מה תתן לו

- - - לא מוגה! - - - 

אומר הרמב״ן, אם צדקת, מה תיתן לו? לך נתת גן עדן. יהיה לך גן עדן, אתה צדיק.

זה נתת לך, עשית מה שמוטל עליך, כל החובות.

אבל מה תיתן לו?

מה אתה נותן לקדוש ברוך הוא?

לעשות מצווה ב-100% קשה מאוד.

אבל אם אני גורם לבן אדם לעשות מצווה,

אפילו שהוא עשאה שלא בשלמות,

אני מקבל 100% במצווה הזאת,

מצווה זכה ומזוככת. 100%. כל מצווה שאדם גורם לחברו לעשות,

וחשבונו היא 100%. להערה,

עם חיוך, עם תשומת לב, מתוך אהבה, מתקבלת.

אפשר לגרום לו עוד יהודי מצווה, עוד מצווה. ואם לומדים ממך, עושים כמוך, זה גם ממשיך בגינך. והקדוש ברוך הוא משנה פירות ופרא פירות על כל דבר ודבר שאדם רוצה.

כמה שתגרום, הוא ישלם לך.

רק צריך להשתדל.

לא להצטמצם במה שאני חייב, ולזכור, אם צדקת,

מה תיתן לו?

צריך לעשות, לתת ולהחזיר לקדוש ברוך הוא. ואהבת את השם אלוקיך בכל לבמך ובכל נפשך ובכל מאודיך השבת עד השם אלוקיך.

קלטת מס' 379. מה תיתן לו?

ערב טוב ובעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו וברחמו וירוויח.

אין זמן יותר טוב מאשר ימים ספורים לפני יום כיפור

להבין את המשמעות של ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

באדם קיימים כוחות נפשיים טובים ורעים.

אנחנו מכנים אותן מידות,

המידות שיש לאדם.

ואנחנו מבינים

מידות רעות באות מיצר הרע, מידות טובות מהנפש.

אבל האמת היא, אם מתבוננים בעמקות, הכול בא מהנפש,

ואין מידות טובות

או רעות,

הכול טובות.

אלא מה?

איך זה שאדם אחד יש בו הרבה מידות טובות ואחר יש בו הרבה מידות רעות?

מה השוני ומה גורם לכך?

כשהמידות מגיעות דרך הנפש והן עוברות דרך החומר הגס,

גוף האדם,

אז זה תלוי עד כמה החומר הזה זך

או עכור.

אם הוא זך, ככל שהוא זך,

אז המידות לא מקבלות שינוי לרעה,

הן נשארות במהותן.

אבל אם הוא עכור,

ועכור זה בעקבות האבות של העולם הזה, חיבור לעולם הזה,

משיכה אחרי תאבות הגוף,

החומר נהיה יותר גס,

חל שינוי במידות האלה לרעה.

למה הדבר דומה?

אור השמש, אין לו צבע,

אין לו גוון, הוא בהיר ומאיר.

אם הוא עובר דרך זכוכית שקופה,

אין לו צבע,

רואים אור.

אבל אם הוא יעבור דרך זכוכית ירוקה,

הגוון של הקרניים יהיה ירוק.

אם הוא יעבור דרך אדומה, יהיה אדום.

אותו דבר, הנפש מאירה

בלי צבע, בלי גוון. הכול טוב.

וירא את האור כי טוב.

האור טוב.

אבל אם זה עובר דרך הגוף, והגוף עכור,

החומר גס,

אז זה מקבל צורה אחרת.

אומר שלמה המלך, עליו השלום,

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו.

לאחר בדיקה מדוקדקת והסתכלות מרבית,

שלמה המלך קובע לעד

בספר קהלת

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו.

כל מה שמריץ אותנו,

כל מה שאמינים,

כל הכישרונות שמשקיעים,

בעצם אומר קנאת איש מרעהו.

באיבן עזרא מפרש

רוב עמל האדם,

גם כישרון מעשיהם,

בעבור בני אדם, שייכנעו זה בזה,

וירצה להתפאר על חברו,

ושלא יהיהו חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו

ומאכלו וחוכמתו וטוב השם.

תראו איזה סדר האבן עזרא מסדר לנו.

הוא אומר שרוב העמל של בני האדם והכישרונות שהם משקיעים,

זה הקנאה שלהם, שהם קנים זה בזה,

וכל אחד רוצה להתפאר על חברו,

ושלא יהיה חסר ממנו בדירתו ומלבושיו.

דבר ראשון, קודם כול, שתהיה לו דירה, דירה נאה,

ומלבושי נאים.

קודם כול.

ובניו

ומאכלו.

רוצה שיהיה לו גם כן בנים,

ושיהיה לו מה לאכול.

גם מה לאכול,

תלוי מה אוכלים.

ובסוף רק,

בחוכמתו,

בטוב השם.

בסוף הוא מוכן גם שיהיה לו חוכמה יותר מחברו,

ושם טוב, אבל הוא לא יודע, אם אין לו שם טוב ואין לו חוכמה,

אם הוא יישא המרצדס זה מספיק לו.

אם יהיה לו קוטג' במקום דירה בבניין רווי,

זה גם כן מספיק לו, הוא יסתדר עם זה.

הוא יגלגל את המפתחות, כולם יראו,

זה בסדר ומסודר.

רוב עמל האדם בכישרונו והמרץ שהוא משקיע פועלים ונדחפים על ידי כוח קנאה פחותה

בחיי הפחיתות של העולם הזה.

אפילו בני תורה שלומדים תורה,

כולם נדחפים על ידי הכוח הזה.

