נצא החוצה, נישטף

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, כבוד הרב. כל אחד שיושב פה עושה לו חשבון נפש.

בעצם אנחנו נלחמים יום-יום. כל רגע, אתה יודע. כל אחד עובד, נוסע, מתמודד, צריך לעמוד מול הדברים המפתים.

אבל כמו שכבוד הרוב יודע, אנחנו נצא מפה, נרד את המדרגות,

נצא החוצה ואנחנו נשתף.

נשתף, נשתף.

קלטת מס' 376. נצא החוצה, נשתף.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו השם.

רעות,

רדיו, עיתון,

וידאו, TV.

רבות, מחשבות בלב איש,

בעצת השם היא תקום.

רבות מחשבות בלב איש.

כל אחד יש לו מחשבות, תוכניות, רעיונות,

אבל עצת השם היא תקום.

אתה יכול לתכנן מה שאתה רוצה,

אבל מה יקום?

רק עצת השם.

מה זה עצת השם? התורה הקדושה.

אם זה על פי התורה הקדושה, תקום.

אם לא, לא תקום.

למה כתוב עצת השם, היא תקום?

היא,

ראשי תיבות,

אם ירצה השם.

אבל היא זה עוד משהו.

יש אדם שחושב

שלאחר 120 שנה,

לכשיצא מכאן, הוא יגיע לשמיים, יגיד לבורא עולם סיפורים,

יספר לו סיפורים.

היה לי קשה, אני לא יכולתי ללמוד תורה.

למה?

אני הייתי עני,

תפרן.

אני לא גרתי בסביון,

אני גרתי בדימונה.

היה לי קשה מאוד.

וגם בבא ביבי הוריד מאוד את המצב הכלכלי,

בלי להתחשב.

בעיות, בעיות. מה אני אגיד לך? מה אספר? אני הייתי בין המיליון מובטלים.

וכשאדם טרוד אחרי הפרנסה,

איפה? יש לו זמן ללמוד תורה.

אז הקדוש ברוך הוא יגיד לו, תושב דימון היקר,

תמתין רגע.

ואז הוא יקרא להלל הזקן.

הוא יגיד לו, הלל,

ספר לו את הסיפור שלך.

ואז הוא יגיד,

אני הייתי חוטב עצים,

הייתי מרוויח טראפיק אחד ביום.

חציו נותן למזונות בני ביתי וחציו לשומר בית המדרש,

כדי שאוכל להיכנס ללמוד

אצל רבותי, שמעיה ואבטליון, גדולי הדור.

פעם אחת ביום שישי לא מצאתי כדי מחיה,

ולא היה לי חצי טראפיק לתת לשומר בית-המדרש,

אז לא יכולתי להיכנס.

מה עשיתי?

עליתי בעליית הגג והצצתי דרך הזכוכית מלמעלה למטה,

והתתי אוזני לשמוע את דברי התורה.

החודש היה חודש טבת,

קרה,

שלג יורד,

ונתכסיתי, שלוש אמות שלג בלי להרגיש,

עד שקפאתי למוות,

מטר שמונים שלג על הלל הזקן,

והוא לא מרגיש בכלל, מרוב השקיקה, שלא לשמוע דברי תורה.

בבוקר מסתכלים, אין אור,

מביטים למעלה גופת אדם.

שבת קודש היה.

מסירים את כל השלג, מורידים, מחממים את התנור,

מחממים את הלל,

ואומרים עליו,

ראוי זה לחלל עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה.

נו,

אז אתה בדימונה היית יותר עני מהלל הזקן,

שלמד תורה בטבת על הגג,

ומטר שמונים שלג עליו,

והעניות והתפרנות לא הפריעו לו.

היית יותר עני ממנו?

לא.

אז הוא ידון אותך עכשיו.

יבוא אחד אחר, יגיד, ריבונו של עולם,

אני, לא הייתה לי בעיה של עניות.

אני הייתי טרוד ביצרי.

היה לי יצר רע של כמה אנשים.

שיגע אותי,

הטריף אותי.

לא יודע, כל פעם היה מבלבל אותי.

אתה יודע, רבע שעה רק הייתי עומד מול המראה.

להעמיד קוצים, לשים ג'ל,

לסדר את האוזן עם העגים,

את הפרסינג באף, בלשון.

היה לי הרבה עבודה, קצת לצבוע עם ספרי, קצת פה, קצת שם, צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצה. הרבה עבודה עד שאני הייתי יוצא החוצה. זה לא פשוט.

יצר רע היה עושה ממני

מה שהוא רוצה.

כל מה שיוצא חדש הייתי עושה.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, חכה רגע, היה מגעין.

יוסף, קורא לי יוסף.

הוא אומר לו, אתה היית טרוד ביצרך,

בוא תשמע מה היה עם יוסף.

יוסף היה מלך היופי.

דמות דיוקנו, כמו של אדם הראשון,

שנברא, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

בן שבע עשרה נמכר למצרים,

מגיע לבית פוטיפר,

ושם אשתו של פוטיפר זלייכה

חמדה אותו

ולא הניחה לו.

מבוקר עד ערב מתקשטת ומתייפה,

ויוסף ירא את האלוקים.

בוקר וערב, מחליפה בגדים, בסמים, שום דבר. מאיימת עליו.

אני אשבור לך את הגב, אני אכסח לך את הרגליים,

אני אכניס אותך לבית הסוהר,

אני אהרוג אותך,

אני אלשין עליך.

לא עוזר שום דבר,

שום דבר.

שנה שלמה,

עד שהיא תופסת אותו בבוגדו,

והוא נמלט ממנה ובורח.

בשביל זה הוא ישב אחר כך,

עשר שנים בכלא.

כל כך היה יפה,

יוסף,

עד שהיא נהייתה חיוורת, צימוק,

צימוק,

הצטמקה.

היו רואות אותה נשות השרים,

שאלות אותה, למה את נראית כך?

למה אני נראית כך?

אם הייתם יודעים מה יש לי בבית,

מה עשתה יום אחד? הזמינה אותם.

שמה אותם בבוסטן,

בבוסטן ישבו כולם, נתנה להם רימונים, נתנה להם סכינים לחתוך את הרימונים,

וכולן יושבות ומדברות וחותכות את הרימונים.

פתאום היא קוראת ליוסף,

יוסף נכנס,

ואיך שרואות אותו הנשים,

מרוב היופי שלו,

לא שמו לב שהן חתכות את ידיהן ודמן זב.

אמרה להם, עכשיו אתם מבינות מה הבעיה פה שיש לי בבית?

ויוסף לא התפתה כהוא זה וגירש את יצרו.

אז אתה היה מגעיל,

אתה היית טרוד ביצרך,

לא יעזור הטיעון הזה.

יבוא אחד ויגיד, אני?

לא הייתה לי בעיה כזאת בכלל, אני הייתי עשיר, זאת הייתה הבעיה.

כל כך הרבה כסף,

כל כך הרבה עובדים, כל כך הרבה עסקים.

מה יעשה אדם

שיש לו כל כך הרבה כסף ולא יפסיד את הממון?

הלוא הגמרא אומרת,

אם אדם רוצה לאבד את מעותיו,

ישכור פועלים ולא ישגיח עליהם.

אני אעבור על הגמרא?

אני חייב להשגיח על הפועלים. לא היה לי זמן, איפה יש לי זמן?

אומר לו, הקדוש ברוך הוא, תמתין רגע.

קורא לאלעזר בן חרסום,

ואומר לו, ספר לו את הסיפור שלך.

אלעזר אומר לו,

אני, אבא שלי, הוריש לי אלף מדינות ביבשה

ואלף אוניות בים.

והייתי הולך עם מקלי ותרמילי ללמוד תורה ממקום למקום.

ופעם אחת הגעתי לעיר נמל,

ושם

היו עובדים

פורקים מהאוניות את הסחורה, ולא היה להם מספיק כוח-אדם.

עד שעשו בי אנגרייה ושמו עלי סחורה, אמרו, תסחב לשם.

ולא אמרתי להם שאני בעל-הבית שלהם.

סיימתי את המלאכה והלכתי ללמוד תורה.

ואלף מדינות ואלף אוניות

לא העבירו אותי על דעתי להפסיק ללמוד תורה.

אז יבוא עשיר ויגיד שהוא עשיר?

אפילו בילגייטס אין לו כזה עושר.

רבות מחשבות בלב איש.

מעצת השם היא תקום.

אדם, יש לו הרבה מחשבות,

אני חושב שיש לו טענות וטיעונים טובים.

הוא יבוא לקדוש ברוך הוא וישטח אותם לפניו, ומייד הקדוש ברוך הוא יגיד לו,

אתה צודק.

המקרה שלך הוא חריג, אתה צודק.

אין דבר כזה.

לכן כתוב, העצת השם היא תקום. מה זה היא?

היא.

זה הלל יוסף אלעזר בן חרסון.

לא יעזור.

לא יעזור.

אבל היה אחד שאמר,

אני,

אין לי בעיה.

אני פשוט אגיד לבורא עולם, אני לא יודע לקרוא.

לא יודע לקרוא, לא למדתי.

המורה שלי בכיתה א' מתה.

לא יודע לקרוא.

לא דאגו לי יותר, מה אני, אפילו אם תביא לי ספר קטן, גדול, לא יודע לקרוא.

חברים שלי אמרו לו, תשמע, סיפורים כאלה לא מקבלים שם.

אמרתם, תסמכו עליי,

אני אסתדר.

אחרי 120 שנה הוא מגיע למעלה,

מגיע למודיעין,

מה השם שלך?

אומר, אברום,

מאיפה פרדס כץ?

מסתכלים ברשימות,

בגן עדן הוא לא מופיע.

מסתכלים בספר של גיהנון,

לא מופיע.

אומרים לו, תשמע, אתה לא מופיע.

בשני הספרים אתה לא מופיע.

אז הוא אומר, לא מופיע?

אז מה אני עושה עכשיו?

אמרו לו, תשמע, אתה יכול ללכת לאן שאתה רוצה.

לא, זה אני יכול, אני יכול להיכנס לאן שאני רוצה?

הוא אמר, לא, כן.

אנחנו ניתן לך ויזה,

ואתה תסתובב איפה שאתה רוצה.

אמר, יפה,

וואלה,

צדקתי.

לקח את הוויזה, לאן נלך?

נזכר בקלטת של אמנון יצחק כשהוא שמע פעם על גן עדן.

אמר, נלך, נראה מה קורה.

נכנס לבפנים, פששש, גן עדן,

מדשאות,

נחלים מפקים,

ציפורים מצייצות,

ריח בשמים, גן עדן,

מוזיקה פסטורלית,

צדיקים יושבים בעטרותיהם וראשיהם, אור לבן מקיף אותם,

יושבים והוגים בחוכמה,

מלאכים מרחפים בנותם,

איזה גן עדן.

