העיקר צריך להשקיע - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתה למדת דבר אחר, התבודדות, אתה הולך אל היער, ויאללה. אללה הודו, כוכבים מצליחים.

בראש העולם, שמע, דיברנו לה, יא בה, כי הלכתי ועשיתי בעתיד, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא, יא. ואתה מרגיש, עכשיו דיברת איתו יותר טוב. אבל כל הזמן... אם חכמים היו חושבים... כל הזמן. אם חכמים היו חושבים שזה הדרך... כמה אבותינו הקדושים הם?

אם היו חושבים שזה הדרך,

וזה העיקר, ושם צריך להתכוון,

אז היו מתקנים לנו כמה שירים.

טנטרנטן, טנטטן, טי, טנטנטה. אומן אומן ראש ששונו, אומן ראש ששונו, אומן ראש ששונו.

ראש השקה.

ראשנו, בתוכנו, שזכינו כרם לרבינו.

אומן אומן ראש השנה, אומן אומן ראש השנה, אומן אומן ראש השנה.

יפה. אפילו די היה יודע מה זאת התפילה, היה שמח טוב.

שמעת מה אמרת? שמעת?

שמעת?

רבי נחמן מברסה ואומר, אם אתה לא היה יודע מה זאת התפילה, היה שמח, ואתה לא יודע.

אתה הולך לשיר ביער,

אומן אומן ראש השנה.

רבי נחמן אמר שחייבים קודם כול להתפלל את התפילות שתיקנו חכמים.

חשוב אבל כוונה, נכון? איך מחדדים את הכוונה? אחר כך לשוחח עם הקדוש-ברוך-הוא בכל עת, זה נכון,

אין בעיה,

אין בעיה.

אנשים לקחו את הטפל, עשו ממנו עיקר.

העיקר זה תורתנו הקדושה ושולחן ערוך.

אחר כך יש דרכים עוד בעבודת השם,

אבל לא שהעיקר לא יהיה.

והעיקר צריך להשקיע.

קלטת מספר 373-374,

העיקר צריך להשקיע חלק א',

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח. השם ענינו מרחמה וירוויח.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים בפרשה שבה מסופר

על מיתת בניו של אהרן הכהן.

הם נכנסו למשכן להקטיר קטורת

שלא ברשות,

ונענשו בעונש חמור מאוד של מיתה,

וזה ביום הגדול ביותר של אביהם, אהרן הכהן.

אהרן הכהן זוכה לכהונה גדולה.

אחרי חטא העגל

עם ישראל מקבל אפשרות של כפרה על-ידי הקמת המשכן.

ביום חנוכת המשכן אהרן הכהן נכנס ביום השמיני,

ויורדת שכינה לשרות במשכן ונמחל להם לעם ישראל בעניין העגל.

באותה שעה נכנסים בניו להקטיר קטורת שלא ברשות,

ונענשים בעונש איום ונורא מתא יוצאת אש מקודש הקודשים,

נכנסת בחותמיהם

ונשמתם פורחת.

אנחנו מתארים לעצמנו מה זה אדם שמגיע לשיא הגדולה והמעלה שלו. ביום הגדול ביותר בחייו,

בחנוכת המשכן,

כשהשכינה נמצאת לעיני כל ישראל, באותה שעה שהוא השמח הכי גדול שיכול להיות,

שני בניו

מתים כאחת.

ומי היו בניו?

גדולים ממשה ואהרן.

מה עובר על אדם בשעה שקורה לו מקרה, חלילה, כזה?

כתוב, וידום אהרן.

הגזירה מתרחשת לעיניו,

והוא לא פוצה פה ומצפצף, לא אומר מילה ולא הגה.

מה זה וידום אהרן?

למה לא כתוב וישתוק אהרן?

אלא בא ללמד שיש ארבע דרגות בבריאה.

דומם, צומח, חי, מדבר.

דומם זה אבנים.

צומח זה עצים, פרחים.

חי זה בהמות, חיות, עופות.

מדבר זה בני-אדם.

כשנותנים לאדם מכה,

הוא מחזיר בחזרה.

כשנותנים מכה לבעל-חי,

הוא בורח.

כשנותנים מכה לצומח,

הוא מתכופף

ומשנה צורה.

כשנותנים מכה לדומם,

לא חל בו שום שינוי.

כתוב, וידום אהרן.

שום שינוי לא נעשה בו. דומם, כמו דומם,

שלא חל בו שום שינוי.

ולא עוד,

אלא שהוא זוכה בשכר השתיקה שהקדוש-ברוך-הוא מתייחד אליו ואומר לו פרשה בפני עצמה, פרשת שטויי יין,

לו ולא למשה רבנו.

וזה מורה על כך

שבאותה שעה היה אהרן בשמחה,

הגזירה נגזרה,

והארם בשמחה, כי אין השכינה שורה,

אלא מתוך שמחה.

איך אפשר להגיע למעלות כאלה

כשאדם שמקפח

שני ילדים ביום אחד

יכול להגיע לדרגה שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה?

מי שמבין ומכיר את התכלית של הבריאה,

שיודע מה רצון הקדוש-ברוך-הוא מברואיו,

מי שיודע מהי מטרת החיים,

מי שחי כך באמת, לא רק מבין בשכלו,

אלא זה בכל רמח אבריו שעשה גידיו,

גם אם חלילה קורה לו כדבר הזה,

יכול להגיע לדרגות גבוהות כאלה כאהרן הכהן.

מסופר על החפץ-חיים,

שבשעה שנפטר בנו,

הוא אמר לבורא עולם,

ריבונו של עולם, עד עכשיו אהבתי אותך 50% ומ-50% אהבתי את בני.

עכשיו כשבני נפטר אני אוכל להפנות את 100% אהבתי אליך.

מסופר על האדמו״ר מקלויזנבורג,

שנפטר לו בן,

בשעה שהודיעו לו,

אז הוא כמו נשתתק

למשך פרק זמן קצר ואחר כך חזר למצבו הרגיל

בתום השבעה שאלו אותו חסידיו למה באותה שעה שהוא נתבשר

הוא קיבל את זה חזק,

אומנם לא אמר כלום,

ואחרי זה חזר למצבו הרגיל.

אמר להם, למשל, למה הדבר דומה?

אדם הולך ברחובה של עיר,

פתאום הוא מרגיש חבטה גדולה וחזקה בגבו,

הוא מסתובב בכעס, מי עשה זאת?

ופתאום הוא ראה שזה אביו.

אז הוא אומר, אה, אבא, מה נשמע?

בשעה שהודיעו לי,

קיבלתי את המכה,

אבל בדקות הראשונות התבוננתי מהמכה וראיתי שזה אבא.

אבינו שבשמים.

אפשר לכעוס על אבא?

אם אבא בשמים החליט,

כולנו בניו.

השם נתן, השם לקח.

מי מגיע למדרגות כאלה?

רק מי שמבין מה התכלית בחיים.

כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו זה בשבילנו.

הכול זה כלים בשבילנו.

נתן לנו הקדוש-ברוך-הוא חיים,

חוכמה, בינה,

ילדים, ממון,

שמים וארץ. כולם נבראו לתכלית אחת,

שאנחנו נוכל להשתמש בכלים האלה להרבות כבוד שמים,

לעשות נחת רוח ליוצרינו,

לזכות בפועל ידינו לקבל שכר בזכות ולא בחסד.

אדם לא יכול לכעוס

על מי שנותן לו כלים. הוא צריך לשמוח שנתנו לו בכלל כלים.

אדם בא לעבודה,

והוא צריך לעבוד בתחום מסוים, ונותנים לו את הכלים לעבודה.

מי שנתן לו את הכלים יכול גם לקחת אותם,

יכול להשפיע עלו יותר כלים.

אפשר לתת לו מברג ידני,

אפשר לתת לו מברגה חשמלית.

הוא לא יכול לכעוס אם לא נותנים לו מברגה חשמלית.

רוצים שתעבור למברג רגיל.

מגיע לך יותר?

תקבל חשמלית, אתה עובד מהר.

הספק,

בבקשה.

ארגז כלים? ארגז כלים.

צריך גם רכב להסיע על זה? תקבל גם רכב.

אתה עובד טוב, יעלו לך את המשכורת.

זה כלים.

