טיטוס מה איתך ?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

טיטוס!

אנחנו כאן.

נשאר לכם רק שער,

אבל העם היהודי קיים.

אי אפשר להחריט את זרע אברהם, יצחק ויעקב.

אי אפשר.

ממלכות נעלמו.

אין.

רק זיכרונות מעט.

ואנחנו קיימים.

קלטת מספר 355. טיטוס, מה איתך?

צהריים טובים,

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אחרי שנסעתם דרך ארוכה עד לכאן והספקתם לראות קצת קלטת מבראשית בווידאו,

אתם מבינים כמה צריך לשכנע ולהסביר ולהוכיח לאנשים שלא יודעים הוכחות שהן פשוטות לכאורה,

אבל כדי שיכירו את הבורא יתברך.

אז ארגון שופר משתדל לעשות כל מה שאפשר

כדי שאנשים יקבלו את התשובות המתאימות

יוכלו להכיר את המסורת, את היהדות,

ואת הזכות שלהם להיות קרובים לקדוש ברוך הוא.

בפרשה האחרונה למדנו את פרשת העגל,

איך עם ישראל עושה עגל.

הקדוש ברוך הוא כועס ואומר למשה רבנו,

ועתה הניחה לי ואיחר אפי בהם

ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול.

הקדוש ברוך הוא אומר, תשמע,

זה עם קשה עורף,

אני הולך לכלות אותם מעל פני האדמה, חס ושלום,

וממך אני אעשה גוי גדול.

כמו נוח

נשאר מהמבול,

ועולם שלם יצא ממנה.

אמר רבי יצחק, בשעה שעשו ישראל את העגל,

ביקש הקדוש ברוך הוא לכלות את שונאיהן של ישראל.

אמר לו משה רבנו, ריבונו של עולם,

העגל הזה טוב הוא לך,

לסייע לך.

משה רבנו

בא בהפוכה.

העגל,

טוב,

זה יסייע לך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה מסייע לי?

אמר לו משה,

אתה מזריח את החמה

והוא הלבנה,

אתה הכוכבים והוא המזלות.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה אף אתה טועה כמותם?

והלא אין בו ממש.

אמר לו משה, אם כן, למה אתה כועס?

אם כן, למה אתה כועס על בניך?

למה יחרה אפיך בעמך?

משה אומר לקדוש ברוך הוא,

אנח להם ילכו ויעבדו,

ויראו שאין ממש בעגל,

לא לבנה ולא כוכבים ולא בטיח ולא עושה שום דבר.

יכירו שהבל הוא, ומהרה יתאכזבו, וירגישו בטעותם.

ואז ירגישו בחוש כי עזבו מקור מים חיים,

לחצוב להם בורות, בורות נשברים,

אשר לא יאכילו המים,

וישובו אליך בבושת פנים.

כדבר הנביא ירמיהו,

כבושת גנב כי יימצא,

כן הובישו בית ישראל.

אומרים לעץ אביא אתה ולאבן את ילדתיני,

כי פנו אלי עורף ולא פנים,

ובעת רעתם

יאמרו קומה והושיענו.

ויהיה אלוהיך אשר עשית לך,

יקומו יאשיעוך בעת רעתך.

סמכתם על האבן, על העץ,

נו,

שיקומו ויושיעו אתכם.

כך היה אומר ירמיה הנביא לעם ישראל.

הם פנו אל האליל,

הם פנו אל המזלות והתאכזבו,

אבל אחרי האכזבה ישובו הטועים

והתדבקו ביתר אהבה בקדוש ברוך הוא.

זה שאמר משה, אם כן,

זה יסייע לך.

זאת אומרת, מן הרע הם יכירו את הטוב.

על ידי ההבל

יכירו בך.

על ידי ההתרחקות

הם יתקרבו אליך.

הבא לטהר,

מסייעים לו.

הבא לטמא,

פותחים לו.

והגאון הצדיק רבי שמואל וינטרופ, זכר צדיק לברכה,

טמא.

האם זה מצווה לעזור לאדם לטמא?

הבא לטמא,

פותחים לו.

מה זה פותחים לו?

מניחים לו.

והוא הולך ונטמא. זה מין עזרה כזו, פותחים לו.

איך זה יכול להיות שעוזרים לאדם לטמא?

לא מספיק העונש,

שלא עוזרים לו?

שלא מסייעים לו לברוח מן הטומאה? זה לא מספיק עונש? עוד פותחים לו?

אלא עוד באים לפתוח לו שערים, להיכנס לטומאה?

אבל הוא הסביר שגם הפתיחה הזו, יש בה משום סייעתא דשמיא.

גם הבא לטמא, פותחים לו,

יש בזה סייעתא דשמיא.

שאם לא עזרו לו באותה הידרדרות,

כי אז היה עובר זמן רב,

רב, עד שהיה מגיע לסוף הדרך.

זאת אומרת,

היה נמשך לאורך שנים רבות ועשרות שנים ההידרדרות,

עד שהיה מבין

את מה שאמר משה לקדוש ברוך הוא, שהעגל מסייע לך.

כמה שהם יכירו את ההבל יותר מהר,

כמה שהם יבינו שההתרחקות היא גרועה יותר,

אז כמה שהם מידרדרים יותר מהר,

אדם נמצא במגלשה,

כמה שהוא יחוות יותר מהר למטה,

ככה הוא יבין מהר יותר, זה סיוע.

אבל אם המגלשה הייתה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט,

הוא היה נשאר בטומאה הרבה זמן.

אז לכן

זה סייעתא דשמיא.

