מי התחיל ?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתה יודע להסביר לי למה באת לעולם? לא.

אתה יודע להסביר לי למה אתה באת לעולם. אני כן? אתה חושב. אתה קובע שאני חושב? אני שואל. שאלת אותי אם אני יודע. לא, אני שואל.

אני שואל. אני שואל אותך אם אתה חושב שאתה יודע.

אני יודע, לא חושב. אה, אז גם אני יודע. או, למה באת? לא יודע.

גין, אתה, שאתה עולם מלא,

מה התכלית להביא אותך כאדם?

ובסוף לטמון אותך מתחת לאדמה ושתתפורר לחול.

מה את תחליט?

מיליארדים עוברים אותו תהליך, לשם מה? זה אבולוציה, פשוט. מה זה אבולוציה, תסביר לי? התפתחות. התפתחות של מי? של כל העולם, כל הטבע. ממה למה? מאפס לדבר כזה. מי עומד מאחורי האבולוציה? אולי למעלה. אה, חזרת למעלה? הוא התחיל ממשהו. מי התחיל?

אתה חושב בהיגיון, כיום, יכול להיות מצב כזה? שמה? שתוך שבע ימים יברא לך עולם?

קלטת מספר 350. מי התחיל?

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

למה נברא אדם יחידי בעולם?

אדם הראשון נברא יחידי בעולם.

הקדוש ברוך הוא היה יכול לברוא מיליון,

מיליארד,

ביליון אנשים בבת אחת.

למה הוא צריך להביא אדם אחד ושממנו יתפתח עולם שלם שהגיע למיליארדים?

בבת אחת אפשר לעשות את כולם.

אלא ללמד אותנו שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

מהאדם היחידי הזה יצא עולם מלא.

כל העולם שאנחנו רואים, המון בריות

שהולכים לרחובות העולם.

כל זה צאצאי האדם הראשון, לכן אנחנו נקראים בני אדם.

ולא רק שמאדם אחד יוצא עולם מלא,

אלא הוא עצמו עולם מלא.

וכל העולם,

וכל היופי וההוד וההדר שיש בעולם כולו,

כל הגלקסיות והקוסמוס,

כל הפרחים והצמחים, החיות, הבהמות, הדגים, העופות,

כל מה שיש בבריאה, כל זה בשביל שיהיה צוותא לאדם היחידי הזה.

האדם הראשון נברא בגן-עדן,

כל מה שהיה שם

זה בשביל שיהיה לו צוותא.

וכל מה שיש בעולם הכללי נמצא בתוך אדם אחד.

האדם היחיד הוא עולם קטן.

זאת אומרת,

שכל אדם שאנחנו רואים,

אל לנו להסתכל עליו כיחידת מספר אחד,

אלא לראות שבכל אדם כזה יש עולם שלם.

לא יתייאש אדם,

כי פעמים אדם נכנס לייאוש בגלל שחסר לו מספר דברים,

אלא ידע שאדם נברא יחידי

לומר לך שכל העולם כדאי הוא לאדם אחד.

כל הבריאה שנבראה הייתה בשביל אדם אחד, אדם הראשון.

השמש מאירה רק לך,

רק לך.

הירח, הכוכבים, כל מה שיש בבריאה זה בשביל אחד.

זה שאנחנו כבר רבים,

זה לא אומר עדיין שהעולם כולו אינו שווה לאדם אחד.

אבל זה, כשאנחנו מסתכלים על אדם כמספר, כאחד,

אבל מה הערך של כל אחד ביחס לחברו, זה משתנה.

עד עכשיו הסברנו מבחינה כמותית למה נברא אדם אחד.

מבחינה איכותית

אין אדם דומה למשנהו.

בכל אדם, בנוסף למה שהוא עולם מלא,

הערך שלו שונה.

ואנחנו לומדים את זה מגמרא בסנהדרין.

מביאים את הפסוק, ויכו מהם אנשי העי כ-36 איש.

אנשי העי הכו

בעם ישראל כ-36 איש.

עכן מעל בחרם,

ובגלל זאת

הוכו מישראל כ-36 איש.

מה, התורה לא יודעת לספור עד 37?

מה זה מתו כ-36 איש?

תספרו כמה אנשים מתים,

ותגידו לנו.

אלא התורה מדייקת,

ואומרת לא 35, לא 36 ולא 37. כ-36 איש.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים,

זה יאיר בן-מנשה ששקול כנגד רובה של הסנהדרין.

בסנהדרין יש 70 איש.

כל אחד מה-70 איש הוא צדיק,

תלמיד חכם, ירא שמים,

חכם עצום בכל חוכמה,

וחייב לדעת 70 לשון,

70 שפות.

אם חסר לו שפה אחת, הוא לא יודע,

הוא לא יודע טורקית,

הוא לא יכול להיות בסנהדרין.

יאיר בן-מנשה רק נהרג,

אבל הוא היה שקול כנגד 36 איש.

לכן כתוב בפסוק,

ויקום מהם אנשי היי כ-36,

36 זה רובה של סנהדרין.

כמה זה חצי?

כמה המחצית?

35 מ-70, נכון?

36, כמה זה?

כבר רוב.

ויאיר בן-מנשה, שהוא הנהרג היחידי,

היה שקול כנגד רובה של סנהדרין, שזה כ-36.

פה אנחנו רואים שכתוב, מונה אותו כ-36 איש.

כי מצד חשיבותו וגדלותו בתורה,

מצד מספרו האיכותי, לא הכמותי,

הוא נחשב כרובה של סנהדרין.

ונחשב גם במספר הכמותי,

כאילו נהרגו 36 איש, שזה רובה של הסנהדרין.

והעם ידע להעריך את האבדה הזו שהייתה במיתתו של יאיר בן-מנשה.

מקום נוסף שאנחנו מוצאים, הגמרא מביאה בסוטה, דף ל.ח.

ביך באנשי בית שמש

כי ראו בארון השם.

ביך בעם שבעים איש חמישים אלף איש.

מה, שוב פעם הפסוק לא יודע להגיד שבעים איש וחמישים אלף איש,

או חמישים אלף איש ושבעים איש.

הפסוק לא אומר כך.

ביך בעם שבעים איש חמישים אלף איש.

איזה מין מספר זה?

איפה ו' החיבור?

רבי אבהו ורבי אלעזר.

חד אמר,

70 איש היו אלה שנהרגו,

וכל אחד שקול כנגד 50,000 איש.

ואחד אמר,

50,000 היו אלה שנהרגו,

וכל אחד שקול כ-70 סנהדרין.

עכשיו, ברור למה כתוב 70 איש,

50,000 איש,

או 70 שכל אחד שקול כנגד 50,000,

או 50,000 שכל אחד שקול כנגד 70 איש, שזה הסנהדרין.

תראו איזה רמה רוחנית היתה לאותם אנשים שהוכו במלחמה.

אבל מה אנחנו רואים?

אחד אומר שהמספר הכמותי של הנהרגים היו 70 איש,

וכל אחד שקול כנגד 50,000 פשוטים.

אחד אומר שהמספר הכמותי היה 50,000,

וכל אחד שקול כנגד 70 סנהדרין.

וכמו שהודיע לנו הכתוב את מספרם הכמותי,

כן הודיע לנו את מספרם האיכותי,

ורק בזה נערך איש.

כל איש נערך באופן זה.

לכן, התורה אומרת, זה ייתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל תרומה לשם.

כשמונים את עם ישראל,

אסור למנות את עם ישראל, אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש,

אסור.

נותנים מחצית השקל כל אחד, וסופרים את השקלים.

מה יש? למה אי-אפשר לספור?

אז כתוב שבכל דבר שהוא מנוי ומדוד ושקול,

שולט את עין הרע.

ואז, אם חס ושלום סופרים את ישראל, יש שליטה

למלאך המוות להטיל נגף בעם.

יכולה להיות מגפה.

וכך היה בזמן דוד המלך, שספרו,

והיו מתים כל יום מאה

בגלל זה,

עד שנתברר הדבר.

זאת אומרת,

זו הסיבה האחת שמגלה לנו הכתוב.

ויש עוד דבר,

זה כדי לא לפגוע בכל אדם ואדם.

אז לכן,

כשסופרים את מחצית השקל, זה שווה.

אצל כל אדם מחצית השקל זה שווה.

אבל אם יספרו את הרב הגאון, הרב קנייבסקי,

כאחד,

ויספרו אדם פשוט,

שלא למד כלום כל ימי חייו, אולי אפילו עובר עבירות מהבוקר עד הערב,

ויספרו אותו כאחד,

זה לא הולך כך.

אז כדי לא לפגוע בנמנים ובגלל חשיבותו של כל יהודי ויהודי נותנים מחצית השקל

וסופרים את המחציות של השקלים וכך יודעים את מספרה של ישראל.

אבל לא פוגעים בכל אדם ואדם שהוא נמדד בערכו מול אדם אחר.

לדוגמה, היום,

בשעה זאת כרגע, יש ריאיון

על-ידי העיתון שופר ניוז,

ומראיינים שם שני מקבלי פרס ישראל,

אחד קוראים לו יגאל טו מרקין,

ידוע ומפורסם,

ואחד

קוראים לו הרב דוד גרוסמן ממגדל-העמק.

נו, אפשר להגיד

ששניהם שווים?

זה הלך והציל כל ימי חייו יהודים,

ואסף אותם, וקיבץ אותם, וקרב אותם לתורה, ליהדות,

לישרות,

לדרך ארץ,

ואחד רק גינה וביזה את הספרדים ואת היהודים ואת החרדים,

ואת הכול, עשה פסלים, עשה פסלים, מפריעים קצת להסתכל על הנוף,

אבל שניהם מקבלים פרס.

נו, הם שווים?

כן, מדינת ישראל אומרת שהם שווים.

זה מפעל חייו,

וזה אומנות,

אז זה מגיע להם פרס, אותו פרס, אותו משקל, אותו צבע.

התורה אומרת, לא,

בכמות,

יכול להיות שזה מספר, כן, אחת, שניים, שלושה.

אבל באיכות,

זה משהו אחר,

משהו אחר לגמרי.

גם ברוחניות,

זה דיברנו על סתם בן אדם.

עכשיו אנחנו מדברים על רוחניות.

יש אדם שעושה מצוות ברוחניות,

יש אדם שעובר עבירות ברוחניות,

וכל תזוזה בכל צד שהוא גורמת

לרווח אדיר או להפסד עצום.

לדוגמה,

מעט מן הרוחניות בצד הטוב,

אפילו אם אומרים לך שב ואל תעשה,

אל תעשה כלום, שב,

מעט ברוחניות בצד הטוב אומרים לך שב ואל תעשה,

בכוחה להביא לקדושה הגדולה ביותר ולהשלים את כל הבריאה.

