זה קרה במקרה ? - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

האיבר הפגיע ביותר בגוף מקבל הגנה מיוחדת.

זה קרה במקרה.

העצמות של הירך שלנו,

בשעה שהגוף שלנו נוחת מקפיצה, סופגות פגיעה של קרוב לחצי טון.

זה קרה במקרה.

אבל העצמות של הירך הן בנויות כמו חלת דבש,

של דבורים,

שיש להן תמוכות וקשתות, זה קרה במקרה. וזה מכוון את הכוחות של הפגיעה לחלק החזק והדחוס יותר של מרכז העצם.

הדוגמה הזאת של התחכום בטבע עוררה השראה אצל מהנדס בפריז,

זה קרה במקרה.

הוא רצה לבנות את המבנה הגבוה ביותר בעולם,

והחומר החזק ביותר שהיה זה ברזל.

אבל הוא ידע שאם ישתמש ביותר מדי ברזל כל המבנה יקרוס.

זה קרה במקרה.

בעקבות התבנית של עצל של הירך המהנדס השתמש בברזל רק במקום שהוא חיזק את המבנה.

האיש הזה קראו לו גוסטב אייפל.

זה קרה במקרה? קורות הברזל במגדל אייפל,

כמו התמוכות והקשתות בעצם הירך.

כולם מכוונים ומכוונים את כל הכוחות במגדל אל החלק החזק ביותר, הרגליים של המגדל.

את כל זה הוא העתיק מהברך שלנו.

זה קרה במקרה.

קלטות מס'

369-370.

זה קרה במקרה.

תן לו שם, יש לו שאלה, בבקשה. ערב טוב, כבוד הרב.

אני צרפתי.

אני תימני.

שנתיים בערך.

עשיתי עלייה לארץ עד לפני שנתיים.

חייתי כאן שבע-שמונה שנים בערך,

וחזרתי לצרפת.

עכשיו, הגעתי לכאן דתי,

נהייתי קצת חילוני,

חזרתי לצרפת, נהייתי עוד פעם קצת דתי, ראיתי כמה קלטות שלך, ונהייתי עוד יותר דתי.

עכשיו לקחתי על עצמי, בעקבות הקלטות שלך, לשים ציצית קטן,

לרבוש כיפה,

להתגלח עם מכונה גילוח חשמלית וכבר לא עם סכינים.

ואמרתי, בזכות המזוות האלה אני מבקש מהקדוש ברוך הוא,

שישלח לי הרבה כסף בפרנסה.

למה הרבה כסף בפרנסה?

מכיוון שאני רוצה לקחת ממך,

קודם כול לא הייתי צריך לבוא בכלל לכאן לחופשה. אני כאן לחופשה, לא הייתי צריך לבוא לכאן, הייתי צריך לנסוע לאי-קריבים,

ובאתי לכאן רק בשביל הדבר הזה.

מאות ומחוזות.

אז הגעתי לכאן כדי לעשות שתי דברים.

הדבר הראשון זה לקנות ממך קלטות מתורגמות בצרפתית כדי להתחיל להפיץ אותן בצרפת.

תשמע, עם כל הכבוד לרב, לא ייתכן שבצרפת,

שיש את הקהילה היהודית הכי גדולה באירופה,

עדיין לא הגעת.

לא מקובל עליי.

עם כל הכבוד לך. גם עליי. 600,000 נשמות יהודים יש בצרפת,

שזו הקהילה הכי גדולה באירופה. מה זה, אתה מטייל בבלגיה, אתה מטייל בלונדון, עושה רעש, זה, מכוניות פה או שם, ואתה לא מגיע לצרפת?

אין דבר כזה, מה זה צריך להיות? המכוניות שלכם זה קטן, פיג'ו.

יש גם איזורים.

אז עכשיו באתי לכן הנה כדי לקחת ממך קלטות מתורגמות בצרפתית,

להשאיר... עשבתי שתיקח אותי לצרפת.

רגע.

להתחיל לחלק כמה קלטות בצרפתית לקהל שם, שיתחילו להכיר אותך. כמה, כמה?

לא יודע, כמה שתיתן.

600,000.

בבקשה.

ולכן,

ברגע שיכירו אותך קצת אנשים,

לארגן הרצאה גדולה, שלא רק האולם יהיה מפוצץ,

אלא שגם בחוץ יהיה מפוצץ, ויהיו מריבות כדי להיכנס,

ושכל זה אני אשלם, בעזרת השם.

אשריך.

הבנתי.

אז קודם כול, באופן עקרוני, אני מוכן

שתיקח קלטות, ואני גם אתן קצת.

ואני מוכן גם לבוא לצרפת, אבל צריך לעמוד בתנאים.

בטח, אני יודע, ביררתי כבר.

כן.

יש מפיק שצריך לארגן את זה, יש צוות שיוצא.

זה לא כל כך פשוט. אנחנו עושים את זה יסודי,

כדי שזה גם יישאר קבוע,

מונצח במצלמות,

שאם תהיה סייעתא דשמיא ויתעוררו יהודים בצרפת,

הקלטת הזאת תופץ בכל העולם כולו,

כולל באינטרנט, כמו היום.

הבנת? אם תעמוד בזה, אנחנו איתך ואחריך.

בסדר. אז בעזרת השם, היום דיברתי עם שלטיאל,

ואני מאוד מקווה שנצליח להיפגש יום ראשון או יום שני,

אני ואתה, כמובן. עם שלטיאל, כן, אם אפשר גם.

