זה לא חכמה

- - - לא מוגה! - - - 

כואב, שלומר המלך אמר, הכל הבל הבלים, הכל רוח, וכמובן שאין פה אחד שלא יודע מה היה לו,

כסף, ואהב, אלף נשים.

אני אומר, זה לא חוכמה, כאילו, בן אדם שעבר את כל זה, בטח שידבר ככה. תן לי לכל אחד שיושב פה בעולם הזה את כל מה שהיה לו, אני חושב שהייתי יכול להחליף אותך בשקט עם כל מה שיש לו. זה לא חוכמה לדבר אחרי שכבר היה את הכול.

לדבר בתור אחד שיושב ברחוב עם קבצת אדבות, או בתור אחד שאין לו כלום.

לא חוכמה לדבר בצורה כזאת. תאר לך שבא לפה נרקומן ואומר,

תשמעו,

אני אומר לכם, לא,

נרוק עיניי בגרוע, רק אחד אומר.

נגיד שבא אחד ואומר,

אז אתה אומר לו, מה החוכמה?

קודם תן לי, מה, אחר כך אני אגיד לך גם כן. אבל לא, אתה מדבר בתור אחד שהיה מיליונר, שהיה לו אלף נשים, היה לו הכול, תן לי את כל מה שהיה לו, תאמין לי. עוד פעם אתה מדאים? לא, אבל למה?

למה, תגיד למה אלוהים נותן לנו את כל הדברים הטובים האלה? בחורות, לצאת ביום שישי וזה וזה וזה?

והוא אומר לך כאילו, אל תעשה את זה, וכיף לך לעשות את זה. קודם כל, הוא לא נתן לך את הבחורות, זה אחד.

הוא גם לא אמר לצאת ביום שישי.

אתה יכול לצאת ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי החמישי, מה דילגת על הימים האלה?

דודים שלי שיחזרו בתשובה.

שמי? הדודים שלי שיחזרו בתשובה.

הדודים שלך.

זהו, בתשובה.

מה קרה? הציונים לא מחזירים אותם לתשובה?

אז למה הוא יצר את הבחורות שנסתכל עליהן והוא אומר לך, אל תסתכל עליהן? הוא ברא אותך.

מי אמר לך להסתכל?

מה, בגלל שמשהו זז אתה מסתכל?

נכון, אסור לגעת ביום רביעי? כאילו, חצי לעניין ידיים. מותר. סליחות של עניין ידיים. מותר?

כן, מותר לבנות את זה? ילדים מתחת לגיל תשע, מותר.

וילדים מעל גיל תשע?

מעל תשע אסור.

ומה, זה כרת כאילו? לא, לא כל כך מהר.

אז אדם שכאילו כן יש לו כרת, אז מה?

אז זה כבר לא יעשה מצרות, מה? לא, אפשר לשוב בתשובה גם מכרת.

אפשר לשוב בתשובה גם מרצח.

אפשר לשוב בתשובה על כל עבירות שבתורה.

אבל צריך לשוב בתשובה אמיתית.

קלטת מס' 371. זה לא חוכמה.

נבין היום קצת מה זה צידוק הדין לצדק את דינו של הקדוש ברוך הוא.

בפרשת שמיני כתוב,

ויאמר משה אל אהרן,

הוא אשר דיבר השם לאמור בקרובה יקדש וידום אהרן.

שני בניו של אהרן מתים.

ביום חנוכת המשכן יורדת שכינה,

הם נכנסים להקריב,

יוצאת אש מלפני ה' נכנסת דרך חותמיהם והם מתים.

ביום שמחת לבו של אהרן,

כשהוא זוכה להוריד שכינה במשכן,

שני בניו מתים.

פירוש רשי,

קיבל שכר על שתיקתו.

מה השכר שקיבל?

שנתייחד עמו הדיבור שנאמרה לו לבדו פרשת שטויי יין.

ואפשר לומר כי זה לא היה רק שכר,

אלא כשקרה לו אסון מתו פתאום שני בניו.

לשתוק באסון כזה דרושה עבודה רבה,

להוסיף הרבה יראת שמים ולהתבונן היטב מהי תכלית האדם.

זה ניסיון שלא כל אחד יכול לעמוד בו, מעטים מסוגלים לעמוד בו.

לראות שני בנים ברגע אחד,

לעיני כל ישראל,

נשרפים,

ולדום, לשתוק

שתיקה גמורה,

מעלה גדולה של יראת שמים והבנת תכלית האדם בעולמו.

ולא רק זה, הוא הגיע למדרגה של השראת שכינה ונבואה באותו רגע,

כיוון שאין השכינה שורה מתוך עצבות,

ולכן ברור שהוא שמח,

כי בלי שמחה אין השכינה שורה.

אבל על-ידי התבוננות ביראת שמים הוא הגיע למדרגה גבוהה כזאת,

כי מי שמאמין בהשארת הנפש שהעולם הזה הוא רק עולם מעבר,

ומגיעים לעולם האמת,

אין לו להצטער הרבה על מת,

ובפרט אם הוא יודע שהוא צדיק,

שהוא הולך למקום טוב הרבה יותר ולמקום שהוא ייחל כל ימי חייו.

וכמו שאמר הרמב״ן על הפסוק,

בנים אתם לשם אלוקיכם,

לא תתגודדו.

רבי אברהם אומר,

אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו,

לא תתגודדו על כל מה שייעשה,

כי כל מה שייעשה לטוב הוא,

ואם לא תבינוהו,

אפילו אם לא מבינים מה עשה השם ולמה לקח נפש,

אנחנו צריכים לדעת יותר מאהבת אב לבנו אהבת השם אותנו,

כי בנים אתם לשם.

ואם אנחנו לא מבינים,

זה כאשר לא יבינו הבנים הקטנים את מעשה אביהם,

רק יסמכו עליו,

כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגויים, ולא תעשה כמעשיהם.

לא תכרחו כורחה על מת,

לא תולשים שערות על מת.

גם הבכי צריך להיות במידה, שלושה ימים לבכי.

לא תשרטו שרתת,

לא שורטים את הגוף,

לא כמעשה הגויים.

ולפי דעתי, אומר רבי אברהם אבן עזרא,

כי טעם עם קדוש הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך.

עם קדוש, פירושו של דבר שיש הבטחה לנפשות ישראל שיתקיימו לנצח,

כיוון שזה עם קדוש וסגולת השם,

ולא יישא אלוקים נפש,

לחושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח.

הקדוש-ברוך-הוא אינו רוצה שנפש אחת מישראל חלילה תידחה ממחיצתו.

לכן הוא עושה כל פעולה שרק אפשר שכולם יכירו את האמת,

ואם לא בפעם אחת, פעם שנייה או שלישית בגלגול.

העיקר שאדם ישלים את נשמתו ויתקנה.

לכן אין ראוי לכם להתגודד ולהיקרח על נפש,

ואפילו ימות בנוער,

בהיותו צעיר.

ולא יאסור הכתוב הבכי,

כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים.

ונדודם אף בחיים.

הכתוב לא אוסר מאתנו לבכות,

כיוון שבטבעו של אדם אפילו נפרדים, אוהבים.

אחד נוסע לחוץ-לארץ, לפרק זמן,

בפרידה בוכים, בשדה התעופה, תראו, הרבה אנשים בוכים.

אבל הוא נוסע לטיול שהוא מאוד ציפה לו,

חסך הרבה כסף,

סוף-סוף הוא הולך לבזבז הכול.

הוא שמח, למה אתה בוכה?

ככה זה. אפילו פרידת האוהבים שחוזרים מעורר בכי. כל שכן, מי שהולכים ולא חוזרים.

אבל מכאן יש סמך לריבותינו האוסרים להתאבל יותר מדי.

לפי זה, המאמין בשם יודע כי הוא לא מת,

אלא האדם עובר לעולם יותר טוב.

הבכי הוא בגדר כמו שאחד נפרד מידידו שהוא בוחר,

אף-על-פי שהוא יודע שנוסע למקום מאושר ומוצלח.

לכן, על-ידי ויידום הגיע אהרון למדרגה של נבואה,

כי אי-אפשר לשתוק

רק אם מגיעים למעלות גבוהות ביותר.

פעולה טבעית,

כשאדם מתרגש,

כשאדם בוכה, מזיל דמעה,

פעולה טבעית זאת בכל בני-האדם.

כשאהרון נדם,

זו גבורה נפשית, זו הכרה אמיתית,

זו מדרגה של נבואה,

שהשרתה עליו שכינה.

אמר אחד מן החכמים,

יש ארבע דרגות בבריאה,

דומם, צומח, חי, מדבר.

דומם זה אבנים,

צומח זה עצים,

חי זה בהמות,

מדבר זה אדם.

מדבר,

אם פוגעים בו,

אוטומטית הוא מגיב, עונה.

חי,

אם פוגעים בו, בורח.

צומח,

אם פוגעים בו, נותנים לו מכה,

הוא נכפף ומשנה צורתו.

רק האבן,

אם פוגעים בה,

נותנים לה מכה,

לא חל בה שום שינוי.

וידום אהרון כמו אבן,

לא נעשה בו שום שינוי ממיתת שני בניו בעת ובעונה אחת לפני כולם,

ביום שמחת לבו.

זו מדרגה אמיתית של מי שמבין מה עושים פה בעולם.

הכול בהשאלה.

נותנים לנו כלים בהשאלה.

ילדים,

חוכמה, תבונה,

אמצעים,

כל זה כלים מאת השם יתברך לעשות את רצון הבורא.

ואנחנו צריכים להיות חכמים להבין זאת ולדעת שיגיע הרגע שיקחו מאתנו את הכלים.

גם אותנו ייקחו.

לא נשארים כאן.

אבל צריך לחיות עם ההכרה הזאת כל הזמן.

כשאדם חי כך,

הוא חי באמת,

כי הוא יודע לנצל כל רגע בחיים,

כי לא לעולם חוסן יכול לבוא רגע שהוא צריך להסתלק ולא מודיעים לו.

עוד דבר.

כתוב שהוא קיבל שכר על שתיקתו,

ואמרנו, מה השכר שהוא קיבל?

נתייחד עמו הדיבור שנאמר לו לבדו פרשת שטויי יין.

בספר עשרה למאה

מביא דבר נפלא.

שואלים חכמים זיכרונם לברכה.

ויידום אהרון

מה היה לו לדבר?

ומתרצים, היה לו לומר,

ריבונו של עולם,

כתבת עלי בתורה,

ורעך ושמח בלבו,

לא היה לך לערבב שמחתי.

כשמשה רבנו הופצר על ידי הקדוש ברוך הוא במשך שבעה ימים,

ליטול את המנהיגות ולצאת למצרים לגאול את עם ישראל,

סירב

משה רבנו בנימוש ובאמתלאות,

ולא רצה לקבל את התפקיד, כי אמר שיש לו אח גדול ממנו בשלוש שנים, הוא אהרון,

והוא לא רוצה,

חלילה, האח הקטן,

לקחת תפקיד רם ונשגב כזה,

ואחיו הגדול לא יקבל את התפקיד.

