קלטת 358 - להתקרב עוד, עוד... - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

איך מקימים את הילד הזה על הרגליים?

איזה ילד?

מיכאל.

מיכאל!

אני רוצה שתסביר לי, זה לכל האנשים פה,

אני, אתה רואה, אני אפילו בלי כיפה.

אני מעריך אותך ואני שומע אותך ויש לי הרבה אהבה כלפיך.

ו...

בכל זאת אני רוצה שאתה... אף אחד לא עונה לי על השאלה הזאת, אף אחד לא יודע.

כולם מספרים לי סיפורים, אני רוצה תכלס. תכלס, עכשיו אתה תשים ציצית בכיפה. אבל אנחנו זה, כאילו...

זה מה ששאול יצר, זה משהו שזה בעצם הוא. נכון! עוד!

ערב ילתי.

עוד! עוד! עוד! נתקרב לשם עוד! עוד! כן! רגע, רגע, רגע! עברו את זה לפניך על אולי 200. 200 בעד. עכשיו תשמע. הלו, אבל תסביר לי מאחורי הקלעים. לא... אסביר לך אפילו לפני ולפנים, תקשיב.

תחלט את מספר 358-359. להתקרב עוד! עוד!

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אנחנו נדבר קצת היום על מידת השקר,

בקשיות עורף,

ונראה מה העצה.

מפה נבין גם הרבה מהנהגת הבורא יתברך עם עם ישראל.

ויאמר השם אל משה,

ראיתי את העם הזה והנה עם כשהעורף הוא,

ועתה הניחה לי,

ניחר אפי ואכלם.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אם יש להם את המידה הזאת של קשיות עורף,

אני מכלה אותם.

וזה תמוה,

כיוון שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו שבני ישראל חטאו,

חטאה גדולה,

עשו להם עגל,

וישתחוו לו,

ויאמרו,

אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים,

ובכל זאת הוא לא גוזר עליהם כליה.

רק אחר שהוא ראה שיש להם קשיות עורף,

אז הוא אמר שהוא רוצה לכלותם.

מכאן אנחנו למדים שליקוי במידה גרוע מחטא ואפילו מעבודה זרה.

אם אדם לקוי במידותיו זה יותר גרוע אפילו מעוון העגל.

מדהים.

למה זה?

כל גדלותו של האדם זה שיש לו את כוח הבחירה.

והקדוש ברוך הוא נתן לאדם את כוח הבחירה שיהיה דומה לקדוש ברוך הוא בעצמו.

ועל זה נקרא האדם בצלם אלוקים.

כמו שהקדוש ברוך הוא כל יכול והוא בעל בחירה,

יכול לעשות כרצונו.

היחידי בבריאה שהוא נתן לו בחירה זה האדם,

אפילו לא למלאכים.

ועל זה אומרים חכמים, זה אלי ואנווהו ואנווהו

הביא דומה לו.

מהו רחום וחנון אף אתה אהיה רחום וחנון.

ורשי אומר,

זה אלי ואנווהו ואני הוא.

זאת אומרת,

האדם יכול בצלם האלוקים שלו להתדמות לקדוש ברוך הוא ולהתדבק בדרכיו.

ולא רק זה,

אלא בשעה שהאדם מתדמה לקדוש ברוך הוא במידותיו,

והוא דומה לקדוש ברוך הוא,

הוא מכתיר את הקדוש ברוך הוא כאל,

ועל ידי כך משתקפת תפארתו וגדולתו של הבורא.

מאמונתו של בשר ודם אתה מכיר אמונתו של הקדוש ברוך הוא, כך כתוב בחזן.

יתרה מזאת,

כתוב, ישראל אשר בך אתפאר,

הקדוש ברוך הוא מתפאר בישראל.

וחכמים זיכרונם לברכה אומרים שהקדוש ברוך הוא אמר,

אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם,

זאת אומרת,

עם ישראל עושה את הקדוש ברוך הוא חטיבה אחת בעולם.

גם מלאכי השרת מקלסים ומשבחים לפני הקדוש ברוך הוא,

ואומרים, ברוך השם אלוקי ישראל.

זאת אומרת,

אלוקי ישראל, השבח הגדול זה שהאלוקים הוא אלוקי ישראל.

אבל לא רק עם בני ישראל יכול להגיע לדרגות גדולות וגבוהות כאלה,

אלא כל אדם

שהוא בצלם אלוקים,

כוחו גדול מן המלאכים,

כיוון שאין להם את כוח הבחירה ולא יש,

להם אין את האפשרות להידמות לשם,

ומשום כך אין הקדוש ברוך הוא מתפאר ומתגדל בהם.

אדם שעובר עבירה ואפילו עבירה קשה כמו העגל,

שזה איום ונורא,

אדם כזה לא מאבד עדיין את צלם אלוקים שבו,

כיוון שיש לו את העצמאות לבחור,

יש לו את כוח הבחירה.

מה שהוא בחר לרעה זה משגה.

טעות,

טיפשות.

שהרי הרמב״ן אומר, מי זה טיפש לחשוב שהוא הוריד את העגילים מהאוזניים

ותרם אותם בשביל עגל הזהב,

שיאמין שהעגילים שבאוזניים שלו הוציאו אותו ממצרים.

אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.

האם יכול להיות שמישהו יאמין שברגע שהוא נתן את העגיל והטיח אותו,

ונעשה עגל,

אז זה העגל, הוציא אותו ממצרים? הרי זה העגלים שלו באוזניים. צריך להיות טיפש בשביל לחשוב כך.

זה משגה, זו טעות, זה דמיון, דמיון.

יש כוח לשטן

לעשות אותנו מדומיינים.

שהרי למה חטאו בעגל?

כיוון שהשטן דימה לכולם שמיטתו של משה פורחת באוויר

והוא מת,

ומלאכים מלווים אותו.

עשה השטן את כולם

נביאי שקר.

והם אמרו,

זה האיש משה,

לא ידענו מי היה לו.

והם מצביעים באצבע על המיטה.

זה האיש משה,

לא ידענו מי היה לו.

זאת אומרת, הם ראו בחוש.

כולם מסתכלים, רואים אותו דבר.

אבל זה דמיון,

כי כוחו של השטן אפילו לגרום לאדם לדמיין דברים עד כדי הרגשה בחוש.

הכלל היוצא מזה,

שמה שאמרה התורה והבטיחה התורה,

מבחינתנו זו המציאות.

מה שנוגד את המציאות שאמרה התורה זה דמיון אפילו שאנחנו רואים אותו בחוש.

הראייה ממעשה העגל שנגרם בעקבות הדמיון של עם שלם.

זה כוחו של השטן. ואם הוא אמר שהוא יורד מן ההר,

אז משה יורד בסופו של דבר באיחור של כמה שעות.

אבל הוא יורד.

אז למה שר הוא מהר מן הדרך? מה הבהילות?

מה הפזיזות לעשות עגל?