למה בעל-הבית

מרוצה מהעבודה?

הוא רואה שאתה נותן יותר תפוקה,

שווה לו להשקיע.

אבל אם הוא יחליט לקחת לך את האוטו, מה אתה כועס?

אתה צריך לעשות את העבודה בכל מצב.

נתנו לך אוטו, תגיע יותר מהר בלי, תיסע באוטובוס.

אבל אין לך טענה.

קרוב לזה,

כשאנחנו נמצאים בעולם, הקדוש-ברוך-הוא, שבשמים נותן לנו כלים.

כל הכלים שיש הם בשבילנו.

אם אנחנו נעשה את רצונו,

נעשה לו נחת רוח,

הוא יוסיף לנו כלים,

הוא ישפיע עלינו יותר טובה.

הוא יקל עלינו בעבודה כדי שנוכל להרבות כבוד שמים.

הוא ייתן לנו עצות,

הוא ייתן לנו ברכה.

הכול הוא ייתן,

כי חפצו של הקדוש-ברוך-הוא שיעשו רצונו.

אבל אם בן-אדם לא עושה את רצונו

והוא לא משתמש בכלים למטרות שהוא נתן לו,

הוא לוקח לו את הכלים.

אם אני נותן לעובד מברגה חשמלית והוא לא עובד והשני תקוע בלי מברגה,

ודאי שאני אחזיר מפה ואתן לשם.

כל אחד מבין זאת.

כשהקדוש-ברוך-הוא נותן מתנות ואדם משליך אותן, לא משתמש בהן,

הקדוש-ברוך-הוא יכול לקחת את הכלים האלה בחזרה.

כתוב שהקדוש-ברוך-הוא יאב חוכמה לחכימין,

נותן חוכמה לחכמים.

שואלים,

למה לתת חוכמה לחכמים?

צריך לתת חוכמה לטיפשים.

אבל חכמים אומרים, לא.

אם בא אדם

עני

ובא עשיר

ומבקש ממך הלוואה,

למי תיתן, לעני הלוואה או לעשיר הלוואה?

לעשיר.

למה לעשיר? יש לו מהיכן להחזיר.

אבל אם תיתן לעני הלוואה,

אפשר שלא תראה אותה יותר.

אם הקדוש-ברוך-הוא ייתן חוכמה לעניים,

לאלה שהם עניים בדעת,

לאלה שהם טיפשים,

הם ייקחו את החוכמה,

אבל ישתמשו בה לטיפשות.

יסתובבו במקומות של הבלים, של בילויים, של שטויות,

יבזבזו את החוכמה על ליצנות ועל פרפרות ועל כל מיני דברים שאין בהם לא טעם ולא ריח ולא קיום.

רק ביטול הזמן.

אבל אם ייתן הקדוש-ברוך-הוא תוספת חוכמה לחכמים,

הם ישתמשו בה עוד יותר להרבות בכבוד שמים,

עוד יותר לעשות את רצונו להתברך.

אז נותן חוכמה לחכמים.

חוכמה זה אחד מן הכלים.

וכן הלאה, על זה הדרך.

מי שמבין את הדברים האלה וחי כך,

ויודע שכל החיים זה רק הזדמנות,

שלל הזדמנויות של כל יום ויום

להרבות בכבוד שמים ולזכות בגין זאת לנצח נצחים של שכר

לא יאבד רגע אחד.

ואם אדם לא עסוק בלהרבות בכבוד שמים,

הוא טיפש.

אם אדם יש לו כסף בידו,

ורואים שהוא מבזבז, מבזבז, מבזבז, על כל דבר מבזבז,

מבזבז, מבזבז, אומרים שזה שותה.

מונית

עולה 30 שקל ממקום למקום,

קח 300. ארטיק עולה שקל, קח 20 שקל.

כל דבר מבזבז, מחלק, זורק.

טיפש.

זה שותה.

או שהכסף לא שלו

והוא רוצה להתפטר ממנו במהירות,

או שאין לו שכל בכלל.

מה, אתה לא יודע להעריך מה שיש לך ביד?

אם אחד מבזבז כסף בצורה פזרנית כזאת, ללא היגיון וטעם,

מבינים שהוא שותה.

ומי שמבזבז רגעים,

של חייו בחינם.

הוא אבא של השותים.

למה בשביל חיים מוכנים לשלם הרבה כסף?

ואי-אפשר לקנות חיים.

כשאדם יש לו מחלה קשה,

הוא מוכן לשלם הרבה כסף,

גם דירה, כל רכוש שיש לו, לחיות אבל.

אדם שיש לו חיים בחינם,

הוא לא חולה,

הוא אפילו לא צריך לקנות אותם בכסף.

למה הוא מבזבז?

למה הוא מבזבז חיים?

חיים זה הדבר הכי חשוב שקיבלת.

אין לזה אפילו ערך ודמיון.

לא יועיל הון ביום עברה.

כשיש כועס לפני ה' באותו יום,

כל הון שבעולם לא יציל אותך.

אז למה שהחיים יעברו ככה מולנו?

מהאדם נהנה משטויות, מתוכניות בתים בטלוויזיה,

ממשחקים, מדיבורים, מרכילות בטלפון, משטויות.

מה אתה מרוויח מכל יום? צא,

סכם יום שלם. קמת היום בבוקר, באיזה שעה? יופי.

בוא תגיד לי מה עשית.

אחד התפלל,

הלך לעבודה, עבד,

בערך קצת בדרך, ארוחת צהריים,

הלך לשיעור, יופי.

כל הכבוד, יום יפה.

מה יפה פה?

שעתיים הוא למד.

מה זה שעתיים למד?

מה זה שעתיים למד? הוא עושה טובה? שעתיים למד? כל הכבוד, שעתיים למד.

היה אחד נכנס פעם לעיר,

היה בית קברות.

הוא הסתכל על אחת המצבות, היה כתוב,

כאן נטמן הצדיק פלוני בן אלמוני בן שלוש שנים.

נדהם, בן שלוש שנים יכול להיות צדיק?

תסתכל על מצבה אחרת, כתוב, כאן נטמן המקובל האלוקי הצדיק

ומפלג בחוכמה בן ארבע.

מה זה?

בן ארבע? מה זה, עיר של גמדים?

תסתכל על עוד מצבה,

כאן נטמן רבן של כל בני הגולה בן שמונה. זה היה הכי מבוגר שמת שם.

נכנס לעיר, חשב שהוא ימצא שם ילדים קטנים.

הוא רואה אנשים זקנים,

עם מקלות סבא, הולכים לרחובה של עיר. ניגש לאחד, שואל אותו, תגיד לי, מה הפשר לדבר הזה?

אמר לו, לא יודע, יש פה איזו תקנה של הרב של העיר, שהוא תיקן תקנה איך לכתוב את המצבות.

איפה הוא נמצא? הוא אומר לו, בקצה העיר. ניגש שם אליו,

כבוד הרב יסביר לי איך ייתכן צדיק בן שלוש, מקובל בן ארבע.

אמר לו, ראה, אני מדבר השכם והערב עם בני עירי,

שהם ילמדו תורה,

שהעיקר זה התורה, והגית בו יומם ולילה,

ובזכות התורה העולם מתקיים, וחיי הנצח של האדם תלויים בזכות התורה, ואני מדבר על התורה ועל התורה, ובקושי, בקושי אנשים מתפללים שלוש תפילות, בקושי, בקושי,

והם אומרים, זה מספיק.

אז החלטתי שבמצבה לא יכתובו כמה האדם מת

אלא כמה זמן הוא חי.

אז הוא נדהם עוד יותר. הוא אומר לו, מה הפירוש?

באיזה זמן שאדם מת זה בדיוק הזמן שהוא חי, לא?

אז הוא אומר לו, לא.

במצבה יכתבו רק כמה זמן אדם חי.

הוא אומר לו, מה הפירוש, כבוד הרב?

אמר לו, אני אגיד לך.

מתוך 24 שעות בן-אדם למד שעה.

שעה זה חיים,

כי הם חיינו ואורך ימינו,

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים.

התורה היא החיים של האדם.

שעה של תורה זו שעה של חיים.

חיים.

עץ, חיים היא למחזיקים בה.

חיים, שעה.

