זה גבר ! - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

קלטת מספר 381, זה גבר חלק ב'.

מה החבר'ה אומרים בן אדם? בן אדם רוצה לחזור בתשובה, מתחיל לחזור בתשובה, הוא אומר, עזוב אותך, בחיי הדין, מה אתה? מה אתה דתי? מה אתה פנאטי? מה קרה לך? תהיה גבר.

תעשה חור באוזן? תעשה בלשון?

תעשה בבטן? בקורקוון? ברגל? באצבע? מה קרה לך? תעשה חורים?

תתמלא חורים. מה קרה לך? תעשה קוצים.

קוצים תעשה, אצבעת הראש, לא הכול, חצי.

חצי זהב, חצי ירוק.

מה קרה לך?

קרעת מכנסיים?

מה זה? תהיה גבר.

ג'ינסים קרועים, תשלם הרבה, לא בזוד.

תלך כמו אהבאז. לך, גבר, תהיה על הכיפה, תהיה גבר.

איזה מין דבר זה? זה גבר?

זר גבר? ככה נראה גבר?

תהיה יהודי, תהיה צדיק, תהיה ירא שמיים,

תהיה בעל מידות טובות, תהיה בעל חסד.

זה גבר.

אתם יודעים מה זה גבר?

עם ישראל, יש להם שלוש מידות שאין באומות העולם,

והם ראשי תיבות גבר.

מה זה גבר?

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה עם ישראל.

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה יהודי,

זה גבר.

אבל אדם

עושה חורים? נתנו לו פרצוף יפה, נתנו לו לשון מלאה, הולך, עושה חורים? מה זה?

מה זה הדבר הזה?

איך אדם מגיע לדבר כזה?

זה טומאה, זה כוחה של הטומאה.

לשנות את הבן אדם,

להפוך אותו, לא לתת לו מנוחה.

היום זה כך, מחר זה סרט, מחר זה קעקוע, מחר זה...

כל מיני שטויות. אין לו מנוחת הנפש.

הוא לא יודע מי הוא, הוא לא יודע מה הוא רוצה,

הוא לא יודע גם למה.

עושים כמו עושה.

תחשוב, דחילנט.

לא תוכל לסתום את החור הזה אחר כך.

לא עושה חשבון.

לא עושה חשבון.

התורה מלמדת אותנו דרך ארץ.

מלמדת אותנו תבונה, איך משיגים עולם הזה,

איך חיים ונבריא אותו, ואיך זוכים לעולם הבא.

אני אתן לכם דוגמה.

כעס.

כמה אדם כועס.

למה אדם כועס?

הוא בעל גאווה.

מי שלא בעל גאווה,

לא כועס.

אדם שהוא עניו, לא כועס.

דרכו עליו, הוא אומר סליחה.

הוא אומר סליחה.

זה עניו.

ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו עפר דורכים עליו. לא צועק?

אותו דבר.

איפה אתם מכירים כאלה באילת?

זאת אומרת,

אדם צריך להכיר את מעלתו.

המעלה שלו זה לא הגבהות,

אלא השפלות. מי היה האדם הגדול?

משה רבנו. מה הוא היה? עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.

אדם שזכה להיקרא מלאך, איש האלוקים.

אדם שזכה להוריד תורה מן השמיים.

אדם שנלחם עם מלאכים.

אדם שדיבר עם הקדוש ברוך הוא פנים אל פנים.

אדם שזכה לנבואה בכל רגע.

אדם שהאריך ימים 120 שנה, שלא נצליחו ולא קעטע עינו.

מלאך אלוקים.

יש לו על מה להתגאות או לא?

הכי עניו.

הכי עניו.

אברהם אבינו גם היה עניו.

דוד המלך גם היה עניו, אבל הוא היה יותר משניהם.

לכן כתוב האיש,

משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. למה מאוד?

אם תגיד עניו מכל האדם,

זה גם אומר הכל, אין יותר עניו מזה.

למה מאוד?

מאוד ראשי תיבות. משה,

משה,

אברהם,

דוד.

משה בראש.

מה אמר אברהם?

ואנוכי עפר ואפר.

ואנוכי עפר ואפר.

אברהם לא החשיב את עצמו מאומה.

עפר ואפר.

מי זה אברהם?

העולם הכיר בו נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

ונברחו בך כל גויי הארץ.

כל אחד מברך את הבן שלו, שיהיה כמו אברהם.

הוא היה מקור הברכות בעולם, השם בירך אותו, ויהיה ברכה. ממנו נהיה ברכה בעולם.

ראש המאמינים בקדוש ברוך הוא. מי שגילה את הקדוש ברוך הוא לכל העולם כולו,

אברהם אבינו,

חי מאה שבעים וחמש שנה.

שלם

אומר על עצמו, ואנוכי עפר ועד.

דוד

אומר ואנוכי תולעת ולא איש.

מי זה דוד?

שולט בכל העולם כולו.

לא רק מלך על ישראל, נוצח את כל אויביו,

שולט בכל העולם כולו דוד, בחיר השם.

דוד המלך,

שלא נפתחו שערי ההיכל אפילו כשבנה שלמה,

עד שהזכירו את שמו,

זוכרה לחסדי דוד עבדיך, רק אז נפצחו שערים.

דוד המלך, מה אומר? ואנוכי תולעת ולא איש.

אבל משה רבנו גדול מהם.

מה הוא אומר?

ואנחנו מה?

עפר ואפר זה עוד משהו.

תולעת זה גם משהו.

אבל ואנחנו מה?

לא יודע משה רבנו אפילו למה לייחס את עצמו.

מה?

זה מידה של יהודי.

זה התורה מחנכת.

היה אבא אחד שהיה לו בן עצבני.

מה זה עצבני?

אמר לו, אתה יודע מה? יש לי עצה, אני יכול לרפא אותך ממחלת העצבים.

אמר לו, איך?

אמר לו, תשמע,

כל פעם שתכעס, תצא לחצר,

על המחסן יש דלת,

תיגש לשם, קח פטיש ומסמר, דפוק מסמר. כל פעם שאתה כועס, מסמר.

הסכים.

ביום הראשון תקע 47 מסמרים.

כל כמה דקות הוא רץ לחצר, לוקח פטיש, מסמר, טח, טח, טח, טח, טח, חוזר בחזרה, מתעצבן. עוד פעם, למה הוא תקע מסמר? חוזר בחזרה, טח, טח, טח, טח, טח,

תוקע 47. ביום השני התעייף

35 מסמרים.

לאט-לאט התחיל לרדת, יורד, יורד, יורד. אחרי כמה חודשים בא לאבא שלו ואמר לו, אבא,

יותר אני לא תוקע מסמרים, התרפאתי ממחלת הכעס.

אמר לו, עוד לא.

עוד לא.

אמר לו, עכשיו, כל יום שיעבור ולא תכעס,

תלך ותוציא מסמר אחד.