להיות גדול מחברו,

להתפאר על חברו.

והעמל והכישרון משועבד להביא את המידה הזאת על סיפוקה,

וסיפוק מלא.

ואדם לא חושד את עצמו בכך,

והוא מייחס את הפעולות שלו לכוונות טובות ורצון טוב.

בא שלמה המלך,

מקעקע הכול ואומר את האמת בפנים.

לא רק רדיפה אחרי דירה ומלבושים,

אלא אפילו הרצון לבנים נובע מקנאה שלשני יש ולי אין.

לא רק בגלל שאדם רוצה להמשיך את הזרע,

שיהיה לו בניין,

שימשיך אותו.

אלא למה לשני יש ולי אין?

אפילו, המאכל שאדם אוכל בהרחבה זה לאו דווקא מתאווה אלא זה גם מקנאה.

מה הוא אוכל?

איפה הוא אוכל?

באיזה מקומות?

באיזה אולם לעשות את החתונה והבר-מצווה?

למה שיגידו שהוא עשה באולם זה ואני לא?

אנשים מתאמצים יותר מגבול היכולת

רק מסיבת הקנאה,

ואפילו רדיפה אחרי החוכמה בשם טוב,

שכרגיל אנחנו מייחסים את זה לרצון טוב,

גם זה נובע מכוח הקנאה.

אבל קנאה זה דבר טוב מאוד.

מידת הקנאה היא מצוינת,

כי היא רצון ושאיפה להשלים את הנפש,

להיות מושלם,

להגיע לשלמות.

קנאה,

קנאת סופרים תרבה חוכמה,

קנאה חיובית.

אני גם יכול להיות צדיק, אני גם יכול להיות חסיד,

אני גם יכול להיות גאון, אני גם יכול להיות אני גם.

הגם הזה,

הקנאה הזאת בשורשה הוא טוב מאוד.

אם היינו משתמשים בזה רק קנאת סופרים תרבה חוכמה,

רק לעניינים הרוחניים,

להשלמת הנפש, זה היה מצוין.

זו הסיבה שיש את המידה הזאת, את הדחף הזה.

בלי הדחף הזה, אם אדם לא היה מקנא מחברו,

הוא היה אומר, הוא גאון, אני מסתפק,

טיפש גם טוב לי.

הוא כך, אני כך.

הקנאה זה דחף טוב, שכולם ישאפו לשלמות.

כשיש תחרות, אתם רואים, כל אחד מנסה לנצח. מקטנות,

בגן,

בכל דבר, אם זה בריצה, אם זה בחשבון,

אם זה בחידה.

בכל דבר שישאלו, אדם רוצה להתבלט, להיות הראשון, להשיג, להספיק, לעשות.

הקנאה היא טובה.

אבל למה יש אנשים שמגיעים לקנאה פסולה?

לדוגמה, יש אחד שעומד

על המדרכה ואחד שעומד על הכביש.

קנאה טובה,

זה שעומד על הכביש אומר,

גם אני יכול לעלות למדרכה.

אז הוא עולה למדרכה, שניהם עכשיו על המדרכה.

אז הוא לא פחות מחברו.

הוא עלה אליו.

אבל יש אחד,

לא,

הוא לא יכול לעלות, אז הוא מוריד את חברו למטה.

שיהיה איתו.

אלה שימושים, דוגמה, שעושים בלשון הרע,

מוציא שם רע.

הוא לא יכול להתמודד מול השני, אז הוא מוריד אותו. איך הוא מוריד אותו?

הוא אומר על הדברים שלא כיאות,

מחפש בו רבב,

פגם.

מוריד אותו.

זו קנאה פסולה.

איך מגיעים לזה?

פשוט מאוד, כמה שהחומר יותר גס,

כמה שהאדם

מחובר יותר לחומר,

ההשתקפות של הנפש עם האור הטוב שלה מתעמחמת,

וממילא זה מתבטא בצורות האלה, השליליות,

לא כפי כוונת

הבורא והתורה הקדושה.

לפי זה אפשר להסביר, ואהבת לרעך כמוך,

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

בכל לבבך זה בשני צרים,

יצר טוב ויצר הרע, ועם שניהם אנחנו צריכים לפעול

כדי לאהוב את ה'.

מה זה בכל לבבך?

שלא יהיה מקום פנוי בתוך הלב חוץ מאהבת ה',

שהלב יהיה מלא באהבת ה'.

אין מקום לשום אהבה בעולם

חוץ מאהבת ה'. מלא.

בכל.

מלא.

אבל לבבך יש מקום גם לייצר הרע שם.

איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבבך?

גם עם יצר הרע.

האבות הקדושים הגיעו למעלה זו.

דוד המלך הגיע למעלה זו.

אצל אברהם אבינו כתוב, ברצות ה' דרכי איש,

גם אויביו ישלים איתו.

גם היצר הרע וכל חילותיו השלימו איתו, הבינו שאין מה לעשות עם אברהם אבינו.

זה צדיק אמיתי.

בהתחלה הוא נקרא אברהם,

ואחר כך נתוספה בו ה' אברהם,

כיוון שהוא הצליח לשלוט גם בחמישה איברים שבני אדם לא מצליחים.

אברהם זה רמ״ח,

אברהם זה רמ״ג,

ועם החמישה שהוא השתלט עליהם הוא שלט ברמ״ח איברים שלו.

שתי העיניים,

שתי האוזניים וראש הגבייה אלה איברים שקשה לאדם לשלוט בהם,

ואברהם שלט בהם.

לכן השתנה לאברהם, וגם אויביו השלים איתו.

