מוכן ללכלך - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שלום, רציתי לשאול שאלה,

איך הקדוש ברוך הוא יכול להביא נס?

ורציתי לדעת אם הוא יכול לשלוח לי נס, לעשות לי נס.

רק רגע, רק רגע, רק רגע, רק רגע, אין טבע, הכל נס, אומר הזוהר הקדוש,

מי שנופח, מתוכו נופח. אני לוקח בלון,

מנפח את הבלון,

מה יש בפנים? נפיחה שלי בתוך הבלון.

השם נפח בנו נשמת חיים,

יש בנו חלק אלוקה ממעל.

הוא נצחי, גם הנשמה נצחית.

ואני שואל שאלה,

בן אדם מוכן להתלכלך את החליפה, את המכונית, להפסיד את הערב הגדול ביותר, שיכול סוף סוף להוכיח לכולם כמה הוא מוצלח.

כל זה בשביל להציל חיי אדם שהוא לא ידע אם זה יהודי או גוי,

אם זה דתי או חילוני, לא, כלום.

ראה בן אדם שנופל,

היה יכול ללכת, שמישהו אחר יעצור וייקח אותו. הלב שלו לא נתן לו.

מה הוא עשה?

עשה מצווה גדולה, להציל חיי אדם. אם זה יהודי, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

האם היינו עושים גם אנחנו כמוהו עוצרים על מנת להציל אדם,

או שהיינו הולכים לחתונה?

כמה אנחנו נהיה מוכנים בשביל להציל את הנשמה שלנו?

מה אתם מוחאים כפיים? החיים שלכם נגמרים ואתם מוחאים כפיים?

קלטות מס' 382-383, מוכן ללך-לך.

בונצוואר, משיח' זמין.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

לראות כל כך הרבה יהודים בלאון,

באחדות נפלאה,

מכל קצוות הקשת, מתאספים יחדיו לשמוע דברי תורה זה מראה מרנין והלוואי וימשיך כך באחדות תמיד.

הרבה אנשים למעשה מעדיפים בחיים שלהם היום-יומיים את העולם הזה מאשר את העולם הבא,

כיוון שאנחנו רואים שהרבה אנשים רצים אחרי עניינים חומריים,

משתדלים להשיג יותר בעולם הזה מעמד וכבוד,

עושר וכבוד.

ולעומת זאת, החיפוש אחרי דרכים כדי להגדיל את השכר לחיי הנצח מהעולם העליון שאליו אנחנו עתידים לבוא,

מעטים הם האנשים שרצים אחרי זה.

והטענה היא פשוטה, יצר הרע משלם תמיד מזומן,

יצר הטוב בתשלומים.

כשיש מזומן ויש תשלומים או צ'ק דחוי, תמיד מעדיפים את המזומן.

אדם עושה עבירה, נהנה מיד.

זה לא דחוי.

אדם מניח תפילין, אין שכר עכשיו.

אדם מתעטף בטלית, אין שכר עכשיו.

אישה לובשת צניעות, היא מרגישה הגבלה,

וכן על זה הדרך.

אז ליצר הרע יש כלים יותר גדולים בשביל לנצח את האדם ולמשוך אותו לעולם הזה ולהשכיח ממנו את העולם הבא.

אבל גם ליצר הטוב יש כלים,

רק לא תמיד מודעים מהם הכלים.

אז בואו ניתן דוגמה אחת.

יהודי מקבל הזמנה לחתונה מאוד חשובה.

אחרון החברים שלו מבית הספר סוף סוף מתחתן בגיל 50. בחתונה יהיו כל החברים של הילדות,

והוא כבר הספיק בינתיים להתעשר, עושר גדול,

חברה מפורסמת בכל העולם, טבעת יהלום גדולה,

שעון מזהב 250,000 דולר,

שרשרת כמו שצריך,

מכונית מרצדס אחרונה.

יש סיבה לבוא לחתונה בשביל שיראו כמה הוא הצליח להתקדם במשך החיים מאז שהוא עזב את בית הספר.

הוא לבוש כמו שצריך בנוסע באוטוסטרדה לכיוון החתונה.

אבל בדרך, כשהוא נוסע על מאה עשרים,

הוא רואה פתאום בן אדם שהאוטו שלו מחליק לתעלה,

האוטו עושה כמה סיבובים,

הבן אדם נזרק מן הזכוכית החוצה,

פצוע, שותת דם, שוכב בצד,

והוא חולף ועוברת לו המחשבה בראש.

האם לעצור כדי להציל את האדם הזה,

אם אפשר בכלל,

או להמשיך

לחתונה ולא לפספס את האירוע החשוב הזה?

שבריר שנייה,

והוא מחליט לעצור.

הוא עוצר,

יורד למטה, הוא רואה אדם שם שוכב,

הראש שלו שמוט הצידה, כולו מלא דם.

הוא מעמיס אותו על הכתפיים,

מכניס אותו למרצדס, החליפה שלו מתלכלכת, כולה דם.

המושבים החדשים והיקריים נתלכלכים בדם.

נוסע לבית החולים,

בבית החולים מקבלים אותו מייד,

טיפול נמרץ,

אומרים לו נא להמתין.

הוא אומר, אני רוצה ללכת, יש לי חתונה חשובה.

אומרים לו, תחכה, אתה חייב להמתין עד שהמשטרה תמלא דוח מה היה.

מגיעה המשטרה באיחור של שעה,

ממלאה דוח מה הוא ראה, מה קרה, מה עשה.

לאחר מכן אומרים לו, נא להמתין.

הוא ממתין.

בשתיים בלילה יוצא הפרופסור מחדר הניתוח ושואל,

מי הביא לכאן את הגופה?

אומר, אני.

אומר לו, זכית, הצלת חיי אדם.

הוא הולך הביתה עייף,

מאוכזב קצת, שהחמיץ את החתונה, אבל שמח מאוד שהוא זכה להציל חיי אדם.

מתקלח,

נזרק במיטה עייף.

בתשע בבוקר הוא מקבל טלפון ראשון.

מעבר לקו חבר שהיה בחתונה,

והוא אומר לו,

איזה טיפש אתה,

הפסדת את החתונה הכי יפה שהייתה,

מי היה שם,

איזה תזמורת, איזה אוכל, איזה ריקודים, איזה חוויה.

וכל זה אתה פספסת, למה לא באת?

הוא אומר לו, אני אגיד לך את האמת.

נכון,

לא אכלתי בורקס, לא אכלתי טחינה,

לא רקדתי, לא שרתי,

אבל עשיתי משהו קצת יותר חשוב.

הצלתי חיי אדם.

ואני שואל שאלה.

בן אדם מוכן להתלכלך

את החליפה, את המכונית,

להפסיד את הערב הגדול ביותר שהוא יכול סוף סוף להוכיח לכולם כמה הוא מוצלח,

כמה הוא חשוב.