הוא מבסוט, הולך מפה לשם, רואה רק אושר, אושר,

ריח טוב, מוזיקה מרגיעה,

איזה כיף, איזה יופי, איזה תענוג.

הוא לא חשב שזה עד כדי כך.

אבל אחרי שעה, שעתיים,

הוא אומר, אבל אין אקשן.

אני רגיל לאקשן, אין פה איזה DJ,

איזה משהו, אין פה כלום.

מה, כמה אני יכול לשבת?

אמר, אתה יודע מה, לך לבקר את החבר'ה.

לך לבקר את החבר'ה.

מגיע לגיהנום, לפה הוא יכול לעזור תמיד, יש לו ויזה.

הולך לגיהנום.

הולך לגיהנום, איך שהוא מגיע לגיהנום,

חומה אדירה, שחורה,

מפויחת.

בשער שד ענק

עם עיניים בולטות וקרן במצח.

אומר לו, סליחה, פה גיהנום? אומר לו, כן.

מה אתה מחפש? אומר לו, אני רוצה להיכנס.

אומר לו, מזמן אדם הראשון, עוד לא היה פה בן אדם, רוצה להיכנס.

אתה רוצה להיכנס? אמר לו, כן, אני, יש לי ויזה.

ויזה?

מסתכל, רואה באמת אישור כניסה.

אז הוא אומר לו, תשמע,

מה אתה רוצה לעשות בפנים?

אומר לו, אני רוצה לבקר את החברים.

בבקשה, כנס, פותח לו את השערים,

נכנס לבפנים, ניגש למודיעין,

שואל, תגיד לי, איפה נמצא דדון?

דדון, רגע, מסתכל ככה, טיק-טיק-טיק,

אומר לו, תלך ישר,

ימינה, בפינה, תנור שבע.

אומר לו, תנור?

מה זה, מאפייה?

אומר לו, לך תראה את דדון.

הולך דדון, בדרך,

מסריח,

עשן,

פיח,

חם,

חם, הוא כבר מזיע רק בפרוזדור.

לא יודע מה.

מסתכל, פתאום הוא רואה תנור לוהט, אדום,

בפנים דדון, על שיא,

מסתובב ככה.

אומר לו, מה זה?

מה קרה?

אין לך גב פה?

אמר, לא, מה גב? פה גב בטן כל היום, כל היום.

אומר לו, מה אתה אומר? עד כדי כך? אומר לו, זה כלום, זה הפסקה עכשיו.

אומר לו, וואי, וואי, וואי.

אז מה, אז מה קורה בפנים? אומר, אני בכניסה, אתה יודע מה יש בפנים?

וואי, וואי, וואי.

שמעתי על השופטים.

לך, לך, תראה את השופטים.

הוא אומר, השופטים? איפה השופטים?

הוא אומר לו, תלך, בפנים תראה.

הולך, כל עונש יותר גרוע מהשני.

פתאום הוא מגיע לאיזה ביצה מלאה,

לא אגיד לכם מה.

ובפנים יושבים שופטים

עד הצבא,

איף,

מסריח,

עולה להם עדים לפה, עם כל מיני כזון,

הם כל הזמן מזיזים מהעיניים וצ'ק,

זורקים ככה את כל הלכרוך והסרחון.

שואל, איך אלה הגיעו לפה?

אמר, עשו להם פה סיבוב,

אמרו להם, אתם שופטים, מכבדים אתכם, שפטתם בני אדם, אז תחליטו איפה אתם רוצים להיות.

הם בחרו את העונש הכי קל. זה העונש הכי קל.

חם, רותח, מסריח, עד הצבא.

אמר לו, זה קל?

אמר לו, בטח, זה קל.

חכה רגע.

פתאום שומעים גונג.

בום.

נגמרה הפסקה להכניס את הראשים.

כולם מכניסים את הראשים.

זה היה בהפסקה.

ההוא קיבל פעד.

אמר, לא רוצה לראות אף אחד, לא חברים דתיים, אני עם הדוסים, אני הולך שם,

רץ, רץ, רץ, רץ, רץ לכניסה.

על הבכטו, החליפו את השוער.

עכשיו שמו שד, מלא עיניים.

כולו עיניים, פחד, פחדים.

אמר לו, פתח, פתח, אני רוצה לצאת.

אמר לו, פה מי נכנס, לא יוצא.

אמר לו, לא, אבל אני, יש לי ויזה.

ההוא מסתכל, אומר לו, אבל אני לא יודע לקרוא.

תישאר פה, מוטה.

מי שלא יודע לקרוא למטה,

ואם לא מלאך שלא יודע לקרוא למעלה,

תישאר פה תנור שמונה.

אנשים חושבים,

יבואו למעלה רבות מחשבות בלוי, ספרו לקדוש ברוך הוא סיפורים,

וזה, וחבר'ה, וג'מאחה,

ויעלה, כיפה, כל החבר'ה ביחד.

לא, לא מותיק, לא, לא.

אלא מה?

עצת השם היא תקום.

מה רוצה הקדוש ברוך הוא? שכולנו נהיה בגן עדן.

למה הוא עשה גיהינום?

שלא נגיע לשם.

משל, מה הדבר דומה? יש שני פתחים לאולם.

יש פתח אחד,

אומרים לגן עדן, ופתח אחד, אומרים לגיהינום. מי שמציץ לשם, רואה אש.

מי שפה רואה את התיאור שאמרתי, מגן עדן.

יש מישהו שיש לו שכל שילך לאש?

למה זה נועד שאף אחד לא ירצה לצאת משם, וכולם ילכו לשם?

אז איך יכול להיות שאנשים מחפשים בדווקא,

בדווקא, להגיע לגיהינום ולגן עדן?

הקדוש ברוך הוא אומר, מפורש בתורה,

ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע.

ובחרת בחיים.

אומר הקב' ברוך הוא, אני אומר לך, מה טוב ומה רע,

מה מוות ומה חיים.

אני אומר לך, אתה נמצא פה על זמן שאול,

אתה תהיה פה איקס שנים, ואחר כך תצא מכאן.

אני אומר לך,

אחר כך מחכה לך נצח, לא שבעים, שמונים, תשעים.

נצח.

כדאי לך להיות בנצח בגן עדן.

אל תגיע לגיהינום.

אני לא מעוניין, אני לא רוצה.

גם אם סרחת והלכת בדרך לא נכונה,

אני מוכן לקבל אותך בחזרה, רק תעשה תשובה.

תגיד,

אני מתחרט על העבר,

אני מקבל לעתיד לא לחזור,

תתוודה ותאמר, הנה ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי, ואני אסלח לך.

ואני אקבל אותך מחדש כתינוק שנולד.

אבל אם אתה עומד במריחה,

אתה רוצה למרוד בי,

מכיר את אלוקיו ומורד בו?

נו, מה אני יכול לעשות?

יש בית-דין של מעלה. בית-דין של מעלה לא יכול לעשות שום דבר.

זה הכללים, זה החוקים, על-פיהם תשפט.

אין דבר כזה, אי-אפשר לעשות מערוף.

אתה בסדר? תקבל בסדר וחצי.

אתה לא בסדר?

תקבל כפי מה שעשית.

רבות מחשבות דלמיש.

מעצת השם היא תקום.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

הקדוש ברוך הוא, מרגע שאמר, ראה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים,

מאותו רגע שהוא שם לפנינו את הכול,

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

זה אתה גורם אם יהיה לך טוב או יהיה לך רע.

אם יש לך טוב, מעשיך גורמים לך, יש לך רע,

מעשיך גורמים, אתה יכול להאשים רק את עצמך.

הקדוש ברוך הוא אומר לא.

רעות,

לשון רבים, טוב, לשון יחיד, כי טוב יש רק אחד בסיבת הקדוש ברוך הוא.

רעות,

לייצר הרע יש חיילים רבים בשביל להביא רעות וסיבוכים והסתבכויות לבן אדם.

הקדוש ברוך הוא הסיבה היחידה לטוב,

לאדם לא יכול להיות טוב בלי שהקדוש ברוך הוא יסכים לתת לו טוב.

אפילו יתאמץ, ישתדל, יעשה דברים שהם חיוביים,

זה לא אומר שיהיה לו טוב.

טוב זה בגזרת השם יתברך.

לא טוב זה אתה מושך לעצמך.

רק הקדוש ברוך הוא מסכים שיהיה לך לא טוב,

לפי מעשיך.

אם מעשיך אינם טובים ואינם נאותים,

אתה מושך לעצמך רעה, והקדוש ברוך הוא יכול להסכים לה ותקבל את הרעה.

אבל הסיבה

זה הקדוש ברוך הוא לטוב והרעה זה ממך.

לכן כתוב,

המגיד מדובנה מביא בשם ריבו,

שאמר לו על הפסוק,

ואברך מברכך

ומקללך האור.

למה כתוב בברכה, ואברך מברכך,

השם יברך את המברכים, את עם ישראל?

ובקללה לא כתוב,

והאור מקללך,

אלא כתוב,

ומקללך האור. למה כתוב השם בסוף?

למה בברכה כתוב השם בהתחלה,

ואברך?

ובקללה האור בסוף,

כי מקור הברכות זה השם.

מי שראוי לטובה,

הקדוש ברוך הוא מקדים לתת לו טובה.

אבל מי שמושך לעצמו את הרעה בגין מעשיו,

אז הקדוש ברוך הוא מסכים על הקללה,

אבל בסוף, לא שהוא יוזם את הקללה אליו,

הוא בעצמו מושך אותה אליו.

לכן ואברכך מברכך ומקללך האור.

אותו דבר, ואוהב את יעקב

ואת עשיו שנאתי.

לא כתוב, ואוהב את יעקב, ושנאתי את עשיו.

את יעקב בגלל מעשיו אני אוהב, אז אני מקדים את הטובה אליו, ואוהב את יעקב.

אבל עשיו בגלל מעשיו שנאתי.

לא שאני שונא אותו לפני,

אלא מעשיו קודמים למשוך עליו רעה, ולכן שנאתי.

אני ראשון לטובה, אומר הקדוש ברוך הוא,

ואני אחרון לקללה.

אז צריכים לדעת, השם רוצה להשפיע רק טובות,

אבל אנחנו לא תמיד חכמים, מושכים לעצמנו קללות.

והמעשים גורמים שתהיה קללה,

וממילא הקדוש ברוך הוא מסכים בלית ברירה,

כי יש דין ויש דיין, והכול הולך על פי הדין.

אבל יש גורמים וכוחות שפועלים נגדנו,

ואנחנו צריכים להיות חכמים וחוכמים כדי להבין את שיטתם.

פרעה אמר על עשיו,

שותה היה עשיו,

שאמר, יקרבו ימי אבל אבי,

ואהרגה את אחי.