זה כבר היום מעצבן, לא?

אתם יודעים כמה מסמרים יש לו להוציא? שנתיים.

אמר לו, כל יום שלא תכעס, תוציא מסמר אחד.

תסכים.

אחרי שגמר,

לא נשארו יותר מסמרים. בא לאבא שלו ואמר לו, אבא, ריפאת אותי מכל וכול, אני יותר לא כועס. לא כועס.

זהו.

אמר לו, רק רגע, עכשיו בוא איתי לחצר.

קע אותו לחצר, אמר לו, אתה רואה את הדלת? אומר לו, כן.

מה יש בדלת? אומר לו, חורים.

אומר לו, מה היה בה? אומר, מסמרים.

מי יוציא אותם? אומר, אני.

מה נשאר בה?

אומר, חורים.

אומר, אתה רואה?

ככה זה האדם.

אתה כועס, אתה תוקע מסמר בשני.

יום אחד אתה מתחרט, מוציא את המסמר,

אבל חור נשאר.

החורים נשארים.

מה שפגעת באנשים,

אפילו אם תבקש סליחה ומחילה ותתחרט,

חורים נשארים.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת,

לכל מעשה שאתה עושה יש השלכות עליך ועל אחרים.

העולם הזה הוא בר חלוף,

אין לנו הרבה זמן, עשרות שנים ויוצאים.

שמונה שעות אנשים עובדים, שמונה שעות אנשים ישנים,

שמונה שעות, מה עושים?

אפשר לצבור זכויות לאין שיעור.

אתם חושבים רק שבשמונה שעות הנותרות?

לא.

גם בעבודה אפשר לעשות חסדים.

ולבן שיניים מחלב,

אדם שמלבין את שיניו לחברו יותר ממשקהו הוא חלב.

לקבל כל אדם לסבר פנים יפות,

לחייך,

להגיד מילה טובה, לפרגן,

זה דברים שבונים את חייו של האדם.

החברה

תקבל אותך אחרת.

אל תעמוד על שלך כל הזמן, תענות, אתה רוצה, מגיע לך. לא, בדיוק הפוך, תיתן, תעניק, תקבל יותר.

אבל בני אדם לא הורגלו כך, לא חונכו כך. למה? לא למדו תורה.

אם אדם היה לומד תורה,

חייו היו נראים אחרת.

אדם למד להיות רכושתני,

רק להסיק ואפילו על חשבון אחרים.

התורה מחנכת אחרת.

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק,

תרומות, מעשרות, צדקות, לתת, לתת. אין שום מצווה בתורה לקבל, רק לתת.

מחנך את התורה לתת,

כמו שהקדוש ברוך הוא רק נותן,

ככה אנחנו צריכים להיות דומים לאלוקים,

בבחינת לתת, לתת, לתת. ומי שנותן, נותנים לו משמיים עוד לתת.

אבל ככה אדם צריך להתחנך.

אנחנו חושבים שאנחנו אוהבים,

אנחנו לא אוהבים.

הדבר היחידי שאנחנו אוהבים זה את עצמנו.

לאהוב את הזולת

זה מעלה שקשה מאוד למצוא אותה בבני אדם.

אפילו בעל ואישה שחיים ביחד, הם חושבים שהם אוהבים אחד את השני, הם אוהבים אחד את עצמו.

כן.

אתן לכם דוגמה.

אישה,

שעה שתיים וחצי בעליו מעיר אותה.

שושי,

תעשי לי כוס תה.

בשתיים וחצי אתה מעיר אותי, מה, התחרפנת?

לפני שאתה הולך לישון תיקח ג'ריקן, מה אתה מעיר אותי בשתיים וחצי?

שושי,

תעשה לי כוס תה.

אז היא אומרת לו, תעשה לשנינו.

אז הוא מתפלא, הוא אומר לה, אבל שושי,

לפני חצי שעה תינוק בכה, ועד כמה נתת לו חלב?

הוא רק בן חודש.

אני שלושים שנה מפרנס אותך, לא מגיע לי כוס תה.

הוא רק עודש פה.

שושי אוהב את התינוק שלה, אבל את בעלה היא לא אוהבת.

היא אוהבת את עצמה, לכן היא רוצה להמשיך לישון.

לאהוב

זה להעניק.

אמא מעניקה לילד, כן, היא אוהבת את הילד.

היא מעניקה, והיא קמה, והיא נותנת, והיא מטפלת, והיא מחליפה,

והיא מפנקת, והיא מצחיקה, והיא רוקדת, ועושה תנועות, ומשמיעה קולות,

והכול, כי היא אוהבת את הילד.

אבל הבעל,

היא תעשה את כל זה בשבילו אם הוא בא ככה לא במצב רוח.

מה קרה לך, אתה תשעה באור? מה קרה לך?

תראה איך אתה תנרה.

רגע, צחיקי אותו, תעשי לו ככה, ככה, כמו צ'פוצ'י, צ'צ'צ'י, צ'צ'י, כמו לילד, נו, תעשי.

לא, מה פתאום, היא השתגעה.

אנחנו אוהבים אחד את השני? לא, את עצמנו אנחנו אוהבים.

היא תיתן, אני אתן.

הוא ייתן, אני אתן. בדיוק הפוך אומר את התורה. אתה תיתן, אתה תקבל.

תן, תקבל.

אדם שנותן לזולת, יקבל.

לא עכשיו, עוד שנה,

אבל אל תעמוד עם סטופר, אתה תראה.

כל מי

שדעת הבריות נוחה ממנו,

דעת המקום נוחה ממנו.

כל מי שדעת הבריות נוחה ממנו, אוהבים אותו,

מרוצים ממנו,

שידע אם זה מצבו בעולם הזה,

הקדוש ברוך הוא גם כן אוהב אותו, דעת המקום נוחה ממנו.

כי בשביל שיאהבו אותו הוא באמת צריך להיות אחד כזה שנותן.

ואחד שנותן, זה מה שהטורה אומרת,

רחמנים, גומלי חסדים,

זה המידות של עם ישראל.

אדם צריך לראות איך להשתנות.

אפשר להרוויח את העולם הזה, ובגדול לחיות חיים טובים ומושרים,

גם בגשמיות,

אבל

עם ברכות.

אפשר לאכול מאכל טעים ולברך עליו,

לשתות משקה טעים ולברך עליו.

אפשר ליהנות, אפשר לרקוד, אפשר לשמוח, אפשר הכול.

והכול עם ברכות.

הכול מצוות.

ואפשר מכל דבר, אפילו הגשמי ביותר, לעשות מצווה.

כשאברהם אבינו מארח אורחים והוא עומד בין 99,

כחום היום אחרי ברית מילה ביום השלישי, שזה הכי כואב, הוא מחפש אורחים.