אם אדם לומד כל יום שעה,

אז הוא לומד שעה מתוך 24 שעות.

זה 1 חלקי 24. אם הוא חי 70 שנה,

חלק 70 שנה ב-24 חלקים,

יוצא שהבן-אדם חי שלוש שנים.

היה פה החג בעיר

שהיה לומד כל יום שעה. אי-אפשר היה לקחת אותו באותה שעה שהוא לומד לשום עניין, לא בר-מצווה,

לא חתונה, כלום.

קראו לו צדיק.

אי-אפשר להזיז אותו מהתורה בשעה שהוא לומד. קראו לו צדיק. כולם קראו לו צדיק. זה צדיק, צדיק, צדיק, צדיק. כמה הוא חי?

כל יום שעה. כמה זה ב-70 שנה כשהוא נפטר?

שלוש שנים.

בן שלוש.

היה לו חבר, חברותא, שהיה לו לומד איתו ביחד.

זה היה מקובל.

למה? הוא למד גם חוק לישראל, ויש שם הזוהר הקדוש.

אז הוא למד הכול במשך השנים בעל פה, קראו לו מקובל.

בן כמה מקובל?

הוא למד עוד קצת יותר מנו, בן ארבע.

מגיע בן אדם לבית דין של מעלה ונכנס,

אף אחד לא זז, ואומר, איך זה יכול להיות?

כתוב, מפני שיבה תקום.

והדרת פני זקן?

אני בן 70, למה לא קמים?

אומרים לו,

לפי הרשימות שלנו אתה צוצי.

אתה בן שלוש?

אני בן שלוש?

אני חייתי 70 שנה. אומרים לו, לא, 70 שנה נכון, היית שם.

שלוש שנים חיית ו-67 שנים מתת.

זמן שעבר ולא ניצלת, מת.

מה חי לנצח?

רק הזמן שניצלת.

מה שלא ניצלת לא חי, לא עשית כלום. מה עשית?

אדם יושב,

זבובים עוברים, אוטובוסים, סופר אחד, שתיים, שלוש.

אתם מכירים את אלה שמוציאים את הכיסאות ככה לפני הבית ויושבים, סופרים אוטובוסים?

עייף, מסכן, כמה שאין עייף.

זה החיים?

זה אמת. יצא למות בפתח של הבית.

חי זה מישהו שעושה משהו בעצמו.

חי זה לא רק חי פה, גם בהמה חיה, אבל נשאר ממנה משהו? כלום, אוכלים אותה.

חי זה לנצח.

הקדוש ברוך הוא נתן נשמה שתחיה לנצח.

איך גורמים שהנשמה תחיה לנצח?

פשוט מאוד ממלאים אותה.

יש ארנק.

ארנק כזה גדול.

ארנק גדול זה מלא כסף?

לא דווקא.

תלוי כמה מכניסים.

יש אחד שמכניס

מטבעות של שקל, מנופח, כבד, כבד,

כבד, כבד.

יש אחד שמכניס שטר של 100 דולר, אם הוא צריך להכניס שקלים, אם הוא צריך עוד ארנק.

וזה קל-קל.

השאלה, מה הערך

של הניצול של הארנק?

יש אחד, כל היום שלו, ריצות.

הוא רץ, עולה מדרגות, מעליות, פלאפונים, עוד אחד, הופה, איתורה ניטורית.

אתה עסוק-עסוק. סוף היום, מה עשית?

חרית.

כלום.

אולי הוא מילא את הארנק שלו בשקלים. שקלים, משקל, משקל, וואי וואי וואי.

אחד ישב, למד רק משנה אחת,

עשה במשנה הזאת מה שהוא לא יעשה בכל ה-70 שנה עם כסף.

למה זו המשנה נשארת לנצח?

נצח נצחים.

והוא לא עשה כלום, הוא ישאיר את הכול פה, הוא ילך תפרן, יחף,

בלי כלום.

משנה אחת.

הגמרא שואלת, ממתי תינוק בא לחיי העולם הבא?

אחד מהאומרים שם,

משעה שיענה אמן.

אם בתינוק

זכה פעם אחת לומר אמן בין העולם הבא.

לא כתוב אם יהיה לו 100,000 דולר, 200,000 דולר, ביואי.

לא.

אמן.

אמר אמן בין העולם הבא.

אין לו חטאים.

תינוק לא עושה חטאים.

יש לו אמן אחד, זכות אחת בין העולם הבא.

אדם יכול להגיד הרבה אמנים,

בתפילות, בברכות, בכל דבר. כמה אפשר לאסוף, כמה אפשר לאסוף.

אבל מה לעשות, אנשים לא חכמים.

מבזבזים את הדבר הכי יקר.

תזכרו, אם היינו רואים בן אדם לוקח כסף, שטרות,

דולרים,

הולך ככה, זורק,

זורק,

זורק ומתקדם וזורק. מוציא עוד ארגז, זורק, זורק.

זה קוקו.

בן אדם עובר, זורק חיים. זורק עוד שעה, עוד שעתיים, עוד שלוש. זורק.

ויש לו שכל?

הוא מבין בכלל למה הוא חי?

הוא לא מבין למה הוא חי.

מדינה אחת, היו ממליכים כל שנה מלך עליהם מחדש.

והמלך חייב להיות זר, לא מבני המדינה.

איך בוחרים את המלך?

מי שעובר בתאריך מסוים, בשעה מסוימת,

בשערי העיר,

מכתירים אותו למלך.

יום אחד אחד עובר,

מתנפלים עליו קבוצה של אנשים, מכניסים אותו לעגלה,

שמים לו כתר על הראש ואומרים לו, יחי אדוננו המלך.

זה אמר, הלך עלי.

בטח זה כת של ליסטים,

בטח רוצים לעשות לי לינץ'.

מכניסים אותו למדינה,

שדרות של אנשים עומדים בצד וצועקים, יחי אדוננו המלך.

וואי וואי וואי, אלה קניבלים בטח.

מכניסים אותו לארמון, שמים אותו על כיסא מלכות, שמים את הכתר בראשו,

ואנשים משתחמים לפניו.

הוא לא מאמין.

בחלומות לא חולמים חלום כזה. מי חלם האחרון על דבר כזה?

לא חולמים אפילו על דבר כזה.

הוא פוחד.

הוא פוחד שיש פה איזה תרגיל.

אז הוא לא מבקש כלום, הוא לא זז ולא נע מעל כיסאו.

הוא פוחד אפילו לבקש לשתות.

אבל השעות עוברות,

חולפות, והוא נהיה צמא.

עוד מעט הוא ימות לבד, בלי לינץ'.

אז הוא מעז ככה, בלחישה, לומר אם אפשר לקבל כוס מים.

כן, אדוננו המלך.

מייד מביאים לו מגשים עמוסים בכוסות מגדלים וצבעים וגוונים שונים,

עם השקאות מוגזים ואחרים,

ומגישים לפניו ואומרים,

בכבוד, אדוננו המלך.

הוא לוקח כוס קטן שיש בו קצת מים, שותה ככה,

מסתכל שהכול עבר בסדר,

מעז לבקש בייגלה.

אפשר לקבל ביגלון?

כן, אדוננו המלך.

הביאו את השפי מלך עם הכובעים הלבנים עד התקרה,

הגיעו לבפנים, מביאים לו עוגות, מעדנים. וואי, וואי, וואי, וואי.

הוא לוקח ביגלה אחד קטן, אוכל, ראה שזה עבר בסדר.

הוא מעז ושואל,

אם אפשר לעשות אולי טיול קטן, קצת ככה, להתאוורר?

אמרו לו, ודאי, אדוננו המלך.

הכניסו אותו לכרכרה, סוסים לפניו אחריו, אנשים רצים, משתחווים.

יחי אדוננו המלך.

הבן אדם ראה זה רציני, הוא מלך.

מלך.

התחיל לבקש את כל ההנאות שבעולם,

לטייל, לאכול, לרקוד, לשיר, שירו, עושים, מצגות.

מה לא? מה לא? שנה שלמה חרש את המדינה.

כל מה שהיה במוחו עשה.

תמה השנה.

באו אליו לכיסא, הורידו אותו מעליו,

הכניסו אותו לעגלה, לקחו אותו לשער של המדינה,

הורידו לו את הכתר, נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותה החוצה.