אמר פרעה,

שותה היה עשיו,

וכי לא ידע

שעד שאביו ימות,

בינתיים יעקב יביא ילדים?

אני לא אעשה כן,

אלא אני,

כל הבן הילוד, הי אורה תשלחו.

אני לא אשאיר בכלל ילדים.

המן אמר, שותה היה פרעה,

שאמר כל הבן היילון,

וכי לא ידע שהבנות מולידות ועם ישראל ימשיך?

אני לא אהיה כמוהו.

אני, אומר המן,

להשמיד, להרוג ולאבד

את כל היהודים,

מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד.

גוג ומגוג, אומר, שותה היה המן,

שאמר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד.

מה, וכי לא ידע שיש להם פטרון?

הקדוש ברוך הוא,

אני איני מזדווג אלא קודם כול לפטרונם,

ואחר כך להם.

הקדוש ברוך הוא אומר, רשע בן רשע, אתה רוצה לבוא

להזדווג אליי?

אתה?

מה אומר גוג ומגוג?

ברוזנים נוסדו יחד על השם ועל משיחו.

מה הם אומרים?

ננתקה את מוסרותינו ונשליכה ממנו אבותינו.

יושב בשמיים ישחק

השם ילעגלמו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו.

ואני נסחתי מלכי

ואז יבוא מלך המשיח. גוג ומגוג ירצה להילחם, אבל מה הוא יעשה?

הוא לא יילחם נגד ישראל.

הוא אומר, אני אפריד בינם לבין הקדוש ברוך הוא.

אני אתן להם תרבות מערבית.

אני אביא להם אינטרנט,

TV,

רדיו,

סמסים,

פלאפון,

עם TV.

הכול אני אביא, רבות, רעות, צדיק, רדיו, עיתון, וידאו, TV.

אני אביא להם את זה.

אני ככה אשתלט להם על המוחות,

אני אכניס אותם

למתירנות,

לחופש,

אני אשתלט עליהם.

הם לא יוכלו להתקרב לקדושה כי אני אטמא אותם כל הזמן בעיניים, באוזניים,

בכל דבר שאני רק יכול.

ממילא הם יהיו מנותקים מהקדוש ברוך הוא,

ננתקה את מוסרותינו ונשליכה ממנו אבותינו,

ואז הם לא יהיו קשורים לקדוש ברוך הוא ויהיו מנותקים.

ממילא הוא לא ישגיח עליהם לטובה,

תחול עליהם הקללה,

הם יקבלו עונש, ואז אני אנצח אותם.

אבל יושב בשמיים ישחק, השם אל עגלם.

כל כך אוהב אותנו הקדוש ברוך הוא,

כיוון שהוא יודע שזו התוכנית שלו וזה מה שהוא רוצה לעשות,

אז הוא ישלח לנו אפשרויות להתעוררות לקדושה, לטהרה,

לתשובה,

בכל הדרכים. גם כן, אותו דבר,

דרך האינטרנט,

דרך הטיווי, דרך העיתון, דרך הזה,

הפוך על הפוך.

למה?

שגוג ומגוג לא יצליח.

ובסוף, גוג ומגוג יקבל חבית אל חבית.

יושב בשמיים ישחק, השם אל עגלמו.

אז ידבר אלימו באפו, ובאחרונו יבהלמו.

אבל אנחנו צריכים להיות חכמים.

כנגד כל ההמצאות הרעות שהמציא גוג ומגוג באחרית הימים, שזה 70 אומות העולם,

שהן נגד ישראל,

ובעיקר המלחמה היא רוחנית, תרבותית,

כדי שעם ישראל לא ישמור תורה ומצוות. לכן אתם שומעים כל הזמן שרוצים שנהיה מערביים,

פתוחים למערב,

תרבות המערב,

מתירנות וחופש,

כל הזמן, בלי גדרים של צניעות וקדושה וטהרה ומצוות. בלי. מה פתאום?

הכול פתוח, הכול free.

זו השיטה של יצר הרע.

אבל הקדוש ברוך הוא שולח דרכים שנוכל גם אנחנו להתגונן.

אז לכן אנחנו צריכים להשתמש בכלים שמשתמשת הסתרה אחריו,

בשביל להוביל עם זה את עם ישראל לגאולה.

אז יש קלטות ויש CD ויש וידאו ויש DVD ויש אינטרנט ויש עיתון,

ויש MP3 ויש עוד מעט אינטרנט ויש עוד מעט TV,

ויש בדרך אנציקלופדיה, אנציקלופדיה של שופר.

אתם יודעים מה זה אנציקלופדיה של שופר?

עוד מעט אנחנו הולכים לצייח את כולם.

איך?

יוצא DVD,

יש בו

את כל הקלטות וידאו,

כל האודיו וכל המלל של כל הקלטות ב-DVD.

יש מנוע חיפוש בפנים,

אתה נכנס למחשב או ללפטאפ,

מחשב נייד,

מכניס את ה-DVD,

שואל אותי שאלה,

האם חייבים לשמור שבת?

טאק, לוחץ,

אתה מקבל תוצאות.

באודיו יש לך כך וכך תשובות,

בווידאו יש לך כך וכך תשובות.

אתה עומד על אחת התשובות שאתה מעוניין, לוחץ,

טאק,

נפתח לך מסך ואני עונה לך מייד.

וליד זה יש מלל.

אתה רוצה להדפיס את המלל לתשובה?

אתה רוצה לשמור את התשובה שלי?

יש לך אוסף למועדפים,

וזה הופך להיות סרט מועדף, תשובה מועדפת.

אתה רוצה לערוך את זה לאחותך,

שיש לה ארבע שאלות ביהדות, ואם תשכנע אותה היא תחזור בתשובה?

אתה שואל את כל השאלות שלה, מקבל את התשובות,

מוסיף לעריכה הקטע הזה, פלוס זה, פלוס זה, פלוס זה,

אתה יכול להוציא את המלל בתשובות כתובות, אתה יכול להוציא את זה על CD או DVD בלחיצה,

צ'צ'צ'צ! נצרב,

אתה שולח לסרט עם התשובות.

כל שאלה שתשאל ביהדות, 26 שנה שעניתי תשובות,

ב-DVD,

אנציקלופדיה.

אחר כך אתה יושב באוטובוס,

יושב לידך חילוני עם ג'ילה על הראש,

ואתה עושה לו ככה, מה איתך, מה העניינים?

יש לך איזה שאלות, וזה אומר,

אתה יודע כמה שאלות, שאלתי את כל הרבנים,

לא יכולים לענות לי, הוא אומר, חכה רגע, פותח את זה, מה השאלה?

הוא שואל את השאלה, אתה עושה לו טק, טק, טק, טק, טק, טק, רק רגע.

טוס, לוחץ,

אינטר, אה,

עונים לו.

פתאום הוא אומר, עונים לו,

מקבל הלם, מה זה?

מה פתחת? אתה מחשב?

לא, זה מחשב.

עוד שאלה יש לך?

טיק, טיק, טיק, טיק, טיק.

שתי תחנות לפני שהוא צריך לרדת, הוא ירד.

מה הפחד?

תשובה לכל שאלה.

אין בן-אדם שישאל אותך שאלה, לא תהיה לך תשובה.

אתם יודעים מה זה?

ב-DVD?

בכמה שפות.

מדבר אתך אחת ברוסית,

אתה אומר לו, אני לא מבין רוסית, רק רגע, מה השאלה? צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק. ברוסית, צרפתי, צרפתי.

אתם מבינים מה אני מדבר?

סוף הדרך.

זהו.

כל בן-אדם ילך,

לא צריך טנקים, לא RPG,

לא צריך כלום. DVD, צ'יק, בכיס.

כל שאלה, תשובה.

מדהים. שבע שנים עובדים על זה.

וזה בעזרת השם יתברך בשבועות הקרובים יוצא גרסה ראשונה החוצה.

אז אנחנו משתדלים מאוד מאוד שכל יהודי ייכנס לגן עדן.

עם זה נכנסים לגן עדן. אי אפשר להיכנס לגיהינום.

מי שרואה את האמת ברור,

יש לו תשובות לכל השאלות.

למה שילך לגיהינום? בשביל מה?

כולם יבחרו בגן עדן.

יפה או לא יפה?

אתם בהלם?

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

מה אני אעשה לאחר שתצא האנציקלופדיה?

אני אלך ללמוד בכולל מהבוקר עד הערב,

להכין את החליפה בלבן, שיבוא מלך המשיח, נצא לקראתו.

כן, למי יש עוד שאלה?

ערב טוב.

ערב טוב. יש לי שתי שאלות, האמת.

שאלה אחת, לפעמים אני תוהה,

הקדוש-ברוך-הוא ברא לנו כזה עולם יפה, ובאמת יש לנו המון מצוות.

לפעמים כשאני עושה את המצוות אני אומרת באמת לקדוש-ברוך-הוא, אי-אכפת לי אם אני מחזיקה את הנטלה ביד ימין, ואחר כך לצאת שמאל, אם אני מוציאה את האוכל בשבת הטפל מהעיקר? כאילו, זה נראה קטנולי כזה, למה אנחנו צריכים את הדיוקים האלה?

כן,

אבל צריך להבין שכל דבר יש לו דברים ברומו של עולם.

נכון, הפעולות הקטנות האלה הן נראות פעולות סתמיות,

אבל מאחוריהם, או בעומקם של דברים, יש דברים גדולים ביותר.

יד ימין ויד שמאל,

כל אחת מבטאת מידה אחת שונה.

ימין זה רחמים, שמאל זה דין.

וכך צריך לעשות, להקדים תמיד שהשמאל, הדין,

ישרת את הרחמים, ולא הפוך.

אם לוקחים בימין, זה הרחמים,

והרחמים משרת את הדין,

אז יחולו עלינו דינים.

אנחנו רוצים שהדינים יהיו מכופפים ומשרתים לרחמים.

אז לכן כל פעולה כזאת,

איזה נעל לנעול קודם ואיזה לשרוך קודם, זה תלוי גם כן, עוד פעם,

דין ורחמים.

איך להטות בשינה עד חצות, על צד שמאל או על צד ימין?

זה תלוי בהנהגה

של הכוחות ששולטים בעולם באותה שעה, דינים או רחמים.

וכן, על זה הדרך לאורך כל היום וכל החיים.

צריך לדעת, ומה שהחכמים אמרו לנו זה לפי ההנהגה הנכונה והראויה.

לכן צריך לדעת מה העיקר ומה הטפל.

אבל אני אתן לך דוגמה פשוטה.

כשאת עושה ככה,

פעולה פשוטה, נכון?

את יודעת כמה מערכות עבדו עכשיו בגוף שלך כשאת ביצעת את זה?

אז זה נראה לך פשוט, מה זה משנה אם זה ככה או ככה?

