סימפוניה שיגעון

- - - לא מוגה! - - - 

אמרת השם צרופה,

לא ניתנו מצוות לישראל אלא לצרף בהם את הבריות. בשביל מה ניתנה תורה?

התורה והמצוות שהשם ציווה אותנו,

הן עושות בנו צירוף אחר צירוף.

כמו שיש כסף או זהב שיש בהם סיגים, תערובת של מתכות נוספות, כדי לזקק אותם צריך להכניס אותם בכור ההיתוך,

אותו דבר האדם.

יש בו סיגים, הוא מעורבב, חומר גלב, צריך לעבד אותו.

פחות גאווה, יותר ענווה, יותר ותרנות, פחות כעסנות, וכן הלאה, להתחיל לשפץ אותו. מטורו אומרת איך צריך לפעול במידות, כמו פסנתר.

נעים, נפלא, יפה, אבל אין אקשן,

אין פה איזה DJ, ג'י ג'אנג'ה ג'אנג'ה, אין פה אקשן, אני צריך טראנס,

טראנס!

איזה פסנתר זה? כל דבר צריך לדעת מתי וכמה זמן לשהות.

ואז יוצאת סימפוניה שיגעון.

קלטת מספר 377, סימפוניה שיגעון.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו בלחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת חנניה יוסף בן מסודי,

השם ירפא אותו רפואה שלמה, בעזרת השם מהרה, אמן.

אמן.

ויהיה לעילוי נשמת המנוחה מר רן חיה בת עודת לאה,

מנוחתה עדן.

כן,

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

הרבה מחשבות יש לבני אדם,

הרבה תוכניות,

אבל לא תמיד זה על פי עצת השם.

איך נדע מה עצת השם?

האם נוכל לשאול את הקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר כדי לדעת

אם מה שאנחנו מתכוונים זה נכון וטוב?

התורה הקדושה זוהי עצת השם.

אם הולכים בדרכי התורה מה שהקדוש ברוך הוא התווה לנו והורה לנו,

אז בוודאי זה בכלל עצת השם.

וכמו שאמרו חכמים, כל הנוטל עצה מן הזקנים לא מפסיד.

כל שכן, מי ששומע, עצת השם.

עצת השם היא תקום, היא ראשי תיבות, אם ירצה השם.

אבל מה לעשות שאנשים לא מתייעצים עם הקדוש ברוך הוא,

ואף על-פי שהוא אומר דברים ברורים ביותר,

כל אחד חושב שבדרכו שלו הוא יוכל לעקוף את הציוויים וההוראות של התורה.

לאחר מכן נופלים עליו קשיים,

לא מצליח בכל מה שחשב,

ואז הוא מתעורר לשאול שאלות.

ואם הוא גם מסתבך כבר באיזה חוליים,

אז הוא כבר מתחיל לחפש מי שייתן לו עצה מן התורה.

ולפעמים זה אפילו כבר קצת מאוחר.

על כן,

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום, לעולם תקום,

לעולם תעמוד.

היא, זה גם ראשי תיבות, הלל,

יוסף,

אלעזר בן חרסום.

רבות מחשבות בלב איש.

אדם חושב שאחרי 120 שנה הוא יגיע למעלה לעולם העליון,

והוא יספר סיפורים.

הוא יספר את הקשיים שלו,

כמה היה לו פשוט לשמור תורה ומצוות,

כמה החברה הפריעה.

הכול הוא יספר.

גם ישמעו אותו,

אבל ישמעו לו גם.

יבוא אדם ויאמר, המצב הכלכלי שלי היה על הפנים.

באבא ביבי הוריד את הכלכלה,

פגע בשכבות הנחשלות,

ואני הייתי אחד מהם.

לא יכולתי לעמוד,

לזקוף קומה.

הייתי טרוד בפרנסה כל היום וכל הלילה.

משכורת אחת לא סיפקה.

ואיפה היה לי זמן ללמוד תורה ולקיים מצוות?

כל הזמן להשיג מעט מאות על מנת לקיים את עצמי ואת מחייתי.

ובשעה שכמובן בית-דין של מעלה יזילו דמעות מהטיעון החזק

שלא נשמע עד עתה.

יזמינו את הלל הזקן ויאמרו לו בכבוד.

יבוא הלל הזקן ויגיד לו, אתה היית עני יותר ממני?

אני הייתי מרוויח טראפיק אחד ליום, מטבע אחת,

חצי היה הולך למזונות ולמחייה של בני ביתי וחצי הייתי נותן לשומר בית-המדרש על מנת שאוכל להיכנס ללמוד תורה.

ביום שישי אחד

לא היה לי כסף,

לא יכולתי לחטוב עצים,

אבל ללמוד תורה אי-אפשר להפסיק,

ובה הגיע יומם ולילה.

מה עשיתי?

עליתי על עליית הגג.

בדרך הזכוכית למעלה בגג איבדתי לתוך בית-המדרש והטטתי אוזני בשביל לשמוע את גדולי הדור,

שמועיה ואבטליון, נוטלים שיעורי תורה.

החודש היה חודש טבת,

קר מאוד,

ושלג נערם על גבי בגובה שלוש אמות,

מטר ושמונים שלג,

וקפאתי למוות.

בבוקר מסתכלים, אין אור, אין שמש, אין כלום. מה קרה?

רואים גופת אדם,

שבת,

מורידים אותו למטה בשבת,

מחממים את התנור כדי לחיות אותו.

ועליו אמרו,

מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

נו,

יותר מהעוני שהיה להלל, שהיה חוטב עצים,

וחצי מפרנסתו היה בשביל לשלם דמי כניסה,

בשביל ללמוד תורה בכל יום.

ופעם אחת שהוא לא מצא וויתר,

היה יכול לומר אונס, רחמנא פטרי, אני פטור, אין לי.

הוא לא ויתר.

הקור הפריע לו,

הוא לא הרגיש בו בכלל.

שלג נערם עליו,

הוא לא מרגיש מרוב השקיקה שלו ללמוד תורה.

הלל מחייב את העניים.

אין עני שיגיע למעלה, והלל לא מחייבו.

יבוא אחר ויאמר, טרוד הייתי ביצרי.

אני לא הייתי עני.

אני דווקא הייתי מהחבר'ה המסודרים,

בורגני,

אבל טרוד ביצרי.

יצר הרע

שיגע אותי.

לא היה נותן לי לצאת מהבית עד שאני אעשה קוצים בשערות,

אשים ג'ל,

אסדר את העגלים באוזניים כמו שצריך,

אצבע קצת,

אפזר ריסוס

מכל צד,

חגורה עם אבזן בולט, נעליים שפיץ,

עקבים,

הופעה כמו שצריך,

לא יכול.

כל הזמן מטריד אותי יצרי רק לחטוא.

מה אעשה?

מה יכולתי לעשות?

אומרים לו, תמתין רגע,

קוראים לי יוסף הצדיק,

יוסף,

ספר לו.

ויוסף

אומר לו,

אתה היית טרוד ביצרך?

אני הייתי יפה תואר כמו האדם הראשון,

יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

נמכרתי למצרים, לבית פוטיפר,

ושם הייתה לו אישה שנקראה זלייכה,

והיא הייתה יפת תואר,

והיא חמדה אותי,

ולא הניחה לי מבוקר ועד ערב.

מחליפה בגדים שחרית וערבית,

מתבשמת בפסמים שונים,

ובמשך שנה מנסה לפתות עיני,

ואני לא נכנע.

והיא מאיימת.

אני אשבור לך את הגב,

אני אשבור לך את הרגליים,

מקצץ לך את הידיים,

אני אחליץ אותך לבית-האסורים,

אני אהרוג אותך.

שום דבר לא עזר.

עד שיום אחד תפסה אותי בבגדי,

הנחתי אותו בידה וברחתי.

אתה היית טרוד ביצרך?

יוסף הצדיק

לא היה מגעיל

כמו אלה שמתייפייפים.

הוא היה יפה תואר.

יפה תואר.

המדרש מספר שזלייכה הייתה כבר חיוורת ורזה,

מותשת,

מרוב ניסיונות.

השרות

היו מלגלגות עליה.

מה קרה לך?

הייתה אומרת להם,

אם תדעו מה עובר עלי פה כל יום,

לא הייתן מחזיקות מעמד.

הזמינה אותם,

הכניסה אותם לבוסתן,

הניחה אותם עם רימונים ביד,

בסכינים לחתוך את הרימונים.

עוד הן חותכות את הרימונים,

הכניסה את יוסף.

יוסף רק עבר,

כל השרות הסתכלו עליו

ונתקעו עם העיניים

והיו מחתכות את אצבעותיהן מבלי להרגיש,

ודם זב

מרוב יופיו של יוסף.

אמרה להם, עכשיו אתן מבינות למה אני חיוורת?

אז אתה המגעין, היית טרוד ביצרך, יוסף,

מחייב את החוטאים.

יבוא אחד ויאמר, אני, לא היה לי בעיות,

לא יצר רע, לא עניות.

בעיה חמורה הייתה לי.

אני?

הייתי עשיר אדיר,

עסקים בתבל,

ביזי,

מאוד ביזי.

מה זה?

בנקים,

חברות, רכישות,

נדל״ן,

מה לא?

והלא, כתוב בגמרא,

הרוצה להפסיד את מעותיו,

ישכור פועלים ולא ישגיח עליהם. איך אני יכול לנהל עסקים גדולים עם אלפי פועלים ואני לא משגיח עליהם?

אז איפה היה לי זמן להתפלל כראוי,

ללמוד תורה,

לקיים מצוות? איפה?

