זה גבר ! - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

תתמלא חורים, מה קרה לך? תעשה קוצים, קוצים תעשה, אצבעת הראש, לא הכל, חצי, חצי זהב, חצי ירוק, מה קרה לך? תקרע את המכנסיים, מה זה? תהיה גבר, ג'ימסים קרועים, תשלם הרבה, לא בזול, תלך כמו אהבן, לך גבר, תהיה עונקייפאק, תהיה גבר.

זה גבר, ככה נראה גבר.

תהיה יהודי, תהיה צדיק, תהיה ירא שמיים, תהיה בעל מידות טובות, תהיה בעל חסד, זה גבר.

אתם רואים מה זה גבר?

עם ישראל,

יש להם שלוש מידות שאין באומות העולם,

והם ראשי תיבות גבר.

מה זה גבר?

גומלי חסדים,

ביישנים,

רחמנים.

זה עם ישראל.

גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים.

זה יהודי, זה גבר.

קלטות מספר 380-381, זה גבר.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

כשהיינו במטוס לפה הודיעו שיש 38 מעלות

של חום באילת, ואני יורד עם עיל מצעיף.

אני פשוט לא מרגיש טוב,

ובאתי למרות זאת.

כמו שאומרים, לסגור

את עשרת ימי תשובה באילת זה עניין גדול,

גדול מאוד.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא ליטול את חלקו, זו הנשמה.

חלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

הקדוש ברוך הוא נתן נשמה ונטלה.

ההורים נתנו גופה, היא מונחת לפניהם.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך.

האדם מורכב משניים, גוף ונשמה.

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים.

מי זה האדם?

האם אדם זה הגוף, או האדם זה הנשמה?

אדם זה הנשמה.

אדם מת,

הנשמה יוצאת ממנו.

אדם מת,

יש לו עיניים.

אבל אם נפקח לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה הוא ראה, יצאה הנשמה, הוא לא רואה.

אדם מת, יש לו אוזניים.

נצעק לו באוזן, הוא לא שומע.

כשהייתה נשמה הוא שמע, יצאה, הוא לא שומע.

אז מי שומע?

הנשמה.

אני רואה אותך, אני שומע אותך, מי זה אני?

אני זה הנשמה.

כל האישות שלנו זה נשמה רוחנית שבאה מהעליונים

והיא הוכנסה בתוך גוף.

הגוף זה רק משכן לנשמה.

לנשמה יש את הצרכים שלה ולגוף יש את הצרכים שלו.

הנשמה היא רוחנית, לכן היא מתפרנסת

מרוחניות,

מקדושה, מטהרה.

הגוף

בא מן העפר, יסודו מן העפר,

הוא צריך אכילה ושתייה ושינה,

דברים ששייכים בקוף, כמו כל בעלי החיים.

בחלק של הגוף אנחנו דומים לכל בעלי החיים.

בחלק של הנשמה אנחנו נבדלים מכל ברואי עולם,

ואנחנו כמו המלאכים, כי הנשמה היא בדיוק כמו מלאך, בלי גוף.

המדרגה של האדם גבוהה אפילו משל המלאך.

האדם היה בראשית המחשבה של הבריאה.

המלאכים נבראו ביום שני של הבריאה.

האדם נברא ביום שישי לבריאה.

כמלך שנכנס לאחר שכולם יושבים,

כך, אחרי שהבריאה הייתה מוכנה,

בא האדם ביום השישי לבריאה.

המלאכים נבראו לשרת

את האדם, כי מלאך יצווה לך לשמורך בכל דרכיך.

אם כן, המעלה של האדם היא הגבוהה בכל תכלית הבריאה שיש ושברא הקדוש ברוך הוא.

האם ייתכן שיחסרו פיתות או לחמים באילת?

מישהו ייקח רכב

לנסוע לטבריה, שם נמצא פיתות ולחמים,

כדי להביא לחם?

אנשים יסתפקו בתפוחים, לא?

מישהו ייסע מרחקים גדולים?

אין בארץ להשיג לחם. הוא ייסע לאירופה להביא לחם?

הוא ייסע לתאילנד להביא לחם?

יחזור בחזרה?

כל זה בשביל לחם?

לא מסתבר, נכון?

אם זה לא מסתבר לנו,

האם מסתבר שהקדוש ברוך הוא יוריד את הנשמה מהעליונים למעלה,

להכניס אותה בתוך גוף,

בשביל שהאדם, זו הנשמה,

יאכל פיתות ולחם וינגב חומוס?

בשביל זה הוא בא לעולם?

האם זה ייתכן?

אדם אוכל הרבה,

למרות שאמרנו שהוא לא ייסע לטבריה בשביל פיתה,

אבל הוא אוכל ביום בערך שלוש קילו,

עם שתייה,

לפחות שלוש קילו ביום.

בשנה, 365 יום, כפול שלוש, יותר מטון.

טון הוא אוכל בשנה.

אם הוא יחיה 100 שנה, זה 100 טון.

100 טון זה אונייה.

זה לא יכטה כמו בחוץ.

זה אונייה.

אונייה עוברת דרך הפה,

וכמה הוא נפטר? בקושי 50 קילו.

זה לא בזבוז?

100 שנה לחיות, לטחון,

אבלע, איתחן, לפלף,

ובסוף 50 קילו אדם נפטר,

ואי-אפשר למכור את זה אפילו, לא קונים.

האם זו התכלית?

ואם הוא יחיה 100 שנה,

הוא יחיה טוב,

ויהיו לו קרקעות ובניינים ומלונות וכל טוב,

וגם כמה מכוניות.

נו,

ובסופו של דבר הוא לא יוצא מכאן?

הוא לוקח משהו?

מפרשת שיניים נותנים לו?

גם לא.

מה כן? כלום.

וכשמספידים אותו, על מה מדברים?

מה היה הגובה שלו? מה היה הנפח שלו? כמה הוא אכל?

מדברים על האישיות שלו. מה זה האישיות שלו?

הרוחניות שבו היה אדם טוב, אדם צדיק,

לב טוב, רחמן, עושה חסד, דברים ששייכים לנשמה.

נמצא שהאדם בעצם זה נשמה והגוף זה בית. השאלה היא אם האדם צריך להשקיע כל הזמן בבית

או להשקיע במי שבתוך הבית.

יש כאלה שהם באמת עבדים לבית,

יש כאלה שהם עבדים למכונית,

אתם רואים אותם מזיעים,

טורחים

בווקס על המכונית כל שבוע.

זה חשוב להם, זה מה שחשוב להם.

הם משועבדים

לממון שלהם.

כשאני מסתכל על צריף, צריף דל, סדוק,

ואני יודע שיש שם דייר.