דוד המלך גם אמר,

ליבי חלל בקרבי, המקום של יצר הרע ריק.

אדם יכול להפך את יצר הרע גם לטוב. איך? אם נלמד מהשיטות של היצר הרע, איך הוא נותן לנו לעבוד ללא מנוח לקנאה פסולה,

ונתרגם את זה לקנאה חיובית, כמו שאמרנו בהתחלה,

נגיע לאהבת הבורא בכל הלב.

אבל צריך לראות את התגסיסים בעבודה של יצר הרע,

איך הוא נותן לנו לרוץ, לעמול, להתייגע על דברים שהם כלום.

דירות, אגדים,

כבוד, שטויות.

כשבעצם אדם היה יכול להסתפק בהרבה פחות ולחיות יותר טוב, לתלות ביטחונו בין ה'

אשליך על ה' מיהבך והוא יכלכל לך.

אבל אם הוא יהיה כזה שסומך על הקדוש ברוך הוא, לא יהיה ניכר שהוא פעל בשביל להגיע למשהו.

אז הוא רוצה להשתדל לפעול בכוחות עצמו, כוחי ועוצם ידי, להוכיח לכול שהוא בעל כישרונות, בעל הישגים, יש לו אמביציה.

וזה דוחף אותו.

קנאה שלילית, לא חיובית.

אבל אם הוא היה סומך על הקדוש ברוך הוא,

ובטוח שאם הקדוש ברוך הוא מכלכל את כל העולם, גם אותו הוא יכול,

והיה מתחזק בביטחון בשם יתברך, ולא בעצמו וביכולתו,

ודאי שהיה מגיע למדרגות גדולות מאוד,

והשלמת החסרון

היתה על-ידי הקנאה בצורה חיובית.

יש לנו כוחות אדירים.

לאדם יש כוח אדיר. אדם יכול להיות מלאך,

אדם יכול להיות יותר ממלאך.

השאלה היא מה השאיפה שלו,

להיות מלאך או להיות סופרמן,

סופר-אדם.

מעטים האנשים שבאמת רוצים להיראות מלאכים,

לא באצטלה, בהצגה,

אלא להיות מלאכים,

רוב בני-האדם משתדלים להיות בני-אדם.

דהיינו,

אדם עם כל הרמה, חברים של אדם.

אבל לאדם יש כוחות עליונים ואדירים.

בואו נראה.

הילקוט אומר,

אילו היה יודע ראובן,

שהקדוש-ברוך-הוא כותב אחריו,

מכתיב בתורה,

וישמע ראובן ויצילהו מידם,

בכתפיו יד טוענו ומוליכו אצל אביו.

אילו ראובן היה יודע שכתוב בתורה לאחר המעשה שלו

שהוא הציל את יוסף מן הבור,

לא היה מסתפק בכך, אלא היה טוען אותו על כתפיו ומביא אותו אל אביו חי.

אילו היה אהרן יודע שהקדוש-ברוך-הוא כותב עליו בתורה,

וגם הינה הוא יוצא לקראתך,

ורעך ושמח בלבו,

מה שהעיד הקדוש-ברוך-הוא על אהרן כשהוא יוצא לקראת אחיו משה,

כשמשה מקבל את השליחות לגאול את עם ישראל,

ולא אהרן, אחיו הגדול בשלוש שנים.

לא מתקנא אהרן באחיו ומשה,

מעיד עליו השם

ברעך ושמח בלבו.

אני יודע שהלב שלו נקי וטהור,

לכן אני אתן לו את החושן על הלב.

אבל אילו היה יודע אהרן שהקדוש-ברוך-הוא מכתיב עליו את הפסוק הזה בתורה,

היה יוצא לקבל את אחיו משה בתופים ובמחולות.

אילו היה יודע בועז שהקדוש-ברוך-הוא מכתיב עליו,

ויצבות לה כלי,

שהוא נותן לרות המואבייה כלי,

אילו היה יודע שייכתב עליו,

היה נותן לה עגלות פתומות ומאכילה גם.

פלא פלאות.

מה פירוש, אילו היה יודע, היה עושה?

מה, הם לא עשו את המקסימום שהם יכלו?

הם עשו את המקסימום שהם יכלו.

למה הם עשו רק מה שהם עשו?

ראובן ידע שהוא לא יכול להתמודד מול כל אחד,

אז הוא טיכס עצה, איך הוא יצליח? לחלץ ולהציל לפחות את יוסף ממיתה.

יותר מזה לא היה נראה לו שאפשר לעשות.

אצל אהרן,

אהרן יודע שפרעון מחפש את משה להורגו, הוא מבוקש.

אם הוא יצא בתופים ובמחולות זה ייוודע במצרים,

ואז יגידו שהוא הולך לקראת מי שהמלך רודפו,

ובועז,

ויצבות לקלעי.

אם ניתן לה עגלות פתומות, יגידו, אדם מבוגר כזה, אב בית-דין,

בחורונת צעירה, מה הולך פה?

אז הוא עושה מה שאפשר.

לפי מצבם הם עשו מה שאפשר.

אבל אילו היו יודעים

שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליהם,

וכיוון שהתורה נצחית,

ומה שכתוב בתורה זה לנצח נצחים,

הרצון שלהם

שיהיה בתורה כתוב,

ויותר,

היה מביא אותם לעשות יותר ממה שהם עשו.

זאת אומרת, כוח הרצון אין לו גבול.

אנחנו רואים אנשים בשביל כסף נוסעים למדינת הים, עוזבים בית, נוסעים לפה, הולכים לשם

ימים ולילות, משקיעים,

לא עייפים ולא לאים,

עובדים, עובדים, עובדים. כשרוצים להשיג משהו,

אין דבר כזה, אין כוחות.

