וזה עוד בלי לנשנש

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה ההבדל בין בטטה לסברינה?

סנטימטר בחך, עברת אותו?

זה אותו דבר.

פעם עשיתי חשבון כמה אדם אחר.

כל יום שלוש קילו,

עם שתייה, אתם יודעים?

כפול 365 יום זה למעלה מטור.

אם הוא יחיה 100 שנה זה 100 טור, אונייה.

אונייה עברה לו דרך ארבעה, אתה יודע מה,

כל יום, אב לאלפלף, אב לאלפלף, כל היום. אין מידת ההסתמכות.

זה עוד בלי לנשנש.

לנשנש זה עוד צריך להיות,

אבל

זה חלק מהחיים אומרים.

אם היינו מכניסים לתוך הקרבה, אם ניקח תורה, וואי וואי וואי, איזה חכמים גדולים היינו.

קלטת מספר 365,

וזה עוד בלי לנשנש.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אנחנו נתחזק היום קצת בדברי תורה,

לראות מה הערך של כל יהודי ויהודייה שנמצאים כאן ובכלל.

למה נברא אדם יחידי?

האדם הראשון נברא יחידי,

יכול היה הקב' לברוא מיליארד בני-אדם באותו רגע, בדיוק כמו שברא אדם אחד.

למה ברא אדם יחידי?

קודם כול,

שכל אדם מאתנו ידע שכל העולם כולו נברא רק בשבילו.

ראוי העולם הזה להברא כולו,

שמש, ירח, גלקסיות,

חופות, דגים, צמחים, פרחים,

אוויר צלול, ריח טוב, נוף.

כל זה לאדם אחד.

דבר שני, שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

מה עוד שכל אדם הוא עולם מלא בפני עצמו.

כל העולם הגדול קטן ביחס לבן-אדם,

שהרי העולם נברא לשמש את האדם,

והאדם במורכבותו הוא עולם כמו הגדול,

רק קטן,

מתומצת.

מה הערך של האדם הזה?

כתוב בפסוק, ויקום מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש,

בחרם של עכן,

שעכן חטא ולקח מן החרם,

אנשי העי כו בישראל כשלושים ושישה איש.

כך אומר הפסוק.

התורה לא יודעת לספור עד שלושים ושבע.

מה זה כשלושים ושישה איש? תספור. אחת, שתיים, זה כמה? נהרגו. תספור.

מה זה כשלושים ושישה איש?

אלא אומרת הגמרא, זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של הסנהדרין.

סנהדרין זה 70,

מחציתה 35, רובה 36. נהרג שם אדם אחד שקוראים לו יאיר בן מנשה,

והוא היה שקול כ-36 איש מן הסנהדרין, שזה רובה של הסנהדרין.

אז רואים שמונים אותו בכמות כ-36,

ובחשיבות,

כרובה של סנהדרין.

אנשי הסנהדרין היו צדיקים וקדושים וחכמים מופלגים,

וכל אחד שהיה צריך להיות בסנהדרין היה חייב לדעת שבעים לשון.

היום אחד יודע ארבע שפות, חמש, שש, שבע שפות, פשש, אתה יודע כמה שפות הוא יודע?

היה תייר שהגיע פעם אחת לראש העין, והוא חיפש כתובת.

אז הוא שואל,

where is בגין סטריט?

אני יושב במרפסת עם אנרגילה, אוכל גת.

אמר לו,

חנכם איזה, מה הוא רוצה?

לא הבין מה הוא רוצה.

אז הוא אומר לו בצרפתית,

שואל אותו תורחוב,

אבל אני לא יודע על מה הוא מדבר.

החליף שפה, דיבר איתו ברוסית,

שום דבר, אוכל גד, בר, בר, בר, בר, בר, בר, בר, בר, בר, בר. עוד שפה.

בסוף התייאש, התיירה לך.

אמר את הימניה לחמש ואתראי, ידע ארבע שפות, מה עזר לו?

אז סנהדרין היו צריכים לדעת שבעים לשון.

ויאיר בן מנשה היה שקול כנגד רובה של סנהדרין.

מקום אחר, ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'.

ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש.

שוב פעם, מה זה?

הפסוק אומר שהכו באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'.

כמה הכו? ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש.

אז כמה הכו? שבעים איש או חמישים אלף איש?

או 50,000 ו-70,000.

מה, אי אפשר להוסיף ו' ולהגיד מה המצב?

אלא מה ריבי אבהו ורבי אלעזר.

אחד אמר, 70 איש היו וכל אחד שקול כנגד 50,000. אחד אמר 50,000 היו וכל אחד שקול כ-70 סנהדרין.

למה הפסוק נקט

70 איש 50,000 איש ללמדך?

או שה-70 היו כל אחד שקול כ-50,000 אנשים פשוטים,

זו הייתה מעלתם של אלה שנהרגו,

או שה-50,000 שנהרגו היה כל אחד שקול כנגד 70 הסנהדרין.

ושוב נמנים ישראל בכמות ובאיכות.

אי אפשר להגיד שהרב חיים קניבסקי זה אחד ויהודי פשוט זה שתיים.

יש פה שני יהודים.

זה מקפל בתוכו עולם ומלואו, וזה יהודי פשוט, יהודי טוב, הכול מצוין. יהודי פשוט זה עולם מלא, וכל המקיים עולם מלא כזה,

וואה.

כן, אבל זו ההתחלה אצל היהודים, הפשוט.

אחר כך זה הולך ותופח,

ואי אפשר להשוות אותו דבר.

לכן כתוב בתורה, זה יתנו כל העובר על הפקודים,

מחצית השקל תרומה לשם.

אחת מהסיבות והטעמים, אומר הסבא מקלם, זכר צדיק לברכה,

למה לא מונים את ישראל?

למה לא סופרים יהודים, אחד, שתיים, שלוש וכו'?

אז בתורה כתוב, מחמת הנגף,

לא סופרים שלא תשלוט עין הרע

ולא מלאך המוות.

בכל דבר שהוא מדוד ושקול ומנוי שולטת בו עין הרע,

דבר שהוא נסתר מן העין לא שולטת בו.

אבל הסבא מקלם אומר, משום חשיבותה של ישראל,

אי-אפשר לספור אותה במספרי הכמות,

כשווים.

אנשים ייפגעו,

אנשים ירגישו מבוזים.

אז התורה דואגת לכבודם של ישראל, וכל אחד לפי כבודו ומעמדו ומעלתו.

זה בנוגע ליהודים.

בנוגע למצוות,

שוב פעם,

גם כן לא מודדים את המצוות לפי כמות.

ושמרו בני ישראל את השבת,

לעשות את השבת לדורותם.

רוחניות,

בין אם זה לצד הטוב או לצד הרע,

לא מודדים לפי כמות.

מעט מן הרוחניות לצד הטוב,

אפילו בשב ואל תעשה,

להימנע,

בכוחה להביא לקדושה הגדולה ביותר ולהשלמת כל הבריאה.

אפשר בשב ואל תעשה, לא בקום עשה,

לא לקום ולעשות מצוות,

אלא בלהימנע מעבירות, בשב ואל תעשה.

אפשר להגיע להשלמת הבריאה,

אפשר להגיע לקדושה הגדולה ביותר.

וגם הפוך, בצד הרע, חס ושלום.

ויום השבת יוכיח,

ביום שבת נשלמה הבריאה,

ולא נוצרה שום בריאה חדשה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות.

ויאמר השם

יהי אור,

ויהי אור.

ויאמר השם

ייקבעו המים אל מקום אחד.

ויאמר השם תטשי הארץ,

ויאמר ויאמר ויאמר בעשרה מהמראות

נברא העולם.

ביום השביעי הוא שבת. ממה? מעשייה, ממלאכה. מה הייתה המלאכה שלו? דיבור.

ויאמר ויאמר ויאמר. מזה הוא שבת.

מפה תבינו כמה צריך לסתום את הפה בשבת.

שאפילו רבי שמעון בר יוחאי, התנא הקדוש,

כשאימו הייתה מדברת הרבה, היה אומר לה שתוכי,

שבת היום.

למעט בדיבור.

בקושי התירו לנו להגיד שבת שלום, שבת שלום.

בקושי.

רק דברי התורה וקדושה.

והופסקה הבריאה ביום שבת,

ושביתה גמורה נכנסה, ומתוך השביתה הזאת התחוללה הקדושה הגדולה ביותר.

עצמיותו של יום השבת

זה מנוחה וקדושה.

מנוחה שאתה רוצה בה וקדושה.

כמו שהכתובים אומרים, ויברך אלוקים את יום השביעי

ויקדש אותו.

למה?

כי בו שבת מכל מלאכתו.

שב

ואל תעשה.

שום מלאכה.

זה מביא קדושה.

וכן, וינח ביום השביעי,

על כן בירך השם את יום השבת

ויקדשהו.

קדושה גדולה של השלמת הבריאה משב ואל תעשה.

ומתוך המנוחה והשביתה באה הקדושה.

חכמים, זיכרונם לברכה, מספרים לנו שכשהאדם הראשון חטא ונכשל

ועבר על מצוות השם,

הוא הגיע לתשובה ביום השבת,

עוד לפני שהוא ידע בכלל מעניין התשובה.

אבל על-ידי השראת המנוחה

עם כניסת שבת,

הוא השיג את קדושת היום

ובא לתשובה

שהתבטאה בסיגופים ותעניות.

וכשהוא בא להודות לקדוש-ברוך-הוא,

הוא לא הודה על התשובה,

אלא הוא הודה על השבת ואמר, מזמור, שיר ליום השבת.

שהשבת הביאה אותו לתשובה.

המנוחה והקדושה שהוא הרגיש

מיום השבת היא שגרמה לתשובתו. 130 שנה הוא היה בתשובה.

אם אנחנו כבר מדברים, אז צריך להבין, במאמר מוסגר,

130 שנה שחזר בתשובה האדם הראשון,

זה החזיר אותו למצב הקודם, שהוא לא ימות עוד פעם?

לא.

כשמשה רבנו שבר את הלוחות,

זה נקרא שבירת הכלים.

לפעמים נותנים לכל יהודי ויהודייה כלים.

איזה כלים?

כלים לעבודת הבורא.

אחד נותנים לו עושר, אחד נותנים לו חוכמה,

אחד נותנים לו קול נעים,

אחד נותנים לו כל מיני מידות טובות וכלים לעבודת השם.

אם הוא מנצל את הכלים האלה לעבודת השם,

אז הקב'-הוא מרחיב את כליו,

מוסיף לו כלים.

אבל אם בן אדם חושב שתמיד,

אפילו אם הוא לא ישתמש כרגע בכלים,

הם תמיד יישארו לו, ומתי שירצה יוכל,

לאוספם ולעסות בהם ככל העולה על רוחו, הוא טועה,

כי יש מצב של שבירת הכלים שניטלים ממנו.

ואי-אפשר לחזור כבר למה שהיה לו.

האדם הראשון לא היה צריך למות,

רק אם הוא יחטא ביום החולחן מנומות תמות.

והוא חטא והוא שבר את הכלים.

הוא חזר בתשובה 130 שנה,

אבל את הכלים הוא לא קיבל בחזרה.

אותו דבר עם ישראל.

עם ישראל במעמד הר-סיני הגיעו למצב

שהם חזרו למדרגה של האדם הראשון,

שהם לא ימותו יותר לעולם ולא תשלוט בהם שום אומה ולשון

ולא גלויות

ולא ייסורים

ולא שכחה שכל הלומד תורה אינו משכח לעולם.

אבל כשהם חטאו בעגל,

אמר הקדוש-ברוך-הוא, אני אמרתי,

אלוהים אתם ובני עליון כולכם,

אכן

כאדם תמותון.