כל הבריאה תושלם על-ידי זה.

לדוגמה,

יום השבת יוכיח,

ביום שבת נשלמה הבריאה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

ביום השביעי זה היה השלמת הבריאה.

לא נוצרה שום בריאה חדשה.

להפך,

הופסקה הבריאה ושביתה גמורה נכנסה לעולם,

ומתוך השביתה הזאת התחוללה קדושה.

השביתה של יום השבת

הביאה קדושה גדולה לעולם.

שביתה זה שב ואל תעשה,

לא קום ועשה, קום ועשה מצווה,

שב ואל תעשה.

מה העצמיות של יום השבת?

מנוחה וקדושה,

כמו שכתוב בכתובים.

ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו.

למה?

כי בו שבת מכל מלאכתו.

ממה באה הברכה ליום השביעי?

ממה נתקדש יום השביעי?

מזה ששבת הקדוש-ברוך-הוא מכל מלאכתו.

וכן כתוב, וינח ביום השביעי,

על כן בירך השם את יום השבת ויקדשהו.

על כן בירך השם את יום השבת ויקדשהו.

באה הקדושה לעולם בגלל שהוא נח.

ממה הונח הקדוש-ברוך-הוא? מהבריאה.

איך הייתה הבריאה?

במאמרות.

בעשרה מאמרות ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם.

ביאמר השם יהי אור,

ויהי אור.

ביאמר ה' ייקבע המים אל מקום אחד ותראה יבשה,

ביאמר ה' תתשה הארץ דשא,

ביאמר ויאמר ויאמר בעשרה מאמרות, ומזה הוא שבת.

השביתה הזאת הביאה קדושה גדולה מאוד לעולם.

רואים שברוחניות בצד הטוב,

אפילו בשב ואל תעשה,

אפשר להביא קדושה גדולה ביותר ולהשלים את הבריאה.

חכמים מספרים שהאדם הראשון הצהיר כפיו של הקדוש ברוך הוא,

אחרי שנכשל ועבר על מצוות ה' ואכל מעץ הדעת,

הגיע לתשובה ביום השבת.

הוא עדיין לא ידע מהי התשובה,

אבל על ידי השראת

המנוחה עם כניסת שבת,

הוא השיג את קדושת היום

ובא לידי תשובה שהתבטאה בסיגופים ובתעניות.

130 שנה הוא עשה תשובה.

וכשהוא בא להודות לקדוש ברוך הוא על זה שהוא זכה לעשות תשובה,

הוא לא נתן שבח והודאה לשם על התשובה, אלא על השבת.

והוא אמר מזמור שיר ליום השבת.

למה?

משום שמנוחת השבת הביאה אותו לידי תשובה,

ואפילו לאחר שציווה השם על שמירת השבת,

לא ציווה להתקדש בו על ידי מעשי מצוות ופעולות,

כפי שאנחנו חושבים לכאורה,

אלא נצטווינו בו על המנוחה,

מנוחה שלמה שאתה רוצה בה.

ועל ידי המנוחה עלינו לקדש את עצמנו ולהגיע

להכרות הנשגבות והנעלות ביותר.

הנה, עכשיו סיימנו

שבעה ימים של פסח,

של קדושה וטהרה ומנוחה.

איזה אושר.

התנתקות מכל חיי העולם הזה, מעבודה, ממלאכה, מצרות,

מלחמות, בעיות.

רק שקועים בעבודת השם יתברך,

בלימוד תורה, בשירה, באכילה,

במנוחה.

הראש פנוי, יכולים לחשוב בדברים נשגבים, בנעלים,

לעשות התבוננות על החיים.

מאזן,

לאן פנינו מועדות? מה עשינו?

מה הלאה?

עצם ההפסקה הזאת, השביתה ממלאכה,

נותנת לאדם להגיע להכרות גדולות ונעלות.

גם משה רבנו, שתיקן עם ישראל במצרים את יום השבת ליום מנוחה,

לא ציווה לקיים איזו מצווה או עבודה מיוחדת ביום זה,

אלא לנוח בלבד,

שעצם המנוחה מביאה להתעלות ולקדושה.

מפה אנחנו רואים שכל מעלה קטנה ברוחניות,

אפילו בדרך של שב ואל תעשה,

מעלה את האדם למעלה למעלה, ולהביא להשלמת הבריאה.

גם להפך,

כל היעדר קטן ברוחניות

פוגע ופוגם בעולם מלא של חוכמה וקדושה,

וגם זה למדנו מהאדם הראשון.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים שהמלאכים ראו באדם הראשון

כוחות רוחניים וחוכמה כה נפלאה,

עד שטעו בו וחשבו שהוא הבורא.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הפיל עליו תרדמה,

ומזה הכירו המלאכים את טעותם שלא הוא הבורא.

כי הבורא,

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל,

לא שייך מצב כזה אצל הבורא.

וגם התרדמה שהפיל עליו הקדוש ברוך הוא,

זאת לא תרדמת ממש.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

חוכמתו של האדם הראשון הייתה מרובה משל המלאכים.

כשהקדוש ברוך הוא שאל את המלאכים על כל בריאה ובריאה מה שמה,

לא ידעו לומר.

כשהקדוש ברוך הוא הציג לפני האדם הראשון את החמור,

הוא קרא לו בשמו חמור.

הוא ראה את הסוס, אמר סוס,

פרה, פרה.

על כל דבר, כשהוא ראה, ראה את המהות שלו,

ואמר מה שמו הראוי לו.

המלאכים לא ידעו זאת.

בחוכמתו עולה האדם הראשון על המלאכים,

ואפילו לאחר שהפיל עליו תרדמה,

שהרי כשחטא

האדם הראשון שאלו המלאכים מפני מה קנה סמיתה על האדם,

הם לא השיגו אפילו מה היה חטאו.

ואם לגבי המלאכים

נאמר שאין שינה לפניהם, המלאכים לא ישנים,

כל שכן שלא הייתה שינה לפני האדם הראשון.

אלא ודאי שהיה זה טשטוש קל בשכלו,

ומתוך טשטוש זה עמדו כבר המלאכים שהוא לא הבורא, והכירו בטעותם.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

על התרדמה זו תחילת מפלה שינה.

תחילת מפלה שינה.

אתם שומעים?

אדם נופל ממעלה הגבוהה ביותר לתחתית על ידי מה?

על ידי שינה.

גדולי ישראל היו ממעטים מאוד כדי לא לישון,

ממעטים מאוד בשינה.

דוד המלך היה ישן שיטין נשמה,

שישים נשימות של סוס.

הגאון מווילנה הלך בעקבותיו והיה ישן כל שש שעות,

כמחצית שעה בלבד.

ב-24 שעות, שעתיים ביחד,

כדי לא לטעום טעם מיטה.

וגם כשאנחנו הולכים לישון אנחנו מברכים, המפיל חבלי שינה.

למה אומרים המפיל? כי זו מפלה.

ועוד שינה היא אחד מ-60 במיטה.

אחד חלקי 60 היא במצב של מיטה.

והיא מהפכת את כל עצמיות האדם.

בשעה שאדם ער הוא מושל בכל הברואים,

כמו שכתוב, תמשילהו במעשה ידיך,

כל שטה תחת רגליו.

כשאדם ער,

כל הבריאה תחת רגליו.

ואילו בשעה שהוא ישן,

כולם מושלים בו,

אפילו יתושים וזבובים.

עושים בו מה שהם רוצים.

נפוליאון אפילו הבין.

והוא ישן שעה אחת.

שאלו אותו, למה? אתה המלך, קיסר, אתה יכול לישון

כמו שמלכים עד שלוש שעות ביום?

מה בוער לך לקום? יש לך עבדים?

יש לך שפחות?

הוא אומר, עד שאני הגעתי להיות נפוליאון,

אתם רוצים שאני אלך לישון?

בשעה שאני ישן אני כאחד האדם, רק כשאני ער אני נפוליאון.

אתם שומעים?

עד שאנחנו הגענו לעולם וסוף-סוף זכינו להיות במדרגה כל כך גבוהה,

הולכים לישון?

כמה שפחות, כמה שפחות, יותר טוב, פחות מפלה.

אז רואים שפגם קטן ברוחניות,

במובן השלילי, מפיל את האדם

מהר גבוה לבור עמוק.

וזה מבטל את כל עצמיותו של האדם.

אז מה יקרה אם חס ושלום אדם עושה כמה פשעים כבדים

ולא רק בשלילה כי אם בחיוב ולא מאדם אחד אלא כי אם מהמוני אדם.

כמה חורבנות והרס מביאים לאדם ולעולם.

אבל מצד שני נלמד כמה עלייה קלה ברוחניות מביאה ישועה לעולם

וכמה היא מעלה את הבריאה.

ואין פלא,

איך תבוא הגאולה לאחר הירידה האיומה בעולם שחכמים זיכרונם לברכה מתארים בעקבותה דמשיחה.

כי לעומת כל נקודה קטנה בהתעלות רוחנית,

אפילו של אדם יחיד מקיימת את העולם,

מצמיחה תשועה גדולה ומביאה לימות המשיח.

כל יהודי פה ויהודייה שמתעלה אפילו בדבר קטן ברוחניות,

כל מה שאמרנו

הוא גורם.

מקיים את העולם,

מצמיח ישועה גדולה ומביא נעימות המשיח.

ואפילו עלייה ברוחניות על ידי שב ואל תעשה,

כמו שבת קודש.

את היסוד הזה אנחנו לומדים אצל רבי עקיבא,

ואני רוצה להראות לכם עכשיו סרטון קצר על רבי עקיבא,

שבו תראו איך נקודה קטנה של התבוננות בחייו של רבי עקיבא

הביאה לשינוי דרמטי

מאדם שהיה עם הארץ גמור

ושנא תלמידי חכמים,

עד שאמר על עצמו,

כשהייתי עם הארץ אמרתי, מי יתן לי תלמיד חכם

ואנשכנו נשיכת חמור?

זה גם טום מרקין לא אמר.

ואפילו לאחר שהתחיל ללמוד

נכשל במעשיו.

כמו שהוא אמר, פעם הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצווה

ונטפלתי בו בארבע מילים,

לקח אותו,

מרחק ארבע מילים, ארבע קילומטר,

והבאתיו למקום בית הקברות וקברתיו.

וכשבאתי והרצאתי דברים אלה לפני רבי אליעזר ורבי יו...

יהושע אמרו לי, כל פסיעה ופסיעה שפסעת כאילו היית שופך דמים.