מה עלי לחשוב, שהדייר שם

בעל נכסים?

עשיר או דל?

מן הסתם הוא דל.

אם אני רואה אדם שיושב

בתוך וילה, אני מאמין שזה אדם עמיד.

אם אני רואה ארמון,

פה בעקבה,

ארמון, אני מבין שיש שם איזה מלך,

וכן הלאה.

חשיבות

האדם

נמדדת לפי הבית שבו הוא נמצא. ככה זה בעולם.

לכן אנשים משתדלים להשקיע בדירות,

ונכסים.

אבל אני שואל אתכם שאלה. אם אנחנו נגיע למקום שאנחנו נראה שיש שם את המכשור הכי הכי הכי

יקר ערך,

חדשני,

טכנולוגיה בשיא,

שמירה מעולה,

דברים מדהימים,

אז נבין שמי ששומר סביב הבית הזה שומר על אדם שהוא חשוב ביותר ומאוד.

אם נסתכל איפה הוכנסה הנשמה של האדם, נבין את חשיבות הנשמה.

גוף האדם

זה הבית הכי משוכלל בעולם,

יותר מהעולם כולו.

נהרות ונחלים של דם

משאבות

כמו לב של דם,

כבד,

חול.

מערכת מנופים,

בלי גריז, בלי שמנים,

בלי רעש.

מקסר הכי משוכלל, 70 שנה טוחן,

בלי להחליף.

מדהים.

מוח.

אין מחשב כזה בעולם.

גם מחשבי-על לא מגיעים.

ממה הכל עשוי?

מנוזל, 67% זה נוזל.

קצת דם, קצת בשר, מוח.

עיניים.

הדבר הכי משוכלל שיש בעולם, הכל חיקוי עלוב לו.

נשימה, מערכת נשימה.

מנוף של הריאות,

לקרר את הלב.

דברים מדהימים.

סערות,

איזו חוכמה יש בסערה.

אפשר להכניס למעבדה סערה ולדעת על כל האדם,

מה חסר לו, איזה ויטמינים, דנאים, מה שאתה רוצה, בתוך סערה, הכל טמון.

גוף האדם כל כך משוכלל, אין שיעור. כמה שלומדים לא מגיעים לתכלית האדם, ואפילו לא להבנת החלקה.

הקיק הקטן שבאדם הוא מולקולה.

כל המבנה הזה, בשביל מה? בשביל הדייר.

כי ברגע שבדייר הנשמה יוצאת, הוא מתפרק לחלוטין והופך להיות עפר.

מעפר באתה ולעפר תשוב.

מבנה כזה משוכלל, בשביל מה?

סתם?

רק בשביל לטחון ולאכול וללכת?

לא הגיוני.

אלא מה?

יש ייעוד לנשמה.

מי שברא את הבריאה ייעד לנשמה חיים,

אבל לא זמניים כמו שאנחנו חושבים ולא חולפים כמו שאנחנו מכירים.

ה-70 שנה שאנחנו פה, 80 שנה, 100 שנה, 120 שנה,

זה רק מעבר.

זו לא התכלית.

מה שייעד הקדוש ברוך הוא

לנשמה זה חיי נצח,

כיוון שהנשמה היא נצחית, היא חלק אלוקה ממעל.

וכיוון שהנשמה נצחית,

אז היא ממשיכה.

היא לא מתה, אין מיתה לנשמה,

יש פטירה לנשמה.

הערב הזה הוא לעילוי נשמת.

למה לעילוי נשמת? הנשמה קיימת, והערב הזה והזכויות

שייצאו ממנו יועלו את הנשמה של ז'קלין.

זאת אומרת,

הערב

אפשר ליצור זכויות לנשמות גם של אלה שאינם כאן.

אדם לא מת,

אחרי המיתה הוא רק נפטר, פטירה זה לשון עזיבה.

היה אדם עובד בבנק לאומי, פיטרו אותו, עבר לבנק דיסקונט. הוא לא מת.

הוא רק נפטר מהבנק הזה, הלך לבנק ההוא.

גם הנשמה נפטרת, עוזבת.

הגוף מת.

הגוף לא מת בתום ה-70,

הגוף מת גם עכשיו.

הגוף שלי מת עכשיו.

מה שאתם רואים אותו כביכול חי זה מכוח הנשמה. אם היא תצא, הופ, הוא נופל.

תן לו פטיש חמש קילו, הוא לא מרגיש.

ראיתם פעם שנותנים מכה לשניצל והוא עושה איי?

לא.

אין רוח חיים, אין איי.

זאת אומרת,

האדם

זה הנשמה.

הגוף הוא דומם,

כמו שהמעיל הזה דומם. למה הוא זז עכשיו?

הוא חי? הוא לא חי.

מי מזיז אותו? אני. מי זה אני? הנשמה.

אותו דבר, מי מזיז את היד שלי?

אני, הנשמה.

אני מזיז גם את הגוף,

גם את המעיל.

שניהם דוממים.

אם הנשמה תצא, שניהם לא זזים.

דומם.

בשר זה דומם ומעיל זה דומם.

חי זה רק נשמה.

אדם

זה נשמה, נשמה נצחית רוחנית. מה המטרה שהיא באה לכאן?

הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את בריותיו

וברא נבראים

כדי להיטיב להם.

וכדי להיטיב להם,

הוריד אותם מזה העולם.

הכניס אותם לגוף

שיש בו רמח איברים ושסה גידים.

והאדם נברא דווקא ברמח איברים ושסה גידים

כנגד

רמח מצוות עשה שיש בתורה ושסה מצוות לא תעשה שיש בתורה בדיוק.

שביחד, הסך הכולל זה תרייג,

תרייג מצוות, 613 מצוות.

אז האדם וגופו נבראו בדיוק ובהתאם לתורה.

התורה קדמה לבריאת העולם.

התורה היא התוכנית

לעולם.

כתוב בזוהר הקדוש

קודשא בריך הוא הסתכל באורייתא וברא עלמא.

הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם.

זאת אומרת, התורה היא התוכנית שעל פיה נברא העולם.

זאת אומרת, עצם זה שיש משהו פה בעולם,

מקורו בתורה.

אין חדש תחת השמש,

כי הכול נאמר כבר מראש ונברא על פי מה שכתוב בתורה.

והקדוש ברוך הוא רוצה שהבריות יעשו את מצוות התורה.

מצוות התורה הן ציוויים.

אדם דתי,

דת

זה חוק,

ודתיהם שונות זה חוקיהם שונים.

אדם דתי זה אדם חוקי.

אדם ששומר על חוק. איזה חוק? חוק אלוקי.

האלוקים נתן דת, חוק,

אש דת. למה?