אני אמרתי, אתם כמו מלאכים.

אין בכם מיטה.

אבל כיוון שחטאתם,

אכן,

כאדם תמותון. תשובו למות כמו האדם הראשון שחטא.

וזו הייתה שבירת הכלים של הלוחות.

האדם הראשון חטא,

חזר בתשובה.

כלים לא שבו.

תנצלו את הכלים, כל אחד ממה שיש לו,

ואדרבה, תוסיפו עוד כלים.

כמו שאברהם אבינו, עם כל הכלים שעבד השם עוד ביקש זיקנה,

יצחק ביקש ייסורים,

יעקב אבינו ביקש חולי.

כל אלה, כלים נוספים לעבודת הבורא יתברך.

אדם שממצה את כוחותיו צריך לחפש עוד דברים חדשים. למה, אם הוא תיקן את עצמו וגמר,

אומרים לו, יופי, מותק, אתה מסודר, בוא.

אבל אם הוא מפתח עוד כלים חדשים, משאירים אותו.

אז צריך תמיד לחפש מה עוד אפשר לעשות.

כל הזמן מה עוד אפשר לעשות.

בכל אופן,

רואים שהאדם הראשון אמר, מזמור של יום השבת,

ולא לתשובה,

כי השבת גרמה לו לתשובה,

והוא התקדש בקדושה גדולה מאוד בזכות השבת,

וגם אנחנו, בזכות השבת הקדושה, יכולים להגיע למעלות גדולות ונשגבות

אם יודעים להעריך את ערכה, אפילו בשב ואל תעשה.

אז רואים שלא כמות הפעולות

היא קובעת, אין כמות פה.

שב ואל תעשה, זה לא עושים כלום.

אבל האיכות

של כל מצווה רוחנית שונה לחלוטין.

כל מעלה קטנה ברוחניות,

אפילו בדרך של שלילה מעלת האדם, כמו שלמדנו עכשיו,

גם ההפך.

כל היעדר קטן ברוחניות פוגם עולם מלא של חוכמה וקדושה,

ואת זה גם למדנו מהאדם הראשון.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שהמלאכים ראו באדם הראשון כוחות רוחניים

וחוכמה כה נפלאה, עד שטעו בו וחשבו לבורא.

המלאכים חשבו שהאדם הראשון

הוא הבורא.

הוא ידע לקרוא שמות לכל בעלי-החיים, המלאכים לא ידעו.

עכב, רגלו

של האדם הראשון היה מחה גלגל חמה.

הגוף שלו היה מסוג הנשמות, הגוף שלו הגס, החומרי, היה מסוג הנשמות הכי זקות שאנחנו יכולים להשיג.

הנשמה שלו הייתה.

והוא היה רואה מסוף העולם ועד סופו.

אבל הפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה ומזה הכירו המלאכים את טעותם,

כי בורא לא ינום ולא יישן.

ואם האדם הראשון נופלת על תרדמה אז לא יכול להיות שהוא הבורא.

אבל זה לא תרדמה ממש.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שחוכמתו של האדם הראשון הייתה מרובה

משל המלאכים.

אפילו שהעפיל עליו הקדוש ברוך הוא תרדמה,

שהרי כשחטא שאלו מפני מה קנה סמיתה על האדם,

אפילו לא השיגו מה היה חטאו.

ואם לגבי המלאכים נאמר שאין בהם שינה,

כל שכן שלא היתה אז שינה לפני האדם הראשון,

אלא ודאי

שלא היה זה אלא טשטוש קל בשכלו.

בכל זאת עמדו המלאכים מתוך הטשטוש הקל הזה על הטעות,

והכירו שאינו הבורא אלא נברא.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים על התרדמה,

תחילת מפלה שינה.

ככה אומרים חכמים, תחילת מפלה שינה.

וגם אנחנו מברכים, המפיל חבלי שינה.

למה?

שהרי זוהי מפלה.

למה זה מפלה שינה?

גם שינה זה אחד משישים במיטה.

שהרי עצמיותו של האדם שהוא מושל בכל הברואים,

כמו שכתוב, תמשילהו במעשה ידיך, קולשת תחת רגליו.

אבל בשעה שהאדם ישן,

הכול מושלים בו,

ואפילו יתושים וזבובים.

תחילת

מפלה שינה.

הצדיקים הגדולים היו ממעטים מאוד בשינה,

גם כדי לא לטעום טעם מיטה.

הגאון מווילנה היה ישן שעתיים ביממה,

אבל שש שעות, חצי שעה, שש שעות, חצי שעה, שש שעות, חצי שעה,

שלא יטעם טעם מיטה.

וזה יהודי מלא מזמן,

250 שנה.

איזה כוחות יכול אדם להגיע?

בגיל שש הוא כבר היה נותן דרשות בשני בתי כנסת בעירו.

בגיל שבע הוא היה מחכים את ריבותיו,

גמר את כל השס בגיל שבע.

בגיל שמונה הוא ידע קבלה,

בגיל עשר הוא ידע קבלה מעשית,

בגיל שלוש עשרה כבר לא היה לו מה להוסיף.

בגיל שלוש עשרה הוא סגר,

הגיף את התריסים ולא ראה יותר רחוב,

והיה לומד לאור הנר.

מה הוא היה אוכל?

פת לחם שרויה במים בבוקר ובערב, כמו ציפור,

ולא טובל באוכל

אלא גומע,

כדי לא ליהנות מהאכילה.

והיו לו כוחות גדולים.

אם חושבים שבן-אדם נחלש ואין לו ויטמינים,

הגאון מכחיש.

זה היה הגאון מווילנה.

בקצרה, כן?

יהודים יקרים, צריך להבין, אדם יכול להגיע לכוחות שהוא לא מבין אפילו מה.

היו רוצים מלאכים לבוא אליו, מגידים,

תנאים.

והוא לא היה רוצה.

הוא לא היה רוצה.

שתי סיבות ראיתי.

אחת,

הוא רוצה בכוח עצמו להגיע לתורה,

לעמול בתורה, לא רוצה לקבל אותה בחינם.

יבואו מגידים, יגלו לו רזין עילאין? לא רוצה.

דבר שני, הוא לא רצה שירדו מהעולם העליון, וכיוון שיורדים מהעולם העליון לפה,

משהו מהעולם הזה נדבק בהם,

והם יורדים ממדרגתם משהו.

ואפילו מלאך שיורד לעולם הזה,

לכשחוזר צריך לעבור את נהר דינור בשביל לזכך אותו מחדש ממה שנדבק בו בעולם הזה.

אז הוא לא רצה.

אבל יש מעשה מפורסם שהתברר שבאמת היו פעם הארי הקדוש ורבי שמעון בר יוחאי אתו ביחד ולמדו אתו.

כשפעם אחת אמרו שיש מישהו בעיר שיודע על אנשים כל מיני דברים,

הביאו אותו אצל הגאון.

אז כשהוא נכנס אצל הגאון הוא אמר לו,

לפני שבועיים אתה ישבת ולמדת עם רבי שמעון בר יוחאי ועם הארי הקדוש.

אז הוא אמר, תוציאו אותו, טמא, טמא,

והוציאו אותו החוצה. זה היה נכון,

אבל הוא ידע את זה מצד הטומאה.

זה הגאון מווילנה.

גם אנחנו לא יכולים להיות גאונים אם אנחנו רוצים.

לא מווילנה, מצפת.

אם אדם לומד את כל השס, הוא גאון.

כמה מסכתות יש? 60. כמה זה מניין גאון? 60.

תלמד ל-60 מסכתו, תהיה גאון.

שבע שנים גומרים את השס, הדף היומי.

זו בקיאות. מי שרוצה להשקיע יותר, יש לי עוד קצת שעות.

אבל אפשר לעבור את כל השס.

ילדים

יכולים עד גיל 13 לגמור את השס. השאלה היא אם ההורים מוכנים להשקיע בזה.

פעם זה היה דבר פשוט, בבר-מצווה, סיום השס.

היום אדם במשך כל ימי חייו לא גומר מסכת.

זאת אומרת,

אם רוצים, אפשר להגיע.

אמרנו, אם כן,

שתחילת מפלה שינה,

אז גם פגם קטן ברוחניות

במובן השלילי יכול להפיל את האדם

מהר גבוה לבור עמוק.

וזה יכול לבטל את כל עצמיותו של האדם. תראו מה זה, רק שינה.

מכאן למדים קל וחומר. אם טשטוש קל כזה ברוחניות במובן השלילי ואצל אדם אחד בלבד,

כמו האדם הראשון שאנחנו מדברים,

עושה רושם כל כך גדול

וגורם מפלה כזאת,

על אחת כמה וכמה פשעים כבדים שהאדם עושה,

ולא רק בשלילה,

אלא בחיוב, בכום-עשה,

ולא רק מאדם אחד,

אלא מהמוני בני-אדם,

כמה חורבנות והרס זה מביא לעולם כולו.

אבל יש ללמוד גם על הצד השני,

כמה עלייה קלה ברוחניות

מביאה ישועה לעולם.

תקשיבו טוב, יהודים יקרים.

אנשים רוצים להשיג מעלות ביום אחד,

רוצים

שאיפה נפלאה.

יש הרבה כאלה שמגיעים אפילו למדרגת משיח בתוך שנה-שנתיים,

ממש.

מן הסתם יש כמה משיחים פה בצפת.

אצלי בדלת כל שבוע-שבועיים מגיע אחד,

דופקים בדלת, אני רק רואה אותו, אתה משיח, איך ידעת?

הם רואים עליך בעיניים.

יהודים טובים,

הם באמת רוצים,

אבל הם מחברים כל מיני חיבורים,

שהוא קרב ונפתח לו בדיוק, והוא ראה, וזה בדיוק,

והוא חלם, והכול מתחבר, רגע, וגימטרייה של השם שלו עם הסבתא שלו והדוד שלו,

והתאריך והשעה והאוטובוס שעבר,

גימטרי המשיח. זהו.

זה יהודים טובים,

אבל מה, רוצים הכול ביחד, ורואים, רואים, הערות, מדברים על הערות,

אין חושך, הערות, הכול,

אור,

ארי חנפין, איזה מילים,

משהו, קטנות דמוחין, גדלות דמוחין,

שישו ושמחו,

אבל צריך להיות על הקרקע.

בואו תראו, אחד מגדולי האומה,

אחד מגדולי האומה,

איך התפתח, איך התפתח. התחיל מאוחר, מאוחר מאוד,

אבל התפתח,

הוא לא בער לו.

ועד היום האחרון שלו,

הוא חי 120 שנה, הוא לא חשב שהוא משיח.

לא חשב, אתם יודעים מה זה?

120 שנה, בן אדם לא חשב על עצמו משיח.

זה מדרגה, לא?

היום חושבים מדרגה להיות משיח,

והוא 120 שנה הבין שהוא לא משיח. אתם מבינים?

מי זה, אתם יודעים?

רבי עקיבא, רבי עקיבא, רבי עקיבא.

כמה עלייה קטנה ברוחניות מביאה ישועה לעולם,

וכמה היא מעלה את הבריאה כולה.

ואין פלא איפה, איך תבוא הגאולה

לאחר הירידה האיומה בעולם,

שמתארים חכמים, זיכרונם לברכה, בעקבותה דמשיחה, כמו שאנחנו רואים.

אז איך תבוא הגאולה אם יש ירידה כזאת, כמו שאנחנו רואים?

כי לעומת כל זה,

כל נקודה קטנה בהתעלות רוחנית,

אפילו של אדם יחיד,

מקיימת את העולם,

מצמיחה תשועה גדולה ומביאה לימות המשיח.

כל עלייה קטנה ברוחניות.

מדהים.

מה אפשר עם עלייה קטנה ברוחניות?