הוא חשב שהוא עשה מצווה גדולה,

לקח מת מצווה, שוכב ככה באמצע הדרך,

סחב אותו עליו, הלך איתו ארבעה קילומטר, הביא אותו לבית קברות, קבר אותו.

אמרו לו, חכמים,

כל פסיעה ופסיעה שפסעת,

כאילו אתה שופך דמים.

עשית עבירה כל פסיעה.

למה מת מצווה קונה מקומו?

לא מטלטלים את המת מצווה והוא נקבר במקום שבו הוא נפל.

בדבר שני, הוא טלטל אותו בשבת, ואסור לטלטל גופה של אדם מת בשבת

על כל פסיעה ופסיעה עבירה, רחמנא נצבא.

אבל מה גרם לרבי עקיבא שהשתנה פתאום וגדל להיות חכם כל הדורות?

מה הייתה תחילתו של רבי עקיבא שנינו?

בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.

פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר, מי חקק אבן זו?

אמרו לו, המים שנפלו עליו בכל יום.

איית קורא אבנים שחקו מים?

מיד רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו,

מה רך פסל את הקשה?

דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי שהוא בשר ודם,

ומיד חזר ללמוד תורה.

בואו נראה מה קרה עם רבי עקיבא.

עקיבא.

מה ראה רבי עקיבא שכל כך התעורר מהטיפות שראה,

וזה חולל מהפכה בנפשו?

רבי עקיבא הכיר את ערכה של כל טיפה קטנה,

רכה שברקות,

שאפילו אינה נראית

ואינה נרגשת כלל.

כיוון שהוא ידע שבכוחה לחקוק ולשחוק אבנים גדולות וקשות,

ומזה הוא למד קל וחומר כמה גדול כוחה של כל נקודה קלה שברוחניות.

כל רושם עז עלול להפוך בפנימיותו של האדם

מכל נקודה קלה שברוחניות,

ואפילו שזה לא ניכר ונראה לעין.

אני חוזר שוב.

כל נקודה קלה ברוחניות

יכולה לגרום

לשינוי מהותי ומשמעותי באדם

בלי שיהיה ניכר ונרגש אפילו שזה פעל עליו,

אפילו בשב ואל תעשה,

כמו שלמדנו משבת.

ורבי עקיבא יצא מהפלה לאור גדול כדי לאור באור החיים הנצחיים.

הוא עקר את הטבע הקשה שהיה לו, של שנאה

עזה לתורה וללומדיה,

והיה מושטרש בה ארבעים שנה והתמסר בסוף

בכל נפשו ללימוד התורה.

הוא האריך ימים עד 120 שנה, בדיוק כמו משה רבנו.

ארבעים שנה היה עם הארץ,

ארבעים שנה למד,

וארבעים שנה לימד את כל ישראל,

עד ששמו הלך מסוף העולם ועד סופו.

והגיע למדרגה העליונה הזו שמשה רבנו, מקבל התורה,

מפי הגבורה לא הבין את תורתו

של רבי עקיבא,

וכמו שראיתם בסרט.

הוא הגיע גם דרגה כזאת שהוא היה מוכן למסור את נשמתו לבורא עולם

בשעה שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל,

והוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,

ונופח את נשמתו באחד.

תלמידיו, בשעה שהוא מתייסר, שואלים אותו, מתייסר בעיניהם, לא בעיניו.

שואלים אותו, עד כדי כך?

אמר להם, כל ימיי אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו?

מה זה,

עד מתי יבוא לידי ואקיימנו?

הפסוק,

ואהבת את השם,

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

בכל נפשך,

אפילו נוטל את נפשך,

ואהבת את השם אלוקיך.

רבי עקיבא חיכה,

מתי

תצא לו ההזדמנות להוכיח לבורא עולם את אהבתו?

אפילו בשעה שנוטל את נשמתו.

ובאותה שעה הוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד ויוצאת נשמתו באחד.

מיתת נשיקה.

דבוק בקדוש ברוך הוא.

זה כשאדם יודע שכל דבר קטן ברוחניות מרומם אותו ומקדש אותו ומעלה אותו למעלה.

אפילו אם זה לא נראה ונרגש.

אבל כמו שטיפה ועוד טיפה ועוד טיפה עושים את החור בסוף גם בסלע,

אז לב של אדם על אחת כמה וכמה.

השאלה, אם כל אחד מאיתנו מבין שבכוחו להגיע למדרגות כאלה.

וכמו שאמרנו בתחילה, כל אדם הוא עולם מלא,

וכל אדם היה ראוי להיברא,

כל העולם כולו רק בשבילו.

לכן נברא אדם יחידי.

וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

אבל כל אדם יש לו ערך שונה מחברו.

זה תלוי כמה רוחניות הוא מכניס בעצמו.

ואפילו משב ואל תעשה.

וכל שכן גם שהוא עושה בכום עשה,

ועושה מעשים כדי לקדש את עצמו,

כמו שאנחנו רואים בכל מצווה ומצווה.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו.

כל מצווה ומצווה מוסיפה קדושה בנשמתו של האדם.

זה לא נראה ונרגש כל כך,

ודאי לא מפעם אחת.

אולי יש הרגשה פנימית קצת,

אבל חיצונית זה עדיין לא נראה.

אבל דעו לכם, כך זה פועל.

אדם שרגיל במצוות, ניכר גם על פניו,

שהוא אדם שעושה מצוות,

ירא שמיים.

חוכמת אדם תאיר פניו.

יש הערה פנימית מפנימיותו של האדם גם כלפי החוץ,

שבוקעת גם את מעטה החיצוניות

שלו עצמו.

עד כאן, זו הדרשה למי שיש שאלות. בבקשה.

שאלה יש לך?

בבקשה.

שלום לך.

קוראים לי יפת,

ועכשיו אנחנו ראינו

על הדרשה של נטל רבי עקיבא,

שאיך אשתו עוזרת לו.

אבל יש לנו פה בינינו אנשים,

או חברים,

שאין להם עזרה מאשתו,

או עושה צערות, או לא נותן לבעל ללכת לבית כנסת,

הלאה והלאה.

אז מה הם צריכים לעשות, כאילו?

מה התשובה בשבילם?

כתוב,

הקדוש ברוך הוא אמר,

לא תביעות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו.

אם זכה עזר,

אם לא זכה, כנגדו.

והמדרש אומר, כנגדו, זה גם מלשון מנגדתו.

מנגדתו פירושו מכה אותו.

יש כאלה אפילו מרביצה לו מכות.

יש כאלה במקלטים, בעלים מוכים.

אז הכל תלוי אם זכה או לא זכה.

חכמים מסבירים מה זה זכה,

זה לא הולך בזכה בפיס או בלוטו.

אם זכה, אם הוא נהיה זך ומזוכך

על ידי המעשים

של קיום תורה ומצוות ולימוד התורה,

ממילא זה גם משפיע או משליך על האישה.

אבל אם בן אדם נכנס לעימותים עם האישה,

והוא כופה עליה את הדברים והוא מחייב אותה בכוח לקבל את דעתו,

הוא יוצר לפעמים התנגדויות.

צריך הרבה חוכמה איך להלך בין הטיפות

בשביל להביא את האישה גם כן להכרה שזה הדבר הנכון.

נכון שיש נשים שהן קשות בטבען,

לא רק בעניין דת, סתם כך,

אבל לשון רכה תשבור גרם.

ככה לימדונו חכמים, זיכרונו לברכה,

ככה תורה מלמד אותנו.

לשון רכה, תלוי איך מדברים עם אישה.

לא להיות נחנך יותר מדי,

כי אתה יכול לקבל גם סטירה על זה.

אבל לשון רכה אמיתית,

כשמדברים ברוך ובנועם אל האישה מתוך התחשבות,

אז יכולים להשיג הרבה יותר.

אבל צריך ללמוד את המצב של כל בני זוג בפני עצמם,

וראוי להתייעץ עם תלמיד חכם אמיתי,

לא מקובל ולא בא בה.

תלמיד חכם אמיתי מחזיק בישיבה

לקבל הדרכה ועצה, ואם הולכים בעקביות

לאור העצה,

בדרך כלל זה מסתיים בתוצאות חיוביות.

הבנת? תודה. גם לי.

כן, תן לו בבקשה שם.

שלום לכולם.

אני אנהל איתך מעין דו-שיח כזה, כי זו שאלה ארוכה.

רציתי לשאול אותך מהבריאה.

אתה טוען שאלוהים ברא את האדם, אוקיי?

בשלב הזה הוא אמר לו, תשמע, אל תיגע בעץ האסור,

אל תיגע בעץ האסור, אבל הרי אלוהים יודע מראש שהאדם ייגע.

אז למה בעצם הוא עושה את זה? סתם כי... למה הוא עושה את זה בעצם?

הקדוש ברוך הוא רוצה שאדם יקנה את מעמדו ומצבו הרוחני הנצחי בזכות מעשיו.

אבל הוא לא יכל לעשות את זה מההתחלה.

פשוט תיתן לו את הערכים וזהו. תן לו את התורה, תגיד לו, תשמע,

זה התורה שלך, זה הערכים שלך,

ככה אתה תגיע לרוחניות גבוהה.

זה מה שהוא עשה.

הוא לא עשה את זה, כמו שאתה טוען. זה לקח כמה מיליוני שנים עד שזה הגיע למצב כזה.

לא, ככה הוא עשה.

אז אני לא חושב ככה, כי התורה באה בשלב מאוחר.

לא. בסך הכל. ככה הוא עשה.

זו התשובה, ככה הוא עשה.

לא, אתה לא נותן לי להמשיך.

אוקיי, נמשיך.

הקדוש ברוך הוא שם אותו בגן עדן

לעובדה ולשמרה.

אומרים חכמים, לעובדה

אלו מצוות עשה.

ולשמרה מצוות לא תעשה.

אדם הראשון הצטווה בשש מצוות.

אתה, אני לא רואה אותך, נעלם. לא, לא, ראשון מאפה, אתה לא. אני צריך לראות אותך.

אמרת שיהיה דו-שיח, לא?

ואחת מהמצוות שהצטווה במפורש זה מכל

עצי הגן

אכול תאכל,

אבל מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל.

זה מצווה או לא מצווה? זה ציווי.

הוא עבר על הציווי.

עכשיו, מה זה משנה אם הוא נתן לו את התורה שאתה מכיר, שבאה אחרי אלפי שנים,

או המצווה הראשונה הזאת, פלוס המצוות האחרות שאמרתי,

מה זה משנה?

השאלה, למה ניתנו מצוות?

מצוות ניתנו בשביל שהוא יזכה על ידי מעשיו,

מתוך בחירה

לבחור בטוב,

דהיינו לשמוע בקולו של השם,

ולא לעבור על דבריו.