זה משנה,

כי הלב שלך שמזרים את הדם, והמוח שנותן את ההוראה, וכל העצבים שמעבירים את זה, וכל ההוראה.

את לא רואה כלום מבחינתך מבחוץ, ושום דבר לא השתנה.

אבל זה לא נכון.

כל פעולה שאת עושה,

את שואבת אנרגיות. האנרגיות האלה צריכות לקבל מזון, המזון הזה צריך להיות ראוי.

אחרת, אם לא, אז יש לך שובנים ודם, ויש לך ככה, וכולוסטרול, לא אוכל נכון, לא פה, אז מה זה משנה?

העיקר אוכלים, מה זה? בטח לא משנה.

מה אוכלים? יש שומן רווי? יש שומן לא רווי?

יש ככה? יש לא ככה? את צריכה לדעת.

אם לא תדעי, תגידי, מה זה משנה? העיקר בולעים ושבעים והולכים הביתה.

לא.

אחרי זה נהיה, חס ושלום, כריש דם בלב,

וחלילה, נהיה דום לב.

פתאום מבינים, אחרי כמה שנים, שההנהגה הבלתי-מפוקחת באכילה גרמה לצרות.

אז אם באוכל זה ככה,

אז על אחת כמה וכמה בתורה ומצוות, שהם ניתנו מן השמים.

על כן צריך לדעת, גם מה שלא מבינים צריך לעשות בדיוק.

ואם לא עושים בדיוק,

זה לא עובד.

תנסי לשלוח פעם מעטפה עם בול, ותשימי את הבול למטה,

ותגידי לדבר, מה אכפת לך איפה הבול?

העיקר שהבול נמצא על המעטפה.

החזירו לך את זה הביתה.

למה הם החזירו הביתה? מה, הוא לא רואה שיש בול?

כן, אבל בול שמים למעלה מצד ימין.

יש להם חשבון, המכונה עוברת שם.

אם היא עוברת איפה שאין בול, לגביה אין בול.

הבנת? פשוט, זה נכון, פשוט. אבל מה לעשות, כל הדברים הפשוטים מורכבים.

הבנת?

תקפידי על הנטלה, שימי לב.

כן.

עוד שאלה?

כתוב, פיתחו לי כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פיתחו של אולם.

כן.

אז לפעמים אני מרגישה שאני באמת רוצה, ומשקיעה, ועד שאני גומרת ניסיון אחד, באים לי אולם גדול של ניסיונות, שאי-אפשר, כאילו, למה לא נותנים לי זה, או, עשיתי את הניסיון שלי, עמדתי בו.

שהדרך תהיה יותר קלה, יותר זורמת, יהיה לי יותר קל. כשכתוב פיתחו לי פתח,

מדובר על פתח מפולש בלב.

מפולש

זה מצד לצד.

מה פירוש?

פיתחו לי פתח.

יש לך תריסים בבית?

טויסים.

אם את מסיתה אותם טיפה, עדיין לא נכנס אור.

אבל אם תפתחי קצת, שיהיה כבר חור מפולש,

אז תיכנס קרן אור של השמש ותאיר את הבית.

כמה שתפתחי יותר, יאיר את כל הסלון, נכון?

אותו דבר.

אם את פותחת פתח אבל לא הגעת למצב שהוא כבר בקע את הלב עד כדי שהאור האלוקי ייכנס פנימה,

אז עדיין לא עשית כלום.

אפילו שעשית כבר משהו, אבל זה עדיין כלום.

צריך להגיע עד שזה יהיה מפולש.

לכן, מי שפותח פתח כחודו של מחט, אפילו דקיק כמו חוד של מחט, אבל מפולש,

קרן אור האלוקים תיכנס פנימה,

ואז הוא יקבל סיעתא דשמיא גדולה ביותר, כמו שהשם מבטיח,

כפתחו של אולם.

ואני יכול להעיד לך שככה זה.

כשאני פתחתי לקדוש-ברוך-הוא פתח כזה,

הוא פתח לי בכל העולם כולו.

להוציא 14 מיליון קלטות ווידאו ולחלק בחינם זה פתח גדול מאוד,

מאוד מאוד גדול.

הבנת?

תתמידי, אל תרפי עד שייכנס האור.

כן, עוד שאלה.

הנה, בבקשה, פה בחורצ'יק צעיר.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לעשות לך שאלה.

אני מניח תפילין לפעמים, לא תמיד.

בוא נגיד, אם יש לי בגרות,

אני אעשה הכול, לקום מוקדם, ולהניח תפילין.

לפעמים הרגשתי כאילו אני מנצל את אלוהים, לא יודע, כפוי טובה. מתי שיהיה לי כלום, אז לא, אני יכול לוקם יותר מאוחר, ואם התעכבתי, אז

אני לא אניח באותו יום.

הבנת אותי?

בטח, הבנתי.

אבל אתה מבין את עצמך?

לא תמיד.

זה הבעיה.

מה הקושי לשים תפילין?

דקות ספורות.

מה הקושי?

אם תאמר שאתה שוכח,

תשים בערב על השולחן ותזכור.

אם צריך, תשים פתק על הדלת, ביציאה.

הנחת תפילין?

תחזור לסין.

מה הבעיה?

אלא מה? אתה לא רואה בזה מספיק חשיבות.

אתה אומר, הנחתי, לא הנחתי. אם עשיתי, עשיתי מצווה. אם לא עשיתי, לא עשיתי עבירה.

ככה אתה מבין.

אם היית מבין שאתה עשית עבירה,

אדם שלא מניח תפילין נקרא קרקפתא דלא מנח תפילה.

זה דבר קשה ביותר.

אחת מהמצוות הקשות,

שאם אדם לא עושה אותן, לדוגמה,

אם אתה הגעת לעולם העליון ואתה חצייך זכויות וחצייך עוונות,

שווה בשווה,

אז כתוב שהקדוש ברוך הוא, בשווה לשווה,

רב חסד, מטה כלפי חסד.

אם אתה פיקס, שווה שווה,

הוא נוטה לחסד, מכליס אותך לגן עדן.

אבל זה בתנאי שאין בצד של העוונות שלא הנחת תפילין.

אבל אם לא הנחת תפילין, אפילו שאתה שווה שווה,

מכריע אותה כף ואתה עורר גיהינום.

תפילין זה אות בינינו לבין השם יתברך.

יש ארבע פרשיות בראש וארבע פרשיות ביד,

שמוזכרת בהן יציאת מצרים, שהקדוש ברוך הוא הוציא אותה ממצרים וגאל אותנו מעבדות לחירות לעולמים.

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרע עליך ויראו ממך.

זאת אומרת,

התפילין,

מי ששם אותם על הראש והוא באמת

מקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא שם את התפילין על ראשו,

ויראו ממך. פוחדים ממך אומות עולם.

אבל זה בתנאי שאתה באמת מכיר במי שאמר, והיה עולם,

ואתה מניח תפילין עם הכרה כזאת.

אבל אם לא,

מצווה כזאת קלה וחשובה מאוד מאוד ויקרת ערך מאוד,

שם קיים אותה בכל יום, אומר הרמב״ם, קיים שמונה מצוות עשה.

ומי שלא עובר עליהן,

למה לא לקיים?

יצר הרע עובד עליך.

פעם כן, פעם לא.

פעם בשבילך, פעם בשבילו.

מה, נהיה לך פרטנר?

אם הוא היה נכנס אתך לגיהנום גם כן אחר כך, בסדר.

אבל הוא לא מתכוון, הוא מתכוון להכניס רק אותך?

אז למה תשמע לו?

ממחר אני מקווה שאתה תשים לב, אה?

מה אתה אומר?

בסדר.

בסדר.

יאללה, בסדר.

אשריך.

כן, עוד שאלה.

כן, בבקשה.

הנה שם למעלה, אישה למעלה.

כבוד הרב, יש לי שתי שאלות.

שאלה ראשונה, אם הכול ידוע מראש, אז איפה זכות הבחירה?

כן.

והשאלה השנייה,

איפה זה כתוב שיש גיהינום, תנורים?

או, שאלה מעשית.

עכשיו ככה,

קודם כול,

את יודעת שיום אחד אחרי 120 שנה את לא תישארי פה?

כן.

אז למה את מתכוונת לאכול הערב?

כי אני רעבה.

אז בינתיים את עושה מה שאפשר, נכון?

כן. את יודעת שאת תביא ילדים לעולם, אחרי 120 שנה גם הם ילכו, נכון?

כן. אז זה גלוי מראש. אז למה את ממשיכה להביא ילדים?

סימן שאפילו שגלוי וידוע אפילו לפנייך, עדיין הבחירה בידייך.

ואת עושה כל זמן שיש לך אפשרות את מה שאת רוצה.

אז מה שגלוי וידוע לא מונע ממך לעשות.

וגם מה שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא לא מונע ממך לעשות.

שהרי ברגע אחד את יכולה לעשות

וברגע אחר את יכולה לסרב.

זה שהוא יודע זה סוג ידיעה שלו, זה לא מפריע לך.

גם אני יודע כמה דברים, אז מה?

אז מעצם זה שאני יודע שיש פה כמה אנשים

שייפטרו בסוף ולא יישארו בחיים, אז אני הרגתי אותם?

אני אמרתי להם מתי למות ואיך למות?

אני יודע, בטוח, שכמה מפה ימותו.

נו,

אז אני קבעתי?

הידיעה שלי מכריחה אותם?

לא.

הקדוש ברוך הוא,

הוא יודע ולא מכריח.

ויש לו כל אדם בחירה בינתיים לעשות מה שהוא רוצה.

הבנת?

כן. דבר שני,

לגבי הגיהנום והתנורים,

אז יש תיאור מדויק של מה שקורה בגיהנום, יש מסכת גיהנום.

למי שיש ספר שומר אמונים,

הוא יוכל לראות שם מסכת גן-עדן ומסכת גיהנום.

את התיאורים והכול קיבלו חכמים, זיכרונם לברכה,

ממשה רבנו, עליו השלום,

ומהנביאים,

ומאליהו זכור לטוב,

וככה זה עובר במסורת.

איש מפי איש, ממתן תורה ועד היום.

אז ככה שאת יכולה להיות רגועה ובטוחה שמה שכתוב יש.

עוד שאלה?

זהו?

הכי טוב גן-עדן.

הכי טוב גן-עדן.

כן, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

האמת היא שארצתך מאוד מאוד נענה, והיא גורמת לנו להתעוררות.

כל אחד שיושב פה עושה לו חשבון נפש

עם השיחה המרתקת וההומור שלך, וכמה שאתה מנסה להתקרב למציאות של יום-יום.

בעצם אנחנו נלחמים יום-יום, כל רגע, אתה יודע.