אחיו קודם לו,

והוא חושש, חלילה, מפגיעתו של אהרון.

בכל אופן, אח גדול ואח קטן, הקטן נמחר והגדול לא.

משהו שזה מפריע קצת, לא?

מעיד הקדוש ברוך הוא על אהרון למשה,

ורעך ושמח בלבו.

אני, הקדוש ברוך הוא, מעיד שאהרון אחיך הגדול,

כשהוא יראה אותך, שאתה קיבלת את התפקיד,

הוא ישמח,

לא רק ישמח, לא כלפי חוץ, לא יחייך, לא יצחק,

בלבו.

אני יודע שהלב שלו נקי וזך, והשמחה אמיתית בשמחתך.

לכן זכה אהרון שהחושן יהיה על לבו.

אז היה לו לומר, אומרים המפרשים,

ריבונו של עולם,

אתה אמרת עלי

ברעך ושמח בלבו.

לא היה לך לערבב את שמחתי.

ונשאלת השאלה, אז באמת למה לא טען כן?

אם היה לו מקום לטענה, למה לא טען כן?

וגם למה דווקא ניתן לו השכר הזה,

שהתייחד עמו הדיבור?

ומפרשים,

אהרון,

אפשר ששתק מפני שאין מי שיכול לדון עם מי שתקיף ממנו.

אתה אדם,

יילוד אישה,

קרוץ מחומר,

אתה יכול לדון עם מי שתקיף ממך אלוקי השמים והארץ?

אתה יכול להגיד טענה בכלל?

אז אדם שהוא נחות ביחס לאלוקיו, מה יש לו לטעון?

אפשר להגיד כך.

אבל אפשר ששתק מחמד שקיבל את הייסורים ממיתת בניו באהבה.

לזה אמר המדרש.

שהשתיקה היא מחמת שמחה.

איך יודע המדרש שהוא שמח?

כיוון שנתייחד עמו הדיבור,

ואין השכינה שורה מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה.

משמע שהוא שמח.

הוא מפרש המדרש, מה היה לו לדבר?

היה לו לומר, ריבונו של עולם, כתבת בתורתך ברעך ושמח בלבו.

לא היה לך לערבב את שמחתי.

ומדוע באמת לא טען טענה זו,

לפי שבאמת לא נתערבבה שמחתו,

כי היה שמח על כל פנים.

הוא היה במדרגה

שבירך על הרעה כשם שמברכים על הטובה,

וקיבל את זה בשמחה.

אנחנו רואים פלא גדול.

מה הפלא?

רואים את התגדלותו של אהרן,

אחרי צרה כזאת, שנשרפים שני בנים, הוא שותק.

ולא עוד, אלא ששני הבנים האלה שמתו לו היו יותר גדולים ממשה ואהרן.

הוא מביא רשי על הפסוק,

הוא אשר דיבר השם לאמור, בקרובי אקדש.

אחד דיבר הקדוש-ברוך-הוא, בקרובי אקדש,

ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי.

אל תקרא בכבודי, אלא במכובדי.

אמר לו משה לאהרן,

אהרן, אחי,

יודע הייתי שיתקדש הבית,

המשכן,

במיודעיו של המקום,

והייתי סבור או בי או בך.

עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך.

שני הבנים שנפטרו גדולים ממשה ואהרן.

אז אתם מבינים מה גודל האבדה שהייתה לאהרן באותו יום?

והוא מקבל את הכול בדממה,

בשמחה,

ושכינה יורדת עליו.

מה היו החטאים של שני הבנים שמתו כך?

רבי אליעזר אומר, לא מתו בני אהרן,

אלא על שהורו הלכה בפני משה ריבן.

הם נכנסו לבפנים

בלי לקבל היתר.

רבי ישמעאל אומר,

שטויי יין נכנסו למקדש.

מיני אנשים לא גדולים כהרום לא היו מפסיקים לטעון ולהתלונן טענות שונות מרוב צער ועוגמת נפש,

ובעיקר היו שואלים, הנה, צדיק ורע לו.

לא צדיק, צדיקים ורע להם.

לא סתם צדיקים.

גדולים ממשה ואהרן.

ככה היו שואלים אנשים שהם לא כמו אהרן.

ומה נפלא שחכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

ההפך מזה.

מה היה לו לדבר?

וכי היה לאהרן מה לדבר?

איפה אנחנו ואיפה האמת?

בואו נראה דבר אחד,

שבו נסיים את המאמר ונבין.

ויאמר עליהם, קירבו, שאו את אחיכם מאת פני הקודש.

משה רבנו מבקש שייקחו את הגופות

של בניו של אהרן ויוציאו אותן החוצה.

כי האדם האומר לחברו עביר המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה.

על הפסוק

ופרעה חולם, והנה עומד על היהור,

אמר רבי יוחנן,

הרשעים מתקיימים על אלוהיהם.

היהור זה היה האלוהים של מצרים. הם היו מאמינים ביהור,

שהוא האלוהים הזן והמפרנס אותם,

משקה את כל ארץ מצרים,

וכתוב, ופרעה

עומד על היהור.

אמר רבי יוחנן, הרשעים מתקיימים על אלוהיהם.

אבל הצדיקים,

אלוהיהם מתקיים עליהם,

שנאמר, והנה השם ניצב עליו.

אצל הצדיקים כתוב שהשם מלמעלה והם למטה.

אצל הרשעים כתוב שהם מעל האלוהים שלהם.

המידה של הרשעים היא שהם חושבים את עצמם עיקר.

רשע, חושב שהוא העיקר, וכל העולם סביבו לשרתו.

תכלית הבריאה וכל מה שיש בה,

חושבים הרשעים, זה רק למענם.

היהור, אלוהי מצרים, גם הוא עומד והותקן

אך ורק כדי שייתן להם חיים ויספיק להם את כל צורכיהם.

זה העניין שנאמר, רשעים מתקיימים על אלוהיהם.

וגם האלוהים שלהם זה לצורכם.

אבל ההפך אצל הצדיקים.

אצלם, גם הם וגם כל צורכיהם

זה לשם שמים.

אין שם עצמו כל עיקר,

וכל קיומו הוא אך ורק לשם שמים.

היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך, שבראנו לכבודו,

ומהי תכלית הבריאה?

ולכבודי ברטים יצרתים אף עשיתים.

זה העניין של השם ניצב עליו. כבוד השם יתברך הוא העיקר העיקרים שהצדיקים יודעים ומבינים.

ויש כאן דוגמאות מן המדרשים,

אבל כלל הדברים הם

מהות של כל הבריאה וכל הנמצא בה,

אחת היא,

כל-כולה שמחתו של מקום

ולא זולת.

מובא בשם אריסטו,

שעמד על שאלה,

מפני מה גדולה אהבת הנותן למקבל

מאהבת המקבל לנותן?

והוא מיישר את השאלה הזאת,

שהנעת הנותן גדולה הרבה יותר מהנעתו של המקבל.

ההערה שלו נכונה מאוד וראויה למשכיל,

אבל המשכיל רואה שביישובו של אריסטו

הוא רק עמד על קצה המזלג מן הביאור האמיתי של העניין העמוק הזה.

אבל הרמחל, זכר צדיק וקדוש לברכה,

רבי משה חיים לוצטו,

בדעת תבונות מסביר.

כוונת השם יתברך בבריאה

היא

כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי.

אומנם מחוק הטוב הוא להיטיב,

וזה מה שרצה הוא יתברך שמו,

לברון אברהים כדי שיוכל להיטיב להם.

לא כמו שאנו רגילים להבין ולפרש שרצונו יתברך שמו להיטיב עם בריאותיו,

זה לכבודנו ולהנאתנו.

שכל העולם כולו נברא בשבילנו,

וכאילו אומרים שיכולים לומר אי-אפשרי בתקנת חכמים ולוותר על הטובה, כאילו זה מסור בידינו.

עזוב, לא מדובשיך ולא מעוקציך.

אבל באמת שגגה גדולה היא,

וחלילה חלילה לחשוב כן,

לומר שעיקר המכוון הוא המקבל לתכלית הנאתו וטובו.

והפירוש האמיתי בזה הוא

כי מחוק הטוב, זה השם יתברך, להיטיב.

הטבה בלי כל קבלה,

נתינה לעצמה בשביל הנותן היא התכלית,

והמקבל שנברא לא בשבילו ולטובתו נברא,

אלא הכול היא שמחתו של נותן.

נתינה לשם נתינה באין כל יחס לעניין של מקבל,

אלא כך רצה הקדוש ברוך הוא להיות חוק הבריאה,

שאם אין מקבל את הטוב, אין הטבה.

על כן נברא מציאות של מקבל ונותן,

אבל העיקר בבריאה הוא שמחתו של הנותן לתכלית נתינה.

קצת מסובך, אבל אני אסביר במילים פשוטות.

הקדוש-ברוך-הוא בעצם ברא את עולמו

כי מחוק הטוב להיטיב,

ואנחנו המקבלים צריכים לקבל את ההטבה,

אבל העיקר הוא הנתינה של הנותן.

ואנחנו צריכים לשמוח בזה שהנותן נותן,

ואנחנו המקבלים.

אבל צריך לדעת דבר אחד,

כמו שיש חתונה ויש בעל השמחה,

ובעל השמחה מזמין מוזמנים,

והמוזמנים באים.

מי אמור לשמח את מי?

המזמין את המוזמנים, או המזמינים את המזמין, בעל השמחה?

המוזמנים.

אנחנו הוזמנו לעולם.

יש, בעל השמחה זה הקדוש ברוך הוא.

חובה עלינו לשמח אותו,

לעשות נחת רוח ליוצרנו.

זו המטרה.

הוא נותן לנו את כל הכלים

כדי שנוכל לעשות זאת.

רק שבמקרה הזה,

במקום שאנחנו נביא לו צ'קים,

הוא נותן לנו,

המזמין נותן.

הוא נותן לנו כלים ואפשרויות ועושר ובריאות וילדים, וכל טוב הוא נותן.

כי מכוח הטוב להיטיב,

הנותן נותן,

שלא על מנת לקבל, הוא נותן ונותן ונותן.

והוא ציווה אותנו גם כן להיות כמוהו,

להיות דומים לו,

הביא דומה לו,

זה אלי ואנווהו,

זה אלי ואני הוא.

אני צריך להיות דומה לו.

מה הוא נותן,

אף אני נותן.

ככה אנחנו נהיה הכי דומים והכי קרובים במידותינו לקדוש-ברוך-הוא.

והקדוש-ברוך-הוא נותן הרבה כלים יהודיים יקרים,

הרבה מאוד כלים,

הרבה מאוד אפשרויות,

הרבה מאוד הזדמנויות.

