להשתנות זה קשה

- - - לא מוגה! - - - 

אני חוזר בתשובה קומפלט!

לא. גם אני חוזר בתשובה קומפלט!

בשביל מה?

יש להם עיכוב, למה?

השטן בא ואומר, בשביל מה? אתה תתחייב, אז אתה התחייבת, זה כמו נדר, מחרבט אותו.

מה זה נדר? אתה חייב במצוות מגיל 13, גיל 12 לנשים, חייבים במצוות.

אבל התפקיד של היצר הרע, בזה להקשות את ליבו של האדם ולהקשות את עורפו ולא לתת לו את האפשרות להשתנות. להשתנות זה קשה.

קלטת מספר 351. להשתנות זה קשה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

פרשת יתרו,

וישמע משה לכל חותנו ויעש כל אשר אמר.

ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל,

וייתן אותם ראשים על העם שרי אלפים, שרי מאות,

שרי חמישים ושרי עשרות.

משה רבנו מקבל עצה מיתרו לשים שרים על ישראל,

כדי שלא ייבול בעבודת השם.

והוא אומר למשה רבנו,

שאני נותן לך את העצה הזאת, ובזכותה הקדוש ברוך הוא יהיה עמך.

מי זה יתרו?

יתרו היה כהן במדיין,

כהן לעבודה זרה,

שעבד כל עבודה זרה שיש בעולם.

ניסה אחת,

ראה שאין בה ממש,

השליך אותה.

ניסה שנייה, אין בה ממש,

השליך אותה.

וכן הלאה, עד שראה שאין ממש בשום עבודה זרה.

עד שבא משה רבנו והחזירו בתשובה.

אבל זה האיש שהיה כהן מדיין וחשוב מאוד במקומו,

טעה לאורך כל הדרך, טעה והטעה.

וכשהוא פרש מעבודה זרה, כולם נידוהו,

עד שבנותיו היו בסכנה כשהיו יוצאות לשאוב מים.

עד שבא משה והצילן והושיען מיד הרועים.

מי זה משה רבנו?

משה רבנו זה האיש שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו פה אל פה,

כדבר איש אל רעהו,

תמונת השם יביט,

מוריד את התורה מן השמיים לעם ישראל, נלחם עם המלאכים,

איש האלוקים,

איש אמת,

ובא אדם שכל מהלך חייו היה טעות

ואומר לו, אי עצך,

יש לי עצה בשבילך ויהיה אלוקים עמך אם תשמע לי.

ומשה שומע לו.

אתם שמעתם פעם דבר כזה שאדם שלאורך כל הדרך טועה?

בא לאדם המורם מכול ונותן לו עצה והוא יקשיב לו?

והוא ישמע בעצתו?

אנחנו לחכמים לא שומעים,

כל שכן לטיפשים או לטועים ולמטעים.

איך זה משה רבנו שומע בקול יתרו ונקרא את הפרשה פרשת יתרו על העצה שהוא נתן?

משה מקבל ועושה בעצתו מה שהוא אומר.

כל אשר אמר.

פשוט מאוד, משה רבנו היה עניו,

עניו מכל האדם אשר על פני האדמה.

מעלת הענבה אין לה שיעור.

זאת אומרת, היא פותחת בפני האדם את הכול.

אדם יכול להגיע לאמת

ולכל דבר.

בעולם הזה ובעולם הבא, אם הוא מחובר למידת הענבה.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר,

וראיתי אני את כל עמל ואת כל כישרון המעשה,

כי היא קנאת איש מרעהו,

גם זה הבל ורעות רוח.

בחן שלמה המלך הכול והגיע למסקנה שכל מה שבני האדם עמלים,

כמו שאומר אבן עזרא,

זה להתפאר על חברו ושלא יהיהו חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחוכמתו

בטוב השם.

זאת אומרת,

כל בני האדם,

למעשה,

יש להם קנאה איש מרעהו שלא יפחתו מן השני,

לא במלבוש, לא בדיור,

לא בבנים, לא במאכלים ולא בחוכמה.

זה עוד קנאה יחסית טובה, שלא יפחתו.

יש כאלה שבקנאתם לא רוצים שלאחרים יהיה,

אבל מידת הענווה היא השורש והיסוד שאיתו אפשר להגיע למדרגות

הכי גבוהות שאדם יכול להגיע עליהן אדמות. ואני אגיד לכם כמה דברים מספר אורחות צדיקים.

הענווה היא מידה טובה, היפוך מידת הגאווה.

מי שיש בו מידה זאת,

כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות.

מי שמגיע אל המעלה הנכבדת הזאת,

עושה מצווה ומקבל שכר לפי גודל הענווה.

יש עושה מצווה ויש עושה מצווה.

מי שגם ענו ועושה מצווה מקבל שכר על אותה מצווה,

אבל כפי גודל הענווה,

כי הענווה היא שורש העבודה, עבודת השם.

ומעשה קטן של ענווה מתקבל לפני הקדוש ברוך הוא

אלף ידות יותר ממעשה גדול של גאווה.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

אחד המרבה ואחד הממעיט,

ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

אדם שעושה אפילו הרבה,

או אדם שעושה מעט.

מה נמדד אצל הקדוש ברוך הוא? האם ליבו מכוון לשמיים?

איזה לב יכול להיות יותר מכוון לשמיים ממי שענו?

מי שאינו ענו ובעל גאווה, הוא עושה לכבוד עצמו,

לא לכבוד שמיים.

להתפאר, להתכבד, להתגאות.

אז הוא לא עושה לכבוד שמיים.

אבל אדם שהוא ענו,

אפילו ממעיט,

עושה מעט.

הקדוש ברוך הוא בוחן

אם ליבו לשמיים או לא.

רחמנא ליבא בעיה. הקדוש ברוך הוא רוצה את ליבו של האדם,

לא רק את המעשה החיצוני.

אבל מעשה גאווה אינו מתקבל לפני השם ותועבת השם.

כמו שכתוב, תועבת השם כל גבה הלב.

ולא עוד,

אלא שתפילתו של גבה הלב אינה נשמעת.

יש אנשים מתפללים,

בוכים לפני השם,

מתחננים,

ותפילותיהם לא נשמעות,

שיבדקו אם יש להם גאות בלב.

עושה מצוות,

טורפין אותן בפניו.

גם כי תרבות תפילה אינני שומע, אומר הקדוש ברוך הוא.

וגם מי בכם,

מי גם בכם יסגור דלתיים.

מביא קורבן

ואינו מתקבל.

שנאמר, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי.

בא,

מביא קורבן.

הקדוש ברוך הוא אומר,

מי ביקש זאת מידכם?

אתה רומס את חצרי בעצם, כשאתה עומד כאן.

עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר.

אבל במידת הענבה והשפלות

מגיע לכל טוב.

כמו שכתוב,

לענבים ייתן חן.

מכיוון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא,

צועק ונענה מיד לפני הקדוש ברוך הוא.

מישהו ענב,

איך שהוא פונה לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא שומע.

כמו שכתוב, טרם יקראו ואני אענה.

עושה מצוות,

מקבלים אותם בנחת ובשמחה.

שנאמר, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך.

ולא עוד, אלא שהקדוש ברוך הוא מתאווה להם.

כמו שכתוב, וערבה לשם מנחת יהודה וירושלים.

מהי ענבה?

הכנעה בשפלות הנפש.

וחשוב עצמו כעין.

אדם שמחשיב את עצמו כעין,

זה ענב

ושפל נפש.

אדם חייב במידה זו בכל עת ובכל זמן.

ולהיות נבזה בעיניו

ושפל רוח,

ברחל לבב,

ורוח נשברה.

שורש הענבה שיחשוב מעצמו בשעה שהוא שלב ושקט.