אדם בא, זרוק, נשכב במיטה,

ואומר, לא יכול, די,

גמור.

אבל אם פתאום יגידו לו, ילד נפל מהמיטה, צריך להביא אותו לבית-החולים,

איזה כוחות הוא מקבל פתאום?

הוא רץ, אם צריך, לשא אותו בידיים

עד לבית-החולים וריצה, הוא גם יגיע.

אישה פעם אחת.

מסופר בספר השיאים של גיניס,

משאית הידרדרה אחורה, העגלה של הילד הייתה מאחורה,

היא הרימה את המשאית

עם הרצון שהילד שלה יחיה.

יש כוחות לאדם שהוא לא מנצל בכלל.

אנחנו לא מנצלים כמעט כלום מהיכולת שלנו.

כלום.

אנחנו חושבים שזהו,

זה מה שאנחנו יכולים.

טעות.

אילו היה יודע.

אוה, אם כל אחד היה יודע כמה כוח יש לו.

יהודים יקרים,

כתוב,

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם.

אשר אין לה קציל הוא מושל.

בלי קצין, בלי מושל, בלי בית ספר, בלי חינוך.

היא לא עצלה,

עמלה כל ימי חייה. כמה משך חייה?

שישה חודשים.

כמה מאכלה בשישה חודשים?

חיטה ומחצה.

חיטה אחת ומחצה זה כל מאכלה.

שלמה המלך אמר,

לך

אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם.

רבי שמעון בר יוחאי אומר,

הלכו החכמים, בדקו ומצאו.

מה מצאו? בחורה של בני מלה,

300 קור,

כמות אדירה לבני אדם.

פי מיליונים נקדי מאכלה במשך כל ימי חייה.

פי מיליונים.

למה היא אוספת כל כך הרבה?

אומר רבי שמעון בר יוחאיין, מלאה אומרת, אולי הקדוש-ברוך-הוא יאריך ימיים?

מי אמר שנחיה רק חצי שנה? נכון שכולם חיים חצי שנה, כל הנמלים.

אבל מי אמר?

אולי לא.

נו, בסדר.

נגיד לא שישה חודשים, כמה יאריך?

עוד חודש,

עוד חודשיים,

עוד חצי שנה.

פי שניים.

זה כמו בן-אדם, חי 120, יתנו לו 240.

פי שלושה.

פי ארבעה.

אבל לא פי מיליונים.

לך אל נמלה עצל.

תראה,

היא לא יודעת אם יאריך או לא יאריך.

שמא יאריך.

על השמא הזה היא עושה פי מיליונים ממה שהיא צריכה.

על השמא.

אז מה הוא שולח אותנו אליה?

שנלמד

ראה דרכיה, וחכם.

מה מלמד אותנו? שגם אנחנו יכולים לעשות

פי מיליונים ממה שאנחנו עושים.

לא פי שניים.

פי מיליונים אנחנו אנחנו יכולים לעשות.

איך אפשר לעשות פי מיליונים?

אנחנו מנצלים את הזמן,

100% לא,

קמים, מתפללים, הולכים לכולל, לומדים, הולכים לעבודה, עובדים,

חוזרים שיעור פה, שם, מה יש עוד? איפה תכניס עוד? איפה?

לא, לא, לא, בכלל לא.

בן-אדם יכול לעשות פי מיליונים.

איך אפשר לעשות?

אדם, לדוגמה, כותב ספר,

למד, כתב ספר.

ספר נפוץ,

קוראים בו אלפים,

אז כבר אותן שעות שהוא למד, הוכפלו באלפים.

זה יישאר דור?

זה עשרות אלפים,

שני דורות,

מאות אלפים.

כמה קוראים רשי?

אין יום שעובר בלי רשי.

אין יום שעובר בלי הרמב״ם.

התורה שלהם הפסיקה?

הם לא עשו פי מיליונים, טריליונים.

אפשר לעבור בלי רשי, בלי רמב״ם יום אחד? איזה מין דבר זה?

כמה מיליונים יהודים

כל יום אומרים מה אמר רשי, מה אמר הרמב״ם.

אז אפשר לעשות פי מיליונים או אי-אפשר?

אפשר.

אף אחד לא חושב.

אילו היה יודע כל אחד מאיתנו שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו

וואי וואי וואי מה הוא היה עושה.

אם היית יודע שיכתבו עליך בתורה שאתה פלוני אלמוני עם אלעד, עשית ככה וככה וככה.

איזה כוחות היו לך מעכשיו, אתה יוצא מההרצאה,

הולך והופך עולם?

אין דבר כזה גבולות.

אין.

אני הבנתי את הדברים האלה גם כן.

אפשר לעשות פי מיליונים.

עשיתי קלטת אחת בהתחלה

והוצאתי כבר 14 מיליון. מיליונים.

אבל זה לא רק להוציא 14 מיליון,

זה גם לשמוע אותם, כמה שומעים אותם,

כל יום כמה שומעים,

כמה לומדים מהם,

כמה משתנים בעקבותם.

אתמול יהודי אומר, אני סופר סתם. הייתי אברך,

המצב היה קשה,

התחלתי לכתוב,

סופר סתם,

פרנסה בדוחק.

אני שומע ברקע את הקלטות שלך.

אני רוצה להגיד לך שאני חייב לך את התורה שלי.

למה?

הוא אומר, התחלתי לכתוב, לא למדתי. כבר לא למדתי, רק כתבתי,

בשביל לסגור חובות.

