מחשבות בלב איש

- - - לא מוגה! - - - 

כשהקדוש ברוך הוא אומר אסור הוא לא מונע מן האדם לעשות את האסור משום שיש בחירה כל מה שמתכוון האדם לעשות אין בעיה תמחר בטוב וברע אבל תדע התכלית תהיה כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה זאת אומרת רבות מחשבות בלב איש בעצת השם היא תקום

קלטת מספר 375 רבות מחשבות בלב איש

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

רבות מחשבות בלב איש בעצת השם היא תקום.

רבים מבני האדם מתכננים תוכניות,

חושבים מחשבות,

יוזמים מהלכים,

רק דבר אחד שוכחים,

עצת השם היא תקום.

אדם יכול לתכנן,

לארגן,

אבל כדי שזה יצא לפועל צריך שזה יהיה בעצת השם.

איך שואלים את עצת השם?

מי שלומד תורה ומצוותיה ומקיים,

הרי שהוא הולך בעצת השם,

והקדוש ברוך הוא מסייעו בכל דרכיו.

הרבה ניסו לעשות נגד והצליחו,

אבל הם לא שינו כהוא זה בתוכנית

האלוקית

ובתכלית

שכיוון אליה הקדוש ברוך הוא.

כשהקדוש ברוך הוא אומר אסור,

הוא לא מונע מן האדם לעשות את האסור,

משום שיש בחירה.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרעה,

ובחרת בחיים.

יש בחירה,

והקדוש ברוך הוא אומר לאדם,

תבחר בחיים.

בין שתי אפשרויות, מוות וחיים, תבחר בחיים.

מה זה טוב ומה זה רע?

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי, אל תעזובו.

אז הקדוש ברוך הוא נותן את האפשרות ביד האדם,

ויש אנשים שבוחרים ברע,

והם עושים רע,

אבל התכלית היוצאת ממעשיהם

גם היא רצון השם.

לדוגמה,

פרעה רצה בעצם להרוג את כל הילדים של העיוורים כדי שלא ייוולד מושיען של ישראל.

החרטומים שלו,

האצטגנינים שהיו מסתכלים במזלות,

אמרו לו שעתיד להיוולד מושיען של ישראל והוא ילקה במים.

באמת, מושיען של ישראל, משה רבנו,

לקה במים,

במה שהכה את הסלע ולא דיבר אל הסלע.

על עניין המים הוא לקה.

אבל הם הבינו שהוא צריך ללקות במים,

וכיוון שהוא עוד לא נולד,

אז הם החליטו בעצת החרטומים,

שכל בן יילוד הייעורה ישלכו.

וממילא,

אם צריך להיוולד מושיען של ישראל שילכה במים,

אז נהרוג את כל הילדים. ממילא אחד מהם זה הוא,

ואז תופר העצה של הקדוש ברוך הוא שיוולד המושיע.

אבל רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם ייתקעו.

מבין כל אלה שהטביעו אותם המצרים במים,

דווקא משה רבנו, מושיען של ישראל,

ניצול.

ועל ידי מי?

בתיה.

מי היא?

ביתו של פרעה,

שאמר את הגזירה.

ואיפה גדל משה?

בבית של פרעה.

על חשבון האוכל שלו.

ולימד אותו תכסיסי מלכות.

והכין אותו לתפקיד, הרמב״ם ניסה להיות מושיען של ישראל.

אז הוא עשה מעשה רע מאוד,

אבל התכלית שצמחה מהמעשה הייתה בדיוק כמו רצון השם.

אבל מה אשמים אותם ילדים שטבעו בגלל זה?

ומה אשמים הילדים הקטנים ששוקעו בטית

אם הוריהם לא הספיקו ללבון לבנים במתכונת שרצה פרעה?

כל אב שלא סיים את מלאכתו,

היה חסר לו בקיר שהוא בנה,

לקחו את הילד שלו והשלימו אותו במקום לבנים.

מה הילד הזה חטא?

מה הילד ששוקע בתוך המים חטא?

מוטבע?

פרעה חשב שהוא עושה רע? לא, הוא סגר מעגל.

אותם ילדים כתוב בספרים הקדושים,

הם היו גלגול של החוטאים מדור המבול ומדור הפלגה.

בדור המבול השחיתו את זרעם,

ולכן היו ראויים ללכוד במים,

על עניין מים.

אז הם באו בגלגול והם לקו.

ומה אלה ששוקעו בטית?

אלה היו בדור הפלגה.

מה היה איתם?

הם אמרו, נלבנה לבנים

ונעשה מגדל

בראשו בשמיים.

והם בנו את מגדל בבל למרוד בקדוש ברוך הוא.

כיוון שהם חטאו בלבנים, שוקעו בלבנים.

אז פרעה גם סגר מעגל לפי החשבון של הקדוש ברוך הוא, וגם גידל את משה רבנו.

ולא רק זה, אלא בזכות פרעה למדו ישראל את האמונה באלוקים.

מדוע?

כי ברוב טיפשותו,

קרי חוכמתו בגרשיים,

הוא מרד בקדוש ברוך הוא,

והוא לא שמע למשה.

משה אמר לו, שלח את עמי ויעבדוני.

והוא אמר, לא.

אז הוא קיבל מכה ראשונה,

דם.

שבוע ימים דם בכל מצרים.

ואחרי זה הוא חוזר לסורו,

מבקש שתפסיק המכה, משה מפסיק, והוא חוזר לסורו.

אז משה אומר לו, תרצה עוד מכה, חמוד עליה.

אז הוא אומר לו, בבקשה,

אז הוא נותן לו צפרדע.

אז הוא מכה את הצפרדע,

ויוצאים ממנה צפרדעים הרבה.

נותנים מכות לצפרדעים, ומתחלקים כמו שלשול,

ומתרבים.

אחרי שבוע, מרוב גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, שהוא כבר לא יכול לשמוע,

אז הוא אומר, די.

מפסיקה המכה,

חוזר לעיקשותו.

אומר לו, משה, עוד מכה, חמודי?

עוד מכה.

הוא חושב שלא תהיה עוד אחת,

אבל מכה שלישית, קינים.

ופרעה המלך כל היום מתגרד,

כל היום מתגרד, לא רק הוא,

כל מצרים.

מי לא מתגרד?

ישראל.

אתה רוצה מברשת לגרד?

מברשת מברזל?

אתה רוצה?

נותנים, כולם מגרדים, כל המצרים.

הישראלים יוצאים החוצה, יושבים וצוחקים.

פרעה חכם גדול, שולט בכל העולם.

אתה רוצה עוד מכה חמודי?

לא מספיק.

וככה הוא מקבל עשר מכות.

אומר הקדוש ברוך הוא,

למען תספר באוזני בנך ובן בנך,

את אשר התעללתי במצרים.

מה יהיה לנו לספר בהגדה של פסח?

למען תספר באוזני בנך ובן בנך,

את אשר התעללתי במצרים.

נו, אז פרעה חשב שהוא ימרוד בקדוש ברוך הוא, והוא לימד אמונה לכל ישראל.

לא רק זה, עד היום אנחנו מתפרנסים מפרעה.

כי אפשר להראות

מה קורה כשלא הולכים בעצת השם?

וכן הלאה בהיסטוריה כל הזמן.

המן חשב שהוא חכם, הוא ימכור את היהודים,

והאחשוורוש יחתום לו בטבעת, והוא ימחק אותם מן העולם.

נו,

ובסוף תלו את המן ואת בניו.

יש לנו אוזני המן עם פרק.

למה? כנגד הלכלוך שהיה לו באוזן.

והמאנצ'יק הזה עשה לנו חג.

חג יפה, חג פורים.

הוא התכוון לרעה, והקדוש ברוך הוא חשב טובה.

בלעם בא לקלל את עם ישראל ויצא מברך,

ונהיה לנו פרשה שלמה ממנו.

כל מה שמתכוון האדם לעשות,

אין בעיה, תבחר בטוב וברע, אבל תדע.

התכלית תהיה כפי שהקדוש ברוך הוא רוצה.

זאת אומרת,

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

למה צריך להגיד עצת השם היא תקום?

אפשר לומר עצת השם תקום.

למה היא? מדברים עליה.

היא זה ראשי תיבות

אם ירצה השם.

אם ירצה השם, בעזרת השם, אם ירצה השם.

אנחנו מוגבלים,

היום כאן, מחר לא כאן.

אנחנו לא קובעים שום דבר, אנחנו מתכננים תוכניות.

היום תכננו הרבה תוכניות, חשבנו בבוקר שיהיה כך וכך וכך.

לא תפסנו את כולם, לא חזרו אלינו כולם, כמה צ'קים קפצו,

כמה בעיות.

חשקקים קצת בדרך,

חשבנו שנגיע מהר, נהיה שורה ראשונה, בסוף אנחנו יושבים על הרצפה.

רבות מחשבות בלב איש,

מעצת השם היא תקום.

קצת קצת ניגע בסוד,

בשביל שתבינו שלא מה שקוראים בתורה זהו. ואם יש לנו קושייה,

פששש, אנחנו חזקים חזקים.

בתורה יש כמה דרכים ללמוד.

ראשי תיבות, פרדס, פשט,

רמז, דרש, סוד.

פרדס.

בדרך כלל אנשים קוראים את הפשט,

מה כתוב בפסוקים, ומפרשים על הפסוקים לפי הפשט.

אבל יש רמז,

יש דרש,

ויש סוד.

בחלק של הסוד יש דבר שנקרא גלגולים.

ואני נוגע כרגע בדבר הזה.

אדם הראשון חטא.

נאסר עליו לאכול מעץ הדעת.

והוא אכל.

לכאורה הוא לא היה אשם.

חווה אשתו,

נתפתתה על ידי הנחש,

שאמר לה, וייתם כאלוקים יודעי טוב ורע,

ורעתת העץ נחמד למראה וטוב למאכל

ותאווה לעיניים.

וזה גרם שנגזרה מיתה על העולם שכל בני האדם ימותו, כל בניו של אדם הראשון ימותו.

זה התיקון לקלקול.

כיוון שאדם שחוטא הוא פוגם גם בגופו וגם בנשמתו,

כי אדם מורכב מגוף ונשמה,

אז כדי לתקן את מה שעיוות

צריך להפריד את הגוף מן הנשמה,

ועל-ידי ההיפרדות הזאת שניהם יעברו את התיקון.

לדוגמה,

נשמה שלא חזרה בתשובה,

אז רושם החטא או החטאים או העוונות

או המרדים, שזה דרגות בחטאים,

נשארים דבוקים בו.

כמו אדם שיש לו כתם, כל זמן שלא הסיר אותו הוא דבוק בו.

מה עושה המיתה?

הגוף

נכנס לעפר, מעפר באת ואל עפר תשו,

הגוף מתפורר לעפר,

רושם החטא שיש בגוף נמוג,

הנשמה עולה למעלה,

והנשמה צריכה להזדכך בייסורים ולהיטהר מהעוונות שרשומים בה.

לאחר מכן, כשהנשמה נזדככה, היא עולה למקומה, ראוי לה, בגן-עדן, על-פי מעשיה הטובים, אם יש,

והיא שוהה שם עד זמן שתהיה תחיית המתים.

הגוף שהתפורר מתקבץ,

ונבנה מחדש,

הנשמה יורדת ונכנסת בגוף,

ואז הוא יקום בדרגה של אדם הראשון לפני החטא.

נקי וזך.

אז המיתה מטרתה תיקון לקלקול.

לכן אמר הקב' ברוך הוא לאדם הראשון,

ביום אכולך ממנו מות תמות,

תדע, לא תהיה לך עצה אחרת.

אם תאכל ממנו,

תצטרך למות,

בשביל לתקן

ולחזור למצב לפני החטא.

שלושה שותפים באדם,

האבא והאימא והקב' ברוך הוא.

כל אחד נותן את חלקו.

כתוב, וייצר ה' אלוקים את האדם

עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הגוף עשוי מעפר,

ובתוכו יש נשמת חיים.

מי שנופח,

מתוכו נופח.

הקב' ברוך הוא נפח בו נשמת חיים.

יש בנו חלק אלוקה ממעל, חלק נצחי, רוחני, נשמה.

איפה זה נמצא? בתוך העפר.

מי הביא את העפר הזה?

שני שותפים, האבא והאימא.

הם

הביאו בשר, עצמות וגידים.

בתוכם הקב' ברוך הוא נטע את הנשמה.

שותפים.

יום אחד מחליט הקב' ברוך הוא לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח, יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידם.