מה הוא יזכה בזכות זה?

לקבל את הטוב הנצחי הצפון לו לעולם בעד.

האדם הראשון נכשל במצווה קלה שנצטווה.

זהו? כן, עד כאן.

אוקיי.

אני פשוט לא מסכים עם מה שאתה אומר. מההתחלה, כשעמדת, הבנתי שאתה לא מסכים.

אני לא מסכים, כי אני לא חושב שאף אחד מבינינו פה, ואף אחד באולם הזה ובעולם בכלל,

יודע למה בעצם אלוהים ברא את העולם, ויודע למה,

על מה אנחנו חיים ומה קורה בכלל. הבנתי. אז כאילו,

הבנתי, אף אחד לא יודע. לדעתי, אין זכות לאף אחד לבוא ולהגיד, שמע, ככה אלוהים נתן לנו. הבנתי.

אתה יודע שיש אלוקים?

אני מאמין שיש משהו חזק.

תודה.

יש אלוקים?

משהו חזק מעליי, לא יודע איך קוראים לו, משהו חזק מעליי. מה זה חזק? התקרה?

גם זה חזק, אני מקווה שלא ייפול. הבנתי.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

אתה חושב שיש בורא לבריאה?

זה התחיל מאיפשהו, לא יודע מתי.

בטח שזה התחיל מאיפשהו, אבל אני... אבל אף אחד לא יכול לחשוב כל סך הרבה אחורה. עזוב אף אחד, אין אף אחד, אני ואתה. אבל עוד פעם, גם הטכנולוגיה שלנו היום. למה אתה משתמש באף אחד? כי אף אחד, אין, אין. אני ואתה פה, עכשיו בוא נדבר. אתה יודע מה, שנינו, לא אני ולא אתה יודעים.

למה אתה קובע לי?

כי אני יודע. כן. למה אתה קובע? למה אתה קובע? אני לא קבעתי לך כלום. אוקיי, אוקיי. אני קבעתי לך משהו?

אני חושב שלא... אתה קבעת שאני קובע לך, לא קבעתי רק... אני לא קובע, אני אומר לך שאני חושב שאתה לא יודע, ואני גם לא יודע. למה לך לחשוב בשמי?

אני לא חושב בשמך, אני חושב בשמך. אני חשבתי בשמך?

לא.

לא, אז תן לי את... אבל גם חשבתי בשמך, אני חושב בשמי. אבל שאלת אותי, אל תשיב במקומי,

תקשיב לתשובה שלי.

אוקיי.

אתה יודע להסביר לי למה באת לעולם?

לא.

אתה יודע להסביר לי למה אתה באת לעולם?

אני כן.

למה? אתה חושב.

אתה קובע שאני חושב? שאלת אותי אם אתה יודע. אני שואל, אני שואל, אני שואל אותך אם אתה חושב שאתה יודע.

אני יודע, לא חושב. אה, אז גם אני יודע.

או, למה באת? לא יודע.

אני חושב שהקוקו עושה לך בלבלה.

לא יודע, סבבה.

עכשיו בוא, אתה רוצה לדעת מה אני יודע?

אוקיי.

אוקיי.

אני יודע שיש בורא לעולם.

אתה יודע שיש מורה לעולם?

משער.

משער. מי במצבו יותר טוב, היהודי או המשער?

המשער.

המשער?

אתה משער שאתה, המצב שלך יותר טוב גם.

ברור. אני יודע שמצבי טוב יותר. יכול להיות.

אני יודע שמגיעה לי משכורת. אתה משער שמגיעה לך משכורת. מי המצב שלא טוב בסוף החודש?

המשער. המשער? אפשר שיחשוב שזה מגיע יותר. אני אגיד לך למה יותר טוב מצבך כמשער.

כי אני יודע שאני מקבל, נגיד, 5,000 שקל, ואתה משער שמקבל מיליון.

אבל מה, בסוף החודש נראה מי יהיה לכם כסף הביתה.

עכשיו, תקשיב טוב.

אני יודע שיש בורא לעולם

בגלל שאני יודע שאני נמצא כאן.

אני נמצא כאן?

כן. כן, או שאתה משער? כמוני כמוך, זה אתה יודע שאני נמצא כאן. אני רואה אותך, מה שאני רואה בעיניים אני יודע.

אתה יודע, אוקיי.

עכשיו, אני נמצא כאן, זו הוכחה שיש בורא.

למה זו הוכחה שיש בורא?

אני יודע שאני לא בראתי את עצמי.

אתה בראת את עצמך?

לא.

גם אני לא.

זו הוכחה שיש בורא?

לא.

לא.

אני אומר שכן.

אתה יודע למה? לא.

אם אני לא בראתי את עצמי,

מוכרח שמישהו ברא אותי, נכון?

כן. גם אותך, נכון? כן.

כל נברא, אני ואתה נבראים אם ככה, נכון? זה ברור. כל נברא שלא ברא את עצמו,

הוא נברא על ידי מי שקדם לו, נכון?

כן. אבא שלך הנברא,

שברא אותך,

גם הוא נברא, נכון?

כן.

כל נברא... סלח לי, אני יושב רגע.

אי אפשר, אי אפשר. נו, בסדר, רואים אתכם. ראיתם? ראיתם? לא, אתה בחור צעיר, אי אפשר. מישהו לא רואה אותי?

הם יודעים איפה אני יושב.

רגע, מתוק. חייב לראות אותך בעיניים, את התגובות. יש לי כאבים ברגליים פשוט.

ממש? כן. אז תעמוד על הכיסא.

אתה רואה? עכשיו תשמע.

כל נברא יש לו בורא שקדם לו.

כל נברא

הוא עדות שיש בורא שקדם לו.

כל הנבראים מעידים שיש מישהו שקדם להם.

נלך אחורה, אחורה, אחורה, עד ראשון הנבראים.

הוא מעיד שיש בורא שקדם לו.

נכון?

אוקיי, נו. אז הנבראים כולם, מעצם היותם נבראים,

הם מעידים במציאותם, שהם קיימים,

שיש מי שקדם להם.

וראשון הנבראים

מעיד שהיה אחד שקדם לו שברא אותו. ולא, אנחנו קוראים הבורא.

אם לא היה את הבורא הזה,

לא היה את הנברא הראשון.

כי הנברא לא ברא את עצמו.

נשאל,

מי ברא את הבורא?

לבורא אין בורא.

כי אם לבורא

יש בורא,

גם הוא נברא.

אז יהיה

נבראים

בלי בורא.

אי אפשר נבראים בלי בורא.

שהרי הנברא לא ברא את עצמו.

אז מוכרח שיהיה תמיד

בורא ראשון שברא לכל הנבראים.

הבנו לוגית

שיש בורא שברא לכל הנבראים.

מה שאמרתי לך כרגע זה ידיעה לא משער.

הבנת את זה? אתה בא לשכנע אותי שיש אלוהים. לא אומר לך שאין. אני פשוט... תודה, תודה.

נמשיך.

נותן לך שאלה.

רגע, נמשיך.

הבורא הזה שברא את כל הנבראים

הוא גם המקביל של כל המוגבלים.

אני מוגבל, אתה רואה, יש לי גבול.

השולחן מוגבל, אתה רואה, יש לו גבול.

האולם מוגבל, יש לו גבול.

כדור הארץ מוגבל, יש לו גבול.

כל מוגבל יש לו מגביל.

את השולחן הגביל הנגר,

את הבניין הגביל הקבלן.

את הגלקסיות כולן הגביל

המקביל לכל המוגבלים.

מי זה המקביל לכל המוגבלים?

זה הבורא שברא את כל הנבראים,

כי כל נברא נברא בגבולותיו.

אז הבורא הוא גם המקביל לכל המוגבלים, והוא אינו מוגבל.

שאם הוא היה מוגבל,

היה לו מקביל שקדם לו.

הבורא, שהוא המקביל לכל המוגבלים,

הוא גם הכל יכול.

אם הוא לא הכל יכול, הוא מוגבל.

אולי נאמר שיש שניים הכל יכול?

אי אפשר שיהיו שניים הכל יכול.

הנה, זה אחד,

זה שניים.

זה הכל יכול וזה הכל יכול.

נשאל שאלה,

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול,

אז זה מוגבל, כי הוא הצליח להגביל אותו.

אם הוא לא יכול להגביל אותו, הוא בעצמו מוגבל,

והוא לא הכל יכול.

נמצא שלא יכולים להיות שניים הכל יכול, אלא אחד הכל יכול,

שהוא הבורא שברא לכל הנבראים,

המקביל לכל המוגבלים,

והוא הכל יכול.

אחד ולא שניים.

עד פה הבנת?

יפה.

האם הכל יכול הזה,

הבורש ברר לכל הנבראים, הוא חכם או לא? אתה יודע לעצמי שכן.

כן.

אם אנחנו רואים חוכמה בבריאה,

או אפילו באדם עצמו,

ולא בכללות האדם אפילו, אפילו בתא אחד קטן,

או ב-DNA שלו,

כשאנחנו רואים כמה הצפנה של קודים יש בתוך

DNA זה ודאי חוכמה עילאית שמחשבי על עדיין לא מצליחים לפצח בעזרת החשיבה של כל המדענים של העולם כולו,

אחרי שהם צברו חוכמה גם מדורות קודמים.

וזה חלקיק קטן באדם.

במורכבות האינסופית של הבריאה זה חוכמה לאין שיעור.

רק להסתכל על דג,

רק להסתכל על עוף,

רק להסתכל על עלה,

איך הוא מקבל את המים דרך הצינורות של היניקה בעלה.

אם ראית פעם עלה,

בלי הכיסוי החיצוני,

רק עם רשת

התעלות שמובילות אליו את המים,

זה פלא לאין שיעור איך זה נברא.

ושאדם מתוך טיפס רוחה מיליונית קטנטונת

נברא בן אדם שיכול לשבת על כיסא עם הרגליים עליו,

זה חביבי חוכמה גדולה.

עכשיו,

אם הבורא הוא כזה חכם שברא את כל הבריאה,

האם חכם

עושה דברים ללא תכלית?

שוטה עושה דברים ללא תכלית.

שובר, הורס, מנתץ, עושה, ואז סתם,

מורח, מה שהוא רוצה, עושה.

אין בזה כוונת מכוון.

אבל מי שעשה את הנברשת מעל הראש שלך, תסתכל.

עשה את זה לתכלית,

עשה את זה בציור מסוים,

עשה את זה בחן,

בצבע, בחומרים,

לתכלית מסוימת, לנאות את המקום,

להאיר את המקום,

להעשיר את המקום.

הרבה חוכמה הושקעה בזה.