אומרים לו, תמתין רגע,

קוראים לאלעזר,

רבי אלעזר בן חרסום,

שהוריש לו אביו

אלף מדינות ביבשה ואלף אוניות בים.

והיה הולך במקלוב תרמילו כל יום מעיר לעיר ללמוד תורה.

אומרים, אתה היית עשיר יותר ממנו?

ביל גייטס,

תפרן לידו.

מה אתה?

איזה עושר היה לך? מה היה לך?

סופרמרקט?

מה, חצי חינם?

מה היה לך?

ובן-אדם חושב שיהיו לו תירוצים מכאן עד להודעה חדשה.

מסופר על רבי אלעזר

בן חרסום,

שפעם אחת הגיע לעיר נמל,

והפועלים שלו פורקים סחורות מהאוניות ואין להם מספיק ידיים לעבודה.

ראו אותו עובר, העמיסו עליו

וחייבו אותו לשאת.

את המסע.

לא אמר להם כלום, שהוא הבעלים, שזה שלו.

גמר את העבודה, ברח, הלך ללמוד תורה.

היום כל נהג של בוס

לא עונה אפילו לפלאפון.

הוא עשה את העבודה כאילו אחד מהם.

אבל יש אחד שאמר, לי יש פתרון.

אני אגיע לעולם האמת, אני אגיד שאני לא יודע לקרוא.

לא יודע לקרוא.

הלכתי ללמוד תורה, הלכתי זה, אבל לא יודע לקרוא, מה אני אעשה?

לא לימדו אותי. המורה שלי בכיתה א' מתה.

הוא מגיע אחרי 120 שנה למעלה,

וכשהוא מגיע למעלה,

שואלים אותו, כן, מי אתה?

אז הוא אומר, אני אברום מפרדס כץ.

אברום, מהחבר'ה, אה?

בודקים ברשימות בגן עדן,

כמובן הוא לא מופיע.

מסתכלים ברשימות של גיהנום,

פלא, גם שם הוא לא מופיע.

אומרים לו, סליחה, אתה לא מופיע כאן.

הוא אומר, אני לא מופיע? אז איך הגעתי לכאן?

באיזה קופת-חולים היית?

בכל מקרה יש טעויות כאלה. מגיעים לפה לפעמים אנשים לפני הזמן, תלוי באיזה קופת-חולים אתה.

בכל אופן,

מה אני עושה עכשיו?

אומרים לו, תשמע, אתה פשוט מאוד תוכל ללכת לאן שאתה רוצה.

תמחר.

ואיך ידעו שאני יכול להיכנס לכל מקום?

אומרים לו, אין בעיה, אתה מקבל ויזה,

ואתה הולך עם הוויזה. איפה שתציג אותה, תיכנס.

שמח.

זה עבד.

לא יודע לקרוא, עבד.

לאן הוא ילך?

אמר, בוא נלך קודם כול לגן-עדן.

שמעתי פעם קלטת של אמנון יצחק, סיפר על גן-עדן, בוא נראה מה זה.

נכנס לבפנים,

רואה מדשאות,

נחלים מפקים,

ציפורים מצייצות,

מוזיקה פסטורלית,

ריח בשמים, גן-עדן.

צדיקים יושבים,

עטרותיהם בראשיהם,

ונהנים מזיו השכינה,

מוקפים בהילת אור,

רגועים ושלווים, ולומדים תורה.

איזה מראה מרהיב.

כמו מלאכים.

מסתובב פה ושם,

מחפש מישהו מהחבר'ה, לא רואה אף אחד.

אף אחד, לא מכיר אף אחד.

אחרי שעתיים

אומר נעים, נפלא, יפה, אבל אין אקשן.

אין פה איזה DJ, ג'י-ג'ה-ג'ה-ג'ה-ג'ה.

אין פה אקשן.

אני צריך טראנס.

יוצא משם, הולך לגיהינום.

רוצה להיכנס לגיהינום.

טוב,

מגיע לגיהינום,

זה כבר לא דומה בכלל.

חומה אדירה,

שחורה ומפויחת.

שט גדול עומד בכניסה.

הוא ניגש, אומר לו, אני רוצה להיכנס.

אתה רוצה להיכנס?

אתה הראשון מהאדם הראשון עד עכשיו שרוצה להיכנס.

פה דוחפים את כולם בכוח.

אתה רוצה, אה?

אומר לו, כן, מה הבעיה?

אומר לו, איך הגעת לכאן? איפה המלאכים, מלאכי החבלה?

אומר לו, אני לא צריך, אני, יש לי ויזה.

אני, יש לי ויזה.

ויזה, אומר לו, תראה לי.

רואה את הוויזה, כתוב, אישור כניסה לכל מקום,

עם כל רכב.

מבסוט, כמו לכותל המערבי.

נכנס פנימה,

ריח שרוף,

מסריח, חם,

לוהט,

ג'יפה,

ערפל בקושי ומזהה,

לאן הוא הולך.

פתאום הוא רואה שלט מודיעין.

ניגש,

אומר, סליחה, אני יכול לברר פה על מישהו?

אמר לו, בבקשה, את מי אתה מחפש?

אמר לו, את אמזלג.

את אמזלג מאיפה? אומר לו, מפרדס כץ.

אומר לו, אמזלג,

תלך ישר ימינה בפינה, תנור שבע.

תנור שבע?

מה זה, מאפייה?

אומר לו, כנס, תראה מה קורה שם.

הוא נכנס לבפנים, מגיע לתנור שבע, רואה את החבר שלו

על שיח,

מסתובב על האש, אומר לו, מה זה, אמזי,

מה עשו לך?

מה זה?

אמר לו,

אין לך גב? אמר לו, מה גב?

גב בטן כל איוב.

אומר לו, מה אתה מדבר?

כזה עונש?

אומר לו, זה כלום, אני רק במיון, בכניסה.

מה אתה אומר, השם ירחם?

וזה ככה מה שעושים? הוא אומר לו, לא, זה בהפסקה עכשיו.

ההוא קיבל פחד, אמר לו, וכל העונשים כך?

אמר לו, בטח, אתה יודע איזה עונשים יש פה?

אומר, ואין פה חבר'ה, אחד עוזר לשני?

אמר לו, אוי ואבוי, הפרד ומשול פה.

אין.

הוא אומר, טוב, אני אעשה עוד סיבוב קטן.

אומר לו, איפה יש עונשים ככה קלים וזה, משהו קל?

אמר לו, תלך שם, יש בריכה גדולה,

מלאה עורכי-דין.

שם,

עורכי-דין, הוא הולך לראות.

וואו, הוא מגיע לשם, בריכה מסריחה,

כולם בפנים,

ראש בחוץ, גוף בפנים, חם רותח, כמו לבא, מבעבע,

מסריח, לא אגיד לכם ממה בריכה,

הכול על הפרצוף, ומורחים אנשים.

די.

שואל שם את השומר, תגיד לי,

מה זה?

למה הם פה?

אומר, אלה עשו להם כבוד, אלה עורכי-דין, מבית משפט.

אמרו להם שיבחרו את העונש, יסתובבו בכל הגיהנום, מצאו שזה הכי, הכי, פחות גרוע.

אומר לו, ומה, כל הזמן הם ככה בתוך החום הזה וכל הסרחון הזה?

הוא אומר לו, חכה רגע.

פתאום שומעים גונג.

בואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

פתח, פתח, אני רוצה לצאת.

אמר לו, סליחה,

פה מי שנכנס לא יוצא.

אמר לו, לא, אבל אני יש לי ויזה.

אמר לו, כן, תראה לי.

הסתכל בוויזה,

אמר לו, מצטער, אני לא יודע לקרוא.

כנס.

רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום.

אם אדם חושב שיבוא עם פטנטים וטריקים,

לא ילך.

מידה כנגד מידה התנהגו אתו.

כמו שבעולם הזה הקדוש-ברוך-הוא מנהיג את העולם מידה כנגד מידה,

ולשלם לאדם שכרו ופועלו, בין טוב ובין רע.

אותו דבר בעולם העליון, ושם זה מקור הדין.

אחרי שנתנו לאדם כל כך הרבה זמן וצ'אנס,

70 שנה, 80 שנה, נותנים לו הזדמנות להתפכח, להתבונן, להבין, לראות, לשמוע, לשאול,

להשכיל.

אם הוא לא מנצל את כל הכלים שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא בשביל לעשות את רצונו,

שלא יצפה להפתעות, שיהיה לו ברור.

אין הפתעות שם.

מה שחלמת או לא חלמת,

שמה זה.

זאת אומרת,

כדאי להתעורר לפני שיוצאים מכאן, כדי לחשוב, להבין, לשאול ולדעת,

ואחר כך להחליט.

אין יותר טוב מן האמת,

מן הברירות,

מן השקיפות,

וללכת בדרך הנכונה.

אדם שמשקר את עצמו, את עצמו משקר ולא אחר.

אפילו מצליח להונות את האחרים,

זה לא ישנה כלום.

אדם שאין לו כסף בכיס

והוא משחק אותה כמי שיש לו חבילה,

הם יכולים לחשוב שיש לך,

אבל אתה תלך רעב הביתה, זה ברור, אין לך.

אז מה יעזור?

אדם שמשחק אותה חכם והוא לא כזה,

זה לא מועיל לו.

חמור,

אם ישימו עליו כתר

הוא יהיה מלך?

לא, הוא חמור עם כתר.

חמור, אם ישימו עליו ספרים,

הוא יהיה חכם?