ואם תגיד לו, גם אותך ייקח.

זאת אומרת,

נתן נשמה, לקח נשמה. ההורים הביאו גופה, קחו את הגופה.

נשאלת השאלה מי זה האדם, הנשמה או הגופה?

אדם זה לא גופה.

גופה זה דומם.

דומם זה מת.

מת זה לא חי.

כשיש נשמה, אדם חי, אין נשמה, אדם מת.

מה מחיה אותו?

הנשמה.

אדם מת, יש לו עיניים.

נפקח לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה, הוא ראה.

יצאה, הוא לא רואה.

אז מי ראה?

נשמה.

אדם מת, יש לו אוזניים.

צוחקים לו באוזן, לא שומע.

דקה לפני, הוא שמע.

הייתה נשמה. יצאה נשמה, לא שומע.

אז מי שמע?

הנשמה, לא האוזניים.

האדם זה נשמה. ששומעת, רואה, מבינה, יודעת. כשאני אומר, אני ראיתי אותך, מי זה אני? נשמה.

גוף דומם.

אז אני, נשמה, נשמה לא מתה.

נשמה היא נצחית.

נשמה היא חלק כלא כממען.

לכן, כשאני אצא מן הגוף,

אני רק נפטר,

לא מת.

לפנינו גופת המת,

ונאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

מה ההבדל? הגוף מת.

למה הוא מת? דומם.

גם עכשיו הוא דומם.

אני מרגיש את זה בגלל שיש לי נשמה.

אם היא תצא, היא תנועה עם פטיש חמש קילו, אני לא ארגיש.

זאת אומרת, זה מת גם עכשיו.

כמו שהבגד הזה מת,

וכשאני נותן מכה, הבגד לא מרגיש.

אותו דבר היד לא מרגישה.

מי שמרגיש זה הנשמה.

יוצאת הנשמה, לא מרגיש.

זאת אומרת, אני,

הנשמה, חי.

הגוף מת.

לכן אומרים לעילוי נשמת הנפטר.

הנשמה הולכת עם נפטר.

מה זה נפטר?

לשון עזיבה.

פלוני עבד בבנק לאומי.

פיטרו אותו, עבר לבנק דיסקונט. הוא לא מת.

הוא רק נפטר מהבנק הזה, הלך לבנק ההוא.

נפטר זה עזר.

נשמת הנפטר זה הנשמה שעזבה את הגופה.

לכן אומרים קדיש לעילוי נשמת.

עוזרים לנשמה לעלות עם זכויות נוספות שעושים למענה.

פשוט תומכים אותה בעוד זכויות.

אז האדם הראשון חטא.

היו לו שני בנים.

אחד קראו לו קין,

והשני אבן.

קין רצח את אבן.

על מה?

מה קרה?

היה ביניהם ויכוח.

מה הוויכוח?

קין נולד עם תאומה אחת.

הבל נולד עם שתי תאומות.

שני גברים עם שלוש נשים.

קין אומר, אני הבכור.

בכור מקבל פי שתיים.

אז אני, מגיעה לי תאומה אחת שלך.

הבל אומר לו, לא.

למה?

אתה אומר שבכורה קובעת,

ואני אומר לך שאיכות קובעת.

מחלוקת מה קובע.

מה חשוב בעיני השם?

בכורה, ייחוס או איכות.

למה?

משום שקין הקריב קורבן.

והבל נתקנה בו, גם הקריב קורבן.

אבל קין הביא מפרי האדמה,

מהפסולת שבאדמה.

הביא פשתן.

ואילו הבל הביא מבכורות צאנו וחלביהן.

מהמשובח.

והקדוש ברוך הוא שעה לקורבן של הבל, לא של קין.

קין התרגז

ואמר להבל,

אני רואה שמעשיו של הקדוש ברוך הוא משובחים וחשובים,

אבל אין צדק בעולם.

לית דין ולית דיין ולית עולם מוכרן.

אין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים.

הבל אומר לו, לא.

גם אני רואה שיש מעשיו של הקדוש ברוך הוא טובים ומשובחים,

אבל יש דין ויש דיין

ויש עולם מוכרן, יש עולם הבא.

והקדוש ברוך הוא משלם שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ותלמד ממני.

עובדה שלך הוא לא שעה, בלי הוא שעה.

נהיה ויכוח,

קם קין והרג את אחיו, הבל.

כתוב בתורה שהקדוש ברוך הוא אומר לקין,

קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה.

דמי, לא דם, דמי.

דמו ודם זרעיותיו עד סוף הדורות.

כולם צועקים אליי מן האדמה.

נגמר הסיפור.

הקדוש ברוך הוא רוצה לתקן את קין,

נותן לו אפשרות לתקן את עצמו,

וקין צריך להתגלגל עכשיו

בשלושה אנשים.

שבעתיים יוקם קין.

יוקם,

תקומה תהיה לקין,

ראשי תיבות יוקם, יתרו,

כורח, מצרי.

הוא יתגלגל

במצרי,

שהכת העברי במצרים,

והוא התגלגל ביתרו חותן משה,

והוא התגלגל בכורח שחלק על משה.

מה היה הסיפור עם המצרי?

משה יוצא להסתכל ולראות באחיו ובסבלות העם.

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

מי זה המצרי?

קין.

מי זה משה?

גלגול הבל.

הבל מתגלגל במשה.

נפגשים עוד פעם קין והבל.

קין במצרי,

הבל במשה.

והוא רואה איש מצרי מכה איש מאחיו, מאחיו, אחיו.

אחיו קין.

על מה הוא מכה את העברי?

הייתה אישה אחת שפרסם אותה, כתוב בכל התורה, מאברהם אבינו

עד בנות מדין ועצת בלעם

לא הייתה אישה אחת שסרחה או סטתה.

הייתה אחת שפרסם אותה, כתוב, קראו לה שלומית בת דברי.

ולמה נקראה שלומית בת דברי?

כי היא הייתה פטפטונית.

שלומית.

הייתה אומרת לכולם שלום.

מה שלומך?

מה שלומכם?

שלום.

ביי.

היי.

צאו.

כל השלומות, הייתה אומרת.

סלאם עליכום.

והיא הייתה דברי.

דברנית, מדברת, מדברת, מדברת, מדברת. וחכמים אמרו,

לא ירבה שיחה עם האישה.

באשתו נאמר, כל וחומר באשת חברו.

תחילת עוון בפשע, מתחיל בדיבור.

שלום.

מה שלומך?

מה שלומך?

מה שלומנו?

מה? וככה זה ממשיך.

עד שאמרו חכמים אפילו לא ידבר עם אשתו או ביתו בשוק.

למה הרואה לא יודע שזה אשתו או ביתו?

שמא יחשדו?

כל כך שומרת התורה, שאדם לא יגיע למצב

שחלילה יתחרט עליו.

זאת אומרת,

שלומית בדברי זאת דיברה, דיברה, דיברה. המצרי ראה מה יש פה,

ויום אחד כשהבעל הלך, הוא נכנס, יצא, הבעל חזר, הבין מה קרה,

ואז היה ויכוח ביניהם בשטח, מה שנקרא, והמצרי עוד היכה אותו, את העברי.

מי זה המצרי?

קין.

על מה הוא חטא עכשיו?

על אשת איש.

עוד פעם, על אישה.

כמו שהוא התווכח עם הבל על הטוב.

עוד פעם,

נכשל בעניין הזה. מה עשה משה שהוא גלגול הבל?

היכה אותו בשם המפורש והרגו וטמן אותו בחול.

מה עשה קין להבל? הרג אותו, טמן אותו בחול.

מה עשה הבל עכשיו לקין? הרג אותו, טמן אותו בחול.

ויתמנהו בחול.

סגירת מעגל קטן.

כיוון שהוא הרגו בשם המפורש,

שזה שם קדוש,

יצאה הרוח של קין והלכה ליתרו שהוא היה נפש של קין.

בזכות זה יתרו חוזר בתשובה.

היה כומר לעבודה זרה.

בגלל המעשה שמשה הורג את המצרי,

פרעה מוציא גזר דין מוות נגד משה,

ומשה נאלץ לברוח ממצרים, לאן הוא בורח? ליתרו, מדיין.

מגיע למדיין, הוא רואה את בנות יתרו על הבאר, והרועים

לא נותנים להם לשאוב.

הוא מציל אותם מיד הרועים, נכנסות הביתה, מספרות לאבא יתרו, אומרות לו,

איש מצרי הצילנו מיד הרועים.

איש מצרי? איש עברי.

לא, המצרי הציל אותם. למה? אם הוא לא היה מכה את המצרי,

הוא לא היה בורח לכאן ולא היה מציל אותם, אז המצרי הציל אותם.

הוא מכניס את משה לבפנים, מאכיל אותו לחם ומשקה אותו,

מן הון להון נותן לו את ביתו ציפורה לאישה.

מי זה יתרו?

קין.

מה הוא נותן לו? את הבת שלו. מי?

התאומה של הבל שהם רבו עליה.

נחזיר לו.

נחזיר לו.

מה אמר יתרו?

אמר למשה, אני חותנך יתרו.

מה זה ראשי תיבות אני חותנך יתרו?

ראשי תיבות אחי, אתה אחי,

מגלגול קודם.

מה אמר יתרו שהיה קין?

אמר, לית דין ולית דיין

בלת עולם אוחרן. אין דין.

אין דין, הוא אמר.

מה אמר יתרו?

יש דין.

מתי?

כשהוא ראה שעם ישראל יצא ממצרים וניצל,

ראה מלחמת עמלק ויציאת מצרים,

אמר, עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים.

עתה ידעתי.

קודם לא ידעתי.

כשהייתי קין, לא ידעתי.

אבל עתה ידעתי כי גדול השם. אז הוא אמר, יש דין.

כי בדבר אשר זדו עליהם,

הם זדו המצרים להטביע את הילדים ביאור.

מה החזיר להם הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה?

שהטביע את פרעה, סוסו, רכבו ופרשיו בים.

אז הוא ראה שיש מנהיג לבריאה שמשלם עונש

לרשעים כרשעתם. הוא אמר, אין עונש לרשעים כרשעתם.

הוא ראה כי בדיוק בדבר אשר זדו הם לקו.

אז מה הוא הבין?

יש דין.

ויש דיין עכשיו, הוא אומר. קודם הוא אמר, אין דיין.

מי אמר למשה, פרשת דיינים, ואתה תחזה מכל העם אנשחי נראה אלוקים?

יתרו.

ועל שמו נקראה הפרשה, פרשת יתרו.

אז הוא תיקן.

החזיר לו את האחות, התאומה,

אמר, יש דין ויש דיין. ומה עם עולם אחרן?

יש עולם אחרן או אין?

זה אנחנו מגיעים כבר לקורח.

קורח היה גלגול נשמתו של קיים.

כי בכל אדם יש נפש, רוח, נשמה.

נשמה, קורח היה פיקח,

היה בעל רוח הקודש, היה עשיר גדול, עשיר כקורח,

אומרים.

מניין הייתה עשירותו של קורח?

כשיוסף שלט בכל מצרים ובכל העולם כולו והיה משביר לכול,

הוא עשה שלוש מטמוניות מכל הכסף של העולם שקנו אוכל במצרים.

את אחד האוצרות האלה מצא קורח.

היה לו 300 חמורים לבנים, לובים,

שהיו מלאים בשקיהם מפתחות בתי הגנזים במצרים.

כורח עשיר אדיר.

פתאום הוא חולק על משה רבנו.

חולק.

משה היה מלך,

אחיו היה כהן גדול, אהרן הכהן.

הבנים שלו סגני כהונה,

כורח שותק.

פתאום יש מינוי חדש.

משה ממנה את אליצפן בן עוזיאל להיות נשיא.

פתאום

קם קורח ואומר, אני קודם.

אני הבן שנצהר.

אני קודם בבכורה.

חוזר עוד פעם לתקליט הישן,

בכור קודם.

אומר לו משה שהוא הבל, לא.

איכות קודמת.

כשהרי הקדוש ברוך הוא בחר את אליצפן, לא אני מיניתי אותו.

לא מסכים קורח.

יוצא למלחמה נגד משה,

אוסף לו 250 ראשי סנהדרות,

מתלוצץ על משה במחנה.

משה בלית ברירה אומר,

אתם רוצים להתמודד?

אין בעיה. כל אחד יביא מחטה

ונראה את של מי יקבל הקדוש ברוך הוא.

מי שיבחר השם הוא הקדוש.

כולם נכנסים לזה.

אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא,

אל תפן אל מנחתם.