והדת הזאת היא החוק האלוקי שמחייב את כל הברואים.

וכשהקדוש ברוך הוא רצה ליתן את התורה,

מי שהסכימו לקבלה זה היה העם היהודי.

העם היהודי הסכים לקבל את התורה וזכה.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב. זו ירושה לקהילת יעקב.

אומות העולם לא הסכימו.

היו בה מצוות שלא מצאו חן בעיניהם.

ההבדל בין יהודי

לבין גוי,

שיהודי אומר, נעשה ונשמע.

וגוי אומר, נשמע ואולי נעשה.

וזה ההבדל.

לכן קיבלנו את התורה.

קיבלנו את התורה, והיא תנחיל לנו גם עולם הזה וגם עולם הבא.

בכוח התורה לשנות את הטבע.

אף על פי שהטבע נברא על פי התורה,

וחוק נתן ולא יעבור,

ויש חוקיות בטבע,

אבל זה מכוח מה שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום תמיד, מעשה בראשית.

אם ירצה לסלק את הטבע, ברגע אחד יסלקהו. אם ירצה לשנותו, בן רגע ישנהו.

עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט.

ראינו את הרוחות עכשיו, את ההוריקנים במיאמי ובמקומות אחרים,

מה הם מסוגלים לעשות?

זה מלאכים של הקדוש ברוך הוא. מלאכיו רוחות, משרתיו אש.

שולח אש ומשרתים את המטרה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אדם ששומר תורה ומצוות זוכה גם לעולם הבא,

והעולם הבא זה עולם נצחי.

עולם שיש בו הנאה לאין גבול ולאין שיעור.

מה זה עולם הבא?

יש חמישה עולמות.

העולם הזה הנוכחי, שבו אנחנו נמצאים.

עולם שני זה עולם הנשמות גן עדן וגיהנום.

עולם שלישי זה עולם ימות משיח, שזה גם בעולם הזה.

עולם רביעי זה עולם תחיית המתים.

שזה גם בעולם הזה,

ועולם הבא זה העולם החמישי שעליו אנחנו מדברים, עולם הבא שהוא עולם נצחי לנצח נצחים.

ויש שלושה ימי דין,

שלושה ימי דין.

יש יום דין של ראש השנה,

שבהם נידונים כל הבריות, מי לחיים, מי למיטה,

מי לבריאות, מי לחולי, מי לעושר, מי לעוני.

יש יום דין השני,

זה בשעה שיוצאת הנשמה מן העולם הזה,

ואז היא מוסרת דין וחשבון על כל ימי חייה.

יש יום דין שלישי ואחרון, זה יום הדין הגדול,

באחרית הימים,

שבו הקדוש ברוך הוא דן את כל הנשמות שהיו בעולם מאז הבריאה ועד אותו זמן,

מה יהיה מדרגתם הסופית לנצח נצחים, בין לטוב בין למוטב.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתן של בריאותיו ורחמיו על כל מעשיו,

אבל הקדוש ברוך הוא הנהיג בעולם טבע.

מהו הטבע?

הטבע הוא כך,

וראה אנוכי נותן בפניכם היום

את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אומר הקדוש ברוך הוא, משעה שנתתי תורה בסיני,

המצב שלכם נקבע על ידכם.

אין עונש

לעושה רעה. אתה עושה רע, אז מן השמיים נותנים עונש.

אין טובה לעושה טובה. מי שעושה טוב, נותנים לו טוב מן השמיים. זה אוטומט עובד בבריאה.

זאת אומרת, ראה אנוכי נותן לפניכם,

זה כבר לפניכם, ביד שלכם.

את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע, הכול מעורב ביחד.

למשל, מה דבר דומה?

נותנים לפנינו פירות

ואומרים לנו, אלה מתוקים, אלה מרים,

אלה מלוחים, אלה חמוצים.

אני מציע,

ובחרת במתוקים.

לקחת מתוק, טעמת מתוק, לקחת חמוץ, חמוץ לך.

מר, מר לך. מי גרם?

אתה שבחרת במה שלקחת.

אני אמרתי לך מה טוב ומה רע.

עכשיו, מה שאתה עושה, פועל עליך.

עשית טובה,

תבואך טובה, עשית רעה, תבואך רעה.

אבל זה לא הולך רק

דבר כנגד דבר באופן מיידי, אלא זה הולך במיקס.

מה זה מיקס?

כשאני נותן תבלין בתוך תבשיל,

אני לא מקבל את כל רושם התבלין בתבשיל,

כי אם יש עוד תבלינים,

אז תלוי כמה אני מכניס מזה ביחס לאחרים. ככה הוא יתבטא, ככה אני ארגיש, ככה נטעם.

המיקס הזה של המצוות והעבירות שאדם עושה משפיע על תהלוכות חייו במשך כל יום ויום,

במשך כל השנה.

בראש השנה ועד יום הכיפורים עושים סיכום שנתי,

ובשמים מחליטים, לאור התבשיל שבישלת,

זה יהיה המאכל שלך לשנה הבאה.

קובעים

איך תיראה השנה הבאה שלך,

מה יהיו הכלים והאמצעים,

עשייעתא דשמיא שתקבל או הפוך,

לשנה הבאה בגין זכויותיך וחובותיך בשנה שעברה.

אבל לפני שפוסקים לאדם מה יהיה מצבו,

הקדוש ברוך הוא נותן אפשרות והזדמנות לשוב בתשובה.

על הזכויות לא צריך לשוב בתשובה,

על העבירות צריך לשוב בתשובה.

ואם אדם שב בתשובה על העבירות,

הרי הוא נחשב צדיק

והוא יוצא צדיק בדין,

ולשנה הבאה הקדוש ברוך הוא ייתן את מלוא עשייעתא דשמיא, סיוע מן השמיים,

לשנה הבאה.

וזה יכול להיות בהרבה מובנים או בחלקם.

אם זה ברווח,

אם זה בנחת,

אם זה בבריאות,

פרנסה,

כל מה שרק אפשר לתת.

תלוי עד כמה עשית תשובה.

אם התשובה היא אמיתית,

אין גבול לכלים שאתה עתיד לקבל.

אם היא לא כל כך, בהתאם. אם בכלל לא,

אתה עתיד לסבול ולקבל הפוך.

כשיש מקרים חריגים, שאתה תקבל יותר טוב.

אבל בבחינת

האכילהו לרשע וימות,

פירושו של דבר, אדרבה,

נותנים לו את מלוא שכרו בעולם הזה כדי לסלקו לחיי העולם הבא.

וזה כבר דבר יותר גרוע,

כשנותנים לבן אדם, כמו שאומרים, ארוחה האחרונה במשאלה האחרונה,

אז נותנים לו כך, סוגרים לך חשבון,

זהו, ואחרי זה הגזר דין הוא כבר קשה.