וצריך לעבור כמה שלבים של ירידות, זה לוקח לו שנים רבות וארוכות,

ורק לבסוף היה מכיר בחטאו,

ואז היה נוכח רק בטעותו,

פוקח את עיניו,

מתחרט, הרהורי תשובה,

אבל הזמן היה מתארך ומתחמץ בחטאו ומתיישן בטעותו,

ולפעמים הטעות עד כדי הגעה לימי הזקנה,

ואין בכוחו לשוב ולחזור,

ולפעמים גם זמן לא נשאר לחזור,

ומת בלא תשובה.

לכן סיוע מן השמיים,

שהבל טמא, פותחים לו.

לכן מידת הרחמים של הקדוש ברוך הוא היא שהוא מתנהג עם החוטאים והטועים בדרך החיים.

ובכדי להקדים את החרטה,

ובכדי להקדים את ההכרה בטעות של החוטא, הוא מזרז את התהליך

שהחוטא יעבור במהירות את כל התחנות

של תהליך הטעות.

מחישים ומאיצים לו את ההידרדרות עד לקצה ולסוף הרע,

ועד שהרע והחטא בעצמו מתנקמים בו.

כמו שאומר הכתוב, תייסרך רעתך

ומשובותייך תוכיחוך.

כך אומר ירמיה הנביא.

החטא מענה ומוכיח את האדם,

ורק לאחר שהוא מתדרדר עד לדיוטה התחתונה,

אז מתגלית לו הטעות,

וכל התאוות שלו הופכים להיות השונאים הגדולים ביותר שלו.

כל תאווה שהוא רדף אחריה,

היא תפיל אותו בפח.

עליה הוא ישלם ביוקר.

כל הנאה תהפוך לסבל,

לאיסורים.

כמה שזה יגבר ויהיה מהר יותר,

הוא יתעורר ויתאושש מהר,

הוא יזכה לשוב בתשובה מהר יותר, לא יפסיד הרבה משנות חייו,

ויזכה לתקן, וגם לא ירבה בעוונות

לאורך זמן.

אז יפקחו עיניו, יתעורר מהדמיונות הריקים,

ומתוך האכזבה הגדולה יתעוררו ניצוצי הקדושה,

ובמהרה ישוב לחיק התשובה.

רואים שהקדוש ברוך הוא

רוצה לעזור גם לחוטאים שמתרחקים ממנו.

ומשה רבנו אומר שבעצם גם העגל בסופו של דבר,

אפילו שזה מעשה איום ונורא ושאנחנו משלמים עליו עד היום,

כי הקדוש ברוך הוא לא רוצה לפרוע מאיתנו את כל החובות האלה בבת אחת.

מה עושה הקדוש ברוך הוא?

הקדוש ברוך הוא פרס לנו את החוב הזה לכל השנים,

בשביל לשלם לנו קצת-קצת, אוי ואבוי, אם אני אשלם פעם אחת,

אתם רואים שהעונש היה כליה

לכלות חס ושלום את צונאיהם של ישראל.

אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא מתחשב ורב חסד,

אז הוא פרס לנו את זה.

ועד היום אנחנו משלמים בכל דבר גם קצת מהחשבון של העגל.

אבל אנחנו רואים גם שגם הרע,

בסופו של דבר, משרת את האינטרס הזה שהאדם יגיע להכרה בשביל לשוב בתשובה.

עכשיו סיימנו את פורים,

יום גדול לישראל,

כיפורים, כפורים,

שהכיפורים עצמו זה כפורים.

תולים קטן בגדול.

מה הגדול בפורים?

הגדול בפורים

זה ההכרה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בטבע,

בהשגחתו בטבע,

כמו שרואים במגילת אסתר,

שהכל,

מה שהתרחש היה על פי טבע.

שום דבר לא יוצא דופן, שום נס גלוי,

שום גילוי שכינה מיוחד,

הכל בטבע, מקרים פשוטים לכאורה.

אבל בסוף רואים את ההשגחה האלוקית,

שאם לא היה מקרה אחד קורה מכל המקרים,

היו נאבדים ישראל ולא היינו היום בטיול נמצאים כאן בצפון.

אם לא אחשוורוש שביקש להביא את אשתו,

והמן יעץ לו

להרוג אותה על שלא בא,

ולא הייתה נבחרת

במקומה אסתר,

ואסתר הייתה קשורה למרדכי,

ומרדכי שומע שבקתן ותרש רוצים לחסר את אחשוורוש,

והוא מודיע למלך,

וזה נכתב בספר,

ובלילה אחד נודדת שנתו,

מתי שאמן מתכוון בדיוק ביום המחרת לבוא ולבקש להרוג את כל היהודים,

לבצע את הפקודה שכבר ניתנת.

אם לא היה קורה כל זה והוא מתעורר,

ונפתח לו הספר,

בדיוק במקום

שמרדכי

הציל את חייו,

הוא שמע שלא נעשה עמו דבר,

ועוד לא שילמו לו פרס,

והוא רוצה לתת לו פרס, והוא שואל את אמן שנכנס,

מה עושים לאיש שהמלך חפץ ביקרו?

והאמן חושב,

למי יאוט יותר ממנו?

ואז הוא אומר את כל מה שהוא מבקש לעצמו,

ומצווהו אחשוורוש עשה זאת?

למרדכי אל תפל דבר.

