הלשון מסתובבת

- - - לא מוגה! - - - 

אין מה לעשות, בראש של האריה הלשון הסתובבת.

עברו פה במסעדות, תראו איך אנשים אוכלים, שוב.

צלצלתי לה, אין לי אף אחד.

אמרתי לה, אימא, אני בבית חולים, בואו. הוא לא. זה עושה לי רע כשהיא מדברת איתי בטלפון, זה עושה לי רע על הלב.

אני בוכה, אני בגיכאונות, אני לא יכול. זה עושה לי רע על הלב, אני מנסה לשקום את החיים שלי. זה רק מראה כמה אתה אוהב אותה.

זה לא שאני לא רוצה, הם לא אוהבים אותי.

לא, אין דבר כזה. היא אמרה לי בפנים. לא, אין דבר כזה. אימא, אין דבר כזה לא אוהבים. אין, אין, אין.

יש, אימא, נכון, שהיא יותר, אתה יודע, טורקית, אתה אומר, טורקיה.

יש דבר כזה.

יש אנשים שהמידות שלהם הם כאלה, יש כעסנים, יש כל מיני.

אבל זה לא משנה, זה אימא שלך. איך אמרת?

בבית חולים לא צלצלת לטלוויזיה,

לא צלצלת לחבר'ה מצוות בידור? למי צלצלת?

לאימא.

אני חוזרת בתשובה כשנה וחודש.

חזרתי בבת אחת ביום שישי, אחד בין המייצרים.

אני רוצה לחזק את הבחור הראשון שדיבר.

אימא שלי גם זרקה אותי מהבית.

אני לא יודע, אני את הקדוש ברוך הוא לא אעזוב, ועד אף און שבעולם. אשריך. אף און שבעולם.

הוא אבא ואימא שלי. אני לא אעזוב אותו בחיים, בחיים, בחיים, בחיים. עם כל הרוע שיש לי. הלשון מסתובבת.

קלטת מספר 378. הלשון מסתובבת.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

אנחנו מקבלים עול מלכות שמיים בכל יום פעמיים.

שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.

כידוע, כשאומרים שמע ישראל,

מקיימים מצוות עשה מן התורה.

וצריך להתכוון,

כשאומרים שמע ישראל,

שמע ישראל זה קבל והבן.

שמע ישראל זה גם אבינו יעקב.

שמע ישראל.

השם אלוקינו.

השם הוא אלוקינו.

השם אחד.

כרגע הוא אלוקינו.

לעתיד לבוא כל העולם יכירו במלכותו,

ויהיה השם אחד על כולם.

כשאומרים אחד,

צריך להתכוון

שהוא קל יחיד ומיוחד כנגד האלף,

כנגד החטא,

שזה שמונה,

משבעה רקעים וארץ,

וד.

כנגד ארבע רוחות השמיים.

אז עוד פעם.

אחד,

א. כנגד כל יחיד ומיוחד, שהקדוש ברוך הוא יחידו של עולם.

ח. זה כנגד שבעה רקעים וארץ,

שזה שמונה.

ח.

וד. כנגד ארבע רוחות השמיים, שהוא שולט בכל העולם כולו.

זה מה שצריך להתכוון.

צריך גם להתכוון,

אדון הכל היה עובד ויהיה, ותקיף ובעל היכולת

ובעל הכוחות כולם

להשם ואלוקינו.

אז אנחנו צריכים לקבל עול מלכותו

ואת עול ייחודו של הקדוש ברוך הוא בכל העולם כולו, ומייד אנחנו אומרים, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

מה זה בכל לבבך?

בשני צרים שלך.

לא לב אחד, לא בכל ליבך,

בכל לבבך.

כביכול יש לאדם שני לבבות.

שני לבבות.

אז לכן

צריך להוות את השם בשני יצרים.

יש יצר טוב,

יש יצר הרע,

ושניהם נצרכים לאדם.

וצריך להוות את הקדוש ברוך הוא בשני היצרים.

גם את היצר הרע צריך לרתום כדי לעשות את רצון הבורא.

אברהם אבינו, עליו השלום, הגיע למעלה זו,

כשנאמר, ברצות השם דרכי איש, גם אויביו

ישלים אתו.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה

את דרכיו של האיש,

אז גם את אויביו, זה יצר הרע וחילותיו,

ישלים אתו.

המדרש אומר שאפילו יתושים וזבובים משלימים אתו.

אדם שהוא צדיק גמור,

אפילו יתושים וזבובים לא יטרדו.

בכל אופן,

אברהם, יצחק ויעקב,

שהם רגלי המרכבה, ודוד המלך עליו השלום,

הצליחו לרתום גם את היצר הרע לחלוטין, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום, לבי חלל בקרבי.

וכולנו צריכים להגיע למדרגה זו, כמו שאנחנו אומרים בגמרא,

לעולם

יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.

מי אבותי? אברהם, יצחק ויעקב.

לעבוד את השם בשני יצרים, יצר טוב ויצר רע.

אנחנו יודעים שיש מידות לאדם,

והאדם בעצם

זה ביטוי של המידות שלו.

אז אנחנו חושבים שמידות טובות זה מצד היצר הטוב,

ואנחנו חושבים שמידות רעות

זה מצד היצר הרע.

אבל בעומקם של דברים זה לא כך.

כל המידות

הן מצד הנפש של האדם, הן רוחניות,

והמידות הן טובות.

הן טובות.

אז איך קורה שפתאום מידה היא טובה ומידה רעה?

איך רואים אחד נדיב והשני קמצן?

איך רואים אחד כעסן

והשני כרוח?

איך רואים אחד אוהב והשני שונא?

כל מיני בחינות הפוכות.

למה זה?

אלא באמת,

המידות הן כוחן מן הנפש,

והנפש היא רוחנית נצחית,

והכוח הרוחני הוא עצום,

עצום

לאין שיעור.

אבל כשהנפש נכנסת לתוך הגוף,

תלוי באיכות החומר שהנפש נמצאת בתוכו.

אם החומר עכור,

אז המידות הטובות השתנו לרעה.

אם החומר זך,

אז הנפש,

כשהיא מאירה דרך החומר,

היא לא מתעמעמת הרבה,

ואז ממילא באור בהיר המידות הן טובות.

למשל, מה הדבר הדומה?

קרן אור,

אין לה צבע.

אור הוא בהיר,

שקוף.

אבל תלוי עכשיו בחלון.

אם החלון שלך בגוון ירוק,

קרני האור שייכנסו לבית יפזרו אור ירוק,

אם החלון שלך אדום יפזרו צבע אדום.

בעצם קרני האור הן אותו דבר,

רק כשהן חודרות דרך המעטה של החומר,

אז תלוי מה העכירות של הצבע.

אם זכוכית בהירה לחלוטין, יהיה אור צהוב,

מה שאנחנו רגילים לראות, כמו שאתם רואים פה את האור הזה.

אבל אם הם שמים עליו ציפוי, אתם רואים, יש פה אדום, יש פה זה, נהיה צבעים לפי מה שעובר האור דרכו.

אותו דבר הנפש שלנו.

הנפש היא מאירה, היא רוחנית, אלוקית,

והיא בעצם עם מידות טובות.

כמה שהחומר עכור יותר, גשמי יותר, גס יותר,

ככה המידות יבואו לידי ביטוי לצד השלילי.

מה עושה את החומר יותר עכור?

כמה שהאדם מתחבר לענייני חומר יותר,

היצר הרע וחילותיו מושכים יותר,

מתמקמים עליו,

וגורמים שהחומר שלו יהיה גס ועכור, ויטו אותו עם המידות

לדברים שליליים.

לדוגמה,

אומר שלמה המלך, עליו השלום, בקהלת,

פרק ה'

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו.

אומר שלמה המלך, אחרי בדיקה לבירור,

הקול בקול מכול קול מסתכם

במידת הקנאה של איש מרעהו.

האבן עזרא מפרש

רוב עמל האדם,

רוב מה שאדם עמל כל ימיו,

גם כישרון מעשיהם,

גם כישרון המעשים של האדם,

בעבור בני-האדם שייכנעו זה בזה.

כמה שאתה רואה האדם מתאמץ יותר ומפעיל כישרונות רבים,

זה מראה שרמת הקנאה שלו יותר גדולה,

וירצה להתפאר על חברו,

ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו

ובניו

ומאכלו וחוכמתו

וטוב השם.

שמו הטוב.

אומר האבן עזרא, רוב עמל האדם, כישרונו ומרצו פועלים ונדחפים על-ידי כוח קנאה פחותה בחיי פחיתות של העולם הזה.

אפילו בני-תורה,

שלומדים,

נדחפים מכוח זה,

ועמלם וכישרונם משועבד להביא את המידה הזאת על סיפוקה המלא,

ואין האדם חושד את עצמו בכך

וחושב שמעשיו ופעולותיו הטובים

מפני הרצון הטוב שבו.

ובא שלמה המלך ואומר,

לא.

האמת היא,

לא רק רדיפה אחרי דירה ומלבושים, שזה קנאת איש מרעהו,

אלא אפילו הרצון לבנים

זה קנאה,

למה לשני יש ולי אין.

המאכל בהרחבה,

כשאדם רוצה לאכול בהרחבה,

לאכול במסעדה,

לאכול אוכל ככה כמו שצריך,

זה לא דווקא משרת את מידת התאווה,

אלא גם מקנאה,

מה הם קנו, מה הם אוכלים,

באיזה מסעדה הם מבקרים,

אה,

גם אנחנו נלך לשם, וכן הלאה.

אתה קונה, מזמין, חתונה,

מנות,

מה אתה מחפש?

שלא יהיו פחות מהמנות שאכלת אצל השני.

גם רוצה, אולם פואר,

זה הכי טוב, למה?

אתה דחוק, אין לך כסף,

תעשה בצמצום.

לא, קנאת איש מרעהו.

ואפילו רדיפה של חוכמה,

לשם טוב,

כשתמיד חושבים

שזה בגלל הרצון הטוב של האדם שרוצה להיות חכם, שיהיה לו שם טוב,

גם זה נובע מכוח הקנאה,

אומר שלמה המלך ומפרש האי בן עזרא.