באותה שעה אמר אחר,

הכניסו אותו לעגלה, יחי אדוננו המלך. שמו עליו כתר, הכניסו אותו שדרות אנשים, יחי אדוננו המלך על הכיסא,

כתר בראש, כולנו לפקודתך המלך.

זה היה פיקח.

אמר, אני מלך?

אמרו לו, כן.

תביאו את כל השרים לפני.

שר האוצר,

תגיד, כמה יש כסף פה?

אמר לו, דוחות.

כן, אתה אחראי על הבנקים?

כמה יש כסף בבנקים?

אמר לו, הכול. חקלאות?

כמה יבול יש השנה? כמה יש במחסנים?

כמה יש באוצרות?

קיבל דוח על הכול. אמר, אני המלך, נכון? אמרו לו, כן, אדוננו המלך. אמר, טוב, יש אי,

תקנו אותו על השם שלי, כן, אדוננו המלך, קנו.

תעבירו את הבנקים לשם, כן, אדוננו המלך, העבירו.

כל הזמרים והזמרות, תעבירו לשם מהר.

כן, אדוננו המלך.

כל היבול, כל החקלאות. בקיצור, ניקה את המדינה בתשעה חודשים.

שלושה חודשים אחרונים הוא יושב על הכיסא, מחכה מתי יעיפו אותו.

באו בסוף השנה,

אמרו לו, אדוננו המלך יעלה על העגלה.

עלה להגנה.

הגיע לשער המדינה, הורידו לו את הכתר, נתנו לו שתי בעיטות, יעיפו אותו החוצה.

לאן הוא הלך?

לאי הוא הלך.

מי חכם? הראשון או השני?

השני.

מה אנחנו? הראשון או השני?

הראשון.

אנחנו רוצים אכול ושתו כי מחר נמות.

היום, לפלף, אבלה, אבלה, סע, טוס, טס, עולה, פלאפונים, טס, מנהל את העולם. מנהל את העולם, הכול חרית.

יבוא היום אצלך שתי בעיטות, טראח לקבר.

נו, עם מה אתה הולך?

שום דבר.

שום דבר. שום דבר. כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

מי החכם?

מי שמבין שאפשר להעביר,

והוא מעביר כל יום מצוות, מצוות, זורק למעלה עוד מצווה, עוד מצווה, עוד תפילין, עוד ציצית, עוד תפילה, עוד אמן, עוד קדיש, עוד תורה, עוד תורה, עוד מצווה, עוד חסד, עוד, עוד, עוד.

מהבוקר עד הערב הוא רק חושב איך לעשות מצוות.

אפילו הוא עובד, גם בעבודה אפשר לעשות מצוות.

משא ומתן באמונה, לדבר בנחת אל הבריות, הרבה דברים. כל החיים שאתה חי,

אפשר להפוך הכול למצווה אחת,

וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

בשביל זה אבל צריך ללמוד תורה, לדעת מה מותר, מה אסור, מה נכון, איך עושים.

ואתה כל רגע, כל רגע בחיים,

המונה שלך דופק מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, מצוות.

לכשתצא מכאן,

אין עשיר כמותך.

עכשיו בואו נצייר.

אנשים שנמצאים כאן בעולם

ונותנים להם אפשרות להיכנס לבנק ישראל,

פותחים להם את הקופות, את האוצרות,

את הכספות,

נותנים להם שקי יוטה ואת חפירה,

ואומרים, יש לכם 24 שעות לאסוף כסף, כמה שתאספו שלכם.

מישהו ינוח באמצע?

אפשר להציע לכם ארוחת צהריים על חשבון הבנק?

מישהו יפסיק לאכול?

אפשר להציע לכם קרמבו אחרי הצהריים?

שום דבר, אף אחד לא עונה, לא עונה. עסוקים, הודרו, הודרו לתוך עסקים.

טוב, עשר בלילה, אולי טופי, טופי, טופי, שום דבר.

אל תפריע.

עובדים, עובדים, עובדים.

אומרים, טוב, נגמר. מה נגמר? רגע, חכה, רגע.

24 שעות אדם יכלה את כוחותיו לאסוף, לאסוף מה? כסף.

אפשר לאסוף חיים, חיים, חיים.

שעה אחרונה לפני שאדם נפטר.

אומרים לו, יש אפשרות להאריך את חייך,

אבל זה עולה 100,000 דולר. הוא משלם או לא משלם?

משלם.

זאת אומרת, שעה של חיים שלו, הוא מוכן לשלם עליה 100,000 דולר, אה?

וכשהיה לו שעות, 24 שעות בחינם, לא היה צריך לשלם.

למה בזבז אותם בחינם?

אז בשביל מה חיים? אתה רוצה חיים בשביל מה?

קיבלת חיים בחינם, לא ב-100,000 דולר לשעה.

מה אתה עושה איתם?

מבזבז אותם, זורק שטרות.

הולך ברחוב, זורק שטרות. זורק חיים, זורק, זורק. מה זה?

אהרן הכהן ידע מה תכלית החיים.

הבנים שלו נלקחו לפניו.

הוא יודע שהם הלכו לגן עדן.

הוא יודע שהם היו כלים שהיו ברשותו.

לקחו אותם.

אין לו כעס.

הוא שמח.

אם זה רצון הבורא, שמח. הוא לא רק זה, הוא מקבל שכר.

הקב'-הוא מדבר איתו אישית ואומר לו פרשת שטויי עין.

איפה אנחנו ואיפה הצדיקים האמיתיים? איפה אנחנו?

בכלל לא מבינים מה זה חיים, לא יודעים למה כאן, בשביל מה, מה תכלית, מה נכון,

מה כדאי להשקיע.

כלום,

כלום. עוברים חיים הכי יקרים, הכי חשובים,

מבזבזים אותם לחיני חינם.

אנחנו משתדלים.

מאז שאני הבנתי את מה שאני אומר,

אני לא מבזבז רגע בחיים.

כל הזמן הראש עובד,

שעות נוספות, כמו שאומרים,

איך מרבים כבוד שמים יותר ויותר ויותר ויותר ויותר ויותר.

בשעה שאני יושב אתכם כאן,

לפחות מיליון איש שומעים קלטות שלי.

13.5 מיליון קלטות ו-CD ווידאו חילקנו ופיזרנו בעולם בחינם.

אתם מכירים עוד מישהו שעשה כזה דבר?

אז כל שעה ששומעים אותי מדבר וקלטת,

זו שעה של תורה שנחשבת שלי.

אז אני כל יום המונה אצלי דופק מיליון שעות,

מיליון שעות,

מיליון שעות, מיליון שעות.

אפילו אני אוכל חמוס מיליון שעות, מיליון שעות,

מיליון שעות.

אנשים צריכים לחיות מיליון שנה בשביל שתהיה להם שעה.

אני הפסדתי?

לא הפסדתי.

עכשיו, רגע, לא גמרתי.

אנשים חזרו גם בתשובה, שמעו, חזרו בתשובה.

הם מניחים תפילין?

ציצית?

מצוות? שלי.

כמה אתם מניחים תפילין ביום?

זוג אחד. יש כאלה מניחים שניים, נכון?

אני מניח אלפים ורבבות של תפילין כל יום.

כל יום אלפים ורבבות של ציציות, של טליתות,

של ברכות, של תפילות, של קריאת שמע.

אני כל שבת שומר עשרות אלפי שבתות.

למה?

יגדיל תורה ויאדיר.

הקדוש-ברוך-הוא נתן אפשרויות לאדם לעשות פי כמה וכמה לאין ערוך ולאין שיעור,

אם הוא חכם לנצל את חוכמת השם שנתן לו.

אז יש אחד שמכוון את זה רק להרבות נכסים וכסף וכבוד,

ויש אחד שמתכוון רק להרבות כבוד שמים.

אותו שכל משתמשים,

אותה חוכמה.

אבל מי החכם האמיתי בסופו של דבר?

מי שהולך לאי, לא מי שהשאיר את הכול כאן.

זאת חוכמה יהודים עיקרים.

ואנחנו משתדלים מאוד מאוד מאוד להמציא פתרונות כדי להגיע לכל היהודים בעולם.