אם בן-אדם

יש לו תאווה לאכול

והוא מונע את עצמו בשני ביסים האחרונים,

יש לו כיף לקחת עוד שני ביסים, שמים את העוגה עד הסוף,

את הגלידה עד הסוף,

הוא מונע את עצמו,

זה נחשב לו יום תענית שלם.

איך?

בלטה שחית של הנפש קודם.

התאוות משחיתות את הנפש.

כל כפית גלידה,

הרבה זיכוך צריך אחר כך.

אם זה גלידה של שבת,

לכבוד שבת,

בשביל ככה להוסיף קצת,

מתוק הדינים, כמו שקוראים לזה.

אם בן-אדם עושה את זה בשביל זה,

נו, אז בשבת מותר להרבות במערכת.

ואפילו משמנים ודברים טובים, כן.

מצווה לאכול בשבת, בימות החול אין מצווה.

אל תאכל או שום מצווה.

אבל לשבת יש מצווה.

אבל כל ביס

נוסף

זה תאווה נוספת, זה השתרשות של מידת התאווה.

והתאווה היא אם כל חטאת.

מה מבדיל בין צדיק לרשע?

התאוות.

לשניהם יש תאוות,

אבל זה תאב לתורה ולרוחניות ומשתוקק ומוכן לעלות הרים ולרדת בקעות, רק להשיג חתיכת תורה?

וזה בשביל גלידה, נוסע עד כפר-סבא.

בשביל פיתה,

עומד בתור שעות.

יש מסעדות, עומדים שעה בשביל להיכנס לבפנים לאכול.

תקנה לחם, קח לבנייה,

שים טיפה סרוג, תאכל וזהו.

העיקר למלא את הבטן, לא?

כל כך הרבה כסף אנשים משקיעים בשביל סנטימטר בחך.

מה ההבדל בין בטטה לסברינה?

סנטימטר בחך. עברת אותו?

זה אותו דבר.

רק בשביל הסנטים הזה אתה משלם כסף.

אבל אם היה לך שכל, מה זה משנה?

העיקרת שבע?

מה זה חשוב?

לא, מה זה? סוף-סוף הגיעה הרוחה.

מה עשית?

שאלות.

עשית זה? למה לא עשית זה?

מה, כל פעם נאכל אותו דבר?

בצבא אכלנו אוניות בטטות.

לא היה רע בכלל.

כשהיית אוכל, אחר כך ממנה קרבית את הלוף,

וואי, וואי, וואי, איזה סטייק זה אין עכשיו.

כבר מה שאתה אוכל זה טוב,

אחרי שמתרגלים לבטטות כל היום.

אבל אין לנו גם מידה אחת נוספת, ההסתפקות.

אם אדם היה לומד להסתפק, היה עשיר.

כל דבר היה מסתפק.

מסתפק, מסתפק, מסתפק, מסתפק, כל הכסף נשאר בכיס.

הוא מסתפק, לא צריך הרבה.

אבל אם אין לו את זה, הוא כל הזמן משחרר. קונה, קונה, קונה.

תראו, אנשים באים עם תוכנית לסופר לקנות שני מצרכים, יוצאים עם עגלה מלאה.

מה קרה? עין.

עוד, עוד, עוד, עוד. תביא מזה.

טוב, תביא שניים.

תביא עוד, עוד.

אחר כך הוא מגיע לשם,

בודקים לו את הקרדיט קל,

אין לו מספיק, תחזיר.

צריכים להחזיר, עושה סיבוב.

הוא שכח שאתמול הוא גם אכל עגלה שלמה.

אוי אוי אוי, פעם עשיתי חשבון כמה אדם אוכל. וואי וואי וואי וואי.

כל יום שלוש קילו,

עם שתייה, אתם יודעים, כפול 365 יום זה למעלה מטון.

אם הוא יחיה 100 שנה זה 100 טון, אונייה.

אונייה עברה לו דרך הפה, אתם יודעים מה זה?

כל יום, אי בלעלפלף, אי בלעלפלף, כל היום.

אין מידת ההסתפקות.

אבל,

מה אתה צועק? גם אתה אחר כך.

מה, לא ידעתם את זה?

זה עוד בלי לנשנש.

לנשנש זה עוד סיפור.

כל העולם אני רואה אותם רצים, רצים, רצים, רצים. להוריד את מה שאכלו. אל תאכלו ולא לרוץ.

רצים, רצים.

להוריד את הקלוריות.

אנשים יושבים באיזשהו מקום, סופרים. מה אתה סופר? קלוריות.

כמה הוא אכל, מה מותר, מה עשו?

מה עשו?

תעשייה שלמה של מזון.

אבל זה חלק מהחיים, אומרים.

אם היינו מכניסים לתוך הקרביים כך תורה, וואי, וואי, וואי, איזה חכמים גדולים היינו.

אבל זהו.

לא כל כך, לא כל כך, לא כל כך משקיעים ברוחניות,

משקיעים קצת יותר בגשמיות, וזו הבעיה.

זה גם מה שמבדיל בין צדיק לרשע. אתם יודעים, רבנו מטעם אומר,

מה מבדיל בין צדיק לרשע?

מה הוא משקיע יותר?

איך הוא בא לקראת הרוחניות ואיך הוא בא לקראת הגשמיות?

כשאתה הולך ללמוד.

כמה הכנות אתה עושה לפני שאתה הולך ללמוד, בשביל שהלימוד יהיה טוב,

שאתה מסיר את כל המפריעים,

את כל הדברים שמונעים ממך ללמוד,

כדי שתוכל לשבת וללמוד באופן רצוף.

לעומת זאת, כשאדם הולך לאכול, איך הוא מסדר את הכול? מסדר מפה?

מסדר את המאכלים? מייפה אותם?

לא שם חומוס ככה, חתיכה.

מפזר קצת, עושה קצת שמן, קצת זעתר, קצת פה, קצת שם.

שם איזה זית שחור באמצע.

הכול, צלחות עם צבעים,

כפיות, סכו מיוחד,

וואו, עד שהוא מתחיל לאכול,

משפשף אותם קצת, הופ-הופ,

ויאללה, עוד רוב.

תנסה להפריע לו באוכל.

תגידו לו שאני אוכל.

יש לך טלפון, לא עכשיו.

הבלע.

זה ההבדל בין צדיק לרשע,

הכנות לרוחניות והכנות לגשמיות.

טוב, נחזור לרבי עקיבא.

חכמים מספרים,

עד גיל 40 היה עם הארץ גמור.

שנא תלמידי חכמים.

עד שאמר על עצמו, כשהייתי עם הארץ,

אמרתי מי, תן לי תלמיד חכם, ונשכנו נשיכת חמור.

אני לא שמעתי שטומי לפיד אמר את זה.

הוא לא אוהב דתיים כל כך,

אבל הוא לא אמר שינשוך אותם,

וגם נשיכת חמור.

יאללה, סתם גם תיפול להפלטה.

ואף לאחר שהתחיל ללמוד,

נכשל במעשה.

התחיל ללמוד רבי עקיבא,

ונכשל במעשה.

פעם אחת הייתי מהלך בדרך,

מספר רבי עקיבא על עצמו,

ומצאתי מת מצווה ונטפלתי בו ארבעה מינים.

הוא לקח את המת מצווה שהיה מוטל בדרך,

נסע אותו במרחק של ארבעה קילומטר,

כשהבאתיו למקום בית-הקברות וקברתיו.

באתי והרצאתי את הדברים האלה לפני רבי אליעזר ורבי יהושע.

אמרו לי,

על כל פסיעה ופסיעה שפסעת כאילו היית שופך דמים.

עשית עבירה על כל פסיעה.

למה מת מצווה קונה את מקומו?

ודבר שני, לטלטל בשבת אסור.

אז כשהוא כבר התחיל

לקיים מצוות,

המצווה הזאת, שנזדמנה לו, שהיא מצווה יקרה וחשובה, מת מצווה, אפילו כהן גדול מטמא לו ביום הכיפורים,

אמרו לו, עשית עבירה על כל פסיעה וכאילו היית שופך דמים.

מה גרם לרבי עקיבא להשתנות פתאום ולהיות חכם הדורות?

מה גרם לו?

איך בן-אדם מגיל 40,

שונא תלמידי חכמים,

עם הארץ,

יכול להגיע למדרגה של רבן של כל ישראל,

ובמדרגה אפילו יותר ממשה רבנו.

איך יכול להיות דבר כזה?

אם כן, רואים יהודים יקרים תנועה קלה ברוחניות,

טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה.

מה עשו בעם ישראל? הצמיחו לנו את רבי עקיבא.

רבי עקיבא זכה לצמוח מתנועה רוחנית קלה, שהבין.

בחיים אפשר אפילו עם טיפות,

טיפות, התקדמות, טיפה, טיפה, טיפה, טיפה, להגיע לשיא המעלות.

אבל כוח התמדה הוא העיקר.

מטרה, להציב דבקות,

התמדה,

ואתה מגיע לכל מקום שרק תחפוץ.

אנחנו, מצדנו, משתדלים כל פעם להוסיף בעבודת השם כמה שאפשר,

וכל פעם שאני מגיע לכאן אני מחדש לכם, כמו לאחרים,

עוד משימות שנטלנו על עצמנו על מנת להגדיל תורה ולאדירה בארץ ובעולם.

וברוך השם, היום יש כבר שופר בהרבה מקומות בעולם,

בארצות-הברית,

בבריטניה, באיטליה,

מקסיקו,

קנדה.

הרבה מעתיקים את הפעילות שלנו,

פותחים משרדים ועושים דברים גדולים

לכלל הציבור היהודי.

בין הדברים האחרונים שאנחנו החלטנו לעשות

זה כמה דברים.

אחד, סרטי אנימציה שמראים את התורה הקדושה,

כגון

עשרת המכות שהיו במצרים,

יציאת עם ישראל ממצרים,

הנחתם במדבר,

קריעת ים-סוף.

וסרט אחרון שעשינו זה דחיית המתים.

איך תהיה דחיית המתים על-פי יחזקאל, פרק ל״ז?

בין הדברים שעשינו, בנוסף,

לקחנו משימה להעמיד עשר משאיות שמטרתן להפיץ יהדות

ברחבי הארץ ולהגיע למקומות שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם,

כגון מושבים, יישובים רחוקים, קיבוצים,

ולהביא את דבר השם עד לשם.

דבר נוסף,

בחודש הקרוב תתחיל ההפצה המאסיבית של מיליון דיסקים מבראשית,

שיחולקו בחינם במיליון בתי-אב בישראל,

שתרמו לזה יהודים יקרים כמוכם בכל אתר ואתר.

בחוץ, כשתצאו,

כל מי שימלא את פרטיו בעזרת השם יתברח יקבל דיסק חינם.

ודבר אחרון,

החלטנו להוציא עיתון כמו מעריב וידיעות,

שנקרא Shofar News.

זה עיתון לחילונים,

והוא מחולק לאינטליגנציה.

בדניה בכרמל, רמת-אביב וסביבותיה,

מערב ראשון-לציון,

מודיעין, כפר ורדים,

שוהם, מקומות כאלה, לחבר'ה הטובים.

והנה העיתון שיצא היום, הגיליון השלישי,

Shofar News.

זה עיתון בדיוק

כמו ידיעות, זה הקודם

וזה הראשון.

זה עיתונים שבעזרת השם יתברך ייכנסו לתוך הבתים, הם חולקים כרגע חינם,

ייכנסו לבתים, ויש בהם רוח יהודית בכל כתבה,

ובעזרת השם מושגים שלא היו ידועים

ייכנסו לתוך הבתים ויגרמו גם לקירוב לבבות וגם להכרת היהדות.