אנחנו לא יושבים בדלות אמות ולא יושבים באיזה מקום. כל אחד עובד, נוסע,

מתמודד, צריך לעמוד מול הדברים המפתים.

בעצם, הערב אתה בא ומזכיר לנו מלחמת תרבויות.

זה נכון.

מלחמת תרבויות שהתחילה לפני 300-400 שנה, כמו שכבוד הרב יודע,

עם תקופת ההשכלה,

בזמן ספינוזה וכל אלה הפילוסופים שאנחנו מכירים.

ובעצם, כל אחד שיושב פה אמור להתמודד

עם התרבויות האלה. אתה בעצם עלית מדרגה,

ואתה רוצה באמצעים אלקטרוניים לבוא ולתת תשובה לאותם אנשים, בעצם זה מין עיסוק בריפוי.

זה חשוב.

זה חשוב שאתה נותן תשובה לרע ברע.

אבל כמו שכבוד הרוב יודע, אנחנו נצא מפה עם התעוררות, עם חשיבה, כל אחד העושה חשבון נפש שיושב פה.

נרד את המדרגות,

נצא החוצה, ואנחנו נשתף

באותם דברים שכבודו דיבר.

ובעצם אנחנו גם מעוניינים לשמוע מניסיונך איך התגברת. הרי לא כל אחד יכול להיות כמוך, נכון?

יש נהגי אוטובוסים, יש אנשים שיוצאים ממשמרות וכו'.

ואת זה הייתי מעוניין קצת לשמוע ממך,

גם בדברי תורה, אבל אתה התעלית ואתה נותן תשובות מעשיות לעמך,

ואתה מצליח לדבר אל כולנו בכל המדרגות, וזה חשוב מאוד.

הייתי מעוניין שכבוד הרב קצת ינסה אולי לפתח איזה ארגז של כלי עבודה לכולנו,

שכשנצא מהאולם נוכל להשתמש בכלי עבודה אלה לפחות כהתראה, כהתראה,

כחשיבה, לחשוב פעמיים שלוש, שזה ישמש לנו מין ברקסים כאלה, כמו בתעבורה.

תודה, כבוד הרב.

תהיה בריא.

שאלה יפה ומקיפה,

אשתדל לתמצת.

ובכן,

תלוי מה האדם רוצה.

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר בשמונה מילים,

אמר מה זה אדם.

מהו האדם?

תשובה,

מה שהוא רואה ומה שהוא שומע.

זה האדם.

אני יכול להחליט מה אני רוצה לראות ומה אני רוצה לשמוע.

אם אני רוצה להחליט,

אם אני רוצה לראות דברים שבקדושה,

דברים שיש בהם טהרה, אם אני רוצה לראות חכמים ותלמידיהם,

אני יכול.

אם אני רוצה לראות כדורגל, כדורסל,

אני יכול.

אני מחליט לאן להטות את עיניי.

אני יכול גם לברוח מ...

בסביבה שאני לא רוצה לראות.

אם אני לא רוצה לראות פושעים ועבריינים ומסוממים ודברים כאלה, אני לא אלך בסביבה שלהם.

אם אני ארצה, אני אלך.

אני יכול לשמוע מה שאני רוצה ואני יכול לאטום את אוזניי.

אני יכול לשמוע רדיו וטבעי והכול,

ואני יכול לא לשמוע.

אני יכול לשמוע כמו שאתה אומר, דברי תורה,

לבוא לערב כזה במקום ללכת ולראות משהו אחר.

אני מחליט.

איך אני שומר שההחלטה הזאת תישאר קיומית?

אני צריך עוד פעם להחליט.

מה אני צריך להחליט?

מה שווה לי ומה לא,

ולא להתעלם מעצמי,

לא להיות שקרן,

לא לשקר, לא למרוח את האמת,

להתמודד מולה.

לא מתמודדים, כמו שאתה אומר, נשטפים נגררים ונאבדים.

מה ההבדל בין דג חי לדג מת,

וכיצד מזהים בין אותם?

דג ששוחה נגד הזרם חי,

רק אם הזרם מת.

אם אתה נשטף בזרם של החיים ושל התרבויות ושל האנשים ושל החברה,

אתה דג מת.

אתה נטול חשיבה עצמית,

אתה לא בעל כוח לעמוד מול הזרם, אתה לא יכול להגיד את דברך,

אתה משתדל למצב את דעותיך כפי הרוב כדי שאתה תהיה באין, שלא תהיה חריג.

פה זה הטעות.

אדם צריך להיות אני, כי כל אני שונה.

אין אני כללי.

לכל אדם יש ייעוד,

לכל אדם יש מטרה ותכלית.

לכל אדם יש כישורים וכישרונות שונים.

ולכל אחד, תפקיד מן השמים, מה עליו לעשות בחברה?

אם אתה מחליט שאתה רוצה להיות יהודי, ירא שמים, קרוב לאלוקים, שזה הדבר היחידי, הנצחי, המציאותי, הקיים, הבלעדי,

כל השאר הווה וחולף,

לא קיים, חלף עם הרוח.

אין פה שום דבר קיומי, מציאותי, נצחי,

חוץ מהקדוש ברוך הוא.

מכיוון שאני בנשמתי נצחי והוא נצחי,

ואני אגיע אליו ולא לשום מקום אחר,

אם עיני בראשי, חכם עיניו בראשו,

בטיפש איפה?

גם בראשו.

אלא חכם עיניו בראשו של דבר לראות מה יהיה באחריתו.

אם אני יודע שאני בן תמותה ויש לי זמן שאול,

אני לא אבזבז את הזמן שחלילה בסוף אתחרט על אובדנו ולא אוכל לתקן את אשר עיבדתי.

אני אדאג שבכל רגע אני אשיג את זה.

למשל, מה הדבר הדומה? אחד שרוצה ללמוד

תואר ראשון באוניברסיטה.

אם הוא יבזבז סמסטר ועוד ועוד אחד ועוד שניים,

אז כולם יקבלו תואר שני ושלישי,

והוא עדיין יהיה תקוע בראשון.

אם באת בשביל ללמוד ולהוציא תואר,

אז אתה צריך לגמור את זה בזמן ולהשקיע את הזמן. אתה רוצה תואר שני וכן הלאה.

כל דבר שאתה רוצה,

אם אתה שם את המטרה ואתה הולך אליה, אתה תגיע. אם אתה לא מסמן מטרה, לא תגיע לכלום.

אתה צריך גם להחליט. בשעה שאתה תלמד, עד השעות הקטנות של הלילה,

חברים שלך יצאו לבלות,

אבל לך בסוף יהיה תואר ולהם יהיו חובות.

זה ההבדל.

אתה רוצה להגיע למשהו? סמן מטרה ותגיע.

אתה רוצה לבדוק אם זה משתלם או לא משתלם?

דבר פשוט.

אם נותנים לך אפשרות להיות בצריף שבוע ימים בשכירות,

ויש לך אפשרות אחר כך לעבור לווילה שלך בצמיתות,

הצריף

שבוע ימים,

הווילה לעולמים,

ונותנים לך 50,000 דולר שתשקיע,

או בצריף או בווילה.

מה עושה חכם, משקיע בצריף בשכירות

או משקיע בווילה לצמיתות?

איפה החכם משקיע?

בווילה, נכון?

צריף בשכירות, בעוד שבוע הוא עוזב.

כל השקעה תישאר בצריף? לא, לא.

הוא הולך לווילה לצמיתות. אם הוא לא השקיע בבית, היא תישאר ככה.

מה עושה חכם? מה עושה?

לוקח את הכסף ומשקיע אותו במקום שהוא הולך אליו ולא במקום שהוא עוזב אותו.

העולם הזה זה צריף 70 שנה בשכירות זמנית.

עוזבים אותו, הולכים לווילה לצמיתות, לנצח.

יש לך אפשרות להשקיע או פה

או לשם.

מה שתשקיע פה יישאר פה לאחרים, לא לך.

מה שתשקיע מכאן ולהבא, שלך ולך בלבד.

וכן אמרו חכמים,

העולם הזה פרוזדור, העולם הבא טרקלין.

זה רק מעבר, פרוזדור, לא נשארים פה.

יש טרקלין שמגיעים אליו.

התקן עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

חכם מבין זאת,

מבין שכל העולם זה הכנה ליציאה,

ומכין צידה לדרך.

בכל יום אוסף מצוות, מצוות, מצוות, מצוות.

כל רגע שעובר שהוא לא ניצל, הפסד,

שלא יחזור.

מעוות לא יוכל לתקון,

מחסרון לא יוכל להימנות.

כמה בן אדם חי?

חושבים שיש זמן, 70, 80 שנה, 90?

לא.

אדם חי רק רגע אחד.

לדוגמה, אני חי הרגע,

הרגע שעבר,

מת.

הרגע הבא,

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה לי עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

עבר.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה לי עוד רגע,

מה עם הקודם?

מת.

מה בא, עוד לא בא, כמה אני חי, רגע.

ותשמע אנשים, חכה רגע,

חכה רגעיים.

של מי הרגע?

איך אתה מחלק רגעים?

החיים שלך זה רק רגע, רק רגע.

מה זה רגע?

אם אני עושה מצווה ברגע,

הרגע הזה חי לעולם.

אם אני בטל מאותו רגע, הוא מת לעולם.

הוא לא ייזכר ולא ייספר.

עכשיו, צא ותחשוב כמה רגעים אדם מנצל בתוך 24 שעות.

84,000 רגעים יש לך ביממה

שאתה יכול לקנות בהם שכר נצחי לאין-ערוך.

עכשיו, צא ותחשוב, 84,600 רגעים.

עכשיו, צא ותחשוב, אם היית מרוויח כל יום 84,600 דולר,

איזה עשיר אדיר אתה.

כל יום

בבנק 84,600 דולר.

טוב או לא טוב?

אין אפילו על מה לבזבז.

הקב'-הוא נותן לך 84,600 שניות

לעבודתו יתברך,

שכל אחד מהם זה קניין לנצח.

דוגמה,

אדם זקן,

בן 90,

גוסס בימיו האחרונים, הולך לתפילת מנחה בשבת קודש.

שבת קודש.

איך שהוא הולך בדרך, נופל עליו גל אבנים והוא נקבר תחתיו.

יש שאלה עכשיו, האם מפקחים את הגל או לא?

האם מסירים את האבנים בשבת?

האם מחללים שבת בשביל הזקן הגוסס בן 90 או לא?

ההלכה אומרת, כן, ספק נפשות דוחה את השבת.

רגע, בן 90, גוסס.

אחרי כל האבנים האלה, מת.

ואם חי,

כמה יישאר?

רגע אפילו. אם יש ספק של רגע שהוא יחיה,

מחללים את השבת עליו. מה אפשר לעשות ברגע?

אפילו לבנייה אפשר לגמור.

כן, אבל אפשר להגיד, שמע ישראל.