והקדוש ברוך הוא, בשביל להכניסו לאוהל בחזרה, מוציא חמה מן הרתיקה,

והוא לא נכנס,

והוא רואה שלושה ערביים, שהם היו המלאכים שבאו אליו ונדמו לו כערביים,

עובדי עבודה זרה,

הוא מכניס אותם לביתו, הוא רץ אל הבקר, הוא שוחט, עושה הכול בשביל לעשות הכנסת אורחים, גומל חסדים.

זה יהודי.

מה הוא מאכיל אותם?

שלוש לשונות בחרדל, מכל שור הוא מוציא לשון.

טוב, תיקח לשון אחת חלק לשלוש, היא גדולה?

לא.

גמילות חסדים במאה אחוז.

אתם יודעים מה היה באותה שעה?

בשעה שבאו הערביים, הקדוש ברוך הוא היה איתו.

וירה עליו השם באלוני ממרא, והוא פתח האוהל.

וכשהוא רואה את הערבים,

מה אומר לקדוש ברוך הוא?

אל נא תעבור מעל עבדיך. סליחה, אני לא יכול לדבר איתך כרגע, יש אורחים, אני הולך לאורחים.

אתם שומעים דבר כזה?

זה מדרגה של יהודים.

זה אבותינו הקדושים.

ככה צריך לראות עם ישראל.

והתורה מחנכת אותנו.

ואיזה חיים מאושרים זה כשאדם רוצה להעניק ולתת?

כולם רוצים להיות במחיצתו, כולם אוהבים אותו, כולם מרעפים עליו שבח.

חיים טובים מאושרים.

וגם בשמיים שמחים בו, ויעניקו לו יותר, וייתנו לו יותר.

אבל החיים פה הרגילו אותנו בדיוק הפוך.

התרבות שאנחנו גדלים בה פה בארץ היא תרבות של גויים, לא של יהודים.

כשמלמדים חינוך לילדים זה הישגיות, זה אמביציה,

רחפנות בקיצור.

לא מלמדים לה ערכים אמיתיים,

ערכים של ואהבת לרעך כמוך.

לא.

רק בבתי ספר של שומרי תורה ומצוות, שם מלמדים.

יש בית ספר חילוני שמלמד כבד את אביך ואת אמך על פי ההלכה?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה. וזה א', ב'.

אתם יודעים מה לומדים ילדים? וגם דתי.

מהדברים הראשונים שמלמדים אותם זה שאם הם מוצאים אבידה צריך להכריז עליה.

ובציבור החילוני מה לומדים? עם מוצא בשבילו.

זאת אומרת, דבר ראשון,

כשילד שיצא מגן דתי מוצא מטבע או מוצא משהו,

מכריז של מי זה.

אתם יודעים מה לומדים בבית ספר דתי?

שתאווה זה לא דבר טוב.

איך יודעים אם ילד דתי באמת

נגמל מטעמה?

היה אחד שהיה בסמינר, אמר שהוא חזר בתשובה לא בגלל המרצים שהיו בסמינר, אלא בגלל ילד קטן.

למה?

הוא אומר, הבאתי סוכריות וחילקתי לילדים

וראיתי ילדים

של הדתיים,

של המרצים, רצים לאבא ואומרים, אבא, זה כשר?

הוא אומר, ילד בגיל קטן שיודע מה זה טעמה של סוכריה יכול לבלום את עצמו ולעכב את עצמו מלאכול ולשאול אם זה כשר?

זאת אומרת, אם לא, הוא לא אוכל.

אם ילד יכול לגבור על הטעמה,

אני מאמין בתורה הזאת שיש לה כוח לשנות בן אדם.

וילד שאומרים לו זה לא כשר, משליך את זה בפח.

זה ילד,

וכשמחנכים ילד מקטנות כך, כשהוא יגדל, מה הוא יהיה שליט?

יהיו לו כוחות אדירים.

כשהוא יחליט משהו,

הוא יצליח לעמוד בזה.

אבל אם הדם הפוך, כל סוכריה חוטף,

לא רק קטן,

קטן,

עורכי דין.

אלה, אתם יודעים, שהולכים בעניבה שחורה ועם התיק?

אלה שקשוחים, כאילו חצי מלאך המוות אצלהם?

פעם הייתה ישיבה, דיון של עורכי דין על שולחן.

ושם המלצר

היה ככה ערמומי,

ראה כמה יש עשרה עורכי דין, אמר,

הוא עושה להם תרגיל. למה? כולם מעוקצעים, כולם ככה

שמים את החומר לפניהם, הכול מסודר,

טיפטו, מדברים גבוהה-גבוהה.

נותן להם עוגה 11 פרוסות,

הן עשרה.

כל אחד לוקח את העוגה לצלחת,

וכולם לוטשים את עיניהם לעוגה האחרונה.

מה יהיה עם העוגה האחרונה? אבל זה לא יפה לקחת את האחרונה, נכון?

זה גרגרן, לא יפה.

לא יפה.

כולם גמרו את העוגות, גמרו, גמרו.

אחרי כמה זמן, הם יושבים כבר שעה ארוכה,

לגמר הקפה, רק העוגה שם.

הוא כיבא את האור.

כיבא את האור, פתאום הוא שומע, אההה!

פותח את האור, מה הוא רואה?

תשעה נוחצים את המזלג ביד של זה שנעץ בעוגה.

זה דרך ארץ.

אבל,

כתוב שאדם צריך לקדש שם שמים אפילו בחדרי-חדרים.

וחילול שם שמים זה גם בחדרי-חדרים.

ההתנהגות של היהודי שומר תורה ומצוות לא מתבטאת רק כשהוא נמצא בחברה,

אלא כשהוא נמצא בביתו לבד.

שם רואים אם הוא מולך בעצמו או לא מולך בעצמו.

זה המבחן.

זאת אומרת, כל אדם שהוא מחונך באמת,

הוא מחונך לאורך כל הדרך, גם כשהוא נמצא לבדו.

אבל אם לא,

אז זה רק בחוץ.

לכן,

מר רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש שתי מחלקות.

יש יראי השם

ויש חוסים בך.

מה ההבדל?

אלה שהם יראי השם,

איפה היראה מונחת בלב?

אדם, כשהוא ירא שמים, הוא ירא את השם בלב.

הקדוש ברוך הוא צופן לו את השכר גנוז לעולם הבא.

מר רב טובך אשר צפנת למי ניראיך,

אבל פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. יש כאלה שהם חוסים בשם רק נגד בני אדם.

כשהם ליד בני אדם, צדיקים,

שומרים הכול, עושים הכול, זה רק נגד בני אדם. לאלה הקדוש ברוך הוא משלם שכרם בעולם הזה,

לא בעולם הבא. לכן אצלם נאמר,

פעלת.

שם כתוב צפנת,

צפון ושמור, פה פעלת.