לא, הוא יהיה חמור נושא ספרים.

אדם שהולך עם הרבה תכשיטים וצמידים וענקים מזהב,

הוא מזהב?

לא, הוא עם זהב.

זאת אומרת, אדם, אם לא משנה את מהותו,

הוא לא שווה כלום.

כל מה שבאנו לעולם זה על מנת לבנות את האני שלי, את האישיות שלי,

על מנת שאני אצא מן העולם הזה ואזכה לקבל שכר לפי מה שפעלתי בעצמי,

לי.

לדוגמה,

נקודה להתבוננות.

כל בעלי החיים נבראים לעולם מוכנים,

חוץ מהאדם.

שור בן יומו קרוי שור.

הוא לא משתנה.

הוא ישר נולד, יוצא,

צולע קצת והולך, זהו, נגמר.

אין לו בית ספר, לא כיתה א', כיתה ב', הוא לא לומד, לא צריך להסביר לו כלום. הוא יודע,

באינסטינקטים שלו, הכול.

לפרוח,

יוצא מן הבצע, מתחיל להתרוצץ,

לא מסבירים לו כלום, שום דבר, הוא יודע הכול.

בעלי חיים כך,

באים מוכנים לעולם, אין בהם שום שינוי חוץ מגודל.

אבל אדם לא כך.

אדם נולד אפס גמור, לא ידיעה, לא הבנה, כלום.

ריק. כמו נייר לבן, ריק.

מעכשיו כל רושם, כל שמיעה, כל ראייה, כל הסברה, כל מה שהוא יקבל הוא נטען ונטען ונטען בחומר ומתחיל להיבנות.

הוא לא יודע כלום,

הוא לא מבין כלום, הוא גם לא מרגיש כלום.

אחת מן הסיבות שאין לאדם דעת,

לתינוק אין לו דעת עד גיל כמה שנים,

זה בשביל שאם היה השם נותן לו דעת מרגע שהוא נולד,

והוא היה במצב

שהוא נזקק לאחרים כמו שתינוק נזקק ועושה את צרכיו עליו,

הוא היה מת מהבושה ומת מהצער.

אז הקדוש-ברוך-הוא לא נותן בינה ודעת לאדם, לתינוק,

מתחילה,

עד שהוא יגדל ויתפתח,

ובינתיים הוא לא מרגיש.

הוא עושה את הדברים הכי מגעילים ומחייך.

הוא לא מבין,

לא מבין.

ואם הוא רוצה משהו, הוא לא אומר, לא מסביר, עושה וואי, וואי, וואי, כל המשפחה מגיעה.

לפעמים גם השכנים.

שיפסיק כבר, שיגע אותנו.

הבעיה לא איתו, ההורים שלו פשוט לא מבינים אותו.

אבל יהודים יקרים,

אנחנו נולדנו אפס גמור.

כמה שאתה לומד, כמה שאתה משכיל, מתבונן, זה מה שאתה שווה.

כמה שאתה פועל ועושה, זה מה שאתה שווה.

אתה צריך לבנות עצמך מאפס,

וכשהאדם ייפטר מן העולם, השווי שלו זה מה שהוא טרח בעצמו.

אמרת השם צרופה,

לא ניתנו מצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות.

בשביל מה ניתנה תורה?

התורה והמצוות שהשם ציווה אותנו הן עושות בנו צירוף אחר צירוף.

כמו שיש כסף

או זהב

שיש בהם סיגים, תערובת של...

מטחות נוספות,

כדי לזקק אותן צריך להכניס אותן בכור ההיתוך.

אותו דבר האדם,

יש בו סיגים, הוא מעורבב,

הוא כמו חומר גלם, לכן קוראים לאחד שהוא לא מהוקצע גולם.

למה גולם? חומר גלם,

צריך לעבד אותו,

צריך את המידה הזאת להוריד, זאת פחות, זאת לשפץ, זאת להבליט.

פחות גאווה, יותר ענווה, יותר ותרונות,

פחות כעסנות, וכן הלאה, להתחיל לשפץ אותו.

אבל יש בו את כל המידות.

והתורה אומרת איך צריך לפעול במידות, כמו פסנתר.

כל דבר צריך לדעת מתי וכמה זמן לשהות.

ואז יוצאת סימפוניה, שיגעון.

אבל היא מחטאת,

טה-טה.

אי שאלה.

זה פסנתר זה? זה פסנתרן?

אם כן, אדם צריך לתקן את עצמו.

אבל אי-אפשר לכסות על המידות

הרעות או הפסולות

על-ידי מחשבות

וכיסויים כאלה ואחרים.

אפילו אם תצניע את מידותיך ולא תבליטן,

יבוא רגע המבחן,

ושם אתה נבחן.

לכן,

צדיק כובש את יצרו.

טוב ערך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.

איזה הוא גיבור הכובש את יצרו.

היו גיבורים גדולים שחזרו מן המלחמה,

יושבים על הטנקים,

מסמנים וי,

כולם רואים אותם,

משבחים.

עמד פיקח בצד,

אמר, ניצחתם את המלחמה הקטנה,

המלחמה הגדולה עוד לפניכם.

אמרו לו, איזה מלחמה?

אמר להם, מלחמת היצר,

נראה תנצחו את היצר הרע שלכם.

יצר קטן

ומשגע את הבן-אדם.

אתם רוצים לראות כמה הוא חזק, יצר הרע?

אדם,

יש לו תאוות אכילה.

רוב העולם לוקה בהשמנת יתר.

אומר הרמב״ם, שלא תחשוב שהתשובה היא רק מן הגזל והעריות והרציחה,

אלא גם מאכילת המותרות,

ולפרוש מזה קשה יותר מהעבירות הקשות.

למה? זו תאווה.

והיצר מתלבש על האדם בתאווה.

עוד ביס,

עוד כפית,

עוד שלוק.

פיצוי, פיצוי.

רצת, עבדת הרבה, פיצוי אתה צריך.

עוד סיגריה,

עוד שחטה.

כל דבר, עוד, עוד, עוד, עוד קצת.

בשביל זה אתה נראה כך.

נראה אותך, כל הרוחה מפסיקה

לפני שמילית את אהבתך.

אתם יודעים כמה זה נחשב על-פי התורה?

אדם שמושך את ידו טרם סיום הסעודה והוא עוד תאב,

נחשב לו תענית של יום אחד.

אדם שלוקח ביס מארטיק,

ואתה מוציא לו את זה, עכשיו הוא רוצק, הוא בדרך,

הופ, אתה מוציא. וואי, וואי, זה קשה, קשה, קשה.

קשה מאוד.

יותר קל לא לאכול מההתחלה,

אבל להתחיל לטעום ולהפסיק?

זה תענית.

תענית של יום שלם.

אתה רוצה לראות אם אתה גיבור?

בוא נראה אותך.

נראה שתצניח?

נמשוך את היד תמיד לפני הסיום.

אתה רוצה עוד שני ביסים?

ותר עליהם, תוותר,

פה הגבורה שלך.

אתה מעשן?

אל תחכה עד הבדל,

נראה שתפסיק אחרי שתי סחיבות.

אסור לעשן.

אבל אני אומר לנרקוטים,

שתי סחיבות, נראה אותך.

לא יכול, לא יכול.

נראה אותך גיבור,

תעצום עיניים.

העבר שהכי קל להשתמש בו, לא מרגישים בכלל.

הנה,

אני מרים את היד,

כמה פעמים היד שלי תתעייף.

כמה אני יכול להרים את היד ולהוריד? אני אתעייף.

אבל העיניים, העפעפיים,

כל הזמן טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, טרם, ואף אחד לא מרגיש בכלל שהן עובדות.

לא קשה בכלל.

אבל נראה אותך סוגר אותם כשאסור להסתכל.

חלשלוש.

למה?

בגלל שהיצר אומר לך עוד קצת,

עוד קצת, תתעכב עוד קצת.

ואתה, אם אתה גיבור,

אתה צריך להגיד לא,

לא,

לא.

מה אתה צריך, להתאמץ? כלום.

סגור את העיניים, זהו, טראק.

והקדוש ברוך הוא עשה את העיניים קטנות,

שהמרחק של הסגירה קצר.

וכהרף עין, נראה אותך?

לא יכול.

לא רק שלא יכול, מסובב את הראש,

כבר נהיה עקום,

נתקע בעצים, לא לומד.

למה?

חלשלוש.

מלחמת היצר, איזהו גיבור הכובש את יצרו.

טוב ערך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר.

אדם של אחת, עיר שלמה, לבד?

גיבור, לא?

כלום, אפס אפסים. נראה אותך מושל ברוחך.

אחד הרגיז אותך,

עצבן אותך,

לא התייחס אליך,

זלזל בך.

עשה לך טראממ, לפני כולם ברחוב.

ואתה מחשיב את עצמך.

נראה אותך עובר לסדר-היום.

נראה אותך.

זה גיבור.

אתה מסוגל?

איפה?

איפה?

אדם פקעת של מידות.

כל הזמן רוצה לבטא את עצמו, שירגישו אותו, שיחושו שהוא קיים.

והתורה אומרת בדיוק הפוך.

מי הכי משובח בעולם?

הענב ביותר.

מי היה ענב?

משה רבנו.

מי היה משה רבנו?

המדרגה הכי גבוהה בעולם.

מדבר עם הקב'-ברוך-הוא פנים אל פנים, עולה לשמיים, לא אוכל ולא שותה ארבעים יום וארבעים לילה,

ועוד פעם ארבעים יום וארבעים, ועוד פעם ארבעים יום וארבעים,

מאה עשרים יום ולילה.