ובעזרת השם יתברך, אני חושב שזה יעשה דבר גדול ביותר.

אחת הפרסומות שהיו בעיתון הקודם, לדוגמה, רק שתבינו עד היכן מגיעים הדברים,

זה שהוצאנו שני דיסקים וקלטות וידאו על סדר פסח ספרדי וסדר פסח תימני.

איך

הסדר בדיוק נעשה על-פי ההלכה?

צלצלה אישה מרמת אביב וביקשה לרכוש את ה-CD.

אבל מדבריה הובן

שהיא מתכוונת לראות אותו בליל הסדר.

היא הסבירה למה,

כי היא רוצה לעשות את הסדר כהלכתו, כמו שכתוב, אבל היא לא יודעת איך עושים.

היא תראה

והיא תעשה בדיוק.

אז אמרו לה שזה לא מיועד לכך.

אז היא אמרה, אם ככה, אין לי זמן לראות את זה.

יש לכם את זה בספר אולי?

אתם מבינים?

היא רוצה, היא לא יודעת מה האיסור בכלל, היא לא יודעת מה זה יום טוב,

היא לא יודעת כלום,

אבל היא ראתה שיש דבר כזה. היא רוצה לראות פעם מה זה.

תראו לאן אפשר להגיע, יש יהודים בינינו, לא יודעים כלום.

כלום.

כלום.

וצריך להכניס להם את המושגים.

למי שיש שאלות, בבקשה.

הנה פה החבר'ה הצעירים.

בטח באתם מוכנים. לא אמרתם שיש לי שאלות, אני אראה לו.

כן, בבקשה. כבוד הרב, אני מחיפה, עוד אפרך לך, מעולמי, רון,

אם אתה זוכר אותי.

אני שמעתי כמה,

רואה, יותר נכון, כל יום קלטות שלך בווידאו,

כל יום רואה.

את כולה אני מכיר בעל-פה.

עכשיו, אני מתפעל ממה שאתה עושה כל פעם.

מתפעל.

אני מתרגש אפילו להגיד את זה.

יש לי שתי בקשות.

יואל, חזרתי בתשובה, בזכותך,

ואני רוצה לבקש ממך ברכה בשביל דוד שלי, שהוא בא לפה והוא תמים ושקט, והוא כל הזמן תורם לכם

ועוזר לכם,

והוא בלשן וצנוע ומתבייש לבקש. אמרתי, אני אבוא מחיפה. עזבתי את המכלה, באתי כדי לבקש בשבילו.

האם אתה יכול לברך אותו, כבודו? מטה.

למה?

התבקשתי לאישה, שידוך. ראיתי שהיית בארצות-הברית, סידרת לאותו אחד, נאור,

שידוך, תוך שנה.

אני רוצה שתדאג גם לו לשידוך, לו ולאחותו.

מה השמות?

רחמי מועלם בן שרפאת וברכה מועלם בן שרפאת.

וברכה מועלם בן שרפאת.

וברכה מועלם בת שרפאת,

ורפואה שלמה יזכו לזיווג הגון מהירה, מהירה, מהירה, שנה.

אמן.

עכשיו שאלה, כבוד הרב.

אתה אומר לקדוש-ברוך-הוא, תאר לכל אחד לחזור בתשובה.

למה לפרעה הוא לא נתן?

רק בסוף.

קודם כול. פרעה התחנן כל הזמן, וכל הזמן דחה אותו.

עוד במכה הראשונה הוא רצה.

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד,

הוא נתן לו יותר מדי צ'אנסים,

אבל פרעה,

רשום מהתורה, הכביד את לבו. נכון.

לפני שהוא הכביד את לבו, פרעה הכביד את לבו.

אחרי חמש פעמים שפרעה הכביד את לבו,

הקדוש-ברוך-הוא החזיר לו חמש פעמים שהוא הכביד את לבו.

וכך פוסק הרמב״ם,

שאם אדם יעשה עבירה גדולה ביותר,

הוא יכול להגיע למצב שתימנע ממנו התשובה.

עוד שאלה עכשיו, כבוד הרב. זה אחד, רגע. הבנתי. דבר שני,

כיוון שפרעה הכביד את לבו בעצמו בהתחלה,

אז זה כי כבד,

כבד זה מלשון כבד, כמו שיש לנו כבד.

אתה יודע, כבד,

ככל שמתבשל, מצטמק.

נכון?

אותו דבר כך היה אצל פרעה.

הכביד את לבו, פרשו של דבר נהיה כמו כבד, הלך והצטמק.

פרשו של דבר לא נהיה פתוח לקבל את רצון השם.

ובסוף הוא חזר והוא מת.

בטח.

כולם בסוף מתים, גם פרעה.

זה לגבי פרעה.

אבל להגיע למצב של פרעה,

לא כל אחד מגיע,

ואפשר להגיע לתשובה גם אם אדם עשה עבירות קשות ונוראות.

כן. עוד שאלה.

כל הזמן בהרצאות שומעים אותך, אומרים, קופים, הקופים, ואתה עונה להם.

למה יש לנו את עצם הזנב?

אין לו שימוש בגוף. למה הוא נתן אותה?

עצם הזנב. עצם הזנב. יש עצם כזאת.

עצם הזנב? עצם הזנב.

עצם הזנב. עצם הזנב קוראים לה.

אתה צריך להבין דבר אחד.

אולי נגיד שהקופים דומים לנו?

לא.

לא? לא. אז בוא אני אגיד לך. בדור הפלגה,

כשחטאו בני-האדם,

חלק מהם נענשו והפכו להיות קופים, כמו שמובא במדרש.

אה, אז הנה, הפכו להיות קופים.

אז באנו אולי מהקופים?

בסדר, הפכו להיות קופים. מה? אבל היו קופים.

נו, אז מה אתה אומר שלא היו מקופים?

לא.

שמקופים בנו זה לא.

שמאדם נהיו קופים זה כן.

עכשיו, עוד דבר, רגע.

אחד העם,

לחיים נחמן ביאליק,

הם למדו פעם בישיבת סלובודקה.

אתה שומע? כן, שמעתי את זה בקסטה.

אני יודע.

תגיד את ההמשך.

אמרת שאתה יודע בעל-פה.

ואמרת שאחרי זה הם השתגעו מזה.

הם צאו את זה סתם, כמו ארז בך.

ועוד קסטה, אמרת, משהו דומה לזה.

בקיצור, ערבבת את הקסטה. ערבבתי קסטה.

יצא לך חלבה.

ועוד משהו, רגע.

רגע.

יום אחד הם באו לישיבה,

ואמרו שם לכולם,

הם היו עם פאות בישיבה, בסלובודקה, זה לא צחוק.

ובאנו מהקופים וגירדו בזנב בקיר.

או, או, או. אתה רואה, נקיר. או, טוב, אצלכם. רגע, רגע. והם באו,

והם אמרו שאנחנו באנו מהקופים.

אז שאלו אותם בישיבה, מה קרה לכם?

אכלתם הרבה בננות?

אמרו, לא, יש לנו הוכחה שבאנו מהקופים. אמרו להם, מאיפה? אמרו, מעצם הזנב.

בסדר, לא קוראים מעצם הזנב, אבל יש עצם כזאת. רגע.

אבל זו ההוכחה, כאילו, למה יש עצם הזנב?

אה, בגלל שגירדו בקיר.

אז בני הישיבה אמרו,

מה הראייה מזה שיש עצם הזנב שהיינו קובעים?

אז הם אמרו, אז למה יש עצם הזנב?

שאלו אותם, רגע, רגע, אתם רוצים להגיד שהייתה אבולוציה והתפתח אדם מקוף?

הם אמרו, כן.

אז שאלו אותם בני הישיבה, ולמה עכשיו אין לאדם זנב?

אז הם אמרו, פשוט מאוד, הכוף הרגיש שהזנב מיותר.

אז הוא הלך לקיר,

שפשף את הזנב, עד שהוא הוריד את הזנב.

אז הם אמרו להם, אז למה אנחנו,

למה אנחנו, כל בני-האדם,

אין לנו זנב, רק עצם הזנב?

אז הם אמרו, פשוט מאוד, הכופים החליטו שהזנב מיותר,

ואז מרגע שהם החליטו,

אז זה כבר השתרש בגנים גם לדורות הבאים, כשלא צריך זנב. כן, כמו שהסברת עם העורלה.

או.

אז בני הישיבה אמרו להם, יש לנו סתירה, לדבריכם. אם זה היה נכון מה שאתם אומרים,

למה היהודים שלא רוצים עורלה עושים ברית,

וכל פעם נולדים להם ילדים עם עורלה?

אם מחליטים, כמו קופים, להוריד את הזנב,

פירושו של דבר, שיותר לא יהיה. אז גם עורלה לא היתה צריכה להיות.

אבל זה לא עזר לשניהם, והם נשארו רק עם עצם הזנב.

עצם הזנב, שתהיה בריא, זה שם.

זה שם שאומרים, למה זה עצם? למה זה קיים? או, אם זה עצם, אין שאלה על זנב.

בלי הזנב.

בדיוק, אז זה עצם. למה יש לך עוד עצמות?

לא, הן שימושיות, זה לא שימושי.

איך אתה קובע שזה לא שימושי?

למה זה שימושי?

איך אתה קובע שזה לא שימושי? למה זה שימושי?

יש לך שתי אוזניים? הן שומעות, יש להן שימוש.

ואם נוריד לך אחת תשמע? באוזן אחת, אם תוריד את השנייה לא ישמע.

אם יוריד לך את השנייה לא תשמע? ואם תוריד את עצם הזנב, אני אהיה בסדר, רגיל. מה, עכשיו אתה לא רגיל?

רגיל, אבל למה זה קיים? רגיל עם עצם.

רגיל עם עצם הם קיים. אז מה, מה לא טוב? למה?

יש לך שתי עיניים? יש. אתה רואה אותי? רואה.

שים רגע את היד ככה.

אתה רואה אותי? רואה. בשביל מה אתה צריך את השנייה?

לראות מי מישהו בא מפה.

עצם הזנב זה בשביל שאם יענישו אותך מהשמים, יהיה לך מקום ישר איפה הזנב ייתפס.

או משהו כבוד העם, אני רוצה חיצית.

או, בכאמור.

תן לה לשאול שאלה שמה יש לו.

מי אמר שיש דחיית המתים?

יחזקאל הנביא.

תוכיח.

שהוא אמר?

כן. לא.

איך הוא הוכיח? מה, הוא חזר משם?

מאיפה משם?

מעולם המתים.

דחיית המתים זה פה, לא שם.

לא הולך לך.

אבל רגע, יש מישהו שקם משם שהוא יודע?

מאיפה קם?

מאיפה אתה יודע שתהיה דחיית המתים?

מאיפה אני יודע שתהיה דחיית המתים? כן. אדם הראשון,

כשברא אותו הקדוש-ברוך-הוא, ממה ברא אותו?

מעפר.

לקח עפר,

גיבל אותו,

ונפח בו נשמה, והעמיד בן-אדם.

אדם עכשיו הולך, מת,

הופך להיות עפר.

יש בעיה לקדוש-ברוך-הוא לקחת עוד פעם את העפר, לגבל אותו ולתת לו את הנשמה? אבל מי אמר שהוא רוצה להחזיק אותו?

או, בשביל זה הוא שלח את הנביא יחזקאל בשמו,

לומר לעם ישראל את חזון העצמות היבשות, מה שראית עכשיו,

שזה מה שיהיה באחרית הימים.

אבל מי אמר כאילו, מה,

מי אמר מה?

מה זה כאילו?

אבל רגע, איך הוא יודע? מאיפה הוא יודע? מי יודע?

יחזקאל הנביא?

איך הוא יודע?

איך אתה יודע שיהיה?

איך אני אסביר את זה?