אבל יש אנשים שמאבדים גם את הכלים שנותנים להם.

אתם מכירים ילדים, קונים להם צעצוע, מחזיק 24 שעות, נשבר.

נותנים להם איזה משהו, מאבדים אותו, שוכחים.

נותנים להם דבר כזה,

לא יודעים איך להשתמש, מפסידים בכלל את המכוון.

ככה גם אנחנו.

נותן לנו הקדוש-ברוך-הוא הרבה מאוד כלים, ובמקום להשתמש בכל הכלים הטובים שנתן לנו הקדוש-ברוך-הוא,

משתמשים אנו בהם להבל הבלים.

אמר שלמה,

הלך עליו השלום.

הבל הבלים אמר קהלת,

הבל הבלים

הכל הבל.

אומר המדרש, אם היה אומר את זה אדם שלא ראה לירה,

לא.

אבל שלמה המלך,

הכסף הזהב היה מתגלגל בזמנו ברחובות כאבנים.

עשיר אדיר.

סעודת שלמה המלך, מי יכול להבין בכלל?

כל יום.

ושלמה המלך

אומר תשמעו ממני.

העשיר שבעולם,

מלך ששלט בכיפת העולם,

מלך יחידי שנאמר שהוא יושב על כיסא ה',

חכם מכל האדם.

הוא אומר, תשמעו לי,

עברתי את הכול,

ניסיתי הכול וראיתי במציאות וגם בחוכמה.

הבל הבלים אמר קהלת, מי שהקהיל קהילות בכל ישראל.

מכל העולם באו לשמוע את חוכמתו.

הבל הבלים.

הכל הבל.

הכל הבל.

רק הוא אומר לנו דבר בלשון ציווי.

הבל זה לשון ציווי, לא הבל הבלים כפל לשון,

אלא הבל את ההבלים.

לא כמו המציאות היום, וילכו אחר ההבל ויהבלו.

מי מהבלים מרוב הבל?

הוא אומר, הבל את ההבלים.

תדע שהבל זה הבל.

אל תעשה ממנו ממש.

ראיתם קומקום שיוצא ממנו הבל?

לרגע זה נראה ונמוג.

אומר, ככה העולם וככה החיים.

לרגע נראה ונמוג.

כל רועב יאמרו, איו.

איפה פלוני?

מה, הלך?

וואי, וואי, וואי, הלך.

אני אומר לך, עד שמסתובבים ימינה ושמאלה, עוד אנשים חסרים.

זה טבעו של עולם.

אנשים באים והולכים,

הכול עבל,

לא נשאר כלום.

מה יעשה החכם?

מה יתרון

לאדם

בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

אומר שלמה המלך, כי מה יתרון לאדם?

מה נותר לאדם

מכל עמלו שיעמול תחת השמש? תעמול, תאסוף, תבנה,

תקנה,

תיסע, תחזור, תשב, תקום,

תנוח, תישן,

תעבוד, תרוץ,

תאכל, תשתה,

תמות.

נו,

מה נותר?

קוברים בן-אדם,

מציידים אותו עם מברשת שיניים?

נותנים לו פיג'מה?

נעלי בית?

כלום.

עירום בעירייה,

כורכים אותו,

משלשלים אותו,

סוגרים,

הוא הולך לאנחות והם הולכים לשמחות.

קודם היה באור,

עכשיו בחושך.

קודם היה למעלה, עכשיו למטה.

פעם הלך על האדמה, עכשיו יעלם.

מה נשאר לו?

מה יתרון לאדם בכל עמלו?

אבל אמר שלמה המלך ברמיזתו,

אין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

תחת השמש אין יתרון,

אבל מעל השמש יש יתרון.

אם אדם דאג כל ימי חייו להכין צידה לדרך,

זה חכם.

כי אותו סיפור על אותה מדינה,

שהיה להם חוק.

כל שנה בוחרים מלך

שמזדמן בשערי הממלכה.

מלך לשנה.

פעם אחת עבר שם אחד,

התנפלו עליו,

הכניסו אותו לעגלה, שמו לו כתר על הראש,

ואמרו לו, יחי אדוננו המלך.

נבהל, פחד,

חשש,

בטח יכניסו אותו למרכז העיר, לכיכר,

וייתלו אד'הומן,

בטח יעשו בו עכשיו לינץ'.

מה זה מכניסים בן-אדם, שמים לו כתר, אדוננו המלך?

זה ברחו מבית-הסוהר או מבית-משוגעים.

והנה הוא נכנס לממלכה,

ושדרות של עם עומדים בצדי הדרכים, וכולם, יחי אדוננו המלך.

יש רק אפשרות אחת, או שהם מג'נונים או שהוא מג'נון.

מי זה יכול לעבור אורח, פתאום יעשו אותו מלך?

לא נשמע כדבר הזה.

מכניסים אותו לארמון, מושיבים אותו על כיסא המלכות,

כולם משתחווים לפניו וכורעים,

והוא לא מאמין שהוא מלך.

אז הוא פוחד לשתות.

אולי הם יחפשו איזו עילה

בשביל להתנקם בו.

הוא מפחד להגיד, תביאו לי עוגיה,

אולי זו תהיה עילה שיכוהו.

אבל טוב, אחרי כמה שעות

הבן-אדם צמא.

אז הוא לא מעז לבקש מיץ,

הוא מבקש, אם אפשר, מים.

אמרו לו, כן, אדוננו המלך.

הביאו לו טס

מלא מסוגי כוסות,

הביאו לו כל מיני משקאות.

בבקשה, אדוננו המלך.

לקח שטר, אז זה עבר,

אמר, אם יש איזה בייגלה,

לא עוגה, חס ושלום.

הביאו לו

כל מיני מאפה.

לקח אחר כך, אז זה בסדר.

אמר, רוצה לבדוק.

אפשר לצאת לטייל?

כן, אדוננו המלך.

לקחו אותו לטייל, הסתובב, ראה.

הכירו לו את הממלכה, היה מבסוט, התחיל להאמין.

כשראה כך,

התחיל לבקש כל מיני הנאות.

ביקש שיביאו לפניו שרים ושרות,

להקות,

תזמורות, מאכלים, מעדנים,

משקאות,

מה לא,

מרחצאות,

כל מה שהוא רק יכול לבקש.

כל היום לוקחים אותו ממקום למקום,

עושה חיים, משהו.

אבל עברה שנה,

העלו אותו לכרכרה,

הביאו אותו עד לשעה,

נתנו לו שתי בעיטות ועיוו אותו החוצה.

עבר שם בדיוק אחד,

תפסו אותו,

שמו לו כתר על הראש, אמרו,

מעתה, אתה, אדוננו המלך.

זה היה פיקח.

הריח את העניינים,

הבין פה מה קורה,

אמר להם, כמה זמן אני מלך?

אמרו לו, שנה.

אמר, שנה? בסדר.

שם אותו על הכיסא, כולם לפניו,

אמר, אפשר להזמין לכאן את שר הפנים, שר האוצר, שר החקלאות,

כל השרים לפניו.

כן, תן לי דוח

כמה יש פה בנקים,

כמה יש כסף,

כמה תבואה,

כמה פירות,

כמה, כמה, כמה, כמה, אה, יא, דוחות.

הביאו לו את כל הדוחות,

אמר, טוב,

אי פלוני, אני רוצה שתקנו אותו על שמי.

כן, אדוננו המלך.

כל הבנקים, להעביר לאי.

כן, אדוננו המלך.

כל הזמרים והזמרות, לאי.

כן, אדוננו המלך.

כל השפים,

מאבה לשמה.

כן, אדוננו המלך.

תשעה חודשים ניקה את כל הממלכה.

הכול עבר לאי.

הוא יושב שלושה חודשים, מחכה על הכיסא.

אחרי שלושה חודשים באו אליו, אמרו לו, בבקשה, אדוננו המלך, יעלה לעגלה.

הכניסו אותו אל בפנים, הביאו אותו לשער,

נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו מהממלכה.

לאן הוא הלך?

מה מחכה לו?

הבנקים.

הבנקים. הכול מוכן.

מי היה חכם, הראשון או השני?

השני. מי אתם, הראשון או השני?

הראשון, הראשון.

כל היום אתם באמת מעבירים לשם?

לא.

כל היום אתם משאירים כאן.

אדם שמעביר לשם, אתם יודעים איך הוא צריך להיות.

אם היו אומרים לכם שיש 24 שעות כרגע אפשרות להיכנס לבנק ישראל

עם שקי יוטה ועת חפירה,

לפתוח את הכספות ולמלא,

מישהו היה עושה הפסקה?

אף אחד.

היו אומרים לכם, ארוחת צהריים על חשבון הבנק,

הייתם מפסיקים?

לא.

ב-16 אומרים, תה בעוגה, הייתם מפסיקים?

לא.

ב-1900, בערב, קרמבו?

לא.

עשר בלילה, טופי?

גם לא.

24 שעות, אה?

ממלאים.

למה? חבל על כל רגע, נכון?

מי שמבין ש-24 שעות זה פרק זמן שלא יחזור יותר, וזו הזדמנות אחת בלבד

לאסוף ולהעביר,

לאי שאליו הוא יעבור,

ככה היה צריך להיראות.

לא ינוח לרגע.

רק מצוות.

בלי הפסקה.

ברכות, תפילות,

חשיבה ביראת שמים, איך לעשות נחת לבורא, מה לעשות עם הזה?

מצוות, אחת אחרי השנייה, חסד.

רק מצוות.

גם בבית.

חושב איך לעזור לזולת, איך לעזור לאמא, איך לעזור לאבא,

איך לעזור לאחים,

איך הילדים עוזרים, איך ההורים עוזרים, איך זה יורד למכולת, איך זה לוקח את הזבל, איך זה עושה.

כל זה כחסד, כחסד. לקיים את רצון המורה לעשות נחת.

נחת, נחת, נחת. וואי, וואי, וואי, כמה אפשר לאסוף מצוות

בלי סוף.

אפשר לאכול ואפשר לאכול.

אפשר לאכול וזה עבירה, אפשר לאכול וזה מצווה.

אפשר לאכול בלי ברכה.

אפשר לאכול בלי כיסוי ראות.

אפשר לאכול עם כיסוי ראש ועם ברכה, זה אותו אוכל.

פה זה עבירה, פה זה מצווה.

על זה גם מקבלים שכר, על זה מקבלים עונש.

אותו דבר.

אפשר לעשות חסד ולהרגיש פראייר,

ואפשר לעשות חסד ולהרגיש שעושים מצווה.

מי שמבין שהוא עושה לשם מצווה, מצווה.

מי שחושב שהוא פראייר, מפסיד.

זאת אומרת,

תלוי איך אתה מבין את העולם.

אם אתה מבין מה התורה אמרה, ומה המטרה שנבראת,

אתה מכל רגע בחיים שלך יכול לעשות פרנסה לנצח נצחים.