קנאה זה כוח מצוין.

קנאה חיובית.

קנאה גורמת לשלמות.

המטרה של קנאה במקור, באור הזך שלה,

זה לשלמות,

כיוון שאדם נברא חסר.

צריך להשלים את עצמו, זו התכלית.

אחד מן הדברים זה שהקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם

ואמר לו מייד ביום השמיני למול את בשר עורלתו.

אחד מן הדברים זה שהאדם ישלים את עצמו.

וכי הקדוש-ברוך-הוא לא יכול היה לברוא אותנו כבר מהולים?

אלא הוא רצה שהאדם ידע שהוא צריך הוא בעצמו להשלים את עצמו, להגיע למה שהקדוש-ברוך-הוא על-ידי פעולותיו הוא.

אז לכן צריך להבין, קנאה זה דבר טוב. זה הדחף

כדי שהאדם יגיע לשלמות. כמו שאומרים,

קנאת סופרים תרבה חוכמה.

זה טוב מאוד.

אם חברי הגיע למעלה זו,

סימן שגם בכוחי להגיע למעלה זו.

זאת אומרת, זה נותן לי דחף.

אתה רואה אחד רץ מהר,

אתה מתאמץ יותר כי אתה רוצה להשיגו.

זאת אומרת,

אם הוא יכול, אני אתאמץ גם כן להגיע לזה.

זו קנאה,

אם היא לכיוון הטוב,

לשלמות הנפש, להשלים את החסרון.

זה מצוין.

אבל אם זה מגיע דרך החומר העכור שבגוף,

אז זה סוחב את האדם לקנאה שלילית,

כמו שאמר שלמה המלך.

דירה, מלבושים,

אכילה,

בנים,

שם טוב, חוכמה, אבל תחרות, תחרות. קנאה

שתביא לשנאה,

ושנאה שיכולה להגיע אפילו לרציחה,

והכי שלילי שיכול להיות.

אבל הכוח הוא טוב,

במקור הוא טוב, תלוי איפה הוא עובר.

איך אדם נהיה יותר גשמי?

מי שנמשך יותר להנאות העולם הזה הוא יותר גשמי.

אדם שחושב רק מה לאכול, מה אוכלים היום,

מה איכן,

מה יש לאכול,

פותח את המקרר כל חמש דקות,

מה?

עוד משהו נכנס, אתה חושב?

מה שקנית בבוקר נשאר.

תלך עוד פעם, יא עוד.

לא.

פותח, מסתכל, פותח את החלון, פותח את הארון, פותח הכול,

מרים את המיטה, יש משהו?

כל הזמן מחפש. מה אתה מחפש?

עוד.

למלות את נפשו.

עוד ביס, עוד שתייה, תעשי קפה.

טוב, לא, שתינו כבר, תעשי תה.

כל הזמן סביב זה.

כל הזמן בתנועה.

מה קרה?

רוצה למלא את החסרון. כל הזמן רוצה. אבל זה תאווה, זה קנאה.

זה החומר. החומר נהיה יותר גס. נהיה יותר גס,

אז האור שעובר דרכו מתעמעם ומשחיר, עד שבן-אדם נהיה שטוף בתאוות,

כמו שאנחנו רואים אנשים גסים.

מה זה אדם גס?

עומד ליד חנות, תופס פיתה,

ככה אוכל, מטלל את חינם פה, פה, שם.

עושה ככה, והיה זה, והיה אוכל ככה. אתם מכירים כאלה?

תעברו פה במסעדות, תראו איך אנשים אוכלים.

למה זה?

תעברו.

זה אדם גס, עכשיו תנסה להפריע לו.

בוגרו, בוגרו, בוגרו, בוגרו, בוגרו. מדבר, ככה אמרו.

הוא אוכל עכשיו, אסור להפריע לו.

אבל אדם שהוא זך יותר מנומס,

הוא רק רואה מישהו מתקרב אליו ומפסיק לאכול.

לא יפה לאכול לפני אנשים.

ולא ביס אחרי ביס, תנוע.

קח ביס.

תרגע.

תלמידי החכמים לא אוכלים בביסים בכלל.

הם אוכלים מסודר, יפה, ככה מכניסים את זה לפה, לא בומים,

ביס.

למה?

זה נקרא אכילת הכלב.

כלב.

למה זה אכילת הכלב?

אומרים חכמים, כשאדם נותן ביס בפיתה,

אז זה נהיה כמו האות כף.

נכון?

וכמה שיניים יש לו? ל.ב.

לפני הפלטה.

בהתחלה, כמה יש לו?

ל.ב. 32 שיניים, ועוד כף, כלב.

אוכל.

אז אדם שחוטף ואוכל ככה, זה אכילת הכלב.

הכלב אוכל ברחוב.

בן-אדם צנוע לא אוכל ברחוב.

אדם שאוכל בשוק,

פסול לעדות.

תארו לכם עד כמה זה בושה וחרפה.

עכשיו תצאו ותראו כמה אנשים לא מתביישים.

הם גסים.

חומר גס.

אבל אדם שהוא עדין נפש,

אדם שלמד תורה, אדם שמחנך אותו תורה,

זה בצורה אחרת לגמרי.

כמה שהוא לומד יותר תורה,

כמעט ולא תראו אותו אוכל בכלל.

גם אם הוא לא אוכל הרבה, ואם הוא אוכל, אז בצנעה.

שלמה המלך, עליו השלום, אומר, צדיק אוכל לשובע נפשו,

ובטן רשעים תחסה.

צדיק אוכל

לשובע נפשו.

הוא לא אוכל בשביל הבטן.

שהנפש שלו תתיישב עליו.

אדם שהוא רעב, דעתו מטרפת עליו, מבולבלת.

לא יאכל בלי לאכול.

נפחיל ככה סחרחורות.

צריך שתתיישב דעתו כדי שיוכל ללמוד, לעסוק בעבודת ה'.

אז צריך לאכול בזמנים קבועים, מסודר.

אדם כזה אוכל לשובע נפשו,

אבל בטן רשעים תחסר, חסר להם עוד בטן.

אם היה אפשרות עוד בטן, היה מבסוט.

חסר להם עוד בטן.

אוכל עד שהוא, אוף,

וואו, וואו, וואו, אוף,

אכלתי יותר מדי.

זה כל יום, אתה אומר.

אתה ממשיך,

אוף,

עוד מנגו, עוד אבטיח.

תביא עוד, יש מילון? תביא, תביא.

יאללה, עוד רוב. כמה שאפשר,

אחר כך הולך כמו טרס בולבה.

וואו.

נו,

אז אומר שלמה המלך, זה אוכל לשובע נפשו,

וזה בית הנשיים תחסר.

עוד דבר,

צדיק אוכל לשובע נפשו.

כתוב, כל המאריך בסעודתו מאריכים לו ימיו ושנותיו.

למה מאריך בסעודתו מאריכים?

אז סתם על-פי טבע, מישהו אוכל לאט, בניחותא, זה לא גרגרן ולא זלילן,

והאוכל יורד ומתעכל לאט-לאט, וזה טוב, ככה צריך.

אבל אם הוא דוחס, דוחס, זה לא מיקסר.

לאט-לאט, מותיק, לאט-לאט.

אבל הוא רוצה לגמור, כי יש עוד, צריך להספיק.

אבל אם אדם אוכל בצורה כזאת, שהוא אוכל לאט,

יכולים בינתיים להיכנס אורחים.

יכולים להיכנס אורחים.

אז זה טוב מאוד. אדרבה, אם ייכנסו אורחים, תזמין אותם.

אדם שמכניס אורחים זה עניין גדול מאוד.

אברהם אבינו,

כשבאו שלושה ערבים שנתדמו לו כערבים, המלאכים שבאו אליו,

הפסיק הכול.

היה מדבר עם הקדוש-ברוך-הוא,

אמר לקדוש-ברוך-הוא, אל נא תעבור מעל עבדיך,

תמתין רגע, רגע, יש לי אורחים,

אני קודם מטפל בהם, אני אחזור תכף.

עזב את הקדוש-ברוך-הוא, הלך לטפל באורחים,

ולא הביא להם חומוס וטחינה.

לא.

לשונות בחרדל שחט שלושה שברים,

ומכל שור נתן לכל אחד לשון בחרדל.

מאכל מלאכים.

למה?

מאריך בסעודתו,

נותן לאחרים לאכול, מאריך אין לו ימיו ושנותם,

אבל בטן רשעים תחסר.

שומע הרשע שדופקים בדלת באמצע ארוחה,

מתחיל מהר מהר מהר לגמור, שלא ייכנס, יראה איש שאוכל, יגמור לו את השולחן.

קבלאא, כמה שיותר מהר.

אפילו הוא מחסיר מהבטן שלו, העיקר שהוא לא יבוא, יאכל.

תגמור, תגמור, דופקים, דופקים, יאללה, יאללה, תביא, תביא, תביא, תביא.

אמ, רגע, רגע, עוד רוב, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, אוכל.

אז צריך לדעת, זה תלוי במידות של הבן-אדם. אם הבן-אדם הוא זך,

אז הפוך, הוא רואה את הכול הפוך, אחרת לגמרי.

אדרבה,

אם יש הנאות בעולם,

אז צריך לה' יתברך.

יש אנשים שנהנים,

ועל ההנאה שלהם הם מברכים. כל הכבוד.

כל הכבוד.

נהנים ומברכים.

זה חייבים.

אדם נהנה, צריך לברך לה' יתברך על ההנאה, נכון?

אז הוא נהנה,

אומר שהכול נהיה בדברו, מברך בורא נפשות אחרי זה, כל הכבוד.

יפה מאוד.

אבל יש כאלה צדיקים

שהם בשביל לברך, נהנים.

הברכה מעניינת אותם, לא ההנאה.

ואין מברכים אלא על ההנאה.

אז הוא צריך לאכול. מה לעשות? צריך לאכול.

אז הוא אוכל, אבל בשביל לברך.

לא בגלל שהוא מברך.