הבחינה של אדם יהודי זה איך הוא באמת בפנימיות שלו.

לא. והתורה הקדושה מגלה לנו שבפנימיות שלנו אנחנו טובים,

רק החומר שלנו משתלט עלינו.

במקום שאדם ישעבד את גופו לנשמתו,

גופו משעבד את נשמתו לו.

במקום שהרוכב ירכב על הסוס,

הסוס רוכב על הרוכב.

זה ההבדל.

ואדם צריך לתקן זאת,

ואין יום יותר מתאים מאשר עכשיו, יומיים לפני יום כיפור.

חתימה ביום כיפור.

חותמים אותנו,

מי לחיים,

מי למיטה,

מי לחולי,

מי לבריאות,

מי

לעוני ומי לעושר.

ואני רוצה לומר לכם, יהודים יקרים,

אני לא אומר דברים כדרשה מתוך ספר,

אני חי אותם.

אני עצמי בעל תשובה.

בגיל 24 זכיתי לשוב בתשובה

מתוך קריאה בספר בלבד.

התחלתי לקיים את מה שכתוב,

ונוכחתי לראות לאורך כל הדרך

שמה שהתורה הבטיחה, נתקיים.

לא רק נתקיים, נתקיים בי

ובאלה שסביבי.

וכוח התשובה, כמו שאמרתי בתחילה, הוא להפוך גם את הטמע

ולתת סיעתא דשמיא לאין-שיעור.

ובעל תשובה שעוזר בתשובה זוכה,

כמו שאומר רבנו יונה, מה שאין יד טבעו משגת.

בטבע הוא לא יכול להשיג את הדברים האלה,

מן השמים רק יזכו אותו.

ואני יודע כמה חולים נתרפאו בזכות תשובה.

רופאים הרימו יד

ואנשים שעשו תשובה אמיתית

ובכו לפני הקדוש-ברוך-הוא, כמו שאמרתי,

זוכים והקדוש-ברוך-הוא משנה בשבילם את הטבע.

ואני רוצה, לפני שנעבור לשלב של השאלות והתשובות,

להזכיר לכם מעשה שהיה פה בפעם האחרונה שהייתי.

הייתה פה אישה

בשם חגית,

וחגית

הגיעה להרצאה חילונית גמורה,

גמורה תרתי משמע,

לא רק בחילוניות אלא גמורה גם מבחינה בריאותית.

והיא לא ראתה שום תקווה למצבה,

והייתי צריך לשכנע אותה שכדאי לה לחיות.

רציתי לתת לה ברכה, היא אפילו לא הסכימה בהתחלה, כי היא אמרה, אין תועלת, אין טעם,

תן את זה למישהו אחר.

עד כדי כך היא הייתה מיואשת.

אבל ברוך השם,

אמרתי לה מה לעשות,

והציבור קיבל על עצמו מצוות לרפואתה,

וכמה אנשים התחזקו בגללה.

ופלא פלאות, הקדוש-ברוך-הוא ריחם עליה.

ברחמים גדולים,

בכלימה ובריאה לחלוטין.

והיא נמצאת פה היום איתנו.

ואני רוצה להראות לכם את הקטע כמו שהיה כשהייתי פה בפעם האחרונה,

איך זה נראה, ואחרי זה תראו אותה.

בבקשה.

שלום, שלום.

ברוכה הבאה.

אני חושבת

שכל אדם צריך פשוט לחשוב שאנחנו לא סתם בעולם הזה.

אנחנו עוברים ניסיונות קשים ואנחנו צריכים לעמוד בהם.

אני עברתי ניסיון כל החיים שלי, ולא ידעתי שאני בניסיון, עד שאיכשהו קיבלתי את הניסיונות שלי,

והבנתי.

הבנתי.

ודרך אגב, אני חייבת לספר פה סיפור, כי

הדרך שבכלל הגעתי להרצאה הייתה מוזרה לי בהתחלה.

כשחבר אמר לי שיש הרצאה של הרב אמנון יצחק,

אני לא בדיוק ידעתי על מה מדובר.

אמרתי לו, בסדר,

אוקיי, נכנס מפה,

יצא מפה, איפשהו תמיד מחלחל משהו קצת.

וכשהלכתי לעוד מקום, אמרו לי,

תזדרזי, אנחנו סוגרים את החנות, כי

יש היום הרצאה של הרב אמנון יצחק.

מי זה הרב אמנון יצחק? כבר פעמים אני שומעת את זה באותו יום, לא ידעתי.

ופעם שלישית,

זה היה כשיצאתי מהחנות ופגשה אותי אישה,

אמרה לי, בואי,

אני הולכת עכשיו להרצאה של הרב אמנון יצחק.

וכשהבנתי שזה מלמעלה,

שזה פשוט מסר, שלוש פעמים ביום,

ועוד שולחים לי מונית,

זה לא מצחיק.

אבל זה ככה היה.

ויכולתי גם לעבור את ההרצאה ולחזור הביתה ולא היה קורה כלום.

אבל כמו כל יהודי יש שאלות,

לא מאמינים בשום דבר,

וכשלא מאמינים וכשאתה סקפטי אתה בא לך לשאול, וכשאתה שואל אתה מקבל תשובות. ואז במקרה שאלתי שאלה

וקיבלתי תשובה חכמה.

ואז ראיתי שכולם מבקשים ברכה, ואז ביקשתי לעצמי.

ומפה זה המשיך והתגלגל הלאה.

מה שאני מבקשת, יהודים יקרים,

קחו את החיים לא כדבר מובן מאליו.

לא כדבר מובן מאליו. אתם לא קיבלתם שום דבר כדי להעביר אותו סתם ככה.

קחו אותם בכובד ראש.

לא לקום וללכת עוד יום לעבודה ועוד יום לחזור ועוד יום.

זה חייב להיות בצורה שחושבים,

איך אומרים? בתורה אומרים, יהודי

עיניו בראשו.

הוא צריך לחשוב על מה שהוא עושה.

ואם בן אדם צריך

ללכת בדרך התורה,

גם אם זה קשה, שינסה לחשוב על זה.

ושינסה, אם זה לא טוב לו,

שינסה דרך אחרת, אבל לפחות לנסות.

אני חושבת שהיום זכיתי לא רק בבריאות, אלא גם בחיים חדשים. היום אני מאושרת.

מאושרת במלוא מובן המילה.

פעם, אם לא היה לי חשק לקום בבוקר,

היום אני קמה בשמחה,

והבית שלי פוקד חברות,

ואני פוקד את ביתן של חברותיי,

כי זה פשוט כיף. אנחנו הולכים לשיעורי תורה ביחד.

ואילת התחזקה, ברוך השם,

ויש פה המון המון הרצאות.

רבנים באים לאילת, ואנחנו לא מפספסים אף כנס.

זה פשוט נפלא.

וברוך השם,

אנחנו זוכים לחיים שונים לגמרי.