אם אתה לא מבין,

אתה מתעלם מהתורה, אתה חושב שאתה חכם,

ואתה חי כמו שאתה רוצה לחיות, בלי ציווי אלוקי,

אתה חי.

אבל אתה מפסיד כל רגע.

אתה מפסיד את ההזדמנות של החיים,

אתה תהנה, יכול להיות, כמו המלך הראשון,

אבל זה ייגמר.

וכשיזרקו אותך,

תהיה תפרן,

וכל הטעם הטוב יהפוך למר.

כי מי שיתרגל לעושר

ונשאר עני יום אחד,

זה עונש יותר גדול ממי שהיה עני כל ימיו.

מי שחי טוב ואחר כך נופל לברע עמיקתא,

השם ירחם, זה עצמו כבר עונש גדול ביותר.

עוד בלי ייסורים.

ואם צריך לעבור עוד ייסורים, על אחת כמה וכמה.

ואם אדם טרח בעולם הזה, ועשה מצוות, ואסף עוד,

ועוד, ועוד, ולא הסתפק,

אז לא רק שהוא שמח במצוות שהוא עושה כאן,

ולא שהוא חסר משהו,

אלא שהוא עוד יקבל לאין ערוך ולאין סוף שכר לנצח נצחים.

כי הטוב

טבעו להיטיב.

והקדוש ברוך הוא, הוא תכלית הטוב,

והוא רוצה לתת לנו את המקסימום טוב.

לכן הוא נותן לנו נצח.

פחות מנצח זה פחות טוב.

נצח אין יותר.

הוא מוכן לתת לנצח טוב.

הוא יכול לעשות לנו טובה שעה,

שעתיים, שבוע, שבועיים, שנה, שנתיים, והיי.

כמה אנשים מטיבים כל ימי חייהם לאדם מסוים?

כמעט ולא בנמצא.

בורא עולם אומר, לא,

אני מוכן להיטיב לנצח.

כמה זה נצח, אתם יודעים?

מי יכול להגיד לי כמה זה נצח?

אין-סוף. וכמה זה אין-סוף? נצח.

וכמה זה נצח? אין-סוף.

וכמה זה אין-סוף? נצח.

ונצח?

אין-סוף.

אז אין-סוף לנצח, ונצח זה אין-סוף.

אז מה בסוף?

אין-סוף.

אבל אני אתן לכם קצת הגדרה. אם ניקח את כל החול שיש בעולם, כל החול שיש בעולם,

ונספור את הפירורים, את הגרגירים.

איזה כמות.

אם נגביה את זה במטר בכל העולם, וואי וואי.

ואם נעלה קילומטר,

וואו.

ואם נעלה עד השמים,

כמה גרגירי חול, וואי וואי וואי.

בגלקסיות, אתם יודעים כמה יש.

במה נרחקים?

במיליארדים שנות אור.

ואם נמלא את כל זה בחול,

ונעשה משפך.

משפך גדול,

שנמצא מקצה עד קצה,

ואחר כך הוא יורד בצורה כזאת,

עד שיש חור קטן-קטן שיכול לצאת רק גרגיר חול אחד.

וכל מיליארד שנה ירד גרגיר חול אחד.

כמה זמן ייקח לכל גרגירי החול שממלאים את כל הגלקסיות לרדת?

כל זה שאמרתי עכשיו,

זה אפילו לא שנייה בנצח.

עכשיו, מי שצריך לקבל אושר כזה לנצח,

וואי וואי וואי וואי וואי. ומי שצריך לקבל עונש, אוי ואבוי לנצח,

אוי ואבוי.

פעם שאלו אותי, מה יש בגיהנום?

אמרתי, אל תלכו רחוק, בלי לאיים, בלי להפחיד.

אם לבן אדם יש רק כאב של שן אחת, בלי הפסקה.

ואין נופש שיניים.

אהההההההההה לנצח. אההההההההההההההההההההההההההה.

זה אני אומר עדין, לא, לא צועק.

אהההההה.

אתם יודעים מה זה?

לעומת זאת, אם האדם מאושר, שמח, שמח,

חוט השמחה שהייתה לכם הכי הכי בעולם.

שמחה.

איך השנייה האחרונה, אה?

של פיני גרשון, אה?

יאהה!

לנצח, לנצח.

אותו סיפוק, לנצח, לנצח.

ברוך ה' אלוהינו מלאכו העולם שהכל נהיו בדבורה.

זה יאמן לנצח.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני שמעתי מאה ומשהו קלטות שלך.

איך? שמעתי הרבה קלטות שלך.

הרשמתי מאוד.

לפעמים כשאני שם את הקלטת, בדיוק מה שאתה אומר זה בדיוק מה שקורה בבית או מה שקורה באוטובוס. נגיד, אני שומע אתם מוחאים כפיים,

בדיוק באוטובוס כולם מוחאים כפיים,

משהו כזה.

איך שהגעתי לקלטות שלך, זה סיפור.

הייתי בהתחלה שומע את ערוץ 7, חופש הגדול, בשנה שעברה,

ואז התקלקל לי הרדיו,

ואז הייתי שומע דיסק עם שירים חסידיים,

התקלקל לי הדיסק,

הייתי שומע קעטות של שירים חסידיים.

פעם אחת כשחיפשתי קעטות חדשות מצאתי קעטות של חשה שלום בבית.

שמעתי וזכרתי שהיה את החנות של אבא שלי. היה אחד שמחלק קעטות,

אז אמרתי לו, אדוני, שיעבירי.

הוא הביא ושמעתי, פתחתי גמוח,

ובחופש הגדול הזה התחלתי שוב לשמוע את ערוץ 7,

ואז סגרו אותו, ואז חזרתי אליך.

עזבו ברוך.

זאת אומרת, יוצא שאני עובד בשיתוף פעולה עם הממשלה.

כנראה.

עכשיו, יש לי ארבע שאלות, ובקשה.

שאלה אחת, כולם בצרורות פה.

הרב בהרבה קעטות מבטיח לנשים, או לא מבטיח, יוצא תחושה של כאילו הבטחה לנשים,

או לגמרי דברים, שאם הם יקיימו מצווה מסוימת,

אז זה שילד בן או משהו.

אבל כמה, הרב מראה, נגיד,

ארבעה-חמישה אנשים שנולד להם בן.

אבל מה עם כל השאר ששמו כיסו ראש בגלל הסרט הזה, ואחר כך לא נולד להם בן?

מה עם כל אלה?

הרי מה שקורה להם אחר כך, מן הדעת, זה הרבה יותר גרוע מאשר כל החמישה האלה שהצליחו.

טוב.

רגע, רגע, רגע. רגע, רגע, אני אשכח.

אני אשכח.

אחד, והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני השם רופאיך, השם הבטיח והוא מקיים.

אלה שיש להם חסר כלשהו,

אם זה בבריאות ואם זה בזרע חי וקיים או בכל דרך שהיא,

זה רמז מן הקדוש-ברוך-הוא שהאיסורים האלה באים לעורר אותם לתשובה.

אם הם עושים תשובה מספקת, אז הקדוש-ברוך-הוא נותן להם את חסרונם, משלים, ממלא וכו'.

אם הם לא עושים מספיק, אז לא.

זה לא תלוי בי, זה תלוי בהם.

בסדר, אבל מה שקורה להם אחר כך, אם אני מראה מקרים שהם מעל לטבע,

שלא שייך שאדם יתרפא, או שהטבע אמר,

דהיינו הרפואה אמרה, שאין אפשרות,

ועל-ידי שינוי שהם עשו בקיום מצוות זה הביא,

אז מצווה לפרסם את זה,

להראות לאנשים שכוח המצווה גדול ומשפיע. לא אמרתי שלא,

אבל אני שואל מה קורה לכל אלה שאחר כך רואים את הסרט. אמרתי שאלה שלא עושים מספיק,

אז הקדוש-ברוך-הוא, אתה מבין? עדיין ממתין להם.

וכל קלטה שהרב מתאר את פורים,

אז הרב אומר שאין לנו צדיק וצדקת, מרדכי וגולדה, סליחה, אסתר.

כן. למה הרב אומר גולדה?

אף פעם לא הבנתי.

מה, לא הבנת?

בסדר, פורים הבא, אני אסביר לך.

והרב אמר בהתחלה שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשביל להיטיב לנו.

אז בעצם זה משתמע מזה שבעצם כאילו היה חסר לקדוש-ברוך-הוא משהו, שהוא היה צריך בשביל זה לברוא אותנו, כדי שיהיה לו למי להיטיב.

אכן הסברנו הערב ושמעת שהרמחל אומר שכוח הטוב להיטיב

זה כוח בלתי תלוי.

כמו שנדיב נודב,

זה לא חסר,

זה מעלה.

אבל כדי לתת צריך מקבל. אבל זה לא חסר.

כאילו היה חסר לו על-ידי מי להיטיב, בגלל זה הוא אמר. לא, לא חסר לו.

אפשר לתת בלי שיהיה מי שמקבל? לא, אז זהו, שהיה חסר לו משהו. זה לא חסר.

מידת הנדיבות שלי לא תיפסד ולא תקטן אם אני לא אמצא מישהו לתת לו.

הבנת?

אבל היא תבוא לביטויה אם אני אתן למישהו בסופו של דבר.

שאלה אחרונה.

הייתי שמח לדעת אם הרב מחר יאמר הלל.

מן הסתם הרב לא יגיד הלל,

אבל על זה אני אשאל, אם הרב לא יגיד הלל, אז כאילו, מה זה,

בעצם זה שהרב לא יאמר הלל, זה בעצם אומר שאנחנו לא מסכימים עם מי שיקים פה את המדינה והגאולה עדיין לא הושלמה.

אבל זה שהגאולה לא הושלמה ואנחנו לא מסכימים עם הכופים אפילו שהקימו פה את המדינה, זה לא אומר שצריך להודות לקדוש-ברוך-הוא על מה שהוא נתן לנו.

תראה,

אני אגיד לך שתי תשובות, אחת, ראיתי גם את הצבע הציונות.

אבל לא ראית את הקלטת ציונים במיאמי.

נכון.

אז תראה אותה בווידאו. היה שם יהודי אחד

שהוא ציוני, אבל הוא במיאמי,

והוא שאל אותי למה הדתיים לא אומרים הלל ביום העצמאות.

אז הסברתי לו,

יש מדרש שאומר,

בשעה שמלאכי השרת רצו לומר הלל על טביעת המצרים בים,

הקדוש-ברוך-הוא אמר להם, מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר הלל.

המצרים היו רשעים גמורים.

המצרים רצחו את בני ישראל,

לקחו תינוקות חפים מפשע,

והכניסו אותם ליאור.

המיתו אותם.

סתם כך.

משום חשש שמא ייוולד גואלם של ישראל.