כל דבר שיש בבריאה

נברא לתכלית.

אם החכם בורא דברים לתכלית,

צריך להבין מהי התכלית.

אתה,

שאתה עולם מלא, כמו שלימדנו עליך בתחילת השיעור,

שהאדם היחידי הוא עולם מלא,

מה התכלית שלך?

אם הבורא ברא אותך כאחד מן הברואים

והוא חכם והוא עושה דברים לתכלית,

מה התכלית שלך שאתה קיים בכלל בעולם?

ובפרט,

שאתה נמצא פה רק באופן זמני.

בעוד איקס זמן אתה פשוט תסתלק מכאן.

מה התכלית להביא אותך כאדם,

ובסוף לטמון אותך מתחת לאדמה,

ושתתפורר לחול?

מה התכלית?

מיליארדים עוברים אותו תהליך, לשם מה?

זה אבולוציה פשוט.

אבולוציה, או. אני שואל אותך עכשיו שאלה אחרת, למה עידן הדינוזאורים נשמט מהתורה? קודם כל, אל תשאל אותי שאלה אחרת, אנחנו עכשיו באבולוציה.

נכון, זה מה שאני שואל אותך. רק רגע.

אבולוציה, יש אבולוציה, יש את עידן הדינוזאורים. מצאת לך מילה אבולוציה.

לא, זה לא מילה, זה מילה שקיימת הרבה זמן. בטח קיימת הרבה, בפרט אצל אלה שלא מבינים כלום.

ברור. אה, אז אתה טוען שאני לא מבין, יפה. איך אתה יודע?

אני אגיד לך איך, אני אשאל אותך.

מה זה אבולוציה, תסביר לי? התפתחות. התפתחות של מי? של כל העולם, כל הטבע.

ממה למה?

מאפס לדבר כזה.

לדבר כזה.

מה השיטה של האבולוציה?

מי עומד מאחורי האבולוציה?

אולי למעלה.

אה, חזרת למעלה? לא, לא אמרתי, זה לא קשור בין מה שיש למעלה למה שקיים באבושר.

הוא התחיל ממשהו, מי התחיל? הוא נתן את זה להתפתח.

אה, אתה עושה שילוב. לא כמו שאתם קוראים שהוא שבע ימים. זה לא הגיוני. אתה עושה שילוב, הבנתי. אני לא יודע, אני מביא לך את זה, כן, בשילוב.

הבנתי. כי זה מה שמעניין אותי. אני מאמין שהשבע הימים של התורה זה משהו בסביבות ה-7 מיליארד שנים.

הבנתי.

פשוט, מה יותר קל מאשר להגיד מה שאתה אומר? הגיוני. לא, זה הגיוני פשוט.

הגיוני למי? לך? למשאב. כן, למשאב. עכשיו,

אני רוצה להבין דבר אחד.

יותר הגיוני שמי שכתב את התורה וכתב שבעה ימים היה מטריח את עצמו לכתוב עוד כמה אותיות ולכתוב שבע מיליארד.

למה לכתוב ימים? תכתוב שבע מיליארד וגמרנו.

ולמה לנו להמציא אבולוציה?

תכתוב ישר במילה הראשונה שבע מיליארד שנים וגמרנו, ולא צריך את,

קוראים לו זה, זה שדומה לבבון.

דרווין, דרווין, כן, זה שדומה לבבון.

הוא ראה במראה שהוא נראה כמו קוף, אז הוא הבין שאבות אבותיו היו קופים.

אז מזה אתה יושב לי על הכיסא ואומר, אבולוציה.

לא, גם אני מהקוף.

רק אני לא מבין למה הקופים האלה שבגן חיות לא התפתחו.

מה זה, פגם גנטי?

מסכנים, לא התפתחו.

איי, איי, איי.

והאחים שלהם המתורבתים הולכים לבקר אותם, משלמים כסף,

זורקים להם בננות.

אבולוציה.

אתה מבין? מי מבקר את מי?

האדם האינטליגנט הולך לבקר את המפגרים בתוך הכלוף ומשלם כסף.

משלם כסף.

זה לא אבולוציה, זה בלבולוציה.

אז אתה לא מאמין, אני רואה את זה. אני לא מאמין.

אתה אוכל סרט על ספר תורה, שאתה חושב ש... הבנתי.

אתה חושב בהיגיון, כיום, יכול להיות מצב כזה?

שמה? שתוך שבע ימים יברא לך עולם.

מה זה בתוך שבע ימים?

הקדוש ברוך הוא היה יכול לברוא אותו באלפית שנייה. אתה יודע מה זה אלפית שנייה?

נו, למה הוא לא עשה את זה? למה לרשום שבע שבע ימים?

יפה, אומרת המשנה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות,

והלא יכול היה לברותו במאמר אחד,

היה אומר,

יהי עולם.

נגמר. נו, זה הוא כול יכול, לא? נכון. נו.

המשנה עונה.

למה הוא ברא אותו בעשרה מאמרות?

כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים עולם שנברא בעשרה מאמרות,

וכדי ליתן עונש לרשעים שמאבדים עולם שנברא בעשרה מאמרות.

לדוגמה,

יש ילד נמצא בחוף הים והוא בונה איזה תבנית כזאת יפה שהוא מתעכב עליה איזה שעה.

בא אחד רשע,

נתן בעיטה בחול, הרס לו את כל המגדל שהוא בנה.

זה רשעות, נכון?

עד שהוא בנה אתה בא והורס?

האם זה דומה שהוא הרס לילד אחד מגדל אחד שבנה,

או עשרה מגדלים?

אדם אחד שהורס עשרה מגדלים או מגדל אחד זה שווה?

זה לא שווה.

אדם שבונה עשרה מגדלים ולא מגדל אחד זה שווה?

זה לא שווה.

אמר הקב' ברוך הוא, יכולתי לברוא במאמר אחד,

אבל אני רוצה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

יש לזה יותר ערך.

הקב' ברוך הוא רוצה להיטיב עם הבריות.

לכן הוא ברא בעשרה מאמרות, אין לו בעיה, הוא יכול לברום בשנייה אחת ולהרוס בשנייה אחת.

אתה יודע איך הקב' ברוך הוא הורס בשנייה אחת?

ראית פעם לבה שמתפרצת?

איך זה נהרות

של אש נשפכים על כפרים שלמים.

ראית פעם איך הקב' ברוך הוא עושה איזה טייפון אחד כזה?

ככה מטייפר את כולם?

ראית פעם?

ראית איזה הוריקן קטנטן ככה?

ראית מה הוא יודע לעשות?

רעידת אדמה בפרס לא מזמן באיראן?

50,000 הרוגים ככה בצ'יק צ'ק,

6.3. זה הכול.

ראית מה הוא יודע לעשות?

זה שנייה אחת.

טרררררררררררררררררררררררררררר, הכול מתמוטט.

תראה, אתה מתחיל לפרש ממשנה, אנשים כתבו את זה, זה לא אלוהים נתן את זה. אה, זה עוד בעיה שיש. כן, זה בעיה, בטח. הבנתי. מה שאנשים פירשו, אני לא חושב שזה מה שרשום בעצם בתורה.

הבנתי, אבל אתה יודע מה ההבדל בינך לבין מה שאני אומר? מה?

אתה משער ואני יודע. לא, אז אני את זה גם יודע.

גם יודע שמה? יש דברים שגם אני יודע, לא רק משער.

מתי נתנה התורה? אני לא יודע, אני לא קראתי את התנ״ך, לא קראתי, אני לא מאלה שקוראים את זה.

אז אני אגיד לך, הקדוש ברוך הוא ידע שיהיה בחורצ'י כמוך.

ידענו, הוא הביא אותך.

וכיוון שהוא חכם,

הוא דאג שלא יהיו שאלות כאלה בכלל.

אבל למי?

למי שלמד.

מי שלא למד, תמיד יהיו לו שאלות. מי שלמד מאנשים, לא מאלוהים.

אתה למדת?

לא.

אף פעם לא למדת? למדתי בית ספר, אתה יודע. מהאנשים?

כן.

מה פתאום אתה לומד מאנשים?

אז למה אתה לומד מאנשים?

אני חייב ללמוד מאנשים. לא, אז אתה רואה, מה שאתה לומד... כי מי יעביר לי? כי מי יעביר לי את מה שהיה? תראה, מה שאתה לומד זה דבר שאנשים מעבירים לך. זה אתה לומד מהם.

הם יכולים לשנות את זה כמו טלפון שבור. ברור. הם יכולים להגיד לך, תשמע,

ככה וככה וככה, א', ב', ג',

ויכולים להוסיף קצת מעצמם. הבנתי. זאת אומרת שאתה עכשיו אומר לי מה שאנשים לימדו אותך.

בוודאי, אעמוד איתך על הדבר הזה גם.

לדוגמה, אתה למדת על האבולוציה מהאנשים, ובשבילך זה...

נכון, נכון, נכון, נכון, צושק. אבל אני אסביר לך משהו. תקשיב,

הקדוש ברוך הוא החכם, ידע שיהיו יהודים טובים כמוך, מה הוא עשה?

הוא עשה מעמד הר סיני.

פירושו,

הוא הוריד את התורה לעיני מיליונים בני אדם, לא רק יהודים.

בשביל שידעו שזה לא פירושים,

של אנשים,

אלא זו התורה שהוא נתן.

זה ההבדל בין מה שאני יודע למה שאתה משער.

עכשיו אני רוצה שתבין דבר אחד.

שום תורה בעולם לא ניתנה במעמד כזה חוץ מתורת ישראל.

ולא רק זה,

אלא שהתורות האחרות נשענות

על תורת ישראל כבסיס,

ומאמינות ויודעות שכך היה,

וזה הבסיס שלהן, גם הנצרות וגם האסלאם.

זאת אומרת,

זה היה לעיני כולם בשביל שלא יבוא מכחיש ויאמר אבולוציה.

תראה, עכשיו אנחנו נמצאים באותו מצב. גם אתה משער שזה מה שקרה, כי אתה לא יודע.

לא. לא? אתה היית שם? כן. כן, ברור. מה זה? אתה עובר מדור לדור.

אני אגיד לך איך הייתי שם.

חכה.

קודם כל, פסוק מפורש בתורה,

אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם.

יפה. זה עמדו מול הר סיני. אני יכול עכשיו לפרש לך בדיוק איך שאתה תיתן לי את הפירושים. לא, לא, יש הבדל. אני יכול לפרש לך את זה אותו דבר. יש הבדל. מה ההבדל? שאתה למדת מחכמים?

לא, אני אגיד לך מה ההבדל.

המורה שלי לאנגלית ידעה אנגלית.

מאיפה אני יודע שהיא ידעה אנגלית?