אלא זה כוחו של היצירה לדחוף את הבן אדם מייד, מייד, עכשיו, עכשיו, עכשיו תעשה, עכשיו, עכשיו.

חור, אתה עושה לנו עגל או לא?

לא עושה, הורגים אותו.

באים לארון, אתה עושה עגל או לא?

הוא ראה כבר מה קרה לחו״ל.

אז הוא אומר, אין שום בעיה. מחר,

למה? אולי עוד יום יעבור, אולי יתרככו, אבל אין.

השטן עובד, מהר, עכשיו, עכשיו, עכשיו.

ועשו עגל.

אבל כל העגל הזה,

אפשר לומר זה משגה.

טעות.

טעות.

כי האדם, יש לו את הכוח לבחור,

והוא בחר ברע.

אבל באותו כוח שיש לו לבחור, מחר הוא יכול לבחור בטוב,

ולחזור בתשובה.

אותו כוח.

כוח הבחירה של צלם אלוקים.

אבל אם אדם לקוי במידותיו,

אז הוא משתנה מהצלם אלוקים.

כיוון שצלם האלוקים הוא טוב,

וצריך להתדמות

לקדוש ברוך הוא כמה שיותר, לכן ניתן לנו כוח הבחירה,

ככל שאדם מתרחק

מהצלם אלוקים,

מהדמיון לקדוש ברוך הוא, מהטוב, מהרחום וחנון וגומל חסדים וכו',

ממילא זה נקרא איבד צלם אלוקים.

על מי אנחנו אומרים איבד צלם אלוקים?

מי שיש לו השחטה במידות, מי שהוא מושחת כבר.

מי שמידותיו הושחטו, נקרא איבד צלם אלוקים.

גרמנים איבדו צלם אלוקים.

הם נקראו כבר

חיות רעות,

פראי אדם,

אבל ליקוי במידות

זה דבר קשה ביותר, עד שהקדוש ברוך הוא אומר,

הניחה לי ואחר אפיבם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול. אותך אני אעשה.

אתה תהיה עכשיו כמו נוח.

כל העולם אני מכלה ונוח בטבע עם בניו וקלותיו בונים עולם חדש.

ואעשה אותך לגוי גדול.

זאת אומרת, בגלל המידה הזאת

של קשיות עורף,

בקשיות העורף הזאת

מידה קשה,

כיוון שהם עושים את עורפם כגיד ברזל קשה,

אינם פונים אנה ואנה,

לא רוצים להסתכל ימינה ושמאלה,

קובעים את דעתם שזוהי הדרך וכך צריך להיות,

אז אין סיכוי שישובו בתשובה.

אין טעם לניחם בעולם.

מה הייתה קשיות העורף? מה הקשה שבקשיות העורף?

כיוון שעם ישראל,

עם ישראל הגיעו למצב

שהקשו את עורפם

כיוון שלא הכירו בחטאם אפילו.

וכשלא מכירים בחטא,

אז אין על מה לשוב בתשובה.

אם אתה לא יודע על מה אתה חוטא,

כמו שאומרת הגמרא ביומא דף ט'

ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם.

בבית ראשון

ידעו

שהם נידונו,

על מה?

על עוון, עבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

אז נתגלה קיצם.

הם ידעו שהם יהיו בגלות

70 שנה,

ואחר כך הם שבו.

אחרונים שלא נתגלה עוונם זה אנחנו,

מחורבן בית שני,

לא נתגלה קיצם.

זאת אומרת,

זה מעורר אותנו להבין שהתשובה עיקרה וראשיתה זה להכיר בחטא.

אם מכירים בחטאים שאנחנו עושים, יש על מה לשאול.

אבל אם לא מכירים, על מה שווים?

על מה התחרט האדם?

לכן, הראשונים שנתגלה להם העוון,

הם היו קרובים מאוד לתשובה וחרטה,

ומתוך שהם הכירו בחטאם נתגלה קיצם.

אחרונים, כיוון שלא הכירו בחטאם,

שזו שנאת חינם,

עד היום,

עדיין החטא מרקד בינינו,

ואנחנו לא מכירים בו עדיין,

ונתרחקנו מן התשובה.

היי היי,

אומר ירמיה הנביא, הנני נשפט

אותך על עמרך לא חטאתי.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני נשפט אותך, כנסת ישראל, עם ישראל.

על מה?

על עמרך לא חטאתי.

לא על החטא אני נשפט אותך,

אלא על זה שאת אומרת, לא חטאתי,

שלא מכירים בחטא.

אם לא מכירים בחטא, איך יגיעו לתשובה?

אז כל התרופה לא טועית.

אדם שמכיר בחטא ובעוול שעשה,

הוא שופט את עצמו, תובע מעצמו,

מתחרט,

ואומר, אוי,

כמה נואלתי לחטאו.

ואז, אם הוא עושה דין למטה, הדין מתקבל למעלה.

ממילא, התשובה מכפרת לו.

אבל אם לא, מה תהיה תקוותו לשוב לדרך הישרה?

ויש לנו ציווי שאומר הסמ״כ.

הפסוק אומר, ומלתם

את עורלת לבבכם,

וערפכם לא תקשו עוד.

לשונו של הסמ״כ הוא

למול את עורלת הלב,

פירוש לאהוב בתוכחות,

לאהוב שמוכיחים אותך ואומרים לך מה נכון ומה לא,

ולאהוב

מי שיוכיחנו,

גם מי שמוכיח אותך,

במקום שתנפנף אותו מעליך

ותגיד לו, מה לי ולך שאתה מבלבל את מוחי?

אתה צריך לאהוב אותו.

כמו אדם שמסיר מעליך איזה לכלוך שיש בבגדים,

אדם שמגלה לך שיש כתם בחליפה,

אתה לא צריך לשנוא אותו על ההערה.

הוא מתכוון לתיקונך, לטובתך.

צריך לאהוב אותו.

ומי שלא מקיים את הדבר הזה, רבותי,

לפי דברי הסמ״כ,

כל שאינו עושה כן,

הרי הוא עובר על מצוות עשה כמו מי שאינו אוכל מצה בפסח,

כמו מי שאינו נוטל לו לאו בחג.

והוא נקרא ערל לב,

ועל זה באה מצוות התורה, מצוות עשה,

למול את עורלת הלב.

מה יש בעורלת הלב?

שם נעוצים כל המידות הרעות

וכל החשק של התאוות,

וזוהי העורלה.

דרך אגב, במאמר מוסגר

התפרסם עכשיו מחקר שנעשה,

שבו מתברר שאלה שאינם נימולים לוקים פי שבע במחלת האיידס.

יש בעורלה חיידק מסוים שמתחבר וגורם

למחלה האיומה הזאת, שאין לה עדיין תרופה בעולם,

חוץ מתהילים, כמו שאמרנו כבר פעם.

אבל עורלת הלב זה המידות הרעות וחשק התאוות,

וזהו הטמטום שבלב לא להכיר בחטאים

ומעוות את דרכיו.