כל זה בשביל להציל חיי אדם שהוא לא ידע, אם זה יהודי או גוי,

אם זה דתי או חילוני, לא, כלום.

ראה בן אדם שנופל.

היה יכול ללכת, שמישהו אחר יעצור וייקח אותו.

הלב שלו לא נתן לו.

מה הוא עשה? עשה מצווה גדולה,

להציל חיי אדם.

אם זה יהודי,

כל המציל נפש אחת מישראל,

כאילו הציל עולם מלא.

האם היינו עושים גם אנחנו כמוהו עוצרים על מנת להציל אדם,

או שהיינו הולכים לחתונה?

מה אתם אומרים?

היינו עוצרים או ממשיכים?

עוצרים.

ומה עם כל ההנאות של אותו ערב, השמחה, והכול שאנחנו מפסידים ולא יצלמו אותנו בפוטו ולא יישאר שום דבר?

מוכנים לוותר?

וזה בשביל להציל חיים של אדם אחר.

כמה אנחנו נהיה מוכנים בשביל להציל את הנשמה שלנו?

האם אנחנו באמת מוכנים להציל את הנשמה שלנו?

בשביל מצווה אחת, להציל חיי אדם אחר, אנחנו מוכנים לעצור ולהפסיד את הערב הכי מהנה.

בשביל הנשמה שלנו אנחנו גם מוכנים להשקיע כל כך הרבה.

האם אנחנו מוכנים להתלכלך אפילו,

להתאמץ, דפיקות לב, מתח, לחץ בשביל להציל את עצמנו?

הרי יש שתי דרכים.

כשאדם יוצא מהעולם הזה,

ואני מקווה שברור לכולנו שאף אחד כאן לא נשאר,

כשיוצאים מהעולם הזה יש שתי דרכים,

או שהולכים לגן עדן או שהולכים חלילה לגיהינום.

בכל אופן,

כשצריך לצאת מכאן הולכים לאחד מן המקומות. מי שהכין את עצמו אשרה ואשרה חלקו,

מי שלא הכין את עצמו,

הפסיד את חייו.

אז הוא רקד ואכל ושתה,

והיה לו הרבה קול טו,

אבל בסוף כולנו הופכים להיות מאכל לתולעים.

אף אחד לא נשאר כאן.

אז מה התכלית שהאדם בא לעולם?

מה המטרה שהאדם בא לעולם?

אז בואו אני אראה לכם רק חשבון אחד קטן.

מה זה נקרא מצווה אחת של התורה?

כשאדם לומד תורה, מה המצווה?

יש הרבה בני נוער וגם מבוגרים שאומרים, אם אני אלמד תורה, מה יצא לי מזה?

אני אשב, אני אלמד תורה כל יום בישיבה או בכולל, מה יצא לי מזה?

אין מזה הרבה כסף, אין מזה הרבה דברים.

אני אגיד לכם מה החשבון האמיתי של זה.

אל תיבהלו, זה חשבון גדול,

אבל אשריו של מי שזוכה ללמוד תורה.

דבר אחד מן התורה שקול כנגד כל התורה כולה, כך כתוב בגמרא בירושלמי במסכת פאה.

זאת אומרת,

הגאון מווילנא אומר שמילה אחת של תורה שאדם לומד,

זה שקול כנגד כל התרייג מצוות של התורה.

אם אתה שם פה מילה אחת של תורה,

בצד השני את כל התרייג מצוות, 613 מצוות,

זה שקול.

הזוהר הקדוש אומר, אות אחת מן התורה שקולה כנגד כל התורה כולה.

לא מילה, אות.

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, עשה חשבון כמה אדם לומד במשך דקה אחת,

כמה הוא יכול ללמוד דברי תורה.

לומד וקורא,

הגיעה לחשבון 200 מילים בדקה.

כל מילה בממוצע ארבע אותיות.

ארבע אותיות כפול 200, 800 אותיות,

כשכל אות זה כנגד תרייג מצוות.

זאת אומרת, אם שמים אות אחת פה של תורה שלמדנו ושמים 613 מצוות, זה שקול.

800 שמים פה לימוד בדקה,

כפול תרייג מצוות, יוצא כחצי מיליון מצוות בדקה.

אם לומד שעה זה כפול 60. 30 מיליון מצוות בשעה של תלמוד תורה, 30 מיליון.

המשנה באבות אומרת, מצווה גוררת מצווה.

הרב עובדיה מברטנורה על המקום מסביר,

כל העושה מצווה ומתענג שמח בשעת עשייתה זה עוד מצווה.

הלומד בשמחה זה שתי מצוות.

60 מיליון מצוות בשעה למי ששמח.

מי שלומד ויש לו קצת צער,

יש לו כאב ראש, כאב בטן,

עייף מאוד, והוא בא ללמוד.

כמה מגיע לו?

אם הלומד בשמחה פי שתיים,

הלומד מתוך צער כמה?

אומרת הגמרא, פי מאה.

זאת אומרת,

אם הגענו ל-30 מיליון,

אנחנו עכשיו נמצאים בשלוש מיליארד מצוות.

שלוש מיליארד מצוות לשעה אחת של תורה.

כל זה שאמרנו זה מי שלומד ביום חול,

אבל מי שלומד בשבת,

אומר הבן איש חי,

אני לומד בשבת פי אלף.

30 טריליון מצוות בשעה.

30 טריליון מצוות בשעה,

וזה מי שלומד בשבת לבד.

אם הוא לומד עם חברותה,

אז זה כפול שתיים.

אם הוא לומד בציבור,

זה כפול הציבור.

ואם הוא לומד

בשעה שאף אחד לא לומד,

אם הוא קם בלילה ולומד, אף אחד לא לומד, כולם ישנים,

הוא נוטל שכר כנגד כולם.

זה חשבון של לימוד תורה של שעה אחת.

על מצווה אחת שיהודי עשה בעולם הזה,

אם ייתנו לו את כל העולם כולו מתנה,

זה לא שכר שמגיע לו בשביל מצווה, מגיע לו הרבה יותר.

אי אפשר לשלם על מצווה בעולם הזה גם אם ייתנו לו את כל העולם הזה שלו.

למה?

כי העולם הזה זה זמני, 70-80 שנה,

אחר כך יוצאים, לא נשאר כלום.

המצווה זה דבר רוחני, נצחי, זה לנצח.

אי אפשר לשלם על דברים שעושים לנצח שכר שהוא זמני.

לכן השכר מעוטד לצדיקים רק בגן עדן.

לנצח נצחים.

פה בעולם הזה אי אפשר לשלם שכר,

בהיה עלמא ליקה אגרא. אין שכר בעולם הזה לשלם.

עכשיו תצאו ותחשבו כמה שכר יש למי שלומד תורה כמה שעות ביום.

זה שלומד

כל השבוע,

וזה שלומד כל החיים,

מה שכרו גדול בשמיים.

אנשים לא יודעים.