אבל בקלטות אני שומע שאתה אומר לחילונים ללמוד לפחות שעתיים ביום,

והם מסכימים.

אז איך אני, שהייתי אברך, לא לומד בכלל, והם, החילונים לומדים שעתיים ביום?

התחלתי ללמוד.

בלי קשר, בלי להשפיע, בלי כלום, בלי שום דבר.

אדם לא יודע מה הוא יכול לעשות בעולמו. הוא לא יודע בכלל.

לא יודע.

אנחנו לא נחים, ברוך השם.

לא נחים.

אנחנו משתדלים כמה שיותר להפיץ יהדות תורה.

למה?

יש לנו מורה.

מורה, לא מורה,

מורה,

קוראים לה נמלה.

והנמלה שלח אותנו שלמה המלך.

והוא אומר, לך, לך, לך אל נמלה עצה.

לך, תעצל, לך. איך תדע שאתה עצל? לך, תרד, רחב,

תהיה חכם.

אז זה לא רק אלטון, וזה לא סי-די,

וזה לא וידאו,

וזה לא רק אתרי אינטרנט,

וזה לא משאיות.

זה גם עיתונים עכשיו.

עיתונים 100,000 בשבוע

בכל רחבי הארץ.

זה יוצא גם לחו״ל.

יש לדתיים עם דברי תורה, יש לחילונים עם טיפה יהדות.

אבל להגיע לכל בית, שיהודים ייכנס אצלם האור של יהדות, שייכנס.

לא חסרות דרכים

לעשות

יותר ממה שאנחנו חולמים שאפשר.

לא חסר.

השאלה, מה האדם שואף?

במצווה לקנות.

מצווה לקנות.

במצוות.

כמה שאפשר להגדיל תורה ולהאדיר.

וזה ואהבת את השם הנוכחי.

בכל לבבך ובכל נפשך במאה אחוז.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

מה זה בכל לבבך?

אי אפשר לקיים מצוות ואהבת את השם אלוקיך אם אדם אוהב אותו לבד.

זה לא מצוות ואהבת מושלמת.

מצווה מושלמת, אומר הרמב״ם בספר המצוות,

מצווה שלישית,

שתהא מאהיב את הקדוש ברוך הוא על הבריות.

תדאג גם שכל הבריות יאהבו את הקדוש ברוך הוא.

לא רק אתה תאהב אותו לבד.

כי אברהם אבינו, שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן.

אברהם לא מסתפק בזה שהוא אוהב את השם ואוהב אותו.

לא.

הוא מוכן

אחרי מילה,

בגיל 99,

לעמוד בפתח האוהל ולחפש אורחים.

וכשמזדמנים לו

יחמה יצאה מנרתיקה,

הוא לא אומר שהוא פטור ואונס רחמנה פטרי,

הפוך.

הוא אומר לקדוש ברוך הוא,

אל נא תעבור מעל עבדיך. חכה רגע, יש לי אורחים.

אתה תחכה,

אני הולך לטפל באורחים,

אחר כך אני אחזור אליך.

הוא עוזב את הקדוש ברוך הוא.

אנחנו,

אם היו אומרים לנו

שבעוד עשר שנים נזכה לגילוי אליהו,

אם נעשה א', ב', ג', ד',

היינו עומדים בתנאים בשביל זה, וואי, וואי, וואי.

שינסו להפריע לנו.

גילוי אליהו.

אשרי מי שזכה לראות אותו בחלום,

נשרא אותו בהקיץ בין העולם הבא.

אברהם אבינו,

עם הקדוש ברוך הוא מדבר.

שיא השיאים, אין יותר.

באים אורחים, הוא אומר לכם, חכה רגע, אל תעזוב, רק שנייה.

יש לי אורחים.

הולך לאורחים.

איזה אורחים?

נדמו לו כערבים עובדי עבודה זרה.

ומה הוא עושה? אהלן וסהלן.

שוחט שלושה שברים ונותן לכל אחד לשון בחרדל.

מדהים.

למה?

הוא יודע שזה רצון הבורא.

דרך הלשון בחרדל,

אברהם אבינו יכול לקרב

ולעשות גרים ולהכיר להם את האלוקים.

הוא משקיע הכול

בשביל שעוד בן אדם אחד בעולם יכיר את בוראו.

זה, ואהבת,

בכל לבביך.

זה להשתמש גם ביצר הרע.

מעלה אברהם אבינו ולשון בחרדל.

זו תאווה, לא? לשון בחרדל.

מאכל טוב זה, אומרים,

אבל הוא משתמש ביצר הרע בשביל לחבר את האנשים אליו יותר.

בתאווה שלהם, מה שאוהבים בני אדם,

הוא מושך אותם

כדי שיכירו את הבורא יתברך.

אז אפשר להפוך את יצר הרע גם ליצר טוב.

בהמשך, הילקוט כתוב,

לשעבר אדם עושה מצווה

והנביאים כותבים אותה.

אדם היה עושה מצווה. ראובן עשה מצווה?

כתבו עליו בתורה.

אהרון עשה מצווה?

כתבו בתורה.

בועז עשה מצווה? כתבו בתורה.

פעם היו נביאים, הנביא היה כותב. זה נכתב בספר התורה,

או בכתובים,

או בנביאים הכול כתוב.

אבל עכשיו שהם נביאים, מי כותב אותה?

אדם באלעד עושה מצווה, מי כותב אותה?

כתוב אליהו ומשיח והקדוש ברוך הוא חותם.

זהו שכתוב.

אז נדברו ליראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.

אז נדברו איש אל רעהו.

אליהו ומשיח מדברים. למה הם מדברים?

