יהודיים ויהדות.

ואם צריך לכתוב בכותרת ראשית, היום הרס עולם,

במקום היום הרת עולם,

אז אולי זה עורר כמה יהודים

להתבונן על גודל הנזק שנעשה לנו מחילול השם בראש השנה.

בידיעות לא תראו דבר כזה, ובמעריב גם לא.

על הארץ אין מה לדבר.

אבל שופר ניוז יכול להגיד את זה.

עיתון שמחולק ב-100,000 עותקים

ועושה, ברוך השם,

רעש גדול

בכל הברנז'ה. זה מחולק

באזורים כאלה שצריכים זאת.

לא רק זה, הוצאנו גם עיתון נוסף לדתיים וחרדים שנקרא ארבע כנפות.

ושם יש הרבה דברי תורה, ויש שם הרבה התעוררות. ומהעולם היהודי, מה מתרחש, וגם אספקטים יהודים יותר.

ויש עוד.

כתוב שתפילה ותשובה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

כן, הנה, הוא רצה כל הזמן לשאול. תן לו רק אפשרות לשאול כאן.

כן, תהיה מוכרח.

או, או, או.

כבוד הרב. שאלה קצרה, כן.

קצרה ארוכה.

אני רוצה, רציתי לשאול אותך, שרשום בסידור,

לפעמים רשום בלשון נקבה, ומברכים את שמך, כאמור, וחלט, וסבלת. כבר דיברנו על זה פעם, לא צריך לחזור כל פעם.

מתי דיברת על זה? מה, אתה לא זוכר?

לא זוכר.

כל מה שנאמר בלשון נקבה לך, זה בסוף פסוק או באתנחתא.

כל מה שכתוב לך, זה לא בסוף פסוק באתנחתא.

אוקיי. עכשיו אני יכול לשתף אותך במשהו קטן? קטן. מחילה.

הייתי בהרצאה האחרונה שלך בחולון,

ואמרתי לך, אם אתה זוכר אותי, שאימא שלי ראה. אמרת לי לכבד אותה, כיבדתי אותה. טוב. סבבה?

כיבדתי אותה. עכשיו 12 שבתות אני שומר, ברוך השם. ברוך הוא, ברוך שמו. כיבדתי אותה.

נסעתי אפילו שבת, עשיתי שבת שמה.

היא כיבדה אותי,

בישלתי, עשיתי, הדליקה נרות, הכול. לקחה כל יום על עצמה נטילת ידיים בבוקר, ולהדליק נרות שבת. ברוך השם, אתה רואה? זכית. עכשיו, עכשיו,

אבל אתה רואה, תכל'ס, אנחנו דיברנו ביני לבינה,

ולא, אין כל כך קשר.

עוד לא, לא חשוב. אני לא חייב לאהוב, כאילו, גם לא לשנוא, אבל לכבד. בדיוק, בדיוק. תודה, כבוד ירושלים. תהיה בריא ובהצלחה.

כן, הנה, פה באמצע.

תודה רבה.

אנחנו יודעים שהיהודים מחולקים לשלושה צדיקים, בינוניים ורשעים,

ואני חושב שרובנו פה בינוניים.

רציתי לדעת, הלוואי.

ברובנו.

כן.

ואני רציתי לדעת, אדם חושב שהוא סך הכול בסדר.

כשעולה לשמיים, פתאום מתברר שהמציאות,

איפה הוא ואיפה מה שקורה באמת.

איך אנחנו יכולים לדעת איפה אנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא?

יש לי קלטת שאני מסביר את זה על פי רבנו תם.

אם אדם רואה שהמשיכה שלו היא לדברי תורה ומצוות,

זה אומר שהוא צדיק.

כי אם הוא רואה שהוא נמשך לחומר, לגשמיות ולרחוב ולענייני האבלים,

אז הוא לצערנו הרב לא צדיק.

איפה המשיכה של הבן אדם? זה קובע איפה הוא נמצא.

זה בקצרה.