ובריב העשיר שהבורא ברוך הוא היטיב עימו טובה שהוא אינו ראוי לה.

אם מישהו מאיתנו מרגיש שיש לו שלווה ונחת ובריאות ועשירות,

בדרך כלל הוא תולה את זה בחוכמתו,

בעצתו, ביוזמתו, בכישרונותיו.

אבל בעל הענבה יודע שלא היא.

כל השלווה והמנוחה והבריאות, הכל מתנה מאת השם יתברך.

ולא עוד אלא שהוא לא ראוי לזה.

ככה הוא צריך להבין שאינו ראוי לזה.

ושיחשוב על גדולת האל ורוממות תפארתו,

ויחשוב מי אני.

בריאה שפלה מאוד,

ואני בעולם שפל וכלה.

ויחשוב שכל המעשים הטובים שיעשה אינם אלא כטיפה מן הים נגד מה שחייב לעשות.

אל תסתכל מה עשית,

אלא כמה חובותיך,

ותמדוד את מעשיך ביחס לחובותיך.

ואז הוא יראה שהוא עושה כטיפה מן הים.

ויעשה כל מעשיו לכבוד שמיים,

ולא להחניף לשום אדם,

ולא לשום כבוד והנאה,

אך הכל יעשה לשמו הגדול של הקדוש ברוך הוא.

זהו שורש הענווה.

אבל הנכנע לפני הבורא,

יש אנשים שמגיעים למצב של כניעה לפני הבורא.

מי שנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשהוא חולה או בגופו או באחד מאיבריו,

או בעת שחלילה מתים בניו ואוהביו,

או בעת ירידתו מעושרו או מגדולתו,

או כשהוא כבר זקן.

באמת,

לעולם הענווה והשפלות מקובלים לפני השם ברוך הוא.

אך זה לא עיקר הענווה.

זו כניעה מחמת המקרים שהוא הזקין, שהוא חלה,

שנפטרו לו קרובים. זו כניעה מחמת המכה והמקרה.

זה טוב גם לפני השם, אבל זה לא עיקר הענווה. חוכמה להיות ענב מתי שאתה בריא ושלב ובמנוחה ומצליח.

פה תהיה ענב,

פה תהיה שפל ברך.

חייב להתנהג בענווה במשא ומתן עם בני אדם ובענייני ממון לפנים משורת הדין,

עם כל אדם.

וואו, כמה מחלוקות יש בין בני אדם בשביל כסף.

יותר, פחות, מריבות, סכסוכים, קטטות,

ואפילו דברים חמורים יותר.

וכל זה בגלל מה?

בגלל שהאדם אינו ענו.

כיוון שהוא בעל גאווה,

הוא מקפיד על כל דבר שמגיע לו.

הוא לא מקפיד על הדבר,

הוא מקפיד על הכבוד שלו,

ובשביל הכבוד שלו, שהוא נובע מהגאווה,

הוא יכול להגיע עד כדי הריגה.

אבל אדם צריך, כשהוא בענווה ובמדרגתה,

להתנהג במשא ומתן וגם בענייני ממון עם בני אדם לפנים משורת הדין,

והכל בשפלות ובנחת.

עיקר הענווה, שייכנע לאותם שהם תחתיו,

מי שהם עבדיו,

בני ביתו, פועלים שתחתיו, עובדיו,

עניים המתפרנסים ונהנים ממנו,

והוא אינו צריך להם

ואינו ירא מהם.

אם אדם נכנע מהם,

אם אדם נכנע לאלה שהם מתחתיו,

זוהי ענווה.

זוהי עיקר ענווה.

ואפילו בני ביתו, כמו שאמרנו.

בנכנע לאלמנות ולגרים,

בסובל לתורחם ומסעם,

בשומע חרפתו,

ואינו משיב מחמת גודל ענוותנותו,

זוהי ענווה ישרה מאוד.

דוד המלך

שמע את שמעי בן גרה, מקללו, קללה נמרצת,

והוא אמר, השם אמר לו כלל.

והוא היה מלך,

והמקלל מורד במלכות,

והיה יכול להוציאו להורג,

ולא עשה חן,

בגלל ענווה שבו.

לכן הוא גם נבחר להיות מלך.

ואחיו לא נבחר,

בגלל שהוא כעס, והכעס בא משורש הגאווה.

זאת אומרת,

הענווה רצויה מאוד מאוד לפני השם יתברך.

ויש עוד ענווה טובה מאוד.

מי שנכנע לפני ריבו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכי ישרים,

וחושב בליבו אלו הם עבדי השם,

אלה משרתיו ואוהביו,

ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם.

גם זו ענווה טובה.

שיחשוב,

אכנע לפני חכמים כדי שיקרבוני וילמדוני ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא.

ויש עוד ענווה טובה מאוד,

שיכנע לפני תלמידיו,

ויפרש להם קול סתום,

לגדול לפי גודלו ולקטן לפי קוטנו.

ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו,

ולא יאמר איך אשיב עליו עד שיבין.

הלוא ליבו קשה כאבן,

ויסתדר העניין בנחת כמה פעמים,

כמו המעשה המפורסם עם רבי פרדה.

רבי פרדה היה לו תלמיד שהיה שונה איתו בכל יום

ארבע מאות פעם משנה אחת שיבין.

ארבע מאות פעם,

עד שיבין.

פעם אחת בזמן השיעור נכנס מישהו לקרוא לרבי פרדה,

ובאותו רגע התלמיד הפסיק.

וכשהגיעו לארבע מאות פעם, לא הבין.

שאל אותו רבי פרדה,

מה קרה היום אחרי ארבע מאות פעם, לא הבנת.

אומר, משעה שנכנס זה,

נתתי דעתי מתי רבי יקום וילך.

כיוון שראיתי שהוא בא לקרוא לרב למצווה,

לא נתתי דעתי להבין.

ישב איתו עוד ארבע מאות פעם.

יצאה בת קול ואמרה לו,

רבי פרדה,

שתי ברירות יש לך,

תבחר.

או שאתה ובני דורך זוכים לעולם הבא,

או שמוסיפים לך ארבע מאות שנה על חייך.

אמר, אני ודורי, לעולם הבא.

אמרו לו, קיבלת את שניהם.

זה רבי פרדה, והאריך ימים עוד ארבע מאות שנה.

היו מספר חכמים בזמן התלמוד שהאריכו מאות שנים

נגד הטבע, והם מפורסמים בתלמוד.

בכל מקרה, רואים מה זה הענווה של הרב.

אצלנו מסבירים לאחד פעם, פעמיים לא מבינים,

נותנים לו ברכת סתום, ומשלחים אותו.

את כל הכינויים אנחנו נלביש עליו

מהלקסיקון הידוע,

וכמובן שמילת מה קרה לך תוביל כל ביטוי של גנאי.

ארבע מאות פעם ועוד ארבע מאות פעם, אתם מתארים לכם דבר כזה? לא יאומן כי יסופר.

לא חבל על הזמן לכאורה של רבי פרדה?

בשעה שהוא מלמד,

תלמיד אחד ארבע מאות פעם,

אתם יודעים כמה תלמידים היה יכול ללמד?

אבל יש אומרים שגם התלמיד הייתה לו מעלה.

איזה תלמיד יש היום שיודע שהוא לא מבין אחרי חמש פעמים שיישאר בכיתה?

הרי הוא יגיד שהמורה מפגר.

הוא לא יודע להסביר.

חמש פעמים הוא מסביר, ואני לא מבין אף מילה, סימן שהוא הבעיה.

והוא מוכן לשבת כל יום ארבע מאות, אתם תארים לכם?

נותנים לילד עונש לכתוב מאה פעם משפט,

הוא בורח מבית הספר.

ואותו יום הוא לא מבין,

והוא מוכן לשבת עוד ארבע מאות פעם.

זה בזכות שניים כאלה, דור שלם זוכה לעולם הבא.