כן. ונראה מה אפשר לעשות ואיך אפשר להתקדם.

אבל כמובן, הייתי רוצה גם לקבל את הברכה שלך לפני שנתחיל עם כל הדברים האלה.

בעזרת השם, פוטית א-פוטית לוא-אזוף א-שונאי.

מה השם שלך ושם האימא?

אריאל בן מזל.

אריאל בן מזל, השם יזכה אותך שתצליח בכוונותיך הטובות ובגדול.

אמן.

כבוד סוואר, משחזני.

תודה רבה, אמן.

בעברית, ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

שלמה המלך, עליו השלום, אומר בפתיחת ספרו קהלת,

הבל הבלים,

אמר קהלת,

הבל הבלים, הכול הבל.

שלמה היה חכם מכל אדם שניסה הכול בחוכמה,

במציאות.

לא חסר לו כלום.

בימיו כסף וזהב היו מתגוללים כאבנים ברחובות.

שלט בכל העולם כולו.

כל העולם באו לשמוע את חוכמתו.

שלום היה בימיו.

אומר, לאחר כל ניסיונו,

הבל הבלים,

אמר קהלת, הבל הבלים, הכול הבל.

כל מה שיש בעולם הזה זה הבל,

דבר שאין לו קיום.

ובפסוק השני הוא אומר, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?

מה נותר לאדם מכל מה שהוא עמל תחת השמש?

שום דבר לא נותר לו.

אדם הולך

אל בית עולמו בסוף ימיו ולא לוקח איתו מאומה.

אבל רומז שלמה המלך בדבריו ואומר,

אין יתרון לאדם תחת השמש,

אבל מעל השמש יש לו יתרון.

אם אדם מכין צידה לדרך ומבין שהחיים פה הם רק זמניים,

ובעצם העולם הזה הוא רק מעבר,

ובסופו של דבר מגיעים לעולם העיקרי, עולם הנצח,

עולם הנשמות,

אז ודאי שיש לזה יתרון גדול למי שמבין זאת.

ונסביר זאת

על פי מנהג מדינה,

היה להם חוק שממליכים מלך כל שנה,

אבל מלך שאינו תושב המדינה.

ביום בהיר אחד יוצאים השרים מחוץ לעיר,

עומדים בשערי המדינה,

עובר לו אדם,

קופצים עליו, שמים לו כתר על הראש ואומרים לו, יחי אדוננו המלך.

הוא נבהל קבוצה של שודדים,

ודאי מתנפלת עליו והוא פוחד לחייו.

הם מכניסים אותו לעגלה ומובילים אותו לתוך המדינה,

והוא רואה שדרות של אנשים עומדים וכולם מריעים לו,

יחי אדוננו המלך.

הוא פוחד שלא לוקחים אותו לכיכר העיר לעשות בו לינץ',

אבל מכניסים אותו לארמון,

מושיבים אותו על כיסא מלכות

ועומדים לפניו שרים ואומרים לו, יחי אדוננו המלך.

הוא לא מאמין.

לא ייתכן שעובר אורח

יוכנס לתוך עגלה ויהיה מלך כשאף אחד לא מכיר אותו,

ועוד על מדינה גדולה.

לכן הוא חושש לזוז,

אבל לאחר שעות ארוכות

הוא צמא.

הוא פוחד לבקש

שזו לא תהיה סיבה להרגיז אותם שיעשו בו שפטים,

אבל בלית ברירה הוא אומר, אם אפשר לקבל אולי,

בבקשה, כוס מים קטן.

אומרים לו, כן, אדוננו המלך.

מיד מביאים לו מגשים עם משקאות שונים בכוסות ובגדלים שונים,

ומגישים לו לשתות.

הוא לוקח רק כוס קטנה אחת עם טיפה מים,

מזלף על שפתותיו

וממתין לראות מה יקרה.

שום דבר לא קרה.

הוא רעב,

מבקש, אולי אפשר לקבל בית גלה קטן.

אמרו לו, כן, אדוננו המלך.

הביאו שפים עם כובעים לבנים גבוהים,

עוגות, לחמים.

הוא לוקח בית גלה אחד קטן, וזה עובר בשלום.

בסוף הוא מעז ואומר,

אפשר אולי לצאת לעשות סיבוב בחוץ.

זה המבחן האחרון. אם יוציאו אותו החוצה,

סימן שלא רוצים לעשות לו רעה.

מיד הם צועקים, כן, אדוננו המלך.

לוקחים אותו לעגלה,

מלווים אותו שרים,

רצים לפניו עבדים,

מנגנים בכינורות,

והוא מסתובב לכל אשר יחפוץ.

מאותו רגע הוא הבין שזה אמיתי,

והתחיל לנצל את כס המלכות.

כל תאוות ליבו היה עושה.

מה שביקש, קיבל.

ביקש לשמוע שירים, הביאו לו מקהילות,

להקות,

נגנים, זמרים,

הכול.

מאכלים מכל הסוגים, טיולים,

מה שחפץ.

שנה שלמה היה מאושר מלך,

מלך שניצל את המלכות.

בתום השנה באו אליו לכיסא,

הכניסו אותו לעגלה,

ליוו אותו עד לשער המדינה,

הורידו לו את הכתר,

נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו החוצה.