מי שלא סיים את המלאכה מהעיוורים,

הם לקחו את הבן שלו ושיקעו אותו בטית להשלמת העבודה.

פשע ורשע.

הקדוש-ברוך-הוא מחזיר להם מידה כנגד מידה בדבר אשר זדו עליהם,

עד שיתרום התפעל ואומר, ברוך השם,

עתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוקים.

כי בדבר אשר זדו עליהם, השם החזיר להם מידה כנגד מידה,

הם טיבעו את בני ישראל ביאור,

והוא טיבע אותם בים.

אז מגיע, לא?

אבל באו מלאכי השרת ורצו לומר הלל על זה שהקדוש-ברוך-הוא פרע מהמצרים,

הרשעים האלה שתיארנו.

ואמר הקדוש-ברוך-הוא,

מעשי ידי טובעים בים, ואתם רוצים לומר הלל?

אמרתי לאותו ציוני במיאמי,

בני טובעים בים של כפירה,

ואתם רוצים לומר הלל?

כל התקומה שהייתה כאן

הייתה לה מטרה אחת,

שלא יהיו יהודים שומרי תורה ומצוות,

רק להשתמש בשם יהודי כלפי אומות העולם

כזכות שיבה לארץ-ישראל,

אבל

לא בשביל שתהיה באמת יהדות.

וזה הסרט שראית, הרצל והציונות.

אז לכן, ביום כזה לומר הלל על עצם זה שזה מה שרצתה הציונות,

זה ההפך ממה שאומרים הלל.

הללויה,

הללו עבדי השם.

עבדי השם, מי מהלל? עבדי השם,

ולא עבדי פרעה,

ולא עבדי נבוכדנצר,

ולא עבדי הציונות.

אם הציונות חרתה על דגלה את הכוונות שאנחנו הבאנו בסרט הרצל והציונות,

על זה אין לומר הלל.

אומרים בשם החזון איש,

שהחזון איש, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

היום אחרי הכרזת העצמאות,

הוא הניע

תפילין?

הוא אמר, צריך לברך שהחיינו.

מה?

עוד לא מנעו מאתנו להניח תפילין?

אם צריך לומר הלל זה על כל יום שאנחנו עוד יכולים להניח מצוות תפילין.

יש עמותה נגד ברית מילה,

יש עמותה נגד שחיטה,

יש עמותות רבות בעד החי והצומח,

אבל לא בעד חרדים שומרי תורה ומצוות.

ואתה יודע כל יום איך מסתכלים עלינו כשאנחנו שומרים תורה ומצוות, כאילו אנחנו נטע זר,

כאילו אנחנו באירופה

ואנחנו פה בארץ-ישראל, בארץ שלנו, ארץ נחלת אבות.

היא לא ארץ של שום ציוני,

היא ארץ של יהודים.

הארץ הזאת הובטחה ליהודים מזרעו של אברהם,

יצחק ויעקב,

לא לזרעו של הרצל, מקס נורדאו,

ואחרים,

לאברהם, יצחק ויעקב.

וכשאתה בא לפלתרין של מלך,

צריך להתנהג כמו בפלתרין של מלך.

נהיים מקעקעים את זה, על מה נאמר הלל? דבר ראשון אני חושב שנאמר הלל על זה שהגענו לפלתרין של מלך.

זה אחד.

אתה מסכים שאנחנו בפלתרין של מלך? כן. אני מסכים עם השעה הבאה, אבל אני חושב שצריך לומר הלל על זה שבכלל הספקנו להגיע לפה.

זה שהצלחנו להגיע לפה, למרות שההתחלה לא הייתה לפני. בוא אני אסביר לך עוד משהו, אם כבר אתה מדבר.

על זה שהגענו לפה זה מצווה, נגיד,

של יישוב ארץ-ישראל. נכון שלא בדעת ציונות הגענו לפה, אבל עדיין. אבל כמה אנשים, אתה מבין, עזבו את הדת פה.

תסתכל כמה אנשים הגיעו מארצות התפוצה,

איך הם היו חרדים על דבר השם,

ולאן הגיעו הם בניהם, נכדיהם וניניהם.

אתה מבין?

זו הנקודה.

האם עלינו לארץ-ישראל בשביל לשכוח תורת אבות,

או באנו לקיים את מצוות האבות?

בבקשה, אחרונה, אם הרב יוכל לברך את סבתא שלי לרפואה שלמה, ולדודים שלי שיחזרו בתשובה.

ואם היא תהיה בריאה אחר כך, אז מה?

מה עם אלה שלא יהיו בריאים?

טוב, בסדר, אני אתן לה ברכה, ואני מקווה שזה יעזור. מה שמה?

רבקה בת פרחה. איך?

רבקה בת פרחה.

רבקה בת פרחה השם יזכה אותה לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

ואם הרב יוכל ללכת, דודים שלי שיחזרו בתשובה.

שמי?

דודים שלי. זה לא אני.

דודים שלי, שיחזרו בתשובה.

הדודים שלך.

שיחזרו בתשובה.

מה קרה? הציונים לא מחזירים אותם בתשובה?

מה שמותם?

יעקב בן רבקה והמשפחה שלו.

יעקב בן רבקה ומשפחתו ורחל בת רבקה ומשפחתה ישובו בתשובה שלמה מהרה.

תודה רבה. כן, הנה שם עם השחור.

ערב טוב, כולו. ערב טוב.

הרב אמר בתחילת ההרצאה שקהלת שלמה המלך אמר, הכול הבל הבלים, הכול רוח,

וכמובן שאין כל אחד שלא יודע מה היה לו.

כסף, זהב, אלף נשים.

אני אומר, זה לא חוכמה,

בן אדם שאמר את כל זה, בטח שידבר ככה. תן לי, או לכל אחד שיושב פה באולם הזה את כל מה שהיה לו. אני חושב שהייתי יכול להחליף אותך בשקט עם כל מה שיש לו.

זה לא חוכמה לדבר אחרי שכבר היה את הכול.

שידבר בתור אחד שיושב ברחוב ומקבץ נדבות, או בתור אחד שאין לו כלום.

לא חוכמה לדבר בצורה כזאת.

תאר לך שבא לפה נרקומן ואומר,

תשמעו, חבר'ה, אני אומר לכם,

ללא כנאי וחבר'ה, נגיד שבא אחת ואומר.

אז אתה אומר לו, מה החוכמה?

קודם תן לי, עוד ככה, אני אגיד לך גם כן.

אבל לא, אתה מדבר בתור אחד שהיה מיליונר,

שהיה לו אלף נשים, היה לו הכול. תן לי את כל מה שהיה לו, תאמין לי. עוד פעם אתה מדבר? לא.

זה לא חוכמה להגיד הכול אבל, אבל אם אחרי מה שהיה. הפוך.

אני אגיד את זה או לפני זה, ואני רואה אותו יכול להגיד את זה. קודם כול, מי יכול להגיד? רק מי שהיה לו.

אחד שנסע לאוסטרליה ואומר לך, תשמע משהו,

אחד כזה יכול להגיד את זה. בסדר, תן לכל אחד ואחד לנסות את זה, ואז הוא יגיד, ואז הוא באמת יגיע לאמונה אמיתית. לא כמו שאתה אומר, הכול אלף אליו, אבל אם הוא החליט הכול, ואז כול אחד יחליט מוזר אותו. אם אתה רואה אחד שהכניס את היד לשקע,

ואתה רואה אותו ככה,

ובסוף אתה מנועף.

זה נכון, אבל זה בדבר רע. מה נכון? זה בדבר רע. תן לי דבר טוב. זה דבר רע? תראה איזה יופי. אתה יכול לרקוד ככה. אבל לא, זה דבר רע. אני אומר, לא חוכמה להגיד את זה על דבר רע. זה דבר טוב. זה דבר שהוא טוב. כל אחד רוצה לקבל את הטוב. עוד פעם. הוא אומר לך, אבל זה רע, ואתה אומר לו שזה טוב. הוא אומר שזה הבל. אני רואה את זה בתור טוב. אני לא יכול לעשות את זה טוב. גם יש בן-אדם שרואה את זה. בחשמל אתה רואה שבן-אדם מת אחרי זה.

אבל יש בן-אדם שרואה סמים גם דבר טוב.

אתה מכיר שיכורים?

ראית פעם שיכורים?

לא. ראית איך הם שותים? איך הם נהנים?

אני אמר לך שלא טוב להם.

בטח טוב להם בסמים. למה הם שוכבים באמצע הכביש?

יש יותר טוב מזה? לא צריך מזרון? לא צריך בית? לא צריך כרית? לא צריך שום דבר? אחלה, שלולית? כל אחד חי בעולם שלו. מה הוא צריך?

יש לך חיים יותר זולים מזה? אני אומר, אבל כל אחד חי בעולם שלו. תן לי לראות את העולם שהוא חי.

רק רגע, רק רגע.

היה בן אחד שרצה לגמול את אבא שלו מהשכרות,

אבל אף פעם הוא לא תפס אותו במצב שהוא סאחי.

לא יכול היה להסביר לו אפילו פעם כמה זה מגונה.

פעם אחת אבא שלו,

היה איזה מעבר,

שהאבא התעורר,

ואיך שהם הלכו לקנות בקבוק,

בדיוק הם ראו פוזה של אחד שיכור על הרצפה, בדיוק כמו שאבא שלו נראה הרבה פעמים.

אז הוא אמר לאבא שלו, אבא, רגע, לפני שאתה נכנס לבר,

תסתכל, אתה רואה את האיש הזה?

כל יום אני סוחב אותך ככה מהכביש,

אתה עושה לי בושות, אתה מסריח,

אתה מדבר שטויות, אתה יודע מה אתה עושה לי?

הנה, תסתכל, זה המצב שאתה תהיה בו עוד כמה דקות אחרי שתשתה את הבקבוק.

אמר לו, חכה, חכה רגע פה, בני.

הלך להוא ששוכב על הרצפה,

הלו, הלו,

העיר אותו, אמר לו, איזה יין שתית?

הוא רוצה יין כזה,

הוא רוצה לשכב ככה, אתה מבין?

אבל עוד הפעם, הוא לא יכול לשכנע אותי בדבר טוב שזה לא דבר טוב.

זה לא טוב. יש לך כסף, אבל זה לא טוב. זה לא טוב. לא טוב. אתה לא יודע להשתמש בזה אחרת. אמרה התורה,

לא ירבה לו נשים,

לא ירבה לו כסף וזהב,

לא ירבה לו סוסים,

שלמה המלך הרבה ונענש.

שלוש שנים על שלוש עבירות הוא נענש.

הקדוש-ברוך-הוא הוריד אותו מכיסאו,

והיה כאחד האדם,

והיה מסתובב ברחובו, אז אולי בגלל זה הוא רק עולב הלבלים, תן לי כסף, זה לא בחור, תן לי כסף, בסדר, בשביל,

אבל אני מסביר עוד פעם, יהודי יקר.