כמו שלא פנית למנחתו של קין בהתחלה כשהוא קריב קורבן,

גם עכשיו אני מבקש אל תפן אל מנחתם.

קורח מפסיד,

האדמה פותחת את פיה, פוצה האדמה את פיה, וקורח וכל עדתו נבלעים בתוך האדמה.

זה מזכיר לכם משהו?

זה מה שהיה עם הבל,

שהאדמה לקחה את הבל ואת דם זרעיותיו.

כתוב שקורח

ועדתו צועקים מהגיהינום משה אמת ותורתו אמת והן בדין.

זאת אומרת, קורח, שהוא קין,

נופל בתוך האדמה,

והוא וזרעו אחריו צועקים מן האדמה משה אמת ותורתו אמת.

זאת אומרת, הם אומרים,

יש עולם הבא,

נסגר מעגל.

במקרה של קורח גם הייתה מעורבת אישה.

אצל המצרי שלומית בת דברי, שקין נכשל,

אצל יתרו הוא מחזיר לו את התאומה,

ופה בעצת אשתו נופל לגיהינום,

קורח, כי אשתו אומרת לו,

מה אתה יושב בטלן?

הוא מחלק תפקידים,

ואתה יושב כאן.

והיא דחפה אותו לתוך המחלוקת,

והוא נפל פנימה.

זה סיפור אחד

שנסגר מעגל.

למה מת

הבל?

הבל לא עשה שום עוון.

למה הוא מת? למה הוא נרצח?

אלא אומר הארי הקדוש,

הבל הציץ בשכינה.

לא היה ראוי להסתכל בשכינה, והוא הסתכל,

לכן הוא היה חייב מיתה.

מי זה הבל?

משה.

כשנגלה אליו השם בסנה,

והייתה שכינה בסנה,

הסתיר משה את פניו.

לא רצה לראות. למה?

הוא יודע שהוא גלגול של הבל שהציץ בשכינה ומת. הפעם הוא תיקן.

מה הוא זכה?

שקרן עור פניו

בשכר זאת,

והיה צריך להתגלות לישראל עם מסווה מרוב האור שהיה עליו.

הכול נסגר פיקס.

בפרשה הקודמת

אנחנו קוראים אל-פנחס.

עוד מעשה.

תשמעו,

זה מתחיל אצל שכם בן-חמור.

שכם בן-חמור חושק בדינה ביתו של יעקב אבינו.

הוא חוטף אותה ולוקח אותה אליו, לשכם.

שמעון ולוי אחים

כועסים מאוד על מעשה הנבלה הזה והם מוצאים תחבולה.

מה לעשות?

הם אומרים לשכם בן-חמור, שהיה אדם חשוב בדורו,

אתה לא יכול לקחת את בת יעקב אם אתה לא תעשה ברית מילה.

אם אתה רוצה את הבנות שלנו,

אתם צריכים כולכם למול.

ואז יהיה אפשר,

שכם אוסף את כל השכמים ונותן דרשה.

כמה חשוב לעשות ברית מילה,

ואיך אפשר אחר כך להתחתן עם בנות יעקב.

שכנע את השכמים,

כולם עושים ברית מילה, מקטן ועד גדול.

שלושה ימים, בהיותם כואבים,

שוכבים מוטלים בתוך האוהל,

שמעון ולוי לוקחים חרב,

נכנסים לכל האוהלים והורגים את כולם.

כמה מתים?

24,000 שכמים.

וגם שכם והאביב מתים.

במה? בחרב.

למה הם עשו זאת?

כי יש דין של בן-נוח.

דין בן-נוח, יש להם שבע מצוות.

שבע מצוות בני-נוח, אחד מהם, הם צריכים להעמיד דיינים.

ואם הם עושים מעשים שהם לא כדין,

והם שותקים ולא מוכיחים,

זאת אומרת, אין דיין שיעשה דין אמת,

כולם חייבים מיתה.

אז הם הרגו אותם על פי הדין.

שכם בן חמור רצה להתחתן עם דינה,

וזה מה שקרה.

דינה לא רוצה לצאת מהאוהל.

היא אומרת לשמעון, אם אתה רוצה שאני אצא מהאוהל, בתנאי שתתחתן אתי.

שמעון מסכים, מתחתן עם דינה,

ואחרי שהם מתחתנים הם מולידים את שאול בן הכנענית.

שאול בן הכנענית

הוא מי שנקרא גם זמרי בן סלו,

והוא גם מי שנקרא שלומיאל בן צורי שדי. כמה שמות יש לו,

המדרש מבאר.

אבל שאול בן הכנענית

הוא זמרי בן סלו.

זמרי בן סלו,

דינה מתגלגלת

בקוזבי בצור.

שכם בן חמור ודינה מתגלגלים,

הוא בזמרי בן סלו והיא קוזבי בצור.

מי זאת קוזבי בצור?

ביתו של בלק מלך מואב.

בלק מלך מואב,

כדי לחטיא את ישראל מעצת בלעם,

מפקיר את ביתו כדי לחטיא את משה רבנו או את אהרן הכהן.

שמעון,

זמרי בן סלו, נשיא השבט השמעוני, זמרי בן סלו, נשיא השבט השמעוני,

מתבקש על-ידי

אנשי שמעון

להגן עליהם מפני המגפה שמתים בה 24,000 איש.

למה מתים 24,000 איש?

כי הם חטאו בבנות מדיין בעצת בלעם.

מה עשו המדיינים?

בלעם אמר לבלק, שפחד מישראל,

אמר לו, אלוקיהם של אלה שונאי זימה.

אתה רוצה לחטיא אותם, להכשיל אותם?

עמדות מדיין.

היו שמים זקנה בפתח האוהל

וצעירה בפנים.

היו בני ישראל מחפשים פשתן לבגדים,

באים ואומרים, כן, יש לך פשתן? אומרת, כן. כמה עולה?

אומרת לו, מחיר גבוה.

נכנס לבפנים להסתכל, רואה בחורה צעירה

כמה עולה. אומרת לו, מחיר זול.

אה,

בחוץ עולה יקר, בפנים עולה בזול.

וככה לאט-לאט הוא רואה שכדאי יותר לדבר עם הצעירה, כי המחירים יותר זולים. בכל אוהל זה ככה.

וככה מושכים אותם לאוהל

ומתחילים לדבר עד שמגיעים למה שלא צריך וחוטאים.

חוטאים.

בגלל זה הייתה מגפה בישראל, ומתו 24,000,

אבל כולם מבני שמעון.

למה בני שמעון?

ה-24,000 האלה, מי הם היו?

הם היו גלגול של ה-24,000 שכמים.

כיוון שהשכמים עשו ברית מילה,

והקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שום ברייה,

אפילו שהם לא התכוונו לשם שמיים, אלא לשם נישואים,

אז הם התגלגלו עוד פעם.

אבל כיוון שהם עוד לא תיקנו את מעשי כנען שהיו פרוצים,

לכן שבט שבעון, שהיה אחרון במחנהו,

והוא היה מאסף למחנות,

וכיוון שעם ישראל היו מוקפים שבעה ענני כבוד,

שהיו חופים עליהם ומגינים,

בתוך ענני כבוד שעם ישראל הלכו היו רק בני ישראל,

חוץ לעננים היו ערב רב שלא יכלו להיכנס.

וכיוון שהיה חיכוך בין המחנה האחרון לבין אלה שבחוץ,

בין הערב רב

לבני שמעון, התחתנו הערב רב עם בנות שמעון,

ומהם יצאו הבנים המקולקלים האלה, שהם הערב רב שחטאו בבנות מדיין,

והם שמתו במגפה.

אז הם לא תיקנו את מה שהם קלקלו גם בפעם הקודמת.

המצב הגיע למצב כזה שלפני המגפה,

בתחילה זו הייתה בושה שאין כדוגמתה, כי לא היה חטא כזה בישראל.

כולם היו שמורים.

וכיוון שפרצו גדר,

התחילו להיכנס לאוהל זוגות-זוגות,

שני גברים, ולא התביישו אחד מן השני כבר.

הייתה מגפה, באו לזמרי בן סלו, אמרו, תראה מה זה,

כולם מתים אצלנו, תעצור את זה.

זמרי בן סלו

רואה את כוזבי בצור,

כוזבי בצור,

אמרנו, ביתו של בלק מלך מואבה.

הוא בא אליה ואומר לה,

אני אהיה איתך עכשיו. היא אמרה לה, לא,

אני בת מלך, או משה או אהרון.

אמר לה, אני קודם להם,

הם משבט לוי.

שבט לוי זה שבט שלישי,

יש ראובן, שמעון לוי. אני שמעון, אני בוכר יותר.

את צריכה להיענות לי.

תפס אותה בבלוריתה,

הביא אותה לפני משה רבנו ושאל אותו,

זו מותרת לי או לא?

אמר לו, לא,

אסורה, עבודה זרה ועובדיה.

אמר לו, אז מי התיר לך את בת יתרו המדיינית?

נתרשלו ידיו של משה רבנו ונעלם.

נשתכחה ממנו הלכה.

למה נשתכחה ממנו הלכה?

אם משה רבנו

היה הורג

את זמרי,

כי ההלכה אומרת, הבועל ארמית, קנאים פוגעים בו,

זאת ההלכה,

הבועל ארמית,

קנאים פוגעים בו,

אם הוא היה הורג את זמרי בן סלול, לא הייתה לו תקנה לעולם, כיוון שמשה רבנו היה מידת הנצח וכל מעשיו קיימים לעולם,

וזו אחת מהסיבות שהוא לא נכנס לארץ,

שאם היה בונה את בית המקדש לא היה חרב לעולם.

ואז הקדוש ברוך הוא, כשישראל היו חוטאים,

לא יכול להוציא את כעסו וזעמו על העצים והאבנים של בית המקדש ולהחריב את בית המקדש,

אלא היה צריך להרוג את היהודים, חס ושלום.

אז לכן הקדוש ברוך הוא לא נתן לו גם להיכנס.

ואז בא פנחס,

קם מתוך העדה,

ואמר למשה רבנו,

אחי, אבי הבא,

הלא כך למתני,

הבועל הארמית קנאים פוגעים בו.

אמר לו, קרייאנה דאיגרת איהו ליהוי פרוונקה,

קורא האיגרת יהיה השליח.

לקח רומח,

ובשעה שזמרי בן סלו

נמצא ביחד עם כוזבי בצור המדינית,

הוא לוקח את הרומח, תוקע בהם,

ומרים אותם ככה לעיני כל ישראל, ויוצא החוצה.

ומקדש שם שמיים,

ואומר הקדוש ברוך הוא, בקנאו את קנאתי, ולא כיליתי את בני ישראל.

בקנאו את קנאתי בתוכם.

הוא עצר את המגפה, כי היו צריכים למות 176,000. כל אחד מהדיינים היה צריך להרוג שניים,

יהודים יקרים.

מי זה זמרי בן סלו? שכם בן חמור.

מי זאת כוזבי בצור? זאת דינה, זה הגלגול שלהם.

בין כמה היה זמרי בן סלו באותו מעשה עם המדינית?

בין 250. הוא היה מבני יעקב שירדו,

ונספרו שבעים נפש, ירדו למצרים. 210 שנה היו במצרים, 40 שנה במדבר, כי זה היה לפני הכניסה.

בין 250. בין 250,

עכשיו מתעסק עם מדינית?

מה הולך פה?

אלא מה?

זמרי בן סלו

היה אדם גדול, נשיא בישראל,

בעל מדרגה גבוהה.

הוא הרגיש בתוך-תוכיותו שזאת שעומדת מולו, כוזבי בצור,

היא שייכת לו.

הוא לא יכול היה לשלוט בעצמו.

הוא בן 250. הוא בן 250. לא חשב, לא חלם, הוא רק רצה להתקיל את משה ולומר לו

איך אתה דן?

אם דנת את עצמך להיתר, למה אתה לא מתיר לי?

אבל באמת אצל משה זה היה מותר, כי היא הייתה אחותו התאומה בגלגול הקודם.

הרי הוא לא ינק אפילו מהנשים המצריות, עד שהיו צריכים למצוא לו את האימא שלו ממש.

אז איך הוא לקח

את בת יתרו בגלל שהיא הייתה אחותו התאומה שהייתה ראויה לו מששת ימי בראשית.

המקרה הזה מסביר

הרבה מקרים שיש בתורה.

כתוב במדרש,

עשר דרגות לזנות.