יש תכלית בעולם הזה,

ואנחנו נהנים.

ואני לא רוצה להאריך, אבל זה בעצם רוב התכלית.

יש פה ילדה קטנה חמודה שחולה בלאוקמיה,

והיא רוצה ברכה מכבוד הרב,

ויש פה גם ילד חמוד,

להבדיל מבחינה רפואית, הוא בסדר,

והוא רוצה להסתפר על ידי כבוד הרב, הוא הגיע לגיל שלוש.

רק לגבי הילדה.

את האימא?

האבא לומד תורה?

הוא פה?

הוא לא שומר תורה ומצוות?

את שומרת?

הוא אנטי?

לא שקראתי, זה היה בתשובה,

וזה היה בתשובה אחרי שהוא נוסף גם במחלה.

בעלי היה בתשובה,

ופה הרב גם נתן לו אנשים ציצית, ואחרי כזור זמן הבן שלו התגלה לו במחלה סרטן,

והיה קם בבוקר לתפילות ולנץ.

לפני שנה הבת שלי גם חלתה בלוקנה בראש השנה.

זה פשוט מאוד, בלי ירד מזה,

אחרי שהבן שלו נפטר והיה קם לנץ,

ומהשבעה הוא בא ישר לבית החולים של הבת שלי בשניילר.

ובמשך שנה אני רק מתפללת עליו שיחזור בתשובה על הבת שלי.

היום היא כבר עברה את כל הטיפולים, אנחנו במעקב.

תראי,

אם הוא יקבל על עצמו בעזרת השם ללמוד שעתיים תורה ביום

בתענית דיבור,

כבוד הרב, אני לא אומרת לו שעתיים דיבור ותענית דיבור.

שישים כיפה ושיעשה,

הוא מנסה לשמור שבת והוא לא יכול.

טוב, זה את אומרת, ואני אומר שעתיים

תורה בתענית דיבור. אני מוכן גם לדבר איתו.

אבל אם הוא יקבל שעתיים בתענית דיבור,

בעזרת השם יתברך, אני מאמין שאפשר שהילדה הזאת תברה.

אמן.

מה השם שלה?

מה השם?

אביגיל.

של הילדה? אביגיל בת?

בת לאה. בעבר היא הייתה נופר אביגיל בת לאה, השם יזכה אותה ברפואה שלמה וישועה קרבה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

אמן.

שורות טובות.

אם הוא לא יסכים,

תצלצלי ואני אדבר אתו.

אהלן. תודה. כן, איפה הילד?

ואיפה האימא?

את מוכנה גם לשים כיסוי ראש, בעזרת השם?

בואי, בכלל.

תניחי אותו, תניחי. בוא, מותיק, בוא.

בוא, בוא, חמור.

בוא, ילד טוב.

קוראים לך זוהר?

כן?

זוהר הרקיע.

בכבוד. שימי, תן לה מיקרופון.

שהחיינו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

זה הקוקו הראשון הערב.

תזכה להיות צדיק, תלמיד חכם וירא שמים.

חזק וברוך.

טוב, ולמי שיש שאלות, בבקשה.

כן, הנה, פה שורה ראשונה.

כבוד הרב, יש לי שתי בקשות,

כאילו אחת ממני ואחת מחבר שלי.

אני הייתי חולה מכיתה ו',

הייתי חולה במחלת אפילפסיה,

מחלת הנפילה,

וכאילו השנה ביום ההולדת שלי,

יומיים אחרי יום ההולדת שלי.

הרופא הודיע לי שכרגע אני מפסיק את הטיפול התרופתי וכרגע אני בשנה של שמירה.

רציתי רק דבר אחד, כאילו לא ממש בקשה גדולה,

רציתי רק לקבל ממך ברכה להצלחה ובריאות.

אתה לומד תורה?

לומד, מתחזק.

מניח תפילין, קורא תהילים.

היום קראתי את התיקון הכללי.

שומר שבת?

לא כל כך, מתחיל.

מתחיל.

לא כדאי לנוח בשבת עם הקדוש ברוך הוא, להיות איתו ביחד? כדאי.

מהשבת מתחילים?

בעזרת השם. ושעה ללמוד תורה כל יום? כן.

אל תגיד מהר סתם, תחשוב מה אני אומר.

שבת ושיעור תורה כל יום שעה.

כן. מוכן?

מוכן.

ועוד דבר קטן. איך אמרת לי? משהו קטן, לא רציני.

צי צי.

בכיף.

בכבוד.

שחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהגענו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

טל בן אריאלה,

השם ישמור עליו בריא וישלם לעבודתו, יתברך, וזיווג הגון מהרה.

אמן.

תהיה בריא.

אתה השני?

בכבוד. בוא.

אתה רוצה לשאול?

אני רוצה להגיד. להגיד. תן לו להגיד.

כבוד הרב,

לפני ארבע שנים

אמא שלי חלתה בסרטן.

לא היה לה הרבה סיכוי להפריע מהסרטן בפעם הראשונה,

אחרי שנתיים חלתה בו שוב.

כרגע בשלבי הבריאה של הפעם השנייה,

עברה את כל הטיפולים,

כל הבדיקות מוצלחות,

ומקווים לטוב.

אני רוצה רק דבר אחד,

שתהיה לי סוף-סוף עם הבריאה.

יפה, יפה, יפה. רגע, רגע.

אני מבין שהכיפה על הראש שלך זמנית.

זמנית ביותר.

אולי... אולי... אני אשקר, אני אגיד את האמת. נכון.

אולי אתה תהיה סוף-סוף הבן של הקדוש ברוך הוא בלי להתבייש?

אני לא אגיד לך סתם כן, קשה לי. בטח שלא סתם. קשה לי, אני אגיד לך את האמת, קשה לי. מה קשה? שאני אלמד.

מה קשה? כן. פיתויים.

פיתויים? כן.

על פיתויים משלמים?

ואתה מוכן לשלם?

תשמע, אני לא מודע למה שיהיה, אני מודע למה שאני עושה, אני נהנה מהרגע, זה מה שאני חושב. זה הבעיה, אתה מבין? נכון. אדם שותה כוס רע על ממותק,

אבל בסוף זה גורם למיתה.

השאלה, האם להמשיך בשעה שיודעים שהממותק הוא רעיל?

לא יודע מה להגיד.

אני אגיד לך, אם אתה לא יודע.

אפשר ליהנות מהעולם הזה בהיתר.

בהיתר.

לא חייבים לעשות

את הנאות העולם הזה באיסור.

אפשר בדיוק להיענות. יש דברים שהם אסורים,

אז לא עושים דבר אסור. זה כיף לנסוע על 140, אבל זה אסור.

כשממהרים להיכנס באין כניסה, זה קיצור דרך,

אבל זה גם קיצור דרך לשלילה.