אבל זה ענווה.

זה ענווה.

אנחנו קצרי רוח, אין לנו סבלנות לאף אחד.

אף אחד, כלום.

הכול קצר, טיק טק.

גומרים חשבון בשנייה.

מה שיש להגיד, שמים בפנים ישר.

נגמר. חבל על הזמן.

הבנת או לא הבנת?

טראח.

תראו איזה מידות רומיות.

ענווה.

יש עוד ענווה.

ללמוד לפני הקטנים ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו.

אדם הולך, מבוגר,

ללמוד אצל קטן ומבקש ממנו מה שהוא לא יודע, תלמד אותי.

ולא יאמר איך אלמד ואיך ידרוש ממנו,

הלא הוא קטן ממני.

על כן נאמר בתהילים, מכל מלמדיי השכלתי.

איזה הוא חכם.

אני לומד מכל אדם, אפילו מילד קטן.

מכל אדם.

ועוד אמרו ריבותינו, מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם.

לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח,

אלא אפילו לפני הקטנים.

בהולך בדרך זו יזכה את הרבים.

אדם שיש לו את המעלות האלה.

כי הוא נושא חן בעיני כל רועיו.

כל מעשיו וסדרי ענייניו מקובלים הם.

תמיד ישבחו אותו.

כולם חומדים לעשות כמוהו.

וכל אדם יברך את בנו שיהיה כמו פלוני זה הענב.

כי הוא מקדש שם שמיים ברבים.

אבל המתגאה מחלל השם,

מחטיא את הרבים,

והשם ירחם, דומה לנבלה שהיא מושלכת בשוק.

וכל עובר ושב מניח ידו על חותמו עד שיעבור.

ככה מתגאה,

מגנה תורה ולומדיה,

ומרחיק בני אדם מן התורה.

כי אומרים, מה תועלת יש בתורה עם לומדיה רעים?

ומתוך כך פורשים מן התורה,

וכן הלאה.

זאת אומרת, אדם במידותיו,

יכול להרוויח לו בעולם הזה ולעולם הבא,

ולשפר את סביבתו.

ויהיה מקובל על הבריות,

וכולם יאהבו.

אבל אדם המתגאה על הבריות,

אז אנשים מואסים בו.

לא יכולים לשבת במחיצתו.

אפילו הקדוש ברוך הוא אומר, אני והוא לא יכולים לדור יחדיו בעולם.

זאת אומרת, יהודים יקרים,

אם אנחנו נחליט שאנחנו רוצים לשפר את איכות החיים שלנו,

אנחנו צריכים להתחיל ללמוד ספרי מוסר.

ספר אורחות צדיקים, ספר חשוב.

צריך לקרוא בכל יום לפחות פרק אחד בו, ולשנן,

ולקחת קטע מסוים, לעבוד עליו,

ולהשתפר בו.

אתם יודעים, מספרים שפעם אחת מישהו קיבל התקפת לב, אז הזמינו רופא.

אמרו שיש רופא אחד מומחה גדול גדול.

הרופא הגיע,

פותחים את הדלת, רואים שהוא בא בלי תיק,

בלי סטטוסקופ,

בלי שום דבר ככה, בלי כלום, בלי זריקות, שום כלום, כלום, כלום.

אומרים, איפה הרופא? הוא אומר, אני הרופא.

ואיפה התיק והמכשירים?

אמר, איפה החולה?

הראו לו את החולה.

במקום לבדוק לו את הלב, לבדוק לו לחץ דם וזה,

הוא שואל אותו, מי השכן שלך?

אתם בריב?

מה המצב עם אשתך? אתם כועסים?

יש חיכוכים?

וכן הלאה, מתחיל לשאול אותו על הסביבה.

אומר לו, אתה רוצה להיות בריא?

אתה רוצה להגיע למצב שאולי לך התקפת לב?

הפתרון זה לא כדורים, זה לא יעזור. זה יכול באופן ארעי, זמני,

לעזור לך,

אבל זה יחזור ביותר גרוע.

אתה צריך להבין מה שורש המחלה.

שורש המחלה זה עצבים.

מה שורש של עצבים זה גאווה.

וגאווה גורמת לאדם להתפוצץ מכעס.

וזה גורם את כל המחלות.

אז זה סוכר ולחץ דם וכל הבעיות, הכל מזה.

אבל אם תשפר את מידותיך,

ולא תכעס אם לא אומרים לך שלום,

ולא תכעס אם לא מכבדים אותך,

ולא תכעס אם עוקפים אותך,

והכל תיקח בניחותא, אתה תאריך ימים ותחיה טוב,

ולא יקרה לך שום דבר.

בריא אולם.

זה רופא טוב.

רופא טוב זה שמנחה את הפציינט

איך לא להסתבך במחלות.

לא לפתור את הבעיה אחרי המחלה.

לא לרסק את האבן כשהאבן כבר מגיעה.

החוכמה, איך לא מגיעים למצב שיש אבן

ולא צריך לעבור ניתוח.

זאת הנקודה, יהודים יקרים.

אם כל אחד מאיתנו, בעזרת השם יתברך, יקבל על עצמו לשפר את המידות,

ובפרט לתקן את הגאווה

ולעבוד על הענווה,

והיה זה שכרנו.

אם בן אדם יהיה מסוגל באמת

למחול

למי שפגע בו,

מי שביזהו,

שכרו גדול מאוד בשמיים,

ואוהביו כצאת

השמש בגבורתו.

השמש והירח היו אותו גודל בהתחלה.

נאורות.

אחר כך נאמר מאירת.

נאורות, אבל חסר.

למה הירח, הלבנה, אמרה שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

אז הקדוש ברוך הוא אמר לה, לכי במעטי עצמך.

והירח נתקטנה,

אבל השמש הייתה לו גבורה,

שהוא לא החזיק רעה ללבנה.

והשמש יוצא בגבורתו, ולא עוד,

אלא שהירח מאיר מאורו של השמש.

זאת אומרת,

אדם ששומע חרפתו,

בזיונו, אינו משיב אשריו אשרי חלקו.

אדם שסותם את פיו בשעת מריבה,

כל העולם

קיים בזכותו.

תולה ארץ על בלימה.

זה שבולמים את הפה בשעת מריבה, ועוד הרבה מעלות.

חיים טובים

וחברה טובה ומתוקנת.

אם יש אנשים שמוכנים לעשות כן,

אשריהם אשרי חלקם.

למה?

כל המוחל,

מוחלים לו על עוונותיו.

כל מי שמקפיד,

מקפידים עליו מן השמיים.

מי לא רוצה מחילה?

אתה רוצה מחילה? תהיה מחלן.

אתה מבקש מהקדוש ברוך הוא שיהיה מחלן,

סלחן.

הקדוש ברוך הוא גם מבקש ממך.

אם אתה מקפיד,

הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה,

גם בשמיים מקפידים עליו.

אדם שמוסר דין לשמיים ואומר, פלוני עשה לי כך וכך, שיענישו אותו מן השמיים,

פותחים את הפנקס שלו ראשון,

ואומרים, בוא נראה אם אתה בסדר.

זאת אומרת,

אדם שרוצה לחיות חיים טובים וארוכים,

פשוט.

ספר מוסר,

אורחות צדיקים,

פרק-פרק, שער הבושה, שער הענווה, שער הגאווה,

וכן הלאה,

והחיים שלנו משתנים לחלוטין.

זו עבודה קצת קשה,

כי הניסיונות יבואו בדרך כלל, בגלל שאתה לומד כדי לנסות אותך,

אבל זה הסיפוק, שאתה מצליח לעמוד במבחן.