דרגה ראשונה,

אדם שמתייפייף,

עומד מול המראה ומתחיל

עם ג'לים,

עם צ'צ'צ'צ'צ'צ'צ'

עם אפטר שם,

עם בלורית, עם ג'ננות, עם זה,

אומר יצר הרע,

זה שלי.

זה מה חבר'ה, אני כבר אכין לו עוגה,

עוד רגע הוא יצא מכאן, יהיה בסדר.

זו דרגה ראשונה.

יש עוד דרגות, לא נפרט, ויש דרגה אחרונה.

דרגה אחרונה זה בן אדם,

קדוש עליון, צדיק,

נקי מכל חטא והרהור,

קודש,

ויכול ליפול בפעם אחת

בדבר שלא עלה בדעתו כלל וכלל.

לדוגמה,

יהודה ותמר.

יהודה היה מהשבטים מלך שבשבטים קדוש עליון.

תמר הייתה כלתו.

היו לו בנים ער,

אונן שלה.

ער ואונן

היו נשואים

לכלתו.

תמר, ער לא הביא ממנה ילדים,

מת.

לא נסביר את הסיבה, אבל בעוונו מת.

אחיו מייבם

את

אשת אחיו,

גם לא מביא ילדים, גם מת בעוונו.

אז עכשיו מי צריך לייבם? השלישי, איך קוראים לו שלה?

שלה קטן בינתיים.

יהודה לא רוצה לתת את שלה לתמר, כי יש דין.

אישה שמתים אצלה שני גברים, אישה קטלנית.

אז הוא לא רצה לתת את שלה.

אבל הדין היה אז שאם הבן לא מייבם, אז האבא מייבם.

וכיוון שיהודה היה קדוש עליון,

וכלתו הייתה צדיקה גדולה, תמר,

היא לא ויתרה על הייבום,

כי היא רצתה שייצא ממנה זרע קודש.

מה היא עשתה?

המתינה לו בפתח עיניים בדרך,

וכשהוא עבר שם,

היה מלאך ה' בדרך, שייטה אותו הצידה,

והוא היה איתה ביחד.

מזה המעשה נולדו פרץ וזרח.

פרץ

הוא מהשושלת שתביא את המשיח, את דוד ואת המשיח.

אז מתמר

ומיהודה יצא מלך ומשיח.

איך?

כתוב במדרש, תמר שזינתה,

יצאו ממנה מלכים ונביאים.

מי שעושה מעשה כזה מגיע לו מלכים ונביאים?

אלא זה היה מן השמיים במדרגה העשירית שאמרנו.

למה?

תמר, הייתה כזאת צנועה,

שיהודה לא הכיר אותה כשהיא עומדת בפתח עיניים, כיוון שכתוב בפסוק, ותתכס בצעיף ותתעלף.

הוא לא הכיר אותה, היא הייתה בביתו,

מרוב שהייתה צנועה, היא הייתה מכסה פניה, הוא לא ראה את כלתו מעולם.

כשהיא הייתה בדרך,

היא הסירה את זה,

הוא לא מכיר אותה בכלל, והיא נראתה כאחרות.

אבל כיוון שהמלאך הטה אותו,

יצא מזה פרץ.

דוד המלך,

כולם חושבים שהוא חטא בבת שבע? אומרת הגמרא, כל האומר שדוד חטא אינו אלא טועה.

בת שבע הייתה מזומנת לו מששת ימי בראשית,

והדחף שהיה לו, הוא היה דחף אלוקי.

מי יצא מבת שבע?

שלמה המלך.

מי בנה את בית המקדש? שלמה המלך.

מי זכה לשלום בימיו? שלמה המלך. האם מאישה כזאת

ואיש כזה יוכל לצאת האיש השלם, שלמה המלך, החדה מכל אדם,

ולבנות את בית המקדש?

וישב על כיסא השם, לא היה אדם שישב בעולם

דומה הכי קרוב

לקדוש ברוך הוא, וישב על כיסא השם?

אל תפחד.

כיסא השם, אתה יודע מה זה?

זה לא צחוק.

אתה יושב על במה?

זאת אומרת.

אלא מה?

הכל זה בדרגה העשירית שאמרנו שאנשים קדושים ורמים ומעלתם יכולים להגיע למצב כזה לא ברצונם.

אותו דבר היה עם זמרי בן סלוב וכוזבי בצור,

ובאותה שעה

פנחס הורג.

לאן מתגלגל זמרי בן סלו ריבי עקיבא?

לאן מתגלגלת כוזבי בצור לאשתו של טורנוסרופוס?

מה קורה פה?

שכם בן חמור ודינה מתגלגלים בזמרי בן סלו וכוזבי בצור

ומתגלגלים עוד פעם ריבי עקיבא באשת טורנוסרופוס.

אם היה הורג משה את זמרי בן סלו,

לא היה לנו את ריבי עקיבא.

אז הקדוש ברוך הוא לא נתן לו, נשתכחה ממנו ההלכה,

פנחס הרגו, פנחס לא היה בדרגה שלו, לכן לא יכול לגמור על נשמתו לעד,

ויש לנו את ריבי עקיבא.

מה המעשה עם ריבי עקיבא?

יום אחד בא טורנוסרופוס,

הביתה,

חסר וזייף, ואשתו שואלת אותו מדוע?

אז הוא אומר לה, זה ריבי עקיבא מקפח אותי בפסוקים אצל הקיסר,

ומקנטר אותי כל הזמן.

אמרה לו, מה הבעיה?

אלוהיהם של אלה שונא זימה,

אני רכבחתי אותו.

מתקשטת, מתבשמת,

ובא לרבי עקיבא, שמיהו?

זמרי בן סלו. ומי?

כסבי בצור.

וכמו שכסבי פיתתה את זמרי,

והם נכשלו, היא באה עוד פעם.

אבל ריבי עקיבא הפעם גומר את התיקון,

איך שהיא באה,

והוא מבין מה הולך להיות.

כתוב,

רקק,

שחק ובכה.

שאלה אותו, מה שלוש אלה?

אמר לה, רקקתי שאת מטיפס רוחה.

את רוצה לחטיא אותי?

טיפס רוחה.

בכה.

אמר לה, על האיה שופרא דבא לי בעפרא.

אני בוכה על היופי שלך

שהוא יטמן באדמה.

ושחק

לא גילה לה.

למה?

כי ברוח הקודש ידע שהיא תינשא לו.

שאלה אותו, יש תשובה?

אמר לה, הן.

הלכה ונתגיירה,

והתחתנה איתו, והביאה לו ממון רב מאוד.

ריבי עקיבא,

היו לו 24,000 תלמידים.

זוכרים את ה-24,000 משכם?

זוכרים אותם במגפה, 24,000 של שמעון?

ועוד פעם, 24,000 תלמידי רבי עקיבא.

מי היה ראשון?

שכם בן חמור. מה היה לו? 24,000 שכמים.

מי היה שני? זמרי בן סלום. מה היה לו? 24,000 שמעונים.

מי היה שלישי? רבי עקיבא. כמה היו לו תלמידים?

24,000.

מה קרה איתם?

מתו כולם בין פסח לעצרת.

למה?

כיוון שלא חלקו כבוד זה לזה.

וזה מדהים.

זה מדהים. תנאים קדושים.

דור קדוש, רב קדוש, רבי עקיבא.

לא שהם לא חלקו כבוד זה לזה עכשיו,

אלא בגלגולים הקודמים.

כתוב בגמרא שהיו לרבי עקיבא 12,000 זוגים.

לא זוגות,

זוגים.

תלמיד חכם, לומד עם תלמיד חכם, זה נקרא זוגים. חברותא.

24,000 זה שני זוגים, זוגים, זוגים.

אבל למה אמרה הגמרא 12,000 זוגים?

הם נכנסו, אתם זוכרים, בסוף לאוהל זוגות-זוגות,

והם לא התביישו זה מזה?

הם לא נהגו כבוד זה בזה?

זה היה התיקון בסוף.

רבי עקיבא,

שהיה זמרי בן סלו, איך מת בסוף?

סרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

שכם בן חמור, איך מת?

בחרב.

זמרי בן סלו, איך מת? ברומח.

רבי עקיבא, איך מת? במסרקות של ברזל.

מה קרה בשעה שזמרי בן סלו היה עם כוזבי בצור?

כתוב, והמה בוכים פתח האוהל.

משה וכל העם בוכים, אומר רבי יונתן בן עוזיאל,

וקריין שמע

כנגד חילול השם שהם רואים שנעשה לעיני חול,

הם קוראים קריאת שמע כדי לקבל עול מלכות שמיים.

נגד החילול הם עשו קידוש, קידוש השם.

איך נפטר רבי עקיבא?

קריאת שמע.

סורקים את בשרו, הוא אומר, שמע ישראל, השם אלוהינו, כן או שם אחד,

ויוצאת נשמתו באחד.

תיקון

למה שהוא גרם לכולם להגיד,

קריאת שמע,

ויוצאת נשמתו באחד, מיתת נשיקה.

רבי עקיבא תיקן את הגלגולים של זמרי בן סלו ושל שכם בן חמור.

עכשיו שנבין,

על פי יסוד בעומק,

כשהוא ראה אותה

והוא בכה,

אז לפי הפשט אמרנו מה? שהוא אמר, חבל על היופי הזה שהתאמן באדמה, נכון?

אבל על פי העומק של הדברים,

כשהוא זכה לתקן ולא להיכשל בחטא איתה בפעם השלישית, הוא לא נכשל,

אז הוא בכה על מה?

על היופי של הגוף של זמרי בן סלו שלא יקום בתחיית המתים.

כי בגוף שנעשה, עיקר התיקון זה הגוף שיקום בתחיית המתים.

וזמרי בן סלו בגופו כנשיא ישראל לא יקום.

ועל מה הוא צחק והיה שמח?

על זה שהוא זכה לתיקון, ולא רק זה,

אלא שכוסבי בצור זכתה לתקן את עצמה איתו בגלגול זה,

והיא תקום גם כן.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת.

מי הרג את זמרי בן סלו, אתם זוכרים?

פנחס, נכון?

מי זה פנחס?

פנחס הוא אליהו?

פנחס הרג את זמרי בן סלו.

תעשו עכשיו פסח,

בין פסח לעצרת.

בין פסח לעצרת.

כמה זמן זה בין פסח לעצרת?

חמישים. נון. נון זה חמישים, נכון?

תוסיפו לפסח נון, מה זה?

פנחס.

מי עצר את המגפה כשמתו ה-24,000 אצל זמרי בן סלו?

פנחס.

בין פסח לעצרת,

גם עכשיו נעצרה מגפה ב-24,000 תלמידי רבי עקיבא.

שזה מראה שהם הגלגול של הקודמים.

רבי עקיבא היה עם הארץ 40 שנה.

כשמשה רבנו עלה למרום וראה את הקדוש ברוך הוא כותר כתרים על כל קוצו שלי, שאל משה רבנו, ריבונו של עולם, למה זה לך?

אמר לו, עתיד להיות עקיבא בן יוסף

שידרוש תלי-תלים של הלכות על קוצו של יו״ד.

אמר לו,

אם יש לך גדול כזה, למה נתת תורה על ידי?

אמר לו, שתוק,

כך עלתה לי במחשבה.

תראה לי שכרו.

מראה לו את מיתתו, והוא רואה שסורקים בשרו

במסרקות ברזל. הוא אומר לו, תראה לי מה היה בסופו.

ואז הוא רואה זאת.

אז הוא אומר לו, זה תורה וזה סכרה?

אמר לו, שתוק.

כך עלתה לי במחשבה.

אומר מדרש,

מה זה כך?

כך זה ארבעים.

כך כך זה ארבעים.

ארבעים שנה שהוא היה עם הארץ, עלתה לי במחשבה.

מי בא לתקן את רבי עקיבא?

ארמך לקדוש רבי משה חיים לוצטו.

כמה שנים חי?

ארבעים שנה בדיוק.

איפה הוא נקבר? ליד הקבר שלו, קבר הרמחל ורבי עקיבא.

ומה היה הספר האחרון שכתב הרמחל?

ספר על קריאת שמע.

הכול נסגר בפאזל מדהים.

רבות מחשבות בלב איש,

בעצת השם היא תקום.

ותאמינו לי,

שלא אמרתי לכם עדיין כלום,

כלום, כלום.

פנחס הוא אליהו,

שרבי עקיבא עני מרוד, והוא שוכב

במטבן,

ואשתו יש לה קש בשערות, והם עניים מרודים.

אז הוא מפתיע לה, אני אתן לך

ירושלים של זהב.

מטבע שקוראים לה ירושלים של זהב.