החיבור לקדוש ברוך הוא זה רק דרך התורה. הרבה אנשים רוצים ישועות,

רוצים ברכות, רוצים הצלחה, רוצים הכול.

אם אתה מחובר לקדוש ברוך הוא ואתה לומד את התורה שלו,

מה זה התורה?

מה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו לעשות.

אם אני עושה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לי לעשות,

ואני מחובר לו ושומע לו,

כל מה שאני אבקש ממנו הוא ייתן לי.

אבל זה כשאני עושה את מה שהוא אומר לעשות.

יש יועץ יותר טוב מהקדוש ברוך הוא?

יש מי שיכול להבטיח ולקיים יותר מהקדוש ברוך הוא?

יש מי שבידו להעשיר ולהשפיל יותר מהקדוש ברוך הוא?

יש מי שיכול לחיות או להמית יותר מהקדוש ברוך הוא?

אין.

אז אם צריך כבר יחסים טובים,

צריך שיהיה עם הקדוש ברוך הוא.

אי אפשר להיות מחובר לקדוש ברוך הוא

בלי ללמוד תורה.

חייב אדם להיות מחובר לתורה בשיעור קבוע,

בלימוד, קביעת עיתים לתורה,

חייבת אישה ללמוד הלכות שהיא צריכה,

חייבים להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא, אחרת

מתפללים לקדוש ברוך הוא.

התפילה מגיעה,

אבל יש הרבה אנשים לפני כן בתור שהם כנראה יותר ראויים.

אבל אדם שהוא לומד תורה באופן קבוע וסדיר,

אם הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא והוא רוצה ממנו משהו,

רצון יראיו יעשה ואת שבעתם ישמע ויושעם. הקדוש ברוך הוא רוצה לעזור לכל הבנים שלו, אבל בתנאי שיהיו קרובים אליו.

לצערנו הרב,

תורה, אנשים לא מחוברים, מצוות, כן.

מוכנים לעשות מצווה פה, מצווה שם, צדקה, חסד,

כל מיני דברים כאלה.

זה מוכנים.

למה? זה לא מחזיק הרבה זמן.

זה לא תופס את הזמן.

לא קבוע. להיות קבוע זה מפריע לאנשים. רוצים להיות חופשיים לעשות מה שרוצים.

אבל זה בדיוק מה שצריך.

צריך הכנעה לדעת

שההשתדלות שהאדם משתדל כל יום לא היא שמביאה לו את ההצלחה.

מה כן מביא לו את ההצלחה?

החיבור שלו לקדוש ברוך הוא.

אני לא עובד.

אני מסתובב מכל מקום, מדבר דברי תורה.

חסר לי משהו?

לא חסר לי כלום.

למדתי תורה כל הזמן, מאז שחזרתי בתשובה.

למדתי ולמדתי ולמדתי בלי תוכנית.

לא הייתה לי תוכנית, לא ידעתי שאני אהיה מרצה, שאני אדבר לאנשים.

למדתי ולמדתי.

והקדוש ברוך הוא החליט

שמה שאני מדבר ייכנס לאוזניהם ולליבותיהם של האנשים. לא אני תכננתי את זה, לא למדתי את זה.

לא דאגתי לפרנסה.

דאגתי רק לדבר אחד.

אחרי שראיתי שכתוב במדרש

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם,

וכתוב במדרש

יש עבד לעבד,

יש עבד למלך.

מה עדיף?

עבד למלך או עבד לעבד?

עבד למלך.

עבד של מלך,

מה שיש למלך,

יש לה עבד.

עבד של עבד, מה שיש לה עבד, יש לה עבד.

אז מה עדיף? של מלך.

החלטתי שאני רוצה להיות עבד של מלך.

אמרתי, ריבונו של עולם,

לא רוצה להיות עבד של שום עבד,

רוצה רק דבר אחד, לעבוד אותך תמיד.

לא מודאג מכלום, לא פרנסה,

שום דאגה, רק דבר אחד, לעשות רצונך, חפצתי,

זה הכול.

והתחלתי ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד, בלי הפסקה.

עוד לא ידעתי אפילו שיש ישיבות,

לא ידעתי שיש בני ברק,

לא ידעתי כלום,

כלום בתל אביב, לא יודע שום דבר.

קונה ספר, קורא, לא מבין,

הולך לספרייה, שואל אותו מה זה, אומר, אתה צריך לקנות עוד ספר שיסביר לך את הראשי תיבות.

לא מבין, הולך עוד פעם לספרייה,

אומר, זה בארמית, אתה צריך לקנות

ספר שמתרגם ארמית.

לא מבין, הולך עוד פעם,

קונה ספרים, ספרייה שלמה,

רק בשביל להבין מה אני קורא.

אבל הקדוש ברוך הוא ראה שאני מתכוון ברצינות,

ועשה לי סייעתא דשמיא גדולה מאוד.

מה שהייתי רוצה לדעת היה נפתח לי בדיוק הספר.

הייתי חוזר הביתה,

עכשיו יש לי ספר שלם,

איפה אני אחפש את התשובה? אני אפילו לא יודע איך מחפשים.

היה נפתח בדיוק איפה שאני צריך.

לא פעם ולא פעמיים,

שנים.

הייתי לומד,

ומה שאני לומד היום,

שואלים אותי מחר.

אף פעם לא שאלו אותי מה שלא למדתי אתמול.

מדהים.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא רואה אם בן אדם רוצה באמת

ללכת בדרך התורה או לא.

אם אדם מוכן להפקיר את עצמו בשביל דרך התורה,

הקדוש ברוך הוא נותן לו סייעתא דשמיא.

כל אחד מאיתנו ראוי לזה.

בנים אתם לשם אלוקיכם בלי שום הבדל.

כולנו בנים של הקדוש ברוך הוא ויכולים לזכות.

אבל מה לעשות

שאנחנו נמצאים בעולם כזה שהחיצוניות

משפיעה יותר על האנשים מאשר דברים רוחניים פנימיים,

מהסיבות שאמרנו,

יצר הרע משלם במזומן,

יצר הטוב לאורך זמן.

אבל אם נבדוק במה משלם יצר הרע,

נראה שהשטרות שלו מזויפים.

כמה זה זמן ההנאה?

אדם עושה עבירה, כמה זמן ההנאה? דקות סבורות?

זה הכול.

תאוות אכילה, כמה זמן זה? דקות סבורות?

הכול הבל הבלים.

שכר רוחני מרגישים גם בשעה שעוסקים ברוחניות.

כשאדם לומד, מרגיש סיפוק.

זה דבר רוחני.

הנאה גשמית,

אם אתה אוכל, כמה אתה יכול לאכול?

אכלת, מילאת את הבטן,

עכשיו אתה לא יכול. בוא נתחיל מחדש לאכול, לא יכול.

כל דבר שהוא הנאה גשמית, אי אפשר עוד פעם לאכול.