וזכורני,

פעם נתתי שיעור במוסר, חובת הלבבות של הרב בחיה, רבנו בחיה הספרדי,

ושם למדנו שער הביטחון,

ובין הדברים שלמדנו שם היה כמה אדם שיש לו ביטחון, ובוטח בשם, ויודע שהכל מאיתו יתברך, והכל ניסיון, והכל לטובה,

ומבין שהכל הולך בגזירת הבורא,

כמה הוא שלו בחייו.

היה שם אחד בשיעור,

אדם חזק מאוד, חזק.

אתם יודעים מה זה חזק?

אז היה ספר טלפונים של תל אביב,

דפי זהב, עבה,

היום זה שניים, משהו כזה.

עבה, היה לוקח אותו ביד ככה, וכורע אותו ככה.

כזה חזק.

לא סוס, הוא היה בן אדם, אבל חזק.

היד שלו פה, כמו הרגל שלי כאן.

חזק כמובן.

הוא למד את השיעור הזה.

למחרת הוא בא ומספר לנו סיפור.

הוא נסע ברחוב,

האוטו שלו נתקע

באמצע הכביש.

פיפיפ, פיפ. מאחורה.

שני זעתותים

מרמת עמידר.

פיפיפ.

הוא עושה להם ככה.

טררר. מנסה להניע, לא מניע.

פיפיפ.

שום דבר.

יוצא לו איזה אזער כזה מהנערים הצעירים האלה.

בא אליו, וואלאק!

מכניס לו את היד לפני.

מה אתה לא רואה? מה אתה עושה? וזה פה ושם. אז הוא אומר לו, רגע,

נתקעתי פה, אני תכף אחלץ את עצמי. אני איזה פאפ! שם לו סטירה.

הקטנצ'יק!

ההוא אומר באותו רגע,

אם אני לא למדתי את השיעור,

הוא אומר, אני יוצא החוצה?

תופס לו את הראש מלמעלה ככה.

ככה. הוא עושה אותו כמו קרטון.

כמו פחית.

זהו.

הייתי משאיר אותו על הכביש ועוזב.

הוא אומר, השיעור הזה, הסתכלתי עליו,

וחייכתי.

חייכתי, הוא אומר.

יצאתי עם האוטו,

דחפתי אותו ביד הצידה, ונתתי להם לעבור. והם עוד נותנים לו ברכות, כמובן, על הדרך.

והוא,

וואי וואי וואי,

איזה ניסיון זה.

אבל אתם יודעים כמה זה שווה בשמיים, הניסיון הזה?

הרמב״ם מביא על המשנה,

מאוד מאוד הביא שפל רוח בפני כל אדם.

מביא שם בפירוש המשניות,

עד כמה יכול אדם להגיע בענווה, בשפלות?

עד כמה אדם יכול להגיע? מה הדרגה?

אז הוא מספר על חסיד אחד שישב בירכתי האונייה,

ובסיפון העליון עמד גוי,

וחוץ מכבודכם

עשה מה שעשה עליו.

והוא יושב,

נרטב,

ולא עושה שום דבר.

והוא אומר, ולא הייתה לי שמחה כאותו יום

שהיה לי השוויית המידות.

יעני, לא כוחס, לא כלום.

ההוא עושה עליו הרטבה,

והוא כאילו נמצא ביום חם,

ויורד לו טיפות של גשם מרעננות.

אתם מבינים? אבל זה דרגה כבר אצלנו,

הוא היה מקבל כינויים, וואי וואי.

אבל הרמב״ם אומר,

זה מעשה בחסיד.

להגיע לדרגה כזאת של שליטה עצמית על עצמו,

שלא יצא מהכלים,

זה עבודה עבודה, עבודה עבודה.

אנחנו לא נדרשים עד מדרגה כזאת,

אבל מה שלמדנו, אם נעשה חלק אפילו, ונתחיל,

נגיע לשיפור החיים בצורה שאין כדוגמתה.

אפילו את המצב הכלכלי הקשה אפשר לעבור הרבה יותר טוב.

כשמסתכלים על הדברים,

שהכול בא מגזרה מלמעלה, וזה עניין של זמן,

בעיתים מתחלפים,

ותמיד זה משתנה.

ברוך השם, יש הרבה דברים טובים להסתכל.

אתה בריא, אתה חי, אתה נושם, יש ילדים.

יש הרבה דברים חיוביים שהתרגלנו שכאילו זה לא קיים.

זה קיים.

מתיש באים לקחת מאיתנו חלק מהם, אז אנחנו מבינים מה אנחנו חסרים עכשיו.

אבל כשהם נמצאים אצלנו בשפע,

אנחנו לא מרגישים.

רק אם חלילה יש לנו איזה כאב, מתמקדים בנקודה הזאת, וכאילו שום דבר לא יותר.

הלוואי ונזכה,

אבל זה עבודה,

זה לא קשה,

זה השקעה של כמה דקות ביום ללמוד ספר אורחות צדיקים.

כל פעם פרק לחזור בשבת, שולחן שבת,

לילדים, למשפחה.

כשאומרים את זה בפרהסיה,

אז כל אחד בודק את השני, איך הוא עומד בזה,

וככה משתפרים וזה עוזר,

והשם יזכה אותנו לכל מידה טובה.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, שאלה למי יש, בבקשה, שם.

איך

תסביר כבודו

שאנשים טובים,

שלא עשו מעשים רעים,

שומרים את השם,

מתפללים לכבודו,

ואלוהים נותן את המחלה?

זה בתי,

אימא לשתי בנות,

בת 33,

ילדה שלא הזיקה לאף אחד,

ורק חסד ורק עזרה לכולם.

ואני שואלת,

איך צדיק,

ורע לו,

ורשע,

וטוב לו?

שמעתי.

אני אגיד לך כך,

את שואלת מנקודת מבט של כאב,

אבל את לא רואה את כל החשבון של כל אדם ואדם.

את גם באה באמצע הסרט, מה שנקרא.

לא, אני כל הזמן איתך.

לא, לא שלי.

אני מדבר באמצע הסרט של החיים של כל אדם ואדם,

כיוון שגם לפני היותנו כאן אפשר שהיינו כבר

בגלגול קודם,

ולפעמים צריך להשלים את העבר בהווה.

אז לכן,

לפתור את חידת האדם, כל אדם ואדם,

צריך להכיר את הכול מתחילת הבריאה ועד היום.

אין לנו את זה.

וגם אם נסתכל,

אז בואי נראה, יש פרק שלם, לא פרק, פרקים רבים,

אבל ספר שלם שנקרא איוב.

איוב היה צדיק גמור, גמור, גמור.

בואי אני אתן לך רק קטע קטן מאיוב.

אם את רוצה לשבת, יקל עלייך.

איוב.

איש היה בארץ עות,

איוב שמו.

והיה איש ההוא תם וישר, ויראה אלוקים, ושר מרע.

וייוולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות.

ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלושת אלפי גמלים,

וחמש מאות צמד בקר,

וחמש מאות אתונות,

ועבודה רבה מאוד.

ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם.

והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו,

ושלחו וקראו לשלושת אחיותיהם

לאכול ולשתות עמהם.

ויהי כי הקיפו ימי המשתה,

וישלח איוב ויקדשם,

והשכם בבוקר והעלה עולות מספר כולם,

כי אמר איוב, אולי חטאו בניי

וברכו אלוקים בלבבם,

ככה יעשה איוב כל הימים.

אז לא רק שהוא צדיק ותם וישר ויראה אלוקים,

יש לו חשש שאולי אפילו הילדים שלו במסיבה,

אולי חלילה ברכו אלוקים, אז הוא מקריב עליהם קורבנות כבר.

ויהי היום,

ויבואו בני האלוהים להתייצב על השם,

ויבוא גם השטן בתוכם.

ויהי היום, זה ראש השנה.

ויאמר השם אל השטן, מאין תבוא?

ויען השטן את השם, ויאמר,

משוט בארץ ומתהלך בה.