בכל אופן, ביום הדין הזה, הראשון בראש השנה,

יכול אדם לשנות את מצבו, ולא רק לתקן את השנה האחרונה,

אלא לתקן את כל משך חייו עד עתה,

ולא רק זה,

אלא גם גלגולים קודמים שלו יכול להיות צדיק בדינו.

גם אם חלילה אדם אחרי ששב בתשובה גמורה ואמיתית נכשל וחטא בהמשך השנה לאחר מכן,

אז הוא עושה תשובה על החלקים שהוא נכשל בהם לאחר מכן.

אבל האומר, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אדם שמתכנן,

עכשיו אני אחטא ומחר אני אשוב בראש השנה,

וכן הלאה.

זה לא מועיל, אין זו תשובה, זו רמאות.

האומר, אחטא ויום הכיפורים מכפר,

אין יום הכיפורים מכפר.

התשובה צריכה להיות אמיתית.

מצב שני זה כשיוצאים מכאן.

כשיוצאים מכאן,

יש יום דין

שבו דנים את סך ימי חייו של האדם,

מה עשה זכויות, מה עשה עוונות,

ואז נגזר עליו האם הוא ראוי להיכנס לגן עדן או לגיהינום.

גן עדן זה מקום הכנה והכשרה,

מקום שיש בו נחת ועונג אין-סופיים,

אבל הוא רק תחנת ביניים כהכנה לקראת העולם הבא, שיהיה העולם החמישי,

ששם צריך להרגיל את הנשמה לקבל את הטוב.

אדם לא יוכל לסבול את הטוב מרוב טוב בעולם הבא,

עד שצריך להרגילו.

אתן דוגמה, פה בעולם הזה אדם לא יכול לרוות נחת יותר מדי, הוא יכול לקבל שבץ.

אדם לא רגיל לקבל נחת

בצורה מקסימלית.

היו מספר פעמים שאנשים זכו בגביע ומתו משבץ, מרוב שמחה.

אדם שיכול לקבל זכייה גדולה בבת אחת יכול למות.

אדם לא יכול לסבול טובה במקסימום כמו שלא יכול לסבול רעה,

או שבר,

או צער

ברמה מסוימת, הוא עלול למות.

הגוף פשוט לא מחזיק אותו.

אותו דבר הנשמה עצמה, כשהיא תגיע לעולם העליון והיא תראה את האור האלוקי

ואת הרוחניות בעיצומה,

לא תוכל.

עם ישראל במעמד הר סיני,

כשהיה גילוי של הקב' ברוך הוא, כולם מתו.

ורק אחר כך הקב' ברוך הוא נתן להם טל תחייה וחזרו לחיים,

אבל הם מתו מהאושר מה שהם ראו, הם לא יכלו לסבול.

גם אחיו של יוסף, בשעה שהתוודע להם יוסף ואמר להם, אני יוסף אחיכם,

פרחה נשמתם.

הבהלה שהייתה להם,

הם מחפשים אותו בכל מצרים,

ופתאום מתברר להם שהמושל,

שנראה להם מצרי, עומד מולם, זה אחיהם שמכרו אותו,

ברגע שהוא התוודע להם ואמר להם, אני יוסף אחיכם,

פרחה נשמתם.

אדם לא יכול לסבול, לא הנה ולא צער בת אחת.

גם גן עדן זה הכנה, תרגולת והתלמדות

לקראת העונג הגדול שיהיה בעולם הבא.

מה ההפרש בין גן עדן

לעולם הבא?

הדרגה הכי גבוהה בגן עדן זה רק ההתחלה בעולם הבא.

ואדם יוצא מן העולם הזה,

נדון

מה יהיה

עם נשמתו, גן עדן או גיהינום, כשהגיהינום תפקידו לנקות, לצרף

ולהכשיר את האדם, לאחר מירוק העוונות שנדבקו בנשמתו,

לעלות לקבל את זכויותיו בגן עדן.

כמה יהיה משך הזמן שהוא יצטרך להצטרף ולהתלבן ולהתנקות,

תלוי בגודל עוונותיו.

אפשר לחסוך את כל זה עם התשובה,

אבל מי שלא עשה כן יצטרך לעבור את המסלול הזה.

נגמר המצב הזה,

ואז קובעים לאדם את מקומו, את מדורו, היכן הוא נמצא.

עולם שלישי זה עולם ימות משיח, שאנחנו סמוכים אליו וקרובים, כיוון שאנחנו כבר

בסוף האלף השישי, בכניסת שבת לגאולה.

עולם ימות משיח זה עולם

שאחרי מלחמת גוג ומגוג, שיהיה הניקיון הסופי מכל ראשי אומות העולם ומה שהצרו וציחרו לעם ישראל במשך אלפי שנות גלות,

זה חשבון של הקדוש ברוך הוא עם אומות העולם.

בימות משיח לאחר מכן לא יהיה יותר מלחמות,

לא יהיה צער,

גם לא תהיה מיתה.

אדם יאריך ימים,

נער יקרא בן מאה,

צוציק.

מעדנים מצויים כעפר,

אין מחלות, אין צרות, אין ייסורים,

כולם חכמים וכולם לומדים את התורה,

למקטנם ועד גדולם, ולא צריך מלמד.

אומנם יהיו רמות,

כל אחת כפי מה שהוא,

אבל כולם יתענגו בעונג גדול ביותר בחיי העולם הזה.

מלך המשיח זה יהיה האדם השלם ביותר עלי האדמות, יותר מכל

גדולי הדורות והצדיקים.

הוא יהיה יותר חכם משלמה המלך,

והוא יהיה קרוב למשה רבנו בנביאות.

וכל העולם יכירו במעמדו ומעלתו,

ויביאו דורונות אליו.

וכל העולם יכירו במלכותו של הקדוש ברוך הוא, וביום ההוא יהיה השם אחד

ושמו אחד.

אחרי ארבעים שנה מגילוי משיח תהיה תקופה שנקראת תחיית המתים.

בתחיית המתים יקומו הצדיקים מכל הדורות,

ויחיו בעולם הזה יחדיו,

וכל מי שיקום בתחיית המתים יהיה במדרגת האדם הראשון לפני החטא,

כמו שהיה בגן עדן.

ולמה צריך תחיית המתים? כי בתחילת הבריאה הקדוש ברוך הוא רצה לברוא אדם, נשמה וגוף,

וכיוון שהגוף היה גם חלק

מתוך המטלה והמטרה הזאת לקיים את רצון הבורא,

הקדוש ברוך הוא לא מקפח את שכר הגוף

אף על פי שהוא אפרורי,

והוא יקום בתחייה כדי ליטול שכרו גם כן.