באותו רגע עבר שם

עובר אורח אחר.

התנפלו עליו,

שמו לו כתר ואמרו לו, יחי אדוננו המלך.

התהליך חזר שוב פעם על מישהו אחר.

רק זה היה פיקח.

כל הזמן הוא שאל, אני המלך?

אמרו לו, כן. אתם בטוחים שאני המלך?

כן.

ראה את שדירות האנשים,

כולם מריעים לו,

אני המלך? כן.

הגיע לכיסא, אני המלך? כן.

אפשר לראות את כל השרים? בבקשה.

מי אתה?

אני שר האוצר.

תגיד לי, כמה כסף יש פה במדינה?

נתן לו דוח שלם.

כן, מי אתה?

שר החקלאות.

תגיד לי, כמה יבול ותבואה יש לנו במחסנים ובאוצרות?

אמר לו,

מי אתה?

אני אחראי על הבנקים.

או, כמה כסף יש בבנקים?

אמר לו.

ככה התחיל לתחקר את כולם.

בסוף שאל, אני המלך?

אמרו לו, כן.

אמר, אני מבקש שתקנו אי שלם על השם שלי מחוץ למדינה.

אמרו, אין בעיה, אדוני המלך.

קנו לו אי על השם שלו.

אמר, עכשיו תעבירו את הבנקים לאי.

תעבירו את כל היבול לאי.

תעבירו את כל התבואה לאי.

את כל המקהלות והנגנים לאי.

את כל האופים לאי.

הכול העביר לאי.

מה שלא טוב, השאיר.

אחרי תשעה חודשים ניקה את כל המדינה.

ישב על הכיסא שלושה חודשים, ממתין.

מתי יבואו לקחת אותו מהכיסא?

בתום השנה באו אליו,

הורידו אותו מהכיסא, שמו אותו בעגלה,

ליוו אותו עד שער המדינה,

הורידו לו את הכתר,

נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו החוצה.

לאן הוא הלך?

לאי.

מי חכם יותר, המלך הראשון או המלך השני?

מי חכם יותר, הראשון או השני?

השני. השני. יפה מאוד.

עכשיו תחשבו, למי אתם דומים?

למלך הראשון או לשני?

אדם בא לעולם.

הוא נמצא כאן.

כמה אנשים אתם מכירים שמהיום שהם עומדים על דעתם ומבינים

הם רק מעבירים

לעולם הבא, לעולם שהם יצאו אליו?

כמה אתם מכירים?

רוב האנשים כל היום רצים

בשביל שיהיה להם עולם הזה, הכי טוב עכשיו,

כל ההנאות.

אבל עכשיו.

ועל זה אומר שלמה המלך,

הבל הבלים,

אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל.

לא יישאר מזה כלום. מה יתרון לאדם בכל עמלו?

שיעמול תחת השמש. האם נותר לו?

אדם בונה בניינים, קונה קרקעות,

רב עם אנשים, מתווכח איתם, נלחם, הכול בשביל מה? על חיי רגע, על חיי שעה.

נותר לו מזה משהו?

שום דבר.

רבי חיים מוולוז'ין, זכר צדיק וקדוש לברכה,

פעם באו אליו שניים שהתווכחו על קרקע,

על חתיכת אדמה.

זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. ויכוח.

והרב היה צריך לפסוק של מי הקרקע.

והוא ראה איך כל אחד נלחם בשני להוכיח שהקרקע שלו.

התכופף הרב לקרקע והקשיב.

התרומם.

שאלו אותו, למה כבוד הרב התכופף לקרקע?

הוא אמר, אני שמעתי מה אתם אומרים.

אתה אומר שזה שלך,

והוא אומר שזה שלו. רציתי לשמוע מה הקרקע אומרת.

אמרו לו, ומה היא אמרה?

הוא אמר, היא אמרה ששניכם שלה.

אדם מתווכח ורץ

אחרי דברים שלא יישאר לו מהם שום דבר.

אבל החכם,

החכם האמיתי שמבין למה נברא האדם,

אדם כזה רץ אחרי תורה ומצוות כל ימי חייו.

כל ימי חייו.

תראו, אני נמצא פה במלון קרוב מאוד,

ובקומה 28 רואים את מגדל אייפל יפה מאוד.

ואני מבין שצרפת מאוד מאוד מתגאה במגדל הזה, מגדל אייפל.

אתם גם?

אז בואו אני אספר לכם

שכל אחד מכם

כל אחד מכם יש לו מגדל אייפל,

לא מגדל אחד,

שני מגדלי אייפל בגוף.

אתם לא נראים גבוהים,

אבל יש לכם שני מגדלי אייפל בגוף.

ואני אקריא לכם משהו קטן.

אתם יודעים, האדם בנוי משלד, יש לו שלד של עצמות.

השלד מורכב מ-206 עצמות קשיחות,

וזו מערכת שמחזיקה את הגוף זקוף.

אנחנו יכולים ללכת ישר.

וזה מתקן הגנה לאיברים פנימיים עדינים.

האיבר הפגיע ביותר בגוף

מקבל הגנה מיוחדת.

לדוגמה,

המוח שלנו מוגן על ידי 22 עצמות

שהן התמזגו ביחד, והן מהוות קסדה של מגן טבעית.

זה קרה במקרה?

22 עצמות התחברו ביחד לבד?

לא.