אומר רבנו סעדיה גאון, בואו נראה

כמה אנשים רודפים אחרי יצר הרע,

ואיך יצר הרע נותן להם דברים קטנים קטנים שבקטנים והם משתוקקים אליהם מאוד.

הוא אומר, לדוגמה,

מאכל טוב מאוד,

מה זה דבש?

דבש זה ויטמין D, זה בריא, טעים.

ממה הוא עשוי?

דבורה עושה את הדבש.

איך היא עושה את הדבש?

היא לוקחת צוף מהפרחים,

מעבדת את זה בפה ומקיעה את זה החוצה.

מה זה דבש?

קי של דבורים.

ואדם הולך ואוכל דבש, מבסוט,

מה הוא אוכל? קי של דבורים.

בגד,

יש בגד טוב.

מה זה משי?

משי.

משי, ממה עשוי?

מתולעת משי, תולעת קטנה.

איך היא עושה את החוט?

היא מקיאה אותו.

החוט שיוצא זה הקאה של החוצה,

לוקחים חוט ועוד חוט ועוד חוט ועושים בגד משי.

נשים אוהבות בגדי משי,

לובשות בגד משי שעשוי מקיא של תולעים.

לפני שהולכים לאירוע,

לחתונה או למסיבה, גם שמים קצת

פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס

כל הגוף.

לובשים כי של תולעים,

של חיות, והולכים לאכול כי של דבורים במסעדה.

וזה נקרא לעשות חיים,

זה לעשות חיים,

וזה עולה הרבה יורו.

מבסוטים.

ויצר הרע עומד בצד וצוחק,

איך הוא נתן לאנשים לרוץ, לעבוד, להשתגע בשביל לתת להם את הפסולת של הפסולת שיש בבריאה.

אז אם הקדוש ברוך הוא ברא דבורה וברא תולעת

וברא חיות ואנשים נהנים מהפסולת שלהם וזה הנאה,

מה ההנאה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ייתן לבנים שלו בגן עדן?

מי יכול אפילו לשער מה גודל התענוג שיזכה האדם לחיי נצח?

פה אי אפשר לתת לאדם תענוג קבוע,

גשמי,

הוא לא יכול לסבול.

הגוף של האדם לא יכול לקבל הנאה גשמית לאורך זמן.

אבל הנאה רוחנית אפשר,

אפשר לנצח,

אבל זה רק הקדוש ברוך הוא יכול לתת.

לדוגמה,

חוכמה שאדם לומד,

כמה שילמד אף פעם לא יסבע.

מוזיקה, זה דבר רוחני,

אדם יכול לשמוע בלי סוף מוזיקה,

כיוון שזה שייך לנשמה, לא לגוף.

ריח,

כשאדם מריח ריח טוב,

יכול להריח, וזה מרחיב את ליבו ואת נשמתו,

למה?

כיוון שזה רוחני, זה לא שייך לגוף.

אבל הנאות הגוף

מוגבלות לזמן קצר, זה נגמר.

אדם שעושה עבירה,

ברגע אחד

הוא נהנה לדקות ספורות, אבל העבירה נשארת לנצח.

אם הוא לא ישוב בתשובה והמחק את העבירות,

אוי ואבוי מה מחכה לו.

לעומת זאת,

אדם שעשה מצווה יכול ליהנות בשעת המצווה אם הוא מבין את הערך שלה,

וגם יקבל שכר לחיי נצח.

עכשיו האדם החכם צריך לבחון את הדברים.

האם כדאי להשקיע בעולם שאנחנו עוזבים ובעצם לא לוקחים כלום,

או שכדאי להשקיע לחיי הנצח?

ניתן דוגמה.

אם אומרים לבן אדם, קח 50,000 יורו,

זו מתנה מהעירייה.

נותנת לך העירייה 50,000 יורו.

היא אומרת לך, יש לך אפשרות

או להשקיע אותם בווילה,

שהיא תהיה שלך,

או בצריף שאתה גר בו שבוע ימים בשכירות.

אדם שמקבל 50,000 יורו והוא גר בשכירות שבוע ימים, ואחר כך עוזב את המקום, את הצריף,

האם הוא ישקיע בצריף או שישקיע את ה-50,000 יורו בווילה שהוא הולך לשחוט שם לצמיתות.

התשובה ברורה.

אף אחד לא משקיע בשבוע ימים כשהוא צריך לעזוב וזה יישאר לאחרים.

אבל מה לעשות שרוב בני האדם משקיעים בצריף ולא בווילה?

העולם הזה, 70 שנה

אתה חי בשכירות.

זה צריף רעוע.

לא תישאר פה, אתה חייב לצאת.

לאן אתה הולך?

לווילה שתהיה לך לצמיתות, לנצח.

איפה צריך להשקיע את כל מה שיש לך?

החכם משקיע למקום שהוא הולך,

ולא למקום שהוא משאיר.

אבל יש אנשים שיש להם ספקות.

מה זה ספקות?

הם מחליטים שבאמת זה יכול להיות שזה נכון.

אבל כיוון שזה יכריח אותם להתחיל לעשות מצוות באופן קבוע וסדיר,

ואז הם עלולים לאבד את החופש והחירות לעשות מה שהם רוצים בכל רגע,

אז הם מחליטים להטיל ספקות.

מי אמר?

מאיפה אתה יודע שיש?

מי אמר שיש אלוקים?

היה אצלי איזה קצין בכיר בחיל האוויר,

ושאל אותי,

תגיד לי, אתה יכול להוכיח לי שיש בורא לעולם?

אבל לא עם דוגמאות,

להוכיח לי לוג'יק

שיש בורא לעולם.

אמרתי לו, כן, אני יכול להוכיח לך

תוך חמש דקות, אם אתה מבין.

אמר לי, בבקשה.

בלי משל, בלי משל,

הוכחה לוגית. אמרתי לו, כן, אני מקווה שתבין.

אמרתי לו, אתה יודע מה ההוכחה שיש בורא לעולם?

אתה ההוכחה.

אמר, אני ההוכחה?

אמרתי לו, כן.

שאלתי אותו,

אתה נברא

או שאתה בראת את עצמך?

האם אתה נברא, מישהו ברא אותך,

או שאתה בראת את עצמך?

אמר לי, אני נברא.

אמרתי לו, אתה יכול להוכיח לי שאתה נברא?

הוא אומר, לא.

ההורים שלי ילדו אותי.

אתה זוכר את זה?

הוא אומר, לא.

אני רוצה הוכחה שאתה נברא.

הוא אומר, אני לא יכול לתת לך הוכחה שאני נברא.

אמרתי לו, בוא אני אסביר לך.

יש שתי אפשרויות.

או שאתה בראת את עצמך,

או שאתה נבראת על ידי מישהו שקדם לך.

וגם לזה יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שנבראת,

או שלא היית לפני שנבראת.

אם היית לפני שנבראת, לא צריך שתברא את עצמך,

כי כבר היית.

אם לא היית לפני שנבראת,

לא יכולת לברוא את עצמך, כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

הבנת?

