במה זוכה האדם שחי בצל האמונה?
- - - לא מוגה! - - -
ומבין שהעולם הזה זה הוואי,
זה ערעי,
אין לו קיום.
והוא מכניס את עצמו לסוכה,
לערעי, ויודע שזה הקבע,
שהכול זמני,
לא רק לשבעה ימים.
הוא יודע שהחיים זה הכול ערעי.
אדם כזה הוא חי בצל האמונה.
אדם כזה יש לו חירות.
אדם כזה לא שולטים עליו נגעי העולם הזה והמידות
הלא-טובות.
אדם כזה יכול לחיות בשלום עם כולם.
אדם כזה מאושר, לא חסר לו כלום.
אבל, מי שמוציא את עצמו מהבחינה של סוכה,
הוא כל החיים שלו בגלות.
מעבודה לעבודה, מרדיפת הממון והכבוד והזה, וכל החיים שלו, הוא וזרעו,
כולם הולכים בדרכו,
מאבדים את חייהם,
מנסים להשתקע בעולם ושוקעים.
לפי מה שביארנו,
הדבר ברור.
כי סוכה דירת ערעי,
והיא בחינת ביטול היש הגשמי.
וזוהי ראיית עין בעין.
זו ראיית האמונה בחוש, עין בעין.
נראה אתה, אדוני.
שזה בחינת הישיבה תחת צל האמונה.
ובסילוק השקר
והשאיפה לגשמיות,
מתגלה אור האמת.
אם אתה מסלק את השקר
ואתה לא שואף לגשמיות,
אז מתגלה לך אור האמת, שזה בחינת החירות.
כי אין לך בן חורין,
אלא מי שעוסק בתורה.
אם אתה רואה אחד שיושב ועוסק בתורה, אתה יודע שהוא בן חורין.
למה?
כי לא דוחק בו עניין העולם הזה. מה עם הכסף?
מה נעשה?
איך תתקדם? לאן אתה זה? איך תשלם חובות? איך אתה זה?
אתה רואה שבן אדם יושב
ולומד ולומד ולומד. רואים שהוא בן חורין?
אם לא, מה אתה רואה?
כמו תזזית כל הזמן. בי, מה? לא, אין לי זמן, אני לא יודע. לא עכשיו, אני אחזור אליך. ביי.
מה זה?
משועבד.
אדם גלותי.
גולה ממקום למקום, מעבודה לעבודה, מעניין לעניין.
אין לו מנוחה.
פיזור הנפש.
השם יצילנו מפיזור הנפש.