הנשמה שהייתה למעלה עברה זיכוך

והיא ראויה כבר לרדת למטה,

בין אם היא נכנסה ישירות לגן עדן, בין אם היא עברה דרך הגיהנום.

הגוף נקבר באדמה בשביל שהתפורר,

ורושם החטא

שהיה באדם מתפורר.

אדם שלא חטא או שחזר בתשובה שלמה,

גופו לא נרכב והתולעים לא שולטים בו,

אבל מי שכן,

אז הוא נרכב,

הופך להיות עפר,

אין רושם של חטא,

ואז כשנבנה גופו שוב פעם, כמו שהקדוש ברוך הוא קיבל את גופו של האדם הראשון,

אותו דבר יש גוף נקי וזך,

כשהנשמה זכה יורדת אליו, והאדם קם

כמו האדם הראשון לפני החטא בגן עדן.

מעלת

עולמת חטא מתים גדולה מגן עדן,

כיוון שבגן עדן כל אדם זוכה להיות רק לפי מדרגתו,

אבל לא סביר שאדם מדורנו יזכה להיות במדרגה של הארי הקדוש ולהגיע לשם, לעולמות הגבוהים שהוא נמצא,

בוודאי שלא לרבי שמעון בר יוחאי,

שלא לדבר על הנביאים, שלא לדבר על משה רבנו והאבות הקדושים.

אבל בתחיית המתים, מי שיזכה לה יקום ויהיה עם כולם ביחד,

עם אדם הראשון, עם מטושלח, עם נוח, עם שם, עם עבר, אברהם, יצחק, יעקב, 12 שבטים וכו',

עד סוף הדורות כל הצדיקים יחדיו.

זו תקופה שאין כדוגמתה.

ולאחר מכן,

אלף שנה,

עולם הבא.

עולם הבא זה עולם הנצח, יום דין הגדול, שהקדוש ברוך הוא בעמק יהושפט כונס את כל הנשמות ואומר,

מי שפעל עם אל יבוא וייטול שכרו,

וכל אדם

שעשה למען כבוד שמיים יקבל שכר לנצח נצחים.

נחזור בקצרה.

היום יכול אדם עדיין לתקן את כל עברו, דהיינו, שנה,

חייו וגלגוליו על ידי תשובה.

אם זכה אשריו אשרי חלקו,

הוא בן העולם הבא,

הוא יזכה לגן עדן, וגם בעולם הזה ייטב לו.

אם הוא לא זכה

ולא זיכך את עצמו, ונפטר בלא עת,

כמו שכתוב, רשעים לא יחצו ימיהם, אפילו למחצית שקצבו להם לא מגיעים,

כי מפחיתים להם כל שנה בראש השנה מקצת מחייהם בגין עוונותם, שלא חוזרים בתשובה.

אז אם הוא נפטר, האם יש לו תקנה?

שם כבר אין בחירה.

שם אי-אפשר לעשות מצוות.

כתוב במתים, חופשי.

אדם נהיה חופשי מן המצוות רק כשהוא מת.

כשהוא לא מת, הוא לא חופשי.

יש עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות.

אבל הוא יכול לבחור ברע, לא לעשות.

אם הוא נפטר כך,

מישהו יכול לעזור לו?

כן.

אם הניח בנים אחריו,

שהולכים בדרכי ה' או שבו בתשובה, יכולים להעלות את נשמתו גם מגיהינום לגן עדן.

אם השאיר תלמידים טובים בעולם,

אז יכולים גם להעלות את נשמתו.

ואם לא, יש גם אנשים טובים שיכולים לעשות למענו. לדוגמה, הערב הזה נעשה לעילוי נשמת ז'קלין.

כל הזכויות, כל דברי התורה,

כל ההתעוררות שתהיה, אוטומטית נזקפת לזכות הנשמה.

כמו שאני יכול להיכנס היום לבנק

ולהפקיד לטובת חשבון של פלוני,

אפילו בחוץ-לארץ,

סך כסף, ויעבירו את זה בתוך יום-יומיים לחשבונו והוא יזוכה,

לא צריך לבקש רשות בשביל להעביר זכויות.

אותו דבר, אנחנו יכולים לתרום זכויות מפה לנשמות של אנשים בעולם העליון.

אז עדיין אדם יש לו סיכוי, ומניח לו הקדוש ברוך הוא אפשרות, שאם מישהו מחשיב אותו, מעריך אותו,

רוצה לפעול למענו, יכול לפעול למענו בעולם העליון.

אלישע אחר,

אלישע בן אבויה, שהיה צדיק גדול, היה ריבו של רבי מאיר,

ויצא לתרבות רעה בסוף ימיו,

נפטר ככופר ואפיקורוס,

לא הכניסו אותו לגיהינום בגלל התורה המרובה שהייתה לו,

לא הכניסו אותו לגן עדן בגלל ההתפקרות שלו,

והייתה נשמתו משוטטת בעולם,

עד שהתפלל בעבורו רבי מאיר תלמידו והכניסו לגיהינום,

כי בגיהינום לפחות יש את ההכרה של החרטה,

שנאמר, עוברי בעמק הבכה,

מעיין ישיתו.

אלה שעוברים בעמק, בגיהינום,

עמק הבכה, כי כולם בוכים שם, מכירים את האמת,

מעיין ישיתו, ממלאים אותו כמעיין מרוב דמעות.

אז לפחות הכניס אותו לגיהינום. רבי יוחנן אמר

להכניס אותו רק לגיהינום, צריך להוציא אותו לגן עדן, ופעל עד שהוציאו מגיהינום והכניסו לגן עדן.

זאת אומרת, אפשר להביא אדם, אפילו שהיה כופר ואפיקורוס,

עד כדי הוצאתו והגעתו לגן עדן.

ואם כן,

במשך כל הזמן הזה עדיין אפשר לתרום ולפעול גם לנשמות שנמצאות שם.

יש עוד דרך שהקדוש ברוך הוא נותן אפשרות לאדם לתקן

ברוב חמלתו,

שהוא מביא את האדם לעולם בגלגול נוסף,

נותן לו הזדמנות נוספת, הוא נכנס בגוף חדש

על מנת

שעוד פעם תינתן לו הזדמנות לתקן את דרכיו ומעשיו.

אם הוא תיקן בפעם השנייה, הנה מה טוב,

אשריו ואשרי חלקו, ואם לא,

פעם שלישית יכול לבוא עוד כאדם,

לגוף אדם,

ולתקן. אם גם בפעם השלישית הוא לא השלים ולא תיקן,

הוא יתגלגל בדומם או בצומח או בחי, כפי שיעור שיקבעו בשמיים,

כדי להשלים את תיקונו.