אז הוא אמר לי, הבנתי.

אמרתי לו, תחזור על זה.

אז הוא אמר לי, תמשיך.

אז אני חזרתי עוד פעם להסביר לו ואמרתי לו עוד פעם, זה אתה.

יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שנבראת,

או שלא היית לפני שנבראת.

אם היית לפני שנבראת,

לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית.

אם לא היית לפני שנבראת,

אתה לא יכול לברוא את עצמך, כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח

שמישהו לפניך ברא אותך.

אתה מסכים או לא?

אמר מסכים.

אמרתי לו עכשיו,

אתה נברא, זה הוכחה.

ומישהו קדם לך שברא אותך, זה הוכחה. זה מוכרח.

עכשיו נלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה.

כל נברא,

כל נברא מעיד שמישהו קדם לו שברא אותו,

כי הוא לא ברא את עצמו.

נלך אחורה, אחורה, עד שנגיע לראשון שברא את כל הנבראים.

זה ברור או לא? אמר לי, כן.

אמר לי, ומי ברא את הבורא הראשון שברא את כל הנבראים?

אמרתי לו, הבורא הראשון, אין מי שברא אותו.

אמר לי, למה?

אמרתי לו, אם לבורא יש גם בורא,

אז גם הוא נברא.

אז יהיה נבראים, נבראים, נבראים, נבראים, בלי בורא.

אי אפשר.

הוכחנו שנברא,

נברא, מוכרח שיש לו בורא.

אתה ודאי נברא, זה רואים.

אם אתה נברא, זה מעיד שיש בורא.

ולבורא לא יכול להיות בורא, כי גם הוא היה נברא.

ואי אפשר נבראים בלי בורא.

לכן יש הוכחה שיש בורא לכל הנבראים מזה שאתה יושב מולי, נברא.

אמרתי לו עוד דבר אחד.

הבורא שברא את כל הנבראים

הוא המקביל לכל המוגבלים.

מה הפירוש?

כל נברא הוא מוגבל.

הנה זה,

השולחן הזה מוגבל, יש לו גבול.

מישהו הגביל אותו, מי הגביל אותו? הנגר.

האולם הזה מוגבל, יש לו גבול.

מי הגביל אותו?

הקבלן.

כדור הארץ מוגבל, יש לו גבולות.

מי הגביל אותו?

השמש מוגבלת.

הגלקסיות

מוגבלות.

הכול מוגבל.

מי הגביל את כל המוגבלים?

זה הבורא שברא לכל הנבראים.

והוא לא מוגבל.

כי אם הוא מוגבל,

אז יש מישהו מלפניו שהגביל אותו.

מכיוון שאמרנו שהוא הבורא לכל הנבראים,

אז הוא גם המקביל לכל המוגבלים.

דבר שני אמרתי לו,

הבורא הוא הכל יכול.

אם הוא לא הכל יכול,

הוא מוגבל, הוא לא יכול.

הבורא הוא הכל יכול.

אז הוא שאל אותי, אולי אפשר שיהיה שניים הכל יכול?

אי אפשר שניים הכל יכול.

למה אי אפשר?

הנה, זה אחד הכל יכול וזה אחד הכל יכול.

נשאל שאלה,

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה,

אז זה מוגבל, לא הכול יכול.

ואם הוא לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל,

ולא הכול יכול.

אז אי אפשר שתיים, רק אחד.

מצאנו שיש בורא שברא את כל הנבראים,

מקביל לכל המוגבלים,

כל יכול אחד.

נשאלת עכשיו השאלה.

הבורא שברא את כל הברואים, הוא חכם או לא?

מוכרח שהוא חכם.

למה?

שאם אנחנו מבחינים בחוכמה אצלנו, הנבראים,

וכיוון שהוא ברא אותנו עם החוכמה הזאת,

ודאי שהוא חכם יותר מאיתנו.

מי שיצר את המחשב, יותר חכם ממנו.

מי שברא את החוכמה של כל הנבראים,

הוא חכם יותר מהם.

האם חכם עושה דברים ללא תכלית, ללא סיבה?

חכם לא עושה דברים ללא סיבה. מי שעשה את המיקרופון הזה עשה את זה לסיבה ולתכלית שאני אדבר,

ואתם תוכלו לשמוע אותי כאן ובשעה זו גם באינטרנט בכל העולם.

מי שעשה את המצלמה הזאת

עשה את זה לתכלית.

הושקעה חוכמה בזה בשביל שאפשר יהיה להראות אותי על המסכים ובאינטרנט לכל העולם.

כל דבר שנעשה,

אפילו כוס חד-פעמי,

יש בו חוכמה גדולה ביותר.

מי שברא את האדם שהוא המכונה הכי מופלאה בעולם,

האם עשה את זה בחינם?

האם ייתכן שאדם נברא בשביל להיות בסוף מאכל לתולעים?

האם יכול להיות שמישהו יבנה ארמון נפלא,

בשביל שביום הפתיחה של הארמון יפעילו פצצה ויפוצצו אותו?

האם יכול להיות שאדם ילמד כל ימי חייו

ויוסיף דעת וחוכמה בשביל שיום אחד

הוא יתמוטט וימות ויהפוך להיות עפר?

זו חוכמה?

להביא בני אדם לעולם בשביל שימותו?

אם היו אומרים לאישה,

תשמעי,

את תהיי תשעה חודשים בהיריון,

ואחרי זה במזל טוב ייתנו לך שקית חול.

שקית חול?

מי מוכן להיות בהיריון תשעה חודשים כשלקבל שקית חול?

כן,

אבל כשאישה בהיריון, אחרי זה היא יולדת, מה נולד לה ילד? והילד הזה, מה יהיה בסוף? שקית חול.

זה מה שנשאר מבני אדם.

חול.

מעפר באת ואל עפר תשוב.

זו הסיבה?

הסיבה שיהיה עוד חול?

מה ההיגיון כשהאדם בא לעולם?

אלא החכם,

הקדוש ברוך הוא, שברא את העולם,

ברא אותו לסיבה.

נכון שהוא הביא את הגוף הזה,

ונכון שהגוף הזה בסוף יהיה חול,

אבל הגוף זה לא האדם.

האדם זה הנשמה.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הקדוש ברוך הוא עשה את הגוף של האדם מהאדמה,

אבל בתוך הגוף הזה הוא נפח

נשמת חיים.

אומר הזוהר הקדוש,

מי שנופח,

מתוכו נופח.

אני לוקח בלון,

מנפח את הבלון,

מה יש בפנים?

נפיחה שלי בתוך הבלון.

השם נפח בנו נשמת חיים,

יש בנו חלק אלוקה ממעל.

הוא נצחי,

גם הנשמה נצחית.

שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא,

כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן נשמה,

אבא ואימא נותנים בשר, עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות,

הוא לוקח את החלק שלו, זו הנשמה,

והחלק של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח,

יהי שם השם מבורך.