וככה מתגלגל הכול,

עד שאסתר מזמינה את אחשוורוש והאמן למשתה,

ואחרי המשתה היא מספרת לו בדיוק מי זה האמן הרע הזה,

ומה הוא חרש מזימה עליה ועל עמה,

והיא מבקשת לשלם לו גמולו בראשו,

ואותו תולים בסוף על העץ,

ועם ישראל יוצאים לחירות,

והכול מסתדר יפה, אבל זה לכאורה מעשים שיכולים לקרות.

אבל אם לא היה קורה מקרה אחד כזה,

לא היינו פה.

לא היינו פה.

אז זה דבר גדול שלומדים.

במעמד הר סיני,

עד מעמד הר סיני, עם ישראל ראו לאורך כל הזמן שהיו במצרים את השגחת הבורא יתברך

שנה לפני שהם יוצאים עשר מכות על המצרים,

ניסים שלא היו מעולם.

ואחר כך במדבר, ומן,

ומים, וסלע, והכול, השגחה אלוקית, ניסית.

אבל זה הם הבינו, שזה לזמן.

וכשאין את זה, אז העולם מתנהג בטבעו.

ורק כאילו הקדוש ברוך הוא מחוץ לתמונה.

פתאום כשמגיע הזמן,

בימי אחשוורוש, מתברר, לא,

שגם במהלך הטבעי הרגיל שנראה לעין כול,

יד ההשגחה מכוונת בכול.

וגם הרשעים שמתכוונים לעשות רע,

בסופו של דבר עושים את הטוב,

מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אתם יודעים, אומרים,

למה המן

הפיל פור

ואמר יום אחד להרוג את כל היהודים?

למה יום אחד?

אפשר להרוג אותם בכמה ימים. למה צריך ביום אחד? למה צריך להתאמץ, כולם ביום אחד, לתפוס את כל היהודים, להרוג אותם?

יותר קל

במשך תקופה.

השם ירחם, בזמן השואה זה לקח שנים

בשביל להרוג ולחסל

שש מיליון יהודים.

ופה הוא רוצה ב-127 מדינות ביום אחד.

אתם יודעים למה?

הוא ידע שאם הוא לא יצליח יעשו מזה היהודים חג.

אז הוא לא רצה שיהיה להם יותר מיום אחד חג.

ככה אם היה אומר תוך חודש, היה לנו חודש חג.

גם הרשעים האלה

יודעים חשבון איך העם הזה מתנהג.

הוא בדק כל חודש וחודש מתי אפשר לעשות,

בדק הכול, עשה פור,

הכול הוא בדק.

אבל הוא לא ידע

שבזכות כל הגזרה שלו, של הטיפש והרשע הזה, הוא ואחשוורוש,

העם היהודי קיבל את התורה מאהבה בסופו של דבר.

קיימו וקיבלו היהודים.

מה קיימו?

את מה שקיבלו כבר בהר סיני מאהבה,

לא מהיראה כמו שהיה במעמד הר סיני.

לא כמו שבהר סיני כפה עליהם הר כגיגית,

ואז הם קיבלו את התורה מהיראה.

מאהבה.

הנה, הרשע התכוון לרעה,

והפך את זה לטובה.

שכפורים,

כפורים,

מכפר על עוונות ישראל,

שלום ואחווה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים,

וכולם חוברים אהבה ושמחה וששון ואיכר.

נפלא.

וחייב אדם לבסומי בפוריה עד דלא ידע

בין ארור המן לברוך מרדכי.

אתם שומעים?

אפשר להגיע למצב כזה שאדם צריך,

חייב אדם להגיע למצב שיראה שארור המן וברוך מרדכי זה אותו דבר.

איך אפשר דבר כזה?

אפשר להגיד על ארור המן כמו ברוך מרדכי?

קודם כול, מי שיבדוק זה בדיוק אותה גימטריה.

ארור המן וברוך מרדכי.

דבר שני, צריך להבין שבאמת,

אם אדם

לא חושב את המחשבות הרגילות,

אלא הוא מגיע להתפשטות החומר,

מצליח להגיע להתפשטות, לפעמים אדם צריך

קצת לשתות בשביל להתפשט מהחומר, מהגבולות, הוא משוחרר יותר.

יכול לראות שבאמת

ארור המן וברוך מרדכי אותו דבר.

איך?

הקידוש השם שיצא מאורר הומון

יצא כמו ברוך מרדכי.

איך יכול להיות?

הרי מה היה קידוש השם, נכון?

זה שהכין את העץ לתלות את מרדכי,

תלו אותו ואת בנם,

וכל האויבים מתו.

ונהפוך הוא אשר שלטו היהודים,

המה בשונאיהם.

זה קידוש השם שאין כמוהו.

כשתפסו עכשיו את שדם,

כל העולם חגג רק לראות אותו,

איך פותחים לו את הפה ומאירים לו בשיניים ובודקים.

תמונה שחזרו עליה ימים, וואי וואי וואי, נתפס המן של הדור.

יש עוד אחשוורוש אחד באפגניסטן.

אבל זהו,

העולם מבסוט, צוהל ושמח,

נכון?

אבל

קידוש השם, פירושו של דבר שרואים שבסוף הרשע משלם.

רואים, אל נקמות השם.

רואים שהקדוש ברוך הוא משלם, יוצא מזה קידוש השם.

אבל יוצא גם קידוש השם מברוך מרדכי.

מה ברוך מרדכי?

עם שלם שנרדף.

מרדכי,

רואים שלא יכרע ולא ישתחווה,

ולא קם ולא זע ממנו,

לא עושה כלום,

ולכאורה מרדכי מביא גזרה על כל היהודים

שיהרגו את כולם בגלל שהוא החליט שהוא לא משתחווה.