ויאמר השם אל השטן,

השמת לבך על עבדי איוב,

כי אין כמוהו בארץ.

איש תם וישר,

ירא אלוקים ושר מרע.

ויען השטן את השם, ויאמר,

החינם ירא איוב אלוקים.

הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו,

ובעד כל אשר לא מסביב.

מעשה ידיו ברכת,

ומקנהו פרץ בארץ.

חוכמה, שאיוב כזה צדיק, מה חסר לו?

אתה משוחח עליו, מגן עליו,

משפיע עליו כל כך הרבה טובות.

זה חוכמה, אומר השטן.

ואולם,

שלח נא ידך וגע בכל אשר לו,

אם לא על פניך יברכך.

ויאמר השם אל השטן,

הנה כל אשר לו בידיך.

רק אליו

אל תשלח ידיך.

בייצא השטן מעים פני השם.

ביהי היום,

ראש השנה,

ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור.

ומלאך בא אל איוב ויאמר, מלאך זה שליח.

הבקר היו חורשות,

והאתונות רועות על ידיהם.

ותפול שבב ותיקחם,

ואת הנערים יכו לפי חרב.

וימלת רק אני לבדי להגיד לך.

עוד זה מדבר וזה בא.

ויאמר

אש אלוקים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם.

וימלת רק אני לבדי להגיד לך.

עוד זה מדבר וזה בא.

ויאמר כשדים

שמו שלושה ראשים ויפשטו על הגמלים וייקחום.

ואת הנערים יכו לפי חרב.

וימלת רק אני לבדי להגיד לך.

עד זה מדבר וזה בא ויאמר.

בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור.

והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר.

ויגע בארבע פינות הבית ויפול על הנערים וימותו.

וימלת רק אני לבדי להגיד לך.

ויקום איוב ויקרע את מעילו ויגוז את ראשו ויפול ארצה וישתחו.

ויאמר

ערום יצאתי מבטן עמי וערום אשוב שמה.

השם נתן והשם לקח

יהי שם השם מבורך.

בכל זאת

לא חטא איוב

ולא נתן תפלא לאלוהים.

עשרה ילדים מתו בבת אחת.

כל הצאן והבקר בתיאור שקראנו פה,

אין.

וזה לא נגמר.

תשמעי.

ויהי היום

ויבואו בני האלוהים להתייצב על אדוניי. זה כבר שנה אחרי ראש השנה, פעם הבאה. את יודעת, ראש השנה זה יום הדין.

באים כולם, כל המלאכים והשטן בראשם, ותובעים דין על הנשים.

ויבוא גם השטן בתוכם להתייצב על השם.

ויאמר השם אל השטן,

אם מזה תבוא.

ויען השטן את השם ויאמר משוט בארץ ומתהלך בה.

ויאמר השם אל השטן,

אז שמת לבך על עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ?

איש תם וישר ירא אלוקים ושר מרע ועודנו מחזיק בטומאתו.

ותשיתני בו לבלעו חינם?

ככה גרמת שאני אעשה?

עשרה ילדים ילכו וכל הרכוש שלו והבקר והצאן?

ויען השטן את השם ויאמר

עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו.

אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו.

זה לא חוכמה.

אתה פגעת בילדים וברכוש.

תיגע בו נראה.

אם לא, אל פניך יברכך.

ויאמר השם אל השטן

הינו בידיך

אך את נפשו שמור.

כתוב שהקדוש ברוך הוא פה העניש את השטן.

הוא כאילו אמר לו שבור חבית

ושמור יינה.

תשבור. תשבור את החבית.

אבל שהאין לא יישפך.

תיתן לו איסורים

שהנשמה חייבת לצאת.

אבל תשמור שהיא לא תצא הנשמה.

ויצא השטן מאת פני השם.

ויח את איוב בשחין רע מכף רגלו ועד קודקודו.

וייקח לו חרס להתגרד בו.

להתגרד.

והוא יושב בתוך האפר כי הפצעים של השחין חמים.

ותאמר לו אשתו,

עודך מחזיק בטומאתך ברך אלוקים במות.

ויאמר אליה,

כדבר אחת הנבלות תדברי.

גם את הטוב נקבל מאת האלוקים.

ואת הרע לא נקבל.

בכל זאת

לא חטא איוב בשפתיו.

זה הפתיח.

יש פה עשרות פרקים.

אני מגיע לפרק האחרון.

את יודעת מי הוא היה?

הוא בעצמו לא הבין למה קורה לו.

הוא אמר כל מיני טענות.

הוא אמר,

אולי הקדוש ברוך הוא התחלף לו במקום איוב אויב.

אחר כך הוא אמר, לא יכול להיות דבר כזה שהתחלף לו.

מי שם שטף לתעלה?

כל סערה מעשרות אלפי הסערות שיש לנו, יש לה שטף

שנותן לה את הלחלוחית שהיא שחורה.

ברגע שמתייבש המעיין,

היא לבנה.

מי סידר את זה כך?

הוא לא התבלבל בין הסערות?

ריסים, גבות, שיניים, הכל, מערכות, דנ.איי,

בלבלה? לא בלבלה.

הכל מסודר.

והיו לו שלושה חברים ועוד אחד,

וכל אחד אמר מה שאמר, עד שבא אליהו ותירץ לו הכל.

הוא אמר לו, אתה לא לוקה עד עכשיו.

הרי הקדוש ברוך הוא העיד עליו, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו, איש תם וישר, ירא אלוקים. מה אתה רוצה?

חותמת של הקדוש ברוך הוא.

אז למה הוא לוקה?

הוא היה גלגול של תרח, אבי אברהם.

אברהם אבינו אלוה אבא, קראו לו תרח, היה מוכר עבודה זרה.

הוא הושב בתשובה בסוף ימיו, תרח.

אבל כיוון שהוא החטיא את הרבים,

לא הספיקה תשובתו להקיף את כל מעשיו.

לכן היה צריך לשוב עוד פעם ולתקן את עברו ולצאת מפה נקי.

זה נאמר בסוף באיוב,

וגם איוב, כשלא הבין את הכל, בסוף הבין את זה.

וזה נאמר בסוף,

ואני אקריא לך את הפסוקים.

ויען איוב את השם ויאמר,

ידעתי כי כל תוכל

ולא ייבצר ממך מזימה.

מי זה מעלים עצה בלי דעת?

לכן הגדתי ולא אבין.

נפלאות ממני ולא אדע.

שמע נא ואנוכי אדבר,

אשאלך והודיעני.

לשם האוזן שמעתיך ועתה עיני רעתך.

עכשיו אני רואה כמו בעיניים אחרי שהבנתי על מה באתי.

על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר.

מה פירוש?

הוא אומר, על כן אמאס,

בתחילה מאסתי בייסורים ובמה שנעשה לי וניחמתי.

אני מתחרט עכשיו על מה שמאסתי על עפר ואפר,

כי עכשיו הבנתי שאני אביו של אברהם שנאמר עליו,

ואנוכי עפר ואפר.

מייד הפסוק אחרי זה,

ויהי אחר דיבר השם את הדברים האלה אל איוב,

ויאמר השם אל אליפז התימני חרא פי וכה ובשני ראייך, כי לא דיברתם אליי נכונה בעבדי איוב,

ואחר כך אמר להם מה לעשות.

אבל זה היה סוף.

המשפט האחרון שאמר איוב בספר איוב,

זה היה שהוא מודה על זה שהוא אביו של עפר ואפר, אברהם.

מה היה בסופו?

הקדוש ברוך הוא לא עושה דברים סתם.