אני שואל אותך שאלה. יש לך שכל?

כן. יש לך שכל?

כן. איך אתה יודע? לא בטוח.

איך אתה יודע?

בדקתי. מה?

איך אתה יודע?

לא יודע, לא בטוח.

אתה לא בטוח כבר.

אני רוצה להבין דבר אחד, יהודי יקר.

בא לך לפעמים איזה רעיון?

עולה לך לפעמים איזה רעיון?

כן.

מה זה רעיון?

עולה לך לפעמים איזה רעיון?

כן.

מה זה רעיון?

לא יודע.

גם לא יודע.

אז איך אתה יודע שהוא בא לך?

אתה חייב ללמוד תורה דחוף, בחור.

תקשיב.

כל מה שאנחנו יודעים זה מזה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את האפשרות לדעת.

אתה חונן לאדם דעת

ומלמד לאנוש בינה.

זה הקדוש ברוך הוא נתן בנו.

יש לך כלי שנקרא מוח, שהוא משכן השכל,

ושם יש לך את הנשמה שצוברת את כל הידע והיא מקבלת השפעה מלמעלה משורש הנשמה,

וכל הידיעות שלנו שמצטברות וכל הרעיונות

וכל הדברים האלה נובעים ממקור עליון לתוכנו.

אנחנו גם קולטים דברים מסביב, אבל זה רק בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן את האפשרות

שנוכל לרכז את כל הדברים האלה בשכל שיושב במוח.

הבנת?

עכשיו,

אני יכול להסתכל עליך ולדעת פחות או יותר מה אתה חושב.

אתה יכול להסתכל עלי ויכול להבין פחות או יותר מה אני חושב.

נכון?

לא.

הלא זה עליך או עלי?

שנינו, מה, מאיפה אתה יודע מה אני חושב?

מאיפה אני יודע מה אתה חושב?

אתה לא מכיר את זה שלפעמים אתה קורא מה בן אדם זומם,

מתכוון? לפעמים, לא תאמין. לפעמים.

הלפעמים האלה,

איך זה עובד?

יש לך לפעמים... אינטואיציה.

אינטואיציה.

אה, מצאת מילה אינטואיציה.

ראייה, כמו שהוא, עצם הזנה.

אה, מילים.

איך זה עובד? סימן

שאתה יכול לקבל מידע גם לא באופן ישיר על ידי החושים.

לא דווקא על ידי ראייה ושמיעה וריח ומישוש.

אפשר לקרוא דברים גם בצורה רוחנית.

הנביא מקבל מהקדוש-ברוך-הוא זרימת מידע רוחנית אל קרבו,

והוא פשוט מאוד נותן לפה שלו להגיד אותה.

מה זה נביא מלשון ניב, ניב שפתיים?

הוא מוציא את הדברים, מה שהקדוש-ברוך-הוא השפיע עליו, החוצה.

אבל הוא צריך להיות ראוי לכך.

והנביאים שהיו לעם ישראל שפעו בשפע הנבואה מהקדוש-ברוך-הוא ואמרו לעם ישראל,

ונביא שהתבדו דבריו היה נביא שקר שחייב מיתה.

נביא שלא נתבדו דבריו

היה נביא אמת.

התורה כתבה לנו מראש

את הנבואות בשביל שנדע מה יהיה עד אחרית הימים,

ואנחנו רואים שכל מה שאמרו הנביאים אכן התקיים, למעט

נבואות שהיו בזמנן,

שהן היו נבואות רעות,

שניתנות לשינוי על-ידי תשובה.

אבל כל נבואה לטובה אינה חוזרת לעולם,

למעט מקרה אחד שהתפרסם

גם ביחזקאל הנביא.

הבנת?

יש לי עוד שאלה.

כן. אני אגיד לך, אני לא דתי-דתי.

אז אני רוצה לדעת מה זה כיפה, זקן, כל אלה שלדעתי.

כיפה זה חתיכת בד עגולה ששמים על הראש, לא, תגידי סתמה, תגידי סתמה. לא, אני אסביר לך למה. אני אתן לך את כל, תראה, אתה אמרת שאתה לא דתי-דתי, אני לא יודע עד כמה אתה מבין, אז אני מזמין.

עכשיו,

לא ילך אדם ארבע עמות בגילוי הראש,

ושולחן ערוך נפסק בסימן ב' הלכה זן,

מה שאמרתי כעת,

שלא הולכים בגילוי הראש.

צריך לשים כיסוי ראש.

גבר צריך כיסוי ראש על ראשו, ואסור לו ללכת ארבע עמות בלי זה.

מחמת צניעות,

מחמת בחוקות הגויים לא תלכו,

ומסיבה נוספת, יראת שמים.

ברגע שאדם שם כיסוי על ראשו,

יש לו יראת שמים,

ואם לא, הרי הוא כדוחק את רגלי השכינה.

זאת אומרת, אין לו מחסום ואין לו גבול, הוא מרגיש שהוא שולט בעולמו.

אדם ששם עליו מכסה, כמו שאומרים,

אז הוא יודע שיש לו הגבלה.

זה גם יותר צנוע מאשר ללכת כך.

גם אומות העולם הולכות עם כובע,

תראה בריטים, תראה צרפתים, עם ברט, תראה אחרים,

הולכים גם כן עם כובעים.

וזה לא רק בגלל אופנה, כי זה דבר מאוד מאוד מיושן.

רוב העולם הלך כך.

ודבר נוסף, בחוקות הגויים לא תלכו.

אז זו הסיבה למה צריך ללכת עם כיפה.

נשים חייבות בכיסוי ראש מן התורה.

הגברים, מדרבנן.

דבר נוסף, זקן.

אבל זה לא משנה, כאילו, כיפה, או נגיד שתשימו פית על הראש?

לא, לא משנה, אפילו עלה חסה.

העיקר שיכסה את הראש.

אבל זקן, זקן,

עוד דבר אתה צריך לדעת,

שבלי כיפה אסור לברך, אסור להזכיר את שם השם.

זו גם סיבה נוספת שצריך את הכיסוי ראש.

דבר נוסף,

זקן,

אתה לא חייב לגדל,

הוא גודל לבד.

העניין זה לא להוריד אותו,

בפרט לא בתער,

שתער זה איסור מפורש מן התורה, ולא תשחית פאת זקניך.

ומי שמשחית את הזקן על-ידי תער, סכין גילוח, כידוע,

אז זה כאילו אוכל חמש פעמים חזיר על כל גילוח.

למה יש חמש פאות בזקן,

עצם הלחי העליונה בשני הצדדים,

עצם הלחי התחתונה, ושיבול את הזקן?

אז למה עם מכונה אפשר?

או,

אז יש פוסקים שאומרים, זה גם סכין.

מכונה זה גם סכין.

אז יש פוסקים שאומרים

שמכונה זה לא השחתה, כי כתוב לא תשחית,

ומדובר כמובן על מכונה שלא מורידה עד שורשי הזקן,

שהיא משאירה תמיד זיפים.

והתורה הקפידה על השחתה, שזה עקירת השורש.

אז ממילא, אם עושים את זה עם מגן

שהוא מספיק בשביל שלא ירד מן השורש, אז יש פוסקים שמתירים.

אבל יש אחרים שאוסרים גם את זה, מסיבות אחרות נוספות.

לא ילבש גבר שמלת אישה,

שלא יתקן גבר בתיקוני אישה. זאת אומרת, אסור לו להתקן בתיקונים שאישה מתקנת בהם, כגון הורדת שערות במקומות מסוימים.

אז גם בפנים זה אותו דבר, והוא עובר על איסור זה.

ויש גם איסור נוסף, שבחוקות הגויים לא תלכו,

והם מגלחים את זקנם.

אנחנו לא, ואנחנו צריכים להיות שונים מהם ומובדלים מהם

בדברים האלה.

זאת אומרת, יש עוד כמה סיבות,

גם משומרית-העין.

יש ספר שלם שנקרא, הדרת פנים זקן, משקלו קילו וחצי.

יש שם מספיק ללמוד ולקרוא,

ורוב בית ישראל הולכים עם זקן,

משום שיש בזה גם מצווה לפי נכד החפץ-חיים,

שאומר שהחפץ-חיים אומר שיש בזה מצווה של גידול זקן,

ועל כל פאה, זה חמש פאות ביום,

על כל מצווה שאדם קיים נברא מלאך טוב,

אז חמישה מלאכים במשך 365 יום זה למעלה מ-1,800,

ובמשך 50 שנה זה יותר מ-90,000 מלאכים טובים שימתינו לך בזכות הזקן.

לא כדאי לפספס את זה.

מה עוד שזקן זה רחמים וזו השפעה טובה מן השמים,

וראוי ללכת עם זקן, כי הדרת פנים זקן.

מה, אתה בחיים כאילו לא גילחת?

בחיים האלה גילחתי, כי הייתי חילוני כמוך. לא דתי. דתי,

הייתי חילוני,

והייתי מגלח את הזקן ולא ידעתי.

אפילו אחרי שנה שחזרתי בתשובה וכבר הייתי נותן דרשות,

עוד לא ידעתי שאסור לגרח בזקן, כי עוד לא הגעתי לסימן הזה, בקיצור, שולחן ארוך.

אבל ברגע שנודע לי,

מייד הפסקתי,

זה נקרא מאז שעמדתי על דעתי, וברוך השם, לא נגעתי בו עד היום.

ויש לי עוד שאלה. מה קורה לנשמה בלילה

כשאתה יושן?

כשאני ישן או כשאתה ישן?

כשאתה ישן בלילה,

הנשמה שלך יוצאת החוצה והיא עולה לשמים, מוסרת דין וחשבון,

היא חותמת על מעשיה של אותו יום, כמו שכתוב, וביד כל אדם יחתום,

והיא חוזרת לעת בוקר, אם אתה מתעורר אז,

ולא, יש כאלה שלא מתעוררים,

ואומרים, מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שעזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.

ובינתיים הנפש, החלק הנמוך ביותר שנמצא בחלקי הנשמה, נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה,

מקיים אותך עדיין כאן.

נגמרו השאלות, או שכתוב לך בחולצה Active 72. מה זה אומר?

מה?

לא יודע.

לא יודע.

ציצית, אתה יודע מה זה? כן. בוא, אני אתן לך מותג.

שאלה יש לך?

שאלה. תן, תן לה פה שאלה שנייה.

שלום, כבוד הרב.

רשום בהגדה שהקדוש ברוך הוא אומר שאני אתן את עצרת המכות ולא מלאך.

איך אתה מסביר את זה? שהרבה מלאכים

היו קשורים למכות, כמו מלאך המוות ו...

יש כאלה שצריכים לעשות את מלאכתם בכל יום.

יש אנשים שצריכים למות באותו יום.

הקדוש ברוך הוא דאג באותו יום שגם מי שהיה צריך למות,

והוא מבני ישראל לא ימות, לכן הוא ירד בכבודו ובעצמו.

ואלה שהיו צריכים לעשות את תפקידם הרגיל, לא תבטל תפקידם.

יש עוד שאלה.

בבקשה.

אחרי שהוא נתן את עשיית המכות,

איך אתה מסביר את זה? שבני ישראל,

אחרי שהוא הראה הוכחה,

ודאי שהיה עשר המכות,

איך אתה מסביר את זה? שהם עדיין חטאו בעגל.

אחרי שהוא דיבר אתם בעצמו ואמר, אנוכי השם אלוקיך הם חטאו.

זאת אומרת,

זה רק מראה שהאדם יש לו בחירה,

ואם ירצה להיטיב, ייטיב, ואם לא, לא.

וגם כשאדם רואה אפילו את מעמד הר-סיני,

יש כוח ביצר הרע להטוטו מדרך הישר.