אתה יודע מה? אתה רוצה 1,000 נשים?

נראה אם שתיים ייקחו אותך.

צריך להיות שלמה המלך.

אללה קטן, אתה משגע את זה.

תודה רבה.

כן, הנה, ליד המראה שם.

שלום, כבוד הרב.

אתה אמרת שגן-עדן יש לנצח.

ש? שגן-עדן זה נצח.

מי שעולה לגן-עדן?

כן.

כמה זמן זה גן-עדן?

נצח.

גם נצח?

כן.

אז למה,

נגיד, למה אלוהים נתן לנו את כל הדברים הטובים האלה, בחורות, לצאת ביום שישי וזה וזה וזה?

והוא אומר לך, כאילו, אל תעשה את זה, וכיף לך לעשות את זה.

קודם כול, הוא לא נתן לך את הבחורות, זה אחד.

הוא גם לא אמר לצאת ביום שישי.

אתה יכול לצאת ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, מה דילגת על הימים האלה? לאן אתה יכול לצאת?

אבל מה?

הוא נתן הרבה דברים טובים, זה לא אומר שאתה יכול להשתמש.

דוגמה, האולם הזה נחמד ויפה, אתה לא יכול להיכנס פה עם כלב ולעשות חתונה בלי לסגור הסכם למטה.

אז מה אם יש פה מקום יפה?

אתה הולך בשוק, אתה רואה פירות על כל הדוכנים, אתה יכול לקחת ולאכול?

מה, כל מה שיפה ונמצא בעולם זה שלך?

לא.

לא.

אתה זוכר מה למדנו?

רשעים עומדים ומתקיימים על אלוהיהם,

הם חושבים הכול לצרכם, הכול להם, נתנו להם יום שישי, נתנו להם איזה, נתנו להם, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

כל מה שיש זה בשביל רצון הבורא לעשות.

עכשיו אני צריך לשאול אותו מה הוא רוצה.

אתה רוצה אישה? אין שום בעיה, תתחתן, חופה וקידושין,

תיקח אישה נאה וחסודה,

תתחתן, למה לא?

אתה רוצה לצאת ליום שישי? אין בעיה. כל בית-כנסת קרוב או רחוק אתה יכול ללכת,

יש בתי-מדרש פתוחים,

אין בעיה.

אבל צריך לדעת מה עושים בכל יום ויום.

אז למה הוא יצר את הבחורות של להסתכל עליהן והוא אומר לך, אל תסתכל עליהן? הוא ברא אותך, הוא ברא אותך. הוא יצר גם גברים, כל הגברים בשבילך?

לא, אבל מה, מה, כל מה שהוא יצר בשבילך? אתה לא מבין מה אני אומר לך. הוא ברא הרבה בחורות להרבה גברים. כל גבר ייקח בחורה. אז למה הוא גרם לגברים להסתכל עליהם? למה הוא, כאילו, הוא נתן לך יצר כזה להסתכל עליהם כל הזמן?

מה פירושי להסתכל? כל בן-אדם מסתכל. אתה לא רואה אותי?

עבור בחורה ברחוב תת-אדם. זה ככה להסתכל? להסתכל? מי אמר, מה, תביא שם?

מי אמר לך להסתכל?

מה, בגלל שמשהו זז אתה מסתכל?

זה הדחף.

דחף?

יש פה עלים בדחף.

אתה צריך למתן את עצמך.

יש לך הרבה יצרים. אז מה, אתה יכול להשתמש בכולם?

אם אתה כעסן, אז אתה יכול לכעוס על כולם?

אם יש לך יצב נקמה, אתה צריך לנקום בכולם?

מה פתאום? אתה צריך לדעת להשתמש במידות שיש לך על-פי התורה.

לכולם יש את אותם יצרים, לכולם יש אותן מידות,

אבל צריך לדעת להשתמש בהן.

אתה צריך ללמוד מה משתמשים עם כל מידה, כך תהיה צדיק.

הבנת?

תודה.

ערב טוב לכולם,

וגם לכבוד הרב.

דיברת קודם על נתינה,

ואמרת שהנותן לא נותן על מנת לקבל,

והקבלת את הנותן לאלוקים.

עכשיו, רציתי לדעת אם הנותן הוא לא נותן על מנת לקבל,

למה הוא נותן לנו מצוות והוא דורש ממנו לקיים אותן,

ואם לא מקיימים אותן הוא מסתיר מאתנו פנים.

זאת אומרת שהוא נותן על מנת לקבל.

קודם כול, אני שמח שאת הבנת לפחות את השעות.

דבר שני,

שאלה יפה.

הקדוש-ברוך-הוא נותן ומבקש שנקיים מצוות, נכון.

המצוות נועדו בשביל להיטיב לנו כדי שנקבל שכר.

ואם אנחנו מחטיאים את המטרה ולא אמורים בסוף לקבל שכר, הוא מסתיר את פניו מאתנו כדי שנדע שהקדוש-ברוך-הוא רומז לנו שאנחנו מתרחקים מהמטרה.

לדוגמה,

אם את תכעיסי את אימא,

היא גם תסתיר פנים,

היא גם תעשה לך פרצוף בשביל שתביני שאת לא היית בסדר.

יכול להיות שהיא לא תכעס,

יכול להיות שהיא לא תאמר לך כלום,

אבל ככה היא תעשה פרצוף שתביני שהיא כועסת.

גם את, אם חברה תעשה לך משהו

שהוא לא כהוגן,

תחמיצי לפנים.

הקדוש-ברוך-הוא גם עושה כך, מסתיר פניו.

הארת פניו

זה נתינת טובו, רצונו,

הוא נותן לאדם שפע של קסיעתא דשמיא.

מתי שאדם עושה את רצונו יש הארת פנים.

כמו שאם אתה עושה דברים טובים, כולם יאירו לך פנים.

אבל אם אדם מתנהג לא כראוי, אז מסתירים ממנו פנים.

מה זה אומר? באים לרמוז לו, תקן מעשיך,

והמצב ישוב לקדמותו.

אבל הוא בעצם הביא אותנו לעולם כדי שנקיים מצוות, נכון?

המצוות נועדו רק בשבילנו, אין קשר בין המצוות אליו, אלינו.

המצוות נועדו לנו כדי שנעשה בבחירה את רצונו,

ועל-ידי זה אנחנו נהיה זכאים לקבל את טובו בזכות מעשינו ולא כמתנת חינם.

ולמה לא כמתנת חינם?

כי מתנת חינם,

אנחנו מתרחקים מהציור של האלוקים.

האלוקים, הוא נותן שלא על מנת לקבל,

והוא גם רוצה שאנחנו נהיה דומים לו כמה שאפשר,

שנהיה בבחינת נותנים ולא מקבלים.

אם נהיה רק מקבלים ולא נותנים,

מקבלי חסד ולא עושים כלום,

זה יהיה הריחוק ממנו.

אוקיי. וכאן באה לי השאלה גם של הבחירה החופשית.

אומרים שהשם הביא לנו בחירה חופשית,

או לעשות את הטוב או לעשות את הרע.

איפה כאן בעצם הבחירה החופשית, אם כשאני עושה טוב אני נכנס לגן-עדן,

וכשאני עושה טוב אני בעצם נכנס לגיהנום, זו באמת בחירה חופשית?

בוודאי.

יש לך אפשרות להישאר כאן הערב, יש לך אפשרות ללכת הביתה.

זו מחירה חופשית. אבל האחריות לפה,

היא בעצם נותנת לי את הסנקציות של זה.

זאת אומרת, אני מקבלת הוצאות שליליות בהתאם לזה שאני לא מקיימת את זה. נכון. אם תחליטי להישאר פה הערב ולא ללכת הביתה, פשוט יסלקו אותך.

אז זה לא באמת חופשי. אם תלכי מרצון,

אז יכול להיות שילוו אותך.

אבל את צריכה להבין,

נכון, על כל דבר יש אפשרות גם של סנקציה להראות לך אם הדרך נכונה או לא נכונה.

אחרת איך תדעי?

אם כן, כל הבחירות יהיו שוות.

אם גם עושים רע ועושים טוב ומקבלים אותו דבר,

אז איך יודעים מה טוב ומה רע? איך יודעים מה עושים נכון?

אוקיי, תודה.

רציתי רק להגיד לבחור הזה שליד המראה שם,

הוא אמר שיש לו דחפים, להסתכל על בחורות וכל זה.

מה שבעצם מבדיל אותנו מהחיות זה שלהם יש דחפים והם פועלים בהתאם לדחפים שלהם.

אנחנו בני-אדם, בדיוק. אנחנו בני-אדם,

ומה שמבדיל אותנו זה שאנחנו מתגברים על הדחפים.

חזק וברור.

כן, תן לה בבקשה פה, הנה כאן הגברת, באמצע.

איך יכול הקדוש-ברוך-הוא לא להרשות לבן-אדם ללמוד תורה,

להתפלל,

ממש לא יכולה להגיד באיזה צורה.

איך זה יכול להיות?

אני יכולה לקבל הכול,

אבל איך הוא יכול להפריע בצורה נוראית, כדי שבן-אדם לא יתפלל ולא ילמד תורה?

ושם המון דברים בדרך הזאת. אז יש ייסורים שהקדוש-ברוך-הוא נותן על אדם

שנמנעת ממנו האפשרות גם להתפלל וגם ללמוד, והקדוש-ברוך-הוא לא רוצה לשמוע אותו אפילו.

זה יכול להיות לזמן מסוים, זה יכול להיות להרבה זמן.

כתוב, אשרי הגבר אשר תייסרנו יא ומתורתך תלמדנו.

אשריו של מי שבאים עליו איסורים ועדיין יכול ללמוד,

ומתורתך תלמדנו, זה אשריו.

אבל מי שמתייסר ולא יכול ללמוד או להתפלל,

לא אשריו.

סימן שבשמים כועסים עליו מאוד מאוד.

ובשמים יודעים למה כועסים.

אנחנו לא יודעים.

אנחנו טועים וחושבים שאנחנו יודעים.

תודה.

גם לך.

שאלה יש לך?

בבקשה, תן לה.

מקודם אמרת שגיהנום זה לנצח, נכון?

כן?

אז איך זה שאתה מסביר את זה שכאילו כל אדם בסוף מגיע לגני-דין?

יש רשעים שאומר הרמב״ם שהם נידונים ונכרתים לעולם ולעולמי עולמים.

מעט מאוד רשעים.

יש כאלה שנאמר עליהם, גיהנום תכבה ואישם לא תכבה.

זאת אומרת, זה מעט מן המעט.

אבל זה גם רק בחלק שנקרא נפש.

יש עוד חלק יותר גבוה, שנקרא רוח ונשמה.

שאלה לא יידח ממנו נידח.

אבל החלק הנמוך, שנקרא נפש, במעט מן המעט זה להם.