כל זה כדי שלא יידח ממנו נידח,

ושכולם יזכו לטובה.

השאלה,

מה התהליך הארוך שיצטרך לעבור כל אחד,

ומסכת הייסורים המיותרת שאדם בוחר

לאווילותו וטיפשותו?

הקדוש ברוך הוא אומר,

אני נותן לך הזדמנות שוב בתשובה.

יש לך הזדמנות.

אבל כיוון שבני האדם נמשכים אחרי גופם ולא אחרי נשמתם,

מי שבא לאילת לא בא בשביל להתחזק,

לא להתחזק ברוחניות, הוא בא לפה בשביל להתחזק בגשמיות,

בתי מלון,

לטייל,

להינפש.

ריביירה ישראלית?

אז הוא מחשיב את הגוף,

הוא מחשיב את הגוף, הוא מתרחק מן הרוח, הוא מתרחק מן הנשמה,

ואדם יכול כך להתבוסס כל ימי חייו, הוא יגיד שהוא חי חיים טובים, הוא מאושר, הוא מסודר, הכול טוב,

אבל הוא שכח את המטרה שבשבילה הוא בא.

כל משברה הקדוש ברוך הוא בעולמו,

הוא לוקח לכיוון של הגוף הנגוף שאין ממנו שום תועלת.

למה הדבר דומה?

הייתה מדינה אחת,

שהיו מכריזים מלך לשנה ואף פעם לא מבני המקום.

איך בוחרים את המלך? יוצאים לשערי העיר, רואים

אדם שעובר מזדמן בשעה מסוימת,

שמים לו כתר על הראש ואומרים, אתה המלך.

תפסו אחד, שמו לו כתר על הראש, הכניסו אותו לכרכרה, אמרו, יחי אדוננו המלך. זה קיבל פחד,

אמר, אלה קניבלים, יאכלו אותי, מה זה?

לוקחים בן אדם, מכניסים לכרכרה, אומרים לו, אתה המלך?

משהו פה מוזר.

איך שהוא נכנס למדינה,

הוא רואה שדרות של בני אדם עומדים וכולם צועקים, יחי אדוננו המלך.

עוד יותר פחד.

ליאים אותו לכיכר העיר, אומר בית אש עמוד תלייה.

לא, לוקחים אותו לארמון,

מכניסים אותו לטרקלין,

שמים אותו על כיסא מלכות,

וכולם מחכים למוצא פיו.

והוא טמא, ייתכן שיש פה איזו תרבית.

אז הוא פוחד אפילו לדבר,

הוא פוחד לשתות, פוחד לאכול, פוחד,

אבל אחרי כמה שעות

אין ברירה, בן אדם הולך למות.

אז הוא שואל אם אפשר לקבל אולי טיפה מים,

טיפה מים.

כן, אדוננו המלך, מיד מביאים לו מגשים עמוסים

ומשקאות מכל הצבעים, מכל המינים.

הוא שותה טיפה מים, הוא רואה שזה עובר בסדר,

רעב.

אפשר לקבל אולי בייגל לקטן?

מביאים לו בייגל לקטן.

אבל לא בייגל לקטן,

מגשים עמוסים

עם כל מיני מאכלים טובים, מטעמים.

הוא לוקח בייגל לקטן, שלא יתפסו אותו על שקר.

אבל אחרי כמה זמן מהכל פעם הוא ישתה קצת מים ובייגל לקטן,

אז הוא שואל אם אפשר לצאת לנפש קצת, לנשום אוויר.

כן, אדוננו המלך, כרכרה, סוסים, רצים לפניו.

הוא רואה שהוא באמת מלך,

באמת מלך.

הבן אדם ראה מלך?

חביבי התחיל לבקש,

תביאו לי פה טבחים,

ותביאו לי פה תזמורות,

ותביאו לי פה בילויים ותענוגים,

ומה לא?

ניצל את המלכות עד הסוף כל מה שרק עלה בדעתו עשה.

הכל בכל מכל כול. עברה שנה,

באו אליו, אדוננו המלך, רד מהכיסא, הכניס אותו לכרכרה,

הביא אותו לשערי המדינה,

הורידו לו את הכתר, שתי בעיטות והעיףו אותו.

תפסו אחד אחר, שמו לו כתר, יחי אדוננו המלך, הכניסו לכרכרה, שדרות אנשים, כולם יחי המלך, מרכז העיר לתוך הזה.

זה היה חכם, פיקח.

אמר, אני המלך? אמרו לו, כן.

אני המלך? כן.

תביאו לי את שר הפנים, שר האוצר, שר החקלאות,

את כולם תביאו,

תביאו את כולם.

אני המלך.

אתה המלך.

תגיד לי, מה המצב במדינה? מה התקציב? כמה יש כסף?

נותנים לו דוחות? יופי.

כמה יש לנו פה יבול, תבואה, כל הדברים? נתנו לו דוחות.

כמה יש לנו זה וזה?

הכול מסרו בפניו. אני המלך? כן.

תקנו לי אי על השם שלי,

קנו.

תעבירו את הבנקים לשם, העבירו.

תעבירו את כל האופים, העבירו. כל התזמורות לשם, התחיל להעביר את הכול.

כל הפסחים והחילגים והכול השאיר במקום.

כל השאר העביר לאי.

העביר לאי,

תשעה חודשים ניקת המדינה,

מחכה שלושה חודשים על הכיסא.

נגמרת השנה, באים אליו, אומרים לו אדוננו המלך,

ירד מכיסאו,

לוקחים אותו לכרכרה,

ואיימתו לשערי העיר,

מורדים לו את הכתר, שתי בעיטות,

מעייפים אותו החוצה.

לאן הוא הלך?

די.

מי החכם הראשון או השני?

מי החכם הראשון או השני?

שני.

ואתם הראשון או השני?

אין צעד, שווי.

אתם באילת, אתם לא השני.

אתם באילת,

אתם הראשון, רוצים להיענות, וואי וואי.

בעולם הזה, להיענות, לאכול, לציין, לבלות.

אתם תעשו חיים טובים באילת, וואי וואי.

אבל יום אחד יבוא מישהו ויגיד לכם, הופ, בואו רגע, בואו רגע, טאק, שתי בעיטות.

ואתם מחוץ ל...

החכם מעביר, מעביר מה שאפשר לעולם הבא, הוא עוד מעט יוצא.

אז הוא מעביר,

מעביר זכויות, מעביר מצוות, מעביר, מעביר, מעביר, מעביר.

יום אחד גם אותו יוציאו מכאן.

אבל לאן הוא הולך? למה שהוא הכין.

הוא הכין אי שיעביר אליו,

את כל מה שהוא רק היה יכול.