למה? כי המן אמר, לא שווה לו להרוג אחד,

את כל האומה.

בגלל מי? מרדכי.

אז מה היה?

כאילו חרון אף, כעס.

איך אתה לוקח אחריות על עם שלם אם אתה לא משתחווה?

את החשבונות של מרדכי לא נפרט כרגע,

אבל מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. בסוף, מה זה הביא?

שהוא נהיה משנה למלך אחשוורוש.

והוא יושב על הסוס

של המלך,

ושמים לו כתר בראשו ולבוש מלכות,

והוא יוצא ונהיה קידוש השם. האדם הנרדף, המבוקש ביותר במדינה,

הופך להיות משנה למלך.

אז זה קידוש השם.

רגע, מה ההבדל בין קידוש השם הזה לקידוש השם הזה? יש להם קידוש השם.

אז גם ארור המן

זה קידוש השם,

וגם ברוך מרדכי זה קידוש השם.

זה דבר גדול שלומדים בפורים.

שכל דבר שנעשה בעולם, בין לטוב, בין למוטב,

בין שרואים את הצדיקים הגדולים ובין שרואים את הרשעים הגדולים, צריך לדעת שהכל נשלט בהנהגתו, יתברך, והוא מפקח על הכול.

נכון שהרשע מתכוון לרעה,

ונכון שהוא מתכוון לעשות נגד השם

ונגד תורתו,

אבל הוא ישמש במהלך רצונו את רצון הבורא בעל כורחו.

פרעה רצה

שכל הילדים של היהודים

יוטבעו ביאור כדי שלא ייוולד מושיען של ישראל,

משה רבנו,

כי אמרו לו,

החרטומים,

שצריך להיוולד מושיען של ישראל, הוא יכול לגאול אותם.

אז מה עושים?

מתחכמים ומחליטים להטביע את כל הזכרים.

אבל מה לעשות?

הרשע מתכוון למה שהוא רוצה,

והקב' מתכוון למה שהוא רוצה.

ובסוף מי מגדל את משה רבנו? פרעה בבית.

אז בתיה מכניסה לו אותו בבית,

והוא אוכל איתו ולידו ותכסיסי מלכות ועל הכיפאק וחי,

ובחוץ חושבים שמחפשים את בן לאדן.

ומשה רבנו נמצא אצל פרעה וגודל אצלו.

אין, אי אפשר לצאת נגד הבורא יתברך.

זאת אומרת, אדם חושב שהוא מכוון לרעה,

סופו שהוא עושה בסוף גם טובה.

דבר נוסף,

גם כשמקבלים רשעים שלא חוזרים בתשובה מכות,

זה מלמד את האחרים על גבם

שלא לעשות כמותם, כי זה לא משתלם.

אז גם יוצא צד של קידוש השם.

ויש עוד צד,

שהצדיקים מתפללים בעבור הרשעים שיוכלו לשוב בתשובה,

ושיוכלו לעזור להם להתקרב לאביהם שבשמיים.

אז נהיה קידוש השם,

כי פשוט רוצים להרבות כבוד שמיים.

מי גורם?

הם עצמם הרשעים שהתרחקו.

אז יש רבים שרוצים אחריהם להצילם,

לעוזרם.

גם בזה יש קידוש השם.

והצדיקים גם קונים מדרגה בזה.

זאת אומרת, גם הדבר הגרוע ביותר שנעשה,

בסופו של דבר משמש את רצון הבורא יתברך.

אז אנחנו רואים, משה רבנו אומר, גם העגל מסייע לך.

אפשר שהעגל גם כן יסייע.

יהודים יקרים.

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד.

אנחנו מחפשים כל הזמן תחבולות

איך להגיע לכל יהודי בשביל שיכיר את היהדות.

מגיע ליהודי להכיר את היהדות.

אבל מה? עשו את היהדות

לצנינים בעיני האנשים.

משהו כזה חשוך מפעם.

לא מתאים לתקופה הזאת של אלפיים פלוס.

אבל אנחנו חושבים שהנאורות האמיתית זה תורתנו הקדושה, שהיא מאירה את דרכנו שלושת אלפים שלוש מאות שנה,

והביאתנו עד הלום,

ובזכותה אנחנו חיים,

ובלעדינו עובדים.

ממלכות

נעלמו.

אין.

רק זיכרונות מעט.

ואנחנו קיימים.

טיטוס הרשע

החריב את בית המקדש.

הוא חשב שלא יישאר העם היהודי.

נו, החריב את בית המקדש. הייתה גזרה, נכון, הייתה גזרה, ועם ישראל קיבל את העונש.

אבל הרב כהנמן, זכר צדיק הקדוש ברוך הוא הוכרח פעם אחת לצאת,

לגבות כספים בשביל הישיבה,

ביקש איך שיורדים במטוס מיד מונית.

הוא רוצה להגיע לשער הניצחון ברומא.

זה שער הניצחון שנבנה

כגאווה ותפארת לניצחונו של טיטוס

על ירושלים.

הוא הגיע לשם,

הסתכל ככה, יקר, גשם,

הסתכל על השער,

זקף את קומתו בגאווה יהודית, ויגבה ליבו בדרכי ה'.

פנה אל השער ואמר,

טיטוס!

אנחנו כאן,

אנחנו כאן.

אתה כבר לא כאן.

אין העם הרומאי,

אבל העם היהודי קיים.

נשאר לכם רק שער,

אבל העם היהודי קיים.

אי אפשר להחריט

את זרע אברהם יצחק מיעקב.

אי אפשר.