מה הוא נתן?

נשמה.

מה הוא לקח? נשמה.

מה ההורים נתנו? גופה, קחו את הגופה,

התפרקה החבילה.

ואז האדם נפטר.

מה זה נפטר?

נפטר זה לא מת.

נפטר זה לא מת.

נפטר זה עזב.

הנשמה הייתה בפנים,

והיא נפטרה, עזבה,

עזבה את הגופה וחזרה לעולם העליון שממנו היא באה.

האם אני רואה בעיניים או שאני רואה בנשמה?

אדם מת,

שוכב לפנינו, אם נפתח לו את העיניים, הוא רואה?

לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה. עיניים יש,

הוא לא רואה.

קודם הוא ראה,

עכשיו הוא לא רואה.

מה חסר?

נשמה. יצאה נשמה, הוא לא רואה.

אדם מת,

יש לו אוזניים.

אתה צועק לו באוזן, לא שומע.

יש אוזן גדולה?

לא שומע.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה בפנים, שמע.

כשהייתה בפנים, ראה.

יצאה נשמה, לא שומע, לא רואה.

אז מי שומע ורואה?

הנשמה.

כשאני אומר, ראיתי אותך,

שמעתי אותך, מי זה אני?

אני זה הנשמה.

זה הגוף, זה רק מלבוש לנשמה. כמו שהבגד הזה זה רק מלבוש, זה לא אני.

אבל כשאתם מצביעים עליי ואומרים, הנה הוא,

אתם מצביעים על הבגד.

אתם לא מתכוונים שהבגד זה אני.

אתם מתכוונים מי שמאחורי הבגד.

אתם גם לא מתכוונים שזה הבשר.

הבשר זה לא אני.

אני זה הנשמה.

אנחנו נשמות בתוך גופות.

למה צריך בתוך גופות?

בשביל לעשות מצוות ולא להיות כמו המלאכים.

מלאכים זה בלי גופות.

אנחנו כמו מלאכים בדיוק,

רק הנשמה שלנו היא בתוך גוף.

לכן אנחנו בני אדם,

כי אנחנו באנו גם מהאדמה.

אבל המלאכים הם מלאכים, נשמות בלי גופות.

למה צריך את הגוף?

כי אנחנו קיבלנו מצוות לעשות.

בשביל מצוות צריך יד, לשים תפילין,

צריך ראש תפילין, צריך גוף לשים טלית,

צריך ידיים לנענע על אולב,

נשק מזוזה.

הרבה דברים ופעולות שהתורה חפצה אנחנו עושים עם הגוף.

למה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בעולם,

ולמה לפרק זמן קצר, 70-80 שנה?

משום שהעולם הזה הוא רק מעבר,

והאדם בא לעולם בשביל לעשות את רצון הבורא, כדי שייתן לו שכר לנצח נצחים.

למה הקדוש ברוך הוא עושה את זה? שייתן לאדם נצח נצחים, בלי להוריד אותו לתוך הגופה, וישאיר אותו שם למעלה.

אבל הקדוש ברוך הוא טוב,

טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו.

הקדוש ברוך הוא טוב, ומדרך הטוב להיטיב. מי שהוא טוב, מטיב.

אז הקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב לברואים שלו שהוא ברא,

הוא בורא ברואים כדי להיטיב להם.

אבל יש הבדל בין טובה לטובה.

יש טובה שמקבלים בחסד,

אחד עני בא מבקש כסף,

עושים לו טובה, נותנים לו,

אבל יש עם זה בושה, הוא מתבייש לעמוד לבקש.

ויש טובה בזכות,

שאדם בא,

מקבל טובה, אבל בזכות. אדם הולך לקנות אוכל,

אבל הוא משלם עליו, עשו לו טובה,

נתנו לו את האוכל, אבל הוא שילם.

הוא קנה את זה בזכות.

איזו טובה עדיפה שאדם יקבל את הטובה בזכות ולא בחסד, שלא יתבייש.

אם היינו נשארים למעלה,

היינו אוכלי חינם בחסד ולא בזכות, לא עשינו כלום.

חיים על חשבון הטובה של הקדוש ברוך הוא בלי לעשות כלום.

אבל הקדוש ברוך הוא שרצה שנהיה הכי הרבה דומים לו,

כמו שהוא מיטיב,

שלא על מנת לקבל שכר,

גם אנחנו אותו דבר.

נהיה פה,

נעשה מצוות,

נשמע בקול התורה,

ובזכר זה נקבל את המגיע לנו בזכות ולא בחסד.

זו עצה גדולה ונפלאה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. ומשך הזמן שאנחנו פה, 70-80 שנה,

זה בשביל שלא נישאר הרבה זמן ונבוא לידי חטא,

כמו שהיה בדורות הראשונים.

מהאדם הראשון ועד נוח,

כל אחד חי מאות שנים.

היו באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא, לא בוער להם כלום.

הם חיים הרבה זמן,

אבל כשהזמן קצר,

כשהזמן קצר וצריך להספיק,

בן אדם שמבין,

מתחיל לאסוף צידה לדרך, לא מתמהמה.

לדוגמה,

אם מחר הבנק בליאו היה נותן אפשרות שכל היהודים כאן מחר יכולים להגיע לבית האוצר לקחת שקים ועת חפירה,

כל מה שאוספים ב-24 שעות, כסף וזהב שלכם.

מישהו היה נעדר?

כולם היו שם לפני הנץ.

ומרגע שזה מתחיל,

מתחילים ישר למלא את השקים, כסף וזהב.

אף אחד לא ינוח, לא זקן ולא זקנה.

לא נחים.

ואם יגידו לכם ב-10 יש ארוחת בוקר, מישהו יפסיק?

אף אחד לא יפסיק.

ואם יגידו לכם ב-12 כוס מים,

לא רוצים לשמוע.

אוספים, אוספים, אוספים.

וב-16 אחרי הצהריים, לפחות סוכריה, שיהיה קצת מתוק.

לא מפסיקים 24 שעות.

ואם אחרי ה-24 שעות שאתם כבר רועדים מעייפות,

מרוב שאתם עושים ככה,

יגידו שהחליטו לתת לכם עוד 12 שעות, מישהו יכעס?

מישהו יגיד, היי, הגזמתם!

כמה אפשר לאסוף כסף? נמאס לנו כבר.

אף אחד, לא?

עוד 12 שעות.

קטן עליכם.

זה בכסף, כולם מבינים.

במצוות.

במצוות נראה שאתם אוספים, אוספים, אוספים,

כמה שיותר לחיי העולם הבא.

פה עצלנים, לא.

אני למדתי אתמול שיעור.

תבוא היום. אתמול כבר הייתי, אתמול.

שבוע הבא, בלי נדר, שבוע הבא, צלצל אליי, אני אשתדל לבוא.

ככה אוספים מצוות?

זהו.