ויש עוד מצוות לא תעשה במצווה זו,

וערפכם לא תקשו עוד.

זאת אומרת, מה העצה?

איך מורידים את עורלת הלב? צריך להיכנע.

איך נכנעים?

כל המעביר על מידותיו,

מעבירים לו על כל פשעיו.

אם אדם עובד על הכנעה,

מעביר על מידותיו,

לא מקשה עורפו עומד על מידותיו,

מעביר על מידותיו,

אדם כזה קרוב מאוד לתשובה,

עד כדי כך שאמרו חכמים זיכרונם לברכה וילקוט שבעוני באיוב כו'.

הפסוק אומר, תולה ארץ על בלימה.

אמר רבי יהושע,

בזכות משה ואהרן, שאמרו, ואנחנו מה?

תולה ארץ על בלי מה.

זה משה ואהרן, שאמרו, ואנחנו מה?

רבי אליעזר אומר, בזכות הבולם פיו בשעת מריבה.

יש ריב,

מריבה,

מתקוטטים,

אחד שסותם את פיו ובולם בשעת מריבה, בזכותו כל העולם מתקיים.

תולה ארץ על בלימה.

רבי אבהו אומר, בזכות מי שמשים עצמו כמי שאינו.

אתם מבינים מה זה?

אדם מעביר על מידותיו.

אתם יודעים עם מי הוא נמנע?

אדם כזה.

אדם כזה, לא רק שמוחלים לו על כל עוונותיו,

וכל העולם עומד בזכותו,

אלא אדם כזה נושא על כתפיו את כל העולם,

ועם מי הוא נמנע?

עם מי מושיבים אותו בעולם העליון?

עם משה רבנו,

רבן של כל ישראל, עבד השם,

ועם אהרון הכהן הגדול,

קדוש השם,

שעליו נאמר, תומך ואורך לאיש חסידך.

כל זה נאמר על מי?

תולה ארץ על בלימה,

בזכות משה ואהרון,

בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה,

ובזכות מי שמשים עצמו כעין.

נפלא.

יש הרבה אנשים שלא חוזרים בתשובה.

למה?

קשיות עורף.

הם מבינים שככה דרך, ככה צריך להיות, הם לא מוכנים לבדוק, הם לא מוכנים לבחון.

אל תגיד לי מה נכון, מה לא,

אני יודע מה אני עושה.

תקועים במצבם,

וכמעט ואין תקנה.

מה עשה משה רבנו בשביל

שעם ישראל יתעורר ובשביל שהקדוש ברוך הוא לא ייחלם?

אז דבר ראשון, הוא שבר את הלוחות.

אתם יודעים מה זה לשיבור את הלוחות?

הוא זעזע את עם ישראל.

40 יום ו-40 לילה הוא לא אכל ולא שתה

בשביל להוריד את הלוחות.

הוא נלחם עם המלאכים שלא הסכימו

מה ליילוד אישה בינינו.

לא הסכימו לתת את התורה.

עד שהוא נלחם איתם והתווכח

ואמר להם, יש ביניכם לא תרצח?

יש ביניכם לא תגנוב?

יש כבד את אביך ואת אמך?

והיה לו קשה התמודדות, עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו, אחוז בכיסא כבודי

ואשב להם תשובה.

יש אומרים,

כשהקדוש ברוך הוא אמר, אשב להם תשובה, הוא כבר אמר לו את התשובה בעצמה.

יש תשובה לעם ישראל.

יש תשובה.

יש תשובה. לא תרצח, לא תגנוב. כל זה, יש תשובה.

עשב להם, תשובה.

זאת אומרת, הוא מוריד את התורה,

הוא בא, וכולם עושים חינגה

מחולות ליד העגל.

מה זה הקשיות עורף הזו?

הם לא מכירים בחטא אפילו, הם רוקדים וצוהלים.

הוא שובר את הלוחות.

אוי ואבוי, מה אנחנו איבדנו

כשמשה רבנו שבר את הלוחות?

אתם יודעים מה היה אם הוא לא היה שובר את הלוחות?

רק שנבין,

הקדוש ברוך הוא אמר לו,

יישר כוחך, ששיברת.

הקדוש ברוך הוא הודה לו על זה ששבר.

זה זעזע את עם ישראל עד שהם התאבלו,

לבכו והתחרטו.

אבל מה איבדנו בזה?

מה החטא של העגל גרם? מה איבדנו?

אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי, אלוהים אתם ובני העליון כולכם.

אני אמרתי, אתם כמו המלאכים, עכשיו לא תמותו כמו האדם הראשון לפני החטא שאכל מעץ הדעת.

אם לא היה אוכל, היה חי לעולם.

אבל כיוון שהוא אכל, ביום הכול חם אם אין לו מות תמות.

אתם, שהגעתם למעמד הזה וראיתם שנפתחו שבעה רקעים,

ושמעתם אנוכי ולא יהיה לך,

וראיתם את הכול.

אתם הגעתם למצב שלא תמותו יותר.

אני אמרתי, אלוהים אתם,

ובני עליון כולכם.

אבל חטאתם בעגל?

אכן, כאדם תמותון.

אתם תחזרו למות עוד פעם כמו אדם הראשון שחטא.

ולא עוד.

אלא אם היו מקבלים את הלוחות הראשונים,

היו לומדים תורה ולעולם לא משכחים.

ועכשיו כל הלומד משכח, וצריך לשנן ולשנן.

אם היינו מקבלים לוחות ראשונים,

לעולם לא היו אומה ולשון שולטים בנו,

ולא היו גלויות

ולא היו ייסורים.

אבל כיוון שנשתברו הלוחות,

נוספו הלכות ואגדות ומדרשים,

וצריך ללמוד כבר יותר קשה בעמל, בגיעה, בזיעה, בטלטול,

בגלות, בייסורים,

כל זה תיקון על מה שנעשה בעגל.

וביום פקדי ופקדתי.

ולא רק זה,

אלא בכל ייסורים שבאים על עם ישראל יש מהעגל מעט.

גם חסד שעשה השם,

שחילק

את העונש

לאורך כל הזמן,

אחרת היה צריך חלילה לכלות את עם ישראל.

אבל הרועה הנאמן, משה רבנו,

לא מוותר.

הקדוש-ברוך-הוא אומר לו, ואעשה אותך לגוי גדול.

הוא לא מוכן לשמוע מזה אפילו.

מה זה, ואעשה אותך לגוי גדול?

זאת אומרת, חס ושלום,

כל העם יכלה ואני אשאר.

ימותו אלף כיוצא במשה ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל,

אמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא.

משה רבנו, וייחל משה,

נעשה כולו אכילו של אש.

חילה את עצמו, ניח חולה עד כדי מיתה, כמעט מת.

מרוב מה שהיה,

מתפלל ומתחנן לשם שלא יעשה כן.

עד שאמר לו, ואם אין,

מחני נא מספרך אשר כתבת.

אני לא רוצה לחיות.

תמחה אותי עם הספר.