הקדוש ברוך הוא הבטיח הבטחה שהעם הזה יתקיים לנצח.

העם הזה זה העם המיועד לקבל פני משיח עם העולם כולו שיהנה בזכות זאת.

העם הזה ראוי לכל הברכות.

יצר הרע עובד עליו חזק.

את העגל לא עשו סתם בני ישראל.

השטן הטעט על עם בני ישראל והראה להם את מיטתו של משה באוויר כאילו הוא מת.

ומלאכים מלווים אותו.

אתם מתארים לכם איזה כוח יש לשטן?

איזה דמיונות הוא הכניס לעם שלם? עם שלם מסתכל על המציאות כאילו הנה זה האיש משה אשר עלינו ממצרים לא ידענו מי היה לו.

זה הם מצביעים באצבע זה האיש משה.

זה כוחו של השטן.

אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים.

אנחנו לא מתפעלים אפילו מהמציאות.

המציאות זה רק דבר אחד. הקדוש ברוך הוא, הוא המצוי הנצחי,

כולנו חולפים. אנחנו לא ברקע ימה, חוץ מנשמה.

אנחנו פה באופן זמני, ויום אחד

נפטרים קוראים לזה.

נפטרים.

ביי ביי.

נפטרים.

אבל הנשמה היא נצחית.

אנחנו יודעים דבר אחד, גם המציאות

אסור להתחשב בה יותר מדי במקום שהתורה אומרת לא.

אם התורה אומרת לא,

כל מה שנראה לך כן, זה לא.

אם יהודי יחיה כך,

לא ייכשל.

אבל יש הרבה אנשים שמבינים את המציאות יותר טוב מהתורה. הוא אומר, הנה, מציאות!

מציאות!

תגידו לו,

אל תחדש.

כבר היינו.

בדור דעה,

בדור המדבר,

שזכו לדרגת נבואה,

גם הם אמרו,

זה האיש משה.

לא ידענו מי היה לו.

ראו את מיטתו פורחת באוויר.

נו, זה לא מציאות.

כן, אבל פרי הדמיון.

כי יש כוח לשטן להכניס דמיונות בבני אדם.

וכיוון

שאנחנו רוצים להוציא את הדמיונות

מבני האדם

ולהראות להם את המציאות האמיתית, המציאות של התורה הקדושה, שהיא המציאות

שהקדוש ברוך הוא חוקק,

וחוקה חקקתי, גזרה גזרתי,

ואין לך רשות לערער אחריה.

אז לכן אנחנו מתאמצים ומשתדלים לעשות כל מה די אפשר להגיע לעוד יהודים ולקרבם לאביהם שבשמיים.

גם בתחילת התוכנית, כשעשינו את התוכנית

חי כפליים,

אז התוכנית הייתה אמורה לשרת את הציבור התורם

על מנת שהוא ייהנה מכספו, מכספי המעשר שלו.

במקומות אחרים אדם נותן כסף, צדקה, תרומה, מעשרות,

זה הולך לארגונים ולמוסדות על מנת שהם יפעלו את הפעולות הנפלאות שהם עושים,

אבל לא, אין החזר מזה, חוץ מהשכר הנצחי הרוחני והמצוות שהן מתלוות.

אנחנו הלכנו בדרך אחרת.

חוץ מהשכר הרוחני והמצוות העצומות,

אנחנו נותנים לבן אדם את המעשרות בחזרה.

איך נותנים לו בחזרה?

שהוא בא בתוכנית הזאת גם לסוף שבוע בבית מלון,

לדוגמה זהה,

ואז הוא נהנה משבת רוחנית מלאה.

אם הוא קצת רחוק, בדרך כלל הוא גם מתקרב.

ככה הוא מכיר יותר את היהדות,

והוא מקבל תמורה מלאה למה שהוא שילם.

בנוסף,

הוא מקבל קלטות וידאו,

סי-די,

טייפים,

הביתה,

להמשיך את הקשר ולהתחזק ביראת שמיים ובאמונה.

ועוד דבר היה לנו, הרעיון הזה שאתם נמצאים בו עכשיו, קראנו לזה בוא תיסע.

בוא תיסע.

טיול,

סעודה,

עיון, מטיילים,

סועדים את הלב,

ארוחה בבית מלון,

ויש עיון.

מה זה עיון?

כל הדרך קלטות וידאו, הלוך חזור, הרצאה,

טיול רוחני.

וכשיש התעוררות כזאת ומגיעים לקברות צדיקים,

הלב פתוח,

מבקשים,

זכות הצדיקים עומדת, גדולים צדיקים במיטתם יותר מבחייהם,

והרבה אנשים נושעים.

טוב, לכל היהודים, נכון?

אז אנחנו משתדלים.

אבל אחרי כל מה שהשתדלנו במשך השנים הרבות,

ראינו שיש סוג אוכלוסייה אחד שאנחנו לא מצליחים להגיע אליו.

זאת אומרת,

הרבה,

מאוד מאוד,

שבעו קלטות וידאו-סידי,

13.5 מיליון יעידו קלטות ווידאו שחולקו בחינם,

אבל יש סוג שכבר מתנכר שהתשקורת הצליחה להפחיד אותו מאמנון יצחק.

לא לגעת בחומר שלו, תיזהרו, זה מדבק.

והם פוחדים, ממש פחד,

רק לא זה.

אפילו אם הם ירצו, יש להם בעיה כבר.

הסטיגמה מפריעה להם.

נו, אז אנחנו ישבנו וחשבנו מה עושים, והחלטנו.

ניכנס אליהם בדלת

דרך העיתונים.