יש הרבה דברים שנוח לנו לפעמים לקצר או לעשות איך שאנחנו רוצים,

אבל התשלום מגיע לפעמים.

בעולם הזה לא תמיד,

כי רואים שאפשר להתחמק מהמשטרה או מדברים כאלה ואחרים,

בסוף כולם נתפסים, אבל אצל הקדוש ברוך הוא שום דבר לא עובר.

הכול מצטלם, הכול נרשם, ועל הכול משלמים.

אתה בחור צעיר, חייך לפניך, ואתה עוד יכול להרוויח.

כל מה שאתה חולם היום, תקבל עוד שנה-שנתיים מלא בהיתר.

אז למה אתה צריך

לקחת באיסור אם אתה יכול להשיג בהיתר?

בואו נתחיל.

קח עליך שבת,

בשיעור תורה כל יום-שעה.

אתם חברים?

תחכו ביחד. אחים.

חברים אחים.

הרבה שנים, כל הזמן ביחד, כל יום ביחד.

נו, אז תלך איתו גם, תלמד תורה,

תשתדל להתפלל כל יום, תשתדל, אני אומר, אם לא תצליח אפילו בציבור, אפילו ביחיד, זה לא לוקח הרבה זמן,

ותראה איך החיים שלך השתנו לטובה, לאין ערוך,

ובזכות זה נתפלל על אמא.

אני אגיד לך משהו,

אני יודע שלהתפלל אני יכול,

להניח תפילין אני יכול, אני עושה גם.

שמו שבת יהיה לי מאוד קשה.

למה? למה? כי כולם הולכים לבלות?

אז מה, למה? למה קשה? לנוח זה קשה? לעבוד זה קשה. אתה אמת? כן. כדורגל, שבת. מה יש בכדורגל?

יש מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, ביתר ירושלים.

הבנתי, בסדר, בסדר, בסדר.

בסדר.

אבל אפשר לשמוע את התוצאות מוצאי שבת.

אפשר, אבל אני יותר אוהב לראות.

ואם אתה רואה אתה משפיע על התוצאה?

לא, אני במתח, והמתח זה הכיף, אתה מבין?

הבנתי.

אבל אתה יודע שעל המתח הזה בסוף תשלם,

בשביל מה?

בשביל מה מתוק? למה הקדוש-ברוך-הוא נותן לך שבת מנוחה,

ואתה מנצל אותה בדיוק הפוך למתח?

מתח מאיסור, לא מתח מהיתר.

זה נכון, זה פיתוי של יצר הרע. נכון, אז, השאלה אם זה שווה. להתחיל מקטן, יותר טוב?

קטן. התפילות, אני יכול, אמרתי לך. מצוין.

בית-כנסת, אני יכול, מצוין. כל מה שקשור לזה, לשמוע שבת,

העלאת חילה יהיה לי קשה.

למה?

למה? אמרתי לך למה.

הבנתי, שמעתי אותך.

כשיש פגרה, מה אתה עושה?

יורד לים.

בקיצור, אתה מחפש בעיות.

לא. אם לא כדורגל, אתה יורד לים.

יש גם מה לעשות בים. אבל בוא תתרגל, יש לך ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, מוצאי-שבת,

לעשות חיים טובים.

דווקא בשבת שהקדוש-ברוך-הוא ביקש תהיה טוב ביחד.

פעם אחת שתודה שיש בורא לעולם.

יום שישי, שבת, אתה מודה, יש בורא לעולם. למה אני לא רואה כדורגל?

אני מאמין שהבורא ברא את העולם בשישה ימים בשביעי שבת.

למה אני לא יורד לים בשבת?

כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשישי-שבת.

למה אני לא עושה נגד הקדוש-ברוך-הוא?

כיוון שבאותה שעה שאני עושה, הוא נותן לי חיים, נותן לי נשמה,

נותן לי בריאות,

נותן לי לראות, לשמוע.

אני משתמש עם הכלים הטובים שהוא נתן לי נגדו?

למה?

זה פייר?

לא.

אז בואו נפסיק.

שישי-שבת לשבת. את התפילות אני בטוח שאני אשם אותך. את זה שמעתי.

מוכן לנסות? אני אנסה. את התפילים אתה עושה? אני אנסה. או, אני אנסה, זה כבר טוב מאוד. אני לא מבטיח שאני אצליח. ברור, אני מבטיח שתצליח אם תנסה.

אם אתה תנסה, אתה תצליח. אם אתה לא תנסה,

אתה לא תצליח,

כי בניסיון הוא יעזור לך.

החבר שלך שומר שבת?

אתה שומר?

מהשבת, נכון? ישמור. מה אתה תעשה אתו?

תיקח אותו אתך?

אתה תשמור עליו שהוא לא יחלל שבת? ברחוב לים. אתה מבטיח?

אתה מבטיח?

מילה זה מילה, חבר'ה.

אימא שלך נותן לה ברכה בזכותך.

אז שבת זה חיכוך, זה לא בעיה.

בסדר, אין בעיה. קודם כול,

קודם כול, קודם כול,

יש כאלה, לצערנו הרב, שגם כיפור אצלהם זה בעיה.

לא, זה...

שבת אנחנו מדברים, לא רק על כיפור, שבת.

בסדר?

מוכן?

בעזר השם. מה השם של אימא?

חנה בת רחל.

חנה בת רחל.

השם

ימלא משאלתך, שתהיה בריאה תמיד, ורפואה שלמה. אמן.

אמן.

בוא, בכבוד, אשריך.

אשריך.

ברוך. ברוך אתה ה' אלוהינו מאורך העולם שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

תן לו מיקרופון.

יש שתי דברים שדיברת עליהם בהתחלה שלא כל כך מסתדר לי.

אמרת שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

ברא את האדם, ואמר שהוא רוצה להיטיב לו בזכות,

לא בחסד, אז הוא נתן את התורה, יקיים את המצוות, ייכנס. לא יקיים, לא ייכנס.

אז למה דווקא את האדם הראשון שהוא ברא, הוא הכניס ישר לגן-עדן, למרות שלא הייתה לו אפילו מצווה אחת?

זה חסד, זה לא זכות.

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד, שזה המצב שהקדוש ברוך הוא רצה שהאדם יישאר תמיד.

עצם הבריאה עצמה היא חסד.

מזה שהאדם הראשון

לא יעשה עבירה, הוא יישאר במצב הזה, מה שרצה הקדוש ברוך הוא. זו הראייה שהוא רצה להיטיב.

להיטיב,

הראייה, הכניס אותו ישר לגן-עדן. לא, אני לא מתווכח. שמעתי.

תקשיב מה אני עונה.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בחסד.

סתם הבריאה של האדם זה בחסד. הוא חייב לו משהו?

לא. הוא היה קיים? לא.

אז עצם הבריאה היא חסד.

איפה הוא שם אותו? בגן-עדן.