אז חוץ מהחלוקה של כל הקלטות,

ועכשיו אנחנו הולכים לחלק מיליון CD מבראשית,

שזה סרט של שלוש שעות ורבע שקימפרסנו אותו על CD אחד,

ויש בו את כל ההוכחות

ממציאות הבורא עד אחרית הימים.

כל ההוכחות מול המדע,

תורת השם אמת, הוכחות עליה, נבואות שהתקיימו. הכול מכל כול חיים לאחר המוות בשלוש שעות ורבע.

זה יחולק במיליון בתי-אב בישראל.

אבל זה אחד מהפרויקטים הקלים.

עשינו אתרי אינטרנט,

שופר.net.

יש שם כל הקלטות וידאו, את כל האודיו.

יש מאמרים, פרשת השבוע,

הלכות, קיצור שולחן הרואה, ספרים.

מה שאתם לא חולמים, הכול נמצא באתר אחד בחינם. אתה נכנס,

אתה יכול לשבת לראות סרטים כל הזמן, כל הזמן. כל יום נכנסים 2,000, 3,000 איש,

וסביבות 90,000 עד 100,000 איש בחודש נכנסים לאתר,

מכל העולם.

עשינו עוד אתר חדש, נקרא שופר ניוז,

אתר של העיתון הזה, חדשות יומיות,

נכנסים היום,

תוך חודש,

1,000 איש כבר ליום.

תוך כמה חודשים זה הגיע לאלפים, לרבבות.

זה מספיק? לא מספיק.

אנחנו עובדים כרגע על אנציקלופדיה שנקראת אנציקלופדיית שופר,

שכל הקלטות שלי,

למעלה מ-350 קלטות אודיו ויותר מ-100 וידאו,

נכנסות לתוך DVD,

יש מנוע חיפוש.

כל שאלה שאתה שואל אותי, אתה מקבל את התשובה על המקום,

רואה אותה בווידאו,

רואה אותה כתוב ושומע אותה ב-voice.

זה אנציקלופדיה שופר,

עובדים על זה כבר כמה שנים, בעזרת השם.

אני מקווה שכבר בימים הראשונים אנחנו נוכל להוציא את הדוגמה הראשונה.

אבל זה בשביל להקל על אנשים.

אדם ילך עם DVD ויוכל לכל אדם להשיב תשובה ניצחת

על כל ספק שיש לו.

וגם בזה אנחנו לא מסתפקים. אנחנו עושים גם סרטי אנימציה.

עשינו סרטים על עשרת המכות במצרים,

על קריעת ים-סוף,

מעמד הר-סיני.

הסרט האחרון שהוצאנו

זה דחיית המתים, איך תהיה.

רואים איך תהיה דחיית המתים, ואני אראה לכם תיכף.

מי מכם שיזכה, שיידע את התהליך, מה הולך להיות אתו.

בנוסף,

אנחנו לא מסתפקים בזה, כי הנה אני מגיע לפנורמה,

ויושבים פה ציבור גדול,

אבל בשעה שאני נמצא פה אני יכול להיות בעוד מקומות.

ועוד דבר זה העיתון הזה שמגיע היום לעשירון העליון בבתים בתיבת הדואר,

ודרך העיתון הזה נכנס אליהם הביתה,

לאט-לאט רוח יהודית,

עיתון נקי,

בלי פלילים, בלי לכלוך, בלי דברים קשים,

אלא דברים שנוגעים בסוגיות חשובות באמת בחיים.

אז אני אראה לכם כרגע את חיית המתים,

ונחזור להמשך. בבקשה.

הייתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה,

והיא מלאה מצבות.

והעבירני עליהם סביב סביב,

והנה רבות מאוד על פני הבקעה,

והנה יבשות מאוד.

ויאמר אלי בן-אדם, העצמות האלה,

כל בית ישראל הן להם.

הנה אומרים לי, יבשו עצמותינו ואבדה תקוותינו,

נגזרנו כאן.

לכן הנה ון ואמרת עליהם,

כה אמר ה' אלוהים,

הנה אני פותח את קברותיכם,

והעליתי אתכם מקברותיכם עמי,

והבאתי אתכם אל אדמת ישראל,

וידעתם כי אני ה' ופיתחי את קברותיכם ובהעליתי אתכם מקברותיכם עמי,

ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם אל אדמתכם,

וידעתם כי אני ה' דיברתי ועשיתי נאום ה'.

תודה.

כן, אז אנחנו מנסים ומשתדלים להרחיב את גבולי הקדושה בכל מקום שרק אפשר.

ולמי שיש שאלות, בבקשה.

כן, שאלות.

יש לך שאלה?

ערב טוב, כבוד הרב.

השאלה שלי למעשה נכנסת לכמה תחומים בקשר לעניין הראשון שדיברת עליו,

וזה על אהרן הכהן.

אני רציתי לדעת,

יש המון פירושים לתורה,

ורציתי לדעת אם הפירוש שלי לא נמצא בין הפירושים שלפי דעתי אב שרואה את מיתות בניו בפניו,

לפי דעתי, אולי שטחית קצת ביחסית אליך,

כי אתה ידען יותר,

אבל לפי דעתי או שהוא משתגע

או שהלב שלו הפסיק לפעום,

ולפי דעתי לככה התכוונה התורה.

זו דעתי שכמובן אני אומר את זה במרכאות,

כי ברור שדעתך היא יותר מבוססת,

כי אתה יותר בנושא הזה.

עכשיו, הדבר השני,

אתה דיברת על הגדולה של אהרן,

אני לא רואה איפה הגדולה שלו,

כי בסך הכול הוא ליווה את משה, לפי מה שידוע לי,

וכשהוא ליווה את משה,

אז כשהוא ליווה אותו עד הר סיני, היא בכלל לא הייתה תורה,

אז לא היה לו במה להגות יומם ולילה,

ולא היה לו במה להגיע לגבהים ולשיאים שאתה תיארת אותם.

אז לפי דעתי,

ההנחה שלי לפחות או יותר מבוססת, כי לא הייתה תורה,

וזה עובדות, ולעובדות אי אפשר להתכחש.

והדבר השני, הוא מבוסס על מה שנקרא פסיכולוגיה בגרוש, אבל של אב שמאבד את בניו לפניו.

טוב, קודם כול, מה שאני אמרתי זה לא דעתי, מה שאמרתי זה המפרשים אומרים.

דבר שני, אי אפשר להתייחד דיבור עם אדם, אמרנו, אלא מתוך שמחה, ובלי שמחה אי אפשר, ואם באותו שלב מתייחדה אם הוא שכינה,

אז זה ברור שהוא היה בשמחה.

אז זה לא צריך בשביל זה, אתה מבין, להבין.

זה דברים ידועים, זה הכללים, שכך זה עובד.

דבר נוסף,

אדם לא נמדד רק בתורה.

תורה זה כלים איך לעבוד את השם יתברך, אבל יש אנשים שעבדו את השם יתברך גם בלי התורה, כגון אברהם,

יצחק, יעקב,

שבטים, לפני התורה.

גם נוח היה צדיק,

צדיק תמים.

מי היה?

נוח, אבל לא הייתה תורה.

קודם כל הייתה תורה.

לא הייתה תורה שנמסרה משמים כמו שנמסרה מעמד הר-סיני.

הייתה תורה שנמסרה לאדם הראשון והועברה אצל כל צדיקי הדורות.

וחכמים זיכרונם לברכם ואי מרגי ראיות הכתובות גם בתורה,

שהאבות הקדושים וכל הצדיקים שהוזכרו אכן קיימו תורה.

הם השיגו את התורה בצורה שכלית.

אם אני נכנס לפה

ואני רואה את האולם

ואני מהנדס,

אני יכול עכשיו לעשות לך תוכנית בדיוק איך נראה העולם על דף.

יש מי שרואה את הדף

ומהדף רואה את האולם.

יש מי שרואה את האולם ורואה מהאולם את הדף.

הם ראו את העולם ומן העולם הבינו את התורה.

יש, מסתכלים בתורה, ומהתורה מבינים את העולם.

תלוי מה אתה,

אם אתה בסדר גודל שלהם או לא.

הם התבוננו בבריאה לא כמו שאנחנו באופן שטחי.

נתתי דוגמאות למכביר בתחילת ההרצאה,

שאדם התהלך בעולם ואפילו לא יודע מה הכיוון ולמה,

מה התכלית שלו בכלל.