אפשר לקנות עולם הבא ברגע אחד.

יש לך כמות של 84,600. אתה רוצה לבזבז?

תבזבז.

אתה מבזבז את חייך.

אני לא נתעליתי, כמו שאתה אומר, דרגה.

אני משתדל לא רק לנצל את חיי,

אלא בכפלי כפליים לאין שיעור ואין ארוך.

כמה אדם יכול ללמוד ביממה?

24 שעות. אי אפשר יותר, נכון?

אני יותר.

אני יותר.

הנה, שעה אני נמצא פה,

יושבים פה מאות אנשים, שומעים אותי.

זה נכפל בחשבוני,

מספר האנשים השומעים כאן.

עכשיו, כשאני מדבר אתכם,

באינטרנט, בכל העולם שומעים אותי בשידור חי.

אז שומעים עוד אנשים.

יוצאת מזה קלטת. אתה רואה? מצלמים,

מקליטים,

תצא קלטת.

תחולק לרבים,

ישמעו עוד מיליונים יהודים.

אני מכפיל בכפלי כפליים לאין שיעור ואין ארוך כל דקה של חיים.

אתה מבין מה אדם מסוגל בחייו אם הוא מבין למה הוא פה?

ויש אנשים מבסוטים, יש לו חופש.

הוא נח, נח,

נח,

מבסוטים, חופש.

מה חופש?

אתה מת.

אתה מת. אתה הורג את עצמך, הולך הזמן. אתה מת.

אין לך כלום מזה.

המונה דופק.

שעון החול נגמר.

החיים שלך מסתיימים.

אתה יכול להרוויח.

תאסוף.

תאסוף.

רק בן אדם אין לו ערך לחיים, כי הוא לא יודע מה הם שווים.

מתי אדם יודע מה שווים החיים?

כשאומרים לו שהתברר שיש לו מחלה קשה.

פתאום הוא מבין שהזמן נגמר.

פתאום כל רגע חשוב.

פתאום הוא מוכן לכל דבר וכל מעשה שיבקשו ממנו.

פתאום הערך של החיים גדל.

אם תאמר לאדם בשעה האחרונה לחייו כמה אתה מוכן לשלם בשביל להאריך את חייך,

יאמר לך כל מה שאספתי כל ימי חיי.

עוד שעה ייקחו לו את הכל גם בלי שהוא ישתמש בזה.

הוא מוכן.

אתה מוכן את כל מה שאספת כל ימי חייך בשביל שעה?

זאת אומרת שעה שווה את כל מה שעמלת כל ימי חייך.

וכשהיו לך שעות, הרבה.

למה בזבזת אותם בחינם? ישבת על הברזלים ודיברת וליהקת וצחקת ואיבדת את החיים.

אין לאנשים ערך של זמן.

תן להם עכשיו להיכנס לאיזה בנק, תן להם שקיוטה ועת חפירה, תגידו 24 שעות, תאספו כסף.

מה שתוכלו לאסוף מהכספת שלכם.

מישהו ינוח?

יש הפסקת עשר?

ב-12 מישהו יאכל משהו? ישתה?

ב-16 אפשר להגיש לך קרמבו?

מי יעצור?

מי ינוח?

ואחרי 24 שעה יגידו,

אתה באמת משהו?

נוסיף לך עוד 12 שעות.

הוא יתרעם?

הוא יגיד, הגזמתם?

כמה אני יכול לאסוף כסף?

הוא יעבוד, אפילו זקן בן 80. תראה אותו דרופ, אוסף, אוסף.

למה? כסף. מבינים כסף.

חיים יותר מכסף.

למה אתה מאבד אותם כל כך מהר ובזוג?

אז נתתי לך ארגז,

עכשיו תהיה חכם.

אבל אני יודע,

יצררה יבוא,

בטיווי תראה פתאום איזה שיר, איזה משהו, וואו!

עוד רגע, רק להסתכל, עוד דקה, עוד שתיים, עוד חמש, עוד זה, טאק!

לקח לך חמש דקות מפה.

עוד בחדשות, מה אמרו בחדשות? טאק! עוד שבע דקות.

זה עוד יותר, הופ! עוד שמונה דקות. טאק, טאק, טאק, עד שתתרגל,

תשכח צ'יק צ'יק צ'יק, זהו.

פתאום אתה מעפש את הארגז, אין ארגז.

יש, יש ארגז.

ארגז גדול.

מכניסים את הבן אדם לארגז,

וסוגרים.

ואז בא ה-GMC,

השחור.

אתה יודע למה קוראים לו GMC בתימנית?

זה בוא תשכח, GMC.

אה, הבן אדם הולך, זהו, ביי ביי.

החיים זה מתנה למי שיודע לנצל אותם, אבל מה לעשות, אנשים מאבדים את הזמן.

אז מה אני משתדל?

לתת להם מכל כיוון, אתה מבין? לחלק להם וידאו, cd,

אינטרנט, עיתונים, מה שאני יכול, אתה מבין? שייתקלו בזה כל הזמן, כל החיים, איפה שלא ילכו,

ישיגו.

אנחנו מראיינים עכשיו את הבן של בוב דילן.

בוב דילן זה זמר יהודי.

יש לו בן שחזר בתשובה.

אנחנו מראיינים את הבן עכשיו לעיתון החדש שהוצאנו, שופר ניוז.

אז הוא שואל, בוב דילן, את האמרגן שלו, האם הוא מכיר את שופר ניוז, את העיתון הזה, מה זה? הוא אומר לו, מה אתה מדבר?

אני נכנס כל הזמן לאתר של שופר ניוז,

וקורא בפנים.

אתה מבין איפה אנשים מגיעים? לכל העולם זה מגיע.

לא ייאמן כי יסופר.

ולמה הוצאנו את העיתון, אתה יודע?

כיוון שיש אוכלוסייה שלא תרצה ולא תסכים לשמוע קלטות או וידאו, כי הם פוחדים.

זו תשובה, בטח. חזרה בתשובה, עזוב, לא רוצה.

איך נגיע ל-30% מהאוכלוסייה שהם רחוקים ולא יתקרבו?

דרך העיתון, מה שהם רגילים.

שרון, ביבי,

מה אתה רוצה, פוליטיקה? פוליטיקה. אתה רוצה מדע? מדע, מפץ הגדול.

סיפורי צוותא. אתה רוצה? ניתן לך. אין מה? ספורט אתה רוצה?

יש לנו מדור ספורט, קוראים לו מאה שערים.

מאה שערים.

יש לנו מדור על סמים, קל וחומר.

יש כל מיני מדורים.

וככה זה נכנס לתוך הבתים,

יש בזה קצת יהדות,

לאט-לאט הגאווה היהודית

מתרוממת ומתעלה,

ובן-אדם לא יפחד לגעת ביהדות, פה ושם הוא שומע איזה דברי חוכמה,

ולאט-לאט, לאט-לאט אוהבים את העיתון, מתחברים אליו, וזה, נהיים מנויים,

ובעזרת השם לא יפחדו אחר כך לשמוע על יהדות.

אז זה עומד ככה.

יש פרסום לאתר האינטרנט,

נכנסים, היום נכנסים 7,000 איש ביום,

כמות מכובדת,

מכל העולם.

אז אנחנו משתדלים,

משתדלים, והשם יעזור שנצליח.

יותר מזה, אני אגיד לך.

אפילו למקומות נידחים שקשה להגיע,

עשינו מאמץ גדול בשביל להגיע לציבור אפילו, לפארקים,

להגיע לצעירים, להגיע לכל מקום שרק אפשר,

ועשינו את משאית הפלאים.

אתה יודע מה זה משאית הפלאים?

אפשר לראות, דוד, את משאית הפלאים,

תכף תראה כמה אנחנו משתדלים ומנסים להגיע לכל האוכלוסייה היהודית בכל רחבי העולם.

לא יאומן כי יסופר מה אפשר, אם רוצים.

לוקחים את ארגז הכלים ולעבודה יומם ולילה.

כשאני ואתה נלך לישון היום,

בסביבות 12-13,

בארצות-הברית שומעים לפחות חצי מיליון קלטות שלי.

אני ישן

בהקלטות עובדות 24 חודש a day.

אתה מבין?

זו החוכמה,

לנצל את החיים.

הבנת? במקום שהם ינצלו אותך,

תנצל אותם,

תתחבר לזה.

אתה יכול להיות חלק מזה.

כל יהודי יכול להיות חלק מזה.

ועתה הוא כאן הסרט, משאית הטלאים.

כיוון שאנחנו לא יכולים להגיע לכל מקום,

החלטנו, בעזרת השם יתברך, ששופר יהיה גם על גלגלים.

לקחנו משאית,

שש מטר ארגז,

גובה שתיים וחצי,

והפכנו אותה למשאית אפלאית.

יש בפנים את כל הווידאו-CD וטייק.

במשאית הזאת ייסחו ממקום למקום ויחלקו גם חומרים,

טלטות וכו'.

יש מסך אחורי עם הקרן תמימי שמקרין סרטים על המשאית מאחורה,

באיכות DVD. יש מסך עליון על המשאית בגובה שלושה מטר,

שזו קומה שנייה כבר,

והמשאית הזאת תיסע לפארקינג,

תיכנס למושבים וליישובים.

יש לה שופרות שמכריזים ומשמיעים גינגנים בדרכים.

אתה עומד בצומת, נתקע, נותר לתקע.

הוא מפעיל את הסרט, וכולם רואים במכוניות סרט.

מדהים.

משאית הפלאים.

אם אתה עומד ברחובה של עיר ואתה פתאום מפעיל את זה,

אין.

כל מכונית שעברה המתינה מספר דקות.

ממש סיפר לפלאים.

אנחנו מתכוונים, בעזרת השם, בלי נהדר, וזה תלוי גם בכם, להרבות משאיות לכבוד שמאי.

למה שיהיו משאיות לתנובה ולנו לא יהיו משאיות?

הם יחלקו חלב ואנחנו נחלק תורה.

זו אחת מן האפשרויות שאנחנו משתמשים בהן, להגיע גם כן לציבורים כאלה שקשה להגיע אליהם.

אבל אנחנו משתדלים,

ומי שרוצה יכול גם הוא לעשות,

לזכות את הרבים

זה פתוח.

כל מי שרוצה יכול לזכות.

יש לך ארגז כלים?

אני שואל עוד שאלה, כבוד הרב. בבקשה. אני מבין שאתה מזכה את הרבים,

אבל אל תכעס עלי, כי יהודי, יהודי קדוש, אתה הרי יודע שכמות תנועות כאלה היא בארצות-הברית,

כמו שאתה עושה.