הזכות להישאר בגן-עדן, הזכות,

זה אם אתה לא עובר על דברי.

מכל עץ הגן אכול תאכל,

מעץ הדעת

לא תאכל.

אם תשמור על זה, זו הזכות שתישאר.

ברגע שהוא עבר, הוא סולק משם.

זאת אומרת,

הזכות הייתה בשל ואל תעשה, זה גם מצווה.

הבנת?

לא רק לעשות מצווה,

גם כשנמנעים מהעבירה זה מצווה.

ועצם זה שהוא אמר לו לא לעשות,

אם הוא היה נמנע, זה מצווה שהוא מקיים, והוא זכאי להיות בגן-עדן.

קיבלתי.

אם זה נכון, אבל לפי ההיגיון שלי, מה שאני מבין,

אז כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון, לא היום, שזה גלגולים, כל הנשמות שבאו לפה בגלגול ראשון היו צריכים ישר להיכנס לגן-עדן.

ואז אם הן היו עוברות עבירה,

מביאים אותן לעולם הזה למבחן,

אם זה נכון.

עד פה גמרת?

לא, יש לי עוד. לא, לא, בסדר.

האדם הראשון הביא צאצאים.

הם לא יכולים להיכנס כבר ישר לגן-עדן.

רק אחד נברא כזה, זה האדם הראשון.

אחרי זה זה כבר צאצאים שלו, שבאים מרחם אישה,

העולם, איפה שההורים נמצאים.

הקדוש ברוך הוא לא מורא את העולם כל פעם מחדש ומתחיל עם אדם ראשון. אדם ראשון איש אחד,

ממנו יש צאצאיו,

והם באים, כל אחד במקום שהוריו נמצאים.

הבנת?

הבנתי. Thank you.

עכשיו רגע.

שאלה שלישית.

כן,

שאלה שלישית.

יש לי עוד אחת אחרי זה וזהו.

אין בעיה.

גן-עדן, שמדובר עליו בראשית,

זה גן-עדן הרוחני, עולם השכר שאליו מגיעים אחרי המוות? לא. זה לא זה? לא, זה גן-עדן תחתון, יש שני גן-עדן.

יש גן-עדן תחתון בעולם הזה ויש עליון בעולם העליון.

אוקיי.

שלישית, רביעית?

רביעית.

ראיתי באחת ההרצאות שלך שאמרת שהאדם זה כאילו המוצר.

נתת משל כזה, האדם זה המוצר והתורה זה ההוראות יצרן.

ככה כאילו המוצר צריך להתנהג.

עכשיו, מה שאני לא מבין זה למה אלפיים שנה אחרי שהמוצר נברר רק

הוא נתן את ההוראות יצרן?

ולא רק זה, למה הוא נתן את ההוראות יצרן רק לחלק מהמוצר? מה עם כל השרמים? לא צאצאים של האדם הראשון שבראת, והתורה שקדמה לבריאת העולם גם לא צריכה להיות גם לו?

יפה מאוד. שאלות יפהפיות. הציצית מחקה לך.

עכשיו אני אסביר לך.

היו הוראות יצרן גם לאדם הראשון וגם לצאצאיו עד שנת

2448 שניתנה תורה.

מה היו ההוראות? שבע מצוות, בני נוח.

זאת אומרת, נצטוו לקיים רק את זה.

כשהעולם הוכשר והיה ראוי ומוכן לקבל תורה,

הבשיל כדי לקבל תורה, זה לוקח זמן.

כמו שעם ישראל לא הבשיל לקבל את התורה עד שהיו בשעבוד מצרים 210 שנה,

ורק אחרי זה שהגיעו למדבר היו ראויים לקבל תורה.

אז לכן, רק אז ניתנה התורה והוצעה לבני האדם כולם,

כולם,

כולם,

כמו שאתה אומר, למה לא כל המוצרים?

השם אמר, כולכם מוצרים, קבלו.

לא רצו.

וכיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו על צד הבחירה ולא על צד האונס,

לכן חלק סירבו.

כמו שיש פה חלק מהקהל, לצערנו הרב,

שעדיין לא שומרים תורה ומצוות, הם מסרבים.

יש להם אפשרות, הם לא רוצים.

לא רוצים זה בחירה, על הבחירה יש שכר ועונש.

אבל הקדוש ברוך הוא נתן הוראות יצרן מתחילה,

ומה שהוא מצווה צריך לעשות. אמר מצווה אחת, מצווה אחת, שבע, שבע, תרייג, כמה שהוא אומר צריך לעשות.

זה ההוראות לקבל את הטובה.

ציצית? ציצית, ציצית.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם. שחיינו, שקיימנו והגיענו, לזמן הזה.

לזמן הזה. אמן.

הבחור הזה, עם שאלות כאלה, יכול להיות מגיד שיעור.

אם הוא, בעזרת השם ידברך, ילמד תורה,

תורה, כמו שאתה שואל, ככה צריך ללמוד תלמוד.

אתה תלמד תורה, תלמד תלמוד, ובעזרת השם תהיה מורה הוראות בישראל.

מה השם שלך?

ליאור בן?

שושנה. שושנה, תגדל בתורה וביראת שמים, וזיווג הגון מהרה.

כן.

כן, הנה, שם יש בחורצ'יק.

כן, אתה עם הכיפה, כן.

אני כבר הרבה זמן בהרעורים. למה? כי אני רואה את אבא שלי, שומר שבת והכול,

והוא רוצה לחזור בתשובה,

אבל הוא צריך משהו.

אני לוקח על עצמי היום ציצית, אם אתה מצליח להחזיר אותו.

שהוא ישים ציצית.

אתה אבא?

אתה אבא. איפה אבאלה? הנה אבא.

איפה אבאלה?

בוא, בוא, בוא אבאלה. בוא.

כבוד הרב, כבוד הרב,

חזרנו לפני יומיים מאומן.

אה, הוא היה אתך?

כן, הוא לקח אותי.

וואי, וואי, וואי, בזכות הזאת הוא חייב לחזור בתשובה. מי שנוסע לאומן,

בוא, בוא.

מי שנוסע לאומה, תשובתו מובטחת לו, נכון?

בוא.

אני אמרתי, אני ידעתי שזה יקרה, פשוט לא ידעתי מתי.

אז אם זה בזכותי, אם את טוב.

הנה בכבוד. אם אתה מצליח להחזיר אותו,

אני אשכח.

אני מכיר אותך כבר מאיזשהו מקום, לא?

לא, לא.

בדרך כלל אני מכיר את המצב הפוך, שאבא מבקש ומתחנן שהבן יזכה לגן-עדן. פה אני רואה הפוך.

הבן מתחנן שאבא יזכה להיות בגן-עדן,

בעזרת השם יתברך.

אתה שומע על הבן?

שומע, חזק וברוך וכבוד.