כשאני אתעשר, אני אתן לך.

על זה נעמי שמר כתבה את השיר ירושלים של זהב, על המטבע שרבי עקיבא, למי שלא יודע.

בכל אופן,

הם היו כאלה עניים.

אשתו קראו לה רחל,

ורחל הייתה ביתו של כלבה סבוע, שהיה מעשירי ירושלים.

אבל היא לא ויתרה על החתונה עם עקיבא, שהיה עם הארץ,

בגלל המידות הטובות שלו,

ואביה הדיר אותה מכל הנכסים אם היא תתחתן איתו.

ואף על פי כן התחתנה, ומבית של עשירים

היא הלכה לגור איתו במתבן.

כדי לעודד אותו, אתם יודעים מי בא אליו?

אליהו הנביא.

דופק

ואומר אשתי ילדה ואין לנו תבן לחמם לתינוק.

אז הוא אומר לה, את רואה?

יש יותר עניים מאיתנו.

תתעודדי.

נותן לו פוש, אליהו הנביא. מי זה אליהו פנחס? מי זה פנחס?

מי שהרג אותו בגלגול קודם?

משיב את נפשו עכשיו,

מחייהו, נותן לו תקווה.

מי קובר את רבי העקיבא? אליהו הנביא בכבודו ובעצמו.

פלא פלאו.

רבות מחשבות בלב איש ועצת השם.

היא תקום. מה זה היא?

היא,

אם ירצה השם, נכון, אבל יש עוד אחד.

היא זה ראשי תיבות. הלל יוסף

אליעזר בן חרסום.

יהודים יקרים.

אדם יבוא לשמיים ויגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, לא שמרתי את מצוותיך.

אתה יודע למה?

הייתי ענית עפרן.

לא היה לי כסף.

טרוד אחר מזונותיי מהבוקר עד הערב.

בבא ביבי קיצץ לנו בתקציב.

לא היה לנו שום דבר.

שרון עסוק בהתנתקות.

ניתק אותנו.

מה נעשה?

אומר לו, מה, היית כזה עניש? לא יכולת ללמוד?

הוא אומר לו, כן, לא יכולתי.

אז הוא אומר לו, שמע, רק רגע, תמתין.

הלל, הלל, מגיע הלל. איזה הלל? לזקן.

מה היה עם הלל הזקן?

היה חוטב עצים.

חצי מהכסף היה נותן לבני ביתו,

וחצי משלם לשומר של בית המדרש כדי שייכנס ללמוד אצל גדולי הדור שמעיה ואבטליון,

שהיו גרי צדק.

פעם אחת

לא הרוויח כסף,

לא יכול להיכנס.

אבל הוא יוותר על התורה?

לא.

הוא עולה למעלה,

יש שם זכוכית למעלה,

הוא נשכב עליה מטה אוזנו לשמוע דברי תורה למטה,

חודש טבת,

קר, יורד שלג, שלוש אמות עליו,

מטר שמונים, והוא לא מרגיש וכופא למוות.

בבוקר מסתכלים, אין אור, אין שמש, אין כלום. מה קרה?

רואים גופת אדם,

שבת,

מורידים אותו למטה בשבת,

מחממים את התנור כדי לחיות אותו.

ועליו אמרו,

מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

הלל היה מוכן לקפוא קיפאון מוות ולא לוותר על התורה.

אז אתה אומר לי שאתה היית עני תפרן,

אתה היית יותר עני מהלל?

לא היית, הלל ידון אותך.

בא אחד ואומר,

אני הייתי טרוד בצרי, אני את שררה של כל חיפה.

לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול.

שיגע אותי.

שמתי ג'ל, עשיתי זה, שמתי באוזניים, משכתי באף,

פרסינג בלשון. מה לא עשיתי? רק שהרו אותי. אני פה, אני פה, אני פה.

מה זה טרוד ביצרי?

אומר לו הקב' ברוך הוא, נו אז מה, בשביל זה לא שמרת מצוות? לא יכול, לא יכול, לא יכול.

אומר לו הקב' ברוך הוא, יא מגעיל, חכה רגע, חכה.

תעמוד רגע.

קורא לי יוסף, אומר לו יוסף,

יוסף מגיע. איזה יוסף? הצדיק!

יוסף הצדיק. אומר לו, ספר לו את הסיפור.

ויוסף מספר לו את הסיפור, אומר לו, תשמע,

אני הייתי יפה תואר כמו האדם הראשון.

אני בן 17, נמכרתי למצרים.

אני הייתי בבית של השר פוטיפר.

הייתה לו אישה יפהפייה, קראו לה זלייכה.

היא כל הזמן הייתה מנסה לפתות אותי.

לובשת בבוקר בגד אחר, בצהריים משהו אחר, בערב משהו אחר. מתבשמת בושם אחר בבוקר, בושם אחר אחר.

מה שהיא לא ניסתה, לא עזר.

איימה עליי. אני אהרוג אותך, אני אשחט אותך, אני אחתוך אותך.

לא עזר.

מה שהיא לא עשתה,

שנה שלמה מהבוקר עד הערב היא רק מנסה,

ואני לא מתפתה.

אתה יודע, היא הייתה כבר חיוורת, חיוורת כמו סדין.

היא הייתה אנורקסית,

מרוב שהיא לא אכלה. לא צריך דיאטה.

וכל נשות השרים ראו שהיא מסכנה, נראית ככה.

אמרו לה, מה קרה? אז היא אמרה להם, מה קרה?

אתם רוצים לראות מה קרה? חכו רגע.

הזמינה אותם לבוסטן,

נתנה להם רימונים וסכינים,

והם מקלפות את הרימונים, ואז היא מכניסה את יוסף.

יוסף רק נכנס, וכולם הסתכלו,

התחילו מחתכות את ידיהן בלא משים לב,

והאדם נוטב והן לא מרגישות.

מה היופי שלו?

אמרה, אני חיוורת.

אז אומר לו, יוסף, יא מגעיל,

יא ג'ילה, יא ג'לתין,

אתה?

אתה היית טרוד ביצרכה?

אתה חיפשת שירושטה קיים בכלל.

ואני עמדתי בפיתוי, לכן אני נקרא יוסף הצדיק.

יבוא בן אדם ויגיד לקבל בריבונו של עולם,

אני, הייתה לי בעיה אחרת.

מלא כסף.

מלא. אתה יודע מה זה היה לי כסף?

איך אני יכול ללכת ללמוד תורה, להתפגש? יש לי זמן? כל העובדים, יש לי אלפיים פועלים.

יש לי זה, יש לי זה. איך?

הרי כתוב בגמרא, רוצה להפסיד מעותיו, ישכור פועלים ולא ישגיח עליהם.

אתה רוצה שאני אעבור על הגמרא?

אני לא יכולתי, לא היה לי זמן.

אומר לו, מה אתה אומר?

אלעזר.

אלעזר מגיע. מי זה?

אלעזר בן חרסום.

ספר לו.

אומר לו, אלעזר בן חרסום,

אני, אבא שלי הוריש לי אלף מדינות

ואלף אוניות בים.

והייתי לוקח מקל ותרמיל והולך ללמוד תורה מעיר לעיר וממקום למקום.

פעם אחת

הלכתי בעיר נמל

והיו שם פועלים שפורקים את האוניות.

איזה אוניות שלי?

ומחוסר פועלים עשו בי אנגריה.

שמו עליי ואמרו, תסחב לשמה.

ולא אמרתי להם מילה שזה אני הבעל הבית.

והלכתי ללמוד.

אז אתה היית עשיר יותר ממני?

ביל גייטס אין לו עשירית ממה שהיה לי.

ולמדתי תורה.

ולמה לא למדת תורה?

רבות מחשבות בלמי שהוא חושב שהוא יגיע

למעלה והוא יספר סיפורים.

אבל עצת השם היא תקום.

הלל, יוסף, אלעזר בן חרסום.

הם ידונו כל אחד מאיתנו.

לא תהיה לנו התחמקות.

אבל היה אחד,

אני מספר לכם משהו מלפני 25 שנה.

היה אחד שאמר, אני יש לי פטנט,

אני אגיע לשם,

אני אגיד להם פשוט מאוד, אני לא ידעתי לקרוא.

לא ידעתי לקרוא.

אז הוא אומר, זהו, אני אגיד להם ככה, מה אני אעשה? לא ידעתי לקרוא.

טוב,

אחרי 120 שנה הוא הגיע למעלה.

הוא מגיע שם לבית דין של מעלה,

אומרים לו, לפני שאתה נכנס,

תבדוק את השם שלך.

אז הוא בודק, ניגש שם לשומר, אומר לו, תשמע, מה איתי?

הוא אומר לו, בוא נבדוק מה השם שלך. הוא אומר לו, אברום,

מאיזה מקום אתה? אומר, פרדס כץ.

עברו מפרדס כץ? הוא אומר, כן.

בודק, בודק, בודק, בודק, בודק.

הוא אומר, אתה לא מופיע.

לא מופיע?

הוא אומר לו, לא.

אולי בצד השני,

בודק, בודק, בודק,

לא מופיע. הוא אומר, אני לא יודע, אתה לא מופיע, לא בגיהינום, לא בגן עדן.

אז מה אני עושה עכשיו? הוא אומר לו, תראה, אתה חופשי ללכת לאן שאתה רוצה. תלך, אתה רוצה לפה, לפה, תלך לאן שאתה רוצה.

אז ההוא נזכר בדרשות של אמנון יצחק, אמר, אתה יודע מה, אני הולך, גן עדן, נראה.

הוא אמר, יש גן עדן, בוא נראה מה יש.

נכנס לגן עדן,

מדשאות, נחלים מפקים, ציפורים מצייצות,

מוזיקה פסטורלית,

ריחות נעימים, גן עדן,

יושבים צדיקים עם בגדי לבן,

לומדים תורה,

אור מעליהם, הילה,

מאושרים, עוסקים בתורה ובחוכמה.

הוא הולך, נושם טוב, נהנה, נהנה.

אחרי כמה שעות של סיבובים הוא רואה הכל דומה, כולם מבסוטים, כולם נהנים, כולם זה, אבל הוא לא רגיל כזה דבר.

אז הוא אמר, אין פה אקשן,

אין פה,

כמה אתה יכול לענות, זה, זה, זה, חלאס, זה, זה, חראכה.

אמר, אתה יודע מה, אני אלך לבקר את החבר'ה, נראה מה קורה.

הולך לגיהנום,

איכשהו מגיע, חומה,

חומה ענקית שחורה בשער,

שד,

איזה שד, פחד פחדים.

אומר לו, אפשר להיכנס?

אומר לו, יש לך כרטיס כניסה?

אומר לו, לא, אני פה חופשי-חופשי,

הוא אומר לו, איך זה, אתה חופשי-חופשי, הוא אומר, נתנו לי ויזה,

אתה יכול להסתובב איפה שאתה רוצה. אומר לו, למה נתנו לך ויזה? הוא אומר, אני אמרתי להם, אני לא יודע לקרוא.

אמרו אותה, אין מה לעשות, לא ברשימות, קח וויזה, תסתובב איפה שאתה רוצה.

אז הוא אומר, לא, בסדר,

אתה רוצה להיכנס?

עוד לא היה פה מישהו שביקש להיכנס.

אתה רוצה להיכנס?

אומר, כן, מה, אני יכול לצאת הרי, לא?

יש לי ויזה.

הוא אומר לו, בבקשה, כנס.

נכנס,

אורח מסריח, הכול שרוף, ג'יפה,

בקושי הוא מתרגל, משתעל, נחנק, עדים על הפנים, וזה, מתחיל להתגרז.

אבל הוא אומר לו, נעים, חבר'ה, חבר'ה, צריך לבקר.

הוא הולך,

נכנס לבפנים,

שואל שם מישהו, תגיד לי,

יש פה אחד, דדון?

הוא אומר לו, אה, רק רגע, מסתכל על שמעון, כן,

תלך ישר שמאלה

בתנור שבע.

תנור? מה זה תנור? מה זה, מאפייה פה?

הוא אומר לו, לך, לך תראה.

אה, הוא הולך, מגיע, תנור שבע, וואי, רואה את אלי דדון על שיח, מסתובב.

הוא אומר לו, מה זה? מה קרה לך? מה פה ראש? אין לך פה גב?

אמר לו, איזה גב? גב בטן כל היום.

הוא אומר לו, מה זה?

איזה עונש זה, השם ירחם.

אז הוא אומר לו, זה עוד כלום, זה הפסקה עכשיו.

מה הוא ניבש?

