למה צדיקים נפטרים ביסורים קשים?
- - - לא מוגה! - - -
השאלה הזאת נוגעת לדידי ממש בצורה הכי אישית.
תעמדי בבקשה.
כל החיים אומרים לנו, תעשו את המצוות לאריכות ימים, יהיו לכם חיים טובים.
רציתי לדעת למה צדיקים, שהם צדיקים בחייהם,
הולכים בייסורים קשים.
אז לדוגמה היום שדיברנו עליו,
למה הוא התייסר ייסורים אחרי שהקדוש-ברוך-הוא מעיד עליו עדות כזאת שאין כמוהו בכל הארץ?
הוא היה פשוט גלגול של טרח, אבי אברהם,
שהיה עובד עבודה זרה ומחטיא את הרבים,
והוא חזר בגלגול על מנת לתקן זאת.
אכן, במצבו,
בעולמו החדש, הוא היה כאיוב, הוא היה 100%,
אבל לפני כן הוא היה גרוע ביותר.
ולמרות שטרח, אבי אברהם, עשה תשובה בסוף,
התשובה לא הייתה מספקת לגודל העוונות שהוא עשה, ולכן היה צריך לחזור עוד פעם בגלגול.
אז יש דברים שאנחנו לא יכולים לראות כאן,
ויש דברים שקשורים לקודם,
ובפרט שגם כאן אנחנו אפילו לא רואים מה שבן-אדם עושה,
כי אנחנו לא יודעים, מחשבות בני-אדם, מה חושבים.
ויש הרבה מצוות שהן מסורות ללב ולא למעשים.
יש גם הרבה אנשים שעושים מעשים חיצוניים, שנראים כאילו הם עושים,
אבל הראש שלהם במקום אחר בכלל.
יש הרבה אנשים שנכנסים לבית-הכנסת ומתפללים, אבל חושבים על הבורסה
או חושבים במקום אחר.
אז זה לא אומר שמה שהאדם עושה
זה מעיד על כוונותיו הפנימיות,
ולכן אי-אפשר לשקול בפלס את מעשיהם של האנשים לפי מה שנראים לנו,
אפילו אם הם אנשים טובים, נוחים,
עושים מצוות וכו'.
ובפרט אם הם צדיקים, צדיקים, צדיקים,
אז עוד יותר, וסביבם נסערה מאוד, הקדוש-ברוך-הוא מדקדק עם הצדיקים, עוד יותר.
אז בכלל אין שאלה.
למה זה איסורים?
איסורים פשוט ממרקים עוונות.
כשאדם מתייסר איסורים, הוא מרק עוונות. אם הוא לא ימרק אותם כאן, הוא יצטרך למרק אותם שם, ושם זה יותר גרוע.
שם האיסורים הם רוחניים, הם הרבה יותר קשים.
צער,
בלב,
בושה,
כעס,
זה דברים רוחניים, זה הרבה יותר קשה מאשר צביטה או כאב או מכה.
מכה פיזית עוברת,
אבל כאב בלב, מה שנקרא,
לא עובר.
אדם שאיבד מישהו יקר, זה אצלו לכל החיים.
הנה, אני רואה איך את שואלת.
זאת אומרת, זה יותר קשה מייסורים.
אז לכן בעולם העליון זה הרבה יותר קשה, ומי שמתפטר מהייסורים של שם על-ידי ייסורים כאן,
אז ההחלפה היא טובה לו.
אבל הקדוש-ברוך-הוא פשוט מאוד ממרק, מה לעשות?
אתה יודע, אתה נקה לפעמים את הסירים בבית,
לפעמים מתעכבים באיזשהו מקום הרבה-הרבה כי יש איזה כתם קטן.
אפשר גם בלי להתעכב, לא?
אבל אם אתה אוהב את הסירים נקיים ומצוחצחים,
אז אתם נקים ותתעכבים מאוד, נכון?
נכון?
הנשמות יותר חשובות מסירים.
אבל בשביל להגיע לגן-עדן מצוחצחים, צריך לנקות אותם.
אם יש כתם, ואפילו קטן,
אז מדקדקים לנקות אותו.
הבנת?
השם יעזור.
אחרי 120 שנה כולנו נצחק,
כי כשנראה
כמה הדברים האלה קלים ופשוטים,
היינו אומרים שהיינו מוכנים ליותר אפילו,
העיקר לא להגיע לשם עם הבושות והביזיונות.
תדעת, היה אחד יהודי שפעם אחת הפריץ
היכה אותו מאוד מאוד והוא התלונן עליו,
ופסקו
שהוא יקבל 20 רובל פיצוי.
איך שהוא קיבל את הפיצוי הוא בכה עוד יותר.
השופט אמר לו, מה אתה בוכה? קיבלת 20 רובל פיצוי?
אז הוא אומר לו, אני בוכה, חבל שלא הרביצתי יותר, הייתי מקבל עוד יותר.
הבנת?
תהיי בריאה.