תן גם לבן אשריהם ישראל.

מי היה מאמין באילת, יומיים לפני כיפור, ככה,

והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם?

שהחיינו.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהחיינו והגיענו לזמן הזה. אמן.

מרוך.

אני אגיד לך, מרוך. ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהחיינו והגיענו והגיענו לזמן הזה. לזמן הזה, אמן.

איפה האימא? איפה האימא? מחמד, האימא?

האימא, וואי וואי וואי, מוזיקה.

הופ, הופ, הופ.

הנה, משפחה שלמה בכבוד.

משפחה שלמה בכבוד.

ברוך, שהחיינו.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר כדי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

תן לו לברך.

אבא ובן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו והגיענו וגימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

ברוך אתה, אדוני, אלא נאמרך העולם, אשר שחיינו והגענו לזמן הזה.

הצעה.

יום כיפור צריך לגייס עוד את הזכויות האחרונות, כמו שאומרים, כמה שאפשר.

אף אחד לא יודע מה מצבו. אני יכול להגיד לכם רק דבר אחד בטוח.

אלה שקיבלו עליהם עול מצוות היום

וקיבלו על עצמם להתחזק, אלה מסודרים לשנה הבאה.

אלה מסודרים לשנה הבאה, חבל על הזמן.

ולא רק זה, יש להם זכות של מזכה הרבים.

כל מי שקיבל עליו עול מצוות, לא רק שהוא התחזק,

הוא גם חיזק את האחרים להתחזק ונתן להם את הפוש.

כדי שיתחזקו יש לו כבר זכות בזיכוי הרבים בנוסף.

זיכוי הרבים זה מעלה גדולה ביותר

ביום הכיפורים,

ואם אדם רוצה להבטיח את הזכויות שלו,

הוא צריך להרבות זכויות.

איך מרבים זכויות ברגע האחרון?

נמצאים יום, יומיים לפני, מה אפשר כבר להספיק? כמה ברכות נגיד? כמה תפילות נגיד? כמה נלמד תורה? כמה אפשר לאסוף עכשיו במהירות לפני יום כיפור?

אז אמרנו בראש השנה, ותשובה, ותפילה, וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה. אפילו אם נגזרה גזירה על אדם, יש שלוש עצות,

מה לעשות, כדי לבטל גזירה.

תשובה זה הדבר הכי טוב.

תפילה לבורא עולם שיקבל את תשובתנו כמו שצריך,

וצדקה,

צדקה תציל ממוות. אפילו אם נגזרה על אדם, גזירת מוות,

יכול לבטלה על-ידי צדקה.

רק בעולם הזה, לא לעולם הבא.

אבל יכול לבטל גזירה על-ידי צדקה.

ארגון שופר,

ברוך השם, משתדל לזכות את הרבים כבר 18 שנה.

עד היום חילקנו 14 מיליון קלטות וידיאו ו-CD חינם

בכל רחבי הארץ והעולם.

אנחנו לא הסתפקנו בזה, וברוך השם,

פיתחנו עוד דרכים כדי להגיע לציבור.

אחת מהן

זה אתרי אינטרנט.

יש שני אתרים, יש אתר שופר,

נקודה.net, ויש שופר-news.co.il,

שני אתרים שניתן שם לקבל וידאו, אודיו, בחינם,

לראות,

לקרוא, ללמוד,

מה שרוצים.

לא הסתפקנו בזה ורכשנו משאיות שמגיעות למקומות שונים בארץ ומפיצות תורה.

לא הסתפקנו גם בזה,

והוצאנו עכשיו שני עיתונים חדשים,

אחד נקרא שופר-news,

עיתון ישראלי, ואחד, ארבע כנפות, עיתון יהודי.

זה העיתון שיצא האחרון. הוצאנו עד היום 25 גיליונות,

זה שופר-news וזה ארבע כנפות

ב-100,000 עותקים כל שבוע,

מופץ ברחבי הארץ.

גם פה, באילת, מגיע העיתון,

הפסיק קצת בתקופה האחרונה, עכשיו חודש שוב,

ובעזרת השם יתברך,

דרך העיתון הזה מפיצים יהדות,

מגיעים

לכל בית שלא היה מקבל, לא קלטת ולא וידאו ולא DVD ולא שום דבר.

אז אנחנו משתדלים להגיע לכל מקום שרק אפשר.

אדם שמתחבר לארגון הזה, שופר,

זוכה להיות מזכה רבים.

רגע, רגע, אני מבין שהכיפה על הראש שלך זמנית.

זמנית ביותר.

אתה לא משקר, אני אגיד את האמת. נכון. אולי אתה תהיה סוף סוף הבן של הקדוש ברוך הוא בלי להתבייש?

אני לא אגיד לך סתם, כי קשה לי. בטח שלא סתם. קשה לי, אני אגיד לך את האמת, קשה לי. מה קשה שאני אלמד? מה קשה? פיתויים. פיתויים? כן.

תשמע, אני לא מודע למה שיהיה, אני מודע למה שאני עושה,

אני נהנה מהרגל, זה מה שאני חושב. זה הבעיה, תאמין. אדם שותה כוס רע על ממותק,

אבל בסוף זה גורם למיתה. השאלה אם להמשיך בשעה שיודעים שהממותק הוא רעי? לא יודע מה להמשיך.

אני אגיד לך אם אתה לא יודע.

בוא נתחיל.

קח עליך שבת, בשיעור תורה, כל יום שעה. אני אגיד לך משהו. אני יודע שלהתפלל אני יכול, להניח תפילין, אני יכול, אני עושה גם. בשמו שבת יהיה לימוד. למה? למה?

כי כולם הולכים לבנות, אז מה, למה? למה קשה? לנוח זה קשה? לעבוד? תשמע, תשמע, תשמע. כדורגל, שבת. מה יש בכדורגל? יש מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל תל אביב, ביתר ירושלים.

הבנתי, בסדר, בסדר. בסדר, בסדר. אבל אפשר לשמוע את התוצאות מוצאי שבת. אפשר, אבל אני יותר אוהב לראות. ואם אתה רואה אתה משפיע על התוצאה? לא, אני במתח, והמתח זה הכיף כאן. בשביל מה, מתוק? למה הקדוש ברוך הוא נותן לך שבת מנוחה ואתה מנצל

אותה בדיוק הפוך למתה? כשיש פגרה, מה אתה עושה? יורד לים.

בקיצור, אתה מחפש בעיות. מוכן לנסות, אני אנסה. ואת הצפילים אתה עושה? אני אנסה. אני אנסה, זה כבר טוב מאוד. אני לא מבטיח שאני אצליח. ברור. אני מבטיח שתצליח אם תנסה. אם אתה תנסה, אתה תצליח. אם אתה לא תנסה, אתה לא תצליח.

כי בניסיון הוא יעזור לך.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779

03-06-077779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net