מה זה? זה מלאך.

איש האלוקים.

מוריד תורה, נלחם ממלאכים,

קורן עור פניו, צריך לשים מסווה, אי אפשר להסתכל עליו מרוב האור.

שכינה איתו תמיד.

מה, אין לו קמצוץ, קמצוץ של גאווה?

בכל אופן אתה סמבאדי, לא?

לא.

לא.

הקדוש ברוך הוא מפציר בו שבעה ימים בסנה ללכת לקבל שליחות, לגאול את ישראל.

הוא לא מסכים.

הוא אומר,

כל אחד מן השוק טוב ממני.

שמעתם דבר כזה? שלח נא ביד תשלח, הוא אומר לקדוש ברוך הוא.

מה זה?

וזה המנהיג של עם ישראל.

וזה נלחם ממלאכים, וזה מבטל את הגזרות,

וכל פעם שהקדוש ברוך הוא רצה להביא כלאי על ישראל בגלל מעשיהם,

בתפילתו,

הוא גורם שהקדוש ברוך הוא מרחם, סלחתי כדבריך.

מה אנחנו עושים בחיים כשאנחנו יכולים כבר להתגאות?

לאיזה מדרגה הגענו?

כלום.

יותר מאיתנו יש הרבה, נכון? אז מה אתה מתגאה?

מה, אתה היחיד בעולם?

לא.

אז מה אתה מתגאה?

אל יתעלל חכם בחוכמתו,

אל יתעלל גיבור בגבורתו,

ואל יתעלל עשיר בעושרו.

כי אם בזאת יתעלל המתעלל השכל וידוע אותי.

אל יתעלל חכם בחוכמתו, מדובר על חכם באמת,

אל תתעלל. חכם, חכם, כל הכבוד.

אל תתעלל. אפילו אתה שלמה המלך,

אל תתעלל.

אל יתעלל גיבור בגבורתו.

אתה גיבור אמיתי, אין כמוך, אין יותר חזק ממך, אתה הכי גיבור.

שמשון, שמשון הגיבור.

אל תתעלל.

אל יתעלל עשיר בעושרו.

אחאב היה עשיר גדול.

קורח היה עשיר גדול.

אל תתעלל.

את החוכמה יכול לקחת הקב' ברוך הוא ברגע.

את הגיבור יכול דום לב קטן, או כריש דם במוח קטן, צ'יק.

ועשיר,

אתם יודעים, לא בעיה לנקות אותו מנחשיו.

קלטת אחת,

והכול מתגלה.

נו,

במה כן אפשר להתהלל?

השכל וידע אותי.

או,

תשכיל, תלמד,

תתבונן,

תדע אותי,

תכיר את הבורא,

תבין מה המטרה שלך,

מה אתה צריך לעשות, תעשה את זה.

על זה אתה יכול להתהלל.

ויגבה לבו בדרכי ה'.

אם אתה הולך בדרך ה',

מותר לך קצת גבהות לצורך,

לא סתם, לא שוויץ.

ללכת עם הרגשה,

או,

אני בכיוון הנכון, אני בצד הנכון.

זה כן.

מותר לתלמיד חכם שמינית מן השמינית גאווה.

1 חלקי 64. קצת, טיפונת, לכבוד שמים, לכבוד התורה,

שלא יהיה אדם שפל שבשפלים ולא יעריכו

את מה שיש בו.

אבל שמינית מן השמינית, ותלמיד חכם,

לא אחת שעוד לא ידעה כלום.

יהודים יקרים,

התורה מחכים עד פתי,

פקודי השם ישרים מסמכי להם.

כמה אנשים יושבים ולומדים תורה?

מעט שבמעט.

כמה אנשים מבינים שיש עולם הבא?

מעט שבמעט.

הרבה מדברים על זה,

אבל מאמינים באמת שיש?

אם היו מאמינים באמת שיש עולם הבא,

אם היו מאמינים באמת שיש עולם הבא,

בטח שהיו משקיעים לעולם הבא.

אם הייתם באמת מאמינים, אם אני אומר לכם שיש פה מאחור הפתעה,

ערימה של שטרות של 100 דולר,

מי שרץ לשם,

הגיע ראשון, ייקח חבילות של 100 דולר.

אם הייתם מאמינים לי,

הייתם רצים אחורה, נכון?

למה אתם לא רצים? אתם לא מאמינים לי.

אבל מאות דולרים שהיו מאחורה זה מספיק בשביל לרוץ, נכון?

בגן-עדן זה לא מספיק?

למה אתם לא רצים?

לא מאמינים.

אם הייתם מאמינים שבאמת מחכה לכם אחרי 120 שנה גן-עדן,

בתיאור שאמרתי, ויותר,

בטח הייתם רוצים כל יום אחרי המצוות לצבור הון רב של מצוות יותר ויותר,

אבל לא, רצים יותר אחרי העולם הזה להשתקע בעולם הזה כאילו לא יוצאים מכאן.

ועוד, עוד, עוד, עוד, עוד מה שאפשר.

אבל לא עוד מצוות ותורה,

עוד חומריות וגשמיות לעולם הזה.

במה אתה משקיע?

במה שתשאיר לאחרים.

מה אתה תיקח?

כלום ייקחו אותך.

נו, אז בשביל מה טרחת כל הימים?

בשביל מה הייתם עם טיטולים ומוצץ ותיק אוכל והלכת לבית ספר והכול? בשביל מה?

בשביל שיאכלו אותך תולעים בסוף?

מה קורה עם סופו של אדם?

מת,

קוברים אותו, באים התולעים, סועדים את ליבם.

יש כאלה שלומדים באקדמיה.

אפילו שהוא למד באקדמיה ויש לו תעודה,

תואר שלישי,

אז מה, יאכלו אותו תולעים אקדמיים?

לא.

אותם תולעים.

מה ההבדל אם ככה?

אין הבדל, נכון?

אחד יש,

הבדל בנשמה.

אם הנשמה נתמלאה בתוכן רוחני ששייך לעולם הבא,

אשריו אשרי חלקו, על זה הוא בא, ולכן הוא יצא.

הוא בא לפה למלא את עצמו,

ואחרי זה הוא יוצא מן העולם הזה.

על זה הוא יקבל שכר.

ואם הוא בא,

מתעסק בענייני העולם הזה, הוא לא לוקח מפה כלום,

והחוכמה של פה לא תועיל לו שם.

אם הוא בקי בפיזיקה, צריך את זה שם.

בארכיאולוגיה, הוא צריך את זה שם.

בהיסטוריה זה, באת עם מה שאמרו לך ללמוד?

לא.

אבל מה לעשות, אנשים חיים בדמיונות.

הם רואים שכולם, יש להם זמן,

כולם עובדים, כולם זה, הם עושים כמותם.

מה הם החיים?

למה נבראת?

מה היא התכלית?

אין זמן לעצור ולחשוב. וככה החיים עוברים,

בעיות, צרות, מלחמות, פיגועים, פוגרומים.

בעיות.

מלא,

מלא, מלא.

ואתה עובר בין הטיפות.

ומה המטרה?

להישרד, להחזיק מעמד.

זהו.

עד מתי?

שיבואו ויקחו את הבן-אדם ויתראו.

ולא נודע היום,

ולא יזכרוהו עוד,

ושלום על ישראל.

נו,

זו התכלית.

בשביל זה הגענו עד רמלה?

בשביל זה השתקענו פה?

מה התכלית, יהודים עיקריים?

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש לי שאלה.

הרי ידוע שמשה רבנו,

שמטה שכעיקרון,

כאילו כל המטרה שהוא לא נכנס לארץ,

המטרה שלו היתה, בגלל שהוא היכה בסלע וכל הדברים האלה, אז הוא לא נכנס לארץ.

עכשיו יש לך פה בארץ, אני לא רוצה לדבר לשון הרע לאנשים, אולי יש לך פה אנשים צדיקים,

אבל 90% כולם נוכלים.

אז איך משה רבנו לא נכנס לארץ, ואתה מסביר פה שיהודים נכנסו לארץ ועשו עבירות יותר ממשה רבנו ועשו יותר דברים גרועים ממנו?

אז איך אתה מסביר שמשה רבנו, בגלל שהוא עשה דבר קטן,

הקדוש ברוך הוא דייג איתו בכמה דברים שהם כביכול אפשר להניח שזה דבר קלות.

כי יש לך פה אנשים שעושים לך דברים שהשם ירחם,

וגם לא הגיעו למצב של משה רבנו, הרי משה רבנו כמה שהוא היה צדיק ועניו.

אז איך אתה מסביר את זה שהוא לא נכנס לארץ ואנשים פה שכל היום חיים בשביל המחר נכנסו לארץ?

טוב, קודם כול אתה צריך לדעת שיש הבדל בין האנשים לבין משה רבנו.

וסביביו נסערה מאוד,

כתוב שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט הסערה.

ככל שאדם ברמה גבוהה יותר, צדיק יותר,

אז כל דבר שהוא סטייה מן האמת הצרופה שהוא צריך לעשות,

עושה רושם גדול מאוד על בני האדם וגורם נזק ואפילו חילול השם.

לכן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני העם,

לא תבואו אל הארץ.

מה פירוש מאנתם להקדישני לעיני העם?

הקדוש ברוך הוא אמר לו, ודיברתם אל הסלע,

והוא היכה בסלע.

ואפילו היה לו מקום לטעות, כי הוא אמר לו, קח את המטה.

אבל כשהקדוש ברוך הוא אומר, ודיברתם, יש לו חשבון.