כמו שעשה באותו מעמד השטן,

הראה להם את מיטתו של משה רבנו פורחת באוויר וכאילו הוא מת.

והצביעו כולם ואמרו,

כי זה משה האיש, לא ידענו מי היה לו.

זאת אומרת, יכול היצר הרע, השטן, לגרום לאנשים אפילו לראות דמיונות

כאילו מציאות.

והכוח שלנו צריך להיות לבחור על-פי תורה בלי שאלות ובלי ספקות,

כי הכוח המטעה גדול מאוד.

אם אנחנו נצמדים לקיום התורה והמצוות

בלי שאלות,

אנחנו לא נותנים פתח ליצר הרע למשוך אותנו לאן שהוא חפץ.

זו החוכמה, אמונה תמימה בלי שאלות.

כמו האחד שסומך על אביו ויודע שהאביו לא יכשילו ולא יפילו ולא יגרום לו נזק.

אם אתה סומך על אבא שלך שהוא לא יפיל אותך, חלילה, והוא חפץ תמיד בטובתך,

תהיה בטוח וסמוך שהאביך שבשמים יותר מאביך גשמי.

אז אפשר להאמין בו ב-100%.

אבל יצר הרע, יש לו כוח מטעה,

וצריך לברוח מזה.

היה לי עוד הרבה שאלות, אבל מה התרגשות פה? סליחה.

ברוך השם, יצר הטוב יתגבר וסתם את הפה לי, יצר הרע.

אתה רוצה ציצית, מוציא? לא, עד השעון. אני, יש לי ציצית, אבל אני אומר שאם ירתי להגיע לפה, תאמין לי, לא שמתי את זה. אז בוא תיקח הנה עכשיו.

טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

ערב טוב, כבוד הרב, מה שלומך?

ברוך השם, מה נשמע?

טוב, תודה.

רציתי לשאול שאלה,

בורא עולם ברא את האישה עם שני פטמות,

את הגבר גם הוא ברא עם פטמות.

למה?

תגיד, אתה ראית את הקלטת שלי, שאלת השאלות?

לא ראיתי אף פעם, אני פעם ראשונה בהרצאה שלך.

מה אתה מדבר?

ברצינות.

יש לך כפיל בפתח-תקווה.

יש לנו פה את הקלטת, שאלת השאלות במקרה,

אבל איך אנחנו נגיע בדיוק לשאלה שלו?

אתם יודעים מה?

אני לא אענה לך,

תריץ את זה ככה, תראה איפה זה, תשים את זה בדיוק, בסדר?

תראה קטע יפה תכף.

אוקיי, יש לך עוד שאלה על גוף האדם?

לא.

נהיה פה שיעור בטבע, עצם הזנה.

תודה.

תן לבחור מאחוריך. כבוד הרב, יש לי רק בקשה אחת קטנה אליך, כן? בקשה, לא שאלה,

זה לקבל ברכה ממך על זיווג.

לא ממני מקבלים את הזיווג.

ברכה, כן.

מה השם שלך ושם האימא? אברהם בן עליזה.

אברהם בן עליזה תזכה לזיווג הגון הראוי לך מהירה השנה.

כן, תודה. תן לו לבחור שקם האדם מאחורה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ארב טוב.

אתה מפשיל שרוולים, אה?

רציתי לשאול אותך,

כשאומרים שכל מה שרשום בתורה זה אמת, נכון, וזה כל הזמן יהיה ככה. מה שרשום זה גם היום יקרה.

פעם היו נביאים, למה היום אין נביאים?

יש נביאים גם היום.

כתוב שהנבואה ניתנה לשוטים ולקטנים.

יש הרבה נביאים כאלה. אפילו בינינו, פה בקהל יש כמה.

אבל אני רוצה שתדע דבר אחד.

הנביאים האמיתיים היום זה הייסורים. יש להיקלטת על זה הגנום האנושי.

אני מסביר שם שהקדוש-ברוך-הוא היום נותן את התפקיד של הנביאים לייסורים.

מה היה עושה הנביא בזמנו?

מי שחטא ולא היה מבין למה בא לו עונש היה הולך

אצל הנביא והוא היה אומר לו מה שורש החטא שהוא עשה כדי שייתקן,

ואז היה נרפא.

אבל כיוון שהדורות נתקטנו באיכותם ונדלדלו,

אז איננו זכאים יותר לנבואה.

ואז זה ירד לרוח הקודש.

אחרי שלא היו ראויים גם לרוח הקודש זה ירד לבת-קול.

וגם כשלא היו ראויים לבת-קול זה ירד,

והיום הכוח האמיתי נמצא בתורה הקדושה,

שהיא מדריכת האדם, ונותנת לו עצה על כל דבר ודבר.

אבל הייסורים זה הנביא שאומר לך בדיוק איזה עבר שלך חטא.

כי אדם מקבל מידה כנגד מידה עונש,

ובעבר שהוא חטא, שם הוא מקבל את המכה.

מכאן יוכל להתבונן

כל אדם ואדם ולבדוק איזה מצוות

תלויות באותו עבר לראות מה נכשל ולתקן בהתאם.

ואם הוא לא יודע כל מצווה ומצווה באיזה עבר תלויה,

יש מצוות כלליות שאם עושים אותן

הן מתקנות את כל האיברים, כגון לימוד תורה או מסירות נפש על מצווה.

בסדר, אבל בכל מקרה, כאילו בימינו עכשיו,

אין נביאים.

נו, אז מה אם אין נביאים? גם אין את הסבא והסבתא של הסבא של הסבתא שלי.

בסדר, אז מה, אומרים שבתורה כל מה שהיה פעם יש עכשיו. אז מה נכון עכשיו? לא, לא כתוב ככה, כתוב ככה,

שאין חדש תחת השמש.

זה מה שאתה מתכוון.

כן, אבל.

מה כן, אבל?

אז אין חדש תחת השמש, מה אתה רוצה? יש חדש תחת השמש.

זו הנקודה.

אבל אתה הפכת את זה למשהו אחר.

בכל מקרה, אתה צריך להבין,

נביאים, גם עכשיו אני אומר יש,

אבל נבואה ניתנה לשוטים.

אבל לשוטים לא מאמינים בלאו הכי.

אז אנחנו לא יכולים להבחין מי נביא ומי לא.

בכל מקרה, הסברתי לך שהיום את המילוי של הפונקציה שנקראת נביא,

שבא לעורר את העם לשוב בתשובה לדרך התורה,

הייסורים עושים.

ולצערנו הרב, אין בית שאינו מלא בייסורים.

שאלה אחת, אפשר? בבקשה.

אומרים נכון, אלוהים,

הוא קיים וזה. למה הוא לא נותן, למה הוא לא מתגלה לנו?

למה אני לא יכול עכשיו לבוא ואלוהים מתגלה שאני אאמין באמת שיש אלוהים.

או,

מתגלה, האם אתה מתכוון שאתה תראה אותו?

כן, משהו כאילו מוחשי.

מוחשי לא רואים.

שאני אוכל, כאילו אפשר, אבל מוחשי לא.

יש לך נשמה?

אפשר לראות אותה?

למה לא?

כי זה רוחני.

גם הוא.

בסדר, אבל בתנ״ך כאילו התגלה.

התגלה איך?

כסנה בוער, כמשהו.

בסדר, בוא נשרוף לך סניהם ותראה.

אבל תקשיב.

אתה צריך להבין דבר אחד, הקדוש-ברוך-הוא מתגלה, מתגלה, יש לו דרכים להתגלות.

לדוגמה,

אם אני אעמוד מאחורי המסך ואני אשמיע קולות,

אז אתה תדע שיש מישהו מאחורה, נכון?

אם אני אזיז את המסך, אז אתה תבין שמישהו מזיז את המסך, נכון?

וכן הלאה. יש כל מיני דרכים לדעת אם יש מישהו, נכון?

ואם אני רואה סדר מסוים,

מופתי,

אני מבין שיש משהו, נכון?

דוגמה, אם אתה קם בבוקר ליד הכריתה ומוצא 100 שקל, זה מקרה?

לא, מה זה, כאילו, מישהו שם את זה, בטח. מישהו שם.

ואם אתה יורד במדרגות ובתחתית,

בקומה הראשונה, אתה רואה עוד 100 שקל, זה מקרה?

לא מי שעשה את זה. לא מי שעשה את זה. אתה נכנס למונית, איך שאתה שם על הכיסא, 100 שקל.

כן.

מה זה קשור אבל?

רגע.

כשדברים חוזרים על עצמם, יש סדר כרונולוגי כזה.

זה ודאי וודאי אומר שאין פה מקרה ומישהו עושה את זה, נכון?

הגוף שלך עובד בצורה יותר מאשר למצוא כל פעם 100 שקל?

מה? מה? לא הבנתי.

יש לך ביליונים של תאים

שעובדים ברצף, ואחד תלוי בשני,

והם שמניעים את כל מציאותך.

כן. לדוגמה, בשביל שתעשה כזה דבר ולתפוס את המיקרופון, אתה יודע כמה היית נצרך פה?

כל פעולה כזאת שמחוברת מחיבור של עצבים ותאים וכו',

כל זה איך נעשה?

סתם?

מי שעשה את זה. אבל מאיפה, רגע, רגע, רגע.

מאיפה, מאיפה, מאיפה כוח החיות שלך?

זהו, שאומרים שזה מאלוהים, אבל מאיפה אני יכול לדעת באמת? לא, לא,

זה לא ממנו, אני שואל. אתה מתחבר בבוקר לשקע למלא את הבטרייה?

מאיפה יש לך חיות, חיים? מה זה חיים?

נשמה, מה זה? מי נתן?

אתה לעצמך?

בסדר, אבל, מה בסדר? מי נתן?

שם.

אה.

אז הוא נתן, והוא מניע, והוא עושה,

ואתה אמרת שאם רואים את המסך נע,

אנחנו שומעים איזה קול,

זה ראיה שיש מישהו מאחוריו, לא צריך לראות אותה, אבל ברור שהוא קיים.

אם חיפשת לראות את הקיים,

אז הקיים נמצא, מעצם זה שאתה נמצא.

אם אני קיים ואני זז,

והיות שאני לא מזיז את עצמי,

אלא מי שנפח בי נשמה הוא הגורם, שהרי ברגע שהוא ייקח אותה אני לא אזוז,

כלל וכלל לא אזוז,

אז מי שנפח אותה בי הוא המזיז.

אז מה אכפת לי עכשיו שאני אצטרך לראות אותו או לחוש אותו?

אני צריך לדעת שהוא קיים. מעצם זה שהוא קיים זה מספיק,

נכון או לא?

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

משהו בדומה, שאל אותי מישהו ואמר לי, תגיד לי, למה הקדוש-ברוך-הוא לא מראה היום נסים כמו שעשה פעם?

אם היה מראה נסים כמו פעם,

אז היינו חוזרים בתשובה מייד.

אמרתי לו, כיוון שאנחנו בעצמנו לא מבינים בנסים,

לא מבינים.

אמרתי לו, לדוגמה, אתה רואה את האצבע שלי?

אמרתי לו, תגיד לי, עכשיו שאני שם אותה פה ומגביה את האצבע,

זה נס או טבע?

טבע. טבע. גם הוא אמר טבע.

אמרתי לו, אם אני אגיד לכוס הזאת, קפצי,

והיא תקפוץ מפה לפה,

זה נס או טבע?

נס.

אמרתי לו, אתה רואה שאנחנו לא מבינים בנסים?

למה?

אם אני אומר לה כוס קפצי והיא קופצת, זה נס.

ואם אני, בלי להגיד לה אצבע, קפצי, היא קופצת,

זה לא נס?

זאת אומרת,

אנחנו פשוט מאוד התרגלנו כבר לנסים, אתה מבין?