ויש גם גויים, לא רק יהודים,

שגם כן סובלים את העונש לגיהנום, לנצח.

בסדר, אבל כאילו כתוב שכל אדם בסוף מגיע לגני-עדן,

אפילו כשהוא עובר את כל היסורים והכול. הרי הסדר שלך?

אמרתי שהרמב״ם אמר שיש כאלה שנידונים ונכרתים לעולם ולעולמי עולמים.

טוב, יש לי עוד שאלה.

נכון, אסור לגעת בלבונים?

כאילו, ללחוץ להם ידיים. מותר.

ללחוץ להם ידיים?

מותר.

כן, מותר לבונות ללבונים? ילדים מתחת לגיל תשע, מותר.

וילדים מעל גיל תשע?

מעל תשע אסור.

ומה, זה כרת כאילו?

לא, לא כל כך מהר.

אבל יש לאווים עד שמגיעים לכרת,

אבל לא מומלץ להתחייב בלאווים,

כיוון שהרמב״ן אמר שאם מישהו היה רואה מה העונש בגיהנום על לאו אחד,

הוא היה מוכן לקבל 70 שנה של ייסורי איוב.

המצוות שהוא עושה, בסופו של דבר הוא יקבל עליהם, כמו שאמרנו, שכר לנצח נצחים,

אבל עד שהוא יקבל הוא יצטרך להתמרק בייסוריו כדי לתקן.

כמובן, אם הוא השכיל והקדים בעולם הזה לשוב בתשובה,

אז גם לא יצטרך לעונשים האלה,

אם התשובה תהיה אמיתית ותקובל לפני השם. אז אדם שכאילו כן יש לו כרת, אז מה?

אז עדיף שהוא כבר לא יעשה מצוות.

לא, אפשר לשוב בתשובה גם מכרת,

אפשר לשוב בתשובה גם מרצח,

אפשר לשוב בתשובה על כל עבירות שבתורה,

אבל צריך לשוב בתשובה אמיתית.

איך יודעים שזו תשובה אמיתית? שאלה יפה.

הרמב״ם מביא בהלקו תשובה שאם אדם עשה עבירה,

ואני לא אתאר את הדוגמה,

במקום מסוים, בעניין מסוים, בגיל מסוים נגיד,

ואחר כך הוא החליט לשוב בתשובה,

והוא עמד בתנאים דומים למעשה העבירה ונמנע ממנה,

הרי זו תשובה גמורה.

עכשיו, מי שחוזר בתשובה, ודאי שמקבל שכר,

ומי שעושה תשובה מאהבה,

גם כל הזדונות שהוא עשה בזדון הופכות להיות זכויות.

ולא עוד,

אלא כתוב שהתשובה באמת צריכה להיות כזאת אמיתית,

עד שיעיד עליו, ידע, תעלומות,

שלא ישוב לחיסלה עוד,

שלא ישוב עוד פעם למעשה הלא-טוב. זו תשובה אמיתית.

אני עדיין

מוצאת בחוסר ידע ובחוסר ידע.

חוסר ידע זה בעיה,

וצריך לדעת מה מותר ומה אסור.

כשלא יודעים לגמרי ולא במכוון, זו שגגה.

אבל אם אדם במכוון לא רוצה ללמוד כדי שייחשב שוגג,

אז זה נאמר שגיגת תלמוד עולה זדון.

זה נחשב זדון, כי עם כוונה הוא לא לומד.

אבל אם בן-אדם לומד,

מברר, שומע, רואה, מבין שזה אסור,

וכמעט כל אחד, פחות או יותר, יודע מה אסור ומה מותר,

והוא חוזר בו ממעשיו הלא-תובעים,

זאת תשובה.

שאלה יש לך?

שאלה. תן בבקשה שאלה.

שלום, כבוד הרב.

אני רוצה לשאול את הרב מה עם הגאולה.

מה עם הגאולה?

בואו אני אגיד לכם, היא שואלת מה עם הגאולה.

ואני מבקשת גם משהו יותר ספציפי מאשר היום עם קולות ישמעו,

משהו יותר אקטואלי.

הגאולה הראשונה שצריכה להתרחש היא גאולת הפרט.

כל אחד צריך שתהיה לו גאולה מיצרו, קודם כול.

ומי שנגאל מיצרו הוא גאול.

ויש יהודים שגם היום כבר נמצאים בתקופה של ימות משיח.

איך זה יכול להיות?

מה יהיה בתקופת ימות משיח?

ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים,

לא ילמדו איש את רעהו,

כולם ידעו את התורה למקטנם ועד גדולם,

יכירו את השם, שהשם אחד הוא שמו אחד.

יש, ברוך השם, הרבה יהודים צדיקים

שהם ממש בימות משיח.

חוץ מהשם יתברך ותורתו, מצוותיו,

אין להם שום דבר בעולם שמעניין אותם. רק זה,

הם כבר נמצאים בימות משיח.

כשיבוא המשיח, בשבילם לא ישתנה כלום.

גם אם יהיה מצב של מעדנים מצויים כעפר, כמו שמדובר, והכול,

וגר סאב עם כבש ונמר עם גדי ירבט, זה לא מעניין אותם. הם לא יתחילו לאכול שוקולדים פתאום,

והם לא ילכו לטייל ולא ישבו בבתי-קפה,

ולא ילכו גם חיות לראות מה קורה.

הם ימשיכו ללמוד תורה ולעסוק באהבת הבורא ובמצוותיו,

אז גאולת הכלל תלויה בגאולת הפרט. כמה שיותר פרטים,

אנשים בודדים,

יתקרבו לבורא וישובו בתשובה.

אין ישראל נגאלין אלא בתשובה.

כמה שירבו יהודים לעשות תשובה,

כך מקרבים יותר מהר את הגאולה.

אז אולי אני אשאל את זה בצורה אחרת, באיזה שלב בגאולה אנחנו נמצאים כרגע?

באיזה שלב? באיזה שלב אנחנו היום?

אנחנו נמצאים היום הכי קרוב לגאולה.

אתמול זה היה יותר רחוק, נכון?

היום זה הכי קרוב לגאולה.

ולא רק זה, מחר זה יהיה עוד הכי קרוב. מחר יהיה יותר קרוב. אתה צודק, קיבלת, וואלה.

עכשיו,

אבל הגאולה יכולה לבוא בפתע פתאום.

פתאום

בא האדון אליך לו, כך כתוב.

ואין משיח בא אלא בסך הדעת.

זאת אומרת,

אנחנו פתאום יכולים לקום,

ואנחנו בתקופה.

לא יאומן כי יסופר.

כמו שלהבדיל,

פתאום קמים ויש מלחמה,

פתאום קמים ויש אזעקה,

פתאום קמים ואדם חולה,

פתאום קמים ואדם בריא,

פתאום אדם נושע,

פתאום אדם נולד,

פתאום אדם חי,

פתאום באה הגאולה.

באיזה מצב אנחנו עכשיו נמצאים?

באיזה מצב אנחנו עכשיו נמצאים? תלוי איך יסתיים הערב.

אם ישובו עוד יהודים בתשובה, אז אנחנו במצב יותר טוב מלפני חמש דקות.

המצב הכללי בעולם הרי הוא הרי אסון לקראת גוג ומגוג,

והאסלאם, כמו שאמרנו, ישלוט תשעה חודשים,

ותהיה מלחמה בין כל האומות,

ובין האומות לישראל.

בישראל יצאו עם ידם על העליונה בסופו של דבר,

ייפלו חללים מהרבה כיוונים,

ואז יתגלה האדון.

מה פירוש באיזה מצב? הסברתי.

הכי קרוב למצב הזה.

שלם, שאנחנו בתהליך הכי קרוב לגמר התהליך.

אמרנו אליהו, מה היה באחרית הימים?

יש אומרים שגוג ומגוג היה, נכון. יש אומרים, אבל יש אומרים שלא.

וגוג ומגוג, זו הייתה מלחמה,

כתוב שפי שניים ייכרתו,

והשלישית, והבאתי את השלישית בעיר, זה השלישית שיוותרו,

לא השלישית שילכו.

זה כתוב בזכריה יג, שני פסוקים אחרונים.

השלישית גם יבואו באש וצרפתים כצרופת הכסף.

עוד השליש הזה.

ויש פסוק יותר חמור.

ועוד באה עשירייה,

שזה עוד יותר חמור, אבל לא נדבר על זה הערב.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול שתי שאלות.

אחת,

למה אמרת שלקדוש-ברוך-הוא אין צורך?

הקדוש-ברוך-הוא מה?

אמרת שלקדוש-ברוך-הוא אין צורך, הוא לא צריך.

כן. והבחורה מקודם אמרה,

היא דיברה על הבחירה, היא אמרה שאם ככה הוא חסר. אם ככה הוא חסר, כן. רציתי לשאול

לגבי המצוות,

למה הקדוש-ברוך-הוא בחר את המצוות האלו לעשות?

אם זה תפילין,

אם זה מקווה,

אם זה כל מה שיש בלימוד תורה. אם אין בו צורך, אז למה הוא בחר את ה... מי שנמצא בסוד העניינים,

מי שיודע את הסודות של התורה, וזה מעטים ובודדים,

אחרי שיודעים את כל הפשט והרמ״ז והדרש, יש הסוד,

יודע שכל המצוות

וכל התורה זה דוגמה לעליונים.

כל מעשי המשכן, כל גוף האדם,

כל הדגלים שהיו לשבטים, כל זה דמיון למה שקורה למעלה.

וכל פעולה שאנחנו עושים כאן בעולם הזה, ולו הקטנה ביותר,

היא מנענעת בעליונים ומורידה שפע למטה, בהתאם למה שאתה פועל.

אפילו שאתה לא מבין מה אתה עושה, אתה עושה.

אז כאילו,

למה בעליונים זה ככה? כאילו, למה הקדוש-ברוך-הוא ברא, את העליונים בצורה כזאת.

מה שאני, הבנתי, הבנתי. מכיוון שאני רוצה להגיע, אז אם אין לו צורך,

למה הוא בנה דבר בצורה מסוימת? הבנתי, הבנתי, הבנתי.

תראה,

אם אני בא אליך הביתה ואני רואה את הדירה שלך, שאתה לקחת מהנדס ואמרת לו כיצד לעשותה,

אז אני שואל אותך, תגיד, למה עשית את הדירה כך?

למה פה יש סלון, פה חדרי שינה, פה יש מטבח?

למה? תגיד לי, למה?

אז אתה אומר לי, אתה יודע מה, ידעתי שתשאל אותי את השאלה הזאת, אז הכנתי עוד דירה.

הנה, בוא תראה את זאת, היא לא דומה לזה.

ואני מסתכל ואני רואה עוד פעם,

שם, מרחב גדול, משהו מדהים.

ואז אתה חושב שאני ארגע,

אבל אני אומר לך, רגע, ולמה עשית את זאת ככה?