החשבון הוא פשוט.

אם משה רבנו מדבר לסלע שאין לו אוזניים ואין לו עיניים,

והוא שומע לו,

מי שיש לו אוזניים ועיניים ודאי שצריך לשמוע לו.

ומה סלע שאין לו שכר ואין לו עונש?

שומע לו, שהרי אם הוא לא ישמע למשה אז מה העונש שיקבל הסלע?

כלום.

והוא שומע לו מי שיש לו עונש ושכר,

על אחת כמה וכמה שצריך לשמוע לו.

ומה עוד שיש כאלה שיגידו,

משה היכה בסלע, למה?

בגלל שהוא בקיא במדבר,

הוא היה רועה צאן 40 שנה אצל יתרו,

הוא יודע איזה סלע יש בו מים,

לכן הוא היכה בו.

אבל אם מדברים על סלע,

סלע יכול לתת את מימיו? מה הוא שומע?

מספיק שהייתה נתינת מקום לפרשנות,

שהסלע הזה זה לא חוכמה, לא חוכמה, משה רבנו ידע שהסלע הזה הוא מים,

נגרם מזה חילול השם,

ולא קידוש השם, יען, מאנתם להקדישני?

זו בחינה אחת.

היה יכול לתת לו עונש אחר, אבל, נכון?

אלא מה, הקדוש-ברוך-הוא פשוט,

לביאת גואל צדק, כשיבוא מלך המשיח,

אז כמו שמשה רבנו הוציא את עם ישראל ממצרים,

הרי מתו 600,000 במדבר בגלל עוון המרגלים.

ובתשעה באב עכשיו, אם אתה יודע או לא,

בגלל שבתשעה באב הם אמרו, דיבת הארץ רעה,

אז אמר הקדוש-ברוך-הוא, אתם בכיתם בחייה של חינם,

אתם תבכו בחייה לדורות,

ובתשעה באב חרבו בתי מקדשנו.

ואנחנו בוכים על זה דורות על דורות.

בכל תשעה באב,

בגלל שהמרגלים באו והוציאו דיבת הארץ רעה והעם שתק,

למרות שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח שהארץ טובה,

והם אמרו שהיא ארץ אוכלת יושביה וכו',

הקדוש-ברוך-הוא אמר שכל שנה בתשעה באב ימותו למעלה מ-16,000

איש.

והיו יוצאים וחופרים כל העם קברים במדבר,

ושוכבים כולם בקברים בלילה,

ובבוקר

היו קמים כולם פחות

מ-16,000 איש.

לשנה הבאה, אותו דבר, מגיע תשעה באב,

כולם חופרים קברים,

כולם נכנסים,

בפחות מ-16,000 איש, 40 שנה.

איך אתה מסביר שגויים נכנסים לארץ?

רק רגע, עוד לא סיימתי.

אז לכן משה רבנו ייכנס בביאת גואל צדק עם משיח צדקנו,

ועם כל אותם 600,000,

להכניס אותם לארץ.

אז לכן הוא לא נכנס לארץ.

זה אחד הטעמים.

יש טעם נוסף.

כיוון שמידתו של משה רבנו היא נצח,

במעשיו קיימים לנצח,

אם היה נכנס משה רבנו, מיד היה בונה את בית הבחירה, את בית המקדש.

ואם היה בונה את בית המקדש, לא היה נחרב לעולם.

ואם לא היה נחרב בית המקדש לעולם,

פירושו של דבר שכשהקדוש ברוך הוא היה כועס על עם ישראל,

היה חייב להוציא את זעמו עליהם, ולא על האבנים והעצים של בית המקדש.

ככה, כשלא נכנס משה ולא בנה,

אז הקדוש ברוך הוא החריב את בית המקדש במקום להחריב את אומתו, את ישראל.

ולדוגמה,

דוד המלך, שהחל לבנות את הכותל המערבי,

הקדוש ברוך הוא עצר אותו ואמר לו שלא יוסיף לבנות.

למה? ידיך דמים מלאו,

לא אתה תבנה את הבית, אלא שלמה בנך יבנה את הבית.

ומאז שהקים דוד המלך

את הכותל המערבי היה משביע כל אבן שלא תחרב.

ומאז ועד עכשיו, אלפי שנים,

ניסו להחריב את הכותל, ועד היום הוא עומד על תילו.

וזה דוד המלך,

אם היה משה, על אחת כמה וכמה.

אז יש כמה טעמים, אם תרצה עוד טעמים, תסתכל בספר מעם לא עז ותדע.

עכשיו, מאז שנכנסים לפה אנשים אחרים או גויים,

אז היו פה גויים גם לפני שנכנסו ישראל. יש לך פה גויות, מחטיאות את כולם, מה שקורה פה בארץ, הגויים וכל זה.

אז לא, אני מבין, זו תשובה ממש טובה, מה שאתה אמרת. למה? כי באמת,

משה רבנו היה נכאב בית המקדש וכל זה.

אבל עצם זה, אם אתה חושב ככה,

שיש לך פה גם אנשים גויים ומחטיאים,

אבל כל הדקדוק פה שהיה, שמשה רבנו לא נכנס לארץ,

זה בגלל שהיה בית המקדש וכל זה.

אז להפך,

אם בית המקדש היה יותר טוב, כולנו היינו נגאלים, ולא היו כל הצרות שקורות היום. לא. כן.

לא.

למה לא?

משום שהיה פעמיים כבר בית המקדש. שכחת?

והוא חרב. למה הוא חרב?

כי זה לא מונע את האנשים לעשות עבירות.

יותר מזה,

היה מעמד הר-סיני בגילוי שכינה לעיני כולם, והם לא חטאו. חטאו.

זה לא אומר,

אם יש גילוי שכינה, מעמד הר-סיני בבתי-מקדש, אנשים לא חוטאים,

כי אם אנשים לא יחטאו,

אין בחירה.

מתי כן יהיה שלא יחטאו?

באחרית הימים, אחרי הגאולה,

כשהקדוש-ברוך-הוא שוחטו ליצר הרע,

ועל זה נאמר, ובלעם מוות לנצח.

אבל זה רק באחרית הימים, כשתבוא הגאולה, והעולם יהיה מתוקן.

עד אז יש בחירה, ואדם יכול לחטוא.

כן, אבל לבית המקדש נכנסים אנשים שלא חוטאים,

אז מה זה משנה?

הנה,

היה בבית-המקדש צדיק גדול שקראו לו יוחנן, כהן גדול.

80 שנה שימש בכהונה גדולה, לא היה אחד כמוהו.

80 שנה נכנס ביום הכיפורים, לפני ולפנים,

ויצא חי.

היו כהנים גדולים נכנסים, לא יוצאים חיים.

למה? אם הוא רק חושב מחשבה פסולה, מת במקום.

80 שנה נכנס, יצא חי

וכיפר על ישראל.

80 שנה.

ובסוף נהפך להיות סדוקי כופר.

אז אין ערובה, אמרו חכמים, אל תאמין בעצמך.

עד יום מותך יצר הרעם מחכה לך אפילו 70-80 שנה.

אפילו ברגע האחרון, כשאתה כבר גוסס,

הוא ייתן לך לקפור.

הוא לא מוותר. כולם פציינטים שלו, כולם לקוחות.

הוא לא מוותר.

הוא מחטיא את כולם.

כל אחד, הוא חייב לתפוס אותו במשהו.

אנחנו צריכים להיזהר. צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

השם לא יעזבנו בידו.

אם אתה,

יש לך עזר מן השם,

אז הוא לא ייתן לו להצליח עליך. אבל זה בתנאי

שאתה רוצה להיעזר בשם. אתה באמת רוצה להיות קרוב לשם.

קרבת אלוקים לי טוב.

אם אתה כזה, השם יהיה בעזרך.

עושה שמים וארץ,

אין בעיה. אבל אם אתה רוצה,

אם אתה לא רוצה, או אתה לא מחפש ומבקש,

אז אתה מוכן לפורענות. יצר רעש זומם עליך בכל רגע.

אתה יכול להגיד דברים כאלה רמים ונשגבים,

ואחרי שתצא מפה יצר רע, יריץ אותך חוצה לאיפה שאתה טענת.

הוא ואחד ואחד.

הפוך, הוא נותן לבן אדם להגיד דברים של טעם.

אחרי זה הוא מפיל אותו,

ואז הוא אומר לו, תראה, תראה.

תראה, תראה מה דיבר, תראה מה הוא עושה, תראה, תראה, תראה, תראה.

הבנת מה הוא עושה?

זה מה שהוא עושה.

אז לכן אתה צריך להבין, אתה רוצה להנצל ממנו?

יש דרך, קשה, לא קל.

צריך לדבק בתורה, במצוות ובלומדיה.

אני יודע, אני בחור ישיבה לשעבר.

זה הבעיה לשעבר, הבנת?

הוציא אותך מתוך הישיבה,

משחרר אותך החוצה כמו קפיץ.

איך רצת בריצה כשהשתחררת מהישיבה, אה?

ישר לחופש, אה?

ישר לחופש.

ומאז מה עשה ממך?

פינג-פונג.

טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק-טק. ככה, שיחק איתך איך שהוא רוצה,

נתן לך לעשות מה שהוא רוצה.

ונותן לך עכשיו שיהיה לך יותר קשה מכל אדם אחר לחזור.

למה?

אומר לך, אתה היית בקטע הזה,

אתה לא מחדש לי כלום.

אני, אל תראה אותי ככה, אני הייתי זה, מה הייתם? אז מה אם הייתם?

אז מה אם הייתם?