היא לימדה אותך, נו. לא, כי המורה לאנגלית.

נו.

עכשיו תשמע, איך אני יודע שהיא יודעת אנגלית?

איך אני יודע שהיא יודעת אנגלית?

היא ידעה אנגלית, נו, היא לימדה אותך, נו.

אבל אתה למדת אנגלית?

כן. אתה יודע אנגלית? כן. אתה יודע להגיד את ה-A, B, C?

רגיל.

תגיד עד D. לא, לא, מה, אני אתחיל... תגיד עד D, עד D, עד D. מה, אתה רוצה ללמד אותי אנגלית עכשיו? לא.

תגיד רק עד D, D, D. נו, D, הנה, אמרתי לך, תראו אותי אפשר, אני... תגיד A?

A-C-D, נו.

אה, ראית?

אני אוסיף לך גם... מי אמר לך את זה? כל השטויות. מי אמר לך את זה?

כמובן.

מאיפה אתה יודע שהיא צודקת?

לא, אני משער.

יפה, עכשיו גם אתה משער. רגע, רגע, רגע, רגע. בגלל זה כרגע אנחנו באותו רמה. רגע, רגע, רגע.

עכשיו,

כל מה שאתה למדת,

כל מה שלמדת כל ימי חייך למדת מאנשים וקיבלת את דבריהם.

רק מה שלא מתאים לך אתה לא מקבל ומטיל בו ספק,

ומה שאתה רוצה לאמץ אתה מאמץ.

מה הנוסחה?

נוחיות.

או,

כיוון שלא נוח לך לקיים מצוות אתה מעלה שאלות על התורה.

אבל אתה צריך להבין, כמו שאמרת, A, B, C, D. תאר לך שאני בא למורה לאנגלית

או לפרופסור באוניברסיטה ואני סטודנט שיושב כמו כולם ומתחילים להגיד לי A, B, C, D, E, F, G, A.

אני אומר איזה שיר יפה.

כן, מה אמרת, מורה? A, B, C, D,

מי אמר לך שזה A, B, C, D?

אולי זה C, G, G, G, L, M?

מאיפה את יודעת?

אתה יודע, אם אני אשאל שאלה כזאת, שהיא מעין השאלה ששאלת אותי,

ישלחו אותי להסתכלות.

סטודנט אני כבר לא אהיה.

ודאי שלא באוניברסיטה.

סטודנט ששואל את הפרופסור לאנגלית, מניין לך A, B, C, D?

מה אתה עושה פה, אדוני?

לך ברחוב שוטט,

תחסמים, תזריק קצת,

תתעופף, עפפוני, עפפוני, תתעופף,

ושם תגיד מה שאתה רוצה. אין בעיה להגיד מה שאתה רוצה. אה, אתה יודע, הפרופסור ליהדות כרגע. זה מה שאתה טועה.

וואללה, אז אתה טועה?

אז זה לא אתה.

אז אתה ממש, ממש לא. לא פרופסור,

אלא פרופסור אימנטנה.

זה מעלה מיוחדת.

עכשיו אני רוצה שתבין דבר אחד.

היה חוקר משטרה אחד שבבית שמש אני שאלתי אותו,

שאלתי את הקהל, האם יש מישהו שמאמין שהתורה מן השמיים, כן או לא?

הוא היחידי שהצביע ואמר שהוא לא מאמין שהתורה מן השמיים.

אז אני אמרתי לו, תגיד לי, אתה חוקר במשטרה? הוא אמר, כן.

אמרתי לו, אם יבואו אליך שני אנשים ויאמרו לך שפלוני גנב,

תאמין להם או לא?

הוא אמר, אם זה שני עדים ועדותם תואמת,

אני אאמין להם יותר מהאחד שיכחיש.

הוא אמרתי לו, יפה.

אמרתי לו, אם יהיו שישה עדים שיאמרו שהוא גנב

והוא יכחיש,

למי תאמין? אמר, ודאי לשישה.

שאלתי, ואם יהיו שישים שיאמרו והוא יבכה ויתחנן על נפשו שזה קשר שקשרו נגדו?

הוא אומר, האמין לשישים.

האם שש מאות זה עדות טובה יותר?

אמר לי, כן.

ששת אלפים?

אמר לי, ודאי.

שישים אלף?

מצוין.

שש מאות אלף?

אמר, לא צריך יותר.

אמרתי לו, במעמד הר סיני היו שש מאות אלף גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף וזקנים וחוץ מערב רב,

שהיו פי שתיים מהם שמעידים שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא אומר בעשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

מיליונים מעידים ראו ושמעו, זה עדות או לא?

תזכיר לי לפני כמה זמן זה היה?

בשנת 2448 לבריאה, לפני כ-3,300 שנה.

יפה, 3,300 שנה זה סיפור שעובר מדור לדור. אתה חושב שאנשים לא מוסיפים, מחסירים דברים? בדיוק ככה הוא אמר, זה היה פעם.

אמרתי לו, נכון, זה היה פעם.

גם נפוליאון היה פעם. נכון, אני בטוח. היה או לא היה?

היה או לא היה? לא ראיתי, לא יודע. לא יודע. את סבא של סבא של סבא שלך ראית?

לא.

אז אתה לא פה? נכון, יכול להיות.

לא ראית. מה זה קשור?

אתה עכשיו מביא לי דברים לא קשורים אחד לשני. אני אסביר לך מה זה קשור. לא חייבים לראות את הפעם בשביל לדעת שהוא היה.

הרי השופט שיושב היום בבית משפט

ודן על הרצח שנעשה בתאילנד,

שאיש אחד חתך את אשתו לחתיכות,

אז אתה חושב

שהוא היה פעם?

הוא ראה איך הוא מוותר את גופתה?

הוא לא ראה.

זה היה פעם לגביו.

איך הוא שופט?

כל שופט שופט על פעם,

פעם קרוב או פעם רחוק.

גם היום שופטים,

קצינים נאצים,

שנתפסים על עבירות שעשו לפני 55 שנה.

זה פעם?

תאר לך יעמוד הנאצי ויגיד לו, אדוני השופט,

תתבייש לך, אתה היית שם?

זה היה פעם.

תראה, זה לא דבר של 3,000 שנה, זה דבר של 40 שנה. איבדתי המרחק. לא, את תשווה את המרחק. אבל הקופים של 7 מיליארד שנה שאתה בזכותך כאן, זה לא היה פעם. זה היה אתמול בבוקר.

אני עוד לא אמרתי שאנחנו באנו מהקופים. זה היה אתמול בבוקר.

אני לא אמרתי שבאנו מהקופים, זה אתה הכנסת את זה. זה אלף.

אני לא כועס עליך בתור קוף מתפתח, זה יפה מאוד,

וגם שיודע להגיד ABCD, זה לא פשוט. טוב, תשמע, תשמע, בוא נדבר ככה, לא סיפקת אותי בתשובות שלך, לא נורא, נעביר את המיקרופון. זה ברור שלא, אבל עוד לא סיימתי, עיוני.

לא נראה לי. עוד לא סיימתי, תראה. נעביר את המיקרופון. 7 מיליארד שנה עד שהגעת לפה, תן לי כמה שעות, רק רגע.

אחרי שאנשים לחוצים ללכת הביתה. מה השם שלך? אף אחד לא לחוץ.

מה השם שלך?

גיל.

גיל.

גיל יגיל, אבי צדיק.

איי איי איי, בוא תשמע מתוק.

אז הוא אמר לי, חוקר משטרה זה היה פעם.

אמרתי לו, טוב.

אמרתי לו, תגיד לי,

תגיד לי, אתה מכיר את חגי ישראל?

הוא אמר לי, כן, אני מכיר את חגי ישראל.

אמרתי לו, חג פסח לזכר מה?

אמר לי, לזכר יציאת מצרים?

אמרתי לו, יפה.

חג סוכות,

אתה יודע?

אמר לי, כן, שלחו בני ישראל במדבר,

עשו סוכות.

אמרתי לו, יפה.

חג שבועות, אתה יודע לזכר מה?

אמר לי, כן, מתן תורה.

אמרתי לו, מצוין? בתור חוקר משטרה? בלי עין הרע?

עכשיו תגיד לי,

שאלתי אותו, שאלה קשה יש לי בשבילך.

שנה שעברה היו החגים האלה או לא היו?

אמר לי, בטח שהיו.

אמרתי לו, שאלה קצת יותר קשה.

לפני שנתיים היו החגים האלה או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, שאלה דומה, מסבכת, שים לב.

לפני שלוש שנים, היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, עכשיו,

שאלה שתפיל אותך.

לפני ארבע שנים,

היו או לא היו?

אמר לי, נודני, כל שנה יש היו.

אמרתי לו, מתי התחילו?

הוא אמר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, אבל זה היה פעם.

אבל כל שנה עושים לזכר פעם, שלא ישכחו את הפעם ההיא.

אז כל שנה עושים פסח לזכר פעם.

מי עשה פה פסח כשירים את היד?

פעם!

רגע, רגע, עוד פעם.

מי אכל מצות בפסח?

פעם! אתה רואה?

כל פעם,

אתה רואה? עושים לזכר פעם.

זו המטרה שיש חגים בתורה.

מה המטרה?

המטרה היא זכר למה שהיה, כדי שלא ישכחו.

זו המטרה.

אז אתה רואה, בלי תורה, בלי ספר עם פירושים,

כולם יודעים שהיה פסח, סוכות,

שבועות, מתן תורה,

בשביל שלא ישכחו את פעם.

אתה יודע,

התורה כל כך חכמה,

והקדוש ברוך הוא כל כך כל כך,

עד שלא נותנים לך אפשרות לברוח אפילו עם השאלות.

מדוע?

אם יבוא אחד ויכחיש היום את השואה,

ייראה כתימהוני.

הרי זה היה לא מזמן, רק פעם.

אבל בעוד כמה דורות יבוא אחד כמוך ויאמר,

על מה אתם מדברים? איזה שואה? איזה שש מיליון?

פעם, סיפור כתוב, מפרשים, פרשו, אמרו.

אבל מה יעשו האנשים בשביל שלא ישכחו?

עשו יום השואה זיכרון,

שכל היהודים

זוכרים את מה שהיה בשואה עד סוף הדורות.

עושים יד ושם,

עושים מוזיאונים, כותבים ספרים,

עושים הכול בשביל מה שהשתמר המעשה הנורא שנעשה.

האם דבר כזה מספיק או לא מספיק?

ודאי, עובדה שזה רק מה שעושים.

התורה דאגה יותר מזה.

לא יום בשנה שהזכרו,

כל יום בשנה, שיזכרו,

וכל יום כמה פעמים.