יש לו דבר כל כך יקר שהוא מבין שהוא יקר,

חיים, והוא מבזבז אותם בחינם.

הם ידעו להעריך מה זה חיים, ידעו מה המטרה וידעו מה התכלית בני פעלו על פיה.

דבר נוסף, הקדוש ברוך הוא רוצה את לבו של האדם, רחמנא ליבא בעי, הוא רוצה את הלב.

גם מעשים חיצוניים, שהם יפים וטובים,

אבל אם אין לב אמיתי איתם,

לא נחשבים הרבה.

אדם שעושה מעשים בחיצוניות לראווה או למטרות שהן צדדיות,

זה לא אותו דבר כמו אדם שעושה עם כל הנשמה,

עם הכרה מלאה.

אהרן ורעך ושמח בלבו, אהרן ראה את אחיו מקבל תפקיד להיות מנהיג של עם ישראל, והוא אחיו הקטן.

אז בן-אדם במצב כזה צריך לכעוס,

להתקנא.

איך זה אחי הקטן מקבל את התפקיד להנהיג את עם ישראל ואני לא?

השם מעיד עליו, ורעך ושמח בלבו.

לא שמחה חיצונית, לא פוזה,

בלבו.

הלב שלו נקי טהור.

לכן הוא זכה שהחושן

יהיה על ליבו.

זה אהרן הכהן.

ואני אומר לך מעט מזער.

אהרן הכהן היה בדיוק שווה בגדולתו למשה רבנו.

לכן הקב'-הוא מדבר לשניהם תמיד.

הילדים למעשה הוקרבו על חטא של אהרן הכהן? על מה הם הוקרבו?

לא. הם הקריבו אש זרה.

ובשעה שהם נכנסו לשם, יש חכמים שאומרים שהיו שטויי יין ושאומרים שהורו הלכה בפני ריבם.

הכול נובע מאותו שורש, אבל בסך הכללי הם עשו מה שלא ראוי.

הם עשו יותר מהגובה שלהם, מה שנקרא, יותר מהמידה שלהם. הם לא היו צריכים לעשות את זה, הם התכוונו לטוב.

אבל גם מה שהם התכוונו לטוב במקום שעושים שלא כראוי,

ובפרט ביום הראשון של חניכת המשכן,

אז הקב'-הוא מעמיד אותם על מקומם.

בחשבון של אהרן יש גם חשבון

על מעשי העגל,

אבל בכל מקרה הם על מעשיהם והוא על מעשיו.

אין שום פתרונות אחרים,

כי הנושא הזה מתגלגל כמו כדור אש.

הספק הכי גדול שלי,

אני למעשה מכיר אותך הרבה זמן ובא להרבה הרצאות שלך,

אבל דווקא מהקלטות שלך אני מוצא שאלות.

פתאום או?

סוף-סוף אתה חושב?

לא, אני תמיד חשבתי. אני לא חושב כמוך. אני לא חושב שאני שטוטניק. לא איזה חכם גדול גם, אבל

לא שטוטניק,

כמו שאתה מציג אנשים מסוימים בחברה שלנו.

אבל אחד הליבטים הכי קשים לי זה

שאנחנו קוראים לקדוש ברוך הוא,

בנו שבשמיים.

ואני, לא שאני מתין ספק, אני יודע שהוא יכול למחוק אותי בתניעה,

ואני מכיר בחוזק שלו וזה, אבל

בדבר אחד יש לי ספק עמוק מאוד,

שאני אבא לשבעה ילדים,

אבל אני יודע את הגבול שלי בחינוך של הילדים.

אני יודע את הגבול. אני לא אשרוף לילד את היד

אם הוא עשה משהו מאוד מאוד חמור.

אני אעניש אותו, אני אכה אותו על הילד הזה.

אבל לא יודע, בעונשים של הקדוש ברוך הוא אני לא מוצא גבול.

יש אנשים נשרפים,

יש אנשים מתפוצצים,

יש אנשים,

כמו שאמרת, נכנסה אש, לקחה את שני הבנים של אהרן הכהן,

ואלי זה דיבר במיוחד, כי אני גם כן כהן.

אתה מבין? אז זה עוד כהן עם כהן, עוד יותר חרה לי.

אז לא יודע, הנושא הזה זה ספק כזה עמוק אצלי,

שאני בא כל פעם להרצאה שלך, אולי אני אשמע עוד משהו חדש,

ודווקא אתה מעצים לי את הספק.

אני שמח, אז היום אני אתיר לך אותו, אני מקווה.

אבל אתה צריך להגיע להחלטות כבר, זה כבר הרבה זמן.

שים לב, גם השבעה ילדים שיש לך, השם נתן לך.

וגם אתה, הוא נתן לך את עצמך.

וזו הזדמנות.

הוא יצר אותך מהעין,

ואתה יכול לשוב אל העין,

אבל הוא לא עושה כן.

הוא יצר אותך מהעין שתחיה לנצח,

וגם את הילדים שלך.

ומה שמתים כאן זה לא סוף, זה רק התחלה.

אז ממילא מה קשה? מה קשה? הם לקחו את הבנים של אהרן, הם הלכו לגן-עדן יותר מוקדם.

אם אתה, לדוגמה, מרוויח 50,000 שקל בחודש,

בדרך כלל הם משלמים לך בראשון.

אם יקדימו לשלם לך ב-25 לחודש, תתכעס?

לא תכעס.

אם יקדימו את הבנים שלו ולקחו אותם לגן-עדן יותר מוקדם, מה הכעס? על מה אתה כועס?

אבל מה שאתה עונה לי עכשיו זה לא משכנע, לא יודע למה. כן, עוד לא נאמרתי.

כי אתה משווה לי כסף,

שום כסף שבעולם אתה לא יכול להשתות לילדים שלי.

אני מוכן שייקח אותי, אבל אותם... שמעתי.

עוד פעם, יש לך בעיה בהכרה. הילדים שלך לא שלך, תשכח מזה.

הילדים שלך הם ברשותך בלבד, הם לא שלך.

דבר שהוא שני,

אני יכול לשמור אותו ברשותי.

לפי ההסברים שלך,

הגוף כן שלי. לא שלך. למה הגוף כן שלי? זה מה שאמרת, זה ברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. זה מילים שלך. לא.

הגוף לא שלך ואתה לא שלך.

הנשמה לך והגוף פועלך.

הכול שלך,

אין לך שום דבר שלך.

אתה הכול בהשאלה. נוצרת מהעין, אני חוזר,

ויכולת לחזור לעין.

איזה שלך? מה שלך?

עשית משהו שלך?

יש לך משהו משלך?

החוכמה שלך?

השכל שלך?

הקדוש ברוך הוא נותן לאדם וירוס קטן, אין לו שכל, אין לו חוכמה, שוכב כמו צמח.

איפה שלא.

נו, שיפעיל את השכל, שיעשה משהו.

מה שלא.

אין לו כלום.

נתנו לך זכות ורשות.

זה הכול.

זכות שימוש.

אבל יש גם תנאים לשימוש.

דבר נוסף, הקדוש ברוך הוא לא שורף,

והקדוש ברוך הוא לא שורף את האצבע.

אנשים נשרפים לבד.

הוא אמר את הכללים.

מה גורם למה?

חברת חשמל שורפת אנשים?

אז למה אנשים מתחשמלים?

למה?

יש פקיד בחברת חשמל שאמר לה שקע, עכשיו שרוף אותו.

לא.

מי שהכניס את האצבע על השקע נשרף.

אבל חברת חשמל הודיעה שמי שיכניס את האצבע ישרף, יתפחם.

אז היא לא בסדר, חברת חשמל?

היא בסדר גמור.

הקדוש ברוך הוא אמר שהמשכן אמור להשקים שכינה ולגרום,

סיעתא דשמיא לכל עם ישראל, התגלות השכינה.

אבל הוא אומר, יש תנאים.

מי יבוא אל המשכן

ואיזה שעה יבוא אל המשכן?

התורה אומרת, הזר הקרב יומת.

אוטומטית הוא מת.

אתה עשית גבול בינך לבין הפלסטינים.

אתה אומר, הזר הקרב יומת.