לא בגלל שהוא אוכל הוא מברך. הפוך. בגלל שהוא רוצה לברך,

אז הוא אוכל.

זה דרגות כבר. אני לא מבקש מאף אחד ולא מציע כרגע,

אבל זה תלוי ברמה של כל בן אדם ובן אדם.

אז ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך זה בשני יצריך,

וגם את היצר הרע צריך לרתום לעבודת ה'.

אבל מיצר הרע אנחנו נראה מה הכוח של יצר הטוב.

הרי אנשים בשביל קנאה של איש מרעהו טסים בכל העולם,

יש יהלומנים,

טסים בכל העולם להביא אבנים קטנות בשביל למכור.

יש אנשים שטספים לסין, לתאילנד, להביא סחורה בזול. יש כאלה שנוסעים לטורקיה להביא חליפות בזול בבגדים וכו'.

טסים, טסים, טסים, טסים. למה? שיהיה עוד קצת כסף, עוד קצת כבוד, עוד קצת זה, עוד זה.

בכל החיים שלהם ברדיפה, אחרי ממון, אחרי מעמד, אחרי כבוד.

ריצה, ריצה, בלי הפסקה.

מה גורם? קנאה.

כאלה כוחות יש לך?

ככה אתה יכול כל כך הרבה שעות ביום?

ככה אתה יכול לרוץ מבוקר ועד ערב מצאת החמה עד צאת הנשמה?

ככה אתה יכול?

כן, אין שום בעיה.

הקנאה דוחפת.

אם לדברים של הבלים

אדם יכול לרוץ כל שנותיו וימיו

על דברים רוחניים, נצחיים,

בשבילו, לשכר נצחי לעולם בעד,

על אחת כמה וכמה שיש לו את הכוח.

אז למה הוא לא רץ כך?

בגלל שהוא מגושם, הוא בעל חומר גס.

אם הוא היה אוכל פחות,

ישן פחות,

יותר רוחני.

היו לו כוחות גדולים ועליונים,

והיה זך, והמידות שלו היו טרומיות.

מדהים.

אבל מה לעשות,

אדם רואה את חיי העולם הזה ואת הרווח העכשווי,

מה יוצא לו מכל דבר?

אבל הוא לא מסתכל למרחוק מה יצא לו הלאה.

לדוגמה,

יש פה יהודי שארגן את ההרצאה.

יש אנשים,

יכול להיות שהיו רוצים לארגן הרצאה, אבל קשה להם.

זה הוצאות, זה להשכיר מקום,

זה לשלם על כל מה שמסביב,

פרסום, עניינים, ופה ושם. קשה.

צריך להשקיע.

נו,

זה קשה באמת או לא קשה?

כמה אנשים עושים הרצאות? מעט אנשים, אנשים בודדים,

שבאמת

מורמים מעם ומחליטים לעשות משהו לכבוד שמים.

יש כאלה שבלית ברירה עושים כבר. כשיש איזה חולה ורוצים לזכות את החולה,

יש כאלה, לאחר שהוא נפטר,

רוצים לעשות לעילוי נשמת.

יש כל מיני סיבות.

אבל כמה אנשים מוכנים לעשות רק לשם שמים בשביל להרבות כבוד שמים?

מעט מאוד.

אדם עושה בר-מצווה לבן שלו?

בוודאי.

הוא מזמין כמה מאות מנות?

מזמין.

אולם?

מזמין. צלם? מזמין.

לפעמים וידאו גם? מזמין.

מה שאפשר הוא עושה שיהיה יפה, שיהיה זה.

בשביל מה?

להכניס את הבן שלו בעול מצוות.

בשביל להכניס את הבן שלך בעול מצוות אתה מוכן לשלם 20,000 שקל, 30,000 שקל על אירוע חד פעמי.

כל הכבוד.

זה הבן שלך.

אבל אתה יודע,

יש לקדוש ברוך הוא עוד כמה בנים.

מה דעתך להכניס אותם גם בעול מצוות?

אתה מוכן גם להכניס את הבנים של הקדוש ברוך הוא בעול מצוות?

אם בשביל בר-מצווה של אחד כדאי להשקיע 20,000 שקל, בשביל להכניס שניים כמה שווה,

נכניס עשרה, מאה אנשים שיחזרו בתשובה שהתקרבו לאבינו.

בשמיים כמה זה שווה?

וזה עולה פחות מבר מצווה.

נו, כמה אנשים יקומו ויעשו הרצאות?

כלום.

דיברנו, יפה,

אמרנו את החשבון, שלום, כולם הולכים הביתה וממשיכים.

קנאת איש מרעהו.

זאת אומרת, הלאה.

החיים רצים, יש לנו כיוון, שמנו מטרה,

רוצים להיות יותר מזה ויותר מזה ויותר מזה, וזה מה שמריץ את האדם.

עצור!

מה שאתה רץ זה לא בשבילך,

זה בשביל היצר הרע שלך.

אם היית עושה מה שאני אמרתי,

היית רץ באמת בשבילך,

כי מה שיישאר לבן-אדם בסוף

זה מה שהוא פעל לכבוד שמים.

מה שהוא פעל לכבוד שמים זה שכרו, ועל זה הוא יקבל 100% פלוס.

אבל מה שהוא רץ בעולם הזה,

אז נשיג, כשהוא השיג מלתחה, מלתחה שלמה של בגדים.

יש לו חמש דירות שהוא הספיק לקנות בחייו ושני פרדסים.

כמה קרקעות ושלוש מכוניות, כל הכבוד.

יום אחד

יובילו אותו לקברות.

ומה נשאר לו מזה?

כלום.

ראיתם פעם על איזה קבר כתוב,

בוניטמן פלוני אלמוני,

בעל שלוש מכוניות, ארבע מסעדות,

שתי קרקעות, חמש דירות? ראיתם כתוב איזה פירוט כזה?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

ראיתם מישהו שקברו אותו עם מברשת שיניים?

אין דבר כזה. אפילו מברשת שיניים לא נותנים לו.

מה יעשה מחר בבוקר?

כן, נגמר.

נגמר.

מה הוא כן לוקח?

דבר אחד,

מה שהוא אסף.

מה שרוחני, הולך איתו. מה שגשמי, נשאר כאן.

מה רוחני?

המידות הטובות שהוא עבד עליהן, והגיע לרמות רוחניות גבוהות,

ואסף מצוות, וחסדים, וצדקות, ותורה.

זה מה שהוא לוקח.

זה מה שהוא.

זה האיש.

עליו מדברים.

זה האיש. לא מדברים על הגוף.

לא אכל מנגו, ואבטיח, ומילון, והיו אוהב ענבים, והיו אוהב ענבים.

או כמו שעזר ויצמן

אמר על רבין,

אמר, איזו תסתרוקת היתה לו, איזה, זה, לא.

כשמספידים אדם חשוב, מדברים ממחלותיו הרוחניות.

זה הסוף של כולם. אז למה לא מתכוננים?

למה כולם רצים, רצים, רצים, רצים, לכלום.

כלום.

כלום.

לחיות, תחיה אם יהיה לך גם פחות.

אם יהיה לך יותר, תחיה פחות.

לחיות, כולם חיים.

השאלה, לאיזה מטרה?

מה משיגים בסוף?

אומרת התורה, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

מה זה ואהבת?

לא רק שאתה תאהב אותו,

אלא שתהה מאהיב את הקדוש-ברוך-הוא על הבריות.

תדאג שיאהבו את הקדוש-ברוך-הוא גם אחרים,

כמו שאברהם אבינו, עליו השלום, עשה.

שהיה מגייר את הגרים ושרה את הנשים.

מגלים להם שיש בורא לעולם.

או, זה, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.

וזה כולנו מצווים.

מה זה בכל לבבך?

בכל,

שלא יהיה מקום פנוי בלב שלך חוץ מאהבת הבורא.

רגע,

אבל כתוב שצריך לאהוב את אשתו כגופו,

אז צריך לאהוב עוד.

כן, זה מכוח מצווה של התורה.

כתוב ואהבת רעה כמוך. כן, כשאתה מקיים את זה, אתה מקיים אהבת הבורא גם,

כי אתה מקיים את דברו.

אבל האהבה צריכה להיות לבורא, ומכוח אהבת הבורא אתה עושה את רצונו, וממילא אתה עושה את ציוויו.

בכל מה שמצווה לאהוב אתה טוען.

יש גם מצווה לשנוא,

וזה גם מראה שאתה אוהב את השם.

לכן כתוב, אוהבי השם, שנאו רע.

מי ששונא את הרע הוא אוהב השם.

מי שאוהב רע הוא שונא את השם,

כי השם לא רוצה ברע,

הוא רוצה בטוב.

אז לכן, אוהבי השם, שנאו רע.

צריך להוקיע את הרע, לברוח ממנו, להתרחק ממנו.

אם אפשר לתקן, אדרבה. אבל אם לא,

שלא להיפגע.

זאת אומרת, זו אהבת השם.

אחר כך כתוב, בכל נפשך.

גם כן.

מה זה בכל נפשך?

אפילו נוטל את נפשך,

בשעה שהוא נוטל את נפשך, אתה צריך לאהוב אותו.

עומדים להוציא לך את הנשמה,

אתה גם צריך לאהוב את הקב'-ברוך-הוא באותו רגע. כמו רבי עקיבא, עליו השלום, שכל ימיו היה אומר,

כל ימי אמרתי,

מתי יגיע לידי פסוק זה, ואקיימנו?

ואהבת את השם אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך.

ובשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

עד שהוא נפח את נשמתו,

הוא אמר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,

יצאה נשמתו באחד, באהבה.

אנחנו במדרגות כאלה, אוי ואבוי.

יש כאלה שמתכוונים בתפילה,

בהתחלת התפילה,

ב-18,

אז כתוב שם,

שיאמר, הרי אני מקבל על עצמי ארבע מיתות בית-דין.

ארבע מיתות בית-דין, מוכן לקבל לכבוד השם יתברך. ארבע מיתות בית-דין זה חנק והרג,

שרפה ושכלה. נגיד שיש כמה שמתכוונים לזה.