אני משער, הפעם אני משער,

שיש לך בבית מזוזות,

נכון?

כן, אני שותף.

יפה.

המזוזה לזכר מה שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי העיוורים בהוציאו אותם מארץ מצרים,

עם הדם שהיה על המשקוף.

תפילין,

לזכר מה?

יציאת מצרים. ארבע פרשיות הכתובות בתפילין בראש וביד,

כתוב יציאת מצרים.

ברכת המזון שמברך יהודי אחרי אכילתו, מה מוזכר בה?

יציאת מצרים.

שלוש תפילות שמתפלל כל יהודי כל יום, מה מזכיר? יציאת מצרים.

קידוש,

מזכיר יציאת מצרים.

כמעט

כל מצווה יש לה קשר ליציאת מצרים ומזכירה את יציאת מצרים.

שבת,

זכר ליציאת מצרים.

כל זה למה שנזכור כל יום בקריאת שמע יציאת מצרים, בתפילה יציאת מצרים, במזוזה יציאת מצרים, בברכת המזון יציאת מצרים,

בפתחים ובדלתות של כל היהודים, כשאתה עובר ממשרד למשרד,

מחנות לחנות, מבית לבית,

זכר ליציאת מצרים. למה?

שלא יבוא אבולוציונר ויאמר מה שעולה על דעתו,

אלא מיליונים יהודים בכל יום,

זכר ליציאת מצרים,

שהשם הוציא אותנו אחרי עשר מכות שהכה את המצרים,

בקע לנו את הים,

הוליך אותנו במדבר ארבעים שנה,

האכיל אותנו את המן,

השקע אותנו מים,

חפה אותנו בענני כבוד,

הכניס אותנו לארץ,

בנה לנו את בית הבחירה.

כל הדברים האלה, זה לא היה פעם,

אלא זה כל יום ויום בשנה יהודי עובר את זה.

הבנת, עיוני?

לא מספק, לא נורא.

ודאי שלא.

ודאי שלא. אבל לא משנה, אני אעביר את המיקרופון, שאנשים פה רצפויים. רגע, אתה תעביר, אתה תעביר, אתה תעביר, רק שנייה, שנייה.

לפני שתעביר,

אני אגיד לך כמה אנשים אתה החזרת בתשובה עם השאלות שלך, תכף.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

אם אני הייתי מחלק פה הערב

ספר אדום לכל המשתתפים פה,

והם היו פותחים את הספר והיה כתוב,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מסעודיה והבאתי אותך לאשדוד.

ואלה החוקים והמשפטים אשר אנוכי מצווה אותך היום.

ואני כותב ככה כל מיני מצוות,

ובסוף אני אומר,

אם תשמור את המצוות, גן עדן, אם לא גיהינום,

חותם באהבה, השם אלוקיך, אמת.

מישהו מכם יקיים את המצוות שאני אגיד פה בספר?

למה לא?

למה לא?

לא מושרש?

מה זה לא מושרש?

עכשיו אני מחלק,

בעוד שנתיים יהיה מושרש.

למה? למה לא?

מה? לא הוצאת אותנו מסעודיה.

לא הוצאת אותנו מסעודיה.

הוא יודע שאני לא, ואני חותם השם אלוקיכם, אמת.

אומר חרטא בהתחלה וכותב אמת.

איך אמת?

אתם לא נראים לי מסעודיה אתם.

אבל בא בורא עולם,

נותן ספר תורה, אתה שומע? נותן ספר תורה, פותחים היהודים את הספר, מה כתוב?

אנוכי השם אלוקיך, שרוצאתי אתכם מארץ מצרים, שרוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים. אני הוצאתי, אתם יצאתם, הוצאתיך, אתם, כן? כולכם.

זה היה או לא היה?

אם זה לא היה, שקר.

אתה מחלק לי ספר, אומר שמור שבת,

אל תעשה כך, תעשה כך, אל תעשה כך,

עשה כך, אל תעשה כך, עשה כך, למה?

כי אני הוצאתי לך. איפה הוצאת אותי?

איפה הוצאת אותי?

על מה אתה מדבר?

אז ודאי שזה היה אמת.

אחרי זה כתוב שהיו עשר מכות.

ודאי שזה היה אמת. כי אם זה לא היה אמת,

איך אתה נותן לי ספר שכתוב שהיו עשר מכות,

ולא היה דבר כזה?

ועוד אתה כותב,

עיניכם הרואות ולא זר,

אוזניכם השומעות ולא אחר.

וכל זה נאמר בתורה אחד לאחד, ועוברים קוראי הספר על כל פרט ופרט,

ולא מוצאים שקר אחד, ועל הכל הם אומרים אמת, נכון, נכון, אמת, אמת, נכון, נכון, נכון אמת.

ועם כזה מצווה ל...

לעשות את שבועות,

זכר למתן תורה,

והוא מצווה לעשות את סוכות ואת פסח ואת כל החגים ואת כל המצוות, הכל,

בגלל ואך ורק בגלל שהוא היה עד,

עד, ראה, שמע, נוכח.

כמה היו?

מיליונים.

המיליונים האלה,

אתה יודע, היה להם ילדים והיה להם נכדים,

והיה להם גם אבא ואימא,

והיה להם גם סבא וסבתא.

וכולם היו במעמד הר סיני.

עכשיו, האבא והילדים והנכדים ראו ושמעו,

עכשיו תשמע,

גודל לנכד בן.

הבן לא היה במעמד הר סיני.

האבא,

שהוא הנכד,

אומר לבן שנולד,

כשהוא כבר גדול קצת,

אתה יודע, לפני כמה שנים

היה מעמד הר סיני,

אני הייתי שם.

מה אתה אומר, אבא, אתה היית שם?

כן, אני הייתי שם.

אתה היית, מי עוד היה שם?

אבא שלי גם היה שם.

מה אתה אומר?

שואל את אבא שלו, כן, גם אתה? כן, גם אני הייתי.

ומי עוד היה אומר, גם סבא, סבא,

אבא שלי גם היה שם,

ואבא של אבא שלי גם היה שם. חמש דורות היו שם.

כולם גודלים ושומעים את זה עדות מפי, עדות מכולם.

יש מישהו שיכול להכחיש דבר כזה בלא הפסקה 3,300 שנה עם חגים מקובעים ועם זוזות על הפתחים ועם תפילות ועם קריאת שמם ועם הכול?

אין דבר כזה בעולם לשום אומה ולשון.

ואם בן אדם אחרי כל זה רוצה להישאר קופיקו אבולוציוני,

אני מתאר לעצמי את המשחק, טלפון שבור אתה מכיר, כשהיית קטן היית משחק בו. אין טלפון שבור, אתה יודע למה אין? אני אגיד לך למה אין טלפון שבור. אני בטוח. אני אגיד לך למה אין טלפון שבור.

כשמוציאים את ספר התורה,

כשמוציאים את ספר התורה אומרים כך, אתה שומע?

כשמוציאים את ספר התורה אומרים כך,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

אתה יודע מה אומרים כולם?

זאת התורה בדיוק ששם משה לפני בני ישראל.

אתה יודע,

כל התורה הקדושה הזאת,

בדיוק אותה תורה נשתמרה 3,300 שנה.

אתה יודע כמה העתיקו אותה?

כל יהודי חייב לכתוב ספר תורה לעצמו, אתה יודע?

אתה יודע כמה יהודים כותבים ספרי תורה?

אין בית-כנסת שאין בה ספרי תורה?

בכל העולם כולו, במשך כל הגלויות.

מגיעים יהודים לפה,

אחרי אלפיים שנה של נתק,

כולם באים עם ספרי התורה.

יהודים מפולניה, יהודים מספרד, יהודים מדרום-אפריקה, יהודים מתימן, יהודים מאסיה, מהמזרח הרחוק,

מכל מקום בעולם מתכנסים לפה יהודים עם ספרי תורה.

אתה פותח את הספרי תורה, כולם אותו דבר, אותם פסוקים, אותן פרשיות,

אותו סדר קריאה,

הכול בדיוק אותו דבר.

כולם, אתה שומע, הרי אלפי שנים, אלפי שנים.

באים לכאן עם טליתות ועם ציציות,

שמונה חוטים בלבד, אין אחד עם שבע ואין אחד עם תשע.

כולם ציציות מרובעות,

כולם עם מזוזות בפתחים עם שתי פרשיות,

כולם עם תפילין עם ארבעה בתים, כולם מרובעות ושחורות,

כולם אותו דבר, אלפי שנים נתק.

איפה הטלפון שבור? עדיין יש טלפון שבור. איפה הוא שבור? אצלך הוא שבור. עדיין, עדיין יש טלפון שבור. אתה יודע למה הוא שבור אצלך? פשוט כל אחד, כל רב מוסיף לו, עושה הספה. אתה יודע למה הוא שבור אצלך?

אני אגיד לך למה.

אדם שלא שומע ולא מקשיב ולא לומד,

אצלו נשבר הכול.

זה לא שלא שומע ולא מקשיב, לא רוצה להקשיב. זה לא שיש הבדל בין לא שומע ללא רוצה להקשיב למה ש... תודה, מותק, זה מה שאמרתי בהתחלה עליך, צדקתי, אישרת וחתמת.

אני לא משער, אני בטוח, בוודאי כרגע,

שאתה התכוונת מההתחלה למה שנשארת בסוף.

תודה לך, תודה, תודה. בבקשה.

מי רוצה לקבל עול מצוות בזכות גיל?

הנה, בכבוד, אשריך.

מה על תשובה אחת כבר עשית גיל? אשריך ואשרי חלקך, אתה רואה? לא הלך בחינם.

מי עוד רוצה? בכבוד, בוא, הנה עוד יהודי.

הנה עוד יהודי. בכבוד, בואו.

הנה עוד יהודי. בכבוד.

אשריכם, ישראל.

בכבוד. ברוכים הבאים.

כבר שמונה אנשים, ברוך השם, בזכות גיל.

האבולוציה משתפרת.

איזה התפתחות.

כיסוי ראש, את רוצה?

אשריך.

בבקשה.

כיסוי ראש.

הנה עוד חייל.

אשריך, גיל. אשריך, גיל.

סחטין על התרגיל, יגיל.

משפחת יחזקאל כולם. חזק וברוך.

בבקשה, אשריכם, ישראל. בבקשה. איפה גיל?

תגיל.

זה לא גיל.

הנה, כיסוי לשבת. בבקשה.

בבקשה. הנה עוד אחת.

הנה עוד אחת. רק רגע.

עוד אחת. ארבעה.

בבקשה.

משהו הולך פה היום. וואי וואי וואי.

הכל בזכות האבולוציה. בבקשה, עוד ציצית.