אבל העצמות החזקות ביותר בשלד שלנו,

שעובדות קשה יותר מכול,

בשעה שהגוף שלנו נוחת מקפיצה,

אדם שיקפוץ פה מהבמה למטה,

בשעה שהוא קופץ למטה,

העצמות של הירך שלנו סופגות פגיעה

של קרוב לחצי טון.

כשאנחנו קופצים,

העצם של הירך שלנו מקבלת מכה של חצי טון. אם ניתן את המכה הזאת על סלע, נפוצץ אותו.

אבל העצמות של הירך

הן בנויות כמו חלת דבש

של דבורים,

שיש להן תמוכות וקשתות,

וזה מכוון את הכוחות של הפגיעה לחלק החזק

והדחוס יותר של מרכז העצם.

יש תמוכות וקשתות,

אבל יש מרכז העצם, וכל אלה מפנות את כל המכה למרכז העצם.

וזה מה שעושה את העצם שלנו חזקה אבל קלה.

העצם הזאת, תיגעו בה קלה מאוד.

הדוגמה הזאת של התחכום בטבע עוררה השראה אצל מהנדס בפריז בסוף מאה ה-19.

הוא רצה לבנות את המבנה הגבוה ביותר בעולם,

והחומר החזק ביותר שהיה זה ברזל.

אבל הוא ידע שאם ישתמש ביותר מדי ברזל,

כל המבנה יקרוס, ייפול.

בעקבות התבנית של עצם הירך,

המהנדס השתמש בברזל רק במקום שהוא חיזק את המבנה.

האיש הזה קראו לו גוסטב אייפל,

והמגדל שלו הפך לסמל.

קורות הברזל במגדל אייפל,

כמו התמוכות

והקשתות

בעצם הירך,

כולם מכוונים ומכוונים את כל הכוחות במגדל

אל החלק החזק ביותר, הרגליים של המגדל.

את כל זה הוא העתיק

מהברך שלנו.

לנו יש שני מגדלי אייפל בגוף.

כשאנחנו קופצים הכול מופנה לתוך העצם.

אבל בשונה ממגדל אייפל,

העצמות שלנו לא קבועות

כמו מגדל אייפל,

הן תמיד בתנועה.

אנחנו מזיזים את הרגליים קדימה, עורה ימינה ושמאלה, קופצים,

וצריך להתמודד עם כל הלחצים,

עם כל המתחים,

וכל פגיעה בעצם עושה תגובה.

בתוך העצם שלנו יש צבא של מכונות שבונות את העצם מיקרוסקופית.

כשנוצר לחץ על התאים,

הם מפרישים נוזל,

ועצם הנוזל מתקשה ומחזק את המבנה.

שמעתם דבר כזה?

העצם נפגעת, אבל הנוזל מחזק את העצם ומחזק את המבנה.

במקומות שהאזורים לא נלחצים והם לא צריכים להיות חזקים כל כך,

יש תאים הורסי עצמות

שמפרישים חומצות מלח

כדי להמיס את העודף של העצם.

כמו צוות של פסלים,

פסלים יושבים על העצם

ומסדרים את העצם ומסדרים את השלד,

כל הזמן לחזק אותו איפה שצריך.

אנחנו צועדים במשך החיים 5 מיליון צעדים בשנה.

תכפילו ב-70-80 שנה 5 מיליון צעדים.

בכל צעד

תורם את החלק לעיצוב של העצמות.

אבל תדעו לכם,

תאי העצם שלנו

עובדים קשה כל כך,

שכל אדם מקבל שלד חדש לגמרי בכל עשר שנים.

אפילו אם אתה בן 70,

השלד שלך הוא בן עשר שנים ולא יותר.

כל פעם הוא מתחדש.

איפה ראיתם דבר כזה?

מגדל אייפל, משתבחים בו הצרפתים,

אבל הוא עומד

בלי לזוז,

בלי לחץ.

אם חלילה יופעל עליו לחץ, הוא יתמוטט.

לנו יש שני מגדלי אייפל שנמצאים ברגליים,

ואת מגדל אייפל הזה עשה גוסטב לפי עצם הירח,

וכולם מתפעלים מזה,

ומעט מאוד יודעים בכלל את מה שאמרתי כאן

על ההנדסה

המדהימה שברא הקדוש ברוך הוא בגוף האדם.

האם אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על מה שהוא נתן לנו?

האם אנחנו מעריכים?

או שאנחנו רק דורסים על רגלינו והולכים צעדים רבים כל היום, אבל לא יודעים את הכיוון.

לא יודעים את הכיוון.

לפני כמה זמן

הגיע אליי אבא עם בן כבן 17 וביקש ברכה.

הם נוסעים לגרמניה לניתוח.

מה יש?

הוא הראה לי את היד של הבן שלו.

שלוש האצבעות האלה לא קיימות בשתי הידיים.

הוא נולד ככה,

רק עם האצבע הזאת והבוהן.

ככה הוא נולד.

הוא הגיע לגיל 17, כבר כולם מושיטים לו יד ללחוץ יד והוא לא יכול להושיט יד כי יש לו שתי אצבעות.

זה לא נעים.

ובגרמניה מומחים בהשתלת עצמות.

הם יודעים ממתי.

ואז

הם ביקשו ברכה.

שאלתי אותו כמה עולה הניתוח.

הוא אמר לי חצי מיליון דולר

להשתיל שלוש אצבעות.