כסף, מהבוקר עד הערב. אם אפשר שעות נוספות, עוד יותר טוב.

מצוות?

אה.

שואלים בן אדם, תגיד, אתה עובד?

אמר, בטח.

אם אין אני לי, מי לי?

תגיד, אתה לומד?

בעזרת השם.

בעזרת השם.

בדיוק הפוך צריך להיות.

אתה עובד?

לא.

למה לא?

בעזרת השם. הקדוש ברוך הוא נותן אוכל לנמלים,

נותן אוכל לגמלים,

נותן לדגים, נותן לעופות, למה שלא ייתן לי?

בעזרת השם הוא ייתן לי.

אתה לומד? בטח.

אם אין אני לי, מי לי?

אם אני לא אלמד, מי ילמד בשבילי?

מזונות של האדם קצובים לו מראש השנה ועד אחרית שנה מן השמיים.

אבל לימוד תורה ומצוות, אף אחד לא נתנו לו מתנה, צריך לעבוד בשביל זה. זה צריך לעבוד.

בשביל זה באנו לעולם.

כשהיינו בבטן של אימא תשעה חודשים,

לא היה חסר לנו כלום, לא דאגנו.

יצאנו מהבטן של אימא,

לא היה חסר לנו.

בגיל ארבע אף אחד לא בא לאמא, אימא,

יש משכורת טובה, יהיה מה לאכול החודש.

אף אחד לא מוטרד.

בגיל שבע אומרים לאמא, רק תקני, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקני לי, תקנו לי, תקני לי.

אף פעם לא שואלים אם יש כסף, אם יש עובר בבנק.

רק לקנות, בטוח שיש לאבא כסף,

בטוח לאמא יש כסף.

ואם אימא לא קונה,

קמצנית.

רק מגיעים לגיל טיפש עשרה,

פתאום

אנשים לא בוטחים לא בהורים ולא באלוקים. צריך לעבוד.

אם לא נעבוד, מאיפה יהיה כסף?

רגע,

מי דאג לך שאתה תהיה בבטן של אימא תשעה חודשים, שיהיה לך מזון?

מי דאג?

גם לא אימא דאגה,

הקדוש ברוך הוא דאג.

הוא ברט את האימא בצורה כזאת שאתה בלי פה, בלי פה, אמ אמ אמ, לא אוכל,

לא אוכל,

כל המזון דרך השלייה עובר אל הגוף שלך.

אתה גם לא מוציא כלום תשעה חודשים. אם היית מוציא, אוי ואבוי, אימא הייתה מתפוצצת.

אז הקדוש ברוך הוא דאג שהכול יהיה בסדר.

יצאת, יש לך חלם עם ויטמין,

הכול מצוין.

מה קרה, אתה מודאג?

מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע לתת מזון לבני 16-17?

רק לקטנים ולזקנים?

לא.

הוא זן ומפרנס את כל העולם כולו בעיתו.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, את הרצון שלו נותן לו.

אבל החכם יודע שהקדוש ברוך הוא עושה את זה, אז הוא לא מבזבז זמן לרדוף אחרי הכסף שמגיע לו בלאו הכי.

מה הוא כן עושה?

הוא רץ אחרי מצוות כמה שאפשר יותר.

אתן לכם דוגמה, יהודים יקרים.

היהודי שארגן פה את הערב הזה זכה בזכות גדולה.

חודשים רבים הוא טורח להכין את הערב הזה כדי שיגיעו לפה

1,700 יהודים שישבו כאן וישמעו דברי תורה.

הוא,

במקום לרוץ לביזנס ולדברים האלה,

הוא עבד חודשים בשביל ערב אחד,

מצווה אחת של זיכוי הרבים.

אתם יודעים מה השכר שלו בשמיים?

תכפילו, אתם זוכרים את החשבון שעשיתי,

כמה טריליונים יש לשעה תורה?

אנחנו כבר מדברים שעה,

כפול 1,700 אנשים,

אלה שבאינטרנט,

כל זה השכר שלו,

חוץ מההשפעה של מי שיקבל עליו עול מצוות ומי שיתחזק ומי שיעשה יותר מצוות.

כל זה השקיע, אתם רואים, ערב אחד, מה יהודי יכול לעשות.

ערב אחד.

לפני יומיים

הייתי בפריז,

ושם היה יהודי אחר.

עם כמה חברים עשו ערב, 4,000 איש היו בערב.

הם גם עבדו כמה חודשים.

היה משתלם או לא היה משתלם?

אתם יודעים כמה שכר זה?

אבל יש אנשים שבכמה חודשים האלה עשו כסף.

והם יכולים לקנות מצווה כזאת?

בחיים לא.

אם תשלמו עכשיו על הערב הזה,

50 מיליארד יורו,

טיפש מי שימכור אפילו כיסא אחד זכות, מה שיש כאן.

אין שיעור

לגודל השכר.

למה?

משום שהשכר זה לא רק הצלחה.

את ההצלחה מביא הקדוש ברוך הוא.

את המאמץ, את ההשקעה.

אשתו הייתה חולה במשך התקופה הזאת בבית חולים, והוא ממשיך.

אבא שלו לא מרגיש טוב, והוא ממשיך.

יצר הרע ניסה להפיל את הערב הזה,

שלא התקיים.

והוא ממשיך, וממשיך, וממשיך.

והנה הגענו לערב כזה נפלא,

שיושבים פה יהודים יקרים ושומעים דברי תורה.

מי החכם בסופו של דבר?

מי שזכה לעשות מצווה.

משה רבנו, עליו השלום,

כשעם ישראל יוצא ממצרים, ציווה אותו הקדוש ברוך הוא,

ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וזהב,

כל אחד ביקש הקדוש ברוך הוא שיקחו כסף וזהב כמה שיותר מהמצרים.

כתוב שכל היהודים, כל אחד היה לו חמורים מלאים כסף וזהב.

משה רבנו לקח חמורים עם כסף וזהב?

לא.

מה כתוב על משה רבנו? חכם לב ייקח מצוות.

מה הוא לקח?

את עצמות יוסף עליו.

יוסף ציווה,

מתי שהקדוש ברוך הוא יפקד אתכם ועליתם את עצמותי מזה?

משה רבנו הולך לחפש את יוסף.

הטמינו אותו המצרים בנילוס.

עולה אהרון והוא לוקח אותו על כתפיו.

חכם לב ייקח מצוות.

משה רבנו לוקח מצוות, עם ישראל לוקח כסף וזהב.

אתם חושבים שהקדוש ברוך הוא קיפח את שכרו של משה רבנו?

לא.

משה רבנו היה צריך כסף וזהב?

לא.

אבל בשביל שלא יגידו שצדיקים עוסקים בתורה ובמצוות ואין להם שכר גם בעולם הזה,

הקדוש ברוך הוא הצמיח לו בתוך האוהל

סנפירינון סלע שקוראים לו סנפירינון, שהוא יקר מאוד,

ואמר לו, פסול לך,

מזה תעשה את הלוחות השניים.