בבקשה. כיסוי ראש, בבקשה.

עוד כיסוי ראש. אשריכם, ישראל.

אתם רוצים ציצית?

בוא, מותיק, בוא.

יותר מ-30 ציציות. איזה 30? 40. כל זה בזכות גיל. אשרם, גיל!

גיל, יא גיל. רגע, איפה גיל? איפה גיל? גיל? בוא.

בוא, משפחת יחזקאל קוראה לך.

רגע, רגע. פה הולך להיות תהליך אבולוציוני מיוחד.

עלה, גיל. אתה רואה?

אני עניתי לך ברצינות.

התכוונתי לטובתך.

אבל אתה, היה לך נקודה אחת.

לא רוצה להיכנס. החלטת שאתה תישאר מנצח עד הסוף, נכון? או שאני מבצע או שאני מבצע או שאני מבצע או שאני מבצע או שאני מפסיד.

אתה רואה? לא הפסדתי.

אני הרווחתי, אתה רואה? נכון.

בטח שלא.

הוא לא הצליח להוריד אף אחד שלא רוצה לרדת.

אני לא יכול להתפשר, אבל אין התפשרות.

בוא, יש התפשרות.

אני אגיד לך מה ההתפשרות.

אתה תקבל על עצמך ללמוד.

תשמע, תשמע, לא, לא.

ללמוד.

תשמע טוב.

כמו שלמדת A, B, C, D. אבל זה לא מעניין. לא חשוב אם זה מעניין.

אם זה נכון.

אם זה נכון. לא.

זה לא קשור אם זה מעניין.

אני עובד, צריך לשלם מס הכנסה.

זה לא מעניין אותי, אני לא מעוניין.

והלוואי שהיו מבטלים את החוק הזה,

אבל אין מה לעשות.

מעניין או לא צריך שלם.

יש דברים בחיים שצריכים לדעת כדי לעשות.

יש דברים שצריכים לדעת לא לעשות.

מעניין או לא, זו המציאות.

יש חוקים, יש חוקים במדינה,

יש חוקים אלוקיים שהקדוש ברוך הוא מצווה את בני האדם.

אתה אחד מהברואים, אין מה לעשות.

אמרת שלא בראת את עצמך.

שיערת שיש בורא לעולם, הוכחתי שיש בורא לעולם.

כל אלה מבינים את זה.

אתה לא אדם שונה מכל אלה.

אתה לא פחות באינטליגנציה מהאנשים שיושבים פה. אתה רק עקשן קצת, זהו.

אבל בסדר.

עם ישראל קשה עורף, וזה גם מעלה.

אבל עכשיו אני הגיוני.

הגיוני.

אנחנו דיברנו היגיון, תראה את התוצאות.

עכשיו, אתה אמרת משער, לא שכנעת אף אחד. כמה חזרו בשאלה עכשיו, אתה לא יודע. כמה חזרו בשאלה בגלל גיל? כמה חזרו, הנה אני צוחק.

כמה חזרו בשאלה בגלל גיל עכשיו?

אני, אתה הקצבנת אותי.

יש לנו דברים חשובים ביותר.

אני לא יכול להתנגד רצה, אתה מזבז את הזמן האלה.

אנשים באו לאינטרס.

תקשיב רגע. הוא בא לאינטרס, בסדר?

גם אתה באת לאינטרס.

הוא באת לשמוע. לא.

אם באת לשמוע, גיל, גיל, אם באת לשמוע,

לא היו צריכים לשכנע אותך לבוא.

אבל אתה אמרת, אתה יודע מה, אני בא,

ואני אראה לכם.

הנה, שאלה.

גיל,

שמע, יש לי דו-שיח אתך, אה?

ישר התחלת דו-שיח. מי קבע שיהיה דו-שיח?

אתה.

הלכתי איתך. זרמתי איתך 40 דקות.

כל זה השקעתי בשבילך.

לא, בשבילך.

כשדיברתי זה היה בשבילך.

הוא צעק,

ולא התייחסתי אליו,

כי המשכתי בשבילך,

ובניתי את כל המהלך בשבילך.

אבל אתה התעקשת בסוף, כי לא רצית כאילו להפסיד. אתה בעצם אמור להרוויח, לא להפסיד.

אבל בגלל זה,

תראה מה זה גרם.

כל זה בזכותך עכשיו.

עכשיו, לא יכול להיות שאחרי זכות כזאת שנפלה בערכך,

אתה תישאר מחוץ לתמונה.

אנחנו, כן, כן.

נעשה משהו שלום רצוני או שלום ההיגיון שאני חושב שכדאי לי לעשות עליו. אני לא צבוע. שמעתי.

אתה לא צבוע, אבל תקשיבי, אני רואה צבעים עליך. רגע.

אני רואה עליך סמלים שלא שייכים ליהדות.

רגע, אני רואה עליך עגיל שזה לא שייך לגברים.

אני רואה שבלשון שלך יש לך ברזלים שם.

לנשנש, לנשנש.

אני רואה שהזקן שלך עם ציורים, יעני, משהו מצוין.

אני רואה שיש לך גם קוקו על הראש.

רק רגע.

אתה לא צבוע, צבעוני.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו.

אני אדם ישר. אתה אדם ישר. תהיה פר.

תהיה ישר עד הסוף, תקשיב.

אל תסתכל.

זה מה שאני מחפש אצלך, אתה בפנים.

עכשיו, בפנים אתה רוצה באמת כמוני.

יש.

לכן אמרתי, תלמד.

תחליט,

שמהיום בעזרת השם אתה תשקיע ללמוד. איך?

סמינר או,

הנה, אני נותן לך סמינר ראשוני, עשר קלטות וידאו,

עם הוכחות, אתה שומע?

ממדענים, מהכול.

אתה עם החבר'ה תסתלבט, תגיד להם בואו זה,

תעשה עליהם קטע, תראה להם,

תלביש עליהם ציציות ותשאר עם הגילים.

אתה שומע?

זה אני נותן לך מתנה.

קח מותק, אבל אפשר לתת לך מתנה?

לא, לא, לא.

לא, אתה, קודם אתה תראה.

קודם אתה תראה.

קודם אתה תראה, גיל. אני לא יודע אם אני אראה את זה, אבל אתה לא מאמין. שתיים, שתיים, תבטיח לי. שתיים, שתיים, שתיים, שתיים, שתיים, שתיים. תן יד, שתיים.

רק רגע,

אם זה ישכנע אותך,

נגיד, כשאתה רואה את זה בזמנך והחלטת שזה נכון,

אתה תהיה מוכן לשים ציצית?

אז הנה, אני נותן לך כבר את הציצית, כי אני יודע שתשתכנע.

לא, תשלח לי את הכסף אחר כך.

קח,

קח.

קח, מתוק, אל תפחד, זה לא נושך.

לא נושך. מצווה.

אל תיתן, שלח לי את הכסף.

אם תשים.

אם תשים.

קח.

אשריך, תן.

רגע, רגע, עכשיו אני מבקש ממך בקשה קטנה.

בקשה.

אני נתתי לך אפילו שאתה לא רוצה.

אני מבקש ממך גם כן משהו, אפילו שאני לא רוצה.

תן לי את ההגים.

למה?

אני משלם.

כמה עלה?

למה לא? אני לא אראה לך מול המצלמות, שאני לא אראה לך מול המצלמות, שאני לא אראה לך משהו, שאני אראה לך משהו. בסדר.

אוקיי, גיל.

גיל, עכשיו תשמע מה קרה פה, רגע. ערב טוב לכל הקדוש הזה, וערב טוב לרב.

אנחנו פה התכנסנו

ובגלל גיל

שהוא לא מאמין שיש אלוקים ולא בורא,

אבל כן אנחנו מאמינים שיש לנו בורא,

בגלל שיש לנו בורא,

יש לנו אח שבמצב קשה, קריטי, ששוכב בחוץ-לארץ

במיטה שהוא לא קם ממנה, הלך לניתוח.

בשביל זה התכנסנו, כל משפחת יחזקאל פה,

בעזרת השם,

בעזרת השם, ששם ירצה,

שאח שלנו יקום על הרגליים ויבוא לארץ.

אמן, כן יהי רצון.

בגלל גילי, שאנחנו מאמינים, הוא לא האמין שיש בורא, אבל אנחנו כן מאמינים בורא,

וכל משפחת יחזקאל,

בגלל אח שלי לקחנו על עצמנו אמונה גדולה,

אמונה בכבוד,

ושאנחנו, בעזרת השם, כולם, כל אחד ייקח ממנו.

אם זה, הילדים שלי יחזרו בתשובה, ייקחו עליהם שבת,

ייקחו כל אחד, ייקח העיקר משהו,

זה בזכות האח שלנו הגדול, שיהיה ברגל, יבוא לארץ.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה,

רואים איך בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל,

ובעקבות זאת, בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-6777779. בווידאו רואים טוב יותר.

אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים בין העמדים. אני הוצאתי, אתם יצאתם, הוצאתיך, אתם, כן? כולכם. זה היה או לא היה?

אם זה לא היה, שקר.

אתה מחלק לי ספר, אומר שמור שבת, אל תעשה כך, תעשה כך, אל תעשה כך,

עשה כך, אל תעשה כך, עשה כך. למה?

אני הוצאתי לך. איפה הוצאת אותי?

אז ודאי שזה היה אמת.

אחרי זה כתוב שהיו עשר מכות.

ודאי שזה היה אמת. כי אם זה לא היה אמת, איך אתה נותן לי ספר שכתוב שהיו עשר מכות,

ולא היה דבר כזה?

בעוד אתה כותב,

עיניכם הרואות ולא זר,

אוזניכם השומעות ולא אחר.

ועם כזה מצווה לעשות את שבועות זכר למתן תורה.

והוא מצווה לעשות את סוכות ואת פסח, את כל החגים, את כל המצוות, הכול,

בגלל ואך ורק בגלל שהוא היה עד, עד, ראה, שמע, נוכח.

כמה היו?

מיליונים.

המיליונים האלה,

אתה יודע, היו להם ילדים והיו להם נכדים,

והיו להם גם אבא ואימא והיו להם גם סבא וסבתא.

וכולם היו במעמד הר סיני.

עכשיו האבא והילדים והנכדים ראו ושמעו.

כולם גודלים ושומעים את זה עדות מפי, עדות מכולם.

יש מישהו שיכול להכחיש דבר כזה בלא הפסקה שלושת אלפים ושלוש מאות שנה עם חגים מקובעים ועם זוזות על הפתחים ועם תפילות ועם קריאת שמם ומקום?

אין דבר כזה בעולם לשום אומה ולשון.

אם ברצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677779-03677777 או אם ברצונכם

להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net