זה חכם, זה מבין שהנשמה באה והיא עתידה לצאת. השאלה, עם מה היא תצא?

היא לא תצא מפה עם חומר?

היא לא תיקח מכאן כלום?

היא תצא מכאן, ומה יהיה בה?

ומה יהיה לה?

מה שהכינה וטרחה.

לכן אמרו חכמים,

מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מי שלא טרח בערב שבת,

יאכל אותה בשבת.

העולם הזה דומה לערב שבת.

למה אמרו חכמים שזה דומה לערב שבת?

כמו שבערב שבת אנשים מזדרזים מאוד מאוד להכין את השבת לפני שהיא תיכנס,

ומה שהם יספיקו להכין על השולחן לסעודה והתבשילים והמאכלים והסלטים והאכלות, כל מה שהם יאכלו, זה מה שהם יאכלו בשבת.

אותו דבר מה שאדם מזדרז בעולם הזה,

משהו כמו ערב שבת,

להכין, להכין, להכין, זה מה שהוא יאכל כשהוא יגיע למעלה. מה שהוא הספיק להעביר,

רק זה מה שיהיה לו.

אבל אם הוא לא טרח ולא הכין כי הוא חשב שיש עוד זמן,

יתברר לו שהוא הפסיד את הסעודה, הפסיד את הארוחה.

ולטענות בשבת זה לא כל כך נעים.

שבת אחת זה לא נורא אולי,

אבל שמה שבת ארוחה,

ארוכה ארוכה,

שבת לנצח.

אתם יודעים מה זה לשבת בנצח בתענית?

אתם יודעים מה זה להיות למעלה?

כולם נהנים בגן עדן ואתה בחוץ.

לא בגיהנום, בחוץ.

תארו לכם מה זה.

תארו לכם בן אדם שנמצא, לא בגן עדן,

בכניסה לגיהנום.

ולא נותנים לו עונש גדול. לא עונש גדול,

נותנים לו רק כאב של שן אחת.

כואבת לו השן, אבל אין רופא שיניים.

לנצח.

לנצח.

זהו, לנצח.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

לא צריך כאב. אתה יודעים מה? שמים לידך עד לבט

שהוא נדבק אליך, והוא כל הזמן מנטף לך את הפרצוף

למטה ולמעלה, ככה, ומורח עליך את הכול.

ואתה רוצה להוריד לו את היד? אי אפשר. והוא עוד עושה לך ככה.

ולנצח אתה איתו, זהו. אתה לא יכול להשתחרר ממנו.

איזה עונש.

תחשבו, כל דבר שהוא מצער, הכי קטן, הכי קטן, אבל לנצח.

לנצח.

אתם יודעים מה זה נצח?

מיליארד שנה זה אפילו לא שנייה בנצח.

ואפשר להיות בגן עדן לנצח.

בגן עדן לנצח.

ותיקחו רק טובה קטנה אפילו, אבל לנצח.

אתה יושב במרפסת מול הים, איזה כיף זה הכול.

רע לך? לא רע.

יש פירות לידך? יש שתייה? כן. אבסורד.

לא צריך הרבה.

לנצח פנן.

אין חובות, אין צרות, אין בעיה. איזה כיף.

אם יש לך עוד הנאות יותר גדולות, וואי וואי וואי. ולנצח איזה עושר.

וכל זה אתה יכול לקנות פה בהחלטה אחת.

חוזר בתשובה או לא חוזר בתשובה?

אין דרך אחרת לקנות.

אין.

אין פטנטים. לא יעזור שום דבר.

יש חשבון,

זכויות עבירות, ועל פי זה נידונים.

לא יעזור. אתה יכול לחשוב שאתה אדם צדיק וטוב, ובעיניך אתה אין כמוך, אבל הלוואי ויהיו כמוך, כולם יהיו כמוך,

ואם יהיו כמוך בטח המשיח היה בא,

רק לא מסכימים להיות כמוך משום מה.

אבל החשבון נמדד לפי התורה.

אדם שזוכה ומבין את מה שאני אמרתי בקצרה,

זוכה לחיי העולם הבא. פשוט, פשוטו כמשמעו, זוכה

לחיי העולם הבא.

אתם יודעים מי יכול לזכות? אפילו מי שנמצא בשפל המדרגה.

שפל של שפל המדרגה. כמו שכתוב בגמרא על יוסף משיטה.

אתם יודעים מי זה היה יוסף משיטה?

כשבאו השונאים לבית המקדש, הרומאים,

ורצו להחריב את בית המקדש,

הם פחדו להיכנס לבית המקדש, כי כתוב, הזר הקרב יומת.

הם ידעו את זה. יוסף משיטה היה אפיקורוס

שזלזל בקודש,

והם לקחו אחד מישראל שייכנס. אם ימות, שימותו.

והוא הסכים להיכנס. מכל היהודים הוא הסכים להיכנס, יוסף משיטה.

ואמרו לו, כפיתוי,

דבר ראשון שתוציא מבית המקדש יהיה שלך.

הוא נכנס, הוציא את המנורה,

מה אמרו לו הגויים?

אמרו לו, אין הדיוט, כמוך ראוי להשתמש בזו.

תיכנס עוד פעם, ומה שתוציא יהיה שלך.

אתם שומעים?

הם ידעו מה שהוא לא הבין.

מנורה?

אתה רוצה להשתמש במנורה, במנורה שהייתה בבית המקדש,

שמאירה לכל העולם כולו?

זה לא בשביל אדם פשוט.

זה אתה לא יכול.

זה אפילו השונאים הבינו.

הוא לא הבין.

מה הוא אמר להם באותו רגע?

אמר להם, אני לא נכנס.

לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת, אלא שעיסלנו פעם שנייה.

פתאום הוא קלט מה הוא עושה.

הגויים מלמדים אותו מוסר.

הם לא הסכימו להיכנס.

הם אומרים לו, נורה, זה לא מתאים לך, אתה אדם אדיוט, אתה אדם פשוט.

פתאום הוא תפס,

והיה לו חרטה והוא לא הסכים והוא אמר, לא די, שכעסתי את בוראי פעם אחת, שכעסנו פעם שנייה.

מה עשו השונאים?

הכניסו אותו בחמור של חרשים.

חמור של חרשים

זה מין מכשיר

בדמות אדם,

שמכניסים את הבן אדם וסוגרים את זה עליו,

שהוא מחורץ, חריצים-חריצים,

והיו מתחילים לחתך מגופו חתיכות-חתיכות

כדי שיקבל על עצמו את דינם, מה שהם ביקשו ממנו.

והוא לא מסכים.

הוא לא צועק והוא לא מתלונן.