ואכן, בפרשת תצווה הוא לא מופיע אפילו פעם אחת.

אין משה רבנו בפרשת תצווה.

והוא אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

ומה כיסא של שלוש רגליים אינו יכול לעמוד לפניך?

כיסא של רגל אחת על אחת כמה וכמה.

אברהם, יצחק, יעקב, העמידו את העם הזה.

והנה זה לא מתקיים, אתה רוצה לכלותיו.

אתה רוצה להעמיד עם שלם

ממני על רגל אחת?

אז על אחת כמה וכמה שלא יתקיים.

ועוד הוא אומר לו, יש לי בושת פנים מאבותי.

מה אני אגיד לפני אברהם, יצחק ויעקב, אחרי 120 שנה?

הם יאמרו לי, ראו פרנס,

שאעמיד עליהם, יבקש גדולה לעצמו ולא ביקש רחמים?

אה,

קפץ על המציאה.

אמרו לו, כולם ימותו, אתה ממך יצא עם ישראל עכשיו.

אה, קפץ הפרנס.

מציאה, אה?

משה רבנו מוכן למות.

מי מוכן למות?

משה רבנו ששקול כנגד כל ישראל.

לא שווה כל משה רבנו שיחיה בשביל שחלילה ימות מישהו מישראל.

איזה מדרגה של נושא בעולם חברו.

משה רבנו.

מה זה נושא בעולם חברו?

רואה את חברו מצטער ומצטער עמו.

רואה את חברו בייסורים, ונושא איתו במסעו על שכמו.

זה נושא בעול של חברו, עם חברו, משה רבנו.

משה רבנו ידע

שמידת הדין לא תשתוק.

התבקש אפילו אם, אם במקום, במקום עם ישראל.

להתבקש איזו תמורה,

משהו צריך.

אבל כיוון שהוא היה מוכן להגיע לצער כזה עד כדי מיטה

והחילו של עצמות,

והוא שקול כנגד שישים ריבו,

הוא שיתק את מידת הדין.

למה יסוד גדול בחכמים, זיכרונם לברכה, שמביאים,

שכל הנכנס לבקר את חברו והוא בן גילו,

נוטל אחד משישים ממחלתו.

מה הפירוש?

אחד נכנס, רואה חולה,

והחולה הזה מתייסר,

והוא מצטער באמת בייסוריו,

משתתף בצערו האמיתי וסועד אותו ועושה משהו.

הוא נוטל אחד משישים במחלה.

למה בן גילו,

אמרו החכמים, כי מי שצעיר בא לצעיר מרגיש יותר מאשר צעיר לזקן או זקן לצעיר,

כל אחד הם בן גילו.

ככה הוא נוטל ממנו

על ידי שהוא מצטער.

משה רבנו כל כך הצטער,

שזה היה שקול כנגד כל ישראל,

עד שהוא הצליח לשתק את מידת הדין שתתבטא לגזרה של ואכלם.

זה נושא בעול.

אתם יודעים,

יש,

וחכמים זיכרונם לברכה, אם יש אחד

שהעץ שלו, פירות,

משיר את פירותיו, האילן שלו משיר פירות,

מטליע.

מה יעשה?

שם חוט שני על העץ אדום,

בשביל שכל העוברים ושבים שיראו שעל העץ יש חוט שני אדום,

יבינו שהבעלים של האילן מצטער ומתייסר,

ועל-ידי כך יתפללו בעבורו שירפה העץ ותסור ממנו המכה.

פעם היה מספיק רק לשים סרט אדום על עץ, שכל עובר ושב יתפלל בשביל חברו שהוא לא מכיר,

ויבקש בעבורו רחמים שהעץ יירפה.

היום

יכול אדם לבוא להתחנן ולבקש בפה מלא ולשכב על הרצפה ולהשתטח,

והאנשים לא יחושו בכלל.

היום,

אם יאמרו לאדם, בעשה אותך,

לשר,

למנכ״ל,

הוא לא רואה את הקודם ואת השני,

ולא את משפחתו,

ולא את ילדיו,

ולא את הפסד משכורתו,

ולא את ביזיונו?

בטח, בטח.

מי ראוי יותר ממני?

למה לא חשבתם על זה עד עכשיו?

הקב'-ברוך-הוא אומר למשה, ואעשה אותך,

זה הקב'-ברוך-הוא אומר.

הוא לא מסכים.

הוא לא מסכים, משה רבנו.

איי-איי-איי, משה, משה רבנו.

בואו תשמעו.

מתחיל משה רבנו לפייס את הקב'-ברוך-הוא.

אומר לקב'-ברוך-הוא, מה הבעיה, ריבונו של עולם? העגל?

העגל?

העגל הזה טוב לך.

הוא מסייע לך.

מה?

שואל הקב'-ברוך-הוא, משה רבנו,

העגל טוב לי, מסייע לי?

במה הוא מסייע לי?

אומר לו משה רבנו,

אתה מזריח חמה,

והוא מזריח לבנה.

אתה מזריח כוכבים,

והוא,

את המזלות,

הקב'-ברוך-הוא אומר למשה רבנו, מה?

גם אתה טועה כמותם?

והלוא אין בו ממש.

אמר לו משה, אם ככה, למה אתה כועס על בניך?

אם אין בו ממש,

למה יחרה אפיך בעמך?

הפוך, הוא מסייע לך.

מה זה עגל?

כלום.

חתיכת מתכת.

עגלים באוזניים.

מה זה?

זה השתחוו, ירקדו לפניו יום, יומיים, שבוע, שבועיים.

בסוף ישברו אותו מעצבים.

הוא לא עושה כלום.

מה, מה, מה?

אז אדרבה, אם יבינו מהר שאין בו ממש, הכל בלוף, הכל שקר, הכל דמיון,

ויבואו אליך על ארבע, מה שנקרא.

יבואו ויחזרו בתשובה ויכירו בגדולתך וברוממותך,

שאתה אל יחיד חי העולמים.

אין משהו אחר.

ולא כתוב,

הבא לטהר מסייעים לו.

הבא לטמא פותחים לו.

שואלים, למה?

למה הבא לטמא פותחים לו?

הבא לטהר מסייעים לו,

מובן.

הקב'ה רוצה לעזור, יורה חטאים בדרך.

טוב השם וישר.

אבל,

אבל הבא לטמא, מספיק שלא יסייעו לו.

אל תעזור לו.

הוא רוצה לטמא, תניח אותו, שייטמא.

לא, פותחים לו, עוזרים לו לטמא.

על-ידי זה שפותחים לו, יותר קל לו לטמא.

גם זה סייעתא דשמיא.

איך זה סייעתא דשמיא?

פשוט הוא יטמא יותר מהר, יותר מהר, יגיע למסקנה גם יותר מהר, החטא תבוא מהר.

וכשהיא תבוא מהר,

אז לא ייארח הזמן שהוא יהיה בטומאה וימשיך לטעות.

אז זה חסד.