אתה צריך להיות, מה קשור הייתם?

אבל זה התפקיד של היצר.

דע לך, הוא חזק,

הוא מלאך,

אבל אתה יכול לנצח אותו.

כתוב בגברה על עמרם חסידה.

היה אחד מהצדיקים, התנאים הקדושים, קראו לו עמרם חסידה.

כל מקום בתורה שכתוב בלשונות חז״ל,

חסיד, צדיק, קדוש,

זה אדם שנשמר מעריות.

הוא היה חסיד גדול.

פעם שבו שבויות,

והיו צריכים לאחסן אותם לזמן מה.

איפה ישימו? איפה המקום הכי בטוח? אצל עמרם חסידה.

הביאו אותם אצל עמרם חסידה,

ושמו אותם בעליית הגג ולמטה,

זקן,

חסיד,

והם למעלה.

נפלה קרן אור

על חלק מהן,

תקף אותו יצרו, זקן,

חסיד.

הרים סולם שעשרה צעירים לא יכולים להרים.

השעין אותו על עליית הגג לעלות למעלה,

באמצע הדרך

צעק

אש, אש בבית אברהם.

כולם התלמידים באים, איזה פדיחות.

הרב הגדול על הסולם, וואי, וואי, וואי.

מה זה?

מה קרה?

אוי לנו שראינו אותך בכך.

אוי לי אם לא ראיתם אותי בכך.

היצר הרע,

אש.

כשהוא עלה למעלה,

תפס את עצמו, הבין מה הולך להיות, וצעק, אש!

אש!

אש של עבירה.

והציל את עצמו.

כתוב שיצר הרע נפל,

והוא לגלג עליו, אמר לו, אתה מאש ואני בשר ודם,

וניצחתי אותך.

הוא לא מוותר, יצר הרע, לא צדיק ולא חסיד, לא מעניין אותו מאף אחד.

הוא חייב להכשיל. יש עוד מעשים כאלה בגמרא, שאתה יכול לקרוא,

אבל דע לך, כוחו רב,

יש כמה טריקים אפשר להימלט.

אבל אם יוצאים להציץ החוצה קצת, טאק!

זה כמו הדג, אתה מבין? שמים לו את ה-

לחם והוא בא,

טאטאטארטעט, מבסוט, טאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאק!

מרימים אותו וזהו, נתפס.

למה אתה חושב שאני לא יכול לעמוד בזה?

מה שעשה הרב הזה של הגמרא, גם אני יכול לעמוד בזה. כן, אתה יכול לצעוק, השאלה מאיזה סיבה?

אני לא אצעק, אבל אני יכול לעשות את זה גם. איזה יכול? כן, אני יכול.

איך קוראים לך? חיים.

חיים?

זה קשה, צריך להיות עמרם.

לא, יש מצב, יש. יש מצב, בטח. שתהיה אולי זקן, בלי שיניים. כן. הרב, לפני שנה אני הייתי אצלך בנתניה,

הלכתי במיוחד עם אבא שלי לגבי קרוב משפחה שלי, הוא היה חולה סרטן.

אז אני התחלתי לדבר איתך שם, וזה, אמרת לי, תשמע, תקבל על עצמך וזה. בקיצור, הוא נפטר.

הוא כן, אבל אתה למדת? רגע, רגע,

רגע. זה לא היה לימודים, זה היה תפילין בשבת.

כן.

ועכשיו... שמרת?

רגע,

נדבר.

עכשיו יש לי איזה מצפון שיושב אצלי בלב,

כי אני לא אגיד לך שמאה אחוז שמרתי.

בטח, הרגשתי.

אבל מה זה שייך אלי? זה קרוב משפחה שלי, יש לו ילדים.

אתה ביקשת?

אני הגעתי במיוחד מרחובו דה נתניה. בשביל מה? בשביל לבקש. בשבילו? למענו ולמען הילדים. עשינו עסקה.

כן. קיימת אותה?

לא, אני עכשיו לא מדבר על הקיום, אני מדבר על מה לעשות,

אם אני מרגיש מצפון. עכשיו אין, הוא נפטר.

לא, אני בסדר, מה איתי?

מה, איתך? כן.

אתה צריך לחזור בתשובה גם על זה.

באמת?

נו, בטח. אתה באת, ביקשת.

אמרנו, תעשה את זה בעזרת השם שאין לרפואתו,

אז בטח שיש לך נקיפות מצפון, אז אני אומר לך שאתה צריך לעזור בתשובה. אמרתי לך, אני יכול לנסות, אמרתי. רגע, רגע, רגע,

אתן לך דוגמה מעשית.

נחום איש גמזו,

נחום איש גמזו,

היה צדיק גמור ביותר,

ונחום איש גמזו,

לא היה לו ידיים, לא רגליים,

וכולו היה מוקש חין. אתה יודע על מה?

אני אגיד לך על מה.

פעם אחת הוא הלך עם שלושה חמורים טעונים מסע,

וניגש אליו עני ואמר לו, האכילני.

אמר לו, אמתין רגע עד שאפרוק מן החמור.

עוד הוא מסתובב, מת.

ולא יכול היה לסלוח לעצמו על זה שהשתהה,

והתפלל לה' שיקפד את ידיו ורגליו יוקש חין, וכך היה.

אני שואל אותך שאלה,

הוא לא מת בגלל שלא נתת לו אוכל,

הוא מת בגלל שהוא היה רעב.

הוא מת מרעב.

אבל הוא העניש את עצמו, למה לא הספקתי?

למה הנחתי אותו? עוד רגע השתהיתי ולא הביא בחשבון שהוא עלול למות.

אתה שומע עכשיו את ההבדל?

זהו.

עוד אגיד לך.

אני אסביר לך עוד דבר.

כל בן-אדם,

כל בן-אדם שלא מקיים תורה ומצוות,

הוא ייתבע על כל מה שקרה לאנשים אחרים, בלי לשאול שאלות.

למה?

יש מאזניים בעולם.

בן-אדם יש לו מאזניים, מצוות בצד אחד, עבירות בצד אחד. אם מכריע הצד של העבירות,

הוא לוקה.

אומץ.

יש מאזניים של עיר.

מאזניים של עיר.

אם המאזניים של העיר עוונות,

לוקה עיר.

יש מאזניים של עם, של מדינה.

יש מאזניים של עולם.

כשהעולם לא היה בסדר והיא תקף לרעה,

הביא הקדוש-ברוך-הוא מבול על כל העולם.

כשעיר לא בסדר, הקדוש-ברוך-הוא מכה את העיר, כי רובה חוטאים ואחרים לא מעמידים אותם על טעותם.

כך במשפחה וכך ביחיד.

זאת אומרת,

נידונים אלה שגרמו להטות את הכף,

נידונים הם לעונש. על מה?

על מה שהם גרמו לאחרים נזק.

למה מחלל שבת עונשו חמור ביותר, סקאלה? אתה יודע למה?

הוא לא חוטא רק כלפי עצמו,

הוא מטה את המאזן של כולם לרעה.

לעולם יראה אדם חציו זכאי וחציו חייב.

למה? שאם עשה מצווה, הטה את כל העולם כולו לכף זכות,

ואם עשה עבירה באותו רגע, הטה לכף חובה.

זאת אומרת,

כל פעולה שלנו משפיעה לא רק עלינו, אלא על הכלל.

כשאדם יודע ובא ומבקש ומתעורר בשביל לעשות למען זולתו,

או אדם שיודע שמישהו לוקה בחסר

והוא לא תומך בו ולא מסייע לו,

גם נענש.

אדם שיודע שאדם נזקק

ואין לו כדי מחייתו, והוא עומד מנגד ובשוויון נפש רואה אותו במצב כזה,

הוא עתיד ליתן את הדין.

אז לכן אני מציע לך שוב, למרות הצעקות,

לשוב בתשובה, וגם על זאת.

אז א' כול אני ניסיתי,

ודבר שני, אני רוצה להגיד לרב משהו,

אם יש גזירה מהשמים,

לא אני ולא אתה יעזור. אז מה זה אומר?

זה אומר שמהשמים כבר גזרו. נכון שאפשר לשנות גזירה,

אני מאמין,

אבל ברגע שהוא נפטר, אני מאמין שזה לא בגללי.

יש כל מיני דברים, אני מאמין ב-100%.

אבל אתה צודק, אני מעריך את כל מה שאתה אומר,

אבל ברגע שגזרו לאדם כבר, והמצב גם היה לא כל כך תקין בכלל,

אז אני מאמין לכל מה שאמרת, ובאמת תודה רבה.

רגע.

מה? יש לי ציצית. אתה צודק. לא, לא.

אתה אומר יש לך ציצית, יש לי ציצית. לא, לא אמרתי בכלל. לפני זה אמרת, בוא קח ציצית. לא אמרתי.

טוב, נו. לא אמרתי שאתה,

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד, זה נכון שהוא לא עומד בגללך,

אבל הוא היה יכול לחיות אולי בגללך.

מסכים. זה ההבדל הקטן. על זה העניש נחום שגמזו את עצמו.

אז מה אתה מציע לי לעשות? עכשיו בוא אני אתן לך דוגמה.

בוא אני אתן לך דוגמה.

חכמים אומרים ככה,

כל היכול להוכיח בתוך ביתו ואינו מוכיח נתפס בעוון ביתו.

כל היכול להוכיח בעירו ולא מוכיח נתפס בעוון עירו.

כל היכול להוכיח בכל העולם כולו ואינו מוכיח נתפס בעוון כל העולם כולו.

מפחיד.