אליהו ומשיח מצפים,

מתי אנחנו נכריע עם הזכויות שלנו שהם יבואו ויתגלו?

והקדוש ברוך הוא חותם.

אז המפרשים מסבירים.

מה זה אליהו ומשיח כותבים

והקדוש ברוך הוא חותם?

הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא חותם, פירושו, נותן פרסום למצוות שהאדם הזה עשה.

מצווה שהאדם עשה והקדוש ברוך הוא נתן שתתפרסם בעולם,

שידע שאליהו

ומשיח המליצו,

כתבו, אמרו, ראוי לפרסום, ה' חתם,

התפרסם בכל העולם.

כל אחד יבדוק כמה מהמצוות שלו התפרסמו כבר בכל העולם.

אליהו

ומשיח כותבים,

הקדוש ברוך הוא חותם.

היה יהודי אחד מראדים,

קראו לו רבי ישראל מאיר,

החפץ חיים.

החפץ חיים,

זה המצווה שלו, החפץ חיים.

הוא התפרסם בכל העולם.

אין בית כמעט שאין בו משנה ברורה, החפץ חיים.

חלקות לשון הרע, חפץ חיים.

הוא עשה מצוות,

ואליהו ומשיח כתבו, והקדוש ברוך הוא חתם.

אדם יכול להגיע לשיעורים שהוא אפילו לא חולם,

רק אדם מצומצם בקנאה מקומית מצומצמת. דירה,

מלבוש,

בנים,

מאכל,

חוכמה וטוב השם.

אבל גם כן, קנאת איש מרעו.

לא שאיפה למושלמות

להגיע למקסימום.

זאת אומרת, כל אחד מאתנו יכול להגיע למצב שהוא לא משחרר אפילו,

ולהגדיל את כל מה שהוא עושה פי מיליונים.

השאלה למה הוא שואף.

אנחנו נמצאים כרגע

לפני יום כיפור וצריכים זכויות.

מי שצריך עדיין זכויות

בשביל להיחתם לחיים טובים מול שלום,

אז צריך לחפש איך עושים זכויות.

איך עושים זכויות.

הדבר הכי גדול,

הכי גדול,

זה זיכוי הרבים.

אם אדם מזכה את הרבים,

בין אם זה בתורה,

בין אם זה לקרב רחוקים, להביא אותם לשיעורים,

להדריך אותם

וכן הלאה,

זיכוי הרבים לאין שאול.

הוא כבר לא נידון כיחיד אלא כרבים.

אדם שהציבור צריכים לו,

יש לו מעמד אחר אצל הקדוש ברוך הוא.

יש לו שמירה אחרת,

סייעתא דשמיא אחרת,

הכול אחרת.

למה הוא לא דואג לעצמו?

הוא לא אנוכי,

הוא דואג לכלל ישראל.

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

רבינו בכר ושער הביטחון מביא,

הרמב״ן אומר,

אם צדקת,

מה תיתן לו?

נגיד אדם צדיק,

קיים את כל תרי״ג המצוות,

צדיק,

זה מה שצריך. ביקשו ממנו תרי״ג, עשה תרי״ג.

אומר הרמב״ן, אם צדקת, מה תיתן לו? לך נתת גן עדן. יהיה לך גן עדן, אתה צדיק,

זה נתת לך, עשית מה שמוטל עליך, כל החומות.

אבל מה תיתן לו? מה אתה נותן

לקדוש ברוך הוא?

הוא אומר, הדרך היחידה, שאדם לא יאכל נעמא דחיסופה,

לחם חינם, לחם שיש בו בושה,

לא מספיק משהו צדיק.

צריך לפעול אצל אחרים,

שיורה חטאים בדרך,

שיורה את אלה שהתרחקו מתורה,

שיקרב אנשים לתורה,

כמו אברהם אבינו,

ששעבד אותם לתורה.

זה, להורות

את האחרים בדרך הטובה. זה נקרא שהוא נותן לקדוש ברוך הוא.

וראיתי מאמר פליאה

שזכיתי להבינו בראש השנה האחרונה.

אילו היה יודע שלמה המלך שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו, היעש הרע בעיני ה'.

כתוב עליו, נשב עטו את לבבו.

היו לו מואביות צידוניות, עמוניות,

אלף נשים,

והן עבדו עבודה זרה, חלקן,

והוא לא הוכיח אותן,

אז תלו את זה בו,

ביעש הרע בעיני ה',

שהיה חייב להוכיח אותן ולא הוכיחן.

אילו היה יודע שיהיה כתוב עליו את הדבר הזה,

אמר רבי יהודה מר שמואל, נוח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר.

ורשי מסביר

שיהיה חוטב עצים ושואב מים בשכר לעבודה זרה.

היה עדיף לו

להוריד את הכתר של המלוכה,

לא להיות שלמה המלך המפורסם,

לעבוד בשכר, לשאוב מים ולחטוב עצים לעבודה זרה.

ויש מאמר אחר,

נוח לו היה לשלמה המלך

להיות גורף ביבין,

ואל ייכתב בו נשב עטו את לבבו.

גורף ביבין, השם מרחם, זו עבודה בזויה ושפלה.

ללכת לביב, לגרוף אותו ולהוציא,

להניח את הכתר של המלוכה ולהיות כזה כל ימי חייו, ואל ייכתב עליו בתורה הנצחית הפסוק הזה.

למה המשל הזה,

למה המשל הזה דווקא אמרו גורף ביבין? אפשר להביא משהו אחר, למה להגיע עד כדי כך גורף ביבין?