זאת אומרת,

ככה הקב'ה גם כן מסייע.

אז מנסה משה רבנו

לעזור לעם ישראל על ידי לימוד זכות זה.

אבל אתם חושבים שרק משה רבנו חשב על ישראל?

והקב'ה לא חשב על ישראל?

הקב'ה ידע שהם יעשו עגל או לא ידע?

ידע שהם יעשו עגל.

ידע.

כתוב במדרש בשמות רבה מ' ג',

וייחל משה,

אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בר יוחאי.

פתח של תשובה פתח לו הקדוש ברוך הוא בסיני למשה.

הקדוש ברוך הוא למשה רבנו פתח

פתח של תשובה.

בשביל מי?

בשביל ישראל.

מה קרה?

בשעה שעשו ישראל את העגל, היה משה מפייס את האלוקים ולא היה שומע לו.

משה אומר,

המלצות

בשביל ישראל,

הקדוש ברוך הוא לא שומע.

מנסה עוד משהו? לא שומע.

מנסה לפעס אותו כך? לא שומע.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אפשר

שלא נעשה בהם מידת הדין על שביטלו את הדיבור?

הרי הם שמעו אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך ממצרים.

הם שמעו לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

הם שמעו.

איך אפשר שלא יעשה בהם דין?

מה, עולם הפקר?

הם שמעו.

והם עברו.

אמר משה, תשמעו איזו המלצה של משה רבנו.

ריבון העולמים,

כך אמרת בסיני,

אנוכי השם אלוקיך.

אלוקיכם לא נאמר.

לי אמרת.

שמא להם אמרת?

אתה אמרת לי,

אנוכי השם אלוקיך. של מי?

של משה.

אתה לא דיברת איתם.

שמא אמרת להם?

מה ההמלצה הזאת של משה רבנו?

זה ההמלצה? זה?

מה, יש מישהו מישראל שחשב

שלא דיברו איתו?

יש מישהו כזה שחשב שלא דיברו איתו?

אלא כל ישראל ידעו שדיברו איתם, נכון?

בעוד דבר.

ואם הקדוש ברוך הוא היה אומר, אנוכי השם אלוקיכם,

אז הם לא היו חוטאים.

לא היו חוטאים.

אם הוא היה אומר, אנוכי השם אלוקיכם,

והם לא היו חוטאים,

אז הוא היה אומר מההתחלה.

אנוכי השם אלוקיכם, ולא היו חוטים בעגל.

אז למה הוא לא אמר?

אלא הקדוש ברוך הוא ישאיר פתח של תשובה, ותכף נבין מה זה.

אתם יודעים, יעקב אבינו עבד אצל לבן,

לבן הארמי,

לבן הרמאי,

עבד אצלו.

אמר לו, עבודך שבע שנים

ברחל בתך הקטנה.

למה צריך יעקב לומר ללבן,

ברחל בתך הקטנה?

כמה רחל יש לו?

אחת.

אז אני אעבוד אותך שבע שנים ברחל?

הוא אומר, לא.

תשמע, אני עובד אותך ברחל

ולא בלאה.

אתה שומע?

לבן, שים לב.

ברחל

ולא בלאה.

בתך, כן? אנחנו מדברים על בתך.

אל תביא לי רוחה למשוק.

לא רחל משוק, מדברים על בתך, כן?

הקטנה, הקטנה. אל תחליף להם את השמות בגיל מסוים, כן?

לא להחליף שמות.

ברחל הקטנה.

למה יעקב אבינו אומר ללבן?

כל כך הרבה,

סוגר אותו מכל צד.

מה הוא חשב, שהוא רמאי?

אם הוא חשב שהוא רמאי,

מה יעזור שהוא אומר לו ברחל בתך הקטנה?

מי שמשקר בכתב, משקר בעל פה.

מי שמשקר בעל פה, משקר בכתב. מה מועיל ברחל בתך הקטנה?

ואם הוא לא חשב שהוא רמאי,

שמה היה צריך להגיד לו? לא ברחל, וזהו. מה, לא מובן שזה רחל? מדובר ברחל? אז מה, אני עובד אצלך בשביל השכנה?

אלא מה יעקב אבינו, עליו השלום, ידע?

מה ידע?

שיש מידות מתחלקות באדם לכמה מדרגות.

נקל לאדם לשקר אפילו שהוא יודע שכולם מבינים שהוא שקרן ומשקר.

מתי נקל?

אם יש לו איזה צד של תחבולה או אחיזה לומר,

זה מה שהתכוונתי, לא זה.

אני, כשאמרתי כך, התכוונתי כך,

אפילו שכולם יודעים שזה לא זה.

זה מספיק לו בשביל להתלות בדבר הזה.

על כן ניזר יעקב אבינו וסגר את לבן מכל צד, שלא יהיה לו פתחון פה להתלות במשהו. לכן אמר לו רחל,

בתך הקטנה.

אבל מה לעשות, לבן היה שקרן מושחת,

מידה מושחתת.

עד היום קוראים לאלה שמשקרים כמוהו שקר לבן.

זה השקר של לבן,

לבן הערמי.

אז לכן הוא שיקר אותו.

אבל מה יעקב אבינו עשה? סגר אותו מכל צד, שלא יהיה לו במה לתלות.

כי הוא הבין שיש מידות כאלה לבני אדם.

לעומת זאת,

צדיקים לא יכולים לשקר.

דוגמה אחרת,

יעקב אבינו בעצמו נשלח על ידי רבקה אמו לשקר את אביו,

ולבוא בתור עשיו כדי לקבל את הברכה.

אז הוא נכנס לאביו,

והוא לא רוצה להיכנס, והוא לא רוצה לשקר.

והוא אומר,

אולי משה אני אבי,

והייתי בעיניו כמתעתע. אוי ואבוי, אני אהיה בעיני אבי כמתעתע.

אבל רבקה אומרת לו, אני קיבלתי בנבואה

שהברכות שייכות לך ואתה צריך להיכנס.

אז הוא אומר, אבל אבא שלי יקלל אותי.

עלי קללתך, בני, אל תדאג.

אתה תיכנס.

הוא לא רוצה, מנסה, לא עוזר עם המצווה. כיבוד אביהם.

אבל יש גם כיבוד אביהם בצד השני.

מה הוא עושה?

כתוב במדרש, הוא הולך רועד, רועד, רועד, רועד, רועד, רועד, עד שהיו צריכים שני מלאכים לבוא ולסומכו בשביל שהוא יוכל להגיע.

הוא נכנס לבפנים והוא לא משקר.

מה פירוש הוא לא משקר?

אבא שלו שואל,

מי אתה?

שומע את הקול שלו,

ואומר, הקול קול יעקב.

בידיים,

ידי עשיו.

מה הפירוש?

יעקב אבינו לא שינה את קולו.

אז אבא שלך יתפוס אותך.

כי עשיו, כשהיה בא לאבא,

היה אומר, אבא, אבא,

באתי, אבא, אבא, אבא, אבא.