אז הם מתכוונים.

תארו לכם עכשיו שבאמצע התפילה פתאום בא מישהו, דופק לו על הגב ואומר לו, שמע, בשמים התפעלו כל כך מהכוונות שלך,

הכינו לך מדורה בחוץ לכבוד שמים,

צא החוצה עכשיו על חם,

על חם אמיתי, חם מכל כיוון.

מה הוא יגיד?

צריך לגמור את התפילה, היא לא תיגמר אף פעם.

אבל הצדיקים האמיתיים,

אין להם חשש.

למה אין להם חשש?

כל ימיהם הם רוצים לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא ב-100%.

אם הוא מחליט לקחת אותם

עכשיו אין להם בעיה ללכת עכשיו.

לאן הם הולכים?

לגן-העדן.

תארו לכם, יש מבחן,

המבחן נותנים לו ארבע שעות.

אחרי עשר דקות

ניגש אליך הבוחן ואומר לך, תשמע, עברת את המבחן, צא.

אומר, לא, יש לי עוד שלוש שעות וחמישים דקות.

בשביל מה? אני אומר לך, בסדר, עברת את המבחן.

סא.

מישהו עם שכל יישאר עוד שלוש-חמישים, כבר די,

קיבלת 100,

הלך הביתה.

הוא רוצה להישאר במבחן.

מתחילים טסט.

הטסטר אומר,

שתי תנועות שעשית, הבנתי, בוא, בוא נחזור למשרד הרשות.

לא, תן לי לנסוע עוד חצי שעה.

יש לך שכל, באת לעשות טסט או באת לטייל?

אדם בא לעולם הזה לטסט,

הצליח במבחן מוקדם. אומרים לו, יאללה, לך, תעלה לגן-עדן.

לא, הוא רוצה לשאר עוד, יש לו שתי דירות,

הוא עוד לא קיבל את החודש, את השכירות.

הוא רוצה להישאר.

גם נשאר לו עוד מנגו במקרר, הוא רוצה לגמור.

אבל צדיקים,

אין הרבה כאלה,

אבל צדיקים, כתוב עליהם, ותשחק ליום אחרון.

היום האחרון

נותן להם שחוק

על פיהם. למה?

הם יודעים מה מחכה להם.

זה כמו אדם

שיודע שהוא זוכה בפרס, ועוד מעט חלוקת הפרס,

ועכשיו הוא יעמוד לפני כולם ויקבל את הפרס.

זה הרגע שאליו הוא מחכה.

אדם, אחרי שעבד את השם שנים,

יום אחד אומרים לו, זהו,

עברת בהצלחת המבחן, תעלה. לאן הוא הולך?

לבית-דין של מעלה, משם בפרהסיה, לפני כולם.

יכתירו אותו וייקחו אותו למקום הראוי לו, לפי מעלתו וכבודו ולפי מה שעמל כל ימי חייו,

למדורו בגן-עדן.

מה לא טוב?

אבל מי שלא חי כך, אז הוא פוחד? ודאי שהוא פוחד.

פוחד? מה זה ייקחו אותו? מה זה ייקחו אותו?

למה אותי?

אותו, הוא יותר מבוגר.

למה אני? חכה.

הוא לא התכונן.

הוא לא התכונן.

בכל נפשך צריך לאהוב את השם,

אפילו נותן את נפשך, ובכל מאודיך,

מה זה מאודיך?

בכל ממונך.

בכל הממון שלך.

מה הפירוש בכל הממון? צריך לאהוב את הקדוש-ברוך-הוא בכל הממון. כמה ממון שהקדוש-ברוך-הוא השפיע עליו טובה,

בכל הממון אתה צריך לאהוב את הקדוש-ברוך-הוא.

אומנם

אדם צריך להפריש מעשרות,

ואדם לא יפריש

יותר מחומש,

חומש זה 20%,

זה מדובר שלא יצטרך לבריות.

אם הוא יפריש חומש, הוא מרוויח נגיד 3,000 שקל,

בסוף הוא יצטרך לבריות.

אז אמרו שלא יוסיף יותר מזה, לא יבזבז יותר מזה.

אבל אדם שיש לו הרבה יותר, ודאי שיכול.

ובפרט למצוות.

אבל כתוב בכל מאודיך,

שואלים חכמים,

אם כתוב בכל נפשך, למה כתוב בכל מאודיך? בטח,

אם אתה מבקש ממני בכל נפשך,

אפילו נותנים את נפשך לאהוב את השם,

אז בטח, אם אני מוכן

שהנשמה שלי תצא

בשביל אהבת השם,

ודאי שאני מוכן שהממון שלי ילך בשביל אהבת השם.

אז למה כתוב בכל מועדיך? זה מיותר.

לא.

יש אנשים שממונם חביב עליהם יותר מגופם.

יא וואי וואי.

יש אנשים שהכסף יותר חשוב מהחיים שלהם.

אתה רואה מה אנשים מוכנים להשקיע בשביל 10 שקל, 20 שקל, אתה לא מאמין.

כמה עובדים, כמה קשה, כמה זה, כמה זה.

כמה אתה מרוויח?

20, 25, 30, 40 שקל שעה.

שעה מהחיים נתת בשביל עשרות שקלים.

מה לעשות? אבל צריך לחיות, צריך כסף.

מה זה?

כן.

אבל מה יקרה אם יגיעו לבן-אדם,

שמע, ידידי,

נותרה לך שעה אחת.

צווה לביתך.

מה, אי-אפשר לעשות משהו? אני מוכן לשלם, ניתוח, זה, ועדה, תעשו משהו.

מחכה חמש דקות.

בודקים, אומרים לו, תשמע, ניתוח של 150,000 דולר יכול להגדיל את הסיכויים שלך שתחיל עוד,

אבל ב-50% רק.

אתה מוכן?

בטח מוכן. קח את הדירה, קח את המכונית, קח את האישה גם.

אתה קח הכול.

תן לי ליום.

תן לי ליום.

רגע, רגע, מה, אתה מוכן לחלק את הכול?

150,000 דולר ככה אתה נותן?

בטח, עוד שעה יקחו אותו. בלאו הכי הכול יישאר.

אז הוא מוכן.

ומאיפה יש לו 150?

כל מה שהוא עבד,

כל ימי חייו הוא מוכן לתת בשביל השעה האחרונה של חייו.

אז כמה הוא חושב ששווה שעה אחת מחייו?

כמה?

כל ממונו.

אז למה כשהיו לך הרבה שעות בחיים לא ערכת אותם כך, והיית מוכן למכור אותם ב-30 שקל,

ולפעמים בבטלה,

ולפעמים בשיחה בטלה ויושב בקרנות?

למה?

זה לא חיים ששווים?

כל זמן שחיים לא יודעים את הערך שלהם.

כשבאים לקחת אותם,

פתאום מבינים את הערך של החיים.

פתאום חושבים כמה אפשר להספיק ומה אפשר לעשות,

פתאום הזמן הופך להיות מצומצם,

ורוצים להספיק לעשות משהו.

אבל תגיד לבן-אדם עכשיו, בשעה האחרונה שלו, תשמע, יש לי עסק,

משהו אדיר.

יש לו זמן לשמוע אותך? עסק עכשיו, שעה לפני שהוא הולך?

עסק למי?

התורה אומרת, ואהבת את השם בכל נאותך,

בכל ממונך.

זאת אומרת, אדם חכם צריך לדעת.

הממון שלך הוא כלי,

כלי שנותן לך הקדוש ברוך הוא.

עם הכלי הזה אתה יכול לקנות עולם הבא,

ועם הכלי הזה אתה יכול לבזבז את העולם הזה.

אז תשקיע בעולם הזה,

תשקיע, תשקיע, תשקיע, עד שתשכח.

אבל לך לא יישאר מזה כלום.

כלום.

כלום.

התולעים יאכלו את השאריות של מה שבזבזת.

זהו.

אתה מה?

כלום.

אבל אם אדם חכם,

אז הוא מחפש עצות,

איך אני משתמש בכסף,

חוץ ממה שאני נזקק למחיה ולקיום?

מה אני עוד יכול לעשות עם הממון לאהבת הבורא יתברך? מה עוד אני יכול לעשות?

אדם חכם חושב כל הזמן עצות,

איך להרבות כבוד שמים בכל לבבו,

במסירות נפשו ובכל מאודו ממונו.

זה ואהבת בקצרה.

עכשיו,

אנחנו לא יודעים אפילו כמה כוחות יש לנו.

אין לנו מושג אפילו כמה כוחות יש לנו.

בואו תשמעו מה כתוב בילקוט.

בילקוט שבעוני כתוב, פרשת וישב.

אילו היה יודע ראובן שהקדוש ברוך הוא כותב אחריו,

וישמע ראובן

ויצילהו מידם,

אם ראובן,

הבן של יעקב אבינו, היה יודע שייכתב עליו בתורה,

לאחר שהוא ייפטר,

וישמע ראובן ויצילהו מידם, כשהוא הציל את יוסף,

בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו.

לא היה מצילו רק מן הבור,

אלא שם אותו על הכתפיים והולך להחזיר אותו לאביו.

אילו היה אהרון,

אהרון הכהן, אחיו של משה רבנו,

יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו בתורה,

וגם הנה יוצא לקראתך,

ברעך ושמח בלבו,

כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, אחיך לא מתקנא בך.

אתה יותר צער ממנו בשלוש שנים, אתה צודק.

אבל אני רוצה שאתה תגל את ישראל.

משה רבנו אומר, אני לא רוצה לגלול את ישראל.

יש לי אח גדול, אהרון, הוא נביא.

הוא נביא לפניי.

ואהרון אחי, אני לא רוצה שיצטער.

מעיד עליו הקדוש ברוך הוא ורעך ושמח בלבו. אני מכיר את הלב של אהרון.

הוא שמח שאחיו הקטן זוכה להיות הגואל והמושיע של עם ישראל.

אז כתוב בילקוט,

אילו היה אהרון יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו,

וגם הנה הוא יוצא לקראתך,

ורעך ושמח בלבו,

בתופים ובמחלות היה יוצא לקראתו.