נו, הנה פה הבחור שיכן, כן? תן לו, תן לו פה.

כבוד הרב, אני רוצה לשאול שאלה

לגבי אם במצב של היום, שקשה מאוד לשמור את המצוות בדור שלנו,

אם אתה אדון טיפה על הקטע של בין להיות שוגג למזיד.

ומה שאני מתכוון זה,

לדוגמה, שאם יהיה איזה מלך

ויהיה לו איזה משרת, ואותו משרת יבוא וישרת לפניו,

ויפיל פתאום, לא יודע, את הקנקן של היין עליו,

אז המלך יתעצבן. אבל אם הוא יעשה את זה עוד פעם ועוד פעם,

אז החומרה תהיה יותר גדולה.

נכון. מאשר למשרת, לדוגמה, המלך ישלח עליו שליחים,

פשוט לא הגיעו, לא בבית או לא יודע מה.

אז זה מה שרוצה שביכרון תענה לי. ביכרון גם, זה כמו, פעם לימדו אותי הלכה,

שאסור באמת,

בנוחיות, לחשב על דברי תורה. ומאז שלימדו אותי, כל פעם נכנסתי לשם,

כל ההלכות, הגמרות, הכול נכנסתי דווקא שם.

יש עצה, אל תיכנס.

בכל אופן,

תמיד יצר הרעה מתלבש על הבן אדם בעניין של המצוות.

זה תמיד.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, המלחמה שלנו זה לשים על לבנו את דברי התורה ולהשתדל להילחם.

אפשר להילחם, אפשר להסיח את המחשבה,

אפשר לעשות כל מיני פעולות, ואפשר להגיע לאיזו עובדה שצדיקים מצליחים,

כיוון שהם רוצים באמת.

שוגג מצבו טוב ממזיד, זה ברור, ולא צריך דוגמאות ומשלים.

אבל מי שחושב ששגגת

שגגת תלמוד שגגי, לא.

שגגת תלמוד זדון.

אדם שלא ילמד בשביל לא לדעת שיחשב שוגג, זה זדון.

אז לכן צריך ללמוד,

ואז לא הופכים להיות לא מזידים ולא שוגגים.

כן.

מי מוכן לקבל על עצמו מצווה קלה שעליה מבטיח אליהו הנביא,

שמי שיקיים אותה הוא בן העולם הבא?

מה הוא אומר?

תנא דבאליהו, כל השונה הלכות, שתי הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

מי מוכן

לקבל על עצמו שתי הלכות כל יום בשביל שיהיה בן העולם הבא, שירים את היד.

אשריכם לחיי העולם הבא, איזה זכויות לראש השנה, איזה זכויות.

עם ישראל חי, ברוכים תהיו. טבעה וחתימה טובה.

שלום, כבוד הרב. אני לא, אפשר להגדיר את עצמי חילוני, אני אדם כאילו דתי ממשפחה דתית, כן?

אבל אפשר להביע את הרגשות שלי כלפי הרבה אנשים שגם מרגישים את אותו דבר, כן?

לראות דוגמה, מה ההבדל בין אדם דתי לבין אדם חילולי שרואה טלוויזיה,

הוא מרגיש את ההתלהבות יותר מבין אדם חילולי שיגיד לך, זה עזוב, זה שטויות,

חוויתי את זה.

אני כאדם דתי יכול להגיד לך, תשמע, אני מתלהב מזה, זה כיף לי,

זה טוב לי.

ואני לא יכול להבין פשוט את ההרגשה בין אדם חילוני לבין ההרגשה שלי.

אפילו אדם יכול להגיע לשפל המדרגה,

ככה הוא היה במצב מדורדר.

כשהוא מגיע לחושך,

הקדוש ברוך הוא יכול להיות דווקא האור שם.

כשהוא נופל נפילה גדולה,

זאת יכולה להיות התחומה שלו.

לעולם לא התייאש אדם עם מצבו.

אין מצב שיש בו ייאוש.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-777779-036-77777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net