אני מכיר הרבה אנשים שאומרים שהמצב שלהם קשה ואין להם מה לאכול

ואין להם כסף

והם לא יודעים שביד שלהם יש חצי מיליון דולר.

אני מכיר הרבה אנשים שאומרים שהמצב שלהם קשה ואין להם מה לאכול

ואין להם כסף

והם לא יודעים שביד שלהם יש חצי מיליון דולר.

זאת אומרת,

קשה להאמין

שאחרי הניתוח בגרמניה הוא יוכל לעשות באצבעות, כמו שאני עושה כאן,

אבל אנחנו קיבלנו את זה בחינם.

אנחנו קיבלנו עוד יד בחינם, קיבלנו רגליים, קיבלנו איברים,

קיבלנו את כל הגוף המופלא הזה. בשביל מה?

שיום אחד הגוף הזה יהיה מאכל לתולעים?

האם זה ייתכן?

האם חשבתם פעם כמה אתם אוכלים ביום?

כל בן אדם בממוצע אוכל שלוש קילו ביום עם שתייה.

שנה זה 365 יום כפול שלוש קילו,

זה למעלה מטון.

כל אחד מכם אוכל למעלה מטון בשנה אוכל.

זה משאית

שלמה של אוכל

שהוא לעס.

אם הוא יחיה מאה שנה,

הוא יאכל מאה טון, זו אונייה.

אונייה שלמה עברה לו דרך הגרון.

כמה הוא שוקל כשהוא זקן?

בקושי 50 קילו.

איפה כל המאה הטון והכסף והיורו?

הכל הלך.

אין כלום.

וגם זה בסוף יהיה מאכל לתולעים.

זה הגיוני?

בשביל זה בא האדם?

מאה שנה לחיות

ובסוף להיות מאכל לתולעים?

היה אדם מאוד עני.

אשתו הייתה בוכה יום-יום.

אמרה לו, אתה לא מוצלח.

אתה לא מצליח להביא פרנסה לילדים, אנחנו רעבים,

אין לנו מה לאכול.

אמרה לה, תשמעי, יש רק עצה אחת.

את צודקת, אני לא מצליח הרבה לעשות.

אבל סבא של סבא שלי השאיר פעם מגילת קלף

שיש עליה מפה,

והמפה הזאת מציינת אי

של יהלומים

שנמצא אי שם.

צריך לעבור כמה מדינות,

יש איזו יבשת,

אחריה יש אי שנקרא אי היהלומים.

זה עובר אצלנו במסורת הסיפור, אבל אף אחד לא קם ועשה משהו עם זה.

אני, בלית ברירה,

לאור המצב, אם את מסכימה, מוכן לנסות

ניסיון אחרון

לקחת את המפה הזאת ולצאת לדרך.

נתנה לו את ברכת הדרך,

הילדים ליוו אותו לפתח, כולם בוכים, מורידים דמעות,

והאבא יוצא לדרך עם המפה הזאת,

סוחר בדרך ספינות,

עולה ממקום למקום,

ולאחר חודשים רבים

הוא לוקח סירה,

כמובן בלי שאף אחד ידע את היעד לאן הוא הולך,

והוא חותר לכיוון שהמפה אומרת לו.

בהנה, יום אחד

הוא מתעורר ככה בלילה והוא רואה אור עצום,

והוא לא מבין

מה יכול להיות האור הזה.

זה לא אור של שמש, אבל הוא מסנוור מלהסתכל,

וכשהוא מתאמץ,

הוא לא מאמין.

במרחק מאות מטרים ממנו,

אי שלם נוצץ, נוצץ, נוצץ, באור יקרות,

יהלומים.

כל האי,

יהלומים, שטיח של יהלומים.

הוא מגיע במהירות,

כמובן שהוא הצטייד עם שקים,

עם עת חפירה.

הוא רץ מהר לאי, על מה הוא דורך?

יהלומים.

אין חול,

רק יהלומים.

מייד הוא ממלא את השקים ביהלומים,

עוד שק ועוד שק ועוד שק,

כולו מזיע,

לא חושב על כלום, לא רואה שום דבר, רק ממלא.

פתאום הוא שומע צחוק.

הוא מסתובב, הוא נבהל.

הוא רואה ילידים

של האי,

אנשים עם חצי גוף ערום,

עומדים מסביבו וצוחקים עליו.

והוא שואל,

למה אתם צוחקים עליי?

אומרים לו, מה אתה עושה?

מה ההתלהבות הזאת?

אמר להם, זה יהלומים, יהלומים.

אמרו לו, מה זה יהלומים?

הוא אומר, זה יהלומים.

אמרו לו, סליחה,

זה חול.

זה החול של האי הזה.

זה יש פה בכל מקום, איפה שתלך. למה אתה ממהר? אתה רוצה לקחת חול? תיקח חול.

הוא התחיל לפקפק כבר אם הוא נורמלי או לא.

כל כך הרבה חודשים בדרך, אולי באמת משהו השתבש אצלו.

אבל הוא ידע שהוא בא לפה, בשביל מה?

להביא דבר שיביא לו הרבה כסף ופרנסה למשפחה.

אז הוא שאל אותם, רק רגע, זה לא חשוב?

אין לזה ערך?

אמרו לו, לא, זה, הנה, אתה רואה, מצוי, כל אחד יכול לקחת.

אמר להם, מה אצלכם

יש לו ערך גדול מאוד באי?