הוא לוקח תזמורת וטמבלה והוא הולך לקראת משה לקבל את פניו.

אילו היה יודע בועז שכותב עליו הקדוש ברוך הוא, ויצבות לה כלי,

היה עגלות פתומות מאכילה.

את רות המואבייה.

מדהים.

זאת אומרת,

רואים פה,

התורה היא נצחית,

במה שכתוב בתורה, לנצח.

וגם מי שנמצא בעולם העליון,

התורה נלמדת שם בלנצח.

ואם כתוב בתורה,

ברעך ושמח בלבו,

פתאום מתברר לאהרן הכהן, מה?

התורה כתבה עלי לנצח את זה?

אם היה יודע באותה שעה שיכתבו עליו לנצח את הדבר הזה,

היה מוצא עוד כוחות ותעצומות בעצמו,

עד שהיה מביא תופים וממחלות.

אם היה יודע בועז,

היה נותן לה עגלות פתומות

ולא כלי.

אילו היה יודע ראובן,

לא רק מוציאו מן הבור, אלא טוענו על כתפיו ונותן להביא.

זאת אומרת, יש לנו כוחות אדירים,

ואנחנו לא מנצלים אותם במירב.

בקנאת איש מרעהו הרבה אנשים מוסרים נפשם להשיג ממון,

כבוד, דירה, מתייגעים, בונים, הורסים,

משפצים, מה לא עושים.

אבל בעניינים רוחניים חושבים שאין כוחות.

זה לא אני,

לא איש דברים אנוכי.

אני לא רגיל לזה.

אני יכול לעשות הרצאה?

איך אני אעשה הרצאה?

למה בר-מצווה לא עשית?

חתונה לא חיתנת?

אתה לא התחתנת?

מה הבעיה לעשות?

עושים הודעות, מזמינים אנשים, וכמה אנשים נכנסים לבר-מצווה.

זאת אומרת,

אדם לא יודע אפילו מה יש בכוחו לעשות.

המידות שלו,

לפי החומר העכור,

משתנות.

כמה שאתם רואים אנשים מתייגעים ועושים יותר לכבוד שמים, סימן שחומרם זך יותר.

כמה שאנשים מאובנים יותר, שקועים בזה, ככה, שלוות-חיים, אוהבים את זה,

הם פשוט גשמיים יותר.

המידות שלנו התהפכו כבר

מהאמת לחלוטין.

כתוב אצל אלכסנדר מוקדון,

הוא היה כובש את כל העולם ועובר ממקום למקום. כשהגיע לאפריקה,

הגיע למלך אחד שראה שהוא באמצע הדין.

היה דין.

שני אנשים עומדים לפניו. באפריקה, שימו לב, שני אנשים עומדים לפניו.

בטענות

כל אחד טוען על השני.

זה אומר,

אני קניתי ממך חורבה ומצאתי בה אוצר.

האוצר לא שלי,

האוצר שלך.

והשני אומר,

אני מכרתי לך חורבה עם כל מה שיש בה.

והאוצר לא שלי, האוצר שלך.

הוויכוח בין השניים,

אף אחד לא רוצה לקחת את האוצר.

זה שקנה אומר, אני קניתי רק חורבה.

אני לא קניתי אוצר.

כשהתכוונתי לקנות, מה התכוונתי לקנות?

את החורבה, מה שראיתי.

זה שמצאתי באוצר, זה לא קניתי.

אני התכוונתי לקנות חורבה.

אז אם כן, האוצר הוא שלך מה שמצאתי.

השני אומר לו, מה פתאום?

אני לא מכרתי לך רק חורבה.

אני מכרתי לך את כל החורבה, את כל מה שיש בה.

ואם היה באוצר, הוא שלך.

מה עשה המלך?

שניהם אף אחד לא מוכן לקחת את הכסף.

אף אחד לא מוכן לקחת את הכסף.

מה עשה המלך?

אמר לאחד, תגיד לי, יש לך בן?

אמר לו כן.

אתה, יש לך בת?

אמר לו כן.

אמר, תחתנו את שניהם ושהאוצר יהיה לשניהם.

ראה את אלכסנדר מוקדון טמא, טמא.

אמר לו, מה, לא דנתי יפה?

לא טוב בפסק-דין שלי?

מה אתה היית עושה במקומי?

אז אלכסנדר מוקדון אומר, במחוזותינו?

אם היה בא לפנינו דין כזה,

מוריד לזה את הראש, מוריד לזה את הראש ולוקח את המצב.

מה זה?

איך אנחנו היינו אומרים? רואים שני מתווכחים, זה שלך. והוא אומר לו, זה שלך. הוא אומר, עזבו, אתם לא רוצים אני אקח.

למה אתם מתווכחים? לא לריב, לא טוב לריב, לא טוב לריב. תביאו אני אקח.

אתם שומעים?

על-פי האמת, ככה צריך להיות,

שאף אחד לא ייגע בגזל. מה פתאום?

אם יש ספק שגזל זה לא שלי,

מה פתאום שאני אקח?

מה פתאום שאני אקח מה שלא שלי?

אבל המידה הרעה, הקנאה,

היא הגורמת. למה שלא יהיה?

למה שלא יהיה? מה פתאום? זה שלי. קודם כול זה שלי.

כשתינוק נולד,

ישר תראו, הוא אומר, זה שלי, זה שלי.

עוד לא נולד, בקושי הודעה א'-ב'.

אבא בגמגום, הוא אומר, עולה על אופניים, זה שלי.

רוכב על אבא שלו, זה שלי.

מה שלא עושה, זה שלי.

מה שנוגע, זה שלי.

לוקח את המוצץ מילד אחר, זה שלי.

מה שלך?

רכושתני האדם, החומר, החומר.

אין דעת עוד. לילד עד גיל 13 אין יציר טוב, רק יציר רע.

שם, אתם רואים, טרע במיטבו.

שובר,

עומד בלול, זורק בקבוק, זורק את זה.

כורע, תולש, מלכלך.

לא נותנים לו, מה קרה?

הרע באמת תבוא. אין, אין יציר טוב, עד גיל 13. אז איך מחנכים ילד כזה?

משתמשים ביצר הרע שלו ובונים אותו.

נותנים לו כבוד, כבוד זה של היצר הרע.

בכבוד, איזה גדול, אתה ילד גדול,

אתה חזק, אתה חכם, איזה ילד טוב.

ככה, באים לו בהפוכה.

פששש, אתה תהיה תפקיד.

אתה אחראי עכשיו.

או, עכשיו אתה נותן לו.

אם אתה לא נותן לו ככה, הוא לוקח בכוח בלבכי.

אז תן לו את זה אתה.

וככה,

מחפשים עצות עד שנעבור את גיל 13. הבעיה היא שאנשים מגיעים ל-36 אותו דבר.

יש כאלה 72, עוד יותר גרוע.

אבל זה העניין של מידות. תלוי אם מתקנים את המידות או לא. איך מתקנים מידות? המידות טובות, אמרנו. האור הוא בהיר, תלוי בחומר.

אם נמעיט

בחומר ונחשיב אותו פחות ונרומם את הרוח ונלמד מוסר ונבין בדיוק מה המטרה בחיים,

נשתנה לטובה, נהיה צדיקים.

ואז יקוים בנו צדיק אוכל לסובע נפשו.

אדם יכול להשתנות בחייו.

לכן אומרים בכל יום פעמיים.

שמע ישראל.

השם אלוקינו,

השם אחד.

השם הוא אחד.

הוא כל יחיד ומיוחד.

פור מולך בשבעה ריקיעים ובארץ וארבע רוחות השמיים.

הוא משגיח ומשקיף על כולנו.

והוא רוצה לראות אם אנחנו מקיימים.

ואהבת את השם אלוקיך

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

אני מירושלים, ואני מתחזק עכשיו.

בשבת שתבוא, תהיה השבת התשיעית שאני אשמוק.

אבוא עלי חיים מאוד קשים.

מאוד מאוד מאוד מאוד קשים.

עברתי בכל קצוות הארץ, מאלף ועד תו-סופית.

הכול.

לפני תשע שבתות, שמונה שבתות,

עבדתי צוות בידור בים-המלח.

ולא היה לי טוב, לא יודע. ניסיתי לשים קץ לחיים שלי, כל מיני דברים כאלה וזה.

ושעתיים לפני כניסת שבת אמרתי,

אמרתי, מה אני עושה, מה אני עושה, מה אני עושה.

אני אמרתי, אם אני אסע לירושלים,

אם עכשיו אני אעזוב ואסע לירושלים,

אין לי איפה לישון, כי אני לא בקשר עם המשפחה, בקשר,

סיפור שלם,

אין לי איפה להיות, מה אני אעשה.

או אם אני אשאר בצוות בידור,

אקבל את השלוש-ארבע אלף שקל בחודש,

אני אקבל מגורים, אני אקבל הכל, אבל בית מלון.

לא ידעתי מה לעשות, שעה לפני כניסת שבת התחלתי לבכות,

לבכות לאלוקים, לא ידעתי מה לעשות. אני אומר, אני משתגע, לא ידעתי מה לעשות.

ואני בוכה אותי,

לא יודע מי מתהפך העולם, אני לוקח אוטובוס נוסע.

הוא קורא לאוטובוס, הוא ממשיך לנסוע, פספסתי אותו בשנייה,

בסוף עצר, עליתי, נסעתי לירושלים, היה לי איפה להיות,

מישהו משמים צלצל אלי, אמר לי, בוא תעשה שבת.

עשיתי שבת, ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית, חמישית, שישית, שמינית,

זהו, ככה עד עכשיו.

יש לי שלוש בעיות בינתיים שמפריעות לי.

אני לא בקשר עם ההורים שלי,

אני עברתי הרבה.

אני לא מתכוון לכבד את ההורים שלי,

אם צריך להוריד את הכיפה, אז אני אוריד את הכיפה.

אבל רק הדבר הזה,

גם בלתי אפשרי.

לא הבנתי. ההורים שלך לא רוצים שתהיה דתיים.