הוא אומר לו, תגיד לי, מה קורה פה?

הוא אומר לו, אוי ואבוי, אם תדע מה יש שם, אני רק בכניסה,

אתה לא יודע מה בפנים.

הוא אומר, אתה יודע מה? כבר נכנסתי, ניכנס, נראה.

הולך לבפנים,

פתאום הוא רואה בריכה.

וואי, וואי, וואי.

חוץ מכבודכם, עם ריח לא טוב.

ואנשים בפנים הבריכה, ועולה עדים, ואיף, איף.

שואל, מי אלה?

אומרים לו, אלה שופטים.

שופטים? מה הם עושים פה?

אומר אלה, עושים להם כבוד,

לא נעים, היו שופטים וזה, אז נתנו להם אפשרות לבחור.

אז עשו להם סיבוב, סיור, ככה, כניסה,

קבלה,

ואמרו לו, תבחרו מה שאתם רוצים.

וכולם מחרו, שופטים את המקום הזה. אמר, מה אתה אומר?

מה זה?

מה טוב בזה?

הוא אומר, אתה יודע מה טוב בזה? חכה רגע.

עוברת

דקה-שתיים,

פתאום הוא שומע גונג.

פונג!

קרוז אומר, נגמרה ההפסקה להכניס את הראשים

ביי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי

אומר הם בחרו במקום הזה רק בגלל ההפסקה

במקומות אחרים אין הפסקה

ההוא קיבל פעד, התחיל למרוח,

עולה בחזרה למעלה למעלה למעלה, איכשהו מגיע לכניסה,

הוא רואה שד מלא עיניים, מלא מלא מלא עיניים

אמר לו, ותע, ותע, ותע

אמר לו, לאן אתה הולך? מי שנכנס לפה לא יוצא.

מה לא יוצא?

אמר לו, אני יש לי ויזה, תקרא!

אמר לו, לא יודע לקרוא, לא יודע.

רבות מחשבות בלב איש ועצת השם ייתקו.

אל תסמכו על הסיפורים.

וואי וואי וואי.

כן, אז יהודים יקרים,

התורה שלנו מתוקה מדבש,

נעימה.

הקדוש ברוך הוא טוב ומיטיב לכל.

רוצה שכל בניו

לימודי השם, שכולם יזכו לגן עדן.

הקדוש ברוך הוא ברא את הגיהנום

בשביל שלא נעז להתקרב אליו.

הוא לא רוצה.

הוא רוצה שכולם ייכנסו לגן עדן.

אבל מה לעשות שיש אנשים סקרנים שרוצים לראות את הגיהנום?

מה לעשות?

אומר, הוא בחרת בחיים כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו. מה ביקשתי? כמה מצוות קלות?

כמה מידות טובות?

מה ביקשתי?

קצת מאמץ, יהיה לך גם עולם הזה, יהיה לך גם עולם הבא.

אתה באת לפה, תכין צידה לדרך, כמה שתכין יותר, תזכה יותר.

אבל מה עושים אנשים יותר חכמים אפילו מהקדוש ברוך הוא?

חושבים שיש להם תירוצים, קושיות, טענות.

יהודים יקרים, הדברים הם לא פשוטים,

אבל הם קלים למי שרוצה לעשות.

הייתי בהרצאה לפני מספר חודשים,

ובהרצאה היה בן אדם שהקשיב לי ברוב קשר,

כמו כולם.

אני לא ידעתי מה מתחולל במוחו,

אחרי שסיימתי את מה שאמרתי,

פתאום הוא שואל אותי שאלה בהתרסה.

אתם הכול מסבירים, אתם יכולים להסביר כל דבר, ואם יקרה ככה, אז תגיד ככה,

ואם יקרה ככה, אז תגיד ככה.

והתחלתי לדבר איתו כך וכך, נראה כזה חילוני של הרבה זמן.

לא חילוני טרי, הרבה זמן כבר חילוני.

ככה בריא.

130 קילו, 1.80 מטר כזה, ככה, משהו.

והוא מדבר, ואני עונה, והוא מדבר, ואני עונה, ואני מדבר, והוא עונה,

סגרנו את השיחה ונגמר.

פתאום היהודי הזה, רבותיי,

אני גומר את ההרצאה, ואנשים קמים לשים ציציות, מטפחות ראש,

פתאום אני רואה אותו מסתכל עליי,

ועם נטייה להתקרב.

אז אני אומר, רגע, רגע, רגע, רגע, תפסיקו, מפסיקים את המוזיקה,

אני קורא לו והוא עולה.

לא תאמינו מה קרה.

אני רוצה להראות לכם את הקטע הזה.

אם יהודי כזה,

אם יהודי כזה יכול להגיע למסקנה כזאת,

אין יהודי שלא יכול להתקרב לבוראו.

מהו יותר רואה?

אני לא יודע מאיפה להתחיל, זאת האמת.

טוב,

דבר אחד שברור לכולם, שאני לא בנוי בשביל זה.

אני, האמת היא שבסך הכול אין מילים. אני מחכה שהוא ייתן לי שם למלא את השיטה איך לדבר ומה להגיד, כי אני לא בדיוק יודע מה להגיד.

אבל אני אנסה.

מי שמכיר אותי,

ויש הרבה שמכירים אותי,

יודעים שאף פעם לא היה חסר לי מילים, ובלי עין הרע פה גדול יש לי,

וגם קול גדול, שלא צריך כל כך את המיקרופון הזה, אבל תמיד במצב כזה, מאז שאני מכיר את רבי אמנון,

אני לא מוצא מילים, ואני לגמרי,

לא יודע, כל הגובה הזה, כל הגודל הזה, והאנטנה הקטנה הזאת, והוא גומר אותי, אני נוטה.

לא התכוונתי לפגוע.

אני אעשה את זה קצר, כי אני יודע שיש עוד דברים מעניינים, ואני לא הגרויסא גדילה.

אבל האמת היא שבסך הכול,

רבי אמנון לא אמר לכם את האמת בדבר אחד, ולא בגלל שהוא משקר, חס וחלילה,

פשוט הוא לא סופר את זה, כי אצלו זה חלק מהחיים, מה שהוא עושה פה,

ואצלי זה חדש. אני בן כמה אני?

אני בן חודש.

אההה.

אני סופר את הימים,

אני סופר את הימים,

לגבי זה יום הולדת, מפני שאני נולדתי אומנם ב-5.4.54,

אבל האמת היא שאני נולדתי ב-24.5.2004 בבית נגלר,

וזה היה יום ההולדת שלי.

ולמה זה יום ההולדת שלי?

מפני שלמעשה אחר כך הבנתי שחוזר בתשובה,

הכול נמחק,

והוא בעצם דף לבן לפני האלוהים.

ואז אמרו לי,

כשירדתי מהבמה, כל אחד תופס לי את היד, תן לי ברכה, תן לי ברכה, ואני אומר להם,

אני אתן לכם ברכה?

אני, שלפני ארבע שעות גמרתי סנדוויץ' של חזיר עם גבינה ביחד בטוסטר,

אני אתן לכם ברכה?

קודם כול, אני מתנצל אם פגעתי במישהו, אבל רציתי להרעיד מישהו,

ורציתי ממש להרעיד, ואני מקווה שהרעדתי מישהו, כי לפני חודש, קצת יותר מחודש,

זה בדיוק מה שאני הייתי.

אז היום אין לי הרבה הסבר חוץ מאשר עיניכם הרואות.

אני לא משחק הצגות, ואני לא מקבל כסף,

ואני אומר פשוט מה קורה לי.

ה-24 לחודש עד ה-31 לחודש חמישי זה שבעה ימים.

ואז חודש,

ואז שוב שבעה ימים, ושוב שבעה ימים, והיום אנחנו ב-14.

שבע, שבע, שבע.

מוזר.

מוזר.

מוזר.

אבל יש הסבר לכל דבר.

ואתם תסבירו מה קורה, מפני שאני במשך השבוע האחרון לא מפסיק,

ויש פה כמה אנשים שיגידו את זה, כי אם רואים אותי, עושה את זה,

לא מפסיק להסביר ולהראות לאנשים מה בעצם סובב אותי.

ומה שסובב אותי זה עצם הרעיון שאני הייתי עובד בשבת.

לגביי.

אין קבלת שבת. לגבי. אין שבת.

שבעה ימים בשבוע עבודה. כסף. למה לא?

וכנראה זה היה הדבר הכי מכאיב.

ואני מראה לכולם דבר שאני ראיתי באחת מהקלטות,

או יותר נכון באחד מהדיסקים שקיבלתי,

על הצופן התנכי

שמדבר על מי שמכם יודע, והרבה פה יודעים, מה אומרים כשמקדשים ומקבלים את השבת,

ויכולו השמים והארץ וכל צבעם, וכמובן שקודם לזה יום השישי וכן הלאה.

ואם אתם תיקחו את זה פעם ותקראו את זה, ואני מראה את זה לאנשים כל פעם מחדש במשך השבועיים,

סליחה, שלוש השבועות האחרונים מאז שראיתי את זה,

שמספר לנו מה זה בעצם השבת. הרי הפסקה הזאת מדברת על השבת,

על שבעה ימים.

והשבעה ימים האלה, איך זה יכול להיות?

שאם יש באולם הזה, ואני מבקש רק לשאול שאלה, כי אני הייתי סקפטי,

ואני באתי להופעה המפורסמת בבית-נגלר,

והייתי חדש,

אני מבקש מהקהל הזה רק להרים יד

למי שנמצא פה היום פעם ראשונה בהרצאה של אמנון יצחק.

אני רוצה שתסתכל מה קורה פה.

פעם ראשונה זה אומר

שאתם אפילו לא יודעים מה זה מצוות, אתם רק שמעתם עליהם, אבל אתם לא עשיתם ולא ניסיתם.

איך תדעו אם זה טוב

או אם זה לא טוב?

שמעתם מחברים,

זה אמר לי ככה, זה אמר לי כך, זה היא אמרה לי כך,

אבל איך אתם? איפה הדעה שלכם?

מה בקשר לדעה שלכם לבד?

כשישאלו אתכם מה אתם חושבים, מה אתם תגידו? הוא אמר, היא אמרה לי.

ומה בקשר לדעה שלכם?

מתי תקומו ותגידו,

אני יודע?

איך תדעו?

תנסו.

לא ביקשתי, תחזרו בתשובה, אבל תנסו.

תעשו ניסוי, כמוני.

כולה ניסיתי.

והיום אני רואה דברים כי פתחתי את האוזניים ופתחתי את העיניים.

להיות מקשיב ושומע,

זה עוזר.

תנסו.

ואז תראו ותהיה לכם דעה שלכם.

יש לכם כבר ילדים.

איך הילד אומר? אני לא אוהב טרד. איך אתה יודע? תנסה.

אותו הדבר עם הדת.

איך אתה יודע אם זה לא טוב?

תנסה. תטעם. תטעם.

מה שרציתי לספר לכם עד יום השבת,

כשיהיה לכם הזמן לבד בבית,

לכל אחד מאתנו כמעט יש סידור.

תפתחו את הסידור במקום שבו אנחנו עושים קבלת שבת,

ותיקחו את הפסקה ואת המקום שרשום בו, ויחולו השמים והארץ,

ותקראו אותו.

וכשתקראו אותו,

תבינו שהוא מדבר למעשה על היום השביעי, השבת,

שזה דבר קודש, לנוח, להירגע,

עשה את מלאכתו שישה ימים, ובשבת נח.

אז מדברים על שבע, שבע, שבע.

ואם תיקחו מהמילה הראשונה,

יום השישי, מהי' הראשונה, ותספרו

שבע אותיות ותעצרו,

תגיעו לי'

שבע נוספות

תגיעו לש'

שבע נוספות תגיעו לר',

שבע נוספות

תגיעו לאלף

שבע נוספות תגיעו לל'.

אני שואל אתכם שאלה פשוטה.

את הספר הזה כתבו לפני יותר משלושת אלפים שנה.

איך לפני שלושת אלפים שנה ידעו צפנים ופטנטים ושיטות?

איך?

למי היה קומפיוטר בכלל? מי ידע איך לספור את זה בכלל?

אלא אם כן,

יש משהו שהוא מעל לנו.

ולכן, יש לי פתגם שאני חי לפיו.

במקום שנפסק ההיגיון והשכל הישר,

מתחילה האמונה.

דברים שאתה לא מסוגל להסביר לעצמך,

כמו גוף האדם,

חייב שיהיה בורא,

חייב שיהיה משהו.