התקרבו כמה פלסטינים, לא שואלים שאלות, ירו בהם.

תאר לך שגם לא היו ישראלים שיורים בהם.

אוטומטית הגדר יורה בהם.

מי אשם שהם נורו?

הם שהתקרבו אל ה...

מי אמר להם?

אמרו להם לא, הם עשו כן.

חברת חשמל לא שורפת,

השם לא שורף, השם לא הורג, השם לא עושה כלום.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

הקב' ברוך הוא אומר, ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אני אומר לך, אומר,

ראה אנוכי נותן לפניכם היום.

הנה, לפניכם.

תפוזים, פלמנטינות, בננות, גויאבות, אגסים.

יש מרים, יש חמוצים, יש מלוחים, יש חריפים.

אני אומר, ובחרת במתוקים.

לקח את החמוץ ועושה פרצוף חמוץ. מי אשם?

הוא.

הוא אומר, אני נתתי לך בחירה.

אני אומר לך מה טוב, תעשה מה שאני אומר, תקבל את הטוב.

בחרת ברע?

אתה צועק, כועס,

מוכזר? לא מבין אותו? בטונות, תבין את עצמך.

מי אמר לך לגעת בלוטו?

אם תשמור על הכללים לא יקרה לך שום דבר רע.

לא תשמור על הכללים.

הכללים יחולו עליך. כן, אבל הכללים הם נוקשים מאוד. מאוד.

יש כביש 6, נוקשה מאוד.

מי שלא משלם, קנסות.

רגע, רגע, עשיתם כביש נוח,

מהיר, הכול. למה קנסות? למה איומים?

למה עוצרים את הבן-אדם עם הרכב?

ככה הכללים. אתה לא רוצה, סע כמו כולם בכביש הרגיל.

אתה רוצה כביש אגרה?

שלם,

בזמן, לפי הכללים.

זה הכללים.

נוקשה?

לטובתך.

מחנכים אותך.

אל תהיה גזלן. אתה יודע, מי שמאחר לשלם הוא גזלן,

מי שלא משלם הוא גנב.

אל תהיה גנב. זה כביש מחנך.

לא לגנוב, לא לגזול,

להתחשב, השקיעו חמש מיליארד שקל,

נעשו לך נוח, אתה נהנה,

קיצרו לך את הדרך, תשלם.

לא תשלם?

באבוע תשלם.

לא מתאים לך? לך ברגל,

נוקשה, תעשה כביש משלך.

מה זה נוקשה?

זה המצב, אדוני.

החיים גם כן נוקשים, אתה יודע?

צריך לקום, צריך לעבוד, צריך לנשום. אתה יודע מה זה לנשום?

אה?

אה?

זה מרעיש, אה?

אתה יודע כמה נשימות אדם לוקח במשך 24 שעות?

אם זה היה ברעש שאני עשיתי עכשיו,

אתה היית משתגע מאלה שיושבים לידך ונושמים.

כל אחד היה עושה לך

רק הקדוש ברוך הוא עשה את זה חרישי,

בלתי נרגש.

אבל אם הוא היה רצה לעשות קשה,

וואי וואי, היית סוחב יותר חזק.

אתה לא מאמין לי? תשאל חולה אסתמה כמה זה קשה.

אבל השם שיחק אותה, אתה יודע, חפיף דליל, לוי חיים, ראייה על הכיפאק, שמיעה משהו, הליכה, קפיצה.

גריזות, גמישות, הכל יופי.

נוקשי, אתה אומר לו, אה?

בגלל שאתה רוצה לנסוע בכביש, לא לשלם בזמן?

תשלם מועבוע.

תדע, יש כללים.

הכללים נועדו לטובתך.

קיים אותם, יהיה לך קל, קל, קל.

יש לך, תעלה לכביש, אין לך, אל תשלם, אל תעלה לכביש,

לך ברגל.

הקדוש ברוך הוא לא עושה שום דבר לרעה, הכל לטובה.

אנחנו הטיפשים שעושים את הרעה לעצמנו. נדמה לי שעם כל הבדיחות,

שנכנסת קצת לבדיחותא גם וזה, אבל אתה עוד לא פוגע בנושא שלי, כי הנושא שלי זה לא על כבישים,

אז מה זה? וזה לא על מיסים וזה לא על כסף. אז מה זה? אני מדובר רק על חיי בני אדם. מה דיברת עכשיו?

ואני מדבר במיוחד על הילדים מגיל צעיר,

שלפי דעתי לא קיים אצלי בהיגיון שום סיבה שבעולם

שלא תיכנס לא רוח אלוקית

ולא שום דבר מהשמים שייקח את נשמתם,

כי הם בסך הכול באים לעולם ולא רואים כלום,

עד שהם לא מתבגרים קצת. מה המטרה, אבל?

מה המטרה של העולם?

למה הם באו הקטנים האלה לעולם?

למה הם באו לעולם? כן.

אני לא יודע. אה, אתה לא יודע. לא, אני מקבל את ההנחה שלך. אמרתי לך, אני, אולי זו הרצאה 100 איתך,

מתוך 300 קלטות אני אולי 100 פעם כבר איתך.

אבל אני אומר לך,

בקטע הזה קשה לי מאוד לקבל, כי אתה לא פוגע בנקודה עצמה. עוד פעם, בוא נדבר על ילדים.

דבר על ילדים.

יש בתורה פרשה שקוראים לה בן סורר ומורה.

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו.

אתה יודע מה המצווה?

אחרי שהזהירו אותו, ויתרו בו ההורים,

והוא לא שומע,

מביאים אותו לבית-דין.

הוא לא שומע,

סוקלים אותו באבנים ומוציאים אותו להורג לפני גיל 13. זה היה בסנהדרין.

שמעת רגע. אבל אני שמעתי שהסנהדרין בכלל ברחו.

לא הבנתי גם למה הם ברחו.

זה אולי תוכל להסביר לי. אני לא יודע מאיפה הסיפור הזה, אבל תקשיב רגע.

זה לא קיים היום, מה שאתה אומר. ברור, ברור. אבל אני מסביר, רגע.

התורה אמרה שיש דין

שנקרא בן סורר ומורה. אני שואל אותך שאלה.

מה ההיגיון?

הרי בכלל ילד לא חייב

עד גיל 13 במצוות.

אז למה הורגים אותו? למה מוציאים אותו להורג?

אני מתכוון. רגע. לא, כבוד הרב,

אני אוסיף רק משהו לסלט שאנחנו מדברים עליו, כי זה נאפק לסלט. אני אסביר לך גם למה.

אני, יש לי ילדים כל הגילאים כמעט, כי יש לי שבע ילדים,

שש בנים ובת אחת.

ולבת קראתי הודיה כי שמעתי ממך, וזה מצא חן בעיניי.

אז ככה, יש לי את כל הגילאים.

ויש לי ילד גם בן שנתיים, ובן שלוש, ובן ארבע יש לי, ובן שש.

אתה יודע איך הוא משגע אותי? לא לסקול אותו בעבדים. לפעמים אני רוצה לתלות אותו.

אתה יודע איך הוא משגע אותי?

אז אני אומר, ילד ככה, ואני ההפך,

אני בדיוק פועל הפוך על הפוך.

אני משתדל לקבל הכול בצחוק, למרות שהראש שלי כבר למעלה נמצא

באיזשהו מקום. אני רוצה לפרק אותו בחתיכות,

אבל אני לא אסקול אותו באבנים.

בטח, מרור.

מרור.

אתה צדיק. עכשיו אני אמשיך.

קודם כול, אתה צריך להאמין שהילד שלך, זה שנותן לך את הראש בחננים,

אתה יודע,

אני אומר לך בדרך המעטה,

בלשון של המעטה.

ילד כזה,

שנותן לך את הראש בחננים, אתה עלול להיתקע בעמוד יום אחד.

למה? הראש שלך תפוס אצלו,

אתה הולך, ויכול לקרות מקרה לא טוב. זה לא הוא. כל יום ילד אחר. כן, אבל זה לא הוא, זה כל יום ילד אחר, אבל אתה צריך להבין דבר אחר.

יום אחד האבא יכול לחסר להם בגלל שהם שמו את הראש שלו בעננים.

אבל לא חשוב, לא אמרתי לך לסקול את הילד.