אמרו לו, חבל שלא שאלת מההתחלה.

פה באי הזה לא תמצא תפוחי אדמה.

בטטה?

אין באי הזה.

אם תמצא פטטה,

אתה תהיה פרזידנט.

הכי עשיר באי.

פטטות?

אני באתי להם בשביל פטטות?

אולי באתי בשביל פטטות? אולי, אני כבר לא זוכר, אני מטושטש.

אז הוא החליט לחפש פטטות. אמר להם, ואיפה יש פטטות? אמרו לו, אנחנו יודעים איפה אפשר, אבל אף אחד לא מעז להגיע לשם,

כי זה פחד גדול.

מעבר להרי חושך,

פה, שאתה רואה,

יש שם ג'ונגל,

אבל יש שם חיות,

ושם לפני מאות בשנים מישהו מצא בטטה.

מה, הוא נסע את כל הדרך בחינם חודשים רבים?

עד הסוף.

עבר הרי חושך,

חיות, לא חיות, אין ברירה.

הוא הולך ממקום למקום, כולו מטושטש.

ופתאום,

באחד הלילות הוא דורך על משהו והוא נופל,

מתבונן ברצפה והוא רואה תפוח אדמה גדול.

הוא לא מאמין, הוא מתחיל לרקוד משמחה,

ומתחיל למלא את השקים בתפוחי האדמה,

פטטות, פטטות, פטטות.

סוחב את כל השקים האלה,

מחכה עד שיהיה חושך גמור,

מעלה את זה לסירה,

וחותר בחזרה מהר, בורח מהאיש שלא יתפסו אותו.

מגיע לאחר חודשים לבית,

כמובן שהפטטות, בינתיים המצב שלהן לא נשאר טרי, והן היו מסריחות עם תולעים,

משהו איום ונורא.

הוא דופק באמצע הלילה לאשתו, אשתי, אשתי, תפתחי.

פותחת לו את הדלת, רואה את בעלה,

מחבקת אותו, איפה אתה? הוא אומר, אנחנו עשירים, פתחי, פתחי.

פותחת את הדלת, הוא מכניס וגורר את כל השקים.

נכנסים לבפנים, אשתו הולכת להתעלף מהריח.

מה זה?

אוף, עפשי, עפשי.

כל הילדים, סחרחורת,

לא יכולים.

מה זה?

מה הבאת?

הוא פותח, אומר לה, הבאתי פתטות, פתטות.

אמרה בעלי אשתה גאה, פתטות?

כל המטבח מלא פתטות.

הלכת חודשים להביא לי פתטות?

מה, אתה נורמלי?

אומר לה, מה, לא?

לא הייתי צריך להביא פתטות?

היא אמרה לו, מה פתאום?

אמרת, אי של יהלומים.

הוא שמע יהלומים, התעלף.

היא מסכנה, אמרה, לא בעל, לא כסף.

עכשיו פתטות מסריחות, לך תוציא את זה, עכשיו תזרוק.

לוקחת את הילדים בלילה, איזה בושות, איזה בושות.

לוקחת, שופכת את כל הפתטות בחוץ,

מחזירה את השקים, טוב, לפחות שקים שיישאר מזה,

מחזירה את השקים, שוטפת אותם באמבטיה,

וכשהיא הופכת את השקים ושוטפת אותם,

פתאום נופלים כמה אבנים טובות יהלומים.

והיא צועקת,

איזה חכם! איזה חכם! איזה חכם! בעלי, איזה חכם!

היא מעירה אותו,

היא מעירה אותו ואומרת לו, חכם שלי, מתוק שלי, יאיי, יאי, ג'יטים,

ביי.

הוא מתעורר,

והוא שואל אותה, מה קרה? קודם הייתי טיפש, עכשיו נהייתי חכם? אני כבר לא יודע מי חכם וטיפש, אולי את, אולי אני.

היא אומרת לו, אתה כזה חכם,

איך עלה בדעתך להחביא את היהלומים בתוך בטטות שלא יתפסו אותך? איזה חכם אתה!

הוא רק שמע את זה, התעלף עוד פעם.

היה לו שקים מלאים יהלומים.

הוא שפך אותם

בגלל שכמה ילידים באי צחקו עליו,

שפך את הכול, הלך לחפש פטטות.

ככה אנחנו נראים.

שלחו אותנו מן השמיים לרדת לעולם הזה.

אמרו לנו לבוא לפה, להביא יהלומים,

להביא מצוות.

כל מצווה זה יהלום,

כל מצווה זה שכר לנצח.

ואנחנו מגיעים לכאן

וגודלים קצת.

עד בר מצווה, פחות או יותר, אנחנו בסדר.

ואחרי זה באים כמה ילידים ועושים לנו,

איזה שטויות.

מה המצוות? מה יצא לך ממצוות? לך תעבוד, תרוויח, תהיה מלך,

תיסע, תאכל, תשתה, תהנה.

מה אתה מבזבז את החיים שלך מצוות-מצוות?

ואנחנו הולכים, עוזבים מצוות ומחפשים פטטות.

הבלים, שטויות,

רצים ממקום-מקום.

אחרי 120 שנה אנחנו נגיע למעלה,

וישאלו כל אחד, תגיד לי,

מה עשית למטה? שלחנו אותך, הבאת משהו?

אז הוא יביא שקים.

מה יש בשקים?

כלום.

כלום.