אז אתה אומר, ידעתי שתשאל אותי את השאלה,

אז הכנתי עוד דירה אחת.

בוא, אני אראה לך אותה.

וככה אני אמשיך לשאול אותך, למה, ולמה, ולמה?

על כל מה שהקדוש-ברוך-הוא יעשה,

אתה תשאל למה?

ואם הוא ישנה עוד פעם לכבודך,

אז תגיד לו, למה?

הבנת, יוני? אז הוא לא עשה עוד, הוא עשה למה אחת.

קטונתי.

עוד שאלה אחת.

זה דומה בעצם לשאלה הקודמת בצורה אחרת. אני אשאל בכל זאת, אם זה אותו דבר. או למה אחר, כן. למה אחר, כן. או למה?

בקשר שיש נשמות,

כאילו נשמת אדם שהקדוש-ברוך-הוא, לפני שברא אותה,

אמרת שיש כמה נשמות שכאילו הן יהיו,

בסופו של דבר הן ילכו לגיהנום. לא רוב הנשמות, יש כמה נשמות. מעט מאוד.

מעט מאוד.

אז אין לי ספק שהקדוש-ברוך-הוא הוא,

כמו שאתה אומר, תכלית הטוב, ואני מאמין בזה.

אבל למה, עוד זאת, למה, כאילו,

זה לא בא לבורא עולם ליצור את אותו עולם,

בא אני אגיד לך, עם אותם דברים, בלי הנשמות האלו,

הוא ברא בהמות, לדוגמה, כן?

והבהמות משמשות את האדם למאכלו, נכון?

ברגע שאתה שוחט את הבהמה ואוכל אותה, אתה יכול ליהנות מעורה,

אתה יכול מקרנותיה,

אתה יכול להשתמש בכמה איברים שלה.

אבל לבהמה אין

חיי נצח.

למה?

הקדוש-ברוך-הוא יכול לברוא לבהמה גם חיי נצח.

מה אכפת לקדוש-ברוך-הוא אם יהיו כמה טלאים וכמה זאבים בעולם הבא גם כן?

אבל הוא לא ברא אותם אלא לצורך האדם.

עכשיו, מהות האדם האמיתית זה הנשמה,

רק הנשמה מתחלקת בדרגות נפש, רוח, נשמה.

נפש זה חלק משותף גם לאדם, גם לבהמה.

התפקיד של הבן-אדם להרים את הנפש למדרגה של רוח,

ואת הרוח למדרגה של נשמה.

ויש עוד שתיים, חיה ויחידה.

ואם בן-אדם הצליח לעלות,

הנה מה טוב ומה נעים, אז גם הנפש הבהמית הזאת תוכל לעלות למעלה.

אבל אם היא לא הצליחה לעלות והוא היה רשע גמור גמור גמור,

אז הרי הוא כבהמה ממש, שאין לו שארית.

טוב, תודה רבה, כבוד הרב. שמחת. רגע,

יש לי עוד שאלה אליך.

בכיף.

למה אתה שואל אותי את כל השאלות?

אלה שאלות שעלו לי הרבה זמן. עלו.

למה אתה שואל אותי?

לא יודע.

אני אגיד לך למה אני שואל אותך.

לפני, לא יודע, שנתיים, שנתיים וחצי התחלתי לראות את הקלטות. אתה שואל אותי, כאילו,

אני יכול להגיד לך את זה ברמה הכי שטחית. לפני שנתיים, שנתיים וחצי התחלתי לראות את הקלטות שלך,

ומשם, כאילו,

התחילו השאלות לצוף והתשובות להגיע, ונשאלו לך שתי שאלות, ושאלת עכשיו. יש לי יותר, יש לי יותר. זה לא שיש לי יותר. יש לך עוד אחת בשבילי?

אני בטוח שתענה לי גם עליה, אבל, בוא נשאל אותך שאלה בלמה.

למה עד שאתה תגיע לכל מיצוי שאלותיך לא תשים ציצית בינתיים?

אז, כבוד הרב, אתה צריך לדעת,

אני נרגם אתך כל לילה, כאילו בווידאו.

ראיתי את כל הקלטות שלך, אני חושב, אתה בחור עם הקוקו,

מה שאתה לא רוצה, כל הסיפורים של הבחורים שאיכשהו שמו ציצית.

אני הרבה פעמים גם רציתי לשים, אבל אני, ושם

גם מה שאני אומר לך אני יודע שתיתן לי תשובה, אבל באמת, אני לא שלם עם עצמי,

ואני לא רוצה לשים, ואני לא רוצה לשים ולהוריד.

וגם בתהליך שלי עברתי כל מיני עליות וירידות,

ואני לא יודע איך להגיד את זה בשאלה,

אבל זה לא קל, כאילו לא קל כל הקטע הזה של התשובה,

לא קל בכלל,

ואני סובר מזה ניסיון, אבל לא קל בכלל.

שמעתי. אם אני אציע לך 1,000 דולר עכשיו, האם תיקח ממני?

למה לא? למה לא?

אבל זו לא הבטחה שאתה תוכל להחזיק מעמד עם 1,000 הדולר, ומן הסתם הם יתבזבזו לך בהמשך.

דבר נוסף, זו גם לא הבטחה לעתיד שאתה תהיה עשיר וכל אחד יציע לך 1,000 דולר.

אבל בכל אופן שווה לקחת באופן חד-פעמי 1,000 דולר.

אני מציע לך, ציצית, בדיוק אותו דבר.

אין הבטחה לעתיד שתמשיך,

אין הבטחה שאתה תהיה שלם בעקבות זאת,

אבל יש הבטחה אחת, זכית במצוות ציצית,

ולו לפרק זמן קצר.

מה תפסיד? מה תפסיד?

אני אגיד לך את האמת, שוב, אני חותך את זה עכשיו, מחילה הרב, אני מכבד אותך מאוד מאוד.

אני פשוט לא רוצה,

אני אומר את זה שוב, אני שמעתי, אני לא שלם, ושמעתי את כל הקונטרות שאמרת לכל מי שענה לך תשובה, אז אני לא אענה לך תשובה. אבל אני שואל למה. תודה רבה, רב. אני מברך אותך. לא יפה, לא יפה.

אני לא אמרתי לך על שתי השאלות, אני חותך.

אני עניתי, רק רגע.

אני שואל מה תפסיד.

אתה יודע מה? לא תפסיד כלום, הרב.

אני אוריד אותה, ואני לא רוצה להוריד. רגע. אתה יודע מה?

בשבילך לא שווה לשים כי אתה תוריד. תודה. רגע.

רגע.

בשבילך לא שווה כי אתה תוריד,

אבל בשבילי שווה עד שתוריד.

אני אוריד אחרי שאני אשים. בוא, תשים ותוריד.

טוב.

בבקשה.

מי לברך שאחיינו? מי לברך שאחיינו?

עכשיו אני רוצה להסביר לו משהו. מה שמך? ערן. ערן.

יותר ממצוות הציצית שהוא שם עליו,

הוא זכה בדבר גדול מאוד,

הכנעה.

לא כל בן-אדם

זוכה להכניע את יצרו.

הוא לא התכוון לשים,

אובמה חוסאן,

הוא ראה שבסוף כולם שמים אצלי ציצית,

והוא אמר, אני לא אשים,

ולמרות שהיה חשוב לו יותר לא לשים מאשר לשים,

הוא נכנע אפילו לפרק זמן קצר.

בזכות דבר כזה, תדע לך, אדם שפונה לקדוש-ברוך-הוא תפילותיו לענות.

תצליח.

הוא בסדר גמור, הוא הבטיח, הוא קיים.

הוא הבטיח.

אבל תציצי את השיר אצלך עד שתחליט לשים.

כן, חתוכה.

שלום, שלום, ערב טוב לכולם, ערב טוב כבוד הרב.

אני רציתי לומר כמה מילים ברשותך על האישה הזאת שישבה פה.

אני עבדתי אצל הרב שנתיים.

אני מכיר את הרב קרוב מאוד.

וכל מי שרואה את הרב יושב פה עכשיו וחושב שהוא בא מהבית,

אז יש לו טעות.

אנשים, פוליטיקאים, עוזבים את הכול ויוצאים לחופשה ולוקחים את הכסף שיש להם והולכים הביתה.

הרב עצמו מגיע לעבודה ב-10,

יוצא ב-9, הוא מגיע לפה וחוזר הביתה ב-11.

זה 11 שנים של עבודה,

שאנשים חושבים שלאדם יש כוחות נפש כאלה גדולים והוא מצליח להגיע כל יום מחדש ולומר את אותן הרצאות,

אותן הרצאות, חמש פעמים מחדש, בלי להתעייף,

להחזיק כל כך הרבה אנשים בתשובה.

אז שלא יחשבו שהרב, חס ושלום,

ממלא, לא רוצה להגיע למלאות עולמות, כי הוא בסך הכול כל היום יושב בעבודה ומשתדל לעשות רצון השם.

ואנשים אחרים, חילונים למשל,

לוקחים הכול והולכים הביתה.

צריך להודות להשם שיש אחד כזה.

תודה.

רגע, אני רוצה להראות לכם משהו, רק שנייה.

עשינו סרט קצר

שבו רואים את חיית המתים, עוד פעם מתים.

אתה לא יודע איזה שמחה כשקמים המתים?

כל הזמן דיברתי שאנשים בסוף מתים. סוף-סוף הם קמים.

עכשיו נראה אחד משלושת עיקרי דחיית המתים.

הייתה עלי יד אדוני,

ויוציאני ברוח אדוני,

ויניחני בתוך הבקעה,

והיא מלאה מצבות.

והעבירני עליהם סביב סביב,

והנה רבות מאוד על פני הבקעה,

והנה יבשות מאוד.

ויאמר אלי בן-אדם, העצמות האלה,

כל בית ישראל הן.

הנה אומרים,

יבשו עצמותינו,

ואבדה תקוותנו,

נגזרנו.

לכן הנייבא ואמרת עליהם,

כה אמר אדוני אלוהים הנה אני פותח את קברותיכם,

והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל,

וידעקו כי אני אדוני ופיתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי.

ונתתי רוחי בכם וחייתי והנחתי אתכם על אדמתכם

וידעתם כי אני אדוני דיברתי ועשיתי נאום אדוני.

כן, יהודים יקרים,

את ברכת הדרך.

אני מברך את כל האנשים שנותרו כאן בכל מילי דמיטב,

בריאות שלמה,

הצלחה,

פרנסה טובה,

זרע חי וקיים,

זיווגים הגונים,

במילוי כל משאלות לבכם לטובה.

פתאום קמים ואדם חולה,

פתאום קמים ואדם בריא,

פתאום אדם נושר,

פתאום אדם נולד,

פתאום אדם חי,

פתאום בא הגולה.

אנחנו פתאום יכולים לקום,

ואנחנו בתקופה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-036777

או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.shopar.net