עשיו. איך יעקב מדבר?

בקול נמוך, כנוע,

הקול בעזרת השם, מסיעתא דשמיא.

אז אם הוא מדבר,

והוא מדבר בקול שלו, אבא שלו יגלה, הוא לא יכול לשקר.

אז שואל אותו, מה אומר לו?

אנוכי

עשיו בכוריך.

אה,

זה שיקר.

לא, הוא לא שיקר.

הוא אמר, אנוכי,

זה שמביא לך את הגדיים.

עשיו הוא בכוריך.

אנוכי זה אנוכי,

ועשיו הוא בכוריך.

כמה הוא בורח מהשקר, אפילו שהוא מוכרח ואנוס על פי הנבואה,

על פי הדיבור.

זה דרכם של הצדיקים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הניח פתח של תשובה לעם ישראל.

והקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל,

יש לי פתח.

מה הפתח?

אם היה אומר הקדוש ברוך הוא, אנוכי השם אלוקיכם,

הוא ידע שישראל יעשו את העגל.

הוא ידע.

אבל אם הם יעשו את העגל,

אחרי שהם שמעו אנוכי השם אלוקיכם,

אז זה כבר השחתה שאין כדוגמתה, זה מרד ומעל בשם ויודעים.

אין להם על מה לתלות.

ואז מידת הדין לא תוכל לשתוק ולוותר לעולם.

מה השאיר פתח?

כשאמר אנוכי השם אלוקיך,

הניח למשה רבנו את הצד לטעון,

אתה אמרת לי,

אתה לא אמרת לכולם, לי.

עם הפתח הזה נתן הקדוש ברוך הוא אפשרות שלא תשלוט מידת הדין לגמרי,

כי יש להם מקום להתלות.

מדהים.

איך הקדוש ברוך הוא, אפילו שחוטאים לו, עושים עגל, מבזים אותו לעיני כל העולם כולו.

ישראל אשר בך אתפר.

בליל החופה, כמו שאומרים,

הכלה עושה מעשה כזה.

הקדוש ברוך הוא, משה רבנו,

מוצאים את הדרך איך עם ישראל ימשיך. רק אנחנו צריכים להאמין.

כל כך הרבה צ'אנסים נותנים לנו בהיסטוריה 3,300 שנה,

ואנחנו לא מבינים.

ואנחנו לא מבינים.

יהודים יקרים צריכים לדעת, שבירת הלוחות מלמדת אותנו דבר אחד,

שאנחנו צריכים להיזהר בו,

שאם לא כן אנחנו מפסידים,

יכול להיות את כל הגלגול הזה שאנחנו בו.

הקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי ויהודי כלים לעבוד אותו.

לכל אדם כלים אחרים.

זה אליווה נווהו

התנאה לפניו במצוות.

כבד השם מהונך ממה שחננך.

יש אחד, הקדוש ברוך הוא חנן אותו,

חנן אותו בקול נעים, לא כמו שלי צרוד,

קול נעים בשביל שיוכל לשיר ולזמר.

אם האדם לוקח את קולו, הערב ומשורר לפני השם יתברך,

הוא מכבד את השם ממה שחנן אותו.

אם נתן לאחד כוח הדיבור,

שישתמש בזה לכבודו יתברך.

אם נתן לאחד כוח אחר, ישתמש בו לכבודו יתברך.

אדם מקבל כלים לעשות רצונו יתברך.

אבל יש פעמים שהאדם בעצמו גורם לשבירת הכלים שהוא ראוי לקבל.

לדוגמה,

האדם הראשון היה צריך לחיות לעולם,

אבל כיוון שהוא חטא נגזרה מיתה עליו, על כל זרעו, עד סוף הדורות.

אפילו שיש אנשים

שלא חטאו מעולם,

כמו שמביאה הגמרא, ארבעה

שלא חטאו מעולם, שמתו בעטיו של הנחש,

כיוון שהנחש פיתה את חווה והיא את אדם,

נגזרה מיתה לעולם.

האדם הראשון חזר בתשובה

והיה 130 שנה בתענית,

אבל זה לא עזר לו להחזיר את הכלים שנשברו.

לא למות יותר לעולם, הוא כבר לא יכול היה להחזיר.

הכלים האלה נשברו ונלקחו ממנו.

ראובן,

בכור יעקב,

חטא, בלבל את יצועי אביו.

מה אמר לו יעקב אבינו בברכות?

אמר לו, פחז כמים אל תותר.

כל היתרונות שהיו לך על אחיך, הפסדת אותם.

מלוכה,

כהונה ובכורה.

כתוב שראובן חזר בתשובה.

חזר בתשובה,

אבל הכלים נשתברו,

לא חזרו אליו יותר, לא מלוכה, לא כהונה ולא בכורה.

אתה יכול לעשות תשובה מאהבה שאפילו הזדונות

יהפכו לזכויות.

הזדונות יהפכו לזכויות.

אבל את הכלים איבדת.

לא תקבל את הכלים שהיו בידך קודם.

כמה צריך להיזהר לא לאבד את הכלים. יש הזדמנויות בחיים שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם ואדם כלים

בשביל לעבוד אותו.

אם הוא ינצל אותם, אשריו ואשרי חלקו.

אשריו ואשרי חלקו.

ואם לא,

הוא מאבד את הכלים והם לא חוזרים.

לסיום, יהודים יקרים,

היום, בדור הזה שלנו,

ניתנו לנו כל כך הרבה כלים.

כל כך הרבה כלים.

אנחנו מוצאים בחדר אחד כל כך הרבה ספרים.

פעם, בשביל לכתוב ספר, היה צריך להעתיק אותו בכתיבת יד.

לא היה דפוס.

היו יושבים וכותבים ספר, לוקח חודשים.

עוד צריך למצוא איזה לבלר שיכתוב,

והיה צריך לשלם הרבה כסף, הון תועפות.

בתימן היו לומדים עם ספר אחד,

גם מתוך עניות וגם מתוך שלא היה מצוי.

וכל התלמידים מסתובבים וקוראים מכל הצדדים בספר אחד.

היום בחדר אחד יש ספריות, לא ספרים, ספריות, סטים.

אתם יודעים כמה כלים ניתנו לנו?

היום יכול אדם לעיין בכל ספר. בכל ספר יש מפתח העניינים.

כתוב לו גם איפה מוצאים כל דבר, לא צריך לחפש.

יש אפילו תמצית של פרקים.

היום כבר עשו תקליטורים,

כשאתה שואל שאלה, מילה, מגיע לך כל המקורות בשנייה אחת.

היום

יש ישיבות שמחזיקות גם את הגשמיות.

פעם, מי שרצה ללמוד בישיבה היה צריך להיות אורח פעם בדירה אצל פלוני ופעם בדירה אצל אלמוני,

ופעם אצל פלמוני,

כל פעם בבית אחר.

ולא כל בית,

היה לו גם את האפשרויות,

רק עשו חסד, היו בתים שנתנו להם רק מיטות לישון, אבל אוכל לא היה.