שכבר לא יודעים בכלל,

אתה מבין שהכול מונהג על-ידי הקדוש-ברוך-הוא.

אתה עוד רוצה לראות אותו? לא. יש עוד אפשרות אחת, זה פשוט

קופצים לביקור שם.

קופצים ועושים ביקור שם, ולא תמיד חוזרים.

כן.

עוד שאלה אחת אחרונה. בבקשה.

איפה אומרים, רשום בתורה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות?

כאילו, כל התורה עצמה.

איפה?

איפה רשום שאנחנו צריכים להתפלא שלוש תפילות ביום?

ולעובדו בכל לבבכם.

אבל לא רשום לעשות, נגיד,

את שלוש התפילות בסדר.

גם זה רשום.

זה לא רשום.

לא?

לא.

נגיד לי איפה זה רשום. נדמה לי שכתוב, ערב ובוקר וצהריים, ההימה,

השיחה ויהמה קולי.

זאת אומרת, זה נאמר בפסוק במפורש על-ידי דוד המלך.

וכתוב שאברהם התפלל, יצחק התפלל, ויעקב התפללו, וכל זה לומדים מפסוקים בתורה.

אז לעובדו בכל לבבכם, שמפה בעצם נלמדת התפילה,

איזוהי עבודה שבלב?

אתה ראית מישהו עובד עם הלב? מוציא את הלב, עובד אתו?

מה זה לעובדו בכל לבבכם? זו התפילה,

שאדם מתפלל ללא קו בלבו.

הבנת? כן. עוד שאלה?

אשריך.

אשריך. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, מותיק, רגע.

אני רוצה ממך מתנה ואני אתן לך מתנה.

אתה תביא לי את העגיל, אני אביא לך ציצית.

אין מצב.

בוא.

תו אוהל עקים, תו אוהל עקים.

אין, אין, אין, אין, אין, אין.

תן לו שמה עם השחור. תרים את היד, תרים את היד. כן.

זה נראה לי קרבי.

קח את הון, בינתיים תקרא, תן לו.

תנו לו בבקשה, תן לו לדבר.

ערב טוב, הרב. ערב טוב, מבורך.

יש לי שאלה.

תראה, אני כל החיים שלי ידידתי.

אף פעם לא הרגשתי את ההרגשה הזאת להיות חילוני בחיים שלי.

ויש לי שאלה שאף פעם לא תפסתי את התפיסה שלה.

למה כתוב בתורה,

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?

אני רוצה להבין, כל האנשים שעושים טוב וזה,

למה רע להם? למה אנשים,

תראה אנשים צדיקים עניים, תראה אנשים צדיקים שמקיימים תורה ומצוות וזה,

ופתאום חולים בסרטן ומתים.

כאילו, למה זה?

כאילו, אם אתה עושה מה שאתה רוצה שתעשה ואתה מקיים את מה שהוא ביקש ממך, אז למה הוא נותן לך כאילו דווקא ככה?

הבנתי.

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד,

שצדיקים לא רע להם.

אנחנו חושבים שרע להם,

אבל צדיקים מקבלים על עצמם את כל מה שעובר עליהם ויודעים בדיוק את החשבון,

גם למה.

ואם הם לא יודעים את החשבון, הם באמת בבעיה גדולה.

הם מבינים שהם בבעיה, כי הקב'-הוא לא עושה דין בלא דין.

ואם בא עליהם משהו,

הרי אין מיתה ולא חטא,

ואין ייסורים ולא עוון.

אז איך זה שבא אליהם?

אלא רק עם חשבון.

זה דבר אחד.

דבר שני, אתה צריך להבין, כיוון שגם צדיקים...

עמים חוטאים, כמו שכתוב, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא,

אז על כישלונות כאלה ואחרים מדי פעם מקבלים תזכורת משמיים.

וידוע שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה,

וממילא גם העונש לפעמים יותר קשה מאדם רגיל,

כי אדם נמדד גם לפי ההכרה שלו את האלוקים,

ועל זה הוא לוקה בהתאם.

אדם שפחות מכיר את האלוקים ילכה פחות,

יוסיף דעת, יוסיף מכאוב.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אז בעצם מה שאתה אומר זה ש... תמיד הוא חילוני.

אם אני החילוני,

אף אחד לא ידקדק אתי, ולא יקבלו שום דבר, נכה כמו מלך, וזהו.

רק אשתולל כל היום.

אז אתה אומר, גם באורחות החיים כדאי להיות עני,

אז אף פעם לא יבקשו ממני צדקה.

אבל מה לעשות שרוב בני-האדם רוצים להיות עשירים כמה שיותר.

מה דיברתי אתך על השיעורים? דיברתי על חיים. רק שנייה, אני אתן לך דוגמאות, שתבין למה אתה טועה.

נכון שמי שעשיר יש לו הרבה סכנות והרבה סיכונים,

כי מי שנושא בכיסו הרבה כסף, או מי שיודעים שהוא זה, מציקים לו רבים והוא צריך לחיות בפחד ושמירה וכלבים וביטוח והכול,

ורק בגלל שיש לו כסף. ואדם עני יכול להשאיר את דלתות ביתו פתוחות,

אין לו רכב שיזיקו לו,

ישרטו לו את האוטו,

אין לו שום בעיה,

אתה מבין, לא כועס מכלום, נכנכו קצת את הבגד, לא קרה כלום, שום דבר. זו לא חליפה שעולה כל כך הרבה כסף,

אז ממילא זה לא בעיה.

חייו יותר פשוטים, אבל מישהו שואף להיות כך?

לא, כולם שואפים לי יותר.

מישהו רוצה להיות חייל זוטר במקום שהוא יכול להיות חייל מצטיין ובעל דרגות, עם משכורת טובה ועם כבוד ועם מעמד?

מישהו בעבודה רוצה להיות הכי נחות או שהוא מחפש קידום בעבודה?

וכן הלאה.

נכון שאם מתקדמים בעבודה אז האחריות גדלה ומצפים ממנו ליותר, ואם הוא עושה טעות אז אומרים לו, אדוני, בתור מנכ״ל, אתה לא יכול לעשות טעות כמו עובד פשוט,

וכן הלאה.

אז זה גם בהתאם.

אותו דבר גם צדיק וחילוני, מה שאתה קורא.

חילוני זה לא פטור.

חייב חילוני ואפילו כופר לקיים את כל התורה כמו הצדיק הגדול ביותר,

כי התורה היא ליהודים, וזה לא משנה מה התואר העכשווי.

דבר נוסף,

נכון שצדיק

יכול ללקוט יותר מאדם שהוא רחוק, נכון,

אבל זה רק על הדבר שהוא לא בסדר.

בעוד החילוני שאתה קורא לו חילוני,

יש לו רכבות מלאות עוונות.

אפילו אם יפחתו העונשים בגין חוסר הכרה מספקת,

אבל זה עונשים לאין-ספור.

אז מה יותר טוב לקבל עונש אחד קשה אפילו מאשר לא לגמור עם העונשים ולשהות לחיי נצח בגיהנום? זה יותר כדאי.

ולא הקדוש-ברוך-הוא לוקח מייד כל כך את הצדיקים.

ויש את המדיטותים והאזהרות והתראות,

לוקח זמן.

אבל הצדיקים לא מתלוננים על מה שבא עליהם.

היה אחד מפורסם גדול מאוד,

שקראו לו איוב,

שהוא היה צדיק, צדיק גמור.

מה זה צדיק גמור?

הקדוש-ברוך-הוא העיד עליו

שהוא צדיק גמור,

שאין כמוהו בכל הארץ.

זה ה' אמר לשטן,

כשרצה להרוג אותו השטן,

אמר לו, אין צדיק כמוהו בכל הארץ.

אתה שומע דבר כזה?

איזה תואר, מי קיבל תואר כזה?

ואוף-על-פי-כן הוא סבל את הייסורים הנוראים שנקראים ייסורי איוב.

מתו לו עשרה ילדים,

פשט

את רגליו כל הונו, נפל מנכסיו, היה עשיר אדיר,

והוכה בשחין רע,

שהיה צריך להתגרד בחרס

בשביל להעביר את הכאבים שהיו לו במשך שנים רבות.

והוא התלונן לפני הקדוש-ברוך-הוא, הוא שאל את השאלה הזאת ששאלת.

אבל בסוף-בסוף אליהו,

אחד מחבריו, גילה לו את הסוד.

הוא פשוט מאוד עכשיו באמת לא קיבל עונש.

הוא קיבל על גלגול קודם שלו, שהוא היה טרח אבי אברהם,

שמכר עבודה זרה להמונים.

ואף-על-פי שטרח בסוף ימיו חזר בתשובה,

אבל לא הספיק לתקן הכול, והוא שב כאיוב לתקן.

וזה רמוז גם בפסוקים עצמם.

הרב, איזו שאלה. יש לי חבר מאוד קרוב אלי,

שאבא שלו חולה במחלה.

עכשיו, אני אומר, לפעמים אני עושה חשבון נפי עם עצמי, ואני אומר לעצמי, כאילו,

אם עכשיו הבן-אדם הזה יעביר את המחלה, וכאילו, לא יהיה לו כלום, אתה יודע כמה אנשים יחזרו בתשובה בגלל הדבר הזה? כמה אנשים יאמינו שיש באמת אלוהים?

אז למה לא קורה כלום?

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד, שצריך זכויות בשביל להיפטר ממחלה,

וקודם כול הן צריכות לנבוע מהחולה עצמו.

אם החולה עצמו יתקן את מעשיו ב-100%,

אז זה כמעט 100% שהוא יצליח להיפטר מהמחלה.

זה, 1. ואם יהיה לו סיוע עוד מאלה שסביבו,

כגון בניו ובנותיו,

אחיו ואחיותיו וכו',

אז ודאי שזה יוסיף לו זכויות על זכויות,

ויכול לרפק, כמו שזכינו לראות בהרבה מקרים כאלה.

אבל הבעיה היא שלא כולם עושים תשובה מספקת.

עושים, פה לוקחים שבת, שמה תפילין, כמה דברים, וזהו, בזה מסתפקים.

כשיש מחלה שאומרים שהיא כבר סופנית,

אין פה מה להמתין ואין פה מה להסס.

צריך ללכת, כמו שאומרים, על כל הקופה,

צדיק, צדיק, צדיק גמור.

אם יעשו כן, הסיכויים בדיוק כמו שיעשו.

הרב, אני רוצה ממך ברכה, אם אפשר.

וגם מה שאמרתי, שהם צריכים לעשות,

ביחד.

אפשר לקבל ממך ברכה לרפואה שלמה?

כן, אני אתן, אבל אתה תגיד להם מה שאמרתי.

אין בעיה.

מה השם?

שמעון בן טיטא לבית-אוזן.

שמעון בן? טיטא.

איתא. טיטא.

שמעון בן טיטא,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

אמן.

רגע, מוכן?

יש לנו פה את השאלה של היהודי כאן,

תכף נראה את התשובה.

הרב,

אני וחבר שלי רוצים לקבל לנו מצוות ציצית. בבקשה, בכבוד רב.

יואי יואו. במעדפון עמי האות כי אשר הוא העלקים במעדפון עמי האות, כי אשר הוא העלקים.

הוא העלקים.

הוא העלקים.

כן, בבקשה, אפשר לראות את שאלת השאלות?

אתה יודע מה, אם אתה עונה לי.

אבל תשובה, תשובה. תשובה, תשובה.

תשובה, תשובה.

זו שאלה שאתה בטוח לא ציפית לה, אין סיכוי. אני אף פעם. בטוח לא שאלו אותך גם, ואני בטוח שאף אחד מהקהל לא מצפה לשאלה כזאת. תאמין לי שאף פעם לא ציפיתי לשאלות. אוקיי. אני רוצה לדעת למה לגברים יש פטמון.