מה הם קוראים? ידיעות מעריב?

אנחנו גם נעשה עיתון, כמו ידיעות מעריב.

עשינו עיתון, שופר ניוז, והם קוראים,

שופר זה לא אמנון יצחק.

מחפשים אותו בפנים אין.

אז מה זה?

אף אחד לא מבין מה קורה פה.

ויש פה ספורט, שני עמודים.

כדורגל, כדורסל, חביט חביט,

הכל.

מה זה?

שופר ניוז עבר את הביקורת של הברנז'ה העיתונאית,

והם ממש אומרים, תהום ידיעות מעריב.

זה לא כתבות סתם,

זה כתבות ומכניסים את הפן היהודי.

לדוגמה,

עכשיו יש סרט של מל גיבסון

על יושקה,

מה שעשו ליושקה.

כל העולם יודע, הוא כבר,

נכנסו לסרט הזה ב-250 מיליון דולר,

צופים, רק לראות את הסרט.

אז אני התרגזתי מאוד על הדבר הזה,

והבאתי רעיון, וכתבנו על זה כתבה, לעשות סרט שיקרא הסרט הרוגי מלכות.

הסרט,

הסרט הרוגי מלכות.

לראות מה הרומאים עשו לעשרה יהודים זקנים, תלמידי חכמים,

עשרת הרוגי מלכות.

את רבי עקיבא סרקו במסרקות ברזל, עם התיאור בדיוק.

את רבי ישמעאל, כהן גדול,

פחלצו,

הורידו לו את העור מעל פניו חי, כי הוא היה יפה תואר, לבת של הקיסר.

איך עושים דבר כזה, אנשים כאלה שמתלוננים שישו נרצח על ידי יהודים, כשההיסטוריה אומרת שזה היה על ידי

הרומאים בעצמם.

ואת רבי יהודה בן בבא דקרו בשלוש מאות נונחיות, שלוש מאות כידונים.

וכל התיאורים האלה בסרט,

הסרט,

הרוגי מלכות.

יש הרבה מהחילונים שלא יודעים בכלל את הסיפור הזה.

אולי שמעו מושג כזה, אבל לא יודעים מה זה.

בעיתון, כששמים את מל גיבסון,

שמים בצד שני את זה,

ואתה מכניס את היהדות לבית, ובן אדם מבין באמת

איפה השקר.

הרומאים הרגו יהודי את ישו,

עשו על זה סרט,

ואומרים שאנחנו האשמים שהם הרגו אותו.

וכשהם הרגו את עשרת הרוגי מלכות, ועוד מיליונים של בני אדם שטבחו במסעי צלב,

זה אין סרט?

לא מגיע ליהודים סרט?

עם כזה מסר יכול להיות שיהיה מי שירים את הכפפה,

כמו סטיבן ספילברג,

ויעשה סרט כזה,

ואז באמת זה יהיה שובר קופות.

אבל זו דוגמה איך יכול עיתון לשמש,

כן, כמקדם לרעיון יהודי,

להפיץ

את האמת היהודית על המקרה המעוות הזה שמציגים אותו,

וכן הלאה.

יש שלושה עיתונים ששולטים היום במדינה.

לראשי תיבות שלהם, שמן,

שוקן,

מוזס,

נמרודי.

עכשיו יהיה שמנה.

גם אמנון, מה שמנה ואז צלתה.

וואי וואי וואי, כשהעיתון הזה התרוצץ ברחובות,

איזה הרגשה נפלאה כשאדם הולך ויודע שהוא חלק מהתומכים בדבר גדול כזה.

כן, כן, אני רוצה להגיד לכם, יש לכם פה סיפור.

רגע, רגע.

רגע, אני רוצה שתשמעו סיפור קצר. הייתי באילת לפני אוקטובר 2002. ברצה הייתה שם יהודיה יקרה, היא נמצאת כאן הערב, היא הייתה אז חילונית לחלוטין.

והיא קמה שם ודיברה, והתברר שהיא צריכה השתלת כליה,

אבל הסיכויים היו כבר מאוד קלושים, ולפי מה שהבנו,

אם לא תושג כליה באופן דחוף ומהיר,

חס ושלום זה סכנת נפשות ממש,

כי כבר הגיעה לשלוש פעמים דיאליזה בשבוע, במשך ארבע שעות כל פעם,

והשם ירחם.

זהו, רציתי לברך.

היא אמרה שזה כבר לא יועיל, זה לא זה, תברך את הקהל.

מה זה לברך את הקהל? אני רוצה לברך אותך, מה זה לברך את הקהל?

לא.

בקיצור, התחלתי לדבר על ליבה, ופה ושם אמרתי לה,

מה אכפת לך לנסות את הדרך, וככה וככה,

ותשימי כיסוי ראש.

תשימי כיסוי ראש, וכולנו נברך.

בסוף בסוף היא עשתה לי טובה, והסכימה.

אתם שומעים? התחננתי לה שתחיה.

הסכימה.

הסכימה,

אחרי ארבעה חודשים אני מקבל באינטרנט מכתב ממנה,

אני לא יודע, כמובן, מי כותב בהתחלה,

והיא מזכירה לי את המקרה,

והיא אומרת שלמרות שהרופאים לא נתנו לה יותר מחודש, פחות או יותר, היא כבר חיה ארבעה חודשים אחרי,

והמצב שלה משתפר, והיא מתחזקת ביהדות, וכולי וכולי וכולי,

וזהו. ויום אחד אחרי שנה פלוס, קצת,

מצלצל מישהו ואומר, אני הבן

של פלונית אלמונית מאילת.