ראיתי בספר צדקת הצדיק

של רבי צדוק הכהן מלובלין,

זכר צדיק לברכה, שהוא מביא שם את המאמר הזה ומסביר.

הוא אומר שמאן דמזכה לחייוויה,

אי אפשר שהוא לא יתלכלך קצת.

מי שמזכה את החוטאים

מתעסק איתם?

אי אפשר שהוא לא יתלכלך קצת.

אדם מתעסק עם חוטאים, אז הוא שומע את השפה שלהם,

מה הם מדברים?

מה הם עושים?

הוא לא יכול לשמור את הראש שלו מאה אחוז נקי. הוא לא יכול להיות צדיק,

קדוש, פרוש, חסיד עליון,

לא שומע כלום, רק רוחניות.

הוא לא יכול.

אדם שנכנס למים, נרטב.

אתה נכנס להציל מישהו שטובע, אתה חייב להירתב.

אדם שנכנס לבורסקי,

יוצא עם ריח של עורות, מסריח, זה לא טוב.

שלמה המלך היה כזה צדיק שלא רצה,

לא רצה אפילו להוכיח אותם כדי שלא ידבר בעניין העבודה הזרה ויגיע למצב של משא ומתן על העבודה הזרה.

לכן אמרו חכמים,

נוח לו שהיה גורף ביבין.

מי שנכנס למקום כזה יוצא עם ריח.

כדאי היה לו להוכיח אותם, ואף על פי שהתלכלך קצת במחשבתו,

מאשר לא יעשה כלום ויהיה צדיק ופרוש,

וייכתב עליו הפסוק הזה, ויעשה רע בעיני השם.

ועוד מוסיף שם,

ואל יהיה כאלישע, אומר רבי צדוק מלובלין,

שאלישע דחאו בשתי ידיים לגחזי,

ויצא לתרבות רעה

ואיבד את העולם הבא.

אל התה שמאל דוחה וימין מקרבת,

אלא צריך פעמים להיות מזכה לחייבייה ועדיף

למה שיהיה כאלישע

שדחאו בשתי ידיים.

זאת אומרת,

אם השיקולים של אדם הם כאלה,

שפעמים לא כדאי להתעסק,

במקרים מסוימים זה נכון מאוד. אם הוא בעצמו חלש, ודאי שאין לו להתעסק,

ואם הוא לא יכול לעשות דברים, או שהוא לא מוכשר לזה,

או לא יודע מה לדבר, או מה להועיל,

שלא יתעסק.

אבל אם זה אחד שכן יכול,

וזה לא דווקא אם הם חוטאים

מלהגיע למצב שהוא צריך לטפל בכל דבר,

אלא לסייע בהכוונה,

ללמד תורה, במה שהוא יכול.

צריך האדם להשתדל בזה.

הוא מציל את עצמו גם.

עצם זה שהוא מורה את האחרים, זה שומר עליו.

מי אמר את זה על עצמו? רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק לברכה.

שיותר מכל דברי התורה שהוא כתב

ושהוא דיבר ולימד,

מה שחשוב בעיניו

זה מה שהיה נותן תוכחת מוסר בפני הקהל,

משום שזה היה שומר עליו

שיקיים את מה שהוא אומר לאחרים.

וזה רבי יונתן אייבשיץ.

זאת אומרת, אתה אומר לאנשים, אסור ואסור,

וחייבים כך ולא יפה כך,

כולם מסתכלים עליך. אמרת,

זו השמירה שלך.

שמירה גדולה.

דבר נוסף, מי שמזכה

את הרבים, יש לו שמירה מיוחדת מהקב' ברוך הוא.

כל המזכה את הרבים, אין חטא בה על ידו, הקב' ברוך הוא לא נותן לו להיכשל

ושומר עליו מפני השוגג.

למה?

שלא יהיה הרב בגיהנום,

והתלמידים שלו בגן עדן.

הוא זיכה את הרבים, הם זוכים לגן עדן,

הרב יהיה בגיהנום,

אז הקב' ברוך הוא שומר עליו.

לא שניטלת ממנו הבחירה.

אם הוא ירצה לעשות במזיד, הוא יכול,

אבל אם הוא שומר על עצמו,

משגגות הקב' ברוך הוא שומר עליו.

והרבה מעלות יש לזה,

לאין שיעור.

כשאנחנו עושים מצוות,

קשה מאוד למצוא מצווה אחת, שנוכל להגיד עליה שעשינו אותה ב-100%.

אתם יודעים, מצווה

שעושים ב-100% לשמה,

בה בלבדה אפילו זוכים לעולם הבא.

כמו שאומר הרמב״ם בפירושו על סוף מכות,

רצה הקב' ברוך הוא לזכות את ישראל, ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני החפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

למה הקב' ברוך הוא הרבה תורה ומצוות? שאם יעשה אדם מצווה אחת לשמה,

הוא בן העולם הבא.

לעשות מצווה ב-100% קשה מאוד.

קשה מאוד.

בהקדמה לספר דברים

של מיעם לועז,

נביא 17 תנאים למצווה לשמה,

ובספרי החידה מובא 24 תנאים.

לא קל.

אבל אם אני גורם לבן אדם לעשות מצווה,

אפילו שהוא עשאה

שלא בשלמות,

אני מקבל 100% במצווה הזאת,

מצווה זכה ומזוככת.

100%. כל מצווה שאדם גורם לחברו לעשות,

לחשבונו היא 100%. אם הוא עשה אותה והיא היתה ברמה של 60%, כך היא תישאר.

אדם יכול להשלים גם חסרון שלו.

אדם חילל שבתות.

אי-אפשר להחזיר את השבתות שהוא חילל, הן חסרות.