עכשיו תקשיב טוב.

אני, לדוגמה,

היום, ברוך השם, זכיתי להחזיר כמה יהודים בתשובה.

אם אחרי 120 שנה אני הייתי מגיע למעלה,

והיו מראים לי,

בוא תראה,

לא איך שאתה מכיר את עצמך,

איך יכולת להיות אם היית מתאמץ בשביל לעשות למען אחרים.

בוא תראה.

והיו מראים לי מה שאני עשיתי עכשיו,

לעומת מה שלא עשיתי אם לא הייתי עושה,

היו דנים אותי על כל אחד שלא חזר בתשובה בגללי.

בגללי.

שמעת?

כי כל שיכול להוכיח נתפס בעוון של מי שיכול להוכיח. אז כולם ייכנסו לגיהינום.

אני אומר לך יותר מזה, תקשיב.

הרי כל 600,000 שמתו במדבר,

זה שהם לא הוכיחו את המרגלים כשאמרו שהארץ טובה.

כיוון שהם אמרו שהארץ לא טובה והם שתקו,

לא הוכיחו, הם נתפסו בעוון.

אנשי שכם,

שראו את שכם בן-חמור, מה שעשה לדינה, ושתקו,

נידונו להריגה.

זאת אומרת, זה לא פשוט,

זו לא פריבילגיה להיות בן-אדם טוב בסדר,

זו חובה להיות בסדר.

ולא רק אתה לעצמך, אלא גם לזולתך.

למה התורה אומרת

מצוות צדקה לתת? מה אכפת לי אם האנוש יעמוד? ואם השם גזר עליו עניות, שימות.

מה פתאום הוא צריך לדאוג לו?

התורה אומרת, אין דבר כזה, עולם חסד ייבנה.

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק.

כל הזמן אומרת.

למה התורה עשתה את הלוויים כרוכים בישראל, שייתנו להם מעשרות ותרומות?

למה?

שיעבדו גם הם.

לא.

התורה רוצה להרגיל אותנו, אחד תלוי בשני.

אתה צריך לדאוג לו בזה, הוא ידאג לך בזה.

ככה רוצה התורה.

דרך רשעים צלחת.

לא שאדם יעבוד רק בשביל עצמו אגואיסט.

התורה לא רוצה כאלה.

התורה רוצה כאלה שאחד עוזר לשני בכל מה שהוא יכול.

לכן כתוב, כבד את השם מהוניך ממה שחננך.

חנן אותך בקול נעים,

תזמר לפניו, תשבח לפניו, תקלץ לפניו.

הקב' הוא חנן אותך בחוכמה, תחלוק אותה עם אחרים.

למדת תורה?

אל תשמור אותה על עצמך.

אתה צריך ללמד אחרים.

מה משה קיבל את התורה מסיני חינם, נתן אותה חינם?

גם אתה קח.

זאת אומרת, יש לנו חובות יותר ממה שאתה חושב.

ועדיין אני אומר,

תחזור בתשובה אפילו שניסית,

ויצר הרע עבד עליך בינתיים, וגם על זה.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן, הנה, פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני, בניגוד אליו, אני מדבר כבן של מישהו שחולה סרטן.

אבא שלי הוא דתי שחלה במחלה לפני חצי שנה.

הוא באמת דתי גם לפני המחלה. הוא שמר שבת, ובחור עניו שסבל,

אמא שלי נפטרה לפני 18 שנה, והוא גדל שלושה ילדים לבד.

אני מתרגש.

אז אני מוכן לקחת על עצמי לשמור שבת וכל מה שיידרש על מנת להציל את אבא שלי, אפילו לא הסיכוי הקטן ביותר.

בגלל זה באתי לכאן, מירושלים, כדי שתגיד לי מה לעשות.

שב,

אנחנו נראה משהו,

ואחרי זה אתה תחליט. בסדר?

טוב. וזה יהיה ההפך ממה שהוא אמר.

אמן.

בבקשה. אפשר?

תודה רבה.

מה עושים בשביל להציל חיים?

פשוט מאוד חוזרים לתשומן.

רעננו צדיקים בשלטון. ועתה הוקרן הסרט נס בחיפה.

רעננו צדיקים בשלטון. רעננו צדיקים בשלטון.

צדקה בכל יום.

תפילין כל יום תענית דיבור לרפואתה של הילדה אשריכם.

אתה תוסיף שעה.

האישה תשמור צניעות מלאה לפי ההלכה,

כולל כיסוי ראש מלא כל ימות השבוע והשנה.

ואז הקב' ברוך הוא מרעיף עליה ישועות.

צריך להבין את זה.

מי שמירא עם אותנו שרה נוכר, אהל מלאה.

הוא יברך את השם הטוב, הדר, בת ואילים.

שירו, שירו, לא יסמרו,

זענות לא הסיחו בכל נפלי איסור.

שירו, שירו, לא יסמרו,

זענות לא הסיחו בכל נפלי איסור.

תודה.

אחרי שראית את מה שראית, מה אתה חושב שאתה צריך לקבל על עצמך?

כל מה שאתה תגיד לי שיכול להציל את אבא שלי. עזוב אותי.

אחרי שראית את זה, מה אתה מבין שאתה צריך לעשות?

לחזור בתשובה ש... זה הכול.

לחזור בתשובה קומפלט,

הסיכוי של אבא שלך גודל לעין שעור. למה?

ברא מזכה אבא.

אתה הפרי של העץ.

אם הפרי מעיד

על העץ,

הפרי טוב,

אז השורשים טובים.

הפרי לא כל כך טוב,

זה בא מעץ.

אם אתה חוזר בתשובה,

ואם יש לך אחים ואחיות נוספים חוזרים בתשובה,

אתם פשוט מאוד משוחחים על אבא שלכם בגופכם,

קשה מאוד לגעת בו.

למה הדבר דומה?

אם יוצא גזר-דין על מישהו ובאים לקחתו,

אבל יש אחרים שמוכנים למסור את עצמם במקומו,

יכולים לגבות מהם, נכון?

אבל אם יש אנשים שמוסרים את נפשם לתורה,

זה כאילו הם מסרו את נפשם ממש.

בשבילם זה כאילו ביטול האישיות והמציאות שלהם של עכשיו.

עד הרגע אתה חילוני,

פתאום אתה חוזר בתשובת בן-אדם אחר, כתינוק שנולד דאמה, אתה מישהו אחר לגמרי.

זה כאילו מסרת את נפשך,

ויתרת על כל מאווייך.

אתה עכשיו מתמקד בדבר אחד, לעשות את רצון הבורא.

מסירות הנפש הזאת

נגרמת בגלל האבא החולה.

זה נזקף לזכותו. למה?

הוא הגורם שאתה חוזר בתשובה.

הוא הציל נפש מישראל עכשיו, את הבן שלו.

לא אתה הצלת אותו, הוא הציל אותך.

ואז, בזכות שהוא הציל אותך,

אתה מציל אותו.

למה? כי הוא הגורם, אז זה נזקף לזכותו.

וכל מי שמציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא.

והקב' הוא משלם מידה כנגד מידה.

דבר נוסף,

אם אתה עושה תשובה אמיתית,

באמת לקיים ולדקדק בכל דבר,

הקדוש-ברוך-הוא לא יגרום לך צער.

אם אתה הופך להיות צדיק בן-רגע בתור בעל תשובה ואתה שומר על זה,

אתה לא ראוי לקבל צער.

היות שאם חלילה יקרה לאבא משהו,

אז אתה תצטער.

וכיוון שלא מגיע לך להצטער,

כיוון שאתה צדיק,

אז הקדוש-ברוך-הוא לא עושה דין בלא דין.

הוא לא יצער את מי שלא ראוי לצער,

אז הוא יכול להמתין, אם זה לא יספיק,

עד שחלילה מישהו מן הסביבה יהיה ראוי לצער,

ולא יהיה אחד שלא יהיה ראוי לצער,

ואז הוא יכול לפקוד את העוון על מי שהוא רוצה.

אבל כיוון שעצור תמים פעולו מכל דרכיו משפט,

אם יהיה בכם מישהו מהמשפחה

או מהחברים, מכרים,

שכואב לו ואכפת לו ב-100%,

והוא לא יהיה ראוי לצער בגין מעשיו הטובים,

הקדוש-ברוך-הוא אפילו בשביל אחד יעכב את גזר דינו.

הבנת? הבאתי לך שתי סיבות כבר למה זה יכול להועיל.

אבל זה בתנאי שאתה עושה תשובה אמיתית.

יש לך עוד אחים?

שתי אחיות.

אחיות.

הן פה?

לא.

תמסור להן את מה שאמרתי.

יש קלטת כזאת בחוץ, לא זאת בדיוק,

נקראת נס מצולם,

תיקח אותה, תראה להן.

זה עם ילד, לא עם ילדה,

עם ילד שקרה מקרה כזה גם כן בארצות-הברית.

אותו דבר, בן שלוש שנים, חולה סרטן, נשרף לו הכבד, השתלת כבד,

סרטן בבטן,

גמור,

ימים ספורים.

אותו דבר, אבא בא, קיבל על עצמו, קיבלו אחרים, הכול.

נתרפא בריא ושלם.

זאת אומרת, אפשר להציל.

עכשיו זה תלוי רק בך.

יש לך חברים שבאו איתך?

כן.

הם גם מוכנים משהו לעשות?

מוכנים?

יאללה, בואו תעלו לפה. בבקשה.

אשריכם, ישראל, תהיה בריא.

הם ראשונים.