כלום. כלום. הבלים.

הבל הבלים.

אבל שינערו לו את השקים,

בתוך השקים של ההבלים ימצאו כמה מצוות שהיו לו מפעם, לפני שהוא שפך את הכול ועזב את הדת,

ועזב את התורה,

ועזב את המצוות. לפני שהוא שפך את הכול,

נשארו לו עוד כמה יהלומים.

ואז יגידו, אה,

איזה חכם.

בוא תראה כמה שכר תקבל עכשיו על כל יהלום כזה, על כל מצווה.

כל מצווה הוא מצווה.

אם ישלמו לאדם את כל העולם הזה בשכרו,

לא שילמו לו מאומה על המצווה.

כיוון שמצווה זה דבר נצחי, רוחני,

והעולם הזה זה גשמי וזמני.

זאת אומרת,

כל העולם כולו, כמה אתה יכול להיות בו?

מאה שנה?

מאה עשרים שנה?

אחרי זה אתה הולך, אין לך ממנו כלום.

מה נשאר?

כלום.

עשית מצווה?

השכר שלו הוא לנצח.

לנצח.

לכן, צריך להבין יהודים יקרים.

אם את כל העולם הזה ברא הקדוש ברוך הוא,

אם את גוף האדם הזה ברא הקדוש ברוך הוא,

שהוא מופלא ביותר,

אם את כל זה ברא הקדוש ברוך הוא, לא ייתכן שהוא ברא את זה בשביל שאנחנו בסוף נהיה מאכל לתולעים.

לא.

הוא ברא את זה למטרה נעלה וגבוהה הרבה יותר.

זה רק כלים,

כלים, האיברים האלה,

בשביל שנעשה מצוות ונזכה בהם לחיי העולם הבא.

אבל מה לעשות?

בעולם הזה יש הרבה ילידים

שהם עומדים וצוחקים עלינו.

בגלל שצוחקים עלינו,

אנחנו עוזבים לפעמים את הקדוש ברוך הוא ומפסידים,

חס ושלום, את העולם הבא שלנו.

אז יכול להיות שאנחנו נהיה מלכים,

יכול להיות שנהיה מלכים.

מלך לשנה,

לשנתיים,

לשבעים שנה,

אבל בסוף ייתנו לנו שתי בעיטות ויעיפו אותנו החוצה.

אבל מי שהיה חכם והבין מה זה מלך,

מלך זה מי ששולט בעצמו.

לא ליהנות עכשיו זה לא העיקר,

אלא להכין צידה לדרך.

כשתצא,

כל מה שהכנת יחכה לך.

כמו שאמרו חכמים,

מי שטרח בערב שבת,

יאכל בשבת.

מי שלא טרח בערב שבת,

יאכל אותה בשבת.

זאת אומרת,

צריך להתכונן ולהכין את הצידה לדרך.

אני הייתי בארצות הברית לא מזמן.

היה שם בחורצ'יק,

בחור נחמד,

גבוה, נאה, בלונדיני.

שמע קלטות טפ שלי והתחיל להתקרב ליהדות.

הוא הגיע להרצאה,

והייתה לו שאלה אחת,

קשה לו לשמור מרחק

קצת מבנות.

הוא מבקש עצה,

מה לעשות?

נו,

התחלתי לדבר איתו קצת,

אבל ראיתי שיש לו קוקו ארוך.

שאלתי אותו, מה עם הקוקו?

אז הוא אמר לי, לא, לא, לא, לא, לא.

אמרתי לו, למה לא?

לא, לא.

אתם יודעים מה קרה עם הקוקו הזה?

אתם לא תאמינו מה קוקו יכול לעשות.

הקוקו הזה עשה דברים גדולים ביותר.

אתם רוצים לראות מה עושה קוקו?

אני אראה לכם רגע מה קוקו יכול לעשות.

אי אפשר להאמין. קוקו של יהודי.

חשוב מאוד.

אז בואו נראה בעזרת השם.

אחרי זה אני אתן לכם אפשרות לשאול שאלות.

בבקשה.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבעולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה רואים איך בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל.

ובעקבות זאת בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר, רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779. בווידאו רואים טוב יותר.

בווידאו רואים טוב יותר.

תודה.

יהודים יקרים,

עם ישראל לא מונה הרבה לצערנו היום,

13 מיליון בערך יהודים לפי מספר ואומדן שמדדו לפני כשנה.

העם לא הולך ומתרבן, אלא הולך ומתמעט בגלל התבוללות,

רחמנא לצלן.

אבל בכל אופן, בתוך החושך הזה ובכל התאוות שיש בעולם הזה בתקופה הזאת,

יש היום מיליון בעלי תשובה בישראל.

רבים היהודים ששווים

למקורות

ביניהם כאלה גם שהם רחוקים לחלוטין ואפילו אנטי.

ויש איתנו סרט נוסף, שלא נראה אותו כרגע, נשמור אותו לסוף,

יהודייה, חילונית, אשכנזייה ממפלגת מרצ,

אנטי-ספרדית, אנטי-דת,

מצפון תל אביב,

רואה סרט שהוא לא על חזרה בתשובה,

הרצל והציונות,

ממנו היא מבינה שכל היסוד שעליו היא בנתה את חייה וחיי ילדיה התמוטט,

והיא מחליטה לבדוק את היהדות ושבה למקורות,

ובעקבותיה חוזרים עוד רבים.