כתוב כך,

והשם שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו,

ויוסף השם את כל אשר לאיוב למשנה,

ויבואו אליו כל אחיו וכל אחיותיו וכל יודעיו לפנים,

ויאכלו עמו לחם בביתו וינודו לו וינחמו אותו על כל הרעה

אשר הביא השם עליו,

ויתנו לו איש כסיתה אחת

ואיש נזם זהב אחד,

והשם

בירך את אחרית איוב מראשיתו,

ויהי לו

ארבעה עשר אלף צאן

וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות,

ויהי לו שבען אבנים ושלוש בנות,

ויקרא שם האחת ימימה,

ושם השנית קציעה,

ושם השלישית קרן הפוך,

ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ.

ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם,

ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה,

ויראה את בניו

ואת בני בניו ארבעה דורות,

בימות איוב זקן ושבע ימים.

זאת אומרת,

אנחנו לא יודעים

על מה כל אחד מקבל.

ואם יצדקו דברייך

שבתך היא צדיקה מרחם אימה,

לא פשעה ולא חטאה ולא עוולה כהוא זה,

ודאי שהקדוש ברוך הוא לא יעשה עוולה עם ביתו,

כשם שלא עשה עוולה עם איוב.

ואם יש חשבון כזה,

צריך לדעת שהחשבון הוא אמת לאמיתה.

אבל מה שניתן לעשות זה פשוט מאוד

להתחזק בתורה ובמצוות כמה שאפשר. לא רק היא,

גם הסובבים כולם שחרדים לגורלה,

כיוון שגם הם בחשבון, כי הצער הוא לכולם, לא רק להם,

ולהרבות במצוות מעשים טובים וחסדים,

ואז לבקש מהשם שיירחם.

אם עושים כן, הסיכוי גדול.

אם לא עושים,

הסיכוי נשאר בעינו.

ולפני כמה זמן שאלו אותי בהרצאה,

למה יש אנשים, פעמים אתה נותן להם ברכה,

וזה עוזר והם מתרפאים,

ויש פעמים שזה לא עוזר.

אז כמובן שיש גזירה ביתית וגזירה בדם, כמו שאמרנו כבר.

אם זה גזירה בדם,

אין מה לעשות,

אף אחד לא יכול לבטל את הגזירה,

זהו.

כמו שקצוב לאדם שהוא ימות יום אחד,

אי-אפשר להתפלל על בן-אדם שלא ימות בכלל, אין דבר כזה.

אבל אם זו גזירה ביתית,

ואנחנו לא יודעים על כל אדם אם זה טית או דם, לכן אנחנו מחויבים לנסות,

אז יש אפשרות.

השאלה אם עושים מספיק ודי בשביל אותו אדם.

ואמרתי למשפחה אחת, למשל, למה הדבר דומה?

אחד נתבע על-ידי הבנק לשלם

מיליון שקלים חוב.

ואין לו, המסכן,

שלחו לו הוצאה לפועל,

התחילו לעכל.

הבן אדם בוכה,

בא לבנק,

תפסיקו,

נתנו לי איום כבר, שעצרו אותי.

אמרו לו, לא תשלם,

אין מה לעשות.

מה אני כן יכול לעשות? אמרו לו, תנסה לגייס כסף.

הלך,

ביקש מחבר אחד, שני, שלישי,

זה נתן חמישה שקלים, זה שבעה, זה שמונה, זה.

בסוף אסף ארבעים ושמונה שקלים.

בא לבנק, אמר, הנה, עשיתי מאמץ, קחו.

אמרו לו, ארבעים ושמונה שקלים, אתה מביא על מיליון?

לך לשלום, מותק, לך, תהיה בריא,

כל טוב.

אותו סיפור, יש אחד בא,

אמרו לו את המצב,

אמר מה לעשות, הלך לאנשים.

אחד אמר לו, תשמע, אני לא, אין לי אפילו חמישה שקלים,

אבל אני מוכן לשעבד את הדירה שלי בבנק בשבילך.

והשני אמר, אני, את הגינה שלי.

והשלישי אמר, את הפרדס שלי, והרביעי, את הרכב שלי.

וכל אחד בא ואמר שהוא מוכן לשעבד, כסף אין.

הלך לבנק, אמר להם, תשמעו, אין להם כסף, גם לי אין, אבל יש שעבודים,

הם מוכנים לשעבד. אמרו, שעבודים? טוב מאוד,

תחתמו פה,

חתמו, אמרו לו, אתה משוחרר?

אין.

ההוא הביא 48 שקלים,

אמרו לו, תהיה בריא.

זה לא הביא כלום, אמרו לו, משוחרר?

ככה זה.

כשאחד חולה, אומרים, נו, שהמשפחה תתפלל שיעשו דברים, שיקבלו עליהם קבלות.

אז אחד אומר, אני, שבת, השני, כיסוי ראש, השלישי, טמפלוויזיה, הרביעי, תהילים,

החמישי, ככה. אספו, אספו, אספו, כמה זה?

48 שקלים.

אבל כמה הוא חייב? מיליון.

אז לא הצליחו לפטור אותו עדיין מן החוב.

כי אנחנו לא יודעים מה החוב.

יכול להיות מיליון.

יכול להיות 49 שקלים, ועוד חסר שקל אחד רגע.

אבל אם באים אנשים ואומרים, אני חוזר בתשובה קומפלט.

אני משעבד את עצמי לתורה.

בא עוד אחד, גם אני חוזר בתשובה קומפלט.

או, שעבודים כאלה,

הקדוש ברוך הוא אומר, זה, זה אני מחפש.

אם יש מי שמוכן לשעבד את עצמו לתורה ולמצוות,

זה ודאי. למה? זה לא רק זה.

כל המצוות שהוא יעשה,

וכל התורה שהוא ילמד,

וכל מה שילמדו ממנו, הכול נחשב עכשיו שכר. שכר שמצטבר למי?

לטובת החולה. מי גרם שהוא יעשה את זה?

החולה במצבו.

אז הזכויות שייכות לו.

זה יכול לשנות גזרות.

אבל אם עושים, אנחנו נשתדל לשמור זה.

אנחנו...

אז זה בעיה.

זה הבעיה.

הבנת?

ואני מבין שזה קשה.

אבל מה לעשות?

אם חיי אדם חשובים,

אז עושים הכול.

אני יודע שיש הרבה הרבה חילונים שאם קורה משהו והאבא לא זה, מוכנים למכור דירה,

ניתוח בחוץ לארץ,

משמרות בבתי חולים, לא חוסכים שום מאמץ, לא עבודה, לא כלום.

אבל אתה אומר להם מצוות?

להשתנות

זה קשה.

להפסיד ממון, כוחות, הכל, כן.

זה לא, יש להם עיכוב. למה?

השטן בא ואומר,

לא.

בשביל מה?

אתה תתחייב בסוף זה, ואם זה לא יעזור,

אז אתה התחייבת.

זה כמו נדר.

אז לא, מחרבט אותו.

מה זה נדר? אתה חייב במצוות גם בלי זה.

גם בלי המחלה, בלי כלום. אתה חייב במצוות

מגיל 13, גיל 12, לנשים חייבים במצוות.

רק מה?

באה התזכורת, ואפשר שכולם ישתפרו, וזה יועיל גם לחולה.

אבל התפקיד של היצר הרע,

בזה להקשות את ליבו של האדם,

ולהקשות את עורפו,

ולא לתת לו את האפשרות להשתנות. זה הבעיה, זה שורש הבעיה.

לכן, אם את רוצה את התרופה הכי טובה,

כמה שתצליחי לגייס אנשים שהשתעבדו לקדוש ברוך הוא בגופם ובנפשם להיות שומרי תורה ומצוות כמו שהשם רוצה,

ככה הסיכויים של הבת לחיות ולהאריך ימים בכל טוב.

זו תשובה מקיפה מאוד מאוד מאוד.

אני דיברתי עם רב גדול מאוד,

וסיפרתי לו אז לפני כמה שנים,

משהו עבר עלינו, היום זה נראה קטן.