וכשאתה מתחיל להאמין בזה,

זה הדלת שנפתחת והחריץ נפתח, ומתחילים לראות אור, ואז האור נכנס במכה כל כך חזקה.

וזה מה שקרה לי.

השתגעתי.

אבל השתגעתי לטובה.

ביקשתי רשות לעוד שתי דקות,

כי אני רוצה לספר לכם דבר שבטח נוגע לכולנו,

ואני מקווה שהשם ייתן לי את הכוח לעמוד ולא לבכות.

זה נקרא כיבוד אב ואם.

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ירמיך.

אני עומד פה היום מולכם ומודיע לכם,

בלי בושה, סליחה, תנו לי לחזור על זה, עם בושה גדולה אבל בלי פחד,

שבמשך 50 שנה

הייתי פושע,

פושע שאין לו תקנה.

כי הפושע הזה לא ידע לכבד את אביו ואת אמו.

לא רק שלא כיבד את אביו ואת אמו,

אלא גם היה חוצפן עם פה גדול שדאג לכעוס,

להוכיח,

ואני לא יודע את נפשי

איך לכפר ואיך לחזור בי.

אני לא יודע אם אפשר 50 שנה של כאב

להחזיר אחורה.

אבל מי שאומר לי את הדברים הכי נכונים, כמו רבי אמנון,

אומר שאבא אוהב את הבן שלו,

וגם אם הוא ילד רע, הוא נותן לו,

אבל אוהב אותו

ומקבל אותו.

ואת ההוכחה הזאת קיבלתי

בקבלת השבת הראשונה שעשיתי עם ההורים שלי,

אחרי שלא דיברתי אתם,

אחרי שלא דיברתי אתם במשך שלושה חודשים תמימים.

בקושי שלום,

בקושי התייחסתי,

שלושה חודשים תמימים.

רק מריבות ורק כעסים.

וכשראיתם בסרט שרבי אמנון הראה לכם,

הוא הראה לכם את הבחור שהביא אותי לפה,

ששמו שמואל,

שאני לא רוצה להגיד יותר מדי עליו, כי הוא צנוע וענו,

ואני מכבד את זה,

אבל הייתי יושב אצלו,

כי הוא אדם דתי, והייתי אומר לו את זה, והוא זוכר.

אמרתי, שמואל,

אני לא מסתדר עם אמא ואבא,

כואב לי,

מה אני אעשה?

איך אני אצא מזה?

מה עושים?

אני לא מצליח לדבר אתם.

אני לא מצליח לגשר.

והוא ניסה לעזור לי בזה שהוא אמר,

השם יעזור, השם יברך,

תעשה כך, תעשה כך, קבלת שבת כבר עשית?

תעשה קבלת שבת.

זה נראה לי כל כך זר.

אדם שאפילו לא כיבד את השבת, והיה אוכל נקניק עם גבינה,

מה לי ולשבת?

הוא אמר, עכשיו זה אחרת.

אחרי ההרצאה זה עולם חדש.

אתה ילד שנולד.

תתחיל מאלף.

וזה מה שעשיתי.

והיום השישי הראשון שהלכתי לאמא ואבא וניסיתי לעשות קבלת שבת,

אם היו לי שם מצלמה או וידיאו, אתם הייתם כולכם בוכים.

מפני שלא הצלחתי לברך כי הכוס רעדה לי והיין נשפך לי,

לא הצלחתי לקרוא כי העיניים היו מלאות בדמעות,

אני בוכה, אימא בוכה, אבא בוכה,

אבל תנו לי לתת לכם את הסוף.

באותו יום, שזה היה היום הראשון, אני אמרתי, מהיום

עד סוף יומכם,

כל יום שישי, בלי נדר, אני פה לקבלת שבת.

והשבח לאל מאז ועד היום,

כל יום שישי אני אתם ועושה קבלת שבת.

ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך זה שאחרי כל כך הרבה שנים פתאום יש חיבוקים ונשיקות עם אימא ואבא,

אני לא ידעתי שיש את הדבר הזה.

ככה שכל מה שנשאר לי להגיד לכם,

תנסו,

פשוט תנסו.

תתעמו. תתעמו.

רגע, רגע, הוא ביקש שתי דקות,

אני מבקש ממנו חמש דקות.

אתה רק תספר ליהודים היקרים מה קרה לך כשהיית בבית חולים.

הוא בא אליי למשרד לפני שבוע ימים, שבוע וחצי,

והוא אומר לי, תשמע,

תיגע ביד הזאת שלי,

נגעתי ביד.

הוא אומר, תיגע ביד השנייה, נגעתי ביד.

הוא אומר לי, מה ההבדל? אמרתי לו, זאת חמה וזאת קרה.

עדיין דופק, עדיין.

הוא אומר לי, בזאת יש דופק, בזאת אין דופק.

ואני משתגע, מה הוא מדבר?

תשמעו מה הסיפור.

אני חשבתי שזה יהיה קצר, אני רואה שאני... חמש דקות, רגע. חמש דקות.

זה כבר לא מצחיק, זה עצוב, תאמינו לי.

במוצאי-שבת, התאריכים לא משנים כרגע, במוצאי-שבת אני צריך לפתוח את העסק.

אני רץ לפתוח את העסק שלי,

אני מתקלח, יוצא מהמקלחת, מנסה להתנגב,

והמגבת נופלת לי מהיד.

אני מרגיש כאב נוראי ביד שמאל,

כאב ממש ממש חזק,

ומי כמוכם יודע שכשמסתכלים על יד שמאל ורואים שהיא כחולה וכואבת,

השלב הראשון זה ישר אוי ווי, התקפת לב.

כאבים נורא נורא חזקים, עשיתי את זה קצר,

הרמתי טלפון לאמא, כמובן,

מעניין, שכשכואב מתקשרים לאמא.

מעניין.

תנסו, תטעמו,

והתקשרתי לאמא, ואימא אומרת לי, קודם כול תירגע.

היא הזכירה לי את הבדיחה המפורסמת,

וזו לא בדיחה אתנית, אני מבקש, מה כתוב בספר הבישול המרוקאי, בדף הראשון,

קודם כול תירגעי.

אז אותו דבר אימא אומרת, תירגע.

גש מייד לבית-חולים תורן, תראה מה קורה.

וזה מה שעשיתי.

הגעתי לבית-חולים תורן, לרופא תורן,

והרופא בודק לי את היד, בודק דופק,

אומר, אין לך דופק.

אני אומר, מה אתה אומר?

יד כחולה, אתה אומר, אין דופק. יופי.

הגעתי לבית-חולים רמב״ם בשעה 12 בלילה, עם כאבים איומים.

בשעה שתיים וחצי בבוקר, שעתיים אחרי,

רצו להכניס אותי לניתוח דחוף בבית-החולים.

זיהו שיש לי למעשה סתימה,

סתימת דם מתחת לעצם של הבריח,

שזה העורק הראשי שמביא דם לזרוע השמאלית.

הם בדקו את זה ואמרו, אין ברירה, צריך מייד להכניס אותך לניתוח.

אמרתי, לא בשום פנים ואופן. אתם רוצים, בבוקר, כשיהיה פה הצוות הרגיל והמנהל של המחלקה.

וככה עשינו, החזקתי מעמד עד הבוקר, אבל כדי לראות מה קורה לי,

אז לקחו אותי לעשות צילום של CT, מי שיודע, זה מכשיר מאוד מסורבל וגדול,

ומכניסים אותך לתוך הצינור הזה, ואתה שוכב בתוך צינור בצורה נורא מוזרה,

כדי שיצלמו אותך טוב ויראו מה קורה,

וזה מה שהם עשו.

אני זוכר שאני נכנס לתוך הצינור הענקי הזה ולא יכול לזוז, כי שם אתה צריך לשכב במשך עשר דקות ולא לזוז ולא לדבר,

והוא דואג להגיד לך את זה גם ברמקול, שקט, לא לדבר, לא לזוז, לא לנשום, עכשיו לנשום, עכשיו לא לנשום,

ואתה שוכב שם כמו טמבל.

אבל אני זוכר, כשנכנסתי לתוך הצינור הזה,

שאמרתי לעצמי דבר אחד מוזר, זה היה בתחילת דרכי כחוזר בתשובה,

ואמרתי לעצמי, בשקט הנוראי הזה, כשאתם נכנסים לתוך החדר הזה, אמרתי,

אולי הזמן עכשיו לדבר איתו.

אולי הזמן עכשיו, עכשיו זה זמן טוב. שקט, אתה לבד, אין לך ברירה, אתה בתוך צינור, בוא נדבר.

ודיברתי,

ואני זוכר שאמרתי לו משהו בסגנון, לא זוכר את המילים בדיוק, אבל משהו בסגנון, אוקיי,

עכשיו הזמן.

אתה שם?

אתה ישנו?

בוא תראה,

בוא תוכיח.

אני מאמין,

חזרתי בתשובה,

אני שלך, אני בידיך, תעשה משהו, נראה אותך.

עכשיו אני צריך אותך, לא בשום זמן אחר, עכשיו.

ולא התייחסתי לזה במיוחד אחרי זה.

אבל יצאתי מתוך הצינור הזה אחרי הצילום,

והגעתי החוצה לתוך האולם, איפה שאימא יושבת ומחכה לי,

ואני אומר לאמא, אימא,

תשימי את היד פה רגע. היא אומרת לי, כן, חם, היד התחממה פה.

קודם היא היתה קרה לגמרי, ופתאום היא התחממה.

ואני רואה שחוזרת לך צבע לידיים, היד מתחילה לקבל צבע.

עכשיו אתם תגידו, כן, סיפורי צצקס.

רגע,

הרי זה מה שאני אמרתי לרבי אמנון על הניסים והנפלאות שלו,

סיפורי צצקס. סקפטי.

והיום אני מספר לכם סיפור שקרה.

אין פה הרבה חוכמות, זה סיפור שקרה.

תקראו לזה צצקס, תקראו לזה אמת, תקראו לזה קדוש ברוך הוא.

נס.

לכן, מה אני אומר?

יצאתי החוצה, ואימא אומרת, היד מתחממת.

הכאבים חלפו,

היא הייתה עדיין קרה.

הביאו אותי חזרה למיון,

במיון שלחו אותי למחלקה, ובמחלקה הלכתי לישון עד הבוקר.

ובבוקר הגיע הצוות,

והחליטו להכניס אותי לחדר ניתוח מייד.

ואמרתי, אני לא מכוון לקבל הרדמה מלאה,

ואני מבקש שתעשו הרדמה מקומית. אמרו, בבקשה, נעשה את זה. נעשה מה שנקרא, מה שצריך לעשות מהר.

זה מה שהם עשו.

הם

פשוט חתכו ונכנסו פנימה לתוך הווריד,

ונכנסו פנימה למעלה, ומשכו החוצה פקק,

נכנסו למטה ומשכו עוד פקק,

ואני רק שומע את הדוקטור צועק, או, זה מה שאני אוהב לראות, כי כנראה הוא ראה זרימת דם.

השלב הבא,

סוגרים אותי, שמים אותי במיטה, ושולחים אותי הביתה אחרי שלושה ימים.

היד בסדר, הכול יופי.

ואז, מגיע שלושה ימים אחרי כן,

וזה היה יום, נדמה לי, ראשון,

וביום ראשון הכאבים חזרו ביתר שאת.

ואז לא הייתה לי ברירה,

וביקשתי ללכת לקבל דעה נוספת, ורצתי לאחד מהמומחים היותר גדולים בארץ,

לכלי דם, לקבל תשובה, מה עושים.

ואז הוא הסתכל בתמונות שלי ובכל הצילומים,

ואומר, חביבי, יש לך בעיה רצינית.

יש לך פה עצם שנקראת עצם הבריח,

ועצם הבריח נשברה בתאונת דרכים לפני ארבע שנים, פחות או יותר,

והיא התאכתה לא נכון,

ובגלל שהיא התאכתה לא נכון, היא לוחצת עכשיו על הווריד, והאדם לא עובר.

חייבים להוציא את העצם הזאת, אין הרבה ברירות, כי אי-אפשר לשייף אותה, היא פשוט מאוחל, לא נכון.

והרגיז אותי, אבל אמרתי, אין ברירה, אתה הדוקטור ואתה מבין.

הוא אומר לי, קדימה, תתאשפז. אמרתי, לא כל כך מהר.

והתאריך היה תאריך מאוד מיוחד.

ב-25 לחודש הייתי אמור, למעשה, היות ואני חוזר בתשובה, הייתי אמור לעשות מה שנקרא הכשרה למקום החדש שלי,

כי פתחתי בזמנו פיצריה,

והפיצריה לא הייתה בדיוק,

איך אומרים, כשרה כשמוכרים בשר וחלב.