עכשיו אימא שלי נמצאת בבית חולים.

תברך אותה.

אני לא אסביר לכם מה קרה, היא תספר.

בבקשה.

ברוך השם, כל מה שכבוד הרב סיפר, הכול נכון.

אני עברתי השתלה של כליה ולבלב.

זאת אומרת

שכל מה שהוא סיפר, הכול אמת, אבל מה שקורה היום,

היום כבר אין לי סכרת.

ברוך השם.

אני לא עושה יותר דיאליזה.

כמו שאתם רואים אותי, אני כבר מיוני,

מ-15 ליוני 2003.

ברוך השם, תודה לאל ותודה לכבוד הרב הניבריה.

ברוך השם.

ותודה לקדוש ברוך הוא. אני אומרת ברוך השם. ברוך השם זה רק הקדוש ברוך הוא. אין כמוהו.

אין כמוהו.

אם יש מישהו שחושב שבעולם הזה הכול ברור והכול מובן מאליו, אז הוא טועה.

הכול בעולם הזה זה השגחה עליונה וזה סייעתא דשמאיה. אין אחרת.

אין אחרת.

לא יכול להיות.

אני אומרת, אם יש מישהו שרוצה לשמוע את המילים שלי,

שייכנס לאתר של שופר.

יש שם את הסיפורים שלי.

אפשר לראות אותם. הם זמינים לכל מי שרוצה לקרוא.

זה צריכה השתלת כליה ומושתלת כליה לבלב.

שני סיפורים אישיים.

במדור יהדות או מידע וסיפורים אישיים נכנסים ורואים. למי שיש אינטרנט יכול לקרוא את הסיפורים שלי, וחבל שאני אגזול פה זמן יקר מהרב.

רק תספרי איך אחרי כמה זמן צלצל אלייך הפרופסור בבוקר, ומה היה דז'ה וו.

או, זה היה סיפור, זה באמת סייעתא דשמאיה.

אני, אני יכולה לשאול?

כן. תודה.

היה לי סיפור כזה שהאחות

שעושה לי את הדיאליזה אמרה לי,

חגית, את חייבת לחזור על כל הבדיקות שעשית בשנה שעברה.

אמרתי, מה זאת אומרת לחזור על כל הבדיקות?

ואם אני אעשה השתלה בעוד שלוש-ארבע שנים,

זה המקרה הטוב,

אז

זאת אומרת שאם אני אצטרך עוד שלוש שנים, אני כל שנה אצטרך לחזור על הבדיקות מחדש,

כי כל שנה זה מתבטל, כאילו, מה שעשית לא שווה.

אמרה לי, כן, אין ברירה, תלכי תעשי את כל הבדיקות. והבדיקות נורא קשות.

אמרתי, אני לא מוכנה.

זה היה יום חמישי כשהיא אמרה לי את זה.

אמרתי לה, שלוש-ארבע שנים.

יום חמישי

כולם אמרו לי, תבקשי בשבילך מאבא שבשמיים.

ואני אמרתי,

ובשביל אחרים, מה אני, כלום.

ובכל זאת, אותו יום הייתי כל כך מיואשת,

משהו דחף אותי לבקש כן בשבילי.

אמרתי, די, מספיק.

אני רוצה להיות פרי, אני לא יכול להיות ככה.

אז פניתי לאבא שבשמיים, אמרתי לו, אבא, בבקשה.

או, תעשה אותי בריאה כאחד האדם,

הגיע הזמן שאני אהיה בריאה,

או, קח אותי אליך, לא רוצה יותר.

מספיק.

עברה שבת, כרגיל, וזה.

יום ראשון בבוקר,

אל תשכחו, זה היה יום חמישי,

שלושה ימים אחרי.

צלצל לי הפרופסור,

יש לי בשבילך כליה לבלב.

את רוצה? כן או לא?

וואללה, כן או לא.

בדיוק כמו שכבוד הרב אמר לי, רוצה לחזור בתשובה? כן או לא?

אותו דבר דז'ה-וו.

אני אמרתי, כן, כן, בטח. ואני עוד חשבתי שהוא עושה צחוק. הוא אומר לי, מה, אין לי מה לעשות צחוק?

זה מה שאני מתקשר ב-7 בבוקר בשביל לעשות צחוק?

בקיצור, הכל היה מפה רק סייעתא דשמיא.

להגיע לצפון, בטיסה הראשונה, מי יכול להגיע מעכשיו לעכשיו בטיסה הראשונה ביום ראשון,

כשכל המטיילים של אילת רוצים לחזור הביתה?

איך יהיה מקום במטוס? תחכי.

תחכי. מה זה דחוף? אין דחוף.

אבל הקדוש ברוך הוא רצה את בריאותי,

רצה לעזור לי, ואין דבר שיכול לעצור את זה.

אין דבר.

אני עליתי לטיסה,

וגם הבת שלי אחרי כמה דקות התיישבה לידי.

זה לא יאומן איך שזה יסתדר.

זה רק נס, נס.

לא יכול להיות שהכול מסתדר כל כך יפה כמו בספרים.

זה לא מקרה, אין מקרה.

ומי שלא מאמין, אני פירטתי את זה. באמת.

תקראו.

אני לא רוצה להוסיף הרבה, כי אני גם מתרגשת פה. כי זה דבר ש...

זאת האמת.

זאת האמת.

אין פה שום תוספות.

שתהיי בריאה לאורך ימים ושנים.