והוא רק אומר,

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

אוי לי שהכעסתי את בוראי.

עד שנפח נשמתו.

חותכים אותו חתיכות, חתיכות, חתיכות,

וזה מה שהוא אומר.

לאן הוא עלה?

מייד לגן העדן.

יצחק אבינו,

כשנכנס יעקב אליו,

כתוב בירח את ריח בגדיו.

אל תקרה בגדיו, אלא בוגדיו.

כבר יצחק אבינו התפעל מהבוגדים שיהיו בעם ישראל, כמו יוסף משיטה.

אפילו יורד יהודי לשפל המדרגה,

וטיק, הוא יכול להשתנות ולחזור בחזרה.

זה מעלה של יהודי.

כי בתוך הנשמה היהודית מקננת בחינה קדושה,

בתוך הלב פנימה,

שלא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

נקודת הקדושה של יהודי מהאבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

מפעמת בלבו של כל יהודי.

ולפעמים זה חיבור וקליק קטן,

והאדם מתעורר לתשובה מייד.

ואנחנו רואים את זה, ברוך השם,

בארץ ובעולם בכמויות אדירות.

היום יש מיליון בעלי תשובה בישראל.

זה לא ייאמן כי יסופר.

זאת אומרת, עם ישראל מתעורר.

ולמה דווקא עכשיו? למה בדור הקודם זה לא היה? למה לפני שני דורות? למה מאז חורבן הבית זה לא היה?

כיוון שאנחנו נמצאים לפני הסוף.

וכמו שכתוב בפרשת ניצבים,

ושבת עד השם אלוקיך, מצוות התשובה.

והגאון מווילנה אמר

שאחרי פרשת כי תבוא יש פרשת ניצבים ויילך.

יש 11 פרשיות ששתיים מחוברות ניצבים ויילך.

זה עשר פרשיות

בספר דברים,

והן כנגד האלף שנה

של האלף השישי.

בכל פרשה היא כנגד מאה שנה,

ובעצם ברמוזים, כל התהליכים שיהיו במאה השנה ההיא.

בפרשת כי תבוא זו הייתה השואה הנוראה,

כמו פרשת התוכחה,

ומייד אחרי השואה פרשת ניצבים, ושבת עד השם אלוקיך,

מה שאנחנו רואים היום.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים בתקופה, לכן יש התעוררות מן השמיים,

שעם ישראל מתקרב לבוראו וחוזר לצור מחצבתו.

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה לא רק אצלנו.

אם תשימו לב, הקנאות הדתית אצל אומות העולם

גם כן פורחת.

למה?

גם הם יונקים קצת מהקדושה שיש בעם ישראל.

גם הם יונקים קצת מזה.

ואתם רואים שהם מוסרים את נפשם אפילו על האמונה שלהם.

והם מוכנים למות

ולהזכיר שם שמיים בפיהם.

זה לא היה אצלם קודם.

אבל כיוון שאנחנו נמצאים לפני הסוף,

כל כוחות הטומאה נלחמים בכוחות הקדושה כדי שהקדושה לא תצליח.

לכן גם הדור הזה הוא הדור הכי קשה.

פריצות איומה ונוראה,

כפירה,

לשחק כדורגל בראש השנה

עם גרמניה

ביום הדין,

השם ירחם, לאיזה שפל מגיעים כמדינה,

מדינה של יהודים.

אנחנו לא מכירים ביום הזה כיום חשוב.

יום הירצחו של רבין יותר חשוב.

שם מבטלים את המשחקים.

יצחק רבין, כן.

יצחק אבינו שנעקד, בזכותו אנחנו חיים? לא.

זו מלחמה של הטומאה בקדושה.

וזו המלחמה שאנחנו רואים אותה בכל קנה מידה,

בשביל שאנחנו לא נזכה להתקרב.

אבל ברוך השם,

גם זה, לעומת זה, עשה אלוקים.

והקדוש ברוך הוא, ככל שהטומאה עולה, גם הקדושה עולה.

וככל שהקדושה עולה, גם הטומאה עולה.

אז לכן צריך לדעת שגם כנגד כל הטומאה שאנחנו רואים,

צריך לדעת שהקדושה עלתה גם כן.

וזה רואים בחוש.

כל אחד מאיתנו צריך להיות ער, איפה הוא נמצא.

אתה רוצה להיות במחנה של הקדושים,

או חלילה של הטמאים?

תרצה להיות בגן עדן,

או שאתה רוצה להיות בגיהנום?

אתה רוצה לזכות מיד

או שאתה רוצה לחזור בגלגולים?

אתה רוצה לקום בתחיית המתים

או שאתה רוצה להיות לנצח

לדיראון עולם?

במה זה תלוי?

החלטה אחת.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה פשוטה.

אם בן אדם נמצא בפני שופט והוא נתפס על רציחה,

והשופט אומר לו, גזר דינך 25 שנים,

אבל

אני נותן לך הזדמנות,

אם אתה מוכן

לקום עכשיו בפני כל הקהל בבית המשפט,

לבכות רבע שעה

ולומר

אני מתחרט על הרציחה,

אני בוש במעשיי ואני מקבל על עצמי לעולם לא לפגוע, לא להזיק ולא לרצוח שום ברייה.

אם תעשה כן ותבכה רבע שעה,

אני מוציא אותך זכאי בדין ואתה משוחרר לביתך.

מה אתם אומרים?

הוא צריך לבכות או לא צריך לבכות?

צריך לבכות.

הוא באמת מתחיל לבכות.

מתחיל לבכות.

בוכה.

אני מצטער.

אני מצטער על מה שעשיתי.

מתחיל לבכות. בוכה, בוכה, בוכה.

פתאום מתוך כל הקהל, החברים שלו, החבר'ה, הג'מאעה,

מתחילים לצחוק.

הוא אומר, מה קרה לך?

ז'קי,

איזה פדיחו.

מה קרה לך?

מה קרה?

תהיה גבר, תאכל אותה, אל תעשה לנו בושות. מה, אתה אישה?

פתאום הוא מפסיק.

מפסיק.

השופט אומר לו, תראה, התחלת טוב, תמשיך, עוד שבע דקות אתה מסיים.

הוא אומר לו, לא בוכה.

לא בוכה, גבר, לא בוכה.

לא בוכה, זהו, לא בוכה.

לא בוכה. עברו שבע דקות,

שולחים אותו 25 שנה לכלא לבכות.

והחבר'ה צוחקים בחוץ.

וואלה, יצא גבר ז'קי, גבר, איזה גבר.

אהלן, אני אומר לך, איזה גבר.

זה חכם או טיפש?

טיפש.

סוף קלטת מספר 380. המשך בקלטת מספר 381. זה גבר חלק ב'.