פסול לך הפסולת שאתה עושה עכשיו את הלוחות,

הפסולת לך.

ומהפסולת של הסנפיריניון

התעשר משה רבנו בצורה מדהימה.

זה רק להראות לאנשים, אולי צריך את זה, מה יש לו לעשות עם זה במדבר?

חסר לו משהו?

זיו השכינה עליו כל הזמן מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל עת ובכל רגע,

במראה ולא בחידות, פנים אל פנים מדבר עם הקדוש ברוך הוא.

יש שכר יותר מזה?

אדם בחייו זוכה להיות במדרגה של משה רבנו.

אפשר להחליף את זה בטעם של שוקולד?

אפשר להחליף את זה בהנאות של מאכלים ותענוגות בני אדם?

זה ההבדל?

זה ילדים קטנים נהנים.

אנשים חכמים מבינים שיש דברים רוחניים, יש סיבה למה באנו לעולם.

אז החכם שברא את הבריאה

הביא אותנו לכאן באופן זמני כדי שנאסוף כמה שיותר.

כשיגיע הרגע שנצא מכאן,

ניקח איתנו את האוצר הגדול ביותר.

אנחנו בעצם בידיים שלנו מכינים את העולם הבא שלנו.

אף אחד שלא יבכה ויצטער אחר כך,

אם יש לו שולחן קטן,

אם אין לו הרבה.

כי מה שהוא הכין, זה מה שיהיה לו.

כמו שאמרו החכמים, מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מה הוא יאכל בשבת? מה שהוא טרח.

אדם טרח, קצת יהיה לו קצת, טרח הרבה, יהיה לו הרבה.

מי שלא טרח בערב שבת,

יאכל אותה בשבת.

זאת אומרת,

שמה כבר יחסר לו מאוד מאוד.

עכשיו צאו וחישבו יהודים יקרים.

החיים שלנו קצובים.

שעון הזמן דופק.

מה אתם מוחאים כפיים? החיים שלכם נגמרים ואתם מוחאים כפיים?

תג, תג, תג. כל רגע שעובר, כל רגע שעובר אנחנו מתים. כל רגע שעובר מתים, מוחאים כפיים.

כמה זמן בן אדם חי? חושבים שבן אדם חי 70-80 שנה, מה פתאום?

בן אדם חי רק רגע.

הרגע הקודם,

מת.

הרגע הבא, עוד לא בא.

כמה הוא חי?

רגע.

אם יהיה לו עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא? עוד לא בא.

אז כמה הוא חי?

רגע.

אם יהיה לו עוד רגע, מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

כמה הוא חי?

רגע.

אז איך הוא אומר לחבר שלו, חכה רגע?

מאיפה יש לך רגעים שאתה מחלף?

חיים זה רק רגע.

אם אדם מנצל את הרגע,

הרגע הזה חי לנצח.

אם אדם איבד את הרגע,

הרגע הזה מת ולא יחזור,

ואין מה לעשות איתו.

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק,

טק, טק, טק. כל רגע כזה שעובר ולא עשית מצווה,

הלך, מת.

אדם יגיע לעולם האמת,

אוי ואבוי, מה יהיה שם?

נבוא בן אדם בן שבעים,

בן שבעים,

והוא התפלא איך הבית דין לא קמים.

כתוב מפני שיבה תקום,

למה לא קמים?

אומרים לו, מה השם שלך?

אומר את השם, בודקים ברשימות, אומרים לו, בן כמה אתה, אתה אומר?

הוא אומר שבעים, יש לי תעודת זהות.

אומרים לו, לפי הרשימות שלנו, אתה בן שלוש.

אני בן שלוש?

מה, אתם לא רואים זקן לבן?

אומרים, אנחנו לא קובעים

בין כמה אדם לפי כמה הוא מת,

אלא לפי כמה זמן הוא חי.

התורה היא חיינו ואורך ימינו. כמה אתה למדת ביום?

שעה?

שעה היה לך חיים.

חיים, זה חיים לנצח.

מתוך 24 שעות

אתה למדת שעה.

זה חיים.

23 שעות, מתו.

לא נשאר מזה לעולם הבא כלום.

אחד חלקי 24, חי.

מתוך 70 שנה, תחלק ב-24, אתה בן שלוש.

אתה צוציק,

קטנצ'יק,

חמודי רוצה מוצץ.

כלום.

נתנו לך 70 שנה,

שלוש שנים רק ניצלת, 67 שנים לפח.

אוי ואבוי, בן אדם יגיע אחרי 120 שנה מהחשבון.

הוא חושב שפעם הוא עשה מצווה ועוד מצווה והוא מתפעל. זה יפה, טוב, אבל כמה ניצלת את החיים?

אפשר לעשות עוד.

עובדה,

בבנק של ליאו אתם אוספים, אוספים, אוספים.

בבנק המצוות של הקדוש ברוך הוא, למה לא אוספים?

אני אראה לכם מה גודל השכר של שעתיים תורה.

שעתיים.

אתם יודעים כמה אנשים סובלים בעולם?

אין לכם מושג.

אני קצת יודע כמה סובלים יהודים בעולם,

כי הרבה יהודים מגיעים אליי עם בעיות וצרות.

הלוואי שלא היו צריכים להגיע לאף אחד. אם היו יודעים את הכתובת שאני מכיר,

את הקדוש ברוך הוא,

היו פונים אליו ועושים את רצונו,

לא היו צריכים לא רופאים ולא רבנים ולא כלום.

היו פשוט מאוד מסתדרים עם אבא בשמיים.

אבל מה לעשות שאנשים עד שלא חלילה מקבלים מכה, לא מבינים.

ומה הכוח של שעתיים תורה?

זה לא יאומן כי יסופר.

שעתיים.

ארבע שעות? וואו וואו וואו.

בארצות הברית הייתי,

הגיע לשם אבא

שהוא בוכה.

יש לו ילד בן שלוש שנים

בבית חולים,

גוסס עם סרטן כבד, שרוף,

צריך השתלת כבד,

וסיכוי אחרון.

מה לעשות, הוא אומר? מה אני עושה עכשיו במצב כזה?

מה אפשר לעשות? הרופאים הרימו ידיים, אין מה לעשות.

הוא בא,

אני אמרתי לו מה לעשות,

והוא עשה.

ובואו נראה מה קרה.

בבקשה.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם,

הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנון יצחק שנערכה באולם בברוקלין קולג' ניו יורק בתאריך ה-9 ביוני 2002 הגיע ינון אבורוס אשר בנו בן השלוש אליה יואב חלה במחלה הנוראית ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים והרופאים קבעו

שהכבד שלו קרס וחייבים לשתול כבד חדש.

סוף קלטת מספר 382 חלק א' מוכן ללכלך.

ההמשך בקלטת מספר 383 מוכן ללכלך חלק ב'.