היו מדלגים ארוחות.

היום ישיבות מחזיקות,

עם כל הקשיים,

עם כל הקיצוצים,

עם הכול,

ואדם יכול לשבת בועלה של תורה וללמוד תורה.

היום יש כוללים שמשלמים אפילו כסף בשביל ללמוד,

ולמרות כל הצמצומים והכול,

מחזיקים אנשים כמה שאפשר כדי שיוכלו להחזיק משפחות שילמדו תורה.

אני לא יודע אם יש מישהו מאיתנו שהיה מוכן לחיות ברעב,

כמו שהיה שאגת אריה והדומים לו,

שמסרו את נפשם בשביל לכתוב,

אבל כמה אנחנו צריכים להעריך את הכלים

שנתנו לנו בדור הזה ולא לאבד אותם, חס ושלום, כי אפשר שהם לא יחזרו.

יש אנשים שחושבים שהם בכולל או בישיבה,

מתי שירצו יוכלו לחזור עוד פעם. הם יצאו לאופן זמני לעבוד קצת, יצאו קצת לעבוד,

ואחר כך יחזרו שוב.

לא להרבה זה מתאפשר, כי הכלים כבר נשברו.

ואז במקום ללכת מחיל אל חיל,

הולכים לדחי אל דחי.

היום זו בחינה של טמן עצל ידו בצלחת אל על השבעה אל פי.

זאת אומרת,

אדם היום, הכול מונח לפניו, רק תפתח, תקרא,

תקרא.

אפילו לפתוח את הספר הוא מתעצל, לקום לספרייה, לקחת את הספר, לפתוח,

מתעצל.

שמים לך את הצלחת, כל המאכל, שולחן ערוך לפניך,

תושיט את היד,

אין לו כוח להרים אותה ולהכניס לפיו את המאכל.

די,

הכינו לך את הכל,

עשו לך פרקים,

סידרו לך כבר הכל.

אנשים מתעייפים.

יהודים יקרים, אדם שזוכה להיות,

לדוגמה, משפיע על הרבים,

אם לא ישתמש בכוחו להשפיע על הרבים,

עלול לאבד את הכלים האלה ולא ישובו אליו לעולם.

כמו שהגמרא בחגיגה, דף ה' עמוד ב' אומרת,

שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן

בכל יום,

דאחד מהם פרנס המתגאה על הציבור.

הכלי

של משפיע, אדם שזוכה להיות משפיע על אחרים,

הכלי הזה שהוא קיבל הוא כלי שגורם

למוחלין לו כל עוונותיו.

אדם שזוכה להשפיע על הציבור, הקדוש ברוך הוא נותן לו כלי

שבגללו ובגינו מוחלין לו על כל עוונותיו.

וכשהוא נוטל את הכלים האלה

ומנצל אותם להבלים של כבוד וגאווה,

פרנס שמתגאה על הציבור,

הקדוש ברוך הוא בוכה עליו.

נותנים לך כלים

שאין כדוגמתם ואתה משתמש בהם באופן פרטי לצרכיך האישי.

יש, שבכוחותיהם ראויים הם להתעלות ולהיות משפיעים,

והם מאבדים את הכלים בשביל עצלות.

כי הם אומרים, אנחנו חלשי אופי.

אבל אם היו מתגברים בקצה מסירות הנפש, היו זוכים,

ועתה בעצלותם הם מאבדים את הכלים. כשיעמדו לפני בית-דין של מעלה,

שם יתבעו אותם לפי גודל הכלים שהם קיבלו,

ואוי ואבוי כמה תהיה בושתם וכלימתם.

מי שעוד צעיר פה,

ישתדל לא לאבד כלים מהיום.

מי שמבוגר,

שאת מה שנותרו לו לא יאבד.

מה שכבר עבר, עבר.

אבל מי שצעיר,

הרבה הזדמנויות עומדות לו בחיים שינצל כל כלי וכלי שנתנו לו.

אני אגיד לכם, יהודים יקרים, אני משתדל מאוד מאוד להשתמש בכלים גם שלא נתנו לי.

ואני משתמש ומשתדל אפילו להמציא כלים.

אני משתדל להמציא כלים. אפילו אם אין כנים, אני משתדל להמציא כלים.

כתוב שאברהם אבינו המציא כלי חדש בשביל להעבות השם.

הוא טבע זקנה מהקדוש ברוך הוא, טבע כלי של זקנה.

למה?

אברהם ויצחק נכנסים לאותו מקום,

לא חולקים כבוד למבוגר כי לא רואים שום הבדל.

כשהוא טבע זקנה,

הלבינו שערותיו, ואז ראו למי מכבדים.

זה כלי, אפשר להעבות השם

יותר על ידי זה שמכבדים את מי שמבוגר.

כל אחד מהאבות טבע כלי.

אתם יודעים מה כתוב בחכמים זיכרונם לברכה?

כתוב שאם אדם כבר ניצה את כוחותיו,

ניצל אותם.

אם אדם גמר את התפקיד,

גמר את התיקון, לוקחים אותו.

ביי ביי,

הצלחת, יפה מאוד, בוא תעלה מותיק.

קח את הפרס, מה שמגיע לך.

אם הוא רוצה להישאר עוד בעולם,

צריך שימציא כלי חדש,

שבגינו יישאר.

צריך להמציא כלי חדש לעבודת הבורא יתברך.

אז יש כאלה שהיו מבוגרים,

וכבר לא היה בכוחותם לעשות הרבה,

וללמוד אפילו כבר פחתו קצת בגלל כוחותיהם,

היו מזכים את הרבים על ידי בקשת צדקה לרבים,

שצדקה תציל ממוות.

כל זמן שהוא עוסק בצדקה לרבים,

הוא בעצמו ניצל ממוות. למה? יש לו כלי חדש עכשיו שהוא עובד את השם.

זאת אומרת, אדם צריך להשתדל תמיד להשתמש בכל הכלים שיש לו,

ועוד יותר להשתדל להמציא כלים חדשים.

אנחנו בתקופה האחרונה, מעבר למה שאתם יודעים,

המצאנו עוד כמה כלים חדשים.

אני אגיד לכם שלושה מהם,

שניים אני אראה לכם,

ואת השלישי אחשוף בפניכם.

עשינו סרט חדש באנימציה.

יש 13 עיקרים של אמונה שחייב כל יהודי להאמין בהם,

ואחד מהעיקרים זה,

הריני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים.

יש כאלה שלא כל כך אולי מאמינים בתחיית המתים.

בגמרא מובא שהיה איזה אפיקורוס, מין,

גוי,

ששאל את אחת

מבנות החכמים,

האם ייתכן שמי שמת יקום ויחיה?

אז היא אמרה לו, כן.

כן.

קח חיטה,

שים חיטה באדמה,

היא נרקבת לחלוטין,

ואחר הריקבון של שלושה ימים יוצאת חיטה חדשה.

אחרי הריקבון

זה מצמיח.