זה לא רק מבחינת דת.

זה רק מבחינת דת.

ההורים שלי גרים בקריות,

ואני עזבתי את הביתה בגיל 16. עזבתי את הביתה בשל בעיה פרטית.

בעיה אישית.

הייתי בצפת, משפחה מאמצת.

פה, חדרה, נתניה, בת-ים, טבריה,

פה, שם.

הייתי מסתובב,

אילת.

באתי לירושלים.

אני שלוש שנים בירושלים.

אני גם לא מרגיש טוב עם עצמי, כי לפני שנתיים הייתי ב-וכב נולד

בתוכנית עם צביק אדר.

לפני שעליתי לבחינות,

אז אני בחיים שלי לא נגעתי, לא בסמים, לא באלכוהול, שום דבר.

שום דבר, ממש, כלום.

מישהו שם לי משהו בתוך הכוס,

ולא יודע מה זה היה, טריפ, אקסטל, לא, לא, לא מבין בדברים האלה, אין לי שמץ של מושג.

ושרתי וזייפתי, וראיתי אנשים פעמיים, שלוש פעמים ראיתי כפול וזה,

והשם יסלח לי, השם יסלח לי, שאני קיללתי אותו בטלוויזיה, ועשיתי דברים נוראים.

נוראים.

גם עם זה אני מרגיש לא בסדר.

אני לא ידעתי,

כאילו, רק למחרת מי שהראה לי את זה בווידאו ראו אותי בטלוויזיה, חצי, כל קטמונים, כל שכונת קטמונים בירושלים, לא רצתה לדבר אתי. למה המשפחה מאמצת שם?

ממש כעסו עלי, והרגשתי רע עם זה.

ממש הרגשתי רע עם זה.

וזהו, זה בעניין פחות או יותר התשובה שלי בקשר להורים שלי. אני לא יכול לכבד אותם.

למה? אני לא יכול.

הם דתיים או לא? לא קיבלתי תשובה. אמא שלי רקדנית. נו.

אמא שלי מהסוג הטורקי ששולט ואבא שלי מהסוג הפולני שנשלט.

או, זה מיקס יפה.

כן.

אבל בכל אופן, אמא שלך זה אמא שלך ואבא שלך זה אבא שלך.

אני לא יכול לכבד אותם.

אם יש עם זה בעיה, אני אוריד את הכיפה.

אני לא יכול לכבד אותם.

הם עשו לי כל כך עוול.

הם כל כך עשו לי עוול.

בגללם כל החיים שלי נארסו.

כל החיים שלי, הכול.

ועד היום, כאילו, אם אני אבא לדוגמה,

לא ראיתי אותם שש שנים.

המשפחה מאמצת בירושלים, ויוסי סאס הפגישו ביני לבינם אחרי שש שנים. לא ראינו. סבבה, היה מפגש מרגע. סבבה, בכיתי, היא בכתה. סבבה, הכול טוב ויפה.

נתתי לה צ'אנס להיות עוד פעם אימא.

כאילו, היא נטשה אותי, לא אני נטשתי את עצמי. היא זאת שאמרה לי,

כאילו, לא אכפת לה כלום.

היה איזה גורם בבית שבגללו נאלצתי לעזוב.

עשיתי בשבילה הרבה,

הרבה, הרבה, הרבה, באמת, הרבה.

ולפני חודש,

משהו כזה, הייתי בבית-חולים, היה לי איזה חיידק, לא יודע.

אכלתי משהו, התעלפתי בחוץ-סמבול הזה, הייתי בבית-חולים.

צלצלתי אליה, אין לי אף אחד.

אמרתי לה, אמא, אני בבית-חולים, בואי.

לא, היא הולכת לרקוד. סבבה, אם זה יותר חשוב מהבן שלך, תישארי את בשלך, בוא נשאר בשלי, וזהו.

זה עושה לי רע שהיא מדברת איתי בטלפון.

זה עושה לי רע על הלב.

אני בוכה, אני בדיכאונות, אני לא יכול. זה עושה לי רע על הלב. אני מנסה לשקם את החיים שלי, אני לא יכול. זה רק מראה כמה אתה אוהב אותה.

אתה אוהב אותה חזק.

אבל בגלל שהיא לא מחזירה לך אהבה במידה שאתה חושב שמגיע לך,

אז זה הופך להיות הפוך.

אבל תקשיב טוב רגע.

יש שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא,

שלושה שותפים. קראתי את זה בהלכה.

כן, אבל הם נתנו לך את החיים.

לפעמים הקדוש ברוך הוא גם נותן סטירות.

לא בגלל שהוא רוצה לתת, הוא רוצה לתת לך הכול טוב.

אבל אם אתה לא 100%,

אז בהתאם נותנים. אתה יודע, כשאחד לא בסדר, אז בכוכב נולד אמרת,

לחולים היו להעיף אותך בגלל תוכנית כזאת.

איפה שאתה, אתה אומר שהיית בצוות בידור,

אז אם היית עושה פשלות, גם לא היו נותנים לך משכורת.

וכן הלאה. בכל החיים זה ככה. אדם שלא עומד ברמת הציפיות שדורשים ממנו,

לא ממשיכים איתו.

גם אתה.

גם אתה, מישהו שלא עמוד ברמת הציפיות, הנה אתה אומר,

אמא ואבא לא עומדים ברמת הציפיות שלי,

אז לכן אני מוכן להגיד להם, לא רוצה אתכם.

זה לא שאני לא רוצה, הם לא אוהבים אותי. לא, אין דבר כזה. היא אמרה לי בפנים. לא, אין דבר כזה. אמא, אין דבר כזה לא אוהבת.

אין, אין, אין.

יש אמא, נכון, שהיא יותר, אתה יודע, טורקית, אתה אומר,

טורקיה.

יש דבר כזה, יכול להיות. יש אנשים שהמידות שלהם הם כאלה, יש כעסנים, יש כל מיני.

אבל זה לא משנה.

זה אמא שלך. איך אמרת?

בבית-חולים לא צלצלת לטלוויזיה.

לא צלצלת לחבר'ה מצוות בידור.

למי צלצלת?

לאמא.

למה לאמא? כי אין חוץ מאמא אמא.

נכון שיש כרגע קרע,

אבל קרעים אפשר לאחות, זה צריך משני צדדים. אם זה לא הולך משני צדדים, אז צד אחד צריך להיות ותרן.

ובמקרה הזה,

מה לעשות,

זה אמא שלך.

כמו תגיד להבדיל, בוא תקשיב טוב.

אם חס ושלום אתה היית נולד בעל מום,

נו,

אז אמא תגיד, בגלל שאתה בעל מום, אני אזרוק אותך?

לא. כן, נולדתי בעל מום, עשיתי שני צנתורים בלב.

לא היית אתי באף צנתורים?

לא הייתה.

לא הייתה. השאלה, למה?

אם האמא, לדוגמה,

מפרנסת את הבית,

ונגיד, לא משנה שהמקצוע שלה הוא מאוס,

אבל זה המקצוע שלה לפי הבנתה,

ואם לא יפטרו אותה, היא לא יכולה להגיד עכשיו שהיא צריכה ללכת לאירוע,

תחשוב שהיא זמר של חתונות, בסדר?

תחשוב שהיא זמר חתונות,

והזמר הזה צריך להופיע הערב בחתונה.

הבן שלו לא בסכנת חיים, שאם הוא לא יהיה לידו הוא ימות.

הוא יכול להסתדר, כמו שאומרים.

והוא, עכשיו יש לו את ההופעה.

כמה אתה מכיר אנשים שיוותרו על ההופעה הזאת וישבשו את כל החתונה של אנשים אחרים?

אז רמת האחריות של כל אחד משתנה. יש אחד שאומר, לא מעניין אותי שאני אפסיד את העבודה לכל החיים, והילד שלי יותר חשוב.

כאלה יש מעטים.

ויש אחרים שיהיו יותר חכמים וימצאו פתרון אחר,

ישלחו את האבא או את האח או את הדוד או את הדודה בשביל

שיהיו בינתיים עד שהם יסיימו.

ויש כאלה, תאמין, שגם בלית ברירה החיים כנראה הראו להם פנים זועפות, והם יגיעו למצב שיגידו,

אני לא מוכן להתחיל לחפש עבודה כל החיים שלי בגלל מקרה קשה כרגע, שיש כזה שסובל דיחוי עד עוד שלוש שעות, נגיד.

אבל זה לא הרקע, אני מנין.

הרקע של ההורים מבינך הוא רקע חברתי פנימי בתוך הבית,

שהם לא יסכימו עם משהו שאתה עושה. לא, לא, אני לא יכול לפני כולם.

אם אחרי זה, אם אפשר להגיד לך משהו, אז אתה כן תסכים אתי. אתה בחרת להגיד לי את זה בפרהסיה לפני כולם. כן, אבל יש משהו יותר אישי, שקשה, כאילו, אז אל תגיד, נדבר אחר כך.

אבל אתה צריך להבין,

אמא זה אמא רעה או טובה,

אבא זה אבא רע או טוב, יותר מזה, נגיד לך.

אם ההורים שלך

גרמו,

כשאתה חס ושלום ממזר,

שזה מום ופגם לעולם,

גם אתה חייב להם את חייהם וחייב בכבודם 100%.

גם אם אבא שלך רשע, מרושע,

וכן האימא, אתה חייב בכבודם.

אתה לא חייב להיות במחיצתם.

אתה יכול להגיד לאנשים שינסו לתקנם את דרכיהם,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, זה הורים.

כתוב שאפילו אם אתה יושב בראש הקהל,

אתה ראש העיר,

זה בא לאביך ועמך,

וביזו אותך לעיני כל הקהל,

וירקו בפניך, והיכוך,

וקרעו את בגדיך מעליך,

אתה לא יכול לענותם מאומה, רק דבר אחד,

לבקש כסף על הבגדים שהם קרעו. זה הכול.

אם ייקחו את כל הרכוש שלך ויזרקו בים,

אסור לך לענות להם לא להעליב ולא לפגוע בהם.