וכמו שאמר פה היהודי, הערב הזה אכן נתרב על ידי באי בית הכנסת ומשפחתו של החולה שהערב הזה מוקדש לרפואתו.

כל הערב הזה נעשה לרפואת חנניה יוסף בן מסודי, שהזכרנו בתחילת הערב.

ואני מבין שגם הוא חולה במצב קשה מאוד,

ואפשר לעשות מהפכה ולהפוך את הגזירה על פניה בתנאי

שירבו האנשים שמקבלים מצוות וקבלות לרפואתו.

ככל שיוסיפו,

ככה סיכוייו גדלים מרגע לרגע.

תקשיבו, זה לא פשוט.

לא כל אחד יתרום, כמו שאומרים, מצווה אחת, שתי מצוות זה.

פעמים זה לא מספיק. לפעמים הגזירה היא קשה וחזקה,

וצריך הרבה יותר מזה.

אבל בואו נראה.

הבנתי שיש לו הרבה אוהבים, ידידים ומכרים שמעוניינים בטובתו ובבריאותו.

אנחנו נתכוון כבר שכל מי שיקבל קבלות יהיה גם לרפואת

אביו של הבחור כאן,

גם לרפואת

חנניה וגם לרפואת כל החולים שנמצאים כאן או אחרים שבאו בשבילם.

וכולנו, בעזרת השם יתברך, נקבל קבלות, ובעזרת השם ניתן ברכה לכל החולים כולם בבת אחת.

אז מי מוכן לקבל קבלות לרפואת כל החולים,

ובפרט לחנניה, לאביו ולאחרים? כן, בבקשה.

כל בוקר לקום לתפילה אשריך, תבורך.

מי עוד?

כן, שיר השירים כל יום לרפואתו, חזק וברוך.

מה?

שלוש תפילות ביום אשריך.

חזק וברוך,

תענית צום וספר תהילים שלם,

כן,

שתי הלכות לשון הרע כל יום, חזק וברוך.

תהילים כל יום ושלוש תפילות, חזק וברוך, כן.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, אשריך לחיי העולם הבא.

הבחורצ'יק הזה,

בחור ישיבה, מוכן ללמוד מסכת שלמה בגמרא לרפואתו.

חזק וברוך.

תלמוד תורה כנגד כולם.

הנה עוד יהודי,

בחור ישיבה, לוקח מסכת גמרא ללמוד לרפואתם.

חזק וברוך, כן.

עוד מסכת שלמה ישתבח הבורא מתעלה שמו, כן.

ללמוד גמרא עם רשי, אשריך ואשריך ערכך,

כן.

ללכת בצניעות, חזק וברוך, אשרייך, אשרייך.

חזק וברוך, איגרת הרמב״ן כל יום, יתרון צדקה בכל יום.

חזק וברוך, מסכת שלמה, גמרא. חזק וברוך, ארבע מסכתות כבר.

מי עוד?

כן.

מה אתה?

חילוני גמור.

זה ממש מדויק.

חילוני גמור.

כן.

שבת ותפילין,

אשריך לחיה על הבמה.

כן.

תפילין כל בוקר,

בלי נדר, אתה מושבע מהר סיני להניח.

כל בוקר, חזק וברוך.

כן.

לשמור שבת, אשרייך, תזכי למצוות.

שני חברותות, בחורי ישיבה, ילמדו ביחד.

שלוש מסכתות, חזק וברוך,

תבורכו מפי עליון. חזק וברוך, כן.

הנה עוד שניים, מסכת שלמה של גמרא, חזק וברוך,

כן.

מה את אומרת?

כיסוי ראש, בבקשה.

תן לה, חזק וברוך.

מסכת שלמה, ברכות.

חזק וברוך, תבורך מפי עליון.

כיסוי ראש, חזק וברוך, הנה בבקשה.

תפילין ושבת, חזק וברוך, תבורכו מפי עליון.

20 מנות תרומה לנזקקים כל יום.

חזק וברוך.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרן, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב,

חנניה יוסף בן מסודי ואת חיים בן חנה ואת יצחק שלום בן מזל ואת שלמה בן צבייה,

וכל החולים שזקוקים לרפואה,

רפואה שלמה מהרעג.

ויענו התפילות של כולם.

וכל הקבלות יועילו להגן עליהם מהרה, ולא יאונה להם כל רע, ובשורות טובות והחלמה מהירה. אמן. אמן. חילקו פה עיתונים. העיתון הזה שקיבלתם נקרא שופר ניוז.

העיתון הזה יוצא על-ידינו,

מחולק חינם כרגע ב-100,000 עותקים ברחבי הארץ,

וזה עיתון שלפי דעתנו יעשה מהפכה גדולה מאוד. אני אסביר תכף. תראה, למי שיש עיתון ביד, שירימו אותו רגע, שירים, יש כזה דבר עיתון?

מה, אתם קוראים עיתונים?

זה עיתון נקי, קוראים לו שופר ניוז.

העיתון הזה יצא כבר 15 גיליונות,

והוא מחולק ב-100,000 גיליונות לשבוע,

וזה עיתון שיבוא להחליף את ידיעות ומעריב.

הוא ילך ויטפח ויגדל.

הוא מחולק היום גם בארצות הברית,

במקסיקו, באיטליה,

במיאמי, בלוס אנג'לס. יש גם פרסומות בפנים למקומות האלה

וגם ברחבי הארץ.

המטרה של העיתון הזה

היא להביא את הדברים כמו שהם,

בלי לכלוך,

בלי לשון הרע,

בלי דברים אסורים,

יש בו קצת ספורט,

זה מיועד לחילונים, לא לדתיים. יצא עכשיו אחד השבוע,

מהשבוע הזה יצא כבר עיתון כזה לדתיים,

שלא יהיה בו גם ספורט. אבל זה ספורט לחילונים.

המדור, אם תסתכלו, כתוב עליו 100 שערים.

זה המדור של הספורט.

יש גם מדור לסמים, זה נקרא קל וחומר.

ויש עוד כל מיני מדורים יפים, תראו תרופות צוותא,

ועוד כהנה וכהנה.

אבל זה, בעזרת השם יתברך, יעשה גם קירוב לבבות.

יש כאלה שלעולם לא יגיעו להרצאות,

לא ישמעו קלטות.

30% רחוקים,

out לגמרי.

אבל אם אנחנו ניכנס אליהם הביתה עם זה,

בעזרת השם הלב ייפתח לאט-לאט,

יהיו מנויים, יקבלו,

יבינו, ישכילו, יתעשתו ויתקרבו.

זו המטרה, בעזרת השם,

שיכירו את האמת מקרוב, בלי לפחד להגיד גם יהדות, להגיד מה התורה אומרת, הכול במינון עדין שאפשר לסבול.

ולאט-לאט, בעזרת השם, זה עושה מהפכה.

אבל תבינו, הכוח של זה עצום מאוד,

כי 100,000 עיתונים זה כחצי מיליון אנשים שנחשפים למה שכתוב שם.

העיתון הוא סקופיסטי, מביאים דברים שאחרים לא מביאים, לא נוגעים בהם,

וגם דברים שאחרים לא יגידו,

כי יש קונסנזוס או טאבו,

אנחנו פותחים ואומרים.

אז זה עושה דבר גדול מאוד,

ואני משקיע הרבה זמן בשביל שהדבר הזה יצליח.

וכמו שאף אחד לא האמין שמקלטות אנשים יחזרו בתשובה,

אני זוכר את הפעמים הראשונות שחילקתי, אמרו, מה,

אנשים הולכים לסמינר שבוע ולא חוזרים, אתה רוצה שמקלטת פלסטיק אנשים יחזרו בתשובה?

היום, ברוך השם,

הפצנו כבר 14 מיליון כאלה,

וברוך השם, זה עשה את ההשפעה הגדולה בכל רחבי העולם כולו.

זה רק התחלנו, וכבר 1.4 מיליון גיליונות הופצו.

בכל שנה יופצו למעלה מ-6 מיליון,

ובעזרת השם אנחנו מסכימים להגדיל את זה לא ל-100,000 לשבוע, חצי מיליון לשבוע.

אז צא ולמד איזו מהפכה תהיה בתקשורת ובכלל בחופש הדעות,

בחופש הביטוי, בחופש הדיבור, בשיח ושיג הישראלי-היהודי בארץ ובעולם.

זה גם יצא בשפות,

צד שמאל שלו יהיה בשפה אחרת, צד ימין יהיה שער בעברית,

וכמו שאמרנו משבוע הבא, יהיה גם לדתיים,

שיש שם תכנים רק לדתיים.

יהיו חדשות ודברים כאלה, אבל רק לדתיים.

אנחנו רוצים מאוד תמיכה מהציבור בשביל להפיץ את העיתון הזה,

כי הוא רק הוצאות,

כרגע אין לו הכנסות.

ומי שיוכל לעזור להיות שותף במניה,

מניית יסוד, שכל ההשלכות והתוצאות והזכויות שיצמחו

ממה שהעיתון הזה ישיג וישפיע,

תהיה לו שותפות כל זמן שהעיתון יתקיים, לאורך ימים ושנים.

הכול יתגלגל עם כל הזכויות ויצטבר אצלו בחשבון הזכויות הרוחניות לעולם הבא.

אדם, אם לא משנה את מהותו,

הוא לא שווה כלום.

כל מה שבאנו לעולם זה על מנת לבנות את האני שלי, את האישיות שלי,

על מנת שאני אצא מן העולם הזה ואשכה לקבל שכר לפי מה שפעלתי בעצמי.

בעצמי.

בעצמי.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.sopar.net