אבל אם הוא ידריך אחרים לשמור שבתות,

הוא ישלים את השבתות החסרות לו.

אדם חיסר בלימוד תורה.

הוא יאמר לאחרים ללמוד ולמדו בזכותו, משלים.

זיכוי רבים זה דבר גדול מאוד.

הרבה נכתב על זה, ספרים שלמים.

אבל כשרוצים לצאת

ביום הדין טוב ולהיחתן חיים טובים ולשלום,

צריך להרבות, להרבות בזיכוי רבים מה שאפשר.

דיברתי באחת הקלטות

על זה שאפשר לזכות את הרבים בפשטות.

היום בהרבה בניינים יש מעליות.

אנשים משתאים

עשר שניות, עשרים שניות, חצי דקה, תלוי באיזה קומה.

אם אדם כותב דבר תורה או מספר הלכות

וניגש לכמה בניינים ושם במעלית,

הוא מזכה את הרבים.

כל מעלית, עד שעולים, קוראים את הדברי תורה.

דבר פשוט,

אבל מדהים.

תשקיע קצת זמן.

תדפיס את זה.

יש לך מחשב,

תוריד את זה.

יש לך תקליטור,

תעביר את זה בהדפסה.

תתלה.

אנשים יזכו.

אפשר לחפש הרבה רעיונות לעשות,

הרבה מאוד רעיונות לעשות,

אבל

צריך לרצות להשלים את עצמנו

לא עד ה-100%,

עד המיליונים 100%,

כי לאדם אין גבול.

אין גבול.

ואם אדם זוכה, אז נותנים לו סייעתא דשמיא ממרום,

ואז בכלל האפשרויות שלו הן בלתי-בלתי מוגבלות.

כמו שכתוב, נחלה בלי מצרים.

השם יעזור, בעזרת השם מדבריו,

שנפיק משהו מהדברים ששמענו,

ובאמת

תיכנס בנו רוח קנאה אמיתית, טהורה,

קנאת סופרים תרבה חוכמה בשביל להתעצם בתורה ובמצוות,

ולראות שגם אלה שסביבנו יזכו גם כן לעשות אותם.

והערה עם חיוך,

עם תשומת לב, מתוך אהבה מתקבלת.

ואפשר לגרום לעוד יהודי מצווה ועוד מצווה, והנה אתה כבר מכפיל את המצוות שלך, ואתה מוסיף ומשלש ומרבע.

ואם לומדים ממך, עושים כמוך, זה גם ממשיך בגינך.

והקדוש ברוך הוא משלם פירות ופירי פירות על כל דבר ודבר שאדם עושה.

אין לקדוש ברוך הוא בעיה.

כמה שתגרום,

הוא ישלם לך.

רק צריך להשתדל.

לא להצטמצם

במה שאני חייב,

ולזכור אם צדקת,

מה תיתן לו?

צריך לעשות, לתת ולהחזיר לקדוש ברוך הוא. ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,

ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך,

כרבי עקיבא.

ובכל מאודיך,

זה בכל ממונך ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך.

ובכל נפשך, מדהים,

רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק לברכה, אומר שבמצוות התשובה גם נאמר שהאדם מחויב למסור את נפשו אפילו אם הוא יודע שימות מהתשובה.

כמו רבי אלעזר בן דורדיא,

שעשה תשובה,

שם את ראשו בן ברכיו, גאה בבכייה ומת מתוך תשובה.

אם הוא היה יודע שעל-ידי זה הוא ימות,

הוא היה מחויב

למות מתוך תשובה.

כי מי שהיה במינות

או בזנות,

קשה מאוד לעלות מזה.

ופעמים שצריך, רחמנא ליצלן,

להגיע למצב

של מיתה.

מאיפה הוא למד את זה? מהפסוק.

ושבת עד השם אלוקיך, בפרשת ניצמים,

בסוף הפסוק כתוב, בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך,

ושבת עד השם אלוקיך.

ואמר הוא אמר שכדאי לו לאדם לרוץ שבעים שנה אחרי יהודי להחזירו בתשובה.

אתם שומעים? שבעים שנה לרוץ אחרי יהודי

כדי להשיבו בתשובה?

שווה לו לאדם, וכדאי לו היה להגיע לעולם בשביל זה.

אז בשביל נפשך שלך,

לא שווה.

ודאי ששווה.

לכן אדם צריך לראות כל מה שאפשר לפעול,

בין בחיוב העצמי

ובין בסביבתי,

להגדיל תורה ולאדירה,

ויזכה שיקוים בו הפסוק,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

ברוכים תהיו

בכתיבה וחתימה טובה.

ברוכים תהיו.

אפשר להסביר, ואהבת לרעך כמוך,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

בכל לבבך זה בשני יצרים,

יצר טוב ויצר רע. ועם שניהם אנחנו צריכים לפעול כדי לאהוב את השם.

מה זה בכל לבבך?

שלא יהיה מקום פנוי בתוך הלב חוץ מאהבת השם.

שהלב יהיה מלא באהבת השם. אין מקום לשום אהבה בעולם חוץ מאהבת השם. מלא.

בכל.

מלא.

אבל לבבך יש מקום גם ליצר הרע שם.

איך אפשר לאהוב את הקדוש ברוך הוא בכל לבבך?

גם עם יצר הרע.

רק צריך להשתדל.

לא להצטמצם במה שאני חייב.

ולזכור אם צדקת, מה תיתן לו?

צריך לתת ולהחזיר לקדוש ברוך הוא. ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך ושבת עד השם אלוקיך.

מה תיתן לו?

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036-77779-036-77777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net