מה שכן,

אתה יכול לבקש את הכסף שהם איבדו לך.

זה אסור להם.

אתה מבין?

אם אביך ואמך,

אין להם מה לאכול,

אתה צריך לחזר על הפתחים אפילו, להביא להם אוכל.

אבא ואמא, זה שותפים של הקדוש ברוך הוא.

למדנו ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,

השווה הקדוש ברוך הוא את אהבתו לאהבת אב בהם,

שנאמר

כבד את אביך ואת אמך ותלה בזה את חייך למען האריכון ימיך.

ואיש אימו ואביו תיראו.

הקדוש ברוך הוא השווה את המורה של ההורים

למורה שלו.

את השם אלוקיך תירא, ואיש אימו ואביו תיראו.

וכתוב, כבד את השם מהוניך.

אצל הקדוש ברוך הוא כתוב, כבד את השם מהוניך.

אם יש לך הון,

תכבד אותו מההון.

אבל הוא לא ביקש שתתחזר על הפתחים בשבילו.

באביך ואימך הוא אמר, אפילו אם אין לך הון,

לך ותחזר ותביא להם.

תאר לך עד כמה זה.

בכל אדם בר-תיקון,

והכרתי הרבה אנשים שחזרו בתשובה מקלטת, או מ-CD, או מווידאו.

ויכול להיות שההורים שלו גם כן יגיעו להכרה יום מחר מסיבה כזאת או אחרת.

אסור להתייאש.

אסור להתייאש.

ואני מוכן לשלוח להם גם כן, תן לי כתובת,

אני אשלח להם,

ולך תדע, אולי זה ישפיע.

קשה לנו.

קשה להאמין, נכון. היה לי קשה להאמין הרבה דברים,

אבל בחיים שלי ראיתי יותר מדי דברים שכבר לא קשה לי בכלל.

יש לי עוד שני דברים לשאול אותך. בבקשה.

אני לא יודע, אני את הקדוש-ברוך-הוא לעזוב בעד אף הון שבעולם.

אשרי הון. אף הון שבעולם.

הוא אבא והוא אמא שלי,

אני לא אעזוב אותו בחיים, בחיים, בחיים, בחיים, עם כל הרוע שיש לי.

מה זה, כאילו, מה, מתי שטוב לי אני אהיה עם אבא שלי, מתי שלא טוב לי אני לא אהיה אתו?

מה, זה משחק? משחקים אתו?

אז אני לא אעזוב אותו בחיים.

ודווקא כשהייתי במצב שרציתי לשים קץ לחיים שלי, ודווקא במצב שהייתי הכי גרוב עם כל מה שעברתי, דווקא פה, דווקא פה אני אעשה את התשובה.

ודווקא פה אני אהיה אתו. כי אני אוהב אותו כפר עליו, ואני לא אעזוב אותו בחיים. בחיים, בחיים, בחיים.

היום בבוקר זרקתי את הסכיני גילוח.

יפה. זרקתי אותם לא פעם.

ורציתי רק לקחת ציצית שתשמור עלי, כי הבנתי שזה מגן, זה כמו אפוד.

בבקשה. בכבוד, בוא.

מזל.

מגיעה לו מוזיקה עוד פעם.

ברור.

ברור.

ברור. אדוני היושב-ראש.

יש לך אוהדן.

שאיחיינן.

שאיחיינן. לקיימנו.

להגיענו.

לזמן הזה. אמן.

אני נכנסתי לישיבה, אבל יש בעיה.

עכשיו או אחרי זה?

כן, פה.

אני אחרי 12 שנה הבאתי שתי בנות,

ואני לא יודעת למה הקדוש-ברוך-הוא שולח לי כל כך הרבה ייסורים.

אני עכשיו עם סרטן שד מתקדם,

ועם שתי תינוקות בנות שנה. אני רוצה לראות מהן נחת.

כן. להיות איתן.

אתם שומרים מצוות?

אני עושה את הכול.

משתדלת.

אז בואי נעשה יותר מזה. בואי לא נשתדל, נעשה.

הבעיה היא זה הבעל. מה אני עושה אתו? קודם כול תעשי אתך.

אני אעשה. אני מוכנה לעשות הכול.

אוקיי. אז תחזרי את קודם כול בתשובה שלמה,

ותשמרי שבת, וטהרה, וכשרות,

ומצוות, וצניעות, בעיקר צניעות, צניעות, צניעות, צניעות.

כיסוי ראש, צניעות,

צווארון עד למעלה, ידיים כוסות לפחות עד כאן.

צניעות, צניעות, צניעות.

ובעזרת השם המצוות, ובעלך גם כן שיתחזק,

אם לא שייקח קלטות,

וידאו או סידי, ובעזרת השם יתברך, הסיכוי שלך טוב מאוד.

אני באה לי בעזרת השם.

את מוכנה? מוכנה. בבקשה.

תן לה.

תן לה לברך, כן.

ברוך אתה, אדוני, למלך העולם אשר קדישנו. שהחיינו. שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.

שהגיענו לזמן הזה. אמן.

מי שברך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה.

בכל הקהילות הקדושות והטהרות הוא יברך את השם הטוב,

פאני פנינה בת שונה.

השם ירפא אותך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

אמן.

בזכות התשובה תעמוד לך.

אמן.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני חוזרת בתשובה כשנה וחודש.

חזרתי בבת אחת ביום שישי בתקופת בין-המיצרים.

אני רוצה לחזק את הבחור הראשון שדיבר.

אמא שלי גם זרקה אותי מהבית.

ובמקור שלי אני מהרצליה.

הקדוש ברוך הוא שם אותי בבני-ברק.

ואני עבדתי,

ובמשך 12 שנה

חייתי בבני-ברק חילונית,

ומדברת עם הקדוש ברוך הוא בלב,

כל בוקר.

תודה רבה, הקדוש ברוך הוא, שחזרתי להתיישבות. תודה רבה, השם, על כלכלה, תודה רבה, השם, על הכול.

כל היום.

יום אחד קמתי,

ותמיד אני אמרתי לעצמי,

כשאני אגיע לגיל 35, בעזרת השם אני אחזור בתשובה,

רק שחס וחלילה זה לא יהיה בעקבות מחלה או משהו.

תדליקי כל יום נר

לטובת נשמת רבי מאיר בעל הנס.

זהו, וזכות שרבי מאיר תגן עלייך.

אמן.

בסדר?

וזה מספיק או שצריך עוד משהו?

מספיק.

יש נר של שבעה ימים. כן.

כל זמן שהוא דולק, אל תפחדי.

כל הזמן, שבוע על שבוע,

יש נר גדול. כן.

זהו, תדליקי, תגידי לטובת נשמת

רבי מאיר בעל הנס,

זכותו תגן עלינו. אמן.

אמן.

עכשיו, אני מוכנה גם לעזור לבחור שאמר שמה שאין לו משפחה.

אם הוא רוצה, אני יכולה לפנות ללב לאחים,

שיעזרו לו בבני-ברק או לישיבה או למשפחה מאמצת.

תודה רבה.

שיהיה בריאה.

כן, שם בסוף.

שלום, כבוד הרב.

אני, ברוך השם, מאמין באמונה שלמה.

הבורא יתברך, עובד השם, הכול.

אבל לגבי ההוכחה הלוגית של מציאות הבורא,

תרצי לשאול שאלה.

הרב תמיד אומר בקלטות,

אם שואלים איך נוכיח למציאות הבורא,

אז אומרים שלא ייתכן שהאדם

ברא את עצמו,

כי אם נגיד שהוא ברא את עצמו,

אם לפני שהוא נוצר אז הוא לא יכול לברוא, אם אחרי שהוא נוצר אז הוא כבר ברור והוא לא צריך לברוא אותו.

אז מה נגיד לגבי מציאות הבורא? נשאל את אותה שאלה. איך יכול להיות על מציאות הבורא, אם אנחנו אומרים ששום דבר לא יכול להיות לבד,

אז אותה שאלה נשאלה לגבי הבורא גם כן.

אין שאלה כזאת,

כיוון שאנחנו יכולים לדעת את כל הדברים מעצם מציאותנו,

ומהמציאות שלנו אנחנו יכולים להקיש הלאה,

ולא הפוך,

כי אין לנו ידיעה משם, יש לנו ידיעה מכאן.

זה כמו בן-אדם שהולך

ופתאום פגעה בו אבן,

מה שברור זה שהוא נפגע מאבן,

איך האבן עפה, מה היה הגורם,

אין לנו מושג.

אבל לא נשלול את פגיעת האבן

בגלל שאנחנו לא יודעים מי השליך אותה

או מאיזה סיבה.

אנחנו מתבוננים מכאן למעלה, לא הפוך.

אם היינו למעלה ויודעים כמו למעלה,

אז השאלה שלך אולי היה לה מקום. אולי.

אבל אם לא, אתה מסתכל מכאן,

ומכאן אתה מטפס למעלה.

אז איך מטפסים?

אני נמצא או לא נמצא?

אם אני נמצא ואני נברא, אז אני ברור.

ואם אני ברור, יש לי בורא, זה ברור.

וככה אנחנו ממשיכים עד שמגיעים לבורא.

וכשמגיעים לבורא אי-אפשר לשאול את השאלות כמו על עצמנו,

כי אחרת יהיו נבראים, נבראים, נבראים, ולא יהיה בורא.

וזה אי-אפשר.

אז מה שברור זה שיש בורא כי אנחנו נבראים.

ומה שברור, שאם יש בורא ועדיין נשאלה לנו שאלה,

זה לא מכחיש את הבורא.

אה, יש לך שאלה?

כל הכבוד, זה בגלל שאתה מוגבל.

זה ההבדל בין בורא לנברא.

הבנת, עיוני?

תהיה בריא.

תראו, אנחנו שומעים, לצערנו הרב, כמה מקרים קשים יש בתוך קהל קטן.

בטח עוד לא סיימו להגיד כל אחת הבעיות שהוא נתקל, רואה ומרגיש.

יש הרבה גזירות גדולות בעם ישראל, לצערנו הרב,

במקרים קשים ואיומים.