האם כבוד הרב חושב

להנציח את זה ברשת שופר שתכלול גני-ילדים,

בתי-ספר, תיכון, בתי-מדרש,

ואינרציה שהם גם אוניברסיטה,

על מנת להנציח לא רק בדור שלך עד המאה ה-20 אלא בדור של ילדים, של נכדים שלנו?

ומי יודע? אולי ממך תצא תנועת חסידות ספרדית? מי יודע?

בוא אני אגיד לך, אדם שרוצה להצליח

צריך להתעסק בדבר אחד.

כתוב, ולא נצחני אלא בעל מלאכה אחת.

אני, יש לי תפקיד לעורר את עם ישראל לשוב בתשובה.

זה התפקיד שאני צריך לעשות,

להקים מוסדות.

יש אחרים שמוכשרים יותר, בנויים לכך יותר.

אני מאוד פדנט

ומאוד לא מתפשר.

כשאני עושה מה שעושה אותו הכי טוב שאפשר,

על הצד הטוב ביותר.

לקחת לטפל בילדים זה עולם ומלואו.

זה צריך מסירות נפש ל-24 שעות.

זה גן-ילדים אפילו.

זה כיתה א',

זה כיתה ב'.

כתוב, ארור עושה מלאכת ה' רמייה.

מדובר על אלה שהם מלמדי דרדקי,

אם הם לא עושים את מלאכתם באמונה אלא רמייה, הקדוש-ברוך-הוא אומר, ארור.

לא פשוט.

אבל יש היום כבר, הכול קיים.

צריך רק להוסיף.

ומה שאני עושה זה מוסיף לקיים.

דוחף.

מי שחוזר בתשובה ממילא הולך למוסדות הקיימים, התורניים.

אז ממילא, זה מה שאני עושה.

אני גם עוזר בעוד כמה אופנים.

לא אני חשבתי על זה, אבל מישהו עוררני לכך.

אתה יודע כמה פרנסה מבני ישראל זוכים לקבל בגין הפעילות שאנחנו עושים?

אתה יודע כמה תפילין נמכרות יותר, אז כמה סופרים מרוויחים?

כמה כותבי מזוזות?

אתה יודע כמה דירות לבעלי תשובה נמכרות באזורים חרדיים?

אתה יודע כמה טליתות?

אתה יודע כמה סידורים וכמה ספרים וחומשים?

אין היום מקצוע שאתה נוגע בו שאין את ההתפתחות הגדולה הזאת בגין החזרה בתשובה. כי אם יש היום מיליון חוזרים בתשובה,

צריך ותחשוב כמה עבודה זה נתן לאנשים,

כמה בדצים גדלו וטפחו על חשבון זה.

וזו פעילות, אתה מבין,

של קומץ אנשים שרוצים לעשות את רצון הבורא.

תאר לך אם זה לא היה. תוריד עכשיו את כל העבודה במגזר החרדי,

שיש היום, צמק בחזרה, חלילה,

את בעלי התשובה,

לא יהיה לאנשים מה לעבוד, מה לעשות?

אתה יודע כמה מפעלים לטליתות נפתחו?

יש לך מושג?

זה חובק עולם היום,

המושגים, מה שקרה, תראה כמה ערוצי רדיו,

תראה כמה וידאו, תראה כמה טייפים, כמה אנשים מעתיקים טייפים

ווידאו ו-CD.

בערוך השם, זכינו להיות מהראשונים שהנחילו את הדברים האלה לכלל הציבור, והרבה הולכים בתלם.

היום יש מצב כזה שיוצאים לטיול ולא לוקחים אוטובוס עם וידאו ורואים הרצאה?

כבר לא נמצא דבר כזה. תראה כמה סופי שבוע,

כמה סמינרים, כמה שיעורים.

כל זה מריבוי של בעלי תשובה.

אבל אני לא צריך לעשות הכול.

אני צריך לדחוף אחת כמה שאני יכול, לעורר, ושאחרים יקטפו את הפירות וימשיכו הלאה, כל אחד באחריותו.

הבנת?

אם הייתי רוצה שתהיה לי חצר,

זו הייתה בעיה,

כי חצר זה לא שם מתאים,

זה קטן,

חצר.

אבל, ברוך השם, אנחנו לא זקוקים, אין לנו לא בית-כנסת משלנו ולא חסידים ולא חסידות ולא שום דבר.

אנחנו הולכים ממקום למקום שעוד יהודי יתעורר.

זה מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות.

כך הורונו ריבותינו וכך אנחנו עושים.

כן,

עוד שאלה למי שיש.

ערב טוב לכבוד הרב.

לפי הבנתי, במסכת ברכות דף ז, עמוד א' רגע מוגדר כאחד חלקי 58,000.

אמונמות של השנייה.

לפי הבנתי, לפי מה שהרב אמר,

זה מוגדר שנייה מקבילה לרקע.

האם זה משהו מוחלט או שזה בהתאם לנושא?

זאת אומרת, במסכת בוואטרה דף י״א מוגדר את הנושא הזה שבורא עולם אומר, אני יודע להבדיל בין רגע לרגע.

האם אתה מגדיר את זה תמיד שנייה או שמה שקרה במסכת ברכות, כמו שאמרתי, עם בלעם,

שבלעם יודע את הרגע שבורא עולם זועם ומגדירים שם את מה שאמרתי קודם.

אני דיברתי לפי השעון הרגיל שלנו, שאנחנו סופרים בו את השניות,

כשישים בדקה.

זה היה החשבון, לא לפי החשבון שמופיע בגמרא.

זו רק הייתה הערה.

רציתי לשאול כמה שאלות. שלוש.

במסכת ברכות דף ס' א' מובא את הסיפור של רבי עקיבא,

ובמסכת תענית כא' מובא את הסיפור של איש גמזו.

יש שאומרים שרבי עקיבא עלה על רבו, לא על רבו המובהק אלא על רבו איש גמזו.

הוא אמר כל דבר, זאת אומרת אין רע מאת השם.

כל מה שבורא עולם זה רק טוב.

יש כאלה, שמעתי שזה רב של ישיבה, הוא רואה את זה הפוך,

שאיש גמזו הוא יותר גדול מרבי עקיבא.

לפי מיטב הבנתי הבנתי שרבי עקיבא יותר, כי הוא לא רואה שום רב בבריאה.

הכול זה רק טוב.

זו שאלה ראשונה.

שאלה שנייה,

הנושא של משה רבנו במסכת מנחות כט, כתוב ומובא הסיפור של משה רבנו עם רבי עקיבא,

שהוא יושב בשורה השמינית.

נשאלת השאלה איך יכול להיות שאדם כמו משה רבנו,

שהוא, איך אומרים, קיבל את התורה, בורא עולם מעיד עליו,

והוא לא מצליח להבין דרשה של רבי עקיבא.

אתה אומר, כמו שאתה אומר, שבן-אדם יש לו את כל היסודות,

את כל ההבנות,

והוא צריך לשמוע, לשבת בשורה השמינית

ולא להבין מה שרבי עקיבא דורש. עד שאמר איזה משהו,

נניח, האם התפילין האלה מאיפה, הוא אומר, תורה מסיני.

ואז משה רבנו, מתיישבה דעתו.

שאלה שלישית,

זה עם הנושא של רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע.

שלוש מקומות בשס מובא שרבן שמעון גמליאל,

נקרא לזה אולי, חלילה, נשמע כמו משפיל את רבי יהושע. הוא מובא במסכת ברכות דף כזכח,

מסכת ברכות דף ל״ו עמוד א'

ומסכת ראש השנה דף כה עמוד א'.

נשאלת השאלה,

במה חוטא רבי יהושע שהוא אומר את דעתו, האם בגלל שהוא אומר את דעתו, או שדנים אותו בגלל שהוא לא מבין את הדעה של הנשיא?

אלה השאלות, כבוד הרב.

ובכן,

רבי עקיבא אמר, כל מדעב דין ונשמיא לטב עביד.

כל מדעביד רחמנא לטב עביד.

ונחום איש גמזו אומר, גם זו לטובה.

יוצא שלפי רבי עקיבא,

כל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא, אפילו נראה לך כרגע רע,

הוא לטובה.

ונחום איש גמזו אומר, גם הרע עצמו טובה.

גם זו לטובה.

לא היוצא ממנו רק,

אלא גם זו לטובה.

זאת אומרת, לפי זה יוצא שנחום איש גמזו אומר יותר.

זאת אומרת, הוא אומר שאין מצב בעצם של רע בעולם.

הכול לטובה.

ולפי דברי רבי עקיבא,

גם מה שנראה בעיניך,

שזה רע, תדע לך שעביד רחמנא לטב.

וזו הבחינה שאמרו לך, שזה נכון משגמזו יותר.

בדבר השני, לגבי משה רבנו, שיושב בשורה השמינית, כתוב שרבי עקיבא זכה לשער החמישים, מה שלא זכה משה רבנו בדורו.

ולכן, כשראה משה רבנו את הקדוש-ברוך-הוא כותר כתרים,

שאל אותו, למה זה לך? אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף,

שידרוש טילי-טילים של הלכות על קוצו של יוֹד.

אמר לו, אם יש לך גדול כזה בדור, למה אתה נותן תורה על-ידי?

מבין משה רבנו שרבי עקיבא, ראוי ממנו לתת את התורה.

ובאמת, מי שנתן לנו את התורה שבעל-פה זה רבי עקיבא ותלמידיו.

וגם, מה שעתיד, תלמיד ותיק לחדש, לכל אחד יש את החלק של הנפש שלו שהוא צריך לחדש בתורה.

מה שהיה בחלקו של רבי עקיבא היה יותר גדול.

משה רבנו קיבל את הדברים מהקדוש-ברוך-הוא בסיני,

ואילו רבי עקיבא הגיע אליהם בכוח עצמו, לא כקבלה מוכן.

ולגבי השאלה השלישית שלך, ההקפדה של רבן גמליאל הייתה בגלל מעמדו,

כבודו ונשיאותו,

ולכן הוא הקפיד על רבי יהושע שאמר דברים כאלה ואחרים במעמדים כאלה ואחרים,

ועל כן גם נדעו בסופו של דבר ולא קיבלו

את הדבר הזה שבעצם הוא התייחס אליו בצורה כזאת.

אבל זה דברים של גדולים, תנאים קדושים,

שאת ההבנה בבחינות של המידות של בין אחד לחברו,

זה לא מסוג הדברים שאנחנו נוכל לנתח כאן,

אבל יש גם עניין של גלגולים,

מי כל אחד היה בגלגול קודם,

וזה גם חשבונות של עבר,

ויש קלטת חדשה שאנחנו מוציאים כרגע בנושא הגלגולים, שהרבאנו לדבר עליהם באחרונה,

ושם אפשר לראות דוגמאות לכך

שכל דבר שאנחנו חושבים שהוא קשה לנו בעצם מסתדר עם החשבון הפנימי העמוק יותר מדורות קודמים.