ואני אמרתי לו,

הוא הסתכל עלי ואומר, ביתי,

צריך תיקון כללי.

אני הסתכלתי בעיניו, ואני אמרתי,

את מי אני אתקן פה?

קודם כול, אני צריכה לתקן את עצמי.

דבר ראשון,

אם אני מתקנת את עצמי, אני יכולה אחר כך לתקן.

בואי, קודם כול תראי מה את לא בסדר,

ונראה.

ובאמת,

הסתכלתי על אנשים,

אם זה במגזר הדתי, אם זה במגזר החילוני.

מעט מאוד שיכולתי לספור שבאמת טלית שקולה תכלית.

אני רואה ואני אומרת,

אנחנו לא טלית שקולה תכלית.

בכל בן אדם יש את הטוב ויש את הרע.

אם אנחנו היינו טובים,

יכול להיות שבית המקדש היה מזמן קם.

אם כל אחת יתקן את עצמו,

לתקן את עצמו קודם,

להסתכל בתוכו,

אולי בעזרת השם שנגיע לגאולה.

אמן.

אמן.

עכשיו, בואי אני אשאל אותך שאלה עד.

מה את מוכנה לקבל על עצמך תוספת למה שאת כיום,

לרפואת ביתך?

תראי,

אם עזרה בסתר אני נותנת, ואני לא אומרת, אני עוזרת בשקט.

והרבה, הרבה מאוד אני עוזרת, וכל המשפחה שלנו עוזרת. זה לא רק אני, אני גם מחנכת את הילדים,

מחנכת נכדים,

זה דור אחריי.

אשאל אותך שאלה,

מה את עושה זה טוב,

מה צריך להשלים?

ניתן לך עכשיו עצה.

אפשר?

כן.

יש לי פה מצווה שאת חייבת בה, קוראים לה כיסוי ראש.

זה קשה וקל.

קשה בגלל לחץ חברתי.

קל, כי זו מצווה קלה. כמו שאת לובשת מחיל, אני רואה,

זה יותר כבד מזה.

אבל זה מצווה.

נכון, כי כל סהרה, אני יודעת, אני... יופי.

השאלה, את מוכנה לשבור ולהכניע את עצמך

כדי להועיל ולעזור לביתך במצווה זו כתוספת למה שאנחנו נגייס פה הערב בשבילו?

טוב, נו, בבקשה.

יהודים יקרים, עם ישראל קדושים, בני קדושים.

תסתכלו מה זה, זה קשה?

כל אישה יודעת כמה זה קשה, בפרט מי שלא הלכה.

היא מוכנה, בעזרת השם נתברך, לקבל על עצמה דבר זה, ואני מאמין שהיא תוסיף עוד.

מי עוד מהציבור הקדוש כאן מוכן לקבל לרפואת ביתה עוד דברים, בעזרת השם והתחזקות? כן, בבקשה.

כן, מה את מוכנה?

לשמור שבת. לשמור שבת, אשרייך לחיי העולם הבא.

גם כיסוי ראש? בבקשה, גם כיסוי ראש.

מי עוד מוכן לקבל על עצמו?

הנה יש מחור.

הנה יש יהודי שרוצה ציצים.

בבקשה.

אני רק רוצה לתת ברכה.

מי שברך אמותנו, שרה רבקה רחל ולאוי, יברך את השם הטוב ורד בת אסתר.

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל. מהרה?

מהרה?

מהרה?

בעזרת השם שיהיה בשורות טובות.

אני רוצה להראות לכם רגע, לשבת שנייה. אני רוצה להראות לכם פה איזה סרטון קצר שמראה מה שינוי יכול לעבור על בן אדם

ברגע שהוא שומע לעצה.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה

רואים איך בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל,

ובעקבות זאת בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779. בווידאו,

רואים טוב יותר,

טוב יותר,

בוידאו, רואים טוב יותר,

בוידאו, כן, יש פה מי שרוצה להגיד משהו, בבקשה. ערב טוב לכולם.

אני לא רב ואני לא דרשן,

אני רק רוצה לשתף אתכם במה שעברתי,

ובזאת אחזיר מעט לקדוש ברוך הוא על כל הניסים שהוא עשה לי.

רגע, אני רוצה להקדים שהערב הזה נעשה בעבורו ולרפואתו.

רפואת אבישי חיים בן אביתר ונעמי כהן.

רפואה שלמה, מהירה, אמן. אמן. תודה רבה.

אני אספר לכם רק עובדות.

כמו שמישהו מכם יספר לי איך הוא הגיע לפה, נכנס לאוטו, פנה ימינה, שמאלה,

אותו דבר, אני אספר לכם עובדות.

לי קראתה תאונה מאוד קשה בניו יורק.

זה קרה בשדרה מאוד צוענת,

ורכב מסחרי פגע בי,

פגע בי בגב.

זה קרה במוצאי שבת,

ואני נסעתי על רולר בלייזר סקייטים בשדרה, על הכביש,

ורכב מסחרי פגע בי והעיף אותי לגובה גבוה של בערך 7 מטרים ונפלתי בחזרה על הכביש.

ואז התגלגלתי מתחת למונית שהייתה חונה בצד,

שעד היום אני לא מבין את זה, כי מי שגר בניו יורק יודע שמוניות בשמונה בלילה, במוצאי שבת, שזה יום מאוד מאוד עסוק שם,

מוניות לא חונות בצד, אבל נהגי המוניות הם הנהגים הכי משוגעים. אז זה הציל את החיים שלי מפגיעה של עוד מכוניות.

ואז הגיע אדם זר שלא מכיר אותי,

הוא ראה שאני מתחת למונית, הוא ראה שאני עדיין נושם,

והוא קרא לעוד כמה אנשים שלא מכירים אותי, והם הרימו את המונית ביד,

הרימו אותי ושמו אותי על האמבולנס.

הקב' ברוך הוא לא רק דואג לחיים ולנסים גדולים, הוא גם דואג להפסד ממון.

ומה שקרה זה אדם אחר שגם לא מכיר אותי,

הוא נכנס למכונית הפרטית שלו,

והוא נסע אחרי הנהג, כי זו הייתה תאונת פגע וברח,

והוא נסע אחרי הנהג הפוגע עד שאיפשהו הוא עצר, והוא ירד מהאוטו כדי לזהות את הפנים שלו,

ולקח רשם את כל הפרטים, חזר למקום התאונה ונתן את הפרטים לשוטרים.

ורק בשביל להסביר לכם,

האשפוז והניתוחים בניו יורק עולים הון טורפות.

רק ארבעה ימי האשפוז עולים בסביבות ה-20,000 דולר,

והייתי מאושפז שם כשבועיים.

אז תעשו חשבון ותראו שזה הרבה מאוד כסף.

אז תודה גם לזה הקדוש ברוך הוא דאג.

אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא עשה לי,

על כל מה שהוא עשה לי עד היום, כולל הכול,

ואני מודה לו גם

על המשפחה

שלי הרחוקה והקרובה והמצומצמת.

אני מודה מאוד,

כי כולם תומכים בי ומעניקים לי הרבה חום ואהבה,

ועוזרים לי הרבה מאוד לעבור את הפציעה הזאת

בצורה קלה יותר.

אני בן 26,

איבדתי חמישה חודשים בחיי,

ופתאום מניו יורק שלפו אותי, ופתאום אני פה בארץ.

אבל אני מרגיש,

אני מאוד מודה, אפילו למרות הפציעה והכול,

ולמרות שפתאום הכתבו לי מציאות שלא הייתה בתכנון,

אני עדיין מודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר.