המחלה הזאת,

מדברים עליה כבר שהיא פוקדת כל אדם שלישי.

זאת אומרת, זה מצב קשה ביותר, לא היה דבר כזה.

זה כמו מגפה, זה כמו דבר.

ולצערנו הרב, לא מתעוררים מספיק.

שומעים, וזה כבר נהיה אדיש.

כאילו,

בבני-ברק

לפני 20 שנה בקושי נשמע דבר כזה שמישהו נפטר בצעירות,

בקושי.

היום השם ירחם, כל יום בבית-כנסת נכנסים ומוצאים תמונות של

אדם שנפטר או אישה וכמה מספר היתומים שנשארו.

וזה לא ייאמן כי יסופר מה קורה בכל רחבי הארץ.

טובעים מאתנו מן השמים לעשות כנראה הרבה יותר בשביל להראות שיש לנו כוונות רציניות,

שהקדוש-ברוך-הוא ייגאל את עמו.

הקדוש-ברוך-הוא רוצה, רוצה, רוצה שאנחנו ניגאל, רוצה שיהיה לנו טוב, אבל אנחנו כנראה עדיין שקועים בחומר,

בעכירות, כמו שדיברנו בהתחלה,

פחות ברוחניות.

רוצים חיים טובים, רוצים חיים טובים, חיים פירושו חיים גשמיים.

אבל מעטים מאוד האנשים ששואפים לרוחניות,

להגיע למדרגות על-פי התורה,

לעשות את רצון הבורא, הם מעטים, האנשים האלה.

והמצב הזה אומר דורשני, ומן השמים דוחקים אותנו.

אנחנו משתדלים ומנסים כל הזמן למצוא עצות איך להגיע ליותר ציבור, ליותר אנשים שיכירו, שידעו.

ברוך השם, פועלים, משתדלים לפעול, ולא מסתפקים במה שעשינו עד עתה.

השם זיכה אותנו, והפצנו עד היום כ-14 מיליון קלטות

חינם אין כסף,

ספרים,

וידאו,

CD,

שני אתרי אינטרנט,

מנסים לעשות כל מה שרק אפשר.

משאיות,

מה לא?

אבל עדיין לא הגענו ופקדנו את כל האוכלוסייה ולא הגענו לכל בית, ועדיין אנחנו לא מסתפקים. רוצים להגיע לכולם,

לא יישאר בית שלא נגיע אליו.

לפני כמה זמן חשבנו איך מגיעים לציבור שבכלל לא ניתן להגיע אליו.

כמו ששמעתם פה, שיש כאלה ששומעים את השם אמנון יצחק ולא רוצים בכלל לבוא.

פוחדים.

למה?

יכול להיות שהם יחזרו בתשובה.

יכול להיות שהם יכירו את האמת,

יכול להיות שלא יוכלו לעמוד מול זה.

ולא רוצים ככה לחיות עם הרגשה שהם לא בסדר. לא שמעתי, לא יודע.

אין דבר כזה.

שגיגת תלמוד עולה זדון. מי שחושב שהוא לא ילמד ויגיד זה שגגה,

לא ידעתי,

זה זדון.

בזדון אתה לא לומד, לא מברר,

והזדון הזה לא יחשב שגגה.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים להאמין

שלמעשה

הקדוש-ברוך-הוא תובע מאתנו כמה שיותר להתחזק.

כן.

אני רוצה ברכה, כי יש לי בעיה,

יש לי שנאה,

כאילו איזה מטען,

שאני לא מצליחה לעבור אותו, והייתי רוצה איזו עזרה. כלפי מי?

כלפי

כבודה של אמי היקרה.

היא חיה?

כן, אני בני-20.

נו, ולמה? למה?

למה שנים? שנים על גבי שנים.

זה מפריע לי להתגבר על זה.

את אמא גם?

אמא לשישה ילדים, כן. אדרבה, בגלל זה עוד יותר התפתחה.

היה לך קשה?

לא יותר התפתחה הספינה. היה לך קשה לגדל את הילדים?

ודאי, קשה מאוד, במיוחד כשאני גידלתי אותם לעום מצוות ותורה שהיא בכלל לא, יש ילדים שהם פחות עושים את רצונך?

היום כולם לא עושים. בין השישה יש דרגות, נכון? יש אחד שאוהב אותו יותר, יש אחד פחות,

יש אחד שעושה יותר, יש אחד שעושה פחות. נכון, אמת ויציב. כן או לא? יש. כן, בוודאי.

את שונאת את הילד שהוא לא כל כך,

אני לא שונאת את הילד.

למה את הילד עוד לא שונאת?

כי הילד מדבר עלי טוב וממשיך.

ואימא שלי, אמי, כן. נגד הדעת, נגד הכול, והיא ממרידה את הילדים כנגד זה.

ואנחנו גרים איתו שש שנים,

ומאז כל זה הידרדר. אני הגדלתי את הילדים שלי לכולם בבתי-ספר דתיים והכול.

היו משמעיים והכול.

הידרדר.

ואני יודעת שעקב זה ששנאתי אליה,

וכל מה שמתפתח,

אז כן, אז הילדים עכשיו.

שואל, למה היא מחזיקה אותך בבית?

לא, לא. אני באתי אליה כי שיפצנו ונתקענו,

ואני מקווה, בעזרת השם,

שאנחנו נצא תוך עתי שנה.

אבל היא עשתה חסד גדול, היא מקבלת אותך אצלה בתוך הבית.

באמת, נכון. אז איך אני אראה? חלק. אבל חסד

היא עם הסתה.

לא משנה. עוד פעם, תקשיבי.

את הרי בחרת מרצון להיכנס אליה הביתה.

תקשיבי.

אחד שמכניס את הראש לראש של האריה בשביל לא לרטב מהגשם,

לא יכול לבוא בטענות שהוא עם הלשון שלו.

מרטיב לו את האוזן.

אין מה לעשות, הראש שלך בתוך האריה. החלטת להכניס את הראש לשם, יש לו לשון.

אין לו לאן להזיז את הלשון, הוא חייב להזיז אותה לאן שהוא.

את הכנסת את עצמך לבית של אימא שיש לה לשון והיא חייבת לדבר. היא מדברת מה שהיא רוצה. אריה לא שואל, הוא לא שואל את זה שהכניס לו את ה... מה להגיד.

השאלה,

זה לא בסדר שאימא, לא משנה אם זה אימא או אישה אחרת,

מסיתה ילדים שלא ישמרו תורה ומצוות, זה לא בסדר.

אבל הבחירה בידך, את החלטת להיכנס.

אז קודם כול צריך להכיר טובה ותודה על מה שהיא נותנת.

בטח. לשנוא, אני חושב שזה דבר גרוע סתם.

אפילו לשנוא, חתולים לשנוא.

למה צריך לשנוא? לא לאהוב זה כבר יותר מרגיע.

לשנוא, את יודעת, זה מידה קשה ביותר.

אבל את לא שונאת באמת, אני לא מאמין שאת שונאת, כי את פשוט, לא, נראה לי שהתגרדרתי ארבע דקות. את כנראה מלאה מרירות, מרירות, קל, סמל. וזה מתבטא אצלך כאילו את שונאת, את לא שונאת את אימא, כי אתה אמרת בלי לשים לב,

אימא שלי, שתחיה עד 120. אם היא תחיה עד 120 היא תעשה לך בעיות הרבה עוד עם הילדים.

אבל אימא זה אימא.

נכון, בשביל זה אני מברכת אותה.

בעזרת השם, השם ייתן לך את הכוח לראות את הדברים החיובים באימא. להיות בהיריון תשעה חודשים בשביל להביא ילד קשה היה, נכון?

נכון או לא?

אינית.

והיא סחבה אותך תשעה חודשים.

אז מגיע לה את מלוא ההערכה, אפילו אם היא לא אימא בדיוק כמו הציור שהיית רוצה שהיא תהיה, אבל היא אימא.

אימא, מה לעשות?

בעזרת השם,

תשתדלי ככה לדבר על ליבם של הילדים ולדבר קצת על ליבה. לא להתקוטט,

לא לריב.

אין מה לעשות.

תזכירי תמיד.

בראש של האריה הלשון מסתובבת.

ואת צריכה להיות חכמה.

איך לעבור את זה? עוד חצי שנה את אומרת אין ברירה?

השם יעזור. הכל בעזרת השם, אני מתפללת אליו. נכון.

אולי תצאי לפני בעזרת השם. אמן כי נהי רצון.

השם יעזור לך שייתן בליבך אהבתה ואהבתו יתברך. אמן.

אמן.

תהיה בריאה.

אני רוצה ברכה, כי אני, יש לי בעיה, יש לי שנאה, כאילו איזה מטעם שאני לא מצליחה לעבור אותו, והייתי רוצה איזה עזרה. כלפי מי?

כלפי כבוד ה... כבודה של אמי היקרה. אמי נגד הדת, נגד הכול, והיא לא מורידה את הילדים כן נגד זה.

ואנחנו היו סגרים אתו שש שנים,

ומאז כל זה הידרדר. אני הגדמתי את הילדים שלי, וכולם בתי ספר דתיים והכול. היו ממושמעים והכול. הידרדר.

אני יודעת שעקב זה ששניאתי אליה וכל מה שמפתיח,

אז כן, אז הילדים עכשיו.

שואל, למה היא מחזיקה אותך בבית?

לא, לא. אני באתי אליה כי שיפצנו ונתקענו,

ואני מקווה בעזרת השם שאנחנו נמצא אתו חופשיים.

אבל היא עשתה חסד גדול, היא מקבלת אותך אצלה בתוך הבית.

באמת?

נכון. אז איך אני יכול? חלק. אבל חסד עם הסתה.

לא משנה. עוד פעם, תקשיב. אחד שמכניס את הראש לראש של האריה בשביל לא לרטב מהגשם,

לא יכול לבוא בטענות שהוא עם הלשון שלו מרטיב לו את האוזן. אין מה לעשות.

בראש של האריה הלשון מסתובבת.

טוב.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779, 03-6777779, או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net