ראיתם פעם עצים בשלחת? בחוץ-לארץ, לדוגמה, יש עצים.

עצים שלא נשארו רק ענפים.

אין עלה אחד.

אתה נוסע, נוסע, נוסע, בהיי-ווי,

שום דבר.

מפחיד.

מגיע האביב,

פריחה, הכול ירוק מחדש.

תחיית המתים של העצים.

יש

שני בעלי אומנות,

שני פסלים.

אחד מפסל,

יוצר מחומר, לוקח חומר, עושה פסל.

אחד יוצר מנוזל.

לוקח נוזל ומצליח להעמיד אותו כמו פסל.

את הנוזל.

מי גדול? שאלה אותו.

אמרה לו, היוצר מנוזל.

אמר לה, הקדוש ברוך הוא, הוא לוקח טיפה שרוחה,

וממנה מעמיד אדם.

מי שיכול ליצור מנוזל,

ודאי יכול ליצור מחומר.

אחרי שיש כבר את החומר,

הגוף היה קיים והתבלה בעפר,

מהחומר עצמו ודאי שקל ליצור מחדש.

חוץ מזה, אני אומר,

הרי הקדוש ברוך הוא יצר את האדם הראשון מעפר.

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים. אז מה, הוא שכח את הפורמולה?

הוא לא שכח, הוא יודע לעשות את זה עוד פעם.

אין לו בעיה.

אבל לאפיקורסים וקצרי הדעת,

שחושבים שהם חכמים, מחוכמים.

עשינו קצת בוויז'ואל,

שיראו איך פחות או יותר תיראה תחיית המתים.

בואו נראה.

לא לפחד,

יש תחיית המתים.

גם אחרי הסרט.

היית עלי יד אדוני ויוציאני ברוח אדוני ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאוד ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה

כל בית ישראל הנה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו כאן.

לכן הנה וואמר בעליהם כה אמר אדוני אלוהים הנה אני פותח את קרעותיכם והעליתי אתכם מקרעותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל וידעתם כי אני אדוני

בפתחי את קרעותיכם ובהעלותי אתכם מקרעותיכם עמי ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני אדוני דיברתי ועשיתי נאום אדוני.

תודה.

זה אחד מן הכלים,

עשינו גם סרט על עשרת המכות במצרים שרואים אותן באנימציה,

אבל אני אראה לכם משהו נוסף.

איך אנחנו נגיע למושבים, לקיבוצים,

לפארקים, איפה שיש בני נוער נחמדים שעדיין לא מכירים,

לא יודעים מה עושים, איך מגיעים אליהם.

יהודים יקרים, מצאנו עצה,

והיא

משאית הפלאים.

לקחנו משאיות

והפכנו אותן למשאית הפלאים.

יש בינתיים שתי משאיות,

ואנחנו מקווים להגיע לעשר.

עשר בכל הארץ, פחות או יותר, זה יצליח לעשות משהו.

כן, זה כלי שני,

שאנחנו,

בכלי האחרון שאני אחשוף בפניכם,

יש ציבור שאנחנו לא מצליחים להגיע אליו בכלל.

לא מצליחים, הם גם לא רוצים לשמוע, לא רוצים לדעת.

קשי עורף.

מה עושים?

צריך להיכנס לתוך הבתים, כמו שרגילים,

לקבל.

יש תורה לדתיים ויש תורה לחילונים.

התורה של הדתיים נמצאת פה,

בתנ״ך, בתורה.

התורה של החילונים, איפה היא נמצאת?

בעיתון.

אז החלטנו לעשות עיתון לחילונים,

כמו ידיעות אחרונות,

שופר ניוז, זה שם העיתון.

הנה העיתון,

שופר ניוז.

ידיעות אחרונות?

מעריב,

עיתון הארץ,

כתבות,

אפילו יש פה מדור ספורט,

קוראים לו מאה שערים.

תודה רבה.

יש פה גם מדור לסמים,

קוראים לו קל וחומר.

העיתון הזה יוצא במאה אלף עותקים,

שלושים ושתיים עמודים לחילונים.

מדהים.

מחר יוצא העיתון השני,

לקראת פסח.

בין הדברים שאנחנו נביא מחר בעיתון,

אני אומר לכם רק דוגמה, בעיתון הזה, הקודם,

הבאנו שהחיילים היו בחיים.

חיילים שנשבו על-ידי ה-חיזבאללה עוד חודש ימים לאחר מכן היו בחיים.

מי אומר את זה? שר ההגנה של אוסטריה,

שראויין על-ידי שופר ניוז,

ומזכיר מפלגת החירות לשעבר של היידר,

שהם היו במשא-ומתן עם הישראלים, עם דוקטור סנה,

והם הודיעו שהם שמעו את חסן נסראללה מדבר עם שר ההגנה הסורי תלס,

שהחיילים בחיים ניתן לשלוח לראותם, והם סועדים את צעודת הרמדאן אתם.

הערוץ הזה לא נוצל על-ידי הישראלים,

כיוון שהעדיפו את הערוץ הגרמני,

מה שגרם כנראה לסוף הטרגי,

כמו שמציינים שני המרואיינים.

מי שירצה לראות גם את הדברים ולשמוע את הראיונות

ולראות את המרואיינים,

בשונה מהעיתונים המצויים היום,

אנחנו, יש לנו אתר שנקרא שופר-news.com או נקודה נת

או נקודה co.n,

ושם אפשר לראות חדשות יומיות כאלה,

ואת כל הראיונות מצולמים,

לא בתמונות,

בווידאו, אתה רואה, הכול לייב, חי,

בשונה משאר העיתונים.

על אחמד יאסין בעיתון הבא, מחר.

תהיה חשיפה מדהימה,

דברים שלא נשמעו ולא נודעו.

ראיינו פשוט מי שהיה אתו במשך שעות רבות ביותר,

ישראלי שהיה אתו שעות רבות ביותר,

והוא אומר דברים שאף אחד לא שמע.

הוא אומר, השנאה שלהם מפיו של יאסין לא נובעת מבעיה פוליטית של שלטון עצמאות ודגל,

זו בעיה קיומית.

היהודים באו וקלקלו לנו את הנוער.

הם רואים את הבעיה בצורה כזו שהאמריקנים שלחו את היהודים החילונים לתקוע סכין בלב האסלאם המזרח-תיכוני בשביל להשפיל את הדת שלהם.

לראות למוסלמים איך הם עלובים ואיך הם לא יודעים לעשות כלכלה ולעשות צבא.

להבדיל,

זה בדיוק כמו היהודים הספרדים שדיברו לפני 50 שנה,

איך שהשפילו אותם וגזזו להם את הפאות.

הם מתנהגים כמו יהודי חרדי ממאה-שערים שלא מוכן לשמוע על חילונים.

ככה הוא אומר מפיו של אחמד יאסין.

סוף קלטת מספר 358. ההמשך בקלטת 359. להתקרב עוד עוד חלק ב'.