בסדר, שאלה יפה.

שאלה יפה.

שאלה יפה.

שאלה יפה.

יש גמרא,

יש גמרא שהיה אדם אחד שהיה לו ילד ולא הייתה לו אמא,

והקדוש ברוך הוא הפך את דדיו כשל אישה והעניק את בנו.

מה לעשות?

בכבוד.

שנו ריבותינו.

מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה לתן ונעשה לו נס

ונפתחו לו דדים כשני דדי אישה והניק את בנו.

אמר רב יוסף,

בואו ראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה.

אמר לאביי,

אדרבא,

כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית.

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נג, עמוד ב'.

איפה השואל שלנו?

רגע, אתה גם צריך ציצית עכשיו.

בואו, בכבוד.

תודה.

יש פה בחורצ'יק מהקיבוץ, רוצה לשאול שאלה? בבקשה.

שלום.

אם אתה יכול לעמוד, אני אודה לך. תודה.

לפני שאני רוצה לשאול את השאלה, אני רוצה קודם כול שתעשה לי סדר. ראיתי את הקלטת העימות,

ושם היה איזה בחור שדיבר בפלאפון, אם אתה זוכר אותו.

כן, אבי בליזובסקי.

יפה.

הוא טען שם, כמו הרב זמיר, שכל העולם היה מחובר, וירושלים הייתה לב העולם.

ואתה איכשהו סתרת אותו, אמרת שמה שהוא אומר זה לא נכון.

אתה מתכוון שהיבשות היו מחוברות ותנקלו. מחוברות, וירושלים הייתה לב העולם.

כן.

אין דבר כזה.

וגם מה שאומר הרב זמיר,

הוא מדבר על שבע ארצות.

שבע ארצות, זה שכדור-הארץ יש כגלידי בצל.

זאת אומרת, גליד תוך גליד תוך גליד, וזה שבע ארצות שיש אחת פנימה שנייה.

זה שבע הארצות ולא שבע היבשות.

זאת אומרת, ועכשיו לשאלה שלי לגבי אברהם,

שאלוהים יפתח לו שזרעו יהיה ככוכבים.

כן. מה קורה עם זה, אתה שואל. כן. מתי זה בדיוק?

כתוב, תחת היותכם ככוכבי השמים לרוב.

זאת אומרת, היינו צריכים להיות כמו כוכבי השמים.

יש לנו גם ראיות לכך.

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים,

ותוך 210 שנה הם התרבו והגיעו ל-15 מיליון.

זה גידול לא הגיוני, נכון?

ארבע חמישיות מהן מתו במכת חושך,

רק חמישית יצאו שלוש מיליון.

אלה עמדו במעמד הר-סיני.

אם היה ממשיך הגידול הזה הלאה, כמו שאומר אסטייפלר, זכר צדיק וקדוש לברכה,

תהיה לחשוב מה היחס בין 70 ל-15 מיליון ב-210 שנה,

כשמתחילים מ-70,

ואם יהיה עוד 210 שנה לפי אותו יחס של גידול,

עוד 210, כשהתחילו מ-15 מיליון,

כמה ביליונים היינו?

ואם היינו מחכים עוד 210 שנה, וואי וואי וואי וואי.

למה אנחנו מתמעטים?

בגלל החטאים.

בגלל שעם ישראל חוטא, לוקה.

ולוקה פעמים בגדול.

שהרי בעוון העגל אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

הניחה לי ואכלם.

הניחה לי ואיחר אפי ואכלם.

זאת אומרת, בגלל קשיות העורף שהייתה בישראל,

הקדוש ברוך הוא אמר למשה, אני אקים ממך זירה ואעשה אותך לגוי גדול,

אבל אני אכלה את כל עם ישראל,

ואני אתחיל ממך מחדש,

כמו שהתחלתי עם נוח מחדש את העולם.

זאת אומרת,

עם ישראל מביא על עצמו את הצרות, ואם תעבור על התנ״ך תראה כמה פעמים הם לקו בגלל מעשיהם.

זה מה שגורם לכך שבמקום שנהיה מרובים ככוכבי השמים אנחנו מתמעטים, לצערנו הרב.

שלא לדבר על המכות היזומות על-ידי עצמנו כשאנחנו מתבוללים, רחמנא ליצלן,

והולכים ומתמעטים.

שהרי מספרנו היום לא גדול מזמן השואה,

והיינו צריכים כבר לאחר 60 שנה להתרבות

לפחות בכפליים,

והמצב לא כזה.

90% התבוללות בארצות-הברית ו-75% באירופה.

שלא לדבר על מאות אחוזים של עלייה בהתבוללות מקומית בישראל מהעובדים הזרים והאחרים.

אז מה אתה רוצה שהקדוש-ברוך-הוא?

כמה אפשר ללטף?

כמה אפשר לתת ארכה?

כמה אפשר לבקש?

אני אגיד לך מה אני יודע.

עד היום זכיתי לגזור קוקואים רבים,

אבל קוקיות

עוד לא זכיתי.

גם לא יצא לך הערב, אני חושב, אבל, יכול להיות שאתה צודק,

אבל אני הייתי מאוד שמח בראש חודש אייר,

אתה מן?

אני מאמין. אפילו שתי קוקיות.

שתי קוקיות.

לא,

גם יש לי,

לא יודע אם זו שאלה, אבל, אני אענה לך מה שאתה רוצה.

התחלת לדבר בהתחלה על האדם,

שכולם חשבו שהוא כביכול אלוהים, המלאכים, נכון.

אני רוצה,

בהתחלה הוא היה לו כביכול כמעט קשר ישיר עם אלוהים,

לא? נכון, נכון.

אני מעניין אותי, כאילו,

אחרי שהוא חטא,

אלוהים הגיע אליו ושאל אותו,

מה, לא זוכר בדיוק איך זה, פשוט למדתי, איך שהוא חטא, אני לא יודע,

שאל אותו, איך הטאת, למה, משהו, אז הוא אמר לי, האישה שאתה הבאת לי,

נכון.

בגללה.

נכון. אז יש לי שאלה, כאילו, איך, באמת, עכשיו, אם יש לו קשר ישיר אתו,

ורק הוא והאישה והוא שלושתם היחידים שמדברים בעולם הזה,

איך מגיע המצב, כאילו, שהוא יכול לבוא אליו בתלונות ולהטיח בו דבר כזה?

שאלה נפלאה, שחכמי המוסר עומדים ומראים את כוח האדם, עד כמה הוא יכול להגיע,

ויותר מזה, האישה שנתת עמדי היא פיתיתני,

ואוכל. אומרים חכמי המוסר

שהוא לא אמר שהוא אכל, אלא ואוכל גם להבא.

זאת אומרת, הכוח של הפיתוי שצריך לעמוד, לפעמים אדם יכול לגרום שאפילו שהוא יודע ומודע מה הוא עשה,

הוא עלול לשוב עוד פעם על אותו מעשה.

צא ולמד מעצמך.

כמה פעמים אתה יודע שאתה עושה דבר שלא צריך,

ואתה מחליט אפילו, בהחלטה רצונית,

הכרתית, לא לשוב,

ואתה שב.

מה אתה שונה מהאדם הראשון שאתה מזרעו?

אני שונה, אני לא נמצא איתו לבד, ולא, אין לי את הקשר הישיר שהיה לו איתו.

יש לך קשר ישיר בדיוק כמו שלא, רק אתה עדיין לא שמעת את כל השם,

אבל הקשר הוא בדיוק אותו קשר. דבר אליו,

והוא יענה לך.

והיה, טרם יקראו, ואני אשמע.

טוב, תודה.

רגע,

שתי קוקיות, מותק,

בשבילי, מתנה לראש חודש.

ממש לא. בכבוד, בוא, מותק,

בוא.

בוא.

בוא.

חזר חזק.

במספר זה יתחזור.

יתחזק.

רגע, רגע.

רגע, רגע, רגע.

הוא עושה את עסקה אחרת.

הוא פוחד שהוא יאבד את כוחו של שמשון.

אז הוא אומר לי, עסקה, אני לוקח ציצית במקום זה, ואני מסכים. נכנע.

ותהיה רגע בפח, ונוי דלשנו,

יואי יואי יואי.

לפה נוח נא, ותהיה רגע בפח, ונוי דלשנו, יואי יואי.

לפה נוח נח... רגע, הוא רוצה לברך שהחיינו.

ראש חודש.

יאללה.

שהחיינו וקיימנו וגיענו

לזמן הזה.

יואי יואי יואי יואי, ולפחות נוח נעבוד בלילה, ולפחות נוח נוח נח... היהודי היקר הזה מכפר גלעדי, ואני מקווה שזו הסנונית הראשונה שתביא איתה ברכה.

כן.

רגע, שם יש חבר'ה צעירים.

הנה שם.

כן.

הרב, אני רואה שיש לו הרבה כוח יצירה,

והרבה כוח.

למה הוא לא פותח עוד פתח?

מה הוא חושב על ארץ-ישראל? למה הוא לא פותח עוד פתח?

אתה רוצה שאני אנחיב את ארץ-ישראל עד הפח? לא, את העלייה.

למה אין בזה כלום?

למה אני לא דואג לעלייה?

אז אני לא אגיד לך בדיוק, אבל נקבעה לי ל-28 בחודש הקרוב

פגישה עם מי שאחראי לנושא הזה, מהבכירים ביותר שיש במדינה, שמעוניינים שאני אעזור בתחום הזה,

ואני מתכוון לעשות זאת.

אני מתרחק מפוארה, ויש לי פה שני חברים.

שני או שני? שני חברים מהישיבה,

חברים ממש-ממש טובים.

עכשיו, הם קצת מפחדים, החברים האלה.

מה, המעלות של החום? לא, המעלות של החום אולי זה.

אבל יש להם שיער כזה ארוך, הם מפחדים מהעומר, אני יודע. תן להם היתר, הרב, תן להם היתר. מותר? מה זה היתר? מותר להם? בוא תזמין אותם, הרב, בוא תזמין איזה שתי החברים האלה.

מותר, אתם מותר. בכבוד, ראש חודש, יאללה.

יאללה, נו. בכבוד.

טוב, יהודים יקרים, קשה מאוד,

כנראה, לחבר'ה מהישיבה יותר מאלה שהם מהקיבוץ,

אבל מה לעשות?

אתם יודעים, רבנו תם אומר,

מה מבדיל בין צדיק לרשע?

מה הוא משקיע יותר?

איך הוא בא לקראת הרוחניות ואיך הוא בא לקראת הגשמיות?

כשאתה הולך ללמוד כמה הכנות אתה עושה לפני שאתה הולך ללמוד בשביל שהלימוד יהיה טוב,

כשאתה מסיר את כל המפריעים,

את כל הדברים שמונעים ממך ללמוד,

כדי שתוכל לשבת וללמוד באופן רצוף.

לעומת זאת, כשאדם הולך לאכול, איך הוא מסדר את הכול, מסדר מפה,

מסדר את המאכלים, מייפה אותם, לא שם חומוס ככה, חתיכה.

מפזר קצת, עושים קצת שמן, קצת זעתר, קצת פה, קצת שם, שם איזה זית שחור באמצע.

הכול, קצת לחות עם צבעים, כפיות, סכוי מיוחד, וואו,

עד שהוא מתחיל לאכול,

שפשף אותם צעד, הופ-הופ, ויאללה, עוד רוב.

ותנסה להפריע לו באוכל. תגידו לו שאני אוכל.

יש לך טלפון, לא עוד כלום.

זה ההבדל בין צדיק לראשון, החנות לרוחניות והחנות לגשמיות.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-036777

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net