בעזרת השם, תגיע גם לזה.

תודה. תהיה בריא.

כן,

עוד שאלה?

הנה, פה יש לו שאלה. בבקשה.

הרב,

נראה שהתעייבת,

עשתה לנו אציקלופדיה, וידיאו.

הרב רוצה ללכת לכולל ללמוד.

ככה נראה, אגב, נראו שאלות, לאנשים אין גם מה לשאול.

מה לגבי מפלגת שופר?

יש אפשרות שנראית הרב ברשות הממשלה לבחירות הבאות.

אתה תמחר.

רק אני, כל העם, כל העומן.

אני אגיד לך,

אני לא חושב שהפתרון יכול לבוא דרך ממשלה,

משום שהממשלה היא לשם יתברך,

ואנחנו צריכים רק לתת לו כוח, זה הכול. מה פירוש? תנו עוז לאלוקים.

תנו עוז.

צור יראתך תשעי,

ותשכח כן מחולליך.

אנחנו, אם לא עושים את רצונו להתברך, מתישים את כוחו כביכול.

ככה זה בהנהגה.

אם אנחנו לא עושים דברים זה, אין כוח ללמד סנגוריה עלינו.

ואם אנחנו עושים מצוות,

אז אנחנו בבחינת תנו עוז לאלוקים,

כדי שיסתום את פי המקטרגים ולא יאכלו עלינו.

זה שאתה רואה שאנחנו מונהגים כרגע על-ידי מנהיגים כאלה ואחרים,

שלא מצליחים לקיים אפילו דיברה אחת שלהם,

אתה זוכר את שרון מה אמר?

שלום, ביטחון, אני אביא שלום,

אני אביא ביטחון.

שלום לביטחון, זה מה שיש.

אין כלום.

אבל צריך לדעת דבר אחד,

הישועה לא תבוא מאף אחד, רק מאיתו יתברך.

הוא גוזר,

והוא אמר, ויהי, הוא צבא ויעמוד.

בלתו אין שום דבר.

אני אומר לך, אם אנחנו נעשה רצונו יתברך,

אנחנו נאכל על כל האויבים, אנחנו ננצח בכל המלחמות,

אנחנו נזכה לגאולה,

רק ניתן כוח לאלוקים, בבחינת תנו עוז.

תבין,

עם ישראל נלחם מלחמות

וניצח בכולן. הנה המלחמה האחרונה שלמדנו בפרשות השבוע,

אלף למטה, אלף למטה,

12,000 יוצאים להילחם במאות-אלפים מדיינים ומנצחים,

ולא מת אחד מישראל,

וחוזרים ולוקחים שבויים בעשרות-אלפים, ושלל, וביזה, והכול.

שום דבר לא עומד מולם.

למה?

כי הם הולכים קדושים למלחמה,

אחרי שהם הבינו שהם טעו בבנות מדיין,

ולכן מתו במגפה 24,000,

חזרו בתשובה,

וכשחזרו אפילו עם הרכוש והביזה,

הביאו קורבן,

לא על עבירה חלילה,

על הרהור עבירה.

אז כשהולכים עם מחשבות טהורות כאלה למלחמה,

נוצחים

ניצחון לא טבעי.

תלמיד, יכולים ללכת, להילחם מעטים מול רבים ולחזור בלי חלל אחד.

עצם זה שאתה רואה שלמעלה מ-1,000 יהודים נרצחו בתקופה של שלוש וחצי שנים,

התלמיד שהקדוש ברוך הוא כועס עלינו.

וכשאני אמרתי את זה בהתחלה, עוד בתחילת האינתיפאדה,

שזו גזירה משמיים ולא יהיה שלום עם הפלסטינים,

אז חשבו, כן, אולי יבוא ביבי, אולי יבוא ברק,

אולי יבוא מצנע, אולי מצנח,

אולי שרון, אולי,

אין, כבר עברנו את כולם,

חלאס,

אין,

לא יכול להיות שום דבר, רק אנחנו קובעים במעשינו.

אז יהיו 120 חברי כנסת כאלה או אחרים, משם לא תבוא ישועה. אתה יודע למה?

בדרך כלל כשמגיעים לשררה, מסתאבים.

אתה רואה מפלגת שינוי?

תפסה שינוי.

כל הישרים והצדיקים פתאום פריצים.

להפיל אותו, חייטים, לתפור לו תיק,

אשרדה.

מה הולך פה? ומחכה זה לא נגמר, נראה לאן יגיעו מתפרלות התיק לפריצקי.

סיפורים.

אין נקי.

אתה נכנס למים, נרטב.

מי שנכנס לבורסקי,

איפה שמעבדים עורות, יוצא מסריח.

מי שנכנס לבסם,

יוצא עם ריח, ריח טוב.

תלוי לאן אתה נכנס. נכנסים לבית המדרש,

יוצאים עם ריח של תורה,

נכנסים לכנסת, זה לא בית כנסת.

לא יוצאים עם ריח טוב.

כל שר עם תיק.

אתה מבין?

עוברים לשרון, כבר יש מזוודה.

אבל מה לעשות?

זה לא עתיד.

תאמין לי,

אם בן-אדם הולך לשם, הוא נהיה מוגבל, הוא לא יכול לזוז.

אתה אדם פרטי, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה בכל העולם כולו.

חזרתי מצרפת לפני חודש,

4,000 איש בהרצאה אחת.

אתה שומע?

שבועיים לפני כבר נמכרו כל הכרטיסים.

בלאון, 2,000 איש.

אין.

אבל זה בכל העולם ככה.

ברוך השם, יהודים רוצים לשמוע תורה.

אם אתה פוליטיקאי, אף אחד לא ירצה לשמוע. אה, אתה מזה? אה, אתה מזה? עזב, עזב, אה, זה נגמר. זהו, שרוף.

בשביל מה צריך את זה?

האמנת?

כן.

כבוד הרב, אנחנו פה בנות מדרשה. הגענו היום מירושלים,

מהכותל, ברכה לכל עם ישראל וכל השאר.

יש כאן אתנו צדיקה, קוראים לה לירז, לירז תציבה,

לקחה עליה מסירות נפש.

יש לי פה עגיל שהיא הורידה מהלשון.

היא החליטה שהיא מוכנה אך ורק לשעה, כי מאוד מאוד קשה לה.

כבוד הרב, אם אתה יכול לברך אותה, שתוריד את זה לגמרי.

היא נמצאת כאן אתנו,

נירז בת זיווה. אבל היא הורידה את זה כבר. היא הורידה, היא הורידה. היא מוכנה להוריד את זה לשעה.

מה זה לשעה? שעה ביום, כן.

מה זה לשעה?

ממש לקחה עליה מסירות נפש, אם אפשר. מסירות נפש לשעה? לא רצתה להוריד את זה בכלל.

צריך מסירות נפש לשים את זה. ממש קשה לה, כבוד הרב.

קשה לה מאוד.

מה קשה?

מה?

מה, הלשון לא עובדת בלי פרסים? הנה, היא קניה, רוצה לשאול אותה.

תביאי רגע, נשמע אותה, מה קורה שם. תתחילי, לירד.

היא מתביישת.

וגם אני הייתי מתביישת עם דבר כזה.

טוב,

מה שמה לירז בת? לירז בת זיווה.

זיווה, השם יזכה אותה. לירז, לירז בת זיווה. אמרתי.

כן. לירז בת זיווה,

השם יזכה אותה,

ללכת בדרכי טובים, אמן.

ולא ללכת בדרך של גויים,

ושלא יהיה לה בלשון חוץ מדברי תורה וברכות.

אמן. כבוד הרב, היא רוצה לדבר. הנה היא.

כן.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

יש לה שאלה?

טוב, היא מוכנה לתרום את זה לכתר תורה.

או, יפה מאוד. חזק וברוך.

אשרייך ואשרי חלקך.

כן, עוד שאלה יש. הנה, שם באמצע, היא נזכרה בו עוד משהו.

השאלה שלי היא, הרבה פעמים באמצע התפילה כל התשובות וכל הפתרונות מגיעים, ולהתפלל אני לא מצליחה.

מה עושים עם זה? יצר הרע תמיד בא אלי באמצע תפילת ערבית.

קודם כול זה סימן שהתפילה שלך חשובה, שהוא בא בכבודו ובעצמו להפריע לך.

דבר שני, את צריכה להבין שהוא גנב.

הוא רוצה לגנוב לך ברכות,

ומתוך 19 ברכות, כמה שהוא מצליח, זה רווח נקי שלו.

אבל אל תתפעלי ממנו.

החפץ-חיים פעם סיפר,

יש ילדה שעומדת על דוכן,

מה שנקרא ביידיש בסטה,

יש שם תפוזים,

ובא איזה בריון ומתחיל לחטוף לה תפוזים,

והיא בוכה,

ממררת בבכי.

עומד פיקח בצד, אומר לה, הוא חוטף לך,

אז תחטפי גם את,

מה שאת יכולה, תצילי.

בא יצר הרע, רואה אותך מתפללת,

מתחיל לחטוף לך ברכות, מכניס לך מחשבות, פתרונות, עצות,

העיקר שתשכחי מהתפילה.

מה את צריכה לעשות? ברגע שאת נזכרת, הופ,

ברכה לך ברכה,

לחטוף גם כן, לעצור,

רגע, חושבים ולהתמקד.

את רוצה עצה איך תצליחי יותר?

קחי את הסידור ביד,

שימי את האצבע על המילים ותתכווני עם העין והאצבע ביחד.

לא שהעין תשיג את האצבע,

אלא ביחד.

את מסתכלת על השם אדו,

אדו,

תסתכלי ככה, אדו,

תעבירי את האצבע ותגידי ביחד שפתי,

תעבירי, תפתח,

רופי, ככה, בקצב כזה, עם היד,

ביחד,

אז לא תתיקי את העיניים והמחשבה, כי את כל הזמן רודפת אחרי האצבע, להגיד מה שכתוב,

ובפרט בברכה ראשונה,

שאם לא מתכוונים בברכה ראשונה,

כאילו לא התפללנו בכלל.

אז צריך לפחות בברכה ראשונה לעבור אותה כמו שצריך.

וצריך להבין גם את המילות,

המילים, מה שנקרא,

של התפילה, מה אומרים.

זה אם תצליחי,

כל פעם תתרגלי, עוד ברכה, עוד ברכה, עוד ברכה תחטפי,

יהיה לך שכר גדול מאוד.

זה כמו יהלומים

שאת מצליחה לקחת לו.

אז אל תתייאשי.

את לא יחידה,

יש הרבה כמוך.

אבל בעזרת השם, מתחכמים עליו ומצליחים.

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אמר בשמונה מינים,

אמר מה זה אדם.

מהו האדם?

תשובה, מה שהוא רואה ומה שהוא שומע.

זה האדם.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net