בעזרת השם. אני רק מתפללת לקדוש ברוך הוא שיחזיר את ניר יוסף בן חגית.

ניר יוסף בן חגית.

ולימור בת חגית.

ולימור בת חגית. כן, וגם את הורי. ישובו בתשובה שלמה, מהרה. כן, אמן, אמן. הקלטת שלה גם כן יצאה כבר, נכון? בווידאו?

יצאה כבר הקלטת של הווידאו? עוד לא.

היא בבישול.

אתם תראו את הקלטת הזאת, איך היא הייתה חילונית ואיך היא מתווכחת איתי. לא תאמינו.

לא להאמין.

בקיצור, הקדוש ברוך הוא אוהב את עמו ישראל, רוצה לעזור לכולם,

מושיט את ימינו לקבל שווים. אתם יודעים, הייתי פעם בארצות-הברית,

היה שם נהג מונית, תימני,

נגר קוראים לו, היום הוא נמצא ברחובות.

נהג מונית.

הייתי שם ונתתי דרשה שעתיים.

היה קהל רב.

הסתכלתי עליו, ראיתי איך הוא מביט עלי כל הזמן.

פתאום הפתעתי אותו ואמרתי לו, סלח לי אתה, בבקשה, אתה מוכן לבוא רגע לקחת את זה?

אז הוא מסתכל, הוא אומר לו, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו, לא, בוא, בוא, בוא רגע, קח, קח.

הוא אומר, אני לא רוצה לשתות.

אמרתי לו, אני מבקש ממך שתיקח ממני.

זה לא רעל, זה תה, בוא, תיקח.

הוא מפחד לעלות.

מפחד, אמר לו, תשמע, היד שלי כואבת, היד שלי כואבת, תעשה טובה, אתה בוא תיקח. לא יפה, כולם מסתכלים עלינו, בוא תיקח.

לא נעים לו, בא לקח. אמרתי, יופי, תחזיק.

עכשיו תשתה.

אבל אני לא רוצה לשתות.

אמרתי, טוב, אני מבקש ממך לשתות.

אז הוא בא לשתות,

אמרתי לו, תברך.

הוא לא יודע על מה מברכים אפילו.

אני אומר לו, תגיד, ברוך אתה.

מה, אתה יודע שהכל נהיה בדברות, רך שתה.

אמרתי לו, די.

הוא רוצה ללכת, אמרתי לו, עמוד רגע.

הוא עומד.

אני אומר לו, תראה, כמה זמן אנחנו מכירים?

שעתיים, נכון?

אני שעתיים פה.

אתה מכיר אותי לפני?

לא.

תראה כמה זמן לקח לי, עשרות שניות בלבד,

עד ששכנעתי אותך,

נגד רצונך לקום, לקחת תה, לשתות ולברך.

למה?

אמרתי לך, כואבת לי היד.

כתוב,

ימינך פשוטה לקבל שווים.

ימינו של הקדוש ברוך הוא מושטת לכל יהודי פשוטה לקבל את השווים שיחזרו בתשובה.

אתה יודע, אתה מייבש לו את היד מגיל 13.

מגיל 13 הקדוש ברוך הוא מושיט לך את היד,

ואתה אפילו לא מסתכל עליו.

הוא רוצה לתת לך את כל הטוב,

ואתה לא מושיט.

אני מכיר אותך שעתיים, תוך שניות אתה קמת מה עשית.

אבא שבשמיים שיש בידו להיטיב לך את כל החיים.

מושיט את היד, אתה לא קם?

ההוא שואל אותי, אז מה לעשות?

אמרתי לו, קבל עליך עון מצוות, תשים ציצית.

הסכים, שם.

הבן אדם הזה חזר בתשובה גמורה.

לא מודיעים שזה נכון.

בקיצור, הוא היום נמצא ברחובות, הוא עלה לארץ.

כל הזמן משמיע רק קלטות, קלטות, קלטות, קלטות. חזר, נהיה חרד, ביתו התחתנה לפני כמה זמן, ברוך השם, עשרה ועשרה חלקו.

תראו מה זה, יד ימין של הקדוש ברוך הוא מחכה לנו.

רק תושיטו את היד.

אישה אומרת, לא רוצה לחיות.

חלאס,

מה לחיות? אין סיכוי.

על מה מדברים?

תן את הברכה למישהו אחר.

אתם שומעים?

אתם רואים היום היא נמצאת פה.

עם העיתון הזה, בעזרת השם, אני מאמין,

רבים וטובים מעם ישראל שלא היה סיכוי להגיע אליהם, יחזרו בתשובה.

אשרי אלה שזוכים להיות שותפים,

יברכו מפי עליון,

והשם יצליח דרכם,

ושלא יהיה בביתם, חס ושלום,

צווחה וזעקה, בריאות ושלום ושגשוג.

אנחנו יהודים מאמינים בני מאמין.

אנחנו לא מתפעלים אפילו מהמציאות.

המציאות זה רק דבר אחד, הקדוש ברוך הוא, הוא המצוי הנצחי,

כולנו חולפים, אנחנו לא ברקע ימה, חוץ מנשמה.

אנחנו פה באופן זמני, ביום אחד נפטרים קוראים לזה.

נפטרים.

ביי ביי.

נפטרים.

אבל הנשמה היא נצחית.

אנחנו יודעים דבר אחד,

גם המציאות אסור להתחשב בה יותר מדי במקום שהתורה אומרת לא.

אם התורה אומרת לא,

כל מה שנראה לך כן זה לא.

אם יהודי יחיה כך, לא ייקשב.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677779 או אם לרצונכם

להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.נט