ולא יאומן כי יסופר,

אנשים רחוקים, חילונים שמאלנים,

מתקרבים ליהדות,

אבל בצורה מוחלטת

וגמורה ואמיתית.

לפני מספר ימים הציעו לנו לתת אחד מהאנשים שאנחנו חושבים שמתאים שיהיה בטלוויזיה הישראלית לדבר בנושאים של דת,

והצעתי לה את התפקיד הזה.

היא לא הסכימה.

אמרה לא.

לא מתקרבת יותר לכיוון ההוא,

הולכת ומתעלה ברוחניות.

אמרתי לה, כוחך בפיך,

את יודעת להסביר טוב מאוד,

מאוד אינטליגנטית, קצינה בצה״ל,

ובשום אופן לא.

יהדות

זו המטרה, לחנך את הילדים על ברכי התורה ולהמשיך הלאה.

גבורה נפשית כזאת יש בה הרבה יהודים

שמכירים את האמת וחוזרים לצור מחצבתיו. יהי רצון שיתרבו עוד רבים כאלה, אמן.

למי שיש שאלות,

ניתן לו את האפשרות שירים את היד, ייגשו אליו, ימסרו לו מיקרופון ויוכל לשאול את שאלתו.

כן, הנה בבקשה,

פה באמצע עם חולצה שחורה.

שלום, כבוד הרב.

קרה לי מכה מאוד גדולה לפני חודשיים,

אשתי הוליד בן

והוא נולד בלי עיניים.

העין אחת לא רואה והעין השנייה, אנחנו בסימן שאלה, אנחנו מחכים רק

שהוא יהיה מטופל ב-28,

אבל כרגע הוא קטן,

הוא לא יודע מה יקרה לו,

הוא רק רוצה לאכול,

ואנחנו בדיכאון.

כל המשפחה בדיכאון.

אני לא יודע מה לעשות, גם אני,

כי כל המשפחה שלי לא יודעת לדבר,

גם לי,

וגם הפרנסה לא באה לשפך את המצב.

אני באמת,

יש לי משפחה

ויש לי ילדים, שני ילדים,

יש לי בת אחת קטנה,

אני לא מצליח לפרנס את המשפחה שלי,

ועוד נפל עלינו את המכה הזאת.

בינתיים, אני לא יודע מה המשימה שלי בעולם הזה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. אתה שומר תורה ומצוות?

לא.

לא. אני לא מצליח להתקרב, אני לא מצליח להתעניין.

אני למדתי ארבע שנים במכון לב,

אבל זה לא שיפך את המצב, בואו נגיד ככה.

אתה מוכן לשמור תורה ומצוות?

אם זה יכול לשפר ולהחזיר את העיניים של הבן שלי, אני מוכן לעשות הכול.

תבוא לפה, מוטי. תבוא.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש ממך, בעזרת השם אלברך,

שאתה כל יום תלמד שעתיים תורה.

בסדר? אני לוקח עליי. בעזרת השם.

אתה תשמור שבת, בעזרת השם.

אשתך פה? כן.

בעזרת השם, שתלך בצניעות.

היא פה?

כן. הגברת פה?

יכולה להרים את היד?

מוכנה ללכת בצניעות?

מוכנה?

תבואי לפה, בבקשה.

מה השם של הילד?

קוראים לו אוריאל.

אוריאל בן?

השם שלי? בנימין. בנימין ו...

קרן. קרן.

השם יזכה אותו, בעזרת השם יתברך, לרפואה בעיניו מהרה.

בזכות שהאבים

יראה בעיניו את אמת התורה הקדושה, תוך כדי לימוד של שעתיים ביום,

ובצניעות של האימא, שתלך בדרכי התורה.

אמן, כן יהי רצון.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

עוד דבר אחד.

מה השם שלך ושם האימא?

בנימין וקרן.

שמך ושם האימא.

שם של זיו.

רבקה.

בנימין בן רבקה, השם יזכה אותו לפרנסה טובה בשפע ערב בקלות.

אמן.

שערות עולות, תהיה ברור.

פה איזה שאלה?

שאלה פה?

שאלה, כן.

לא הבנתי, אבל אני לא אשם.

אפשר, בני כמה הם?

אהלן נהיה כרמנטון, לא תהיה טרמנט נבו, היא לא תהיה טרמנט פיטון.

איפה הם נמצאים? הם נמצאים פה?

הם שומרים תורה ומצוות?

כמו

אפילו לא קומסי-קומסה.

הם אוספים בטטות,

בטטות, אוספים בטטות.

תראי,

אנחנו נעשה עסק.

את שומרת תורה ומצוות?

כן.

מנוספים שבת שלום,

ובגרסה דיוק זה קודקו.

ושישו רב שירי עליז רב ששווירי כדות כמו בודרי,

זלמי ז'ירושווי דקהלה בן בושה,

כסמרי כלפן דונות חווי לבוא מרליס את דוד חווי.

אמן, תראי, כבוד בלכה איתו כדמותת חדירה בונה,

וכסתו כל דמות דהשם ודמות פלוריין,

אני ארזון, אני רואה שתלמוד להטרוק איתי,

להסגז, וכמגרסו פה מריה, אבי כלכלה הזאת.

רק יטרו דו גויה, יטרו דו טרויה.

סוף קלטת 369, ההמשך בקלטת 370. זה קרה במקרה חלק ב'.