אמרתי מה התורה אמרה, ובואו נבין למה היא אמרה.

מה זה בן-סורר או מורה?

זה אחד שאוכל כמויות של בשר ושותה יין.

בעל תאווה,

ילד קטן,

אבל בעל תאווה, פותח את הפרישדר,

סטייקים, קבבים,

שניצלים, על המנגל, כל היום.

ומזהרת את כל היום, יין.

יין, יין, שותה, שותה, שותה. אמרה התורה, מוטב שימות זכאי ואל ימות חייו.

למות הוא ימות תמיד, כולם מתים.

מוטב ימות זכאי,

למה זכאי? כי עד גיל 13 הוא לא חייב במצוות.

ואל ימות חייו,

כי אדם שמושרשת בו המידות הרעות של התאווה הזאת,

הבהמית, הגסה,

מגיל כזה,

למחר, לא מוצא אמנותו,

אין לו כסף להשיג בשר בכמויות ושתייה,

יוצא ומלסתם את הבריות והורג נפש מישראל.

מחר הוא יעשה שודים והוא יגנוב והוא ירצח אנשים.

ראיתם מסוממים?

שמעת עליהם?

כשהם לא מוצאים את מה שיש להם, וזה עולה המון כסף, והם כבר רגילים,

הדם שלהם צריך את זה.

מה הם עושים?

גונבים ועושקים ושודדים,

ואם לא מוצאים, גם רוצחים.

התורה ירדה לסוף דעתו של אדם ואמרה, מוטב ימות זכאי ולא ימות חייו.

למה?

כי יש עולם מבט, תבין.

העולם הזה זה רק עולם הניסיון.

כל ילד שבא לפה שעתיד להיות בחור ומבוגר,

כל אחד בא לפה לזמן של ניסיון.

בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יצליח בניסיון

והוא יצא מפה לגן עדן,

באחד שהוא רואה שמההתחלה אין סיכוי,

אז פשוט עדיף לו שימות זכאי ולא ימות חייו.

אז זה אבא יותר טוב ממך.

אתה אבא שרואה רק את המציאות, הילד חסר לי, הלך, איננו.

אתה לא רואה שהוא בעולם העליון ואיפה הוא.

אבא שבשמיים שיודע ולא פוחד כמוך

איך הוא ברא את העולמות ומה סדרם ומה תכליתם,

הוא עושה לטובת הילד הזה שאתה בוכה עליו.

אין לך מה לבכות.

יש לבכות על רשע שמת כרשע ולא הגיע לתיקונו אפילו אם היה לו כסף ים חול והיה חי מאושר.

אבל לאן הוא הולך? לגיהינום.

מה יותר טוב?

אחרי 120 שנה שאתה תהיה שם

ותראה את הילדים שלך בגין מעשיהם חלילה נשרפים בגיהינום,

זה כן יהיה טוב לך?

או שיותר טוב פה לחנך אותם עכשיו,

ואפילו שייגרם להם צער,

כדי שמזכו גן-עדן לעולם הבא. מה עדיף?

בורא עולם אומר, זה עדיף.

לכן הוא אמר כללים נוקשים, כמו שאתה קורא להם,

בשביל שאדם כל כך יהיה נוקשה, שיברח מזה ולא יתחייב לשמים.

שלא יעלה על הכביש מספר 6 כדי שלא יעקלו לו את האוטו.

לכן זה נוקשה, לטובה.

אבל הילדים שלך, כשאתה הולך בדרך רחמנית,

אתה מודה שהם מעיפים לך את הראש לעננים ומשגע לך את השכל.

וזה לא אחד,

זה שבעה.

זה שישה בנים ובת אחת.

זה לא צחוק.

אבל מה שתיארתי בפניך, לפי דעתי, נמצא בכל משפחה, גם אצלכם וגם אצלנו. אם אנחנו מדברים על שתי צדדים, אבל יש הבדל. כאילו, הצד הדתי והצד החילוני קצת יותר,

אז לפי דעתי, גם אצלך משגעים אותך הילדים שלך.

אני לא חושב

שמה שקורה אצלי בבית, חוץ מכמובן שאצלך יותר הדברים נעשים בצורה יותר מסודרת ובצורה יותר הלכתית.

אבל מעבר לזה, אני לא רואה שאנחנו שונים.

שונים לחלוטין. לא, לא, לא. אני לא רואה שום שינוי. שום שינוי. הילד שלי עושה את אותן שטויות של הילד שלך אם הוא בגיל

שלושה הילד שלך ושלי, בגיל שלוש אותו דבר, או ארבע.

אני לא רואה שום שינוי בין שני הילדים. שינוי גמור ומוחלט בין שני ההורים.

ההורים כן.

ההורים כן, ואתה כבוד הרע, ואני אזרח מהתשובה.

אני אסביר לך.

אני אסביר לך. וזה גם מה שעושה את השינוי בילדים.

זה גם מה שעושה את השינוי בילדים.

זאת אומרת, אם אני יודע מה תפקידי, ומה חובתי,

ומה התורה הדריכה אותי, והתורה זה הקדוש-ברוך-הוא שנתן אותה,

והוא נותן לי את העצות?

ממי אני יכול לקבל עצה יותר טובה?

אני אלך לרופא, לפסיכולוג, לפסיכיאטר, למי אני אלך?

בא היצרן שיצר את הילד שלי,

שיצר אותי,

שאומר לי איזה מידות יש לי ואיזה מידות יש לו, ואומר מה נכון לעשות,

איך משקיטים את האש, איך מורידים את הסערה,

איך צריך להתנהג,

איזהו גיבור הכובש את יצרו,

טוב ערך אפיים מגיבור.

הקדוש-ברוך-הוא מדריך אותי, אומר לי, בוא אני אגיד לך מה ה-balance,

איך תשתמש במידות שלך.

אם אני הולך על-פי התורה, על-פי ההלכה,

החיים שלי מאושרים.

אפילו אם יש לי מכשולים,

אפילו אם יש ילדים קשים,

אפילו אם יש ילדים כאלה,

אפילו אם יש שכנים לא טובים,

הכול, התורה מדריכה אותי.

אם אני נשמע לה,

אני אעבור את הכול בקלי-קלות.

אני לא נשמע,

אני רק אסבול צער וייסורים,

ויהיה לי קושיות על קושיות מכל קלטת.

עוד יותר קושיות.

למה?

אני לא מחפש פתרונות.

אני מחפש קושיות.

מי שמחפש פתרונות נכנע למדריך.

חולה שבא לרופא צריך לשים את נפשו בכפו,

להגיד לו, אדוני הרופא, מה עלי לעשות לבריאותי?

אבל אם הרופא ייתן לו עכשיו כדורים, הוא יגיד לו, מה אתה מחדש לי עכשיו?

כל פעם שאני בא אתה נותן לי כדורים.

חשבתי שיש לך משהו חדש.

מה, כל פעם כדורים?

מישהו אמר לך לבוא לרופא?

תבלע עגבניות. אני אמרתי לך,

אני יודע מה אני צריך לתת לך, כדורים.

אתה לא רוצה, תעשה מה שאתה רוצה.

אבל אדם שבא צריך לקבל את מרותו של מי שהוא חושב שמבין יותר ממנו בתחום שהוא שואל אותו.

בתורה אתה מודה שאני יותר ידען ממך.

אז אני נותן לך את ידיעותי בחינם, קח אותן,

תשתמש בהן. אבל תתחיל להשתמש לפי מה שהתורה אומרת.

אם אחרי כל ההשתמשות והכול זה לא הועיל לך,

זה לא עבד,

אתה יכול לבוא בקושייה, אתה יכול לבוא בשאלה.

אבל אם עוד לא ניסית,

אז איך אתה יכול להקשות קושיות? זו לא קושייה בכלל.

טעמו וראו כי טוב השם.

אחד שואל, מה הטעם של העוגה?

איך אפשר להסביר לו מה הטעם?

זה דומה לזה ולזה ולזה ולזה וליד זה. מה, מה, מה תגיד לו?

קח ביס, תטעמו.

אומרת התורה, טעמו וראו כי טוב השם. אחרי שתטעם, תבין? זה הטעם. סוף חלק א'.

המשך בקלטת מספר 374. העיקר צריך להשקיע חלק ב'.