ואני אומר, אני בן אדם צעיר, בן 26,

ברוך השם,

ואני מודה לקדוש ברוך הוא על זה שבגיל צעיר,

קודם כול נחשפתי לדבר הזה,

ואני מרגיש קרוב יותר לקדוש ברוך הוא, ואני מודה לו שבגיל צעיר גם כן למדתי,

אני הייתי אדם יותר טוב, ולמדתי לעבוד על דברים קטנים, על מידות,

אז אני גם מודה על זה. עכשיו,

כשהייתי בפציעה הייתי מאושפז בבית החולים תקופה ארוכה.

אז קודם כל,

דבר אחד שאני יכול להגיד לכם בוודאות, זה עובד, זה לדבר עם הקדוש ברוך הוא כמו אל אבא, כי הוא אבא שלנו.

ואני דיברתי אל הקדוש ברוך הוא רבות,

וכשהייתי, הייתי, כשהגעתי, פגעתי לארץ במצב מאוד קשה,

והייתי עם זונדה, שזה חוט שדרכו מאכלים,

הצינור ישר מאכילים את אוכל הקיבה,

והיה מסוכן, הייתי כל הזמן מנסה לתלוש את הצינור,

וזה היה מסוכן.

והציבו עליי בני הילדים שלי שמרו עליי בלילה כדי שלא לתלוש,

ובמשך היום האחים והאחיות שמרו עליי.

ולילה אחד,

אני זוכר, היו גם קושרים לי את הידיים כדי שאני לא אתלוש,

והיה קשה מאוד להירדם.

לילה אחד,

היה לי קשה מאוד מאוד להירדם, וקשו אותי מאוד חזק למיטה,

אם אתה עדיין חזק מאוד למיטה, ולא יכולתי להירדם,

וכאב לי מאוד,

והיה בערך ארבע בבוקר, לא היה לי על מי לפנות.

אז פשוט הסתכלתי למעלה,

ואמרתי, ריבונו של עולם, בבקשה, אני לא יכול להירדם.

לא הספקתי לסיים את המילים,

פתחתי את העיניים, פתאום ראיתי מצד שמאל אחות אחת,

שאני ממש, היא מרגישה שהיא מלאכית, והיא באה,

ואמרה לי שלום, וישי, אמרתי,

שלום, אבל כואב לי מאוד, אני לא יכול להירדם.

היא אמרה לי, מה הבעיה?

למרות שאסור לה מבחינה רפואית,

כי אם חס וחלילה הייתי,

היה לנו מין הסכם כזה שאם הייתה פותחת לי את המתירת הקשרים של הידיים,

אז לא הייתי מושך את זה,

כי היא הסתכנה את מקום עבודתה.

בכל אופן, אז היא פשוט אמרה, מה הבעיה? לא נורא.

באה, פתחה לי את זה,

ושמתי את הידיים מתחת לראש, ונרדמתי.

אז הקדוש ברוך הוא עוזר,

ורק לדבר אליו כמו אל אבא,

זה דבר שעזר לי כל הזמן.

אז בכל אופן,

אני רוצה רק לומר לכם שאני מרגיש בעל זכות, ומה שאני עברתי מבחינת הפציעה זו פציעה מאוד קשה.

ואני דיברתי לפני שבוע עם אחד הרופאים שקיבלו אותי בטיפול נמרץ בניו יורק,

והוא אמר לי, אני מדבר עם אבישי כהן? אמרתי לו כן.

הוא אמר לי, אני לא אמרתי שבכלל תדבר.

זאת אומרת, הפציעה הייתה מאוד מאוד מאוד קשה,

ורב אחד, ההורים שלי,

כשקיבלו את ההודעה, הם הגיעו, יום אחרי זה הגיעו לניו יורק לבית החולים להיות איתי,

ורב אחד בארץ,

כשאחותי התקשרה אליו, הוא אמר לה,

היו לי ארבעה ניתוחים, שני ניתוחים בלסת ושני ניתוחים באגה בחוליה.

ורב אחד אמר לאחותי שההורים יגיעו לפני ראשונה, שזה כבר נס, כי ההורים שלי תכננו להיות שם חודשים בעקבות הפציעה,

ולחזור יותר שבועיים,

אף אחד לא ציפה לזה.

והדבר השני שהוא אמר לאחותי זה שכן, אני לא התעוררתי עם הניתוחים,

נשארתי בהרדמה של הניתוחים,

וניסו להעיז אותי ולהעיר אותי,

ולא הקמתי.

והוא אמר לאחותי, ברגע שהיא הגיעה לארץ, הוא התעורר,

ולכן בדיוק זה מה שקרה.

כשהגעתי לארץ, התעוררתי,

ועד היום אני חי.

אז אני מודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר, גם על הפציעה אני מודה, לא שאני צעיר,

וברוך השם יש לי את כל החיים שלי לחיות לפניי,

לחיות במצב שאני מעריך עוד יותר את המשפחה,

ואני מאוד אוהב את הקדוש ברוך הוא,

ואני מחפש כל דרך אפשרית

שאני אוכל להודות לו.

ובעזרת השם, קודם כול תודה רבה לקהל שבא, לכולם,

ולאנשים שקרובים אליי, למשפחה, לחברים, תודה רבה לכם שבאתם,

ובעזרת השם אני מאמין באמונה שלמה שאני בעזרת השם אקום על רגליי ואני אלך.

אני יודע שהפגשתי מהקדוש ברוך הוא דבר אחד,

אמרתי,

ריבונו של עולם,

אני לא צריך את הרגליים בשביל לשחק כדורגל או לרקוד, אני צריך את הרגליים בשביל לקום

ברכת כהנים עם אבא שלי.

מאז שאני בן שלוש

אני קום ברכת כהנים.

אז

אני מאמין שהקדוש ברוך הוא לא עושה את הבקשה שלי רקם.

בכל אופן, שוב תודה רבה לכם, אני מקווה שלא העליתי אתכם בסיפורים,

שיהיה לכם ערב טוב,

ותדעו לכם, אני לא מתנשא ואומר, אני יודע הכול ואני רב או משהו,

אבל אני רק אומר לכם שאני שמח בשבילכם,

לא צריך לעבור בחוויה כזאת בשביל להגיע למה שאני הגעתי.

אפשר בדרכים יותר,

נעימות,

להגיע לאושר הזה.

ואני מודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר,

ואם, על כל דבר קטן, זה לא רק על הבריאות,

גם על הבריאות, גם על כסף,

בדברים קטנים אפשר פשוט לפנות,

להרים את העניים, אפשר בתפילה שכתובה בסידור,

ואפשר גם בתפילה

ששגורה בלב,

להסתכל למעלה, להרים את העיניים ולדבר.

אז בכל אופן, אני מודה לכם מאוד מאוד,

ואני מאחל לכם כל טוב.

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקום, משה ואהרון, דוד שלמה וכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השמתו אבישי

בין אביתר כהן ונעמי, השם יזכה אותו לרפואה שלמה מלאה בכל איבריו וגידיו מהרה ולשאת את כפיו בעמידת כהנים על הדוכן מהרה, אמן.

בשורות טובות שיהיו.

אתם שמעתם פעם דבר כזה שהאדם שלאורך כל הדרך טועה.

בא לאדם המורם מכול ונותן לו עצה והוא יקשיב לו?

אבל זה ענווה.

זה ענווה.

שורש הענווה שיחשוב מעצמו בשעה שהוא שלו ושקט ובריב העשיר שהבורא ברוך הוא היטיב עימו טובה שהוא אינו ראוי לה.

אם מישהו מאיתנו מרגיש שיש לו שלווה ונחת ובריאות ועשירות,

בדרך כלל הוא תולה את זה בחוכמתו,

בעצתו, ביוזמתו, בכישרונותיו.

אבל בעל הענווה יודע שלא היא.

כל השלווה והמנוחה והבריאות הכל מתנה מאת השם יתברך.

זה ענמה.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6-777779-036-777779 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net