פיצה עם נקניק. דבר אחר.

פיצה עם שרימפס.

אז צריך להכשיר את המקום.

ולא רק להכשיר אותו, אלא להפוך אותו לבדץ.

אז כשאתה מכשיר, אז מכשיר, אם כבר עושים, אז עד הסוף.

אז הכשרנו לבדץ בית יוסף.

אבל, אבל,

אליה וקוץבא.

למה אליה וקוץבא? כי אני צריך להיכנס לניתוח ביום ראשון, כשביום שישי...

בוקר באים לעשות את ההכשרה למקום.

ומי שיודע מה זה בדץ, ועוד בדץ בית יוסף,

הופכים את העולם בשביל להשיג אנשים שיבואו ויעשו את העבודה.

וזה לא קל.

אז כשאני קבעתי זה כמו חתונה, קבעת תאריך לחתונה.

וכשאתה קובע תאריך לחתונה, אתה לא אומר, טוב סליחה, אני צריך להיכנס לניתוח.

וזה מה שעשיתי. אמרתי, אני לא מתאשפז.

הוא אומר לי, אדוני, אתה משחק עם החיים שלך. אמרתי, זה לא מעניין אותי.

החיים שלי אצלו בידיים היום.

הוא יחליט מה יקרה איתי, אני מאמין בו.

אז הוא הסתכל עליי וחייך, אמר לי, נו, עוד אחד.

אמרתי, כן, עוד אחד.

טוב, אתה רוצה לעזוב, תעזור, רק תחתום לי פה שהכול בסדר ושאתה חופשי.

חתמתי, ויצאתי.

והגעתי הביתה, עם כאבים, בקושי מזיז את היד.

והגעתי הביתה,

והגעתי ליום שישי, ועשינו את ההכשרה,

ובשבת פתחנו בעזרת השם,

והייתה פתיחה חגיגית ויפה,

וביום ראשון נכנסתי אליו, אמרתי, אדוני, עכשיו תחתוך מה שאתה רוצה.

והתאשפזתי ביום שני,

וביום שלישי בבוקר, ב-20, הוא אומר, קדימה, הולכים להוריד.

מה הם עושים?

הם הולכים להוריד את העצם הזו, ובד בבד הם יעשו פה את התיקון שהבית-החולים ההוא עשה, לא בסדר.

בקיצור,

רופא אחד על היד הזאת,

עוזר, זה שניים, שלוש אחיות שלו, זה חמש,

שלושה רופאים להוציא את העצם הזו, שזה אורתופדים, זה שלושה רופאים, עוד חמש אחיות לכל אחד.

בקיצור, רבותי,

כמעט 20 איש בחדר, ולהביא 20 איש לחדר לניתוח זה לא קל,

זה מסובך,

אבל הוא הביא אותם.

והכניס אותי לחדר ניתוח,

וטמטמו אותי עם כדורים מטשטשים,

ונשכבתי בחדר,

ואני זוכר שקר מאוד שם,

והמנורות עלי,

מרחו אותי עם יוד,

הכינו אותי,

ואמרו לי, נו, הולכים לעשות את זה.

ואני רק אומר לעצמי, טוב, אז הגיע הזמן לדבר איתו עוד פעם.

ואמרתי לו, בדיוק באותן המילים שאמרתי אז,

הם הולכים להרדים אותי, זה ברור לך.

ואם אני הולך לישון,

אני לא יודע אם אני אתעורר.

אז עכשיו אני עוד פעם בידיך.

אז כבר פעם אחת הראת לי שאתה יכול לעשות משהו.

ענו שנראה עוד פעם,

ואז אני שומע את דוקטור המרדים אומר, נו,

מרקץ, הולכים לישון.

ואני רואה את המסכה מגיעה עד פה, ואני מריח ריח מוזר,

ואני,

הגמרתי.

ואני מתעורר בחדר.

מה עושה הדבר הראשון?

ואני רואה שלא נגעו בי.

עכשיו לאט-לאט, לאט-לאט. עכשיו זה מתחיל להיות מעניין, נו, כמה מעניין.

אני מתעורר, ואימא לידי בוכה.

אני אומר, אימא, מה קרה?

היא לא יכולה להסביר לי, ואני מטושטש, ואימא בוכה. אימא, מה קרה?

הם לא עשו שום דבר.

מה זאת אומרת לא עשו שום דבר? הם לא עשו כלום.

טוב, מתי הדוקטור ייכנס? עוד רגע הוא ייכנס. הרגע הזה נהפך להיות שלוש שעות, אבל הוא הגיע.

אמרתי, דוקטור, מה עשיתם? הוא אומר, לא עשינו.

ושאלתי, מה קרה?

אז הוא אומר לי, בוא אני אסביר לך.

לי,

כמנתח מקצועי,

יש את השם שלי, אני מנהל מחלקת כלי דם בבית-חולים כרמל.

זה פרסטיז'ה אדירה.

לי אין כבוד ואין פחד,

ואני לא צריך אף אחד שיגיד לי מי אני. אני יודע מי אני,

אבל אם אני עשיתי טעות, אני מתנצל ואני מבקש את סליחתך,

אבל אני רוצה להסביר לך מה קרה שם.

אמרתי, בבקשה תסביר לי. הוא אומר לי, תראה,

אני עומד מולך,

אני מחזיק סכין ביד, אתה כבר ישן כמו תינוק,

כבר שמנו לך את הצינור בתוך הפה כדי שתוכל לנשום,

ואני מחזיק את הסכין והולך לפתוח את היד,

כשאני אומר לאורתופדים, אתם מוכנים, קדימה, מוציאים את העצם.

ואני מגלה ששלושה אורתופדים לא יודעים מה הם הולכים לעשות.

שלושה אורתופדים מסתכלים אחד על השני ומתחילים לבלבל את המוח אחד לשני ולריב.

בחדר ניתוח עם הסכין ביד.

אחד אומר, אני אעשה ככה, לא, מה, אבל קבענו שעושים ככה. לא, אבל זה לא יותר טוב לעשות ככה. רגע, אבל מה דעתך?

הוא מסתכל עליהם ותגידו, אתם נורמלים?

הפציינט שלי פה על השולחן, ואתם מתווכחים מה לעשות לו?

מה קורה לכם?

טוב, אנחנו לא בדיוק יודעים, אבל אתם לא יודעים?

תעירו אותו, תשלחו אותו חזרה לחדר.

אני יושב היום מולכם,

בלי ניתוח,

ועם יד עובדת,

ולא עשו לי כלום,

ואני לא מנסה לתלות אשמה באף אחד, אבל אתם תחליטו לבד מה קרה פה.

אז פעם אנחנו זוכרים שבמגדל בבל הוא טמטם להם את השכל.

אולי זה מה שהוא עשה בחדר הזה, לקח שלושה רופאים ובלבל להם את המוח,

והוציא אותי החוצה משם.

איך אומר רבי אמנון,

ואני מנסה לחקות אותו בצורה לא כל כך טובה,

יבואו החכמים ויגידו...

אין חכמים שיכולים להסביר את זה, רבותיי, אין לי הסבר לזה לבד,

אלא אם כן פה הייתה יד מכוונת מלמעלה. זה כל מה שאני יכול להגיד.

תודה, זה ברור.

כן,

תודה לארנון שחיזק אותנו וימשיך להתחזק הלאה.

תעמורו כי טוב השם,

אשרי הגבר יחסה בו.

כן, למי שיש שאלה, בבקשה.

רציתי לשאול אותך שאלה בקשר למה שאמרת בהתחלת ההרצאה.

עכשיו, לאדם הראשון הייתה אישה חווה.

אדם וחווה התחתנו,

יצאו קין והבל.

הרי קין רצח את הבל,

ומזה אנחנו מבינים שאנחנו צאצאים שלו בסך הכל,

שכל בני האדם הם צאצאים של חוטא.

רציתי לשאול, מה דעתך בנושא?

מה, צאצאים של חוטא?

קין היה רוצח.

שמעתי, אז מה? נו, אז מה, אנחנו בני האדם,

כל בני האדם, יהודים, לא יהודים, כן? אנחנו צאצאים של אדם שהוא רוצח?

בדיוק נכון לו.

איך יכול להיות?

פשוט מאוד,

אדם הראשון וחווה הביאו עוד בן שקראו לו שט.

שט? כן, וממנו הושתת העולם,

ואנחנו מזרעו של שט.

מי, היהודים והלא-יהודים? בדיוק. כל בני האדם?

רוב בני האדם, חלק קטן מקין, רוצחים.

ויש סיכוי שהחלק הקטן הזה, של כאן, שהם רוצחים, עבר לחלק מעם ישראל, או שאין מצב כזה?

צריך בדיקת די.אן.איי.

תודה.

כן, עוד שאלה.

כן.

שלום.

השם שלי הוא ראובן.

אני עליתי מקנדה לפני שנתיים.

אני לא יכול לדבר רביעית כל כך טוב.

תודה רבה.

אני עשיתי, אני עשיתי תשובה לפני 11 שנים,

ואני והמשפחה

עושים תשובה.

עכשיו, אני,

לפני עשר שנים אני קיבלתי טרשת מפוצה,

ועכשיו אני 39 שנים,

ואני רוצה להתחתן, אבל אני לא יכול,

אולי אני לא יכול,

הבחורות

אומרות שבגלל שיש לי טרשת מפוצה,

אני לא יכול,

בכלל אני לא יודע מה שקורה לך.

אז עכשיו אני עושה עוד תשובה, אני לובש כיפה ציצית, אני לומד תורה כל יום בישיבה,

ואני עליתי לארץ-ישראל, אבל עכשיו אני לא יכול מה לעשות.

אם עוד

יכול לעשות,

אפשר, אני יכול, אני רוצה, כמה אתה לומד וכמה אתה עובד?

אני לא עובד, אני רק לומד.

יש לך מספיק כסף לחיות?

ברוך השם, כן. או, זה חשוב. כמה שעות אתה לומד?

שמונה,

בערך שעות ביום. שמונה שעות ביום. כן.

אתה יכול, בעזרת השם יתברך, ללמוד,

קשה, אני אגיד לך, קשה או קל?

קשה גם.

מה?

לבקש ממך בקשה קשה אני יכול, או אתה רוצה בקשה קלה?

לא.

מה שצריך.

כן.

מה שצריך.

ארבע שעות ללמוד מתוך הזמן בתענית דיבור.

תענית דיבור.

וואו.

וואו.

בסדר.

אתה לומד, לא מדבר שום דבר, רק תורה.

אוקיי. תורה מותר לדבר. בסדר. אבל לא דברים אחרים. בסדר.

אבל,

יש לי עוד שאלה. רגע, רגע, קודם ניתן לך ברכה.

אה.

מה השם שלך בשם האימא?

ראובן בן סימה.

ראובן בן סימה,

הקדוש ברוך הוא יזכה אותך לבריאות שלמה ואיתנה,

וירפא אותך ברפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

ובפרט בדפנות של הגידים והוורידים,

ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראש של ערפאת.

השם יברך ברפואה שלמה את כל החולים, כל הצריכים, כל הנזקקים,

כל אלה שצריכים זיווג מהירה,

כל מי שצריך פרנסה טובה מהירה, לידה קלה מהירה,

הצלחה וסיעתה דשמיא, ברוכים תהיו לשם,

לילה טוב לכולם,

חזקו ואמצו.

נשאלת השאלה מי זה האדם, הנשמה או הגופה?

אדם זה לא גופה, גופה זה דומם, דומם זה מת,

מת זה לא חי,

כשיש נשמה אדם חי, אין נשמה אדם מת, מה מחיה אותו?

הנשמה.

אדם מת, יש לו עיניים, נפקח לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה. כשהייתה הנשמה, הוא ראה.

יצאה, הוא לא רואה.

אז מי ראה?

נשמה.

אדם מת, יש לו אוזניים,

צועקים לו בעוזר, לא שומע.

דקה לפני הוא שמע, הייתה נשמה. יצאה נשמה, לא שומע.

אז מי שמע?

הנשמה לא אוזניים.

האדם זה נשמה ששומעת, רואה,

מבינה, יודעת.

כשאני אומר, אני ראיתי אותך, מי זה אני? נשמה.

גוף דומה.

אז אני נשמה, נשמה לא מתה, נשמה היא נצחית,

נשמה היא חלק אלוקה ממער.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו,

ל-036-77779-036-77779, או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net